הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם בתהליכים מדיניים)

5

הוועדה לקידום מעמד האישה
28.3.2005

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 176
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום שני י"ז באדר ב', התשס"ה (28 במרס 2005) בשעה 8:15

הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם בתהליכים מדיניים), התשס"ד
– 2004 של חברות הכנסת יולי תמיר ואתי לבני. (פ/2518) – הכנה לקריאה ראשונה.

חברי הוועדה: אתי לבני – היו"ר
יולי תמיר
אראלה גולן
רשף חן

יהודית פלוטקין – מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה
לירון בר-שדה – ממונה על מעמד האישה, משרד החוץ
עו"ד דלית דרור – מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
תהילה פרץ – משרד המשפטים
אורית רשפי-לביא – חברת הנהלת כ"ן, עמותה לקידום נשים בישראל
סימי מור – יו"ר ויצו ירושלים

מרב ישראלי

דלית אזולאי

שרון רפאלי




הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם בתהליכים מדיניים), התשס"ד
– 2004 של חברות הכנסת יולי תמיר ואתי לבני. (פ/2518) – הכנה לקריאה ראשונה.

שלום לכולם. אנחנו ממשיכים לדון היום בהצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם בתהליכים מדיניים), התשס"ד – 2004.

האם מדובר רק ב"מדיני" או בכל צוותי משא ומתן שעוסקים בתהליכים גם בנושאי בריאות ואיכות סביבה שהם לא ממש נקודתיים.

אנחנו כתבנו בכוונה "משברים לאומיים" כדי לא לצמצם את זה רק לחוץ וביטחון. למשל, לא היה מזיק אם בראשה של ועדת דברת הייתה עומדת אישה; או עכשיו תקום ועדה להשכלה גבוהה.

זאת אומרת, את כוללת כל משבר פנימי.

כן. גם חשוב: "כמו גם בכל תהליכי קבלת החלטות, ניהול משא ומתן". זאת אומרת זה גם וגם. זה תהליכים לאומיים, תהליכי קבלת החלטות. ניהול משא ומתן זה רק אחד מהם. הוספנו את זה כדי להרחיב את היריעה, שלא יגידו- -

לנו אין בעיה להרחיב את התחומים מעבר לחוץ וביטחון, אבל יש לנו בעיה להשאיר גמישות פעולה; כדי שכשמקימים צוות קטן אד-הוק לבדוק איזה נושא אפשר יהיה להביא את מי שזה עניינו ותפקידו.

אם כותבים "ייצוג הולם בנסיבות העניין", זה מספק אתכם?

אולי אפשר להשאיר גמישות יותר גדולה מאשר "בנסיבות העניין".

כמו העניין של הכשירות.

אני לא חושבת שצריך להסוות בעניין הזה כל דבר שצריך לשקול בעניין הזה.

אני מבין מהותית את העניין של "בנסיבות העניין"; השאלה אם הוא דרוש. אם היינו כותבים "פתרון משברים לאומיים ובינלאומיים"? כי בעצם אם זה הופך להיות חקיקה קזואיסטית כזאת, אז בעוד 20 שנה אני מקווה שהחוק הזה יהיה גם רלוונטי- -

נקווה שכבר לא נצטרך אותו.

גם בעוד 20 שנה יהיו משברים לאומיים ובינלאומיים, ויצטרכו להיות שם נשים, וכבר לא יהיה פתרון קבע. הקטע הזה נכון להיום.

זה נכון, אבל כיוון שזה המקום ששם ההיעדרות היא הכי קשה בגלל מבנה הצוותים יהיה הכי קשה להכניס נשים. לכן חשבנו שצריך לפרט את זה בכוונה. יהיה הסדר קבע – יהיה לא רלוונטי.

אני הייתי מחוקקת את החוק הזה לעשור; בעוד עשור אם נצטרך אותו, חבל על הזמן שלנו.

נכון.

זה לא נכון. בכל חברה יש משברים כל הזמן.

אני לא מתכוונת מהבחינה הזאת, אלא אם אנחנו בעוד 10 שנים נצטרך חוק כדי שנשים תהיינה מיוצגות, נהיה בבעיה.

קודם צריך לראות מה מנסחים. יש לנו בעיה בניסוח.

אני לא הייתי מוותרת על "פתרון משברים" כי זה בסופו של דבר יהיה גולת הכותרת של הדיון הישראלי בשנים הקרובות, ואני רוצה שתהיינה שם נשים. לכן אם זה לא יהיה כתוב במפורש זה לא יהיה.

זה לא חייב להיות הסדר קבע ושלום בר-קיימא, זה גם דברים חלקיים- -

לא, כאן כתוב: "כמו בכל תהליכי קבלת החלטות, ניהול משא ומתן ופתרון".

אפשר לכתוב את המילה "כדוגמת", ואז זה אומר שהדוגמה רלוונטית - -

בדיוק.

בסדר. אפשר "כדוגמת", זה טוב.

אנחנו כותבים "לרבות".

"לרבות" זה מצוין.

"לקראת הסדר קבע" וגם לא הסדר קבע.

אפשר לכתוב "לקראת הסדר מדיני".

אני מתנצל, אני מוכרח לעלות לוועדת הכנסת- -

אבל אתה בעד.

אני בעד. אני הייתי כותב משהו כמו "משברים לאומיים או בינלאומיים", משהו שיתאים לכל הזמנים.

נכון, המילה "בינלאומיים" חסרה כאן.

השאלה מה זה משבר.

זה לא מוגדר, עדיין טוב יותר להרחיב את זה מאשר לצמצם את זה.

אבל אז יגידו לך שזה לא משבר.

אבל יש גם תהליכי קבלת החלטות.

תהליכי קבלת החלטות לפתרון סוגיות לאומיות. או אולי לא "משבר", אולי נרחיב את זה יותר.

למה לא להסדרים בכלל, למה להסדרי קבע? נושא ההתנתקות, למשל.

אנחנו מדברים על זה בדיוק. אבל אולי במקום המילה "משברים" – "סוגיות לאומיות". מה זה משבר? בחינוך זה משבר? – כן.

יגידו לך שזה רפורמה.

עדיף סוגייה.

סוגייה זה יותר רחב, משבר מצומצם למשהו מסוים.

יש מסמך שהגשנו לוועדת השרים, ואם הייתי יודעת שיש מקום לצרף את זה לפה, היינו מצרפים אותו כתמיכה בהצעה הזאת, גם עם 25% של המקורי.

אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן, אפילו גם כהצעת חוק נוספת, שייצוג הולם לנשים יהיה גם בכל הוועדות והגופים שהממשלה קובעת וממנה: וריאציה על ועדת דברת או המועצה לביטחון לאומי, או כל דבר אחר. השאלה היא האם אפשר להלביש את זה על החוק הספציפי הזה בהרחבה רצינית, או רוצים עוד חוק בשביל זה – אני לא משפטנית, אני לא מספיק מבינה בזה; אבל לפחות את זה הייתי מרחיבה למקסימום של כל משא ומתן שיש בו נציגים של המדינה. מחר זה יהיה משא ומתן על הנחת צינור מים, ויש לו המשמעויות שלו, או על קשרי מסחר.

איך את מציעה לנסח את זה?

אני הייתי אומרת: "כל משא ומתן של המדינה" – רק בלשון של משפטנים.

יש לך כאן משפט מצוין: "תהליכים של קביעת מדיניות".

אני הייתי מציעה את הנוסח הבא: "בצוות השותף לעיצוב מדיניות לאומיות, לתהליכי קבלת החלטות" – אני לא יודעת איך להגדיר אותם בדיוק עדיין – "ובמשא ומתן מדיני במסגרת החתירה לניהול סכסוכים ופתרונם והגעה להסדרי קבע".

ניתן לכל אחת לומר משפט אחד, איך היא רואה את זה.

אני חושבת שעדיף להתרכז בחוק כדי שאפשר יהיה ליישם אותו. אם הוא יהיה מאוד רחב, זה יתברבר, לדעתי.

את חושבת שנלך על "מדיניים"?

מדיני ומשברים לאומיים. אם אפשר לעשות עוד חוק שהוא גורף יותר- -

אנחנו עושים עכשיו סריקה על כל החוקים.

אחרת נראה לי שיהיה מצב שפתאום יתחילו כל פעם דיונים באיזה תחום כן ובאיזה תחום לא, ואיפה נמצא אשת חינוך כזאת או אחרת; זה צריך להיות מצומצם.

כמו שאמרנו בהתחלה במקום "בצוות השותף", אז "בתהליכי קבלת ההחלטות"; כי אחר-כך כתוב: "יינתן ביטוי הולם", אז מספיק לך, ואז את לא מתחילה בצוות השותף, אלא בתהליכי קבלת ההחלטות.

זה "קביעת מדיניות".

כן. ואז במקום "כמו גם בכל תהליכי קבלת ההחלטות" – אפשר "כגון תהליכי קבלת ההחלטות". אם אומרים "כגון" נותנים דוגמה, ולא סוגרים אותה. זאת דוגמה למה שאת מתכוונת, אבל גם דברים אחרים יכולים להיכלל.

זאת אומרת, "כגון" להשאיר.

ליד "הלאומיים", "לאומיים ובינלאומיים".

זה מקובל עלינו.

"בצוות משותף לתהליכי קבלת ההחלטות הנוגעות למניעת ניהול ומשברים". אני הייתי כותבת: "בתהליכי קבלת ההחלטות וקביעת מדיניות, ניהול משא ומתן". זאת אומרת שלא "כמו גם", אלא אני מפרטת: "בתהליכי קבלת ההחלטות וקביעת מדיניות" כי אני חושבת שזה חשוב. גם לא הייתי מדברת רק על הסדר קבע, הייתי מדברת על הסדרים בכלל.

ודאי.

וגם "שלום" בכלל, מה זה בר-קיימא? כולנו מקווים ששלום יהיה בר-קיימא.

אני בעד להרחיב. אני לא מעודכנת לגבי תחילת הדיון, אבל אני לא מבינה למה זה התחיל צר, ואני מקבלת את הגישה שאם יש משהו שאני לא מודעת לו – למה זה התחיל מנקודה ספציפית, אז לעשות את זה כדוגמה ולהרחיב כדי שגם לנו תהיה פלטפורמה על מה להיתפס בדברים אחרים. כל פעם מחדש: "אין על זה חוק, מה את רוצה?".

אין לי קושי להרחיב את התחומים, יש לי קושי להשאיר בידי הממשלה את האפשרות לגמישות בצוותים שהיא מקימה מכוח המומחיות והתפקיד של אותם פקידים, ועל-כן אנחנו צריכים לכתוב משהו שאפשר יהיה ליישם אותו, כי אחרת החוק הזה ישליך על ההתייחסות לכל שאר הוראות החוק הזה, ושכרנו ייצא בהפסדנו. מבחינת תחומים דווקא אפשר להרחיב, ושיהיה כתוב: "בכל תהליכי קבלת ההחלטות ועיצוב מדיניות". אין לי בעיה, זה לא חייב להיות דווקא במישור הבינלאומי, ושלא נתחיל להתכנס לשאלות: זה משבר או לא? זה הסדר קבע או לא הסדר קבע?

לכן אמרנו "סוגייה" ולא "משבר".

אבל אנחנו כן צריכים לאפשר את הגמישות.

השאלה היא האם "בנסיבות העניין" מספיק לך?

הייתי רוצה יותר מאשר "בנסיבות העניין" כדי להבטיח את אישור החוק.

אני מפחדת מזה מאוד כי תמיד אפשר להציג את נסיבות העניין כך שלא יהיה צורך בנשים. אם אני צריכה להקים צוות, ואני לא רוצה שתהיינה בו נשים אני אגדיר אותו כך שלא תימצאנה נשים מתאימות. זה כמו לתפור מכרז, אני אתפור צוותים – מה הבעיה? אין בכלל בעיה לעשות את זה.

"בנסיבות העניין" זה סוכם במפורש עם הממשלה. אני חשבתי לאפשר יותר גמישות מאשר "בנסיבות העניין".

אולי כשאת עושה יותר ספציפי זה יותר קל. איך היית מגדירה?

אולי להוציא מזה צוותים קטנים בגודלם, והם ממונים על-פי המומחיות או התפקיד. כי אם יש ועדה שבוחנת סוגייה, למשל, בביטוח הלאומי וממנים צוות שתוך שבועיים צריך להגיש מסקנות, וממנים את הרפרנט של אגף התקציבים מהביטוח הלאומי ואת הרפרנט של החקיקה על הביטוח הלאומי, ושניהם גברים – אני לא רוצה שזה יהיה בלתי אפשרי. כמו שזה כתוב במקור, גם פגישה של ראש אמ"ן עם הרמטכ"ל זה בלתי אפשרי.

לא נכון.

השאלה היא מה זה תהליכי קבלת החלטות. הרי כל העבודה של משרדי הממשלה היא תהליכי קבלת החלטות מלמטה עד למעלה. השאלה היא אם את רוצה לייחד את זה לסוג מסוים של קבלת החלטות. כל עוד שני פקידים יושבים ועושים זה סוג של קבלת החלטות.

זה לקראת קבלת החלטות.

לא משנה, הממשלה מקבלת את ההחלטות בסופו של דבר. אבל כל פעולה של פקידים בממשלה זה בעצם תהליך לקראת קבלת החלטה. השאלה היא על מה את מדברת.

אבל אני לא רוצה שנהיה חייבים לעשות ייצוג הולם על חשבון המומחיות.

את מביאה צילום מצב אמיתי ובעייתי גם בלי לפגוע בנו. החוק הזה מוביל לשינוי חברתי כי כשיחשבו על מינויים יגידו, אנחנו צריכים במחלקה הזאת אישה כדי שנוכל לענות על החוק. זאת אומרת, זה לא מהיום למחר, אבל זאת עוד דרך להביא נשים לתהליכי קבלת החלטות, שזה האינטרס המשותף בשולחן.

גם אני מתנגדת לעצמי בהצעה הזאת, אבל אני חייבת להגיד אותה: אם היינו מדברים על כמה צוותים, יכול להיות דיווח שבסך-הכול היה שיעור מספיק; היו שלושה צוותים רק של גברים, ולעומת זאת בצוותים אחרים היו 50% נשים, ואז בסך-הכול היה לנו המספר המספיק. זאת פשרה מבחינתי, אבל זה לא פוגע בעיקרון של קידום נשים לעמדות. יעשו איזונים בסל הכללי.

אז את מתכוונת: "יינתן ביטוי הולם בכל צוות"?

התלבטנו בדיוק על המילה צוות. מה זה צוות?

- - -

סוגיות בעלות חשיבות לאומיות ובינלאומית.

- - -

כתבתי: "סוגיות בעלות חשיבות לאומית ובינלאומית".

צריך להגיד מי ממנה אותם.

השאלה היא האם אנחנו יכולים לכתוב משפט גם בנושא האכיפה, משום שהבעיה היא בדרך כלל באכיפה.

זאת הנקודה השנייה שרציתי להגיד, כל הכבוד. יש לכם הרשות למעמד האישה, ואנחנו נשב לחוד על המלצת המשפטנים לתת סמכויות אכיפה בנושאים מסוימים במקום שיש לקונות. לפחות חובת דיווח לרשות, אז אנחנו נוכל לקבל את המספרים האלה, מישהו ירכז את הנתונים, ואז אם יהיו לנו סמכויות אכיפה – טוב; אם לא – השדולה תוכל ללכת לבית-המשפט.

במינוי של ראש הממשלה או של שר.

כן. הכנסת גם ממנה צוותים?

לא.

במינוי של ראש הממשלה או של שר או של הממשלה כולה.

אבל תכניסו את נושא חובת הדיווח לרשות כדי שזה לא יישאר עקר כל העסק הזה.

"בצוות הממונה על-ידי שר, ראש הממשלה או הממשלה".

אולי זה קצת צר מדי; צריך להגיד: בצוותים או בוועדות או בגופים.

גופים.

זה לא גופים. דלית, צוות זה טוב?

אתם לא רוצים רק ועדות ציבוריות כמו שהיה בהצעת החוק הקודמת, אתם רוצים צוות - -

צוות יהיה דוגמה.

"גוף או צוות המתמנה על-ידי ראש הממשלה, שר משרי הממשלה או הכנסת או הממשלה כולה הנוגע לניהול- -"

"הנוגע לעיצוב מדיניות לאומית".

"סוגיות בעלות חשיבות לאומית ובינלאומית לרבות תהליכי קבלת החלטות, ניהול משא ומתן, פתרון משברי במהלך פעילות מדינית לקראת הסדר".

קבלת החלטה זה משהו פרטיקולרי; מדיניות זה משהו קצת יותר רחב. אתם מדברים על שניהם, נכון?

כן.

או על מדיניות ואחר-כך על החלטות מדיניות.

ההחלטות לא מתקבלות על-ידי הצוות, אלא על-ידי הגוף המבצע, לכן זה תהליך קבלת ההחלטות ולא ההחלטות עצמן. אז אמרנו שהצוות מתמנה על-ידי ראש ממשלה, שר או ממשלה בעניין עיצוב מדיניות לאומית. מה עוד?

ובינלאומית. "מניעה, ניהול ופתרון סוגיות בעלות חשיבות לאומית ובינלאומית".

הייתי אומרת: "בצוותים השותפים בעיצוב מדיניות לאומית, וצוותי משא ומתן השותפים לניהול סכסוכים, מניעתם ופתרונם, ולמאמץ להגיע להסדר ביניים או להסדרי קבע יינתן ייצוג הולם לנשים". זה מכסה פה את כל מה שאפשר להעלות על הדעת.

לא הסכם ביניים או קבע, לקראת הסדר.

אתן רוצות שני דברים: עצוב מדיניות לאומית וצוותי משא ומתן.

נכון. "לאומית ובינלאומית".

מדינת ישראל לא מעצבת מדיניות בינלאומית. היא קובעת עמדות, אבל היא לא מעצבת.

עיצוב מדיניות לאומית זה גם עיצוב המדיניות הלאומית בדברים בינלאומיים.

אם כך אנחנו מדברים על "צוות או גוף" – נמצא מילה – "הממונה על-ידי ראש הממשלה, שר או הממשלה בעניין עיצוב מדיניות לאומית או לעניין ניהול משא ומתן- -".

אבל לא רק משא ומתן. אני רוצה גם "ניהול ופתרון סכסוכים" כי יש הרבה צוותים שיכולים ללוות את התהליך.

מניעה, ניהול ופתרון – אלה שלוש הפאזות.

"טיפול בסכסוכים בינלאומיים, לרבות מניעה, ניהול משא ומתן - -

לרבות המאמץ להגיע להסדר.

הייתי מכניסה "על כל היבטיהם".

זאת לא מילה משפטית, נדמה לי.

כל מה שכתבנו כאן הוא לא כל-כך משפטי, צריך לבדוק איך לנסח את זה.

אז מה יש לך בינתיים?

"צוות המתמנה על-ידי ראש ממשלה, שר או ממשלה בעניין עיצוב מדיניות לאומית או לעניין טיפול בסכסוכים בינלאומיים, לרבות מניעתם, ניהול משא ומתן ופתרונם. יינתן ייצוג הולם לייצוג של נשים בנסיבות העניין".

למה אנחנו לא מדברים על טיפול בסכסוכים בינלאומיים, ולא בסכסוך בין אנשי התשתיות לבין אנשי איכות הסביבה?

סוגיות בעלות חשיבות לאומית.

עיצוב מדיניות זה רחב, זה הלאומי; ולעומת זאת טיפול בסכסוכים זה רק על בינלאומי.

אבל כשיש סכסוך בין שני גופים הטיפול הוא בידי היועץ המשפטי לממשלה.

דלית אומרת: אם יקימו ועדה לפתרון המשבר עם המורים; אבל זאת שאלה לאומית.

השאלה היא האם זה עיצוב מדיניות לאומית.

זאת שאלה לאומית.

סכסוך בין שני משרדים זה לא נחשב לאומי.

מצדי אפשר להכניס לכאן גם סכסוכים פרטיים, פנימיים.

מי קובע מה זה ייצוג הולם?

אתם מרחיבים את זה מעבר למדיני, אז בואו נעשה את זה כמו שצריך.

ראשית כל הסכמנו עם הממשלה שאנחנו מורידים אחוזים; שנית יש לנו בית המשפט בעניין ייצוג הולם, ויש כבר פסיקה מה זה ייצוג הולם.

ייצוג הולם זה יותר מ- 25%.

זה יותר, זה שליש. את זה צריך להשאיר כאן כי "תפסת מרובה, לא תפסת".

אולי נכניס "עיצוב מדיניות לאומית בנושא חוץ ופנים.

אני כתבתי "לאומי ובינלאומי".

כשכותבים "עיצוב מדיניות" זה בכל נושא, אבל החשש שלי הוא ש"טיפול בסכסוכים" זה מבחינתכם רק בינלאומי.

ברור, זה כל הרעיון.

אבל יש גם סכסוכים לא בינלאומיים.

אבל סכסוכים במדינה הם או סכסוכי עבודה, או סכסוכים בין שני משרדים, ואז זה מגיע ליועץ המשפטי לממשלה. במקרים האלה את לא ממנה צוות כדי לפתור סכסוך.

את קוראת "סכסוך" כמשפטנית.

הממשלה לא ממנה צוות כדי לפתור סכסוך פנים ממשלתי, אני לא שמעתי על זה.

וצוות לפתרון סכסוך עם ההסתדרות?

זה משא ומתן בדיני עבודה, זה משהו אחר.

האם ועדת דברת הייתה נכללת?

בהחלט.

המועצה לביטחון לאומי הייתה נכללת בפנים?

זה מכוח חוק.

לא צריך להיות שם ייצוג הולם? אני בכוונה מביאה את הדוגמות של המועצה לביטחון לאומי או לחילופין את ועדת דברת כדי שנראה אם בתור נייר לקמוס לחוק האם הוא חל עליהם או לא.

המועצה לביטחון לאומי ממונה על-ידי הממשלה, והיא בוודאי עוסקת בעיצוב מדיניות לאומית בתחום הביטחון. לכן היא בהחלט שייכת, לדעתי. השאלה האם עיצוב מדיניות לאומית לרבות בנושאי ביטחון, חינוך- -

לא לפרט. לאומי ובינלאומי.

אף על פי שאם אני אומרת "לרבות" זה לא נורא.

לא.

פנים וחוץ תופס טוב יותר, נראה לי.

פנים הוא כל מה שלא חוץ? אני לא בטוחה.

כן.

דלית, מה את אומרת על "לאומי" ו"בינלאומי"?

עדיף "לאומי" ו"בינלאומי".

השאלה אם כשנשאיר את זה רק "לאומי" ו"בינלאומי" לא נישאר רק עם הדרג הכי גבוה.

פנים וחוץ זה הכול.

אני הייתי שמה את שניהם.

לא, זה אותו דבר.

"לאומי" ו"פנים" זה לא אותו דבר.

אבל את עדיין אומרת "בעלי חשיבות לאומית".

שכל מה שקשור למדינה.

השאלה היא מה רוצים. אתם יכולים להגיד שבכל צוות ששר ממנה יהיה ייצוג הולם. לא צריך להגיד "עיצוב מדיניות לאומית" ולא כלום; כל צוות שממונה על-ידי שר הוא אופציה אחת, ואז לא צריך להיכנס לכלום. אבל אני מבינה שמשרד המשפטים אומר שאנחנו רוצים לייחד את זה לדברים שיש בהם יותר שיקול.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. כשיש סוגייה ספציפית של סילוק פסולת מוצקה או מומחה לחומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה שהממונה שם הוא גבר, לא יכול להיות שאי-אפשר יהיה לבנות צוות קטן, יעיל וזריז של שניים רק בגלל החוק הזה.

לטעמי, אפשר להגיד "בתנאי אלה צוותים שגודלם עולה על שלושה אנשים".

לא כדאי. אנחנו מכניסים גלגלים.

אני לא מכירה דבר כזה בהיסטוריה של הצוותים הגדולים שהוקמו.

יש לנו בעיה עם הגמישות בצוותים הקטנים.

בסדר, אבל אם ראש הממשלה שולח את דב וייסגלס לדבר עם קונדוליסה רייס, זה לא צוות. מדברים על הצוותים הגדולים בנושאים המרכזיים.

אז בואי נוציא.

אם הוא שולח שני אנשים זה לא צוות, זה מסוג החלטות הממשלה. צריך להשאיר את זה כך, יותר טוב שיתנצלו.

בדיוק.

אנחנו נקבל את התנצלותם בהבנה.

ראוי שיתייחסו ברצינות לחוק הזה על כל הוראותיו.

לכן מה שיהודית אומרת זה חשוב, צריך מערכת בקרה ויישום, ואם יהיה נושא שיוכיחו לנו שאין בו אף אישה מתאימה – לכל כלל יש יוצאים מן הכלל.

זה חוק חינוכי, זה חוק שיעשה מהפך. אל תוציאי.

3 ומטה.

את מכירה תקדים שמינו 2 אנשים? בחיים לא.

את אמרת שאלה צוותים שממנה ראש הממשלה, אז הכוונה היא לא לצוותים לפינוי אשפה.

מה שיהודית אמרה הוא נכון, אנחנו רוצים ייצוג הולם overall. אז אם יוכיחו לנו שבצוות פינוי אשפה אין נשים, אבל בצוות אחר יש שתיים זה ייצוג הולם.

מבט כולל.

זאת בעיה, אי-אפשר לעשות ככה.

לא בצוותים? חשבנו שיהיה איזון.

כן, אבל זה כל-כך מקרי אילו צוותים ממנים באותו זמן. איך תבדקי את זה?

לכן לעומת מה שיהודית אומרת, הייתי אומרת "בכל צוות".

כן, זה צריך להיות בצוות.

אנחנו רוצים להשאיר להם מעט גמישות כדי שאם במקרה- -

אם אנחנו אומרים "בכל צוות" היא רוצה להתחיל לסייג את הגודל שלו- -

אז תעשו צוות של למעלה מ- 3.

לא. אני רוצה לחזור ל"נסיבות העניין". זה ייצוג הולם בנסיבות העניין או בלי נסיבות העניין?

עם "נסיבות העניין", זה גם סוכם במפורש בממשלה.

זה לא יעמוד בבג"ץ; אם הם יודעים שיש "נסיבות עניין" שבהן נשים לא מתאימות זה לא יעמוד בבג"ץ, אלא אם זה באמת משהו סופר פרופסיונלי, ואין אף אישה מתאימה. אבל בכל "נסיבות העניין" נכריח שנשים רלוונטיות.

לא סיכמנו על איזה סוג של פעילות זה יחול. מינוי על-ידי ראש ממשלה, שר או ממשלה זה תנאי אחד; אבל אנחנו עדיין צריכים למקד את סוג הפעילות.

"סוגיות בעלות חשיבות לאומית ובינלאומיות" או "סוגיות פנים וחוץ" או "סוגיות של קביעת מדיניות לרבות קבלת החלטות".

אפשר אולי להגיד: "בצוותים השותפים לעיצוב מדיניות לאומית (פנים וחוץ) ובצוותי משא ומתן למניעת סכסוכים ולפתרונם, לרבות החתירה להגיע לפתרונם".

אפשר כך: "בעניין עיצוב מדיניות לאומית בענייני פנים וחוץ, לרבות לניהול משא ומתן למניעת סכסוכים בינלאומיים ופתרונם". משהו פשוט כזה.

אני רוצה גם ניהול, זה הכי חשוב.

"לרבות ניהול משא ומתן למניעת סכסוכים בינלאומיים ולפתרונם".

אני רוצה גם "ניהול סכסוך", Conflict Management. זה הדבר שנעשה פה בעשור הקרוב, אז אני רוצה שזה יהיה כתוב.

זה הסדרי קבע, מפת הדרכים.

"משא ומתן למניעת סכסוכים, ניהולם ופתרונם".

אני הייתי כותבת בכל-זאת: "לרבות החתירה להסדר קבע".

- - -

"לרבות צוותי משא ומתן לקראת הסדרי ביניים והסדר קבע. פה אני רוצה להגיד את זה במפורש כי זה הדבר שיעמוד על השולחן יום אחרי שהחוק הזה יחוקק.

בעצם זה כל דבר לקראת חתימת חוזה שלום.

כגון.

זה "לרבות", דלית. גם אני חושבת שזה שבצוותי ההתנתקות אין אף אישה זאת שערורייה.

אבל את חייבת לכתוב את המילה "כגון", כי אז את מסייגת את זה מאוד, ואת רוצה לפתוח.

לא, אנחנו אומרים, כל מה שקשור לניהול, לרבות - -

אז זה נכנס בעצם לניהול סכסוך. "עיצוב מדיניות לאומית בענייני פנים ובענייני חוץ, לרבות צוותי משא ומתן למניעת סכסוכים בינלאומיים, ניהולם ופתרונם", וכאן את רוצה להכניס "לרבות" נוסף.

כן. "לרבות החתירה להסדרי ביניים ולהסדר קבע".

מה זה "חתירה"?

"לרבות צוותי משא ומתן לקראת הסדרי ביניים והסדרי קבע".

"יינתן ביטוי הולם לייצוגן של נשים בנסיבות העניין".

ב-2: "הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת והרשות לקידום מעמד האישה יקבלו דיווח"

חובת דיווח.

גם לכנסת.

לוועדה של כנסת אנחנו מקבלים בדרך כלל דיווח שנתי, אין דיווח שוטף.

מה את יכולה לשנות עכשיו בסוף השנה?

לרשות אנחנו רוצים דיווח שוטף.

דיווח שוטף לרשות ודיווח שנתי לוועדה.

אם הרשות רואה שיש בעיה היא תבוא לוועדה. אנחנו לא מחליפים את הרשות.

אם יש פיקוח אז מתכוננים לקראת הפיקוח, הרשות זה רשות, והכנסת זה כנסת.

ושלא יגידו לנו שזה ועדות חשאיות, כי גם בוועדות חשאיות אפשר לדבר על אחוזים במספרים של נשים בלי להגיד שזה- -

הצבעה: בעד – 2
נגד – אין
נמנעים – אין

אני רוצה לומר שזאת הישיבה הראשונה שיש לנו אחרי הסיוט של ועדת כספים. אני חייבת להודות שמי שהתחילה עם העניין של העזרה להגדלת תקציב הרשות לקידום מעמד האישה הייתה חברת הכנסת אתי לבני, והיא עשתה עבודה של פריצת דרך. לשמחתנו, נכנסה לוועדה יולי תמיר, ועשתה עבודה נהדרת בוועדת הכספים. זה שוב מוכיח שיחד אנחנו כוח.

אנחנו נשתמש בזה עכשיו לשיתוף פעולה בין הנשים בוועדה.

מאוד חשוב שיבינו שהנושאים האלה הם קונצנזוס.

תגידי את זה ראשית כל לראש הממשלה, ואחר-כך לכל היתר.


הישיבה ננעלה ב- 9:15