הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – עונשין)


2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
18.4.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 437
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום שני, ט' בניסן התשס"ה – 18 באפריל 2005 – בשעה 09:30

הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – עונשין), התשס"ג-2003, של חה"כ אחמד טיבי, חה"כ מוחמד ברכה (פ/665)

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
אחמד טיבי

רות מנדלוביץ', מפמ"ר מדעים וביולוגיה, משרד החינוך, התרבות והספורט
רביד דקל, משרד המשפטים
עו"ד מיכל סגן-כהן, ס. היועץ המשפטי, משרד החקלאות
ד"ר דגנית בן-דב, שירותים וטרינריים, משרד החקלאות
זהר שקלים, המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד רחל אדם, הלשכה המשפטית, המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד דני שרמן, עמותת נח
גדעון בן-דרור, יועץ הוועדה

מרב ישראלי

יהודית גידלי

הדס דויטש


הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – עונשין), התשס"ג-2003, של חה"כ אחמד טיבי, חה"כ מוחמד ברכה (פ/665)

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

אני מבינה שאתה רוצה להכפיל את הענישה הקיימת.

החוק הקיים מאפשר קנס של עד 49,000 ₪. מדובר בסעיף 2 של חוק צער בעלי חיים, 1994, ועד שלוש שנות מאסר ו/או קנס. עד היום המשטרה אמנם הגישה כתבי אישום, אך אף אדם לא הוכנס לכלא בשל עברה זו. היא לא נחשבת לפשע, על התאכזרות לבעלי חיים וכדומה. אנו רוצים לתת כלים בידי מערכת המשפט כדי שאנשים שמבצעים את הברוטליזציה הזו יבואו על עונשם, מה עוד שאנו שומעים על מקרים רבים של התאכזרות בבעלי חיים. אין מחסום. למרות החוק הקיים, אני אומר לממשלה, למרות החוק הקיים הענישה היא שטחית, קלה. המסר שנשלח הוא שלילי שמאפשר למקרים אלה להימשך בלי תמרור אדום בפני המתעללים או ההורים, אם מדובר בילדים, או החברה באופן כללי. לכן נדרש תיקון, יש מי שאומר שהצעת החוק שלי מקלה וצריך להכניס עוד יותר סעיפים של עונש מינימום, למשל.

אומרים לשכת עורכי הדין שהקנסות המוטלים הם סביב שיעור של 10% מגובה הקנס המרבי בחוק. אז אם החוק יהיה כפול, ה-10% יהיו שווים.

כן.

העמדה המקורית שמשרד המשפטים הציג אותה בוועדת שרים והתקבלה בוועדה היתה שאנו מתנגדים לחוק. ראשית, העונש הקבוע בפקודת צער בעלי חיים זה עונש מאסר. חוק העונשין קובע מקבילה מבחינת הקנס. הקנס שקבוע לעברה שהיא שלוש שנות מאסר זה מעל 67,300 ₪.

אנו קיבלנו נייר מהמשרד לאיכות הסביבה שבו מפורטים מספר גדול של תיקים שנדונו בהם עברות על פי חוק צער בעלי חיים, רף הקנסות המוטלים, בדרך כלל זה בצרוף עונש נוסף, יש שלושה מקרים שאני בדקתי שהוטל מאסר גם בפועל. הם נעים בין 200 ₪ ל-3,000 ₪. אנו צריכים לבדוק מה הסיבה של הגובה הנמוך של הטלת הקנסות. בטבלה זו שמפרטת את כל התיקים נכון ל-7 ביולי 2004 מפורטות גם הנסיבות האישיות של הנאשמים שהם הסיבה העיקרית להטלת הקנסות הנמוכים. רוב הנאשמים פה הם עד גיל 21. מדובר בקטינים. לעולם בית המשפט לא יטיל עונש חמור מזה על מי שהוא בן 14, 15, 21.

במקרה כזה העונש חל על ההורים.

נכון.

אם אנו מבקשים להחמיר את גובה הקנס, מי שמשלם אותו בסופו של דבר הוא לא הנאשם עצמו. רף הענישה שחה"כ טיבי מציע שהוא מבקש להכפיל את 61(א)(4) שהגובה שלו נכון להיום בחוק העונשין זה 200,000 ₪, כלומר מבקש שהקנס המקסימלי יהיה 400,000 ₪, זה קנסות שניתן למצוא בחקיקה כלכלית מעצם טיבה. מה הרציונל – אנו אומרים שאם התמריץ לביצוע העברה הוא כלכלי, אנו נפגע בכיס במקום שבו אנו יכולים להכאיב לנאשם. אך במצב הזה אי אפשר לומר שהמניע שלו הוא כלכלי.

בקרבות בין חיות או בין בני אדם לחיות.

כמה תיקים יש כאלה? זה נדיר בטבלה. מדובר בעיקר בהתעללות, חלק מהנאשמים האלה, בית המשפט שלח אותם להסתכלות פסיכיאטרית אחר כך. יש בעיה, וזה חלק מהנסיבות האישיות.

כאשר אני מבקש כפל קנס, אני לא מצפה שהשופט יגזור 400,000 ₪, אך כאשר הוא כיום גוזר 10,000 ש"ח, עכשיו הוא יגזור 20,000 ₪, אנו מקווים.

אני מבינה שיש חשיבה שהחמרת הקנס בחוק יכולה להעביר מסר לבית משפט. ראשית, אני לא חושבת שאת המסר צריך להעביר בדרך כזו. אם אתה רוצה להעביר לבית משפט מסר שהפסיקה שלו נמוכה מדי, אתה עושה את זה באמצעות רשויות התביעה. אתה צריך להגיש ערעורים, להציע הנחיה פנים משטרתית שבמקרים כאלה לא להגיע לעסקאות טיעון שרף הענישה הוא נמוך מדי.

בסוף נגיע למצב פה בכנסת שיהיה לנו עונשי מינימום לכל דבר, כי אי אפשר לסמוך על בתי המשפט שייתנו עונש כמו שצריך. הבוקר צלצל אליי מישהו בשם אותו שומר שקיבל 16 שנים בגלל שהרג מישהו שחשב שהוא מחבל.

ראית את דברי ההסבר? השופט אמר שאחת הסיבות שצריך להרשיע ולהחמיר היא העובדה שהנרצח לא היה בעל חזות ערבית, ולכן לא היה מקום לירות.

אני בטוחה שעם עו"ד אחר, איגור לא היה יושב 16 שנה בכלא, מה שעוד יותר מוכיח את העובדה שגם בתי המשפט שבדרך כלל אנו מעריכים ומכבדים אותם, וחושבים שזה אחד האיים היותר חיוביים במדינת ישראל, אנו רואים שיש איפה ואיפה כנראה, אבל ברוב המקרים אין ענישה, אם זה בעברות רכוש, בעברות מין כבר נאלצנו לעשות חקיקת מינימום. יכול להיות שלא יהיה מנוס מחקיקת מינימום.

אני יודעת שמשרד המשפטים רוצה להימנע מחקיקת מינימום כי זה לא רצוי- -

השאלה אם זה יהיה אפקטיבי.

חלק מהנערים המתעללים, אם העונש יבוא דרך הכיס של הוריהם, אני מבטיחה לך שמישהו ישים עליהם עין יותר, דווקא במשפחות האלה שהנערים בלי השגחה.

צריך להבחין בין החשיבות שאנו רואים במניעת העברות מהסוג הזה. המסר הזה נמצא בחוק. עונש של שלוש שנות מאסר זה לא עונש קל ערך.

כמה אנשים קיבלו שנתיים מאסר?

לא תמצאי פה שנתיים מאסר. לבד מהמישור הכללי של המסר של הענישה של עונש של שלוש שנות מאסר, אנו צריכים להסתכל במישור הקונקרטי של התיקים שמגיעים לבית משפט בעניין הזה. התיקים האלה הם של ליקוי בסיסי של האדם הזה, של איך צריך לתקן את זה. לשלוח אותו לעבודות שירות בתנו לחיות לחיות, למשל - זה מה שבית המשפט עושה בדרך כלל במקרים כאלה, בית משפט עושה מסר חינוכי שמכריח את האדם להפנים את הנורמות שאנו רוצים שיפנים.

אני מבינה את הצורך לתת מסר גם לבית משפט, שיש לו תמיד שיקול דעת לקנס המקסימלי. שנית הנסיבות האישיות שמובאות בפני בית המשפט הן כל כך מגוונות, שבמקרה הספציפי של העברות האלה, זה אוסף של עלובי חיים שמתעללים בחיות, ואני לא חושבת שהדבר הנכון לעשות הוא להכפיל או לשלש את הענישה, זו עמדתנו.

עמדת משרד החקלאות היא עמדת הממשלה. מנהל השירותים הווטרינריים מסר לי שהוא שוחח עם שר החקלאות. שר החקלאות הבהיר לו שעקב אי בהירות שהיה לדעתו בהחלטת הממשלה, הוא תמך במליאה בהצעת החוק. עמדת שר החקלאות בכל מקרה היא שלא ניתן לקבוע בחוק צער בעלי חיים קנסות גבוהים מהקנסות שמוטלים לפי פקודת מחלות בעלי חיים, וכבר עכשיו הקנס הקיים בחוק צער בעלי חיים עולה על קנסות הקבועים בפקודת מחלות בעלי חיים. לפקודה יש לה חשיבות רבה לבעלי חיים ולאדם ולחי. מחלות בעלי חיים לא עלולות רק לקטול אנשים, אלא גם בעלי חיים. עונש המאסר שם הוא שנה, ועונש המאסר לפי חוק צער בעלי חיים הוא שלוש שנים. קיים קנס אזרחי, אך הנושא הזה בימים אלה עובר שינוי.

הוגשה לוועדת החוקה של הכנסת בקשה לתקנות לפי חוק העברות המנהליות, והצעה זו אושרה. למה זה שונה? הקנס המרבי היה 67,000 ₪ במקרה שלמשל מעבירים בעל חיים לישראל בלי היתר להעבירו. בימים האחרונים היתה בתקשורת הכנסה של 33 גורים שהוכנסו בלא רשיון יבוא. מה הבעיה עם רשיון היבוא שלהם? יש מחלה בישראל, בעייתית, והיא מחלת הכלבת. לצערנו, בשנים האחרונות אחרי תקופה ששנים לא מת אדם מכלבת בישראל, מתו ארבעה אנשים מכלבת. הגורים שהביאו, לא ניתן להביאם כי החיסון האפקטיבי ישנו רק כשהגורים הם בני שלושה חודשים. לכן הקביעה שהגור חייב להיות בן שלושה חודשים היא קביעה עניינית. אוזבקיסטן, המקום שממנו הגיעו הגורים, הפסיקה לדווח על מחלות. הדיווח האחרון שיש הוא מ-2002. לדעתי יש שם קרוב למאה מקרי כלבת.

אנו דואגים לבעלי חיים, אך מחלת הכלבת למשל פוגעת גם בכלבים, גם בחיות אחרות וגם בבני אדם. כשמסתכלים על הדבר בכללותו, המשרד שלנו מופקד על הדברים האלה ועל כל ההיבטים בצורה נחושה כדי למנוע הן את הדברים האלה והן את העברות לפי חוק צער בעלי חיים.

למה אתם לא מעלים את שנת המאסר שם?

המשמעות של העמדה שלך זה שצריך להקטין את הענישה בצער בעלי חיים.

אם את אומרת שזה הרף העליון שלכם ושם אפשר לעשות כסף, אולי השיקול לא נכון.

בזמנו היה תיקון לפקודת מחלות בעלי חיים ועדיין מופיע שם קנס אזרחי. לאחרונה תוקן הנושא הזה, יש מגמה לשנות את סעיף הקנס האזרחי בפקודת מחלות בעלי חיים לקנס מנהלי. עם זאת בפקודת מחלות בעלי חיים יש עניינים שונים, וכשמוגשים כתבי אישום, מבקשים לאכוף מאסר, ומנסים ליישם את הפקודה לביצוע מטרותיה.

בחוק צער בעלי חיים כבר היום הענישה היא גבוהה יותר, כשבסופו של דבר אנו רואים שבתי המשפט לא מגיעים לרף העליון של החקיקה. ההצעה אומרת שכיוון שבית המשפט לא מיישם את מה שצריך, אנו נקבע לו רף יותר גבוה, ואולי בפועל התוצאה תהיה יותר גדולה.

לי נדמה שהנכון יותר הוא לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. אני בטוחה שהתובעים לפי הפקודה מונחים לבקש עונשים מתאימים וטוענים בהתאם לנסיבות כל מקרה, לפי ניתוח שהיה פה בעבר בוועדת החינוך התברר כי קביעות בתי המשפט היו נכונות, כל מקרה לנסיבותיו. לראות את המכלול בלי לראות כל מקרה לגופו, אני לא חושבת שזה נכון.

לכן יש בתי משפט. כל אחד מקבל את המשפט שלו.

היום בבתי המשפט יש לנו אפשרות להחמיר יותר. בית המשפט החליט, הגיע למסקנה ופסק את פסק הדין. זה לא מצב שהוא אומר: הייתי רוצה לפסוק יותר, אך אין לי אפשרות. יש לו אפשרות גדולה.

את אומרת עניין של השקפה. את אומרת: לבית המשפט יש אפשרות להחמיר יותר כבר היום. אנו המחוקקים קובעים את המדיניות, אנו פה כדי להחליט מה ערכי המוסר שיהיו במדינת ישראל. אנו אומרים: לדעתנו פגיעה בבעלי חיים זה דבר שלא ייעשה. זה נורמות שאנו לא רוצים לראות – לא בכלבים ולא באווזים ולא בחתולים. אנו חושבים שזה מאוד מהותי לערכי חברה. לכן אנו רוצים להגביר את העונשים.

אם בית המשפט בחקיקה הנוכחית לא רואה כמה כל כובד המשקל שאנו נותנים לנושא הזה, כנראה שצריכים לומר את זה לבית המשפט בדרך אחרת. אני לא יכולה להתערב לשופט, אלא במעשה חקיקה. ואז אני יכולה לעשות שני דברים; או לומר: הרף העליון של החוק הנוכחי מקובל עליי, וגם חה"כ טיבי היה אומר שלתת שנתיים עונש למי שמתעלל בכלב מסכן, מקובל עליו. הבעיה היא שזה לא קורה. אז אנו אומרים לבית המשפט: אתה לא נותן עונש מספיק לפי הערכים שאנו רוצים להקנות במדינה מתוקנת. יש שתי אפשרויות – או יהיה לך עונש מינימום, או נאמר לך: הרף עלה, כדי שיהיה לך מבחר, אך אנו רואים בזה חומרה יתרה בעברה כזו. זה מה שאנו יכולים לעשות. אני לא יכולה להתערב לשופט בשפיטה.

אני חושבת שהמבחן הנכון להצעה של המחוקק היה צריך להיות, אם אנו חושבים שמקרה מסוים הוא עונש שאינו הולם, היה צריך להגיש ערעור על אותו מקרה. אני מאמינה שאם לא הוגשו ערעורים, כנראה שהמדינה סברה שאותם עניינים שעמדו בפני בית המשפט, היא הסכימה עם דעת בית המשפט.

יכול להיות שכן או שלא. יכול להיות שהפרקליטות כל כך עסוקה שהיא לא מגיעה לזה או שיש לה דברים יותר חשובים.

במיוחד בתיקים של התאכזרות לבעלי חיים. למה להשקיע עוד מאמץ?

אני רואה שיש כאן כמה בריונים, אני קוראת להם, שסוגרים לנו צירי תנועה ראשיים, לפני שבוע סגרו בתי ספר, מתנהגים כאילו המדינה רק שלהם ועושים בה מה שהם רוצים כי הם לא מקבלים את ההחלטה הדמוקרטית של הכנסת. גם בעניין הזה בתי המשפט חושבים אחרת ממני, אפילו בניגוד למשטרה. רק אתמול גורמים במשטרה אמרו: עושים מאתנו צחוק, ומשחררים את האנשים האלה, וגם שם זה חבר'ה צעירים שחלקם קטינים. אז מה? אז בגלל שהם קטינים? בגלל שאין כאן שיקולים כלכליים?

יש כנראה שיקולים נוספים של להכניס ילד, למשל, לסביבה של עבריינים, יש כל מיני שיקולים.

לכן יש הבררה של הקנס. אם הוריו של אותו ילד ישלמו 200,000 ש"ח מכיסם, הילד הזה יהיה בהשגחה 24 שעות של הוריו, לא בית סוהר.

אני חוששת שהמחשבה שהורים של ילדים מתעללים מסוגלים באמצעות הכסף להחזיקם כל היום בבית אחרי שהם ישלמו את ה-200,000 ₪, זו קביעה לא נכונה, לדעתי. לדעתי, הורים בלי הרתעה של תשלום ממון מחנכים את ילדיהם ככל שהם יכולים, ואני לא חושבת שהשוט שההורים ישלמו סכום נכבד יגרום להם למנוע מילדים להתעלל בבעלי חיים.

אנו חלוקות. אני חושבת שמשמעת גם אצל ילדים צריכה להיות, לא רק אצל מפרי החוק אלא בכלל, יש התערערות משמעת, התערערות במדינת ישראל של אכיפת חוק, והצעירים הפנימו את זה אפילו יותר מהמבוגרים ואנו רואים את זה בהתעללות בבעלי חיים, באנשים, במבוגרים. אין אכיפה של חוקים במדינת ישראל, זה המסר שאנו אומרים בכנסת ישראל. את מטפלת בזה יותר מדי בוותרנות, גם באווזים.

אני רוצה לשאול את דעתך, מה קרה כרגע עם הגורים, שמישהו הפר חוק ביודעין? נתנו להכניס למעלה משלושים גורים לישראל תוך הפרה בוטה ומסוכנת של החוק.

לא. היתה סכנת חיים לגורים אלה, והדבר הנדרש לפי שיקול דעת שהוא לפי החוק, הוא להצילם. לכן הם הוכנסו לטיפול והשגחה. הם לא נזרקו.

אם מדובר בהפרות, צריך להיות מאוזן ולראות את ההפרות לכל אורך הקן. שר החקלאות הציע להחזיר את הנושא לוועדת שרים לחקיקה, שידונו בו בצורה מסודרת.

לגבי העמדות של משרדי החקלאות והמשפטים; משרד החקלאות הוא צד פורמלי לדיון. מבחינת העמדה של חקלאות, זה לא שייך לעניין. האכיפה קשור למשרד המשפטים. אני תכף אנסה לשכנע למה לא לקבל את עמדת משרד המשפטים. בעיקרון משרד החקלאות, מבחינת השיקולים זה השקפה אישית שלה, שאני עוד מעט 20 שנה בתחום ולא ראיתי מעולם שמשרד החקלאות דואג לבעלי חיים. אני אומר את זה באחריות לפרוטוקול, כי אני מטפל יום יום בנושאים האלה. הם פה פורמלית, בואו ניקח בכובד ראש את מה שמשרד המשפטים אומר.

מה שאני בא לשכנע זה למה הנושא של התאכזרות בבעלי חיים, אם לגבי החמרה כמו שחה"כ טיבי הציע ואם לגבי ענישה מינימלית בחוק כמו שאנו מציעים, הארגון, אני מבקש לשכנע למה הדבר הזה מבחינת משרד המשפטים נחוץ ביותר, וזה נייר העמדה שצירפתי.

מאז שהחוק יצא אדם לא נכנס לכלא רק כי הוא התעלל בחיה, והחוק הוא מ-94'. אני מצרף שני מחקרים שנעשו שמהם עולה מפורשות; זה מחקר שנעשה על רוצחים צעירים בישראל. המאפיין הראשון: כל הרוצחים סיפרו כי נהגו להתעלל בחיות בגיל צעיר למרות שמבוגרים נוטים לא פעם להתייחס בביטול לילדים שמתאכזרים לחיות, זו למעשה אינדיקציה ברורה לכך שהילד המתעלל משתייך לקבוצת סיכון שחבריה עלולים בעתיד לרצוח. ציטוט: "כל הנערים שבדקנו נהגו להתעלל בחיות בגיל צעיר מאוד. לא פעם המעשים הללו מתגלים על ידי מבוגרים, הורים בבית ספר, מדריכים בתנועות נוער, והם חייבים לתת על זה את הדעת ולא לפטור כל עניין בכך שמדובר במעשים ילדותיים נורמליים". אני מדגיש את המלה: כל.

בשביל לתת את המסקנות האלה צריך להיות פסיכיאטר? גם אני יכולה לומר לך.

המחקר לא הפתיע אותי, אגב. הסיבה היחידה מבחינתו של הרמב"ן, היא בגלל ההתאכזרות שבאדם, בלי קשר לחיה. הרמב"ן אומר: מבחינת האדם ההתאכזרות עצמה פגומה.

גם חשין אומר שמי שלבו גס בחיות, לבו גס בבני אדם.

אני מבקש מהוועדה להקדים תרופה למכה. כל הצרות במדינה, אחרי שקורה אסון, מתקנים. יש פה הצעה טובה מאוד. צריך לשפר אותה מבחינת ענישה מינימלית. בואו נגרום לזה שלא יהיו רוצחים אנשים במדינת ישראל. אולי נשכנע את משרד החקלאות עם בני אדם. חיות הם לא אוהבים. הכתבה האחרונה שהבאתי של האיש מקיבוץ שדה נחמיה, כולם אמרו שהוא היה מטביע חתולים להנאתו. אחר כך הוא רצח בחור, זרק עליו רימון. בואו נפתור את הרמזים ונגרום למניעת רציחות של בני אדם.

לגבי זה שבמשרד החקלאות לא אוהבים בעלי חיים; משרד החקלאות מופקד על רווחת בעלי חיים, הוא עושה מעל ומעבר לרווחת בעלי חיים. חוק צער בעלי חיים קבע לאחר דיון מעמיק בכנסת שתקנות לעניין חוק צער בעלי חיים יותקנו בהתחשב בצורכי החקלאות ובית המשפט העליון פרש את צורכי החקלאות.

לגבי המניעה, אני בהחלט חושבת שמניעה זה משהו יותר חינוכי. אם אתה מעלה את גובה הקנס, אני סקפטית.

זה נכון גם לגבי רצח של בני אדם, אז אולי לא ניתן עונש גבוה לרצח?

האימפקט החינוכי פה הוא די שולי.

לעניין מדרג הענישה שמציע חה"כ טיבי, יש לו השלכות רוחב שיכולות להיות משמעותיות וצריך להסתכל בפרספקטיבה על שאר החוקים, מה זה הולך לעשות להם מבחינת מדרג הענישה. מזה אנו חוששים. יכול להיות שאם רוצים לתת מסר לבית המשפט, אפשר לקבוע מפורשות שזה יהיה 61(א)(4) ולא 61(א)(3). כלומר לעלות מדרגה מבחינת הקנס, לא הכפלה. זה משהו לא כל כך צורם.

היא רוצה שיהיה איזון מסוים מבחינת העברות במדינה.

כלומר 200,000 ₪ במקום 67,000 ₪.

בסדר.

את צריכה להחזיר את זה לוועדת שרים לחקיקה כי הממשלה תתנגד.

שתתנגד. זה לא נגמר רק בבעלי חיים. זה ממשיך הלאה, זה סימפטום ראשוני להמשך התעללות ביצורים חיים, גם בני אדם. זה מה שאנו אומרים, מעבר לזה שאנו חומלים על בעלי החיים עצמם.

בדרך מה שקורה הוא שהטכניקה הכתובה, כשקובעים עונש מאסר, בצדו לא מופיע הקנס. אם אתה משנה אותו, יש ביטוי מילולי שגם צריך להטיל קנס. זה יכול להיות הרע במיעוטו.

היא הציעה, הממשלה תחשוב שהיא לא מעונינת – זה לא יעבור.

עד סוף הפגרה זה לא יתפרסם.

זה פשרה ראויה שגם מבטאת את רצון הממשלה וגם את רצוננו.

רביד, אני מציעה שתבואי תמיד כנציגת משרד המשפטים.

בהצעת החוק הפרטית יש שלוש דרגות של ענישה, צריך לראות למה אנו מייחדים איזה קנס. איסור ההתעללות הוא החמור ביותר, יש עליו שלוש שנות מאסר. הוצע כאן ששלוש שנות המאסר יהיה הקנס הקבוע ב-61(א)(4) שזה 202,000, זה כל פעם מתעדכן. ב-17(א) יהיה: העובר על הוראת סעיף 2 דינו מאסר שלוש שנים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. לגבי האיסור החמור ביותר אנו נותנים בסביבות 200,000 ₪.

המחוקק מתייחס לסעיפים 3 ו-4 באותה דרגת חומרה כרגע מבחינת המאסר. כרגע זה שנת מאסר, שזה אומר 26,000 ₪ בערך קנס. השאלה לכמה להגדיל את זה.

כדאי לקבוע יחס בין הקנס המקורי למה שאתם רוצים להגיע.

פי שלושה. לגבי (א) זה יהיה 61(א)(4) ולגבי (ב), שזה סעיפים 3 ו-4, זה יהיה 61(א)(3). זו ההחמרה.

מה עם ענישה מינימלית?

אמרנו שזה או החמרה או רף תחתון.

נצביע.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 10:30.