כנסת פתוחה

שימוש בריטלין על ידי בני נוער

5
הוועדה למאבק בנגע הסמים
16.03.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום רביעי, ה' אדר ב' התשס"ה (16.03.2005), שעה 09:30

שימוש בריטלין על ידי בני נוער.

חברי הוועדה: יחיאל חזן – היו"ר

הדס פילצר - מדריכה ארצית בנושא סמים, משרד החינוך
פרופ' אשר אורנוי - מנהל המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות
ד"ר יעקב פוליקביץ' - המחלקה לבריאות הנפש, משרד הבריאות
ד"ר אסתר גלילי - היחידה לילד ולמתבגר – "הדס" עין כרם,
משרד הבריאות
ד"ר לטוטה בלנקה - משרד הבריאות
רפ"ק יפעת שטיינברג - ראש חוליית סמים, המשרד לבטחון פנים
ד"ר רחל בר המבורגר - מדענית ראשית, הרשות הלאומית למלחמה בסמים
עו"ד אדית בר יוסף - ההסתדרות הציונית
יהודה קורן - סגן יו"ר העמותה, עמותת מגן לזכויות אדם
ד"ר שולמית לוריא - עמותת מגן לזכויות אדם
ד"ר שוש נבון - עמותת מגן לזכויות אדם
מיכאל קרונגאוז - עמותת מגן לזכויות אדם
עמית הדיה - נפגע ריטלין
מיכה מלכה - נפגע ריטלין
חי מלכה - נפגע ריטלין
חמי סבן - הוד השרון
מלי אהרון - העוזרת של חבר הכנסת יחיאל חזן

בת-שבע פנחסוב



רשמה: אתי בן שמחון



שימוש בריטלין על ידי בני נוער

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון בוועדה. על סדר היום, שימוש בריטלין על ידי בני הנוער. ממידע שהגיע לרשותנו, מתקיים בזמן האחרון מסחר בבתי הספר, של מכירת כדורים של ריטלין בקרב בני הנוער. כ-8 מיליון כדורים בשנה בהערכה, מחולקים לשימוש בארץ. יש לנו כ-18 אלף ילדים מגיל 12-18 שמאובחנים או סובלים על ידי ADHD. ראיתי בתופעה הזאת שחוזרת על עצמה, ומקבלת גם כן ביטוי מדי פעם מחדש, כאשר אנחנו רואים שהשימוש של הריטלין בקרב בני הנוער, שלא סובלים מהמחלה, ורוכשים וממיסים את הכדור, ונושמים את זה, גורמים להיי בלשון בני הנוער, תופעה חמורה ביותר. אנחנו יודעים שהחלוקה של הכדור הזה ניתנת על ידי רופא משפחה, ולא רק על ידי רופאים מקצועיים. כינסתי את הוועדה, כי יכול מאוד להיות שאנחנו צריכים לבחון מחדש את החלוקה של הכדורים האלה, שלא תהיה על ידי רופא משפחה, אולי רק על ידי רופא מקצועי. ממידע שהגיע לרשותי, אנחנו יודעים שאין התמכרות, למרות שהשימוש בכדור הזה, והבסיס של הכדור הזה אסור על ידי פקודת הסמים. חשוב מאוד, שכאשר אנחנו יודעים שישנן תופעות קשות ביותר בקרב ילדים שלוקחים את הכדור הזה, נשמע גם סיפורים מסיפורים שונים, כמו תופעות של היפר-אקטיביות, יכול להיות שהנושא מצריך בדיקה מחודשת.

גם בסקר שנערך על ידי הרשות למלחמה בסמים, על שימוש בחומרים ממכרים, אנחנו יודעים שהנושא הזה עלה. לכן נאלצתי לקיים את הדיון כפי שאמרתי. אנחנו נשמע פה את האנשים שזימנו, אני מקווה שהם הגיעו. אם בסופו של דיון יתברר לנו שהתופעה הזאת שנתקלים בה אותם ילדים, אותם הורים, שנותנים לילדים שלהם שימוש בריטלין בלי שום בעיה, בלי שניתנה אבחנה מדוייקת אם הילד זקוק לתרופה הזו, רק בגלל שאומרים שיש לילד בעיית קשב, יכול מאוד להיות שצריכים לעצור את התופעה הזאת. אני לא איש מקצוע, אבל כיושב ראש הוועדה, חובה עליי להביא את זה לדיון, כאשר מגיעות תלונות לשולחני, ונערמות מדי פעם בפעם. אם הדבר הזה נפוץ כפי שקראתי וכפי שלמדתי, יכול מאוד להיות שנשמע את הדברים מאנשי מקצוע או שהם יאירו את עינינו, או יגידו את דעתם.

כאשר דיברתי עם רופאים שמחלקים את הכדור, נודע לי שהדעות חלוקות. אם אנחנו מדברים על פסיכיאטריה, הם אומרים שזה בסדר, וזה נותן פתרון מצויין, ויש גם מחקרים. ומצד שני, אנחנו שומעים על הבעיה הקשה של אותם ילדים שנוטלים את הכדור הזה, ויכול מאוד להיות שהנטילה של הכדור בצורה די מאסיבית היא זאת שגורמת לתופעה. שלא לדבר על כך שבני נוער לוקחים את הכדור, מרסקים אותו ועושים בו שימוש. נכון שיכולים לעשות שימוש גם בחומרים אחרים כמו טיפקס. יכול להיות שהחומר הזה ממכר, אבל כדור ריטלין זה חומר שגורם לנזק בלתי הפיך לאותו ילד שרופא נותן לו כדור, ולכאורה נראה שהחלוקה של הכדור זה בסדר על ידי רופא, ולא קורה שום דבר. אנחנו רואים שהנזקים שנגרמים לילדים הם בלתי הפיכים.

אפשר לציין איזה נזקים נגרמים?

נשמע ממי שנוטל את הכדור. נמצא פה הורה לילד, ואחרים שהגיעו, נשמע גם מהם.

אני הורה לילד שאובחן ב- ADHD. האבחנה היתה בקלות דעת. האיבחון נעשה במשך 25 דקות, הוחלט שהוא יגיע לנוירולוג. הנוירולוג אמר שבמצב שלו בשלב זה לא לתת כדור, שהמורים יתחילו לעבוד. המורים התחילו ללחוץ וללחוץ, הסכמנו לתת חצי כדור. החצי כדור הזה הפך לכדור, הכדור הזה הפך לשניים. השניים הפכו לכל מיני סוגים למיניהם. פתאום אף אחד לא נותן מענה, מי שהיה צריך לתת מענה זה רק הילד ורק ההורים. הבנו שיש פה בעיה. אכן היתה בעיה של התנהגות קלה כמו לכל ילד רגיל, ומאז שהוא התחיל לקבל את הטיפול, הילד הפך להיות חיה, אני מצטער להגיד את המלה הזאת, פשוט חיה. הוא עקר לי דלת בבית בגלל ההתפרצויות שהיו לו. היה קם בלילה, חוסר תיאבון, חוסר התפתחות. היינו חסרי אונים, אף אחד לא נתן לנו מענה. כל זה קרה מהאיבחון הפסיכולוגי הלקוי, שלצערנו הסכמנו לעשות את זה.

אני מודה למורים שהישעו אותו, כי בתקופה הזאת לא נתנו לו את הטיפול. בשנה וחצי האחרונות הילד השתמש עד ארבעה חודשים עם הכדור, וזה היה מספיק ודי. היום, במשך חודשיים, הילד כבר לא מקבל, הילד חזר לעצמו, הילד רגוע, ילד שמח, ילד שיש לו מוטיבציה, ילד שיש לו רצון ללמוד. הנה הילד נמצא פה. ילד שכיף להיות איתו, הוא מקבל שיחות בנושא הבין-אישי, מה שנקרא קשב וריכוז, תקשורת, עיצוב התנהגות, וזה עובד יפה. יש לנו תכנית לימודית לילד, הוא מקבל טיפול אלטרנטיבי. תודה לאל, הצלנו את הילד שלנו.

אדון מלכה, אמרת שהילד עקר דלת. בתקופה שהוא לקח את הריטלין, אתה יכול לציין תופעות חריגות מעבר למה שאמרת, הוא הפך להיות חיה.

בבית הספר הפכתי את כל בית הספר, שברתי להם שולחנות.

אולי תמקד את הדברים. נשמע אנשי מקצוע, ויכול להיות מצב שהם יסתרו את זה. כי אתה אומר מרגע שהוא הפסיק לקחת את הכדורים של הריטלין, ובתהליך מסויים הוא חזר לעצמו כמו שאתה אומר, אתה יכול להעיד על תופעות – הילד גם אמר שבבית הספר גלבוע, הפכתי את כל בית הספר. איך זה בא לידי ביטוי בהתנהגות?

כל דבר שהיה מציק לו, הוא היה פשוט מתמרד. הוא היה תוך השפעה של כדור, תחת השפעה של טיפול. זה לא שהוא לא קיבל כדור, והוא היה כזה. הוא הפך להיות אגרסיבי. הוא הפך כסאות, הפך שולחנות, הפך את האדניות.

זרקתי על חבר מספריים במצח.

לפני שהוא שתה את הכדורים האלה, התופעות האלה לא היו?

לא היו התופעות האלה. לא היו התפרצויות זעם, היו לו רק בעיות קשב.

חי, אתה רוצה להגיד לנו משהו? מאז שהפסקת לקחת את הריטלין, אתה מרגיש הרבה יותר נינוח? הרבה יותר טוב?

כן.

אני רופאת משפחה. אני מייצגת את אותם ילדים שמגיעים אליי אחרי טיפול בריטלין. או אנשים שקיבלו במשך תקופה ריטלין ודומיו. אני לא ממציאה את הדברים האלה, אלו דברים שחוזרים על עצמם, דברים שגם כתובים במאמרים, זה לא מצוץ מהאצבע. יש תופעות מסויימות שהן חוזרות על עצמן, זה לא שילד אחד כן, ילד אחד לא. יש תופעות של התפרצות זעם, של עצבנות יתר, התנהגות שהיא לא רגילה לילד. הבחור אומר שההתנהגות שלו השתנתה, ההורים האשימו אותו שהוא עצבני כל כך, וחסר סבלנות למשפחה. יש תופעות של טיקים בגוף, תנועות בידיים שהן לא רצוניות שקיימות בגוף, וזה חוזר על עצמו. זה לא שאחד אומר כך ואחד שאומר אחרת, זה גם כתוב במאמרים. התנהגות אובססיבית, יש כל מיני הפרעות התנהגות שהן לא האופי של הבן-אדם, אלא האופי של הסם, וזו בהחלט בעיה, זו תופעת לוואי מוכרת.

כרופאת משפחה שמעידה על כך, שגם בא לידי ביטוי במחקרים, שמי שנותן את הכדור הוא מסייע בידיו. קראנו לא פעם, ושמענו גם בכלי התקשורת, על התופעה של בני הנוער, שהם לוקחים את הכדור הזה, כשהם לא זקוקים לכדור, אין להם בעיות של קשב. הדבר הזה הוא נפוץ, זה לא איזשהו עניין שקרה במקרה פעם אחת. מחלקים 8 מיליון כדורים בשנה, על פי רישומים של משרד הבריאות. הרי הכדור הזה הוא כדור שסגור בתוך כספת. הכדור הזה לא נגיש לכל יד. כאשר מחלקים את הכדור, נותנים רק על פי אבחנה מקצועית. איך את יכולה להסביר שרופא משפחה מחלק את הכדור הזה כאילו בלי שום בעיה, וגם בכמויות, ולכן הפך להיות מין מסחר שלם, ומי שנגרם לו נזק, ומי שבעצם לא זקוק לו, גורם נזק לעצמו. איך אתם בכלל יכולים לבדוק כיצד נעשה השימוש. הנה, יש לנו תופעה אחת מיני רבות, מי שהגיע אליי לשולחן, לא היה מוכן להיחשף, הוא לא הסכים, לא רצה לעמוד במצב נבוך. יש לו את הבעיה שלו שהוא מתמודד איתה, בדיוק כמו ההורה הזה שהפסיק לתת לילד את הכדור. אל שולחני הגיעו עשרות מכתבים. כאשר התחלתי לקבל את המכתבים, לא ייחסתי לזה חשיבות. אבל כאשר ראיתי שהתופעה מתעצמת, איך יכול להיות שאת כרופאה יכולה לתת את המרשם להורה, איפה יש לך את הביקורת שלא עושים מזה מסחר? כיצד זה נעשה אצלך?

מנקודת ראות שלי, אני כרופאת משפחה, לא חושבת שזו תרופה שאני יכולה לתת, ואני לא נותנת אותה. אני חושבת שאם היו נותנים לנו גם כרופאים קצת יותר ידע – אני נתקלת בילדים האלה, בגלל שלמדתי רפואה טבעית, ואנשים באים אליי דווקא להיעזר בתופעות לוואי מהריטלין. ואז אני רואה איך שהם חוזרים אליי עם כל התופעות האלה. אני בהחלט חושבת שתופעות הלוואי האלה לא תמיד מגיעות לידיעתו של הרופא. לא תמיד הילד יודע לדבר עליהם. לפעמים אחרי כמה זמן פתאום זה מתגלה, ואותן תופעות חוזרות על עצמן. לכן אני בעד שזה יוגבל לאבחנה מאוד מדוייקת, שאין שום אפשרות אחרת לא באמצעים של ויטמינים, ולא רגישויות, ולא כל מיני הפרעות לימודיות, כי אני רואה כל הזמן שהרבה פעמים זו בעיה לימודית. אם היו פותרים את הבעיה הזו, אז הילדים האלה לא היו צריכים לקחת את הסם הזה. אני מסכימה איתך בהחלט. זה צריך להיות הרבה יותר מוגבל לשימוש ממש כשאין ברירה, כשאין שום דבר אחר, שמיצו את כל הכלים. כי הילדים האלה לפעמים מסכנים, הם באים אליי אחרי שלקחו 3-4 שנים ריטלין, ועכשיו יש להם את הטיקים האלה, ואז מציעים להם לקחת רספרדל, שזו תרופה עוד יותר קשה כדי להתגבר על הטיקים. אז מתחיל גלגל שלם של תרופות, ואין הרבה מידע בין הגורמים השונים, והילד יוצא נפסד מאוד, גם המשפחה שלו.

השבוע ראינו בהוד השרון איך בתי הספר הפכו להיות תחנות לממכר סמים, ומצד שני, התופעה הזאת עליה אנחנו שומעים.

אולי נשמע את הנציג של משרד הבריאות, כי יכול מאוד להיות שאתם טועים. אולי המחקרים מלמדים שהריטלין מסייע למי שזקוק לנטול את התרופה הזאת, כאשר יש לו בעיה של ריכוז וקשב. ומצד שני, אנחנו רואים כיצד עושים שימוש לרעה בדבר הזה.

בואו נגדיר את התופעה, ובסוף אני בעצם אשאל מה מטרת הישיבה הזאת. אנחנו מדברים על תופעה של ADHD. שהיא תופעה התנהגותית-התפתחותית, שאין לה מבחן מעבדתי. צריך להביא את זה בחשבון. והאבחנה היא אבחנה על סמך התנהגות של ילדים, ומאחר והאבחנה היא לא פשוטה ולא קלה, ואי אפשר לעשות אותה בעשר דקות, זה ברור לכולם.

אז אתה רואה, אתה עד לתופעה שנעשתה בהתחלה בעשרים דקות.

הרי משרד הבריאות עוד לפני ארבע שנים, הוציא חוזר מינהל רפואה שאומר, את המרשם הראשון של ריטלין - פעם ראשונה אחרי שאתה עושה את האבחנה לילד, צריכים לרשום רק נוירולוגים של ילדים, פסיכיאטרים של ילדים ונוער, ורופא ילדים עם נסיון בהתפתחות הילד. וזה חוזר שיצא לפני ארבע שנים, דווקא כדי למנוע ככל האפשר מתן ריטלין לילדים שלא סובלים מבעיות ריכוז וקשב. בחלק מהמקרים הדבר הזה באמת מתבצע, בחלק מהמצבים הדבר הזה לא מתבצע. תמיד אותם רופאים מקצועיים ירשמו את המרשם, מפני שזה יהיה עומס בלתי רגיל. אבל מי שעושה את האבחנה, זה מי שבא ואומר, כן הילד זקוק לריטלין, זה אחד מאותם שלושה מקצועות. כלומר, זאת התמקצעות נוספת מעבר להתמקצעות הרפואית הרגילה. נוירולוג ילדים הוא קודם כל רופא ילדים, ואחר כך נוירולוג. פסיכיאטר של הילד, הוא פסיכיאטר ועוסק בפסיכיאטריה של הילד, וכך הלאה.

אני לא מבקש לקבל פה עכשיו הרצאה שלמה, הזמן שלנו מוגבל בוועדה. הילד הזה יושב פה.

כ-8 שנים אני מופיעה בוועדות. אני חושבת שאחריות רפואית זו חובה קדושה, אין ויכוח על זה. צריכים לבדוק ילד ברצינות, וצריכים להשקיע הרבה זמן באבחנה. ואם רופא או מאבחן חיפף, אז כמו שרופא פנימאי חיפף, וכמו שכירורוג חיפף, שיעמוד לדין. עניינית, מקצועית, יש הנחיות. ההתמחות שלנו היא 7 שנים ברפואה, 5 שנים של התמחות. רופאי ילדים ונוירולוגים ילדים, זה 7 שנים של התמחות. כי גם רפואת ילדים וגם התמחות במקצוע. אנחנו לא קיבלנו בקשה להביא לפה ילד שנעזר בריטלין. היינו מציפים את הלובי של הכנסת, באלפי ילדים מגיל 3 עד גיל 18, עם ההורים שלהם, ובני הדודים שלהם.

האחריות הרפואית זה לעקוב אחרי הילד. אני לא מכירה תרופה שאין לה תופעות לוואי. וריטלין היא תרופה שיחסית יש לה מעט תופעות לוואי. אני עדיין לא נותנת לכל ילד, וגם לא לכל ילד עם ה- ADHD. אבל כשמחליטים לתת, צריך לעקוב אחרי התרופה, ואחרי תופעות הלוואי. אקמול שאתם לא מתעסקים בזה כסם מסוכן - אני אתמול הייתי בשלושה חדרי מיון עם ילדים שבלעו כמות גדולה של אקמול. זה בסדר, עם זה לא מתעסקים. צר לי לשמוע אם לילד הזה ניתנה תרופה בצורה לא נכונה, חבל. ואם לא נעשה מעקב אחראי זה לא בסדר. מזל שההורים היו רגישים וקשובים, על זה אין ויכוח. ועדה צריכה להיות אחראית לגבי התועלת והנזק. התועלת ידועה, כשהילדים האלה הם ילדים שהיו נושרים מהחינוך, ילדים שלא היו מממשים את עצמם, ילדים עם דימוי עצמי נמוך. מקבלים הזדמנות להצליח, מקבלים הזדמנות להיות מקובלים חברתית, עם תעודת בגרות ביד, עם יכולת להכשרה מקצועית. מחקרים בעולם מוכיחים, ששימוש בריטלין בילדים עם הפרעת ריכוז וקשב, מונע חד-משמעית התמכרות לסמים, והתמכרות לסיגריות. אני מרגישה מתוסכלת מאוד, משום שאני חושבת שיש אנשים בציבור, וצר לי, שמתנגדים לשימוש בריטלין מסיבות שהן לא לגמרי דומות, והם טורחים להציף את השולחן שלך. אתה מעוניין בהצפה, אני מבטיחה לך, תוך שבוע ים של ניירות.

אני לא הזמנתי את זה.

אבל מישהו אחר כן הזמין את זה. אותן קבוצות אנשים שמארגנות את כל ההתנגדות, מזמינות את המכתבים האלה, והם נשלחים אליכם. יש כאן התנהגות ציבורית של קבוצה מסויימת שמציפה את מערכת העיתונות, ומציפה את שולחנכם במידע מעוות ולקוי. יש כאן בהחלט מצב נתון של אלפי ילדים מטופלים, נעזרים, שלא נפלטו ממערכת החינוך, כמו שאמרה אסתי גלילי, ובהחלט נעזרים וקיימים. אנחנו יודעים שאחת הסכנות של ADHD. היא התדרדרות והתנהגות עבריינית, והתנהגות של שימוש בסמים.

הפתרון הוא לדכא אותם?

לא. לאפשר להם טיפול הולם - - -

סליחה, בגיטאות של החינוך המיוחד. להחזיק אותם כמו חיה כשהם מתפרעים? אתם שולחים אותם לחינוך מיוחד בגיטאות.

זה תרופה או סם?

זו תרופה חד-משמעית.

שאלת מה מהות הדיון. בסופו של דבר אני רוצה לדעת האם צריך משרד הבריאות לעשות בחינה מחודשת. כי כאשר אנחנו רואים שילדים שנוטלים את התרופה הזו, נגרמים להם נזקים בלתי הפיכים, זאת אחריות שלנו. או לעצור את התופעה, או לבחון אותה מחדש.

לא ענית לי על השאלה, איזה נזקים בלתי הפיכים.

נשמע את הילד.

לתת לו רספרדל? מתחת לגיל 15 אסור לתת לו, החוק אוסר.

מי אמר? באילו חוקים?

אתם יודעים שילדים שמקבלים אקמול עלולים למות מזה? מפני שיכולה להיות פגיעה בכבד.

לא כל יום כואב הראש. הילד צריך לקחת און-ליין כדור בשביל שלמורה יהיה שקט בכיתה.

חלילה וחס. לא שלמורה יהיה שקט בכיתה, אלא שהילד יטופל, ויממש את הפוטנציאל שלו.

תחזירו את הילד למערכת החינוך. למה המערכת לא מקבלת אותו?

אדון מלכה, זה לא הדיון כאן אם הילד יחזור לחינוך או לא. הדיון כאן הוא בנושא הטיפול בילדים במדינת ישראל.

הילדים היו מתגרים בי, ורבתי איתם מכות, ובגללם הייתי מושעה.

היו מגרים אותו לתת מכות לילדים אחרים. זו השפעה של הכדור. הוא היה עושה את זה, כי היה לו אומץ לעשות את זה.

היום אני משמש כנציב הדורות הבאים. חלק מהדברים נשמעו גם אז, יש איזשהו שינוי לפי דעתי לגבי משרד הבריאות.

צריכה להיות פה בדיקה אמיתית ואיזון. מי שצריך לקבל ריטלין צריך לטפל בו, וצריך לקבל ריטלין. הבעיה היא עם אותם אלה שלא צריכים ומקבלים ריטלין, זאת השאלה הראשונה. יש Side affects לכל תרופה, וכל תרופה שנותנים כולל אקמול, היא תרופה בעייתית, הדברים האלה ברורים. איפה פה הבעיה, אדוני היושב ראש, אי אפשר להתעלם, וגם היום אי אפשר להתעלם מהלחץ החברתי, אותו לחץ שמופעל בבתי ספר, שמופעל גם לפעמים לצערי הלחץ של ההורים, כדי שיהיה שקט. פעם ילד היה מפריע בכיתה, אז המורה היתה שמה אותו בפינה, היתה סמכות הורית, הדברים היו יותר פשוטים.

היום, זה עובר לשאלה אם יש הפרעת התנהגות או אין הפרעת התנהגות. אם יש ADHD. או אין. אני אומר ברור את מה שפרופ' אורנוי אמר, שקשה מאוד לאבחן את המחלה. צריך זמן, האיבחון שלה לא נובע ממה שהילד אומר. חלק קטן כמובן ממה שהוא אומר, אבל בדרך כלל מה שהסביבה שלו אומרת. הסביבה שלו בדרך כלל רוצה שקט. מורה שיש לה 40 ילדים בכיתה, רוצה שקט. וכשהיא רוצה שקט, אז היא תלך בכיוון הזה, בין במודע ובין בלא מודע. אני לא אומר שיש פה איזושהי קונספירציה, אבל בלא מודע, אלה הדברים שנאמרים פה. גם ההורים לצערי, לפעמים כשהם רוצים שהילד ישתלב, והדבר הכי חשוב להם שהילד ישתלב, עושים את הדבר הזה. לא ניכנס כרגע לשאלה כמה פסיכיאטריה היא מדע מדוייק, ואיפה היא מדע מדוייק, זה לשיחה אחרת. אבל השאלה היא כמובן, שהתוצאה באה מתוך מתוך המרחב.

למען ההגינות, היתה ועדה ברשות השר שטרית, היה יושב ראש הוועדה לנושא הריטלין. היו הצעות חוק שאנחנו הצענו בזמנו בהרכב הקודם, נדמה לי שהיושב ראש קיבל אותם, אם לא, נעביר.

קיבלתי.

כל מה שאנחנו מבקשים זה רק דבר אחד, יש פה מאבק של סמכויות, שהפסיכיאטרים לא רוצים אותו. אנחנו רוצים שיהיו כללים מקדימים או מונעים, שעד שנוירולוג ילדים יתן את התרופה, נוודא שאין אלטרנטיבות, זה הכל. זה כרגע לא בשאלה אם זה אלטרנטיבה בטיפול אלטרנטיבי אחד, או השאלה אם בטיפול חברתי אחר, או לבדוק אם יש דברים אחרים שצריכים לבדוק אותם קודם. רופאים אומרים בצדק, אתה פוגע בשיקול דעתנו. אבל התשובה היא כן. קודם כל אתם לא יכולים להתעלם מן העובדה. נכון שיש ארגון, נכון שהוא קיים, ונכון הוא פועל, אבל הוא לא נולד בחלל ריק. זה לא איזו פסיכוזה של הרבה מאוד אנשים.

אי אפשר להסביר את החקיקה – הנחיות להבחנה בטיפול רפואי. אבל לא נעשה שום דבר.

נכון שהבית הזה מושפע מזרמים כאלה וזרמים אחרים. אבל צריך לזכור שהזרם הזה הוא יציב, הוא לאורך הרבה זמן, והרבה מאוד אנשים מגיעים לפה. קודם כל צריך לפקוח את העיניים. כשם שהשאלה לא צריכה להיות התלהמות מצד אחד, היא לא צריכה להיות הגנה במאה אחוז מצד אחר. הדבר הזה לפי דעתי הוא קריטי. זאת אומרת, צריך לראות את הבעיה האמיתית. השאלה היא איפה כן לתת, ואיפה לא לתת, ואם היד קלה על ההדק או לא, זאת השאלה. השאלה היא האם ההבחנה היא הבחנה מדוייקת לאורך זמן. וגם אותו נוירולוג ילדים, שיש לו כבר 14 שנות התמחות, כמה זמן בסופו של דבר הוא רואה את הילד. הרי אנחנו יודעים את הסיטואציה, והוא מתבסס על סמך התיק שהוא קיבל, ותגובה חמורה שהילד עשה, וההורה אמר כך.

אני מזמינה אותך לשבת במרפאה שלנו, ולראות על סמך מה אנחנו קובעים אבחנה, ולא להחליט את הדברים האלו בצורה שטחית. אני שואלת מה יקרה מחר - - -

תגידי את, כמה זמן את רואה ילד - - -

אני רואה ילד שלוש שעות.

שלוש שעות או שלוש דקות?

למה לא עושים את זה? נניח ועשית את הסיכום הפסיכולוגי שלך, ואני כהורה בא אלייך, ואת משנה לי את האיבחון שעשית, זה מקובל? את יכולה לשנות את זה?

סליחה, אנחנו לא דנים במקרה הפרטי שלך.

אבל קורים הרבה מקרים כאלה.

הרבה זו אמירה מאוד שלילית.

אני בא להציל את הילד שלי.

הוא מדבר על התופעה, לא מדבר על הבן שלו.

הוא מדבר על הבן שלו, ועל הפתרונות של הבן שלו.

הבקשה שלי, ואני יודע שהיא לא שיגרתית, וגם לא היתה שיגרתית קודם. משום שהנושא הזה הוא בעייתי, הרי אנחנו יושבים בוועדת הסמים, ולא בוועדת הרווחה והבריאות, מסיבות מסויימות, משום ההשפעה המיוחדת של הכדור הזה, משום העובדה שיש היום שימוש בכדור הזה ואת זה אנחנו יודעים. משום העובדה שיש היום כמות רבה מאוד של כדורים, אני חושב שבכל הכבוד, הפסיכיאטרים לא צריכים היום לבוא ולשמור על הטריטוריה ולהגיד, פוגעים בשיקול הדעת שלנו, אלא להסכים. כך נראה לי, ולומר, בואו נעשה, משום שאנחנו שואבים חלק מהאינפורמציה מהשטח, בואו נסכים שיהיו איזשהו דבר שבו יהיו חסמים חברתיים, כי בסופו של דבר, אנחנו רוצים לשרת את החברה בבני האדם. ואותם חסמים חברתיים יגידו, בוא נבדוק באמת את התלונות, בוא נבדוק האם התלונות האלה נובעות מאל"ף או מבי"ת או מגימ"ל, ויש דרכים לעשות את זה. בהצעת החוק הצענו את הדברים האלה, וגם היינו קרובים להסכמה, אם אני זוכר נכון. זאת ההצעה שלי, אדוני, תודה רבה.

לא בניסוח הזה.

יש פה תופעה שעולה מתוך השטח - ואני יכול להביא את החומר שיש לי – תופעה חמורה ביותר. מצד אחד הפסיכיאטרים רוצים להגן על הטריטוריה שלהם, ומצד שני, מדברים פה בדיני נפשות. מדברים פה בילדים שהם בעצם מקבלים תרופה כאשר האבחנה היא עשרים דקות. אולי צריך לשנות את הדבר הזה. אולי אתה יכול לתת לי נתונים שאני יכול לקבל על ילדים שנפגעו, שיש נתונים למשרד הבריאות בשנת 2004, 2005, אם יש לכם נתונים כאלה, זה אולי יאיר על גודל התופעה. יכול מאוד להיות שאין לכם נתונים כאלה. אם אתה יכול להביא לי נתונים, בבקשה.

על ילדים שנפגעו מריטלין?

כן. שהיו מקבלים ריטלין, והופסק כתוצאה מפנייה של ההורים שהם חושבים שהנטילה של הריטלין רק פגעה בילד, וגרמה לו להתנהג בצורה לא נורמלית, או בצורה אלימה כפי שיש פה. או יכול מאוד להיות שזה מדכא את הילד. יש לך נתונים שתוכל להעביר לנו?

אני אנסה.

בואו נרגיע את האווירה, אני חושב שזה הדבר החשוב ביותר. אני יוצא מתוך הנחה שכולנו רוצים בטובת הילדים, אין לי ספק בזה. אני גם חייב לומר, שהטיפול בילדים שסובלים מבעיות ריכוז וקשב, מתחיל ונגמר בזה שנותנים לילד כדור ריטלין, זה לא הטיפול הרצוי. מפני שהטיפול הוא כוללני, והטיפול צריך להיות גם במסגרת בית הספר וגם במסגרת הבית. ולכן אם באים ואומרים ריטלין עושה אלף, בית, גימל, ואני לא אתעלם מזה. צריך להביא בחשבון שבעצם המציאות היום היא, שבקופת חולים לרופא לא יהיה יותר מחצי שעה מקסימום לבדוק ילד ולהגיע לאבחנה, כי זאת המציאות הרפואית. ומעבר למה שהוא יכול לעשות עם הילד, הוא יודע שאין לו מישהו אחר. המישהו האחר, רק אם להורים יש כסף, אז יבואו גם אחרים ויעזרו לילד, וזאת הבעיה.

הוקמה לפני חמש-שש שנים, ועדה בינמשרדית שהייתי יושב ראש שלה, ואני חושב שגם ד"ר גלילי היתה שם, וישבו שם אנשים מכל התחומים. קבענו שהאבחנה הזאת צריכה להיעשות בתשומת לב, ואם ד"ר גלילי מדברת על שלוש שעות, על זה אנחנו מדברים. על כמה שעות ולא עשרים דקות.

יש פה אינפורמציה אם זה קורה?

לא, זאת הבעיה.

סליחה, זה המינימום.

אז היו המלצות, וכמו הרבה מאוד המלצות במדינת ישראל שצריכות לעלות כסף, אתם יודעים מה עשו איתם. במציאות הקיימת, אין ספק שתפקידו של הרופא המטפל בכל טיפול תרופתי, לעקוב האם יש או אין תופעות לוואי. וברגע שיש תופעות לוואי, ואנחנו יודעים שב-20% עד 30% מהילדים שמקבלים ריטלין, עלולות להיות תופעות לוואי. הוא צריך לשקול מהן תופעות הלוואי, אם הן עוברות. למשל, יש תקופה מסויימת שקשה לילד להירדם בלילה, או איזשהו חוסר תיאבון שבהרבה מקרים חולף. אבל אם יש התפרצויות או של דיכאון, או של כעס, או כל מיני התנהגויות מוזרות, חובה להפסיק את הטיפול. לא ההורה צריך להפסיק את הטיפול, אלא הרופא שעוקב אחרי הילד.

סליחה, אין לך נתונים לומר?

פה במדינת ישראל, אני יכול להגיד שבערך 20 אלף ילדים מגיל 5-6 עד 18 מקבלים/קיבלו ריטלין בשנת 2004, היתה עלייה מסויימת לעומת 2003. החישוב הוא מאוד פשוט.

כמה מתוכם נפגעו?

אני לא יודע.

מישהו בודק את זה?

הפגיעה הממשית לטווח ארוך, אני לא יודע אם יש דבר כזה. הספרות שוללת את זה.

זה לא קיים.

יש למעלה מ-600 מאמרים על ריטלין, לא אחד, לא שניים. וכשאנחנו באים לכאן, אנחנו באים עם נתונים מדעיים. כשמישהו בא ומדבר על תופעות לוואי לטווח ארוך, או נזק לטווח ארוך, בבקשה, שייערמו נתונים, אני לא מכיר.

בבקשה פרופסור אורנוי, יש פה בחור בשם עמית הודיה, שנטל ריטלין, בבקשה תשמע אותו.

אבל בוא נפריד בין תופעות לוואי שמחייבות הפסקה, שאין ספק בזה.

בוא תשמע, לא ילד, אדם מבוגר, מה הוא מספר.

קוראים לי עמית הודיה. קיבלתי ריטלין מגיל 8-12 בערך שלוש שנים. עד היום אני לא זוכר שקיבלתי. ההורים יודעים שקיבלתי, אני לא זוכר שקיבלתי. ממה שאני יודע, מה שאני כן זוכר, שסיימתי את הריטלין, התחילו לי תיקים מאוד קשים שנמשכו הרבה זמן. לא ידעתי מה זה, ממה זה נובע בכלל. זה חירפן אותי, שיגע אותי. הרגשתי שאני לא יכול, ישבתי בכיתה, והדבר היחיד שהראש חושב עליו זה הטיקים.

הטיקים היו תוך כדי הטיפול בריטלין?

בסוף.

אחר כך התחלתי עם התקפים של זעם, כל דבר עיצבן אותי, כל דבר הרגיז אותי. אני לא הבנתי למה זה, כי לא ידעתי שקיבלתי. לא הייתי מודע לעובדה שקיבלתי, לא ידעתי מה עשה לי את זה, חשבתי שכך אני, וזה מה שכולם חשבו. עברתי בגלל זה גיהנום, לא ידעתי למה אני מתנהג כך.

למה אתה חושב שריטלין עשה את זה?

מה אתה חושב, שזה אני?

אני לא יודע. אבל למה ריטלין.

ריטלין ידוע שעושה את התופעות האלה.

כשמטפלים בו, זו תופעת לוואי. אנחנו מדברים על הפסקה. זאת תופעת לוואי מוכרת. יש תופעות לוואי, אין ספק בזה.

פרופ' אורנוי, אי אפשר אבל להתעלם מזה שזה גורם נזקים.

בואו נזמין לפה עוד ילדים אחרים, נעשה דיון חוזר, ונזמין לפה ילדים במשפחות שנהנים מריטלין, בבקשה. נעשה את זה אובייקטיבי.

מדברים על זה שצריך להיות איבחון הרבה יותר - - -

עובדה שזה לא נעשה.

אין ויכוח על זה.

תשנו את המציאות.

יש פסיכיאטרים וניאורולוגים שמגיע להם ילד על ריטלין שמפרכס או יש לו טיקים, ומציעים לו רספרדל. רופא פסיכיאטר שמציע רספרדל לילד עם טיקים על ריטלין, זה קורה שוב ושוב. זו תופעת לוואי של התרופה.

זה מאוד מעניין. נדמה לי שברפואה כללית ומשפחה בוודאי למדת, שרפואה איננה מדברת על סימפטום אחד, אלא על מכלול התמונה.

נכון, אבל כשיש תופעת לוואי של תרופה - - -

את בונה את התמונה על סימפטום אחד, ועליה את בונה את כל התמונה, צר לי.

כשיש לי תופעות לוואי של תרופה אני מפסיקה אותה.

גם אני.

אז למה מוסיפים עוד תרופה.

כי לפעמים יש צורך בתרופה אחרת.

מה שמצחיק פה, שהילד רגוע, משתף פעולה, יוצר קשר, אין סימנים פסיכוטיים, או הפרעה בבוחן המציאות, אבל יותר טוב רספרדל. נו תסביר לי, פסיכיאטר. למה לתת אם הכל בסדר? למה? יש פה עוד אדם עם אותה חוות דעת.

יכול להיות שאתה צודק במקרה שלך.

יכול מאוד להיות שנעשה פה שימוש לרעה בריטלין יותר מדי, ולכן אנחנו מקיימים פה דיון. כי כאשר נעשה שימוש בריטלין לרעה, צריך לבחון מחדש. שלא כל צד יחזיק בעמדה שלו, ויילחם על העמדה שלו כאילו הוא צודק. ומצד שני, אנחנו נראה אנשים שנוטלים את הריטלין, ושנגרם להם נזק בלתי הפיך.

מישהו שאל אותי אם לקחת את הכדור הזה?

סליחה, האם ההורים שלך שאלו אותך אם לתת לך אנטיביוטיקה?

זה לא אותו דבר.

הם האפוטרופוסים שלך, הם אחראים עליך.

אם אתה משווה בין אנטיביוטיקה לריטלין - - -

לא, אני משווה את ההורים שלהם כאפוטרופסים, כאחראים על הילד, וההחלטה שלהם איזה טיפול רפואי הם כהורים חושבים שהילד שלהם צריך לקבל.

אבל מי סיפר להם על תופעות הלוואי? מישהו נתן להם אינפורמציה אמיתית?

אתה מתעלם מהמסחר. יש פה תופעה של מסחור של ריטלין.

אנחנו דנים בין שימוש סביר, הגיוני, מקצועי בעקבות איבחון רפואי בטיפול בתרופה, כנגד מצב רפואי מסויים. אם אתה מעביר את הדיון כרגע לשימוש בתרופה, בשימוש לא מקצועי, בשימוש של שולי החברה, של סחר בריטלין, זה עבירה על החוק, כמו שימוש בחשיש, ושימוש בקוקאין, וצריכת יתר של אלכוהול כדבר ממכר. אנחנו לא דנים בזה.

אני מדבר על התופעה שרופא משפחה נותן מרשם לריטלין כלאחר יד בלי שום בעיה. עובדה, מדובר על 8 מיליון כדורים במדינת ישראל, נתונים של משרד הבריאות לא שלי, כאשר 8 מיליון כדורים ל-18 אלף בני אדם, כפי שאתה אמרת פרופסור אורנוי. תסתכל על כמות של כ-500 כדורים.

נכון, 500 כדורים לשנה זה הממוצע. רבותי, יש פה 40-50 אלף ילדים עם ADHD,. אתם יודעים מה זה 3%-4% מכלל אוכלוסיית הילדים?

אתה מציל ילדים.

יש ילדים שזה משנה את חייהם.

מדובר על 1-2 כדורים ביום, 360 יום בשנה.

צריך לשמור את זה לאותם ילדים בודדים.

אני השתמשתי במלה שימוש לרעה, ואני רוצה להבהיר את עצמי. חשבתי שזה נושא הדיון כאן. קיבלנו נושא שאומר שבני נוער לוקחים מילדים שיש להם מרשם חוקי לריטלין, ומשתמשים בו לרעה, זה נקרא שימוש לרעה. אני חשבתי שזה הנושא.

פרופ' אורנוי, זאת תופעה שהיא קיימת, יש מיסחור של ריטלין במדינת ישראל, נקודה. הדיון פה בוועדה נועד כדי לעשות חשיבה נוספת, כיצד להתמודד מול התופעה שגם הרשות למלחמה בסמים דיברה עליה, גם בכלי התקשורת האלקטרונית והכתובה מדברים עליה. ומצד שני, עולה גם כן הנושא שישנם ילדים שנפגעים כתוצאה מהשימוש המופרז בריטלין. ולכן, אולי צריך לחלק את הדיון לשתיים. מצד אחד המיסחור בריטלין - - -

כבוד היושב ראש, תרשה לי להציע, היות ולפחות לפי מה שהיה כתוב, אנשים באו לדון בנושא הזה של שימוש לרעה. בואו נדון בזה, נקבע ישיבה אחרת, לדיון בשימוש בכלל בריטלין, ואז תנו לפחות את האפשרות שכמו שמביאים ילדים שיש להם תופעות לוואי, ואני לא מכחיש את זה, יש תופעות לוואי, שיביאו גם ילדים שנהנים ומרוויחים המון מהריטלין הזה.

פרופ' אורנוי, אם קיבלת את סדר היום, רשום פה שימוש בריטלין על ידי בני הנוער, וזה הנושא שעולה לדיון. לא רק שימוש לרעה, כמובן, שכאשר אנחנו מתדיינים אז עולים נושאים שקשורים לדיון. לא ניקח אותם ונשים אותם בצד. אומר פה עמית, לא ילד, אדם שמיושב בדעתו, אני מוכן לשמוע אותו פעם נוספת. הוא זרק פה מלה בלי להסביר את המלה, עצם העניין שהוא אומר לא שאלו אותי, אז בסדר, האחריות על ההורים ועל הרופאים, כאשר אין לו עדיין 18. אז יש הורים ששמים לב, ויש הורים שלא שמים לב. אבל עמית מדבר איתך פה על כך שהוא נפגע, שנגרם לו נזק. הוא לא היה מגיע לכאן, אם לא היה נגרם לו נזק.

בגיל 7 שלחו אותי למבחני התאמה למחוננים. המשכתי כרגיל בלימודים, בכיתה ג' חלה התדרדרות בלימודים שלי. המורה שלחה אותנו ישר לבדיקה אצל הנוירולוג, הוא קבע שצריך לתת לי שלוש שנים ריטלין, בלי בדיקה, בלי כלום. לא הייתי היפר-אקטיבי, ולא הייתי מפריע. רק חלה ירידה עם הציונים שלי.

באותו זמן היו קצת בעיות בבית. אמא שלי היתה קצת חולה, והיו דברים שגרמו לי להיות לא מרוכז.

עמית, אולי תוכל לסכם. ספר בעל-פה, אנחנו רוצים לקיים דיון על הנושא, לא על המקרה האישי שלך. אם אפשר תעשה סיכום של כל המקרה שלך, אנחנו רוצים להמשיך את הדיון. העניין הוא לא המקרה הספציפי שעליו אנחנו מתדיינים, אלא על התופעה של השימוש בריטלין.

זה עשה לי טיקים, זה עשה לי בעיות התנהגות, זה עשה לי הפרעות למידה קשות מאוד. בעיות עם אנשים, עם חברים. המון בעיות עם כולם. צריך להפעיל את הראש כמו מכונה כדי לזכור משהו שאני רוצה לזכור. זה פשוט בורח.

אני חושב שאם הכוונה היא, שתבוא מערכת בריאות, הסתדרות רפואית, איגוד מקצועי, לא משנה מה, ויוציא עוד פעם לרופאים שלו, רבותי, רופאים, שימו לב לתופעות לוואי, ותחשבו על זה פעמיים, זה דבר בסיסי ויסודי ברפואה. זה דבר שאפשר לעשות אותו. אבל זה דבר בסיסי, אני באמת לא מבין.

פה אתה לא מעלה על השולחן אפילו נתונים מינימליים שהשימוש בריטלין גורם איזשהו נזק למי שמשתמש בו. הנזק שאתה מדבר עליו, הוא נזק מוכר. מצד שני, נעשו פה דיונים בוועדה, והדעות אמנם חלוקות. אבל יש פה כמו שאמרתי, מצד אחד מיסחור בריטלין, מצד שני נזק לאנשים. מצד שלישי אולי המשטרה יכולה לדבר על תופעה של המיסחור הזה, של השימוש לרעה בחומר הזה. האם אתה חושב שאנחנו כמדינה מתוקנת, יכולים להמשיך להשתמש בריטלין בלי לעשות בחינה מחודשת, זאת השאלה המרכזית. אם אתה חושב שלא צריך לעשות בחינה מחודשת, תגיד את זה. לאור הממצאים שעולים על שולחני, לפי דעתי, צריך לעשות משהו.

אינני רופא, יש לי השכלה אקדמאית בתחום מדעים מדוייקים. כרגע לא רלבנטי באיזה תחום, אני עובד במכללה אקדמית מאוד מכובדת, שש שנים אני מרצה. פרט לזה, 15 שנים אני עוסק בהוראת ילדים. התחלתי לעסוק בנושא הזה מסיבות אישיות מאוד חריפות, אני לא מוכן להיכנס אליהן. בשנתיים וחצי האחרונות, אני מוכן להביא לכם ארכיב שאין לאף רופא, ולאף פרופסור לנוירולוגיה בארץ. 400 מחקרים רפואיים נקראו על ידי, סוכמו בערך 80 סקירות, שאחת מהן אני מחזיק ביד.

עכשיו אני אתחיל לענות לשאלות ולתמיהות בנושא תופעות לוואי שהציג פה פרופסור אורנוי. ראשית, כן, יש חומרים ותרופות עם תופעות לוואי שאוסרים אותן לשימוש מיידית כשתופעות לוואי אלה מתגלות. תופעות לוואי זה לא משהו לוואי. נאסרו בארצות הברית תרופות להצלת חיים 6-7 תרופות, 8 תרופות בשנה האחרונה מצילות חיים למבוגרים בגלל תופעות המוות.

אתחיל בתופעת לוואי מאוד פשוטה של ריטלין. מוות, מוות מדום לב, וקרדיום-ניו-הופטיה. זו מחלה מאוד נדירה אצל אנשים רגילים תורשתית, של התפתחות ממברנות מלאכותיות בשריר הלב. אצל ילדי ריטלין כמות הקרדיום ניו-הופטיה בגיל ילדות עולה פי 20, על פי נתוני רק מוות, כי לא חוקרים את זה אצל ילדים. חוקרים מוות של ילדים בארצות הברית על פי חוק. על פי נתוני הקאונטי-קראווניירס, פאתולוגים, פי 20 אצל ילדים אחרי מוות של כאלה ילדים שקיבלו ריטלין, יש אחוזים של קרדיום ניו-הופטיה לאחר המוות.

יש נתונים בארץ על מה שהוא מדבר?

זה לא מריטלין, זו תרופה דומה. יש אלפי מאמרים, לא 400 מאמרים.

אני מחזיק ביד סקירת מאמרים, שיש בו 500 מאמרים ברפרנסייס, של פרופסור פיצ'ר ברייגן, בעיתון שנקרא אינטרנשיונל ג'ורנל, העיתון הבינלאומי של סיכון ובטיחות ברפואה. נתחיל מדברים לא ציוריים, משהו כזה משעמם. 20%-30% ממקבלי ריטלין, יש להם תופעות לוואי. רשימה של תופעות לוואי. האצת פעילות הלב. סיכוני לב שמביאים בדרך כלל להתקפות לב, אם הם מתמשכים במשך שנים. אם אתה מאיץ לב של ילד במשך 3-4-5 שנים הלב הזה חולה. הפרעות בקצב הלב, ודברים כאלה.

המערכת העיצבית שלשמה התרופה ניתנת. פסיכוזיס עם הזיות. כלומר, מצבים שהילד מדבר קונקרטית על נמלים שמטפסות לו בתוך הגוף יומם ולילה. ספציפית, מאות ואלפי ילדים תמיד מדברים על חרקים, וזה כתוב בסיפרות רפואית, פרט לסיפרות רפואית בארץ. הרגשה של קונפיוז'ן, חוסר שינה, עוררות, שהילד במקום להיות נרגע, הילד נמצא במצב של תזזית. מדוע, מאיפה זה בא? אגיד לכם סוד פשוט מאוד. אני מתפלא שכל הרופאים מסתירים את זה מההורים. מבחינה פארמקולוגית, וכאן יש לי השכלה פורמלית בתוך תחום הכימיה, ריטלין, שייך למשפחת האמפיטמינים, נגזרת קרובה מאוד של הקוקאין. הוא פותח כנגזרת נסיונית של מולקולות הקוקאין, וכך הוא יועד בהתחלה. גם כל הפארמקולוגים, אם יש רוקח מומחה, או יושב ראש איגוד הרוקחים יגיד לכם, שההשפעה הפארמקולוגית הידועה על פי כל הסימנים של ריטלין, היא השפעה דמויית אמפיטמינים. מי שלא יודע אמפיטמינים זה סם מסוכן מדרגה 2, אסור לשימוש. בשקט שקט, כולם כאן משתיקים את העובדה, שתרופה נוספת שכמעט חדרה לארץ, והיתה מובילה בשוק התרופות האלה בארצות הברית בשנים האחרונות, שנקראת אדרו, היא אמפיטמין טהור משני סוגים. קיבלו אותה כ-5 או 6 מיליון ילדים בארצות הברית. פתאום בקנדה גילו שמתו להם בחצי שנה 20 ילדים מזה. וכל הרופאים הפסיכיאטרים והנוירולוגים שתקו. היום התרופה הזאת, לא שהיא אסורה בארץ, היא פשוט לא משווקת, אבל היא לא אסורה. הרבה פעמים מחליפים את התרופה הזאת, ואף אחד לא פוצה פה.

אני ממשיך בנושא של ריטלין. הטיקים – אני רוצה לנפנף לכם, כי אני לא אלאה אותכם בדיבורים, במאמרים האלה בנושא טיקים. הועלת שאלת תם, ואני לא חושב שהיה פה יושר אינטלקטואלי בשאלת תם הזאת. כי מי שדיבר היה רופא. מאיפה אתה יודע שהטיקים נובעים מריטלין? מאיפה אני יודע, מסיפרות רפואית ענפה. מדובר על עשרות מאמרים, שאם אתה מסכם את אוכלוסיית הילדים שסוקרו שם, מדובר על עשרות אלפי ילדים שנבדקו, שמדברת על התפתחות של טיקים, דיסקילזיות. זה צורך לכל החיים, עד יום מותו. להזיז רגליים, להזיז ידיים, להשקיט חוסר שקט פנימי של הרגשות חשמל עד סוף ימי חייו. הרופאים פה יודעים את זה.

אני מניח שאף אחד מהרופאים המכובדים פה לא התווכח על זה שהוכח מעבר לכל ספק, בפרט במאמר האחרון בקיץ שעבר, על זה שריטלין בולם גדילה. היה על זה ויכוח רב שנים, וסוף סוף הוא הוכרע. ריטלין בולם גדילה. אבל הם אף פעם לא יגידו לילדים ולהורים שלהם, שהגדילה המרכזית שהוא בולם, זה גדילה של המוח. ילדים שמקבלים ריטלין יותר משלוש שנים, המוח שלהם קטן יותר ומת יותר ב-10% אחוזים. לא מדובר על גודל, מדובר על תמותת רקמות.

תודה רבה.

בשנה שעברה היו לי רפלקסים כל הזמן. בלילה היו לי פחדים. לא ישנתי כל הלילה, עלו עליי נמלים כאן, ולא הצלחתי להירדם, הייתי הרבה זמן במחשב.

אי אפשר להתעלם מזה, שנטילת הריטלין מהווה בעיה לחלק ממי שנוטל אותו. אני רוצה לתת לאנשים נוספים שמבקשים ממני לדבר כל הזמן. אני חושב שאנחנו חייבים כאנשים שאמונים על בריאות הציבור, משרד הבריאות, הרשויות שאמונות על כך, חייבים לעשות בחינה מחודשת. כי לא יכול להיות מצב, שכאשר שומעים את הדברים, ואני כל הזמן רואה שאתם מהנהנים בראש על דברים שנשמעו פה, להשאיר את זה כפי שזה.

אני נאטורופתית, לא קניתי את התואר שלי כאן, קיבלתי אותו בלונדון. אני 40 שנה נאתורופאטית. בין השאר אימצתי באופן רשמי 25 ילדים מכל מיני סוגים, בכל מיני מצבים. אני מטפלת בילדים שקיבלו ריטלין, המצב הוא פשוט בלתי נסבל. ילד שאולי היתה לו הפרעת קשב קטנה, ולא היה מוכרח לקבל את הבומבה הזאת, וזו באמת פצצה לא נורמלית לילד שבעיית הקשב שלו היא קלה. היא מפריעה למורה, זה נכון. היא מפריעה אולי למשפחה, שילד יושב וזז כל הזמן. אבל, אפשר לטפל בזה בדרכים אחרות, ויש לזה תרופות טבע נפלאות שיכולות להרגיע את הנושא. יש שתי שיטות טיפוליות ידניות יוצאות מן הכלל. אחת זה פאלמתראפי, והשנייה זו רפלקסולוגיה שמרגיעה ועושה נפלאות.

בנוסף לזה יש תרופות טבע שביניהם זו הפסיפלורה, שנותנת רוגע לילד, ולא נותנת לו להשתולל ולהשתגע. אין לזה תופעות לוואי. בוודאי שלא יתנו בקופות חולים, כי הרופאים לא יקבלו אתנן מהרצפטים. אנחנו לא מקבלים אתנן.

מה את מקבלת מהטיפול הפרטי של הילד?

אני לא מקבלת, אני נמצאת בתנועת הצמחונים והטבעונים. אנחנו נותנים טיפול כמעט ללא כסף, רק להחזקת המקום. אני עושה את העבודה שלי בהתנדבות. אני בת 73, ואני לא הולכת לבנות את הקומה ה-12, כי הקומה הראשונה עוד לא שלי. אז אני לא הולכת להתעשר. אני נותנת את הטיפול, ואני נוסעת לפעמים קילומטרים כדי לטפל באנשים, ובילדים עם תוצאות כאלה, לכל מיני חורים בארץ, בתחבורה ציבורית, אין לי רכב. אני עושה את העבודה, ואני רוצה להגיד לכם, נכון שאין לי תואר M.P. אני לא כל כך רציתי אותו. כי ראיתי את התופעות של הטיפול בתרופות, והחלטתי שזאת לא הדרך שלי. אבל הבעיה היא אחת, לפחות אם היום מתייחסים לילדים האלה, והיו שואלים אותם ומדברים איתם, הילד יודע להביע את הכאב שלו. וצריך לדבר איתו. כשילד בן 9 יושב מתנדנד כמו פארקינסון, אי אפשר להבין את הדבר הזה.

איך את מניחה שאנחנו - - -

תאמרי לי דבר אחד, יש לך ילדים? לילד שלך היית נותנת ריטלין?

ד"ר גלילי, היא מדברת מדם ליבה.

אבל גם אני מדברת, ממה אנחנו עוסקים אם לא מדם ליבנו? אנחנו לא רוצים לטפל בילדים? אני לא מבינה את ההבדלה הזאת. כאילו שלרופאים לא איכפת מילדים, לא איכפת להם מתופעות לוואי. אנחנו במקצוע הזה, וברפואה ציבורית, מתוך רצון כן ואמיתי לסייע ולטפל בילדים.

אם באמת איכפת לך, תקשיבי גם לקולות האלה. אולי לקולות האלה יש משהו להגיד.
מחקרית צריך לבדוק את זה, בדקתם מחקר אם זה משפיע או לא משפיע.

ההבדל הגדול שאנחנו בגישה שלנו גם מקדישים זמן, גם מדברים עם כל ילד, גם מבקשים טיפולים תומכים. לא קופצים לתת ריטלין לכל ילד עם הפרעת ריכוז וקשב. זו השמצה מקצועית.

באה אשה ואומרת יש דרך אחרת, אולי זה נכון, אולי זה לא נכון.

יש פה השמצה.

את עומדת על העמדה שלך, את נאבקת עליה, ואת לא מוכנה לשמוע.

אני מצטערת, אתם באתם עם אג'נדה ברורה.

כנגד הפסיכיאטריה.

מי בא עם אג'נדה? אני באתי עם אג'נדה?

זו זכותנו להגן על הילד שלנו.

הוועדה יושבת כאן עם גישה של אג'נדה שהפסיכיאטריה והרפואה צריכה לשנות את פניה.

אתה לא יושב עם אג'נדה?

אני פתוח בגישתי, ואני חושב שהרפואה עשתה שינויים רבים. העובדה היא שגם לפני ארבע שנים משרד הבריאות הוציא נוהל ברור שקובע שהאיבחון לא ייעשה כלאחר יד, אלא רק על ידי אנשי מקצוע.

אבל הוא נעשה.

בקופת חולים רופא משפחה לא יכול לרשום תרופה.

תתלוננו.

את שומעת מה את אומרת, תתלוננו. כאשר הורים מתלוננים, על נטילת ריטלין שגורמת נזק לילד, אז מקבלים שתי חוות דעת. מקבלים אולי תרופה קצת יותר קשה.

אם רופא עושה את העבודה שלו לא נכון, בין אם זה ברישום של אנטיביוטיקה, או ברישום של ריטלין, אני חושבת שצריך להתלונן עליו. אני חושב שבמקרים קיצוניים צריך לשלול את הרשיון שלו.

אתם תגנו עליו.

אני לא אגן על רופא שמחפף את העבודה שלו. אני לא אגן על רופא שלא מקשיב לילד. אני לא אגן שלא מתייחס לתופעות לוואי. שלא יהיה לא נכון, שלא יתפרש פה כאילו שיש לנו לפסיכיאטרים או לניורולוגים איזשהו עניין בריטלין, התרופה לא מעניינת אותי. תהיה תרופה יעילה יותר וטובה יותר, אני אשמח.

מה שמטריד אותי באמת, רפואה ציבורית בבריאות הנפש, אין לה מימון, לאנשים אין כסף ללכת לטיפול פרטי. מה שקורה, מי שיש לו כסף מחליט, שהוא הולך לטיפול פסיכולוגי, והוא הולך לטיפול משפחתי, ואחר כך הוא נותן ריטלין, ותאמין לי שאני יודעת שנותנים ריטלין. מה שקורה עם אנשים שאין להם אפשרויות. הילד ינשור מבית ספר, ואנחנו רואים את הילדים שנושרים מבית ספר, הילד יתמכר לסמים ויהפוך לעבריין. אני לא אומרת שאתה היית צריך ריטלין, על זה אין ויכוח, או כן או לא.

ילד שאובחן כמחונן. לא סיים בגרות.

אם נעשה לו עוול - - -

הריטלין פוגע בויטמין מקבוצת B, שזה B1 שקשור למוח, ואז המוח נדפק, זה נכון. איך הוא יגיע לבגרות אם המוח נדפק?

אין ספק שצריך פיקוח על איך נותנים תרופה או כל תרופה. אם יש ילדים שמסניפים ריטלין, שזו עבירה על החוק - - -

אי אפשר להסניף.

לא סביר להתערב בשיקול רפואי. יחד עם זאת, אם אתם רוצים לעשות דיון אחר, בשביל ההתרשמות שלך, ולהגיד, תזמנו אנשים מכאן ומכאן, ונעשה דיון פתוח ומאוזן. זה יכול להיות מעניין, וצריך לזה יותר משעה וחצי. אני חושבת שיש משהו לא מאוזן, בלהביא שני ילדים שבאמת הם והמשפחות סבלו, אני מקבלת את זה.

את מכירה בעובדה שהרבה לא מוכנים להיחשף, לא היה פשוט להביא אותם לפה.

מה אתם אומרים על תופעות לוואי, אתם לא מוצאים שום מנגנון מעקב.

יש מנגנון מעקב. איך אתה אומר שאין כזה דבר?

תשאלי את הילדים האלה.

רק מאיימים על ההורים שיקחו את הילדים, אם הם לא יתנו להם ריטלין.

גב' שולמית לוריא, שאמרה פה בפירוש, העלתה על השולחן ואמרה, שרופא משפחה שנותן את המירשם של הריטלין, הוא לא האיש המומחה. כתוצאה מאיש מקצוע שפגש את הילד, ונתן המלצה, רופא המשפחה ממשיך שנה-שנתיים-שלוש לתת את הריטלין, בינתיים הילד שמקבל את הריטלין נגרם לו נזק של תופעות שראינו אותן כאן, ויש תופעות כאלה למכביר. אולי הגיע הזמן שתיעשה חשיבה נוספת על ידי מיטב המומחים של משרד הבריאות, ביחד עם אנשים נוספים שחולקים על דעתם. עובדה שהגב' שוש נבון, שאמרה את מה שאמרה, ולא ראיתי לרגע פה בדיון, מלה אחת לומר לה, את יודעת מה - - -

אבל זה לא רק זה. אם ההורה לא נותן את הריטלין, מאיימים עליו שיקחו לו את הילדים. יוציאו אותו מהבית ויקחו לו את הילדים. יש לי דוגמאות. אתה רוצה, אני אתן לך כתובות. לפנימיות יקחו את הילדים.

איפה מאיימים במערכת החינוך?

לא, הפיסיכאטר.

צריך לזכור שאנטיביוטיקה ואקמול עדיין לא מסניפים. בגלל זה קמה ועדה פה, שיש תרופה שהיא קיימת ומאוד נפוצה, ואפשר להסניף אותה. זו בעיה, שונה מאנטיביוטיקה, ושונה מאקמול. אם היתה יותר הגבלה, אולי זה לא היה מגיע - - -

אנחנו במחלקה לטיפול בהתמכרויות, אנחנו מסכימים עם העמיתים שלנו על מה שדיברו פה. רק אני רוצה להוסיף, שצריך לעשות הפרדה בין שימוש לרעה של התרופה, ובין שימוש רפואי של התרופה. זה מאוד מאוד חשוב. כי שימוש לרעה של התרופה של ריטלין, זה אותו דבר כמו שימוש לרעה של כל מיני תרופות אחרות.

על פי מחקרים שנעשו, ילדים שסובלים מ-A.D.H.D., נוטים להשתמש יותר בסמים, מאשר אלה שלא לוקחים את התרופה. באישפוזית שלנו במעגל צעיר, זו האישפוזית היחידה שמטפל במתבגרים בארץ, ב-4 השנים האחרונות, היו רק 3 מקרים של התמכרות לריטלין. לא מוכר לנו דברים אחרים.

יש לך נתונים על 2004?

אין, היו 1 או 2.

אני מהוד השרון. בוא נעזוב את כל העניין של תופעות הלוואי. נושא השיחה הוא השימוש הנכון של הריטלין. אנחנו נמצאים בתוך מערכת החינוך, אם זה נכון בכלל לתת לילד שמפריע, אומרים לו קח ריטלין ונגמר הסיפור, וכך המורה עשה את התפקיד שלו. בעצם התפקיד של המורה הוא לחנך, זה לא לתת את הציון וזהו, הוא עשה את שלו. זה חינוך. זה לא, הנה בוא קח כדור, הוא קיבל את הציון שלו, נגמר הסיפור.

יפעת, יש לך אולי נתונים של שנת 2003-2004, על תופעת המיסחור של הריטלין בקרב בני הנוער, יש לכם במשטרה?

אין לי נתונים, יש תפיסות מעטות יחסית. אנחנו תופסים פה ושם את הריטלין, כשהוא נעשה בשימוש לא חוקי. זו לא התופעה המרכזית שאנחנו מטפלים בה כמובן. אבל כשאנחנו נדרשים לטפל גם בנושא הזה כבכול סם מסוכן אחר, אנחנו מטפלים. הנתונים שאני אוכל לתת לך זה כמה תפסו, אבל במהלך השנים האלה, שאין לי את זה פה אצלי, אבל אלה כמויות מאוד קטנות.

אבל התופעה קיימת.

כן, מוכרת לנו התופעה.

מה אתם בדיוק עושים כדי לעצור את התופעה הזאת, זה מגיע ממרשם רופא, זה מגיע כתוצאה מפריצה לבית מרקחת? או ממישהו שהוא סוחר בזה.

אנחנו מטפלים, כמו שאנחנו מטפלים בתופעת הסמים. זאת אומרת, כשיש סיבה לפתוח בחקירה, נפתחת חקירה. אני רוצה להדגיש, שזה לא הדבר המרכזי שאנחנו מטפלים בו, אנחנו מכירים אותה ויודעים שהיא קיימת.

יש לנו כתבות.

יש עדויות של הרשות למלחמה בסמים מהשטח, שמדברות על זה שכביכול, שתלמידים שמקבלים במרשם רופא ריטלין, חלקם כמובן לא כולם ריטלין, בסופו של דבר זה מגיע לגורם לא מורשה. זו תופעת המסחר שאת מדברת? יש עלייה בשימוש בקרב בני נוער בבתי הספר, יש מגמה מסויימת?

אני לא יכולה לדבר על נתונים.

אני העברתי לכם את הנתונים. לוועדה הזאת יש ערך מוסף בקריאה של הנזק שיכול להיגרם לאנשים שלוקחים ריטלין על דעת עצמם, ולפי הנתונים שלנו, מדובר בערך ב-20 אלף ילדים מגיל 12-18, שהודו שהם השתמשו בחומרים ממריצים שלא לצורך רפואי.

ובכן, מה שקורה כאן, הקריאה הנואשת לאותם בני נוער שלוקחים על דעת עצמם, בשביל להתמסטל - - -

בערך אותו מספר שקיבלו - -

זה מעניין שזה אותו מספר, אבל אי אפשר לדעת אם זה אותם ילדים כמובן, כי השאלה היא האם הם לוקחים שלא לצורך רפואי. השאלה איך הילדים תופסים את הנושא הזה. אבל הנזקים שתוארו כאן, צריכים באמת לצאת החוצה ולבוא לציבור הצעירים, שלא יעזו לגעת בתרופה, שלא מיועדת להם. לעומת זאת, אין שום ספק, שהתרופה הזאת היא תרופה מועילה לאותם ילדים שיש להם בעיה, ואני חושבת שלא על זה הדיון. הוועדה הזאת לפני 3-4 שנים החליטה להגביל את מתן התרופה, לרופאים שיש להם התמחות מיוחדת.

לכן הייתי אומרת, שאולי הוועדה כאן צריכה עכשיו לעשות סדר בנושא, ולאפשר לאותם רופאים התמחות מיוחדת, לתת את המרשמים האלה עם פיקוח מיוחד, ולא לאפשר לתרופה לזלוג לשוק בצורה כפי שהיא קיימת היום. 20 אלף ילדים, זה הרבה מאוד ילדים. תשאל אותי, האם התופעה השתנתה במהלך השנים, לא. יש בה קביעות. זאת אומרת, כמות הילדים שצורכים את התרופה המסויימת הזאת לצורך התמסטלות היא גבוהה, והיא תופעה קבועה וקיימת במשך הרבה מאוד שנים. אלא מה, בארצות הברית יש דיווח על צורת מיסחור של התרופה הזאת, והיכולת לקחת מילדים שמשתמשים בתרופה, ולספק את זה, למכור את זה לילדים אחרים, זו תופעה שמגיעה אלינו מהמערב, ומגיעה מארצות הברית, כדאי לשים לב אליה.

לכן אני חושב שהדיון הזה בוועדה הוא מאוד חשוב, אבל במיוחד לאותם ילדים שחושבים שהתרופה הזו היא חומר ממסטל כייפי. היא לא ממסטלת כייפית, והילד שתיעדו את תופעות הלוואי, אני חושבת שהם הפה אולי לאותם ילדים אחרים שעושים שימוש לרעה בתרופה.

זה הטעייה, הם קיבלו כמרשם ונפגעו.

אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד. יש נתונים מאוד ברורים, שאותם ילדים שמטופלים בריטלין, הם לא צורכים סמים בצורה יותר גבוהה, מאשר כל אחד אחר.

אני חולק עליך. אני מדבר על מחקר שאני מחזיק ביד, פרופסור נדין למבר מקליפורניה - - -

בבקשה, אתה לא תשתלט על הדיון.

הנתון הזה שילדים שמטופלים בריטלין, כשיש להם בעיה שאובחנה כהלכה על ידי מומחים, כשהם גדלים, הם לא צורכים יותר סמי רחוב, מאשר ילדים אחרים שגדלו. את הנתון הזה אני אעביר לוועדה.

גם אני את המחקר אעביר לוועדה.

אני חייב לסיים את הדיון. אני מבקש שמי שמקבל את רשות הדיבור, שיתמצת את הדברים שלו. הגברת המבורגר, השאלה שלי היא פשוטה. האם יש לכם נתונים ברשות למלחמה בסמים על מיסחור בריטלין? זה מה שאני רוצה לדעת.

אין לנו נתונים, חוץ מהנתונים האלה שהבאתי של כ-20 אלף ילדים שצורכים ריטלין שלא לצורך רפואי. זאת אומרת, אלה 20 אלף ילדים שעשו מיסחור בתרופה.

לא אחזור על הדברים שנאמרו פה. כשאנחנו בתכניות המניעה מלמדים ילדים את ההבדל בין תרופה לסם, אנחנו מסבירים שתרופה ניתנת בצורה מבוקרת, בפיקוח רפואי, ונועדה או לרפא מחלה או למנוע אותה. אותו חומר, אם נעשה בו שימוש לרעה, הופך להיות סם מוות במקום סם חיים. זה בדיוק הסיפור.

אני יכולה להעיד ממערכת החינוך, שילדים שקיבלו ריטלין, אחרי איבחון שהיה רציני, אחרי טיפול שהיה נכון, השתנו חייהם. הילדים האלה הצליחו למשש את הפוטנציאל שלהם. אני רואה את הילדים, לא אחד ולא שניים. צריך אולי להכניס לתוך תכניות המניעה, כמו שאנחנו מכניסים חומרים נדיפים ושימוש בכל מיני חומרים שנמצאים בשוק, אולי גם את העניין הזה לא לעשות שימוש לרעה.

אני רק רוצה להוסיף על דברים שנאמרו. 95% מהמחקרים שנעשו לגבי ילדים עם הפרעות התנהגות, נערכו על ידי יצרני התרופות. לא נערך שום מחקר ממוסד, ממשלתי או אחר לכל האלטרנטיבות החינוכיות והרפואיות, ורפואה אלטרנטיבית אחרת. מה שכן יכול לתת לוועדה איזשהו תקציב, או תשיגו תקציב כן לתת לכם לעשות מחקר מסודר שלא תלוי במערך הרפואי, או במערך יצרני התרופות.

יש אי הגיון גמור בלהודיע מראש שבעצם זו תרופה שיש בה שימוש לרעה, והיא הופכת לסם רחוב והמסוכנים. דרך אגב, הרשות למלחמה בסמים הפדרלית בארצות הברית, הודיעה שזה סם הרחוב המסוכן ביותר שקיים בארצות הברית ובקנדה. מרכזי משטרות הודיע, שסם הרחוב המסוכן שגורם לאלימות ולפרצי אלימות, ולהתאבדויות, ולכל אלימות לשמה, מקורו בריטלין. השיטה היא שילדים גם בארץ, מעדויות שאספנו, שילדים שמקבלים את המרשם בחינם, מוכרים אותו בדולר עד חמישה דולר לחברים שלהם. ולכן אני גם לא ידעתי על המספר הזה, המספר חופף, 20 ילדים מקבלים, 20 ילדים משתמשים שלא צורך. זה מספר נורא בעיניי.

ריטלין אכן עוזר, השאלה באיזה מחיר. המחיר הוא איום ונורא. לא ייתכן שיש עזרה באמצעות סמים מסוכנים, שהם תחת פקודת סמים מסוכנים. לקרוא לזה עזרה, זה דבר נורא. משום שאמת יש תופעות לוואי איומות ונוראות. אפשר לעזור לכל הילדים האלה, ומכאן אני מסכימה עם שלמה שוהם, שאפשר באמת לערוך הגבלות חמורות, ולתת רק כשנעשו בדיקות חינוכיות, ובדיקות של רפואה אלטרנטיבית, בדיקות של גידולים של סרטנים, שהם כולם גורמים לתופעות התנהגותיות כאלה או אחרות.

חורה לי, ובאמת כואב לי. אני מדבר ממקום אישי, שהרופאים מוצגים כמי שנותנים מרשמים כלאחר יד. הרופאים עוברים הכשרה מאוד ארוכה, אני יודעת, אני באה מבית כזה. חבל לי שהם מוצגים בצורה כזו חד-צדדית. עם כל הכבוד, התחושה היא שהדיון לא מאוזן, כי יש בהחלט מחקרים, ויש בהחלט ילדים. גם על פי עדויות הרפואיות ומחקרים רפואיים, שהריטלין בהחלט עוזר, ובהחלט מסייע, וחבל שלא ניתנה במה גם להם.

כל הסדרה בחקיקה שמקורה – שאומרת התערבות בשיקול הדעת הרפואי במתן ריטלין היא אסורה, אין לה אח ורע ורע בשום מקום בעולם.

יש, בקנדה אסרו את השימוש.

זה לא בגלל שרופאים רוצים להגן על עצמם, או על הגילדה שלהם. לא יהיה לזה סוף. יש המון תרופות, יש תופעות לוואי. מפסיקים את השימוש, הרופאים קשובים לילדים, ויש גם אחריות להורים על הטיפול. אין שום דרך, ואין שום מקום שיהיה פתח להתערבות. כי בסופו של דבר, מי שנושא באחריות לטיפול זה הרופא, והוא שיתן את הדין. לא המטפל ולא המורה.

איכפת לי על הרופא שיתן את הדין, ילד נותן את הדין.

הייתי מבקש מהיושב ראש, לאמץ להצעת ההחלטה את הדברים שהיו על שולחן הכנסת הזאת, בהצעת חוק שהוגשה בכנסת ה-16. היא אומרת דבר, ולפי דעתי הממסד הרפואי יקבל אותו. אנחנו אמרנו דבר פשוט, צריך מחשבה שנייה בעצם. לפני שאנחנו נותנים את הריטלין, לכן אני לא רוצה לדבר לא על רפלקסולוגיה, ולא על אלטרנטיבות אחרות. בתוך המימסד הרפואי והחינוכי, על מנת להבטיח שהתוצאה מאותה הפרעת התנהגות היא לא בעייה של סיוע בלימודים או קשיים דווקא לחוליות החלשות שדיברו עליהם. על מנת להבטיח שאין בעיה רפואית אורגנית אחרת. על מנת להבטיח שאין איזושהי בעיה של התפתחות הילד וכל הדברים האחרים. אנחנו הצענו בהצעת החוק הזאת, כבר לפני שנים רבות מאוד, שבעה תנאים שיינתנו על ידי רופאים מומחים, פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, כתנאים מוקדמים למתן ריטלין. אם אדוני היושב ראש יסכים להחיל אותם בהצעת החוק הזאת, אני חושב שזה הדבר שצריך להיות. אם נעבור את זה בהגדרה, תהיה לנו יותר בקרה על זה שאנשים שלא צריכים לקבל את התרופה לא יקבלו.

יש לי מספר חברים בכתה שלוקחים ריטלין מכיתה ט' במרשם. אני ראיתי תלמיד מסויים לפני שלקח ריטלין ואחרי. לפני הוא היה היפר-אקטיבי בצורה לא נורמלית, הוא לא יישב שנייה. עכשיו בתקופה שהוא לוקח, אני איתו מכיתה ז'. הוא פשוט יושב בשקט, הוא מקשיב, הוא מתרכז. המורות שמות לב אליו בשיעור, הוא מצליח להבהיר את עצמו. אם אני רואה שהוא היפר-אקטיבי אני שואל אותו למה לא לקחת ריטלין היום, הוא אומר כן, נכון לא לקחתי.

סיכום הדיון. בכוונתי לפנות לשר הבריאות, בדרישה לערוך בחינה מחודשת של השימוש בריטלין כתרופה לילדים ובני נוער. עקב העדויות הקשות של ילדים, ומומחים בוועדה, שדיברו אודות השימוש לרעה בריטלין. נשקול פעולות נוספות כדי לצמצם את השימוש לרעה.

אני מצרף להודעת הסיכום את מה שמבקש ממני שלמה שוהם, שקטין שקיבל או מקבל טיפול במסגרת מכון התפתחות, והוכח כי הטיפול הזה לא יכול להועיל לו, זאת אומרת, נקיים פה דיון כאשר יהיה אפשר אולי, אחרי שבמשרד הבריאות יקיימו את הדיון אצלם, נקיים פה דיון נוסף, כדי לבחון את השימוש בריטלין כדי שלא ייגרמו נזקים, כמובן עם הגורמים הרלבנטיים במשרד הבריאות. תודה לכל מי שהשתתף בדיון.




(הישיבה נעולה)