תיקון תקנון הכנסת

5
ועדת המשנה לתיקון התקנון
13.03.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 16
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכנסת) לתיקון התקנון
יום שלישי, ד' באדר ב' בתשס"ה (15 במרץ 2005), שעה 15:00

תיקון תקנון הכנסת

חברי הוועדה: רשף חן – היו"ר

דוד לב סגן מזכיר הכנסת
ירדנה מלר-הורוביץ סגנית מזכיר הכנסת

אנה שניידר
ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

יפה קרינצה



תיקון תקנון הכנסת

שלום, אני פותח את הישיבה. עצרנו בנושא פרוטוקולים של ישיבות שאינן חסויות.

עד עכשיו זה היה עיון של חברי-כנסת, עכשיו זה עובר לעיון הציבור.

"יושב ראש ועדה רשאי, באישור הוועדה, שלא להתיר עיון בפרוטוקול מסוים או בחלק ממנו, באחת מאלה:
(1) אם הדבר דרוש לשם שמירה על אינטרסים חיוניים של המדינה;
(2) אם הדבר דרוש לשם הגנה על המוסר או על עניינו של קטין או של חסר ישע;
(3) לבקשת מוזמן - אם פתיחת הפרוטוקול לעיון עשויה לגרום נזק למוזמן או לזולתו.

(ב)יושב-ראש ועדה רשאי, באישור הוועדה, לבטל איסור עיון בפרוטוקול, כאמור בסעיף קטן(א). (ב1) ההחלטה שלא להתיר עיון בפרוטוקול ונימוקיה יירשמו בפרוטוקול נפרד אשר לא יהיה פתוח לעיון הציבור.

(ג) פרוטוקולים של ישיבות ועדת החוץ והביטחון שאינן פומביות, יהיו פתוחים לעיון אם עברה תקופה של 30 שנה מיום סיום הדיון במליאת הוועדה ו-50 שנה מיום סיום הדיון בוועדת משנה של הוועדה, זולת אם סבר יושב-ראש הוועדה שיש בעיון משום אפשרות פגיעה בביטחון המדינה, ביחסי בחוץ שלה או בפעולות כלכליות בינלאומיות חסויות או בקהילות וציבורים יהודים ברחבי תבל וסיכון עלייתם ארצה."

פה יש בעיה בכלל עם זה שהיום, כמו שאמרנו קודם, יש לנו סעיף שהפרוטוקולים הם באינטרנט.

אז כדי שזה לא יהיה באינטרנט צריכה הוועדה לקבל החלטה לפי הסעיפים שקראנו קודם.

יכול גם להיות מצב שיחליטו שחלק מהפרוטוקול סגור.

כשהישיבה איננה חסויה.

מה קורה למשל בוועדת חוקה? בא לכאן נציג של השב"כ וביקש שהפרוטוקול יהיה חסוי. אז מחליטים שהפרוטוקול ממועד הבקשה שלו ועד שהוא יוצא החוצה הוא חסוי. אז צריך להיות ברור לתמלילנית שהקטע הזה לא עולה לאינטרנט.

אז צריך משהו כללי, שהפרוטוקולים הם באינטרנט אלא אם הפרוטוקול כולו או חלק ממנו הוא חסוי.

כתוב שהם פתוחים לעיון הציבור, איך פותחים אותם לעיון הציבור זה לא צריך להופיע בתקנון. היום זה אינטרנט, מחר זה יהיה אמצעי אחר.

אמרנו בסעיף של עיון חברי-כנסת, שחבר כנסת יכול לעיין בחדר הוועדה. היום התקנון מחולק לעיון של חברי-כנסת ועיון של הציבור.

סעיף 160 הוא לחברי כנסת?

160 הוא כללי.

זה כללי בעקבות התיקון שלנו.

אז צריך לכתוב שם: "בכפוף לאמור בסעיף 164".

או להיפך, אולי אפשר לוותר על סעיף 161.

לעשות סעיף אחד שכולל עיון גם לחברי כנסת וגם לציבור.

לא, כי לחברי כנסת יש אינטרס אחר לגמרי לאפשר להם עיון מאשר לציבור, אינטרס הרבה יותר חזק.

לכן, לגבי הציבור, יהיה כתוב שיש להם אפשרות לעיין רק בישיבה שאיננה חסויה, כולה או חלקים ממנה. בכל היתר אין להם שום זכות עיון. לחברי כנסת אתה צריך לאפשר לעיין בתנאים מסוימים גם בפרוטוקול של ישיבה חסויה או חלק ממנה. אז לגבי הציבור, אין לו שום זכות מעבר למה שמתפרסם באינטרנט. אני חושבת שזה מה שצריך להיות, סעיף 161 מיותר עכשיו.

סעיף 160 קובע את הנורמה. הוא אומר שפרוטוקולים של ישיבות שאינן חסויות הם פומביים. סעיף (ב) אומר איך הטכניקה של הפרסום. עכשיו אנחנו עוברים לשלב של עיון בפרוטוקולים ואומרים, שזה למעשה עיון בפרוטוקולים חסויים. סעיף 161 צריך לבוא עכשיו, (ג) צריך להיות סעיף נפרד. קבענו כלל שאומר שהפרוטוקולים הם פומביים אלא אם כן הם חסויים. עכשיו אנחנו צריכים לעסוק בשאלה מתי הם חסויים. זה מה שסעיף 161 אומר, מתי הם חסויים. הרישא שלו מיותרת, היא כבר נמצאת בסעיף 160, אז אותה צריך למחוק.

אז הניסוח צריך להיות לא שיושב-ראש ועדה רשאי שלא להתיר, אלא לקבוע כי פרוטוקול מסוים או חלק ממנו הוא חסוי. זה ההליך שבו הוא קובע שבו הפרוטוקול חסוי.

איך אתה מיישב את זה עם ההגדרה של ישיבה חסויה? יכול להיות שצריך להרחיב טיפה את ההגדרה של ישיבה חסויה, ואז להכניס לקריטריונים של 161 כאחת האפשרויות לישיבה חסויה. פרוטוקול שהוחלט שיש בו דברים שדרוש לשמור אותם בסוד בגלל א', ב', ג'.

הסדר הוא אחר. סעיף 159 קובע פרוטוקול, אחר כך, לפני שעוברים לעיון בפרוטוקולים יש להביא את סעיף (ד), לומר שישיבה תהיה חסויה - - -

אני חושב שסעיף (א) צריך להיות הפרוטוקולים הפומביים.

נשאיר את סעיף 160, קיבלתי. עכשיו עושים סעיף 161, שאומר פרוטוקולים חסויים.

ישיבות חסויות, הפרוטוקולים שלהן יהיו חסויים בפני הציבור, ואז אנחנו אומרים מה זאת ישיבה חסויה, ומרחיבים את ההגדרה של ישיבה חסויה, ואומרים שזאת ישיבה או חלק ממנה, שנדונים בה נושאים שחלקם מפורטים כאן. אז אומרים שלגבי פרוטוקולים של ישיבות חסויות, יושב-ראש הוועדה ייתן הנחיות איך חבר-הכנסת מעיין. הציבור לא יכול לעיין בכלל.

אמרנו שיש סעיף 160 שקובע את הכלל, אחריו אנחנו עושים סעיף חדש, שייקרא פרוטוקולים חסויים. אז סעיף (א) אומר: פרוטוקול של ישיבה חסויה - - -

אתה לא רוצה להגדיר קודם, שישיבה חסויה היא אחת מאלה?

צריכה להיות הגדרה של ישיבה חסויה.

פרוטוקול של ישיבה חסויה לא יהיה פתוח לעיון הציבור. בהמשך של אותו סעיף, ישיבה חסויה לעניין סעיף זה: הרשימה הקיימת כאן.

אנחנו מסכימים עם מה שכתוב פה? "כל ישיבה של וועדת החוץ והביטחון וועדות המשנה למעט אם הודיע שאינה חסויה, כל ישיבה של ועדה או ועדת משנה אחרת או חלק ממנה - - - "

עברנו על זה בישיבה הקודמת. הרשימה הזאת בסדר. בנוסף לישיבות חסויות, צריך להוסיף סעיף (ב), שעוסק בישיבות רגילות שהוכרז כי הפרוטוקול שלהן לא יפורסם. הסעיף הזה אומר: "יושב-ראש ועדה רשאי, באישור הוועדה, לקבוע כי פרוטוקול מסוים או חלק ממנו יהיה חסוי". ברגע שמעלים את הפרוטוקולים לאינטרנט, ההחלטה היא מדעיקרה, או שקובעים שהפרוטוקול פומבי או חסוי, לכן צריך שינוי בניסוח.

למה אתה לא רוצה להכניס את זה להגדרות של ישיבה חסויה? כל ישיבה של ועדה או חלק ממנה, שעליה הודיע היושב ראש - ואז אפשר להוסיף שם משהו.

כי זה כבר סעיפי משנה לסעיפי משנה.

עוד סעיף שאומר, ישיבה בה נדונים נושאים - - -

לא, כאן מדובר על ישיבות שכל הישיבה היא חסויה, כל הפרוטוקול חסוי. מעצם מהות הישיבה נובע חסיון הפרוטוקול.

אבל גם ב-(2) רצינו להגיד כל ישיבה או חלק ממנה שעליה הודיע היושב הקבוע שהיא חסויה.

כאן זה סעיף שבו הכלל הוא שהישיבות חסויות. תמיד ישיבות ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לשירותים חשאיים חסויות.

ישיבה שחלק ממנה או כולה חסויה, כי דנים בנושא שצריך לשמור על אינטרסים חיוניים של המדינה או להגן על המוסר או שצריך לבקשת מוזמן להגן עליו. כל אחד מהמקרים האלה נכנס לתוך (2) לדעתי. אלה השיקולים שיפעיל יושב-ראש הישיבה כדי להחליט שהיא חסויה, ואפשר להגביל את שיקול הדעת שלו רק לנסיבות האלה.

סעיף 161 הנוכחי קובע מתי אפשר ומה הפרוצדורה שהיא לגמרי טכנית לגבי המועד שבו הוא מבשר על ההחלטה שכבר התקבלה.

לא, הוא אומר שעל כל ישיבה הוא יכול להחליט - - -

הוא לא יכול להחליט בלי אישור הוועדה, למשל.

תרשה לנו לנסח הצעה לשילוב סעיפים 160 ו-161, ונביא את זה לאישורך בישיבה הבאה.

בסדר, אומר רק מה צריך להיות. הכלל הראשון הוא שהישיבות הן פומביות ומפורסמות באינטרנט, אחר כך התייחסות לסוגי ישיבות שמעצם טבען הן חסויות, ואז הפרוטוקול שלהן, ללא שום פרוצדורה נוספת, אם אין החלטה הפוכה, ברירת המחדל היא שהן חסויות. זה ועדת חוץ וביטחון, בעצם סעיפים קטנים (1), (3) ו-(4). אחר כך סעיף אחר, שאומר שכל פרוטוקול, שברירת המחדל היא שהוא פתוח, יכולים להכריז עליו שהוא חסוי בנסיבות ותנאים שיפורטו. אחרי כל זה בא סעיף נוסף שאומר זכות עיון לחבר כנסת בפרוטוקולים חסויים. הדבר האחרון שצריך להיות זה מצב שפרוטוקול שהוכרז עליו שהוא חסוי או שהוא חסוי מכוח התקנון, אתה הופך אותו ללא חסוי. זה הסדר ההגיוני של המקרים.

בסדר, לישיבה הבאה נציע לך נוסח משולב.

בסדר, אז אנחנו עוברים עכשיו הלאה לסעיף 162, תקנות הארכיונים – זה בסדר. קריאה לסדר והוצאה מישיבה. "חבר הכנסת המתנהג בישיבת ועדה בצורה פוגעת בכבוד הכנסת או בכבוד הוועדה או בכבוד אחד מחבריה, יזהירו יושב-ראש הוועדה בהודיעו שהוא קורא אותו לסדר."

יש נושא ששמתי לב אליו בנסיבות מסוימות, למה ההבדל בין מתי אפשר לקרוא לסדר במליאה ומתי אפשר לקרוא לסדר בוועדה? זה מכוון או לא?

זה דומה.

זה לא דומה בכלל.

יש הבדל אחד, שבמליאה אין מוזמנים, זה רק חברי-כנסת.

אקרא מה כתוב בתקנון לגבי ישיבות מליאה. "חבר-כנסת המתנהג בישיבת הכנסת בצורה הפוגעת בכבוד הכנסת או בכבוד אחד מחבריה או בסדר דיוניה יזהירו היושב ראש בהודיעו שהוא קורא אותו לסדר".

למה פה אין פגיעה בסדר הדיון? פגיעה בסדר הדיון היא לא עילה לקריאה לסדר.

יש לפני כן הוראה שחבר כנסת חייב בזמן הישיבות לציית להוראות היושב ראש.

הסיבה האמיתית של קריאה לסדר צריכה להיות גם פה וגם שם הפרעה לתהליך הישיבה. כל הדיבור הזה על כבוד אחד מחבריה – אז מה, מישהו אמר למישהו מילה רעה, לא קוראים אותו לסדר ולא שום דבר בהקשר הזה, זו גם המציאות. דווקא הנושא של הפרעה להליך ניהול הישיבה לא מופיע פה. צריך להוסיף "פגיעה בסדר דיוניה".

בסדר, מה עם "כבוד אחד המשתתפים", שהוא לא חבר-כנסת.

זאת פגיעה בכבוד הכנסת, לא צריך לכתוב את זה.

אז להשאיר "כבוד אחד מחבריה"?

בהתחלה מתייחסים לחבר הכנסת, ופה יש אפשרות שמי שהוא מוזמן ולא חבר-כנסת, שגם אז אפשר להרחיק.

בואו נעזוב רגע את העניין הזה. למה קוראים למישהו לסדר? כי הוא מפריע, זה העניין. יש הרבה דרכים להפריע, אני יכול לנקוש על השולחן, אני יכול לשיר ואני יכול להתפרץ כל הזמן ולא לתת לאנשים אחרים לדבר. ההנחה היא שהקריאה לסדר נעשית בתום לב, שאם מישהו מפריע מעירים לו, ובפעם השלישית מוציאים אותו החוצה. למעשה, הייתי משאיר רק פגיעה בסדר הדיון. פגיעה בכבוד הכנסת – תגיש על זה תלונה בוועדה האתיקה, זאת לא סיבה להוציא מישהו.

זאת רק אזהרה, זה עוד לא הוצאה.

מישהו קורא למישהו שלוש פעמים "אידיוט", אז שלוש פעמים הוא פגע בכבוד החבר, ועדיין הפתרון הוא לא להוציא אותו אלא להגיש תלונה בוועדת האתיקה. אגב, זאת המציאות, אף פעם לא ראיתי שמישהו הוצא מאיזשהו מקום בגלל שהוא פגע בכבוד הכנסת. גם במליאה וגם בוועדות, אם מוציאים מישהו זה כי הוא מפריע לדיון.

לגבי המליאה, יש הוראה שחבר כנסת חייב בזמן הישיבות לציית להוראות היושב ראש, וכאן אין לנו הוראה כזאת.

הוציאו פעם חבר-כנסת מהמליאה כי הוא הפנה את הגב שלו.

אני לא אומר להוציא את זה, אני אומר להוסיף פה את הפגיעה בסדר הדיון.

אז זה יהיה: "הפוגע בכבוד הכנסת, בכבוד הוועדה, בכבוד אחד מחבריה או בסדר דיוניה".

מה זה "כבוד הוועדה"? הייתי כותבת פוגע "בכבוד הכנסת או בכבוד אחד מחבריה" כי ככה כתוב גם לגבי ישיבות המליאה.

בואו נעתיק בדיוק את מה שכתוב לגבי המליאה.

"כבוד הכנסת, כבוד אחד מחבריה או בסדר דיוניה".

בסדר גמור. "קרא יושב-ראש הוועדה את חבר הכנסת לסדר שלוש פעמים בישיבה אחת, רשאי היושב-ראש לשלול ממנו את רשות הדיבור באותה ישיבה או להוציא את החבר מהישיבה ואם היה צורך בכך – להורות על הוצאתו בכוח."

מה עם הצבעות?

מיד נגיע לזה, גם פה יש הבדל, שצריך לתקן. "חבר הכנסת הנוכח בישיבת ועדה, ואשר מכשיר הרדיו-טלפון-נייד או מכשיר הזימונית שברשותו משמיע צלצולים, או שהוא משוחח במכשיר רדיו-טלפון-נייד, יוציאו היושב-ראש מהישיבה." לא צריך להוסיף לזה אזהרה?

היה על זה דיון גדול כשעשו את הסעיף הזה.

היה דיון ואמרו: לא רוצים להזהיר.

זה גם הפרעה לסדר דיוניה.

נשאיר את זה. "הוצא חבר הכנסת מישיבה או מישיבות ועדה, רשאית סיעתו לשלוח חבר אחר שימלא את מקומו." פה יש הבדל בין המליאה לוועדה, שאין לו שום סיבה. הוצא – יכול לחזור להצביע כשיש הצבעה.

כתוב את זה בסעיף (ה).

בסדר.

היום, בסעיף 103ד כתוב: "נימנה חבר הכנסת שהוצא מישיבה או מישיבות ועדה על סיעת יחיד, יהיה רשאי להיכנס לישיבה לצורך הצבעה בלבד."

אז לא סתם אמרתי.

התקנון הקיים לא בסדר, הוא מדבר רק על סיעת יחיד. הוא אומר: הוצא, תשלחו מישהו אחר. הוא לא ייכנס. אז האם צריך את ד' בכלל? האם לא ברור שהסיעה יכולה לשלוח ממלא מקום?

כן, צריך. "חבר-הכנסת שהוצא מישיבת ועדה, רשאי לערער על הוצאתו בפני ועדת האתיקה".

הציעו להשמיט את זה.

אם זאת הוצאה והעניין נדון אז מה יש לערער?

מה ההבדל בין זה לבין תלונה סתם? מצד שני, לא בהכרח כל הוצאה שלא כדין היא עילה לפנייה לוועדת האתיקה. היושב ראש פעל בתום לב, הוא לא התנכל לחבר הכנסת - - -

אז ועדת האתיקה תבדוק. אתה מגיש קובלנה, אז זה בעצם ערעור על מה שקרה, אז מה זה משנה אם הקובלנה הגיעה מכוח כללי האתיקה - - -

מה קורה במליאה? יש איזשהו ערעור?

אין ערעור על החלטה להוציא.

אין לזה משמעות. הוצאת אותו מהישיבה.

אי אפשר ללכת לוועדת פירושים?

ועדת פירושים לא קשורה להוצאה, היא קשורה להחלטה לא נכונה של היושב ראש. אם אתה חושב שאסור היה להצביע - - -

ואם אני חושב שאסור היה להוציא?

המשמעות של פירושים זה לעצור תקדימים בכנסת. דוגמה, האם אפשר לדחות את ההצבעה אחרי הקריאה השניה – דברים מהסוג הזה.

אני חושבת שאפשר לוותר על הסעיף הזה, כי מה זה משנה אם הברור יהיה באמצעות קובלנה שהוגשה על פי כללי האתיקה או על פי הסעיף הזה?

לא משנה, אבל במקרה הזה היה מצב שטענתי שהוצאתי שלא כדין, וגם שזה נעשה בנסיבות שהן עבירה אתית. לא כל הוצאה שלא כדין היא גם מעשה בזדון. יושב הראש חושב שאם קוראים קריאת ביניים זאת סיבה לקריאה לסדר, ויש מישהו שחושב שקריאת ביניים היא חלק לגיטימי לגמרי מההליך, וזאת לא עילה לקריאה לסדר. זאת אומרת, יכול להיות שזה לא צריך ללכת לוועדת האתיקה אלא לוועדת הפירושים, שייקבעו תקדימים.

ועדת הפירושים זה בדרך כלל על מה שקורה במליאה.

אם אומרים שהוא פעל בניגוד לתקנון או פרשנות לא נכונה של התקנון.

אבל במליאה ולא בוועדה.

בוועדת הביקורת היה ויכוח בין היושב ראש לבין אחד החברים, וזה הובא לוועדת האתיקה.

כי יש כאן סעיף מפורש.

ועדת הפירושים זה כשיש ספק לפירוש הוראה מהוראות התקנון.

אני חושב שלא צריך להוריד את זה.

אין לי בעיה עם זה, אני אומרת שפעם אחת בלבד נתקלתי בשימוש בסעיף הזה.

אם הטענה היא עבירה אתית אז אפשר ממילא לערער.

זה לא בהכרח עבירה אתית, היושב ראש טעה. הוא חשב ככה, ואני חושב אחרת – מי יחליט?

אבל כתוב שלהוציא זה רק אחרי שלוש פעמים.

בסדר, אני רוצה שמישהו יגיד לו: תפסיק.

אז תפנה ליועץ המשפטי שיגיד לו: כתוב בתקנון, אתה לא יכול לפעול ככה. לפעמים יש יושב-ראש קפדן ואין מה לעשות.

למה הכניסו את זה מלכתחילה, כי רצו שיהיה מישהו שיוכל - - - הנכון הוא שזה לא ועדת האתיקה. אם זאת עבירה אתית לא צריך את הסעיף הזה, ואם זאת לא עבירה אתית זה לא צריך להיות בוועדת האתיקה. טוב, אפשר להשמיט את הסעיף הזה כי אם הוא רוצה להגיש תלונה יגיש.

כתוב בסעיף (ג) שאין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו לקבול.

סעיפים קטנים 103(א), (ב) ו-(ג) מיותרים לגמרי.

ברור שסעיף (ב) מיותר.

גם (א). אם הוא סבר – יגיש תלונה.

זה כאילו נותן הכוונה לפנות לוועדת האתיקה. לא חייבים כי ברור שיש את הסמכות, בכללי האתיקה כתוב שכל אדם יכול לפנות.

אז בוודאי שיושב ראש ועדה יכול, לא צריך פרוצדורה אחרת.

סעיף 164 (א): " חברי ועדה ישתתפו בדיוני הוועדה ובהצבעות הנערכות בה בכפוף לכללי האתיקה של חברי הכנסת." מה כל זה עושה פה? זה פירוט של דיון בוועדת האתיקה?

אולי זה ניגוד העניינים, שחבר כנסת לא ישתתף בוועדה - - -

אבל מתי יש דיון בוועדת הכנסת?

ועדת הכנסת יכולה לדון בתלונות נגד חברי-כנסת, לפי הסמכות הכללית שלה.

אני חושבת שזה משהו ישן, לפני שהייתה ועדת אתיקה.

כל ועדה, לא ועדת כנסת. הוא אומר שחברי אחת מוועדות הכנסת השתתפו בדיוני הוועדה ובהצבעות הנערכות בה, בכפוף לכללי האתיקה.

זה בסדר, תמשיכי לסעיף (ב).

מי שהתלונן לפי סעיף 13(א)(1).

הסעיף הזה, שקובע את סמכויות הוועדות, אומר שבסמכויות ועדת האתיקה לדון בתלונות נגד חברי-כנסת.

בסעיף (ב) לדעתי ועדת הכנסת השתרבבה כזנב של פעם.

זה לא היסטוריה, זה קיים היום. ועדת הכנסת יכולה לדון בתלונות על חברי-כנסת.

כל הקטע הזה של התנהגות לא נאותה - - -

צריך להוריד את מסעיף 13(א), אין סמכות כזאת. אתם תגידו לי, אני חדש פה.

כל הבמה של העבירות מהסוג הזה עברה לוועדת האתיקה.

לכן צריך להוריד את זה גם בסעיף 13 מהסמכויות של ועדת הכנסת. בשביל מה יש את ועדת האתיקה? ועדת זמיר, שתדון בזה.

ועדת האתיקה היא דבר חדש יחסית?

הכללים הם מ-84'.

זה יחסית חדש. הייתי מציעה שנבדוק את זה במסגרת ועדת זמיר.

בכפוף לבדיקה, צריך להוריד את העניין הזה מהסמכויות של ועדת הכנסת, כי אין לה סמכות כזאת.

אז מכל סעיף 164 יישאר רק סעיף קטן (א), סעיפים (ב) ו-(ג) צריכים לרדת.

אז גם הכותרת היא לא "הגבלת השתתפות בישיבות ועדה" אלא "השתתפות בישיבות ועדה".

ואני חושבת גם להוריד את סעיף 13(א).

סעיף קטן (ג)(3) יורד גם הוא. אנחנו עוברים לסעיף 166. "יושב-ראש ועדה יזמין לדיון חבר הכנסת שאיננו חבר הוועדה, שהציע הצעה שהועברה לדיון בוועדה, או כל תיקון להצעה שבתחום דיוניה (להלן - המציע), כדי שיציג הצעתו." יש הצעה של ועדת לוי להוסיף: "השתתף חבר-הכנסת כאמור בדיון על הצעת החוק, יהיה רשאי להסתייג".

לא, לגבי ההסתייגויות יש לו את הסיעה שלו, יש בוועדה חבר סיעה והחבר יכול להסתייג, או שהוא יכול להחליף אותו ולהסתייג. הלוא קבענו שממלא מקום יכול להסתייג, אז הוא יכול להתייצב שם בתור ממלא מקום ולהסתייג, אבל לא בגלל שהוא הגיש בקשה לדיון מהיר הוא יופיע פתאום בוועדה למרות ששני חברים מהסיעה שלו נוכחים שם.

לגבי הסתייגויות, נצטרך לדבר על זה בנפרד, כי היום הנוהג הוא, לפחות בחוקים גדולים וחשובים, שכל חברי הכנסת רשאים להסתייג.

אז על אחת כמה וכמה לא צריך את התוספת.

כאן לא צריך, אבל כשנדון בהסתייגויות נצטרך לדבר על זה.

ברור שכל חברי הכנסת רשאים להסתייג, כי כל חברי הכנסת הם אלה שצריכים להצביע על זה.

אבל זה לא כתוב בתקנון, ולכן אני אומרת שנצטרך לתת את הדעת על זה.

הכוונה הייתה ברוח הדברים שלך, חבר-הכנסת חן, שכולם יבואו לידי ביטוי.

מה שקורה היום, שכל אחד מבקש הסתייגות כדי לדבר – אתה לא יכול להרשות את זה.

זה חלק מהמשחק הפרלמנטרי.

זאת דברת מיותרת.

לא תחסום שור בדישו. אני לא רואה שכל כך הרבה אנחנו עומדים שם לדבר את תוך הלילה.

פתחו את זה במיוחד לדיונים החשובים: תקציב, הסדרים, כדי לתת ביטוי.

מה שקורה היום, שזה הפך לנורמה.

לכן אנה אומרת שצריך לדון בזה, שאולי צריך לסייג את זה.

סעיף 104(ב) " בישיבה שאינה חסויה יוזמן המציע להשתתף בדיון. הייתה הישיבה חסויה, כמשמעותה בסעיף 102א (ד) - יקבע יושב-ראש הוועדה את מידת השתתפותו של המציע בדיון הנערך לאחר שהציג הצעתו." בסדר גמור.

"(ג) חבר-הכנסת שאינו חבר הוועדה, המבקש להציע תיקון להצעת חוק שבדיון בוועדה, רשאי להגישה בכתב לפני הדיון, או להשתתף בדיון לצורך הצגת הצעתו; חבר-הכנסת רשאי לבקש כי הוועדה תדון בהצעתו גם שלא בנוכחותו".

אנחנו רוצים להעביר את זה לפרק החקיקה.

בדיוק, זה בעצם סוג של הסתייגות. זה יעבור לפרק החקיקה.

זה לא רק חקיקה.

אבל פה כתוב בפירוש "תיקון להצעת חוק".

זה 100% הצעת חוק. (ד):"נמנה המציע כאמור בסעיף קטן (ג) על סיעה המיוצגת בוועדה, יחליט יושב-ראש הוועדה לתת לו רשות הסתייגות, אם הצעתו לא התקבלה בוועדה; נמנה המציע עם סיעה שאינה מיוצגת בוועדה, רשאי הוא להסתייג, אם הצעתו לא התקבלה בוועדה." לא נדון בכל זה עכשיו, נביא את זה בשלבים הסופיים.

"מלבד חברי הכנסת, ישתתפו בישיבת ועדה גם עובדים של הכנסת, שנוכחותם דרושה בוועדה".

זה נראה מיותר.

זה מיותר לגמרי.

סעיף 106: "ועדה קבועה רשאית להזמין לדיוניה משקיפים קבועים מנציגי הסיעות שאינן מיוצגות באותה ועדה, אם אין התנגדות לכך בוועדה."

זה לא קורה. אני לא מכירה שאי פעם השתמשו בזה.

כל חבר-כנסת רשאי להשתתף בדיונים, גם הוא לא חבר בוועדה, לא?

לא, רק יושב-ראש הכנסת.

חבר-כנסת רוצה לשמוע דיון של ועדה - - -

אין לו זכות לעשות את זה לפי התקנון היום.

אלא אם הוא נכנס כממלא מקום.

תמיד יושבים חברי-כנסת ושומעים דיונים.

התקנון לא מאפשר את זה.

הנוהג אומר שיושבים.

אקרא את הסעיף: "יושב-ראש הכנסת או הסגנים רשאים להשתתף בדיוני ועדת הכנסת. יושב-ראש הכנסת רשאי להשתתף בדיוני כל אחת מוועדות הכנסת".

סעיף 166, שאנחנו דנים בו, עוסק בזה שיושב ראש ועדה יזמין לדיון חבר-כנסת שאינו חבר ועדה, שהציע הצעה.

מכאן יוצא, שמי שלא מוזמן לוועדה לא יכול להשתתף.

יושב-ראש ועדה יכול להגיד שכל מי שאינו חבר ועדה יוצא החוצה, והוא יכול להוציא גם חברי-כנסת.

למה שלא נקבע שכל חבר-כנסת יכול להיות נוכח בדיוני כל ועדה שהדיונים שלה לא חסויים, ויושב ראש הוועדה רשאי לתת לו רשות דיבור, לא חייב.

אבל אסור לו להצביע.

ודאי שלא.

מה שאתה אומר, זה להחליף את סעיף 104 הקיים.

אפשר לכתוב את זה אחרת, שיושב ראש ועדת רשאי להתיר לחבר כנסת שאיננו חבר ועדה להשתתף בדיון, ולתת לו רשות דיבור.

חבר-כנסת רוצה להיכנס ולשמוע את דיוני ועדת הקליטה. הוא לא חבר שם.

אף אחד לא יגיד לו לצאת.

אז זה צריך להיות כתוב.

היום, לפי התקנון, אפשר להגיד לו לצאת.

מזמינים מומחים, לוביסטים, עיתונאים, אבל שחבר הכנסת ייצא החוצה, זה לא סביר.

אם זה המצב שאתה מתאר, שיש לוביסטים ועיתונאים, ברור שגם חבר-כנסת יכול להיות. אבל יש מצב שהיושב ראש יכול להגיד שכל מי שאינו חבר ועדה יוצא.

לדעתי, עדיין חבר-כנסת יכול לשבת שם ולשמוע את הדיון. העיתונאים נכנסים ברשות היושב ראש, האם גם חבר-הכנסת צריך את רשות היושב ראש? זה לא מתקבל על הדעת.

בדרך כלל זה באמת לא סביר לא לתת לחבר כנסת להיות.

צריכה להיות הוראה גורפת.

אז תסתכל על 106 הקיים, נהפוך אותו ל-(ב). נשאיר את החובה של יושב-ראש הוועדה להזמין את מי שהציע את ההצעה.

את צודקת, השתתפות חברי-כנסת שאינם חברים בוועדה, סעיף קטן (א) יהיה: "חבר-כנסת שאינו חבר בוועדה רשאי להיות נוכח בדיוניה" זה למעט ישיבות ועדת החוץ והביטחון.

למעט ישיבה חסויה.

"חבר-כנסת, שאיננו חבר בוועדה, רשאי להיות נוכח בכל ישיבה שאיננה חסויה, ובמידה שאיננו ממלא מקום יהיה רשאי להשתתף בדיון ברשות היושב ראש."

לא צריך להגיד את זה, כי אם הוא במקום אז הוא דינו כדין חבר הוועדה.

אז: "חבר-כנסת שאיננו חבר בוועדה ואיננו ממלא את מקומו של חבר הוועדה".

"רשאי להיות נוכח בכל ישיבה שאינה חסויה, ורשאי באישור היושב ראש להשתתף בדיון."

אז סעיפים קטנים (א) ו-(ב) נשארים כפי שהם, סעיפים (ג), (ד) עוברים. סעיף 105 יורד לגמרי. סעיף 149: "ועדה רשאית להזמין לישיבותיה כל מי שדרוש לה לצורך הדיון, לשמוע את דעתו ולבקש ממנו מידע". מי מחליט את זה, היושב ראש?

הוועדה. לכאורה, היום גם זימון נושאי משרה זה ועדה.

לדעתי זאת צריכה להיות החלטה של יושב-ראש הוועדה, זה התפקיד שלו, הוא צריך לקבל אישור?

אם הוא לא רוצה וכולם רוצים?

בדיוק, ואז הוועדה מזמינה. הוא אומר: אני נגד, אבל אתם החלטתם אז אני מזמין. הסעיף הזה לא סתם ככה מנוסח.

אז אפשר להוסיף סעיף נוסף שאומר שבמקרה של מחלוקת בין יושב-ראש הוועדה לבין מי מחברי הוועדה בשאלה אם להזמין מישהו או לא להזמינו, הוועדה תחליט. זה דומה לשאלה אם להעלות נושא על סדר היום בוועדה.

נעשה את זה כמו נושא לסדר היום, זה אותו רעיון.

סעיפים 98 ו-103, אלה שני הסעיפים שבהם הסדרנו את נושא סדר היום. אם יש מחלוקת תכריע הוועדה, אנסח את זה.

אם יש מחלוקת על הזמנה או על אי הזמנה.

זה טיפה שונה מהנוסח היום. היום כתוב: "ועדה קבועה רשאית להזמין מזמן לזמן לישיבותיה: (1) מומחה לשאלה שבה דנה הוועדה, בין שהוא חבר הכנסת ובין שאיננו חבר בה. (2) כל אדם, או בא-כוחו של גוף או חוג מסוים, שיש לו עניין בשאלה שהוועדה דנה בה, לשמוע את דעתו תשובות על שאלות שהיא תמצא לנכון להציג לו."

עזבי את זה.

הפרוצדורה בכל מה שקשור למוזמנים היא שיש את יושב-ראש הוועדה, יש מנהל הוועדה. אם מישהו הגיש הצעת חוק או הצעה לסדר היום שואלים אותו מי לדעתו האנשים שיש להזמין. ברגע שאתה מכניס את העניין שיכולים לכפות או יכולים להתנגד, נמצא את עצמנו במקומות שלא רצינו להגיע אליהם.

אתה חושב שצריכה להיות פררוגטיבה מוחלטת של יושב-ראש הוועדה?

כן, אם הוא מתנגד בצורה נחרצת למשהו, הייתי מכניס סעיף שקורא לו לסדר. ירדנה, מה קורה בוועדות, למיטב ידיעתך? יש נושאים שהועלו, היושב ראש, מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית מתדיינים - - -

אם זה נושא שחבר כנסת מעלה, אני פונה אליו ומציעה לו מוזמנים, ושואלת את מי הוא רוצה להוסיף.

ממה אני חושש? שברגע שמכניסים כל מיני סעיפים, מכניסים רעיונות לכל מיני אנשים.

זה בעיקר יהיה כשהיושב ראש לא רוצה להזמין מישהו, והוועדה מאוד רוצה לשמוע אותו.

נכון.

היום הכוח הוא בידי הוועדה.

אז אנחנו לא צריכים להוציא את זה מידיה. את התוספת הזאת של מחלוקת צריך להשאיר. אנחנו בעצם מעגנים את המצב הקיים.

את סעיף 150 צריך לנסח מחדש לאור החוק הזה, שבינתיים לא עבר.

נקווה שזה יעבור ואז נעשה את התיקון.

לזה נצטרך להביא נוסח חדש כשהחוק יעבור.

גם לסעיף 151 כולו.

סעיף 152 תואם את 42(ג) של חוק יסוד: הממשלה, לכן צריך להשאיר אותו.

סעיפים 153 ו-154 גם קשורים לזה.

סעיף 42(ד) של חוק יסוד: הממשלה היום אומר, שוועדה מוועדות הכנסת רשאית לחייב עובד מדינה - את זה אנחנו מורידים. אבל הסעיף גם אומר שהכנסת או כל ועדה מוועדותיה, במסגרת מילוי תפקידיה, רשאיות לחייב שר להופיע בפניהן. לכן, את סעיף 152 אולי כן צריך להשאיר.

כן, זה נשאר כפי שהוא.

גם סעיף 153 צריך להישאר.

"הופעתו של מי שהוזמן להתייצב לפני ועדה קבועה לפי סעיפים 14, 106, או 106א תהא שלא בנוכחות מוזמנים אחרים, שאינם נציגי ממשלה, אם ביקש זאת מיושב-ראש הוועדה."

זה צריך להישאר. אי התייצבות צריך להוריד לאור מה שיהיה בחוק.

כן. סעיף 155, ייצוג של שר: " שר רשאי להביא לדיוני ועדה את העוזרים שהוא זקוק להם, או להיות מיוצג על-ידי עוזר שהשר מילא את ידיו לכך." הסעיף הזה בסדר, שר יכול להיות מיוצג על ידי עוזר והוא יכול להביא אתו עוזר.

סעיף 156: "הקשר בין ועדה מוועדות הכנסת לבין משרדי הממשלה, לרבות הגופים הכפופים לשר הממונה על אותו משרד, הוא רק באמצעות השר הנוגע בדבר" – בסדר.

"סעיף 157: "בעניין שאינו הצעת חוק ואשר נמסר על-ידי הכנסת לדיון אחת הוועדות, תניח הוועדה את מסקנותיה על שולחן הכנסת, זולת אם החליטה הוועדה, מטעמים מיוחדים שתציין בהחלטתה, שלא לפרסם מסקנותיה; הוועדה רשאית שלא לפרסם את הטעמים להחלטתה; מסקנות של ועדה שיונחו על שולחן הכנסת, יונחו בצירוף מסקנות מיעוט בוועדה, אם היו כאלה."

יש כוכבית שאומרת: "בדיון בנושא שהועבר לוועדה בעקבות הצעה לסדר יום, לא תחרוג הוועדה במסקנותיה מהנושא כפי שהוגדר והוסבר בעת דיוני הכנסת. טוען חבר-הכנסת המציע שהמסקנות חורגות מגדר הנושא, יביא יושב ראש הוועדה את הדבר בפני ועדת הכנסת." זאת החלטת ועדת הכנסת משנת 78'.

זה קצת אנכרוניסטי, מה גם שאין מסקנות, לפחות לפי ההכרזות שאנחנו נדרשים לשאת במליאה.

אפשר להוסיף משפט קצר, שאומר שמסקנות הוועדה לא יחרגו מהנושא שהועבר למליאה.

פה כתוב שזה רק נושא שנמסר על ידי הכנסת, מה קורה אם זה דיון יזום בוועדה?

אין מסקנות פורמליות. יש הצעה לסדר יום שעוברת מהמליאה, ויש הצעה לדיון מהיר שעוברת את נשיאות הכנסת - - -

איפה הדיון המהיר?

זה סעיף מיוחד.

אבל נדמה לי שמה שחל על העברה מהמליאה חל גם על דיון מהיר, מבחינת מסקנות.

השאלה שלי היא מה עם דיון יזום.

דיון יזום זה שיושב ראש הוועדה אומר שהוא רוצה לדון בנושא מסוים. אין חיוב להנחת מסקנות.

האם יש רשות?

בעבר היה מונח מסמך שלא קראו לו מסקנות, סיכום דיון. אבל אני חושב שזה חסר משמעות.

קודם כל, בסעיף 157(א) צריך: "נמסר על ידי הכנסת או על ידי הנשיאות".

מאחר שהיום בנושאים יזומים בוודאי שהוועדה לא מניחה מסקנות על שולחן הכנסת, וגם בנושאים שמועברים אליה לא כל כך רואים שמניחים, חשבנו שאולי כדאי להפוך את עניין המסקנות לרשות.

אז ועדה שדנה בנושא שאיננו הצעת חוק רשאית להניח את מסקנותיה בפני הכנסת.

נכון. אם היא מניחה, יש פרוצדורה.

אם ככה (א) זה רשאית להניח את מסקנותיה. (ב) אם היא הניחה מסקנות אז יש מסקנות של מיעוט, אם היו כאלה.

היום, כשחבר כנסת מגיש הצעה לסדר, והוא יודע שזה הולך לוועדה, הוא יודע שבטוח יהיו מסקנות. זה שינוי מהותי.

לא לוקחים את זה ממנו, אומרים: "רשאי".

אם לא ירצו לכתוב מסקנות?

יש בזה משהו, אנחנו כל כך רגילים לזה שמזלזלים בפרוצדורה, אבל המליאה מחליטה להעביר נושא לוועדה, הוועדה אמורה להחזיר לה תשובה. אחרת, ניצור מצב שכל הדיון יהיה - - -

פה כתוב שרק מטעמים מיוחדים, שהיא תציין, היא יכולה לא לפרסם מסקנות.

הייתי עושה את זה הפוך, שהיא רשאית להניח את מסקנותיה על שולחן הכנסת, ואולי לחייב אותה אם המציע מבקש.

היום זה הפוך, כלומר שהיא תניח אלא אם כן המציע ויתר.

לא תמיד יש מסקנות מנושא הדיון, איזה מסקנות יכולות להיות מאסון הצונאמי, למשל? זה יכול להיות לא קשור, ואז אתה חייב להניח את זה על שולחן הכנסת, אז יותר טוב לתת רשות להניח. למה לא מבצעים את זה? בגלל שלא נוח לבצע את זה, ואין סיבה לבצע את זה.

אז בואו נלך על ההצעה שוועדה שדנה בעניין, שאיננו הצעת חוק, רשאית להניח את מסקנותיה על שולחן הכנסת.

והיא חייבת להניחן, אם ביקש זאת המציע?

לא תמיד יש מציע.

כלומר, מאחדים דיון יזום עם הצעה שעברה?

כן.

לא טוב. אתם רוצים לאשר לוועדה שלא תניח מסקנות על שולחן הכנסת?

למה לא?

אם זה ככה, זה מבטל את כל העניין של מעבר הצעות מהמליאה. אם עושים שוויון, מה המשמעות של העברה מהמליאה, דיון דחוף וכל הדברים האלה? הכל אותו דבר.

זה לא ככה. יושב-ראש ועדה, בוועדה שלו, יכול להעלות נושאים על סדר היום. חבר ועדה יכול - - -

הוא בא ליושב ראש, אומר לו: יש לי נושא מעניין, בוא נדון על זה ונצא עם מסקנות.

למה לא? זה גם מה שקורה.

יש היום מסגרת מסוימת של הצעות, הצעות דחופות והצעות לדיון. אתה מציע מסלול שמאפשר להגיע לתוצאה בלי לעבור את כל הדברים האלה. למשל, אתה מגיש הצעה לסדר היום, הממשלה, הקואליציה, לא כל כך אוהבת את הרעיון, ומורידה את זה מסדר היום, לא מעבירה לוועדה. אתה אומר: אני כבר לא צריך את זה. במקום לעבור את התהליך הזה, אני מביא את זה ישר לוועדה.

זה כבר המצב עכשיו. הגשת המסקנות מטילה חובות על הממשלה?

בוודאי, אתה מעביר מסקנות למזכירות הכנסת, שמעבירה למזכיר הממשלה. אפשר לדרוש תגובה, חבר-הכנסת יכול לדרוש דיון בעקבות הדבר הזה. יש פה מסלול ירוק בלתי ברור.

שכנעת אותי, זה לא צריך להיות ככה.

גם דיון מהיר בוועדה עובר את הנשיאות לפחות, שאומרת: זה כן, זה לא.

אז נחזור לנוסח המקורי. " בעניין שאינו הצעת חוק ואשר נמסר על-ידי הכנסת או על ידי הנשיאות - - - "

את זה יש בפרק הדיון המהיר, מסקנות להנחה.

אבל אז הן לא עוברות לממשלה. רק כתוב: "עם סיומו יונחו המסקנות על שולחן הכנסת". לא חלה הפרוצדורה של העברה לממשלה.

זה לא בסדר, דווקא את זה כדאי להשוות.

אז אולי צריך להוציא את זה משם ולאחד את זה פה.

היום זה בפרק של המליאה.

אז את הקטע של המסקנות תעבירי.

תעבירי את זה לפרק מסקנות.

אז בעניין שאיננו הצעת חוק, שיוסר על ידי הכנסת או בהליך של דיון מהיר בדיון אחת הוועדות, תניח הוועדה את מסקנותיה על שולחן הכנסת זולת אם החליטה הוועדה, מטעמים מיוחדים שתציין בהחלטתה, שלא לפרסם מסקנותיה; הוועדה רשאית שלא לפרסם את הטעמים להחלטתה; מסקנות של ועדה שיונחו על שולחן הכנסת, יונחו בצירוף מסקנות מיעוט בוועדה, אם היו כאלה." טוב.

צריך להגיד את זה? היא צריכה באמת לציין החלטה מיוחדת למה לא להניח?

הדברים האלה לדעתי הם היום נדירים, אם הם בכלל קיימים. זה סעיפים ישנים.

אז אפשר להגיד שתניח, זולת אם החליטה מטעמים מיוחדים שלא לפרסם את מסקנותיה.

מסקנות של ועדה שיונחו על שולחן יונחו בצירוף מסקנות מיעוט בוועדה, אם היו כאלה.

כשדיברנו על הצעה לסדר שעוברת ישר לוועדה אמרנו שתהיה אפשרות להעביר מסקנות ישר לשר מטעמי ביטחון.

יש פרוצדורה שמעבירים ישר לוועדה.

זה החסוי.

ואין לנו את זה עכשיו?

זה לגבי אפשרות שחבר כנסת הציע הצעה לסדר, שמטעמי ביטחון המדינה הנשיאות מעבירה את זה ישר לוועדה.

זה צריך להישאר.

מה אומר סעיף 79?

הוא אומר שאפשר להעביר ישר לוועדה, בלי מליאה.

הכנסנו את זה גם לתוך ההגדרה של ישיבה חסויה. אחת האפשרויות היא סעיף 79.

אי אפשר לתת את הכל בסעיף אחד, זה יותר מידיי. צריך סעיף נפרד, שאומר שאם הוועדה ראתה שפרסום מסקנותיה עלול לפגוע בביטחון המדינה - ואז יש את הנימוקים – רשאית להעביר את מסקנותיה - - -

להעביר את הדיון ישירות.

היא לא תניח על שולחן הכנסת מטעמי ביטחון וקשרי חוץ של המדינה.

סעיף 111: "חבר-כנסת רשאי להציע לכנסת לדון במסקנות ועדה, במסגרת הצעה לסדר היום. "

על זה דיברנו עכשיו.

למה רק חבר-כנסת, אפשר גם הממשלה? חבר-כנסת או הממשלה רשאים להציע לכנסת לדיון במסקנות הוועדה.

היום כתוב ב-(ב), שבכל מקרה שאין החלטה מראש של הכנסת לקיים דיון, רשאית הממשלה להציע לכלול דיון במסקנות בסדר היום, כמו כן רשאי כל חבר-כנסת על ידי הצעה לסדר היום. כאן אין יותר הצעת ממשלה, אלא רק חבר-כנסת רשאי.

אולי אחרי שהשר מקבל, הוא יכול להציע לקיים על זה דיון? זאת אומרת, חבר-כנסת רשאי להציע לדון במסגרת הצעה לסדר היום, בסדר.
"יושב-ראש הכנסת יעביר את מסקנות הוועדה אל השר אשר העניין הנדון נמצא בתחום תפקידיו. לא ברור מי הוא השר שבתחום תפקידיו נמצא נושא המסקנות, יעביר יושב-ראש הכנסת את מסקנות הוועדה לידי ראש הממשלה". אולי כאן נעשה סעיף, שהממשלה, בדרכים הרגילות שלה, רשאית להציע לכנסת לדון במסקנות הוועדה.

"תוך שלושה חדשים מיום קבלת המסקנות, יודיע השר בכתב ליושב-ראש הכנסת על כל פעולה שפעל בעקבות המסקנות."

חשבתי שכאן אתה רוצה לשים שממשלה רשאית להציע לדון בנושא. הוא מודיע ליושב ראש הכנסת, ומבקש לדון בזה בכנסת.

תוך יום?

הייתי משאירה את זה ב-(ג), לא ללכת על שלושה חודשים.

אז ב-(ג) יעביר יושב הכנסת את המסקנות לממשלה, וכאן להגיד שהממשלה רשאית לבקש כי הכנסת תקיים דיון במסקנות הוועדה, תוך שלושה חודשים יביא השר ליושב ראש הכנסת בכתב, וזה יונח על שולחן הכנסת. מסקנות הוועדה והודעת השר - הודעת השר זאת תוספת.

סעיף 158 הוא סעיף קשור, ולדעתי הוא צריך להישאר. השאלה היא אם לא צריך לשפר אותו.

"עברו שלושה חדשים מהיום שעניין נמסר לדיון בוועדה לפי סעיף 111 או מהיום שהצעת חוק הועברה לוועדה לפי סעיף 116(א), סעיף 117, סעיף 138(א) או סעיף 141, והוועדה לא כללה את הנושא בסדר יומה - רשאי חבר הוועדה לפנות לוועדת הכנסת ולבקש את התערבותה." בסדר.

תאר לעצמך מצב שבו מניחים מסקנות של ועדה על שולחן הכנסת, זה עובר לממשלה, והממשלה מבקשת דיון. מתקיים דיון, והממשלה מציעה הצעת סיכום שהכנסת מבטלת את מסקנות הוועדה.

זה יכול להיות, זה כמו חוק. המליאה לא עושה את זה בחקיקה כל הזמן? המליאה גוברת.

הממשלה תוכל לבטל בעצם כל מסקנות שהן ברוב קולות.

זה לא הממשלה, זה הכנסת. הכנסת יכולה לגבור על ועדה.

סעיף (ד) בפירוש לא אומר שהשר חייב לפעול באיזושהי פעולה. הוא צריך להודיע אם הוא עשה משהו. הוא בוודאי לא הופך להיות עובד של הוועדה.

סעיף 158(א) אומר שתוך שלושה חודשים אפשר לפנות, אחרי זה תוך שישה חודשים.

אלה סעיפים שמונעים סחבת.

סעיף (ג) עוסק בשאלה ממתי סופרים.

השאלה היא אם לא לקצר את זה. שישה חודשים נראים לי ארוך, בעיקר לגבי הצעת חוק.

זה ממש לא זמן ארוך. שישה חודשים זה בסדר הדברים הרגיל של ועדת הכספים, למשל.

158(ד): " חבר הכנסת שיזם הצעת חוק פרטית או שהעלה נושא על סדר היום ועברו שישה חדשים מהיום שאלה הועברו לוועדה מוועדות הכנסת רשאי, אם הוועדה לא פעלה כאמור בסעיף קטן (ב), לפנות לוועדת הכנסת ולבקש התערבותה."



(ה) "ועדת הכנסת רשאית לקצוב זמן נוסף לאותה ועדה, כדי שזו תביא את דיוניה לסיום ולהצבעה במשך פרק זמן זה, ורשאית היא להעביר את המשך הדיון בעניין או בהצעת החוק לוועדה אחרת, תוך קציבת זמן כאמור." טוב, זה בסדר.

כל הפרוצדורה הזאת די חדשה.

סדרי הדיון בנטילת חסינות או זכות - זה חדש.

"סדרי דיון אלה יחולו בעת שוועדת הכנסת דנה בבקשות לנטילת חסינות - - - לרבות השעיה - - - או בעקבות בקשת הממשלה או חבר-הכנסת ליטול זכות, כאמור בסעיף 13 לחוק החסינות, או בעקבות קיום הליכים פליליים". טוב.

(ב) "היה הדיון נוגע לחבר כנסת שהוא חבר ועדת הכנסת, לא ישתתף אותו חבר-הכנסת - - - הסיעה רשאית לשלוח נציג אחר. (ג)(1) רשאי להשתתף בהצבעה רק חבר-הכנסת שהשתתף בכל הישיבות בהן התקיים דיון מהותי בנושא מהנושאים המנויים בסעיף קטן (א).

(2) על אף האמור בפסקה (1), הודיע חבר-הכנסת לפני הישיבה כי נבצר ממנו - - - רשאית ועדת הכנסת - - - לקבוע כי היעדרותו לא תמנע ממנו להשתתף בהצבעה, ובלבד שהשתתף בלפחות מחצית מהדיונים באותו נושא". מה ההגדרה של השתתפות?

50%.

זה רשום בפסקה (4). הוספתי את המילה "אותה" – אותה ישיבה - שיהיה ברור שבכל ישיבה ניתן להחליט, לא בישיבה שאחרי זה יחליטו על הישיבה הקודמת.

בסדר. (ד) "חבר-הכנסת שענינו נדון בוועדה רשאי להיות מיוצג בוועדה על ידי עורך דין או על-ידי חבר-כנסת אחר. (ה) יושב-ראש ועדת הכנסת יודיע לחברי הועדה מראש, על מועדי הישיבות, ובישיבה הקודמת להצבעה, יודיע מיהם חברי הכנסת הרשאים להשתתף בהצבעה".

יש פה תוספות של יצחק לוי, השאלה היא אם אנחנו צריכים לרדת לרזולוציה כזאת. זה נראה לי נורא מפורט ומיותר.

אין התייחסות לפגרה, זאת תוספת שלהם. אם רוצים להוסיף את זה או אם הוא מגיש את זה בתחילת הפגרה, לכאורה אפשר לדחות את זה בשלושה חודשים.

אני חושב שההצעה הזאת נכונה, בעיקר בהתחשב בהיסטוריה של מה שקרה פה לאחרונה.

אז הוא עושה את החלק הפרוצדורלי, זאת אומרת הוא אומר: אני פותח את הדיון, וההמשך בעוד שלושה חודשים.

יש פה שתי בעיות. בעיה אחת זה שאומרים: ישיבתה הקרובה, שזה לפעמים בעייתי, כי לפעמים היועץ לא יכול בישיבתה הקרובה, אז הוא אומר בשבוע הבא – זה בסדר. מה שלא כתוב זה שהוא חייב לדון ברציפות. סעיף (ב) שמוצע על ידי יצחק לוי אומר: "הוועדה תדון בבקשה בישיבתה האמורה, ואם לא סיימה את הדיון באותה ישיבה, תמשיך לדון בבקשה בהקדם ורציפות ככל האפשר". ועדת יצחק לוי הציעה את זה לפני כשש שנים.

בסדר, אבל שהיה ברור שלא הייתי שותף לניסוח הזה.

ישיבות הוועדה לא יהיו פומביות?

אפשר לעבור על זה בפעם הבאה, אבל יכול להיות שיש פה דברים שכן נרצה להכניס.

נעצור כאן, נעבור על זה בישיבה הבאה.

למה לא להכניס בעבודת הוועדות סעיף שמדלל את סדר היום, כמו שעשו במליאה. אם תוך כך וכך זמן לא עלו ההצעות לדיון, יגישו בקשה והוועדה תצביע להסיר את הנושא מסדר היום של הוועדה. זה גם יקל על מנהלי הוועדות. יש היום פרוצדורה במליאה, שאם נושאים לא עלו בפרק זמן מסוים של ארבעה חודשים – זה היה שישה חודשים וקיצרו את זה – מביאים הצעה לנשיאות, הנשיאות מביאה את זה למליאה והמליאה מצביעה על הסרה. למה לא לעשות אותו דבר בוועדה? זה מאוד יקל על מנהלי הוועדות.

כי המליאה הורתה לוועדה לקיים דיון. הוועדה אומרת לה: לא תודה?

חבר-הכנסת לא מבקש את הנושא הזה לדיון. הפואנטה היא שהוא העלה הצעה לסדר במליאה, והוא רצה את זה דקלרטיבית, וזה עבר לוועדה.

חבר-כנסת יכול לחזור בו מההצעה שלו בכל עת.

בינתיים זה כאבן ריחיים על מנהל הוועדה, שיש לו סדר יום, שלא מביאים הצעות לדיון.

אז אפשר לשאול את חבר-הכנסת המציע אם הוא חוזר בו, אם הוא אומר כן, בזה נגמר העניין.

הוא לא יכול, אין לו את הסמכות, כי המליאה העבירה את זה לוועדה. אבל אם עושים רשימת נושאים, יושב-ראש הוועדה מזמן את הישיבה, ומסיר את זה מסדר היום. אני חושבת שזאת הפרוצדורה של המליאה.

אם זה ייעשה בהסכמת חבר-הכנסת.

צריך לתת פה סמכות לחבר הכנסת לחזור בו מההצעה. אין את זה היום.

זה הפתרון. הצעה של חבר-כנסת, יש לאפשר לו לחזור בו כמו שהוא יכול לחזור מהצעת חוק פרטית עד היא עוברת קריאה ראשונה.

חבר-הכנסת לא יחזור בו, אבל בינתיים הנושא המעיק עומד על סדר יום הוועדה.

אם הוא לא חוזר בו, רק המליאה יכולה לשחרר. המליאה החליטה שהוועדה צריכה לדון בזה, הנשיאות החליטה שהיא צריכה לדון בזה - - -

חבר-הכנסת לא ביקש את זה לדיון שלושה חודשים – אותה פרוצדורה כמו במליאה. אתה נותן את הסמכות לוועדה, כי היא קובעת את סדר יומה.

אם הוא לא חוזר בו, זה רק דרך המליאה. הפה שהתיר הוא הפה שאסר. המליאה היא הסמכות שקבעה את הדיון, היא יכולה לבטל.

אוסיף שהוא יכול לחזור בו כל עוד זה לא נדון בוועדה או במליאה?

כן. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:35.