כנסת פתוחה

סיור בבית ספר לאמנות קאמרה אובסקורה

2
ועדת החינוך - סיור
15.5.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 440
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
מיום ראשון, ו' באייר התשס"ה, 15.05.2005 , שעה 12:00

סיור בבית ספר לאמנות קאמרה אובסקורה.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך - היו"ר

עקיבא טבת - ראש המחלקה לקולנוע
רן רוזנר - מנהל כספים
דורית סדינסקי-לאור - לימודים עיוניים
יעל אילת - המחלקה למדיה דיגיטלית
רועי קופר - ראש המחלקה לצילום
יאיר ברק - המחלקה ללימודי חוץ
עדית עמיחי - מנהלת מח' אומנות ומוזיאון
משרד החינוך והתרבות
מיכל שדות - ע/ ראש מינהל תרבות

יהודית גידלי



רשמה: אתי בן שמחון


ביקור בבית ספר לאמנות קאמרה אבסקורה

ברוכים הבאים, תודה שבאתם, אנוכי הצעיר שבחבורה. הצטרפתי לקאמרה לפני כחודשיים במטרה לעזור בניהול הפיתוח העסקי. אני מציע שראשי המחלקות, שכולם נוכחים פה יציגו את עצמם, כל אחד באופן אישי.

השנה, חזרתי מנהל המחלקה.

אני מבינה שיש שתי מחלקות, לצילום ולקולנוע, או שיש יותר?

ארבע.

אני רואה, כתיבה, מדיה, קולנוע וצילום.

המחלקה לצילום 100 תלמידים, ארבע שנות לימוד.

זה נותן תואר אקדמי?

לא. זה ארבע שנות לימוד. בתחילה הם לומדים הכל, זה אומר גם אמנות, גם סטודיו, צילום. הם לומדים בקבוצות, כשאנחנו עדיין לאורך כל השנים שומרים על הקו של האמנות.

מבחינת צילום אופנה, הכל קשור לצילום. בעצם, כל המחלקות מתחברות לצילום.

אני מייצגת את גדעון לב ראש המחלקה לצילום שנמצא היום בשטחים.

מה היתרון ללמוד אצלכם תקשורת, מההיבט העיתונאי, אלה שבוחרים את הכיוון הזה ולא ללכת לתחום תקשורת כלשהו.

היתרון הוא שאנו מוצאים כאן ארבע מחלקות מדיומים שונים. ישנה סדנה שיש בה ארבע מחלקות בכפיפה אחת. בהרבה מאוד פעמים כשאנשים מגיעים, הם חושבים שהם רוצים צילום או קולנוע. לתסריטים יש צורך להתממש בהפקה. באשר לפרוזה אני יכולה לומר - - -

את לא יוצרת את הכישרון, אלא מפתחת אותו.

המגמה תסריטאות.

המטרה פרוזה.

בהקשר הזה ששאלת מה היתרון ללמוד את הכתיבה העיתונאית, היא אינה רק עיתונאית אלא נשענת גם על פרוזה, על לימוד של כתיבה אולי בכיוון אחר, כיוון של ספרות, או בכיוון של קולנוע, קולנוע דוקומנטרי. הדגש הוא בחיבור ישיר עם המדיומים בהקשר הזה. אותו דבר תסריטאות, אני יכול ללמוד תסריטאות, נניח בהשוואה לבית הספר לתסריטאות, כשאתה לומד פה תסריטאות, מכיוון שאנחנו - - -

אולי צריך לנסות ערוץ אחר של כתיבה. דווקא האפשרויות לגעת בכל אחד מתחומי הכתיבה - בנושא של תסריטאות על אחת כמה וכמה, זה למעשה חומר בולט - - -

בתל-אביב, זהו בית הספר היחידי שמלמד צילום. יש בחיפה, בכפר סבא, בבית ברל.

אף אחד לא נותן תואר אקדמי.

בבצלאל ועמיחי יש.

כאן זה תל אביב.

אני מנהלת מחלקת למדיה דיגיטלית 13 שנה. במהלך שנות הלימודים פתחנו המון מסלולי ביניים. יש לנו מסלול לאנימציה. שמנו דגש בניגוד למחלקות - - - הבנו שיש עשייה יישומית.

זה ההבדל בין זה לעיצוב גרפי.

כמובן שעקרונות של עיצוב גראפי נלמדים בתוך המחלקה באופן מלא, אבל יש מיומנויות חדשות שמערבבים בהן דרכים ללמוד טלוויזיה ועיצוב אינטראקטיבי. כל נושא אתרי אינטרנט, משחקי מחשב - - -

הגראפיקה זה הדפוס.

יעל אילת

עיצוב הוא הבסיס, אנחנו לומדים עיצוב. הייחוד שלנו שנתנו כלים למדיה חדשה.

זה לא משהו סטטי.

מסלול נוסף אינטראקטיבי. גם נושא של תכנון אינטראקטיבי.

את באה מהטכנולוגיה או מאמנות?

אני באה מהאמנות.

אשאל אותך שאלה מקצועית. אתמול ראיתי בטלוויזיה קטע קטן מהשיגעון של מלחמת הכוכבים מס' 3 החדש, שם הראו איך יוצרים דמות שהיא בעצם מעין מחשב מהלך. מישהו ראה במקרה? מראים ציפור או סוס, או משהו לא מוגדר, אבל כל כולו בפנים מחשב. למה לא יוצרים דבר כזה וירטואלי? למה צריכים לטרוח כל כך, זה לא מודל, זו הבובה עצמה.

יש הבדל כי יש דמויות וירטואליות לחלוטין. יכול להיות שבהחלטה לעשות דמות כזאת שהיא מעבר לתלת-מימדי, זו פשוט מכונה. הכוונה היתה לתת תחושה שאלה דמויות וירטואליות שמנסים לתת להן חיים. אבל להערכתי כל השחקנים הם שחקנים וירטואליים שישאילו את הפנים שלהם ואת הכוח שלהם - - -

אין שום בעיה לעשות הדמייה. הרבה יותר מסובך לעשות הדמיות של אנשים. השיקולים הם לחלוטין קולנועיים. איך השחקן מייצר אינטראקטיב - - -

הצגתי את עצמי, ראש המחלקה לקולנוע 13 שנה. המחלקה לקולנוע זאת מחלקה שנייה שצמחה בבית הספר כבר 18 שנה. לומדים פה את כל מקצועות העשייה הקולנועית. הדגש בתהליך הלימודי הוא על עשייה מעשית, כל התהליך הזה הוא על תירגול, פיתוח התוצאות והתקדמות הלאה פלוס ידע כפי שמועבר לתלמידים, וגם ידע תיאורטי שקשור לתיאוריה של עשייה קולנועית
במסגרת הזאת בית הספר הזה שונה.
הדגש - הקשר בין המורה לסטודנט על בסיס אישי - - -

הם חייבים להיפגש משום שזה צר.

אבל זה לא רק זה, יש תמיד דרכים להימנע, משום שפה היחס הוא בדיוק הפוך. איך לתת לסטודנט תחושה שמעבר למכשירים, מעבר לקירות מעבר לאמצעים שאנחנו מעמידים, את האדם בעל הנסיון, עם הנכונות זה הדבר החשוב.

מישהו אמר לי שאין מקום לחוג כמו קולנוע מעשי באוניברסיטה, אלא רק בבתי ספר לצילום מעשי - מה דעתך?

אני לא בעד, ואני בוגר של אוניברסיטת תל אביב בתחום הקולנוע. לא הייתי אומר זאת כי יש מספיק בתי ספר לקולנוע. אני חושב שזה נכון שסוג כזה של עשייה דורש מהאקדמיה דבר שאינה יכולה לתת טיפול אישי. אקדמיה מטבע הדברים שזה גדול יותר. פה הנוכחות של המורים היא הרבה יותר אינטנסיבית. במקצועות מהסוג הזה, כאילו ליווי אישי, דבר נורא חשוב.

יש לכם כל הציוד שאתם צריכים?

אנחנו הבית ספר הראשון ללימודי קולנוע בארץ, שבאמת ניצל את הוידאו כאמצעי מרכזי ללימוד השפה הקולנועית. המיידיות של הוידאו, זאת אומרת באוניברסיטת תל אביב עוד לא חשוב להכניס וידאו בבתי ספר אחרים, אלא כל הזמן השתמשו במצלמות פילם הישנות. זה הפריים, תסתכלו עליו דרך אותה מצלמת וידאו, אני חושב שזה היה העיקרון.

השכרנו מחשבים רגילים לנושא הזה. כך גם עם המצלמות הדיגיטליות. זאת אומרת האמצעים שעומדים לרשות הסטודנטים, ציוד צילום דיגיטלי ברמות שונות. היום יש מצלמה של היי דה-פינישן, זוהי מצלמה עם רזולוציה, שהפריים הוא ברזולציה גבוהה ביותר עד כדי כך שגם בעולם, כולל מלחמת הכוכבים, מצלמים במצלמות היי דה-פינישן ברמה מאוד גבוהה. ואז ההעברה לפילם בכלל לא ניכרת.

כמה זה עולה?

מצלמה בהיי דה-פינישן לא כל כך יקרה 5,000 דולאר.

אז למה אינכם קונים?

כי אין לנו כסף.

קחו עוד תלמיד. יש ביקוש?

- - - אז אנחנו יודעים שבשנה אנחנו לא מוצאים שתי הפקות גמר בעת ובעונה אחת, אלא תמיד הפקה אחת.

תבואי עוד שנתיים ותראי.

הדגש הוא באמת כל הזמן מתוך חשיבה של להוזיל את תהליך ההפקה של הסרט ולא לייקר אותו. כי לצלם בפילם זו מסכת ייסורים כלכלית.

מישהו מצלם בפילם בכלל היום?

מעט. בבית הספר בכלל לא. אני גם חושב שבתי ספר אחרים פחות ופחות ופחות - - -

ובתעשייה עצמה?

בתעשייה מצלמים בפילם, וגם בהיי דה-פינישן.

ההקרנה בבתי קולנוע בפילם.

גם זה הולך להשתנות.

כל תהליך ההשלמה של הסרט מתבצע במחשב. וכשהסרט סגור סופית, רק אז שולחים אותו ועושים לו העברה לפילם.

זה בדיוק הפוך מהתהליכים שקדמו. קראתי לפני שבוע על אחד הבמאים המצליחים האמריקאים, הוא מתכוון להפיק שישה סרטים כולם יצולמו בהיי דה-פינישן ויוקרנו בבתי קולנוע מיוחדים עם מקרנים. המחשבה הכללית אומרת שיום אחד זה בכלל ישודר בלוויין ישירות לבתי הקולנוע. יצטרכו רק עותק אחד.

איכות הראייה משמעותית.

ללא ספק זה נראה כמעט אמיתי. יש פה בוגרים 18 שנה והם פועלים אינטנסיבית, קרן ידעיה בוגרת שלנו. סיימה ב-1994-1995 עבדה קשה מאוד בחוג.

גם לא אראה את הסרט. זו היא שתקפה את ישראל על הבמה כשקיבלה את הפרס? בגלל זה לא אראה, אין לערב פוליטיקה.

היא לא תקפה את ישראל, היא תקפה כל סוג של דיכוי.

נכון שזה לא יפה להגיב, ולא צריכים לערבב פוליטיקה. זה נורא צרם לי.

מהרבה סיבות, בעיקר מהצד הפמיניסטי כדאי לראות את הסרט הזה. סרט שמטפל בדיכוי נשים.

אני רוצה להתייחס גם לגבי שיתוף הפעולה עם בתי ספר אחרים. יש לנו פרוייקט שמתגלגל עכשיו כבר כמה שנים. התחיל בשיתוף פעולה עם הסקול- - - בניו-יורק של הפקת סרט קולנוע משותף לשני בתי הספר לקולנוע, באורך מלא, ששיתף עשרה סטודנטים מפה ומשם ביחד לפיתוח חמישה תסריטים, מתוכם תסריט אחד שהוא היום נמצא בשלבים מתקדמים לקראת הפקה, זאת אומרת בקיץ הבא. סרט משותף, הפקה ישראלית אמריקאית, שעוסקת בנווד ישראלי שמגיע לעיירה. ועוד פרוייקט אחד שהתחלנו ממש בימים אלה, הוא פרוייקט בשיתוף עם שישה בתי ספר באירופה, בתיאטרון, אחד נוסף לקולנוע - גם באירופה גם בישראל. במסגרת הפרוייקט הזה יועלו כארבעה מופעי תיאטרון בתוך סדנא שתתקיים לאורך שנתיים, יופקו שני סרטים, סרט תיעודי על כל התהליך של שיתוף הפעולה של הפרוייקט הזה. סרט עלילתי קצר שיופק פה עם שחקנים זרים מבתי ספר זרים מאירופה. זה פרוייקט שאנחנו מקווים שהוא ימומן על ידי מסגרת האיחוד האירופאי. הם ממש משוועים לשיתוף פעולה איתנו.

את הזכרת תיקצוב. מה התקציב בבית הספר הזה?

תיכף נגיע.

אני יודע שבפרוייקט כזה צריכים שיתוף עם בתי ספר, מדיה דיגיטלית מחייבת בנוסף לכל הדברים את התהליך הלימודי. יש להם למה לחכות בשנה הבאה, משנה הבאה ואילך למשך שנתיים, עשרה תלמידים יבואו להשתתף בסדנאות השונות באירופה. יכתבו תוך כדי התהליך. מתוכם שוב פעם נבחר במדריך אחד - - -

במסגרת מסלול האנימציה - הוא כבר בחצי השני שלו, הזמנו פרוייקט ממשרד החינוך באונסק"ו, הזמנו עוד שישה בתי ספר מהנבחרים.


(נכנס אריה האמר מנהל בית הספר).

אנחנו מקיימים בכל אחד מבתי הספר במסגרת תחום הלימוד, כל אחד בהכנת סרטי אנימציה בנושא של זכויות ילדים. הכוונה היא לייצר סידרה שהיא רב תרבותית, ומקורה בכל אחת מהארצות השונות שמשתתפות בפרוייקט הזה, ולאגוד אותם אחר כך, בסביבות 30 סרטי אנימציה, שיכולים להיות מוכרים בכל מקום בעולם.

יש הרבה נכונות בעולם?

פנינו ל-6 בתי ספר, והם נענו לנו. בחרנו את בתי הספר האופטימליים מבחינתנו, וקיבלנו היענות של מאה אחוז. יצרנו פעילות בת שני מפגשים.

יש שיתוף פעולה גם בארץ?

לא.

בית הספר לאמנות - סטודנטים שלומדים פה ויזואלית 96 נקודות - שליש בכל הנקודות.

והדברים מובילים לשאלה המתבקשת, למה אצלכם אין תואר?

זה לא תלוי בנו.

מה עשיתם בנושא?

הסטודנטים מובילים בתחומים שלהם.

מי שצובר יותר מ-24 וגיליון ההישגים משקף את הישגיו האקדמיים בתיק העבודות.

בית הספר אינו עומד בשום קריטריון שמאפשר לו לפנות למל"ג. לא בספריה, ולא בשטח ולא בחוסן כלכלי. למעשה המועצה להשכלה גבוהה לא רוצה לשוחח בכלל עם מוסדות קטנים מהסוג שלנו. בשנת 1993-1994 היתה יוזמה של אגף המכללות בזמנו - זיהינו בתי ספר מקצועיים לאמנות מהסוג שלנו, אמרו נוליך אותם למיחלוט, נפתח אותם מול הדרישות של המועצה להשכלה גבוהה, ונעביר אותם בתוך תהליך של כחמש שנים להכרה לתואר. מבחינתנו המהלך הזה נפסק עוד הרבה קודם - היתה טעות איומה של חבר הכנסת דדי צוקר - מטריד אותנו שלמעשה הקטסטרופה הכלכלית שאנחנו נמצאים בה היא תוצאה ישירה של הארוע ההוא. בהמשך היו פעולות כאלה ואחרות, וכל המהלך הזה לא התקיים, כלומר לא מימשו אותו, התחלף השלטון, התחלף השר, התחלפה המדיניות, ולא עשו עם זה שום דבר. אנחנו כרגע לא עומדים בשום קריטריון של המועצה להשכלה גבוהה, מלבד זה שאנחנו מייצרים אמביוולנטי לזה שנותנים לו תואר. אלו שאלות של כסף וגודל.

לכן השאלה מתבקשת. לבד אני מבינה שאינכם יכולים להרים את זה. אולי ביחד עם מכללות אחרות שטופלו גם באזור תל אביב. אם אוניברסיטת תל אביב מדברים על לסגור מגמת קולנוע, פחות מדברים על קולנוע למעשה, מדברים יותר על תיאטרון. את המעשי רוצים לסגור, אבל אני מניחה שאחרי המעשי יבוא - - - המעשי בקולנוע. יכול להיות שאלה שנותנים קולנוע ובוודאי צילום, אולי פחות מעניין אותם תואר אקדמאי. אבל מצד שני כן נותנים לאקדמיזציה בכל דבר שאנחנו חיים. אם אתם מלמדים ברמה כמו שאתם מתארים, ארבע שנים אנשים משקיעים פה, זו באמת עבודה מאומצת. חבל, כך נראה לי.

אי מתן התואר אינו מבחירה.

אולי זה לא כל כך חשוב לכם. למה לא לעשות איזשהן פעולות כדי שזה יקרה. אולי זה לא מספיק חשוב לכם.

השנה זה מחמיר.

לכן אפשר להתחבר לגודל.

לאקדמיות.

ייתכן שזה לא כל כך חשוב לכם.

זו שיחה אקדמית.

נקדיש ברשותכם עשר דקות למודרינזציה.

אני צריכה לצאת ב-13:30.

חשוב שנדון בתקציב כל זמן שהגברות כאן.

אני רוצה להגיד כמה מלים בנושא הזה. כמי שמכיר את בית הספר תקופה יחסית קצרה, ואני בטוח שאריה שנמצא פה 27 שנה, יוכל להוסיף ולתת גם את נקודת המבט האישית שלו. 17 שנה אריה פיתח את בית הספר הזה מרעיון - - - הוציא מתוכו למעלה מ-2,000 בוגרים מכל התחומים שתיארנו פה. לפני כעשר שנים הוא בעצם נתן את מפעל חייו מתנה למדינה. הפך את זה לבית ספר שהיה בית ספר - - - מתוך הבטחה שהמדינה תדאג לפתח אותו ותביא אותו לכיוונים ראויים, פרוייקט המיכלול, מתן תואר, עידוד בית הספר וכו'.

אריה קיים את חלקו, הפך את בית הספר לעמותה, שייכת היום לציבור, והמדינה מנסיבות כאלה ואחרות לא קיימה את חלקה בבית הספר במהלך השנים 1995, מאז שהוא הפך לעמותה ועד ל-2002 - לא קיבל אגורה אחת מהמדינה.

מתוך רצון להמשיך לקיים ולפתח את בית הספר, בית הספר נטל על עצמו את העול הזה וגייס כספים בצורה של הלוואות מבנקים או ממקומות אחרים. עד שהוא הגיע למצב שהוא לא יכל יותר. כבר בדרך תוכנית הבראה מאוד משמעותית, שכללה מעבר לבניין הזה, הורדה בהוצאות הטיפול, הורדה במשכורת המורים. אבל עול החובות שנצברו קשה מנשוא. זה בלתי מתוכנן שזה יקרה דווקא היום כשתבואו, אבל זה ממש קורה היום, שבית הספר כנראה יסגור את שעריו ל- 500 תלמידים שייצאו לרחוב, 150 מורים שמלמדים פה יפסיקו את עבודתם. אמנם התחלנו לראות פירורים של תמיכה של משרד החינוך בשנים האחרונות. בשנת 2003 התקבלה פעם ראשונה תמיכה בהיקף של 300,000 שקלים, זה פחות מ-5% ממה שמקבלים בתי ספר דומים.

ב-2004 התמיכה גדלה ל-660,000 שקלים. השנה לא ברור מה יהיה גובה התמיכה. אבל אנחנו עוד באמצע השנה. מבחינת מזומנים בית הספר קיבל עד היום 130,000 שקלים, על היקף פעילות של פחות מ-10 מיליון שקלים בשנה. בפועל זה מצבו של בית הספר. היקף החובות של בית הספר עומד על סדר גודל של 5 מיליון שקלים. חציו לבנקים וחצי לגורמים אחרים, ספקים, עובדים, כל צוות בית הספר טרם קיבל את המשכורות של החודש שעבר. הצוות הבכיר ויתר יותר מפעם אחת על שכר בעבר. העול כבד מנשוא. לא ברמה אישית, אריה בעיקר, נושא בעול המאוד קשה הזה, כבר תקופה מאוד ארוכה, אבל הגורמים החיצוניים פחות סבלניים, עד היום הצלחנו בצורה כזאת או אחרת למצוא פתרונות שבית הספר ישרוד. בשנתיים האחרונות אריה אמר שהשאלה לגבי מתן תואר היא תיאורטית. אז בית ספר בשלוש ארבע השנים האחרונות, מתעסק בלשרוד.

הנסים הגיעו פה אחד אחרי השני ואיפשרו לו לא להתמוטט. כפי שזה נראה עכשיו, הנס האחרון מגיע, ומספיק נס אחד חסר, ובית הספר יצטרך להיכנע לבעלי החוב, בעיקר לבנקים בשלב הראשון, לסגור את שעריו.

אני רוצה להוסיף מלה. אני מתנצל על העיתוי, זה לא תוכנן. לא נוח לי להביא אורחים מבלי שהם יודעים איך נראה סדר היום.

עידית ומיכל - - - הרבה זמן, מקרוב מאוד ובאהבה רבה, ועם השתדלות עצומה. שלא תשמע לרגע טעות טענה שהיא פרסונלית כלפי הצוות שעובד.

אנחנו חזרנו למעגל המתמחים ב-2002, אחרי שנים נורא קשות שהסכימו - - - לכיוון שלנו, למרות שלא חטאנו ולא פשענו ולא עשינו דבר אחד שאז בגינו מגיע לבית הספר להיענש.

מבטיחים לנו כסף מתחום הקולנוע שנה שלישית. בשנה שעברה לא הצליחו, זה לא הסתדר, ואז אמרו שהשנה זה יקרה.

אנו עכשיו בגלל בג"צ הכנו קריטריונים לתמיכות בתי ספר לתסריטאות. הלכנו לתחומים שונים. בסוף שבוע שעבר אפשר להגיד - - -

אני רוצה להשלים את המשפט, כי הוא ממש לא ברמה של טענות נסיבות וסיטואציה. ערב חג הפסח, אומרת לי מיכל, שנינו נורא שמחנו שמייד אחרי החג נקבל מקדמה מאי תמיכה בקולנוע. מבחינתנו המגמה הצפוייה הזאת היתה הנס הנדרש לעיתוי של אחרי חג הפסח, במחצית חודש מאי. למחרת החג מסתבר, מה לעשות, לא כך הם הדברים, וזה לא הולך לקרות. יתרה מזאת, לפחות הקריטריונים שפורסמו - מענישים את בית הספר הזה שלוש פעמים, ובעצם מנציחים את המצב הקיים של חלוקת הכספים. כלומר לא נחלק, אם נקבל זה 10% מבית ספר דומה. למה? מפני שפעם אחת התמיכות האחרות על גיוסים שאתה מצליח לגייס מסביב, אתה מקבל הכפלה של הסכומים. ופעם שנייה אם אתה גובה שכר לימוד גבוה מעל תקן מסויים, אתה נענש בקנס על זה. זאת אומרת, מוסד חלש שאין לו מערכת גיוס ונאלץ לגבות שכר לימוד יותר גבוה, מראש נקנס פעמיים. יש לו דברים אחרים, לא אכנס אליהם, נקנסים שלוש פעמים.

השורה התחתונה היא שאנחנו מושכים בשיניים לקראת איזשהו יעד מיוחל שבו בית הספר הזה יזכה לתמיכה שהיא רבע ממוסדות דומים. זה לא מגיע, ואנחנו נמצאים במקום שבו כרגע - כשאני קיבלתי את ההודעה ביום שלישי ערב יום הזיכרון, שגם מקדמה לא נקבל, אלא בסופו של תהליך שיש להניח שיימשך מספר חודשים, וזה טיבו של תהליך כזה שהוא נמשך זמן. יש ערעור ויש דיון. לצערי, אני אומר את זה, כי המחיר האישי שנגבה ממני הוא לא רלבנטי לשיחה הזאת, ולצערי יש פה 27 שנה של בית ספר, הוא לא יהיה פה מחר. זה המצב. זו התוצאה של מקדמה אחת - רק 20% ביוני מתוך 660 בשנה שעברה לקולנוע.

למה מחוק הקולנוע לא עובר שום דבר לבתי ספר לקולנוע?

כי בתי הספר אינם כלולות בחוק החברות.

אנשים יוצרים תקנות, בממשלה אומרים יש תקנה. אז אפשר לשנות.

איני מצוייה בחוק הקולנוע.

יש חוק קולנוע, ויש 58 מיליון שקלים. אני רציתי יותר, אנשי הקולנוע אמרו לא צריך. אני התכוונתי להילחם על יותר, אבל זה סיפור שבאמת נגמר. השאלה היא אם אי אפשר לפתוח את זה גם לבתי ספר לקולנוע, כשיש לנו בדיוק שלושה כאלה.

אני יודעת שזה משהו שעולה שם, והוא לא ירד מסדר היום. אז התיקון לחוק הקולנוע שיכלול גם - - -

מכיוון שחוק הקולנוע עוסק גם ביצירה קולנועית, כאן אני שומעת שיש יצירה קולנועית, אתה יכולה לקרוא לזה שם אחר, אתה יכולה להגיד שזה לימודים, אבל אפשר גם לקרוא לזה יצירה. אז אפשר אולי תחת הגג הזה של יצירה קולנועית לחבר אותם לתקציבים.

יש ערוץ אחר - תקנה, אני מבינה שיש כאן S.O.S.

כמה כסף צריך לעכשיו?

חצי מליון שקל נותן לנו את כל האוויר שצריך בשביל להתמודד עם השנה הזאת. אני מוכרח את הסיטואציה שהיא לא פרסונלית.

אי אפשר באופן חריג להתנער קצת מהביורוקרטיה ולתת להם את ה-500 מיליון? מה הסיפור, כבר עברה חצי שנה. הרי נתתם להם 600, תתנו להם לפחות את אותם 600 השנה. העולים החדשים הם יקבלו פחות?

זה לא יעזור הפעם.

זה יקרה בימים אלה.

עשיתי חשבון של הקריטריונים.

נקודות שכר לימוד הן נקודות שאפשר להבין.

זו תמיכה נורמטיבית, שאם בית ספר לקולנוע אחד מקבל 15,000 לסטודנט, ואנחנו מקבלים 500, לא צריך לקנוס אותנו על שכר לימוד. בית ספר לקולנוע אחד מקבל 15,000 לשנה לסטודנט.

המגמה לא קיבלה הכרה כבית ספר לקולנוע.

עד שלא סגרו את ב-1999 לא קיבלנו. אז נכנסנו למשא ומתן והתחלנו לקבל רק ב-2002, קיבלנו 196,000 שקלים.

זה היה תפוח עד כדי כך לוהט שאף אחד לא רצה לגעת בו?

כן, התפוח היה מאוד לוהט. עד שהמשטרה לא סגרה את התיקים נגד דדי צוקר, אף אחד לא רצה לדבר בכלל. סגרו את זה ב-1999, אז נכנסנו למשא ומתן מחודש עם משרד החינוך. לקח שלוש שנים עד שגמרנו את זה. היה סיוט אחד גדול. יש 196 אלף שקל, אין יותר, לא משנה כמה אחרים מקבלים, אנחנו לא יכולים לחתוך להם.

נראה לי נורא כל הסיפור הזה.

יכולת לתת להם גם 20 שקלים ולהגיד ש - - -

הסכומים שלו הוכפלו מדי שנה וזה לא קורה לגופים אחרים.

אני לא משווה את ה-660 אלף שקלים לסתם. יש בית ספר שמקבל איקס פר-סטודנט.

- - - הוא מקבל 600 אלף שקל, הרבה פחות - יורם לוינשטיין מקבל על 50 סטודנטים יותר מאשר קאמרה מקבלת. עיני לא צרה בכסף שהם מקבלים, זה מעט מדי. אני יודע שזה לא מספיק. אבל כשאנחנו מדברים על רמת האפליה, הרי מה קורה, כשאנו נתמכים ב-700 שקלים לסטודנט לשנה במקרה הטוב, ואז משווים את ההישג שלנו להישג של אחרים, הוא לא נופל מהישג של אחרים. ההישג של בית הספר לא נופל מזה של בתי ספר אחרים. אבל שכחו שבבסיס אנחנו עובדים על 25,000 שקלים לסטודנט, ויוסף שפיגל עובד על תקציב של 60-70 אלף לסטודנט. מוסררה עובד עם תקציב של, אני לא יודע, 30-35 אלף שקלים לסטודנט. ועכשיו משווים. אחרי זה אנחנו לא נהיה, אז זה נורא חבל. הדינמיקה לא מאפשרת את זה. אנחנו לא מחזיקים מעמד. לא נהיה בשביל לקבל. ביקשנו עוד סנט אחד, היה מחזיק אותנו חיים. אנחנו יושבים במאי על הבטחה שקיבלנו לפני שנתיים בתוספת משמעותית ב-2004 ואחרי זה דחו ל-2005. אנחנו לא מחזיקים מעמד. אני אומר בריש גלי, לא מחזיקים מעמד. היום החזירו לנו את הצ'ק התשיעי. מחר בבוקר מחזירים את השאר. זהו.

לפעמים גם מנגנון ממשלתי צריך לעבוד מהר. אי אפשר לחסל מפעל כזה של 27 שנים בגלל שהוועדה הזאת ישבה. זה פשוט דבר כזה שאי אפשר לשמוע.

יושבים - אמנון דה-הרטוך אישר רק עכשיו - - -

אם יש מצב אקוטי, אז יושבים בשבוע הבא - - -

עכשיו יש לכם קריטריונים, אתם מכירים את בית הספר הזה לא מהיום. אתם יודעים שהוא בלאו הכי יקבל את החצי מיליון שקל הזה שהוא צריך כמו אוויר לנשימה, אז תנו לו את זה עכשיו.

אי אפשר ככה, אלה חוקי התיקצוב של המדינה, השאלה האם הבנק יכול להתחשב.

יש חריגים, להראות לך חריגים?

אריה האמר: אני מסופק.

כל שנה יש את המשבר הזה .

אני ויתרתי, כשאני קיבלתי את הבשורות ממיכל ויתרתי. יש פה דינמיקה שכדאי לדעת אותה לגבי מקומות אחרים. כאשר בשנה שעברה הכסף הראשון הגיע ביולי ולא באפריל, הוא יצר לנו נזק של חצי מיליון בתכנית העבודה. כאשר הכסף השני האחרון הגיע ב-31 בדצמבר ולא בספטמבר אוקטובר, הוא יצר לנו נזק נוסף של עוד חצי מיליון שקל.

את הטיעונים האלה אנחנו מכירים, אמרנו גם לאוצר וגם למשרד החינוך יותר מפעם אחת. אני אומרת, אנחנו בוועדת החינוך, הקמנו עכשיו ועדת משנה מיוחדת לנושא המוזיאונים. אנחנו שומעים טיעונים כאלה בדיוק מהמוזיאונים, מהתיאטראות, מכל מי שצריך לקבל איזושהי תמיכה ממשרד החינוך, בעיקר בתחום התרבות. אני לא יודעת למה זה קורה דווקא בתחום התרבות יותר קשה מתחומים אחרים, אני לא מבינה את זה. האם החשב של האוצר אצלכם פועל אחרת בתחום התרבות, מאשר בשאר התחומים? אני לא יודעת, אני שואלת. למה דווקא בתחום התרבות, כל הכספים שעוברים ממינהל התרבות שומעים את הבעיה הזאת יותר ממקומות אחרים. לכולם יש בעיה, אבל כל גופי התרבות, הבעיה היא אקוטית.

שנה אחת קיבלנו תמיכה בשנת 1995. כל חודש היה מגיע הסכום בהעברה בנקאית מסודרת. ב-1995, השנה היחידה שנתמכנו, כל חודש הגיע כסף, אפשר היה לעבוד. אפשר לעשות תכנית. אחרי זה באים ואומרים, למה לא עמדתם בתכנית שלכם של 2004? איך יכולנו לעמוד בתכנית של 2004?

זליכה החשב הכללי, הוא אחראי על החשב אצלכם, שהכל עובד אצלו לפי הספר. הוא מספר לי נסים ונפלאות. זה לא נקרא לפי ספר. אתם בטוחים שאצלכם לא נתקע שום דבר?

איני יודעת, כל גוף צריך 26 מסמכים. החשב קובע עניינית.

בכלל לא מדברים על התוכן, לא מגיעים לזה. הכל ניירת על ניירת.

השנה נכנסו לתמיכות באמצעות האינטרנט.

מחר יש לנו פגישה אס.או.אס. שבית הספר לא ייסגר.

אני רוצה להבין, למה בתי ספר לאמניות הם במינהל התרבות ולא במשרד החינוך?

דיברו על זה.

בתי ספר על-תיכוניים אינם אקדמיים ואינם שייכים למל"ג. אנסה לעשות פעולות מידיות.

שיישאר במשרד החינוך, אין לי בעיה. למה זה צריך לעבור דרך מינהל תרבות?

זה ייכנס להילוך מהיר.

בתסריטאות אנחנו - - -

צריך לכתוב מכתב למיכה ינון או לזליכה עם העתק למיכה. בתי ספר אלה הם מפעל חיים ותרבות מזה 27 שנה, בית הספר היחיד בכל גוש דן והוא בעל יוקרה ורקורד. לא ייתכן שבית הספר לא יקבל המגיע לו בגלל מהלכים ביורוקרטיים. אותו מכתב יישלח גם לחשכ"ל עם העתק לצח גרנית, המכתב מדבר גם על מצב בתי ספר לאמנויות הנופלים בין הכסאות.

אני אפנה בכתב היום לחשב הכללי באוצר וגם למיכה ינון. הם בלאו הכי יעבירו את זה אליכם, אז חבל על הזמן. אני אדבר גם בטלפון עם זליכה אחרי שאקבל את המכתב. מחר יש לי פגישה עם מיכה ינון, שני התחומים האלה לדעתי הם ה"ברוך". מצד אחד אלה שצריכים להעביר את הכסף, מצד שני אלה שקובעים את הקריטריונים. החיבור בין השניים עובד לאט.

אני מדברת בכלל על מצבם של בתי הספר לאמנויות שנופלים בין הכיסאות. הם לא ממש נופלים, אבל יותר מדי עוברים ייסורים.

זו העבודה שלנו, זה זקוק לתגבור.

ל-350 בתי ספר.

מחר נשב עם מיכה ינון על כל התקציב וחשוב שאת עידית תהיי. תבואי מחר. הייתי רוצה שלפחות בחלק הרלבנטי אלייך, שאת תהיי שם, כדי שנתכנן את הישיבה ביום שלישי.

מי אחראי על המקהלות?

רעיה זימרן.

עשיתי חשבון לפי ילד, פחות מ-4 שקלים לשנה. אני הרוסה מהביורוקרטיה במדינה. יש המון כסף, הבעיה היא רק ביורוקרטיה. יש המון כסף במערכת, עד שמוציאים את האגרה, מוציאים קודם את הנשמה. לא רוצים אל תתנו, אבל אם החלטתם לתת תנו. למה זה צריך להיות כזה מנגנון מסורבל, עד שיושבים, עד שמחליטים, עוד ישיבה, ועוד ישיבה. בכל תחום שאני נוגעת, בתחום האמנות זה כך. פשוט לא יאומן הדבר. אין לי ספק שהתיאטראות גם הן ב"ברוך", אבל יש להן העדפה אני חושבת. למה? אני יכולה לספר כשעשיתי ישיבות בתרבות, הגדרתי את זה על פי התרבות, מצב התרבות. תרבות כמכלול, מי הגיע? רק אנשי תיאטרון. למה? איפה כתוב שרק תיאטרון. למה תזמורות זה לא תרבות? מקהלות זה לא תרבות? מוזיאונים זה לא תרבות? ספרות? יש הרבה מרכיבים לתרבות. בכנסת לפחות ובממשלה כשאומרים תרבות, שומעים תיאטרון. כי הם עושים יותר רעש, הם יודעים לעשות את ההצגה כמו שצריך. השנה אנחנו רוצים לתקן, בשנה שעברה גם תיקנו. אתם צריכים לקוות שנמשיך להיות באופוזיציה. אנחנו זה שינוי, כי בקואליציה תמכנו קצת ובאופוזיציה פי-עשרה.

זה - - -

גם בתיאטראות, אך יש להם הערכה, הדיונים אצלנו כשמדברים על תרבות הגיעו רק מהתיאטרון.

אמנות פלסטית זה משהו שאתה - - -.

מיכה ינון כזה, בטח מכירים אותו. זה התפקידו שלו להכיר את כל סוגי האמנות. כל אחד מתחומו מכיר מלפני מלפנים, אמור להכיר, זה התפקיד. אתה יכול לבוא ולהגיד חברי כנסת לא מכירים. אבל הם לא קובעים את הקריטריונים חברי הכנסת. שרת החינוך יש לה את האנשים המקצועיים שמתפקידם להכיר לה את כל הפרמטרים, זה התפקיד שלהם. אני לא מצפה ממנה לדעת הכל. אבל בשביל זה יש אנשי מקצוע.

יעל אילת, הבעיה של קאמרה, ספציפית - - -

בבתי ספר אחרים כן מקבלים תקציב.

בקולנוע זה אבסורד שאי אפשר לתאר אותו.

פרסים, הישגים בינלאומיים.

יש כאן סינדרום שאם אתה לא בפנים אתה לא מתקבל. מעבר לזה שקאמרה תקופה מאוד ארוכה מ-1996 עד 2002 לא קיבלה תמיכה בכלל, גם בתקופה שהתחילה לקבל תמיכה, בעצם כמו שהיא אומרת, אתם לא יכולים לקבל מקדמה כי לא קיבלתם בשנה שעברה.

אני שומעת את זה גם באוניברסיטאות, וגם ברפואת שיניים בתל אביב, וגם בטכניון. המצוקה של מוסדות שונים רציניים, גם אקדמאיים וגם אחרים, היא ידועה. המצב שהולך ונוצר יותר גרוע משנה לשנה. יש יותר כסף ויש פחות - כל ההתנהלות היא פשוט שערוריה אחת גדולה. אם תסתכלו היום בעיתון הארץ על הקריקטורה תבינו הכל.

זה מעיד על כך שכל אחד עושה מה שבא לו, איך שהוא מבין. הדברים לא מתנהלים בצורה תקינה. מי שקרוב מקבל, וכך אי אפשר להמשיך. זה מדכא.

יאיר בוגר המחלקה לצילום - - -

לאור הנסיבות אני אהיה בעיקר אמן.

(הקרנת סרט)

אם אני לא אהיה אופטימית, אז עדיף שלא אהיה בפוליטיקה. כל עוד יש סיכוי לשנות משהו, אני אשנה.

(מדבר על הסרט בשנת 2000)

מגלמים מצב של עבודה מול הכוח בשוק האמיתי. אחד הפרוייקטים המוצלחים והטובים שעשינו בשנת 2000.

יום עיון בנושא של אופנה, תרבות, ומגדר. עבודה שזכתה במקום הראשון.

כל תהליך העבודה נעשה מתחת למים.

זה סרט שמבוסס על צילום LIFE. סטודנטית צילמה במשך כמה חודשים צילום דוקומנטרי של ארוחות צהריים משפחתיות. משפחה פולנית קלאסית. היא ערכה את הקטעים האלה אחר כך, היא עבדה על החומרים, כשהחוט המקשר - - -

מישהי ראתה בברלין סרט שזכה בפרס ראשון אנחנו באתר פוקוס?

רציתי לסיים באופטימיות בעקבות הסרט. היה מעניין. אני מקווה - אני כן אופטימית, מנהיגי ישראל ברגע הקריטי יודעים לעשות ההחלטות הנכונות. אני מקווה שכך גם לגבי בית הספר. בכל מקרה, אני לא אוהבת להבטיח משהו שאין ביכולתי לקיים, אבל אשתדל ללחוץ על מי שיכול, כדי שיקבלו את ההחלטה הנכונה. מהנסיון זה לפעמים עוזר. אשתדל לעזור לכם. אדבר עם צח שישפיע מה שהוא יכול, בחור טוב וחיובי ומבין עניין. נקווה ששבע השנים הרעות מאחורינו. תחשבו גם בצורה יצירתית, אולי כן שווה להתחבר עם מישהו אחר עם חוזק כלכלי. אולי ביחד ננצח. בלי לפגוע באיכות שלכם ובמה שאתם מייצגים, תחשבו על כיוונים כאלה.

זו פעולה טבעית אוטומטית. נכון לעכשיו קיימנו - - -

אתם באים עם גיבנת.

צריך להפוך את הכיוון.

בשנקר אין צילום.

בכיוון עיצוב.

אדבר עם שנקר. תודה.


(הישיבה נעולה)