הצעת חוק לתיקון פקודת זכויות יוצרים (תיקון-סגירת חצרים ושלילת רישיון)

2
ועדת הכלכלה – 21.3.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 386
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י' באדר ב' התשס"ה (21.3.2005), שעה 11:00

הצעת חוק לתיקון פקודת זכויות יוצרים (תיקון-סגירת חצרים ושלילת רישיון) התשס"ד-2003 של חברת הכנסת גילה גמליאל

חברי הוועדה: היו"ר אמנון כהן
גילה גמליאל

עו"ד עודד ברוק – סגן יועמ"ש המשרד לבטחון פנים
רפ"ק אהרון גרודמן – ראש יחידה לקניין רוחני המשרד לבטחון
פנים
עו"ד יפעת רווה – לשכה משפטית משרד המשפטים
עו"ד תמיר אפורי – משרד המשפטים
מוטי אמיתי – מנהל פסילות האכיפה – פדרציה לתקליטים
וקלטות
יצחק שפר – מנכ"ל פדרציה לתקליטים וקלטות

אתי בנדלר

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ

שלום לכולם ובוקר טוב. אני פותח את הדיון בנושא הצעת חוק לתיקון פקודת זכויות יוצרים (תיקון – סגירת חצרים ושלילת רישיון), התשס"ד-2003 של ח"כ גילה גמליאל, הצעת חוק 1624. אנחנו נדגיש שאין ספק שזכויות יוצרים הוא הנכס הקשה ביותר לשמירה מפני גניבה, הפרוץ ביותר בחוק, אנחנו יודעים, כאשר יוצר עובד כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה שעות, להכין את הדיסק שלו, ממש שנים על גבי שנים, זה למעשה היוקרה שלו, זו הפרנסה היחידה שלו, ובאים אנשים שמזייפים ומעתיקים ומשווקים ומוכרים, ואין כיום כנראה מספיק כלים על מנת להתמודד מול התופעות החמורות הללו. ויש כאן הצעת חוק שמציעה חברת הכנסת גילה גמליאל, ואנחנו מברכים אותה על כך, שסוף סוף תיתן כלים לרשויות החוק לפעול ביתר נחיצות וביתר רצינות וביתר סמכות להיכנס לאותם המקומות ולקחת את כל המכשירים שם, ולמעשה מדובר על הייצור, מכירה או אחזקה של לא חוקי, אני חושב שבעתיד גם נחשוב על אלה שגם שומעים דיסקים צרובים או קלטות, שהם לא בסדר, כשימוש פרטי, או במועדונים או במסיבות או בחתונות, שגם מי שרוכש ושומע, גם מי ששומע צריך לדעת שהוא עלול להענש במידה והוא לא קנה את זה במקום הנכון. צריך לסגור את כל הקצוות, את כל הדברים ביחד, על מנת שבאמת לתת לנושא הזה יתר רצינות, שבאמת אלה שמגיע להם את התמלוגים, אלה שעמלים שעות רבות להוציא את הדיסקים או הקלטות, שבאמת יהנו מפרי עמלם.

יש נתונים כאן שהתקבלו מארגון זכויות יוצרים במוזיקה, כי הנזק הכספי הנגרם להערכתם בגין העתקה ושכפול בלתי חוקיים של דיסקים למוזיקה מגיע לכשלושים מליון שקל בשנה, והסכום הזה כמובן כולל רק דיסקים בלתי חוקיים של מוזיקה ואינו כולל העתקה ושכפול של קלטות סרטי וידיאו ו-DVD, משחקי מחשב, וכמובן אם היו לוקחים גם את זה בחשבון היו רואים מכפלות של סכומים כאן. וכמובן גם אם דברים נעשים לא באופן חוקי אז גם כל אלה שמוכרים באופן לא חוקי גם לא משלמים את המסים כראוי, זאת אומרת גם המדינה לא מקבלת את הסכומים שמגיעים לה ומדובר בהרבה הרבה מאוד כסף, נדמה לי זה מיליארד וחצי שקל שבשוק מתגלגל, ועליהם לא משלמים את המסים למדינת ישראל.

מכאן אנחנו נגיע למציעת החוק, ח"כ גילה גמליאל, בכוונתי באמת לקדם את זה כמה שיותר מהר על מנת באמת להקל מעליהם את הדברים האלה. בבקשה ח"כ גמליאל.

בוקר טוב, תודה ליושב ראש. ראשית ההצעה באמת באה לתת מענה להפקרות שקיימת היום בכל מה שקשור לנושא קניין רוחני, בנושא הספציפי הזה בכל מערך הגזל שעושים כנגד זכויות היוצרים של עניין המוזיקה. ההצעה באה לומר בצורה חד משמעית לתת כלים לאותם, למשטרה בעצם יותר, לאכוף את החוק בדבר האפשרות לביטול כל נושא של הנפקה בלתי נסבלת של דיסקים מזוייפים.

עכשיו מה שקורה, אני אספר בקצרה לגבי התהליך. אני הגשתי את הצעת החוק, קיימנו דיון ראשוני בישיבה של ועדת הכלכלה. היו חילוקי דעות בין המשרדים השונים לבין ההצעה הבסיסית לבין הארגונים השונים, ואז החלטנו על דעת גם הוועדה שאנחנו נתכנס בישיבות על מנת קודם כל להגיע לאיזו שהיא הצעה מוסכמת, גם על משרד המשפטים וגם על משרד לבטחון פנים וגם על הארגונים. לקח הרבה זמן עד שגיבשנו את הנוסח המוסכם, והיום יש כאן טיוטה להצעה שאנחנו נרצה לדון בה.

תקריאי, ואנחנו נעבור סעיף סעיף, אם יש למישהו משהו להגיד כמובן אנחנו ניתן לו לדבר.

הצעת חוק לתיקון פקודת זכות יוצרים, סגירת חצרים. בפקודת זכות יוצרים אחרי סעיף 10 יבוא: 10 א. א. היה לקצין משטרה בדרגת פקד ומעלה שהוסמך לכך על ידי המפקח הכללי של משטרת ישראל או על פי פקודות המטה הארצי כהגדרתן בפקודת המשטרה, בנוסח החדש, תשל"א-1971, יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיף 10, במקום המשמש לצורך מכירה או אחזקה של עותקים מפרים רשאי הוא לבקש מבית המשפט צו המורה על הפסקת השימוש במקום. זה לגבי סעיף א.

סעיף ב. בית המשפט רשאי לצוות על הפסקת שימוש במקום כולו או חלקו כאמור בסעיף קטן א אם בסגירת המקום ואם בדרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין ,להלן צו הפסקת שימוש, ובלבד שנתקיימו שני אלה.

עד היום לקצין משטרה לא היתה הסמכות הזאת,

נכון.

בכל מקרה צריך צו. מי יכול להגיד עד היום איך זה היה ומה אנחנו מרחיבים בחקיקה הזאת. עד היום אם אתה היית מגלה שיש לך אינפורמציה, יש מקום שמעתיקים שם קלטות או דיסקים, איך הכלים שלך להיכנס ולטפל בזה, עד היום איך היה.

עד היום אנחנו פועלים כמו עבירה פלילית רגילה, זאת אומרת או שמוציאים צו חיפוש או מסיבות שהחוק מאפשר לנו להיכנס בלי צו חיפוש תופסים את הדברים, מנהלים חקירה, לא היתה לנו הסמכות לסגור את המקום עצמו כי במקרים רבים החנות או הדוכן המשיכה לפעול ולפעמים הסחורה הגיעה שעה אחרי או אפילו פחות. עם החוק הזה בית משפט תהיה לו סמכות לאפשר סגירה של המקום וזה סנקציה בהחלט משמעותית.

שמי עו"ד שפר, אני מנכ"ל הפדרציה לתקליטים. אני כאן לצערי, יוחאי חי שהוא מנכ"ל הפיל לא יכל להגיע עקב עקירת שן, פניו התנפחו. בכל מקרה מה שרציתי להגיד שהחוק הזה הוא תוצאה של פשרה בכלל. ההתחלה שלו היתה מחמירה הרבה יותר. והתוצאה הזו של פקד שפונה לבית משפט כדי לקבל צו זו לא היתה מטרת החוק מלכתחילה. מטרת החוק היתה לקצר הליכים וליצור מצב שקצין משטרה יוכל בפועל להגיב לעבירה במקום. אנחנו כתוצאה מפשרה כזו ואחרת והליכים משפטיים וויכוחים, זו התוצאה. אז זה מה שרציתי לומר, שזה לא דבר שמלכתחילה תפס את עינינו והיינו מרוצים ממנו. זו פשרה שקיבלנו אותה.

זאת אומרת היום קצין משטרה מקבל את הצו, בא ומחרים את הציוד וגם סוגר,

וגם יכול לסגור.

הוא או מישהו מטעמו יכול לתפוס את הסחורה, לאו דווקא קצין משטרה. לעשות כמו כל עבירה פלילית. לפי החקיקה החדשה אם היא תצא לפועל הוא לא יכול לסגור, הוא צריך לפנות לבית משפט כדי לקבל צו. זאת אומרת זה יהיה צו שיפוטי, לא צו מינהלי. זה ההבדל.

העניין הוא שבהתחלה בהצעת החוק הרעיון היה שיינתנו כלים לשוטרים לממש בפועל סגירת חצרים או סגירת מקומות על מנת למנוע את כל הנושא של זיופי דיסקים במקום. לא רק להחרים את הציוד, אלא גם לסגור את המקום ישירות. אבל מכיוון שמערכת המשפט במדינת ישראל צריכה גם לתת את זכות השימוע לנאשם אז זה מה שיצר את המצב שלא רצו לתת הליך, אופציה שיפוטית לשוטרים, אלא להשאיר את זה במסגרת מערכת בית המשפט. וזה אבל עדיין המשך ההליך נותן כן מענה לשוטרים כי לאו דווקא בעניינים כאלה, היום היה ניתן בכלל לסגור את המקומות, אז אנחנו כבר מתקדמים שלב. מה יהיה בעתיד, אנחנו נראה איך זה מוכיח את עצמו, ומזה אולי נוכל לעשות תיקוני חקיקה בהמשך במידת הצורך. אבל אני כולי תקווה באמת שזה יתן מענה בעניין הזה.

אבל זה לא לכל שוטר, זה רק לקצין משטרה ולפקד ומעלה.

לא כל שוטר אלא דרגה בכירה במשטרה.

באמת נעשתה פה פשרה. היום אפשר מכוח החקיקה הרגילה, ובזה לא נוגעים כמו בכל חוק אחר, המשטרה יכולה לתפוס דבר שנעשתה בו עבירה. פה הוסיפו סמכות רצינית של סגירת חצרים, זו סמכות שעלולה להיות מאוד פוגענית. במקור ההצעה היתה שרק קצין משטרה, ללא ביקורת שיפוטית. אנחנו באחד השלבים הקודמים הצענו שזה יהיה רק בית משפט ורק אחרי הרשעה, אבל השתכנענו שאם זה אחרי הרשעה זה אחרי הרבה שנים.

גב' רווה, אני רוצה להבהיר, כשאת אומרת פוגעני, אני רוצה להבהיר פשוט לחברי הכנסת, מדובר כאן על סגירת מקום שהרבה מאוד פעמים משמש כבית עסק, שייתכן שעושה עוד דברים, וכאן מדובר על סגירת עסק, פגיעה בקניינו של אדם, פגיעה בפרנסתו של אדם, כשאנחנו מדברים על כך שהדבר נעשה לפני שאותו אדם הועמד לדין וודאי לפני שהוא הורשע אלא רק על סמך חשדות.

לא חשדות, יתפסו קלטות צרובות או דיסקים צרובים.

אבל הוא לא הורשע עדיין, זו בדיוק הנקודה. יש חשד לכך. יש חשד שבוצעה עבירה אבל עדיין אין הרשעה. לכן העמדה הראשונית היא שבדרך כלל עונש כזה של סגירת מקום או סנקציה של סגירת מקום צריכה להיות סנקציה שניתנת לאחר שאדם הורשע בביצוע עבירה. הייתי אומרת שכאן הקדימו ונתנו אפשרות לבית משפט להורות על סגירת מקום בצו לתקופה מוגבלת בנסיבות המוצעות כאן, שקראתי אותם ושיוצגו בהמשך, למרות שהדבר מסתמך רק על חשש, רק על חשד. על יסוד סביר להניח שהוא ביצע עבירה, ואפילו לא הוסיפו כאן "וכי יוגש כתב אישום" שאולי ראוי להוסיף גם את התנאי הזה.

זאת באמת הפשרה שהיתה, שמצד אחד לא ממתינים להרשעה, בגלל שרוצים שזה יהיה יותר מהיר, ואנחנו יודעים שלצערנו לפעמים משפט לוקח זמן רב, מצד שני שזה לא יהיה בסמכות מינהלית. אנחנו מאוד מאוד נזהרים מלתת סמכויות מינהליות, בודאי שיש להם פן ענישתי. ולכן הפשרה היתה שקצין משטרה יפנה לבית המשפט בהתקיים תנאים מסויימים ובית המשפט יכול לתת את הצו גם לפני ההרשעה.

אם יותר לי לשאול לגבי סעיף קטן א', אתם מסתפקים בכך שלקצין המשטרה יש יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיף 10. האם לא ראוי להוסיף כאן "וכי יוגש כתב אישום בשל אותה עבירה".

זה מטרפד את הדינמיקה של הפעילות. משום שהרבה פעמים מגיעים למקום, ואם צריך לעבור את כל הבירוקרטיה הזאת שאנחנו מדברים עליה,

אנחנו לא מדברים על הוספת בירוקרטיה, אנחנו מדברים על כך,

את אומרת שמעבר ליסוד סביר להניח,

שנעברה עבירה שיוגש נגדה כתב אישום.

אני מנהל פעולות האכיפה בפדרציה. במקרה שלנו במדינת ישראל לצערנו גם הגשת כתב אישום זה סוג של פרוצדורה די ארוכה.

אני לא מצפה להגשת כתב אישום בפועל אלא שיש לו יסוד סביר להניח שעל סמך הממצאים יוגש בעתיד כתב אישום.

אני חושב שסעיף קטן 1 יקדם את העניין, כי גם מדובר פה,

אני מפנה לסעיף קטן ג' שמבהיר מה זה נקרא עבירה. יש שם הגדרות,

אני ממשיכה: ובלבד שנתקיימו שני אלה: 1. באותו מקום נעברה בנוסף לעבירה כאמור בסעיף קטן א' עבירה קודמת על הוראות פקודה זו, זאת במהלך שנים עשר החודשים שקדמו להגשת הבקשה, להלן העבירה הקודמת, זאת בין אם העבירה הקודמת נעברה על ידי החשוד בביצוע העבירה כאמור בסעיף קטן א' ובין אם על ידי אחר.

למה שנים עשר חודשים, למה לא יותר?

היו התלבטויות,

רשויות החוק במגבלות כוח האדם שיש להם זה לא מספיק זמן. פעמיים באותה שנה כביכול. אני חושב שצריך להגדיל את זה קצת יותר לעשרים וארבעה חודשים למשל, שלושים ושישה חודשים,

מבחינתי זה אפשרי, אני לא יודעת מה לגביכם.

כל דבר כזה גורם לנו ליותר הוצאות, משום שברגע שאנחנו תופסים מישהו, אני בעד זה, אני רק מסביר שאנחנו נמצאים באוירה, לנסות להסביר את האוירה שאנחנו נמצאים בה.

אתה הבנת מה אני מבקש, אם תפסו אותו אחרי שנה כאילו פעם ראשונה תפסו אותו.

הבנתי, על זה אני לא אומר כלום.

אתה מבחינתך שזה כמה שיותר, זה האינטרס שלך.

אני תומך בזה, לא על זה אני מדבר.

אנחנו אומרים זאת במהלך עשרים וארבעה חודשים, שיהיה מספיק זמן. שוטרים יש להם מוגבלויות,

מבחינתי זה בסדר גמור. זאת במהלך עד עשרים וארבעה חודשים. 2. אם העבירה הקודמת נעברה על ידי מי שאינו בעל המקום נמסרה לבעל המקום הודעה על כך בטרם בוצעה העבירה הנוספת כאמור בסעיף קטן א. לעניין סעיף זה בעל המקום לרבות חוכר.

לעניין סעיף קטן א', ב', וה' נעברה עבירה אחת מאלה: א. תלוייה ועומדת נגד החשוד חקירה פלילית והוא נחקר באזהרה במסגרתה.

עבירה אחרת פלילית?

זה לגבי העבירה המדוברת. ב. הוגש כתב אישום נגד נאשם וההליך הפלילי נגדו תלוי ועומד בבית המשפט. ג. ניתן פסק דין מרשיע נגד הנאשם. זה עונה לך?

לא, זה ממש לא קשור למה ששאלתי קודם. נעברה עבירה לפי הוראות פקודה זו באחד מאלה.

איפה זה יהיה, לעניין סעיף קטן א', ב, ו-ה' נעברה עבירה לפי מה,

בסעיף קטן ב' 1 לפחות זה כתוב. ואנחנו נוציא את זה מסעיף קטן ב' 1.

אני רק רוצה להפנות את תשומת לבכם שזה קיים בסעיף קטן א' באמת, שנעברה עבירה לפי סעיף 10 לפקודת זכויות יוצרים.

שאלה נוספת שאני רוצה להבהיר, אנחנו מדברים כאן על כך שהסמכות הזאת יכולה להיות מופעלת אם באותו מקום בוצעה עבירה, לפני כן, במהלך עשרים וארבעה חודשים, כפי שהציעה ועדת תיקון. עכשיו אם בוצעה עבירה קודמת שהיתה בגינה הרשעה אין בכלל ספק שאכן בוצעה עבירה כזאת. אנחנו אומרים לפי פסקה 2 אפילו אם עדיין אין הרשעה אבל הוגש כתב אישום זה גם בסדר. אני תמהה לגבי האמור בפסקה 1, שכאן מדובר על מישהו שנחקר בחשד לביצוע עבירה. האם זה לא מרחיק לכת לראות כאילו בוצעה באותו מקום עבירה, למרות שיש כאן בסך הכל חקירה, שעדיין לא הוגש כתב אישום?

זה בדיוק המענה שבגינו בכלל נוצר החוק. בעיקר בגלל סעיף 1 ופחות בגלל המקרים האחרים אפילו.

מנסיוני של ארבע וחצי שנים שאני מפקד היחידה התביעה המשטרתית פרקי הזמן שבהם מוגש כתב האישום לפעמים אורך שנתיים אם לא יותר מזה. בשנתיים האלה לא יהיה לנו איזה כוח לאכוף, זאת אומרת כתב אישום הוא לא בכלל בשליטתנו, אבל חקירה היא בשליטתנו. אז אני אומר, חקירה שיש בה ראיות לכאוריות, החוקר לא יכול להתחייב על הגשת כתב אישום אבל יש בה ראיות לכאוריות.

אבל אתה יכול למשוך את הדיון הזה שלוש ארבע שנים,

אף אחד לא יכול להתחייב לגבי העניין הזה.

בפקודת התעבורה למשל,

אני כחוקר לא יכול להתחייב, מי יכול להתחייב, אפשר לדבר על כתב אישום והרשעה כדברים מוכחים, אבל גם חקירה זה דבר מוכח.

לפחות בפקודת התעבורה הטענה הזאת לא נשמעה כשניתנו סמכויות מסויימות, למשל לגבי פסילה מינהלית, אז נאמר בפירוש למשל היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן ב' ינהג הנ"ל לפי העניין, ואז בנסיבות בהקשר הראוי. אבל אני חושבת שכאן יש בסך הכל מישהו שנחקר, נחקר בביצוע עבירה, אין יסוד אפילו להניח, אתה לא מוסיף את זה כתנאי שיוגש נגדו כתב אישום, ודאי שלא הוגש כתב אישום לבית המשפט, על יסוד זה כבר לראות כאילו בוצעה העבירה במקום לדעתי זה קצת מרחיק.

בואו נצייר סיטואציה שהיא קיימת מדי פעם. יש במשטרה איזה מונח שנקרא על"מ, עבריין לא מודע. לדוגמא יש למישהו חנות. כל פעם שהמשטרה מגיעה הוא בורח. ואז יש לנו בעיה נגד מי להגיש כתב אישום. כל פעם באותו מקום נתפסים תקליטורים אבל אין חשודים. אז מה, אז אני אף פעם לא אוכל לסגור את החנות הזאת? זאת סיטואציה אחת שכן אני יכול להתייחס אליה. אז יש לנו בעיה, הם משאירים את התקליטורים והם בורחים. אני לא מכיר את פקודת התעבורה מספיק טוב, אין לי ניסיון בתעבורה להגיד שיש יסוד להניח שיוגש כתב אישום, מי יכול להתחייב על זה, מה היסוד סביר, אני לא יודע.

מה עמדת משרד המשפטים בעניין?

תראי, אנחנו הסכמנו ואני לא רוצה לסטות מההתחייבות. זאת אומרת אני מבינה מה שאת אומרת,

זה לא מעורר בכם הרגשת אי נוחות לפחות?

שוב, הסכמנו, אנחנו ראינו בזה שהוא נחקר באזהרה את הפשרה שאנחנו כן קיבלנו אותה. מעשית אני לא בטוחה שיש הבדל גדול, כי יש יסוד להניח שיוגש כתב אישום, זה לא התחייבות,

צריך לזכור שלא מדובר בסתם בנאדם. זה עוד שלב מחשבתי הייתי אומרת במוצקות של הראיות בקשר לביצוע העבירה.

לפני שאתה מתפשר אני רוצה רגע לחדד את הנקודה. מהבחינה הזאת בתחילת הדברים נאמר כפי שנאמר כאן קודם שיסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה. בין זה לבין יסוד סביר שיוגש כתב אישום, כמו שאמר כאן קודם רפ"ק גרודמן, ישנם מקרים שלאו דווקא יהיה ניתן גם להגיש כתבי אישום. הרעיון כאן שכן יהיה ניתן לסגור את המקום עצמו. ותיכף גם נראה כאן מצבים בהם העבריין הוא לא בעצם בעל המקום, אז במצבים כאלה בכלל זה לא יתן מענה. וזו הסיבה לטעמי, כי אני זוכרת את הדיונים באמצע, שזאת גם היתה הפשרה וגם בגלל זה היתה את ההסכמה מצד משרד המשפטים ובגלל זה אני מציעה שאנחנו נשאיר את ההצעה כלשונה ונתקדם.

רק רציתי לומר שבניגוד לפקודת התעבורה, ששם אני חושב שהוכחת העבירה היא יותר קלה, כאן מדובר בעבירה הרבה יותר מורכבת. ולכן התחייבות מראש לכך שיוגש כתב אישום,

תיכף נראה, נקרא את הסעיף הקטן הבא ותראו שגם כאן, זאת אומרת הרי מדובר על כך שבסופו של התהליך הרעיון הוא שיוגש כתב אישום בשל ביצוע העבירה.

אני שם את סעיף 1 בצד ככה, את תמשיכי לד' עכשיו.

תוקפו של צו הפסקת שימוש שניתן לפי סעיף קטן ב' בטרם הגשת כתב אישום לא יעלה על שלושה חודשים, ואם הוגש כתב אישום נגד החשוב בעבירה בגינה התבקש צו הפסקת השימוש, להלן החשוד, רשאי בית המשפט אליו הוגש כתב האישום לצוות על הפסקת השימוש במקום עד תום ההליכים או עד למועד מוקדם אחר שייקבע בצו.

מה מדובר שלושה חודשים פה?

מדובר כאן על צו בטרם הגשת כתב אישום, צו לסגירת מקום. עכשיו לכמה זמן יהיה הצו בתוקף, אז בהתאם להצעה אומרים הצו יהיה בתוקף עד שלושה חודשים, מתוך הנחה שיוגש במהלך התקופה הזאת כתב אישום. אם לא הוגש כתב אישום אי אפשר יהיה להאריך. אם הוגש כתב אישום אז בית המשפט רשאי להאריך. זה בעצם מה שנאמר כאן.

סעיף ה: במתן צו הפסקת שימוש לפי סעיף קטן ב' ישקול בית המשפט בין השאר את העבירה או העבירות על פקודה זו שנעברו בעבר באותו מקום, נסיבות ביצוען, חומרתן, החשש של המשך ביצוע העבירות על פי פקודה זו באותו מקום, והכל למול הפגיעה האפשרית שתיגרם כתוצאה מביצוע הצו.

בטרם יתן בית המשפט צו הפסקת שימוש יאפשר לחשוד להשמיע את טענותיו בעניין הבקשה, ואם החשוד איננו בעל המקום גם לבעל המקום.

הרואה עצמו נפגע על ידי צו הפסקת שימוש שניתן לפי סעיף קטן ב רשאי לערור על ההחלטה לבית משפט מחוזי אשר ידון בבקשה בשופט אחד, אולם אין בהגשת עתירה כאמור כדי לעכב את ביצועו של הצו אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת.

1. הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 10 והעבירה נעברה במקום שהתקיימו לגביו התנאים האמורים בסעיפים קטנים א' וב', רשאי בית המשפט בנוסף לכל עונש אחר לצוות על הפסקת השימוש במקום לתקופה של עד שישה חודשים. 2. במתן צו הפסקת שימוש בנוסף לעונש כאמור ישקול בית המשפט, בנוסף לשיקולים האמורים בסעיף קטן ד גם את הזיקה שבין הנאשם לבין המקום.

אפשר לקבל הסברים?

הכוונה היא אם אדם ביצע משהו במקום לחלוטין לא שלו, זאת אומרת פה שוב, אנחנו גורמים סנקציה כלפי בעל המקום שאנחנו סוגרים לו את המקום. נגיד שזה בית קפה, נגיד שזה בית עסק, אז אנחנו רוצים לבדוק האם באמת יש איזה שהוא קשר כזה או שמישהו ניצל.

זאת אומרת יש בית קפה ולידו גם מוכרים את הקלטות האלה למשל, באותו מקום, באותו עסק. אז מה סוגרים, את הקלטות או גם את הבית קפה סוגרים?

אפשר לסגור את בית הקפה אבל צריך לראות מה הזיקה, זאת אומרת באיזו מידה, למשל יש מקרה שהשתלטו על מקום, זה שונה ממקרה שבעל המקום מרצונו החופשי נידב את מקומו לצורך הזיופים.

לא, הוא מוכר בעצמו, בעל המקום. השאלה אם סוגרים לו את בית הקפה,

לא לזה אנחנו התכוונו. למשל הנאשם בבית הקפה שלו מוכר את הקלטות, אז אין לנו שום בעיה, אז שיסגרו לו את זה, אם הוא מנצל את המקום שלו לפעילות כזאת אז אנחנו לא רוצים להגן עליו.

אם הסתבר שאחד המלצרים, שלא בידיעתו של בעל בית הקפה מכר את זה,

כן, שלא בידיעתו, או בעל כורחו.

סעיף העונשין, סעיף ט: מי שמשתמש במקום או מרשה לאחר להשתמש במקום בניגוד לצו הפסקת שימוש דינו מאסר שנתיים.

שאם יש צו סגירה שיכבדו אותו.

עד כאן זה הנושא של סגירת חצרים.

אני רק רוצה לוודא יפעת, לא מדובר כאן בעבירה של, זה צריך להיות ביודעין, זה ברור,

אני רוצה להצביע על 10 א, למעט, אם את תסכימי, בקשר לסעיף ג 1, אם יש יסוד סביר, רצית להוסיף איזה משפט שם, אם זה לא פגיעה אנושה אז תגידי.

אם אפשר להצביע על הכל כלשונו אני אשמח מאוד, כי זה דברים שדנו עליהם כל כך הרבה.

הוועדה לא דנה בהם.

אז תאירי את עיניי, תגידי לי שזה חשוב, אנחנו נכניס את הסעיף.

אני מוכנה לרדת מההערה הזאת בהנחה שהדברים יפורסמו ברשומות והציבור ודאי יגיב להצעת החוק הזאת, ונראה. הכצעקתה או לא כצעקתה.

בסדר, אז אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת זכות יוצרים סגירת חצרים, סעיף ראשון 10 א עם כל הסעיפים מתחתיו, עם תיקון שהצעתי בקשר לשנים עשר או עשרים וארבעה חודשים, סעיפים א, ב (1) (2), ג (1) (2) (3), ד, ה, ו, ז, ח (1) (2) וגם סעיף ט, על כל הסעיפים עד עכשיו אנחנו מצביעים, בעד פה אחד, אין נגד, אין נמנעים. מכאן לסעיף 10 ב, בבקשה.

תודה. שלילת רישיון, 10.ב. הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 10 ואותו אדם הוא בעל רישיון עסק ובית המשפט נוכח כי ביצוע העבירה התאפשר או הוקל עקב הפעלת העסק רשאי בית המשפט לבקשת תובע ונוסף לכל עונש לצוות על שלילת הרישיון לתקופה שיקבע, אם נוכח בית המשפט כי בשלוש השנים שקדמו להרשעה הורשע אותו אדם בעבירה לפי סעיף 10.

הסעיפים האלה יש להם מקבילה מסויימת בפקודת הסמים, בפקודת הסמים גם סגירת החצרים נעשית רק לאחר הרשעה. אז כאן בעניין של שלילת הרישיון התנאי נשאר הרשעה, בניגוד לסגירת החצרים שבאמת חייבים לעשות את זה מייד, הנושא של שלילת רישיון לא חייבים לעשות את זה. אני אומרת שסגירת החצרים אנחנו באמת הסכמנו שזה ייעשה לפני הרשעה בבית משפט עם כל ההליך וכל הפשרות שהסברנו קודם. לעומת זאת שלילת הרישיון, שזה סנקציה שקיימת למשל בפקודת הסמים וקיימת במספר מקומות התנאי לזה זה הרשעה.

למה יש צורך בשלילת רישיון עסק, מעבר לסגירת המקום, סגירת המקום זה מצויין אבל שלילת רישיון עסק.

ראשית מכיוון שהוא יכול לפתוח כל פעם במקומות אחרים. סוגרים לו את המקום הזה אז הוא ילך ויפתח במקום אחר.

רישיון עסק ניתן למקום מסויים. אי אפשר לקחת את רישיון העסק הספציפי ולהעביר אותו לאתר אחר.

אז בעניין הזה יש החמרה אולי סביב נושא של בעלי המקומות, זאת אומרת האנשים שמציעים את המקום, משכירים את המקום לאנשים, ומה שקורה מרבית המקומות כל פעם מחליפים את האנשים שמפעילים את מכירת הדיסקים. בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, אם מתירים שם מכירה של קלטות ודיסקים במקום מסויים אז שלא תינתן האפשרות החוזרת הזאת,

אני מבינה, אבל אני לא בטוחה שהנוסח עונה, הרי מדובר על הרשעה של אדם, שלילת רישיון העסק כמוצע בנוסח כאן איננו מתייחס לאדם ספציפי.

למיטב ידיעתי זה שלי.

דהיינו ישללו את רישיון העסק שלי, אבל אני עדיין יכולה להשכיר את זה למישהו אחר.

זה כן עונה גם על זה וזה גם עונה על מעבר לזה. זה עונה על זה כי צריך לזכור שגם בסעיפים הקודמים הראינו שבעלי מקום יכולים להיות חלק מההרשעה הקודמת של סגירת חצרים, שבעלי המקום הם בכלל חלק בעניין. ואם יש ידיעה שהם הבעלים והם נותנים את האפשרות. גם בעל המקום, שזה המקום שלו, הוא בעל המקום והוא בעל רישיון העסק עצמו, אז הוא הורשע כבר, הוא חזר לסורו, אז גם כאן יש את הבעיה. אז לא רוצים רק לסגור לו את המקום. אם תתנו לי לחדד את כל התמונה אני חושבת שזה יהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת אומרת זה מצויין אבל זה לא בא לידי ביטוי במה שכתוב פה.

אני אראה בדיוק איפה זה כתוב.

הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 10 ואותו אדם הוא בעל רישיון עסק, בעל המקום היה צריך להיות, הבעלים של המקום,

במקרים מסויימים זה יכול להיות הבעלים של המקום, תסריט אחד שזה מדובר בבעל המקום, תסריט שני זה מדובר נניח באדם שבכלל לא גר בארץ והשכיר את המקום לאדם מסויים לעשרים שנה והוא מבצע את העבירות. זה לא משנה. לא רוצים לצמצם את התהליך החקיקתי לתרגילים, שנניח הוא יעביר את המקום למישהו אחר או כל מיני תעלולים שייגרמו לנושא הזה.

מתייחס רק לאדם שהורשע. רק הוא עצמו לא יוכל לקבל שוב רישיון עסק. תמיד מישהו אחר יוכל לקבל רישיון עסק. באותו מקום. לכן אני מתלבטת אם אכן זה נותן לך מענה לבעיה שאת הצגת.

בעל המקום זה ראובן, הוא השכיר למשה, משה נתפס, הוא כבר אין לו רישיון עסק, אבל ראובן משכיר את זה עכשיו לשמעון, ושמעון ממשיך לתפעל את המקום הזה עם רישיון אחר.

לא בהכרח אבל לביצוע עבירות, זאת אומרת,

המקום מיועד אבל למכירת קלטות ודיסקים,

במקום אפשר להשתמש לכל מיני דברים. אם אותו אדם יש לו את המקום,

איך את סוגרת שבעל המקום לא ישכיר את זה כבר לאחר?

אם הוא ישכיר את זה לאחר והוא ישתמש בזה אז אפשר לסגור לו את המקום. יש פה שני דברים שונים. זה לא עניין של רישיון העסק.

אז אתה רוצה שנכתוב על בעל המקום?

החשיבות המרכזית בחוק הזה איך שאני רואה את זה זה באמת סגירת המקום. הנושא של שלילת הרישיון, ויתקנו אותי מי שעוסק בזה, הנושא של שלילת הרישיון זה יותר שולי.

זה שולי, אבל מה זה נותן, איזו מטרה זה משיג, זה מה שאני לא מבינה.

אם אני בעלים של המקום, השכרתי את זה למישהו, תפסו אותו, הרשיעו אותו, עכשיו מה, אני אשאיר את המקום ריק, אותו תחום הוא התחיל לפעול, אותו קלטות, תפסו אותו, מישהו אחר. ממשיך. אני רוצה שבעל המקום שתהיה לו איזו שהיא מגבלה שהוא לא יוכל להמשיך בתחום הזה יותר.

ברגע שהוא השכיר למישהו אז כבר אין לו אחריות על מה שקורה בפנים.

לא, הוא אומר לו תשמע, אתה תפעיל את המקום, לא בתחום הזה והזה.
הלאה, סעיף 10.ג.

סייג לעניין הליך שנפתח בדרך של קובלנה. הסמכות לפי סעיף 10 א' ולפי סעיף 10 ב' לא תחול במשפט שנפתח בדרך של קובלנה פלילית.

ככלל דרך המלך להגיש כתבי אישום זה שהתביעה הכללית, המשטרה או הפרקליטות מגישה כתב אישום נגד אדם. יש גם חריג לזה, מאפשר הגשת קובלנה פלילית בסדר דין פלילי על ידי אדם פרטי. זה דבר שהוא לאט לאט אנחנו מורידים אותו כי יש אתו המון בעיות. זה בעצם ניהול הליך פלילי באופן אישי, כשאדם מרגיש שהמשטרה לא עושה מספיק, אבל ככלל זה דבר שהוועדה לסדר דין פלילי המליצה באופן הדרגתי לבטלו, ולכן בגלל שהסמכויות האלה הן כאלה דרקוניות אנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים שישתמשו בהם רק אם באמת המדינה החליטה לפתוח בהליכים ולא אם אדם פרטי החליט לעשות את זה.

ביצוע צו הפסקה, 10.ד. בצו הפסקת שימוש לפי סעיף 10.א. רשאי בית המשפט להורות למשטרה או לכל אדם שפורש בצו להיכנס למקום שלגביו ניתן הצו ולנקוט אמצעים, לרבות שימוש בכוח, הדרושים באופן סביר כדי להבטיח קיום הצו.

במידה והמוכר הוא לא בעל המקום ההודעה לבעל המקום על מנת לתת לו את האפשרות להתגונן.

סדרי הדין בבית המשפט לגבי ערר על החלטה כאמור בסעיף 10.א.ז. זה מה שקראנו קודם.

הערות,

אני מבקשת לדעת מנציג משרד האוצר אם יש להצעת החוק השלכות תקציביות. אני מבקשת שיושב ראש הוועדה יקציב למשרד האוצר זמן כדי להודיע לוועדה אם יש להצעת החוק הזה,

אם אפשר יומיים כי הם היו אמורים לבוא לכאן,

אנחנו נוציא מכתב למשרד האוצר, ואם יש השלכות תקציביות לעניין של הצעת החוק, אנחנו קודם כל, חברת הכנסת גמליאל, אם אין הסתייגויות של אף אחד נצביע על שאר הסעיפים, 10.ב, 10.ג, 10.ד, 10.ה, על תתי סעיפים א., ב., ו1., 2. מי בעד? מי נגד? פה אחד, בלי מתנגדים, בלי נמנעים. הצעת החוק עוברת להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו מברכים אותך ח"כ גמליאל. החוק הזה מאוד חשוב, זכויות יוצרים, הוא נושא מאוד חשוב ואנחנו צריכים לתת להם את החיזוק.

צריך רק לשלוח בריאות ליוחאי חי, שעבד כל כך קשה על הצעת החוק.

תודה רבה על ההשתתפות שלכם.



הישיבה ננעלה בשעה 11:45