הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – נגישות, בריאות, דיור בקהילה וסיוע

2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
13.3.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 380
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ראשון, ב' באדר ב' התשס"ה – 13 במרס 2005 – בשעה 14:00

הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – נגישות, בריאות, דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים), התש"ס-1999
של חברי הכנסת זבולון אורלב, בנימין אלון, רומן ברונפמן, מוחמד ברכה, זהבה גלאון, משה גפני, אבשלום וילן, אליעזר זנדברג, אחמד טיבי, דוד טל, אליעזר כהן, אמנון כהן, ציפי לבני, עסאם מח'ול, מיכאל נודלמן, מרינה סולודקין, יוסף יצחק פריצקי, יאיר פרץ, יורי שטרן

חבר הוועדה: שאול יהלום – היו"ר

אבי פורטן, יועץ משפטי מחוז מרכז, משרד הפנים
דוד פילזר, משרד הפנים
רוני שכטר, יועץ משרד הרווחה לעניין אנשים עם מוגבלויות
יפתח ברמן, אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד דן אורנשטיין, לשכה משפטית, משרד המשפטים
פיני וולך, חבר ועדה, התאחדות הקבלנים
עמרי גלבאום, יו"ר ועדת תכנון ובנייה, התאחדות הקבלנים
עו"ד תמי רווה, התאחדות הקבלנים
שמואל חיימוביץ', אדריכל, ממונה נגישות ארצי, נציבות שוויון זכויות
לאנשים עם מוגבלות
בלהה ברג, יועצת משפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
עו"ד תרצה ליבוביץ', לשכה משפטית, בזכות
יואב קריים, מטה מאבק הנכים
ברוך מסאמי, מטה מאבק הנכים
חן בן-ציון, אגודת החרשים
ססיליה בוגדנוביץ', ארגון נכי ישראל
שמוליק זמל, איגוד לשכות המסחר
אייל שער, עמותת האדריכלים

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

הדס דויטש


הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – נגישות, בריאות, דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים), התש"ס-1999
של חברי הכנסת זבולון אורלב, בנימין אלון, רומן ברונפמן, מוחמד ברכה, זהבה גלאון, משה גפני, אבשלום וילן, אליעזר זנדברג, אחמד טיבי, דוד טל, אליעזר כהן, אמנון כהן, ציפי לבני, עסאם מח'ול, מיכאל נודלמן, מרינה סולודקין, יוסף יצחק פריצקי, יאיר פרץ, יורי שטרן

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אנו בתיקון עקיף לחוק התכנון והבנייה, עמ' 46, סעיף (ז). הואילי נא לתת לנו את ההקדמה.

בישיבות האחרונות הוועדה דנה בתיקון עקיף לחוק התכנון והבנייה. היו שם מספר עניינים. חלק מהתיקון בנוגע לבנייני מגורים ובנוגע למקומות ציבוריים חדשים - מה ייקבע בתקנות, באילו מקרים מותר יהיה בתקנות לקבוע פטור כללי ובאילו מקרים יהיה ניתן לקבוע פטור פרטני, ומי ייתן את הפטור, הנציב, המהנדס, ובישיבה הקודמת הוועדה קבעה את המנגנון, איך המהנדס בהתייעצות, באישור הנציב יוכל לתת את הפטור במקרים המתאימים והסמכות לעבור על ההחלטה.

עכשיו אנו בסעיף (ז)(2) שמאפשר לקבוע מקומות נוספים שהשר יקבע בצו שעליהם יחולו הוראות הפרק הזה, כלומר הוראות נגישות לעניין מקום ציבורי חדש, לעניין זה יש הסכמת ממשלה. הנוסח שאושר בוועדה בישיבות קודמות מדבר על אפשרות לקבוע הוראות נגישות לגבי מקומות ציבוריים חדשים, שהם מקומות עבודה חדשים דוגמת מפעל חדש שהולך להיות מוקם בעתיד, שלגבי השטחים הציבוריים, השטחים הכללים, המעברים, הם יהיו נגישים לאנשים עם מוגבלות, להבדיל משטח עבודה אישי שלא יהיה מונגש, ולהבדיל מחדרים טכניים, למשל חדר מכונות על הגג למעלית, שלא היו מונגשים טכנית. לעניין זה יש התנגדות של הממשלה.

וגם של איגוד לשכות המסחר.

היה פה בישיבה הקודמת שדנו במקומות עבודה עו"ד גטניו מהתאחדות התעשיינים שהביע הסכמה לעניין זה.

ההצעה של הממשלה היא כללית יותר ומופיעה באותיות מוטות, שהוראות סעיף זה לעניין מקום ציבורי חדש יחולו גם לעניין כל מקום נוסף שקבע שר הפנים בצו. כלומר יישאר שיקול דעת לשר הפנים להרחיב את ההוראות של הפרק הזה, של הסימן הזה, לגבי מקום ציבורי גם לגבי מקומות נוספים חדשים נוספים שאינם ציבוריים. אך שיקול הדעת פחות כבול.

אנו מדברים על מקום ציבורי חדש.

אתה בונה מפעל חדש שאינו פתוח לציבור.

אתה אומר כאן שהשר רשאי לתת פטור מלא או חלקי- -

לא, קודם כל הוא רשאי לקבוע הוראות בדבר ההנגשה של מקום עבודה חדש.

מקום עבודה חדש, הוא קובע תקנות, השר, שאומר: השירותים במקום עבודה חדש, לא ייתכן שלא יהיו נגישים, לא יכול להיות שמעלית תהיה בלי כתב ברייל.

זה כתוב הפוך. כמו שאמרת זה בסדר.

אז תהפכי את זה.

יש שאלה מקדמית של תחולת החוק. החוק במקור בא בכלל על מבני ציבור, שמוגדרים בתוספת הראשונה. בנוסף הוחל החוק על מבני מגורים. על זה הממשלה אמרה: בסדר. עכשיו הוועדה מציעה להרחיב את תחולת החוק, ולומר שזה יחול בנוסף לבניינים ציבוריים גם על מקומות עבודה. הכלל הוא שכל מקומות עבודה הם נגישים, והשר רשאי בתקנות להחריג.

לפי מה שכתוב פה הוא רשאי להחריג מה שלא ציבורי – חדרי עבודה אישיים, מקומות למכונות, זה מה שכתוב ב-(ז)(1).

מקומות ציבוריים. לא את כל מקום העבודה, אלא את שטחי הציבור של מקומות העבודה - את השירותים, חדר הכינוסים וכו'.

זה לא כתוב כך. כתוב: החובה היא כוללת, והשר יכול להחריג החוצה שטחי עבודה אישיים, מחסנים. אני מציע הפוך – שטחים ציבוריים במקומות העבודה.

בסדר. שטחים ציבוריים במקומות העבודה שאינם לשימושו האישי של עובד באופן פרטני יונגשו. כל שטח ציבורי צריך להיות מונגש למעט- -

אני חייב להזכיר שבתהליך גיבוש הגדרות של בניין ציבורי לתקנות תכנון ובנייה אנו דנים גם באספקט הזה. שם הגענו להבנה, שכמו שכתוב בארה"ב, אנו לא מצפים שתהיה נגישות בתוך חדר העבודה, שם יעשו התאמות לפי הצורך לאדם עם מוגבלות שמגיע לעבוד. אך כדי לאפשר לו לבוא בכלל לעבוד אנו מדברים על נגישות עד הפתח כולל הפתח של הדלת.

זה מה שהם מציעים.

שיהיה ברור שזה כולל את הדלת.

כפי שזה מנוסח פה, משרד או בניין משרדים זו הכללה גורפת לכל המשק, שהחל מהיום יצטרכו להיות נגישים, אלא אם זה מקום אישי. זו הגדרה גורפת שלא נוכל לעמוד בה. למשל, אם אני מפעיל שירות של טלמרקטינג שמיועד מלכתחילה לענות על דברים שלא דורשים מקהל הלקוחות שלי להגיע אליו, אתה אומר שגם העובדים יצטרכו להיות.

בנוסף, כשם שהתייצבתי לימין הוועדה ברשות ציבורית בבניין חדש להגדרתך, שפה אסור שיהיה אפילו סדק קטן, אני חושב שהוועדה צריכה לבנות סקאלה, שיש המקרה הקיצון, שבו חייבים נגישות מלאה ב-100%, אחר כך לעבור לחברה ציבורית במבנה חדש, חברה ציבורית בתוספת בנייה וכן הלאה, אחר כך לפרטי עם כל הגוונים, ועד שנגיע לסנדלר במבנה ישן שיוצא בכלל מתחולת החוק, ולבנות סקאלה כזו שתיתן את כל המגוון. אני חושב שבנקודה זו אנו לא יכולים להישאר בצד המחמיר. אחרת המגזר העסקי לא יעמוד בזה שכל בניין משרדים שיוקם מהיום והלאה- -

יהיה בו מעלית. מה הוא לא יעמוד בו?

שלא יוגדר סוג השימוש בו. יש דברים שניתן לסייגם מראש.

אז קבענו: שאינם מיועדים לשהיית אדם. אך כל דבר שמיועד לשהיית אדם – את בית הקפה המרכזי במשרד, כל דבר קבענו סביר, שזה לא צריך להיות כל השירותים. אתה צריך לתת לי דוגמאות. בניין חדש, משוכלל, הכל צריך להיות מונגש.

חדש – אדם בונה לעצמו מבנה משרדים לשימושו, לצורך העניין, יש לו עובד או שניים, אני לא חושב שכל המשק, עם כל הכבוד ועם כל הרצון וכל החשיבות של נגישות גם לעובדים, לא רק ללקוחות, גם לעובדים, שיהיה להם שוויון זכויות בעבודה, אני מבין את העיקרון. אי אפשר לחייב את כל המשק גם במבנים חדשים לעבור לנגישות מלאה ב-100%, לאיפה שצריכים להגיע אנשים - לא למכונות ולא למקום פרטי של המנהל או הבעלים, אלא גם לעובדיו. יש לאפשר שיהיה פה פתח מילוט, אני קורא לזה, לאותם סוגי בנייני משרדים, אגב, תגיד שחנויות לא – חנות הוא מוכר, אז ממילא באים אליו, אז אני מבין. אך משרד שלא בהכרח מגיעים אליו, או להגדיר כאלה שלא באים אליו.

לאיזה משרד לא מגיעים?

כמו טלמרקטינג.

טלמרקטינג הוא מקצוע שבהחלט מתאים לאנשים עם מוגבלות.

לא פטור, אלא אפשרות לקבל פטור. זה הבדל.

כתוב: בנוסף לסמכויותיו.

יש כאן אפשרות שהשר יקבע פטור בתקנות ויש אפשרות בעמ' 45 לקבל פטורים פרטניים שיחולו גם לעניין זה.

החיוב הוא כוללני.

גם במקומות ציבוריים החיוב הוא רחב, ויש אפשרות לקבל פטור או כללי או פרטני. זה יחול גם לעניין הזה.

בהקשר הזה אך זה בהקשר הרחב של החוק, אמרתי גם קודם בשיחות צדדיות, גם החוק צריך להיות נגיש. אני חושש שאנו גוררים את עצמנו לתעשייה של מאכערים ופרנסה לעורכי דין ועומס על בתי המשפט. זה יהיה כל כך כללי ובכל דבר היישום יהיה כל כך קשה, ששכרנו ייצא בהפסדנו.

אני רוצה להעיד על כך, שבתל אביב, כשכתבו הנחיות לעבודות תכנון, הרבה לפני שישבנו כאן בוועדה, החליטו להחיל דרישה בפרק של סידורים מיוחדים לנכים, לבקש נגישות, כל בניין משרדים ששטח הקומה שלו מעל 200 מטר, או סך הכל המצטבר הוא מעל 400, כך לגבי מקומות תעסוקה, ולא היתה שום בעיה.

אתה מציע לצמצם? אם אתה אומר שאני מתחת שטח מסוים לא מחייב, פתרת לו את הבעיה.

אנו מדברים על הקשר של תעסוקה.

אתה לא יכול לדרוש ממנו שבשטח תעסוקה תיתן לו פטור ובשטח שירות לציבור לא.

העניין של גודל השטח הוא בהחלט חשוב. כשבונים בניין לא תמיד יודעים מה יהיה הייעוד שלו, ומגדירים אותו משרדי או מלאכה זעירה או תעשייה. באותו זמן בתל אביב מצאו לנכון להגדיר שטח סף מסוים. לעומת זאת כשמבקשים אישור לאולם קולנוע, גם אם הוא קטן, אי אפשר לצאת מנקודת המוצא של הגודל.

האם יש מקום פה לפשרה, שאתה אומר שגודל מסוים יהיה פטור?

אני לא מוצא את עצמי כרגע במקום שאני יכול להציג עמדה.

זה הזמן.

הפטורים שנקבעו הם בעמ' 44. קוראת את הפטורים.

זה ועדת החריגים שלך. מבחינת עסקים קטנים- -

הוספנו פה רק את השטחים הציבוריים במקומות עבודה חדשים.

כשיטת עבודה, להגביל את זה גם לדברים אחרים, גודל עסק מבחינת מטראז', ולקבוע בחוק, זה יחסוך המון שתדלנות.

באופן עקרוני גם מקומות קטנים צריכים להיות נגישים.

באופן עקרוני, אבל לא במחויב.

במחויב. בגלל שהמכולת שלך קטנה לא תהיה מחויב, ואחד עם מכולת גדולה כן יהיה מחויב? זה אותה שכונה, אותה מכולת, אותם אנשים. רק הוא בנה משהו קטן ואחר גדול.

הוא מעסיק פחות עובדים, ולכן התרומה שלו לנגישות הכללית היא פחות ממילא.

אתה צריך לצייר לי שבעל עסק יהיה פטור מהנגישות. אני עוד לא מצאתי דבר כזה.

אני אשנה את הנוסח.

אני לא בטוחה שהמלה "שטחים ציבוריים" כאן מכסה את מה שאנו רוצים. נגיד לשכה של שופט, היא משרתת רק את השופט. היא לא שטח ציבורי במובן הזה. אנו רוצים שזה ייבנה חדש, נגיש. אנו רוצים לפטור מקום עבודה אישי, תחנת עבודה אישית, זה אולי נרצה לפטור בתקנות, ויש סמכות לעשות זאת.

אנו לא רוצים להכניס את זה בחוק.

בוא נציג את שתי החלופות שעומדות על הפרק. כעיקרון יש פה הרבה ענייני ניסוח, אך יש ניואנסים שונים במובן הזה שכנראה יש קונצנזוס רחב שלא רק מקום שמיועד לכלל הציבור צריך להיות נגיש, אם הוא חדש לחלוטין, אלא גם אם מדובר במקום שמיועד למקום עבודה לגבי השטחים שפתוחים לכלל העובדים.

מבחינת איך לקבוע את זה בחוק; יש אפשרות לומר, כמו שהוועדה קבעה בעבר, שההוראות יחולו על אותו מקום שמיועד להיות מקום עבודה ויש סמכות לפטור את החלקים הפרטיים, שטחי העבודה האישיים, וכל הפטורים הנוספים חלים, ומה שהממשלה מציעה זה עם שיקול דעת יותר רחב לשר הפנים, שזה אומר שהוראות סעיף זה לעניין מקום ציבורי חדש יחולו לעניין כל מקום נוסף שקבע שר הפנים בצו. אלה שתי החלופות שעומדות בפני הוועדה.

כשאנו מדברים על שטחים שפתוחים לכלל העובדים, אנו רוצים להרחיב את זה מעבר לזה. אנו רוצים שגם הכניסה לחדר העובד תהיה נגישה, גם אם זה לא משהו שמשבש את כלל העובדים.

בין שתי הגישות שהציג דן, בבקשה, מר שער.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לאותו תקן נגישות הסביבה, בנייה, תקן 1918-1. יש שם רשימה, בנספח א', במסגרתו ועדת מומחים עמלה וטרחה וניסתה להגדיר מה זה בניין ציבורי ושטח ציבורי. היא קבעה את אותו מדרג שעולה כאן כל הזמן במהלך הישיבות של סדרי גודל, החל מ-X מ"מ, החל ממספר עובדים מסוים. הרצון הוא להכניס במקום בתוספת הראשונה לחוק שבה יש פריסה רחבה מדי שמעוררת אי הבנה, התנגדות וחוסר רצון להתייחס בהקשר, אותו סנדלר מסתכל אל החוק הזה כאות מתה.

אני חושב שתפקיד המחוקק הוא לקבוע את כיוון המחשבה, את המדרג, את אותן נורמות. בתקנות אנו ניכנס לאותו פירוט מבוקש. פה יש מעשה הפוך, נכנסים לרמה מאוד מפורטת של כל מיני מקומות ואזורים. הרשימה הזו מצד אחד היא כאילו רחבה, אך היא לא כוללת הכל. לכן מאוד חשוב שאותה רשימה, אותה תוספת תכלול בצורה מאוד מסודרת ומושכלת ומתואמת, ולא להכניסה באופן גורף. אני חושב שזה מה שיעזור לאותו מדרג.

אתה רוצה לעודד, שכל אותם בעלי מרכולות קטנות, אותם עסקים קטנים, סנדלרים וכיוצא בזה, שכולם יהיו מונגשים לטובת הציבור. אני הולך לשיטתך. אמרת: איך אני אתמרץ את אותם אנשים שהם יכולים לבקש פטורים, במקום שירוצו לבקש פטורים, נעודד אותם, נעזור להם, בוא לא נגרום להם להיכנס לאותה מערכת של לרוץ אחרי אותו מהנדס, עו"ד ורואה חשבון, בוא ניצור אותה רשימה מסודרת שכבר חשבו עליה ובנו אותה ואנו יכולים בתיאום מסוים להכניס את הדברים, היא קיימת כבר, ושנית, לחשוב איך כמו שעבור הקבלנים החיינו את אותו 5% עבור מעלית ואמצעי נגישות, נראה איך אנו נותנים להם. בזה נעזור לכולם. כולנו בסופו של דבר בעלי מוגבלויות בצורה כזו או אחרת, וגם לטובת אותם יזמים. היום הם נמצאים במרחציים גדולות מאוד עם הרבה דרישות בחוק.

לא ניכנס פה למוח של כל מעביד. אנו הולכים באופן כללי. איך מנוסח הסעיף אחרי התיקון שקיבלנו?

הוראות סעיף זה לעניין מקום ציבורי חדש יחולו גם על מקום המיועד להיות מקום עבודה, לרבות השטחים הפתוחים לכלל העובדים, המסדרון, הכניסה לחדרים, חדרי כינוס, חדרי אוכל, חדרי שירותים וכו', ולמעט שטחי עבודה אישיים ושטחים שאינם מיועדים לשהיית אדם כמו חדרי מכונות וכו'.

למה להתפלסף? כל כך ברור.

המחלוקת על הכניסה לחדר, רוחב הדלת, זו הבעיה של הממשלה? הרי אין בעיה על השטחים הציבוריים, כמו שהיושב ראש קרא להם. הבעיה זה רוחב הדלת?

אנו לא דיברנו על רוחב הדלת. הנוסח שקראת עכשיו הוא כבר שיפור. אנו צריכים לחשוב על נושא הפתחים.

אנו כוללים פתחים.

אם המסדרון מונגש, תעשה דלת צרה?

אנו רוצים להטיל חובה לבנות פתחים, שר הפנים יקבע תקן לרוחב דלתות שייתן לכסא גלגלים את האפשרות לחדור.

בחלק 3 של התקן הישראלי כרגע, הערות הציבור, דנים בדיוק בנקודה זו. בהמשך משרד הפנים מאמץ חלקים מתוך התקן, וזה יבוא על פתרונו.

יכול להיות גם שאני אומר: מסיבות ביטחון של מדינת ישראל לא ייבנה מבנה בלי ממ"ד. כאן אני אומר: כשאני חושף את עצמי, דלת זה 90 ס"מ.

במרחב מוגן מוסדי הרוחב הוא 80 ס"מ.

אתה מקבל שכסא הגלגלים יוכל להיכנס לשם?

לא צריכה להיות בעיה.

השר ימדוד ויכתוב בתקנות כמה צריך.

הייתי מציע לוועדה לקבוע מקום המיועד להיות מקום עבודה למעט שטחים המיועדים לשטחי עבודה אישיים, שטחים שאינם מיועדים לשהיית אדם, אך לרבות הגישה לאותם שטחים אישיים.

סיכמנו את הסעיף הזה, מקבלים אותו.

בהתייחס למה שדן אורנשטיין הקריא עכשיו, לא יחולו הוראות נגישות על שטחי עבודה? כרגע זה נכנס כאפשרות למתן פטור. למשל, בחוק האמריקאי בשטחי עבודה נותנים פטור – אחד מתוך 10 עמדות עבודה אישיים יהיה נגיש, השאר יהיו פטורים.

האישי לא פה.

הסעיף הבא.

158ו2.

קורא סעיף 158ו2(א), (ב), (ג). הממשלה רוצה: בהתחשב בעקרונות היסוד. אנו אומרים: בהתאם לעקרונות היסוד. מה ההבדל?

בהתחשב זה פחות חזק. בהתאם אומר שהכל צריך להיות תואם עקרונות היסוד. בהתחשב אומר שאפשר להתחשב במקרים ראויים, לעשות סטיות כאלה ואחרות. עמדנו על הדבר הזה בעבר. כעיקרון הפרק שאנו עוסקים בו עכשיו עוסק במקומות שמיועדים לציבור, או חלק בלתי מסוים ממנו, מקומות ציבוריים. כיוון שיש רצון למנוע מחסומים לנגישות גם בבנייה של שטחים פרטיים שאינם מיועדים לכלל הציבור, פה אנו במגרש אחר מבחינה חוקתית, פה לזכות הקניין יש עוצמה יותר גדולה, כי מדובר בשטח של הפרט. גם רכוש משותף הוא שטח פרטי יותר. לכן האיזונים צריכים להיות אחרת. העיקרון שמוביל את הפרק הזה הוא שמי שנותן שירות לציבור ומי שמפעיל מקום לציבור צריך להנגיש. פה אנו נמצאים בעולם קצת אחר, כיוון שזה לא שירות לציבור, זה לא מקום שמיועד לציבור.

מצד שני אחרי שבאנו אתכם לפשרה של 6, אתם לא צריכים כל דבר להעלות פה, ואנו מבקשים בהתאם לעקרונות היסוד. אתם תתווכחו אחר כך בבית משפט. אני חושב שזה בסדר גמור כמו שכתוב, ולא צריך לתקן את זה. אני חושב שאנו לא יכולים להתנער מחוקי היסוד של המדינה. יש לך בעיה באופן ספציפי, תתנגד לה אחר כך דרך הפטורים.

"בהתאם" זה דבר ממשי.

מה זה "בהתאם לעקרונות חוק השוויון"? תוך כבוד ושוויון של אדם שנברא בצלם. אתה יודע איזה ויכוח היה לי עם חבר הכנסת דדי צוקר על זה – האם להכניס אדם שנברא בצלם או לא?

עיקרון היסוד נקבע פה בסעיף 19ג. קוראת סעיף 19ג.

בחוק השוויון יש הוראת יסוד שאדוני מדבר עליו, שאדם נברא בצלם וכו'.

העניין הוא שכך חוק השוויון קובע את הזכויות של אנשים עם מוגבלויות שזה שוויון וכבוד. הוא לא עושה את האיזון בין זכויות אלה לזכויות אחרות שקיימות במשטר הדמוקרטי, כמו זכות הקניין. דווקא בהקשר הזה של בנייני מגורים אנו אומרים שהאיזון החוקתי הוא שונה מאשר התחום הציבורי.

הממשלה תבחן את כל ההוראות האלה לגבי בניין מגורים. אני לא בטוח כרגע שנעמוד על נוסחה זו, אנו צריכים לראות מה ייקבע בכלל ההוראות ואנו רק בהתחלה. אך אנו עומדים על כך שיש הבדל בין בנייני מגורים למקומות שמיועדים לציבור.

זה בדיוק הכוונה למטרותיו והוראותיו של חוק השוויון. כאן אנו דנים במטריה אחרת.

אך חוק השוויון לא קובע את זכות הקניין. יכול להיות שאחרי שאנו גומרים את הפרק, נבחן הכל ונגיע לסיכום שזה בסדר.

השארנו: בהתאם.

חוקי יסוד – כל החוקים כפופים לחוקי יסוד, אז אין צורך לחזור על זה.

אך בהתחשב בתקן הישראלי.

לגבי סעיף 158ו2(ב); אנו עד עכשיו מבינים שמדובר רק על השטח המשותף. זה חוזר גם ב-(ג). זה לא לרבות השטח המשותף, אלא בשטח המשותף.

אתם לא רוצים הוראות לגבי דירות.

נכון, אתם לא נכנסים לדירתו הפרטית של אדם. בסדר, בשטח.

בהנחה ש"בהתאם" זה יותר מגביל מ"בהתחשב", אני רוצה להזכיר שאנו עוסקים בהוראה לשר הפנים להתקין תקנות. הוא אמור להפעיל שיקול דעת מסוים, מה גם שהתקנות שלו כפופות לאישור הוועדה. הניסיון האמריקאי שזה מבוסס עליו, זה שראינו המון משפטים סביב הוראות אלה והתאמה לעקרונות יסוד. פה יש מקום דווקא לתת יותר שיקול דעת ומרחב תמרון, ולא יותר מדי להגביל, בגלל אותו חשש להידיינות מרובה שיכולה להתקיים. לכן אם אפשר לכתוב "בהתחשב" במקום "בהתאם".

יש הבדל. אנו שומרים בשלב זה על הזכות להסתייג מהחלטת הוועדה.

בסדר. אם תחליטו להסתייג על זה, תסתייגו.

אני מבקש, בעניין הסעיף הקודם, שיהיה ברור שזה כולל את פתח הכניסה לדירה. אחרת לא עשינו כלום.

יש פתחי הגישה.

לכן זה לא רק רכוש משותף במובן המצומצם, אלא גם הפתחים. לפני רגע הוועדה הורידה- -

אך ככל שזה מפורט פה, זה כלול.

קורא סעיף (6). הממשלה רוצה למחוק "גג". למה? אחר כך היא רוצה למחוק: "מקלטים".

אסביר את הערות הממשלה; מקלט במרחב מוגן זה לא רלוונטי פה בחוק התכנון והבנייה, כי זה מוסדר בחוק ההג"א.

קיבלנו.

בעניין הגג אנו חוששים שזה עלול להיות מסובך מאוד להנגיש גגות. אז עלול להתעורר ויכוח, מה זה גג שמשמש את הדיירים, יש גגות שעולים אליהם עם סולמות. לכן יש סמכות שטח משותף אחר בבניין. אנו לא רוצים לכתוב גג במפורש, כל עוד אי אפשר לדעת בדיוק את ההשלכות של העניין הזה.

אבי, לפי מה שאמרת, אפשר להוריד גג. אך גג, הסברנו את זה באחת הישיבות הקודמות, משמש לבניית סוכה בין השאר. בחוק עצמו כתוב במפורש, שאפילו אם מוכרים את הרכוש המשותף או מצמידים את זה באופן פרטי, אם אדם היה רגיל לבנות סוכה, לא ייגעו לו בסוכה. לא ימכרו. אתה אומר לי שהגג שאדם בונה סוכה, לא יהיה לו נגיש.

אני אומר שאני לא רוצה שהחוק יקבע הוראה שעשוי להשתמע ממנה שכל הגגות צריכים להיות נגישים. הרבה מהגגות אינם נגישים, הם גגות רעפים- -

הוא צריך להיות גג שמלכתחילה נועד להיות לשימוש הדיירים. כלומר אם זה גגות רעפים, לפי החוק הזה לא צריך לעשות דווקא- -

לשר הפנים יש סמכות להוסיף גג במקרים המתאימים, גם אם זה לא כתוב פה במפורש. מה שאומר משרד הפנים זה לא לכתוב את זה במפורש, כי זה יכול להיות יותר מדי רחב.

כתוב: שטח משותף אחר ככל שהוא נועד לשימוש הדיירים. זה אומר שזה לא תיקון דוד השמש. הדיירים לא קופצים על הרעפים ומשתזפים. הדוד הוא לא לשימוש הדיירים. זה ברור.

לגבי (ב); האם אנו ערים לכך שמחקנו את היכולת של השר, כלומר לא רק את ההגעה לדירה- -

את רוצה שהשר יתערב בדירה האישית שלי? אם את רוצה לאנשים עם מוגבלות, כל בניין בן 6 קומות יהיה נגיש, או כל בניין עם 4 קומות, שתי דירות בו יהיו נגישות. אז חלק מהדירות של 4 קומות, הוא לא יעלה למעלה ולא יבנה. זה גם לא בעיה, הדלת פתוחה. אם יהיה ביקוש לזה, יש לך ספק שדירה רגילה, לא פנטהאוז, אדם יכול להיכנס אליה, בכל מוגבלות? לא צריך סתם לומר שהחוק חודר לבניין עצמו. היא אומרת שתהיה תקנה שהשירותים צריכים להיות שירותים לנכים- -

ההחלטה שהוועדה קיבלה זה הכניסה לבניין והשטח המוגן בתוך הדירה, אלה שני הדברים הקריטיים שהוועדה מצאה לנכון לקבוע בדירה.

הנוסח עד לפני השינוי אמר כך: הבנייה תיעשה בכפוף להתאמות נגישות, והשר יקבע תקנות שצריכות להתייחס בין היתר לנושאים א, ב, ג, ד. לא נכלל שם פנים הדירה, נכלל עד הפתח. בסעיף (ב) היו האפשרות, הסמכות, שיקול הדעת להתייחס גם לנושא הזה. ברגע שהורדנו את המלה "לרבות השטח המשותף" ודיברנו רק על השטח המשותף, פסלנו את האפשרות. אני לא אומרת לא כל דירה ולא כל הדירה, אלא שטחים מאוד מסוימים באחוז מאוד מסוים בבניין דירות עם מספר מסוים של דירות.

הסידורים לאנשים עם מוגבלות אינם תמיד הסידורים שאנשים בלי מוגבלות רוצים. יש דברים שאנו אומרים: מקום ציבורי חייב להיות, אך במקום פרטי שלי, הרי הסבירות אומרת ש-80% שיקנה אותה אדם בלי מוגבלות. את לא אומרת: קנה אדם עם מוגבלות דירה. את אומרת: יש לי עכשיו בניין של 12 קומות, וב-12 קומות יש 36 דירות. את אומרת שאחוז מסוים יהיה. ההסתברות שנכה יקנה אותה היא אחד למיליון. 70% שיקנה אותה אדם ללא מוגבלות. הוא נכנס נניח, לשירותי נכים, כלומר שלקח חלק מהאמבטיה.

זה משהו מאוד מינימלי והכנתי, למשל רוחב המסדרון בתוך הבית.

היום אין מסדרון, נכנסים קודם לסלון. אחר כך את רוצה שיהיו מסדרונים רחבים, זה על חשבון השירותים. 80% שקונה את זה אדם רגיל.

אך יש אנשים עם מוגבלות, או מי שהופך להיות אדם עם מוגבלות עם הגיל, ולא מוצאים דירה נגישה.

יכול להיות שצריך לעשות שינויים פנימיים, אך אין בררה. אנו נותנים לו את הכניסה, המעלית, הכל, ובסוף יישאר לו להזיז שני מסדרונות.

אנו מגיעים לדון בנקודה שביום חמישי הקרוב עומדים לדון עליה בוועדת המשנה של תקנות תכנון ובנייה. במסגרת תקנות המילוט יש טבלה שמגדירה רוחב שטחים. אני מוזמן לוועדות אלה. כשדיברו על רוחב פתח במגורים, כתבו 70. אני ביקשתי להגדיר את זה כ-80, ואחרי זה ערערתי וביקשתי לנמק, כשאני מביא מובאות מהעולם. Adaptable housing , בעולם הכוונה היא לא לדירות נגישות, אלא לדירות שבהן רוחב הפתח הוא לפחות ברוחב מסוים, ואז השינויים שצריך לעשות בדירה הם פחותים. פה יש אלמנט אחד שנכנסנו אליו – רוחב הפתח.

את זה קיבלנו.

אני לא יודע אם יקבלו ביום חמישי הקרוב. אני מדבר בתוך הדירה. יש הבדל בין להרחיב פרוזדור אחד שבו יש פתח לבין להרחיב את כל הפתחים בכל הדירה.

זה לא נכון.

אני מבקש להגדיל ב-10 ס"מ את כל הפתחים. את זה אנמק ביום חמישי הקרוב.

אנו ממשיכים. קורא סעיף 158ו2(ד). מסכימים ל-(2), (3).

קורא סעיף (ה).

אני מציע שנחיל את הסידור שסוכם עליו בישיבה הקודמת, שהנציב נותן את הפטור. ל-(2), (3) יש פטור. אותו נוסח כמו הישיבה הקודמת. לסעיפים אלה אני מסכים.

לגבי (1); אתה בונה בניין. אם אתה קובע שבניין בן 6 דירות חייב, אם יש לו שלוש קומות, חייב מעלית- -

זה לא הסעיף של המעלית. אנו מדברים על ההתאמות שייקבעו בתקנות לעניינים האלה: חלק ממקומות החנייה, אמצעי בטיחות, התרעה ואזהרה, חצר, בריכה וכו'. מעלית נקבע במקום אחר, ויש שם החלופות – אם אין מעלית, יש פיר. זה מעלית ככל שהיא הותקנה, אם היא הותקנה ברשות, לא מתוך חובה, היא תהיה נגישה, עם דלת רחבה. אין פה חובת התקנת מעלית. כל מעלית שהותקנה מכוח חיוב בדין. שלא מכוח חיוב בדין היא תהיה נגישה. אין כאן חובת התקנת מעלית. חובת התקנת המעלית זה בסעיף הקודם שדנו, תיקון לסעיף 158, שם דובר על 6 יחידות עם כניסה משותפת וכו'.

אבי, מה זה (1)?

אני חוזר על דבריי גם מהישיבה הקודמת; אנו מדברים פה על הרבה מצבים אפשריים, לרבות תוספות לבניין קיים, למרות שמוגדרות גם כבנייה חדשה, לרבות שינוי בשימושים בבניינים קיימים. אם אנו נרצה להנגיש כמה שיותר מחלקי הבניין, למשל נושא מקומות חנייה נגישים, שזה מחייב בשביל רכב הנכה, מחייב גובה מעל הגובה המינימלי של רכב רגיל, יש עלויות לפעמים של הגבהת קומת מרתף וכו', לפעמים זה יכול להטיל נטל כבד מדי. אנו רוצים שזה יהיה במסגרת השיקולים שניתן יהיה לשקול.

עשינו דברים כל כך יפים. בסוף בא האדם עם המוגבלות לקנות דירה. יש לו פתח, מעלית, הכל, בסוף הוא תקוע עם החנייה? אנו הולכים בגלל דבר קטן להוציא מעיקרו את כל החוק. יש לו דירה, מעלית, פתח לדירה, הדירה מונגשת, בסוף לחנייה נתנו פטור - נטל כבד. איזה נטל כבד? מה יכול להיות פה נטל כבד על חנייה? קצת לחפור יותר? לפתוח יותר? זה סתם להכניס פטורים שלא היו ולא נבראו. נשאיר את (2) ו-(3), וזה יהיה סביר מאוד. מה זה יחידות דיור בקרבה? הרי כולן נקנו על ידי אנשים. אתה לא כותב לי היצע וביקוש. יחידות דיור קיימות, וכולן נקנו. במקרה האיש עם המוגבלות, עד שנתנו לו את המשכנתא, כבר אין דירות. אז מלכתחילה, כשבנו את תוכנית המתאר, לא קבעת: אל תיגעו בדירות האלה עד שלא נמכור את הכל, הן יישארו אחרונות. אתה פותח את זה לציבור. בתוכנית המתאר הדירות נמכרו. בסוף תבוא לדירות האלה, האנשים עם המוגבלות לא יוכלו לקנות, כי ה-50% האחרים הן לא מונגשות. הם צריכים לרוץ ראשונים? אנו לא מדינה שקונים את הדירות לפי ועדה עליונה שקובעת. הם באו קצת יותר מאוחר. נניח אם יש קבלן שבונה קריה, מגדלים של ששה בתים, הוא יגיד: שניים אני עושה מעלית וארבעה לא, ופטור לפי זה, כי יש דירות לידן. אך האנשים עם מוגבלות באו אחרי ששני הבניינים אוכלסו.

מבחינת מבט של מתכנן, מה המשמעות; יש כאן נושא של שטח משותף אחר בבניין כגון חצר, בריכה, חדר כושר. אני מדבר על החצר. לפעמים החצר באזור הררי, יש בה בעיות תכנוניות מסוימות. אי אפשר להגיע לכל פינה בחצר.

אני משאיר את (2), היא אינה ניתנת לביצוע מסיבות הנדסיות.

לגבי מבנה קרוב; לפעמים הקבלנים בונים סדרת בניינים. בבניינים מסוימים אי אפשר. הם יכולים לפתור את הבעיה במסגרת בניינים אחרים בגלל השיפועים של אותו כביש, שדווקא בבניינים מסוימים הם כן יכולים לפתור את הבעיה.

אז זה הנדסי. אם נוריד אחד ובהנדסי נוסיף עוד מלה – בצורה סבירה, או במהלך סביר של העניינים או מבלי לשנות סדרי בראשית.

למה (3) נשאר? יציבו בניין מגורים על ארכיאולוגיה?

קומה שנייה במושבה הגרמנית בחיפה.

אז יכול להיות שתגיד: תוספת בנייה זה אחרת. אנו כל הזמן מגיעים לבעיה הזו. אומרים לנו: גם תוספת בנייה זה חדש, לכן אנו רוצים על כל חדש את ההקלות.

לא יחילו את (3) על בנייה חדשה.

אנו מדברים במהלכם הרגיל של החיים.

במגרשים קטנים במרכזי ערים יש בעיה גדולה מאוד עם מקומות החנייה. גם היום במצב רגיל אין אפשרות לעתים להתאים את מספר מקומות החנייה הנדרשים על פי התקן. אני מדבר על מגרשים קטנים, בפרט במרכזי ערים, לא במגרשים גדולים, שהם כרגע מתוכננים מחדש. לכן יש לתת את הדעת דווקא במגרשים קטנים במרכזי ערים, כן ללכת לקראת מבחינת הפטורים לחניות. כאשר מדובר בבניין של 6 או 8 דירות עם כמות קטנה מאוד של חניות שנכנסים בקושי בין העמודים ואין מקום לגינה ולשירותים מינימליים, זה לא ניתן. מראש צריך לומר שבמגרשים של 700, 800 מטר- -

מה לא ניתן?

לא ניתן להתאים חנייה לנכים.

למה לא?

נדרש יותר רוחב.

מה שנקבע לעניין חניות – ככל שקיימת חובה להתקין חניות נגישות על פי דין אחר, הגישה מהחנייה לבניין יהיה נגיש. אין כאן חובה מכוח החוק הזה לעשות מקומות חנייה מונגשות.

הערנו על כך בעבר.

אין חובה על פי דין היום?

יש חובה להקצות חנייה, לא מונגשת.

אני מבקש להזכיר שבעבר כן ביקשנו שיתוכננו חניות נכים גם במגורים, כאשר נדרשת הנגישות הבסיסית הזו. אמרנו שאותה חנייה, אם לא יהיה דורש נכה, יימכר לציבור.

לאור ההערה של אדוני מהתאחדות הקבלנים, פסקה (5), אפשר להבהיר שזה לפי כל דין אחר, כלומר לא מכוח הפרק הזה, ההוראות כאן - קמה החובה להקצות מקומות חנייה. אם יש חובה להקצות מקומות חנייה, חלק מהם יהיו נגישים.

קיבלתי. השאלה, אם יש נטל כבד מדי. כלומר בריכה הוא עושה, אבל נטל כבד מדי לעשות הנגשה. גג הוא עושה, אבל נטל כבד מדי שהוא יהיה מונגש. אתה אומר: נטל כבד מדי בבעיה של מדרון, זה נטל כבד מדי. נוריד את (1) לגמרי ואינה ניתנת לביצוע מסיבות הנדסיות סבירות.

צריך להוסיף את הכלכליות.

אני מציע להוסיף לסיפא של (2): או שהפתרון ההנדסי מטיל נטל כבד מדי בהתחשב בעלותו. יש הגדרה בחוק.

לא. קבענו שמבחינה הנדסית זה פרויקט. ברור שהוא עולה הרבה כסף.

לא, שהנטל הוא כבד מדי. יש סף, שהוא מעבר להרבה כסף.

אתה לא רוצה סעיף שינוצל לרעה. כל הדוגמאות פה זה על מדרונות, ועליהם קבענו, שעניין הנדסי באופן סביר. מדרון – אני לא רוצה שהוא יהפוך למעלה, למטה. תגיד לי איזה דוגמה נוספת. סתם של לא נטל כבד, זה יהיה ויכוח יומיומי.

"סביר" יהיה ויכוח יומיומי.

למה כבד מדי זה לא סביר?

כי החוק השוויון קובע פרמטרים, זה משהו מפורט שיהיו לו מבחנים. לומר סביר – אני לא רוצה שהוועדות המקומיות והנציב יתחילו להתווכח עם מבקשי הפטורים, מה זה סביר. לכן אני מבקש מדד עם קצת יותר בשר.

אתה יכול לנטל כבד מדי לתת מדד יותר חזק? נוריד את הסביר, אך שבנטל כבד מדי –שעולה על מה? אמרו לנו שאתם כקבלנים יודעים לטפל בכל בעיה.

גם כביש הוא בשיפוע, נניח, של 12%, אז לא יחפרו את הכביש- -

למהנדס ולתקנות יש בעיה. אתה יכול לעשות גם 50%. יש משהו שמונע מהקבלנים של מדינת ישראל לבנות? מה הבעיה?

יש שאלה אחת – אם ניתן בהגדרת החוק להפריד בין חלק מחצר- -

אי אפשר. לא נגיד: החוק הזה חל על שיפועים מעל מעלה כזאת.

אפשר לחשוב על נוסחים.

נניח שיש מגרש מסוים, אתה נכנס עם המכונית בשיפוע, מגיע לחנייה, היא אמנם בשיפוע, אך אתה דואג לנגישות לכיוון הכניסה, יש לך מעבר, שהוא חלק מהחצר. במקרים כאלה של שיפועים גדולים מאוד, אפשר להגדיר את זה שחלק מהחצר- -

זו בעיה כספית או הנדסית?

הנדסית, אך זה ימנע את הצורך להנגיש בכל מגרש כזה, בפרט במקומות הרריים- -

אתה חייב להנגיש הכל. אם לא, אתה חייב לבקש פטור. זה כתוב בהנדסית.

כן, בשיפוע מעל כך וכך, חלק מהחצר יהיה פטור מהנגשה. פה!

השר יכול לקבוע בתקנות.

לא לומר חצר. לא ייתכן שחלק מהחצר תהיה מונגשת בחוק.

הוויכוח הוא האם להוציא את הנגישות לחצר מראש, חלק ממנו, או.

אתה יכול לכתוב: חלק מחצר. במדרונות חדים. כלומר אני אומר: חצר או חלק ממנו במקומות משופעים.

אני מצטרף להצעה של עו"ד פורטן. פה הפתרון צריך לבוא של הפטור, שכל דבר שהוא לכאורה לא ניתן לעשות מבחינה הנדסית אפשר בכסף לעשות, לכן צריך. זה לא חייב להיות נטל כבד מדי כפי שמוגדר בחוק השוויון. מסיבות הנדסיות באופן שיטיל נטל כבד מדי לאור סך כל העלויות, בהתחשב בין היתר בסך כל העלויות של הבנייה, משהו כזה.

העולה על אחוז מסוים מעלות הבנייה. איזה אחוז?

השר יקבע, כי הוועדה תאשר את התקנות.

אחר כך לעשות.

הוועדה אישרה ב-(ד)(1), מטיל נטל גבוה מאוד העולה על שיעור של חצי אחוז מהעלות הכוללת של הבנייה או הפרויקט.

שטח משותף לדירות בבניין מגורים חדש, זו הכותרת, 158ו2. למחוק את המלה "דירות", כי הכוונה היא לא להיכנס לדירות.

אני מפנה אותך לפסקה (3) ב-(ג), יש כאן אלמנטים מאוד מצומצמים שמתייחסים לדירה.

הבעיה היא שאם יש דרישה להגדיל פתח כניסה- -

זה נמחק מפה. יש תיקון שאושר בוועדה הזו, בקשר להנגשה של מקלטים, וזה כולל ממ"דים.

קוראת 158ו3(א).

יש בהצעה שלנו שני שינויים; אחד, אנו מדברים רק על המורשי נגישות מבנים. אנו חושבים שלנושא מבנים, הוא צריך להספיק לעניין זה. נקודה שנייה – אנו אומרים שהאישור ניתן על ידי מהנדס הוועדה, שהוא זה שמחויב לתת את האישור אחרי שהוא בודק התאמה לכל החוקים. סעיף (ב) ממילא מצמצם ואומר שהוא יכול לסטות רק אם הסטייה היא קטנה. ויגיד: פה זה לא תואם, שמדובר בסטייה קלה שבקלים.

התאחדות הקבלנים בסך הכל החליטה שהיא תומכת בחוק. היא אל מתנגדת לחוק. בהמשך למה שאמרתי בישיבה הקודמת, מה שבאמת מציק ליזמים במדינה וכל הליכי הבנייה. לדבר הזה אנו מבקשים לשמוע אותנו. כבר היום לאור כל הפונקציונרים הרבים שקיימים וביתר הדינים, לגבי כל האישורים הנדרשים כדי שאפשר יהיה להתחיל לחפור או לשים לבנה אחת מתעכבדים פרויקטים לתקופות ארוכות מאוד. כאן אנ רואה שאנו הולכים להוסיף עוד פונקציונר אחד, אך פה יש לנו עוד התייעצות נוספת של . אנו חושבים שהדברים האלה יסרבלו ויעכבו אפשרות לבנות. אלה השלבים הקריטיים של הבנייה.

יוכלו לעבור קורסים ולהיות לנגישות, בסדר. אך מדוע אנו ניגשים לפרק זמן נוסף, ואין ספק שכל התייעצות כזו היא דבר שגוזל הרבה מאוד זמן.

הם יכולים להיות מהנדסים.

להיות מורשי נגישות, מדוע אי אפשר להסתפק בכך?

זה יכול להיות,

כמו שאצלכם בעולם המשפט לפעמים יש דברים שמספיק עו"ד, לפעמים צריך להוסיף נוטריון. כשאנו דנו כאן במקצועות הגענו למסקנה שייתכן שמהנדס הוא גם מומחה לאקוסטיקה, ויכול להיות שלא. את הולכת לבנות בניין. עם כל הכבוד, מבחינת השמיעה למר שער אין פתרון. המוגבלות היא בקשת רחבה, שחלק מהעניין הוא מהנדס ואדריכל, וחלק מהעניין זה בעיות שונות. למשל, יש קניון שהיה בסדר. הוא הלך למומחה נגישות אדריכל, יש בו בית קולנוע, והאדריכל נתן לו. התברר שאף נכה לא בא לשם, כי אחרי שהוא רואה את הסרט, הוא צריך ללכת לחדר מיון, שיקבעו לו את הצוואר. כלומר לא שאלו את העניין הפיזיותרפיסטי.

הסברנו, שאל תסמכו רק על בעל מקצוע אחד. אך יכול לעשות ישיבת צוות ולסיים את העניין בחצי שעה. לא נתנו מרחבי זמן.

אך מדוע בניין מגורים? בבניין מגורים חדש כל הדברים האלה לא חלים.

אך כן מומחה לנגישות.

אם תשאלי אותי, אולי לא.

מערכת של דלת נפתחת עם אינטרקום, וכל מיני בעיות, והצורך בהתאמה עם השכנים, אם יסכימו או לא. אתם טוענים שלא צריך לערב מישהו. אנו אמרנו בישיבה הקודמת שמורשה הנגישות- -

הבעיה היא אם אתה מודע לזה. לא אחרי מעשה. אחרי מעשה כולנו יודעים לפתור את זה. כאן בא אדם שכל תפקידו לחשוב על זה מראש. הוא אומר: ברגע שתראו לי את התוכנית אני אומר לכם שיש לכם טעות בחדר האשפה, למשל.

הכל לפי תוכניות.

בישיבות קודמות נאמר כאן שמורשה נגישות.

זה מה שכתוב. הם אומרים: למה אתה מחייב אותי? אני מסתפק להיות מורשה נגישות.

אותו מומחה נגישות מבנים צריך להתייחס. רוב הדברים בדרך עבודה מקובלת צריכים תקנות ותקן, והתקן אומר איך לעשות נגישות, ואותם מומחי נגישות שירות, אנו צריכים להשתדל להביא לכך, ויש מישהו שעומד אחרי זה וחותם שזה בסדר.

לא דיברנו על זה, משרדי ממשלה קודם. לא תהיה חובה לפחות קבועה בחוק להתייעץ עם מורשה.

התהליך של הבנייה הוא כזה שבשלב ראשון מגישים תוכניות, וכל מה שדובר כאן מופיע. אין צורך בשלב היתר הבנייה לקבל.

אך יש שינויים תוך כדי בנייה.

אנו לא יכולים לעשות שום שינוי בלי תוכנית.

אפשר להציע שלכל המבנים יצטרכו חוות דעת של מומחה נגישות מבנים, שירות. ואז הוא יקבע מבנים מסוימים שבהם ידוע שיש .

לגבי מבני המגורים, אם יש לך רעיון ביניים, אשמח לשמוע.

שם יש אולי הצדקה, אולי לתת לשר הפנים סמכות.

אנו מטילים את זה על המומחה עצמו. הוא תמיד רשאי. השר רשאי לפטור סוגי מבני מגורים שמספיקה נגישות בלבד.

אני רוצה שבמקרה שאדריכל הוא בוגר של אותו קורס להנגשה והוא מורשה לנגישות, הוא יכול לעשות רישוי עצמי. הוא לא צריך ללכת לקבלה.

גמרנו את זה. סיכמנו את זה אחרי שמונה שעות.

לעניין הערת הממשלה, או צריך אישור של מומחה הנגישות?

חוות דעתו.

אך שיהיה כתוב שחוות דעתו חיובית.

זה ברור.

בכל הפרקים אשר בהם לא נקבעה חובת הנגשה מלאה בתום תקופת הפריסה, ייקבע בחוק מועד סיום מחייב שהוא תום תקופת הפריסה.

אנשי משרדי הפנים, התאחדות הקבלנים, עמותת ה. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:10.