כנסת פתוחה

משותפת חינוך-מדע - ציון היום הלאומי לאינטרנט בטוח

2
ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החינוך התרבות והספורט
4.4.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה - 126
וועדת החינוך התרבות והספורט - 431
יום שני, כ"ד באדר ב' התשס"ה (4.4.2005), שעה 11:00

ציון היום הלאומי לאינטרנט בטוח.

חברי הוועדה: לאה נס – היו"ר
מלי פולישוק-בלוך – היו"ר

חה"כ מיכאל איתן – יו"ר ועדת המשנה של ועדת המדע לנושא אינטרנט וטכנולוגיית המידע

אריה סקופ יו"ר מייקרוסופט ישראל
ד"ר חנה ויניק ראש מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך
התרבות והספורט
עוזי לוי מח' הנדסה ורישוי, משרד התקשורת
סנ"צ מאיר זוהר ראש מפלג עבירות מחשב, משטרת ישראל
אורלי פרומן מנהלת מחוז תל-אביב, משרד החינוך
גילה קלדרון מנהלת המחלקה לחינוך על-יסודי, משרד החינוך
ד"ר יצחק קדמן מנכ"ל המועצה לשלום הילד
אסתר סקורניק חברת הנהלה, איגוד האינטרנט הישראלי
ד"ר אבשלום אדרת עמותת אשנ"ב
צבי בן נוח מנהל מחלקת מדע וטכנולוגיה בחברת המתנסים

מירב ישראלי

ענת לוי – ועדת המדע והטכנולוגיה

אתי אפלבוים


ציון היום הלאומי לאינטרנט בטוח

התכנסנו לרגל ציון היום הלאומי הראשון לאינטרנט בטוח. על המצגת אפשר לראות את כל השותפים החשובים ליום הזה. אני רוצה להודות לבית-ספר עירוני ז' ביפו ולמנהל בית הספר שערך לנו קודם סיור בבית הספר.

אני מזמינה את מנהל בית הספר לשאת דברים.

תודה רבה לכולכם. זאת התרגשות מבחינתנו לארח פורום כזה. אני שמח ומודה לחברי הכנסת ולנציגי כל הגופים והגורמים המקצועים המכבדים אותנו ומודה גם על ההזדמנות להציג את תיכון עירוני ז'.

בית הספר מונה 650 תלמידים, בית-הספר הומוגני מבחינת הרקע הסוציו-אקונומי שלו וניתן להגדיר אותו כבינוני נמוך. הוא מוזן על ידי תלמידים מיפו. הוא הטרוגני בעובדה שאנחנו בית ספר רב-דתי ורב-לאומי: 75 אחוזים מהתלמידים הם יהודים, מרביתם ותיקים. חלק מהם עלו מחבר העמים אבל לפני שנים רבות. 25 אחוזים מתחלקים ל-4 קבוצות - תלמידים ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים ותלמידים שמגיעים ממשפחות מעורבות בהן האב ערבי והאם יהודיה. זאת סיטואציה מאוד קשה עבורם. למשל נושא הגיוס לצבא. האם יתגייס או לא יתגייס? האבא לא רוצה שהוא יתגייס לצבא. זה קורה יום יום אצלנו בבית הספר. הקבוצה הרביעית אלה התלמידים הויטאנמים. אלה לא ילדים של עובדים זרים, אלה אותם פליטים שהגיעו לארץ באוניה ומנחם בגין התיר את כניסתם לארץ והם קיבלו אזרחות ישראלית.

סימה האגי שהיא המפיקה הראשית בתחנת הרדיו שלנו, עשתה תוכנית על אותם פליטים שעלו בסוף שנת ה-70. איתרנו קלטות של יומני הרדיו מאותו זמן, והיא חיפשה את האנשים שהוקלטו דקה אחרי שהם ירדו מהספינות, והיא מכינה תכנית מרתקת כבחינת בגרות שלה.

עוד כמה דגשים על בית הספר: בית הספר הוא עיוני. המגמות שלנו הם מדעי החברה, תקשורת – קולנוע, רדיו וטלוויזיה. מגמה ללימודי ארץ ישראל, גרפיקה ממוחשבת, והרחבה של כל מקצועות החובה – מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, מדעי המחשב ועוד.

אנחנו כרגע במהלך מאוד משמעותי סביב יצירת קשר עם המכללה האקדמית של תל אביב-יפו שעברה לפה. שיתוף פעולה זה יביא לשינוי מבורךשאת ניצניו אנו רואים עכשיו באמצעות סטודנטים שמגיעים למכללה ומסייעים לתלמידים שלנו ללמוד. השינוי המשמעותי מאוד יהיה בשנת הלימודים הבאה בכיתה שאנחנו קוראים לה "כיתה אקדמית" שתהיה מכיתה ז'. זאת כיתה שאנו כרגע מקימים אותה, בשיתוף פעולה מלא עם המשרד ועם עירית תל-אביב. הדבר הזה יצור שינוי מאוד משמעותי בפעילות של בית הספר עירוני ז' בטווח הארוך. כחברי-כנסת דעו, שאין עוד כיתה כזאת בארץ. זאת הכיתה ראשונה בארץ ואנחנו נשמח לדווח ולהציג אותה כי זה יהיה מודל לחיקוי.

כמנהל בית ספר תיכון, שנמצא כאן ביפו, אני נמצא בצומת מאוד אופטימית. כל יום אני רואה כמות אדירה של בעיות וקשיים שאיתם אני צריך להתמודד, אבל מהצד השני אני רואה גם את מי שבא לעזור. אני לא צריך עזרה, אני מקבל עזרה פנטסטית, אני לא מקטר על כלום. ראיתם את בית הספר ואת רמת השירות, ראיתם את מה שהתלמידים מקבלים. אנחנו גובים 380 שקלים פלוס 250 שקלים להשאלת ספרים. טיולים אנחנו גובים בנפרד.

מה התקציב של משרד החינוך להשאלת ספרים?

אני לא רוצה לדבר על זה כרגע. יש דברים שאני לא יודע. אני מדבר רק על מה שאני יודע.
בעזרת מה שאני מקבל אני יכול לתת רמת שירות יוצאת מן הכלל לתלמידים. סיוע לתלמידים אחר הצהריים. אני מקבל עזרה מעירית תל-אביב, אני מקבל עזרה ממשרד החינוך. יושבות כאן גילה קלדרון מנהלת המחלקה לחינוך על-יסודי ודלית שטאובר המפקחת על בית הספר, ואורית פרומן מנהלת מחוז תל אביב. אני עובד ישירות מותן ואני מצליח. אני לא מנסה לרצות כאן מישהו. אני אומר לכן שאני מקבל כל מה שאני צריך.

אבל אתה מקבל מעבר לבתי ספר אחרים.

אני מקבל מעל ומעבר לבתי ספר בצפון תל-אביב. כל המנהלים בצפון תל-אביב מפרגנים, ואם יש מצב שצריך לוותר, הם יוותרו ברצון, בנפש חפצה.

עד איזה שעה לומדים פה?

בסביבות השעה 16.00, וזה לא בסדר שהפסיקו את האבטחה לפני כן. הרדיו עובד עד שעה חמש. אנחנו עברנו לחמישה ימי לימוד.

אין ספק שהרבה תלוי במנהלים. יש פה דוגמא של מנהל יצירתי שדוחף.גם אם יש תקציבים, תלוי מה עושים איתם.

אנחנו נחזור לענייננו - ציון יום האינטרנט הבטוח. אנחנו יודעים שבישראל מחוברים מעל למיליון בתי אב לרשת האינטרנט, כולל בתי הספר ומוסדות החינוך, כך שאפשר להעריך את מספרם העצום של ילדים שנחשפים לנושא האינטרנט. בכל דבר טוב יש גם רע, כך גם הקידמה – היא חשובה מאוד, אבל עם הקידמה והפיתוחים תמיד צריך לראות איפה הכשלים שבהם אפשר ליפול. זה בדיוק המקום.

היום הזה נבחר ליום שבו מעלים על סדר היום הציבורי את המודעות לסכנות השימוש באינטרנט. צריך להודות לכל הגורמים שהשתתפו ביום הזה. אין ספק שאנחנו כבר לא יכולים לחשוב איך היינו מסתדרים בלי האינטרנט. באמת, עם כל הרחבת האופקים ועושר המידע העצום, קיימות גם סכנות כמו אבטחת מידע, וירוסים, תוכנות ריגול, דואר זבל, חדירה לפרטיות וכמובן, דבר שבטח ידאגו עליו הרבה, חשיפה לתכנים לא ראויים, התמכרויות.

זה מזכיר לנו את המקרה המצער עם הנער אופיר נחום שהתפתה דרך האינטרנט להגיע לרמאללה ונרצח באכזריות. אסור שמקרה כזה יקרה.

"מסבירים לנו אבל למרות זאת אנחנו לא נשמעים לאזהרות". אני מאוד מקווה שלא נצטרך לחוות עוד מקרים חמורים ומזעזעים. ובאמת היום הזה יעשה את שלו.

רשות הדיבור לחברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך יו"ר ועדת החינוך של הכנסת ואחר כך, חבר-הכנסת מיקי איתן, יו"ר ועדת המדע לשעבר והיום הוא יו"ר ועדת המשנה לענייני אינטרנט.

אני רוצה להצטרף לברכות. אני מרגישה נחת שאני באה ליום הזה. רוב הנוכחים בחדר הזה מוכרים לי מהישיבות הרבות בנושא האינטרנט שערכנו בוועדת המדע, כשעמדתי בראשה, ואחר כך בוועדת החינוך. באינטרנט יש דברים נהדרים וגם ביום הזה לא נשכח את זה.

אפילו זכיתי לעלבונות אישיים בגלובס ובווי נט כשאמרתי שגם באינטרנט צריך לשמור על אי אלו כללים. אז אמרו שאני אוייבת הליברליזם והאינטרנט. אז אני ממש לא האוייבת של הליבריזם ושל האינטרנט ולא של חופש הביטוי. להפך, כדי שנוכל להשתמש באינטרנט עם כל הפוטנציאל החבוי בו עם המידע האין סופי שיש בו, אנחנו צריכים שהוא יהיה מקום בטוח. אם הוא לא בטוח לא נהיה שם, לא המבוגרים ולא הילדים. לכן אני מרגישה טוב ביום הזה, הוא צריך להיות כל שנה עד שנרגיש שהאינטרנט הוא מקום בטוח לכל אחד.

ציינת את המקרה הטראגי של אופיר רחום. אבא של אופיר אמר: "הבן שלי ישב בחדר הסמוך אבל עצם הוא הסתובב בחוץ". המשפט הזה צריך להנחות אותנו. אנחנו באמצעות האינטרנט מאפשרים לילדים להסתובב בחוץ. כשהיינו ילדים אמרו לנו לא לקחת סוכריה ממישהו שאתם לא מכירים. אבל היום, לפי הסקרים, 40 אחוזים הילדים שלנו מדברים באינטרנט, כביכול לוקחים סוכריה ממישהו שהם לא מכירים. הם מדברים עם אנשים שהם לא מכירים. על פי אותם סקרים, מחצית מההורים לא יודעים מה הילד שלהם עושה בחדר עם המחשב. הם לא מודעים. זה חמור ביותר.

לכן אנחנו צריכים לעשות מעשה. בזמנו הגשתי הצעת חוק כדי ליידע ולהעביר את המודעות. הצעת החוק הפכה להיות שינוי של תנאי הרשיון של ספקיות האינטרנט. היום הן חייבות, על פי כללי הרשיון, ליידע את הרוכשים של הרשת שיש סכנות ואת הכלים הטכנולוגים שעומדים לרשות המשתמשים.

כולנו יודעים שעל כל מחסום יש מי שמתגבר. את העניין הזה כולם יודעים. אבל אנחנו צריכים לחשוב על אותם הדיוטות שלא מכירים את כל רזי הרשת, ואלה רוב רובם של המשתמשים. לכן לרוב הילדים והמבוגרים זה עוזר. לכן טוב שיהיו בבתי הספר ובבתים חסמים מפני אותם אתרים שאנחנו לא רוצים שיגיעו אליהם. אגב, גם למבוגרים. גם אתרי הימורים לאנשם מבוגרים זה פתח לצרות.

עדיין הפתרון יהיה אך ורק דרך החינוך. אם לא נחנך, במיוחד את הצעירים ואת ההורים איך משתמשים נכון באינטרנט אנחנו פתוחים לסכנות. הזכרת חלק מהסכנות. סכנה מאוד ידועה בארצות הברית, ופה היא עדיין בחיתוליה, היא גניבת זהות של בן אדם. זה דבר מאוד בעייתי. בארצות הברית זה הולך ומתפשט. צריכים להיזהר גם מדברים כאלה. אבל הסכנות הן באמת רבות וכל מי שנמצא פה מודע לסכנת ואין צורך להרחיב.

בצד ההתמודדות שלי כחברת כנסת, אני גם פועלת להרחיב את השימוש. פניתי למשרד החינוך, לא פעם אחת, ובאמצעות חקיקה, שלא יהיה בית ספר אחד שלא יהיה מחובר לאינטרנט. אתה לא יכול לחנך לשימוש נכון באינטרנט אם אתה עצמך לא מחובר. לצערי הרב מספר בתי הספר שאינם מחוברים לאינטרנט הוא לא מבוטל.

אני מברכת, במיוחד את מייקרוסופט ואותך אריה, וגם את כל הרשימה של האנשים שמופיעה פה. הבטחתי לסגן ניצב מאיר זוהר שאני אלחם כדי שיהיו לו את האמצעים להילחם נגד אלה שעומדים מהצד השני ומספקים לנו את הדברים השליליים. אל תשכחו שזה לא וירטואלי, יש מישהו אמיתי שגורם לסכנות ובהם צריכים לטפל. לצערי הרב למאיר זוהר יש מעט אנשים ומעט תקנים ואנחנו שלושת צריכים לעבוד ביחד כדי שיהיו לו את התקנים והכוח.

אני חושבת שזה היום שאנחנו צריכים להכריז על הקמת ועדה לאומית לאינטרנט. ועדה שתקבע כללי אתיקה. זה לא חייב להיות בחקיקה, זה יכול להיות ברגולציה אחרת, בהסכמה כמובן שגם תאפשר גלישה בטוחה, משכילה ומהנה לכולם. זה דובר גם בוועדת המדע להקים ועדה לאומית לאינטרנט שבה יהיוו שותפים כולם כדי שנוכל להשתמש באינטרנט כמקום בטוח.

האינטרנט זה כמו כל טכנולוגיה שהיא שאדם מייצר על מנת לקדם את יכולותיו הטבעיות. היא יכולה להיות שימושית לטוב ולרע, תלוי איך משתמשים בה ומה היעדים שלה. אפשר לעשות בה שימושים חיוביים ושליליים. זאת התמודדות לא אופיינית רק לאינטרנט, אלא בכל טכנולוגיה. יש חריגים בחברה שלמרות שהחברה רוצה להגביל הם משתמשים בה בצורה שלילית.

היחודיות שלנו באינטרנט היא שאנחנו מדברים על מהפכת מידע. האינטרנט זה אחד הפנים של מהפכת המידע הזאת. מהפכת המידע אפשר לומר שהיא מתרחשת במימד של הפיכת המידע לחומר, למשהו שאפשר לסחור בו, שממיינים אותו שהוא נגיש, שאפשר להשפיע איתו בעוצמות הרבה יותר גדולות כתוצאה מניתוחים מדעיים טכנולוגיים, שמאפשרים להפוך דבר מופשט למשהו שאפשר כמעט לגעת בו.

ההעצמה הזאת והיכולות האדירות של הטכנולוגיה, כאשר משתמשים בהן שלא כהלכה יכולים להיות הרסניים. אחת הנקודות היחודיות של הטכנולוגיה הזאת, לעומת טכנולוגיות אחרות, זה עניין ההתמכרות שאין לו מענה טכנולוגי אלא זהו עניין חברתי-פסיכולוגי. להתמכרות אין מענה לא בחוק ולא בהסדרה ואולי צריך לטפל בה ברובד השלישי וזה החינוך.

כאן אני מגיע לכלים בהם אנחנו רוצים לפתור את הבעיות: אנחנו מדברים על חקיקה בעזרתה החברה מתמודדת בתופעות השלילייות של הטכנולוגיה. אבל יש לנו בעיה עם החקיקה כי החקיקה היא בידי אנשי השלטון. אני לא נכנס כרגע לאיזה שלטון, אבל שלטון מטבעו הוא מאוד ריכוזי ורוצה לצבור כוח. כל האינטרנט התפתח כמשהו הפוך לגמרי, הוא בה מתנועה מאוד ליברלית. מיליארדי מיליארדים של חבילות מידע עוברות בלי ממשלות, בלי חוקים, לפי פרוטוקולים שאנשים פיתחו בלי ממשלות. עכשיו פתאום אומרים חקיקה. בחקיקה יש סכנה גדולה כי יש בה מימד של רצון ללכת בכיוון הפוך מהכיוון של האינטרנט, לכיוון של שליטה, פיקוח, מיסוי, הגבלות. אז צריכים להיות זהירים. אנחנו רוצים חקיקה רק למקרים הקיצוניים ביותר. באופן עקרוני אני בדעה שצריך להשתמש בחקיקה כמה שפחות. כמה שפחות חקיקה יותר בריא. היא תהיה גם פחות טיפשית. אנחנו רוצים לפתח יוזמות ואנחנו רוצים שהעולם שלנו יהיה מקום שטוב לחיות, במצב שבו אנשים מאמינים שבמצב הטבעי אדם לאדם הוא בסדר ושהמגבלות מקשות על ההתפתחות. לכן צריך להיזהר מהחקיקה. אני לא אומר לא לחקיקה בכלל. אני מסתכל גם על החוקים שלנו היום. הם חוקים שמתאימים ונותנים מענה.

אני לא רואה שום בעיה אמיתית להתמודד עם בעיות שקשורות בתחומים שבהם אנחנו מדברים: מאבק בפשע, העמדה לדין אבל יש דברים אחרים: פגיעה בשם טוב של אדם, חדירה לפרטיות, יש השגת גבול, זכויות יוצרים, קניין רוחני. בכל הדברים האלה אפשר להשתמש במערכת החוקים הקיימת. אני יו"ר ראש ועדת החקיקה ואני רואה את הצעות החוק שמגיעות.

למשל בנושא של דואר זבל. יש אלי פניות רבות. אני כל הזמן מתלבט איך לעשות את זה שזה יעבוד טוב. בארצות הברית הם ניסו וזה לא מצליח. אני מחכה לרגע שאני אוכל להגיד שיש לנו חוק יעיל שאפשר לאכוף אותו ויהיה משמעותי. אז אני אומר: חקיקה כמה שפחות.

הסדרה - אלה יכולות של גורמים שהם חצי רשמיים, חברות גדולות, גורמי שלטון, שמארגנם את הדברים בצורה שאינה מכוח חוק אלא מכוח הסכמות. למשל בנושא דואר זבל, אני יודע שספקי האינטרנט יכולים לעשות הרבה. הם יכולים לעשות הרבה גם בתחומים אחרים. נושא ההסדרה יכול להיות נכון גם בנושא הפורומים. בדרך כלל בפורומים יש מישהו שמנהל את הפורום ומשגיח. אז אם יש דברים שנעשים בתהליך של הסדרה והבנה, זה עדיף על חקיקה.

אחריות של ספקים - חקיקה יכולה להיות נוראה לכל הנושא של האינטרנט. היו משפטים שניסו לייחס לספקים אחריות לתכנים שהופיעו. אם זה יגיע לשלבים של חקיקה וכבילת הספקים והטלת אחריות על הספקים, זה יכול להגיע לחיסול כל הנושא של האינטרנט. לכן אני אומר שיש מקומות שאפשר להגיע בהסדרה לתוצאות ראויות.

הנושא האחרון זה מה שאנחנו עושים פה היום. הוא נוגע גם לתופעה שאי אפשר להסדיר אותה לא טכנולוגית ולא על ידי הגופים שהזכרתי קודם – נושא ההתמכרות. מה שנעשה כאן היום זה משהו שהוא בתחום החינוך, שהוא ברובד עוד לפני ההסדרה. אני חושב שהמודעות, החינוך, הידע בדבר הסכנות זה כיוון שיכול באמת לסייע לנו בטרם נגיע להסדרה ולחקיקה.

אני מברך את כל אלה שיזמו את היום הזה. אנחנו צריכים לראות את הפרופורציות: נכון שהאינטרנט מסוכן. נכון שהמועצה לשלום הילד עושה מלאכתה נאמנה ומתריעה, אבל אני שואל את עצמי: כמה מקרים של תאונות דרכים נמנעו כתוצאה מזה שהילדים נמצאים מול המחשב? כמה מקרים של פדופליה ואונס ופגיעות בקטינים ברחוב נמנעו בגלל שהילדים היו ליד מחשבים?

הבעיה היא שהפדופיל מסתובב היום ברשת באינטרנט.

אני אשמח לקבל את הנתונים כדי שאפשר יהיה לעשות את ההשוואות, מה קורה ברחוב, הסכנות של הרחוב הריאלי מול הסכנת של המרחב הוירטואלי. כשנדע מה הפערים ביניהם נוכל לטפל יותר טוב בנושאים. לצערי הרב, אני יכול לומר בוודאות, שאין לנו נתונים מספיקים. אנחנו כולנו כאן פועלים מכוח תחושות בטן אבל אין לנו נתונים באשר לפערים בין הסכנות ברחוב הראלי לרחוב הוירטואלי.

תדבר עם הילדים ותשאל אותם כמה מהם ביקרו באתרי סקס.

אלה תלמידי תיכון.

הבן שלי בכיתה ב'. בחדר המחשבים בבית הספר, אחד הילדים נכנס לאתרי סקס. הם לא יודעים איך לאכול את זה.

אני מציעה שלא ניכנס עכשיו לויכוח. הבנו את עמדתו של ח"כ איתן. אני מבקשת לתת את רשות הדיבור ליוזם של היום הזה וגם המעורב המרכזי, יושב-ראש חברת מיקרוסופט, מר אריה סקופ.

האינטרנט זה המצאה די חדשה. אני מקבל כל יום הצעות לאל.סי.די בחינם, למצלמה דיגיטלית בחינם, למחשבים בחינם ואני לא נוגע בהצעות האלה, אני ישר מוחק אותן. כשילד בתיכון עירוני ז' יקבל הודעה כזאת, והודעות כאלה לא שולחים נדבנים ידועים, שולחים את זה כל מיני אנשים שמנסים לעשות משהו רע. אני אפילו לא יודע מה הם מנסים לעשות. מישהו יכול לסרב להצעה לקבל מצלמה דיגיטלית בחינם? אני לא יודע מה קורה כי לא ניסיתי את זה, אבל אני מקבל כל יום עשרה כאלה.

אנחנו חברה טכנולוגית שעוסקת בוירוסים וב"ספאם" ובכל מיני דברים טכנולוגים וראינו שהטכנולוגיה זה חלק קטן מהתהליך. צריך לעשות משהו חברתי בעניין הזה, שאנחנו מאוד חלשים בו. לכן ישנם כאן כל הגופים שחזקים יותר מאיתנו בתחום הזה. אמרנו שזה נורא מה שקורה. נמצא פה ד"ר אבשלום אדרת שהאינטרנט עזר לבן שלו להתאבד. אלה דברים איומים. ההורים צריכים לדעת מהדברים האלה ולדעת מה קורה עם הילדים. ההורים, להערכתי, רואים את הילד מול המחשב, נוצרת חומה ביניהם, וההורה לא מתערב ולא מבין. הילד עבר לעולם אחר ואין לו שליטה. לכן חברנו כל הגופים וחשבנו איך לגרום שחצי מיליון איש ישמעו על התופעה הזאת. קשה להאמין, היום חצי מיליון איש יקראו על התופעה הזאת. זה אומר שהיינו צריכים לארגן מאות מדריכים. הצבא שלח 300 חיילים שעוברים במקומות.

נקווה שזה ימשיך הלאה. גלי צה"ל התנדבו לעניין הזה. מהבוקר עד הערב תוכלו לשמוע שידורים. יש אתר אינטרנט שאנשים יכולים להתחבר. התפרסמה חוברת וסי.די. צריך לדאוג שזה יהפוך להיות חלק מהתרבות הישראלית. אנחנו נצא מהתמונה וזה יכנס לחלק מתוכנית הלימודים. זה לא רק ילדים. צריך לבוא להורים, אתם אומרים לילדים תיזהרו, אבל הילד שלכם בחדר השני עושה את כל הדברים האלה. אני חושב שזה דבר מאוד ברור. אני שמח שהיינו בין היזמים אבל אנחנו צריכים ללכת אחורה ולתת לכל הגופים האחרים להתעסק עם זה.

נמצאים פה נערים ותלמידים מבית הספר ואנו שמחים לשמוע אותם.

צהריים טובים. אני סמיר, אני מיפו, לומד בעירוני ז'. אנחנו מדברים היום על היום הלאומי לאינטרנט בטוח. אנחנו רוצים לדבר על ההרגלים שלנו באינטרנט: אנחנו רוצים ליצור קשר דרך האינטרנט עם אנשים אחרים. אנחנו בעיקר מדברים עם אנשים במסנג'ר ובאי.סי.קיו כדי להכיר אנשים מפה וגם מחוץ לארץ.

אנחנו גם מחפשים מידע לעבודות בבית ספר, על אנשים שאנחנו מעריצים. הכי אנחנו אוהבים זה לבלות אז אנחנו מחפשים מקומות בילוי ואתרי בילוי. אנחנו מתעניינים בחדשות באינטרנט. אפילו ההורים שלי משתמשים באינטרנט כדי לשלם חשבונות, לעשות קניות, לחפש אתרי תיירות.

מה אתה אומר על היום הזה? איך אתה משתלב בו.

אני מעיקר מראה את היתרונות של ה אינטרנט. אחרי יראו את החסרונות.

סמיר היה אורח בערוץ הכנסת.

אני תלמידה בעירוני ז'. לאינטרנט יש גם המון חסרונות. אחד החסרונות הגדולים של האינטרנט הוא האנונימיות. כשאדם מתכתב הוא לא יכול לדעת מי נמצא בצד השני של המחשב. אם זה אדם שגדול ממנו ב-20 שנה, קטן ממנו ב-20 שנה. אבל גרוע מזה, הוא לא יכול לדעת אם הבן אדם שיושב בצד השני הוא פדופיל, רוצח, או גורם עויין על רקע לאומני.

באינטרנט יש הימורים לא חוקיים והרבה בני נוער מתמכרים להימורים האלה דרך האינטרנט. יש אנשים שמנצלים את החולשות של בני-הנוער וסוחטים אותם למטרות הימורים ולמטרות פורנוגרפיות. בגלל האנונומייות שיש באינטרנט אפשר להשמיץ כל אדם ואי אפשר לדעת מי המשמיץ ומי המפיץ. רוב בני הנוער מושמצים עם סיבה ובדרך-כלל סוחטים אותם כל מיני גורמים עויינים לכל מיני מטרות.

האנשים האלה מגלים עלינו כל מיני דברים שלא היינו מעלים על דעתנו שהם יגלו. למשל כל מיני פרטיים אישיים. איך הם מגיעים לכל הפרטים האלה? ובכן, הרשת מופצת בתוכנות רוגלה שבאמצעותן אפשר לגנוב מידע מהמחשב האישי ששלכם בלי שתדעו. למשל אם אדם קונה דרך האינטרנט באתר לא מאובטח, אפשר לגנוב לו את מספר כרטיס האשראי באמצעות התוכנות האלה ולבצע פעולות בחשבונו.

אבל יש הגנה באתרים האלה.

שירין אזרן

צריך לקנות באתרים מאובטחים. התוכנות האלה מאפשרות גם לעקוב אחרי כל הפעולות שאתם עושים במחשב שלכם מבלי שתדעו. גורמים חיצוניים עוקבים אחרי כל פעולה שאתם עושים במחשב. הוא גם יכול להשתלט על המכשיר שלכם. אתם יכולים לראות פתאום שהעכבר קופץ זז, עושה כל מיני פעולות. מוקלדות כל מיני אותיות, קופצים לכם כל מיני חלונות, סרגלי כלים שלא רציתם. האנשים האלה יכולים להשתלט על מצלמת האינטרנט שלכם ולראות כל מה שקורה במקום שבו נמצא המחשב.

יש אנשים שמכורים לאינטרנט וזה גם סוג של מחלה. להתמכרות הזאת יש את כל הסממנים של התמכוריות אחרות. האנשים האלה לא מתפקדים רגיל, הם לא מבצעים את המטלות שהם אמורים לבצע ביום-יום: לימודים, עבודה, תפקוד במשפחה. האנשים האלה כמעט לא אוכלים, לא שותים, לא נפגשים עם חברים.

את מכירה מקרים כאלה מבין התלמידים?

כן. בדרך כלל אלה אנשים מופנמים שלא יודעים לפתוח את הפה ליד כולם.

האם הנהלת בית הספר מודעת לילדים המכורים או שאתם שומרים על סודיות?

בבית הספר שלנו המודעות גבוהה.

היה מקרה שעשו שימוש לרעה של הפצת תמונות באינטרנט. התלמידים חיכו לי והביאו לידיעתי את מה שקרה ומייד פעלנו וטיפלנו בעניין, הכל בזכות התלמידים. אני לא ידעתי, התלמידים עידכנו אותי.

בשכבה שלי יש מודעות מאוד גדולה בקרב התלמידים. אני מכירה תלמידים שגולשים המון, זה בגלל שהם ביישנים והמפלט שלהם הוא האינטרנט. הם מדברים עם האנשים דרך האי.סי.קיו ודרך המסנג'ר ודרך הצ'טים למיניהם ופורומים, וזה המפלט שלהם בגלל שאין להם את האומץ לתקשר פנים מול פנים הם מעדיפים לעשות את זה מול המחשב.

האינטרנט יכול לגרום נזק למשתמש וגם למחשב עצמו. באינטרנט יש עשרות אלפי סוגי וירוסים, החל מהקלים שגורמים רק לאבדן מידע והאטה של המחשב ועד לוירוסים קטלניים שגורמים להרס מוחט של החומרה. הם יכולים לבוא בצורת פורמטים שונות, החל מקובץ אחד ועד לתוכנות שונות.

מאיפה את יודעת את כל הדברים הללו?

הדור שלנו הוא "חרשן" בכל מה שקשור לאינטרנט. אני שניר ועוד ילד מהשכבה הלכנו ללימודים באוניברסיטה, למדנו חדו"ה (חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי) ולמדנו יחד עם סטודנטים. היה מהנה ומעניין. למדנו המון על מחשבים, למרות שזה עוסק יותר במתמטיקה.

האינטרנט הוא כמו כל אמצעי טכנולוגי אחר ואין לו אופי טוב או אופי רע. האופי שלו תלוי במי שמשתמש בו ואיך משתמשים בו. קיימות שיטות הגנה רבות כמעט כנגד כל הבעיות ששירין הציגה כמו בעיות הוירוסים, הספאמים שניתן לפתור אותם באמצעות תוכנות הגנה. מכיוון שהוירוסים משתכללים חייבים לעדכן את תוכנת ההגנה.

בנוסף מומלץ לבצע סריקות נגד וירוסים לפחות פעם בשבוע. כאשר גולשים באינטרנט, מומלץ לא לפתוח הודעות מאנשים שהם לא מכירים. ולסרוק כל קובץ שמקבלים דרך תוכנת אנטי-וירוס. במקרה ששולחים לכם דואר זבל, ברוב האתרים שקיים בהם דואר אלקטרוני ניתן לחסום את הכתובות האלה.

את הבעיה של האנונימיות אי אפשר לפתור. חייבים לשמור על האנונימיות כדי שחופש הביטוי יתאפשר. ניתן להגביל אותו במידה מסויימת כמו באתרי צ'טים וכדומה ששם צריך להשגיח על הדברים הנאמרים בצ'ט עצמו ולמנוע מסירה של מידע אישי או פרטי.

ישנן תוכנות שמסוגלות לחסום אתרים המכילים תכנים לא ראויים, כך שההורים של הילד שמתעסק במחשב יכולים להתקין את התוכנת האלה וכדי למנוע מהילד גישה לאתרים כאלה.

קניות ברשת מומלץ לעשות דרך אתרים מאובטחים, ועדיף דרך אתרים מפורסמים ולא כאלה שנפתחו כרגע. להיכנס לאתרים ששומעים אליהם. ברוב האתרים יש סימן של מנעול, בנוסף קיימת חותמת של חברות שכותבות שהאתר מאובטח ויש את כל הפרטים על החנות או היבואן.

בעצם כמעט סיכמתם את הישיבה. לבית הספר שלכם יש מודעות גבוהה וזה בעצם הרעיון. כנראה שהפתרון המרכזי הוא החינוך והעלאת המודעות. תודה לכם. כנראה נראה סרטון קצר של ביל גייטס.

(מוקרן קטע וידאו עם דברי ברכה של ביל גייטס)

מערכת החינוך מעודדת את התלמידים ועובדי ההוראה לעשות שימוש בכלים המתוקשבים. בצד התועלת אנחנו בהחלט מודעים לסכנות. רשמתי לפני מספר סכנות נפוצות שאנחנו נתקלים בהם בחיי היום יום, אבל שירין מנתה אותם בצורה מאוד מוכללת. כל מה שנותר לי להוסיף לרשימה זה את הצורך לשמור על קניון רוחני, מניעת העתקות, ושמירת זכויות יוצרים.

הייתי מדגישה שבקרב תלמידים צעירים הסכנה מאוד ממשית כי התלמידים נשענים על המילה הכתובה ואומרים: "מצאתי את זה באינטרנט".

המזכירות הפדגוגית, מינהל מדע וטכנולוגיה, מינהל למערכות תקשוב ומידע והמחוזות, התכנסו לתת מענה לבעיות האלה שלא נולדו היום. פחות או יותר מצאנו דרכים בכמה רמות של פעולה: רמה אחת זאת המודעות לסכנה וגלישה נכונה באמצעות ימי עיון, הנחיות חוזרות ונשנות בחוזר מנכל. רמה נוספת זה לתכנן פעילויות חינוכיות ארוכות טווח. פותח מסמך סטנדרטים שנותן מענה משמעותי לאתיקה וערכים ברשת. פותחו גם ערכות הפעלה עם תקליטור שתחולק לכם.

חשוב להדגיש שהפעילות שלנו היא מערכתית תוך חבירה לגורמים. אני חושבת שאני צריכה לנפץ לך את האשליה שאתם צריכים להתנתק מאיתנו. אם אני מסתכלת על כיוונים עתידיים, לא צריכה להיות לנו בעיה להגדיר מסמכים שנושאים עקרונות פדגוגים ערכיים, אבל אפיונים טכנולוגיים, אתם צריכים לעזור לנו להגדיר את הדרישות וגם לספק אותם כמענה להשגת המטרות הראויות האלה. אנחנו צריכים להגיע להסכמים. הדברים צריכים להיות הרבה יותר מעוגנים ומסודרים, מעבר לשיתוף פעולה מכובד שאני מברכת עליו ולהטמיע את העקרונות והסטנדרטים לקנה מידה רחב תוך גיוס ההורים.

אני מנהלת המחוז ואני שמחה לארח אתכם במחוז תל-אביב ובבית הספר המיוחד הזה. שמעתם את מנהל בית הספר בהתחלה. יכולתם להתרשם מאישיותו. הגורם האנושי הוא גורם מאוד משמעותי ולמנהל ולצוות יש השפעה מכרעת על דור העתיד. זאת ההזדמנות לומר תודה על העשיה החינוכית הראויה.

מעבר לכך, ממש ברגעים אלה ב-11 מוקדים במחוז תל-אביב מתקיימת פעילות סביב היום הלאומי לאינטרנט בטוח. כל אשכולות הפיס במחוז תל-אביב פועלים סביב השעון. בשעות הבוקר יש פעילויות של בתי הספר בשעות אחר הצהריים והערב פתוחים לקהל הרכב ולקהילה, בחוגים, תערוכות מתחלפות, חוגים למבוגרים. במחוז תל-אביב יש אינטרנט בכל בתי הספר, גם ברשויות החלשות יותר.

יש בתי ספר שפתוחים אחרי הצהריים?

רוב בתי הספר שלנו פתוחים גם בשעות אחר הצהריים ובשעות הערב.

כיתות המחשבים פתוחות לתלמידים?

כן. ההנחיה היא שלא תימנע פעילות - - -

כמה פעמים ב שבוע כל ילד נכנס לחדר מחשבים?

זה שונה בשכבת הגיל ובין בתי הספר. בין שעתיים לעשר שעות. אין דבר כזה שילד לא נכנס לחדרי מחשבים, כולל גני הילדים.

אני מאמינה בטפטוף לאורך זמן ולאורך השנים. היום הזה הוא מבחינתי הוא שיאו של תהליך אבל הוא ימשיך. זה תהליך חינוכי שצריך לעבור לכל שכבות הגיל לאורך כל השנה. המעורבת שלנו המבוגרים כהורים וכמחנכים היא מאוד מאוד משמעותית. ד"ר אדרת אני הולכת עם האמירה שלך. שמעתי אותך לפני מספר שנים בהרצליה. הדימוי הזה שלך של הילדים המשוטטים בסימטאות אפלות מתחת לאפנו כהורים בבית ואנחנו לא יודעים מה קורה שם. אני מודה לכם שהגעתם אלינו. אנחנו נמשיך בעשיה חשובה זאת.

לפני 8 שנים התייחסתי לאינטרנט כמו כולנו - ככלי למידע ולשיתופי פעולה - ולא העליתי על דעתי, כמו הרבה הורים עכשיו, לא מעלים על דעתם, שדברים מאוד אפלים ומאוד ארורים יכולים לקרות ברשת. אני לא אכנס לסיפור האישי של הבן שלי, שנקלע בזמן השירות הצבאי למצוקה קשה מאוד וחיפש תמיכה. כמו שאמרו קודם, דווקא הילדים היותר מופנים, רגישים וסגורים, שמוצאים הרבה פעמים אוזן קשבת באינטרנט, הם גם אלה שיותר חשופים להשפעות שליליות ולדברים שליליים שקורים שם. כאשר המצוקה שלו היתה כנראה בלתי נסבלת, הוא החליט לשים קץ לחייו. אנחנו כהורים לא ידענו שהמצב כל כך קשה וזה מה שהוא מתכנן לעשות. מאחר והוא היה הרבה שעות ביום באינטרנט. עוד בזמן השבעה, ביקשתי מחברה להוריד לנו את כל ההתקשרות שלו. כשהתחלתי להסתכל בתוך התכתובת הזאת הזדעזעתי. הסתבר שהוא שיתף אנשים בצ'טים על המצוקה שלו, הוא שיתף בסבל שלו, והוא חיפש עזרה. אנשים שהוא הגיע אליהם היו אנשים רעים. כאשר הוא כתב שם שהוא קץ בחייו והוא לא יודע איך לשים סוף לסבל, אז שואלים אותו מה הוא עושה. הוא סיפר שהוא חייל. וממשיכים את ההתכתבות ומסבירים לו איך להשתמש באמ.16 כדי לגמור את החיים שלו ביריה אחת. כך בדיוק מצאו אותו. אנשים נמצאים על סף תהום ובמצוקה קשה, חשוב שיהיה מישהו שימשוך אותם אחורה. אם נותנים להם דחיפה קלה, הם נופלים לכיוון השני.
הייתי מזועזע ואומלל. לא העליתי על דעתי שדברים כאלה יכולים להיות. כשהתחלתי לשתף אנשים ראיתי שגם הם מזועזעים. ביום השנה הראשון למותו, בשנת 98' החלטתי להנציח את זכרו בכנסת בנושא של השפעו האינטרנט על החברה. ח"כ איתן השתתף בכנס הראשון. ראיתי את ההענות ואת הואקום שכל הנושא הזה נופל לתוכו. יחד עם קבוצת אנשים הקמנו את עמותת אשנ"ב - אנשים למען שימוש נכון ברשת והתחלנו לדבר על זה. בהתחלה היינו כ"קול קורא במדבר" כי אנשים לא ידעו על מה אנחנו מדברים. התקופה היתה תקופה של התלהבות גדולה מהאינטרנט. אנשים לא הבינו איזה סיכוניים קיימים. לאט לאט התחילה לחלחל התודעה הזאת. במשרד החינוך התחילו לפעול ולעשות דברים.

אנחנו רואים את אשנ"ב כיום כקטליזטור כמי שמציב תמרורים חדשים. אנחנו פועלים עם בתי ספר, מזמינים אותנו למתנס"ים. לאחרונה התחלנו לתת הרצאות גם להורים. ההורים זאת נקודת המפתח. ההורים שיושבים בסלון ובטוחים שהילד מאוד מוגן בחדר למעלה. לפעמים זאת מחשבה כל כך מוטעית. כאשר ההורים יהיו מודעים, אני מאמין שכולנו נוכל לעשות דברים הרבה יותר טובים. אני מודע למייקרוסופט ולכל הגופים האחרים על כך שהגענו למעמד כזה פעם ראשונה בישראל שהנושא עולה על סדר היום הציבורי בצורה כל כך ברורה וחד משמעית.

לדעתי עיקר המאמץ צריך להיות בילד ולא במי שצריך לשמור עליו. זה כבר מאוחר. אתם לא ישמרו על הילדים. ההורים לא יפקחו על הילדים. זה בלתי אפשרי לפקח על הילדים. זה חלום, זה לא יכול להיות.

ההורים מכירים את האישיות של הילד ויכולים גם להיות שותפים.

צריך לטפל גם במשתמש וגם בזה שמחנך אותו.

צריך להתחיל בילדים. אין השגחה באינטרנט. הילד יושב עם 8 מסכים, וכשהאמא נכנסת הוא תוך שניה חוזר לשיעורים.

להערכתי, אם הורה יודע להיכנס למחשב ורואה שההיסטורי מחוק זה צריך להדליק לו נורה אדומה.

אני חושבת שלא מדובר רק בשימוש טכני בהורים, אלא במודעות שלהם שיש בעיה ושיחנכו את הילד. שניכם צודקים. אתם מסתכלים כל הזמן על בני הנוער. אני מסתכלת על הילד בן ה-7. על הילדים האלה אנחנו מדברים. תחנכו את הילדים האלה. ההורים יחנכו אותם. לכן שניכם צודקים. צריך להגיע להורים שיחנכו את הילדים.

אני מדבר על חינוך ולא על ההשגחה.

משטרת ישראל מטפלת בתחומי פשיעת המחשבים ועבריינות המחשב בשלוש קטגוריות עיקריות. הקטגוריה הראשונה - עבירות המחשב כהגדרתן בחוק המחשבים. בשנת 1995 חוקק המחוקק את חוק המחשבים תוך מטרה להגן על תשתיות המחשב ועל המידע שאגור בהם. לכן חוקק חוק שנועד להגן על המחשב ועל המידע שאגור בו. הכוונה היא לאותן עבירות של וירוסים, סוסים טרוייאנים, חדירות ופריצות למחשבים, האקרים למיניהם וגניבת מידע וריגול תעשייתי בתוך מחשבים. יצא נהל לגייס למשמר אזרחי מומחים מחברות הייטק, כבר פנו אלי כמה. היום ילדים בכיתה ד' יודעים HTML ויודעים איך לפרוץ למחשבים.

הקטגוריה השניה והעיקרית - אלה אותן עבירות שבעבר נעשו ללא עזרת מחשבים. היום עולם הפשע, על כל גווניו, גם העבריינות הכחולה ואותה עבריינות בזויה לשעבר שלא ידעה להשתמש במחשב, היום הם יודעים לעשות שימוש במחשב על מנת להעצים מצד אחד את פעילותם הפלילית ומצד שני להקשות על חוקרי המשטרה וגורמי אכיפת החוק לעלות על עקבותיהם. אני מדבר על עבירות כמו הימורים, עבריינים שמפתים בני נוער להיכנס לאתרי הימורים. פדופיליה - תפסנו לא מזמן פדופיל שיצר קשר עם נערים תמימים באינטרנט, ושיכנע אותם להיפגש איתו ותקף אותם בעולם האמיתי. בית המשפט השווה אתו לעכביש שטווה את רשת קוריו ברשת האינטרנט ואורב לקורבנות תמימים. הוא קיבל 14 שנות מאסר.

אנחנו מדברים בעניין הזה על הונאות, על עוקצים, על כרטיסי אשראי, על אתרים שמתחזים להיות להיות לגיטימים. דובר פה על אתרים שלכאורה מאובטחים. אפשר לזייף את האתרים האלה. אדם יכול לחשוב לתומו שהוא גולש לאתר של בנק ולמעשה הוא גולש לאתר של נוכל שרוצה לקחת ממנו את מספר כרטיס האשראי או את קוד הכניסה על מנת לעשות שימוש. אנחנו מדברים על עבריינות כבדה של עבריינים כבדים, שהיום הבינו את הפוטנציאל שגלום בכל העניין הזה, לשוד בנקים. היום לא צריך להיות אופנובנק שרץ מבנק לבנק עם אקדח. היום אפשר לעשות את זה בכמה הקשות מקלדת.

סחר בסמים – אני לא מדבר על העבירות היותר חמורות, אני מניח שיראו פה את אביו של אופיר רחום שכבר צויין קודם.

הקטגוריה השלישית - המחשב ככלי קיבול שמכיל ראיות. היום חוקר בשטח נתקל בראיות כאלה כמעט בכל מקום והוא צריך ידע ומיומנות להוציא את הראיות האלה. למעשה אנחנו מדברים על כל עבירה בכל תחום.

הבעיה העיקרית שלנו היום היא בני הנוער והילדים שמופיעים אצלנו בשני כובעים: כובע אחד כעבריין וכובע אחד כקורבן. כעבריינים הם לא ממש מודעים מה מותר ומה אסור, מה חוקי ומה לא חוקי. הם לא ממש מבינים שחדירה למחשב, וילדים בכיתה ד' כבר עושים את זה. חדירה למחשב היא עבירה. חדירה למחשב לצורך ריגול תעשייתי או גניבת כרטיסי אשראי זה 5 שנות מאסר. ילדים לא מודעים לזה. הם פועלים משובבות, מתוך רצון לאתגר אינטלקטואלי, לספק את האגו, אבל הם לא ממש מודעים לחומרה.

מה עם המשמר האזרחי?

אני שמח לבשר שיצא נוהל חדש במשטרת ישראל לגייס למשמר האזרחי מומחים מחברות ההייטק, וכבר פנו אלי כמה בנושא הזה.

אני רוצה לציין שבכובע של קורבן, ושוב אנחנו חוזרים לנושא העיקרי ואני חושב שזה המוטו של כל היום הזה של סכנות ואיומים באינטרנט ודרכי ההתמודדות. המוטו העיקרי זה מודעות הן להורים והן לילדים, הן למחנכים ולבני הנוער. אני חושב שכל המערכות רצו קדימה. שיתוף פעולה בין מערכתי ובין לאומי בתחום הזה הוא הכרחי. לכן בתחומים רבים אנחנו כבר רואים שיתוף פעולה יפה מאוד של ארגונים ומערכות ושל המחוקק. השחקנים העיקריים פה זה המחוקק, האכיפה הנאותה, משרד החינוך שינחיל את זה וההורים עצמם. ההורים לא צריכים לדעת מה זה אקפלורר ולהיכנס למחשב, הם צריכים להכיר את החיים. להסביר לילד שלא הולכים למקום מבודד ולהיפגש עם אדם זר שהוא הכיר באינטרנט. זה מדעי החיים. ואת זה צריך להנחיל גם להורים וגם למחנכים.

אני מודה לכל אלה שיזמו את היום הזה. הגיע הזמן כי יכול להיות שאנחנו כבר מאוד מאוד באיחור. אני מציע שזה לא יהיה יום אחד בשנה. צריך לעשות הרבה יותר מאמץ. צריך לעשות מאמץ הרבה יותר אינטנסיבי.
האינטרנט הוא לא דבר טוב או רע השאלה איזה שימושים עושים בו. יש שימושים חיוביים מאוד ויש שימושים איומים ונוראיים. האינטרנט היום הפך מבחינת ילדי ישראל לשדה המוקשים הקשה ביותר. חבר-הכנסת איתן אמר שאנחנו לא יודעים. מכון גיאוקרטוגרפיה עשה סקר: 21 אחוזים מהילדים ציינו שקרה להם שקיבלו הצעה מגונה במהלך צ'טים. בין 70-80 אחוזים מהילדים בישראל גולשים באינטרנט. מדובר בעשרות אלפי בני נוער וילדים.

שנים חינכנו את הילדים שלא לפתוח את הדלת לזרים, לא לקחת מהם סוכריות, לא ללכת איתם למקומות. היום אנחנו נותנים להם אזהרות לא רלוונטיות כי הזר כבר נמצא בבית. 40 אחוזים מהילדים ציינו בסקר שהם מעבירים פרטים אישיים שלהם לאנשים שהם לא מכירים. 15 אחוזים מהילדים סיפרו שהם נפגשו עם אדם זר בלי ידיעת ההורים שלהם אחרי מגע שנוצר באינטרנט.

אני רוצה לספר לכם על מקרה של ילד מירושלים, זה פסק דין שניתן לאחרונה. הילד הזה, באמצעות צ'ט באינטרנט, הכיר אדם מבוגר שכמובן הציג את עצמו בגיל הלא נכון. הוא הצליח להפעיל עליו לחצים ואמר לו שהוא יודע שהילד הומו ויודע מה הטלפון של ההורים. אם הוא לא יבוא להיפגש איתו הוא יספר להורים שלו שהוא הומוסקסואל. הילד נבהל, קבע איתו פגישה. העניין הסתיים במעשה סדום בילד. במשך חודשים הילד לא סיפר שום דבר וטען שפחד לספר מפני שאם הוא יספר ההורים יאשימו אותו. אגב, זה בדיוק מה שקרה לאחר שהדבר נודע דרך בית-הספר, אחרי שהוא הדרדר בלימודים. ההורים אמרו לו: "טיפש אחד, למה הלכת? למה נתת לו פרטים?".

חינוך והסברה זה דבר חשוב ונכון שצריך להתחיל לכוון אותו לילדים כבר מגיל צעיר. אבל חינוך והסברה זה לא מספיק. חבר-הכנסת איתן, החקיקה הישראלית איננה מספיקה. לאחרונה נחקק באוסטרליה חוק שאומר שאדם שמפתה - - -

איזה חוק אתה מציע לחוקק?

אני מציע ללמוד מארצות אחרות. לחוקק את החוק האוסטרלי שאומר שתהיה זאת עבירה פלילית כאשר אדם מציע לקטין או לקטינה הצעות בעלות גוון מיני. היום זאת לא עבירה.

פיתוי קטינים זאת עבירה.

הצעות לקטינים להיפגש איתם על רקע מיני זאת לא עבירה. האוסטרלים סגרו את החקיקה הזאת. בבריטניה עושים עכשיו בדיוק אותו דבר, אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל.

הדבר השני שאנחנו צריכים לעשות זאת האכיפה. אתמול שלחנו מכתב למאיר זוהר על אתר באינטרנט שמלמד ילדים איך לגנוב בחנויות בלי להיתפס, זה יחסית או דבר רך. אתם יודעים איזה תשובה קיבלתי ממאיר זוהר? אני אגיד את זה כי הוא אומר את זה כל הזמן: אין לו כוח אדם ואין בסדר העדיפות של המשטרה כוח אדם לטפל בדברים האלה. קורים באינטרנט דברים איומים, כמו סחר בתמונות של ילדים ערומים, סחר בשמות של ילדים שאפשר לסחור בהם. יש דברים קשים ביותר כמו הסתה לאלימות.

בבית ספר תיכון בירושלים, לפני חודש לקחו ילדים, כמעשה קונדס, תמונה פורנוגרפית קשה, השתילו ראשים של ילדים מהכיתה. על רקע זה פרצה מהומה ואלימות קשה מאוד בבית הספר. המשטרה לא ערוכה היום לטפל בשדה המוקשים החדש. צריך לתת לה את הכוחות לטפל בזה. עשו את זה בקנדה, באיטליה. לא מחכים שתהיה תלונה, שוטרים נכנסים לרשת ועושים מארבים. שפי שעושים בעולם האמיתי, צריך לעשות את זה בעולם הוירטואלי. אני לא נגד אינטרנט. לאינטרנט יש יתרונות וצריך לשמור על היתרונות ועל חופש המידע. אבל צריך להיזהר כי יש פה סכנות נוראיות לא וירטואליות. צריכים למצוא את הדרך להגן בפני אנשים שמנצלים את האינטרנט לרעה בכל מיני צורות.

החברה למתנסים שותפה ליום הזה בחפץ לב. אנחנו צופים ש-15 אלף איש, הורים וילדים, יבואו היום למתנסים גם לקבל הסבר ומודעות על מה שקורה ובמיוחד כדי לפתח את הדיאלוג הקהילתי והבין דורי, הורים וילדים כי זה בעצם המפתח להגן על הילדים שלנו. לא רק המודעות שלהם ולא רק המודעות של ההורים, אלא בעצם הדיאלוג ביניהם, כאשר הילדים בוטחים בהורים וההורים בוטחים בילדים. אשנ"ב פיתחו אמנה מאוד נחמדה בין הורים לילדים.

הרבה מאוד ילדים ונערים גולשים בדרך קבע במתנסים ובמועדוני הגלישה אצלנו וכמובן יש שם השגחה של מדריך. אין אצלנו חסימות ואפשר להיכנס לכל אתר. אבל ברגע שילד נחשף למשהו שהוא לא יודע מה לעשות, תמיד נמצא לידו מדריך שיעזור לו.

למה אין אצלכם חסימות?

כי אנחנו לא מאמינים בחסימות. החסימות לא מאפשרות את הדיאלוג. ברגע שהילד נתקל בבעיה זאת הזדמנות חינוכית שבה המדריך יכול לייצר איתו דיאלוג ולהסביר לו למה הביצועים האלה הם רק בסרט ולא בחיים האמיתיים. זה מייצר הזדמנות.

החברה החרדית עשתה רשת עצמאית. הם היו מורידים באינטרנט ומסננים. זה התפוצץ. הרבה חרדים הולכים לכל מיני פורומים ומקומות אחרים ונכנסים שם. הולכים לקפה אינטרנט.

החוק בחדר האינטרנט אומר שלא גולשים לאתרים כאלה. רגע שזה קורה אז יש גם מעורבות. המדריך נמצא והוא מטפל בזה. יש אצלנו 15 עמדות מחשב.

לעניות דעתי אתם עושים טעות.

ובבית הם לא יכולים להיכנס לכל מיני אתרים?

איגוד האינטרנט הצטרף לפעילות הזאת בזכות אשנ"ב. אבשלום אדרת ניסה להרים את הפעילות, ואיגוד האינטרנט הצטרף. אחד הדברים שעשינו זה לשלב את הגופים שיכולים לטפל. כאשר משרד החינוךמטפל בילדים, אנחנו מנסים להגיע למודעות של ההורים והמשטרה. עשינו הרבה בנושא של עירוב הגורמים השונים לפעול ביחד. אנחנו מעבירים הרצאות וידע, הוצאנו גם ערכה "לגלוש בלי להחליק", מתורגם גם לערבית.

יש נקודה שלא הזכירו פה, וזה כל הנושא של הבריאות. ילדים יושבים שעות ליד מחשב. יש בעיות של השמנה, בעיות עיניים, גב. גם הנושא הזה צריך לבוא למודעות של ההורים אנחנו מגדלים היום ילדים הרבה יותר שמנים והרבה פחות אקטיבים מבחינה גופנית.

רציתי להזכיר את אתר סה"ר שהיום עוזר בנושא של אנשים במצוקה נפשית – עזרה ברשת. אנחנו מנסים להעלות דברים למודעות. אנחנו מנסים להעביר את ההרצאות והחומרים. הכדור פשוט מתגלגל. עצם העובדה שהגענו ליום כזה ואנחנו מדברים על תכנים ומדברים על טכנולוגיה, כל הדברים האלה מאוד חשובים ושנמשיך בזה כולם ביחד.

תודה לכולם. זה היום הראשון שאנחנו מציינים פה בישראל אבל זאת עבודה לכל הזמן ולכל השנה. התווכחנו פה על מה לשים את כובד המשקל. מדובר פה בנושאים רבים: זה החינוך, בתי הספר שצריכים את ההדרכה, המתנסים. גם לגבי חקיקה צריך לחשוב מהו המינון הנכון, מה עוד אפשר.

למשטרה אין את הכלים הפיננסים וצר לנו שבגלל כוח אדם ומשאבים הם לא עושים. אני מקווה שהיום הזה יעורר את העניין ובמפגש הבא של יום האינטרנט הבטוח נקדם את הנושא ושלא נשמע סיפורים מזעזעים.

אני רוצה להצטרף לתודות. תודה למנהל בית הספר. כל פעם שאני מגיעה לבתי ספר, וזה קורה לפחות פעם בשבוע, אני לא מבינה למה מערכת החינוך נמצאת על הפנים אם יש כאלה דברים נפלאים במערכת. אני מוצאת גם הורים וגם מנהלים וגם אלה ואלה שמאחורי הקלעים, כל כך נהדרים, כמו בית הספר הזה, אז אני לא מבינה איך בסופו של חשבון אנחנו מגיעים לתוצאות שלא מחמיאות לנו. אז אולי אנחנו צריכים גם לבדוק את המבחנים אבל יוצאים מיום כזה וממקום כזה עם המון תקווה בלב שיש סיכוי ויש עתיד ויש המון חיוב. למרות שהיום שמנו את הדגש על השלילי והסכנות, ואני לא מפחיתה בשום סכנה ושמענו סיפורים מאוד מזעזעים, במיוחד הסיפור של ד"ר אדרת. עדיין רב החיוב על השלילי, וצריך לשים את הדברים בפרופורציה וצריכים להשתמש באינטרנט, זה כלי שעושה מהפכה אמיתית. זה נותן אפשרות לכולם להיות שווים ונגישים. כל זאת בתנאי שיש מחשב.

אנחנו בהחלט רואים את היתרונות וגם את הסכנות. אני לקחתי מהדיון היום הרבה דברים. אני מקווה שיהיו לנו עוד דיונים. אין מחלוקת שסגן ניצב מאיר זוהר צריך לקבל הרבה יותר משאבים.

לא צריך משאבים. כולנו נמצאים באינטרנט. אם יש מודעות שלנו אז כל אחד מאיתנו שרואה שמשהו לא בסדר, הוא יכול לדווח למשטרה. לא מזמן היה איזה פדופיל ברשת ותוך שניה הורידו את זה מהרשת. לא כל דבר זה משטרה וגם הציבור צריך לתרום את חלקו.

בדיוק בגלל זה יזמנו בוועדת המדע של הכנסת את הרעיון של המשמר האזרחי. כדי שהאזרחים עצמם יתנו יד למשטרה ויעזרו בעבודה הזאת. פניתי לאגודות הסטודנטים והיתה הענות גדולה וצריך להרתם לעניין הזה. המון תודה ולהתראות בשנה הבאה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.30.