כנסת פתוחה

הקלות בבחינות הבגרות לתלמידי גוש קטיף.

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16.5.2005

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 442
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום שני ז' באייר התשס"ה (16 במאי 2005), שעה 11:30

הקלות בבחינות הבגרות לתלמידי גוש קטיף.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך
גילה פינקלשטיין

רחלה שיפר – מנהלת אגף הבחינות, משרד החינוך, התרבות והספורט
אשר דרורי – מחמ"ד במנהל החינוך ההתיישבותי, משרד החינוך, התרבות והספורט
לאה רוזנברג – סמנכ"לית ומנהלת המנהל הפדגוגי, משרד החינוך, התרבות והספורט
רות קופינסקי – הסתדרות המורים
עו"ד טלי נמרודי – עוזר ליו"ר מנהלת ההתנתקות

יהודית גידלי

שרון רפאלי




הקלות בבחינות הבגרות לתלמידי גוש קטיף

חברת הכנסת גילה פינקלשטיין ביקשה דיון מיוחד בנושא הקלות בבחינות הבגרות לתלמידי גוש קטיף. אנחנו קיימנו ישיבה, כזכור לכם, על מה שקורה במערכת החינוך גם בהיבט הפסיכולוגי ולגבי ההיערכות בליווי התלמידים שעוברים תקופה לא קלה, ומה יהיה בשנה הבאה. על-כך קיימנו דיון וקיבלנו גם קצת תשובות. יש כאלה שהסתפקו בתשובות, ואחרים שאמרו שזה לא מספק. אין ספק שיש בעיה רצינית מאוד למשרד החינוך משום הוא לא יודע לאן התושבים הולכים וקשה מאוד להיערך. קשה להיערך עם מי שלא רוצה לשתף פעולה. את כל הדברים האלה אנחנו מכירים ויודעים.

הנושא שלנו יותר ממוקד. אנחנו בעיצומן של בחינות הבגרות, והשאלה היא האם ואיך אנחנו עוזרים למי שנמצא במצוקה היום בגלל איבוד מקום מגוריו וכל המאבק סביב זה; מה דעתו של משרד החינוך על מתן ההקלות בבחינות הבגרות – ואם כן, איך. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, בבקשה.

כפי שידוע לכם, כבר שנה תלמידי גוש קטיף מאוד סובלים נפשית. היו 10 תלמידים שעזבו את בית-הספר ועובדים בחממות, ועכשיו יש יותר. הם לא מסוגלים להתרכז בלימודים, יש צרות בבית של בעיות פרנסה ואי-ודאות לגבי מקום המגורים העתידי. הם יודעים שבעוד 100 יום עומדים לעקור אותם ולגרש אותם מהבתים שלהם.

כתבה לי תלמידה שרצתה לבוא לכאן, אבל יש היום מתכונת באנגלית באולפנית. היא כותבת כך: "ממוצע ציוניי היה 92 ומעלה, אבל בשנה האחרונה לא הצלחתי ללמוד. אף אחד לא בא ולא עזר ולא תמך. הגעתי לכנסת, זעקתי את זעקתי. לא די שלא תהיה לי תעודת בגרות, לא אוכל לפרנס את אבא שלי שכבר לא תהיה לו פרנסה. למה אף אחד לא עוזר? אני שונאת להסתובב בכנסת, אני רוצה את הילדות שלי ואת תקופת הנוער שלי, את החיים הפרטיים שלי. למה אף אחד לא מוכן לומר לי מדוע אני לא מסוגלת ללמוד בצורה נורמלית. למה המורים שלנו מבולבלים, ולמה אף אחד לא עוזר לנו? יועצות נכנסות לכיתה פעם בשבוע ומדברות על הנושא. הילדים לא רוצים לדבר, ילדים גדולים יותר נפגעים, לא רוצים להמשיך ללמוד, להורים אין זמן לילדים, הם מתעסקים בלחץ ועם מה שעומד לקרות. הילדים לא מסוגלים ללמוד, צריכים להיות באזורים מוגנים ולפעמים להישאר בבית או באולפנית כאזור מוגן, מפסידים הרבה חומר לימודי. בתיכון "שער הנגב" לומדים 80 תלמידים מהיישובים אלי סיני וניסנית, ויועצת בית-הספר ציינה שיש ירידה חדה בלימודים בהשוואה לשנה הקודמת. בחומש יש ירידה ברמת הלימודים בגלל ההתנתקות".

בשבוע שעבר דיברו אתנו ממשרד החינוך והבטיחו שיהיו הקלות. לנו זכור הסיפור מקריית שמונה שהיו הקלות, ואין סיבה שלילדים מגוש קטיף שסובלים כל-כך הרבה לא יקבלו הקלות בסגנון הזה. למשל, הבטיחו להם שיקבלו שעה נוספת, והם מאוד רוצים את זה. בפגישה בשבוע שעבר הובטח להם שיקבלו תוספת זמן – כמו שהיה בקריית שמונה – אבל אתמול הייתה בחינה במחשבת ישראל, בתקשורת ובמחשבים והם לא קיבלו תוספת זמן. היו כבר שלוש בחינות בגרות, והם לא קיבלו הקלות, ואני כבר לא מדברת על מועדי החורף שבהם לא קיבלו. והרי המנכ"לית הייתה אצלנו בשבוע שעבר והבטיחה. היא אמרה שביום חמישי האחרון יישלח מכתב, אבל היום יום שני, ועדיין לא קיבלנו מכתב. גם אני עצמי שלחתי מכתב לשרת החינוך ולמנכ"לית למחרת ליל הסדר בעקבות הטלפונים והמכתבים הרבים שקיבלתי, ובו ביקשתי שתהיינה הקלות כי כבר בדיון לפני חודשיים הבטיחה לי המנכ"לית שתהיינה הקלות, והיא תודיע עליהן בזמן המבחן. והנה, במבחנים האחרונים: תקשורת, מחשבים ובמחשבת ישראל, ולא קיבלו הארכת זמן, והם מאוד פגועים מזה. אני גם מחכה לתשובה למכתבים ששלחתי לשרה ולמנכ"לית – ועדיין לא קיבלתי תשובה. מה קורה? למה הם לא מקבלים תשובה?

אני מודה מאוד לשרה ולמנכ"לית שהחליטו לתת הקלות, אבל אנחנו רוצים לרשום בפרוטוקול של ועדת החינוך שאכן ממחר יינתנו ההקלות במבחנים. זה עוד לא קרה.

יש שני דברים שמעסיקים אותנו בנושא הזה, ואני כרגע לא מתייחסת לעמדות הפוליטיות, אלא מה יהיה הדבר הנכון ביותר לטובת הילדים בתקופת חוסר הוודאות הזאת.

המהלך הולך על רצף בשני כיוונים: מצד אחד לטובתם צריך באכזריות כמעט לשמור על שגרה. בית-הספר הוא הגורם היחיד היציב בחייהם – ומה שאני אומרת נאמר מפי אותם אנשים שבאו למפגש עם השרה. צריך ממש לשמור על יציבות לפחות בגורם אחד בחייהם. התיאור של כל המערכת סביבם נעה בחוסר ודאות, וראוי שיהיה גורם אחד יציב. ברצף הזה הגורם היציב האחד זה הלימודים שלהם, קיומן של בחינות הבגרות והדרישה לבוא בזמן.

מצד שני, השגרה הזאת היא גם כבר לא שגרה, ומתוך הבנה של שני הדברים האלה הייתה החלטה להקל על התלמידים באותם דברים שאנחנו חושבים, והם ביקשו כהקלות.

למה לא מיישמים את זה מידית?

הישיבה התקיימה ביום שלישי 10 במאי, לפני יום הזיכרון.

אפילו מנהל מחלקת החינוך במועצת חבל עזה, מרדכי בקר, השתתף בטקסים וקשה היה להשיג אותו, ואי-אפשר היה לקבל את הנתונים על הבחינות.

הייתה ישיבה באותו יום ודיברנו על שתי הקלות מידיות: הארכת הזמן, שעליה תצא הודעה לכל המערכת – ויצאה הודעה; הנושא השני היה שימונה איש קשר באגף הבחינות כדי לתת מענה לאירועים פרטניים שמתרחשים באותו בוקר או לילה קודם.

אנחנו יכולים לקבל את שם איש הקשר?

כן, הבאתי לכם העתק, זה יצא הבוקר.

באותו יום כבר דיברתי עם מרדכי בקר וביקשתי שיארגן את רשימת התלמידים שלומדים. חלק מהתלמידים הם מובן מאליו משום שהם לומדים בישיבה או באולפנה, וזה קל, זה בית-ספר שלם. אבל יש תלמידים שלומדים במוסדות חינוך אחרים, אבל גרים בגוש קטיף. ההחלטה הייתה שזה יחול גם עליהם, וביקשתי שמרדכי בקר יארגן את רשימות התלמידים עם תעודות הזהות כדי שנוכל למצוא אותם.

על כמה תלמידים מדובר?

176 תלמידים לומדים וגרים ביישוב. בישיבה – 56 ובאולפנה לבנות – 120. יחד זה 176 תלמידים. עוד 482 גרים ביישוב ולומדים ב- 105 בתי-ספר מחוצה לו. זאת הסיבה שאי-אפשר לכלול מהאחד שהתקשר ואמר שאין לו הארכת זמן לגבי כל בתי-הספר. הבוקר יצאו המכתבים לבתי-הספר- -

למה רק הבוקר? למה לא למחרת יום הזיכרון?

אתמול היה למחרת יום הזיכרון. אתמול קיבלתי את רשימת התלמידים מחבל עזה. הוצאנו מהמחשב את רשימת בתי-הספר שבהם הם לומדים.

אתם לא יודעים מי התלמידים?

צריך תעודת זהות כדי לדעת איפה כל אחד לומד.

מה יעשו עם אלה שכתבו אתמול את הבחינה ולא קיבלו הארכת זמן?

אם בית-הספר יערער על הציון מפני שאנחנו לא נתנו את הארכת הזמן, אפשר יהיה לטפל בזה פרטנית לגבי אותו תלמיד או תלמידים. הארכת הזמן זה יותר היא יותר עניין של רווחה נפשית מאשר צורך אמיתי- -

בסדר גמור.

תוספת זמן זה דבר מאוד חשוב.

אם לא היינו חושבים שזה חשוב לא היינו מחליטים לתת את זה.

ברור לחלוטין שתוספת הזמן עוזרת.

אני לא מבינה למה כל דבר צריך להיות "אחרי": אחרי לחצים, אחרי מעשה.

הם הגיעו לפגישה ב- 10 במאי. מאז היה יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות ושישי-שבת. ביום ראשון קיבלו את הרשימות, והמכתב יצא כבר.

את הישיבה על תלמידי גוש קטיף קיימנו לפני חודשיים לפחות. אז אמרתם שאתם ערוכים מכל הכיוונים, הנפשיים, המקצועיים והפדגוגיים, כולל הבגרות. אחד הדברים האלמנטריים שאני מצפה ממערכת חינוך שעובדת כמו שצריך זה שמיד אחרי ישיבת ועדת החינוך שבה הבטחתם ואמרתם שאתם ערוכים, לפחות תהיה לכם רשימה של כל התלמידים – כ- 2000 תלמידים – מחולקת לפי קריטריונים של סוג בית-ספר, מעמד, בעיות. תלמידי בגרות צריכים להיות בטיפול מסוים, גני ילדים שהולכים לבית-ספר. זה היה צריך להיות ביום הראשון שהחליטו על ההתנתקות. אני לא מבינה למה רק אתמול התקבלה רשימה של התלמידים שניגשים לבגרות.

הייתה רשימה עם הרכב ההיבחנות שלהם בכל בחינה ובכל סמל שאלון של מי שגרים ולומדים שם. לגבי מי שגר בגוש קטיף ולומד מחוצה לו, לא הייתה החלטה.

למה לא? זה צריך להיות מקשה אחת. הנושא שלנו הוא תלמידים שגרים בגוש קטיף גם אם מישהו לומד בבית-ספר בניצנים או בקיבוץ. אני לא מבינה איך כל פעם אנחנו נתקלים בבעיה ארגונית אחרת. הדבר הזה היה צריך להיות מזמן ערוך אצלכם.

אפשר לפתור את זה כבר עכשיו.

אז נפתור את זה. ביום חמישי יש בגרות בחיבור, ותוספת זמן בחיבור היא מאוד חשובה.

הם קיבלו הודעה כבר היום.

בכ"ד בניסן הייתה בגרות בתקשורת, ב- ל' הייתה בגרות במחשבים, ואתמול בגרות במחשבת ישראל, ולא הייתה תוספת זמן. צריך לוודא שבבגרות בחיבור זה באמת ייושם.

אני מדברת באופן כללי יותר. בלי קשר לגוש קטיף – עושים טקסים פורמליים של משרד החינוך במחנות ההשמדה בפולין, ובאותו יום יש בחינת בגרות. קיבלתי יותר מפנייה אחת בנושא הזה.

מדובר ב- 37 תלמידים.

כל תלמיד זה עולם ומלואו, וכל אחד צריך לקבל טיפול גם אם זה רק 37 תלמידים וגם אם רק כ- 100 תלמידים שלומדים מחוץ לבית-ספר.

- - -

מה זה רק? כל תלמיד צריך לקבל מענה. יותר מדי נושאים מועלים על שולחננו – ואני אזמין אתכם לחדר שלי לראות כמה ניירת של פניות מכל הסוגים והמינים – למה לא לחשוב על הדברים לפני שהם נעשים, ורק רגע אחד אחרי? את זה אני לא מבינה. זה לא קשור לדוח דברת ולפיטורי מורים ולעוד הרבה דברים טובים- -

אני מוכנה לענות ולהסביר, אחרת הדברים נשארים פתוחים.

- - צריך לחשוב על הדברים רגע לפני-כן, ומשרד החינוך צריך לעשות את העבודה כמו שצריך.

אני רוצה לצטט את מה שאמר עכשיו ראש המועצה שפתח את הישיבה שאני נכחתי בה, ואמר שמכל משרדי הממשלה המשרד היחיד שערוך הכי טוב כדי לטפל – יהודית, לא אני אמרתי את זה- -

יהודית מנסה להגיד שזה לא מחמאה כי אחרים לא עושים כלום.

בדיוק. תודה על התרגום.

אפשר להבין כל דבר. אז הוא לא יודע על מה הוא מדבר - -

הוא יודע מצוין, כי בחממות לא עשו כלום; משרד החקלאות לא עשה שום דבר. אז ברור שאתם עושים הרבה יותר ממה שעושה משרד החקלאות.

אני לא יודעת מה אחרים עשו או לא, אני אומרת מה הוא אמר.

אני מנסה להסביר למה זה נקבע במועד הזה. שרת החינוך רצתה לשבת אתם ולשמוע האם חוץ ממה שאנחנו תכננו, יש עוד דברים שעולים בדעתם, ואנחנו יכולים לתת מענה מידי עליהם. מה שסיכמנו היה ידוע, לכן נקבעה אותה ישיבה כדי שהם יגידו אם יש להם עוד בקשות. למשל, הצורך הזה באיש קשר שעלה באותה ישיבה. באותה ישיבה צלצלתי לרחלה כדי למנות מישהו מיד, כי הבנו שהצורך הזה בא מהמקום שהם נמצאים בו. הם לא יכולים לחפש בטלפונים, אלא צריכים מישהו שיענה. לכן מיד יצאנו עם ההודעה הזאת.

אני מצטערת על שלושת המבחנים שהיו, אבל זה לא בלתי הפיך. במקרים שמנהל בית-הספר יחשוב שנגרם נזק לתלמיד כי הוא לא קיבל את הארכת הזמן, הוא יערער על זה, ויש לנו מנגנון מסודר לטיפול בדברים האלה. אני מקווה שברור לכם שהעמדה היא ללכת לקראת התלמידים.

לא חשבנו לרגע שלא. ברור שאתם רוצים לעזור, בזה אנחנו משוכנעים. אני רק אומרת שצריך לחשוב כמה צעדים קדימה, ולא רק על מה שכבר קרה ולתקן.

במספרים שנתתם התייחסתם גם לצפון השומרון? חשוב לי לדעת האם לקחתם בחשבון את גנים, קדים, שא-נור וחומש? האם פניתם גם לבתי-הספר שם?

מנהל אגף החינוך אמר לי שהוא ייתן את הנתונים של כולם. זה לכולם, בוודאי שלכולם.

לא לשכוח, כי יש גוש גדול, ויש גם גוש קטן שיש בו ילדים.

זה כולל גם את הצפון, לא?

ההחלטה חלה על כולם.

עורכת דין טלי נמרודי, יש בעיות נוספות שנתקלתם בהם?

מה שאמרתם קודם מאוד נכון, ההקלות שנתתם הן יותר פסיכולוגיות. אם אנחנו מתייחסים לעניין הפסיכולוגי הדבר הכי חשוב הוא לתת ודאות ברמה מסוימת. צדקת כשאמרת שצריך לשמור על שגרה כי היא העוגן, אבל השגרה צריכה להיות בטוחה. הילדים צריכים לדעת באמת מה קורה. הדיון עכשיו הוא על בחינות הבגרות, ולכן אני מתמקדת בזה, אבל מאוד נשמח לדעת האם משרד החינוך נערך גם ליום שבו נסגרים בתי-הספר. האם משרד החינוך נותן לזה פקודת יום? הוודאות היא הדבר הכי חשוב. ברגע שההחלטות האלה יצאו הן ירגיעו קצת.

ביולי יתקיים חודש לימודים נוסף. אבל אם יוסיפו לימודים אני לא בטוחה שהם ישמחו כל-כך. הרעיון היה - -

קייטנה.

- - שתהיה מסגרת מסודרת לתקופת חודש יולי. אגב, זה היה בתיאום בפגישה- -

איפה תתקיים הקייטנה, בבתי-הספר, בגנים?

בכל רשות.

השרה הייתה מוכנה לתת להם חודשיים, הם ביקשו רק חודש כדי לאפשר חופשה.

אני שוחחתי עם אמציה, רכז הנוער בגוש קטיף. הוא אומר שעד לא מזמן הוא טיפל ב- 10 ילדים שנשרו ועובדים בחממות. לטענתו, עכשיו יש עוד ילדים, והוא חושש שיהיו עוד.

הם ביקשו תוספת קב"ס – קצין ביקור סדיר - -

זה מעניין.

הם ביקשו תוספת של קב"ס, וכשאני דיברתי עם מרדכי ביקשתי מהם להתחיל להעסיק. הוא אמר שכבר מעסיקים בתוספת, ורק צריך לדאוג שהם יקבלו את התשלום לתוספת הזאת.

יש לי שאלה מהכיוון השני של המתרס. אנחנו שומעים על נערות שלא נשרו מלימודים, אבל במקום לעסוק בלימודים הן עוסקות בדברים אחרים. אני מדברת על נערות ונערים שמתכוונים לחסום כבישים ולהפגין. גם אתמול ראיתי בטלוויזיה ילדים יחסית קטנים, חלקם בגיל בית-ספר – ואפילו בית-ספר יסודי – שלא לומדים, אלא עושים דברים אחרים, וזה לא בדיוק בין השעות 16:00 עד 18:00, אלא גם בשעות היום. האם משרד החינוך עושה משהו גם בנושא הזה?

כרגע יש הנחיות בשגרה; כל תלמיד שרוצה להיעדר מבית-הספר עושה זאת ברשות, ואם הוא נעדר בלי רשות הוא מחויב לתת הסבר מהוריו בפרוצדורות הרגילות של היעדרות מבית-ספר.

וילד שנעדר בכל זאת? בטוח שזה ברשות ההורים, על זה אין ספק.

ילד שנעדר ברשות ההורים, ובית-ספר מוצא שההיעדרות איננה מוצדקת – ההנחיות הן עדיין אותן הנחיות, שאסור להיעדר מבית-ספר. לא קיבלנו עדיין דיווח על בית-ספר שבו פתאום כל הילדים נעלמו בלי אישור מהמנהל, אבל נצטרך לתת לזה מענה.

השאלה היא האם אתם בודקים את זה ומתייחסים לזה.

כן.

אתם רוצים למנוע נשירה, אבל אתם רוצים שהילדים יהיו בבית-ספר. נכון שיש מי שקורא לזה חינוך לדמוקרטיה ולאזרחות פעילה, אבל לכל דבר יש גבול. אם מישהו מחנך לאזרחות פעילה שהיא גם עבירה על החוק – אתם צריכים לפקח גם על הדברים האלה.

יש גבולות של דמוקרטיה וגבולות של אזרחות פעילה, וכבר היה ניסוי אחד עם התלמיד שגרם להשבתה בבתי-הספר דרך האינטרנט, ואנחנו אמרנו את דעתנו בנחרצות. מכיוון שזה היה אירוע שסחף אחריו הרבה מאוד תלמידים האמירה הייתה מאוד ברורה. אנחנו נבדוק כמה תלמידים נעדרים מבתי-הספר כדי לראות באילו מספרים מדובר, האם בית-הספר מטפל בהיעדרויות בנוהל הרגיל. אנחנו לא נעשה את זה כדי לעורר עניין, אלא כדי להחזיר את הסדר למקום שהוא צריך להיות- - -

זאת הכוונה. כי אם אתם מדברים על המשך פעילות, על עוגן ושאר דברים חיוביים שהוזכרו כאן, חלק מהעניין הוא גם לשמור על הילדים במסגרת – תרתי משמע – כדי שיבינו מהי החלטה דמוקרטית מצד אחד, ועם כל ההבנה והצער בהתנתקות – הם עדיין צריכים לדעת את כללי המשחק במדינה דמוקרטית מתוקנת. החלק הזה שכולל גם אופן התבטאות וגם אופן התנהלות וגם היעדרות לא נשמע כל-כך מצדו של משרד החינוך. האם זה קיים? את השתמשת בלשון עתיד, ואני שואלת על ההווה.

בחינוך לדמוקרטיה יש כל הזמן תוכניות לחינוך לדמוקרטיה.

אל תדברי אתי באופן כללי, אני מדברת על דבר מאוד ספציפי – האם אתם עושים משהו במצב הנוכחי?

בוודאי. יש כל הנושא של תוכנית ההתנתקות שיש בה פרקים שלמים שעוסקים בגבולות- -

מה עשיתם לילדים שראיתם אותם בצמתים מחלקים דגלים כתומים?

אני לא עשיתי כלום מפני שאני לא המנהלת שלהם. אנחנו יכולים לבדוק עם בתי-ספר האם תלמידים נעדרו לא ברשות, ולקבל דיווח כמה תלמידים נעדרו. יכול להיות שמישהו עסק בזה, ויש לו נתונים, אבל לי אין כי לא התכוננתי לנושא הזה היום.

אני לא ביקשתי ממך עכשיו תשובה מספרית. רשמנו לפנינו שתבדקי את הנושא הזה, וגם הוא יבוא לידי ביטוי.

פנה אליי זוג מאלי-סיני, אסתר ויצחק גבאי, שבנם נעדר מבית-הספר באשקלון זמן רב, וכשהוא חזר מבית-הספר שאלה אותו המנהלת מה קורה. הוא אמר לה שההתנתקות מאוד משפיעה עליו, והוא סובל מזה. המנהלת אמרה שההתנתקות לא מעניינת אותה, היא לא מוכנה לשמוע על זה; עוד היא אמרה שהיא קיבלה הוראות שהתנתקות זה לא עניין שלהם, לא מעניין אותם ולא מתחשבים בזה. ההורים היו המומים איך מנהלת בית-ספר מדברת כך.

נשמע לי מרחיק לכת. לא נשמע לי הגיוני. אני מציעה לבדוק את זה בצורה יותר פרטית, לא נשמע לי הגיוני.

אפשר לבקש מעמירה חיים, מנהלת מחוז דרום לבצע בדיקה.

ההורים פנו אליי אישית.

אני לא אומר שלא, רק צריך לבדוק את זה במחוז.

ההורים רצו להגיע היום, אבל מסיבות שונות לא הגיעו.

זה עניין נקודתי, אני לא מאמינה שמנהלת מדברת כך.

הסתדרות המורים אכן תומכת בהחלטה להעניק הקלות לתלמידי גוש קטיף. אני מנהלת תיכון אזורי רמלה-לוד שיש בו 1200 תלמידים, ואני רוצה לתרום מניסיוני כמנהלת. ישנן הקלות שלטעמי, באופן אישי יכולות לבוא בחשבון: הארכת זמן, צמצום חומר הלימודים, הרחבת הבחירה בשאלון עצמו ובונוס.

הם לא רוצים בונוס, כי הם אומרים שכשהם יגיעו לאוניברסיטאות יגידו שלא מתחשבים בבגרות בגלל הבונוס.

יש 4 דרכים שניתנות לשיקול דעת. הארכת זמן – לית מאן דפליג – זאת ההקלה הכי פשוטה, ויתרונותיה הועלו כאן כבר מפי אנשי המשרד. גם הגדלת חופש הבחירה היא הקלה רלוונטית, כי במילים אחרות זה גם אומר שחומר הבחינה יצומצם. אם מאפשרים לתלמיד בחירה יותר גמישה- -

זה ברור.

התלמידים האלה היו ונמצאים בלחץ די גדול. אני זוכרת שהיו מקרים שהוחלט לגבי כלל ציבור הנבחנים באותו מחזור, כאשר מדינת ישראל הייתה נתונה במלחמה כלשהי. למרות המספרים שהעלתה רחלה שיפר, מנהלת אגף הבחינות, זה לא עשוי לזעזע לא את המחזור ולא את הסטודנטים לעתיד. זאת מחווה של יותר מרצון טוב. בלי להתחשב בהבדלים הפוליטיים כולם מאוחדים מאחורי זה, ולכן אפשר לתת את זה, וזה לא יפגום. לא צריך לפסול גם אפשרות של בונוס.

אני אזכיר שהיו שנים שכאשר גרף תוצאות בחינות הבגרות היה מוטה מדי לכיוון הציונים הנמוכים, איזנו את זה בבונוס. זה מקובל גם באוניברסיטאות בחו"ל ובמכללות יוקרתיות ומפורסמות ביותר. לפעמים גם אפשרות כזאת של הטיה היא אפשרית. אבל אם תושבי האזור לא רוצים את זה, אז מי אני שאציע? כדאי שיישבו אנשי מקצוע, ובין 4 האפשרויות שהעליתי יבחרו את הרלוונטיות ביותר. אפשר לפצות בצורה כזאת גם את אלה שנבחנו בשלוש הבחינות שכבר היו ולא קיבלו בהן שום דבר.

יש הצעה נהדרת של צמצום חומר הלימודים. בזמנו בקריית שמונה צומצם חומר הלימודים. למה לא להעלות את הרעיון הזה? דיברתי עם רונית תירוש על עניין הצמצום כמו שעשו בקריית שמונה. וכפי שהציעה גברת רות קופינסקי – הרחבת הבחירה. אלה שתי הצעות נהדרות. מגיע להם לא פחות מאשר לילדי קריית שמונה.

זאת הקלה שאין בה כדי לשנות את מהות הבחינה מן ההיבט של השוויוניות. כשמאריכים את הזמן מפיגים מתחים, וזה מסייע מאוד מבחינה פסיכולוגית לנבחן.

לפני 4 שנים היה בג"ץ על העניין של יש"ע בעניין הגדלת אפשרויות הבחירה, אני לא יודעת למה אתם מדברים על 82'. אני לא זוכרת את פרטיו משום שבדיוק אז נכנסתי לתפקיד, אבל בקיץ 2001 יצא חוזר שאפשר הקלות באמצעות הגדלת הבחירה ועוד. אני יודעת שהיה בג"ץ, וההקלות הללו לא יצאו לפועל בסופו של דבר גם על רקע של שוויוניות. אנחנו רוצים להיות מאוד זהירים, ובוודאי לא בעניין שכולל אוכלוסייה שלמה מוגדרת. הגדלת הבחירה משנה את מהות הבחינה כי במקום 5 שאלות הוא יענה רק על 3 שאלות.

לא, יהיו עוד אפשרויות.

אם בבחינה יש 5 פרקים הוא צריך לענות בכל פרק על שאלה, ואני אומרת לו לענות על 5 שאלות מכל השאלון.

זה כמו צמצום חומר הלימוד.

יש לנו עכשיו 4500 מורים מפוטרים. אם תבדקו את מספר הילדים של אותם מורים שחרב עליהם עולמם, אתם תגיעו לכמה אלפי ילדים. עבור הילדים האלה שאין להם כסף לקנות אוכל הטרגדיה היא קשה. הם יכולים לומר בבג"ץ שמזלם רע לאין-ערוך מאלה שהממשלה עכשיו מרפדת אותם, מלטפת אותם, נותנת להם, והם מרגישים שהם יותר מסכנים. תוכיחי שזה לא נכון. לכן עם כל ההבנה ועם כל הכבוד אנחנו צריכים לשמור על שוויון הזדמנויות נכון. מדובר במספר לא גדול יחסית של תלמידים, שאם חשובה להם ההתנתקות יותר מהבגרות זכותם במקומו מונח, ושיעסקו בהתנתקות, ובשנה הבאה ילמדו אקסטרני לבגרות. אני בכוונה לוקחת את זה לקצה- -

תזכרי שזאת לא החלטה של הילדים, זאת החלטה של ההורים, וזה הבדל.

היינו-הך.

את צריכה להביא בחשבון שממשלות ישראל קראו להם לשבת שם, הם נולדו שם- -

אני לא מתווכחת אתך כרגע על חשיבות ההתנתקות.

צריך לעזור להם.

מבחינה מהותית אנחנו לא מדברים על מצב בלתי הפיך. בגרות עם כל חשיבותה היא לא מצב בלתי הפיך, ויש פתרונות: יש מועד ב', ויש שנה הבאה, ויש אנשים שלא עשו את הבגרות מכל מיני סיבות וכשעשו אותה אקסטרני עשו אותה הרבה יותר טוב ממה שאנחנו עשינו אחרי 12 שנות לימוד.

אבל זה לא תלוי בהם. יש פצמ"רים בבוקר, הם צריכים להיות במקומות מוגנים.

אין ספק שצריך לעזור להם וללכת לקראתם בהארכת זמן. לא צריכים להגזים מעבר לכך. אנחנו לא מדברים על מצב בלתי הפיך, אלא אם הבגרות חשובה לתלמיד יש לו התנאים והאפשרויות לעבור גם היום את הבגרות. אם הוא רוצה לעסוק בהתנתקות – זכותו. הוא יידע מה הוא מקריב. כמו שאני רואה, בעיניהם זה יותר חשוב. לכן אתם רוצים לשמור על חוט שדרה, לא צריכים לוותר יותר מדי ולהגזים בחיבוק שיהיה חיבוק דוב לכל המערכת בסופו של דבר. קיצוניים ממני יאמרו לך, גילה, שהרבה עוברים דירה- -

הם נמצאים תחת אש בלתי פוסקת- -

איזו אש?

פצמ"רים כל הזמן. בבוקר אומרים להם להישאר באזורים מוגנים, הם נשארים בבית- -

זה לא שייך להתנתקות.

- - המצב הביטחוני קשה מאוד מלבד המצב הנפשי שלהם שהם יודעים שמגרשים אותם מהבתים שלהם.

זה סיפור אחר, זה לא שייך להתנתקות.

מצבם שונה משל תושבי מדינת ישראל.

בשדרות את גם נותנת להם הקלות? ביקשת לתושבי שדרות הקלה?

יש הבדל בין תושבי גוש קטיף לבין תושבי שדרות.

למה?

אותם לא מגרשים מהבתים שלהם.

מה נתתם לתושבי גילה בירושלים לפני 3 שנים?

למיטב ידיעתי, הם לא קיבלו הקלות בבחינות הבגרות.

למיטב ידיעתי, בהחלט כן.

קיבלו הארכת זמן, וזה בסדר גמור.

מה היו ההקלות?

רחלה תגיד לכם מה היו ההקלות, אבל להגיד שלא היו זה ממש לא נכון.

הארכת זמן זה הדבר הכי נכון, הכי ראוי, הכי מרגיע ומראה שרוצים לתת.

מבחינת נקודת המבט של מהות השינוי בבחינה - - -

אסור לגעת בזה.

לא הזכרתם את ה"עליהום" התקשורתי על תושבי גוש קטיף, גם את זה תביאו בחשבון.

איזה "עליהום"?

משמיצים אותם בתקשורת, בסך-הכול תושבים נאמנים למדינת ישראל.

זה לא הנושא.

לוקחים את זה בחשבון.

אנחנו בעד הקלות מהסוג שדיברנו עליו. הארכת זמן היא הדבר הכי נכון לעשות, זה ירגיע אותם. אפשר לעשות שיעורים נוספים ולתת כלים נוספים כדי שיתכוננו טוב יותר; יש אפשרות לעשות חזרות נוספות, לתת כוח הוראה שיסייע להם. הבחינות צריכות להישאר כפי שהן, ואתם צריכים לשמור על זה גם בגלל כל הלחצים. אני יודעת שהכוונות טובות מאוד, גם של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, אבל אנחנו צריכים לשמור על מדתיות.

ביום חמישי תתקיים בחינת הבגרות בחיבור, האם כל תלמידי גוש קטיף מקבלים הארכת זמן?

כל 107 בתי-הספר יקבלו.

אנחנו יכולים לצאת מכאן שקטים.

נעביר את זה גם בפקסים.

לא לשכוח את תלמידי צפון השומרון.

מדובר בכל-כך מעט תלמידים. אני מציעה שהשרה תוציא מכתב אישי לכל אחד מהתלמידים שצריכים להיבחן בבחינות הבגרות, שתרגיע אותם ותנחם אותם, תגיד מה זכויותיהם, ומה אנחנו נותנים להם. תעשו את זה אישי ונעים, מה הבעיה לעשות את זה? מדובר בסך-הכול בכ- 400 איש.

נציע לה, רעיון יפה.

רעיון נהדר של מלי.

תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה ב- 12:45