כנסת פתוחה

יום המים הבינלאומי


5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
22.3.05
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 413
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, י"א באדר ב' התשס"ה (22 במרץ 2005), שעה 12:30

יום המים הבינלאומי

חברי הוועדה: ראלב מג'אדלה – היו"ר
לאה נס
טלב אלסנע

אלכס לבנטל - ראש אגף בריאות הציבור, משרד הבריאות
שלום גולדברגר - מהנדס ראשי לאיכות הסביבה, משרד הבריאות
שמעון טל - נציב המים
אבנר עדין - יו"ר הוועדה לעדכון תקנות מי השתייה ויו"ר האיגוד
הישראלי למים
רמי הלפרין - מזכיר הוועדה
שמעון צוק - רכז קבוצת המים, קואליציית ארגונים לפיתוח
בר-קימא
ליאורה אהרון - ארגון לשמירת איכות הסביבה והמים בגליל
סלמן אבו חמד - הכפרים הבלתי מוכרים בנגב
הלל שובל - ראש החוק למדעי הסביבה, המכללה האקדמית
"הדסה" ירושלים
אלכסנדר קושניר - מהנדס ראשי במינהל משק המים ברשויות
המקומיות

יפה שפירא

רויטל יפרח








יום המים הבינלאומי

צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. זו ישיבה חגיגית לרגל יום המים העולמי בנושא איכות המים. כמובן מדובר במי השתייה. אנחנו יודעים, שלאחרונה, לפחות מאז שאני עומד בראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, יש התעניינות רבה לגבי מי השתייה, איכותם. את הנסיבות והסיבות אתם יודעים ומודעים. אנחנו שומעים מדי יום, לצערנו, על מפגע סביבתי זה או אחר, פעם תחנת דלק ופעם מזהמים, פעם מי שפכים והרשימה ארוכה לצערנו הרב, ולכן ראינו בכנס זה חשיבות גדולה מאוד כדי להעלות את המודעות וכדי לאפשר לגורמים שעוסקים בזה ימים ולילות, לבוא לידי ביטוי ולדווח לנו ולעדכן אותנו להשכיל אותנו להעמיד אותנו על הדברים. בדיון נוטלים חלק דוקטור אלכס לבנטל, ראש אגף בריאות הציבור במשרד הבריאות. מר שמעון טל, נציב המים. פרופסור אבנר עדין, יו"ר הוועדה לעדכון תקנות מי השתייה ויושב ראש האיגוד הישראלי למים. מר יורם צוק, קבוצת המים. קואליציית ארגונים לפיתוח בר-קיימא. מר שלום גולדברגר, מהנדס ראשי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות.

מכבדים אותנו בהשתתפותם חברי הכנסת, חברי ועדת הפנים ואיכות הסביבה: חבר הכנסת טלב אלסנע, חברת הכנסת הדוקטור לאה נס. אתם יודעים שחברת הכנסת נס עומדת בראש ועדת המשנה לטיפול במפגעים סביבתיים. אני מקווה שיצטרפו אלינו חברי כנסת נוספים ואני מקווה, שבקהל לא יושב מישהו צנוע מהם, שאני לא רואה אותו.

אתנו גם חברתנו יפה שפירא, מנהלת ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

אורחים נכבדים ויקרים, ברוכים הבאים למשכן הכנסת. אני רוצה לקוות ולהאמין שהיום תצאו מכאן עם מטען חדש, עם סיפוק נוסף. יפתח את הכנסת דוקטור אלכס לבנטל, ברכות.

אדוני היושב ראש, חבר הכנסת ראלב מג'אדלה, חברי הכנסת הנכבדים, חבר הכנסת טלב אלסנע וחברת הכנסת לאה נס, שאני חושב שאתם צריכים לכבד אותה על מלחמתה הבלתי פוסקת של שיפור בנושא מפגעי הסביבה. היא עושה עבודה מצוינת. תודה.

חבריי לשולחן הנשיאות, נציב המים, פרופסור עדין, מר צוק, שלום גולדברגר, אני רוצה לברך בהזדמנות זאת גם את הסטודנטים של שנה ראשונה ושנייה לאיכות הסביבה ממכללת "הדסה". חבריי ממשרד הבריאות, מפקחי ומהנדסי המחוזות והנפות, חברי הוועדות, אני מתכבד להביא בפניכם את ברכת השר והמנכ"ל של משרד הבריאות ליום המים העולמי, הנחוג מידי בשנה ב-22.3.05 בכל העולם. אמנם ביהדות שמחת בית השואבה היא בסוכות אבל בעולם זה נחוג בתחילת האביב ולא בסתיו. הדבר מצביע על חשיבות הולכת וגוברת של נושא המים בעולם, שיחד עם כל התהליכים האקלימיים שעוברים עלינו, כולל החימום הגלובאלי והתיעוש, משאבי המים שלנו נמצאים בסכנה יותר ויותר וצריך לשמור עליהם.

הידע הזה שהולך וגובר בנושא המים ובחשיבות המים ידבר נציב המים מר שמעון טל. אנחנו נדבר גם על הנושא של הידע שהולך וגדל בנושא של איכות המים ואני חושב, שדוח הסיכום של הוועדות ושלושת הפרופסורים שעומדים בראש הוועדות יתנו פה סיכום. זה נושא חשוב מעין כמוהו. אנחנו השקנו את הוועדה הזאת בשנה שעברה בראשות ועדת הפנים ואיכות הסביבה, עם חבר הכנסת דוקטור יורי שטרן. קבענו, שמדי שנה הוועדה תיתן דוח ביניים והשנה, היא תיתן את דוח הביניים ויש את זה בחוברת. פרופסור עדין ינצח על המלאכה.

האו"ם החליט לפני מספר חודשים שהעשור הזה, שמתחיל היום, מה-22.3.05 ועד 22.3.15 יהיה עשור של מים. הסיסמה היא: water for life ובעברית: מים לחיים. המים הוא משאב חיים וגם הים מתחיל להיות משאב חיים בנושא של מים. אנשים טוענים שהים לא קדוש ואפשר להשליך בו את הכל. אנחנו נראה בהרצאות של היום בנושא של התפלת הים ונדבר על עבר ועתיד, שלא חוכמה ללכלך את הים ואחרי זה לטהר אותו. לכן, אנחנו רואים בזה חשיבות עליונה.

לסיכום, אני רוצה לברך את כל מי שעושה במלאכה לקידום המים בישראל. לחבריי, המפקחים ומהנדסי בריאות הסביבה במחוזות ובנפות. לאנשי המשרדים השונים שעוסקים בזה, לאנשי האקדמיה. לארגוני ה"ירוקים", שעומדים על המשמר בנושא הזה ולסטודנטים לבריאות הסביבה, בתקווה שבסיום הלימודים הם ירתמו למלאכה הזאת, לשמור על המשאבים שלנו כולל משאבי המים. לאנשי המעבדה שבתוכנו ולכל אחד ואחד מכם. תודה ליושב ראש הוועדה ולמנהלת הוועדה, שממשיכים את המסורת הזאת. נאחל לכולנו ישיבה חגיגית ופורה. תודה רבה.

תודה לדוקטור אלכס לבנטל. אני מתכבד להזמין את נציב המים, משר שמעון טל, בבקשה. הצטרף אלינו מר רמי הלפרין, מזכיר הוועדה. ברוך הבא.

שלום לכולם. אני רוצה לברך את ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת ואת חבר הכנסת ראלב מג'אדלה שעומד בראשה, על קיום האירוע הזה. אני חושב שזה אירוע שנחוג בעולם מדי שנה, אבל הוא צובר יותר ויותר תאוצה גם בישראל.

נושא המים נמצא בכותרות. אין כמעט בוקר שאנחנו לא קמים עם מפלס הכינרת ולא שומעים על בעיות זיהום כאלה ואחרות, שהן תוצאה של עשרות שנים של הזנחה של זיהומי התהום. אני אנסה להבהיר את מצב משק המים על רקע בעיות בעולם ובאזור שבו אנחנו נמצאים: מדוע העולם צריך תשומת לב מיוחדת לנושא המים ומדוע מדי שנה הנושא הזה עולה יותר ויותר, בעצמה הרבה יותר גדולה? קודם כל, אתם רואים תמונת מצב שבה האזורים החומים מייצגים אזורי מצוקה ומחסור שקיימים כבר היום. האזורים האלה הולכים ומתרחבים מדי שנה ויש גם שקפים שמראים מה יקרה פה בעוד 10 שנים. כמובן, שיותר ויותר אזורים יכנסו למעגל החום הזה, במידה ולא נעשה משהו. האו"ם הגדיר את הקו האדום למחסור במים כקו שהמצאות מתחת לו מסכנת את יכולת אספקת מי השתייה, שימוש במים לסניטציה, שימוש עירוני, ייצור חלק מהמזון וקיום וייצור של מקומות עבודה. הקו הזה הוגדר על ידי האו"ם כ-500 מטר מעוקבים של מים בשנה. רוב האזורים החומים שאתם רואים הם אזורים שנמצאים מתחת לקו הזה.

אם נזכור מה קורה היום בעולם בנושא של המים נראה, שנכון לשנת 2000 1.2 ביליון אנשים, לא היתה להם גישה למקורות מים מתוקים. למספר כפול, בערך ל-2.5 ביליון אנשים אין גישה לתנאי סניטציה סבירים. המספר הזה ילך ויגדל אם נמשיך בעסקים כרגיל לסדר גודל של 20% עד 25% תוך 10 שנים.

יש בערך 250 מיליון מקרי מחלה שהם תוצאה מבעיות של מים וסניטציה. בערך 1% או 2% מהם, כ-2.5 עד 5 מיליון מקרי מוות שהם כתוצאה ממחלות הנובעות ממים וסניטציה. אבל לא רק לבריאות התושבים. בערך 20% מהאדמות המושקות בעולם נהרסות עקב הצטברות מלחים ועקב שימוש במים בצורה לא נכונה או במים לא מתאימים. הנזקים שמוערכים עולים בהרבה על העלות המוערכת לטיפול בנושא הזה. אני חושב שהמטרה ששם לעצמו האו"ם בקובעו את העשור הבא כעשור המים הוא דבר מאוד חשוב, במטרה להקטין ולצמצם את כל הבעיות שקיימות.

בסך הכל, אנחנו רואים שהבעיה של המים היא בעיה עולמית, אבל גם באזור שלנו. אנחנו צריכים לזכור שהאזור שלנו הוא אזור שמצוי על ספר המדבר או בעצם חלק מהמדינות השכנות, כולל ישראל, הן בעצם חלק מהמדבר. אנחנו רואים שבאזור שלנו היכולת שלנו כיום, של מקורות המים הטבעיים, זה לספק בסך הכל 200 קוב לנפש לשנה. אם נשווה את זה לקו המחסור האדום שהגדיר האו"ם, מקורות המים הטבעיים לא מסוגלים לספק יותר מאשר 40% מאותה כמות וזה אומר, שהאזור שלנו נמצא במחסור רציני של מים.

אנחנו יודעים, על פי הערכות שונות, שבעוד 20 שנה מהיום מקורות המים הטבעיים לא יאפשרו לספק מעבר לאספקת המים העירונית. לא נוכל לייצר מקומות עבודה ולא נוכל לייצר חלק מהמזון, אם לא נעשה משהו. צריך לזכור, שגם באזור כזה, שהוא בעייתי מבחינת הקיצוניות במזג האוויר ויבולי המים, קשה מאוד להגיע למצב שבו נוכל לנצל את מקורות המים ב-100% והדבר מקשה עוד יותר על המצוקה.

הבעיה היא לא רק בעיה כמותית אלא גם בעיה איכותית. לדעתי היא גם בעיה ניהולית של משק המים ואגע בכל הנקודות האלה. צריך לזכור, שהממשלה החליטה לפני מספר שנים על שינוי מדיניות ועל העמדה של ניהול ופיתוח משק המים על בסיס של עקרונות ברי-קיימא וההחלטה הזאת מגובה בהחלטות לביצוע, שנמצאות כרגע בשלבים שונים של יישום ואזכיר אותם.

על פי המדיניות הזאת לא רק מקורות המים הטבעיים יעמדו לרשותנו אלא יש צורך לפתח מקורות מים שאנחנו קוראים להם: מקורות מיוצרים, שיאפשרו לנו שימוש גם בכמות וגם באיכות, לנו ולדורות הבאים. כשאנחנו מדברים על ייצור מים נוספים מדובר על פעילות רבת היקף לפיתוח של מקור מים שהוא תוצאה של התפלה של מי ים. יש היום 5 מתקנים שנמצאים בשלבים כאלה ואחרים של ביצוע, של יישום. שניים מהמתקנים נמצאים בשלבי ביצוע. מתקן אחד יתחיל לעבוד בחודשים הקרובים ועד סוף השנה יאפשר לספק למעלה מ-100 מיליון קוב מים באיכות גבוהה ובמחירים סבירים. מי שלא ביקר באתר שלנו כאן, באשקלון, אני מציע לו לעשות זאת. חבר הכנסת מג'אדלה, כדאי להביא את חברי ועדת הפנים ואיכות הסביבה לביקור באתר. אני חושב שהאתר מרשים וגדול מסוגו בעולם בשיטה שבה מתפילים את המים.

יש עוד שני מתקנים שמחכים ליזמים שנחתמו אתם חוזים כדי שיצאו לבצע אותם ומכרז אחרון בחדרה, שנמצא בשלבי מכרז ראשוניים כאשר את המים נראה כפי הנראה בשנת 2009.

מחירי המים הם מחירים זולים יחסית, גם לנתונים הכלכליים של מדינת ישראל אבל גם למדינות באזור שלנו, בעזרתן של מדינות תורמות. אפשר להשתמש במקור המים האלה בעלויות סבירות ואני חושב, שזה יהיה הכיוון והפתרון לבעיות מצוקת המים באזור שלנו.

התכנית היא לייצר עד סוף העשור הזה כ-300 מיליון מטרים מעוקבים של מים. זה סדר גודל של 20% ממקורות המים הטבעיים שיש לנו וזאת כמות משמעותית, שתעשה מהפכה בכל דרכי הניהול של משק המים ואגע בזה.

צריך לזכור, שאיכות המים תהיה איכות פנטסטית, כמעט איכות של מים טהורים וכפי שהזכרתי, הם יהיו באיכות כזאת שיאפשרו שימוש חוזר בקולחין, לאחר השימוש בהם בעיר, למטרות חקלאיות.

יש עוד מספר מתקנים שיוקמו להתפלת מים מליחים ולא נכנס לזה, בעיקר באזור הגליל המערבי, חוף כרמל והנגב. המים האלה, הכמות היא בסך הכל כ-50 מיליון מטרים מעוקבים עד שנת 2010 והעלות שלהם יחסית זולה יותר מאשר התפלת מי הים.

כדי להתפיל מים רחוק מהחוף אנחנו צריכים לבנות מערכת לאיסוף מי הרכז, מערכת ארצית, שתאסוף את מי הרכז גם למתקני התפלה וגם ממפעלי תעשיה, שגורמים להצטברות של מלח באגן המערבי של ארץ ישראל ושירחיקו את המלחים האלה לים, מחוץ ליבשה.

הנושא של השבת קולחין הופך להיות מקור מים עיקרי במדינה. היום ממוחזרים בסדר גודל של 65% מהקולחין. הכוונה שלנו היא שעד סוף העשור נמחזר את כל כמות הקולחין המטופלים, בעיקר לחקלאות אבל לא רק, גם למטרות עירוניות. למשל לגינון, השקיה של פארקים. הדבר נעשה על ידי חברת מקורות וגם על ידי עשרות של מפעלים שקמים ביזמות פרטית תוך הקצאה של כספי מענק כדי למשוך את אותם יזמים לבצע את המתקנים האלה.

יעד המים העיקרי יהיה לחקלאות. החקלאות יודעת שבסוף העשור הזה היא תצטרך לקבל קרוב ל-50% מכמויות המים מקולחין מושבים. אנחנו צריכים לבצע טיפול טוב יותר במים. הקולחין היום באיכות שגורמת נזקים סביבתיים גם לקרקעות וגם לחלק מהיבולים. לבעיות של הצטברות של זיהומים במי התהום ולבעיות סביבתיות אחרות. בנושא הזה, אני מקווה שבשבוע הבא המסקנות של ועדת ענבר עולות לדיון בוועדת שרים לאיכות הסביבה ואם הממשלה תאשר אותן, נוכל להתחיל לפעול וליישם אותם. זה דבר מאוד חשוב גם מהיבט של סילוק נוטריאנטים וגם מהביט של סילוק מלחים. הזכרתי לפני כן, שיש לנו בעיה קשה מאוד של הצטברות מלח במערכות המים שלנו, באגן המערבי של ארץ ישראל ואחת הסיבות לדרישות הגבוהות מאיכות מי המוצר בהתפלה נובעות מהסיבה הזאת.

בסך הכל, בסוף העשור הזה אנחנו צפויים שסך הכל פוטנציאל המים במדינת ישראל כ-35% יהיו מים מיוצרים, הכוונה למים מותפלים או קולחין מושבים.

זאת בעיית הכמות. בעיית האיכות לא פחותה והיא בעיה שצריך לטפל בה. קודם כל, יש 3 גורמים עיקריים לבעיות האיכות של מי התהום שלנו ושל המים בכלל. יש לנו בעיה בגופי מים מלוחים שנמצאים ומקיפים את מקורות המים הטבעיים שלנו, שחודרים לתוכם. אני לא אכנס לפרטים אבל זו תמונה מייצגת למה שקורה באקוויפר ההר. כדי למנוע את כניסת המים המלוחים האלה לתוך האקוויפר נצטרך לטפל וחלק מהפעולות כבר נעשות היום. אנחנו שואבים את המים האלה ומתפילים אותם.

יש לנו בעיה של כמויות מלח שמיובאות לניקוז המערבי של ארץ ישראל מהכינרת. הבעיה של הכינרת ידועה. לא נכנס לפרטים, אבל גם פה, אני חושב שזיהינו את מנגנוני ההמלחה של מי הכינרת. היום נקדחים קידוחים שמטרתם להקטין את שפיית המים המלוחים לכינרת ובכך להביא לירידת המליחות בכינרת. אני מקווה מאוד שנצליח בפעילויות האלה.

הבעיה העיקרית, האחרונה, היא הבעיה של הפעילות האנושית על מחשופי מקורות המים שלנו, כאשר מיותר לציין את כל אותם גופי זיהום גדולים. לדוגמה: אתר הזיהום הגדול שנמצא במי התהום במי דן. יש בעיות ברמת השרון וכן הלאה. בדברים האלה התחלנו לטפל. נקווה שהסקרים והגדרת הפתרונות יגיעו לידי מעשה ובזמן הקרוב ונתחיל לשלול את אותם זיהומים ממקורות המים שלנו.

הנושא הזה צריך להפוך לדרך חיים אצלנו. אנחנו לא משקיעים בזה מספיק. אני חושב שצריך להתמקד בעיקר בפעולות ארוכות טווח, בעיקר בנושא של חינוך והסברה. פיתוח של טכנולוגיות גם בנושא של אביזרים חוסכי מים וגם בפרוייקטים של מחזור מים. אני רוצה להזכיר במיוחד את הנושא של ההתייעלות של משק המים בנושא של השקיה חקלאית. אני חושב שיש לנו את הבכורה העולמית בכל הנושא של שיטות השקיה. אנחנו יכולים לראות שההתייעלות בחקלאות היא עצומה. במהלך של פחות מ-15 שנה, התוצר החקלאי הוכפל ליחידת מים והכל בעיקר בעקבות פיתוח של שיטות השקיה יעילות יותר.

עכשיו אני עובר לנושא האזורי. ממה שהוצג פה ברור לנו היום, שהנושא של החלוקה מחדש של מקורות המים הטבעיים, שהם בעצם מנוצלים ב-100% אינה פתרון לבעיית המים האזורית. את הדברים האלה אנחנו מסבירים לשכנים שלנו. הפתרון באזור שלנו הוא ייצור של מים נוספים ואני חושב, שלשכנים שלנו הדברים האלה כבר ברורים. הנושא הזה, המים שנחשבו עד לפני מספר שנים כמקור שעלול להוות את הסכסוך המזוין הבא באזור שלנו, לדעתי היום הופכים יותר ויותר כזרז אפשרי דווקא לתהליכי שלום. הנושא הזה הועלה גם על ידי מזכיר האו"ם, קופי ענאן, לפני 3 שנים. הוא אמר שבעיות שמים של עולמנו לא חייבות להיות סיבה למתיחות אלא יכולות להיות זרז לשיתוף פעולה. אני חושב שהנושא הזה נכון מאוד באזור שלנו.

אני רוצה להזכיר שלאור כל מה שקורה, משק המים הישראלי נבנה על עקרונות של מחסור פיסי במים. כל הקונספציה שלו מבוססת על העיקרון הזה כאשר מקורות המים שלנו לא מספיקים לכל השימושים ולכן, ככה הוא נבנה וכך הוא מנוהל היום.

אני חושב שהכניסה לייצור אינטנסיבי כל כך של מקורות מים מיוצרים מביאה אותנו למצב שבו המחסור במים לא יהיה יותר מחסור פיסי. יתכן ויהיו מצבים של מחסור שאנחנו קוראים לו מחסור כלכלי, שבו חלק מהפעילויות שזקוקות למים אינן פעילויות כלכליות ולכן, הן לא יכולות לעמוד במחירים היחסית גבוהים של ייצור מים נוספים. משק המים יצטרך למצוא את הדרך כיצד לשרת את אותם צרכים ציבוריים או אינטרסים לאומיים שהבסיס שלהם הוא השימוש במים.

אני חושב שהנושא של שמירת חקלאות פתוחה גם קיבל ביטוי בהחלטות ממשלה וגם מהווה משאת נפש של כל תושב כאן, במדינת ישראל. הנושא של החזרת המים לטבע הופך להיות לחץ ציבורי הולך וגדל ואלה הופכים להיות צרכים הכרחיים, שכפי הנראה בלעדיהם לא ילדינו ולא ילדי ילדינו ירצו לחיות במדינה הזאת. לכן, אם ניקח את כל הגורמים האלה ובנוסף לכך את ההסכמים הצפויים שיש לנו עם השכנים שלנו, מדובר כיום על הצורך לארגן את משק המים באופן שונה לגמרי ממה שאורגן עד היום. צריך לרכז את הסמכויות הרגולטיביות בנושא המים ולנהל את משק המים על בסיס של עקרונות שונים ממה שהיו עד היום. כיום, על פי החלטת ממשלה מאוגוסט שנה שעברה, יש צוות בין משרדי שבודק את האפשרות להקים רשות מים אחת שתיצור מבנה חדש ותגדיר עקרונות ניהול של משק המים, כך שנוכל לעמוד בכל אותם יעדים שדיברתי עליהם.

אני מאחל יום עיון מעניין ופורה. תודה רבה לכם.

אני רוצה להודות לנציב המים מר שמעון טל על ההרצאה המאלפת, הקצרה והמועילה. שמענו בשורה טובה לגבי מי התפלה.

אני מתכבד להזמין את פרופסור אבנר עדין לומר את דבריו. בבקשה.

יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, חברי כנסת נכבדים, נציב המים, ראש שירותי בריאות הציבור, עמיתים נכבדים, מורי ורבי פרופסור הלל שובל, שהיה יושב ראש הוועדה הקודמת של תקני איכות מי הסביבה שנמצא כאן. אולי תקום שיראו אותך.

לעונג ולא רק לכבוד לי להיות כאן שנה אחרי שבפני הציבור המכובד הזה ויש כאן גם פנים חדשות, הקמנו באופן חגיגי, בחסות הכנסת, את הוועדה לעדכון תקנות מי השתייה. כפי שהתחייבנו אז, אנחנו מציגים היום דוח ביניים. אני אתמצת את הנושאים השונים שדנו בהם ובייחוד אתרכז בהצעות או המלצות שקיבלנו. לאחר מכן, 3 מעמיתי ירחיבו ב-3 נושאים שחשבנו לראוי להרחיב בהם בפני הפורום הזה. רק כדי להזכיר, תפקידי הוועדה הם לראות האם ישנם מרכיבים או חומרים שונים אחרים שצריכים להכניס לתקן שלא נמצאים כאן. גם לגבי תקנים קיימים יש התקדמות מדעית, יש התקדמות בשטח, בארצות שונות וצריך לבחון אם לשדרג או לא ואולי אם להוריד פרמטרים או להקטין רמות, לאו דווקא תמיד להחמיר.

שני נושאים שהוזכרו כאן על ידי נציב המים שעומדים בפתח הפני הזאת ומדינת ישראל חלוצה בהם: נושא של התפלת מים ונושא של השבת קולחין. נושאים אלה נוגעים ישירות למי השתייה ובהם הוועדה עוסקת גם. עד עכשיו עסקה יותר בהתפלה ובהמשך תעסוק גם בנושא של הקולחים. ישנם נושאים ספציפיים שנתבקשנו לבדוק על ידי מנכ"ל משרד הבריאות כמו הטכניקות לשמירת מי שתייה במכלים ציבוריים ופרטיים וכמובן, נושאים אחרים שעולים על דוכן הוועדה. אני רוצה לומר, שהוועדה מונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות אבל הוועדה חופשית וסוברנית ופועלת בצורה חופשית לחלוטין. אני חושב שזה דבר שגם מחויב המציאות וגם טוב ויפה שהוא קורה.

הצגתי כבר את חברי ועדת המליאה בפעם הקודמת. חוץ ממני לידי, עוזר רבות מאוד, מזכיר הוועדה רמי הלפרין. הועדה מורכבת מאנשי אקדמיה ומנציגים של משרדי ממשלה, אבל כולם אחד לאחד מומחים בתחום ואתם יכולים לראות אותם כאן לפניכם.

היות וישנם הרבה נושאים לדון בהם, חילקנו או הרכבנו ועדות משנה, שתפקידן לדון ספציפית בנושאים השונים, בקטגוריות שונות ולהביא את תוצאות הדיונים שלהם וההמלצות שלהם בפני ועדת המליאה ושם הדברים נדונים ולפעמים חוזרים בחזרה ולפעמים מתקבלות החלטות.

ישנן 6 ועדות משנה: ועדה לחומרים, שעוסקת בחומרים שמשתמים בהם לטיפול במים. לדוגמה: חומרי חיטוי או חומרים שהמים עוברים בהם, בראשות דוקטור ברכה עמנואליס. ועדה פיסיקאלית, שעוסקת בנושאים של עכירות ובנושאים של קשיות, טעם וריח. יש עוד מספר נושאים, בראשות פרופסור נח גליל. ועדה כימית, שעוסקת בנושאים של חומרי הדברה, נוטריאנטים, הפלרה ונושאים דומים, בראשות פרופסור עובדיה לב. ועדה מיקרוביאלית, שעוסקת כמובן בחיידקים ווירוסים וטפילי מעיים, בראשה עומד שמשון בלקינד. ועדה לטיפול במים היא ועדה שהיא חידוש אצלנו, לאור העובדה שבתקופה האחרונה טיפולים במים עצמם הביאו לפעמים לבעיות תברואתיות משניות יותר, לאלה שהטיפולים נועדו להתגבר עליהם אבל הן קיימות וגם לנושאים שבהם הטיפול במים נותן תשובה יותר טובה מאשר תקן כזה או אחר ואנחנו נעמוד על הדברים בהמשך. פרופסור אשר ברנר הוא יושב ראש ועדת המשנה הזאת. ואחרונה, ועדה ליישום וניסוח. אנחנו יכולים לצאת עם הרבה מאוד הצעות ורעיונות אבל אם הם לא ייושמו בטקסט המקצועי הנכון ואם הם לא ילכו בדרך התקנונית והחוקית הנכונה, הם לא יוכלו להיות מיושמים ומבוצעים וכאן, המהנדס שלום גולדברגר הוא יושב ראש הוועדה הזאת. בכל ועדה כזאת ישנם 5 עד 7 חברים מכל הקשת המקצועית שישנה. היריעה קצרה כאן מלהראות את הכל. חלק מהם יושבים כאן, אתנו, אבל בדוח הוועדה שמתפרסם נמצאים כמובן כל השמות, התפקידים והתרומות של כל האנשים. בסך הכל, יש לנו אופרציה של כ-40 מומחים ואני חושב, שזו גאווה למדינת ישראל שיחסית לגודל האוכלוסייה יש בה כמות כזאת של מומחים טובים ומעולים שיכולים לבוא ולעזור לשמור על הבריאות שלנו.

העבודה מתנהלת בשתי צורות של שלבים. אופן אחד הוא האופן שבו אנחנו מקבלים בתחילה החלטות ביניים. החלטות הביניים האלה מובאות לציבור וזאת הסנונית הראשונה. לאחר מכן, יערך דיון חוזר ומסקנות שתעבורנה הלאה למשרד הבריאות לחקיקה וכולי.

אנחנו החלטנו על כך וזה נובע גם ממודלים שקיימים גם לגבי דברים שמיושמים בשטח וגם לגבי מחקרים ישומיים, לעבוד עם מודל שבו נבדוק את האספקטים האיכותיים ואחר כך את האספקטים הכלכליים. בשלב ראשון נבחנים ההיבטים הבריאותיים, טכנולוגים, סביבתיים ומשפטיים ובשלב השני, נבחנות ההמלצות השונות והחלופות השונות להמלצות שישנן בהיבט כלכלי. אין תפר חלק בין הדברים האלה ולמעשה, הנושאים הכלכליים כבר עולים ונדונים בתוך ועדות המשנה וועדת המליאה, אבל הדגש הכלכלי מיושם בשלב הבא ולמעשה, נתחיל ליישם אותו כבר בחודשים הקרובים.

אלה דברים שזורקים קצת אור על הצורה שבה אנחנו עובדים. כל הדברים האלה מתקבלים אחרי דיונים והחלטות איך לייעל את העבודה, כי אנחנו צריכים למסור את הדוח הסופי לפי המינוי שלנו בעוד שנה והעבודה רבה מאוד. עד היום, ועדת המליאה התכנסה 6 פעמים וביום ראשון הבא תהיה הפעם השביעית. ועדות המשנה התכנסו כ-18 פעמים ואפשר לומר, שהעבודה מתבצעת וכל הכבוד לאנשים שעוזרים ועושים את זה בהתנדבות. תודה רבה.

יש כאן רשימה של נושאי שדנו בהם עד עכשיו. אחזור על זה כי אני רוצה לדווח לכם בקצרה על הנושאים האלה. יושב הראש יעצור אותי כמובן, אם אני עובר את לוח הזמנים. אני אשתדל לעשות את זה בקיצור:

הדוח של הוועדה יתפרסם בימים הקרובים באינטרנט. החלטנו, שהדיונים של הוועדה יהיו פתוחים לחלוטין, זאת אומרת, גם הדיונים שנעשים בתוך ועדות המשנה על פרטיהן, יפורסמו לציבור. כדי לזרז את הפרסום, אנחנו נעשה אותו במקביל באתר של משרד הבריאות ובאתר של האיגוד הישראלי למים. אני מקווה שהציבור יענה. כשנפרסם באתר ניתן גם כתובת לאן לשלוח את התגובות וכמובן נתחשב בדברים וגם נזמין אלינו אנשים להעיד ולהיחקר בנושאים השונים, כפי שיידרש.

2,3 החלטות או נקודות כלליות שהיינו חייבים לקבל כדי לעשות את עבודת הוועדה טובה, יעילה, עניינית ותורמת: האם להתחיל את הכל מהתחלה? הרבה מאוד החלטות בנושא של תקינה נעשות על פי התורה של חקר סיכונים, הערכת סיכונים ואנחנו לא נצא מהכלל בעניין הזה. כאן החלטנו שמרכיבים או פרמטרים שבהם בחו"ל כבר נעשו עבודות והערכות סיכונים, נאמץ אותם בצורה מושכלת ולא נתחיל תהליך שהוא ארוך וכרוך בהשקעת כספים גדולה.

אני אתייחס עכשיו לכמה דברים שקשורים למשרד הבריאות. אמנם הוועדה מונתה על ידי משרד הבריאות אבל היא גם בודקת את משרד הבריאות עצמו, כיצד הוא פועל ועוזר למנוע את הבעיות של איכות מי השתייה, במסגרת הזאת שנתנה לנו. אנחנו ראינו שהרבה מאוד דברים נעשים במשרד הבריאות ובצורה טובה, על פי החלטות בשטח או הנחיות כל שהן, אבל בחלק מהדברים קיימים מספר נהלים מצומצם ולכן, אנחנו מציעים לכלול בתקנות עצמן חיוב של משרד הבריאות להכנת נהלים בנושאים השונים אליהם מתייחסות התקנות ולהביא אותם לאישור בוועדת המליאה שלנו.

נושא נוסף, שזקוק לדעתי לעיגון בתקנות זה הנושא של דיווח לציבור, כאשר יש הרבה קשיים אובייקטיביים בדיווח בזמן אמת על בעיות שקורות בשטח, כולל איזה שהן תנודות מהירות מאוד וחריגות באיכות המים ולפעמים באמת בצורה מושכלת אנשי משרד הבריאות מתירים את החריגות האלה. מה שאנחנו אומרים הוא שיש לקבוע בתקנות את החובה בדיווח תקופתי וגם בדיווח שנתי של משרד הבריאות ואם ניתנים היתרים, הם צריכים להיות מנומקים ומוסברים. כמובן שמשרד הבריאות יהיה חייב לקבוע נוהלי דיווח מתאימים. אני אומר את זה בצורה של הרצון לשפר דברים קיימים אבל לעגן אותם בתקנות כדי שתהיה עבודה יעילה יותר.

דבר נוסף שבו אנחנו מחדשים לעומת התקנות הקיימות: בתקנות הקיימות מזה שנים יש הרבה מאוד ערכים אבל התקנים הרצויים לא התמלאו. לתקן רצוי יש ערך מסוים והוא יכול להראות על מטרה עתידית. אנחנו סבורים, לאור הניסיון הזה, שהתקנים צריכים להיות חד משמעיים ואנחנו ממליצים שהתקנות יכילו תקן אחד מחייב, אותו ריכוז מרבי מותר, מבלי לקבוע תקן רצוי. יחד עם זאת, בוועדות ובדיונים עולים הרבה מאוד רעיונות ודעות לגבי לאן כדאי להגיע, לאן רצוי להגיע וחלק מהדברים האלה ימצאו ביטוי בהצבעה על איזה שהוא ערך יעד עתידי, שאני חושב שגם יכוון את משק המים לפעולה בשנים הקרובות או היותר מאוחרות.

אני אגע במספר נושאים פיסיקאליים ואקצר: בנושא של קשיות המים, נראה כללית שהוא נושא יותר כלכלי. מבחינה בריאותית נמצא שהוא דווקא עוזר ולכן, כאן אנחנו סיכמנו שהוועדה הזאת לא מתפקידה לקבוע רמה מרבית של קשיות המים ואת זה יקבע אותו גורם שמוסמך לטפל בנושא הזה. אנחנו מציעים לקבוע ערך מינימאלי של קשיות ועל כך אדבר עוד מעט והדיבור על זה יורחב מאוחר יותר.

סדרה של תקנים מיקרוביאליים נותנת גם מספר חידושים. אחת ההחלטות היא שהיות וישנם מיקרואורגניזמים פתוגניים, גורמי מחלות שמאוד קשה לבדוק אותם, אנחנו החלטנו ללכת בכיוון של ערכים להרחקה של אותם אורגניזמים במתקני טיפול, כאשר מכון הטיפול במים, היות ויש בו כוח אדם מאוד מקצועי והוא קשור או יש בו מעבדות, מסוגל הרבה יותר טוב לבדוק ולפקח על הנושא הזה. הנושא הזה מצריך עוד דיון. בכל אופן לדוגמה, אותו הקריפטוספורידיום, אותו טפיל מעיים שזאת הציסטה שלו, שהיא בגודל של 5 עד 10 אלפיות של מילימטר, הוא יצור שמאוד קשה לבדוק אותו באופן קבוע במים וזה אחד הנושאים שקשורים להחלטה הקודמת וגם להחלטה הבאה שאומרת, שעקב הקושי הגדול בניטור של הריכוזים של טפילי המעיים ושל וירוסים במים, אנחנו רואים בעכירות המים כדבר שמייצג את ההרחקה שלהם ולכן, העכירות הופכת להיות ממדד אסתטי למדד בריאותי מובהק, וזה למעשה נמשך כבר מספר שנים. מדובר פה על רמות עכירות שלא ניתן לראות אותן בעין והן נמדדות על ידי מכשירים מתאימים. כאן, אנחנו ממליצים לדרוש רמת עכירות מרבית מותרת ובדיקות עכירות רציפות מכל יחידת סינון שנמצאת במתקן. זאת אומרת, שאם מתקן סינון מסוים יש 20 יחידות, על כל יחידה כזאת יהיה מותקן מד עכירות או שיהיה מד עכירות אחד רציף שיקבל סיגנלים מכל היחידות האחרות ובצורה כזאת יהיה מעקב אחר העכירות מכל אחד. במתקנים גדולים, עירוניים כמו המוביל הארצי, סביר למדי שידרשו גם ספירות חלקיקים.

אני קיבלתי רמז כאן לקצר קצת. אנחנו רוצים לבצע לחייב בדיקות חוזרות, תוך 24 שעות לחייב את ספק המים, אם יש תוצאה חריגה. אנחנו רוצים לדרוש שיהיו 0 חיידקי קוליפורם ו-0 חיידקי קולי צואתי במים, שזאת החמרה לגבי התקן הנוכחי. אנחנו רוצים לדרוש חובה של סינון מים עיליים או מים כל שהם, שיכולים להיות מושפעים על ידי מים עיליים. כיום, יש הנחיות של משרד הבריאות רק לגבי מי מעיינות והדרישה הזאת קשורה גם לעמידה בפני התפרצויות של מחלות. זאת אומרת, יש פה קשר בין הפיסי לבין המיקרוביאלי.

נקודה נוספת, שעליה ירחיב פרופסור גליל את הדיבור עוד מעט, בשלב זה, אנחנו ממליצים להחמיר את תקני עכירות מי השתייה היוצאים ממתקני סינון או ממתקני התפלה לפני הקשיית המים, ל-0.1 יחידות עכירות ולקיים ברשת העירונית לא יותר מאשר חצי יחידת עכירות. זו החמרה ניכרת לגבי התקנים הקיימים עקב ההשלכות המשמעותיות של הנושא הזה למשק המים ומבחינה כלכלית, הנושא הזה יחזור ויידון בוועדה ותתקיימנה עוד התייעצויות עם מומחים בנושא הזה. כרגע, זו הנטייה והיות ואנחנו פתוחים לציבור, אני חייב לומר את זה.

אני אצביע על שני דברים שיורחבו או על נושא אחד שיורחב על ידי עמיתי עוד מעט וזה נושא של מי ים מותפלים. מסתבר, שאין בעולם תקנים לאיכות של מי שתייה של מי ים מותפלים. מצד שני, אנחנו יודעים שהתפלה מרחיקה כמעט את כל המרכיבים במים, כמעט את כל המלחים והאם יש לזה נגיעה לגוף האדם, לאנשים ששותים את המים? זה דבר שאנחנו יכולים להצביע עליו בגאווה, שישראל היא הראשונה שמעלה על הפרק את הנושא הזה ודנה בו ותכף תשמעו על כך.

הנושא של הפלרת מי שתייה, אנחנו גם נוגעים בו. עוד לא הגענו למסקנות חותכות. שני דוחות שיצאו לאחרונה מקיפים מאוד בעולם, שמסכמים את כל המחקרים מורים מצד אחד על איזו שהיא עליה במספר הילדים ללא סתימות בשיניים. מצד שני, הם מראים על ירידה מסוימת בבעיה של כתמים בשיניים, של פלואורוזיס. ישנם גרפים שמראים שבארצות השונות בעולם, אלה שמשתמשות בפלואוריזציה ואלה שלא, יש כללית מגמת ירידה בעששת השיניים וכרגע, בשלב זה, אנחנו מציעים להמשיך בתכנית ההפלרה אבל לבחון בתוך 5 שנים את הנושא הזה, במיוחד על ירושלים שעומדת לחדש את ההפלרה ויש לנו כר חשוב מאוד לפעולה בעניין הזה.

אני מודה לכם על ההקשבה ואני אשמח להמשיך בהזדמנות אחרת. תודה רבה.

אני מבקש להודות לפרופסור אבנר עדין על דבריו. אני מתכבד להזמין את ראשי ועדות המשנה, אשר ירחיבו כל אחד בתחומו. פרופסור אשר ברנר, אשר ירחיב בנושא תקינת התפלת המים. אני רוצה למסור לציבור המשתתפים שבעקבות הדיון שיערך בעוד כ-35 דקות, אנחנו נאפשר למשתתפים ליטול חלק בדיון. תודה רבה.

תודה רבה. אני אעבור בקצרה על הרקע העיקרי וההמלצות העיקריות של חברי תת הוועדה לטיפול במים, שמיצגים מגוון של אנשי מקצוע בתחום המים והתברואה. מלבדי, לפי סדר השמות: דוקטור ויטלי גיטיס, מאוניברסיטת בן גוריון, הילה גיל מנציבות המים, עירית ממשרד הבריאות, מנחם טל ממשרד הבריאות, דוקטור אורי להב מהטכניון, אריק שור מהנדס ויועץ עצמאי, גורי שאנן ממקורות. מוזמן דוקטור רם רייפן שהוא רופא וגם ראש בית הספר לתזונת האדם באוניברסיטה העברית, מפאת העיסוק בנושאים שקשורים במרכיבים שאדבר עליהם מיד.

המנדט העיקרי של הוועדה שלנו זה יישום, תפעול ובקרת טכנולוגיות מתקדמות לטיפול במים. העיקריות שבהן זה מערכות סינון למקורות מים עיליים כדוגמת המתקן המרכזי לסינון מי הכינרת, כדוגמת כל מתקני סינון במפעלי ההתפלה. חיטוי לכל סוגי המים והתפלה שמהווה שילוב ייחודי של תהליכים.

הכוח בסינון מים עיליים נובע מנוכחות של מיקרואורגניזמים פתוגניים. הסינון משפר את ההרחקה הפיסיקאלית של הפתוגנים ומשפר את תהליכי החיטוי. לדוגמה: יש פה מיקרואורגניזמים מסוגים שונים, החל בקריפטוספורידיום, שהוא הגדול מביניהם, 5 מיקרון לערך, עמיד בחיטוי ולכן, חשוב להרחיק אותו בסינון. חיידקים בסדרי גודל יותר קטנים ווירוסים שהם הקטנים ביותר ומכאן, המשמעות הרבה בשיפור התהליכים הגורפים, הן סינון והן חיטוי, להרחקתם של הפתוגנים.

תהליכי הסינון להרחקת חלקיקים, כולל מיקרואורגניזמים, מבוססים על סינון עומק, סינון במצע עמוק, שמבוסס על תווך גרגרי או סינון שטח, שהוא למעשה סינון ממברני. סינון עומק גורם לכך שהמים, בעברם דרך מצע עמוק של גרגרים, מתרחשים בהם תהליכים שונים שגורמים להרחקת חלקיקים גדולים כמובן, אבל גם קטנים, שעוברים תהליכים כמו פלוקולציה וספיחה תוך כדי המעבר במצע. סינון ממברני מבוסס על טכנולוגיות חדשות של מבנה ממברנות, שהביאו בשנים האחרונות גם לפריצת דרך בתחום העלות הכלכלית של היישומים הכרוכים במתקני התפלה וגם במתקני סינון ממברני, הן למים והן לשפכים. כדוגמה: מערכת של סיבים חלולים, מן אוסף של סיבים בצורה ספגטי בתוך מודול, שנותנים שטח עצום לסינון ומאפשרים הקמת מתקנים קטנים יחסית.

מבחינת יכולת ההפרדה של מתקני הסינון, הרי יש מדרג של אפשרויות סינון החל מסינון חול, הסינון הקונבנציונאלי, מצד ימין למטה של השקף, שיכול להרחיק את החלקיקים הגדולים כמו קריפטוספורידיום ודרך סינון ממברני ממשפחת המיקרופילטרציה, האולטראפילטרציה, שמסוגלים להרחיק בהדרגה חיידקים, וירוסים ועד לסינון האולטימטיבי שהוא אוסמוזה הפוכה, שמלבד היותה מערכת להוצאת המלחים למעשה מרחיקה כל דבר מן המים.

אוסמוזה הפוכה זו הטכנולוגיה שנבחרה ליישום במתקני ההתפלה בישראל. זו למעשה ננו-טכנולוגיה, זו קדמת הטכנולוגיה של טיפול במים, שמבוססת על השקעת אנרגיה, השקעת לחץ כדי להעביר מים מהצד המלוח לצד המתוק, בניגוד לחוקי הטבע, חוקי האוסמוזה ולכן, זה כרוך באנרגיה. השיפור הטכנולוגי הן במבנה הממברנה והן באספקטים האנרגטיים-מכניים הביא לכך שעלויות ההתפלה הלכו וקטנו. הסכימה הבסיסית של מתקן התפלה, כדוגמת אשקלון, מבוססת על סדרה של תהליכים שצריך להקפיד על בקרת תפעול ותקינה נכונים לגבי כל שלב, החל בסינון חול, פלוקולציה וסינון חול, דרך המעבר בממברנות האוסמוזה ההפוכה ולאחר מכן, תהליך מרכזי חשוב שכרוך באספקט תברואי שמיד ארחיב עליו את הדיבור, מה שנקרא: הקשיה וחיטוי לפני חיבור למערכת הארצית. דוגמה של מודולים של ממברנות. כל גליל כזה כולל מאות מטרים של שטח סינון. צילום של מתקן ההתפלה באשקלון, המבוסס על אוסמוזה הפוכה ובקדמת המסך, מאגר המים התפעולי המכוסה למניעת כניסת זיהום לאחר ההתפלה, שממנו יסופקו המים למערכת הארצית.

אם לדבר על סוגי המים שאנחנו מכירים, מים מתוקים, מים מליחים ומים מלוחים ומקורות המים הגלובאליים, מים עיליים ומי תהום, הרי בישראל יש לנו עידן חדש משמעותי בקנה מידה עולמי של סוג מקור מים חדש, מי ים מותפלים.

מי שתייה, פחות מ-1000 מיליגרם לליטר מוצקים מומסים. דהיינו, מינרלים, מלחים. בים התיכון 40 אלף מיליגרם לליטר, בים המלח 300 אלף מיליגרם לליטר, מים מותפלים פחות מ-100 מיליגרם לליטר. יש לזה יתרון ואולי חיסרון מסוים וזה נובע מסקר תברואי שאומץ על ידי ארגון הבריאות העולמי שקבע שסידן ומגנזיום חיוניים לבריאות האדם בכל גיל באספקט של בריאות העצם, צפיפות העצם ובאספקט של המערכת הקרדיו-וסקולרית, בריאות הלב. מים מותפלים לא מכילים סידן ומגנזיום. סידן ומגנזיום מוחקים לחלוטין אבל ניתן לציין לחיוב שקצובת המגנזיום הדרושה לאדם מתקבלת בדרך כלל במלואה באמצעות המזון אבל קצובת הסידן לא מתקבלת במלואה על ידי המזון ולכן, אספקת סידן באמצעות מי שתייה חשובה ביותר.

המלצות תת-הוועדה לטיפול זה קביעת ערך מינימאלי הכרחי הנדרש לסידן במים מותפלים, מי ים מותפלים, לפחות 20 מיליגרם לליטר ומעקב תברואי אחר אוכלוסיות הניזונות ממים מסוגים שונים ביחס לסידן ומגנזיום, מכיוון שיש פה ניסיון חדש בקנה מידה כה גדול.

המלצות נוספות זה חיוב תהליך הקשיה לאחר התפלה באמצעות סידן פחמתי ומעקב אחר איכות המים בחיבור מערכות מים שונים למערכות האספקה והגדרת תקני העכירות הן לאחר האוסמוזה ההפוכה והן לגבי המערכת של ההקשיה שמשנה את עכירות המים.

מה זה תהליך ההקשיה? תהליך ההקשיה זה תוספת קשיות, באמצעות העברת המים דרך מצע הסלע הגירי, CaCO3. זה יוצר תנאים עדינים של שיקוע אבני כאשר המטרה המקורית היא מניעת בעיות קורוזיה, שחשובה מאוד למערכות מים, אבל זה יכול להבטיח את קצובת הסידן המינימאלית הנדרשת במים מותפלים מטעמים בריאותיים.

לסיכום – תת הוועדה לטיפול במים משלבת ידע מדעי אקדמי, ידע תכנוני ניהולי של משק המים באמצעות נציבות המים. ניסיון הנדסי באמצעות "מקורות" וניסיון תברואי באמצעות משרד הבריאות. תקני הטיפול שיקבעו יעמדו בשורה אחת עם אלו הנהוגים במדינות המפותחות ויבטיחו ביטחון תברואי. התפלה בקנה מידה כה גדול תדרוש תשומת לב מיוחדת בתקינה ובמעקב. המסר המרכזי של תת הוועדה וכן של הוועדה כולה: שתיית מי ברז בכמויות גדולות היא בטוחה ובריאה. תודה רבה.

תודה רבה לפרופסור אשר ברנר. אנחנו נעבור לוועדת המשנה הבאה: מר שלום גולדברגר – יישום התקנות, בבקשה.

תודה רבה לחבר הכנסת ולכל המכובדים והמוזמנים. תת הוועדה שאני עמדתי בראשה, שהחברים בה היו: הדסה עדן, המהנדסת המחוזית לבריאות הסביבה במחוז הדרום. אין פה סדר חשיבות. עורך דין צבי לוינסון ממשרד בן מאייר את לוינסון, יועץ משפטי. עזר לנו מאוד. אינג'ינר אברום בן יוסף, שהוא מהנדס מרחב הדרום של "מקורות", מהנדס איכות מים מרחבי. מר ניר בר לב, מנהל המחלקה למים וביוב בעיריית רעננה, אינג'ינר שמעון צוק, ההידרולוג ונציג הארגונים החוץ ממשלתיים, אינג'ינר אהוד לשם, מהנדס יועץ שאני לא צריך להציג פה לפני הקהל. כולם מכירים אותו. גברת אירית תן, שהיא מהנדסת מים ארצית במשרד הבריאות ואני, עבדכם, ששימשתי כיושב ראש הוועדה.

כשבנו את הרכב תת הוועדות לא היתה הוועדה הזאת והיא נוספה לאחר מכן. תפקיד הוועדה לנסח ולהביא את כל מה שהוועדות האחרות הביאו למצב של ניסוח משפטי וליישום. בחרנו את החברים בוועדה כאנשים שמתעסקים עם התקנות האלה ביום יום, כי אחרי שהוועדה תגמור את עבודתה והדברים ידפסו ויכתבו, אנחנו רואים שמי שצריך לעבוד יום יום עם התקנות האלה נתקבל בהרבה קשיים, נתקל בהרבה פירושים ויש לפעמים סתירות ודברים שאי אפשר לעשות אותם. החברים נבחרו מתוך אלה שיעבדו עם התקנות האלה בשטח ויצטרכו לקחת אותם וליישם אותם וזה הכיוון של מה שאנחנו עושים.

מאחר שהוועדה עוסקת בסיכום וביישום עבודת תת-הוועדות האחרות, אנחנו לא יכולים לסיים את עבודת הוועדה למרות ששמעתי שהיו 18 ישיבות של כל תתי הוועדות. אנחנו לבד עשינו 8 ישיבות, עבודה מאוד אינטנסיבית ומאוד פוריה ואני מודה לכל חברי הוועדה. אנחנו עדין מחכים לסיכומים של תתי הוועדות האחרות כדי להביא את הדברים לניסוח משפטי מקצועי סופי, שאותו נוכל להציג הלאה לפני חתימה של התקנות. התהליך עוד ארוך ואני מקווה שאנחנו נצליח להעביר אותו בצורה מהירה.

אני לא אתאר את כל העבודה של הוועדה. למעשה סיימנו חוץ ממה שאנחנו מחכים מהוועדות האחרות והתקנות, כפי שאתם מכירים אותם, זה 17 עמודים מלאים בטקסט וטבלאות והרבה חומר וצריך לעבור על כל משפט ועל כל מילה, עם כל ההערות שהצטברו אצלנו ב-5 השנים האחרונות.

אספר כמה דברים בולטים ממה שאנחנו עשינו בתת הוועדה שלנו והשאר, בדרך כלל משעמם ולא מעניין ואשאיר את זה למי שיתעמק בנושאים האלה בצורה יותר מורחבת בדוח המלא: הגדרה של מי שתייה. אנחנו מתחילים בהגדרות כי כשמדברים על תקנות אז מתחילים בהגדרות. מי שתייה – ההגדרה הקלאסית היתה: מים הנצרכים לשתיה ולבישול. אנחנו חושבים שכל השימושים שנעשים בבית צריכים לעמוד באיכות של מי שתייה. הגדרה של מקור מים – אנחנו נתקלנו בבעיה שאימצנו את הגדרת מקור מים מחוק המים ולפחות בעיה אחת גדולה מאוד ורצינית מאוד, שכולם מדברים עליה ואני עוד אמשיך לדבר עליה זה נושא של מי הים. מי הים לא נחשבים כמקור מים לפי חוק המים ואנחנו התלבטנו איך אנחנו מכניסים את העניין שגם מי הים נכליל בתוך המערכת הזאת, שצריכה לעבור פיקוח ותקנות ואיכות שתתאים וכולי.

העניין של נקודות כניסה למערכת אספקת המים – אנחנו הגדרנו שכאשר מים עוברים מספק אחד לשני זו נקודת כניסה ובכל מעבר כזה של מים מספק אחד לשני צריך לעשות את כל מערכות הבדיקה, כי כל ספק וספק ובמדינת ישראל בדרך כלל המערכת מורכבת משני ספקים. הספק הראשוני, שזו חברת "מקורות" והספקים המשניים שזה הרשויות המקומיות. בכל מעבר מספק אחד לשני צריך לעמוד בכל התקנות וזה כולל גם את כל אלה שמיצרים מים. ברגע שמתקן התפלה מייצר את המים הוא מוכר אותם לספק אחר וצריך לעמוד בתקנות.

היה סקר תברואי בתקנות הישנות והסקר הזה היה לא מספיק ממצה ואנחנו תיקנו אותו והגדרנו אותו. פרופסור עדין דיבר על החובה לדיגום חוזר לאחר חריגה ואני מעדכן אותו או מוסיף על דבריו, כי לא רק בחריגה מיקרוביאלית אנחנו דורשים דיגום חוזר אלא גם בחריגה כימית אנחנו חושבים שצריך לעשות דיגום חוזר. זה הנוהל וכך אנחנו מתנהגים לפני שנכנסים לפאניקה ולהוצאות וכל מיני דברים אחרים, צריך לבדוק שהדיגום נעשה כפי שצריך. ברגע שיש דגימה חורגת צריך לעשות דיגום חוזר. יש לנו זמן בדיגום כימי, כי הדברים לא אקוטיים הם יותר כרוניים, לא כמו בחריגה המיקרוביאלית, שחייבים לעשות את הבדיקה כמה שיותר מהר, ו-24 שעות זה המינימום שניתן.

כפי שאמרתי, הרחבנו את הנושא של סקר הנדסי תברואי, שיחולק לשני חלקים. סקר אחד שגרתי,שכל מקור מים צריך לבדוק את הסביבה שלו ולבדוק שאין גופים מזהמים, שאין סכנות לאיכות המים. סקר לאחר אירוע, לאחר שקרה זיהום, אנחנו צריכים לחקור את הזיהום בסקר מסוג אחר.

החלטנו, כפועל יוצא של עבודת הוועדות האחרות ושל מה שאנחנו אספנו, תוצאות הבדיקות יועברו גם על ידי המעבדה וגם על ידי הספק. עד היום, האחריות היתה רק של המעבדה ואנחנו חושבים שספקי המים, יש להם אחריות מאוד גדולה בנושא הזה. הנושא של דיווח לציבור, ספק צריך להעמיד את תוצאות הבדיקות שלו גם לרשות הבריאות וגם לציבור כולו.

נקודה נוספת שהוזכרה בקצרה ואנחנו חושבים שצריך להרחיב אותה: כל מי שעוסק היום במים, צריך לקבל הכשרה והסמכה ולא כל "חאפר" יוכל לעסוק בדברים האלה, כי זה בנפשנו. המים, כשמטפלים בהם בצורה לא נכונה יכולים לפגוע בבריאות חס וחלילה. אז מעבר לנושא של דיגום מים, שצריך להיות דוגם מוסמך, אנחנו חושבים שניקוי וחיטוי מערכות אספקת מים צריך להיעשות על ידי אנשים מוסמכים וגם מפעילי מערכות מים, אנחנו רוצים שיכניסו לתקנות חובת הסמכה.

תהיה התייחסות מורחבת למים שעברו טיפול. אנחנו לא יודעים בדיוק מה יצא מהוועדה של הטיפול במים, אבל בהחלט ברור לנו שזה ישנה את התקנות ואת הניסוח שלהם ואני לא רוצה להרחיב בנושא הזה.

אני מודה לכל חברי תת הוועדה שאני מייצג אותם פה ולכל מי שתרם ותורם ויתרום לנושא הזה.

תודה למר שלום גולדברגר. אנחנו מתכבדים להזמין את פרופסור נוח גליל בנושא עכירות המים. זו ועדת המשנה השלישית ובזה אנחנו נסיים. אחר כך, נותרו לנו 2 פרקים קצרים. אנא הואילו בטובכם, אלה שרוצים ליטול חלק בדיון מקהל החברות והחברים המשתתפים שיעבירו לנו את השם כדי שנוכל לאפשר להם השתתפות. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. במקרה של ההרצאה שלי אני חושב שיכולת להישאר על הבמה. אני הולך להחזיר את כל זמן החריגות של קודמיי. הרצאתי תהיה קצרה מאוד: כפי שנאמר קודם, היתה לי הזכות לרכז את תת הוועדה שעסקה בנושאים פיסיקאליים. חבריי היו ערן פרידלר מהטכניון, אורי להב מהטכניון, גברת חנה סלע ממשרד הבריאות, דני עיני ממשרד הבריאות ודוקטור אסף סוקניק מהחברה לחקר ימים ואגמים, מעבדת הכינרת.

עבודתנו עסקה בנושאים שקשורים לתכונות פיסיקאליות ובראש וראשונה נושא העכירות. צבע, טעם וריח. התייחסנו לנושא הקשיות והמלצנו את אותן המלצות, כפי שפרופסור עדין הזכיר קודם. אנחנו נקבע איזה שהוא ערך מינימאלי אבל לא ניכנס לנושא העכירות מאחר והוא בעל השלכות סביבתיות והרבה פחות תברואיות. התייחסנו גם לנושא הטמפרטורה. שיטת העבודה שלנו התבססה בראש וראשונה על סקרים בספרות. קיבלנו דיווחים מן השטח, מבעלי מקצוע, מבעלי ניסיון. בחנו את התקנות הקיימות, את הערכים המספריים בתקנות הקיימות ביחס למה שמקובל בארצות שונות בעולם. הבאנו בחשבון כמובן את הבעיות הספציפיות המקומיות המאפיינות את בעיות המים בארץ ועל סמך כל הדברים הללו סיכמנו את הסיכומים שלנו.

ברשותכם, אני אלך מן הקל אל הכבד. בנושאים של צבע, טעם וריח הגענו למסקנה שהערכים הקיימים עונים בהחלט על הדרישות. התייחסנו לבעיית הערך המומלץ לעומת הערך המרבי הרצוי והערך המותר. אנחנו חושבים שיש מקום להתקדם בכיוון כזה שיהיה פחות בלבול ויהיה ערך אחד בלבד והוא הערך המרבי המותר.

במקרה של טעם וריח, בהחלט לקחנו בחשבון את הקשיים בכל מה שקשור למדידה, בהיעדר מכשור אובייקטיבי מדויק למדידת טעם ולמדידת ריח. אנחנו זקוקים לקבוצות, לפאנלים. יחד עם זאת, גם בנושא של צבע וגם בנושא של טעם וריח אנחנו המלצנו על הידוק אופן ביצוע המעקב, לא רק על פי הצורך ולא רק על פי דיווחי תקלות אלא להדק את המעקב ולהביא אותו לידי כך שהוא יתבצע כמעקב שוטף, בעיקר כאשר מדובר באספקת מים מספקים גדולים.

הנושא שהעסיק אותנו במיוחד הוא נושא העכירות. את הערכים המומלצים ראיתם בשיקופית שהוצגה על ידי פרופסור עדין. מבחינת תפיסת עולם, אנחנו ממליצים להחמיר בנושא עכירות. אנחנו ממליצים על המשך הורדת העכירות. נושא העכירות מלווה אותנו די הרבה שנים ואנחנו עדים לתהליך של הורדה מתמשכת בערכי העכירות. אנחנו בהחלט מודעים לכך שמצד אחד הדבר כרוך בהשקעות, בהכנסת טכנולוגיות אינטנסיביות יותר ואולי יקרות יותר. יחד עם זאת, אני מבקש להדגיש שעל ידי המשך הורדת העכירות אנחנו משיגים מטרה משולשת: 1. שיפור איכות המים. מים צלולים יותר זה מים יותר טובים מבחינה אסתטית. 2. מים טובים יותר מבחינה תברואית. פחות חיידקים וטפילים בתוך המים. 3. מטרה נוספת שטרם הוזכרה ועליה אני רוצה לעמוד במשפט קצר: על ידי סינון ועל ידי הרחקת חלק גדול מהגורמים הפטוגניים מהחיידקים ומהטפילים אנחנו גם מרחיקים חלק מהחומרים המכונים: פרה-קורסוס. כלומר: חומרים, שבמהלך החיטוי הופכים לתוצרי לוואי וחלק גדול מתוצרי הלוואי הוא בלתי רצוי ואנחנו מעונינים להיפטר ממנו. על ידי הורדת העכירות אנחנו יכולים להשיג את שלושת המטרות הללו ולכן, כדאי להשקיע את המאמצים הטכנולוגיים על מנת להתקדם בכיוון הזה.

אני רוצה להודות שוב לחבריי לוועדה. אני רוצה להודות לחברים במליאת הוועדה. אני רוצה להודות לבסוף למארחים שלנו כאן. יצא לי להרצות מעל במות רבות מאוד ואני מוכרח להודות שמעל לבמה הזאת, במשכן הכנסת זאת ההופעה הראשונה שלי ואני מוצא לנכון להודות לכם על האירוח הנאה ועל ההזדמנות הזאת. אני קורא לכל החברים שלי שנוכחים כאן להמשיך לשתות מים. אני מקווה שהמים ימשיכו להיות טובים לשתיה. לשתות כמה שיותר מים. קחו דוגמה ממני, כמי שמגרש את כל אלה שבאים להטריד אותי בבית בניסיון למכור לי כל מיני מכשירים מיותרים לחלוטין. תודה רבה.

תודה רבה לפרופסור נוח גליל. אנחנו נעבור לפרק הלפני אחרון: מר שמעון צוק, רכז קבוצות המים בקואליציית ארגונים לפיתוח בר-קיימא, בבקשה.

כבוד יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, נציב המים מר שמעון טל, דוקטור לבנטל, פרופסור עדין, עמיתים ואורחים נכבדים, תודה לוועדת הפנים אשר הזמינה אותי כנציג ארגוני הסביבה לשאת דברים בישיבה חגיגית זו לציון יום המים העולמי. ברצוני לשתף אתכם בעשייה של קואליציית הארגונים לפיתוח בר-קיימא בכלל, של "אדם טבע ודין" בפרט בתחום איכות מי השתייה ומניעת זיהומם. כנציג הארגונים החוץ ממשלתיים בוועדת הדין בעדכון דוחות תקנות מי השתייה אני מודה למשרד הבריאות אשר השכיל למנות נציג מטעמנו לוועדה, אשר ייצג את האינטרס הציבורי. עלי לציין שדיוני ועדת הדין ודיוני תת הוועדות בהם השתתפתי היו ענייניים ומקצועיים. אמנם אנחנו לא מסכימים על הכל אבל חברי הוועדות הביעו רצון אמיתי להביא לשינוי מהותי בנוסח תקנות איכות מי השתיה ולשדרג אותן לטובת תושבי מדינת ישראל. ראינו פה את המצגות המקצועיות ואת הרמה, עד כמה הגענו בהמלצות של הוועדה.

ההשתתפות שלי כנציג הארגונים היא חלק ממהלך מצומצם עדין של שיתוף ציבור בתהליכי תקינה וחקיקה. אנו פועלים להרחבתו. ארגוני הסביבה והחברה פועלים לפיתוח בר-קיימא בישראל באמצעות קואליציית ארגונים בה חברים 29 ארגונים ביניהם: החברה להגנת הטבע, חיים וסביבה, הקשת הדמוקרטית המזרחית, ידידי כדור הארץ, פעולה ירוקה, מגמה ירוקה, מרכז אשל, אזרחים למען סביבה בגליל ואדם טבע ודין. הקואליציה שמה לה למטרה לפעול ולקדם פיתוח בר-קיימא כאשר הדגש המרכזי הוא על יצירת דיאלוג של שיתוף פעולה דמוקרטי בין החברה האזרחית לגופי הממשל.

אנחנו מאמינים שציבור מיודע הוא ציבור מודע. ציבור מודע הוא ציבור ממשתתף וציבור משתתף הוא ציבור משפיע וציבור משפיע הוא ציבור אחראי הפועל יחד עם הרשויות תוך כדי אמון הדדי לטובת העניין והכלל.

קבוצת המים של קואליציית הארגונים לקיימות המרוכזת על ידי תמר קינן מ"ידידי כדור הארץ" ועבדכם, מ"אדם טבע ודין" הגדירה את מטרת העל כשמירה על כמות ואיכות מים מקיימת לכל התושבים, לטבע ולדורות הבאים. מטרה זו תושג רק תוך כדי שיתוף פעולה מלא ומחויבות של כל הגורמים: שלטון מרכזי ומקומי, ספקי מים, משתמשים והציבור הרחב.

קבוצת המים פועלת זה למעלה משנה בכדי למסד ערוץ של שיתוף פעולה בינינו לבין נציבות המים בנושא פיתוח משק מים בר-קיימא. לצערנו, למרות מספר ישיבות בפורומים שונים לא הצלחנו בכך. אנו קוראים לנציבות המים לפעול למיסוד ערוץ של שיתוף פעולה ולמנות רפרנט בכיר, שירכז את הנושא בנציבות המים.
בימים אלה פתחו "אדם טבע ודין" ונשות "הדסה ישראל" במסע הסברה משותף שמטרתו לספק לתושבים מידע כללי על איכות מי הברז ועל זכותם לקבל דוח שנתי על איכות מי השתיה המסופקים מהעירייה. מסע ההסברה שיערך מאילת ועד נהריה כולל גם שאלון קצר בנוגע לשביעות רצון התושבים מאיכות מי השתיה ומהדיווח על איכותם.

עלי לציין שלצערי, עד כה מעט מאוד עיריות הפיצו דוח שנתי כמתחייב מחוזר מנכ"ל משרד הפנים ומפקודת העיריות.

כבוד היושב ראש, בכוונתנו ליזום בקרוב, אחרי הפגרה, דיון בנושא בוועדת הפנים של הכנסת. כחלק מידוע הציבור ונגישות למידע אנו עומדים להפיק בימים הקרובים דוח מקיף על איכות מי השתיה והשוואת התקנות הישראליות הקיימות לתקנים מערביים מתקדמים, כדי שהציבור ידע על מה אנחנו מדברים ושתהיה לנו שפה משותפת.

כאמור, חלק חשוב בשיתוף הציבור הוא נגישות למידע וזאת הסיבה שחברת הכנסת לאה נס, בשיתוף פעולה עם ארגון אזרחים למען סביבה בגליל, מקדמים את הצעת חוק המידע הסביבתי. חקיקה זו, תכליתה להעצים את הציבור ונציגיו במאמציהם לדרוש דין וחשבון מהגורמים העלולים לזהם את הסביבה. החקיקה נועדה להרחיב את היכולת של אזרחים לברר מידע אודות גורמים מזהמים בסביבתם ביעילות ובזמינות מרבית ולאפשר להם לקבל תמונת מצב סביבתית עדכנית בכל רגע נתון. חקיקה זו חיונית מאוד לשיתוף הציבור בתחום איכות המים ומניעת זיהומם. מידע מקיף וברור אינו זמין לכלל הציבור. לנציבות המים אין עדין אתר אינטרנט ומרבית המידע אודות פעילות הנציבות, לרבות היתרי הזרמת שפכים לנחלים, שאיבה ממעיינות וכדומה איננו זמין כלל.

אנו קוראים לחברי הכנסת ולמשרדי הממשלה לפעול לאישור חוק המידע הסביבתי בהקדם ולנציבות המים לפתוח את המידע לציבור.

באפריל הקרוב תתקיים בניו-יורק ועידת האו"ם לפיתוח בר-קיימא, ועידת ה-CSD. ועידה זו היא המשך לוועידת יוהנסבורג 2002 בה יידונו בדרכים לפיתוח בר-קיימא בנושאי מים, סניטציה והתיישבות.

בעקבות הרעה באיכות מקורות המים וראינו את המצגת של נציב המים, בעיקר בגלל זיהום בהמלחה שנוצרים משימוש חוזר בקולחין באיכות ירודה ובשל השימוש הבלתי יעיל בהם, החליטה משלחת קואליציית הארגונים לוועידת ה-CSD, ניו-יורק 2005, לקרוא לשלטון בישראל לאשר את תקני הקולחים אשר הומלצו על ידי ועדת ענבר עוד השנה ולפעול לשדרוג תקני הקולחים לאיכות מי שתיה עד שנת 2015.

במקביל, עתרה "אדם טבע ודין" לבג"צ בינואר השנה, בכדי להורות לשר לאיכות הסביבה ולשר הבריאות ליישם את התקנים שנקבעו בוועדת ענבר. בית המשפט מתבקש גם להורות לשרי האוצר והפנים לחדול מעיקוב הפעולות, הפעלת התקנות ויישומן מנימוקים אשר אינם רלוונטיים. קואליציית הארגונים לקיימות תקרא בוועידת ה-CSD לפעול בין היתר גם לקידום מחזור המים האפורים. מים אפורים הם אותם שפכים ביתיים שמקורם ברחצה, כביסה ומטבח הניתנים למחזור מקומי בהדחת אסלות ובהשקיית גינות. המים האפורים מהווים כ-60% מכלל צריכת המים הביתית.

אין צורך להמציא את הגלגל. הטכנולוגיות והתקנות קיימות במדינות מערביות רבות. אני קוראים למשרד הבריאות לשנס מותניים, ללוות פרוייקטים של מחזור מים אפורים כדוגמת המחקר בטכניון והשכונה הירוקה בגני תקווה ולגבש נהלים ותקנות אשר יאפשרו מחזור מים יעיל ובטוח. מיסוד מחזור המים האפורים בישראל עשוי להביא בשנת 2020 לחיסכון של כ-150 מיליון קוב מים שפירים מדי שנה.

לסיום, אני מאחל לכולנו שנה של שיתוף פעולה פורה ואמין, שנוכל לציין את יום המים העולמי הבא עם תכנית למשק מים בר-קיימא עם תקני איכות מי שתייה משודרגים, תקני איכות קולחין משודרגים ועשרות מתקני חלוץ למחזור מים אפורים והכי חשוב, סביבה ומים טובים ובריאים לכולם. תודה.

תודה למר שמעון צוק. כמובן שאנחנו היינו רוצים שכל הארגונים ימשיכו לפעול לטובת כלל אזרחי המדינה ולמען בריאותם ובוודאי תמצאו אצלנו, בוועדת הפנים ואיכות הסביבה אוזן קשבת ושיתוף פעולה פורה כדי להשיג את המטרה שלמענה כולנו נמצאים כאן.

אני מתכבד להזמין את מר שלום גולדברגר פעם נוספת והפעם, נקצץ לך כמה דקות.

שוב תודה לחבר הכנסת הנכבד, יושב ראש הוועדה ולכל חברי הוועדה ונציב המים, חברים וידידים וכל מי שמשתתף אתנו ביום המשמח הזה. אני יודע שהשעה מאוחרת כבר וכולם שמעו הרצאות "כבדות", מקצועיות יותר ומקצועיות פחות ואני אנסה לעשות לקראת הסיום משהו יותר קליל: כפתיחה לעשור ואולי לפתיחה של מאה חדשה, המאה ה-21, שאנחנו נמצאים בתחילתה, בסך הכל עברו 5 שנים עברו. אני קראתי למצגת שלי, לדבר הקליל הזה: "מי השתייה – עבר, הווה ועתיד".

בתחילה היה גן עדן. היו שם נהרות שוצפים, פרת וחידקל. הנהרות השוצפים האלה בגן העדן סיפקו את המים הבריאים והטהורים והנקיים לאנשים שגרו בגן עדן. זה היה מצב. אחר כך, באה הציביליזציה, כשיצאנו מגן עדן, והביאה אתה את הזיהום וסכנות מסכנות שונות. מצד אחד, המים הם חיים וכבר נאמר פה שבלי מים אין חיים ואי אפשר בלי מים, אבל מצד שני, המים עלולים להפיץ מחלות. עצם התכונה של המים כווקטור להעברת מזהמים ולהעברת מיקרואורגניזמים, העברת חיידקים ווירוסים בתפוצה רחבה מאוד, לאוכלוסיות ענקיות בזרימות מהירות מאוד, המים מהווים איום. אותו איום, ברגע שהתחילה הציביליזציה, גם הוא החל עם הסיכוי, היכולת להרוויח מהדברים האלה. אנחנו מתחילים עם הרומאים, מרקוס ויטרוביוס היה ארכיטקט רומאי, שחי במאה הראשונה לפני הספירה. כבר אז, היתה ציביליזציה. היא לא התחילה במהפכה התעשייתית או במאה ה-20 או היום. הוא כתב ספר הדרכה ללגיונות הרומאים שמגיעים למקום חדש, איך בודקים את המים, איך מחפשים את המים ואיך מוצאים מקורות מים שיהיו מקורות בריאים לכל חיילי האימפריה הרומאים או אותו לגיון שהגיע לשם. זה נכתב כבר במאה הראשונה לפני הספירה. היו לו כל מיני רעיונות, שהיום לא היינו משתמשים בהם, אבל למשל: הוא היה מסתכל על האנשים והיה רואה אם האנשים ששותים מים מהמקור הזה חיוורים, סימן שאסור לשתות את המים. אם היו אנשים בריאים וחזקים, זה מראה שהמים האלה טובים והם טובים גם לחיילי הלגיון.

נעבור 1000 שנה קדימה ואנחנו מגיעים לרמב"ם, שבהלכות ודעות מימי הביניים כתב שעיר שראוי לגור בה חייבת שיהיו בה מים מצויים כגון נהר או מעיין. המים המצויים נהר או מעיין ממשיכים להיות מרכיב חשוב בחיפוש ובבדיקה ובכל ההערכות מה מותר ומה אסור.

צריך לזכור, שבתקופה הזאת מימי הביניים, כשמתחילים לספור את הדברים האלה, המים היו מפיצי מחלות, אני לא יודע אם מספר 1, היום כל אחד רוצה להיות מספר 1. אחד מהאיומים הגדולים ביותר היו מים-מחלות-מגפות, התפרצויות שנבעו ממים והתחילו לבדוק מה עושים. איך מתגברים על הבעיה הזאת. המהפכה התעשייתית, אמצע המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 הגיעה למסקנה שצריך לטפל במים. אי אפשר לשתות את המים כמו בגן העדן שהיה. כל אחד שתה את מי הנהרות כפי שהם, כי הם היו טהורים וזכים.

הפתרונות של המאה ה-20 ואני קורא לזה הווה – תחילת המאה ה-20 וסוף המאה ה-20, זה ההווה שעליו אנחנו חיים עד היום. הפתרונות היו חיטוי. החיטוי בכלור, שנכנס לשימוש נרחב בתחילת המאה ה-20 הוא אחד ההישגים הגדולים של האנושות ב-1000 השנים האחרונות והציל עשרות מיליונים או מאות מיליונים, אני לא יודע בדיוק את המספר המדיוק, כמה אנשים חייבים וחבו את חייהם, כי חלק גדול מהם כבר מתו מסיבות של גיל והזדקנות טבעית, אבל מיליארדים אולי חייבים את חייהם לנושא הזה של חיטוי בכלור.

במקביל לחיטוי בכלור יש את כל הנושא של טיפולים אקטיביים: סינון המים, הפתתה וטיפולים פיסיים וכימיקלים במים הם אלה שנתנו את התשובה של הציביליזציה לציביליזציה. מצד אחד, הציביליזציה מזהמת ומצד שני, מטהרת ושומרת על המים. הפן השני של הפתרונות של המאה ה-20 היו הגנה על הסביבה. מניעת זיהום הסביבה, מפעלים לא יפלטו לסביבה את מה שהם פולטים, מקורות מים צריכים להיות מוגנים אז באפ-סטייט ניו-יורק מגדרים כל מאגר או כל אגם שמשמש למי שתייה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה אז אנחנו שומרים איזה שהוא רדיוס מגן, אני לא רוצה להגיד "מסכן", אבל מינימאלי מסביב לקידוחי מי שתייה. מגינים ושומרים ומרחיקים מזהמים ממקורות מי השתייה וזה הפן השני. אז פן אחד הוא הטיפול במים והפן השני הוא הגנה, מניעת הזיהום והרחקת המזהמים מהמים.

אנחנו מגיעים למאה ה-21 שבה לא מספיק מה שעשינו במאה ה-20. המחסור במים, כפי שנציב המים תאר אותו ועומסי הזיהום, כפי ששמעון צוק תאר אותם, מביאים אותנו לצורך במה שקראתי לו: ייצור תעשייתי של מי שתייה או הפיכת מים שאינם מי שתייה למי שתייה, באמצעות טכנולוגיות. מפעלים. מתקן התפלה, כפי שראינו את התמונה באשקלון, זה מפעל גדול, כבד, עם אנרגיה, עם מחשבים, עם מכונות, אם משאבות והמתקן הזה, לוקח מים שאינם ראויים לשתייה ובסופו של דבר, הופך אותם למים ראויים לשתייה. הרעיונות הנוספים מעבר להתפלה ומה שקראתי ייצור תעשייתי, ואני מונה 4 דברים: כבר באו אלי אנשים שרוצים למצות מים מהאוויר. כל אחד יודע שמהמזגנים מטפטפים מים ואלה מים טהורים. למה לא נעשה את זה באופן מתוחכם? יש לחות באוויר, נמצה את הלחות מהאוויר ונשתמש במים האלה לשתייה. אלה מים כמו מי גשמים, זכים וצלולים. ישנם קרחונים. הייתי בנורבגיה ואמרו לי שהקרחון הזה היה כשלג לפני 10,000 שנים. לא לפני גן עדן אולי אבל לפני שהיתה ציביליזציה, לפני שהיו דברים מזהמים – מיצוי מים מקרחונים. הדבר האחרון, לקחת מימן וחמצן באופן תעשייתי ולחבר אותם אחד עם השני וליצור מהם מים. זה דבר שחושבים עליו, יחשבו עליו. אנחנו חושבים שפה העתיד.

כשאנחנו מדברים על מים תעשייתיים אנחנו מתקרבים למים לפי הזמנה. אני נכנס לבית חרושת, הולך לחנות ואומר: אני רוצה מים כאלה וכאלה. כבר אנחנו מדברים על הכנסת סידן ומגנזיום, אם היה צריך. אנחנו יודעים שאנחנו מכניסים למים פלואוריד באופן מלאכותי, כמשפר הבריאות של התושבים. יש הרבה מקורות בעולם שחסר היודיד, ואנחנו מדברים על הכנסת יודיד ועשיתי פה הרבה נקודות. כמספר הנקודות כך מספר האופציות לעתיד שאנחנו צריכים לחשוב עליהן.

לסיכום – בלי מים אין חיים, זה כולנו יודעים. המים חשופים לזיהום סביבתי גובר והמחסור במים גובר. זאת אומרת, יש לנו פחות מים פר אדם וגם המים שיש לנו פר אדם הם פחות ופחות. הפתרונות של המאה ה-21 זה טיפול מתקדם ו/או ייצור מים. מדובר על 40 מומחים ומאחורי כל מומחה כזה יש עוד איזה 10 מומחים וכל משק המים וכל העוסקים במלאכה לבריאות תושבי מדינת ישראל ולעתיד בר-קיימא שלנו. תודה רבה לכולם.

תודה רבה למר שלום גולדברגר. שמענו אותו בסיבוב השני, בכובעו האחר כמהנדס ראשי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, כך שלא הפלנו אותו לטובה כשהוא דיבר פעמיים. שלא תהיינה אי הבנות.

חברים וחברות שביקשו ליטול חלק בכנס. אלך לפי סדר הבקשות: גברת ליאורה אהרון, בבקשה.

שלום, צוהריים טובים לכולם, לכל חברי הוועדה ולכל המשתתפים ביום החשוב הזה. הייתי כאן לפני למעלה משנה, כאשר הוכרזה הקמת הוועדה. אני מודה על כל העשייה ואני רוצה לתאר איזו שהיא תמונת מצב קצת עגומה מהשטח. אנחנו ארגון אזרחים, ארגון של מתנדבים יהודים וערבים, שפועלים בגליל כבר 15 שנה, כמעט תמיד סביב נושאים של מים אבל כל מיני מפגעים אחרים גם מעסיקים אותנו. בשנים האחרונות החלטנו להתמקד במפגעים שפוגעים במשק המים בגליל. כמו שאתם יודעים, הגליל הוא ספק מים עיקרי וראשי במדינת ישראל. תמונת המצב שם מאוד עגומה. זאת אומרת, ראינו כאן דברים מאוד יפים, שקופיות מאוד יפות וגם חזון ורצון לשפר ולתקן, אבל המציאות ממש קשה. ביוב זורם בנחלי הגליל, בהרבה מהם. לא מעט מקורות מים שהיו טובים לשתייה ושימשו אותנו נסגרו לאחרונה. לא רק בגליל אלא גם במקומות אחרים בארץ והמצב מאוד מדאיג. המציאות עצמה קשה ולכן, נדרשת הזדרזות של כל הכוחות הפועלים, גם אלה שאמורים לטפל במפגעים, למנוע את המפגעים, לאכוף את החוק וגם הגורמים שאמורים להבטיח שביוב לא יזרום בנחלים וגם שמכוני הטיהור יעבדו כמו שצריך. שיתוקן אותו תקן ענבר, אבל גם צריך לכוון אפילו למעלה מזה.
אותו דוח שהצגנו בדיוק בשבוע שעבר כאן, בכנסת, בוועדת המשנה של ועדת הפנים נמצא כאן. נמצאים פה כמה עותקים וגם באתר האינטרנט שלנו הוא נמצא ואפשר להוריד אותו. גברת יפה שפירא, מנהלת הוועדה, אני אפקיד בידייך מספר עותקים ואפשר יהיה לגשת אליך ולקחת ממך. תודה רבה.

תודה לגברת ליאורה אהרון. אחריה, מר סלמן אבו חמד, מהכפרים הבלתי מוכרים בנגב.

אני מישוב לא מוכר בנגב ואני עובד בכנסת כרכז קידום מדיניות של המגזר הבדואי. רציתי להודות ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת ראלב מג'אדלה על ההתכנסות הזו ומתן ההזדמנות להעלות את הדברים הכל כך עגומים בקרב אוכלוסייה כל כך גדולה במדינת ישראל.

אני אפנה את דבריי בעיקר לנציב המים, מר שמעון טל ונכבדים אחרים כאן. אני רוצה להתחיל במסע לאספקת מים של בעלי משפחות בישובים הלא מוכרים, בכדי לספק מים למשפחה שלו. כידוע, ברוב הישובים הלא מוכרים בנגב, שמונים 81,000 תושבים, אזרחי מדינת ישראל. רוב הישובים לא מחוברים למים שזורמים בצינורות. כל אדם וכל בעל משפחה שרוצה לספק מים למשפחתו צריך לקום, לקחת את הטרקטור שלו והוא גורר מיכל. יש אנשים שאין להם טרקטורים והם שוכרים כזה מיכל. הוא צריך לגרור את המיכל שלו, שברוב המקרים לא ראוי לשתייה מפני שהוא בנוי מברזל ולאחר זמן יש בו חלודה והחלודה הזאת מסוכנת לבריאות. הוא יוצא בשעה מסוימת לנקודת המים הקרובה. בדרך כלל הנקודות האלה הן נקודות של 32 אינץ' ולוקח למלא 3.5 קוב מים כשעה וחצי לערך ואם יש לפניו אנשים בתור שממלאים, הסיפור הזה יכול לקחת עוד יותר שעות.

אני אתייחס גם למשפחות שאין להם מיכל. קוב מים היום, עד כמה שאני יודע עולה עד 5 שקלים ברוב ערי המדינה אבל אצלנו, מגיע מחירו ל-42.80 שקל, ועשיתי את זה כולל הובלה של הטרקטור לכל משפחה. העניין הזה חוזר על עצמו כל 5 ימים. ישנה נכונות מבחינת התושבים להגיש בקשות לחיבורי מים. מינהלת לקידום הבדואים, יש בה וועדה שנקראת "ועדת חיבורי מים ובקשות מים" שיש לה מקום מיוחד בתוך המינהלת. בדרך כלל, אנשים באים ומגישים את הבקשות הללו ולוקחים חודשים עד שמקבלים תשובה. ברוב המקרים התשובה היא שלילית ויש מקרים מיוחדים שמפנים את התושבים, אזרחי מדינת ישראל, להביא אישורים מיחידת הגששים של הצבא, של הבדואים. מדוע אם יש לך בן בצבא – אתה זכאי למים ואם אין לך בן בצבא – אתה לא זכאי למים. יש אנשים שהילדים שלהם בגילאים קטנים, שעוד לא היו בצבא ואותו אדם צריך לחכות שיגדלו וילכו לצבא ולאחר מכן, יחברו אותו למים.

אם מחברים אותו, פותחים לו נקודה של צול, 32 אינץ', נקודה קטנה, שממנה אנשים מושכים צינורות לבית והצינורות הללו מונחים על פני האדמה ובקיץ הם לוהטים. היינו בוועדת הפנים לפני כמה ימים, והיינו עדים לצינור כזה שהיה באמצע השביל והוא התפוצץ, אולי בגלל השמש וחסם לנו את השביל והיתה לנו בעיה לעבור שם.

אני לא באתי לקלקל לכם, אני יודע שזה יום שמח. הייתי קורא לנציב המים לבדוק ולהקים ועדה שתבדוק את הנושא הזה לגבי הישובים הבדואים בנגב. מדוע המים מהווים כקלף לחץ על הבדואים בנגב, להתכופף בעניין של הקמת ישובים ושיקולים פוליטיים אחרים. אני שוב מברך אתכם. סיפרתי את האמת. זה מצב מאוד קשה ואני מקווה, שבשנה הבאה נחגוג כאן את יום המים העולמי והמצב ישתנה לכיוון שינוי מה שקיים בישובים הלא מוכרים. אני מודה לכם.

תודה רבה לסלמן אבו חמד. היות ולא היתה כאן התייחסות ליום המים אלא הועלתה כאן בעיה של נושא כאוב, הייתי מציע לנציב המים לעלות לכאן ולענות.

בקצרה – אי אפשר להפיל את הבעייתיות של הפזורה הבדואית או הישובים הלא מוכרים על נושא המים. בישובים מאורגנים ומוסדרים, גם של הבדואים, אפשר לקבל מים כפי שנעשה בכל מקום אחר ולצרוך מים כפי שנעשה בכל מקום אחר, בצורה מסודרת. ראיתי גם את המסמך שחילקתם. השוויתם את הצריכה של המים בישובים בדואים מאורגנים לעומת ישובים מהמגזר היהודי. הראתם פער עצום בצריכת המים. הנושא לא נובע מחוסר במים אלא מתרבות, מבעיות אחרות של צריכת מים, אבל בישובים בדואים מאורגנים אין בעיה של אספקת מים.

בישובים הלא מוכרים, שאתה מדבר עליהם, אני חושב שנעשו בנושא של המים הרבה מאוד פעולות. המים הם לא הבעיה המרכזית בנושא הזה. הבעיות שקשורות בפזורה הבדואית קשורות בעיקר בנושא המקרקעין וריכוז הבדואים לישובים יותר מאורגנים ומאושרים. לכן, המים לא צריכים להיות הבעיה בעניין הזה. מי שמנהל את כל הנושא של הטיפול בפזורה זה לא נציב המים. מטפל בזה מינהל מקרקעי ישראל, מינהלת הבדואים, כי זו הבעיה המרכזית. ברגע שיוחלט על כל ישוב בפזורה כיישוב מסודר, מדינת ישראל ונציבות המים תביא את המים בכמויות הנדרשות לכל מקום כזה. בינתיים, יש בעיה ולכן נעשו מספר פעולות ואתה יודע בעצמך, שכדי לפתור את הבעיה הזאת התחילו לספק למספר ישובים או מרכזים בפזורה הבדואית, חברת "מקורות" הניחה קווי מים מיוחדים לפזורה הזאת. המועצה האזורית אבו באסמה נכנסה לתפקיד של ספק המים לתושבים הבדואים, כאשר בכל יישוב כזה מוקם מרכז מים ומשם, נמשכים צינורות או נלקחים מים לבתים עצמם. אם היה מדובר בישובים מסודרים, אני מניח שגם ישוב המים היה מסודר הרבה יותר טוב ולא כדאי להפיל את זה על נושא המים.

תודה רבה למר שמעון טל. אני בהחלט חושב שמר טל צודק. שורש הבעיה הוא לא בנציבות המים, לא ב"מקורות". שורש הבעיה הוא ברשויות המדינה שלא מסדירות את נושא הבדואים בנגב, בישובים הפזורים והלא מוכרים. זה נושא כאוב ולא מוסיף כבוד לאף רשות במדינה, שעדין עשרות אלפי אזרחי המדינה פזורים בנגב, במדבר, בישובים לא מוכרים, ללא הסדר שיביא לפתרון לא רק את בעיית המים אלא גם את בעיית החינוך, הבריאות, התשתיות, החיים בכבוד. על כן, אני חושב שמר שמעון טל צודק. הבעיה במקורה לא בנציבות המים ולא ב"מקורות" ולא באספקת המים אלא בהחלטת רשויות המדינה והממשלה בהסדרת נושא הבדואים בפזורה. נושא כאוב לכולנו בשנת 2005.

פרופסור הלל שובל, ראש החוג למדעי הסביבה במכללה האקדמית "הדסה" ירושלים, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. כבוד גדול להשתתף כאן היום עם מכובדיי, עם תלמידיי וכל עמיתיי ממקצוע המים. אני הבאתי את הבקבוק לא כדי לשתות אותו אלא להפך, כדי להדגים שכאן יש בושת פנים מסויימת לנושא איכות המים. בוועדת הפנים של הכנסת לא שותים מי שתייה של ירושלים, שהם מים מעולים לפי התקן ומתאימים לתקן הבין-לאומי החמור ביותר ושותים במקרה מים מישראל, אבל זה יכול להיות מים מאיטליה ומצרפת. תושבי ישראל מוציאים מדי שנה מעבר לביליון שקל על מים בבקבוקים, שאיכותם אינם יותר טובה מרוב מי השתייה בברזים בערים בארץ. הסיבה לכך היא שהציבור איבד את האמון במערכות הציבוריות שחייבות לפקח על איכות המים. עם כל התקנות הטובות והן מעולות, אני מאוד מברך על כך, בסופו של דבר המימוש והביצוע, זה מה שיקבע. להחזיר לציבור את האמון שהמערכת מממשת בקפדנות את נושא איכות המים ושאפשר לשתות מי ברז. לא בבקבוקים ולא דרך פילטרים מפוקפקים או לפחות חלק מהם מפוקפקים. חלק מהם מספקים מים יותר מסוכנים ממי הברז. זה תפקידנו, שמעון טל, שלום גולדברגר, של כולנו, להחזיר לציבור את האמון, שלא יוציאו ביליון שקל לשנה ואולי יותר על סרק, על מודה. מילא, אם רוצים לשתות שמפניה או יין – אני לא מתנגד לזה, אבל מי שתייה מהברז הוא לא רק עניין של בריאות.

חברי הכנסת, אני רוצה לסיים בזה שהוא גם בעל חשיבות חברתית. מי שיש לו כסף קונה בבקבוקים ומי שאין לו, חושב שהוא מקופח. להפך. לדעתי, תפקיד הכנסת הוא לדאוג לזה שמערכות הבריאות ומערכות של נציבות המים יהיה להם גם את המעבדות וגם את האנשים להבטיח לכל שכבות העם מים באיכות טובה ובריאה בצורה שוויונית. חוסר אמון במי שתייה מקפח את מעוטי היכולת.

אני רוצה לסיים ולברך על השתתפותם של כ-40 תלמידים מהמגמה לבריאות הסביבה במכללת "הדסה", שזה החוג החדש ביותר ליצור כוח אדם לעסוק בבריאות הסביבה. קומו. זה מראה שיש צורך בדור חדש. תודה רבה.

תודה רבה לפרופסור הלל שובל. אם כך הם פני הדברים, מדוע משרד הבריאות בראש וראשונה ובוודאי נציבות המים, לא מניפים דגל קמפיין רציני, כדי לחסוך לציבור הרחב את ההוצאה הגדולה הזאת שדיבר עליה פרופסור הלל שובל? אני מוכן להשתכנע שמה שאמר פרופסור שובל אכן אמת ושהמים שאנחנו שותים מהברז איכותם אפילו יותר טובה מאשר "מי עדן". אני מוכן להוביל בבית את הדוגמה האישית הזאת ולנסות לשכנע את אשתי, ש"תמי 4" זה מכשיר שאנחנו יכולים לוותר עליו ועל שרותיו. אבל אני מתפלא למה אנחנו צריכים לחכות ליום המים כדי שנדע את העובדה הזאת? למה אנחנו צריכים לחכות ליום המים כדי שניקח את היוזמה הזאת? אני יכול להתברך ולהתגאות שביום המים הזה, שאנחנו נותנים לו את החסות, העובדה הזאת עולה ומונפת מעלה מעלה, אבל אם באמת אלה פני הדברים, אז הדעה הקדומה, הסטיגמה, האינפורמציה המטעה, הקמפיין ההפוך ניצח.

על כן, אני מוכן שנוביל את העניין ביחד, כדי שנחזק את האמון שלנו ברשויות שלנו, שעוסקות במים, אבל גם כדי לחסוך לאזרחי ישראל את ההוצאה הגדולה הזאת שדיברת עליה. תודה רבה.

מר אלכסנדר קושניר, מהנדס ראשי במינהל משק המים ברשויות המקומיות, בבקשה.

אחר צוהריים טובים. אני מודה ליושב ראש ולפרופסורים המכובדים, אינג'ינרים, דוקטורים ובני תמותה רגילים: אני מניח שברוח האווירה הנוכחית של היום החגיגי הזה, מגיע למשתתפים לשמוע כמה מלים על התנהגות טובה מאוד של מערכות מים עירוניות, בעקבות פעילות אינטנסיבית של בעלי מקצוע. בהחלט צריך להמשיך ולשפר ולשדרג, אבל יש מספר עובדות שאני חייב לדווח לכם, בתוקף תפקידי: בעשור האחרון, בעקבות בדיקות של משרד הבריאות ואלה בדיקות אובייקטיביות לכל דבר, ירדה רמת הזיהום במערכות מים מוניציפאליות מ-6.5% של בדיקות שמצביעות על זיהום ל-0.6%. זאת הודות לנציגי משרד הבריאות אבל קודם כל, הודות לאותם עובדים מסורים של מחלקות מים שמחליפים ומתקנים בתנאים ממש לא פשוטים של המשבר בשלטון המקומי. הם עובדים קשה ואנחנו משתדלים לסייע ואנחנו רואים תוצאות. כמובן, 0.6% עדין מחייב אותנו לרדת, אבל אני חייב לציין ושלום יכול לאשר את זה, שברמה הזאת זה בין הטובים בעולם המערבי המפותח.

מערכות מים עירוניות באופן עקבי משפרות גם את הנתונים הבסיסיים שמצביעים על איכות מערכות. פחת מים במגזר העירוני בארץ כבר שנה רביעית או חמישית נמצא מתחת ל-10%, שזה בין המדינות הטובות בעולם המפותח. יש מספר מדינות כמו סינגפור ודנמרק שיותר טובות מאתנו, אבל ברוב המקרים אנחנו בעשירייה הפותחת. יש גם הישגים לא מבוטלים בירידה בצריכה הסגולית, בעקבות הקמפיין של חיסכון. יש גיוס של המגזר העירוני והצריכה הסגולית בארץ משנת 98 ועד 03 ירדה ב-16%. נחשף מתקן התפלה וזה מיליארד שקל. יש לי עוד מספר נתונים אבל אני חושב, שאלה מספיק נתונים שמצביעים שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון. נשמח מאוד לקבל תקנות חדשות, לעבוד בהתאם לכך ונשפר עוד יותר את מי השתייה בברז כדי לחזק את הכוונות הטובות של יושב ראש הוועדה וכל הנוכחים באולם. תודה.

תודה רבה למר אלכסנדר קושניר על דבריו. ברשותכם, בשם כולנו, אני רוצה להודות לכל החברים, נציגי הגופים ורשויות המדינה והארגונים שנטלו חלק ביום חשוב זה. אנחנו נעשה יחד אתכם כל דבר אפשרי, כדי להיטיב ולסייע לאזרחי המדינה בכל הקשור בנושא של המים. אני מאמין שהיום הזה תרם תרומה צנועה לכל אחד מאתנו.
אני רוצה להודות למנהלת הוועדה ולצוות הוועדה שעמלו קשה כדי להביא יום זה להצלחה כזאת. בודאי לכל משרדי הממשלה והארגונים והגופים שנטלו חלק, תודה רבה לכולם.