הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (תפיסת חומר מחשב-הגנה על קניין הפרט)












15
ועדת חוקה, חוק ומשפט
22.03.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 456
מישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, י"א אדר ב התשס"ה (22.03.2005), בשעה 12:00

הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (תפיסת חומר מחשב-הגנה על קניין הפרט), התשס"ג-2003, של חה"כ מלי פולישוק-בלוך (פ/1005).

חברי הוועדה: מיכאל איתן -היו"ר

חה"כ מלי פולישוק-בלוך
עו"ד גבי פיסמן -משרד המשפטים
דני גבע -משרד הממשלה
רחל גוטליב -סגנית היועצת המשפטית, המשרד לבטחון פנים
סנ"צ מאיר זוהר -ראש מפלג עבירות מחשב, יח"ה
(יחידה ארצית להונאה)
עו"ד רחל דניאלי -סניגוריה ציבורית

קרן ויינשל

דורית ואג

מיטל בר-שלום













הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (תפיסת חומר מחשב-הגנה על קניין הפרט), התשס"ג-2003, של חה"כ מלי פולישוק-בלוך (פ/1005).

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני אקריא את סעיף 1.

אנחנו חשבנו שהניסוח שאנחנו מציעים הוא יותר מדויק מבחינת הכוונת שיקול הדעת של השופט, אבל זה לשיקול דעתה של הוועדה.

למה אתם רוצים לתקן את זה? אנחנו הרי לא נוגעים בחוק.

אנחנו מוסיפים את התוספת של המילים: "שיקבעו באופן שלא יפגע בפרטיותו של האדם מעבר לנדרש". אנחנו ביקשנו שזה יהיה לאחר ששקלנו בין השאר את מידת הפגיעה בפרטיות.

למה זה כל כך אכפת לכם?

מטרת הוועדה היא להגיד לבית המשפט שישים תשומת לב מיוחדת לנושא של פגיעה בפרטיות.

לא נראה לי שיש הבדל מהותי.

יש הבדל. הם אומרים שאם כתוב, באופן שלא יפגע בפרטיותו, זו אמירה שעושה את האיזון בצורה אחרת מאשר אמירה, לאחר ששקלנו בין השאר את מידת הפגיעה בפרטיות. הרי בסך הכל אנחנו לא מדברים כאן על דבר מוחלט. אנחנו נותנים הנחיה לשופט. הם אומרים שאמירה כזו תבוא מול הצרכים האחרים של החקירה.

אנחנו אמרנו לו שלא יפגע בפרטיות.

אנחנו אמרנו, מעבר לנדרש.

תמיד צריך לשקול את מידת הפגיעה בפרטיות, אך אנחנו מדברים על פקודה ישנה שבה זה לא כתוב. אנחנו רצינו להבהיר שמעבר למה שאתה שוקל בדרך כלל, תשקול יותר בנושא הזה. אני חושבת שגם הנוסח של הממשלה מבהיר את זה, למרות שזה מעלה את השאלה, האם בדברים אחרים אה לא צריך לשקול את הפגיע בפרטיות.

יצרה מכך, זה מגוחך להגיד לשופט, תשקול את הפגיעה בפרטיות. הוא יודע שצריך לשקול את הפגיעה.

זה מגוחך רק לאור זה שזה לא נמצא במקומות אחרים.

אנחנו שמים את העיקרון של פגיעה בפרטיות ברמה קצת יותר גבוהה ממה שהיה קודם.

היא מושמת ברמה יותר גבוהה מעצם זה שהיא כתובה פה באופן מפורש. בסעיפים אחרים של החוק לגבי צווי חיפוש אחרים או צווי תפיסה, זה לא מופיע.

לפעמים המחוקק משב את תשומת לב בית המשפט באופן מיוחד ולא עושה את האיזון. אם מדוב בחקירת עבירה מאוד חמורה, אז גם אם יש פגיעה בפרטיות והכנסת תאמר זאת, זה בסדר. כל מה שצריך לומר לבית המשפט, זה שישים לב גם לשיקול הזה.

האם אתם עומדים על כך שיהיה שינוי?

אני חושבת שזה יותר נכון מבחינת הכנסת לומר לבית המשפט לשקול את השיקול הזה, כי זה לא ברור מה בית המשפט יעשה עם זה. מול מה הוא יבחן את זה? אם היינו כותבים חוק ומכניסים מכלול שיקולים, זה היה משהו אחר. הכנסת אומרת, תשקול במיוחד גם את זה. זה נראה לי יותר מדויק. זה משיג את אותה המטרה מבלי להטיל איזשהו בלבול.

אני בעד להשאיר את הנוסח כמו שהוא.

אנחנו לא מתעקשים על זה. זה לשיקול הדעת של הממשלה.

יש לנו כאן שאלה מאחד האזרחים שמשתתף בישיבה באמצעות האינטרנט. הוא שואל לגבי חומר מחשב או תוכנה. הגדרות של חומר מחשב או פלט הם מתוך חוק המחשבים. בחוק המחשבים, למיטב זכרוני, חומר מחשב כולל גם תוכנה.

תוכנה או מידע.

אנחנו עוברים לסעיף 2.

האם אפשר לאשר את הנוסח?

מבחינתנו זה בסדר.

אני עובר לסעיף 3. מה זה דבר שמגלם חומר מחשב?

זה מושג שלקוח מחוק המחשבים. הכוונה היא לדיסק.

אנחנו מדברים על דיסקים, כל אמצעי האחסון למיניהם שמכילים את המידע.

השאלה היתה, למה לא להחזיר את המחשב עצמו לאחר פרק הזמן שנקבע. מאיר זוהר הסביר שישנם מקרים שבהם לא ניתן להפריד.

אם הם מוצאים חילופי אי מיילים, המשטרה תעתיק את זה והמחשב יחזור?

בדרך המלך אנחנו מחזירים את המחשב.

יש לנו שני מצבים, מצב שבו נותנים לאדם שלוקחים ממנו אפשרות להעתיק את החומר, ואת זה אנחנו עושים תוך 72 שעות, ויש לנו מצב שבו אנחנו מחזירים לו חלקים ואז מדובר על 30 יום.

אנחנו מחזירים את המחשב ולא חלקים.

האם בכל מקרה אתם מחזירים את המחשב תוך 30 יום?

ישנן נסיבות שבהן לא ניתן להחזיר את המחשב.

הוא מפרק את ההרד-דיסק ומחזיר רק את המחשב.

נניח שאני שלחתי אי מייל שהוא מחשיד אותי, קראתי לרצוח ראש ממשלה לא בארץ. האי מייל הוא הראייה. אתם לא רוצים לקחת ולהעתיק את הראייה זהו, אלא אתם רוצים את המקור. איך אתם עושים זאת כך שאני אוכל להמשיך ולהשתמש במחשב שלי?

נותנים לך תוך 72 שעות להעתיק את כל החומר, כאשר מחזירים לך את המחשב שתוך 30 יום.

כלומר, אני אצטרך לקנות הרד-דיסק נוסף.

כן.

למה אני צריכה שיהיו לי הוצאות?

כי את עברת עבירה.

זו לכאורה עבירה.

למה עורכים לאדם משפט והוא שוכר עו"ד שלוקח לו 10,000 דולר ואחר כך הוא יוצא זכאי?

אבל אחר כך מחזירים לו את ההוצאות.

לא. עורך התוכן של הוועדה אומר לי, כי יש היום אפשרויות לשכור שטח במאגרים חיצונים. אותו אדם יכול לפנות למשטרה ולבקש ממנה להעביר את החומר למאגר אחסון חיצוני.

נניח שאדם רוצה להמשיך ולעבוד עם האי מייל שלו, הוא לא יוכל להמשיך ולעשות זאת אם אין לו את ההרד דיסק שלו.

למה? הוא מעתיק את הכל.

כמה זמן המשטרה יכולה להחזיק את ההרד דיסק?

הקביעה היא ל-30 יום, כאשר יש אפשרות להארכה.

יש פה בעיה אחרת. אנחנו מדברים על מקרה שבו נתפס מחשב, ואנחנו אומרים שהמשטרה תחזיר את המחשב תוך 30 יום. לא כתוב כאן שזה לא כולל את ההרד דיסק.

הכוונה היא רק למחשב.

זה ברור מעצם ההגדרות של חוק המחשבים. יש הגדרה של מחשב ויש הגדרה של חומר המגלם חומר מחשב.

מהי ההגדרה למחשב?

מחשב זה, "מכשיר הפועל באמצעות תוכנה לביצוע עיבוד אריטמטי או לוגי של נתונים וציודו ההיקפי, לרבות מערכת מחשבים..."

הכוונה היא לברזלים בלי החומרה.

אבל ההרד דיסק הוא גם ברזל.

לא. הוא דבר המגלם חומר מחשב.

אין בעיה להבהיר את זה.

האם הזיכרון לא מגלת חומר מחשב.

כן. הוא מפעיל תוכנה.

האם אתם רוצים שנכתוב, תחזיר המשטרה את המחשב ללא דבר המגלם חומר מחשב?

הרי יש לנו בתוך הזיכרון, זיכרון שזוכר כל עוד המחשב פועל, וברגע שמכבים אותו הוא נמחק. הפעולה היא אותה פעולה. זו פעולה של שמירת החומר והמידע. את זה חלק אחר של המחשב עושה. את זה לא עושה ההרד דיסק.

האמת היא ההגדרות בחוק המחשבים הן קצת ארכאיות.

למטרותינו זה מספיק.

השאלה היא אם רוצים להגדיר בצורה מדויקת מהו מחשב, כך שיהיה ברור שזה לא כולל את המידע, שזה מה שאנחנו רוצים להחיל עליו דין מיוחד.

אני רוצה להבהיר את זה בסעיף עצמו, כי אני לא רוצה לשנות פרשנויות של מחשב של מוסד וכו'.

ניתן לומר, מחשב למעט דבר המגלם חומר מחשב.

דיברנו בישיבה הקודמת על האפשרות להחזיר את המארז, אם לא את הדיסק הקשיח שעלול לשבש את החקירה. היו מקרים טכנולוגיים בהם אלך אהיה ניתן להפריד בין הדיסק הקשיח למארז של המחשב. היו מקרים אחרים שבהם היינו צריכים את המארז לצורך החקירה, כיוון שהיתה שם טביעת אצבע. אלה מקרים בהם אני לא יכול להפריד בין המארז לחומר המחשב.

אז אולי שנשאיר את זה כך, וניתן לשופט להחליט אם זה מחשב או הדבר המגלם חומר מחשב.

מה שהציעה קרן, זו הצעה טובה. ניתן לומר, נתפס מחשב וניתן להפרידו מדבר המגלם חומר מחשב. לעניין סעיף זה, מחשב-למעט דבר המגלם חומר מחשב.

לא צריך להגיד את זה, זה ברור.

גם לדעתי זה היה ברור.

אם כך, נשאיר את זה כך ויימצא זמן אחר לבחון מחדש את הוראות חוק המחשב.

לממשלה ישנן 2 הסתייגויות לסעיף הזה. ההסתייגות הראשונה מדברת על המילים, ניתן להפרידו מדבר המגלם חומר מחשב. הממשלה רוצה להוסיף את המילים הבאות: "והמחשב אינו דרוש לצורך חילוט או הגשתו כראייה לבית משפט". לדעתי, לא היה צריך להוסיף את זה כי זה ברור.

אפשר להוסיף את זה.

בואו נעבור לפרק הזמן.

אנחנו ביקשנו לא להגביל את פרק הזמן של בית המשפט, אלא לתת לו שיקול דעת.

אז לא עשינו כלום.

בפקודה עצמה, ההוראה עצמה היא כמו הוראת הממשלה. אנחנו משתמשים בדברים שנמצאים בנוסח החדש, כמו לגבי מעצרים. אנחנו מדברים על תקופה שלא תעלה על 30 יום או 45 יום, ואז זה חוזר לבית משפט.

חייבת להיות הגבלה של זמן.

אני רוצה לומר מדוע זה לא צריך להיות כך. מה קורה אם שיקול הדעת של בית המשפט, הוא שהמחשב דרוש לצורך רכילות.

בואו נקבע עכשיו פרק זמן של 15 ימים, ואחר כך נתווכח על זה.

זה קצת מוגזם.

זה מוגזם. בואו נקבע פרק זמן של 30 יום.

כשנפגש לפני הקריאה השנייה והשלישית, נתווכח על זה.

בפעם שעברה דובר על כך שהארכה הזו תהיה במעמד שני הצדדים. אני לא רואה שזה מודגש בסעיף הזה.

ירדו מזה.

אבל זה טוב שזה יהיה במעמד שני הצדדים.

הארכה יכולה להיות במעמד שני צדדים, אבל לא הדיון הראשוני. זה נראה לי לגיטימי שהארכה תתבצע במעמד שני צדדים.

אני מבקשת שוב שתשקלו את הפרק הזמן של 30 ימים. מדובר בכל פעם בהטרחה של בית המשפט. כל חודש הוא יצטרך לכנס את כל הצדדים.

אנחנו לא מתווכחים על זה עכשיו. כאשר נגיע לדיונים לקראת קריאה שנייה ושלישית, נדבר על זה.

האם נכתוב שהארכה תהיה במעמד שני הצדדים?

לא. תשאירו את זה כך. נדון בזה לפני הקריאה השנייה והשלישית. אני מקריא את סעיף 4.

אני הייתי מורידה את המילים, קיים חש סביר.

למה?

זה קשה לקבוע את זה בשלב כזה. אני מציע לומר, קיים חשש.

כל אחד יגיד על כל דבר, כי יש חשש.

אז נגיד, אפשרות קרובה לוודאי.

את הלכת עכשיו לקיצוניות השנייה. חשש סביר זה בסדר.

הנושא הזה הוא מכשלה בעבודת החקירה של המשטרה. במרבית המקרים לא יכול קצין המשטרה תוך 72 שעות, לשקול האם יש חשש סביר.

אבל אנחנו צריכים להגן על האזרחים ולא על קציני המשטרה.

אבל תחשוב על הפדופילים.

או על עברייני הלבנת הון. מאיר זוהר יכול לתת דוגמא מהשבוע האחרון.

אנחנו עוסקים בחקירות פדופילים, סחר בסמים באמצעות המחשב או כל עבירה חמורה אחרת. לאחרונה, בדקנו 120 מחשבים של ארגון פשיעה שעוסק בהימורים, ונותן תשתית הימורים בארץ ובחו"ל לכל מיני עבריינים. צריך לזכור, כי אותו חוקר מחשב מיומן הוא גם החוקר שחוקר את התיק. הוא יושב בחקירה פרונטלית מול החשוד, הוא מבצע את החיפוש והולך לבית המשפט. הוא מלווה את התיק עד להגשת כתב אישום מול הפרקליטות.

אני מבין את זה. אני יודע שגם חסר לכם כוח אדם, אבל התפקיד שלי הוא הפוך מהתפקיד שלכם. התפקיד שלך הוא לנסות ולייעל את החקירה עד למקסימום, ואתה נותן לי את הדוגמא של הפדופילים. אני אשאל אותך, כמה מחשבים של פדופילים החרמת בשנה האחרונה, וכמה מחשבים בכלל החרמת בשנה האחרונה?

של חשודים בפדופיליה,לא הרבה.

כמה?

כעשרה.

אני לא מאמין. כמה מחשבים בסך הכל החרמת?

150-200 מחשבים מינואר.

רק בחקירה האחרונה הוא החרים 120 מחשבים.

נניח שהוחרמו 200 מחשבים. זאת אומר, ש-95% הם לא בקטגוריה של הפדופילים. מעניין אותי יהיה לשמוע בסוף השנה בכמה מקרים יהיו הרשעות של האנשים שמהם לקחו את המחשבים. אז נוכל לדעת מהפרופורציות, מי נפגע מכל העניין ועד כמה אנחנו צריכים להקשות על כולם בגלל כמה פדופילים. הסיטואציה היא שלקחו להם את המחשב, חומר הראיות נגדם נמצא והם כבר יושבים בבית הסוהר והם רוצים להעתיק חומר. יש להם זכות לעשות זאת באמצעות העורך דין שלהם. אנחנו צריכים למנוע העתקה של חומרים שהם בעצמם חלק מהעבירה.

זה לב העניין. על מנת שקצין המשטרה יוכל לומר שיש בכך לשבש או להוות ראייה, הוא צריך לעשות את הבדיקה. 72 שעות לא מספיקות לצורך זה.

תקדישו לזה תקציב נוסף.

זה לא עניין של תקציב נוסף.

אני אכתוב לך הצעה למכרז, תעשו מכרז עם מעבדות וכל אחד שיגיע יקבל הסמכה לבצע זאת.

אדוני ייתן לאזרח להיכנס לחומר מחשב של אזרח אחר?

בארצות הברית את החומר המודיעיני הכי רגיש עושים בבתי חרושת פרטיים. אני מאמין בפטריוטיות של האדם וביושרה שלו, גם אם הוא לא עובד ציבור. לצערי הרב, אני גם מוצא גנבים ורמאים ומקבלי שוחד בין עובדי הציבור, כולל גם שוטרים. זה שזה נעשה במשטרה, זו לא ערובה.

יש גורמים פרטיים שמפתחים את הכלים הכי משוכללים והכי סודיים של צה"ל.

אתה נותן לו סמכות חדירה לתחום הפרטיות.

אני לא נותן לו סמכות חדירה. אתם אומרים לי כי אין מספיק כוח אדם לבצע את זה.

לא אמרנו את זה. אמרנו שלהעתיק אין בעיה. הבעיה היא לא הבעיה הטכנית של העתקה. אם לזה אדוני מכוון, לא צריך חברה פרטית. המשטרה עושה את זה. הבעיה היא הצורך בחדירה לתוך חומר המחשב, על מנת לבדוק אותו, לראות מה יש שם ולהחליט האם מסירתו של החומר תשבש או תביא לביצוע עבירה.

אין מה לעשות, אתם צריכים לעשות את זה תוך 72 שעות. אדם ב-72 שעות יכול לאבד את העסק שלו.

אנחנו אל מדברים על עסק.

אני יודע שמדובר במחשב ביתי שלו, אבל העסק שלו יכול להיות שם גם כן.

אם זה עסק, זה מכוסה.

אנחנו מדברים על העיסוק שלו. לא מדובר רק בתחביב.

יו"ר הוועדה בעל תפיסה, שהמחשב בוא הרחבה של המוח. כל פעם שלוקחים לאדם את המחשב שלו, זה כאילו לקחו לו את המוח ושמו אותו במשטרה. לפעמים יותר טוב לו אם ייקחו אותו למשטרה עם המחשב ויחזיקו אותו בבית הסוהר, מאשר יחזיקו אותו בחוץ ואת המחשב בבית הסוהר. אני מוכן שיעצרו אותי עם המחשב. אני מבקש, שכאשר המשטרה לוקחת מוח היא תעשה מאמץ יותר גדול על מנת לתת לי אפשרות להעתיק את החומר.

מאחר ואתה נותן לאותו קצין משטרה את שיקול הדעת כדי להכריע האם קיים חשש שזה יביא לשיבוש הליכי חקירה, אתה צריך לתת את מסגרת הזמן שתאפשר את השיקול הזה.

אני חייבת לומר דבר נוסף. מדובר בהצעת חוק פרטית שאנחנו מלכתחילה התנגדנו לה, בגלל המכשלות האלה. הגענו לוועדת שרים ויו"ר ועדת השרים טומי לפיד, שכנע אותנו לאפשר זאת תוך 30 ימים. אנחנו מגיעים לוועדה ושומעים על 72 שעות.

אני מדבר על העתקה.

גם להעתיק. סוכם על 30 ימים.

תן להם עוד קצת זמן.

אני לא רוצה. הם באים לכאן עם כוונות טובות, אבל בפועל, כאשר הסמכות הזו ניתנת לאותו מפקח, הוא אומר לאותו אדם שכיוון שיש לו סמכות לשבוע, שיבוא בעוד שבוע. זה מה שיהיה. מה שיהיה הגבול העליון, זה מה שיהיה הגבול התחתון. בואו נחשוב מהי הסיטואציה. בא אדם חשוד שלקחו לו את המחשב ויושב במעצר. נניח שהוא רוצה להעתיק את החומר, לא בטוח שהוא יגיע תוך 72 שעות, כיוון שייקח זמן עד יעצרו אותו ועד שהוא יבוא. בסך הכל הוא בא להעתיק. מה הוא יעשה עם החומר המועתק? אם הוא חשוד בריגול נגד ביטחון המדינה, אז מפקח משנה יגיד כי זו עבירה רצינית. אם הוא יהיה חשוד בהימורים, אז הקצין יחליט אם הוא חושב שהוא בנסיבות הקיימות יכול להשתמש בחומר. יהיו מצבים בהם הוא יחליט לתת לו את המחשב גם מבלי לבדוק. אני לא מוכן שהקצין הזה יקל ראש בכל הבעיה, כיוון שיש לו מרווח של זמן. סך הכל נותנים לו להעתיק חומר. הוא לא יוכל להשמיד ראיות.

כרגע הזכרתם שנתפסו 120 מחשבים. האם זה של עסק או של אדם פרטי?

זה של אדם פרטי, אבל בעצם מדובר בארגון פרטי.

ארגון פשיעה זה לא עסק. השאלה היא, האם אתם לקחת את זה ממקום עבודתו של אדם.

זה נלקח ממשרדים.

אם כך, יש כאן נתונים מוטעים. 120 המחשבים לא נכנסים כלל להגדרה הזו. הם נכנסים להגדרה של עסק ושל מוסד. לאדם פרטים לא יהיו כל כך הרבה מחשבים.

הסעיף הזה יחול גם על מחשב של מוסד.

בחוק עצמו יש כללים אחרים לעסק. אנחנו מדברים כאן היום על כללים למחשב פרטי.

גם בעסק מעתיקים. חשוב לנו לתת גם לעסקים את האפשרות להעתיק.

הסעיף הזה יהיה הוראה כללית ויתייחס לשניהם.

כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו, הוא לא לגבי עסק. רק הסעיף האחרון חל גם על עסקים.

בואו נגיד שיהיה כתוב בחוק כי מדובר על 72 שעות, ונמצא מנגנון שבצו של שופט ניתן יהיה להאריך את התקופה הזו לתקופה יותר ארוכה.

הבעיה היא שגם כאן תהיה הטרחה של כל המערכת. בחוק המעצרים נקבע פרק זמן של 24 שעות, וכיוון שחששנו שלא נעמוד זה, נתנו סמכות לקצין משטרה בכיר להאריך את זה. אני מדברת על שיקול דעת נוסף, אינסטנציה עליונה.

שאלתי את מאיר כמה לוקחת חקירה כזו בממוצע, והוא אמר לי כי במקרה של תפיסה של 120 מחשבים זה ייקח חודש לפחות. בדרך כלל זה ייקח לו שבועיים. חשבנו להציע לוועדה לקבוע פרק זמן של שבועיים, עם אפשרות להארכה בשיקול דעת נוסף.

שבועיים זה המון זמן.

אבל המשטרה חייבת לחקור.

זה לא בא בחשבון.

אבל זה לא מונע את החקירה, אלא רק את המשך קיום העבירה.

אתם צריכים לזכור שזה ממילא אחרי הגשת כתב אישום תהיה לו זכות העתקה. גם אחרי הגשת כתב האישום הוא יוכל להמשיך ולבצע את העבירה באמצעות אותו חומר. הסעיף הזה נועד למנוע שיבוש חקירה בלבד.

אני חוזר ואומר, שצריכים למצוא מנגנון שיאפשר הארכה שתהיה בכפוף לביקורת. נניח שאדם בא למשטרה ואומרים לו כי הוא לא יכול להעתיק את החומר, כי קיים חשש סביר שהוא לא בסדר. אם המשטרה יודעת כי מדובר בפדופיל, גם מבלי לבדוק את החומר היא יכולה להגיד שהיא ראתה תמונה במחשב והיא לא צריכה יותר מזה כדי לומר שיש חשש סביר שהוא ישתמש בזה. אני רוצה למצוא מנגנון לפיו החשש הסביר ייקבע לא רק על ידי פתיחה וסריקה של כל החומר שנמצא שם בתוך המחשב. אני מנסה לחשוב באיזו צורה זה יכול להיות. אם הוא יידע שיש שם דברים לא בסדר, הוא גם לא יעתור. אם הוא יודע שאין לו שם שום דבר, הוא צריך שתהיה לו אפשרות לפנות לבית משפט.

יש לו תמיד אפשרות לפנות לבית המשפט.

אני כתבתי: "קצין משטרה בדרגת מפקח משנה רשאי לדחות בקשה, כאמור בפסקה 2, להעתקת חומר". כלומר, הנורמה שאפשר להעתיק, אבל קצין משטרה בדרגה בכירה יכול למנוע זאת. אני לא מבינה למה זה לא מספיק.

התנאי שמותר לו לא למסור, זה שקיים חשש שזה יביא לשיבוש החקירה או לביצוע העבירה. בנוסף, יש לנו גם תנאי של זמן, תוך 72. הם אומרים כי התנאי שהוא יקבל את השיקול הדעת אם זה מביא לשיבוש חקירה או לא, לוקח להם יותר מ-72 שעות. הקשר בין שני התנאים מייצר להם קושי.

אני חושש שאותו קצין יגיד שהוא עוד לא בדק, ושכתוב בחוק שהוא יכול לעשות זאת תוך שבועיים או תוך חודש.

המנגנון שמציעה רחל נשמע לי מאוד סביר. נקבע כי מדובר על תקופה של 72 שעות, ובמידה שהמשטרה תזדקק ליותר זמן, יהיה ניתן להאריך את התקופה ל-72 שעות נוספות.

זה לא מספיק.

נניח שאחרי תקופת הזמן הזו עדיין לא הספקנו, מה יהיה אחרי זה?

יהיה ניתן לפנות לשופט. למה 6 ימים לא יספיקו?

אנחנו נחליט על 72 שעות, כאשר נאפשר הארכה של התקופה בתקופות נוספות של 72, בתנאי שיחתום על זה קצין בדרגת ניצב או מפקד מחוז.

בלי הגבלה על כמות הפעמים.

אנחנו נקבע זאת עד שבועיים. אחרי זה ניתן לפנות ולבקש צו שיפוטי. זה בהנחה שגם האזרח יוכל לפנות לבית המשפט נגד הניצב הזה.

במקרה שבו תפסתם 120 מחשבים, כל שופט היה נותן הארכה.

אני עובר לסעיף 4 (ב).

אנחנו ביקשנו אדם בעל תפקיד מיומן, אדם מומחה.

אנחנו נותנים לכם אפשרות לבחור כל שוטר.

ישנה הגדרה של בעל תפקיד מיומן.

זה מי שיכול לעשות חיפוש.

בסדר, תשאירו את זה כך בלי מה שנכתב בסוגריים. מחר אנחנו נקיים הצבעה על כך לקריאה ראשונה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30