כנסת פתוחה

הזכות להורות מול טובת הילד

5
ועדה לזכויות הילד
18.5.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי





פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום רביעי, ט' באייר התשס"ה (18 במאי 2005), שעה 09:30

ילדי תרומות זרע: הזכות להורות מול טובת הילד.

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר

אורית אופק, ק.ל.פ – קהילה לסבית פמיניסטית
עו"ד בתיה ארטמן, לשכה משפטית-ס. בכיר ליועץ משפטי, משרד הרווחה
אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד (אימוץ), משרד הרווחה
עו"ד מירה היבנר, יועצת משפטית, משרד הבריאות
ד"ר מרדכי הלפרין, הממונה על האתיקה הרפואית, משרד הבריאות
עו"ד מרדכי כהן, לשכה משפטית, שירותי בריאות כללית
רחל כנעני, עו"ס, קופת חולים מאוחדת
נעמי מי-עמי, ממ"מ
הדסה נאה, מ"מ מרכזות מחוז י-ם ופ.ס לחוק אימוץ ילדים, משרד הרווחה
עו"ד רחל ניסנהולץ, לשכה משפטית, ההסתדרות הרפואית בישראל
עו"ד לימור סולומון, יועמ"ש, המועצה לשלום הילד
רועי פייביש, ממ"מ
אילן פרי, ע"פ רן כהן
עו"ד סלעית קולר, ק.ל.פ +המכללה האקדמית למשפטים ר"ג
ד"ר אשר שושן, רופא נשים מחוזי, קופת חולים מכבי

רחל סעדה

חבר המתרגמים בע"מ

הזכות להורות מול טובת הילד

רבותיי, אני מצטער על האיחור הקל אבל אנחנו נתחיל את הישיבה הזו. הדיון שלנו היום הוא בסוגיה של ילדי תרומות זרע: הזכות להורות מול טובת ילד. סוגיה אנושית מאוד מאוד משמעותית.

אני הייתי מאוד רוצה לבקש מעורכת המחקר בממ"מ, נעמי מי-עמי להציג בעיקרו של דבר, לא כל כך את הנתונים כי אני מניח שרובכם הגדול מכירים את הנתונים אלא בסופו של דבר את הדילמה שעשויה להיות מעלה אבל אחר מכן הייתי מבקש את נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים, בעיקר משרד הבריאות להציג איך הדברים נראים מנקודת הראות שלכם.

בבקשה נעמי.

לפני כמה חודשים התעוררו שמועות בעיתונות על מגעים בין משרד המשפטים למשרד הבריאות לגבי הסטאטוס קוו שנהוג בארץ לגבי תרומות זרע ולעשות מצב שהוא יהיה דומה למדינות מפותחות אחרות כמו שבדיה, שילד שנולד מתרומת הזרע יוכל בהגיעו לבגרות להסתכל בתיק שלו ולראות, בדומה לאימוץ, מי התורם או לפחות לנהל איזשהו מאגר רישום מרכזי.

בעקבות הידיעות האלה אז קמו מהומות גדולות בעיקר מצד ארגוני נשים חד הוריות והוועדה למעמד האישה בכנסת התכנסה לדון בזה, אני אז רק התחלתי לכתוב את המסמך הזה לוועדה הזו והלכתי לשמוע את הדיון בוועדה שם.

עכשיו, מכיוון שזו הייתה הוועדה למעמד האישה אז כל הדיון נסב לגבי זכויות האישה והנשים החד הוריות שרבות מהן הרו הודות לתרומת זרע. התעורר בהן חשש גדול שאולי מוצדק שאם ייווצר מצב שתורמי זרע ידעו שזהותם תיחשף ביום מן הימים אז מספרם ירד וקיים חשש, ונשים שמאוד מאוד רוצות להיות אימהות והיו שם נשים שהביאו איתן תינוקות וזה נותן להן המון המון אושר פחדו ופוחדות שיפגעו להן בזכות הזו להיות אימהות, שלרוב הנשים אימהות נותנת אושר מאוד גדול, וגם בוועדה למעמד האישה הייתה איזושהי מסקנה שעדיף לשמור את הסטטוס-קוו כדי שחס וחלילה לא תפגענה זכויות הנשים, בראש ובראשונה הזכות להורות.

עכשיו יש כאן עוד עניין שבו עוסקת הוועדה הזו שזה זכויות הילד. בשביל להכין את המסמך אני קראתי המון מסמכים, ראיתי גם את המצב במקומות אחרים שזה בטח קראתם במסמך יש סקירה השוואתית אבל יש פה דילמה כי יש את הזכות להורות של הנשים אבל יש גם את זכויות הילד.

הדילמה היא כפולה ומכופלת כי יש פה בעיה ממש פילוסופית, הילד הזה הוא ילד פוטנציאלי שעדיין לא נולד אפילו אז פה זה דיון פילוסופי שאני קצת נגעתי בו אבל הוא מאוד מסובך. אבל סך הכול מבחינת זכות הילד - -

את הדילמה הזו בין הזכות של הילד להיוולד לבין זכותו לאחר שהוא נולד להכיר את האבא שלו.

גם, אבל גם על הזכות להיוולד גם יש דיון פילוסופי, מבחינת זכויות הילד חוששים שהילד הזה יפגע, שנולד כבר ומדוע? אז במחקרים שנעשו בארץ ובעולם אמנם אין עוד הרבה מחקרים לגבי תרומות זרע אבל לגבי אימוץ.

אז התברר שילדים שלא יודעים את זהות האבות שלהם יש להם לפעמים נזקים פסיכולוגיים ובעיות זהות וחוץ מזה יש זכות בסיסית של הילד שהיא אפילו נזכרת במגילת הזכויות הבינלאומיות של האו"ם של הילדים שזו הזכות של הילד לדעת את זהותו ואת ייחוסו. זו זכות בסיסית של כל אדם של ילד ויש חשש שהזכות הזו תפגע ובגלל זה בארצות אחרות, דווקא נאורות דוגמת שבדיה, כבר מ- 1987 החוק שונה והילד בהגיעו לבגרות יכול לברר את זהותו.

אני שמעתי גם וקראתי כל מיני מונולוגים של ילדים, מקרים של משפטים שילד תבע למשפט באנגליה בטענה שהילדים האלה שנולדו מתרומת זרע סובלים מחור שחור בזהותם וכך שאין מושג מי האב, אין שום אפשרות - -

הוא תבע את המדינה?

הוא תבע את המדינה, כי במדינה יש חוק שלא מגלים ובעקבות זאת באנגליה גם כן שונה החוק. כלומר, יש פשוט מקרים שמתברר שלילדים האלה נגרם נזק ואפילו בארץ שמעתי על מקרים, שיחות עם ילדים שאמרו שנורא קשה להם שהם לא יודעים ומביאים דוגמאות, גם בארצות הברית יש בנקי זרע מיוחדים ששוב אותו דבר. הילד בהגיעו לגיל 18 יכול לגלות ולכן יש פה עניין של זכויות הילד.

יש טענה גם שאפשר אולי, דר' הלפרין בזמנו הפריך אותה, הטענה הזהו ששינוי הסטטוס-קוו יגרום לכך שמספר התורמים יקטן והביאו לדוגמא את שבדיה שבמקרה הזה דר' הלפרין מצא שזה לא קרה, שבשבדיה לא ירד מספר התורמים בגלל שהשתנה החוק אלא יש שינוי בפרופיל הסוציו-אקונומי שלהם.

הדעות עוד חלוקות?

הדעות חלוקות זה העניין למרות שהנשים ממשיכות לטעון שמאות פוחדות שמספר התורמים יקטן.

במדינת ישראל יש עוד בעיה שלא קיימת במדינות אחרות, בעיה הלכתית שילד שנולד מתרומת זרע הרבה מקרים פה נחשב כילד שזהות אביו לא ידועה שבהלכה יש לזה כינוי "שתוקי". יש פה בעיות גם כאלה ובעיות של חשש לממזרות.

מה שאני רוצה להגיד זה שבארץ הבעיה עוד יותר מסובכת בגלל המצב ההלכתי, מצאו כל מיני פתרונות.

בארץ זה בעיה יותר מסובכת בגלל העניין היהודי, אז איך מפרידים בארץ בין תרומות זרע בין יהודים וערבים?

מה שעושים, אני - -

גם אצל המוסלמים יש בעיה, ברגע שהילד הוא לא הבן של האבא הוא לא מוכר, ועשו בעניין של ילדה שנולדה מחוץ לנישואים מאבא ידוע היה פסק דין שבית המשפט היה צריך לבוא ולהצהיר שזה האבא שלו מכיוון שלפי ההלכה המוסלמית, הוא לא נחשב לאבא. אז זה לא רק היהדות פה.

אבל מה עושה בנק הזרע? הוא מפריד בין תרומות זרע של יהודים וערבים? אני שואל שאלה מאוד פשוטה. מאחר ונעמי הציגה את הבעייתיות המיוחדת שלנו בארץ בגלל הזהות היהודית אז שאלתי מה קורה לגבי תרומות זרע של לא יהודים בתוך מדינת ישראל?

להיפך, מה שאני הבנתי מבנק הזרע שנשים דתיות מבקשות תרומת זרע רק מלא יהודים, שיש מאגר בהדסה של תורמים של סטודנטים מחו"ל ונשים באות ואומרות שהרב מאשר רק מתרומה של לא-יהודי כדי שלא יהיה חשש לממזרות.

יש בארץ 1 או 2 בנקי זרע שבהכוונה של רבנים מסוימים, רבנים שמאפשרים לנשים דתיות תרומת זרע מגוי אנחנו יכולים להפנות את הנשים האלה לבנקי הזרע האלה ששם מבטיחים להם תרומת זרע מגוי.

דווקא מגוי?

תרשה לי לתת את ההסבר ההלכתי. הבעיה המרכזית בתרומת זרע אלמונית מבחינת ההלכה שיוצרים ילד שאביו איננו ידוע וזו בעיה הלכתית כי יכול להיות שאח ישא אחותו שזו בעיה רפואית ובעיה הלכתית.

ברמה ההלכתית אפשר לפתור את זה על ידי תרומת זרע מגוי כיוון שכשיש לנו אב ואם בני לאומים שונים זה המקום היחידי בהלכה שהאב אינו מוכר כאב. בדרך כלל האב מוכר בין אם הוא נשוי ובין אם לא.

זאת אומרת שהיילוד הוא יהודי.

במילא אם תורם הזרע איננו יהודי, היילוד הוא יהודי ואין חשש שאח ישא את אחותו כיוון שברמה המשפטית של המשפט העברי זה לא נחשב גילוי עריות. ברמה הרפואית זה לא פותר אם אותו גוי תורם זרע להרבה בנקים ויש לו הרבה ילדים החשש למומים מולדים כתוצאה מנישואי אחים - את זה זה לא פותר.

אוקי, הבנתי תודה. נעמי, זהו?

אז אלה הבעיות. נוסף לבעיה ההלכתית גם החשש מגילוי עריות, ממחלות שקורות ויש גם איזושהי הצעה לפשרה שלא יוכלו לדעת את הזהות אבל בכל זאת שיהיה איזשהו רישום מרכזי אבל גם על זה קמה סערה שגם לזה מתנגדים כי אם יהיה רישום מרכזי אז עוד פעם חוששים שאנשים יפחדו.

אם יהיה רישום מרכזי אז יש גם סכנה של ירידת תרומות הזרע וגם שבאיזשהו שלב בית המשפט כן יחליט להתיר ואז ישתמשו בלי הסכמת התורמים. אוקי, אני מאוד מודה לך נעמי גם על הכנת המסמך וגם על הצגת הדברים.

אני רוצה בראשית הדברים בכל זאת לנסות לברר אולי הדילמה הזו היא לא לגמרי דילמה. נדמה לי שלא יכולים להיות שום חילוקי דעות מבחינה אנושית שזכותה של אישה ללדת זה מה שהטבע, אלוהים חנן אותה וזה הדבר הכי טבעי בעולם שאישה תלד ותוכל לגדל ילדים, זאת העקרות שלנו הגברים אבל מה לעשות לנו אין רחם.

נדמה לי שגם אין שום ספק שזכותו הטבעית הבסיסית של ילד זה לגלות את זהות הוריו, במקרה הזה את האימא אין בעיה אז המדובר לגבי האבא.

השאלה היא בעצם עולה כאן, הדילמה עולה בגלל נושאים טכניים. כלומר, באיזה מידה ימצו מספיק תרומות זרע כדי שגם האישה תלד וגם הילוד יוכל בהגיעו לבגרות לזהות את האבא שלו.

מותר לי לתקן אותך רק לגבי הזכות הבסיסית של הילד לדעת מי ההורים שלו?

כן.

זה לא קיים במדינת ישראל. זה לא קיים לא בגלל הזרע אלא בגלל כל נושא הממזרות, יש אפילו חקיקה מיוחדת שמונעת את רישום האבא האמיתי, מונעת את בירור האבא האמיתי כשיודעים שיש אפשרות שהאבא, מי האבא ולחייב אותו וכל מה שצריך בכוונה תחילה בגלל בעיות הלכתיות.

אז התיאוריה הזאת של הזכות של הילד, אמנת זכויות הילד, זה לא ממש. רק הדבר הזה שאתם באים ואומרים שזה זכות של ילד, מדינת ישראל בעצמה לא מכירה בזכות הזו כקטגורית - -

אני לא יודע מי זה הישות הזו שנקראת מדינת ישראל לצורך העניין הזה. אם זה החוק אז ברור שהחוק לא נותן אבל זו בדיוק הסוגיה שאנחנו מטפלים בה - -

אין חוק, אין חוק, זה נוהל בלבד.

סליחה? חוק השמות, על מה אתם מדברים, על חוק מרשם אוכלוסין?

עמדתי הפרטית היא חד משמעית אני חושב שזכותו של ילד בהגיעו לבגרות לגלות על עצמו כל דבר, ובראש כל הדברים מה שהוא לא יודע וזה באמת החור השחור ולדעת מיהם הוריו ומיהו אבא שלו, שלא לדבר על זה שלדעתי צריכים היום גם כמה דברים מאוד משמעותיים לגבי כל אחד מאיתנו שיודע מי זה ההורים שלו, יש כמה דברים אלמנטאריים - זה לדעת מחלות תורשתיות, לדעת מאין הוא בא, קצת היסטוריה, בכל זאת זה דבר מאוד חשוב.

אז זאת עמדתי, לכן השאלה שלי, סלעית, היא שאלה לגבי האם הדילמה היא הכרחית? זה בעצם מה שאני שואל. האם הדילמה היא הכרחית? שמא יכול להיווצר מצב שאם יהיו תרומות זרע מספיקות כדי שגם הנשים תוכלנה להיכנס להיריון וללדת ילדים וגם הילדים יוכלו לגלות במועד המתאים את זהות הוריהם בלי שהדבר הזה ירתיע את מספר התורמים.

השאלה האם הדילמה הזו היא דילמה אמיתית או שאפשר להתגבר עליה בדרכים אחרות?

אם יורשה לי כמה מילות פתיחה לפני העניין הספציפי הזה. הנושא של גילו זהותו של תורם זרע אכן התעורר בעקבות איזושהי פנייה של אישה לבית הדין הרבני כדי חייב את בית החולים שממנו קיבלו את תרומת הזרע לחשוף את זהותו של תורם הזרע. זה היה הטריגר הציבורי שהתעורר לאחרונה.

הנושא הזה יוסדר בצורה כזו או אחרת אבל הוא היה הטריגר להתעוררות המאוד אינטנסיבית מעבר לעובדה שיש איזשהם גלים במיוחד לאור העובדה שמדינת ישראל אכן חתמה על אמנת זכויות הילד, גם העולם פתוח יותר לרעיון הזה - -

האמנה לזכויות הילד מחייבת לאפשר לילד להכיר?

נכון. יש לנו גם את החקיקה בשבדיה, יש לנו את החקיקה באנגליה שנכנסה באפריל 2004. כלומר, יש איזשהם רחשים כלל עולמיים לגבי הנושא הזה.

ואני דווקא רוצה לבוא ולומר את ההיבט האחר ששמו מדינת ישראל שהיא איננה דומה לשאר מדינות העולם מכל מיני היבטים, בין השאר בעובדה שבמדינת ישראל בניגוד למדינות אירופה – שבדיה, אנגליה, נורבגיה וכדומה – 2 דברים מאוד חשובים.

האחד הוא שנושא ההורות במדינת ישראל יש לו נופך אחר, יש לו היסטוריה אחרת, יש לו בכלל גישה אחרת מאשר במדינות אחרות, לא אפתח את זה - -

לא, אבל באיזה מובן בכל זאת שנבין.

אומר, אומר. נושא ההורות בהיבט החברתי במדינת ישראל אין לו אח ורע במדינות העולם. בשבדיה אתה רואה משפחות במקרה הטוב זה הורים עם כלב, במקרה היותר מתקדם זה הורים עם ילד אחד.

מדינת ישראל היחידה בעולם שמממנת לנשים פנויות את כל נושא הפוריות, את כל נושא ה-IVF מה שאין כן במדינות אחרות. משמעות הדבר שאנחנו מכפילים ומשלשים את הבעייתיות בעובדה שאנחנו זקוקים להרבה יותר תרומות מאשר תרומות באנגליה, בשבדיה, בנורבגיה.

במדינות נאורות כמו נורבגיה אישה פנויה בכלל לא יכולה לגשת לטיפולי הפריה, זה רק זוג וזה ממדינה מאוד מתקדמת ומאוד נאורה.

כלומר, שאם אנחנו נמקד את הפן הזה, מדינת ישראל היא בהחלט חריגה ושונה בקטע הזה.

לטובת ההורות.

לטובת ההורות. כלומר, הנושא של ההורות במדינת ישראל הוא ראשון וראשון במעלה, אין ספק בדבר. קחו את כל החקיקה הקיימת, קחו את הנהלים, קחו את ההנחות והאפשרויות שאנחנו מאפשרים היום לאנשים כדי להביא ילד לעולם. אין סוף של טיפולי הפריה על חשבון המדינה, בין אם זה זוג ובין אם זו אישה פנויה.

כלומר, אנחנו פה שונים לחלוטין וכאשר אנחנו באים לבחון את העניין הזה אנחנו צריכים לקחת את הנושא הזה מאוד בחשבון. זאת נקודה אחת שרצוי אחת ולתמיד להעמיד את המחקר ההשוואתי בפרופורציה הנכונה.

טוב, זה טוב מאוד ועל זה נדמה לי אין ערעור.

לא, אני רק אומרת איפה אנחנו נתונים, באיזה סיטואציה. כלומר, כמה תרומות זרע בנק הזרע צריך לספק בניגוד למקומות אחרים בעולם.

הנקודה השנייה, אני חושבת שאנחנו צריכים להפריד בין עד היום ומהיום. זאת אומרת, אנחנו נמצאים היום בסיטואציה שבתחילת כל הנושא שרק יהיה פה ברור, נושא של תרומת זרע קיים כבר מ- 1979. בתחילתו של התהליך עד אמצע שנות ה- 80 רוב רובם של הנזקקים לבנקי הזרע היו זוגות נשואים.

ותהליך מבורך כזה או אחר לדעת כזו או אחרת, הנושא של המשפחה המסורתית – אבא, אימא, ילד – קביל תפנית והיום אנחנו מכירים מסגרות הוריות בצורות שונות. בין אם זה נשים פנויות שמקבלות תרומה מבנק הזרע אנונימי. בין אם זה נשים שמעדיפות שלא לקיים יחסי אישות עם גבר, זכאיות לקבל את זה בצורה כזו או אחרת. אפילו הרחקנו לכת ואמרנו שנשים שלא מעוניינות לקיים יחסי אישות וגברים שאינם מוכנים לקבל יחסי אישות יכולים ביחד להביא ילד לעולם כשהאבא הוא מוכר.

כלומר, אנחנו בנינו פה יצירתיות בלתי רגילה כדי לממש את מה שכל כך הרבה אנשים מבקשים וזה הורות. לכן כשאנחנו - -

נדמה לי שגם זוג נשים בנות אותו מין שמקיימות תא משפחתי והן רשאיות להרות ואפילו על אותה תרומה, על אותו תורם.

אני אתן לך את הדוגמא שזה לאחרונה אושרה על ידי, וזאת הדוגמא שאני חושבת שהיא יפה אבל היא דמיונית אבל היא קיימת במציאות של שתי נשים שחיות תחת קורת גג אחת, מקיימות חיים משותפים כאשר האחת שאבה ביציות על מנת להפרות אותן בזרע של תורם והאישה שחיה איתה מבקשת את אותן הביציות המופרות להורות גם היא. כך שהילדים שיגורו באותו הבית יהיו אחים גנטית במאה אחוז. גם את הסיטואציה הזו אפשרנו והיא קיימת ואני מקווה שהאישה עומדת ללדת או כבר ילדה.

כלומר, אתה מבין שאנחנו מדברים פה על צורות משפחה שהן מאוד אל שגרתיות, אני לא חושבת שבהרבה מדינות בעולם אפשרו כאלה מן דברים.

כלומר, שאנחנו צריכים גם להסתכל בפרספקטיבה הזאת בטרם אנחנו בוחנים את כל הסיטואציה.

בואו ניגש לפרק השני והוא מה שקיים. עד היום - -

אפשר אולי במאמר מוסגר להוסיף שהיום יוצאים מטוסים מתל אביב לתרומת ביצית באוקראינה וחוזרים עם נשים שמקבלות תרומת ביצית באוקראינה בוודאי לא נדע לעולם מי תרמה את הביציות האלה ומי האימא הביולוגית.

אם אדוני שאינני מכירה אותך יקרא טוב את התקנה שאפשרה את זה, צריך להיות רישום יתרה מזו צריכה להיות גם דגימת דם על מנת שאם בעתיד תהיה בעיה גנטית לילד ידעו איפה לאתר. אז אדוני, קח את תקנות הפריה חוץ גופית ואני אפילו אפנה אותך לסעיף 2א ותראה מה - -

בואו לא ניגע בזה. זה כבר סיפור אחר של חוסר ביציות וזה יהיה דיון בפעם אחרת. אנחנו כרגע מדברים על הנושא של הזרעים.

כלומר, שאם אנחנו באים לדיון אני חושבת שאנחנו צריכים לחלק אותו לשניים. מה שקיים עד היום ומה שיכול להיות מהיום.

כל הדיון מיועד באמת האם אנחנו יכולים מהיום והלאה להגיע למצב טוב יותר שלא תיתן לנשים את הזכות להרות וללדת אלא גם לילדים את הזכות בעתיד להכיר, זה בעצם הדילמה.

וכאן תרשה לי עוד שני משפטים. דומני שאנחנו צריכים להשתמש בטרמינולוגיה שאומרת כך: יש להבדיל בין חשיפת זהותו לבין אפשרות זיהוי, זה שני דברים שונים לחלוטין.

חשיפת זיהוי משמעותו בלשון הציורית זה לדפוק בדלת בגיל 18 "שלום, אתה אבא שלי" – זו חשיפת זהות. האיש יודע שבגיל 18 מישהו יכול לעמוד בדלת ולהגיד "שלום, אתה אבא שלי".

לבין האפשרות שאנחנו נאפשר לילד יכולת זיהוי על מנת שאם יש מחלות גנטיות נוכל לפתור אותן, אם זה בעיה גנטית של נישואיי אח/ אחות שנוכל לפתור אותה ואם זה נושא של נישואיי אח/אחות שהתולדה שלהם זה ממזר עד 10 דורות.

כלומר, יש לנו ללכת בצעד מושכל מאוד ולדון בשאלה בין חשיפת זהותו לבין יכולת זיהוי לטובתו של הילד.

מירה, אם אני מבין נכון מה שאת אומרת בעצם יש הבדל בין שהילד יוכל לזהות את האבא שלו בעצמו ופיזית לכל דבר לבין זה שהחבר או הגורמים החברתיים יוכלו לעזור לילד לנושאים שהוא זקוק להם - -

נכון מאוד כי כאן נכנס הנושא של המאזן, בדיוק בקטע הזה. זאת אומרת, הזכות להורות עם זכותו של הילד למה? וכאן החברה צריכה לבוא ולתת את דעתה על זה.

ברור, מי שיוכל באמת בעניין הזה לנסות לייצג את הזכויות של הילד אני מאוד אשמח.

אני רוצה להמשיך, כל מה שמירה אמרה זה נכון ומדויק אני רוצה להמשיך ולחדד את המשפטים האחרונים שלה.

אנחנו עוסקים כאן בעצם בשני סוגים של זכויות או בשני זכויות של הילד. זכות אחת לדעת מי האבא שלו כמו ילד במשפחה רגילה. זכות שנייה שתהיה גישה למישהו בחברה לזהות האבא על מנת למנוע נישואיי אח ואחות, על מנת לאפשר במצבים רפואיים שונים להיעזר בתרומת רקמות, מח עצם וכדומה. זו זכות שנייה שגם היא קיימת לילד.

מה שמירה מציעה זה בשלב זה להפריד בין שתי הזכויות האלה כתוצאה מהאיזון - -

בוא תעלה דר' הלפרין לעוד רמה. זו גם זכותו של הילד להתחבק עם אבא שלו.

זו הזכות הראשונה, שיהיה לו אבא כמו כל ילד, זו זכות ראשונה. הזכות השנייה היא שיהיו נתונים לחברה שיוכלו למנוע ממנו להתחתן עם אחותו, למנוע מומים מולדים, למנוע מצב שאם הוא יזדקק לתרומת קמות, מח עצם וכדומה.

כלומר, הזכות השנייה היא זכות, הייתי מגדיר אותה כרפואית. מה שמירה אומרת - -

אינסטרומנטאלית יותר.

כן, אינסטרומנטאלית. מה שהיא אומרת שניתן בתהליך האיזון בין זכויות אלה לבין זכויות אחרות שנצטרך מיד להציג אותן שיכול להיות שבשלב שאנחנו נמצאים בו עדיף לא ללכת למודל השבדי של דפיקה בדלת ו"שלום אבא" למרות שיש כאן פגיעה בזכות הבסיסית הזאת אבל לאפשר את הזכות הבסיסית שלחברה יהיה מידע על מנת שהילד לא יהיה חסר אבא במובן המוחלט. זו ההצעה שלה.

עכשיו לגבי הנושא המשפטי. הראשון שאני יודע במערכת המשפטית שעסק בזכות הצאצא לדעת את מוצאו זה השופט מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון. זה בתיק כמובן פלוני נגד אלמוני מ- 5942/92, שם הוא כותב את זה בצורה מעניינת. הוא כותב:

"יש הטוענים כי מותר האדם מהבהמה בין היתר בידיעת האדם על מוצאו". הוא כותב שהזכות של לדעת את המוצא היא לא סתם זכות בסיסית שיש טוענים שהיא אפילו זכות בסיסית עליונה –

אבל אתה יודע באיזה הקשר זה נאמר?

כן, אני יודע, אני אמשיך גם את הזכות הנגדית. הדברים של השופט שמגר מבוססים על מאמר שהוא כתב, במאמר הוא דן איך אנחנו מתירים את הנוהל של תרומת זרע אנונימית ואז הוא אומר דבר מעניין. הוא אומר כך:

מאחר ומסרו לו, ועל זה יש כיום ויכוח גדול לגבי שבדיה אנחנו בדקנו את זה, נסעתי לסקנדינביה לבדיקה לכן על השמועות על שבדיה באמת היו מוגזמות. בכל אופן מה שהוא אומר כך מאחר ומסרו לו, לשופט שמגר, שאם לא יהיו תרומות זרע אז הוא אומר "עדיפה זכותו של הילד להיוולד למרות שהוא ייוולד עם חוסר ידע, עם ליקוי מסוים מאשר שלא ייוולד בכלל".

זו ההכרעה של שמגר בנושא הזה. מה שסלעית אמרה, היא אמרה משהו אחר. למרות שהזכות הזו ידועה ובמקום שלא עוסקים בתרומת זרע, שעוסקים בקביעת אבהות, הנדון היה גבי קביעת אבהות, זה הפסק דין ובמאמר הוא הבדיל בין שני הדברים.

לגבי קביעת אבהות שפה אין שאלה הילד נולד זה לא שהוא לא ייוולד, הזכות הזו קיימת. בכל זאת בית המשפט העליון שלל את הזכות הזו מילדים במקרה שעצם הזכות הזו יכולה להביא למימזורן ולהפוך אותם לממזרים פסולי חיתון שזה פגם קשה. זה מופיע בפסק דין שרון נגד לוי ופסקי דין אחרים.

לפני שנה וחצי או שנתיים שופט בשם גודזגן, זה היה פסק דין אחרון שלו- - -

אני חייב להעיר את תשומת ליבכם שאתם ממהרים מדי, אתם כולכם מכירים קולגות אז בואו נשמע שמי שיש להעיר שיעיר שאני אוכל לפחות להבין.

אז השופט גודזגן, שופט במשפט בני משפחה, היה לו זמן וכתב פסק דין ספר שלם שבו הוא טוען שצריך לבטל את הלכת שרון נגד לוי, הוא ביטל את זה ספציפית באותו מקרה אם כי זה בערעור ולכן זה לא בא לידי ביטוי והוא טען שזכותו של הילד לדעת מי אביו עולה על הזכות שלו לא להיות ממזר, על החשש.

אני בשעתו נתתי הרצאה על הפסק דין הזה בפני חבורה של משפטנים גדולה לענייני משפחה והצגתי שם את נושא ההגדרה הזו של ה"חשש" היא הגדרה שמבוססת על טעות משפטית של המשפט העברי, היא בעצם על אנכרוניזם.

עד לפני כ- 15 שנה המשפט העברי לא הכיר בבדיקות רקמות לעניין ממזרות ואז חל מהפך וכשזה בא לידי ביטוי אחרי "אסון התאומים" בכך שזיהו והכירו עגונות אך ורק על פי בדיקות רקמות. במילים אחרות, הוא לא ידע שהמצב המשפטי היום השתנה והיום כן קובעים ממזרות ולכן אחד הבסיסים הראשונים שלו, ולכן היום אנחנו יודעים שמבחני הרקמות הם כל כך אמינים שהפוסקים מקבלים אותם גם לממזרות ואז כדאי לדעת, יש כאן משהו מרתק.

בממזרות יש כלל. כשיש ממזרות קיימת חובה לברר אותה, אבל כשממזרות לא קיימת ועלולים ליצור ממזרות על ידי בירור אסור ליצור ממזרות על ידי בירור וזה מופיע גם פסק דין - -

זה ממש שחור לבן.

כן, ולכן יש הבדל. כשיש עדות על העובדה שהאימא מזנה עם מישהו אחר אז הם חייבים להעיד אבל אם אין עדויות ויש אפשרות לבצע בדיקה מדעית, הבדיקה לא תגלה ממזרות אלא לפי כללי ההלכה תיצור ממזרות ואסור ליצור ממזרות כדי למנוע עד כמה, ההלכה לא רוצה ממזרים.

המטרה של הממזרות זה לתת עוד כוח חיסון לאימא במצבים מסוימים, ההלכה לא רוצה ליצור ממזרים והיא אוסרת לעשות בירור ולכן הנושא הזה נמצא בבירור במשרד המשפטים.

מה שברור כרגע שהזכות הזו קיימת אלא יש מצבים שהיא נדחית מפני זכויות אחרות שאני שוקל - -

אבל צריך רק הערה, צריך להדגיש שבמקרה של ממזרות באבהות היא נדחית כי אתה שוקל בין שתי זכויות של הילד, לטובת הילד אז אתה אומר אני מעדיף את ההיבט הזה של טובת הילד - -

זה בדיוק גם מה שהוא הציג, בין שתי הטובות של הילד, זה ברור.

יש זכות מוגדרת במשפט, בפסיקה שהיא חד משמעית אלא שגם הפסיקה וגם השכל הישר אומר שלפעמים צריך לשקול אותם מול זכויות החוק או מול נזקים אחרים כמו שבמקרה הזה במיוחד שעוסקים בקטן וזה האומדן של היועץ המשפטי ושל בתי המשפט.

אני רוצה לתקן טעות שאני עשיתי קודם ובגיל 18 הילד יכול לבחור, לאורך השנים נשללה ממנו זכות שלדעתי היא הרבה יותר איומה כי האבא קיים ואפשר להפיל את האחריות על האבא ואפשר לתת לו את הזכויות והכול אבל ברמת העיקרון בגיל 18 הילד יכול לבחור אם להסתכן בממזרות - -

אני לא מכיר פסיקות של בית משפט בגירים - -

היום בתור קטין לא אבל בגיר , אם מישהו ינסה למנוע ממנו לעשות את זה אני בטוחה שבאיזשהו שלב מדינת ישראל גם בעניין הזה.. כי אם אני בוחר לעצמי את המעמד - -

אז אני יכולה להגיד לך שבהצעת חוק שנמצאת עכשיו על שולחן הכנסת בנושא של בדיקת רקמות משרד המשפטים לא הסכים בשום אופן להכניס סיטואציה של בגיר, בשום אופן.

תיאורטית, לבגיר אין מניעה לברר מי הוריו.

אבל היום הוא לא יכול, לא אם אני מבין. דר' הלפרין, נכון היום בגיר, ילד כזה שנולד ומגיע לבגרות הוא לא יכול לבוא ולדרוש לדעת.

היום ילד שנולד מתרומת זרע, לאור נוהלי משרד הבריאות, לא יכול לדעת מי אביו. בתרומת זרע זה נהיה של נוהלים, עכשיו לגבי מצב של לא תרומת זרע שהוא נולד מקיום יחסים של האם ואנחנו לא מבצעים את הבדיקה כתוצאה מחשש ממזרות (זה פסק דין שרון נגד לוי), במקרה הזה אין אמירה מפורשת של בית המשפט מה יהיה כשהוא יגדל אבל מתוך אמרות אגב בפסקי הדין שעיקר הנימוק הוא לא להפוך את הקטין לממזר שלא מדעתו ניתן להבין שמה שאת אומרת אולי נכון אבל זה כבר ניתוח, זה הערכה, אין פסיקה.

שאם הוא יעתור הוא יקבל.

אני מייצגת את היועץ המשפטי לממשלה בתיקים האלה ואני יכולה להסביר.

אני רק רוצה לסיים. כאשר אנחנו עוסקים ברמה האתית המוסרית של זכויות אין ויכוח על האמנה לזכויות הילד, אין ויכוח על מה שאומר שמגר.

כל הדיונים כאן זה מה האיזונים הראויים במדינת ישראל וזו גם הסיבה שמשרד הבריאות, ומירה רמזה על זה, מעדיף ללכת בדברים הללו עקב בצד אגודל צעדים זהירים על מנת למנוע סערות מיותרות שיכולים לגרום נזק למערכת הרפואית הכללית בכלל והציבורית בפרט על מנת שנשים תוכלנה ללדת ומשרד הבריאות עובד על מנת לעשות מאמצים שהאיזון הדרוש יישמר גם במסגרת החקיקה הקיימת.

תרשה לי לשאול אותך, אם היום בחלק מבנקי הזרע בארץ ממילא מפרידים בין תרומות זרע של ישראלים ושל גויים, לאותו צורך שדיברנו עליו לפני רבע שעה. מדוע בעצם לא יכול להיות מצב שבו יהיה שני סוגים – יהיה מסלול אנונימי ומסלול של כאלה שתורמים שהם מוכנים שבשלב מסוים יבוא הילד ויגיד להם - -

המצב הזה קיים בארצות הברית, יש שני סוגים. יש בנקי זרע שמקפידים על אנונימיות ויש בנקי זרע ששם המצב הוא מראש תוך ידוע, אינו אנונימי. אני בשלב זה לא רואה נימוק מעשי להתנגד אבל צריך לשמוע מה מירה אומרת על האפשרות הזו.

אני יועצת משפטית שלמשרד הרווחה ובא-כוח היועץ המשפטי לממשלה בתיקים מסוג זה.

הנושא של אב בלתי ידוע הוא נושא שהוא רחב מעבר לתרומת זרע. אחד המקרים שבאמת הזכירו אותו זה מקרה שאם תובעת אב בשמו של הקטין לדעת מיהו אביו.

עכשיו, היועץ המשפטי לממשלה מתערב בתיקים כאלה כמייצג את הקטין כשלפעמים אנחנו טוענים שבמקרה של חשש לממזרות יש ניגוד אינטרסים בין ההורים כי האם רוצה מזונות ולא כל כך אכפת לה שהילד יצא ממזר אבל לא בטוח אם היו שואלים את הילד אם הוא מעדיף להיות ממזר או פחות מזונות או כסף למחייתו כי המדינה, מי שאין מה לחיות, המדינה דואגת לקיום מינימאלי האם הוא היה רוצה להיות ממזר.

ולכן, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא שאת ההחלטה הזאת הילד צריך לקבל בעצמו כשהוא מגיע לגיל 18 כשהוא יהיה בגיר והוא יחליט מה עדיף לו. עדיף לו להיות ממזר או עדיף לו לדעת מי אביו.

הבעיה ממשיכה להיות קיימת גם כשהוא הופך לבגיר, למה אני מתכוונת? יכול להיות שהוא מבקש לדעת מי אביו לאו דווקא שהוא בן 18, הוא יכול לבקש לדעת מי אביו כשהוא בן 30 ואז יש לו כבר ילדים משלו ואז הילדים הם קטינים.

הסוגיה הזו היא עדיין לא מוכרעת, הנטייה של היועץ המשפטי לממשלה היא לא להתערב משפטית אבל נעזרים ביחידות הסיוע כדי לברר מה הסיבה שדווקא בגיל הזה הילד פתאום חשוב לו לדעת מי אביו. הרבה פעמים הסיבות הן שוליות ויחידות הסיוע מנסות לעשות איזה סולחה בתוך ולהרגיע את העניין. לפעמים זה בכלל נובע מסיבות שממש אין להן שום קשר והרבה אנשים לא מודעים להשלכות שיש לבדיקה הזו וזה באמת יחידת הסיוע היא זו שמביאה את הנושא למודעות.

הנושא הזה של האינטרס של ילד לדעת מי אביו או בכלל מה זכותו לדעת מי אביו מתבטאת גם בתחומים אחרים. יש למשל נשים שמוסרות ילדים לאימוץ, או שהן בכלל לא יודעות מי האב או שהן יודעות והן מסרבות להגיד מי האב.

וגם פה עולות אותן דילמות וכרגע יש לנו באמת תיק שנמצא בערעור בבית משפט של אישה שמסרבת, שבית המשפט העליון אמר בעבר שטובתו של הילד כדי שאפשר יהיה למסור אותו לאימוץ שנאפשר לאישה לא למסור את שם האב כשהיא רוצה למסור את הילד לאימוץ כדי שלילד הזה יהיה במהרה בית והוא יגדל בבית ולא יתגלגל בכל מיני מקומות כי לא יודעים מי האב ואי אפשר להכריז עליו בר אימוץ.

רגע, פה תעשי איזה הפסקה בסוגריים. נכון להיום ממילא בעצם כאשר ילד נמסר לאימוץ גם ממשפחה אז העברתו למשפחה מאמצת לא מותנית בזה שמגלים לו, להורים המאמצים מי ההורים הביולוגים.

החוק בפירוש קובע שזה הזכות של הילד בהגיעו לגיל 18 לגלות מי הוריו הביולוגיים. גם זה לא חלק אבל זו הזכות שכתובה בחוק, היא שלו בלבד לא של אף אחד אחר.

לא של הוריו המאמצים?

לא, הוא בוחר אם הוא רוצה לדעת, כמו בבדיקת רקמות, מי ההורים הביולוגיים שלו או לא, אף אחד אחר לא.

וחשוב להוסיף פה שזכותם של ההורים הביולוגיים לסרב להזדהות בפני הילד כשהוא בגיר, באימוץ.

זכותם לסרב?

כן.

אז מה קורה עם זכותו? אז זכותו דפוקה.

לכן אנחנו אומרים האינטרס הזה - -

אני מאזנת את זה, חשוב להגיד שיש להם זכות להגיד שהם מסרבים לפגוש אותו.

ב- 1960 החוק לא הכיר, חוק האימוץ הראשוני לא הכיר בזכות הזו. החוק ב- 1980 גם כן לא מכיר את זה במפורש רק הוא מאפשר שיקול דעת כשמביא את השיקולים הללו בחשבון.

רגע, בתיה, הדילמה שהציגו קודם דר' הלפרין ומירה בעצם זוג הורים כזה ביולוגיים יכולים לא להזדהות לצורך הפגישה עם הילד אבל הם לא יכולים להתנער ממסירת מידע על מחלות?

הם לא יכולים אבל גם אי אפשר לחייב אותם. אם אתם זוכרים את הסיפור של מאומצת שהייתה חולה במחלת דם קשה והאם הביולוגית סירבה לתרום לה. היא בסוף תרמה - -

אבל היא לא רק היא תרמה, היא תרמה במחשכים שלא יזהו ולא תהיה שום אפשרות שהיא תדע מי האימא שלה.

תחשבו על אישה שחיה כל חייה בפחד איום עם סוד נורא שאוי ואבוי אם מישהו יגלה את זה. ואם משפחתה שהקימה אחרי מה שקרה לה בנעוריה תגלה את זה היא בטוחה שכולם ינדו אותה והיא חיה עם הסוד הנוראי הזה ואיזה דילמה זו.

תורמת ונעלמת.

אבל עדיין כל האינטרסים האלה בסופו של דבר זה האינטרס של הילד, הכול מהתחלה. כי כמו שאמרנו אם היא לא תדע שהיא יכולה למסור אותו ולהישאר בזהות חסויה אז היא תמצא דרכים אחרות שלא לטובתו של הילד במקרה הזה לכן הכול זה האינטרסים של הילד.

האינטרסים האלה הם לא תמיד בחטיבה אחת, תמיד יש אינטרסים רבים והשיקול דעת שמפעילים הוא מה האינטרס הגובר. השאלות האלה, כל פעם שיש איזה תנועה חברתית אחרת, מקבלת צורה אחרת וזה עולה בפני בית המשפט ובית המשפט כל פעם נזקק לעשות מחדש את איזון האינטרסים.

ההלכה שהממזרות עדיין זה חשש שגובר על זכותו של הילד עד גיל 18 זו עדיין הלכה שקיימת. יש הצעת חוק כמו שאמרה לימור של משרד המשפטים שרוצה לעגן את זה בחוק, שעדיין החשש הזה של ממזרות הוא עיקרון העל אבל עדיין יהיו מקרים יוצאים מן הכלל שהעיקרון הזה ידחה מפני אינטרס אחר.

ואינטרס באמת מאוד חריג, אולי של סכנת חיים, דברים שבאמת מצדיקים אבל זה עדיין האינטרס שיהיה מעוגן בחקיקה כי עדיין בחברה שלנו הנושא של ממזרות הוא נושא שיש לו חשיבות רבה ופסק הדין של השופט גודזדן אמר שהיום בחברה הזאת הממזרות היא כבר דבר שולי, האנשים מתחתנים בחו"ל אבל עדיין הקביעה שלו היא לא קביעה מקובלת, יש לו הרבה טעויות בפסק הדין אבל זה לא המקום. זה פסק דין של 200 עמודים.

מה שאני רוצה להגיד שאנחנו מדברים כל הזמן על אינטרס הילד. א' אנחנו צריכים לדעת גם מה האינטרסים של ההורים, מול זכויות ילד יש זכויות הורה ושלא נשכח את זה כי אם אנחנו נותנים לילד את הזכויות יבוא הזמן וגם ההורה יבוא ויגיד אני תרמתי זרע לפני 10 שנים, אני אין לי ילדים אני רוצה עכשיו להכיר את הילד שלי. מה אז? ומה הילד יכול לעשות בגיל 18? מה הטענות שלו כלפי האב? מה הזכויות שלו?

אני חושב שזה, לדעתי זה לא אותו דבר. אני חושב - -

כבר עכשיו יש את זה שהורה אומר אני רוצה לדעת מי הילד שלי.

אולי אני טועה אז תלמדו אותי, אני מניח שתרומת הזרע במידה רבה מאוד היא הרבה יותר טכנית מאשר היא בעלת משמעות של הולדה. בה בשעה שהילד ברגע שבו הוא נולד מזרע אב, זה האבא שלו, זה האבא שמזרעו הוא נולד, זה דבר ביולוגי לא דבר טכני.

יש הרבה מאוד גברים שבכלל לא יודעים שיש להם ילדים מנשים אחרות, זה לא תרומת זרע בצורה כזו זו תרומת זרע בצורה אחרת וגם זה יש אבל עדיין אני אומרת, ברגע שאתה מבקש מאדם להזדהות זה לא רק הזדהות יש לזה השלכות, אולי זה יגרור חובות, גם בזה צריך לדון. יכול להיות שנגיד זה כלום אבל צריך להעלות את זה על השולחן - -

יכול להיות שבשלב מסוים גם זה יעלה, אבל זו המטרה - -

יש גם את הצד ממול וצריך לעשות גם פה את האיזון, גם על זה צריך לחשוב.

אני רוצה קצת לדבר על חוק האימוץ שהוא אולי משהו שהכי אפשר לראות אותו משהו בהשוואה וקצת אולי גם להזכיר את נושא הפונדקאות אבל אני לא בטוחה ואני רוצה להתייחס גם לנושא תרומות זרע והרישום והאפשרות לחשוף.

אז אני רוצה קודם להגיד שחוק האימוץ מדבר על ילד קיים, לא על ילד שהולכים לתכנן את הייצור שלו וזה הבדל מהותי. יש ילד שההורים הביולוגיים שלו לא יכולים לגדל אותו ולצורך העניין הזה אני אתייחס רק למצבים שבהם יש אישה שמבקשת לחתום - -

אגב, זה רוב המקרים? שזה זוגות שלא יכולים לגדל אותו או שזה אימא בודדת?

אנחנו מבדילים בין מקרים שבהם האם מבקשת למסור את הילד לאימוץ כתינוק, אישה לא נשואה שלא יכולה לגדל אותו לבין מקרים שבהם בא-כוח היועץ המשפטי מנהל תיקי בר אימוץ כדי להכריז על ילד בר אימוץ במצב שההורים לא יכולים לגדל. זה לא אותו דבר. פה המדינה מפקיעה את האימוץ ופה האימא, לכן אני משווה את זה קודם כל לעניין של האישה שמוסרת.

ולאישה שמוסרת יש פסיקה ישנה שבתיה הזכירה אותו של בית משפט עליון שזכותה להגיד שהיא מסרבת. ואחד השיקולים למה אפשר לאפשר לאימא להגיד שהיא מסרבת להגיד מי האב זה כדי לאפשר לה להישאר עם הסוד של המסירה לאימוץ כי המסירה לאימוץ היא סטיגמה נוראית בארץ הזו והיא מקור לסחטנות חברתית, משפחתית, רגשית וכספית אולי.

ולכן, לאימא יש את הזכות להגיד אני מסרבת להגיד מי האבא ואנחנו מקבלים את זה כחברה והחשש הגדול שלנו הוא שאם הזכות שלה להגיד מסרבת לא תהיה, אנחנו נמצא יותר תינוקות בפחי אשפה ונטושים בכל מיני מקומות מפני שנשים לא תוכלנה לבוא ולהתמודד שאותו בחור שהן הרו לו, אם במקרה ואם לא במקרה, יסחט אותם, יאלץ אותם להתחתן איתו נגד רצונם או יספר לכל השכונה באיזה עיירת פיתוח שזה קרה.

זה גם יכול להיות בצפון תל אביב.

כן, אבל בצפון תל אביב יכול להיות שזה לא כל כך בושה בשבילם, אני מדברת על נשים מהמגזר הערבי שבשבילם זה רצח אם ייוודע שהן היו בהיריון ואני מדברת על בנות מהמגזר החרדי שבשבילן זה נידוי מוחלט עד יכולת לשבת עליהן שבעה.

זאת אומרת, זה דברים מאוד לא קלים שבאמת - - ולכן חשוב מאוד שהזכות הזו לאישה שמוסרת ילד לאימוץ לסרב להגיד מי האב וגם עדיף שתגיד 'מסרבת' ולא תגיד 'לא יודעת'. כי ההבדל - -

זה בסדר אבל זה לא בדיוק עניינו.

אני מנסה להבהיר מבחינת זכויות הילד. חוק האימוץ מאפשר לילד כשהוא מגיע לגיל 18 להגיע לשרות למען הילד וקבל מידע אודות נסיבות המסרו לאימוץ.

יש בערך כל שנה כ- 300 פניות בעניין הזה אבל זה על כל הגילאים, אבל יש גם כמות מצטברת של מאומצים, מה שבדיוק אני ניסיתי להגיד. דרך אגב, 300 פניות לפתיחת תיק זה כבר כמה שנים פחות או יותר יציב אבל אני לא הבאתי איתי את הנתונים המדויקים, יש לי נתונים מדויקים לפי גיל דווקא קבוצת הגיל הגדולה שפונה לפתוח את התיק היא לא בגיל 18 אלא ב- 20 וכמה.

כמה אימוצים יש בשנה?

הם יורדים כל שנה, פחות ופחות.

כמה זה כיום?

השנה האחרונה היו כמאה ולפני שנתיים כ- 130, אני מדברת על אימוצים בארץ.

זה אומר ש -300 בקשות זה אחוז גבוה יחסית –

לא, כי זה מצטבר, זה מתחלק על כל הגילים, יש מצבים שמישהו הפך לסיבה ואז הילדים נורא אומרים לו לך תפתח את התיק, אנחנו רוצים לדעת.

זה די טבעי שדווקא בגילאים שמעל גיל 20 אנשים פונים, קצת יותר בגרות, קצת יותר סקרנות.

יש מאומצים שמחכים ליום שהם בני 18 ויש מאומצים שזה לא מעניין אותם גם בגיל 40, מאוד מסוכן לעשות הכללות. אני לא יכולה להגיד שלמעלה ממחצית המאומצים פונים.

למה אני נותנת את הנתונים האלה? כי אני רוצה להגיע למשפט הבא – אצל מאומצים הכמיהה או השאיפה לפתוח את התיק היא לגבי האימא, היא כמעט ולא קיימת בכלל לגבי האבא. כן, זה הדבר שבגללו נתתי את המבוא. הם לא יודעים אפילו אם האבא ידוע או לא ידוע.

יש ילדים שנמסרו לאימוץ מזוג נשוי, אני אתן לכם דוגמא של זוג חרדי שנולד להם ילד שלושה חודשים או חודשיים אחרי החתונה אז לפעמים - -

רגע, אם הילד נמסר רק אימא אז אני מבין אבל אם הוא נמסר מזוג אז ילד לא רוצה לדעת מי האבא שלו?

הכמיהה שלהם וכשהם מגיעים לשרות וכשמדובר על לדעת למה האימא נטשה אותו ומסרה אותו לאימוץ, החלק של האבא הוא באמת שולי בקטע של המאומצים שמגיעים. חשוב לי להגיד את זה, אני לא יודעת אם אפשר להשליך את זה לגבי הנושא של תרומת זרע או לא אבל חשוב לי שתדעו את זה.

אני מנסה למקד את הדברים, אני לא מביאה לכם את כל התיאוריה של האימוץ, אני מביאה את הדברים שנראים לי רלוונטיים לדיון הזה. אז חשוב שתדעו שהכמיהה הגדולה היא באמת - -

זה מאכזב אבל זה מעניין. זה לא שאני חושב שזה לא נורמאלי, זה נורמאלי, אני חייב להגיד, זה מאכזב.

אני נורא שמחה לשמוע שיש גברים שזה מאכזב אותם. בכל אופן היה לי חשוב להגיע בשביל המשפט הזה אני בעצם נתתי את הפתיח של הדברים, אני גם לא יכולה להגיד לכם היום להקיש מזה כמה ילדים שייוולדו או נולדו מתרומת זרע יהיה להם כל כך חשוב לזהות מי האב כי אני בטוחה שהאימהות מגדלות אותם בדרך שאולי מראש לא יהיה להם את הצורך הזה כל כך חזק ואני מרשה לעצמי להגיד את זה מהצד הטיפולי, מאיפה שאני באה כאיש טיפול.

אני כן רוצה להתייחס לשני דברים חשובים שקשורים לעניין הזה של רישום בלידה, אנחנו כל הנושא של פתיחת תיק לגבינו הוא אל הליך טכני, הוא הליך טיפולי פר אקסלנס והוא נשעה מתוך גישה טיפולית גם שהמאומץ לפעמים קשה לו לקבל אותה ואומר 'אני לא רוצה שיחות, תני לי את התיק אני הולך אליה הביתה'. זה לא ככה.

חלק מהמאומצים, בערך מחצית מהפונים רק מבקשים לדעת למה הם נמסרו לאימוץ ומחצית מהם - -

אפילו בלי לזהות את האימא ואת האבא?

כן, ומהחצי השני חלקם מבקש לפגוש את האימא הביולוגית, אם יש אב ידוע אז לפעמים גם אותו, לפעמים היא סירבה להגיד או היא אמרה לא יודעת והיא יודעת אז אחר כך היא יכולה לעשות את ההמשך, אבל הגישה היא טיפולית.

מישהו מאתר את האימא, עובד איתה וזכותה של האימא להגיד 'אדוני, או ילדתי בחיים שלי היום אף אחד לא יודע שמסרתי לאימוץ, אני לא יכולה לפגוש אותך ולנטוש אותך עוד פעם'. אני מביאה את זה מהפן האנושי ולא מהפן של הדחייה, מפני שזה קשה מאוד להגיד עוד פעם לא וזכותה של האימא להגיד שהיא לא מוכנה להזדהות וכמובן גם לגבי אבא.

אנחנו בדילמה כשיש לנו אב ידוע ואם ידועה, כשהאם מסרבת לגלות ואז אנחנו רוצים ללכת לאבא ואנחנו חוששים שהאבא יגיד לילד מי האימא וזה אחת מהדילמות הטיפוליות שלנו.

התרומה שלך לדיון הזה היא מאוד מאוד חשובה משום שבאמת התיאור של הדברים הוא באמת בעל חשיבות מאוד גדולה.

אני מתקדמת לשתי שאלות שיש לי.

והגעתם אגב לאבא ולא לאימא?

אנחנו מודיעים לאימא שאנחנו הולכים לאבא - -

וזה קרה?

כן, אנחנו מודיעים לאימא שהיא תדע שהאבא יכול להגיד. עוד דבר, אנחנו מודיעים למאומץ שזכותו לפנות לבית המשפט אבל עוד אף פעם בית משפט לא חייב אם ביולוגית לחשוף את עצמה.

אני רוצה להשליך מזה כל מה שאפשר לעניין אפשרות של חקיקה בקטע הזה ואני רוצה להתמקד בשתי שאלות או שתי דילמות שאני רוצה להעלות.

עוד דבר, באימוץ יש את רשם פנקס האימוצים ורשם פנקס האימוצים בעצם מיועד למנוע נישואיי עריות ונישואין של פסולי חיתון. כאשר מאומץ הולך להתחתן יש לנו קשר עם דיינים שקיבלו אישור מיוחד לכך מהרב הראשי ולגביהם אנחנו מוסרים מידע על הרקע של - -

אנחנו על פי חוק נותנים את המידע לרשם הנישואין ואנחנו בקטע הזה עובדים בחרום, יש לנו כוננות מפני שלפעמים זה עולה לדיון שלושה, ארבעה ימים לפני החתונה וצריך לתת מיד תשובות וכולי.

ומה עושה הרשם כשהאב לא ידוע בתיק האימוץ?

הוא בודק שאלות אם האימא הייתה רווקה למשל, אז אין בעיה. אני שואלת מה יקרה אם כל הנושא בתרומות זרע אפשר יהיה לחשוף את האב בגיל 18? האם זה יהיה הליך טיפולי?

אחרי הדברים שלך זה ברור לגמרי שזה לא יכול להיות הליך טכני, אלא רק הליך טיפולי.

אני רוצה להגיד לך שגם בפונדקאות הדבר הועבר לטיפולינו, כל הנושא של המסירה עבר היום לשירות למען הילד ואחת העובדות שלנו היא פקידת סעד ראשית - -

אלה, זה ברור לי לגמרי שזה לא יכול להיות הליך לא טיפולי.

אני רוצה להתייחס שזה חייב להיות על השולחן, שאם יש החלטה כזו היא חייבת להיות מגובה בחוק בהליך טיפולי איך עושים את זה, מי עושה את זה. אני לא יודעת מה יהיה בעוד שבועיים.

עוד משפט אחד, אני רוצה גם לוודא האם ידרשו שתורמי הזרע לא יהיו ממזרים כי ברגע שיהיה כל הדבר הזה וזה ילך גם לנישואים, אנחנו צריכים לשים את זה על השולחן, זה לא יהיה רק לצורך העניין ואז נגיע למצב שתורם זרע יצטרך גם להוכיח שהוא לא ממזר?

לפי מה שאמר דר' הלפרין, מי שלא צריך לנבור, אסור - -
קודם כל אני מאוד מודה לך על הדברים המחכימים, אני לא הולך בשום פנים ואופן להיכנס לקרביים של בנק הזרע, מבחינתי בנק הזרע שיעשה את העבודה שלו הכי שוטף, הכי טוב שאפשר כי ברור לי ששם יכולה להיות מצוקה שלאף אחד מאיתנו לא יהיה מענה עליה. בלי תרומות זרע לא יהיו הריונות ולא יהיו ילדים אז לכן בעניין הזה אני לא אכנס.

אני הייתי מבקש מלימור, תוכלי לומר מה באמת העמדה שלכם.

דיון מאוד דומה בנושא היה כבר לפני מספר חודשים בוועדה לקידום מעמד האישה ואני שמחה שמתקיים כאן דיון נוסף.

מה שחשוב לנו שלא יתקיימו עוד דיונים ועוד דיונים, שמשהו יעשה כבר כי כבר בדיון הקודם סוכם בסוף הישיבה שקודם כל אנחנו באמת שמים בצד את כל הנושא של הסדרת כל מה שקורה בבנק הזרע וזה לא נוגע לשאלה באמת של חשיפה או לא חשיפה.

כל התהליך של מסירת דגימות זרע וקנייתם לא מוסדר בישראל באופן שיבטיח והיו שם כל מנהלי בנקי הזרע שאמרו בפירוש שאין להם שום ארובה שאותו תורם לא תורם ב- 10 בתי חולים ולכן יש לו שלושים ילדים היום.

וזה דבר שצריך להיות בהקדם מוסדר, אין מה לחכות, אין דילמות אתיות, צריך להסדיר, צריך לקבל את כל האינפורמציה. העובדה שכל האינפורמציה תהיה בתיק של אותו תורם עדיין לא מסכנת אותו בחשיפה וזה דברים שילדים יוכלו לדעת.

גם במדינות שבהם לא חושפים את זהות התורם ילד יכול לקבל את כל האינפורמציה על מי שתרם את הזרע ממנו הוא נולד. הוא יכול לדעת בדיוק את כל הרקע המשפחתי שלו, כל דבר מלבד פרטים שמזהים אותו. אז קודם כל את זה אפשר להסדיר ואני לא חושבת שיש על מה להתווכח וצריך לעשות את זה בהקדם האפשרי.

עכשיו, לגבי החלק השני, הנושא של חשיפת הזהות. אני חושבת שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בישראל היום לדחות את זה על הסף כמו שדחו את זה בישיבה הקודמת וסיכמו בדיון של שעה וחצי שאין מה לדבר על חשיפה.

מדינות מתקדמות שדומות לנו, אחת אחרי השנייה, הולכות ומתקנות את החקיקה וקובעות שיש זכות לחשוף את הזהות. זה לא רק שבדיה בשנת 87', זה ארצות הברית במדינות שונות, זה אוסטרליה, זה הולנד, זה אנגליה ואנחנו לא יכולים להרגיש שאנחנו לא דנים בזה אפילו.

אני חושבת שמשרד המשפטים ומשרד החוץ צריכים לשים את זה על השולחן ולעשות מחקר יסודי כמו שדר' הלפרין הלך לשבדיה ובדק מה קרה שם, צריך לעשות מחקר יסודי ולא להסתפק אולי במה שכתוב כאן במסמך הזה בכמה כתבות מעיתונים שנמצאו. צריך לבדוק את הדברים במדינות אחרות איך הדברים מתבצעים, צריך אולי לעשות פיילוט כדי לבדוק וההצעה הזו של שני מסלולים היא סוג של פיילוט.

באנגליה כשהחוק נכנס לתוקף לפני חודש, עדיין באמת אין לנו תוצאות אבל אני כן הוצאתי מאמרים שמראים שהמדינה ממש התחילה בקמפיין, זה ברור למדינה שזה לא יהיה פשוט, זה ברור למדינה שזה קל לתרום זרע כשאחר כך הזהות נחשפת אבל המדינה יצאה בקמפיין שמעודד אנשים לבוא לתרום תרומת זרע בגלל התרומה האנושית שיש בזה.

אז באמת הם פונים לקהל יעד אחר, לא לאותם סטודנטים אבל המדינה עושה מאמץ, היא יודעת שהיא רוצה מצד אחד להגן על הזכויות של הילדים שנולדים, מצד שני לאפשר הולדה של ילדים ולכן היא עושה מאמץ.

אי אפשר להגיד זה מסובך מדי, זה ימנע לנו תרומות ולכן נשאיר את החוק כמו שהוא. צריך לעשות מעשה, זו העמדה שלנו.

תודה רבה לך לימור.

אני רוצה רק בעניין הזה להעיר עוד דבר. קודם כל על העניין הזה של האבהות, על הנושא של ההתייחסות של המדינה לאבות לעומת ההתייחסות לאימהות, יש הבדל גדול גם בפסיקה, גם בהתייחסות של בתי משפט לענייני משפחה, גם בהתייחסות של החברה.

סליחה, אני יודעת שזה ישמע לא נחמד, אני יודעת שזה ישמע לא פוליטי קלי קורקט. יש הבדל בהתייחסות של החברה לגברים ונשים בעניין הזה ובהתייחסות של גברים להורות לעומת התייחסות של נשים להורות.

עובדה שיש הרבה פחות תרומות ביציות, הרבה יותר קל להשיג תרומת זרע אנונימית, אני לא רואה את עצמי מביאה לעולם ילד למישהו אנונימי ברמה האישית שלי לא רואה את עצמי תורמת ביצית, לא משנה כמה זה יביא לתרומת איברים במדינת ישראל קשה להשיג עם כל החשיבות של השארת אנשים בחיים וכל הדברים האלה.

אני באופן אישי מחוברת לאיברים שלי, מחוברת לביציות שלי, לא רואה את זה נעשה למען איזושהי מטרה נעלה ולגברים זה הרבה יותר פשוט. אני לא יודעת כמה הם חושבים על המטרה נעלה שזה נעשה. למה? ככה.

זה המצב היום, זה המצב שהחברה קיימת בו היום ואני לא צריכה היום להצדיק את זה, אני אומרת זה המצב אני לא אוהבת אותו אבל זה המצב. ולכן אי אפשר לבוא ולהתייחס לתרומת זרע כמו אותו דבר שבאים ומתייחסים לאבהות ולהורות כמו שמתייחסים לאימא, זה צריך לשים בפרופורציה - -

טוב, זה גם לא הדיון, כמעט אף אחד לא מעלה פה את העניין של מה הזכויות של תורם זרע.

לא מבחינת הזכויות של התורם זרע, מבחינת אחריות שהחברה מייחסת לאבא. עד היום לא ייחסנו כל כך הרבה אחריות ופתאום אנחנו באים ואומרים "אדוני הנכבד, יכול להיות שמחר בוקר יבוא מישהו ידפוק לך בדלת, יגיד אני הבן שלך ואני רוצה לחבק אותך". בוא נתחיל עם האבות שאנחנו מנסים לדפוק בדלת והם לא מוכנים לחבק את הילד - -

אז תרשי לי לשאול אותך באמצע דברייך אבל השאלה היא אם לא יכול יום אחד שתבוא אלה למישהו ותגיד לו – תשמע, הבן שלך הגיע לגיל זה וזה ויש לך אותו ואנחנו רוצים לדעת ממך כמה דברים שנוגעים לחייו, למחלותיו, לבריאותו?

אין לי ויכוח עם משרד הבריאות על זה שיש איזשהם סיבות פרקטיות שבגינם צריך לעשות איזשהו מאגר שאנחנו מדברים על פתרון בעיות גנטיות, תגידו לזה אח ואחות אני חושבת שאת זה אפשר לפתור בבעיות גנטיות בבדיקה גנטית. מה שקשור בטובה בריאותית, אני מאוד מוטרדת מהרעיון שיבואו לגברים ויגידו להם אתם עלולים להיחשף, מתוך הכרות החברה במדינת ישראל, מתוך הידיעה של כמה זה באמת יפחיד אותם וכמה שהיום זה נעשה בקלות כי אין להם את האחריות הזו.

את נרתעת ואת לא אומרת ממה. את נרתעת מזה שיהיו פחות תרומות זרע.

אחד, פחות תרומות זרע. שתיים, גם התרומות זרע אני לא חושבת זה יועיל. סליחה, עיקרון טובת הילד זה דבר נורא נחמד, אני לא חושבת שזה יפתור את החור השחור של הילד, אני חושבת שזה כן ייתן איזשהו מידע אבל זה לא יפתור את העובדה שהילד גדל בלי אבא ומה שמטריד אותי שהוא עלול לחשוב שאם הוא יהיה בגיל 18 והוא יידפק על הדלת וירים טלפון ויגיד אני רוצה, אז יהיה לו אבא. לא יהיה לו אבא.

זה כמו שמסבירים, זה לא אותו דבר כי הכמויות הן שונות. באימוץ, נכון להיום נורא קשה לאמץ ילדים, נורא קשה, המספרים יורדים.

אבל, את יודעת, לילד זה יכול להיות נורא חשוב לדעת שאבא שלו היה בן אדם בריא, שאבא שלו היה בן אדם נאה או מכוער, שאבא שלו היה גבוה או נמוך, כהה או לבן.

אני יודעת טוב מהקהילה שאת המידע הזה האימא רוצה לקבל גם, היא בוחרת את האבא לפי מידע שנותנים לה, אפשר לעשות בדיקות.

בסדר, אבל זה האימא בוחרת, זה לא הילד.

זה לא משנה, זה עניין של מידע שניתן גם היום לקבל אותו. תגיד שאתה רוצה שהילד ידע את המידע הזה, שהילד יהיה זמין למידע הזה, שזה לא יהיה בחירה של האימא להגיד לילד אם האבא היה בלונדיני או לא, טייס בחיל האוויר או לא.

בסדר, שהילד ידע שהאבא היה טייס, פחות מטריד אותי כי שוב זה מידע שנותנים היום, זה לא מידע שהוא לא ניתן וכן לבעיות בריאותיות אתם צודקים. כשמדברים על בעיות בריאותיות אתם צודקים, אבל כשאתם מדברים במכלול הרחב של כל הנושא של ההורות ומסתכלים על ההתייחסות של הורות במדינת ישראל, מתייחסים לעניין של אבהות במדינת ישראל, מתייחסים לזכויות הילד כאילו זה איזה משהו מוסכם ואנחנו רואים בכמה וכמה מקרים, הדברים האלה בכלל לא מוסכמים וזכויות הילד לדעת מי אביו נדחה מול אינטרסים אחרים.

את אומרת לי שבגיל 18 האינטרס של הילד העתידי שלו, אולי יהיה לו ילד ואז אנחנו מנסים למנוע ממנו לרשום מי האבא שלו.

לכן, לבוא ולהגיד שיש איזה מין בלוק של אחד מול השני זה לא נכון, ואני מאוד חושבת שהפתרון של איזון שדווקא משרד הבריאות, הם מציגים את זה גם נכון, כל עניין ההורות במדינת ישראל מבחינת אימהות הרבה פעמים ואני אומרת לכם מקהילה הומו-לסבית. ההומוסקסואלים שרוצים היום להביא ילדים לעולם זו תופעה שלא קיימת בחוץ לארץ בכמויות שזה קיים בארץ.

הילדים היהודים רוצים להקים משפחה, נקודה. אני לא יודעת איך זה הילדים המוסלמים, איך זה הילדים הנוצריים, עם מה שקורה במדינות אחרות אני רואה שזה לא בכזו כמות. אחד הדברים כשילד בא ואומר להורים שלו "אני הומו", הפחד הגדול זה לא יהיו לך ילדים. אז היום פתרנו את הבעיה, יהיו לו ילדים. ואז ההורים גם מקבלים את הילדים ההומואים שלהם.

הסוגיה הזו עכשיו נפתרת?

היום? היום יש כל מיני פתרונות, זה עדיין לא אימוץ.

זה בדיוק מה שהסברתי. תקנות הפריה חוץ-גופית שחוקקו אותם ב- 86' אפשרו לאישה פנויה לקבל זרע אך ורק אנונימי מבנק הזרע. אבל החיים רבותיי השתנו ואז מה שאנחנו עושים זה זוג עם העדפה כזו או אחרת והם עושים את זה והילד מי יודע מי אבא, להיפך והאבא הוא שם.

ואני אגיד לך עוד משהו, אני חושבת שיש פה עוד פלוס, האב ידוע, אין נישואיי עריות ואין נישואיי אח/אחות, זה הדבר הכי טוב שיכולנו להמציא.

אבל כדי לא להגיע למצב שבו אתם פוגעים באמת במשהו שהוא מאוד מאוד חשוב לחברה הישראלית הבאת ילדים לעולם, אני גם בנוסף לעוד כמה דברים אני גם אישה בת 36, יש לי הרבה חברות בגילאים האלה של 35,36,37 שלא התמזל מזלן למצוא זוגיות בחיים והן לא לסביות לגמרי במקרה והאלטרנטיבה של אבא הומו לא ממש מוצאת חן בעיניהן והן אומרות – אתם יודעים מה, לא מצאתי זוגיות – והיום השיח הזה שני יכולה ללכת לבנק הזרע ואני יכולה להביא ילד לעולם זה נותן להן כל כך הרבה.

ברגע שתבואו ותבואו ותגידו, שוב אני מסכימה עם משרד הבריאות, כל פעם להפתעתי מחדש, אבל אני מסכימה על העניין הזה שהכמות פה של תרומות של זרע. יש לי חברה עכשיו שעוברת את התהליך הזה, היא כבר עשתה 4 הזרעות שלא הצליחו, היא צריכה עוד ונגמר מתורם הזרע, אותו תורם זרע שמגבילים את זה ל- 10 אפשרויות, 7 מנות לא זוכרת בדיוק כמה, נגמר והם צריכים עוד - -

זה בהכרח מאותו תורם?

בתור התחלה מי שהולך לבנק הזרע בוחר לעצמו את התורם שהוא היה מעדיף והייתה מעדיפה להיכנס להיריון בפעם הראשונה. מה לעשות שאחרי כמה פעמים זה לא הולך או שנגמרות המנות של אותו תורם או שהשתמשו במנות שלו למישהו אחר ואז היה מלאי יותר קטן ואז צריך לשבת ולבחור עוד פעם.

ואני אומרת שוב, המידע של מי האבא במידע הכללי יכול להיות שצריך להוסיף קצת מידע, אבל מידע ניתן וגם האימהות לא מעוניינות להשאיר את זה במצב של - -

אבל לך למשל אין התנגדות לרעיון של שני מסלולים אם זה לא מקטין את התרומות.

תראה, אני בעד שאם אבא רוצה לקחת אחריות ולהגיד 'אני רוצה לקחת אחריות באיזשהו שלב בחיים שלי ואני מודע לידיעה שהילד ידפוק בדלת' - -

לא, של שני המסלולים גם של האבא שאומר אני לא רוצה וגם של תורם שאומר אני כן רוצה.

לחלוטין, אני רק חושבת שרוב הנשים, מהיכרות שלי נכון להיום, תעדפנה את המסלול של אלה שהם אנונימיים כי החשש שיום אחד האבא ייהפך למשהו ממשי שעלול לפגוע .

עכשיו בעצם קבעת עמדה בין האינטרס של האימא שהבן שלה לא ידע את זהות האבא לבין זכות הילד שהוא כן ידע, קבעת עמדה חד משמעית.

מה שאמרתי זה שמהניסיון שלי אני חושבת שמרבית האימהות תעדפנה שלא, אני באופן אישי מעדיפה לא רק שאני אדע, אני באופן אישי מעדיפה שהוא גם יהיה נוכח.

יש בדיוק תופעה מאוד מעניינת כאן בישראל שיש הרבה מאוד נשים שלוקחות תרומת זרע, בין אם הן לסביות ובים אם לא, וזה מאוד יוצא דופן לעומת מה שקורה בעולם.

יש לי כאן מחקר שנעשה בעולם שמצביע על כך שדווקא נשים רווקות מאוד רוצות שהילד שלהן ידע, אז הגישה הזו שמתפתחת בישראל שאימהות מעדיפות שלילד שלהן לא יהיה אבא כי הוא רק זרע והוא לא שום דבר וזה המסר שהן מעבירות לילד שלהן היא נוראית, אסור לתת יד לדבר כזה.

זה לא יכול להיות שאימהות יבחרו שלילד שלהן לא יהיה בחיים אבא כי לי יותר נוח להיות אימא יחידה, זה לא יעלה על הדעת.

אוקי, תודה רבה לימור. בבקשה, דר' שושן.

רציתי רק הערת אגב לומר שנדמה לי שאתה התכוונת ששני המסלולים יהיו לבחירת תורם הזרע, לא לבחירת האישה - -

לתורם הזרע, בוודאי. דר' שושן רק שנייה ברשותך. ברור לגמרי שכל תורם יוכל לבחור במסלול זה הזה או מסלול הזה אבל גם האישה שבאה לבחור היא בוחרת בעל כזה או בעל כזה.

אז זה אולי כבר הדבר המשני. אנחנו מעוניינים להגן או מההצעה שלך הבנתי שאתה מעוניין ליצור מצב שלא יהיה לנו מצב שיהיו לנו פחות תורמי זרע.

לא, להפך אני רוצה שיהיו יותר.

אנחנו לא נכנסים עכשיו לצדדים הטכניים ואין פה אף מנהל בנק זרע, ואתה אמרת שאתה גם לא רוצה להיכנס לעניינים הטכניים אבל בנקי הזרע היום נמצאים בבעיה מתמדת, אז מה שיקרה או שתהיה דעיכה נוראית כי האנשים עם ההיכרות שלי ולא במקרה אין פה אף תורם זרע, אני חושב. אז בהכרות שלי עם האנשים הדבר הראשון שהם באים לוודא זה שאף פעם לא תיוודע זהותם. אני לא פגשתי תורם זרע, בגיוסים שאני עשיתי שבא והיה מוכן לתרום את זהותו אז זה דבר אחד.

השאלה אם התורמים היום בכלל יודעים על שני מסלולים? היום יש רק מסלול אחד לכן - -

היום זה אנונימי לחלוטין, עד ההתעוררות שהייתה הם יודעים שזהותם לא תיחשף.

גם היום היא לא תיחשף. כל מי שתרם זרע וכל עוד לא שונה המצב, לא תיחשף זהותם. הם יישארו אנונימיים לעולם ועד.

אני אומר מבחינה טכנית של בנק הזרע, תהיה בעיה קשה מאוד אלא אם כן באמת יהיו שני המסלולים האלה ואחד יוכל לבחור עדיין שזהותו לא תיחשף. עניין שני שיכול להיות שזה גם עניין טכני לחלוטין שאם יעלו מאוד את המחיר בעד מנה אז אולי יהיו כאלה שיהיו מוכנים לעמוד בסיכון הזה. ואז יכול להיות שאנשים לא יוכלו לעמוד במחיר הזה או שיצטרכו לעזור להם או משהו כזה.

אני, לצערי, חייב לסיים את הישיבה כיוון שב- 11:00 אני חייב להיות למעלה והדיון הזה לא מוצה מבחינתי, לדעתי התקדמנו מאוד יפה, אני לפחות הרבה יותר השכלתי מכולכם ואני מודה לכם אבל אם יש הערה, מירה, אז תגידי אותה בקצרה.

גם הרעיון של מסלול כפול יצור רעשים במערכת אז אני מבקשת שבטרם אנחנו נצא בהצהרה שמסלול כפול הוא הפתרון הכול יכול הוא יצור רעשים במערכת מפני שכל תורם בפוטנציה יחשוב שמא מחר בבוקר הדברים ישתנו.

אני מציעה שבטרם אנחנו מכניסים את המהפכות בנושא הזה בואו בשכל, במחשבה ובאיטיות כי אנחנו יכולים באמת בלשון המליצית ביותר, זה לשפוך את התינוק עם המים ותרתי משמע.

אני מאוד מודה לך. אני רוצה לבקש, אני אומר לכם מה הנטייה שלי ברגע זה לאחר כל הדיון הזה. קודם כל, לקיים דיון נוסף גם בהשתתפות של גורמים נוספים שיש להם עניין בנושא הזה ואולי אני גם אדבר עם יושבת ראש הוועדה למעמד האישה כדי שהדבר הזה מהכנסת לא יעלה בשני קטבים בדיסוננס, נעשה את זה אפילו ביחד.

הנטייה שלי ללכת בשני מסלולים מקבילים, ללכת בשני כיוונים. האחד, זה קודם כל לחתור לזה שיהיה בכל זאת מאגר מלא על תרומות הזרע. המצב הזה שבו באמת אין שום קשר בין בנקי הזרע ואין מידע צבור באיזשהו מקום שממנו בעתיד אפשר יהיה ילד להציל את חייו או להציל אותו ממזרות או מנישואים שיכולים להיות מאוד לא בריאים. זה נראה לי ממש לא סביר במדינה מתקדמת ונאורה.

אז זה הדבר הראשון. הדבר השני, אני חושב שהנושא של שני מסלולים צריך להיבדק באופן מאוד רציני. נדמה לי שפה יש בכל זאת איזשהו פוטנציאל שמוריד את הדילמה. הוא יכול אם הוא יופעל באופן מוצלח, עם עידוד תרומות גם על ידי תרומה כספית יותר גדולה או על ידי איזשהם הבטחות אחרות, אם זה יגרום למצב שבו גם יהיו יותר תרומות זרע בשני המסלולים בסך הכול וגם ילדים שאימהות שלהם יבחרו ללכת לבנק זרע שבו האבא כן יהיה מוכן לאחר גיל 18 להיחשף לילדים שלו.

נדמה לי שזה בכל זאת נותן משהו לזכויות הילד באופן שבו בגיל בגרות הוא יכול לזהות מי האבא שלו, אז לפחות לגבי חלק מהילדים הבעיה הזו תיפתר. ואני חושב שגם אם האבא הזה כבר לא יגדל אותו אבל בכל זאת אם לילד הזה תהיה זהות אב ידועה, יכולה בהחלט לתת משהו לאישיות שלו ויותר רוגע לחייו ואני חושב שזו חובתנו לעשות לכל ילד במדינה.

אני חושב שאלה שני הכיוונים. אני לא רואה היום שאפשר ללכת לאיזושהי מהפכה טוטאלית שבה מגלים לכולם כי התוצאות הם די ברורות. מה שכאן יקרה. גם ירידה בתרומות זרע, גם סכנה שחלק מהנשים לא תרצנה בכלל את התהליך הזה והילדים לא ייוולדו בכלל ויותר ויותר נשים תהיינה אומללות ללא הלידה הזו, גם תעשנה את זה בחוץ לארץ. נדמה לי שזה מה שיהיה.

אני רוצה מאוד מאוד להודות לכולכם על הדיון המרתק הזה בסוגיה הכול כך אנושית וכל כך חשובה. תודה רבה לכם.




הישיבה ננעלה בשעה 11:00