כנסת פתוחה

סכסוך עבודה של עובדי בנק המזרחי בגין המיזוג עם בנק טפחות

5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
23.3.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
 
 
 
 
פרוטוקול מס' 395
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"א באדר ב' בתשס"ה (22 במרץ 2005), שעה 14:00

סכסוך עבודה של עובדי בנק המזרחי בגין המיזוג עם בנק טפחות

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר
גלעד ארדן
מיכאל גורלובסקי
נסים דהן
עמיר פרץ

עו"ד אשר חלד
עו"ד אשר קריב
שרה לזרוביץ יו"ר ארגון עובדי בנק המזרחי
רו"ח יוסף ולנר חבר מזכירות בנק המזרחי
אבי ורבר חבר מזכירות הוועד, בנק המזרחי
דוד בן דוד מזכיר ארגון העובדים, בנק המזרחי
דוד קויפמן יו"ר מועצת עובדים, בנק המזרחי
לואי רוט יו"ר ועד העובדים, בנק לאומי
דוד צלקה חבר ועד העובדים, בנק המזרחי
צפורה אלקיים חברת ועד העובדים, בנק המזרחי
יובל פורת ועד עובדים, בנק המזרחי
יפתח קרמר יועץ לעובדים בבנק המזרחי
אסף לוין יועץ תקשורת ועד העובדים, בנק המזרחי
דינה יפה חברת מזכירות חטיבת מנהלים, בנק המזרחי
שאול גלברד מנהל משאבי אנוש
אושיק פלר מנהלת סקטור משאבי אנוש
אליעזר אבטבי מזכ"ל הסתדרות העובדים
עו"ד נחום פיינברג נציג בנק המזרחי
אבי אקשטיין סגן המפקח על הבנקים

וילמה מאור

יפה קרינצה
 

סכסוך עבודה של עובדי בנק המזרחי בגין מיזוג עם בנק טפחות

צהרים טובים, אני פותח את הישיבה. אני מודה לכל האנשים שהגיעו בהתראה כה קצרה, אבל סכסוך מטבע בריאתו, אם רוצים לעזור ולטפל בו צריך לעשות את זה כמה שיותר מוקדם. כאשר הדברים נעשים במועד יותר מאוחר, ייתכן וכבר יהיו דברים בלתי הפיכים. לכן זימנתי את הדיון מאתמול להיום.
 
מי שפנה אליי הם עובדי הבנק, ואני מציע שהם קודם יפתחו, ואחר כך נראה איך להמשיך. יושבת ראש ארגון העובדים, גברת שרה לזרוביץ, בבקשה.

תודה רבה שקיבלתם אותנו בהתראה כל כך קצרה. אני רוצה לספר לכם על האווירה בבנק. אני עובדת למעלה מ-30 שנה בבנק, מצב כזה, שבו עובדים חשים מאוימים, לא היה מעולם. יש אווירה של חוסר כבוד לעובד, לרצונות שלו, שטיפת מוח לעובדים. אנשים מפחדים לפתוח את הפה, אנשים מפחדים להזדהות עם ארגון העובדים. הדברים מגיעים לידי כך שאני מקבל כמעט יום-יום טלפונים רבים מעובדים, שמספרים לי, ואתן לכם כמה דוגמאות. מספרת לי עובדת, שרצתה לבוא לכנס שלנו, ומנהל הסניף שלה אומר לה: אני מבקש שלא תלכי, שתישארי בסניף. היא אומרת לו: אני רוצה לדאוג לפרנסה שלי, לכן אני מצייתת לארגון העובדים והולכת עם הוועד. הוא אומר לה: דווקא אם את רוצה לדאוג לפרנסה שלך, את צריכה להיות אתנו.
 
מקרה אחר, שמספר לי עובד שקראו לו והציעו לו תפקיד, קידום. שאלו אותו אם זה מתאים לו, וכשהוא אמר כן, אמרו: טוב, נחשוב, יש עוד כמה מועמדים. אחרי כמה ימים אומרים לו: לך להחליף עובדים מושבתים במוקד. הוא אמר שאין לו אישור מהוועד לעשות את זה, אז מנהל הסניף אומר לו: מנהל המרחב הבין שאתה אתנו. כלומר, נותנים לעובדים להבין מה מצפים מהם, איפה הצד הנכון. מנסים לדלג על ארגון העובדים, להתעמת עם העובדים ולספר להם כמה הוועד לא צודק.

תיארת את האווירה - - -

יש בעיה שהעובדים פוחדים להתלונן.

בואי נקדים לאווירה מה קרה, האווירה היא תוצאה. ספרי לנו מה קרה מבחינתכם, כפי שכתבתם לי, ב-1 בינואר. הבנק התאחד עם בנק טפחות, ומה קרה מבחינת ההנהלה?

אנחנו מצביעים על תופעה, שהיא לדעתנו ניסיון לשבור את האווירה המאורגנת בבנק. צריך להבין שבנק המזרחי קיבל החלטה למזג את בנק טפחות לתוך בנק המזרחי. אנחנו לא התנגדנו למיזוג, בניגוד לעובדי בנק טפחות שהתנגדו למיזוג. רק אמרנו, שכאשר עושים מיזוג בבנק המזרחי צריך לעשות הסכם עם ארגון העובדים על כל השלכות המיזוג על העובדים. היום אנחנו מייצגים גם את האינטרסים של עובדי בנק טפחות.

נעשה איזה הסכם? הייתה הידברות?

הייתה הידברות, נוהל משא ומתן, שלא הגיע לידי גמר. היו טיוטות לחתימה אבל היו נושאים פתוחים.

אותה טיוטה, שיש בה נושאים פתוחים, היא במשא ומתן אתכם?

כבר מזמן שאין משא ומתן. יש היום הליך גישור, אני לא יכולה להגיד הרבה על הגישור כי יש הסכם סודיות, אבל אין שום התקדמות. ההפך, אנחנו נמצאים פה כי קרה משהו בשבוע שעבר. לקחנו עובדים לאסיפת הסברה של חצי שעה, וכאשר הם רצו לחזור לעבודה הם פגשו את הגלריה שיושבת פה, פחות או יותר, ואמרו להם - - -

המילה "גלריה" לא פרלמנטרית.

פגשו אותם האנשים הנכבדים היושבים פה, והאנשים האלה אמרו לכל עובד: אם אתה רוצה לחזור לעבודה תחתום שאתה מתחייב שלא לעשות עיצומים ולא לשבות. העובדים, רובים זמניים - - -

מה הייתה הסיבה לאותה אסיפה? מה שאצלכם כבר לחם חוקכם, אם אנחנו רוצים, כחברי כנסת, להיכנס לעניין צריכים להבין את מהות הסכסוך. אני רוצה להבין יחד אתך. ב-1 בינואר התאחד הבנק, אני מניח שזאת העילה, אם הוא לא היה מתאחד לא הייתה שום בעיה. אני מניח שייתכן שהאיחוד מביא ליעילות ולעודף כוח אדם או שינוי תפקידים – כך אני מבין – ואני מניח שאם נכנסים שני ארגוני עובדים, עוד עובדים, זה גורם לתסיסה. את אומרת שנעשה ניסיון להסכם, ההסכם הזה במחלוקת, ועל המחלוקת הזאת יש גישור. הגישור, מטעמי סודיות לא ייפרש כאן, אבל הוא עדיין בתהליך. מה קרה בין זה לזה, מה התפרץ פה? האם ההנהלה עשתה משהו, האם אתם עשיתם משהו, שמתוכו, באמצע הגישור, התפרצה להבה?

בהמשך לשאלה שלך, אדוני היושב ראש, האם יש מקום שוועדת כנסת בשלב זה תיכנס לתמונה? יכול להיות שאנחנו עושים פה עוול או לעובדים או להנהלה. יכול להיות שנחבל בגישור ובסוף העובדים יינזקו.

אין לפקפק בסמכותה ובכניסתה של ועדת הכנסת.

לא, השאלה היא רק אם נזיק לעובדים.

אם כל צד בגישור יידע שהוא יכול לצדדים שלישיים, זה פוגע בסיכויים של הגישור.

גברת לזרוביץ, אנחנו צריכים להבין האם קרה כאן משהו, האם פוטרו עובדים? מה שתיארת הבנו, שיש מאבק שליטה בין ההנהלה לוועד, למי שומעים.

איומים על העובדים.

הבנו, אבל אני שואל האם היה איזה אקט מצד ההנהלה של הצרת צעדים של עובדים, של העברת עובדים, פיטורים, עובד שהיה בסמכות גבוהה ובגלל המיזוג ירד לסמכות נמוכה – האם היו תופעות מצד ההנהלה שפגעו במשהו?

יש כמה עשרות עובדים שקיבלו מכתב כוונת פיטורים, והם כבר כמה חודשים תלויים באוויר באי ודאות.

רק מ"טפחות" לא מ"מזרחי".

הם היום עובדים שלנו לכל דבר ועניין, ואנחנו מייצגים אותם. חשוב להבין שלמעלה מ-100 עובדים יושבים כבר קרוב לשבוע בבית, ללא עבודה, מושבתים על ידי ההנהלה.

מושבתים על ידך.

מר גלברד, כל נציגי בנק המזרחי יקבלו את זכות הדיבור, ותוכל לתקן כל נושא שלא נראה לך בדברי מישהו אחר.

למעשה, הגישור תקוע. אנחנו נמצאים במצב שכל יום ההנהלה מפיצה חוזרים נגד הוועד. רק היום יצא חוזר שמשמיץ אותי, שכאילו כל כוונתי לשרת את הצרכים הפוליטיים של עצמי ולא את הוועד. קיבלתי מכתב התראה. לא רק לי מתנכלים, מתנכלים לכל חבריי בוועד, מנסים לעשות "הפרד ומשול", מנסים לקנות עובדים. אומרים לעובדים: אנחנו מחלקים את הבונוס, אנחנו נותנים את הדרגות, אז תדע לך עם מי כדאי לך להיות. מנסים להשמיץ אותנו כאילו אנחנו מאיימים על עובדים. אני יכולה לאיים על עובדים? אני יכולה, במקרה הכי גרוע, לא להגן עליו מפני צעדים של ההנהלה.

האם את יכולה להסביר מדוע הגישור תקוע?

אסור לי.

תודה. מר חלד, אתה עורך דין של הוועד? בבקשה.

אני עורך הדין של הוועד מזה 20 שנה, ועוסק בתחום כ-30 שנה. לא היה, לפי טעמי, סכסוך עבודה כזה בענף הבנקאות, מכמה כיוונים. האחד, התקפות אישיות קשות על חברי הוועד. השני, פניות אישיות לעובדים. כל מערכת יחסי העבודה מבוססת על זה שכאשר העובדים מאורגנים, ההנהלה כקבוצה מול העובדים כקבוצה. בסכסוך הזה, ההנהלה מזמינה את העובד הבודד לשיחה. זה עובד מול ההנהלה. במצב של עובד מול הנהלה, כל הרעיון של עבודה מאורגנת מותקף, וודאי שאין שוויון כוחות כאשר אתה מזמין את העובד הבודד, ונותן לו להבין שהוא הוזמן לבחור באיזה צד הוא רוצה, האם הוא רוצה להיות בצד של אלה שמדברים אתו או בצד של האחרים.

אני רוצה להבין מה כוונתך. נניח שיש עובד מצטיין בסניף X ורוצים למנות אותו למנהל הבנק. מנהל המחוז מזמין אותו ואומר לו: אנחנו רוצים למנות אותך למנהל הסניף. זה בסדר. אז איפה יש בעיה כשמזמינים עובד בודד, הם לא מזמינים אותו לצורכי עבודה, אלא רק למה? אני לא מבין איפה הגבול.

מזמינים אותו לשיחה בעניין השתתפותו באמצעים ארגוניים. האם אתה מתכוון להשתתף בשביתה? האם אתה מתכוון לציית להוראות הוועד? תבין מה כדאי לך לעשות.

ויש בידך עדויות כאלה.

יש בידי עדויות כאלה. התמונה היא, שכאשר אתה מנהל את השיחה עם העוצמה של ההנהלה מול העובד הבודד, אתה מפרק לגורמים את כל הרעיון של קיום מערכת יחסי עבודה מאורגנת, וזה מה שמתרחש. זה חלק מרכזי בתהליך.

זה לא חוקי? יש איסור בחוק על ההנהלה להיפגש עם העובד הבודד?

לפי עניות דעתי, יש איסור על הפעלת סחיטה באיומים. כאשר אתה אומר למישהו דברים - - -

אז למה אתה לא מגיש תלונה במשטרה?

הגשנו מספר תביעות, לא בעניין הזה.

חבר-הכנסת ארדן, אתה רוצה להחמיר את הסכסוך?

הוא אומר שזאת סחיטה באיומים.

זה לא אומר שהכל סחיטה באיומים.

כאשר אני פונה למישהו ורומז לו שיבולע לו אם הוא לא ישביע את רצוני, אז אני עושה דבר אסור. אתה שואל אותי אם על כל דבר מגישים תלונה - - -

אני שואל כי במסגרת של ארגונים – ואני מכיר כמה ועדי עובדים – לפעמים ליושב ראש ועד העובדים יש כוח לא פחות מההנהלה. אני מכיר כמה חברים שלי, שהם ראשי ועדים, שהעובדים חוששים מהם לא פחות, אולי קצת יותר, מאשר מההנהלה. הקידום של העובדים תלוי הרבה יותר בוועד העובדים מאשר בהנהלה.

אז גם זה לא בסדר.

אני מניח שראשי הוועדים האלה לא באים לכנסת בבקשה לעזרה.

מה היכולת שלי, כחבר כנסת, לדעת את המרקם המורכב של היחסים.

יש כאן הצהרה של עורך הדין של הוועד, חזקה עליו שדבריו נכוחים.

המאמץ להתיש את העובדים לובש עכשיו אופי חדש. כחמישה משרדי עורכי דין נרתמו למאמץ הזה, יש משרד אחד שמטפל בתלונה אישית נגד עבדך הנאמן, שיושב מולך, על כך שהוא אמר שמן הראוי להחרים עובדים ששוברים שביתה, ולא לשתף אתם פעולה.

זה קצת דומה למה שאמרת על ההנהלה.

חבר-הכנסת ארדן, אני מאוד מבקש, זה לא דו-שיח. אחר כך תוכל להגיד את דבריך.

משרד עורך דין אחד נשכר כדי לייצג אותם שוברים שביתה אומללים כנגד הפעולות שכביכול ננקטו על ידי ארגון העובדים נגדם, כאשר הלכה למעשה לא ננקטה שום פעולה על ידי שום אדם. מדובר פה על מפגש של יחסי כוחות ועל שימוש באמצעים, שמרשה לעצמה ההנהלה הנוכחית של בנק המזרחי. זאת התקפה ישירה על עצם קיומה של התארגנות עובדים בבנק. העניין הזה מוסווה תחת מסע של אמירות. זה כמו שהולכת פלונית למשטרה ומתלוננת שבעלה מכה אותה, ותכף ומיד הוא מגיע ומגיש תלונה נגדית. בחלק מהמקרים הטענה של המשטרה היא שיש תלונה מפה ותלונה משם, אז כנראה שלא צריך להתערב, ולא מתערבים.
 
הטענה היא, שכל אימת שננקט איזשהו אמצעי, הבנק מגייס את מכונת התעמולה שלו, ואיננו בוחל בהפצת הודעה, למשל כפי שהופצה היום ל-2,500 עובדים, שהכוונה של יושבת ראש הוועד בסכסוך העבודה בבנק זה לקדם את ענייניה במרכז המפלגה בה היא חברה. במכתבים האלה גם נטען שהליווי התקשורתי שהארגון שכר לצורך הסכסוך הזה הוא משרד ששכרה שרה, כדי לקדם את היבחרה מחדש לוועד העובדים. צריך לזכור שמדובר בשני גופים, שיש ביניהם פער עצום של יחסי כוחות.

אדוני היושב ראש, אני מבקש לדבר, כי אני צריך לצאת לוועדת הכספים.

אני רוצה לשמוע קודם את עמדת הבנק, ואחר כך כל חברי הכנסת יוכלו להשתתף.

אני מבקש לדבר, ואחר כך אני צריך לצאת. באתי לומר עניין עקרוני. אני חושב שמדובר באחד הוועדים שכל השנים מגלה אחריות לגורלו של הבנק. אני לא חושב שאפשר להסתכל על ועד העובדים של בנק המזרחי כוועד שהתנהג באופן בלתי אחראי כלפי גורלו של הבנק. בהרבה מאוד מקרים יושבת ראש הוועד הייתה הגורם שפעל לשכנע את כל המערכת הבנקאית בעת שהכרזנו על מאבקים כוללים. היא הייתה תמיד בעמדה המתונה. העובדה שהיא הגיעה למצב שהיא מסומנת – כי הרי מכינים פה תשתית לפיטוריה, וזה ברור לחלוטין. ברור שכל מה שמתרחש סביב נועד לפגוע במנהיגה, כדי לגרום לכך ששום חבר ועד לא ירגיש מוגן. השיטה הזאת ידועה, אנחנו מכירים את המנכ"ל, הוא הפעיל את השיטה הזאת בכמה מקרים. אנחנו מצטערים שהשיטה הזאת שווה הרבה כסף, לכן משלמים בשבילה הרבה כסף. המנכ"ל מדלג מבנק לבנק כדי לתת את שירותיו.
 
הודענו לארגון עובדי בנק המזרחי, שאנחנו נתמוך בו. לא במקרה לואי רוט נמצא כאן, הוא מייצג את שאר הבנקים בחטיבה, ואם נראה שמדובר בהתנכלות לזכות ההתארגנות, נעמיד לרשות בנק המזרחי את כל עובדי הבנקים בישראל, ורציתי מאוד שהיושב ראש יידע את זה.

אני רוצה להגיד בנוכחות חבר-הכנסת פרץ, אין כוונה לגעת ביחסים הקיבוציים. יש נכונות - וזה גם נמסר בצורה לא פורמלית לאנשים שכפופים לך – להארכת ההסכמים הקיבוציים לתקופה סבירה.

דיברתי על התנכלות אישית, לא על הסכמים קיבוציים.

אני מבין שהנציג הבכיר של הבנק פה הוא סמנכ"ל כוח אדם, מר גלברד. מר גלברד, כמה שנים אתה עובד בבנק?

בתפקיד הזה שנה. קודם הייתי מנהל מרחב ירושלים.

האם בתקופה הזאת השתנה משהו מבחינת המדיניות של ההנהלה כלפי העובדים, הוועד, זכות ההתארגנות, יחס ההנהלה לוועד. האם אתה רואה איזו צומת של השתנות.

יש שינוי גדול, רצינו שינוי גדול מאוד. נכנסתי לתפקיד ביוני שנה שעברה, המנכ"ל נכנס חודש או חודשיים לפניי. תוך חודש הגענו להסכם שהוא כמעט חתום, הכוונה שלנו הייתה ונשארה לשנות את פני יחסי העבודה מיחסי תלות והורדת ידיים ליחסי עבודה נורמליים, שבהם אנחנו לא מסתכלים 25 שנים אחורה, אלא 25 שנים קדימה מול מתחרים חזקים. דרך אגב, אני מוחה שהמתחרים נמצאים פה, המתחרים הכבדים שלנו: בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, אלה שאנחנו רוצים להגיע למקום שלהם, אנחנו רוצים להיות בשוק תחרותי בנקאי אתם נמצאים פה, ולא כצופים מן הצד. לואי יודע שהוקמה יחידה בבנק לאומי שפועלת נגד מיזוג בנק טפחות ובנק המזרחי, במובן המסחרי, עסקי, של המילה. יש פחד בבנקים הגדולים מהתחרות החדשה שאנחנו מכניסים. טפחות הם לקוחות של הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי.
 
לשאלה שלך, הרצון שלנו, אפילו אחרי עשרה חודשים של מאבק מר, נשאר רצון של 25 שנים קדימה, דור קדימה, של ניהול יחסי עבודה, על רקע קונסטרוקטיבי, על רקע של שוק תחרותי. העולם השתנה, אנחנו חייבים להסתכל על שנת 2030, אנחנו צריכים לבנות את הבנק.

אני רוצה שתסביר, גם מתוך זה שהיום אתה באגף כוח אדם ועד לפני שנה לא היית בתפקיד הזה, מה קרה כאן? יכול להיות שתגיד איזה צעד שהייתם חייבים לנקוט למען התחרות, למען 25 קדימה. אבל תן לנו הבנה מה שיניתם, בהנחה שאתם לא רוצים לשבור את ההסכמים הקיבוציים, לא רוצים לשבור את הארגון, לא רוצים לפטר את הוועד, לא רוצים לפגוע במעמדו. מה עשיתם? מה קרה פה?

מבחינתי, הייתי מנהל מרחב, מעולם לא הזדקקו 250 עובדיי לארגון העובדים, לא כי אין לו מקום, אלא כי ברוך השם הסתדרנו. טוב שהנהלת הבנק תנהל דו-שיח ישיר עם העובדים, ככה צריך להיות, זו אחריות מנהלים. לארגון העובדים בהחלט מקום בעבודה של אחד על אחד בנושא יחסי העבודה בבנק. אני מכבד את הנקודה הזאת ב-100%, אבל ביחסי העבודה בבנק, לא בדברים אחרים, עסקיים. העובדים הם נכס עיקרי של הבנק, ואף אחד לא יגיד שאני חושב אחרת. מהיום שדרכתי בבנק, ועוד כשהייתי בבנק לאומי.
 
שאלת מה עשינו. עשינו מיזוג, עברנו משתי קבוצות בינוניות לקבוצה אחת גדולה, שקוראים לה מזרחי טפחות, עם הון גדול מאוד, עם יכולת לתנופה גדולה, עם יכולת לגידול. כל כך הרבה יכולת, שהבטחנו לעובדים שבמשך ארבע שנים לא נפטר מסיבות כלכליות אף עובד מעובדי בנק המזרחי. אנחנו מדברים על קבוצה של כ-3,000 עובדים בבנק, 500 עובדים בחברות הבנות. נכון, בבנק טפחות היו ונותרו 100 מפוטרים שהם בדיונים. ביחסים נורמליים וסבירים הגענו אתם ל-60 מתוך 100 פרישות מרצון, עם תנאים של 150% מעל הפיצויים, עם תנאים של למעלה מ-15 שנות פנסיה מוקדמת. אנחנו חושבים שיכול להיות, אם נעשה עבודה טובה בגישור, נוכל עם כולם להגיע למהלך של פרישה מרצון ולא נזדקק לנושא הפיטורים, בתנאים מצויינים.
 
אין כל כוונה לפגוע בעבודה המאורגנת בבנק, חד-משמעית. אני לא מדבר בשם עצמי, אני מדבר בשם הנהלת הבנק. נפעל אך ורק על פי הסכמים קיבוציים חתומים, אבל נפעל. זאת אומרת, זכויות שיש לנו, אנחנו בהחלט רוצים לממש על פי הסכמים קיבוציים. לא יכול להיות שגם מה שמוקנה לנו כדין בתוך הסכמים קיבוציים, יחזיקו אותנו. נפעל על פי הסכמות קיבוציות.

מר גלברד, דבריך כל כך יפים וטובים, עוד מעט אני מתפטר מהכנסת ומבקש לעבוד בבנק. מה קרה?

תכף אדבר על הליך הגישור, ואז נראה מה קרה. מי שהשבית את המוקדנים זה יושבת ראש ארגון העובדים, שיושבת פה, וסיבותיה עמה. היא השביתה ללא התראה.

תואיל אתה להגיד לי מה עשית. מה אתם עשיתם שהיא השביתה את המוקדנים?

כלום. היא אספה את העובדים והשביתה אותם שעתיים. אמרנו ל-30 עובדים שהשביתו השבתה חלקית – התרענו בכתב – שנהפוך שביתה חלקית לשביתה מלאה, ואמרנו ל-30 עובדים לא לחזור.

לפני זה, מה גרם להשבתת המוקדנים?

תשאל את הגברת לזרוביץ, היא השביתה.

אתה אומר לגבי המוקדנים, שלא פניתם לעובדים, לא שיניתם את מקומות עבודתם, לא שיניתם את התנאים שלהם, שום דבר לא קרה. יום אחד קמה הגברת לזרוביץ והשביתה את המוקדנים.

נכון. הגברת לזרוביץ אמרה לעוד 90 עובדים במוקד: אם ל-30 המוקדנים אמרו לא לחזור לעבודה בלי התחייבות שלא להפריע, הרי כל המוקד מושבת.

זאת ריאקציה. מה גרם להשבתה? מה הביא את הוועד של בנק המזרחי לטפל במוקדנים?

אין לי מושג למה בתוך הליך גישור – נאמר פה שהוא תקוע, אני לא חושב שהוא תקוע, אני חושב שהוא מתקדם טוב, כמו שהליך גישור צריך להתקדם. הוא בונה אמון לאט לאט, אני חושב שהוא התהליך היחידי שאם נלך אתו בדרך הארוכה, צעד צעד בסבלנות, אנחנו יכולים להגיע למצב של הסכם.
 
150 קידומים בבנק, זה מה שעשינו בתקופה הזאת. מתוכם, רבים מהם אנשים ועד העובדים, מנהלים ועובדים.

ארגון העובדים, לא ועד.

חברים בארגון העובדים, גם נציגי הוועד בסניפים, גם מנהלים בחטיבת המנהלים. אנחנו לא מפלים בשום פנים ואופן בין מי שיש לו תפקיד בוועד למי שיש לו תפקיד בוועד, ואם תרצו אשמח להביא דוגמאות. יש 3,500 עובדים בקבוצה, 3,000 עובדים בבנק, תנו לי דוגמה של אדם – בלי שם – תארו איפה הוא עובד, איך הוא נפגע. מי נפגע בעשרת החודשים מאז שיונס, שעושים אותו מנכ"ל בעייתי במיוחד, הגיע, מאז שההנהלה הוחלפה. תביאו לי אדם אחד.
 
ביולי, אמרה הגברת לזרוביץ, נותרה נקודה אחת בהסכם. מה הנקודה?

אתה משקר.

את יכולה להגיד טועה, לא משקר.

בסדר, דרך אגב תבעו אותי אישית על ידי עורך הדין חלד, רק היה לכם ביזיון גדול בבית הדין בפני השופטת.

אני מבקש לשמור פה על סגנון ענייני. אני מבקש לא לעסוק עכשיו בתביעות הדדיות.

אם ביולי נותרה לנו נקודה אחת – אחרי זה היו עוד נקודות, כי התפתחו – שדברה על כך שחצי מענק של משכורת בגין המיזוג לעובדים זה בעיה. למה? כי כשיגיע יום הבונוס – בעוד שבועיים, שלושה – אזי יונס האיום יחתוך מהבונוס מה שהוא שילם במענק המיזוג. ראה זה פלא, לפני שהשביתה הגברת לזרוביץ בשבוע שעבר, פגשתי אותה ונתתי לה פרטים על הבונוס השנה. ב"מעריב" פורסם שזה 50 מיליון שקלים, אז זה נכון מה שפורסם – ואני לא מכחיש – זה יותר מהשנה שעברה. 20 מיליון שקלים כמעט ניתנו בינואר, 50 מיליון שקלים כעת, יש משא ומתן על עשרות מיליוני שקלים נוספים. מי חילק פה 80, 90 מיליון שקלים בבנק בסדר גודל כזה תוך חצי שנה? מי חילק 80 מיליון שקלים לעובדים שהוא לא אוהב אותם, לא רוצה אותם, פוגע בהם?

אני רוצה להבין, אתה אומר שמאז ינואר, מבחינת ההנהלה כלפי ועד העובדים, לא נעשה שום דבר מאיים, שום שינוי מעמד – אני לא מדבר על 100 העובדים של בנק טפחות כרגע – לגבי עובדי בנק המזרחי, ולפתע פתאום הגברת לזרוביץ, שהיא יושבת-ראש הוועד מזה 14 שנים, פתאום קיבלה איזו קריזה והתחילה להשתולל. זה מה שאתם אומרים?

אדון פרץ הסביר את זה. הגיע סדין אדום לבנק המזרחי, צריך להיכנס בו. היא אמרה: גאוותן, הרהבת עוז, התחילה להעביר עליו ביקורת עוד לפני שהוא דרך בבנק. הבן אדם הגיע, אמר: יש מיזוג, אני לא מפטר עובד אחד. אמרו תקציב את זה בזמן, מה זה אתה לא מפטר. אמר: כמה אתם רוצים, ארבע שנים? ארבע שנים. זה היונס הבעייתי. זה היה יותר מידיי מהיר כנראה.

תודה. מר פיינברג, בבקשה.

אני רוצה להוסיף לגבי לוח הזמנים. בקיץ 2004 התקבלה, מבחינת האנשים שיושבים פה, החלטה על המיזוג. זה לכל הדעות מהלך אסטרטגי יוצא דופן לחיוב מבחינת הבנק, יום חג לבנק. המיזוג היה אמור להיכנס לתוקף חצי שנה אחר כך. זאת אומרת, יש חצי שנה זמן לנהל משא ומתן עם העובדים. מר חלד ניהל את המשא ומתן מצד העובדים, אני השתתפתי מצד ההנהלה, המשא ומתן עמד בפני גמר. שנינו זומנו ללילה לחתימה. היו ניירות מוכנים לחתימה. אז מישהו – וזאת לא ההנהלה – העלה דרישות נוספות . הם יגידו שזה אנחנו, אנחנו נגיד שזה הם, השולחן הזה לא יוכל להחליט. היו לחתימה – בלשונו של חברי המלומד - עשר דקות למשא ומתן. אנחנו מגיעים בלי הסכם ל-1 בינואר.
 
מה-1 בינואר ההנהלה כל הזמן אומרת שאת כל ההתחייבויות האישיות, שניתנו בטיוטת ההסכם, גם היום היא אומרת את זה, כשאין מסמך חתום, שבמשך ארבע שנים לא יפוטר עובד. ההנהלה אומרת שכל ההסכמים הקיבוציים גם היום בתוקף, לא נפעל בלי הסכמים קיבוציים. יש לנו יום חג שהפכו אותו לצרה צרורה שפוגעת בבנק, במקום לתת לבנק הזה לפרוח.
 
הנהלת הבנק היום לא מבינה את האג'נדה של העובדים, והיא מתגוננת. ביקשנו מהם לא לשבות, ביקשנו מהם לא לעשות עיצומים. כשהם עושים עיצומים, זה הסיפור של הילד שבא הביתה ואומר: הרביצו לי, וכשאבא שואל למה לא החזרת, הוא אומר: החזרתי קודם. זה בדיוק מה שקורה עכשיו, הבנק חייב להתגונן בשביל להמשיך ללכת. אם הוועד חושב שלהנהלה אסור לנסות להתגונן מפני המהלכים הכוחניים של הגברת לזרוביץ – מכתבי ההתראה שהיא קבלה מקבלים על עבירות שנראות לבנק כעבירות משמעת חמורות.

מר פיינברג, שאלתי אותה שאלה את מר גלברד, ואני רוצה שתסביר לי. לי זה נראה משונה, מה קרה כאן? היא קיבלה איזה ג'וק בראש? הרי צריכים להיות דברים.

התשובה היא כן. לדעתנו, אין לה היום אג'נדה. אני מאוד מכבד את הגישה של אדוני לחפש איך יוצאים, לא לחפש אשמים. אני מבין שהשאלות של אדוני מכוונות לכך. אין לוועד אג'נדה, לא הייתה אג'נדה, הוא קיבל הנהלה מאוד דינמית, הם לכלכו על המנכ"ל עוד לפני שהוא הגיע, ויש פרסומים. תראו את הפרסומים שהעובדים הוציאו, אם ההנהלה הייתה מוציאה דבר כזה על יושב-ראש ועד, אוי ואבוי מה שעמיר פרץ היה עושה לנו. היה לוקח את כל ההסתדרות ועומד לפני הבנק.

אני רוצה לפתוח חלון של כמה דקות לאורחים. מר רוט, בבקשה.

מר גלברד, ההזדהות שלי לא נובעת מעסק מסחרי. ניסיתי לצאת למאבק למען בנק הפועלים ולמען הרשויות, יש לי השקפת חיים מסוימת. חבר-הכנסת יהלום, אגיד לך מה שלא מעיזים להגיד פה, מה שקרה. אני מכיר את ועד בנק המזרחי ואת שרה שנים, הגיע יונס, וכולם מכירים אותו ואת העבר שלו, בריונות שאין שני לה. איך שציירו אותו פה, כמעט שרציתי להגיד שאנחנו רוצים אותו לבנק לאומי. אמרתי לשרה: אל תיתני לו להיכנס. היא אמרה לי: לא. אמרתי לה: תראי את העבר שלו בכל המקומות, פה פיטר 1,000 עובדים, שם פיטר 800, אל תתני לו להיכנס. אני נכנסתי לטריבונה, אני לא במשחק, אבל מהטריבונה רואים את המשחק יותר טוב.

נניח שליונס יש תדמית נוראה, והוא נכנס להנהלה. אבל אני צריך לקבל רשימה שאומרת, שעובד פלוני אלמוני פוטר, עובד X היה עד היום מורשה חתימה ושללו את זה ממנו סתם. הם אומרים שנכנס יונס, הוועד הסכים, וזאת זכותם של הבעלים לבחור מנכ"ל. אבל גם ועד צריך לחכות למעשה הראשון שלו, מה היו המעשים האפלים?

כולנו יודעים מי זה יונס, היא נתנה לו צ'אנס בניגוד לעצה שלי. שרה לזרוביץ היא היחידה שהצליחה לארגן את כל הוועדים למען תמיכה בבנק המזרחי. אני לא זוכר בכל השנים שלי שכל הוועדים - - -

אבל מה הוא עשה נקודתית?

נקודתית, שאלת אם זה חוקי, אפשר להרוג בצורה חוקית. הוא הצליח לפצל את העובדים, לאיים על העובדים.

מר חלד, יש לך איזושהי רשימה, בבקשה.

אם אתם רוצים דוגמה, שאלת מהי האג'נדה של שרה, אמר מר גלברד שיש לה אג'נדה במקום אחר. כשעורך דין פיינברג ניסה לענות לך, הפטיר מר גלברד את המילים האלה. אלה המאמצים של הנהלת בנק המזרחי.

מר חלד, עם כל הכבוד, אני לא מקבל את זה. אם יבוא X מבנק המזרחי ויגיד: יונס שד משחת - אז מה? אנחנו מדברים על מבחן התוצאה. זה שהם חושבים שלשרה לזרוביץ – הלוואי ויהיה לה עתיד להיות מנכ"לית בנק הפועלים – שיש לה עתיד במקום אחר, ויגידו את זה בכל מקום, זה עדיין מילים. תן לי דוגמה של מעשים, עובדות.

הדבר הראשון הוא שלא רק שיש מפוטרים, אלא יש קבוצה גדולה של עובדים שנמצאים באוויר. הם היו עובדים זמניים בבנק טפחות - - -

לא, תגיד לי לגבי עובדי בנק המזרחי קודם כל, לפני המיזוג. הם מודים שיש 100 עובדים שצמצמו, אף אחד לא מכחיש את זה. זה היה חלק מהמיזוג, מה צריכים למזג אם לא מייעלים? צריכים לראות איך האנשים האלה יוצאים מהעניין הזה עם פנסיה, עם פיצויים – אני לא נכנס לזה, לזה יש את הגישור. אבל אני שואל לגבי עובדי בנק המזרחי, מי מהם פוטר, נפגע?

בבנק המזרחי יש פגיעה מערכתית קשה. אחד, הבנק הזה היה מבוסס על עבודה של עובדים קבועים. נקלטו מאות אנשים לבנק, חסרי מעמד, חלקם חסרי הגדרה, חלקם נקלטו על תקן של עובדים זמניים.

על פי הסכם קיבוצי בר תוקף.

הבנק קלט אותם כאוגדה של מאות אנשים, שהם עובדים זמניים. שונה בכך לחלוטין המאזן בין מוסד שמעסיק עובדים קבועים, שמבוסס על עבודה קבועה, עם 10% עובדים זמניים בשוליים, למוסד שמעסיק מאסה של עובדים זמניים. אנחנו מעריכים שכרבע מהעובדים הם עכשיו זמניים. אמרו לכם שכל ההבטחות שניתנו במשא ומתן יקוימו. אני אומר לכם שזה לא נכון.

זה לא מה שאמרו, אמרו שרק ההבטחות האישיות.

לכם אפשר להגיד הכל, אין לכם כלים לחקור ולבדוק איפה עובדים עליכם בדברים לא נכונים, ואיפה מביאים לכם דברי אמת.

בזה תם הדיון בעצם, כי אין לנו כלים.

לא, אני אומר לכם שיש חשיפה למצב שבו אם מישהו מעז להיכנס לכאן ולומר לכם לא אמת, אז יש בעיה עם זה, כי אז אתם בדיוק במצב של המשטרה, כשמוגשת תלונה של הבעל ותלונה של האישה.

הדבר הראשון שאנחנו שומעים כאן מכל העניין זה משהו על אותה פליטה של עובדים זמניים, והחשש שהעובדים הזמניים האלה יישארו זמניים, ואז יש עניין של קבועים וזמניים. קודם כל אני רוצה להגיד גילוי נאות, יש לי חשבון בבנק המזרחי ושתי משכנתאות בבנק טפחות, אז אני רוצה שכל העסק יהיה בסדר. אני אומר לכם לטובת העובדים, זימנו את הישיבה הזאת רק למען העובדים, מחר תופיעו בעיתונות, בתקשורת, אולי כל הסנקציות שעשיתם מוקדמות מידיי. יכול להיות, אני אומר את זה במלוא גילוי הלב, שצריך לחכות לפגיעה הראשונה של אותו שד משחת – חס וחלילה, אני לא אומר את זה, אבל נניח.
 
ממה נפשך? אם ההנהלה באמת גרועה ורוצה לחסל את הארגון, אז אתם משחקים לידיה. עכשיו יש לה עילה לקחת חמישה משרדי עורכי דין, לקחת משרד יחסי ציבור, להתנכל לאנשים. אם היא לא חשבה, אז למה גיליתם אותה? אם אתם שואלים אותי מה צריך לעשות, שני הצדדים צריכים לקבל על עצמם חזרה ל-1 בינואר, לחזור לגישור, כל אחד מחזיר את הנשק לנדן, וכאילו לא קרה כלום, עד שתקרה העובדה הראשונה. גם אז, אפשר לקבוע שהמגשר יקבע. ההנהלה כבר למדה שמדובר בוועד חזק, כל המדינה יודעת את זה, כל המדינה יודעת שעמיר פרץ מאחורי הוועד, כל המדינה יודעת שלואי רוט מאחוריכם, עם חטיבת הבנקים, יודעים את הכל. עכשיו טקטית, בואו נחזור ל-1 בינואר, אין שום סנקציות, אין שום השבתות, ההנהלה אם היא חשבה לעשות משהו לעובדים – השביתה 90 – חוזרת בה, אתם חוזרים בכם. מבטלים את כל משרדי עורכי הדין, חוץ מעורכי הדין הקבועים, שהיו שנים רבות, מבטלים את כל משרדי יחסי הציבור, חוץ ממה שהיה עד היום, ומתחילים לחיות מחדש ללא שום בעיות.
 
אני מוכן שנשב כאן בעוד שבועיים, ואז תוציא לי את הרשימה ותראה לי שקרו עשרה דברים, אשאל את גלברד איך עשו את זה, ונראה שמשהו מתהפך. אבל בואו ננסה לפתור לא להחמיר את העניין, זאת הצעתי.

אני לא חבר בוועדה הזאת. אני, כמו חבר-הכנסת יהלום, מחזיק שתי משכנתאות בבנק טפחות, וכשהיה מדובר על מיזוג נלחצתי. אני גר באזור שאף בנק לא נתן משכנתאות, חוץ מבנק טפחות. גם בנק המזרחי, שפתח סניף בגוש קטיף, עשה מעשה מאוד יפה בעיניי. בתור מתנחל, אלה שני בנקים ששרתו אותנו יפה במשך שנים. הייתה אלי פניה של עובדי בנק טפחות בקשר למיזוג, אבל כשקרה המיזוג ראיתי שלא קרה שום דבר דרמטי. בסך הכל, אם נסתכל אחורה על ההפרטות של הבנקים, על כל מיני זעזועים שהיו בבנקים, היו פיטורים ונפגעו המון אנשים. פה קרה משהו די מוזר במדינת ישראל, שמעתי שבמשך ארבע שנים אנשים לא ילכו הביתה ואמרתי שהלוואי שזה יקרה במקומות אחרים. בתור חבר בוועדת הכספים, הצבעתי על כמה הפרטות במדינה עם לב כבד. בהרבה מקרים אנשים הלכו הביתה, ולא בדיוק בתנאים טובים.
 
ההתרשמות שלי מהסיפור - ואני אומר מראש שאני לא מכיר אף אחד מההנהלה, אף פעם לא נפגשתי עם אף אחד מהם – שיש פה בעיה של יחסי אנוש בין הוועד וההנהלה, ואת הבעיה הזאת תצטרכו לפתור. ההנהלה לא יכולה לעבוד בלי ועד, וועד שאין לו ערוצים להנהלה לא ישיג שום הישגים. עבדתי בארגונים גדולים, ברשות הדואר, אני ממש לטובתכם, יש הרבה סימפתיה לעובדים, אבל במקרה הזה, בדיוק כמו חבר-הכנסת יהלום, לא התרשמתי שקרה משהו דרמטי. אף אחד לא הלך הביתה. שינוי סטטוטורי בחברה, שהיו 90% עובדים קבועים, וזה השתנה ל-75%, זה דבר לא סימפתי, אבל זאת עדיין לא דרמה. המצב היה יכול להיות חמור פי כמה.
 
אני לא מגן על ההנהלה, אני מציע לכם למצוא פתרון. חוץ מעצה אני לא יכול לתת כלום, אני מציע לחזור ל-1 בינואר כמו שהציע היושב ראש, ולהגיע לעבודה משותפת, כי אחרת לא יהיה שום פתרון. ראינו את זה בכמה מקומות שהיו השבתות, אני בעד הזכות של העובדים להשבית כשזה מוצדק. אני לא טוען שבמקרה הזה זה לא היה מוצדק, אבל ההתרשמות שלי ממה ששמעתי פה היא שצריך לעבוד יחד, אחרת לא תתקדמו בכלום. אני מתנצל, אני צריך לצאת לוועדת הכספים.

מר אבי ורבר, בבקשה.

שמעתי את דבריו של מר גלברד, ואני חושב שהוא צייר תמונה קצת לא נכונה, במילים עדינות. נכון שהיה הסכם כמעט גמור, אבל באנו לחתום על ההסכם וגילינו שינויים בסעיפים מהותיים, שינויים חד-צדדיים של מילה אחת. אני לא נכנס לסעיפים, אבל היה שיבוץ בגין מיזוג טפחות, הכניסו לשם מילה אחת, שלא ידענו עליה: שיבוץ ראשוני. אני לא נכנס לפרטים מה זה, אבל זה משנה את כל התמונה של הסעיף. אם מר גלברד הבטיח שהנהלת בנק המזרחי לא תפטר עובדים ארבע שנים, הוא רק שכח להזכיר שיש שם סייג קטן – יש כמה סייגים שהסכמנו להם, אם עובד מועל כמובן שלא נתנגד לפטר אותו, אם הרגולטור יחליט שצריך להוציא מחלקה X מהבנק, לא נוכל להתנגד, אבל הוסיפו לשם עוד מילה קטנה, הוא מחביא את המילה הזאת: "בגין אי התאמה".

זו הייתה תוספת?

זה הסכם קיבוצי.

זאת תוספת. בשביל מה הדגשת את זה?

אתה מקשקש פה. אתה מנהל פה משא ומתן?

בשביל מה אתה מציין לוועדה תמונה כזאת ורודה?

ביקשתי לא להשתמש במילים כאלה.

אני חוזר בי. מר ורבר, אתה אומר שלהסכם נוספו מוקשים.

נוספו מוקשים על ידי ההנהלה, ואלה שתי דוגמאות קטנות.

אבל מר גלברד אומר בקריאת ביניים, שפיטורי עובדים קבועים מתוך חוסר התאמה, על זה אתם חותמים בכל הסכם קיבוצי.

לא נכון.

אם זה בהסכם הקיבוצי, למה לחתום?

מר גלברד חדש, הוא לא מכיר את החומר.

כשיושבת הנהלת הבנק ומצהירה שהיא רוצה שהמהלך יהיה שקט, היא צריכה להגיע להסכם עם העובדים כדי שהמהלך יהיה שקט. מה עשתה הנהלת הבנק? ניהלה משא ומתן אתנו ועם ועד עובדי טפחות – שההסתדרות ייצגה אותם – עד ה-31 בדצמבר, כאשר לנו הבטיחו שאנחנו מקבלים את עובדי טפחות בלי הבעיות של טפחות. כל הבעיות של טפחות ייגמרו עד ה-31 בדצמבר, והיו שם בעיות קשות, פיטורים של 100 עובדים קבועים זאת בעיה קשה, פיטורים של עוד 150 עובדים זמניים – אני לא בטוח שאני מדייק במספר - - -

70.

בסדר, 170 עובדים יחד.

אתה יודע שיש הליך משפטי.

אני מדבר רק על ההליך של הפיטורים, לא למה מפטרים. כל הנושאים האלה הם קשים, ולנו הובטח שהם ייגמרו עד ה-31 בדצמבר. קיבלנו שבועיים קודם את הידיעה שהדברים האלה לא ייגמרו לפני ה-31 בדצמבר, וקיבלנו את הדברים האלה אלינו, ואלה הפכו להיות בעיות שלנו. כל עובד טפחות, שהצטרף לבנק המזרחי, הוא היום עובד בנק המזרחי, אין היום יותר בנק טפחות, אנחנו גם מייצגים אותם. לכן, הבעיות שנשארו שם פתוחות עברו אלינו. אי אפשר להתעלם מהדברים האלה.

בוא נאמר שגם הם היו רוצים לגמור את הכל עד ה-1 בינואר, במיוחד שמדובר בדברים רעים, והם לא הצליחו, אבל הבנק צריך להתחיל ב-1 בינואר. אני שואל, ואני חייב שתענו לי ולא תתחמקו מזה - נכנסתם לעניין, אתה אומר כמה דברים, שראיתם הסכם וברגע האחרון שינו כמה מילים - האם יש לך עוד עובדות שעשתה ההנהלה באופן חד-צדדי?

כן, אסביר. יש לנו הסכם קיבוצי ישן על מספר חוזים אישיים בתפקידים מסוימים. ההנהלה הכניסה חוזים אישיים עם טפחות לתפקידים, שהיה אסור להכניס אותם לבנק המזרחי מלכתחילה, זאת פגיעה ראשונה. היינו אמורים לעגן את זה בהסכם גדול, שאסור להעסיק עובדים עם חוזים אישיים, כמו שבבנק מזרחי אסור בתפקידים מסוימים. ההנהלה עשתה את זה חד-צדדית. אתן לך דוגמה על מה שקורה כרגע. הצענו להנהלה לעשות פסק זמן. אמרנו להם: המיזוג קיים אבל תפסיקו את פעולות המיזוג המעשיות, אל תעבירו עובדים מטפחות אלינו, אל תבקשו מעובדים שלנו לעבור לטפחות. אנחנו לא נעשה שום צעד ואתם לא תעשו שום צעד.

מתי ביקשתם את זה?

ערב הגישור. ההנהלה אמרה: לא. אתם לא מתכוונים שנפסיק חד-צדדית את העיצומים ואתם בינתיים תמשיכו את המהלכים שלכם, שנתעורר בעוד X חודשים אחרי הגישור, ונגלה שאין בכלל על מה להילחם כי כל המשרות של טפחות שרצו להעביר למזרחי אוישו, כל האנשים של מזרחי שהיו צריכים לעבור לטפחות עברו, כל המבצעים שרצו - - -

מה רע בזה?

אני מזכיר עוד דבר אחד, שלא קשור למיזוג אלא לפגיעה בארגון, בנציגי הארגון ובעובדים. קשה לי קצת לדבר, כי זאת פגיעה בי. הנהלת בנק המזרחי החליטה להתנכל לחברי ועד העובדים. אני רוצה להבהיר, מר גלברד טען שהיו 120 קידומים, ביניהם גם חברי ועד, אז על מנת לא להטעות את הציבור, יש מושג של חבר ועד, שזה תשעה אנשים, ויש מוסד של מועצת עובדים, שזה 120 אנשים. לא ידוע לי על מישהו מבין התשעה שקודם במסגרת הזאת.

אני מתקן, מועצת העובדים.

שלא יצא מצב שמישהו מוועד העובדים קיבל שוחד בקידום.

אתה רוצה להסביר לי עליך?

לא כל כך נעים לי. אתה יודע מה, אספר. היה לי הסכם מלפני שש שנים. ההנהלה רצתה שאעבור לעבוד במוקד מזרחי בטלפון. לפני ארבעה חודשים הייתה שביתה במשק, בנק המזרחי הזדהה עם השביתה, כמו שביקשו מכולם להזדהות. במזרחי, במוקד הטלפוני, השבתנו רק לשעתיים, לא כמו כל הבנקים, בגלל שההנהלה עשתה גם צעדים אחרים.

אתה לא מדייק.

מדייק. שבוע אחר כך, אולי אפילו פחות, אני מקבל מכתב שאותו הסדר שהיה לאבי ורבר שש שנים בוטל. זה היה ברור. באו אלינו עם בקשה לדון בשינוי מבנה ארגוני במזרחי בטלפון, בעקבות המיזוג. יש מוקד בירושלים, יש מוקד בתל-אביב, צריך לעשות שם שינוי, ואז אמרו גם מה השינוי. לאבי ורבר יש תפקיד מסוים במוקד, בהסכמה שלהם במשך שש שנים, ועכשיו הוא מוחרג, הוא לא משובץ שם. למה? אומרים: אתם זוכרים שהוא עבד כך וכך, עכשיו הוא הפסיק לעבוד כך וכך אז אי אפשר לתת לו את התפקיד.
 
זה היה במסגרת תפקידי בוועד, מכיוון שרצו שאעבור שם בתור אחראי משמרת X שעות, ואמרו שהוועד יפריע, אז אמרו לי שמה שאעבוד במסגרת הוועד ייחשב לי כשעות נוספות. אמרו לי: תשתדל לעבוד כמעט משרה מלאה במוקד, שזה לא יפריע לך להיות אחראי משמרת. ההנהלה הורידה את זה, ועכשיו בשיבוץ החדש לא נתנו לי כי הם טוענים שאני לא עובד משרה מלאה במוקד. שש שנים עבדתי כמעט משרה מלאה במוקד כדי לשמור על התפקיד, ואני אוהב את העבודה שלי. ההנהלה, חודש וחצי לפני השינוי במבנה הארגוני הזה, הורידה לי חלק מכמות השעות, ועכשיו היא טוענת שהיא לא יכולה לתת לי את התפקיד כי אני לא עובד מלא. המטרה: אבי, תפסיק לעבוד בוועד, תעבוד מלא, ניתן לך את התפקיד.

זאת המסקנה שלך.

ככה אני מבין את זה, וכל בר דעת יבין את זה.

כל הסכסוך הוא בגלל העניין שלך, כל הבלגן.

לא. עשו test case על מוקד מזרחי בטלפון, ניסו להכניס לשם איש טפחות בתור מנהל המוקד הארצי בחוזה אישי, כשאסור להם להכניס אדם כזה בחוזה אישי, כי יש לנו הסכם שרק מנהל סקטור ומעלה או מנהל אגף ומעלה יהיה עם חוזה אישי.

לא נכון, לא נכון.

תגיד "לא נכון" 20 פעמים, זה לא יעזור לאמיתות של הדברים. עשיתי את ההסכם הזה, אני לא צריך לקרוא אותו, זה ההבדל ביני ובינך. שם ניסו להכניס את הבן אדם ולהפעיל את שינוי המבנה הארגוני, ולכן שם נוצרה הבעיה. אז היום יש לנו 110 אנשים – וחבל שאף אחד לא התייחס לזה - - -

ברוך השם, אחרי שעה וחצי אני מבין למה נוצר סכסוך העבודה אצל המוקדנים.

אתה שואל את האנשים מה קרה מינואר, ולא בכדי אתה לא מצליח לקבל איזושהי תשובה קונקרטית וספציפית מי נפגע, איפה קרה משהו רע, למי הזיקו. הדברים היחידים שאתה שומע זה שהבטיחו ארבע שנים בלי פיטורים, אני לא מכירה הרבה ארגונים שמבטיחים אפילו פחות.

זה היה עד לפני כמה דקות. אתם עושים דברים טובים, אף אחד לא אומר שלא, אבל כאן הובהרו לי כמה דברים. קודם כל, בהתחלה שאלתי – אסור היה לי לשאול ככה – מה מעניין אתכם טפחות? אתם בנק מזרחי, הם החליטו לקנות את טפחות, שישברו את הראש. אומר הוועד, ברגע שב-1 בינואר התאחדנו, עכשיו אנחנו ועד של בנק המזרחי-טפחות, אז אנחנו אחראים לגביהם באותה מידה. בבנק מזרחי-טפחות יש בעיה, שמלכתחילה היו צריכים לקבל שולחן נקי, ומקבלים שולחן עם עשרות בעיות.
 
דבר שני, הם אומרים שלא שמרתם באיחוד הארגוני על ההסכמים עם בנק המזרחי. זה מה שאומר מר ורבר, עוד לפני המקרה שלו. הוא אומר שבתוך ההסכמים – אפשר להוציא את ההסכמים ולראות – היה כתוב מי יכול להיות בחוזה אישי. עומד בנק מזרחי על כל עובדיו, ויודע שבחוזה אישי יש רק X תפקידים. זה אומר שכל עובד רוצה להתקדם מחוץ לחוזה האישי לתפקידים האלה. פתאום לתפקידים האלה, שאצלם מוגדר כעובד קבוע, מכניסים מישהו שמגיע מבנק טפחות. הם אומרים שיש להם בעיה לייצג את בנק טפחות, אלא אתם מצרים את צעדיהם, בגלל שאתם פוגעים בעובדים קבועים, שמחר לא יוכלו להתקדם לתפקיד מנהל המוקד, למשל.
 
דבר שלישי שהם אומרים, מתשעת חברי הוועד, אנשים מרגישים פגיעות אישיות בהם. מר ורבר, בגילוי לב מול הוועדה, אומר את העניין. הוא אומר שהוא חבר ועד, בעבר נתנו לו איזושהי אפשרות לעשות את עבודת הוועד דרך שעות נוספות, הפסיקו לו את זה אז קצת נפגעה העבודה במשרה השלמה - - -

על זה אני מוחל, אבל לא להגיד לי שאני לא מתאים כי אני לא עובד משרה מלאה.

כאשר באים לתת את התפקיד הבכיר יותר, אומרים לו: אתה לא משרה שלמה.

יש לך בעיות אישיות - - -

אין לי שום בעיות אישיות.

מספיק, הסכסוך יימשך אם ככה תדברו. אני חוזר ושואל – הוועד אמר שהם הסכימו לזה, אני מקווה שיסכימו גם היום – את ההנהלה, האם אפשר לעשות פסק זמן, לחזור אחורה ל-1.1.2005, המיזוג עכשיו מתחיל, מורידים את כל המשרדים, מפסיקים את כל התביעות, חוזרים מכל התביעות ההדדיות, אין תלונות, יושבים בצורה עניינית, בלי מריבות, פותחים הסכמים ורואים מה קרה, פותרים את הבעיות של בנק טפחות, של 100 ועוד 70 עובדים. מתחייבים מכאן שלא פוגעים בתשעת חברי הוועד, ואם הייתה פגיעה, טעות או אי הבנה, מנסים למצוא את הפתרון. לא תופסים את המקומות של אנשי בנק המזרחי על ידי חוזים אישיים עם אנשי בנק טפחות. האם אני יכול לקבל מכם שחוזרים לינואר, מוחקים את כל התביעות, אין יותר עיצומים, השבתות מגן ושום דבר, ומכאן ואילך נותנים שבועיים-שלושה למשא ומתן ענייני, וגם משנים את סגנון הדיבור. כן או לא?

דרך אגב, את מה שאמרתי לגביי אמרה עובדת של אושיק פלר.

אתה מוכן שאגיד גם את הדברים שקיבלת לפני כן?

העניין האישי הוא לא העניין פה.

מה זה משנה? יש בעיה, צריך לפתור אותה. מר פיינברג, בבקשה.

צריך להבין שיש לנו היום בבנק שתי קבוצות עם שני חוזים קיבוציים, וזה כרגע המצב עד שנצליח ליצור הסכם אחד. ביקשנו לשבת אתם ואנחנו מוכנים מחר בבוקר, בלי שום קשר, לעשות ועדת המרה, כדי לעשות סינכרוניזציה להסכם אחד. ביקשנו, התחננו, אנחנו מוכנים עכשיו לצאת מפה עם ועדה, כדי להגיע לחוזה אחד. אחת הבעיות שתצטרך לקבל פתרון, לנו יש עמדה שלנו ולהם אחרת, בטפחות היו X חוזים אישיים, במזרחי היו Y חוזים אישיים, בבנק הממוזג יש X פלוס Y. במזרחי היו X עובדים זמניים, בטפחות היו Y עובדים זמניים, בבנק הממוזג, כל עוד לא נגיע להסכם המרה, וזה היה סעיף בטיוטה – כי המטרה היא להגיע להסכם אחד - - -

שיניתם אותו.

זה לא שחור ולבן. מה זה נחזור אחורה ל-1 בינואר? הבנק מתקדם, אם לאדוני יש חשבון בבנק טפחות, אנחנו רוצים אותו גם בבנק המזרחי, הבנק מתקדם, ועושים סינכרוניזציה של המערכות. מה זה לחזור אחורה? מוציאים מכרזים. כמו שהיא אומרת שהיא מגנה על עובדי טפחות, אם אנחנו מוציאים היום מכרז, אנשי בנק טפחות משתתפים במכרז כמו עובדי בנק המזרחי, הם לא סוג ב'.

זה ברור. אסביר לך מה זה חוזרים אחורה. לדוגמה, אתה אומר שיש לך כך וכך חוזים, הם טוענים שניפחתם את העניין. אולי הייתם צריכים לעשות את זה כדי להרגיע את אנשי טפחות, אינני יודע. אבל הם אומרים שאתם באים עם חוזים אישיים, שזה הדבר הכי מאיים על ארגוני העובדים, זה מאיים על העובדים הקבועים, ואתה בא עם מספר מוגזם של חוזים אישיים. לחזור זה אומר ככה, לו הייתי במקומך הייתי אומר: יש בעיה, בגלל שעובדי טפחות באים עם עשרה חוזים אישיים בתפקידים שאצלכם לא היו בחוזים אישיים, אבל אין לנו ברירה. בואו נחשוב יחד איך מפצים את העובדים הקבועים על עשרת החוזים האלה, כי כבר נתנו אותם. אז הם באים למשא ומתן, הרי הם מבינים את זה, הם רוצים שגם לאנשי טפחות תהיה הרגשה טובה. זה נקרא לחזור אחורה, זה לומר: אני לא מכתיב לכם. זאת דוגמה אחת.

הדוגמאות שעלו פה הן רק חלק מהבעיות. מיזוג כזה הוא מורכב, ויש עוד שורה של דברים. בדיוק לצורך זה קיים הליך הגישור. אני מציעה לשני הצדדים לחזור לגישור. ההגדרה שהליך הגישור תקוע היא הגדרה שלא מקובלת עלי.

מי המגשר?

פרופסור מרוני, בהסכמה של שני הצדדים. לשבת מסביב לשולחן יום ולילה ולתת מענה לכל הבעיות האלה. אי אפשר יהיה לפתור את זה פה, גם לא בדיון של ארבע שעות, זה מורכב. אנחנו יושבים מאות ישיבות, מאות שעות של דיונים. כשאנחנו אומרים שהגישור תקוע, אז הוא תקוע ואי אפשר לצאת ממנו, אבל אם שני הצדדים ניגשים לגישור בתום לב, מתוך רצון כן ואמיתי לפתור את הסכסוך הזה, לפתור את הבעיות שהעלינו פה ואחרות שלא העלינו – זאת הדרך היחידה שאפשר יהיה לצאת מהסכסוך הזה.

תודה. מר אליעזר אבטבי, בבקשה.

אמרת שהעובדים הם נכס לבנק – אין ספק. אני מכיר את העובדים, אלה אנשים נאמנים, מיומנים ובעלי מקצוע. הם עושים את עבודתם נאמנה. זה לא סוג העובדים שאנחנו מכירים, שכל שני וחמישי שורפים צמיגים. יחד עם זה, כמו שהם נכס לבנק, העובדים רואים בבנק את מקור פרנסתם. מה שניסתה ההנהלה לעשות זה דבר שלא ייעשה. לא יעלה על הדעת שיושב ראש ועד עובדים או יועץ משפטי, שרוצים להגן על העובדים בדרך חוקית, מסודרת - הם ממלאים למעשה את תפקידם, זאת חובת נאמנותם לייצג את העובדים - מגישים נגדם משפטים או התראות. זה בהחלט איום ישיר על ראש הוועד ועל היועץ המשפטי, זאת סתימת פיות, את זה אסור לעשות.
 
זה חלק מהבעיה, שבאים לפגוע כדי שלא יהיו ארגוני עובדים בארץ. לצערי הגדול, יש רבים שחושבים כך, שמחר מחרתיים אפשר יהיה להרוס את כל המנגנון הזה שנקרא עובדים, ארגוני עובדים והסתדרויות. זה לא יקרה לפחות ב-50 השנים הקרובות, לכן צריך לרדת מהעניין, לא לנסות לפגוע בוועדי העובדים, בארגוני העובדים, בהנחה שבדרך זאת יצליחו זאת להפריד בין הגופים ולשלוט בעניין. זה לא ייעשה, זה לא יהיה, לכן חבל להשקיע בזה מאמץ.
 
לדעתי, יש כמה צעדים בוני אמון שצריך לנקוט. אל"ף, מיידית להודיע על ביטול המשפטים האלה. אדם בא לייצג את העובדים, כפי שזאת חובת נאמנותו, והוא תחת איום של אזהרה ומשפטים – זה לא יכול להיות. אם אנחנו יכולים להגיע למצב שגם מה שפורסם בעיתונות, שזה כאילו עניין פוליטי של יושבת ראש הוועד, שרוצה להגיע לאיזה תפקיד בכיר, לדעתי אין לזה שום יסוד, זה רק יכול להחמיר את העניין. לדעתי, צריך שהנהלת הבנק תודיע שאין לה שום כוונה לפגוע בארגון העובדים. אתו היא צריכה לנהל משא ומתן, אתו היא צריכה להמשיך לחיות ולעבוד, אין דרך אחרת. לכן צריך ביטול כל ההתראות האלה, כדי לבנות אמון. בזמנו קבענו גבולות, כמה עובדים יהיו בחוזים אישיים, זה נקבע. נכון, הייתה פה חריגה. אבל העניין הזה חשוב. באותו רגע שמתחילים לפרוץ את החוזים האישיים ללא הגבלה, ברור שזה בא להצר את צעדיו של ארגון העובדים.
 
לכן, היושב ראש הציע הצעה, ננסה לשבת יחד, כאשר כולנו משוחררים מהתראות ואיומים, כי אם זה יהיה הסכסוך יימשך. אף גוף שמכבד את עצמו, הסתדרות שמכבדת את עצמה, תעמוד לימין כל העובדים, ולא תיתן שמישהו יפגע במרכיב החברתי הזה, שקיים במשק ואסור היה לפגוע בו. כל פגיעה בו יכולה להביא לאנרכיה, אי סדר חברתי, שאי אפשר יהיה להסכים לו. לכן גם אנחנו, כהסתדרות הפועל המזרחי, מאמינים בזה שעל ידי הסתדרות ושיח – זאת אמנה חברתית. צריך להמשיך לשבת ולנסות להתקדם, כאשר כולנו משוחררים ממה שקרה בחודשיים-שלושה האחרונים.

תודה רבה. מר קויפמן, בבקשה.

לא התכוננתי לדבר, אבל כיושב ראש מועצת הארגון של העובדים, אני חייב לומר דבר שקרה רק ביום חמישי האחרון. החליט הוועד לקיים הפגנה מול בניין שער העיר ברמת-גן. קראנו לעובדים לרדת למטה. הלכו המנהלים, נעמדו ליד המעלית אצלי בקומה, אחד מהם צעק על עובדת. העובדת הזאת נכנסת לפחד וחרדה, הזמינו אמבולנס כי היו לה לחצים בחזה. הלך אותו מנהל – ככה נמסר לי – ביטל את האמבולנס הראשון, הגיע אמבולנס שני. הזעקתי את שרה מלמטה, אמרתי לה: תעלי דחוף למעלה ותנסי להרגיע את העובדת הזאת. מאיימים על העובדים אצלנו.
 
היום יצא רעיון חדש של ההנהלה, אחרי 30 שנים שאני עובד בבנק. רעיון נחמד, של משלוח מנות בין היחידות השונות בבנק. מחלקות שלמות לא היו מעונינות לשלוח, ביניהן גם המחלקה שלי. אמרו שאנחנו לא במצב של שמחה, רגיעה. זה היה טוב בשנים קודמות.
 
הייתה פה הצעה טובה לחזור ל-1 בינואר, אבל רבותיי, בלי איומים. אם ועד עובדים, מבחינת החוק, הכריז על סכסוך עבודה, מותר לו לעשות צעד מסוים בהתאם לחוק, אם זאת הפגנה, אסיפת הסברה – לא שביתה כוללת. דרך אגב, במוקדנים, כשעשו אסיפת הסברה, השאירו שם חמישה תורנים, לא סגרו את כל המוקד.

אני שואל את מר גלברד ואת שרה לזרוביץ: זאת ההצעה שלי. מתוך צער על כל סכסוך עבודה, וקל וחומר שאנחנו רואים שכאן סכסוך העבודה הוא בהתחלה של גדילה ולבלוב של בנק גדול ומאוחד. זה לא שאנחנו רואים תחזית שהעסק מתמוטט, ואנחנו אומרים שכל אחד צריך להציל את עצמו, אלא העסק הולך לקראת מיזוג גדול. יש כמה בעיות, אבל זה הופך להיות בנק בין הגדולים. כל הרצון האופטימי הזה, צריך באיזשהו מקום לשכוח ולהתחיל מחדש.
 
אני רוצה תשובה ממר גלברד ומשרה לזרוביץ. אני מציע שלושה סעיפים: ביטול כל הצעדים המשפטיים, התלונות ההדדיות וכל מכתב שהיה בו משום איום, סנקציה או דבר כזה. זה הצעד הראשון. שתיים, הוועד מבטל כל סנקציה, השבתה, הפגנה מכל סוג שהוא, שתכנן. שלוש, חידוש הגישור על כל נושא שהוא במחלוקת בין ההנהלה והוועד. הכל מגיע לגישור, ובעוד חודש ניפגש כאן כדי לראות איך העניינים מתקדמים. האם אתם מסכימים?

זה שונה ממה שהצעת קודם.

אני מציע לקחת כל נושא במחלוקת לגישור.

אני מציע דבר דומה מאוד למה שאמרת. לגבי נושאים משמעתיים או משפטיים – הם נדונים בבית משפט. יש שם תביעות בגין דברים חמורים ביותר, אני לא רוצה להגיד מאיזה צד, בואו נשאיר את זה בצד. אבל אני מציע שנעבור את פורים בשלום. ניפגש בימים שני, שלישי, רביעי, חמישי – אין לי מושג מה יש לי ביומן וזה לא מעניין, אני מוחק הכל. נבוא בצוות מלא, ארבעה ימים רציפים מבוקר עד לילה, ונפתור את כל הבעיות. בזמן הזה אנחנו מבקשים שייפסקו כל העיצומים. אנחנו גם מזמינים את המוקדנים לחזור לעבודה. בואו לא נעשה את זה יותר מידי מסובך. המגשר הוא איש מאוד חכם, לדעתי אחד המגשרים החזקים ביותר היום במשק. אם כל אחד יידע שהוא בקצה והוא צריך להגיע לאיזשהו מקום, כל אחד צריך לוותר ולהתפשר. אני מאמין שתוך ארבעה ימים מאומצים אנחנו יוצאים להסכם מסודר.
 
בתקופה הזאת - למעט נושא עסקי אחד שקוראים לו win-win, תוכנית של גיוס לקוחות בין בנקים – לא נעביר עובד ממקום למקום, לא נעשה שום הדרכה שלא קשורה ל-win-win, אתן הוראה להפסיק את הישיבות בנושאי המיזוג, ויש המון ישיבות כאלה. אנחנו לא נפסיד עכשיו שני מיליון שקלים בהוראות לעיתונים, לרדיו וללקוחות להמתין עשרה ימים, את זה בואו נשים בצד. אבל כל יתר הפעילויות הארגוניות מוקפאות. אם נשב אותם ארבעה ימים, עם רצון לפתור את הבעיות, אני מאמין שבעבודה מאומצת אנחנו מסוגלים להגיע להסכם מלא.

אם להפסיק אז להפסיק הכל, לעשות הקפאה.

בואו לא ניכנס לכל הפרטים. הקפאה זה סטטוס קוו מעכשיו והלאה.

הוא אומר שבארבעה ימים תדברו על הכל, על טל ומטר – תעלו את העניין של טל אם הם רוצים. מיום שני שאחרי פורים יושבים ארבעה ימים, 24 שעות ביממה, עם הוועד. אתם ארבעה, הם ארבעה, ויושבים על הכל: על טל, על מטר, על הסנקציות, חוזים אישיים, קבועים וזמניים, מנסים לפתור את כל הבעיות. באותה תקופה כל העובדים חוזרים למקומם, אין שום השבתות, אין סנקציות. הם לא מקפיאים רק את ה-win-win. שרה לזרוביץ, את מסכימה?

אני רוצה להגיב על כמה דברים, ולהסביר למה אנחנו לא יכולים להיענות להצעה שלו, וללכת יותר לקראת מה שאתה, אדוני היושב ראש, הצעת בהתחלה. קודם כל שאלת מה קרה, מה מאיים עלינו, למה אנחנו פה. צריך להבין גם כאשר ויקטור מדינה היה מנכ"ל הבנק הוא לא היה סוציאליסט גדול, ולא התכוונו להפוך אותו לסוציאליסט, כמו שאין לנו כל כוונות להפוך את מר יונס לאיזשהו סוציאליסט ואוהב עובדים מושבע. הכוונה היחידה שלנו היא לייצג את העובדים שבחרו בנו, ולשדר להנהלת הבנק שהיא לא יכולה להכתיב לנו הסכמים.
 
ביחסי העבודה בבנק תמיד היו ויכוחים, אבל יש כללי משחק, וביחסי עבודה קיבוצים, ליד שולחן המשא ומתן היה שוויון בין שני הצדדים, בין ההנהלה לוועד. לצערי, מר גלברד התבטא לא פעם: מה שהיה אצל מדינה לא יחזור, היו לכם יחסים של קח ותן, אצלנו זה לא יהיה. מה הם רוצים? הם רוצים אווירה, שעושים לך טובה שאתה עובד, יחסי עבודה פטריארכליים. לא שאנחנו מועסקים בזכות, כאילו בחסד. מצד אחד מרדימים את כל העובדים, אומרים להם שארבע שנים לא יפטרו אף אחד, רק קידומים. מצד שני, פוגעים בחברי ועד, יושב פה עובד מושבת, והוא לא היחיד.

מי השבית אותו?

כשעושים עיצום לגיטימי בבנק, כמה זמן קודם לפי חובת תום הלב צריכים להודיע להנהלה? חמש דקות לפי שרה.

לא תעשה הסכם בלי שרה.

אני לא רוצה לעשות הסכם בלי שרה, אל תכניס לה את זה לראש.

מצד אחד, מרדימים את העובדים ואומרים להם שהכל יהיה בסדר, מצד שני פוגעים בחברי ועד. ההנהלה, שהבטיחה בראש חוצות - - -

אתם תשעה חברי ועד, חוץ מהמקרה של אבי, היו עוד פגיעות?

בשאול שאולי מבנק טפחות.

אולי תספר מה הפגיעה?

אולי תיתנו לדבר? אתם רוצים לדבר בגישור, אולי תיתנו לי גם עכשיו לדבר?

בגישור נדבר על הכל, גם על זה.

אני רוצה לדבר על כמה דברים שנאמרו פה. אני חושבת שמדינת ישראל הפסידה כמה שחקני תיאטרון מעולים. מה שחשוב להבין - - -

שרה, תביני, גם הם לא טמנו ידם בצלחת, אבל את צריכה להבין שדיבורים כאלה לא עוזרים. הרי אתם נשארים אתם, הם לא הולכים למכור כרגע את הבנק ואתם לא הולכים לעזוב את הבנק. אתם הולכים להישאר מחותנים לעשר השנים הקרובות. דברים שאומרים תוך כדי ריב, אחר כך מפריעים לשלום. בואו נתחיל מרגע זה לרדת מרמת הפגיעות .
 
אני שומע את אבי, ואני אומר שהוא פגוע מאוד, אני מבין את הפגיעה. אבל הם אומרים לך ארבעה ימי דיונים, מה מפסידים? נניח שעכשיו המצב נורא ואיום, אתם מפעילים אותנו – אני לרשותכם תמיד – ומפעילים את חטיבת הבנקים, את הסתדרות הפועל המזרחי, ההסתדרות הכללית, הכל לרשותכם, אתם לא מאבדים אף אופציה. מה הם אומרים? נשב ארבעה ימים, מה יקרה בארבעה ימים האלה? אם הם היו אומרים ארבעה חודשים, מי יודע מה היה קורה. הם מקפיאים הכל, הם לא מפטרים אנשים שכבר קודמו, אבל ידונו בזה. יכול להיות שתמורת טל ומטר תקבלו כפיצוי את משיב הרוח. אני הצעתי אחרת, הם מציעים אחרת, אני פונה אליכם, ברגע שהם מציעים ארבעה ימי דיונים על הכל, אני מבקש מכם לקבל את זה. ביום חמישי אתם גומרים, ביום שני שאחרי זה, אם אתם פונים אליי, יש ישיבה נוספת כאן.

קודם כל, סכסוך עבודה הוכרז בספטמבר, היום אנחנו נמצאים לקראת סוף מרץ. אני רוצה שתבין איזה צעדים נקטנו עד עכשיו. ב-30 בדצמבר, פעם ראשונה העובדים מכונסים לאסיפת הסברה, יום אחד הבנק מושבת. הפעם השניה שנקטנו צעדים הייתה ב-14 בינואר, יום שישי, שחצי בנק מושבת בו ממילא. עשינו את זה כדי לשנות להם קצת את סדר היום. הם ישבו בים המלח, עשו הפרד ומשול עם המנהלים, עשו להם אסיפת הסברה, אז עשינו גם אנחנו אחדות עם חברת המחשבים, וסגרנו את הבנק. ב-18 בינואר, כל המערכת הבנקאית, לאות הזדהות עם העובדה ששאול שאולי נתקל בבריונים בבואו להיכנס לסניף הבנק, שבתו שעתיים. זה מה שעשינו עד עכשיו. בנוסף עשינו אסיפות הסברה חלקיות, לא כל הבנק.

שלא יהיה ספק קל שבקלים שאני מבקר אתכם על מה שעשיתם.

אני רוצה להגיד את הצעד ההתקפי שלהם, זה לא צעד הגנתי, שההנהלה רוצה להתגונן ממעשי הוועד. שתבין על אילו מעשים מדובר.

בסדר, אבל אם אחרי ארבעה ימים ולילות הם יישארו באותה גישה ולא יבואו לקראתכם, הכל תעשו, ותעשו פי 100 מהפעולות האלה, והם יפסידו את הראש שלהם.

מה שהיא מציעה זה לתת למישהו פרס על התנהגות לא טובה. הם בצעד התקפי לקחו 100 עובדים, שיצאו לשעה - - -

הוצאנו 100 עובדים?

45 עובדים - - -

אז מה את רוצה שהם יעשו עכשיו?

100 עובדים יושבים בבית בגללך. אני רוצה להסביר, הם כל הזמן נכנסים לדבריי. עובדי המוקד קיבלו מכתב אזהרה, שאם הם עושים עיצומים ההנהלה לא רוצה לקבל מהם - - -

זה חוקי. מה עורך הדין שלך אמר לך?

זה חוקי.

תודה רבה.

אתה מבין איך אנחנו מנהלים משא ומתן? שכל פעם לא נותנים לנו לדבר, רוצים להכתיב, אבל אני רוצה להסביר. זאת לא שאלה של כן ולא. לקחנו 45 עובדים, כשהיו שם 50 איש במשמרת, השארנו חמישה תורנים. למה באנו אליהם בכלל? כי הם היחידים בבנק, מכל 3,000 העובדים, שקיבלו את המכתב המסוים הזה, לא אף אחד אחר. אמרנו שנסביר להם מה המשמעות של המכתב. כינסנו אותם, בשונה מאחרים שהשבתנו יום שלם, לשעה אחת. כשבאנו חזרה - - -

באמצע שעות העבודה בלי הודעה מוקדמת.

כשבאנו חזרה, הם - - -

אני מצדיק את מה שעשית, את לא צריכה לחזור על זה. נכון עשית.

היושב ראש הציע לכם הצעה, למה אתם לא מקבלים אותה?

הוא הציע לחזור לינואר, אני מוכנה לקבל את ההצעה שלו, אתה לא מוכן. אמרו לעובדים: אתם רוצים לחזור לעבודה? תתחייבו – בניגוד לחופש ההתארגנות – שאתם יותר לא עושים עיצומים. אז מה הוא רוצה ממני עכשיו? שאני אתחייב שאין עיצומים שלושה ימים, בתמורה הוא יחזיר את העובדים האלה חזרה, והעיצום היחיד שהעובדים עושים בבנק זה לא לעשות את ה-win-win, אז גם את זה הוא רוצה שאני אפסיק. ומה הוא נותן לי? דיבורים? הוא יגיד לעובדים: הוועד שלכם נכנע, הוועד שלכם הפסיק את כל העיצומים, על מה, על דיבורים? על זה שהוא עושה לי טובה שהוא מדבר אתי?

מה אתם עושים כאן? אתם מדברים. אבל זה לא הפורום, זה לא אני, זה לא שייך, אתם לא יורדים לפרטים כי זה לא המקום. אם הוא היה אומר לך שמפסיקים הכל ונכנסים לארבעה חודשים, היית צודקת. את צודקת, אבל דווקא הצודק צריך לבוא לקראת האחר. לפעמים צריך להיות חכם ולא צודק, כמו הסיסמה. את הולכת לחיות עם האנשים האלה, אז מה הם מבקשים?

מה הוא נותן?

כלום, ארבעה ימים דיבורים. מה את מפסידה? באתם לפה והפסדתם שעתיים. אם היית מפסידה חודש, חודשיים הייתי מבין. את יכולה לחזור ולהעצים את הבנק, לעשות אסיפות ברמת-גן וכל מה שאת רוצה לעשות ביום חמישי בלילה. הדיון הראשון יהיה ה-win-win, ביום שני בבוקר.

ה-win-win לא במחלוקת.

אז זה ייגמר בחמש דקות.

אתם צריכים להקפיא את החוזה, ביקשנו מכם קודם.

לא מקפיאים, את לא מנהלת את הבנק, מנסים להגיד לך את זה כל הזמן.

אני לא מתיימרת. יש לך מנטרה ותירוץ, שכאילו אני מנסה. בחיים לא ניסיתי.

ההזמנות לתקשורת יצאו, מה את רוצה?

מה יותר טוב? שהעובד יישב מול הלקוח ויגיד שיש עיצומים?

אני אופיע בפני האסיפה, ואגיד שלבקשתי דחו את הכל בארבעה ימים ולילות. שום חוזר לא מוציאים מרגע זה ואילך.

זה יצא כבר.

אז אי אפשר להחזיר את זה עכשיו אחורה. ההצעה שלהם היא משא ומתן ללא תנאים מוקדמים. יכול להיות שהדיון הראשון יהיה האם ה-win-win פוגע בנו, השני יהיה איך מחזירים את אבי ורבר, השלישי יהיה הפגיעות על שאול שאולי – אתם צודקים, תנו את הארבעה ימים, דווקא מתוך עוצמת הצדק.

הם מבטלים את ההשבתה במוקד?

בוודאי.

אגיד לך איפה הנקודה. יש להם היום קרוב ל-20 שמודרכים על מנת להכשיר אותם בתור מוקדנים שיחליפו את המוקדנים הקיימים. אנחנו מבקשים להקפיא גם את הדבר הזה.

יש לנו תוכנית לגיוס עוד 50 מוקדנים. הם לא יפגעו ברבע משרה - - -

הם ילמדו את העבודה במשך השבוע ימים, אני לא מוכן שהם יעבדו במקומנו. אני רוצה הקפאה של הכל.

בסדר, אני לא מכניס אותם למוקד.

וגם לא מדריך אותם.

תנו לי לדבר. יש במשא ומתן קרע ובעיות ביחסי אנוש, ואז אדם רואה צל הרים כהרים. אתה אומר שאתה מתפתח, וכל המוקד הוא כדי לחסוך כוח אדם בסניפים או להרחיב את הסניפים – אני לא מבין בזה – אז אתה אומר שאתה רוצה עוד 50 מוקדנים וכבר מכשיר 20. הם חושבים, שמאחר והמוקד הפך לנקודה בה מתרכזות כל הסנקציות כרגע, הם אומרים שאתם מדריכים 20 אנשים כדי שתכניסו אותם במקום המוקדנים המושבתים.

אז אתה מציע שנחזיר הביתה אנשים שקלטנו?

שישבו בבית ארבעה ימים, מה קרה?

שאול, אתה מנהל עם עצמך משא ומתן.

מאחר ואני בטוח שבסוף ארבעת הימים יירד העניין של המוקדנים מפני שהכל ייגמר לטובה, ואז לא תהיה בעיה. הם מבקשים ממך, ואני מבקש שתבואו לקראתנו, שבמשך שבוע ימים, עד יום חמישי הבא, אתה אומר לאנשים שקלטת שהקורס מתחדש בעוד שבעה ימים.

הקורס נגמר.

אז אתם לא מכניסים אותם.

שאול אמר שהם לא ייכנסו למוקד.

אז זה בסדר. האם אתם מקבלים את זה?

לא ייכנסו, לא בירושלים ולא בתל-אביב.

אני רוצה שההנהלה, כמחווה של רצון טוב, לא תכריח אותי לפתוח חשבונות עובר ושב ללקוחות טפחות.

יצא מבצע פרסום של מיליוני שקלים, איך אפשר לעשות דבר כזה?

אתם הולכים עכשיו סעיף אחר סעיף, ואני אומר לך שאני לא האיש שמתאים, שמבין ומגשר.

הנה אתה מצליח, אז אולי מי שלא מבין צריך לעשות את זה?

אני מבין שיש המון בעיות, אני מציע – מתוך הצדק שלכם – שתגלו את עצמת הצדק. הם מקבלים על עצמם שמיום שני ארבעה אנשים מההנהלה וארבעה נציגי עובדים, במשך ארבעה ימים וארבעה לילות יושבים עם המגשר על הכל, חוץ מה- win-win.

אנחנו לא מסכימים.

כן - כן, לא – לא, אני לא יכול להכריח. מכסימום, מה קורה? אני נותן לכם את הכנסת כאן ביום שני הבא כדי לשמוע אם צריך, ועד יום חמישי בלילה יהיה משא מתן ללא תנאים מוקדמים. מכאן אני אומר לבנק - אתה אמרת את זה מר גלברד,שמגיעים לאמצע, ברור שבכל פשרה מגיעים לאמצע - אבל אם אתם חולמים וחושבים שהכנסת לא תעמוד נגד העניין הזה של דיכוי עובדים, של פגיעה, אז אתם טועים. אבל אם אתם הולכים בכנות למשא ומתן של ארבעה ימים וארבעה לילות, אני חושב שזה יהיה בסדר. ולא מכניסים למוקדים את האנשים החדשים.

ה-win-win עובד, אין עיצומים עליו. פה יש כפל לשון, הגברת לזרוביץ אמרה שאת העיצומים על ה-win-win היא ממשיכה. אז אין מה ללכת למשא ומתן, זאת לא הייתה ההצעה של היושב ראש.

זאת לא ההצעה של היושב ראש, זאת ההצעה שאתם העליתם.

אם יבוא לקוח מה יגידו לו? תמתין ארבעה ימים? איך אפשר לעשות דבר כזה?

אני רוצה להציע הצעה. הגישור התקיים עד לפני שבוע ימים. בואו נחזור למצב שהיה לפני שבוע, ונמשיך את הגישור. הרי הגישור הופסק בגלל מה שקרה בצד שלהם.

את לא יכולה לדבר - - -

למה אמרת חלק מהדברים?

את אמרת שהגישור תקוע.

מי דיבר על הארכת תוקף ההסכם? הוא דיבר. את רוצה שאגיד גם במה הוא התנה את זה?

את מאבדת שליטה, וחבל. אסור לדבר על הגישור ליד השולחן הזה, אנחנו חתומים על זה.

אז למה דיברת על הארכת תוקף ההסכמים הקיבוציים?

אני אמרתי את זה ואני לא יודע מה קורה בגישור.

האם ה-win-win פוגע במי שעובד?

ועד עובדים, כאשר הוא רוצה לעשות הסכם עם הנהלת הבנק והוא לא מצליח לשכנע בטוב נוקט עיצומים. אמרנו להם: אתם רוצים למזג בנק, אנחנו לא הפרענו לכם, בהרבה מקומות זה לא הלך כל כך חלק. אנחנו לא מתערבים בהחלטות ניהוליות, למרות שמנסים לצייר אותנו ככאלה. זאת החלטה עסקית שהחלטתם, אם היא לא פוגעת בעובדים אנחנו מסכימים. כל החודשים האלה אמרנו שאם לא יהיה הסכם לא ניתן למזג את הבנקים בפועל, לא ברמה המשפטית. בעצם מבצע win-win אומר שלא רק ברמה המשפטית יש מיזוג, גם ברמה המעשית. זה הדבר היחיד שהורינו לעובדים שהם לא עושים.
 
מה שאתה הולך עכשיו לעשות לעובדים זה להגיד להם: נתתי נוק-אאוט לציבור העובדים. זאת פגיעה מורלית. אתה אומר לעובדים שבאנו לוועדת העבודה והרווחה, והיא בעצם - - -

אני אגיד לך מה את אומרת לעובדים, אני מציע סיכום. באת לוועדת העבודה והרווחה, הוועדה שמעה על הסכסוך בבנק המזרחי והגיעה למסקנה – אני אומר את זה על דעת יושב ראש הוועדה – שנעשו צעדים משני הצדדים הפוגעים אחד בשני. חלק מהפעולות שנקטו העובדים נעשו מתוך הרגשה או מתוך עובדות, שהם מאוימים על ידי ההנהלה.

אנחנו לא מסכימים לזה.

אתם לא מסכימים, אבל את זה אני אומר. תנו לי לסכם. יחד עם זאת, הצהירה ההנהלה בפני הוועדה כי כל הפעולות שעשו הן פעולות שלא נועדו לפגוע בעובדים, והעובדים ראו אותן ככאלה בטעות.
 
אי לכך, מציע יושב ראש ועדת העבודה והרווחה לשני הצדדים לקבל את הצעת ההנהלה למשך ארבעה ימי דיונים אינטנסיביים, בצוותים של ארבעה מול ארבעה, כדי לפתור את כל הנושאים השנויים במחלוקת, מתוך הנחה שהנושאים ייפתרו והסכסוך ייעלם, לטובת הבנק.
 
ועדת העבודה והרווחה עומדת בשבוע שאחרי אותו יום חמישי, 31 במרץ 2005, לרשות הוועד פעם נוספת, במידה והדברים לא ייפתרו.
 
יחד עם זאת, כדי להגיע לרצון טוב משני הצדדים, פונה יושב ראש הוועדה לשני הצדדים להפסיק את הכל הפעולות שיש בהן משום עיצומים, השבתות, הפסקת עובדים. לכן, מצד אחד העובדים המודרכים למוקדים לא ייכנסו עד סיום המשא ומתן האינטנסיבי לעבודה במוקדים - - -

וכל פעילות לשינוי המבנה הארגוני.

נכון, ומצד שני לא תהיה כל פעילות לקיום - - -

נעשתה פעילות.

מכאן ואילך. במשא ומתן תעלה את זה, אולי ייתנו לך פיצוי לעניין הזה? הם לא יודיעו לאדם שהודיעו לו לפני יומיים, שעכשיו זה מבוטל. אתה לא מבין את זה? אני כן מבין את זה. אבל מכאן ואילך, שום פעילות ארגונית שיש בה שינוי לא נעשית למשך אותו שבוע. את כל הנושאים מעלים, כולל פיצוי על צעדים שנעשו. או שיחזירו את טל ומטר או שייתנו לך משיב הרוח.
 
יחד עם זאת, כאות של רצון טוב, פונה יושב הראש לוועד לא לפגוע במהלך התקין של מבצע win-win, למשך שבוע ימים בלבד. המשך יחסו של הוועד למבצע win-win ייקבע לפי תוצאות המשא ומתן.
 
זאת הצעתי. אתם מקבלים אותה? ההנהלה מקבלת. מקבל הוועד?

אני רוצה להתייעץ.
 
 
הישיבה נפסקה ב-16:20 ונתחדשה ב-17:30)

אני מחדש את הישיבה. אני מביע כעס וצער על ההודעה לעיתונות, שהנהלת הבנק הזדרזה לפרסם עוד בטרם הסתיימה הישיבה. אני רואה בכך זלזול בכנסת ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

היה פה שיבוש בפרסום הדברים. צריך לחשוב איך לתקן אותו, ואנחנו נתקן אותו.

הבנק יתקן את ההודעה שהוא הוציא, כפי שאמר מר גלברד.

בכל מקום אליו נשלחה הודעה, הבנק יתקן אותה.

אני מבקש שזאת לא תהיה הודעה בנוסח הסיפור שמספרים על רב אחד שאמר בבית הכנסת שחצי מהקהל הם גנבים. מאוד כעסו עליו ובשבוע שאחר כך אמר שהוא מתקן את דבריו, וחצי מהקהל הם לא גנבים.

צריך לטפל בהודעה.

הבנק יתקן הודעתו, ועם התיקון כל דבר אחר יתוקן. אני לא נכנס כרגע , מתוך כוונה שהסכסוך ייפתר, להאשמות, צדק. כל אחד נשאר עם הצדק שלו, עם כלי הנשק שלו. מה שאנחנו שאלנו אם אפשר בגישור אינטנסיבי של ארבעה ימים, שיושבים ארבעה מול ארבעה, לגמור. אני מברך אתכם שזה ייגמר, ואם לא ייגמר כל אחד חוזר למקומו. להשבית את המוקד אפשר בעוד שבוע אפשר פי מאה.
 
לצורך העניין הזה קבענו כמה דברים. בתוך הקביעה הזאת של ארבעה ימי דיונים אינטנסיביים בהם הכל עולה, אמרנו שכל הסנקציות, המינויים הארגוניים, העיצומים, כל דבר ארגוני או סנקציוני מתבטל. העובדים שהודרכו לא נכנסים לעבודה במוקדים בזמן המשא ומתן, אלא אם כן יוחלט על כך בהסכמת שני הצדדים. יחד עם זאת, דובר על כך, שכדי לא לפגוע בהנהלת הבנק שפרסמה את העניין ורואה בו נושא חשוב, הנושא שאין בו שום עניין ארגוני אלא רק ביטול סנקציות, לא יהיו סנקציות כלפי win-win. בימים האלה תרשמו מי שרוצה לטובת חיזוק הבנק.
 
אמרתי שבמידת הצורך, אחרי המשא ומתן, הוועדה עומדת לרשות הצדדים. שני הצדדים מקבלים על עצמם לראות בבנק, בקידומו ובשגשוגו את מטרותיהם. הנהלת הבנק הצהירה שהיא רואה בהמשך ההתנהלות בהסכמים קיבוציים את המשך יחסי העבודה עם הבנק. אני חושב שבכך אפשר לסיים. הפסקנו בזה שהוועד לא נתן תשובה, אז אנחנו מחדשים את שאלתנו לגברת שרה לזרוביץ.

אני למדה מהנייר שהופץ לעובדים, שחבר הכנסת יהלום קרא לוועד העובדים להיענות להצעת ההנהלה. זאת אומרת, שאתם עוצרים את כל המשך קידום המיזוג, למעט ה-win-win?

אנחנו עושים בדיוק כמו שחבר הכנסת יהלום אמר.

אם כתבתם הצעת ההנהלה, יש פרוטוקול, אפשר לקרוא בדיוק מה שאול גלברד הציע. הוא הציע שלמעט ה-win-win ההנהלה עוצרת את כל המהלכים של המיזוג.

ומה אני אמרתי?

זאת ההצעה, מה לא בסדר בזה?

מה ההבדל?

כשהוא אומר שהוא מפסיק את כל הפעולות שמקדמות את המיזוג, זאת אומרת כל הישיבות לקידום המיזוג, כל העברות - - -

איך יהיה לו זמן אם הוא יושב אתך 24 שעות?

מה, רק הוא פועל בבנק? אין לו צוות גדול? בטח שהכל ממשיך. את זה הוא רוצה, הוא לא רוצה לחדד את זה, הוא רוצה להמשיך את המהלכים. אני אומרת, שההצעה שהוא הציע, שהבנק עוצר את כל המהלכים - - -

זה ברור.

לפני שעה וחצי אמרתי את זה לעורך הדין שלך.

אמרתי שיוקפאו כל הצעדים הארגוניים הנובעים מהמיזוג. מה את דואגת?

צעדים ארגוניים זה לא מספיק מחודד. יש כל מיני צעדים שקושרים את המיזוג. כל פעילות של עובדים שצריכה לקדם את המיזוג לא תתבצע, למעט win-win.

אם צריכים לשבת שני מנהלים ולעשות תכנון.

לא יתבצע ארבעה ימים.

תפרטי לי. אנחנו לא הולכים עכשיו להפריד את המיזוג, המיזוג הוא עובדה קיימת וכל הרעיון הוא איך אנחנו פועלים למען גיבוש המיזוג, על זה אין ויכוח. יש ויכוח בצעדים ארגוניים וצעדי כוח אדם, שבעקבות המיזוג קובעים עובדות של דרגות, תפקידים, מעמד. כל זה מוקפא.

גם תוכנית עבודה בין שני מנהלים, מנהל מהסקטור הזה עם מנהל מהסקטור בטפחות. כל פעולה בנושא טפחות מוקפאת לארבעה ימים.

לי יש חשבון בבנק המזרחי, ובסניף טפחות יש לי משכנתאות. שלחו לי מכתב שיש מבצע חדש, למי שיש משכנתאות בטפחות לא יהיה לו אובר-דראפט.

זה ה-win-win.

אני הולך עכשיו לפקידה ומבקש לסדר לי את ה-win-win. היא אומרת לי שהיא צריכה להתקשר לבנק טפחות לשאול איזה הלוואות יש לי. זה מותר לה? אז מה אסור לה?

זה מותר, זה win-win. אבל יש למשל מוקדן בחטיבת מוקדנים בבנק המזרחי, ויש בבנק טפחות ורוצים לעשות תיאום - - -

יכול להיות שתגיעו למסקנה שכאן לא נכנסים בנק טפחות - - -

למשל, יש סקטור נדל"ן פה וסקטור נדל"ן שם.

לזה הם התחייבו.

יש דברים שכבר אוחדו, לא נגיד להם שסוגרים לחמישה ימים ולא מדברים אחד עם השני. אבל יש ישיבות משותפות לצורך קידום עניין מסוים שקשור למיזוג או הדרכות, יש כל מיני עניינים של קידום המיזוג.

את זה לא עושים. זאת אומרת, אם אפשר להגדיר שכל מה שכבר קיים עושים, כל מה שלקידום המיזוג – מחכים.

בואו נשתדל לעבוד באמון שזה מה שהולך לקרות, ואלה ההנחיות שאני הולך לתת. במקביל נוציא הודעה בסגנון: "בשעה טובה ומוצלחת – זה יכול לתקן את מה שקרה קודם – הגענו להסכמה משותפת עם הוועד להתרכז במאמץ מיוחד לפתרון הבעיות תוך ימים ספורים, ובעבודה אינטנסיבית, כפי הודעת יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. שני הצדדים קיבלו את ההודעה ומקווים שהמאמץ יצלח. פורים שמח". וכולם שותקים לשבוע.

אבל איך אתה מרגיע את הוועד באותו שבוע?

אני מודיע למנהלי החטיבות, חברי ההנהלה ומנהלי אגפים שאם יש ישיבות אני מבקש לדחות אותן בכמה ימים, לא לקיים אותן בשבוע הבא. הדרכות זה בשליטה שלנו, חלק ניכר מהדברים זה בשליטה שלנו, שלא ייעשו שבוע. אם יש משהו שמוטל בספק, אבקש לפנות אליי. אם נהיה בספק אפילו נשאל את חברי הוועד אם זה נראה סביר או לא.

האם אנחנו יכולים לברך על המוגמר?

אנחנו רוצים לראות את ההודעה. אני מציעה שכל צד יציג את הניסוח שלו.

אוי ואבוי.

שתהיה בהודעה התנצלות שלהם.

תוסיף שההודעה הקודמת מקורה בטעות.

להודעה שאתה הקראת, אני מבקש להוסיף למטה שורה: הודעה זאת היא הודעת הסיכום המבטלת כל הודעה קודמת שהוצאה לעיתונות.

על ידי שני הצדדים.

אני מבקש מכל יועצי התקשורת להפסיק לחמם את האווירה.

אני לא מוכנה לניסוח הזה.

אני קורא את הניסוח שמציעה שרה. "הנהלת הבנק וארגון העובדים הסכימו להיענות לפניית יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לעשות מאמץ משותף לפתור את כל הנושאים הנמצאים במחלוקת במשא ומתן רצוף במשך ארבעה ימים". ההסכמות שאמרתי רשומות, ו: "הודעה זאת מבטלת כל הודעות שהוצאו היום על ידי הצדדים". מקבלים?

בסדר.

הסיכום שהיושב ראש הקריא זה הסיכום, וההודעה לעיתונות היא הודעה לעיתונות.

אני רוצה שיהיה כתוב שעובדי המוקד חוזרים לעבודה סדירה.

תודיעי להם לחזור.

אתה סגרת את המוקד, אני לא יכולה להודיע להם אם אתה לא מודיע להם. אתם הקמתם מוקד חליפי.

את השבתת את המוקד.

מר גלברד, אתה מוכן להודיע כאן שמבחינת ההנהלה המוקד חוזר לפעילות?

ככל שהעובדים מפסיקים את העיצומים.

ללא תנאים מוקדמים.

אנחנו לא מכניסים את זה להודעה, כי חבל להתחיל להעלות - - - העובדים חוזרים לעבודה.

אם אחרי שבוע לא מגיעים להסכמה, שוב משביתים אותם?

אז אחרי שבוע נדבר.

אבי, מה חסר?

קודם כל, בפתיח של הישיבה היה לנו הסיפור של ההודעה שיצאה לעיתונות. אצלי בלב זה משאיר הרגשה מאוד כבדה עם מה אני יוצא מהשולחן הזה. דבר שני, יש עניין שעוד לא סיכמנו מתי דנים, הייתה לנו הצעה שרוצים להתחיל לדון מחר, לא לחכות עד יום שני.

עכשיו אתה מעלה דבר חדש.

לא חדש. היה נושא עובדי המוקד. ההצהרה של הבנק שהם חוזרים ללא תנאי לעבודה.

ברור שהם חוזרים. מה זה תנאי?

אותם עובדים שהיום מושבתים יחזרו לעבודה, ואם נניח שחס וחלילה בעוד שבוע המשא ומתן לא צלח, שההנהלה לא תשבית אותם עוד פעם.

אמרו לעובדים שיחזרו לעבודה רגילה בתנאי שיחתמו על התחייבות שלא עושים עיצומים.

אבל לא ביקשנו את זה, אמרנו שחוזרים לעבודה.

אני קובע. העובדים חוזרים ללא שום חתימה שלא הייתה לפני שנה.

בעקבות הסיפור של המודעה, עובד יחזור מחר בבוקר, תהיה אסיפה של ההנהלה שתנזוף בהם למה שבתו. אני לא רוצה שייווצר מצב שאותם 110 אנשים שהיו מושבתים יחזרו מחר בבוקר לעבודה, ובמשך תקופת הצינון תהיינה להם אסיפות הסברה מצד ההנהלה, שיתקיפו אותם על מה שהם עשו, או יסבירו להם כמה טוב שהם לא עשו או כן עשו. זה מה שאני מבקש.

מקובל?

חד-משמעית. לא רק שמקובל, אלא שלא חשבנו לרגע לעשות את זה.

תודה רבה, הישיבה נעולה. ביום שני מתחיל משא ומתן של ארבעה ימים, ותדווחו לי על התוצאות. אני מברך את העובדים על המאבק שלהם, אני מברך את ההנהלה על הניהול של הבנק. תחזקנה ידיכם, חג פורים שמח לכולם.
 
 
הישיבה ננעלה בשעה 18:10.