כנסת פתוחה

טיפול בילדים אוטיסטים על ידי קלינאי תקשורת בגנים התפתחותיים

5
הוועדה לזכויות הילד
15.3.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 114
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ד' אדר ב' התשס"ה, (15 במרץ, 2005) שעה 11:00

טיפול בילדים אוטיסטים על ידי קלינאי תקשורת בגנים התפתחותיים.

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר

ד"ר דליה גלבוע - מטפלת בנושא אוטיסטים, משרד הבריאות
פרופסור אשר אור-נוי - מנהל המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות
לאה שקד -מפקחת ארצית, האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך
אבי הראל - דובר משרד החינוך
לילי אבירי - מנהלת היחידה לטיפול חוץ ביתי לאוטיסטים, משרד הרווחה
ד"ר זאב חורב - רכז רפואת ילדים בקהילה, שירותי בריאות כללית
חנה ביבי - קלינאית תקשורת ארצית, מכבי שירותי בריאות
תמי יונה - חברת הנהלת אלו"ט
שולה אגמי - נציגת השלטון המקומי
רינה יצחקי - מרצה בנושא "זכויות ילדים" ודוברת הועד הישראלי למען יוניסף
רותם חלילי - קלינאית תקשורת, האגודה לקלינאי תקשורת
פרידה קורנבורט - יו"ר האגודה לקלינאי תקשורת
עו"ד ציפי נגל - מנכ"ל העמותה לילדים בסיכון
שי בור, מירב בור - הורים

רחל סעדה

רותי וייס



















טיפול בילדים אוטיסטים על ידי קלינאי תקשורת בגנים התפתחותיים

בוקר טוב. בהמשך לנושא שדנו בו בישיבה הקודמת, זו ישיבה שנייה היום, וגם זה נושא מאוד רגיש של זכויותיהם של ילדים נפגעי הפרעות תקשורת. אני מבין שהנושא הזה הוא נושא שיש לו פריסה מאוד רחבה, לגבי ילדים בכלל ולגבי גילאים שונים. נדמה לי שהבעיה היותר קריטית, אם אני טועה תקנו אותי, הבעיה היותר קריטית לגבי ילדים נפגעי הפרעות תקשורת היא לגבי הגילאים המאוד צעירים, ממש עד גיל שלוש, העניין הוא מאוד קריטי כי הוא קובע את כל יכולת ההתמודדות שלהם בעתיד. אז אינני יודע אם אתמקד דווקא בגילאים האלה, אבל ככל שיעלה מתמונת המצב צריך לטפל בנושא הזה בהתאם לשיבושים שלו לגבי פגיעתו בילדים הללו ובזכויות שלהם. הייתי רוצה לבקש מפרופסור אשר אור-נוי לפתוח. אולי תואיל להציג לנו את תמונת המצב הכוללת בארץ בעניין הזה.

נתחיל בזה שאנחנו מדברים בבעיה ששכיחותה גבוהה יחסית מאוד. אם היה מקובל עד לפני עשר עשרים שנה ששכיחות בתקשורת או אוטיזם PDD היא ארבעה עד שישה ל 10,000, היום אנחנו מדברים על שכיחות של שני ילדים לאלף ויש מקומות בהם מדברים אפילו על יותר. הסיבה לכך היא שכוללים בצורה של ספקטרום ילדים עם אוטיזם קשה וילדים עם בעיות תקשורת יותר קלות, מפני שכולם נמצאים באותו תחום באותו סד. עכשיו את האבחנה ניתן לעשות החל מגיל שנה, שנה וחצי והלאה, וכמובן, כמו בכל בעיה התפתחותית, ככל שהאיבחון נעשה מוקדם יותר ומציעים טיפול מוקדם יותר, הסיכויים לשפר את היכולות של אותם ילדים גדולים יותר.

אין שום דרך רפואית לאבחנה מוקדמת יותר?

בהריון לא, ועד גיל שנה וחצי זה מאוד קשה. יש כמה סימנים מקדימים אבל הם אינם בטוחים, אבל שנה וחצי זה מספיק מוקדם. מבחינת האבחון אני חושב שיש שיפור מאוד גדול בארץ בשנים האחרונות. האבחון נעשה מרביתו על ידי המערכות ההתפתחותיות ובמכונים להתפתחות הילד, ובחלקו גם על ידי מערכות בריאות הנפש, בעצם פסיכיאטרים של הילד המתבגר. אבחון של אוטיזם PDD הוא בדרך כלל אבחון רב מקצועי ויש היום שיטות שונות ומתודולוגיות שונות עם שאלונים, בדיקות וכך הלאה. היות וזאת הפרעה התנהגותית פסיכיאטרית, אין בדיקות מעבדה שאומרות, זהו, זה אוטיזם, אבל האבחנה היא בדרך כלל די מהימנה בגילאים הללו.

מי מגיע לבדיקה הזאת?

מי שמגיע זה ילדים שבדרך כלל מופנים על ידי טיפות החלב דרך קופות החולים בגלל הפרעה בתקשורת או הפרעה התפתחותית אחרת. וכאשר ילד כזה עובר את האבחון ובמערכות התפתחותיות האבחון הוא כוללני, זה לא רק רופא, זה הרבה פעמים גם פסיכולוג ובעלי מקצועות אחרים, אז, אם חושדים באוטיזם, בדרך כלל במקומות כאלה יש גם צוות שזה העיסוק שלו, אבחון של אוטיזם. אותו דבר, אני חוזר, קיים גם במערכות של בריאות הנפש ששם הפסיכיאטר של הילדים הוא כמובן הדמות היותר דומיננטית בעניין. מהילדים הללו למעשה אנחנו יודעים, והייתה ועדה בין משרדית, שהוקמה לפני כעשר שנים, הוועדה של הסל המפורסם, והיא קבעה עוד אז, שילד עם הספקטרום האוטיסטי צריך לקבל טיפול ייעודי רחב. אנחנו אז אמרנו שהסביר הוא טיפול בסדר גודל של 14 שעות יעודיות בשבוע, מהן עשר נטו, ויש כל מיני דברים מסביב לזה. ואמנם, התחלנו, מערכת הבריאות כלומר, משרד הבריאות והשלוחות שלו התחילו לטפל בילדים הללו לאחר אבחון, אבל באופן הדרגתי, מפני שכסף מהאוצר למטרה הזאת זרם באופן איטי. ובשנה הזאת מדובר על 370 ילדים. אנחנו מקווים שבשנה הבאה נגיע למספרים הרבה יותר גבוהים, 500, 560 ילדים. ילדים שלא נכנסים למערכת הזאת, ואני אומר שוב, זאת מערכת בריאות שמתחת לגיל שלוש, בעצם הם אמורים לקבל טיפול במערכות התפתחותיות בקופת חולים, מקבלים או לא מקבלים זה נושא שונה.

מה שאמרת זה שהשנה 370 ילדים מקבלים את הטיפול הזה ממשרד הבריאות, רק 370.

כאשר יש הרבה יותר ילדים מאובחנים.

מה זה הרבה יותר, סדרי גודל?

סדרי גודל , אנחנו מדברים על לפחות 150 ילדים מאובחנים בכל שנתון, זה רק אחד לאלף כי יש 140,000 לידות בשנה. אם אנחנו מדברים על שנתיים שלוש ואחר כך, אז תעשו חשבון, אפילו שנתיים שלוש, כי חלק מהילדים גם מטופלים במערכות הבריאות עד גיל 4, 5, ו 6, אז אפילו לשני שנתונים זה 300 ילדים, אבל אנחנו לא מדברים רק על שני שנתונים. אנחנו מדברים על הרבה יותר.

אני לא הצלחתי לעשות את החשבון למרות שיש לי ראש מאוד מתמטי. אתה אומר שיש אחד עד שני ילדים לאלף. שכל שנתון זה בערך 140,000 ילדים. אחד לאלף זה מאה ארבעים ילדים, שניים לאלף, זה 280 ילדים. בהנחה שזה שלושה שנתונים, זה 280 כפול 3 זה 720.

אבל אני אומר לא כולם מאובחנים בגיל שבין שנה לשלוש, אבל לפחות יש 500 ילדים שאנחנו יודעים שהם עם האבחנה הזאת, ומתוכם את הטיפול הכוללני הזה מקבלים רק 370 היום.

אני מוכרחה לתקן כאן משהו. אני ד"ר דליה גלבוע ממשרד הבריאות. כשמדובר ב 370 ילדים אנחנו מדברים שזה כולל ילדים עד כניסה לבית הספר מהאבחון. זאת אומרת שזה לא הצמצום של עד גיל שלוש אלא יותר.

זה עד גיל כניסה לבית הספר.

עד כניסה לבית הספר.

יותר מכך, החלק הארי מתוך הילדים האלה הם גילאי שלוש עד שבע, הפעוטות מתוכם הם להערכתי שישים ילדים,

נתקדם הלאה. מעל גיל שלוש יש מסגרת אחרת לאותם ילדים.

אתם יודעים כמה ילדים יש שאובחנו שהם צריכים לקבל את זה והם לא מקבלים כיוון שאין תקציב?

אנחנו יודעים לפי הערכה של הביטוח הלאומי ברשומים שלהם, ושם מדובר ש 560 נכון היה לתחילת השנה עד גיל הכניסה לבית הספר. אנחנו מניחים שיש יותר מכיוון שחלק מההורים אינם פונים. אז בוא נאמר שיש 10 אחוזים יותר,

ביטוח לאומי לא מקבל את כל האבחונים,

ה 370 הם מתוך ה 560 ? אם כך אז יש כ 200 ילדים מאובחנים עם הגדרה ולא מקבלים, בגלל תקציב.

זה לא יהיה מדויק, כי חלק מהם הולכים לחינוך המיוחד. אני מניח שיש לך מספרים בחינוך המיוחד כמה ילדים ישנם מעל גיל שלוש.

אי אפשר לעשות את ההשוואה הזאת. אני לאה שקד מהאגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך. אי אפשר מפני שהאבחון הבריאותי והמערכת החינוכית פועלים על פרמטרים אחרים. יכול להיות ילד שקיבל אבחנה של אוטיזם או של בעיה בתקשורת והוא ילמד בגן רגיל ולא יגיע לחינוך המיוחד. לעומתו יהיו ילדים שילמדו בגנים והם לא קיבלו את הזכאות מהביטוח הלאומי.

השאלה שלי היא ברשותך, האם יש נניח בתוך ה 370 שמשרד הבריאות נותן, שחלק מהם מקבלים את זה אצלכם במסגרת החינוך המיוחד.

בהחלט יכול להיות מצב כזה.

איך מבחינים בין אלה שמקבלים ואלה שזכאים אך לא מקבלים?

המערכת החינוכית לא מתחשבת בזכאויות שיש לילדים אוטיסטים בגיל שרותי בריאות. חוק חינוך מיוחד מנתב ילד למערכת של אכיפה במיוחד על פי וועדת ההשמה שהיא ועדה סטטוטורית לכל עניין ודבר. וכאשר היא מאפיינת את אפיון החריגות היא לא זהה לדיאגנוזה של משרד הבריאות. למה אני מתכוונת? במעמד ועדת ההשמה עשויים להיות ילדים שיש להם אבחנה של אוטיזם או של בעיית תקשורת אבל שרמת החיקוי שלו, נאמר את זה כך, היא כזאת שהוא יכול להנות מגן ילדים מעוכבי התפתחות. ואז על פי האפיון של אותה ועדת השמה, ילד עם אוטיזם יכול או עשוי למצוא את עצמו בגן שהוא לאו דווקא גן לילדים אוטיסטים מפני שההשמה היא השמה לצרכים החינוכיים של הילד ואינו בהכרח בגין הדיאגנוזה שלו. ולכן, אף שאנחנו יודעים כמה ילדים יש לנו היום בכיתות לילדים אוטיסטים, זה לא אומר שזה מאה אחוזים של הילדים. עשויים להיות ילדים אוטיסטיים שיושבים בסוגים אחרים של כיתות כאשר איפיון החריגות הכיתתית נקבעת לפי רוב הילדים בכל שנה באותה מסגרת.

אבל אם הם בגנים רגילים הם מקבלים את הטיפול המיוחד שהם זכאים לו?

זה לא רק טיפול חינוכי כי התוספת או הטיפול לחוק חינוך מיוחד שהתחלנו ליישם אותו בספטמבר השנה הזאת, מדבר על פרק ד'. אחד שילוב, שילדים יכולים לקבל תוכנית שילוב מעבר לתוכנית הרגילה כאשר ועדה סטטוטורית אחרת מוועדת השילוב המוסדי קבעה שהילד הוא בר צרכים מיוחדים והנה הם גם ילדים אוטיסטיים שיכולים לקבל תוספת חינוכית וביניהם גם שירותי בריאות כאלה או אחרים שממומנים ישירות על ידי משרד החינוך. אין לזה שום קשר לגבי אותו טיפול בריאותי מקדם שחברי ממשרד הבריאות מדברים.

זאת אומרת שנחזור לפרופסור אור- נוי.

שמי עורכת דין ציפי נגל אדלשטיין ואני מנכ"ל העמותה לילדים בסיכון. אנחנו מעורבים בהפעלת גנים טיפוליים של 170 ילדים ליום, 24 גני ילדים ברחבי הארץ. מה שחשוב להדגיש זה שאותו טיפול פרה רפואי שמשרד החינוך מממן מדובר במקסימום של 3.4 שעות טיפול שבועיות שזה המקסימום האפשרי, ובדרך כלל משרד החינוך בגלל שהוא מחוייב באישפוז מתוך אותן 3.4 שעות בדרך כלל גם לא נותנים את ה 3.4 אלא 2.8.

3.4 זה חוסר ההתאמה שאמרתי לך בין עשר וחצי או 14 ל 3.4 . נגיד שאפילו כל ילד במערכת החינוך, בין אם הוא משולב, בין אם הוא בחינוך המיוחד, מקבל את ה 3.4, נצא מתוך הנחה שהוא מקבל את זה, עדיין יש חוסר התאמה בין עשר וחצי שעות לבין 3.4 שעות של טיפול יעודי.

ממשרד החינוך הוא מקבל בין עשר וחצי ל 14 שעות בה בשעה ששם הוא מקבל שלוש או פחות.

המטרה או ההגדרה של אותם שירותי בריאות שילדים מקבלים בבית של החינוך המיוחד הם ניתנים באספקט של תוכנית הלימודים שלהם. המשרד שלנו שמר מתוך אידיאולוגיה חינוכית או אם תרצו מתוך פרדיגמה חינוכית שאומרת ששירותי הבריאות שניתנים במסגרת חוק חינוך מיוחד הם תומכי למידה, תומכים באותם השירותים שבעצם לשמם הילד מגיע לגן הילדים או לבית הספר. הוא לא מגיע לבית הספר כדי לקבל שירותי בריאות כי המחוקק גם לא קיזז את השעות האלה משרותי הבריאות אלא הם חלק מתוכנית הלימודים, והדגש הוא חלק על תוכנית הלימודים, האישית של הילד.

מה שאת אומרת לי הוא שהעובדה שיש פער במספר השעות שילד מקבל בין מה שמשרד הבריאות נותן לבין מה שמשרד החינוך נותן, איננה בהכרח דבר רע, משום שמשרד החינוך בעצם מה שהוא מקבל הוא מקבל את זה כחלק של המערכת החינוכית שבה הוא נמצא וזה מספיק לו.

נכון. וגם אין פער כי סעיף 22 ב' לחוק חינוך מיוחד קובע ששירותי הבריאות שניתנים במסגרת חוק חינוך מיוחד אינם נחשבים לשירותי בריאות כמשמעם בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. כלומר שהמחוקק בחוק חינוך מיוחד אומר במפורש, זאת איזושהי הקצאה של שירותים שאין לה קשר ישיר לאותם שירותי בריאות. זה לא בא למנוע את השירותים שגם קודם לכן המערכת הבריאותית נתנה לילדים האלה. התוספת של שירותי בריאות. אגב, למה זה 3.4 ולא שלוש וחצי, כי 0.1 הוא שירות של רופא בתוך המערכת. זה לא מונע מאותו ילד שקיבל אבחנה של אוטיזם ללכת למכון להתפתחות הילד ולקבל שירותי בריאות. זה לא בא להחליף את זה, אלא אותו רופא שמצטרף לצוות הרב מקצועי, רואה את הפן הבריאותי לתוך המציאות החינוכית וילדים מגיעים לגני ילדים ולבתי ספר, קודם כל בשביל ללמוד קריאה וחשבון וכו', כאשר חלק מהזמן המוקדש למקצועות הבריאות, אגב הם לא ניתנים באופן ישיר לפי כפולות של 3.4 אלא הוא ניתן לגן הילדים. חלק מהטיפולים הם לאו דווקא קלינאי תקשורת או אותם המקצועות המסורתיים אלא דווקא הטיפול במוסיקה, תנועה שהמערכת הבריאותית לא כל כך נותנת אותם ואנחנו חושבים שלמשל, טיפול במוסיקה יקדם את החלק התקשורתי של הילד לא פחות מהקלינאות תקשורת.

לי זה נראה שיש כאן במידה רבה מאוד חוסר הלימה של המערכות השונות שהמדינה נותנת בעניין. אין כאן התאמה.

משנת הלימודים הבאה דברים ישתנו.

היה פה דיון לפני חודש עם כל אותם משתתפים שנמצאים היום,

בוועדה לפניות הציבור?

כן. עם שלושה חברי כנסת וכל החברים מכאן, והוחלטו דברים,

זה לא חוסר הלימה ומראש כאשר חוקקו את חוק חינוך מיוחד לא דיברו על הלימה. אולי על תיאור של שירותים שזה שני דברים אחרים לגמרי. השירות החינוכי לא אמור להגיע לאותה רמת שירות שמקבל הילד באמצעות המימון, לא אמור להיות שאותה רמת שירות שנותן משרד ממשלתי אחר יינתן באותה רמה של הלימה במשרד נוסף. כשהתחלנו ליישם את חוק חינוך מיוחד בנושא של שירותי בריאות היה 1999. אנחנו סך הכל נמצאים בשנה החמישית. לצורך הנושא הזה האוצר נתן תקציב נוסף כשהוא ידע ששירותי הבריאות כבר היו קיימים בתוך המערכת. אלא היכולת שלנו כמערכת חינוכית לשכנע את משרד האוצר, לומר שאנחנו זקוקים לשירותי בריאות בתוך המערכת החינוכית זה מפני שהייתה לנו איזושהי הסתכלות חינוכית בצרכי חינוך. הרבה מאוד מהשעות האלה הן לא מה שנקרא טיפול ישיר במובן שהילד מקבל את זה בתוך החדר הסגור מה שאנחנו קוראים בתוך קליניקה סגורה. אלא, במערכת החינוכית הילד יכול לקבל את אותו טיפול על ידי קלינאית תקשורת בסביבה הטבעית שלו.

אם אני מבין נכון, ואולי ד"ר גלבוע תבהיר את הדבר, אף על פי כן מאוד יכול להיות שאותו ילד שמקבל אצלכם את הטיפול הזה במסגרת הלמידה פלוס ה 3,4 שעות, באקראי הוא נפל אצלכם ולא נשאר במשרד הבריאות ששם,

אצלנו הוא לא נפל באקראי. אצלנו הוא זכאי בגין חוק חינוך חינם או חוק חינוך חובה. זה לא באקראי. בגיל שלוש המחוקק צריך לתת לו שירותי חינוך.

זה לא המחוקק, זו הממשלה. המחוקק כבר חוקק את החוק.

כן, אבל מגיל שלוש, אין מצב כמו במערכת הבריאותית שאנחנו נאמר אין לנו כסף, ובגלל שאין לנו כסף הילד נשאר מחוץ למערכת החינוכית. המדינה לשמחתי, מקיימת חוק לימוד חובה ומקיימת את חוק חינוך חינם, וכל ילד שעבר את הוועדה הסטטוטורית והופנה לחינוך המיוחד אין תירוץ כזה שאין כסף, כל כיתה שנפתחת נפתחת עם כל המשאבים.

כן, אבל זה בראייה הכללית. אני מדבר עכשיו על הילד. הילד שבמקרה נשאר במשרד הבריאות ולא התקבל למסגרת הזאת,

לא, ואומר לך גם מדוע לא. כי גם אם המכון להתפתחות הילד, ניקח לצורך העניין הזה את תל השומר. בתל השומר יש לנו 7 גנים. כ 5 גנים לילדים אוטיסטיים ועוד שני גנים התפתחותיים מסוג אחר. במכון להתפתחות הילד ששם הילדים מקבלים שירות בריאותי מקדם והיותם זקוקים למסגרת הבריאותית, המערכת החינוכית מביאה את שירותי החינוך המשלימים ושם גם אנחנו נותנים את ה 3.4 שעות. כשאנחנו פותחים גן בתל השומר לצורך העניין הזה או ברמת חן ויש שם חמישה גנים, כל גן כזה, על אף שהוא יושב בתוך מסגרת בריאותית, המסגרת הלימודית מקנה לו את אותה תוספת בריאותית כחלק מהראייה החינוכית אז כך שאין מצב כזה שמישהו נמצא במקרה פה או שם.

תודה רבה. ד"ר גלבוע אני חוזר אלייך, בבקשה. ואולי תאמרי לנו בכל זאת היכן הבעיות הקשות כאן.

אולי כדאי לשאול את ההורים שהיו פה בפעם הקודמת.

אני מבינה שזה מידע הכרחי בשבילך שמשנת הלימודים הבאה חל שינוי. האוצר תיקצב את כל 560 הילדים, בין שנמצאים בגנים של החינוך המיוחד ובין שהם בגנים הרגילים, יש לכל ילד הזכות לטיפול בריאותי מקדם. אלא מה? שאם אנחנו קבענו באופן מקצועי סל של 14 שעות שהן הטיפול שמגיע לילד, שזה המינימום ההכרחי, בא האוצר ואמר, עד לגיל שלוש היות שהם אינם בגן יהיו 14 שעות. מעל גיל שלוש אנחנו לא ניתן גם את הטיפול שהוא חושב בטעות לדעתי, ולדעת אנשי מקצוע רבים, ואני שמחה לשמוע שגם בחינוך חושבים כך, שזה היינו הך. שלוש וחצי השעות האלה של החינוך שהוא מקבל, אנחנו נוריד, החליט האוצר, מ 14 שעות. והתיקצוב לשנת הלימודים הבאה יהיה רק על עשר וחצי שעות לכל ילד מעל לגיל שלוש. שזה אומר ירידה מאוד משמעותית ברמת הטיפול, וזו בעיה מאוד גדולה.

המשך הבעיה. נוכח הורדת הטיפול והתעריף בשנה הבאה יש גם בעיה שאגב, כל מה שלאה שקד אמרה זה נכון במפורש ואין ספק שיש הבדל מאוד גדול בין הטיפול הבריאותי פרופר, לבין הטיפול החינוכי. הבעיה היא שההלימה של כל מי שמגיע לגן תקשורתי יקבל אותו טיפול, את אותו סל של משרד החינוך במסגרת שירותי חוק חינוך מיוחד, ובנוסף לזה את הטיפול הבריאותי שמשרד הבריאות מכיר בו. הבעיה היא שהיום ישנם גנים תקשורתיים שבחלקם יש רק את הסל הזה הפרה רפואי של משרד החינוך, וגנים תקשורתיים שיש בהם גם את זה וגם את הטיפול הבריאותי, ואז נוצר מצב, שבאותה מערכת חינוך חלק מהילדים מקבלים 3.4 שעות פרה רפואיות של טיפול בריאותי תומך חינוך ויש מקבלים שמקבלים את זה פלוס שעות נוספות.

באותו גן?

לא באותו גן.

באותה שכונה?

בתל אביב למשל, יש גנים שמקבלים שעות טיפול יחד עם המערכת הבריאותית ויש גן אחד שהם מקבלים רק את השעות של החינוך המיוחד, למרות שזה גן תקשורתי. לכן בתל אביב זה מאוד בולט כי קיימים כל הסוגים של גנים. אם ניקח את הגן בראשון לציון למשל, זה גן רק של 3.4 שעות אבל זה גן תקשורתי של ילדי PDD. אחת הבעיות שהיא בעיה של הסדר בין משרדי למעשה, שכשמשרד האוצר קבע את התעריף של אותו סל טיפולי של 14 שעות, הוא קבע את התעריף כאשר הוא קבע שמתוכו משרד הבריאות ישלם את הסכום החודשי שהוא מעביר וההורים ישתתפו לצורך אותו סל, ישתתפו בסכום של 800 שקלים לחודש.

אנחנו ניסינו לגבות את זה בגנים כי משרד האוצר הגדיר שההורים צריכים להשתתף, ניסינו לגבות את הסכום עד שמשרד החינוך בא ואמר, סליחה, במערכת החינוכית שלנו אנחנו לא מאפשרים את הגבייה. במערכת של חוק חינוך חינם זה לא אפשרי. לכן נוצר מצב שאנחנו השלמנו את הפער שמשרד האוצר החליט שהוא צריך לבוא מהשתתפות ההורים. מבחינתנו זה לא סל של חינוך מיוחד. זה סל יחידת תפריט מופרדת שנמצאת בתוך הגנים החינוכיים אבל זה יוצר בעיה מבחינה תקציבית. וכאשר באים ומקצצים את הסל עוד בשנה הבאה, בוודאי שזה לא מאפשר לתת את הסל כי גם לא מאפשרים לך לגבות וגם מורידים את התעריף. כמובן שמי שיוצא ניזוק הם הילדים באופן ישיר.

אני רוצה רק לחדד את הסיפור ולהבהיר עד כמה הדברים סבוכים ולא בהכרח בגלל שחסר כסף, פרט להשתתפות של ההורים. חוק חינוך מיוחד קבע שילדים אוטיסטים ילמדו במערכת הגנית מהשעה 8 עד 5. לכאורה, כמו שהמערכת הבריאותית מציעה, שילדים יקבלו את הטיפול הבריאותי מחוץ למערכת הגנית, היא לא סבירה מבחינה זאת שאם הילד צריך לקבל במכון להתפתחות הילד או להגיע לאיזשהו מרכז רפואי ולקבל את ה 10 או את ה 14 שעות, זה אומר שהוא יעדר מגן הילדים לפחות 3 פעמים בשבוע, כי אחרת הטיפול הוא חסר משמעות. מצד שני, לא יכול להיות מצב, כמעט רוב רובם של הגנים במדינת ישראל הם רישמיים שעובדיהם הם עובדי מדינה. אומר משרד האוצר בשיתוף עם משרד הבריאות, לא רק שכל ילד שמקבל את הטיפול הבריאותי צריך שלהורה שלו יהיה לפחות 12,000 שקלים בשנה, מה שמערכת חינוכית אינה עובדת בשפה כזאת, אלא העובדים לא יהיו עובדי מדינה אלה יתנו את הכסף באמצעות עמותות, שלא לדבר על זה שגם לא יוציאו מיכרז לעמותות האלה. ואז יווצר מצב שבאותו גן ילדים שיש בו 8 ילדים, הורה אחד יירשם בעמותה לסיכון, הורה שני יהיה חבר אלו"ט, השלישי יהיה חבר באני לא יודעת מה. ואז, זה משבש את המערכת החינוכית לשמה הוקמו גני הילדים במדינת ישראל. לנו למערכת החינוכית אין לנו בעיה שהטיפול הבריאותי המקדם יינתן מחוץ למערכת החינוכית, אין לנו בעיה עם זה. אם מישהו מצפה שאותה מערכת בריאותית תיכנס לתוך המערכת הגנית של מדינת ישראל, כמו שאנחנו קונים שירותי בריאות ממשרד הבריאות, אנחנו מצפים שבהמרה תקציבית משרד הבריאות יקנה את השירותים מאיתנו, הוא יכול לפקח עליהם, והעובדים יהיו עובדי מדינה.

מה קורה עם ילדים שצריכים ללכת באמצע השעות שלהם בגן לטיפול בריאותי במרפאה? הם מזדכים מבחינה חינוכית? למה זה שונה?

אני אומר לך למה זה שונה. הילד נניח, שהוא ילד עם CP או משותק מוחין. קודם כל יום הלימודים שלו מסתיים בשתיים וחצי ולא בחמש. דבר שני, הוא יבוא למכון להתפתחות הילד פעם או פעמיים בשבוע ולכל היותר הוא יקבל תוספת, פרופסור אור נוי תתקן אותי, שעה או שעתיים בשבוע. יבוא פעמיים בשבוע לטיפולים. זה לא המצב כי דווקא הילד האוטיסטי במערכת החינוכית קיבל העדפה והוא לומד עד חמש. אם בחמש הילד עוזב את המערכת החינוכית שלשם באו ללמוד והוא צריך להגיע למכון להתפתחות הילד, הוא לכל היותר יגיע בשש בערב והוא צריך לקבל 14 שעות טיפול. גם אם הוא יקבל רק 10 שעות טיפול, זה אומר ששלוש עד ארבע פעמים בשבוע הוא ייעדר מגן הילדים ויוצר איזשהו מצב שההורה יצטרך להחליט אם הוא רוצה טיפול בריאותי מקדם או שהוא רוצה מערכת חינוכית. אם מישהו רוצה להיכנס לתוך המערכת החינוכית, אומר משרד החינוך, זה יהיה בכללים של משרד החינוך, שעובדים יהיו עובדי מדינה, שלא יגבו מהורים כסף כי זה נוגד את חוק חינוך חובה, וזה יהיה בכללים שעדיין הגננת היא מנהלת את הגן. ולא יכול להיות שמערכת אחת תפלוש דרך מערכת שנייה, כאשר העובדים שלה מנוהלים על ידי איזשהן עמותות שלא מתואמות עם המשרד.

בעניין הזה ברור לי לגמרי שישנן גישות שונות למשרדים ואין תיאום ביניהם. אני רוצה בכל זאת לשמוע את ההורים. נמצאים איתנו כאן מירב ושי, מי מכם רוצה להציג את הדברים? בבקשה שי.

אני חייב להגיד שאנחנו בחודשים האחרונים די לומדים את הנושא ואנחנו רואים את זה כך. בעצם יש כאן שני מעגלי טיפול ובשניהם יש בעיות מבחינת התשומות שניתנות. קודם כל המעגל שהיום אני חושב שהוא הכי חשוב, ואני מאוד מסכים בקטע הזה עם לאה, זה המסגרת הגנית. לא חשוב משרד החינוך או משרד הבריאות אבל בעצם שם קורים הדברים, שם הילד נמצא שעות רבות. כאשר הטיפול ניתן שם יש קשר בין המטפלים, בין הצוות הפרה רפואי לבין הגננות ושם הטיפול הוא הכי אפקטיבי. מעבר לזה שהילד הולך אחר הצהריים לקלינאית שזה מצויין וזה חשוב, אבל בגן זה החלק החשוב ופה אנחנו רואים את הפערים המאוד גדולים. גם במערכת הבריאות, אנחנו מדברים על פערים בין 10 או 13 שעות לבין 3 שעות, וגם במערכת החינוך ששם זה הרבה יותר גרוע, כי בעצם אלו גנים התפתחותיים שיש שם ערבוב של ילדים ומה שהילדים מקבלים שם הוא רחוק מאוד ממה שהם צריכים לקבל אפילו לפי התקנים שהם מדברים. ורק כדי לתת דוגמא אז בעצם אם מדברים על 3, 4 שעות שבועיות, מגיעים לזה רק אם לוקחים בחשבון שיש קלינאית שעובדת עם כולם ביחד וסופרים לכל הילדים את השעות ביחד.

שזה יוצא רבע שעה לילד.

הטיפול הפרטני הוא משהו כמו רבע שעה בשבוע, שיהיה ברור. ניקח את הכל ביחד, את המטפלת בחיות ואת הנגינה ביחד, ילד מקבל טיפול פרטני בממוצע, שעה בשבוע.

שעה בשבוע?

הדגש הוא על הפרטני. כאשר המערכת החינוכית חושבת שאם הילד צריך טיפול פרטני או קבוצתי הוא חלק מתוכנית הלימודים שלו ולא חלק מהקצאת השעות. חלק מההורים, במקרים מסוימים בצדק או לא, חושבים שרק הטיפול הפרטני הוא הנכון לילד שלהם. המערכת החינוכית עובדת לפי כללי משחק אחרים שהם מערכתיים. אני לא יודעת אם הילד שלכם יושב בגן לילדים אוטיסטים,

לא.

אז זאת הנקודה וזה מה שניסיתי גם לומר קודם. בוועדת ההשמה במקרה הזה, הילד לא יושב בגן לילדים אוטיסטיים,

אז הילד שלכם, מה שמו?

נועם,

הוא אובחן כ PDD אבל הוא אובחן באמצע השנה.

אז נועם, בן שלוש וחצי נמצא בגן רגיל,

לא. הוא נמצא בגן של החינוך המיוחד שהוא גן הטרוגני שמתוך 11 ילדים בערך 4 ילדים הם עם הבעיה הזאת ו 7 ילדים עם מגבלות אחרות. אני רוצה להסביר מדוע הם מגיעים לשם. יש לזה שתי סיבות. קודם כל מפני שתהליך האבחנה הוא ארוך והוא לא חד משמעי, כלומר כשמזהים בעיית התפתחות אבל ששמים את החותמת באיבחון רפואי שזה PDD ולא בעיה אחרת, לפעמים לוקח זמן רב וכשהוא התחיל את הגן, היה ברור שיש לו בעיה אבל לא היה ברור שזה PDD. הסיבה השנייה, ופה אני רוצה להביא לדוגמא את הילד שלנו שהוא חלק מקבוצה משמעותית מתוך הילדים האלה זה ילדים שמוגדרים בתיפקוד גבוה, הווה אומר, הם נקראים בתוך המחלה הזאת של PDD ואוטיזם, אבל חלק מהתיפקודים שלהם הם תקינים. חלקם אינטליגנטים, חלקם סובלים רק מחלק מהסימפטומים של אוטיזם, חלקם חברתיים או מדברים וסובלים רק מחלק מהבעיות.

לנו יש התלבטות מאוד קשה כרגע להחליט אם להעביר מהמערכת הזאת למערכת הבריאות מהסיבה שהמסגרת הזאת מצויינת לילדים האלה כי הגן הוא הטרוגני, יש שם ילדים עם בעיות אחרות אבל יש שם מסגרת חברתית והם מתקשרים. בזמן שבגן התיקשורתי, גם אם הוא משופע באמצעים, זה לא טוב לילדים שהם עם PDD או PDD בתיפקוד גבוה, מהסיבה שיש הרבה אמצעים אבל הילדים הם אוטיסטים והם לא יכולים להתנסות בתקשורת עם ילדים אחרים.

יש פחות עם מי לתקשר.

וההחלטה היא מאד קשה בין שתי בחירות לא טובות,

לא הייתי אומרת לא טובות כי הגן שהוא נמצא בו הוא מצוין.

שתי בחירות טובות. סך הכל לגבי מה שמצוי, בכלים שבהם החברה יכולה להעמיד לרשות הילדים זה שתי בחירות סבירות שצריך לבחור ביניהן.

המיטבי בעניין הזה הוא שהילדים שנמצאים במסגרת הזאת לא מקבלים סל סביר שהיה מאפשר להם גם להיות במסגרת הזאת וגם לקבל לפחות חלק מהטיפולים.

אבל שמת לב שי להערה של לאה, שמאוד יכול להיות שהטיפול הסביר שאתה מגדיר, על ידי בעלי מקצוע הוא, שהילד יקבל חלק מהטיפול הזה באופן קבוצתי ולאו דווקא באישית או פרטני.

כשהדגש על החינוכי מפני שהמערכת הבריאותית עובדת בפרדיגמה אחרת ולכן זאת דוגמא מצוינת של גן לילדים מעוכבי התפתחות. יום הלימודים מסתיים באחת ועשרים, הוא לא מסתיים בחמש, בגלל שהוא מוגדר כגן לילדים מעוכבי התפתחות, הוא בדיוק נועד לילדים שעדיין לא יודעים בדיוק מה יש להם, שרואים איזשהו איחור התפתחותי אבל הוא לא ממוקד.

נועם שלהם הוא כן מאובחן ב PDD.

כן, אבל האיבחון היה רק לפני חודשיים. במערכת החינוכית הוא נשלח וקיבל זכאות לחינוך מיוחד בגן לילדים מעוכבי התפתחות, ואני מוכרחה לומר, אני שמחה שאתם מרוצים מהמערכת אבל ועדת ההשמה פעלה נכון. כי היא נתנה לו זכאות לחינוך מיוחד, אבל לא בדיוק הלכה והדביקה לו סטיגמה עד שהמערכת הרפואית לא עברה. אם הילד יישאר במערכת הזאת, יום הלימודים מסתיים באחת ועשרים ולא בחמש כמו בגן ילדים אוטיסטיים. נועם הוא הדוגמא הקלאסית שילד שזכאי לטיפול בריאותי מקדם, שיש לו את האבחנה של האוטיזם ויכול לקבל אותו באמצעות המערכת הבריאותית והוא באמת יכול להגיע אחר הצהריים למכון להתפתחות הילד, אלא אם כן לחלופין מישהו יאמר שעד אחת ועשרים מישהו יממן את משרד החינוך ויינתנו תקציבים למרות שאני לא בטוחה שזה תמיד המודל הנכון.

אוקי. שי תשלים בבקשה את דבריך.

בוא ונשים את זה במספרים. מה שהגן הזה מקבל. הוא גן הטרוגני יש בו 11 ילדים. קרוב ל 40 אחוז ילדים עם PDD , הוא מקבל יום וחצי בשבוע של קלינאית תקשורת שזה 7, 8 שעות, הוא מקבל עוד חצי יום או יום של מרפאה בעיסוק, זאת אומרת איך שלא נחבר את זה ביחד, אנחנו לא מגיעים, אולי מגיעים ל 3,4 שעות האלה או 2,8 שעות.

הסל במערכת החינוכית הוא לא לפי ילד, הוא סל לפי איפיון החריגות הכיתתית. ומאחר והילד יושב בגן לילדים מעוכבי התפתחות, אז אם שמתם לב, יום הלימודים הרבה יותר קצר, אין חופשות במהלך שנת הלימודים רק בחודש יולי, והסל הוא 2.4 שעות במקום 3.4 שעות.

אם כך מה שווה האבחנה בו כילד מעוכב התפתחות שזכאי?

הוא זכאי ל 2.4 שעות שירותים.

ההורים בוחרים את המסגרת,

מה זה בחרנו? אנחנו באמצע השנה, חצי שנה של טיפול בילד יכולה להשפיע בגיל הזה המון. בחצי השנה הזאת אנחנו לא בחרנו. לא יעבירו אותו עכשיו באמצע השנה וזה גם לא טוב לו. חצי שנה זה זמן רב והוא אינו המקרה היחיד שמאבחנים באמצע השנה. וגם בסוף השנה, הבחירה שלי היא לשים אותו בגן עם ילדים שהוא יכול לתקשר איתם, זה לא אומר שהוא אינו יכול לקבל את הטיפולים שמגיעים לו. נועם יכול, ויכול להיות שלא, להיות ילד ככל הילדים יום אחד. לא יודעת. זה מאוד מבלבל.

יש בעיה קצת להורים להפנים ולקבל, ודרך אגב, יש אחוז גדול מאוד של ההורים שהתהליך הוא מאוד ארוך, עד שהם מוכנים להשלים עם זה והילדים נפגעים כי לא מאבחנים אותם.

מה שאתם מתארים פה זה מאוד אנושי, אבל המדינה מחוייבת לתת לילדים האלה את מה שמגיע להם על מנת למצות את מקסימום היכולת שלהם. זה הגיל הקריטי.

וזה שהוא מקרה יותר קל, ולא רק הוא, זו לא סיבה שלא לטפל בו בצורה המקסימלית שאפשר להגיע איתה מאוד רחוק.

עכשיו הנקודה השנייה היא הטיפולים במסגרת הקופות ודיברו על דברים מאוד אופטימיים, מה יקרה אם הילדים יצטרכו לצאת שלוש פעמים בשבוע באמצע הגן. אז בואו ונדבר מה הזכאות בקטע הזה. יש פה למעשה מחלוקת בין משרד הבריאות לבין הקופות. ישנה איזושהי זכאות שמדברת על 54 שעות שנתיות, זאת אומרת טיפול אחד פרה רפואי בשבוע, ומתוכו עד 27 טיפולים בשנה, זה סוג אחד, זאת אומרת, אם ילד צריך קלינאי תקשורת בעצם הזכאות היא ל 27 טיפולים שנתיים, נגיד ממוצע של טיפול בשבועיים. גם הקטע הזה אם הוא מתקיים זה רק בחלק קטן מפני שיש מחלוקת בין הקופות לבין משרד הבריאות האם זו מחלה סומטית או משהו כזה. אני ראיתי מכתב של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר ברנוביץ, שאומר, שמבחינת משרד הבריאות הקופות מחוייבות וחייבים לתת את הטיפול הזה, והורה שאינו מקבל את הטיפול הזה מוזמן לפנות למבקר וכו', שזה לדעתי לא פעולה נכונה כי אם משרד הבריאות חושב שהילדים זכאים אז צריך לכפות את זה בצורה מערכתית ולא לשלוח כל הורה בנפרד להגיש תלונה. אין ספק שהקטע הזה הוא חשוב והוא גם מעט מדי. כי חלק מהילדים מאוד חשוב לוודא שיקבלו את הטיפול הפרטני, ובוודאי אם יש את הנושא של ההתנגשות בין זה שהוא גם נמצא בידיים של משרד החינוך. לפעמים גם עומדת מאחורי זה הטענה שאם הוא כבר, נמצא בחינוך המיוחד, כביכול אמורים לקבל את הטיפולים שם ואז הקופות פטורות. למעשה אנחנו יוצאים די קרחים בקטע הזה. נועם קיבל מעט מאוד. אנחנו קיבלנו 15 טיפולים לפנים משורת הדין מבחינת הקופה, אישרו לנו אותם בוועדת חריגים, זה לא קל לקבל אפילו את הזכאות המינימלית.

אתה כתבת לרב מלכיאור שהיה היושב ראש הקודם של הוועדה שיש הסכם מוזר בין משרד הבריאות לבין משרד החינוך שלפיו קופות החולים פטורות מזכאותם של הילדים.

זה חוזר מנכ"ל ממשרד החינוך שאוסר על המטפלים בגנים להפנות את הילדים לקופות החולים.

לא קראתם את החוזר נכון. חוק חנוך מיוחד שציטטתי קודם, בסעיף 22 יש מה שנקרא שמירת דינים. גם בחוק ביטוח בריאות ממלכתי וגם בחוק חינוך מיוחד. מאחר וחוק חינוך מיוחד נחקק לפני חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אבל נדחה בחוק ההסדרים למשך 9 שנים, אמרו קופות חולים בזמנו, מאחר וחוק חינוך מיוחד נחקק ב 1988, כל ילד שיגיע לחינוך המיוחד לא יקבל שירותי בריאות. הלקונה הזאת בחוק תוקנה בסעיף 22 ב' שאומר, ששירותי בריאות שינתנו במסגרת חוק החינוך המיוחד, לא יחשבו כשירותי בריאות כמשמעם בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. ואז, אחרי תיקון הלקונה, קופת חולים כללית עתרה לבג"ץ. הבג"ץ היה נגד משרד הבריאות, משרד האוצר ומשרד החינוך בסדר הזה, ואמרו שאם אכן לילדים זכאים גם במסגרת היותם במערכת חינוכית וגם כמערכת בריאותית, אתם עכשיו משרד האוצר תתנו תוספת תקציבית נוספת. ובבג"ץ נאמר להם חד משמעי, שקופת חולים כללית היו לה שירותי בריאות לאוכלוסייה הזאת גם קודם לכן, ולא רק זה אלא שהם קיבלו את התוספת השנייה והגדילו את הגילאים מגיל 6 עד 9, כי קודם זה היה רק מגיל 0 עד 6. אבל, השופטת דורנר שישבה בבג"ץ פנתה למשרד החינוך ולמשרד הבריאות ואמרה שההורים מבולבלים והם אינם מבינים בעצם את אותו דיון שמתקיים היום, היינו, מה זה לתת שירותי חינוך במסגרת החינוכית ומה זה לתת שירותי בריאות בקופת חולים, וביקשה שנבהיר לציבור במה מדובר.

אז יצא תיקון לחוזר מנכ"ל תש"ס 8 א' שמסדיר את אספקת שירותים פרה רפואיים במסגרת החינוכית. סעיף 6 תוקן בשנת הלימודים תשס"ב ונאמר שם, שכל גוף יקבל את ההחלטות במסגרת המטרות שלו. ומשרד החינוך התחייב לא להפנות ילדים לקופת חולים כשהדגש הוא בגין רכיבים חינוכיים. כתוב שם בהדגשה. כלומר בגין תוכנית לימודים אישית לקופת חולים. כי מה קרה? לקופת חולים שגם היא חיה על משק סגור וגם משרד החינוך, היה איזשהו מצב של טרטור הורים. קבעו מטרות מאוד יפות, קבעו לילד עשרים מטרות חינוכיות והמערכת החינוכית אמרה, אין לי כסף אז אני לא אחראית על הביצוע שלהם. ואז הוא נתן את ה 3.4 או 2.4 שעות, ושלח את הילד לקופת חולים עם פתק שהם יבצעו שם את המטרות החינוכיות. זה התיקון בחוזר מנכ"ל.

בית המשפט העליון פטר את קופות החולים?

לא פטר. רק שההורים שמצטטים את התיקון בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך שאסרנו להפנות ילדים לא למשרד הבריאות בשביל שהילדים יקבלו טיפול, אלא בגין רכיבים חינוכיים, כי היו מקרים מאוד מוזרים שילד לא למד לכתוב והיו שולחים אותו לקופת חולים, הילד יש לו בעיה גרפומוטורית, הוא לא יודע לכתוב, אתה קופת חולים עכשיו, תמלא את המטרה החינוכית, שהייתה כתובה בתוכנית הלימודים האישית שלו. זה פסק. ואומר, אם משרד החינוך במסגרת תוכנית הלימודים האישית שלו קבע שהמטרה החינוכית היא ללמד אותו לכתוב, שיהיה אחראי על המטרות שלו והוא ייתן דין וחשבון להורים על המטרות החינוכיות.

אגב, לא מזמן פתחנו בגוש דן מאה תיקים של ילדים בקופת חולים מכבי, וניסינו לבדוק את עצמנו האם קופת חולים עושה את מה שמוטל עליה ומצד שני גם האם משרד החינוך במסגרת המשאבים שלו עושה את המוטל עליו. ומצאנו לא מעט מקרים שתיקנו את תוכנית הלימודים האישית של הילד, מפני שהילד הופנה לקופת חולים מכבי פעמים רבות על ידי הגננת, כשהמטרה הייתה חינוכית. ואז תיקנו את עצמנו. אנחנו לא אומרים שכל גננת במדינת ישראל אכן מבצעת את עבודתה כמו שצריך. אני רוצה להאמיו שזו גישה תהליכית. ושלפחות משרד החינוך מדבר על שקיפות. כל כיתה שנפתחת, נפתחת עם מספר התלמידים שידוע לנו לקראת ה 1 בספטמבר, מה שמגיע באמצע שנת הלימודים, הרי התקציב הוא תקציב סגור. אבל המחוייבות היא, תוכנית הלימודים האישית של הילד נמסרת להורים ביד. ובתוכנית הלימודים האישית נאמר מהי המטרה החינוכית שאותה אנחנו מנסים להשיג, והאמצעים חייבים להתמלא על ידי אותם המשאבים שמוקצים לגננת בגן ובלי רכיבים אלה אי אפשר לשלוח לקופת חולים.

תודה רבה. הדוברת הבאה, שמך בבקשה.

שמי רותם חלילי אני נציגת קלינאיות התקשורת. יש שני דברים שאני רוצה להגיד. אחד, ילד עם הפרעות בתקשורת, יש לו בעיות בתקשורת ויש לו בעיות שפתיות, בעיות של הבנת השפה, השימוש בשפה של התפתחות שפה. זה איזשהו משחק טרמינולוגי להגיד אם אנחנו צריכים טיפול שפה אם זה בגלל סיבה חינוכית או בגלל סיבה רפואית. זה בגלל קושי בסיסי ואמיתי בהתפתחות השפה והתקשורת. זה דבר אחד. וכשמורידים את זה ומסתכלים באמת מהמקום של הילד ומהצורך האמיתי שלו בטיפול, אז זה טריקי קצת לשאול אם השאלה היא בעיני חינוכית או בריאותית. השאלה היא שאלה של הקשיים האמיתיים שלו. הדבר השני הוא,

למה צריך להפריד, רותם?

אני עונה ללאה, שכשמפנים ילד לצורך בטיפול אז צריך לשאול מה הסיבה. הסיבה היא הקושי השפתי שלו, והצורך שלו להתקדם ולקבל מענה טיפולי לבעיות שלו בשפה ובתקשורת.

אז מה שאת אומרת בעצם, זה שמאחר והבעיה היא בעיה משולבת של הילד, גם הטיפול הוא טיפול אחיד לגבי אותה בעיה. זה נכון? אני לא רוצה ליפול בטעות מקצועית.

הדגש הוא לא על הביצוע אלא על המטרה, והמטרה במערכת החינוכית היא תמיד מטרה לימודית.

בפועל אין הבדל אצל ילדים עם בעיות תקשורת בין מטרות חינוכיות למטרות בריאותיות.

רותם תשלימי את דבריך.

הדבר הנוסף שאני רוצה לחדד הוא שקלינאיות תקשורת בתוך מערכת החינוך אכן תפקידן לעבוד בתוך מערכת החינוך ויש בעיה קשה שהקצאת המשאבים כיום לא נותנת שעות. לא להדרכת הגן ולא לתצפיות בגן, ובעצם הקלינאיות מתוקצבות רק לעבודה פרטנית עם הילדים. וכשמסתכלים על עבודה מערכתית בתוך גן, החלקים האלה חסרים מאוד, בעיקר עם הילדים בתוך הספקטרום התקשורתי שבעצם הקלינאית לא מתוקצבת ואין לה שעות לקחת את מה שהיא עושה או פרטנית או קבוצתית עם ילדים, ולהכניס את מה שהיא עושה לתוך הגן ואת המטרות הטיפוליות לתוך הגן ולהדריך את הצוות וזה דבר שצריך גם להיעשות.

תודה רבה. הדוברת הבאה, בבקשה.

שמי תמי יונה ואני יושבת ראש אירגון אלו"ט בירושלים. אני אמא לילד בן 12, הוא כבר גדל מאז שהייתי פה באותן בעיות כשהוא היה בן שלוש. הייתי פה כשהוא היה בן שלוש ומאז הרבה לא השתנה. לילדים אוטיסטים בתפקוד נמוך וגם גבוה, הסך הכל של שלוש וחצי שעות טיפולים פרה רפואיים שזה הטיפולים האפקטיבים, מתוך השלוש וחצי שעות ירד להדרכה כך שבפועל הילדים קיבלו 2.9 שעות. אני מקבלת מתוך ניסיון של 8 שנים עם הילד שלי ועם ילדים אחרים, אני מקבלת את זה שהצוות המקצועי הוא הקובע. הכיתה מקבלת את סך הכל השעות כפול מספר הילדים והיא קובעת את התוכנית, מי צריך יותר קבוצתי, מי צריך זוגי, אינטרקציה. ואני סומכת על הצוות המקצועי שבא ואומר לי, הילד צריך פרטני, ולמרות שלילד שלי מגיע שלוש שעות, אבל הוא בא ואומר לי, תראי אבל אני לא אתן לו שלוש שעות פרטני. אני אעשה את זה עם עוד ילד, אני אעשה את זה בשילוב עם ילדים רגילים, אני אעשה את זה קבוצתי. את זה אני מקבלת. דבר אחד כולם הסכימו. ששלוש שעות שעד עכשיו כל הילדים קיבלו, זה לא מספיק. זה לא מספיק אפילו לשמור את מה שיש.

סליחה שאני מפסיק אותך בנקודה זאת, משום שמה ששמעתי קודם זה שנקבע שמספר השעות ההכרחי, הבסיסי הוא 14 שעות.

אלו"ט פעלה רבות בשנים האלה וסוף כל סוף, לא מזמן העביר תקציב של 4 וחצי מליון שקלים למשרד הבריאות.

10 וחצי שעות מתוקצבות.

בואו נעשה סדר . מספר השעות הבסיסי שנקבע משיקולים מקצועיים לגמרי שילד זקוק לו במצב הזה הוא 14 שעות.

תרשה לי לדבר כלקוחה ולא כבעלת עניין. עד היום את ה 14 שעות האלה קיבלו מעט מאוד ילדים במדינת ישראל.

השנה קיבלו את ה 14 שעות 370 ילדים. אחד לאחד.

תמי, תקשיבי לד"ר גלבוע.

בסך הכל גן אחד בירושלים קיבל את זה.

אבל יש ברחבי הארץ 370 ילדים, גן לגן ושם לשם.

בואו נאמין שמה שנמסר לנו זה נכון.

היו שני דברים שהבטיחו לנו בוועדה הקודמת שאני מקווה שהם התקדמו. אחד, הנושא של קופות החולים שיפסיקו לטרטר את ההורים. הם אמורים לתקצב מספר טיפולים בשנה, שההורים אמורים לבוא אחרי הצהריים להביא מטפלים פרטיים והם אמורים להשתתף בזה. ועם זה כולם הסכימו וזה עדיין קיים שקופות החולים מטרטרות את ההורים ולא נותנות להורים. הבעיה השנייה, הבטיחו לנו שמספטמבר הקרוב אחרי שמשרד הבריאות ומשרד החינוך יישבו ויעבדו ביחד, כל הילדים יקבלו סך הכל 14 שעות.

560 ילדים יקבלו וזה עדיין לא כל הילדים.

זה תוקצב וזו הבעיה. זו טעות. הילדים המזוהים, 560 יקבלו מתוכם, 66 ילדים שהם מתחת לגיל 3 האוצר תיקצב על 14 שעות. כל שאר הילדים יקבלו לא 14 שעות אלא 10 וחצי שעות. מצד אחד אנחנו מאוד שמחים שיש הרחבה על כל הילדים. אבל אנחנו בוכים על כך שחלק מהילדים, הגדולים מעל גיל 3, לא יקבלו את ה 14 שעות. איך מחולקות השעות. על פי הוועדה המקצועית שנקבעה בזמנו ייקבע סל שירותים של 10 וחצי שעות טיפול ישיר בילד ובמשפחתו לפי צרכיו ומצבו שזה כולל טיפול של רופא, טיפול פסיכולוג, טיפול של כל הדברים הפרה רפואיים האחרים, טיפול בתקשורת, בתנועה, במוסיקה. ריפוי בעיסוק וכו'. לפי הצרכים. אבל, כל ה 3 וחצי שעות האחרות נדרשות כדי שיהיה דיון על הילד. במצבו הרי משנים את התוכנית אחת לשבוע אפילו, וצריך לשבת ולראות מה מצבו, מה נדרש וגם לתת הדרכה, שכאן הוזכרה כדבר מאוד חשוב, היות שמדובר באוכלוסיה שהיא הלקויה ביותר בין הילדים וקשה מאוד למטפלים להתמודד איתה. מה שמחזיק אותם ומגבה אותם והם לא בורחים מהעבודה מייד זה ההדרכה. הם מבינים מה הם עושים, הם יודעים, יש להם את התמיכה המקצועית. לכן, ה 3 וחצי שעות האלה שהורידו מאיתנו הן בעיה מאוד קשה.

ואני רוצה עוד להוסיף על הבעיה. היום יש לנו עוד הרבה מסגרות. יש לנו מסגרת למשל של בית מילמן בצפון. שם הילד מגיע, לא ארבע פעמים ולא שלוש פעמים, מספיק שהוא מגיע פעמיים כדי לקבל את הטיפול, את ה 10 וחצי שעות באופן ישיר. אז הוא צריך להגיע פעמיים בשבוע. הילד הזה לא מקבל אחר כך בחינוך, חלקם גם לא בחינוך מיוחד אלא בחינוך רגיל. ואז באו המטפלים ואומרים, אנחנו מתמוטטים, מפני שאין לנו את האפשרות לתת גם את ההדרכה מעבר לכך. מה עוד, אם אני מוסיפה את כל הבעיות כעת וכוללת במכלול אחד, שה 800 שקלים שהאוצר הוריד מהתקציב שהוא קבע לנו, בכלל לא יכולים לגבות אותם ברוב המסגרות. יוצא אפוא, שמי נותן את השירות יתמוטט, ובסופו של דבר לא יהיה לנו שום שירות במדינה עם הרצון הכי טוב.

תודה. בבקשה, מי להגנת קופות החולים? בבקשה מה שמך?

שמי חנה ביבי ואני קלינאית תקשורת ארצית של קופת חולים מכבי. אנחנו במכבי נותנים את הטיפול הרב מקצועי במכונים להתפתחות הילד עד שהילד נכנסת למסגרת החינוכית, והדגש פה הוא על טיפול רב מקצועי רב צוותי. ברגע שהוא נכנסת לאותה מסגרת חינוכית מיוחדת, המחשבה היא שהוא אמור לקבל גם את הטיפולים של קלינאית תקשורת בתוך המסגרת החינוכית. מה שקורה בפועל זה שההורים שמגיעים אלינו לבקש מאיתנו המשך טיפול, באים לבדוק שקלינאית התקשורת שעשתה לו אבחון ואומרת, אני הולכת לטפל בילד באל"ף בית גימל, אני מבקשת שאתם תטפלו בעצם באותם דברים אבל תתגברו, כי אני יכולה לראות את הילד רבע שעה, כפי שההורים פה ציינו, בשבוע. ואז אני שואלת את לאה, איפה פה ההפרדה בין מטרות חינוכיות למטרות בריאותיות. הרי כשמדובר בטיפול של קלינאית תקשורת, מדובר בעצם באותו טיפול. הילד מקבל אותו טיפול אצל הקלינאית בגן או בקופת החולים. אני אומרת את זה מתוך קריאה של הרבה מאוד דו"חות של קלינאיות במסגרת החינוכית שמפנות את ההורים לקופת החולים ואומרים, לצערנו אין לנו אפשרות לתת את הטיפול פה אצלנו כפי שאנחנו חושבים שהיה צריך, אפילו לעיתים לא שעה בשבוע, ולכן לכו תבקשו את זה מהקופה.

מה קורה עם ילד שמתחיל,

אני רק רוצה להדגיש שהיינו נותנים את הטיפול אילו היינו חושבים שזה הדבר הנכון לעשות מבחינה מקצועית. אבל מה שקורה זה שאם הילד יגיע אלינו באמת, או בסיומו של יום בגן מאוד מאוחר, זה לא יהיה כל כך יעיל. אם הוא יצטרך לעשות את זה במשך היום, לצאת מהגן, לא פעם הילדים האלה זקוקים להסעה, אם זה לא גן ליד הבית שההורה הולך ולוקח אותם, ובסופו של דבר, הקלינאית שמטפלת בו באותו מכון להתפתחות הילד, בעצם לא תהיה בקשר עם הצוות הרב מקצועי בגן והטיפול לא יהיה יעיל.

למה אתם הקופות חולים לא נותנים. היא יודעת למה משרד החינוך לא למה ההורים לא, למה היא לא נותנת?

תמי, אל תדאגי, אני לא מוותר, תני לה לסיים, אני רוצה להבין את דבריה.

המטרה שלנו היא לתת טיפול יעיל. ילד עם בעיות מהסוג הזה, לא צריך את החצי שעה בשבוע טיפול אצל קלינאית תקשורת מנותקת מהמסגרת החינוכית. אני מדברת מניסיון של העבודה עם ילדים. העבודה צריכה להיות בצוות רב מקצועי ובקשר גם עם ההורים, גם עם אנשי הצוות האחרים. כך שאם אנחנו רואים שזה לא יעיל, זאת לא הדרך הנכונה, אנחנו לא חושבים שזה נכון לתת את הטיפול הזה, במיוחד כשמה שקרה בפועל זה שבגנים המיוחדים, בסופו של דבר באמת הילדים לא קיבלו את הטיפול שם ונתנו להם שם טיפולים אחרים, לא של קלינאית תקשורת.

רציתי בכל זאת לשאול אותך לגבי העניין הבסיסי. הלוא ילד כזה, אם אבחנו בו בגיל מוקדם אז בוודאי שקופת החולים שלך, כמו אחרות, צריכה לתת לו את השעות שמגיע לו. אם לא אבחנו אותו בגיל המוקדם אלא בגיל יותר מאוחר, אז זו בכלל פגיעה בילד משום שהדבר הנכון הוא שילד יקבל את הטיפול בגיל מוקדם ככל האפשר. באיזו הצדקה באיזשהו שלב, אתם מפסיקים לממן את הטיפול בו?

אנחנו בודקים את הנושא מקצועית, אנחנו מקבלים דו"ח מהמסגרת החינוכית שהילד נמצא בה, ואם אנחנו רואים שיש הצדקה, ויש ילדים שכן מקבלים, יש ועדות חריגים אצלנו,

למה חריגים? אולי אני לא שואל מספיק נכון אבל אני רוצה להיות ממוקד בשאלה. ילד מאובחן כמי שמגיע לו. מאבחנים ילד אחד לאלף, שני ילדים לאלף. מאחר ואתם היום מבטחים למעלה ממיליון נפש בישראל, יש לשער שזה נופל באותם אחוזים גם אצלכם. מדוע באיזשהו שלב לא מגיע לילד הזה שתמשיכו לממן את הטיפול שדרוש לו.

אנחנו נותנים טיפול רפואי למי שאנחנו חושבים שהטיפול יהיה יעיל. ברגע שהטיפול הוא לא במסגרת של הצוות הרחב שמטפל בילד, הטיפול הספציפי של החצי שעה לא יעיל מבחינה מקצועית.

סליחה. הילד שלי היה בגן, הוא קיבל 3 שעות בגן, אבל זה לא מספיק. הוא צריך לקבל תוספת. למה הם כקופות לא נותנים לי עוד. אין שום הצדקה שתבואי ותגידי לי זה לא יעיל, זה לא טוב, לא כדאי שהאמא תביא אותו, אל תעשי את החשבונות שלי.

הבעיה תיפתר בשנה הבאה כי כל הילדים יעברו טיפול ,

כל תוספת של טיפולים תעזור, ואני יודעת זאת כאם וחברת הנהלה באלו"ט.

זאת אקסיומה שאת טוענת אבל היא לא בהכרח נכונה.

אבל נקבע על ידי אנשי מקצוע שלילד דרושות 14 שעות, אז מדוע זה לא ממומש?

אבל 14 שעות לא על ידי 14 מטפלים שונים. הילד מתרגל, הוא מתקשר למטפל מסוים,

אז זה צריך להיעשות בתיאום עם ההורים ועם הגננת.

כפי שאמרה פה ד"ר גלבוע, יש צורך בתיאום בין אנשים המקצוע, תיאום ממש יומיומי, כי כל שבוע יכולה להשתנות התוכנית הטיפולית של הילד. ובפועל, ההורה לא נמצא בגן, תשאל את ההורים אם הם היו בגן, מה הוא מקבל בגן, הם אינם יודעים מה הוא מקבל.

אני חושבת שהתפקיד של קלינאיות התקשורת זה להיות בקשר עם גנים, אני עובדת בקליניקה פרטית, יש לי ילדים שנמצאים בחינוך המיוחד, אני בקשר של כמעט פעמיים בשבוע עם הצוות החינוכי, מגיעה לישיבות והופכת להיות חלק מתגבר מהצוות. יש את הגישה שאומרת שמישהו שנמצא בחוץ הוא בחוץ והוא לא בקשר עם המערכת ויש את הגישה שאומרת שמטפל מקצועי שהוא מחוץ למערכת, האחריות שלו היא להיכנס למערכת.

זה גם מה שאני מבין.

עדיין לא פגשתי גננת או מורה של ילד שביקשתי ממנה במידה והילד קיבל טיפולים פרטיים ממישהו, להיות איתי בקשר, לא הייתה מורה שלא הרימה טלפון, כלומר זאת לא הבעיה.

פרופסור אור נוי חייב ללכת לוועדה אחרת, אז בבקשה.

אני חושב שבעצם הועלו כאן בעיות שבישיבה הזאת אי אפשר לפתור אותן ואני לא רוצה לחזור על הבעיות, אני גם לא רוצה לחזור על הנושא. קופות החולים טענו בפנינו מבחינת משרד הבריאות שהן לא רוצות לטפל בילדים אוטיסטים כי אוטיזם זו מחלה של בריאות הנפש ולכן הן לא רוצות לטפל. אז לשמוע כל מיני דברים אחרים לא מקובל עלי. אבל, ואני לא רוצה להיכנס להיבט המקצועי,

עלי בוודאי שהטיעון הזה לא מקובל.

אבל, אני חושב שצריך פשוט לחזור להחלטה של הוועדה הקודמת שצריכה לקום ועדה שתכלול את כל הנציגים של קופות החולים ומשרדי הממשלה, הבריאות, הרווחה והחינוך, ונציג הורים. ואותה וועדה תקבל מנדט של תקופה מסוימת לעבודה. היא תקבל את כל הבעיות ותנסה למצוא להן פתרונות.

מנכ"ל משרד הבריאות הטיל עלי הקמת ועדה כזאת. ועדה בין משרדית. אני לא מדברת על ועדה של הכנסת.

אני כבר מודיע לכם שאנחנו בעניין הזה נפנה לשרי הבריאות, החינוך והרווחה להקים לאלתר את הוועדה הזאת שתוציא לנו תוך חודשיים שלושה את ההסכמות ביניהם לגבי טיפול בכל המצב הזה. בבקשה, ד"ר חורב, רצית להוסיף משהו?

שמי ד"ר זאב חורב, אני רופא ילדים ואני מייצג את קופת חולים כללית. האבחון של אוטיזם או PDD או המיגון של הבעיות האלה, כמה שנרצה לאבחן את זה מוקדם, לא כל כך בטוח שניתן לאבחן לפני גיל שנתיים וחצי שלוש. אפשרי במקרים מסוימים, אי אפשר לגזור על זה את הכלל ואי אפשר להגיד, כיוון שחלק מהילדים בגיל שנה וחצי שנתיים יכולים להיות מאובחנים, אי אפשר להגיד, כל ילד בגיל שנה וחצי יכול להיות מאובחן. אני מטפל בין היתר בילדים שאובחנו. ועם כל הערנות שלנו אנחנו לא יכולים לאתר שיש פגם מסוים שאנחנו צריכים לאבחן אותו, שאנחנו צריכים לטפל בו, אבל ההגעה לאבחון סופי באה בשלב יותר מאוחר. קופות החולים פועלות בתוך מסגרת סל הבריאות. זה לא הרצון שלנו או טוב ליבנו, אלא זה סל הבריאות. עד אשר סל הבריאות לא יגדיר אוטיזם כבעיה סומטית ובהתאם לכך הטיפולים האלה ינתנו על ידי הקופות, זה ישאר בגדר בריאות הנפש שבאחריות משרד הבריאות. דבר נוסף, היקף הטיפולים שניתן,

סליחה ד"ר חורב, למה משרד הבריאות הוא זה שבעצם מטפל בילדים הללו למרות האבחנה?

כך זה על פי ההגדרה בינתיים, אם ישנו את ההגדרה זה יהיה בצורה שונה. אני מתאר מצב קיים ולא של גוף זה או אחר, זהו המצב הקיים, כי במידה וישנו את ההגדרה ייגזר מכך שינויים תקציביים של משרד הבריאות. לכן, כל זמן שזו ההגדרה כך צריך לפעול.

קופת חולים כללית לא מממנת שום דבר לילדים אוטיסטיים?

ילדים עד גיל שלוש שזקוקים לטיפולים התפתחותיים שבאים ביחד עם הבעיה הרפואית הם מקבלים טיפולים, אם זה קלינאית תקשורת, אם זה ריפוי בעיסוק, כל הדברים במסגרת התפתחות הילד.

אז זה נקרא שאתם מכירים בזה שזו בעיה בריאותית.

אוטיזם כבעיה אם אתה לוקח את זה כהגדרה זו בעיה של בריאות הנפש וכך זה מוכר. ילד אוטיסט שיש לו בעיה נוספת יקבל את הטיפול.

לאה, מה את מדייקת בעניין זה?

בעצם ילדים אוטיסטיים יכולים לקבל שירותים משלוש מקורות תקציביים. האחד משרד החינוך שהוא מאוד ברור ומאוד שקוף.

אבל מעט.

אמרתי שלושה מקורות תקציביים. המקור השני זה מה שנקרא, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שירותים התפתחותיים. השירותים ההתפתחותיים לא הוציאו את הילד האוטיסט מכלל השירותים ההתפתחותיים. הוא חלק כמו כל ילד אחר, הוא רק לא קרא לו ילד עם בעיה סומטית. כי הבעיה הסומטית נותנת לו סל טיפולים יותר נרחב, הן מבחינת ספקטרום של הגיל והן מבחינת מספר טיפולים. ולכן האדון והגברת פה טועים מפני שבמסגרת השירותים ההתפתחותיים של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לא הוציאו את הילד האוטיסט מסל השירותים. ויש את הסל השלישי שהיסטורית, נושא הפסיכיאטריה בכלל, לא הוכנס עדיין לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, יש מהלכים כאלה, ולכן האוטיזם מקבל גם את הפן הנוסף בהיותו מחלה שמזוהה היסטורית עם בריאות הנפש. כעת, טעות גבירתי שהסל הבריאותי המקדם של עשר וחצי או ארבע לא פוטר את קופת החולים לתת את השירותים ההתפתחותיים,

חנה גם לא טענה שזה לא בחוק, היא טענה שזה לא יעיל לילד.

מי שמקבל מאיתנו לא מקבל מהקופות, זה היה ההסכם עם הקופות.

אבל על פי חוק זה לא כך. זאת אומרת שאם נסתכל על החוק היבש כרגע, ילד יכול תיאורטית לקבל שירותים דרך משרד החינוך, ויהיה מעט ככל שיהיה, דרך המכון להתפתחות הילד, שיהיה מעט ככל שיהיה, וגם את הסל הבריאותי המקדם. אף גוף לא יכול לומר שהוא מוציא את האוטיזם מהסל בגלל שמישהו אחר נותן את השירות. את לא יכולה לבוא ולומר, וצר לי שלא התעדכנת על ידי האנשים שאיתם עמדנו בקשר, משרד החינוך הורה לכל מסגרות החינוך, וגם באמצעות פרופסור אור-נוי, מראשית שנת הלימודים הנוכחית לא מודיעים לקופת חולים כמה שעות הילד מקבל. כשאנחנו אומרים, הילד מקבל שעתיים. איך הרופא יקבע אם זה הרבה או מעט? אתה מעביר את התוכנית, הרופא שעושה את ההערכה ההתפתחותית יבחן גם את התוכנית של משרד החינוך, אנחנו מוכנים להיות שקופים והוא יחליט שבמסגרת השירותים ההתפתחותיים, אם הילד צריך יותר או פחות, ולא בגלל שהוא בחינוך המיוחד, אנחנו הראשונים ששקופים לגבי מה אנחנו נותנים לילד, אבל כחלק מתוכנית כוללנית כי השירות הוא אמצעי, הוא לא מטרה בפני עצמה. וקופת החולים, וזה החידוש משנת הלימודים הנוכחית, שהבג"ץ הורה לנו להבהיר את זה לצוותים, להראות את השקיפות של מה אנחנו מנסים להשיג. עכשיו, אם את כקופת חולים, ואת אומרת שאנחנו ניסינו להשיג דברים כאלו או אחרים, את לא יכולה לערער על המטרות שלנו, את יכולה לקבוע מטרות אחרות משלימות או מופחתות במסגרת שירותי בריאות.

אני לא הבנתי אגב, שהיא מערערת על המטרות שלך, מה שהיא אומרת זה שהם לא יכולים לתת דבר בנוסף למה שאתם נותנים, כי אתם נותנים את הדבר שמבחינתה הוא הדבר המתאים.

אבל החוק אינו מגן על התפיסה הזאת.

אני פרידה קורנבורט מעמותת קלינאי תקשורת. אני חושבת שזה באמת המקום לדבר על תקשורת ועל שפה כי הבעיה של הילדים על הרצף האוטיסטי היא באמת בעיה של יצירת קשר, מקשר לשוני לשימוש יותר משוכלל בשפה, בקשרים שבעצם הבסיס שלהם זה הבסיס השפתי. וזה החלק הייחודי של התפתחות הילד. זה מלווה אותו לאורך כל הדרך כי אם אין לילד שפה מספיק טובה, הוא לא יבין את השאלות, הוא לא יתפקד בבית הספר, זה הבסיס שלו ללמידה, ללמידת הקריאה וכו'. הקריאה והכתיבה הם רק היבטים של התפקוד השפתי של הילד. כל שמאוד קשה לחתוך את הדברים. ברור שקלינאית התקשורת שעובדת במשרד החינוך תדבר את השפה של בית הספר כי זה מקום ההעסקה שלו וזה מקום המטלות שלו. מערכת הבריאות תדבר על הפן ההתפתחותי בתקשורת הכוללנית של הילד בתפקידים שלו, לאו דווקא כשהוא יושב בכיתה ולומד אלא כשהוא נמצא בבית, עם המשפחה שלו, עם הילדים וההורים.

אם הילד מקבל בבוקר טיפול של קלינאית תקשורת בתוך המסגרת החינוכית במטרות החינוכיות, זה לא פוסל בכהוא זה, שאחר הצהריים הוא יבוא לקלינאית תקשורת של הקופה, ביחד עם ההורים שלו, שפתאום המערכת היא שונה, שהדרישות הן שונות, המיקום של הילד שונה, התפקוד השפתי שונה, התכנים השפתיים לחלוטין שונים, וימלא את הדרישות שמצופות ממנו במערכת המשפחתית שלו. שם זה האחריות של ההורים. ההורים הם אלה שיביאו את הילד, שיקחו את הילד. כאילו, ניתן לומר, הם אלה שמציבים את המטלות התקשורתיות של הילד במשפחה שלו, בכללים של המשפחה. בבוקר הוא במשפחה של בית הספר ואחר הצהריים הוא במשפחה אחרת שלו שהיא המשפחה המקורית. שהיא מלווה אותו מלידה עד המוות.

בעצם מבחינתנו כקלינאי תקשורת, אנחנו מסתכלים על רצף החיים של האדם, אנחנו לא יכולים לחלק אותו. נכון שבגיל הצעיר הוא הולך לבית הספר וצריך ללמוד לקרוא ולכתוב ולענות שאלות וכל הדברים האלה. אבל אי אפשר לחלק. ברור שהקלינאית תיתן את המטרות של בית הספר, זה השפה שלה, זה כמו הגננת שתשלח את הילד לריפוי בעיסוק כי הילד יש לו בעיה גרפומוטורית, והיא לא יודעת לשאול אם הילד מכפתר את הכפתורים, הוא מתלבש, אוכל לבד. מיומנויות. אם הילד קורא או לא זה בעיה של בית הספר, נניח, אבל אם

אנחנו מדברים פה על הגיל הרך להזכירך, אנחנו לא מלמדים את הילדים לקרוא, המטרות החינוכיות הן לא לקרוא בגיל ארבע,

אני לא מציע לך להתווכח עם לאה שקד.

התכנים יכולים להיות שונים ויכולים להיות משותפים. אנחנו יודעות כקלינאיות תקשורת שהתפקוד השפתי והקידום של התפקוד השפתי הם מוקד הבעיה, מגיל שלוש עד גיל שש. משפחה אינה מקבלת הדרכה במערכת החינוכית, המערכת החינוכית דואגת למקום של הילד במטרות שלה, אנחנו, כשאנחנו נמצאים לא בבית הספר, אנחנו עובדים מול ההורים במערכת המשפחתית, ואז ההדרכה ניתנת להורים.

אני מאוד מודה לך.

260 שקל עולה ארבעים וחמש דקות עם קלינאית תקשורת. ילד כזה, פתאום נופל עליך נטל כלכלי כה גדול וכדי לקדם אותו צריך להוסיף לו הרבה, אז גם את המעט שהם יכולים לעזור הם לא נותנים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. לעניות דעתי, אנחנו חייבים ללכת בעקבות מה שנעשה כבר בוועדה לפניות הציבור, ואני מתכוון לפנות לשרי הבריאות, החינוך והרווחה להקים לאלתר את הצוות המשותף למשרדים האלה, לקופות החולים, לאלו"ט ולנציגות ההורים כדי לעשות סדר בתוך כל המערכת הזאת. לא יכול להיות שיהיו מצבים שיד שמאל לא יודעת מה שיד ימין עושה ואין הלימה בתוך כל המערכת הזאת.

וההורים והילדים משלמים את המחיר.

והדבר השני, שאני אתבע מהשרים של אותם משרדים, להבטיח שמשנת הלימודים הבאה לא ירד מספר השעות מ 14 ל 10 וחצי, אלא יקפידו לתת את ה 14 השעות ההכרחיות לכל ילד, כי אחרת המשמעות תהיה פגיעה משמעותית ביכולת התפקוד של הילדים הללו.

חבר הכנסת רן כהן. הפנייה הזאת צריכה להיות למשרד האוצר ולא לאף אחד מהמשרדים כי הבעיה היא עיקבית.

אוקי, גם למשרד ראש הממשלה כיוון שהוא צריך לדעת כדי להקים את הצוות הזה בין כל המשרדים שידאג שהדבר יבוצע. העניין השני הוא לגבי קופות החולים. אני מתכוון לפנות לשר הבריאות ולבקש שהוא יפעל בכדי שקופות החולים ימלאו את כל החובות שלהן כלפי הילדים הללו בתוך כל המערכות, גם בשנים שבהם הם אינם במערכת החינוך וגם לאחר מכן כשהילדים כבר נמצאים במערכת החינוך, אותם חלקים שהקופות כן אחראיות לתפקוד שלהם שלא רק בתוך מסגרת הלימודים עצמם אלא במסגרת התפקוד הכללי של הילדים הללו.

אפשר דבר נוסף שהוא מאוד משמעותי. יש להגיע לכך שאם כבר מדברים עם האוצר, שייקח בחשבון שהוא לא יכול להטיל את העול על ההורים כשאי אפשר לגבות מההורים. ההורים מוכנים לשלם, אבל בגנים, משרד החינוך בצדק או שלא בצדק, מונע את התשלום,

אם אומר לאוצר שההורים מוכנים לשלם רק הבעיה היא הגבייה אז האוצר יגיד, שההורים ישלמו.

אז או שמשרד החינוך יתרצה ויתן לגבות עבור הטיפול הבריאותי המקדם, כי לא גובים פה בעד החינוך, גובים פה בעד טיפול בריאותי מקדם, ואין חוק שמונע זאת. או שיתנו את ה 800 שקלים תוספת או אחד מהשניים.

אני תובע שילדים יקבלו את ה 14 שעות בכל מקרה ובכל מצב. איך? משרד האוצר ישבור את הראש כדי שהדבר הזה ימומש, זאת כבר הבעיה שלו.

להגיד שהקופות צריכות למלא את חובן, במצב הנוכחי של ההגדרות הנוכחיות הקיימות, הקופות ממלאות את חובן.

מאד חשובה הנקודה שד"ר דליה גלבוע העלתה. זאת אומרת שמשרד האוצר כבר הוציא הנחייה כזאת לגבי ההשתתפות של ההורים. יש הנחייה שאומרת, יקבלו 14 שעות ויש הנחייה לגבות השתתפות מההורים, רק שבגלל בעיה בין משרדית אנחנו לא מצליחים לגבות את התשלום הזה. אז זה שמשרד האוצר יגיד, לא מעניין אותי, אני הוצאתי הנחייה, זה לא מספיק, וזה כל החשיבות של הוועדה הבין משרדית הזאת.

בדיוק. לכן הוועדה בין משרדית תנסה לפתור גם את הבעיה הזאת. אני מאוד מודה לכולם, תודה רבה לכם, ולכם הזוג בור, בהצלחה לנועם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:45