כנסת פתוחה

קרנות הון סיכון ותרומתן לפיתוח ההיי-טק בישראל

5
ועדת המדע והטכנולוגיה
7.3.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 121
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, כ"ו באדר א' התשס"ה (7.3.2005) שעה 12:00

ס ד ר ה י ו ם: קרנות הון סיכון ותרומתן לפיתוח ההיי-טק בישראל

חברי הוועדה: לאה נס – היו"ר
ויקטור בריילובסקי
יעקב מרגי
אהוד רצאבי

איתמר דר – מנהל קרן הזנק, לשכת המדען הראשי, משרד התמ"ת
רון גרפילד – אגף החשב הכללי משרד האוצר
שי יפתח – משרד האוצר
יורם אורון – יו"ר איגוד קרנות ההון סיכון בישראל, מנכ"ל ורטקס
חמי פרס – שותף מנהל קרן הון סיכון פיטנגו
מוני – חברת מוטורולה ישראל הון סיכון
דבי קאופמן – אסטרטגית, מוסד "שמואל נאמן"
נפתלי מוזר – מתאם פרוייקטים, מוסד "שמואל נאמן"
איתן הילמן – IVA – איגוד משקיעי הון סיכון
אריה שניצר – מוטרולה GRO
יוסף ון-זוברן – משרד המדע והטכנולוגיה
גיא הולצמן – מנכ"ל IVC
רחל חזן נשר – עורכת דין, לשכת עו"ד ועדת מדע וטכנולוגיה
אייל ליפשיץ – פרגרין הון סיכון
ד"ר בני זאבי – תמיר פישמן – הון סיכון
אסנת פירסטטר – עו"ד, לשכת עו"ד ועדת מדע וטכנולוגיה
שרון לואיס – ורטקס הון סיכון
רוכי ציטרן – גרוסלם גלובל וונצירס IVC
מאיר אורבך – כותרת יחסי ציבור
יהודה שוייצר – כותרת יחסי ציבור
דורון גורביץ – DELOITTE בריטמן אלמגור

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ

צהריים טובים לכולם. הישיבה היום תעסוק בדרכים לעידוד קרנות הון הסיכון הישראליות, הבעיות שהן מתמודדות איתן, נמצאים פה הנציגים ממשרד התמ"ת. לפי הרשימה שאצלי צריכים להיות פה מספר נציגים. כמו שידוע לכולם קרנות הון הסיכון משמשות כמנגנון להשקעה בענפי ההיי-טק, שהם בעצם למעשה מהווים ונקראים הקטר של הצמיחה של המשק הישראלי כבר יותר מעשור. משנת 2000 כבר פועלות למעלה משמונים וחמש קרנות הון סיכון שתומכות ביותר מאלף חברות ומגייסות הון במליוני דולרים. משרד התמ"ת אכן מסייע לקרנות ההון באמצעות קרן ההזנק, שפועלת כבר משנת 2003, מסייעת לחברות סטרט-אפ בשלבים הראשונים שלהן. אנחנו נשמע מה קורה באמת עם הקרן וההתפתחות שלה גם בשנת 2004 ו-2005. אפשר גם להזכיר בהזדמנות הזו את התכנית הברוכה שהיתה כבר בשנת 1993 בשם יוזמה, שאני חושבת שיש לה זכויות רבות בהקמה של קרנות ההון סיכון, אבל אולי זו ההזדמנות לדבר על יוזמה ב' ויוזמה ג' שגם עולות.

בכל אופן לצערי מהנתונים שהובאו לוועדה עולה, ולכן גם יזמנו את הישיבה הזו, עולה כי הצפי לחמש השנים הקרובות הוא חוסר של כשני מיליארד דולר בזמינות הון העומד לרשות הקרנות לצרכי ההשקעה בחברות סטרט-אפ. התוצאה הישירה של המצב הזה יכולה לגרום לכך שחברות סטרט-אפ ישראליות יצטרכו להעביר את מרכזי הפיתוח שלהם להודו, לסין, כדי לקצץ בעלויות שלהם. הדבר הזה אסור לנו לאפשר שהוא יקרה. זה יכול להוביל את ישראל להוריד את מעמדה בעולם כמובילת היי-טק, ולכן הוועדה הזו שבאמצעות משרדי הממשלה היא תצא פה בקריאה גם למשרד האוצר ולמשרד התמ"ת לא לאפשר למצב הזה להתרחש. האוצר הזה הוא לא יסולה בפז של קרנות ההון סיכון. גם אם לא להיות כלכלן גדול, ומי שמבין בזה לא יכול להבין איך מקצצים בסכומים מתקציב המדען הראשי ועד לקרנות. כמובן בחינוך ובפיתוח של טכנולוגיות ישראליות.

את הדיון יפתח היושב ראש היוצא של איגוד קרנות הון ישראל בישראל מר חמי פרס, שותף מנהל בקרן הסיכון פיטנגו, ואחריו היושב ראש הנכנס, שנברך אותו, מר יורם אורון, מנכ"ל ורטקס. בבקשה חמי.

תודה רבה. פעם אחרונה שנפגשנו זה היה בפאנל באוניברסיטת תל אביב, כנס של המדען הראשי, והמנורות מהתקרה כמעט התמוטטו ואז אמרתי שניצלנו בנס. אז הנס הזה ממשיך. אז קודם כל אני רוצה להודות לך על היוזמה ועל כינוס הישיבה הזאת והעלאת נושא הון סיכון לסדר היום במקום הזה. ואני רוצה להודות בהזדמנות זאת לכל מי שהגיע ונוכח כאן, כולל כמובן חברי הכנסת, אני אשמח להכיר באופן אישי. אני אומר כמה מלים, אני לא אאריך הרבה, יורם אורון שהחליף אותי בתחילת השנה כיושב ראש האיגוד ייכנס יותר לעובי הקורה. אבל כמה דברים באמת טיפה קצת מלמעלה.

הדרך הטובה ביותר שאתם יכולים לעזור לנו זה קודם כל שתכירו אותנו. שתכירו מה אנחנו עושים, שתדעו מה זה הון סיכון. שתדעו איזה תפקיד ממלאות קרנות הון הסיכון. בעצם קרנות הון סיכון הן בסופו של דבר כלי שמגייס כספים ברחבי העולם, ועד היום הכלים הללו גייסו למעלה מעשרה מיליארד דולר. הכסף הזה מושקע בחברות היי-טק ישראליות, חברות צעירות. עד היום הוא הושקע בלמעלה מאלף חברות, ואני מניח שאנחנו נדבר על נתונים.

הקיום של קרנות הון סיכון מותנה בכך שיש חדשנות טכנולוגית במדינת ישראל. הוא מותנה בכך שיש יזמות. והוא מקודם בעיקר במדינות שרוצות לקדם את תעשיית הייצוא ורוצות להגדיל את מקורות התעסוקה. היום המקומות שבהם מייצרים מקורות תעסוקה חדשים, כולל בארצות הברית, הם מקומות שבהם יש השקעות הון סיכון. בהרבה מאוד מקומות היום בעולם הכלכלה מתחדשת, אבל ללא מקורות תעסוקה. רוב מקורות התעסוקה החדשים נוצרים לא כאן, אלא במקומות שמאוד זול לייצר, במקומות שמאוד זול לעשות הנדסה. אנחנו רואים את הצמיחה של הודו, אנחנו רואים את הצמיחה של סין.

דבר נוסף שחשוב להבין זה שאנחנו חיים בעולם מאוד תחרותי. יש לנו נטייה לחשוב שישראל מצטיינת בתחום הטכנולוגיה, אנחנו מאוד גאים בזה כישראלים, וגם אנחנו כמובן מאוד גאים בזה. אבל חשוב מאוד להבין שמי שנוסע ברחבי העולם, מי שנוסע להודו ומי שנוסע לסין ומי שנוסע לארצות הברית מבין שיש שם תנועה מאוד גדולה מהמערב אל המזרח, לא אל ישראל. היום בעמק הסיליקון חברות שקמות פעם היו מקימות מרכזי פיתוח בישראל, כי כאן היה זול, ויש פה כוח עבודה טוב ונאמן. היום עושים את זה בהודו. היום עושים את זה בסין. עד כדי כך גם החברות הישראליות, שאנחנו מקימים את החברות ואנחנו צריכים להיות תחרותיים בעולם, אנחנו כבר מתחילים לדבר על זה שנקים מרכזי פיתוח בסין, בהודו, בבולגריה, במקומות במזרח אירופה. זה תופעה מאוד מסוכנת, כי ישראל היא מדינה מאוד קטנה. אם היום רוצים בתעשיית ההיי-טק למכור למשל טלפונים סלולריים הולכים לסין, כי בסין יש את מספר משתמשי הסלולר הגדול ביותר בעולם, שלוש מאות עשרים מליון משתמשי סלולר, והם יקבעו איזה מכשירים יהיו, איזה תוכנות יהיו, איזה שירותים יהיו, מה בעצם יעשה המשתמש. אם רוצים למכור תוכנה לארגונים, לא הולכים היום לסין, עדיין הולכים לארצות הברית כי שם יש את הארגונים הגדולים. אף אחד לא בא לישראל.

הסיבה לבוא לישראל היא רק אחת, שיש כאן טכנולוגיה, יש כאן חדשנות, יש כאן מדע, ואת הדברים האלה אנחנו צריכים לשמר מכל משמר. הדברים האלה יושבים על יסודות מאוד חזקים שזה יסודות החינוך בישראל, היו חזקים מאוד, ואנחנו בצער מתריעים כבר הרבה זמן שהיסודות הללו מתערערים. אנחנו נראה את התוצאות לא היום. אנחנו עדיין נהנים היום מהנוער היוצא מן הכלל שגם יוצא מהצבא ויוצא מהאוניברסיטאות. אבל אם אנחנו לא נשמר את מערכת החינוך ולא נשמר את האוניברסיטאות לא יהיו לנו כאן שום חדשנות טכנולוגית. ואם לא תהיה חדשנות טכנולוגית אף אחד לא יבוא.

כחברי כנסת, כאנשים שאכפת להם ממה שקורה במדינת ישראל אני רוצה להגיד את הדברים הבאים. אנחנו צריכים להיות מאוד תומכים במערכת החינוך ואנחנו צריכים לדאוג שאת הרפורמה במערכת החינוך עושים. ישבה ועדה במשך שנה, גיבשה מסקנות, הגישה המלצות שאושרו על ידי הממשלה. צריך ליישם אותה. אם לא יישמו אותה לא יקרה פה שום דבר. אותו דבר בנושא של תקציבי מחקר ופיתוח. לא יתכן שמדינה שמבססת את הכלכלה שלה ילכו ויקצצו בתקציבי מחקר ופיתוח. זה פשוט חוסר אחריות. אי אפשר לקיים מדיניות של קיצוץ מבלי שנשקיע. אתה לא יכול לפתח שום דבר וליצור שום דבר מבלי שתשקיע.

אז אני חושב שלנו היה מאוד עוזר אם הייתם יוצאים בקול בעניין הזה ואומרים אל תפגעו בחינוך ואל תפגעו בתקציבי מחקר ופיתוח, להיפך, תשקיעו בהם כסף ותשקיעו בהם אנרגיה ומשאבים. כי בלי הדבר הזה בעצם לא תהיה לנו כאן כלכלה. בלי הדבר הזה לא יהיה לנו ייצוא. ומי שחושב שמדינת ישראל יכולה להתקיים על משק מקומי או על משק איזורי אז הוא טועה. לפחות בתקופה הזאת. כשהמשק האיזורי שלנו ייפתח אולי יהיו דברים אחרים.

דבר שני יש הרבה חוסר הבנה וחוסר היכרות עם דרך הפעולה שלנו. אנחנו מאוד נשמח עם כל אחד מכם שירצה לדעת ולהכיר מה זה קרן הון סיכון יבקר אצלנו, או שאנחנו נבוא אליכם, ונספר לכם גם איך הדבר הזה עובד. נסביר לכם כיצד אנחנו מגייסים את הכספים, כיצד אנחנו משקיעים את הכספים, מיהם החברות שבהם אנחנו משקיעים, מה קורה לאותן חברות. אני מוכרח להגיד לכם שעד היום הושקעו כספים בלמעלה מאלף חברות. צריך להבין שהון סיכון, בסטטיסטיקה העולמית, מתוך אלף חברות, בערך חמישים חברות, בערך חמישה אחוז הן חברות שמצליחות בגדול. חברות שמצליחות בגדול זה חברות שמצליחות לייצא ולמכור בלמעלה ממאה מליון דולר. אם נעשה את המכפלות אנחנו נבין מה זה עושה לכלכלת ישראל, מבחינת מקומות תעסוקה, מבחינת ייצוא, מבחינת צמיחה ומבחינת תוצר לאומי גולמי. אלה הדברים שרציתי לומר.

אני רק אסיים במלה אחת אחרונה לגבי המדע. העולם היום רץ בצורה מאוד מאוד מהירה. הולכים על טכנולוגיות חדשות. אנחנו, גם אנחנו אנשי הון סיכון וגם מדינת ישראל ככלל, עדיין חיים ונלחמים את המלחמות הקודמות. אנחנו עדיין משקיעים בתוכנה, שזה עדיין מאוד חשוב, אנחנו עדיין משקיעים בתקשורת, אבל יש הרבה תחומים שלא נגענו בהם. יש תחומים שישראל יכולה להצטיין בהם, ואנחנו צריכים לשים עליהם את הדגש. לא נגענו בכלל בטכנולוגיות של מים, אנחנו כמעט לא מקדמים טכנולוגיות שקשורות לבטחון, ויותר מכל דבר אחר לא נגענו בפוטנציאל של ננו-טכנולוגיה. ולפעמים זה מצער אותי לראות שאנשים שנדרשים לקבל החלטות או נדרשים לגבש עמדה לא חשופים לתחום הזה, לא מכירים אותו, לא יודעים שמתרחשת תחת ידינו, מתרחשת אחת המהפיכות הגדולות ביותר שהיו אי פעם. אז אומרים שהדבר הזה רחוק, אומרים שהדבר הזה, נוטים לצחוק, לא להבין. אנא, תקראו, תלמדו, תשמעו, אלה תחומים שיכולים לשנות את כלכלת ישראל. תחומים שהבטחון שלנו בסופו של דבר, גם הכלכלי וגם הלאומי יהיו מושתתים עליהם. זה המדע, זה הטכנולוגיה, זה החינוך. כולנו יודעים שבארצות הברית משקיעים בזה מיליארדי דולרים, ביפן משקיעים בזה מיליארדי דולרים. לצערי במדינת ישראל כל ההשקעה הלאומית, כל התשתיות הללו של מחקר, של פיתוח, של חינוך, אנחנו עדיין רחוקים.

זהו בדיוק, כנראה שבננו צריך באמת להשקיע את המיליארדים ופה אנחנו נלחמים על מיליארד נקודה משהו על מו"פ באופן כללי. זו בעיה. בעיה רחוקה. תודה רבה. סך הכל כמו שאומרים התפרצת פה לדלת פתוחה כי סך הכל הוועדה הזאת אלה המסרים שהיא קוראת לגבי תקציבי המדע והטכנולוגיה בכלל, גם עם שר האוצר באופן ממש פרטני, אנחנו מאוד מקווים שהקיצוץ המאוד מפתיע, כמו שאמרתי לשר האוצר בישיבה על הקיצוץ מתקציב המדען הראשי, אמרתי לו אתה עושה את כל התכנית הקשה הזאת, עם כל הקיצוצים ותכניות הייעול, כדי להגדיל את הצמיחה. ברגע שאתה מגיע לסעיף בתקציב שהוא מעלה צמיחה, במקום לעודד אותה אתה מוריד, לזה כמובן אין תשובה. הוא הבטיח שבאמת גם לגבי התקציב הקרוב יהיה שינוי והקיצוץ לא יהיה כל כך, ותוך שנים עשר חודשים נעלה על דרך המלך. אז תשמע, אנחנו אנשי אמונה ונאמין. תודה רבה. מר אורון.

תודה על ההזמנה ותודה על הברכות. אני אכנס קצת למספרים כדי להיות בטוחים שאנחנו מבינים גם את סדרי הגודל וגם את הנפשות הפועלות. אני רק אומר לכם שנקודת המוצא לכל הדיונים האלה צריכה להיות שכל השחקנים בשרשרת המזון של הטכנולוגיה בארץ צריכים בסופה של הדרך להרוויח. זה נכון לגבי המשקיעים, שהיום רובם ככולם הם זרים. זה נכון לגבי היזמים והעובדים וזה נכון לגבי כלכלת מדינת ישראל. אם נמצא את הנוסחאות שמהם יוצאים בסוף הדרך כל השחקנים מרוויחים נוכל להצליח.

זאת ההיסטוריה הקצרה בכסף ובקרנות של הענף בישראל. עשרה מיליארד דולר גוייסו בעשר השנים האחרונות. שלא תהיה טעות, הכסף הפנוי היום עומד על פחות מאחד וחצי מיליארד. זה אומר שרוב הכסף, רובו ככולו מושקע בחברות. מתוך כאלפיים שש מאות חברות אלף הם מה שאנחנו קוראים חברות שהוקמו בתמיכה של קרנות הון סיכון, ושהון סיכון הוא שחקן מרכזי בהן. מספר הקרנות בין 93' ל-95' היה חמש עשרה, כשקרן ממוצעת ניהלה עשרים מליון דולר. בין 96' ל-99' היו ארבעים קרנות בגודל ממוצע של שמונים עד מאה בקרנות המובילות. החל מ-2000 יש שמונים וחמש קרנות הון סיכון בארץ, מספר שהוא בקנה מידה עולמי מאוד מאוד משמעותי, שגודל הממוצע של השתים עשרה המובילות הוא ניהול של מאתיים מליון דולר. זה בעיני התמצית, יחד עם הטבלאות הבאות של התוצאה של העברת הכסף.

בשנת 2004, שהיא תחילת שנת ההתאוששות, אנחנו עוד רחוקים מהתאוששות מוחלטת, נרכשו ונוסדו חברות היי-טק בשבע מאות וששה מליון דולר. שמונה חברות ישראליות הונפקו ב-2004, להערכתנו פי שניים מזה לפחות יעברו את התהליך ב-2005 וייצקו תקבולים של ארבע מאות ושלוש עשרה מליון. לפי ההודעות הפורמליות גוייסו ב-2004 שמונה מאות מליון דולר והמספר הרלוונטי לצורך חישוב הצרכים הוא אחד וחצי מיליארד דולר השקעות בחברות היי-טק במהלך 2004.

יש עוד תופעה בולטת, שהקרנות הזרות הגבירו את פעילותן בישראל. נכון להיום קרנות ישראליות משקיעות כארבעים וחמישה אחוז מהכסף וחמישים וחמישה אחוז מהכסף בא מקרנות זרות. עובדה, אנקדוטה אחת, אבל תראו את הטבלה, ישראל יותר גדולה היום במונחי הון סיכון מכל ארץ אירופאית. יותר מצרפת וגרמניה יחד, בסדר גודל קצת יותר מאנגליה ויותר גדולה מכל ארץ אירופאית. זה שם בפרופורציה הנכונה כמה תעשייה מגובה הון סיכון יש בישראל.

המספרים האלה, שצריך להיזהר בתרגום שלהם, מסכמים מה קרה בתעשייה הזאת במהלך אחת עשרה השנים האחרונות. בעיני זה נתון מדהים. הוקמו אלף חברות, התעשייה הזאת הגיעה לייצוא של שנים עשר פסיק תשע מיליארד דולר השנה, בשנה האחרונה, ב-2004. רק כדי לסבר את האוזן, המספר הזה מהווה אחוז אחד מכל ייצוא הטכנולוגיה בעולם. למרות שהענף הזה מייצג כשלושים אחוז מהייצוא התעשייתי של מדינת ישראל, עדיין יש הרבה מקום לגידול.

ההשפעה על מאזן התשלומים היא מדהימה. אפשר לומר, לפי כל מיני ניתוחים, שהענף הזה סידר את מאזן התשלומים של מדינת ישראל. במהלך השנים שמניתי, על זה אין בכלל ספק, העובדה שחברות ישראליות הונפקו בחו"ל והרווח היה שבעה מיליארד דולר הוא מספר קשיח, הוא לא הערכה. במכירת חברות ישראליות לחברות זרות ההיקף הכולל הוא עשרים מיליארד דולר. וגיוסים של קרנות ישראליות שאמרתי שהן בסדר גודל של עשרה מיליארד דולר, ועוד השקעות של קרנות זרות הן שישה עשר מיליארד דולר. צריך להבין ששישה עשר מיליארד דולר שמושקעים במדינת ישראל, להערכתנו שבעים וחמישה אחוז מזה הופך להיות שכר עבודה. מכל ארבעה דולר שקרן הון סיכון מזרימה לחברה שלושה דולר הופכים להיות שכר עבודה. ובכל מיני נוסחאות אחרות אפשר להוכיח שאחד וחצי דולר, או כמעט אחד וחצי דולר הופכים להיות מתורגמים למסים באותו חודש. אלה נתונים מצטברים של ההשפעה על מאזן התשלומים בעשור האחרון. הייצוא של 2004. המספרים האחרים הם מצטברים. זה ייצוא של תעשיית ההיי-טק, אני לא בטוח שאני יודע לענות איזה חלק מזה זה תעשיות מגובות הון סיכון. צריך רק להבין שהתהליך הוא מאוד מאוד ארוך. בין הקמת חברה עד שהיא שחקן מרכזי בייצוא זה יכול להיות מהלך של עשר שנים לפחות.

על כל פנים המספרים האלה, שמשום מה הציבור לא ער להם, גם אומרים שגם אם חצי מהכסף הזה נשאר בסוף בישראל, כי הוא לא כולו נשאר, חלק ממנו חוזר למשקיעים, גם אם חצי, גם אם ארבעים אחוז נשאר בישראל ההשפעה על הכלכלה היא בסדר גודל של חמישה עשר מיליארד דולר תרומה למאזן התשלומים. בעיני מספר שאין שום ענף בארץ משום סוג שהוא, אולי חוץ מהתמיכה המצטברת של הסיוע האמריקאי במשך החמישים שנה האחרונות שהתקרב למספרים האלה.

שאלה:

כולנו יודעים שהיה גם כן משבר בהיי-טק בין 2000 ל-2003 ואנחנו גם כן שומעים שעכשיו יוצאים מהמשבר בהיי-טק. איך זה משפיע על קרנות ההון?

אני מייד אראה את המספרים בפילוג לאורך השנים, וזה ייתן לך את התשובה. היה משבר מאוד קשה, אנחנו נתייחס אליו בחלוקה לפי שנים. שוב, אין לנו נתונים עדיין, אנחנו עובדים עדיין על ניתוח ההשפעה על הכלכלה הישראלית של חברות מגובות הון סיכון. אבל אני אתן לכם נתון שבארצות הברית הוא מוסכם על כולם. בארצות הברית הון סיכון, חברות מגובות הון סיכון, שנוסדו בין השנים 1970 ל-2003 יצרו עשרה מליון משרות בארצות הברית. ומכירות שנתיות של אחד פסיק שמונה טריליון דולר. ובין 2000 ל-2003, בארצות הברית, אני לא רוצה להטעות אתכם, אנחנו חושבים שאפשר לגזור מזה על מגמות בישראל ואנחנו נוציא עבודה בקרוב מקבילה על התעשייה הישראלית, היה גידול כולל בחברות מגובות הון סיכון בארצות הברית של שישה וחצי אחוז במספר המשרות, ואחת עשרה אחוז בהכנסות. התעסוקה הכללית בארצות הברית ירדה בשתיים פסיק שלושה אחוז וההכנסות עלו רק בשישה וחצי אחוז. זה אומר שהמגזר הזה, דור ההון סיכון בארצות הברית, ייצר הכי הרבה מקומות עבודה והכי הרבה גידול במכירות של החברות. להערכתנו בישראל המספרים יותר קיצוניים, ואנחנו נדע לומר את זה בתוך חודשיים. אבל אם אנחנו גוזרים גזירה שווה מהמודל האמריקאי, שאנחנו די דומים לו, אז דולר הון סיכון הוא הדולר הכי יעיל לכלכלה במונחים של מאזן תשלומים, במונחים של ייצור מקומות עבודה ובמונחים של ייצוא.

אם יורשה לי רק הערה בנקודה הזאת, ישראל היא המדינה שבה היקף השקעות הון הסיכון הוא הגבוה ביותר בעולם. אנחנו משקיעים בשנה למעלה מאחוז מהתוצר הלאומי הגולמי שלנו. ההשקעה בשנת 2004 התקרבה לשני מיליארד דולר. זהו נתון שהוא חסר תקדים. אם לוקחים את מה שיורם מראה כרגע, כלכלת ארצות הברית, באופן יחסי, התרומה של הון סיכון בישראל צריכה להיות הרבה יותר משמעותית ממה שמוצג כאן.

במונחים של השפעה של פרמטרים כלכליים כמו תעסוקה, מאזן תשלומים וייצוא. זו התשובה לשאלה שלך מה קרה במהלך השנים האלה, החל מ-97', ב-97' חברות היי-טק גייסו ארבע מאות שלושים מליון דולר. בשנת 2000 הם גייסו שלושה מיליארד דולר. אם תחילת המשבר המספר הזה התחיל לצנוח וירד עד להיקף של מיליארד דולר, והוא התחיל לעלות והיה ב-2004 כמעט אחד וחצי מיליארד דולר. לצורך הזהירות, אני מעריך ש2005 תהיה דומה. אנחנו לא יודעים לומר בוודאות. את כל הניתוחים שלנו על צרכי ההון של התעשייה הזאת אנחנו מבססים על מספרי 2004. אם יהיה גידול אז מצבנו הרבה יותר קשה. אם נניח גידול בצרכים. צריך לזכור שזה כסף שמגוייס, מושקע באחת מתוך אלף החברות, בחלק מתוך אלף החברות האלה. כולו נצרך מהר מאוד. רובו ככולו של הכסף, אחד וחצי מיליון דולר מושקעים בשנה בהון סיכון, להערכתנו בכסף הזה, בחברות שניסו את הכסף, משתמשים בו בתוך עשרים וארבעה חודש. זה מחזור הגיוס הממוצע. כך שזה לא כסף שנכנס לאיזה שהוא מאזן ומשפר את רזרבות המזומנים. וכמו שאמרתי רובו ככולו משמש לשכר עבודה.

זה התמונה המקבילה מה אנחנו כקרנות עשינו לגייס, ואני מזכיר לכם שתשעים וחמישה אחוז מהכסף, כנראה יותר, לפחות תשעים וחמישה אחוז מהכסף מגוייס בחו"ל, בכל העולם, בעיקר בארצות הברית ואירופה ומעט באסיה. ובשיא בשנת 2000 הקרנות גייסו כשלושה פסיק ארבע מיליארד דולר. השבר הגיע למצב של גיוס שלילי ב-2002, יותר משקיעים ברחו מאשר הגיעו. ב-2004 הודיעו קרנות על גיוס של שמונה מאות מליון. ולפי כל מיני הערכות נגייס כאחד פסיק שניים מיליארד דולר לקרנות במהלך 2005.

ומזה אני מסיק מאיפה צפוי הסיכון, והלוואי ונתבדה. היום יש בקרנות כמיליארד דולר.

רק מלה אחת, ראינו כאן באמת את התקופה, מה ששאלת לגבי המשבר, בין 2000 ל-2003, זו תקופה שקרנות הון סיכון לא יכלו לגייס כסף. אף אחד לא רצה להשקיע בנו. לא היה לנו עם מי לדבר. לא רק זה גם חלק מהמשקיעים ברחו. היקף ההשקעות בחברות היי-טק ירד מרמה שהיתה מאוד גבוהה, יותר מידי גבוהה, בשנת 2000, של מעל שלושה מיליארד דולר, זה ירד לרמה של מיליארד דולר. אנחנו מתייצבים בקצב של אחד וחצי עד שני מיליארד דולר, שזה הקצב הבריא כרגע. אבל צריך להבין דבר חשוב, זוהי תופעה שהיא תופעה מחזורית. זה לא אירוע חד פעמי שקרה. אנחנו בתקופה הזאת של המשבר פנינו לממשלה וביקשנו לסייע לנו ביצירת יוזמה, פרוייקט יוזמה מחודש, כדי להחזיר את המשקיעים. צריך לזכור שהמשקיעים הראשונים שבורחים הם המשקיעים הזרים. ברגע שיש כאן אירועים בטחוניים מסויימים או ברגע שיש משבר כלכלי את המקום הראשון שמנתקים זה את ישראל. לצערנו הרב. ואת העניין הזה נצטרך לתת עליו את הדעת.

לגבי תכנית יוזמה, כמה זמן היא היתה?

צריך להבין כמה אנחנו רגישים לגיוס בחוץ. למעלה מתשעים וחמישה אחוז בא ממדינות זרות. אירוע פוליטי או קשיים כלכליים הראשונים שנפגעים לצד המשקיעים האמריקאים הן קרנות לא אמריקאיות.

תסתכלו על המספרים היטב, כי אם לא נסכים עליהם יש לנו בעיה בהמשך הניתוח. אם זה נכון שנמשיך להשקיע בקצב של אחד וחצי מיליארד דולר לשנה, בחמש השנים הקרובות התעשייה הזו צריכה חמש פעמים אחד וחצי, זה שבעה וחצי מיליארד דולר. אם הקרנות הישראליות ישקיעו שלושה וחצי מיליארד והזרים כארבעה, שזה מייצג בערך ארבעים וחמישה אחוז וחמישים וחמישה אחוז, ויש לנו היום שמונה מאות מיליון פנויים ועוד מליון בקופה, יש גרעון. אני לא אומר שהם יחסרו, של לפחות שני מיליארד דולר למחזור הגיוס הזה. זה בהנחה שאין גידול בתעשייה הזאת, שאנחנו קופאים על השמרים וממשיכים להשקיע באחד וחצי מיליארד.

בשורה התחתונה, למרות שהמספר הזה יש בו הרבה הערכות אנחנו מעריכים שיכול להיווצר מצב של חוסר גדול מאוד בהון, שלא יוכל לפרנס את אלף החברות הקיימות, שלא לדבר על הקמת חברות חדשות. ואנחנו מבקשים להתייחס, בהמשך למה שחמי אמר, לשלושה נושאים ריאליים. אנחנו נטשנו את יוזמה א'. את תכנית יוזמה לפני מספר חודשים, אחרי שבגדול לא נענינו על ידי המשרדים הממשלתיים לשחזר את תכנית יוזמה המקורית. שהיתה התכנית אולי הכי טובה הכלכלית שהיתה אי פעם במדינת ישראל. להזכיר לכם מדינת ישראל השקיעה שמונים מליון דולר ויצרה תעשייה בקרנות שהיא תמכה בהם של שני מיליארד דולר.

אבל יש היום כמה יוזמות ממשלתיות שיכולות לענות לצורך הזה. קודם כל לתמ"ת יש תכנית, שהוא חוזר ומפרסם אותה כל הזמן, של תמיכה בחברות בשלב מתקדם. אנחנו דורשים מהתמ"ת להרחיב את התמיכה הזאת גם לחברות טכנולוגיות. יש למשרד המסחר והתעשייה יוזמה להקמת קרן שתתמוך בחברות בשלב מתקדם ומוטות ייצוא. שהועתקה מתכנית יוזמה שהאיגוד הציע. אנחנו בשיחות עם התמ"ת דרשנו שהתכנית תכסה גם, לא תוציא מהכלל השקעות בטכנולוגיה, משום שהיתה איזו שהיא תחושה בחודשים האחרונים שאין צורך בענף הטכנולוגיה בהשקעה הכספית. אנחנו מבקשים להרחיב את התכנית לחברות טכנולוגיה גם כן. התמ"ת תומך, עוד האוצר לא חזר עם נכונות לעשות את זה. אנחנו תובעים להחזיר את תקציב המדען הראשי לפחות לרמה של שנת 2000. אנחנו עדיין חושבים שזה לא מספיק. צריך להזכיר לכם שבמספרים מוחלטים אנחנו מבקשים להשאיר את זה בשנת 2000. במונחים של אחוזים מתוך ההשקעה בהיי-טק המספר הזה הולך וקטן כל הזמן. ולמי שצועק שלא צריך לסבסד את התעשייה הזאת מוטב שיילך למדינות כמו ארצות הברית ואירופה והודו וסין וסינגפור וילמד מהם איזה תכניות סיבסוד מאסיביות הממשלה מפעילה שם כדי לשמר, אלה שיכולים, הרבה מדינות לא יעזור להם גם עם כסף, אלה שיכולים, שיש להם את המרכיבים הנכונים לשמר תעשיית טכנולוגיה.

אבל שוב, אתה לא מדבר על התמיכה בחברות כבר מבוססות לגבי חברות סיד, שזה שני הדברים שצריך במקביל. זאת אומרת אתה עכשיו מבקש בכל אופן את התמיכה לחברות כמו שאמרת בשלב הבוגר, אבל בכל אופן זה לא על חשבון חברות הסיד שלהם יש את החשיבות המאוד גדולה.

רק מלה אחת אני רוצה לומר. בחייה של חברה יש ארבעה שלבים עיקריים, בחברת היי-טק. יש את השלב הראשון שהוא פיתוח הטכנולוגיה. מפתחים טכנולוגיה, רושמים פטנטים, מנסים להתמודד עם היישום של הטכנולוגיה. זה שלב ראשון. בשלב השני על בסיס הטכנולוגיה מפתחים מוצר. מתאימים אותו לדרישות הלקוח, עובדים בשיתוף עם לקוחות זרים בעיקר, בודקים את המוצר הזה, הוא עדיין לא מוכן למכירות. בשלב השלישי חברה עוברת לשלב של מכירות. היא מתחילה למכור את המוצר. היא עדיין מוציאה, כל השלבים הראשונים האלה, היא עדיין מוציאה יותר ממה שהיא מרוויחה. בשלב הרביעי והאחרון החברות עוברות לרווחיות. חברות היי-טק צורכות היום, תלוי כמובן בתחום, אם זה חברות שמפתחות צ'יפים בתעשיית הסמי-קונדקטורס, עד שהן מגיעות לנקודה שהן רווחיות צריך להשקיע בהן לפעמים עד חמישים מליון דולר. חברות תוכנה בדרך כלל משקיעים בהן קצת פחות, נניח עד עשרים מליון דולר. חברות שמפתחות מערכות מסובכות אפשר גם להגיע לשבעים מליון דולר. צריך להבין שמדובר פה על השקעות מאוד כבדות.

קרנות הון סיכון משקיעות בעיקר בשלב שבו הן יכולות לעזור לחברות לעבור אל הרווחיות. אנחנו לא רוצים להתעסק יותר מידי בשלב שבו מפתחים את הטכנולוגיה. שם מבחינתנו אנחנו לא מצליחים להביא למשקיעים שלנו את התשואות בטווחי הזמן שהם מבקשים. אנחנו רוצים להיכנס להשקעה כשלחברה כבר יש מוצר ועכשיו הם מתחילים את החדירה לשוק. אז אנחנו עוזרים להם גם בקשרים שלנו,

בקיצור קוראים לזה סיכון אבל זה לא בדיוק סיכון,

לא, זה סיכון מאוד גדול.

הסיכון בשלב הסיד הוא יותר סיכון.

אתה לפעמים משקיע בחברה ארבעים, חמישים מליון דולר, ואתה לא יודע אם אתה תצליח. זה מסוכן, תאמיני לי, יש סיכונים,

לא, אבל אני מדברת בכל אופן בשלב הסיד יש לך סיכון הרבה יותר גבוה, וזה בעצם העתיד, שאפשר לפספס אותו בגלל שלא משקיעים בזה.

זה בדיוק העניין, שכדי לפתח טכנולוגיה וכדי לקיים את החברות בשלב הזה צריך מדען ראשי, צריכה מדינה שתגיד כן, יש לנו רצון שתהיה כאן חדשנות טכנולוגית. אנחנו נתמוך ביזמים לפני שקרנות הון הסיכון באות. מה טוב בקרנות הון סיכון מבחינת המדען הראשי, אחרי שהוא כבר השקיע את הכסף הוא יכול להחזיר לעצמו את הכסף רק ממכירות. את המכירות, אל המכירות ניתן להגיע בצורה בטוחה יותר כאשר קרנות הון הסיכון נכנסות להשקעה. יש כאן אינטרס מאוד גדול למדען הראשי שתהיה תעשיית הון סיכון חזקה. יש לנו אינטרס מאוד גדול שיהיה מדען ראשי חזק, כדי שיהיה לנו במה להשקיע. בלי טכנולוגיה לא יהיו מוצרים. בלי מוצרים לא יהיו מכירות. אנחנו לא נשחק במשחק הזה.

ולכן המדען הראשי מה שיורם מדבר עליו, אחד וחצי מיליארד שקל, אנחנו מדברים על סדר גודל של כמה מאות מליוני דולרים בודדים כדי לייצר חדשנות טכנולוגית כדי שנוכל לפתח כלכלה טכנולוגית. בזה אסור לפגוע.

את אמרת נכון שיש אלמנט לא פחות קריטי וזה אלמנט התמיכה בחממות, שבזמן האחרון הממשלה שחתומה על חוזים מפרה אותם, מפרה חוזים. הביא החבר שלנו סטטיסטיקה על מה קורה היום בחברות חממה.

שמי אייל ליפשיץ, אני מקרן סיכון פרהגרין ואנחנו משקיעים בעיקר בסיד, ובין השאר אנחנו מחזיקים חממה, אנחנו מהראשונים שהפרטנו חממה. סיד אלה השלבים שיש רעיון טכנולוגי, עוד אין כלום.

נתנו לי שלוש דקות לדבר, אני רוצה לבזבז שתיים ורבע דקות על סיפור קצר שהיה לפני שבועיים. בחדר צינטור בגרמניה שמשתילים ספנד חדש לגמרי לאיזה חולה גרמני, אני נמצא שם כי זו חברה שאנחנו השקענו בה, חברה שגדלה בחממה. התחילה לפני שנתיים וחצי חממה. החממה הזאת באריאל. והצינטור הכל מתקדם יפה ובאיזה שלב הרופא, רופא מאוד נחמד, אומר לחולה לשים את הידיים על המותניים. עכשיו אני דובר גרמנית אבל אני לא אמרתי לו שאני דובר גרמנית ואנחנו נמצאים שם חמישה אנשים מישראל. הוא אומר לו שים את הידיים על המותניים והוא אומר לו אני לא יכול, כואב לי. הוא אומר למה כואב לך, הוא אומר אני פצוע. הוא אומר אתה פצוע, מה פתאום, הוא אומר נפצעתי במלחמה. ישר האוזניים שלי עולות למעלה, מה קרה, הוא אומר עליתי על מוקש, ירו בי. אני ניגש אל האחות ואני שואל בן כמה החולה הזה, אז הם אומרים לי בן שמונים ושבע. חישוב מהיר, הוא במלחמה היה בין עשרים ושלוש לעשרים ושבע. גם אם הוא לא היה באס-אס הוא לא היה חייל פשוט, הוא היה קצין, הוא ידע בדיוק מה קורה. חשבתי לעצמי סבתא שלי ז"ל מחייכת בשמיים ואומרת פה הנכד שלה נקם נקמה אמיתית. נקמה נכונה. הגוי הזה שהיה מת תוך כמה חודשים יחיה עכשיו עוד כמה שנים כשהוא יודע שמי שהציל אותו זה אנחנו.

והייתי יכול עוד להמשיך, אבל אנחנו לא יודעים לייצא תפוזים. לייצא תפוזים זה לייצא מים, ואין לנו את זה. אנחנו מייצאים טכנולוגיה. זה הדבר היחיד שיש לנו. ואתם פוגעים בנו. אולי בלי להתכוון, אולי בלי לרצות, אתם פוגעים בנו פגיעה שאנחנו לא יודעים אם נוכל לתקן. ברגע זה ממש יש שמונים חברות, שהן חברות חממה, שלא קיבלו כבר משכורת כמעט שישה חודשים. סדר גודל של שלוש מאות, ארבע מאות עובדים, אם היו עומדים פה לפני הכנסת וצועקים זה היה יותר טוב. יש עוד, חוץ מהשמונים חברות האלה שלא קיבלו כבר כזאת תקופה יש ארבעים חברות שלא קיבלו משכורת סך הכל חודשיים וחצי. אתם רואים איזה צעקות יש כאן על דברים שהם הרבה פחות. וכאמור זו רשימה מאוד חלקית. אלה חברות שאנחנו מכירים מצויין.

אנחנו נגדל חברות. יבואו הקולגות כל אחד בשלב אחר ואנחנו נקים ונמשיך להקים פה תעשייה לתפארת. בבקשה, תעזרו לנו.

מה שנאמר פה בעדינות אני אומר לכם הכי ברור שאפשר. החממות בנויות על סמך חוזים עם משרד המסחר והתעשייה לתקציבים ברורים, ומדי פעם מודיעים באופן חד צדדי התקציבים נגמרו ועד שהאוצר לא ישחרר לא משחררים תקציבים שיש עליהם התחייבות. התחייבות חתומה, חוזית, שלא תהיה טעות. החממות הן היום המופרטות, רובן ככולן בשליטה או בבעלות של קרנות הון סיכון ששמות את חלקן. לממשלה יש התחייבות למצ'ינג, וזה לא קורה. אנחנו את חלקנו שמים, והמשקיעים הזרים בכלל לא מבינים,

היום חלק גדול מהקרנות, יש היום כמעט עשר שתים עשרה קרנות שהן שותפות בחממות. הם את החלק שלהם נותנים. אנחנו משלמים את החלק שלנו להחזקה של החממות. המדינה לא. ועכשיו אני מקבל טלפון מסימנס, סימנס מתקשרים אלי, והחבר'ה שלנו לא יכולים לספק להם את הדוגמאות שהם הבטיחו להם. סימנס זה משקיע שלנו. אז מה קורה, אז החברה פוטפולי אומרת אנחנו לא מקבלים משכורת, המדינה לא משלמת לנו משכורת. סימנס צועק עלי, ובצדק.

אולי רק להסביר, מה שאייל מדבר עליו אלה הן חממות של מדינת ישראל, שהופרטו, שבאו קרנות הון סיכון כמו הקרן של אייל, השקיעו בחממות האלה, תוך הבנה שיחד עם המדען משקיעים בשלבי הסיד. ופשוט, לא יכול להיות שאחרי שעושים הפרטה חוסמים את התקציבים הללו ולא ממלאים את ההסכם. זה פשוט דבר שהוא בלתי סביר במדינה מתוקנת.

זה כבר הגיע למצב שיזמים אומרים עזבו , אנחנו לא מתחילים עכשיו בכלל, כי גם אם יאשרו לנו את התקציב את הכסף לא נקבל. הם יודעים את זה.

מה שאף פעם לא קרה, אחרי חתימת חוזה לא קרה. על כל פנים הסעיף השני בבקשה שלנו, ואנחנו רוצים להבהיר, גם תקציב המדען צריך להקפיד שלא יישחק, לפחות במספרים מוחלטים אם לא באחוזים,

זה ברור, וגם צריך להיות תקציב של שתיים נקודה חמש, לא אחד נקודה חמש. חוץ מזה גם בכלל אנחנו ביקשנו ואני מקווה שזה יהיה עכשיו תקציב רב שנתי ולא כל שנה יצטרכו פה לעשות משא ומתן לעוד מאתיים אלף דולר. אני מבינה שבשבוע הבא כבר יעלה התקציב, אז כנראה ערב לפני זה אנחנו נשמע שהוסיפו עוד איזה מאתיים. אבל לא זו הכוונה.

על כל פנים אלה שני תקציבים שונים, וצריך להתייחס אליהם. יש עוד כשל שוק שתפקיד הממשלה להתייחס אליו. היא התחילה ולפי דעתי לא סיימה. וזה העובדה שיש מצב אנומלי במדינת ישראל שלא קיים באירופה, לא קיים באסיה ולא קיים בארצות הברית. המשקיעים המקומיים הם חלק קטן מאוד, זניח, בהשקעות של המדינה. זה נבע, אנשי האוצר יודעים, זה נבע מכל מיני מגבלות שהוטלו ועד שבאה הרפורמה בשוק ההון היה קשה לחברות הביטוח והיה קשה לגופים מוסדיים אחרים. אנחנו מבקשים עזרה בהכנסת המוסדיים הישראלים, לא בחיובם ולא בכיפוף ידיים כמובן, בהכנסת המוסדיים הישראלים. מדובר במאתיים מיליארד שקל, אולי אני טועה במספר, יתקן אותי איש האוצר, שהשתחררו, שהושקעו עד היום באג"ת ממשלתיות והיום מתרוצצים מנהלי ההשקעות של הגופים המוסדיים חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל, ומוסרות צ'קים של מאה מליון דולר לבנקאים אמריקאיים להשקיע אותם בחו"ל. וזה זכותם. הם מאזנות את התקציבים. אנחנו רואים עניין, צריך להודות, אנחנו רואים עניין.

אני מזכיר לכם שלפני שנה יזמנו תכנית שנקראה יוזמה ג', של רשת בטחון למוסדיים. יתכן שקצת מאוחר. אבל האוצר צריך באופן אקטיבי. אני רואה נכונות, אבל היא לא מתקדמת. באופן אקטיבי ליזום מהלכים שיסירו כל מכשול בפני מוסדיים ישראלים להשקיע במה שהמקבילים שלהם עושים. יש לנו בישראל יותר כסף של המורים בפנסילבניה שמשקיעים בהון סיכון מאשר כל קרנות הפנסיה בישראל. ועובדי מדינת ניו-יורק וקרנות פנסיה אירופאיות. הנושא של השקעת מוסדיים חייב טיפול, משום שלא יכול להיות, אלא אם כן מישהו חושב שההיסטוריה של הענף הזה היא לא רווחית מספיק ולכן אנחנו מסכנים כסף של אלמנות ויתומים. כולם יודעים שהענף הזה לאורך זמן הוא ענף מאוד מאוד רווחי. יותר רווחי מהשקעה במניות, יותר רווחי מהשקעה באג"ח, אלא שיש בו סיכונים ויש בו בעיית מומחיות ותנודתיות גדולה.

ולמרות שאני שומע גם מאנשי האוצר וגם מאנשי התמ"ס שהם מסכימים למספרים, איך שהוא המכונה של עידוד המוסדיים הישראלים לא קורית, ואני חושב שאנחנו חוטאים לעצמנו. עובדה שעשו מעשים, כמו למשל הסרת מגבלות טכניות, שלא אפשרו לחברות הביטוח עד לפני מספר חודשים להשקיע כסף, על נושאים חשבונאיים. אבל אני עדיין חושב, יכול להיות שהיום איחרנו את המועד, יכול להיות שאם לפני שנה האוצר היה מאמץ את התכנית שאנחנו העתקנו ממדינות אירופאיות אחרות, שנתנו הגנה למשקיעים, הגנה חלקית, בתמורה לפרמיה משמעותית, בתמורה לחלק המרווחים, כולם היו מרוויחים, כולל מדינת ישראל. כל המודלים האקטואריים אמרו את זה. האוצר היו לו סיבות משלו.

אני רוצה להתייחס למה שאמרת. תראה, הקרן שלנו, הקרן שאני שותף בה, פיטנגו, עד היום גייסנו בעשר השנים האחרונות מיליארד דולר. קצת יותר. הגיוס האחרון שעשינו הסתיים ביולי 2004. גייסנו שלוש מאות מליון דולר. אין בו משקיע אחד ישראלי. אפילו לא אחד. להגיד לך שאני גאה בזה, אני לא גאה בזה. ואני רוצה לספר לך מי השקיע בנו. אני לא אספר לך את כל השמות, אבל אני אגיד לך שמדינת קליפורניה השקיעה בנו כסף מהמערכת הפנסיה שלה, פנסילווניה השקיעה בנו כסף. ארגון המורים האמריקאי השקיע בנו כסף. עכשיו האנשים האלה יש להם הרבה כסף ואנחנו יכולים להמשיך לגייס מהם כסף. אנחנו לא צריכים טובה מאף אחד. אנחנו מסתדרים, תודה לאל. אני רוצה להסביר לך, אבל בארצות הברית נושא של הון סיכון מוכר כבר בערך חמישים שנה. את הצעדים הראשונים של הגופים המוסדיים הללו עשו אותם בסיוע ממשלת ארצות הברית. נתנו להם תמריץ להיכנס לתוך התחום הזה, כדי להכיר אותו, כדי לצבור את הניסיון ואת ההבנה ואת הידע. היום הם מומחים גדולים. כשהם באים להשקיע בפיטנגו הם בודקים אותנו חודשים ארוכים והם יודעים שאחת הם החליטו להשקיע בנו הם יודעים שגם בקרן הבאה הם ישקיעו בנו, גם בגלל שהם יודעים שהשוק הזה עולה, וגם אם נפלנו על תקופת 2000, שהשוק התרסק ולא יכולנו לעשות שום דבר, הם יודעים זאת חבורה טובה, ישראל היא מקום טכנולוגי, מקום חשוב, אנחנו נמשיך ונתמוך בהם. כי לאורך זמן, לא בקרן אחת, בחמש שש קרנות שנשקיע לאורך זמן התשואה שלנו תהיה גבוהה יותר מכל דבר אחר שאפשר להשיג בשוק. זאת נקודה ראשונה.

נקודה שניה, במדינת ישראל, שהיא כל כך תלוייה בהון זר חשוב לנו מה שיורם הזכיר קודם, שרשרת המזון כחול לבן. אני יכול להשקיע בסטרט אפ אמריקאי, אני לא צריך סטרט-אפ ישראלי. אני רוצה סטרט-אפ כי חשוב לי כלכלת ישראל. אני רוצה לשבת בארץ. אני רוצה שיהיו לי גם משקיעים ישראלים. אני לא רוצה רק משקיעים זרים. חסר להם ידע, חסר לנו מוכנות, הם לפעמים חושבים שאנחנו שיכורים מהצלחה, או שחצנים. אני מזמין אתכם לבוא לראות כמה אנחנו עובדים ואיך נראית העבודה, כמה לחץ יש בעבודה הזאת, כמה אחריות יש בעבודה הזאת. וכל אחד מאיתנו הוא זמין לכל אחד מהמשקיעים בכל שעה, הם יכולים להתקשר אליו, הם יכולים לתבוע אותו, הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים.

אנחנו אומרים דבר אחד, כל הסיפור הזה של מדינה חופשית, משק חופשי, לא מתערבים, הרי זה קשקוש אחד גדול. אתה יודע את זה, שר האוצר יודע את זה ואנחנו יודעים את זה. אני מוכן למשק חופשי. שיהיה פה שלום, שיהיה פה בטחון, שיהיה פה משק איזורי, שנוכל להביא לפה משקיעים בלי שיחששו שיתפוצצו באחד המקומות. אין שום בעיה, לא צריכים עזרה מאף אחד. אנחנו אומרים דבר אחד, יש אינטרס לאומי במדינת ישראל, אני לא מדבר עלינו, למדינת ישראל יש אינטרס שיהיה כאן טכנולוגיה ויש אינטרס שגם הכספים המוסדיים הישראלים יושקעו בתבונה ויניבו תשואות. זה חלק מהמערכת הכלכלית. כל מה שהם צריכים לעשות זה להבין איך ניתן לעזור. איך ניתן לעזור לעשות את הצעד הראשון ולהכניס אותם לתוך המשחק הזה.

משקיעים ישראלים מוסדיים ניסו להשקיע בעיתוי הכי גרוע שהיה בעולם, בשנת 2000. והם נכוו. כמו שכל המשקיעים נכוו. והם חושבים שטכנולוגיה זה דבר שאסור לגעת בו. הם חושבים שקרנות הון סיכון מנהלים אנשים לא אחראים. זו שגיאה, זו טעות, צריך לתקן את הדבר הזה. עכשיו זה נורא קל לבוא ולהגיד תסתדרו. זה כמו אותו חמור שמרגילים אותו לא לשתות שבועיים, ואחרי שבועיים הוא מת. אי אפשר להרעיב את המדען הראשי, אי אפשר להרעיב את הסטרט-אפים ואי אפשר לאטום את האוזניים ולהגיד קרנות הון סיכון יסתדרו. אנחנו נסתדר, גם אם נצטרך להשקיע בחברות זרות. גם אי אפשר לקחת את החברות הישראליות להוציא אותם מפה. אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים לעשות את זה כחול לבן.

תודה. אנחנו נשמע עכשיו את נציג משרד האוצר שי יפתח, ואני רוצה שתתייחס לא רק לסיפא של הדברים פה אלא לכל תחילת הדיון, שהמטרה היא באמת איך אנחנו, לא רק האספקטים של המשקיעים המוסדיים, שגם אליהם אתה תתייחס אבל גם על כל ההשלכות שדיברו עליהם בהתחלה, ואחר כך נשמע גם את הנציג השני.

קודם כל אני חושב שבאמת אין עוררין לגבי התרומה של ענף קרנות ההון סיכון בעצם לענף ההיי-טק, לתעשיית ההיי-טק, להתפתחות שלה.

כן, אבל השאלה היא אם אתם באוצר מוטרדים מהמיתון שהולך להיות. זו השאלה.

אני חושב שצריך לעשות הפרדה והפרדה מוחלטת בין קרנות הון סיכון, קרנות הון סיכון זה ענף כלכלי גרידא. כשאנשים משקיעים בקרנות הון סיכון הם משקיעים כדי לקבל תשואה, הם משקיעים כדי לקבל רווח. המדינה תפקידה, כאשר מדובר בקרנות הון סיכון, לייצר את הרגולציה שתאפשר, רגולציה בתנאים מקרו-כלכליים שיאפשרו לקרנות הון סיכון לפעול כאן בישראל, ובעצם להיות ברות תחרות עם כל קרן הון סיכון אחרת או כל פעילות כלכלית אחרת בעולם.

כאשר מדברים על מו"פ הדברים הם שונים, ותיכף אני אתייחס ועלתה השאלה כאן של תקציבי המו"פ, וזה בהחלט סוגייה שאנחנו מתייחסים אליה, קיצוץ בתקציבי המו"פ, אנחנו מנסים למצוא לה פתרון, מנסים למצוא מקורות, לראות באמת בסוף איך מגדילים את התקציבים האלה, איך באמת ממקדים אותם במקומות, אבל זה שתי סוגיות נפרדות. נכון שקרנות הון סיכון מושפעות מתקציבי המו"פ, עדיין זה שתי סוגיות נפרדות. כמו שאמרתי, לגבי תקציבי המו"פ, אנחנו עושים כל מאמץ, שר האוצר אמר את זה, כל מאמץ למצוא את המקורות להגדיל את התקציבים בצורה משמעותית. לא משהו שיהיה כוסות רוח למת אלא באמת בצורה משמעותית להביא אותם לרמה וגם להתמקד בסוף באיזורים המסוכנים, במו"פ המסוכן, בחברות הקטנות, בחברות הסיד, כולל החממות, כולל לקחת ולהפריט עוד חממות ואת המשמעות של להפריט, לקחת גורם חיצוני שינהל את החממות.

בהקשר הזה אני חייב להגיד תראו רבותיי, אין שום הפרה של החוזה מול החממות, עם כל הכבוד, וקראתי את החוזה הזה עשרות פעמים ואני מכיר אותו, אין שום הפרה של החוזה הזה. יש ציפיות של מי שמנהל את החממות שהוא יקבל תקציבים, לא משנה מה, חמישה פרוייקטים בשנה, אם הפרוייקטים טובים, לא טובים, אם יש תקציב, אין תקציב, הוא צריך לקבל חמישה. אין הפרה של החוזה. ואני מדבר עם טובי עורכי הדין שמייצגים את החממות. באופן שוטף. אין הפרה. אז תביא את החוזה, תראה לוועדה שיש הפרה. ואני מזמין אותך, תראה לי בחוזה את השורה שיש הפרה, באותו רגע זה יתוקן. היו בעיות, עיכובי כספים, זה נכון, היו כספים שהתעכבו, זאת אומרת משכו פרוייקטים וכספים התעכבו, ואנחנו עושים כל מאמץ ונעשה כל מאמץ שהבעיות האלה לא יישנו, עשינו מאמץ לפתור אותם מהר ובאמת הם נפתרו בסופו של דבר, אנחנו נעשה מאמץ שהם לא יישנו. זה כן. אבל אין הפרת חוזה. הקיצוצי פלט, במידה ויש חוזה ואנחנו נמצאים בתוך חוזה אנחנו לא עושים קיצוצים. אין קיצוצי פלט שהם על חוזה. כמו שאין קיצוצי פלט על חקיקה של ביטוח לאומי. אני אומר לך עוד פעם, אתם מוזמנים להביא לנו את החוזה ולהראות לנו את הסעיף שאותו אנחנו מפרים. כבר עשיתי את הפגישות האלה ואף פעם לא מצאתי את הסעיף הזה.

לגבי קרנות הון סיכון, תראו, מי שמסתכל על הגיוסים של קרנות הון סיכון ישראליות רואה שבעצם יש מיתאם כמעט מושלם למה שקורה בחו"ל בקרנות הון סיכון. קרנות הון סיכון אמריקאיות, אירופאיות. קרנות ההון סיכון האמריקאיות זה ענף שלם. כשהוא נופל אז הישראליות נופלות, וכשהוא עולה אז הישראליות עולות. והמיתאם הוא כמעט אחד לאחד. זה ענף גלובאלי. המשקיעים מסתכלים גם על הישראליות בצורה גלובאלית. נכון שיש לנו בעיה, אי שקט פוליטי נקרא לזה, אבל בסופו של דבר כשיש בעיה צריך לפתור אותה. וסובסידיות לא מפצות על בעיה. להיפך, הן גורמות לנו לשכוח שיש בעיה ושצריך לפתור אותה. אם יש לנו בעיה בעולם המיסוי אז סובסידיה על ההון לא תפתור. צריך לפתור את הבעיה בעולם המיסוי. אם המיסוי הוא מסובך במדינת ישראל אז בואו נפתור את הבעיה של הסיבוך. אז אנחנו מנסים ואנחנו עושים באמת את אותן רפורמות, שלום ובטחון זה קצת מחוץ לאגף תקציבים, עוד לא הצלחנו להשתלט על הבעיה זאת, יציבות פוליטית, וזו בעיה. מי שמסתכל על השוואות בין לאומיות רואה שאנחנו מקבלים ציון נמוך ביציבות פוליטית, וכנראה שהמחוקק יצטרך לתת דעתו על כך.

שתי הערות קצרות. אחד, זה נכון שזה עולם גלובאלי, אבל כשהשוק מתמוטט, ואני לא רוצה באמת להיכנס למצב המיוחד של ישראל עם האינתיפאדה, הראשונים שנפגעים זה לא הקרנות האמריקאיות זה אנחנו. הראשונים שנוטשים אותם. האחרונים שחוזרים אליהם זה אנחנו. אנחנו יצאנו לגיוס, לפני כל הקרנות, יצאנו לגיוס ואני יודע שחלק גדול מהקרנות ישבו וחיכו לראות מה יקרה אתנו. אני הלכתי למשקיעים ואני נאלצתי לשבת ולהסביר להם מה קורה ברמה הפוליטית במדינת ישראל. מה קורה ברמה הבטחונית. יש משקיעים שלא עברתי אותם. אמרנו אנחנו לא נתקרב לישראל. כשאתה נמצא על מצב שרוצים להשקיע בך אבל פוחדים שם אתה זקוק למדינת ישראל לתת לך דחיפה קטנה.

וההערה השנייה שלי, אני רוצה לדבר אתך על יוזמה א', אתה מדבר על רגולציה ועל כל הדברים האלה. אני רוצה לשאול אותך אם יוזמה א', שהיתה פעולה אקטיבית, פרואקטיבית של מדינת ישראל, אני רוצה לספר לך מה זה יוזמה א', מדינת ישראל הקימה חברה שקראו לה יוזמה, שמה בה מאה מליון דולר ואמרה את הדבר הבא, כל מי שיקים קרן הון סיכון בישראל אנחנו נשקיע ארבעים אחוז מהקרן הזאת. כך הקרן הראשונה שלנו קמה. בלי זה לא היינו. ועל העשרים מליון דולר הראשונים שגייסנו מדינת ישראל שמה שמונה מליון דולר, ושנים עשר מליון דולר באו ממשקיעים זרים. ארבעים אחוז. ואמרו לנו ככה, אם לא תצליחו אז אנחנו סבלנו יחד אתכם והכסף הזה נעלם. אם תצליחו ניתן לכם את האפשרות לקנות אותנו החוצה ולהחזיר לנו את השמונה מליון דולר. כל הקרנות שקמו, כל תעשיית הון הסיכון מבוססת על יוזמה א'. ממשלת ישראל החזירה לעצמה את כל ההשקעה הזאת בתוספת רווח והרוויחה שקמה כאן תעשיית הון הסיכון.

מה אני רוצה להגיד לך, אני רוצה להגיד לך שתפקידה של מדינה, ואני לא מדבר כאן על משרד האוצר, משרד האוצר הוא משרד אחד, בתוך ממשלה שצריכה להחליט מה היא רוצה לעשות במדינת ישראל. הוא לא צריך להחליט מה קורה במדינת ישראל. אבל מותר למדינה להיות פרואקטיבית. מותר למדינה לשים סובסידיות אם חשוב לה הצלחה.

אני אומר לך דבר נורא פשוט. מה שיורם הראה לך בשנת 2004 שגוייסו שמונה מאות מליון דולר וב-2005 שגוייסו אחד פסיק שתיים מליון דולר יכולנו לגייס את כל הכסף הזה כבר ב-2004. ויכולנו כבר להשקיע אותו. כשאנחנו נפגשנו עם נציגים, אני לא רוצה להגיד שמות כאן, נציגים במשרדים ממשלתיים שונים שקובעים מדיניות ומחליטים החלטות, אמרנו להם רבותיי, אנחנו צריכים לעשות צעד אחד לפני כולם. כי כשאנחנו נצא לגייס את הכסף גם הקרנות האמריקאיות יצאו לגייס את הכסף. ולכן במי משקיעים קודם, לא בנו. ואם תעזרו לנו וניתן למשקיעים, לא לנו, למשקיעים הזרים או למשקיעים הישראליים, תן להם את התמריץ להיכנס למרות הסיכון שיש פה, ויש פה סיכון יותר מאשר בקליפורניה, צריך להבין את זה. אנחנו חיים בעולם גולבאלי אבל רמת הסיכון בישראל יותר גבוהה. ומדינה תפקידה לפצות על הבעיות האלה. היא יכולה או לעשות שלום ולהעלים את הסיכון הזה. בהיעדר יכולתה לעשות את זה היא צריכה לחשוב בצורה חכמה. כל מה שאנחנו אומרים זה דבר נורא פשוט, תהיו חכמים, תחשבו במה אתם רוצים להשקיע. יש מלה כזאת. תפקידה של מדינה זה לא רק לקצץ ולעשות רגולציה, היא צריכה גם להשקיע. מפני שלא כל דבר בא מהמגזר הפרטי. יש דברים שהמגזר הפרטי לא משקיע בהם. הוא לא משקיע בשירותי זבל והוא לא משקיע בשירותי בטחון והוא לא צריך להשקיע בחינוך, והוא לא צריך להשקיע במחקר ופיתוח. זה אינטרס לאומי. אז תחליטו במה משקיעים ובמה לא. אבל אל תגידו לנו שוק חופשי, משק חופשי, רגולציה, ותשברו את הראש.

האבסורד הוא שאנחנו מסתובבים הרבה מאוד בעולם, גם כי אנחנו מגייסים כסף, גם מסיבות אחרות, ובכל מקום מבקשים מאתנו הרצאה על מדיניות התמיכה של ממשלת ישראל. המדענים הראשיים לשעבר מסתובבים בכל העולם, יועצים של ממשלות כמו יפן וקוריאה וסינגפור ומדינות אירופאיות, להבין את ההצלחה העצומה של המודל הישראלי, ואנחנו חוזרים הביתה ואומרים לנו משק חופשי. בארצות הברית יש קרנות נתמכות על ידי הממשלה.

אתה יודע מה, אמרת רגולציה, חוק המו"פ, אתה יודע כמה זמן אנחנו מתווכחים על חוק המו"פ? אתה יודע כמה זמן חוק המו"פ תקוע בגלל פידיון הידע?

שמע, אי אפשר לגלגל את הכל אלינו. אנחנו הבאנו את ההצעה שלנו, היא לא מצאה חן בעיניכם אז אתם החלטתם שלא צריך. זה לא משרד האוצר. בסופו של דבר אמרנו יש הבדל מאוד מאוד משמעותי בין פעילות של קרנות הון סיכון לבין פעילות מו"פ. כשעשינו את יוזמה א' זה היה בתנאים,

זו הצלחה פנומנלית.

כשעשינו את יוזמה א' זו היתה הצלחה, נכון, הצלחה גדולה מאוד. עשינו אותה בתנאים כשלא היה פה כלום. אבל יש הבדל גדול בתנאים שבהם השוק הוא שוק בוגר, כולם יודעים מה התשואות, כולם יודעים מה הסיכונים, כולם יודעים מה הסיכויים, באמת, עם כל הכבוד, מה ההבדל אם יבוא מחר בנק השקעות ויגיד תשמע, אני רוצה להשקיע בתעשייה כזו וכזו. אני אומר לך שאני יודע לתת תשואה יותר טובה מקרנות הון סיכון. אני אומר לך שאני מפתח את הכלכלה יותר טוב. למה שאותו אני לא אסבסד, כי בסוף יוזמה א' היתה סיבסוד. היא לא היתה סיבסוד רע, היא היתה גם חד פעמית, באופן מאוד מוגדר מלכתחילה אמרו זה משהו חד פעמי,

בעצם זה היה אשראי. סך הכל המדינה קיבלה את הכל. מצד שני גם במו"פ הוא יודע שכל דולר שהוא משקיע הוא מקבל ארבע עשרה ולמרות זאת הוא לא עושה.

אם זה היה כל כך טוב, הרי זה לא רק אנוכי יושב שם ומחליט, יש עשרות אנשים שיושבים, הממשלה לא היתה באופן אקטיבי אומרת זהו, עשינו ובזה זה הסתיים. אם זה היה כל כך טוב. הרי זה ממנף את עצמו, אז בואו נמשיך. למה בשנת 2000 במקום שלושה מיליארד אז היינו מוסיפים שישה מיליארד קרנות.

אנחנו לא ביקשנו.

אני יודע שלא ביקשתם וזה גם לא היה טוב.

אנחנו פנינו בעת מצוקה. בעת אינתיפאדה, בעת משבר עולמי, כשהחברות שלנו נסגרו אחת אחרי השנייה, כשלא היה לנו את המקורות לתמוך, אנשים עזבו את מעגל התעסוקה. ואנחנו קיבלנו כתף קרה. וזה יחזור עוד פעם. אנחנו חיים בשוק שהוא מעגלי, אנחנו היום בסדר, אני אומר לך שיבוא רגע שאנחנו נהיה עוד פעם במשבר. ומה שאנחנו אומרים זה פעם אחת לקבוע מדיניות, לא צריך להפעיל אותה בכל שנה, לא צריך להפעיל אותה בכל תקופה. אבל כשקשה ויש אינטרס לאומי לפצות על הבעיות צריך להפעיל את השכל.

לגבי השקעה של משקיעים מוסדיים, זה מעביר את כל המערכת של המשקיעים המוסדיים מעולם שבו הם בשוק משלהם, בעולם משלהם לשוק פתוח שצריך ללמוד אותו. הרעיון הוא שכשהם ילכו להשקיע בקרנות הון סיכון או בכל השקעה אחרת הם יעשו חושבים שזו השקעה טובה, השקעה משתלמת, שתהיה ממנה תשואה חיובית. אם יש בעיות רגולציה אז אנחנו, זה לא הבעיה, הם צריכים לעשות את זה אם חושבים שיש פה השקעה אמיתית, השקעה שתניב להם תשואה חיובית ולא כי הם יודעים שבכל מקרה הממשלה תעמוד מאחוריהם ואם זה ייפול. ועוד פעם, אין הבדל, אנחנו לא יודעים להגיד קרנות הון סיכון כן ובנקי השקעות לדוגמא לא. זו תהיה בעיה.

עוד דבר אחד, ננו, אנחנו התחלנו, ואנחנו באמת רואים בזה משהו חשוב. שני דברים, אחד המדען הראשי נותן לזה דגש בתכניות, ושתיים אנחנו עכשיו אישרנו ברמה של מחקר אקדמי פרוייקט בעצם יחד עם תורמים, גם מחו"ל, גם מהארץ, מרכז לאומי למחקר, וזה סנונית ראשונה,

אבל ממה שאני מבינה בתחום הננו זה ממש כסף קטן להתחיל בכאלה סכומים, אבל אפשר לעשות עם זה משהו?

שבעים וחמש מליון דולר זה לא מספיק, אבל זו רק ההתחלה.

ננו אני יודעת שזה בסכומים מאוד גדולים, שזה ממש צריך לדעתי להיות פרוייקט לאומי. בכל אופן ממה שאני מבינה ממך שאנחנו באים אוטוטו ואומרים הולך להיות פה מיתון, אפשר לקרוא לזה מיתון, עם הצפי בחוסר הון זמין, אני רואה שאתם לא מוטרדים והולכים לעשות פה איזו שהיא פעולה. הרי זו היתה יוזמת הישיבה ורציתי לשמוע ממשרד האוצר, ונשמע עוד מעט את התמ"ת, איך בכל אופן הולכים לתקוף את הבעיה הזאת ולהתייחס. אז אני לא שמעתי,

באמת בסופו של דבר צריך להשקיע בתנאים המקרו-כלכליים. אם זה מספר הסטודנטים במכללות או במקצועות הטכנולוגיים, אם זה מיסוי על עבודה, אם זה רפורמות מבניות, בסופו של דבר יש דרגות חופש גבוהות מאוד במשק אנחנו מניחים שהמיתון והצמיחה הם די בסופו של דבר בואי נגיד ככה נקודות הקיצון הן פחות רחוקות. זה יקל. ללכת ולהגיד או.קיי., אם יש מיתון אז אנחנו נסבסד פעילות, בסופו של דבר זה,

אבל הפעילות הזאת היא ממנפת לך את הכלכלה. אתה אומר שזה מה שאתה רוצה, השאלה איך אתה עושה את זה.

עוד פעם, בואי נבדיל בין פעילות מו"פ לבין לסבסד את המשקיעים בקרנות הון סיכון, שזה משהו אחר לגמרי. זה שני דברים. אני מסכים אתך שבסיבסוד של מו"פ אנחנו צריכים באמת למצוא את הדרך איך לעשות את זה. עוד אין פה מספר זוכה ולפעמים גם עוד יותר מזה, יש קצת בעייתי, אבל צריך למצוא את המקורות, במיוחד עכשיו בתקציבים הנוכחיים. זה חשוב מאוד.

אני ממשרד המדע והטכנולוגיה. המשרד שלנו עוסק בשלב הפרה-פרה-סיד. ממש בהתחלה. אנחנו מתעסקים בקבוצות מחקר, בסטודנטים, בידע שבהשקעה הקטנה שמייצר הכי הרבה. התכנית שהגשתי בתקופת תכנית התשתיות רשום ששלושים וחמש מליון דולר מייצג חמישים חברות, סטודנטים, אנשי מחקר, יצאו, הקימו חברות. חמישים חברות הוקמו ונכנסו מיליארד דולר, בין 96' עד 2002. נודע לי שעוד שלוש חברות נמל טכנולוגיות בתל אביב בזמן האחרון. חל משנת 2000 התקציב שלנו נסגר. ממש נסגר. השקענו בתקופות 96', 97', בננו-טכנולוגיה, והיום כשאני מסתובב באוניברסיטאות הרבה מהתשתית ייבשו אותו. וזה סכומים קטנים. והאנשים בזמן המיתון הרבה אנשים ראו שהתעשייה סוגרת מקומות תעסוקה, הם חיפשו להתקדם באקדמיה, גם שם מלגות נסגרו. הטובים ביותר עברו לאמריקה, להמשיך.

אנחנו לא תת משרד שמתעסק עם סכומים אדירים, אבל גם התקציבים הקטנים האלה הם מאוד מאוד חשובים. אם מזניחים את ההתחלה אז זה פוגע בשאר השרשרת.

עוד נקודה קטנה, עשיתי לפי בקשה מצגת על ההון סיכון בארץ. הייתי מודע מנתונים שקיבלתי מאתר IBC, גיליתי שבעצם תעשיית הון סיכון היתה יצרן של מקומות עבודה הגדול ביותר במשק ולפי חישובים יצר באופן ישיר שבעה עד עשרת אלפים מקומות עבודה ישירים, ולזה עוד ארבעים אלף מקומות עבודה עקיפים.

הממשלה השתתפה בהקמת תעשיית הון סיכון ככלי לעזור לתעסוקה, וזה פשוט טירוף שהיום הממשלה מזניחה את זה כשממש צריכים את זה עם עשרה אחוז של אבטלה במשק. אנחנו ציפינו להשקעות יותר טובות. אני חושב שיש שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא חוק המו"פ והשניה זה בירוקרטיה, אנחנו עושים מאמצים לקצר את התהליך, אנחנו משתפרים, אבל עוד לא הגענו לסוף הדרך.

אבל הבנתי שהשנה גם הסכומים ירדו.

השנה, כרגע עוד לא ידוע מה תקציב הקרן לשנת 2005, זה תלוי בגודל התקציב הכולל.

אני בבורד הזה של הקרן הסיד, רק סיפור קטן, אנחנו גם הגשנו בקשה, שאושרה, להשקעה של מיליון דולר מקרן הסיד לחברה שאנחנו רצינו להשקיע בה סיד. אנחנו התחלנו בהשקעה של מאתיים חמישים אלף דולר בחברה. כשקיבלנו את האישור למיליון דולר נתנו להם התחייבות להשקיע מליון דולר משלנו, סך הכל שני מליון דולר. היזמים של החברה דחו את ההשקעה של קרן הסיד, מהסיבה שהם אמרו שהם לא מוכנים. הם הבינו שההשקעה של קרן הסיד היא תחת חוק המו"פ. הם אמרו שהם לא מוכנים להיכנס לנושא של חוק המו"פ. וכתוצאה מהעניין הזה לצערי אנחנו הפכנו את החברה לחברה אמריקאית, עם חברת בת ישראלית, והמשקיעים שנכנסו, סימנס, ואקסל, ואייפקס, כל המשקיעים שנכנסו, השקיעו עשרים מליון דולר בחברה אמריקאית שמושבה היום בעמק הסיליקון. יש לה מרכז פיתוח בישראל אז חלק עדיין קשור פה.

אבל זה בדיוק הנקודה שגם ברגולציה, ואני מצטער שהוא הלך, חוק המו"פ הוא מכשלה למשקיעים זרים, הוא פוגע בחברות סטרט אפ. אנחנו הטמענו תהליך של תיקון הוצאת הידע, והיה סיכום בין שר האוצר לבין שר התמ"ת שהולכים על התיקון הזה, מאז שקט דממה. הנושא של מנגנון הוצאת הידע העקרונות סוכמו, הפרטים לא סוכמו. אנחנו כאיגוד קרנות הון סיכון לא נמצאים בתהליך הזה למרות שאנחנו הלקוחות, המשתמשים, אנחנו חושבים שמן הדין שישבו אתנו ומן הדין שבוועדת הכספים ילבנו את הנושא ביחד עם ועדת הכלכלה והכספים.

ועדת הכספים לצערי לא באים לוועדת המדע אבל אנחנו נהיה נוכחים שם. באופן אישי אני אגיש הסתייגויות ואני אלחם שם על כמה סעיפים. אז גם אם משרד האוצר מצא לו שהמקום הנוח ביותר זה ועדת הכספים כי הוא יודע שבוועדה הזו יילחמו כדי לקדם את התחומים הללו, לא בכדי נלחמו מאוד כדי שזה יהיה רק בוועדת הכספים כי זה כנראה כר יותר נוח להעביר את מה שהם רוצים, אבל אנחנו נעשה את המלחמות, כולל האישיות, ואני אעשה גם ישיבה בוועדה הזו על התיקונים לחוק ואני ארצה שכל חברי הוועדה, שאנחנו נגיש את ההסתייגויות יחדיו, היתה צריכה להיות ועדה אפילו משותפת. שר התמ"ת הגיש את הדרישה שועדת המדע תדון בחוק הזה כי לפי תקנון הכנסת סעיף 12 לחוק זה בתחום של סמכויות ועדת המדע והטכנולוגיה, שנכון שהיא לא קיימת מאז החוק שחוקק ב-1960, אבל בכל אופן בעשור האחרון יש את הוועדה. אני עכשיו בדיוק מבינה מדוע משרד האוצר התנגד שאנחנו נדון בוועדה הזאת, זה ברור לי מאוד. אבל זה לא יעזור כי אנחנו כוועדה נגיש פה הסתייגויות, ולי גם אין בעיה להצביע נגד התקציב כי גם ככה אני מצביעה נגד. כולנו נגד התקציב אז אין לנו בעיה עכשיו.

כשהתחלנו לדבר על תיקונים בחוק המו"פ דווקא היו לנו הרבה שיחות עם מר ליצמן ודווקא הוא בא עם הפתרון האלגנטי של פחת לאורך זמן. דווקא הוא בא עם פתרון מאוד אלגנטי, תפס את העניין,

טוב, זה לא מדובר פה באנשים, הרי ליצמן לא עושה את זה בגלל שהוא עצמו אלא יש פה מדיניות של הוועדה,

הנוסחה שקובעת את כל העניין הזה, פתאום מתעלמים מאתנו במשך מספר חודשים כדי לגלות, יש נוסחה חדשה,

נכון, היא כבר מונחת על שולחן הוועדה, אני מניחה שלא עכשיו, רק אחרי שיעבור התקציב ייכנסו לישיבות ואנחנו נקדם.

תראה, זה כמו שחברה שאנחנו נשקיע בה תפתח מוצר בלי לשאול את הלקוח מה הוא צריך. היום חוק המו"פ גורם נזק. כאשר אתה במקרה בחברות המוצלחות שלך אתה מגיע למצב שאתה מוכר את החברה, ובחלק מהמקרים נעשית הוצאת ידע, מה שכבר הסכימו עליו, היום רוצים קנס כל כך גדול, כל משקיע היום ששומע שלחברה יש, לא רוצים להתעסק עם זה. והשיטה לא להתעסק בזה זה או לא להשקיע בחברות שיש בהם כסף מהמדען או,

יש לי כמה הערות. קודם כל נתחיל בזה שאין ספק שיש חשיבות לקרנות הון סיכון. צריך רק לא לשכוח שכשיש משבר אז המשבר, כתוצאה מהתמוטטות חברות סטרט אפ משפיע על כל המעגלים במשק בצורה מאוד מאוד חריפה, בפרט אם אנחנו מדברים על משבר כמו שהיה בשנת 2000, שעד היום אנחנו עדיין סופגים את הרסיסים מהמשבר הזה.

דבר שני, אין בתמ"ת ולא בשום מקום מחקר שמראה מה שיעור התשואה כתוצאה מהשקעה במו"פ שהממשלה השקיעה. שזה משהו שאני חושבת שחשוב לקדם כדי שיהיה איזה שהוא מקור או אסמכתא יותר מהימנה ואמפירית.

דבר שלישי, אתם מלינים כל הזמן שאתם יוצאים לגיוס בעולם, ומשקיעים מוסדיים ברחבי העולם באים ומשקיעים בכם. אני זוכרת לפני שנתיים ושלוש וארבע שניסיתם לשכנע את, לא ניסיתם לשכנע את המוסדיים, פתאום עלה העניין שהמוסדיים בישראל לא משקיעים בכם. ולמוסדיים יש שיעור מסויים שמותר להם להשקיע, וגם הנציג של האוצר אמר את זה. והיו נסיונות לבוא ולדבר אתם. למה אתם לא עושים גיוס פה בישראל, מול המוסדיים בישראל. בסך הכל בארצות הברית כשהמוסדיים באים ומשקיעים בכם השלטון האמריקאי לא תומך בהם להשקעות. הם מבינים כי התשואות שלהם בסדר, אבל כשאתם באים פה בישראל לעשות את הגיוס שלכם, קודם כל אני לא יודעת אם אתם עושים אותו, וגם כשאתם עושים אותו יש המון טענות כלפיכם מצד המוסדיים בישראל. ואני חושבת, ועדיין יחד עם המוסדיים, כדי לראות איך לקדם את התקשורת בין שני הצדדים.

האמת היא שזה הכי פשוט לפנות אל האוצר ולבקש את השינויים כדי שהם יוכלו בכלל להצטרף.

שלא תהיה טעות, יש התעוררות אצל המוסדיים בישראל. אם לא היתה התעוררות כזאת היינו נלחמים לחזור לתכנית המקורית של הפיתוח. יש התעוררות. אנחנו חושבים שאם האוצר היה קצת יותר פתוח ולא מדבר במלים תיאורטיות של כלכלה חופשית אפשר היה לזרז את זה. לגבי התרומה של המו"פ יש בארץ בעיה. באמת במדינת ישראל יש מעט מאוד מחקרים, על אחד מהם עובדים עכשיו, על תרומת המו"פ לכלכלת המדינה במובן הרחב. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל פרופ' הלפמן חושב שדולר מו"פ, אפילו אם המו"פ נכשל, מביא לכלכלה יותר מדולר. אני מניח שעד כנס קיסריה יתפרסם הדו"ח הזה ויענה על השאלה ברמה הלאומית למה כדאי להשקיע במו"פ בכל רמה שהיא.

אנחנו יודעים שטאוור עכשיו הולכת לפרוט שבע מאות חמישים מליון שקל שהממשלה השקיעה בה.

טאוור היא לא חברת מו"פ. זה בדיוק לא הדוגמא לכלכלת מו"פ אולי לא נכונה.

לא, אבל אם יהיה לנו מחקר מו"פ אז אולי הוא יתן, הוא ייאלץ לתת נתונים לגבי כל ההשקעות.

חבל שגופים ממלכתיים לא יזמו את המחקר הזה, כי כל פעם שאנחנו ניזום אותו אנחנו חשודים בחוסר אובייקטיביות.

אני אנסה לגעת בנקודות שאנחנו יכולים לתרום. קודם כל אני מייצג במסגרת אגף החשכ"ל את היחידה למערכות מידע, אנחנו פועלים על פי היעדים שהממשלה קבעה וזה לא סוד שתכנית מרכבה ממשל זמין נקבעה לשנת 2003 כתכנית הדגל או תכנית המרכזית. ולמעשה אנחנו משקיעים את מירב המאמצים ומירב המשאבים בקידום התכנית. אגב בנושא של כרטיס חכם, כל ההשקעה שלנו בכרטיס חכם זה בעצם מראה כמה אנחנו מודעים וקשובים לנושא הזה.

עכשיו תראו, אני מסכים, אנחנו קולטים את החברות האלה, דיברתם על ארבעה שלבים, אנחנו קולטים את החברות בשלבים שלוש וארבע. אנחנו צריכים חברות שיש להם פתרונות לבעיות, לא חברות שיש להם רעיונות אלא פתרונות לבעיות שאני מדבר על היישום של התכניות, היישום של הפרוייקטים בפועל. הרי זה לא סוד שלפני מספר שנים החשב הכללי הקודם ניר גלעד וגם החשב הכללי הנוכחי מובילים מגמה של הפסקת פיתוח עצמי ומעבר לפתרונות קיימים, למוצרי מדף. ולכן אנחנו צריכים את החברות בשלב יותר בוגר של החיים שלהם. חוץ מזה, מה לעשות, אנחנו צריכים גם שותפים מהימנים לדרך, שותפים אמידים ויציבים, ולכן גם במכרזים חלק מתנאי הסף זה גם איתנות פיננסית של החברות. יכולת מוכחת.

מה שכן אנחנו בהחלט מובילים מגמה. החשב הכללי מוביל מגמה של להפוך את הרכש הממשלתי בתחום של ההיי-טק ליותר תחרותי. לפתוח אותו, להגמיש אותו, לצמצם את השימוש בפטורים, בין אם מדובר בספק יחיד ובין אם מדובר במכרזים סגורים. להפוך את כל המערכת ליותר תחרותית, יותר גמישה, ולעשות כמה שיותר מהרכש הממשלתי, לבצע אותו בצורה של מכרזים פומביים. מכרזים פתוחים לכל המשתתפים.

אני רוצה להמשיך מהמקום שיורם דיבר על מחקרים לגבי התרומה של מה שאמרת, מוסד נאמן בתהליך של לסכם עם משרד המדען הראשי על עבודות כאלה, שבאים למדוד ולנתח את התרומה של המדען לצורך זה למשק הלאומי, כאשר הזווית שלנו היא להסתכל על ישראל בראייה הבינלאומית. אז העבודה הזאת עכשיו מתחילה וזה דבר מאוד חיובי. אנחנו רק עכשיו מניעים תהליך שבין השאר יכלול פעילות עם הודו ועם מדינות אחרות. אני אשמח להיפגש אתך על זה.

אני רוצה להוסיף מלה יותר מהזוית של הגלובליזציה. אני רואה במוטורולה ברנצ'ס משקיעה ומשקיע, אין קשר לגיאוגרפיה אבל מה לעשות שרואים את התנועה מזרחה, גם מספר המשקיעים, הנציגים שלנו ממוטורולה בסין גדל, משקיעים שם גם בקרנות הון סיכון, פעם משהו שעשינו אותו מזמן, לפני איזה שש שנים, וזה לא רק בגלל, וזה טען פה הבחור, להשאיר את זה למשחק הכוחות בשוק וכו', זה לא רק בגלל ששם יותר זול אלא גם בגלל שהשוק שם באמת ענק, יש שם גם סטנדרטים מיוחדים וכו', ויש סיבה להשקיע. זאת אומרת לא רק בגלל שזה זול אלא בגלל שיש שם שוק גדול, ופה גם, מה לעשות, אין לנו באמת שוק. לקבל בגלל זה עזרה, לפצות קצת, אנחנו צריכים להתחרות בסין ובארצות הברית אז לפצות קצת על זה שאין פה את השוק, ורואים את זה בצורה ברורה.

רק הערה לגבי משקיעים מוסדיים ואחר כך הצעה של מה שאני חושב שצריך לסכם בדיון. לגבי משקיעים מוסדיים ישראלים הם משקיעים היום, אבל הם משקיעים בקרנות ביי-אאוט. זה קל, נוח להבין, זה עסקים שכבר מבוססים ומוכרים. בשנת 2004 גוייס יותר כסף לביי-אאוט בישראל מאשר לטכנולוגיה. זה אומר שאנחנו הולכים לכיוון של אירופה. אירופה היום משקיעה בעיקר ביי-אאוט, מעט מאוד בטכנולוגיה. ולכן ישראל הפכה להיות עמק הסיליקון של אירופה. ביי-אאוט זה השקעה בחברות בשלבים מתקדמים שיש להם תזרים מזומנים בדרך כלל טוב, קונים החוצה משקיעים. בכלל הכלכלה בישראל זה החלפת ידיים. זה קונה מזה וההוא מוכר לזה, הרבה יצירה של עוד תוצר לאומי אין. אז יש הרבה משפחות שקונות מכל מיני משפחות. זה לא כלכלה רבותי, זה משחקי כוח והחלפות ידיים. זה מה שקורה באירופה, ולכן המשקיעים הישראלים המוסדיים יש אינטרס לדעתי למדינת ישראל את הכסף הזה לכוון לדברים קצת יותר נכונים מבחינה כלכלית.

מה אנחנו צריכים לסכם לדעתי, או הבקשות שלי לפחות לסיכום הישיבה הזאת, כי הרי באנו בסוף לסכם ולהגיד כמה דברים.

נסכם, והדברים האלה יועברו למשרדים, זה בעיקר יהיה למשרד התמ"ת ולמשרד האוצר.

הבקשות שלנו הם ככה. אחד, חוק המו"פ, להגדיר יעד לסיים את החוק האומלל הזה שנגרר כבר שלוש שנים בכנסת. אנחנו מוכנים ורוצים לשבת עם מי שבסופו של דבר מסכם את החוק הזה, אם זה ועדת הכספים, להציג את עמדתנו ולהסביר את עמדתנו. אנחנו מקווים שהיא תתקבל. יש את הנכונות לעשות את זה, צריך לגמור את זה. זה דבר ראשון.

דבר שני, תקציב המדען הראשי, צריך לצעוק בקול לא לפגוע בתקציב המדען הראשי. אני אומר לכם שזה שערוריה. כל ההתייחסות למחקר ופיתוח כהוצאה ולא כהשקעה זה התייחסות לדעתי שערורייתית. וזה דבר שצריך להפסיק את הדבר הזה ולהפסיק אותו בצורה נמרצת.

דבר נוסף, צריך לעודד את המשקיעים הישראלים להשקיע במה שיש בישראל טוב. אין לנו פה הרבה דברים טובים שאפשר להשקיע בהם. אתם יודעים יותר טוב ממני את המלים נעשה ונשמע. במידה מסויימת זה מה שעשו בארצות הברית, במידה מסויימת זה מה שצריך לעשות פה. אין להם מושג מה זה הון סיכון. הם לא יעשו את זה, הם ילכו להשקיע במקומות שנוח להם, שזה ביי-אאוט. לייט-סטייג'. הם לא ייכנסו לטכנולוגיה אלא אם כן יעזרו להם לעשות את הצעד הראשון. אחרי שהם יטעמו מהמים האלה הם לא יוכלו להפסיק לשתות. הם טעמו את המים האלה לצערי בתקופה שהיה המשבר הכי גדול בעולם, והם נכוו. וצריך לעזור להם לחזור אל השוקת.

דבר נוסף זה נושא שציין גם נפתלי וגם דבי ציינה, נושא של מחקר. בואו נחקור ונגיד לעצמנו שנדע על מה אנחנו מדברים. מה התרומה של מחקר ופיתוח. מה התרומה של הון סיכון לכלכלת ישראל. אנחנו עושים את זה במימון שלנו. אנחנו פנינו לאחד הכלכלנים המובילים בישראל, יעקב שייני וביקשנו ממנו במימון, שאנחנו שמים כסף שלנו, אנא עשה מחקר ובוא נדע בעצמנו מה קורה.

אבל כל עוד המחקר יהיה מחקר של קרנות הון הסיכון יתייחסו אליו בהתאם, וזה צריך להיעשות על ידי התמ"ת ועל ידי גופים לקראת קרן קיסריה ואחרים כדי שתהיה הסכמה על תרומה לחברה, על תרומה לכלכלה, על תרומה לתעשייה.

יש לנו חוקרים מצויינים באוניברסיטאות, יש לנו ועדת מדע, צריך לעשות את זה.

הדבר הנוסף שאנחנו רוצים לקרוא זה לקדם את נושא ננו-טכנולוגיה בישראל בצעד קצת יותר נמרץ ממה שעושים, זה העתיד. צריך להבין שזה העתיד.

דבר אחרון מבחינתי זה לפחות קריאה, אני לא יודע אם כל איגוד קרנות הון סיכון שותף לזה, לפחות אני, ועדת דוברת, ההתקפות על ועדת דוברת, התקפות על אנשים שלקחו מזמנם בצורה אובייקטיבית לנסות לבוא עם הצעות, יותר טובות, פחות טובות, השקיעו בזה הרבה מאוד אנרגיה. הרי אנחנו יודעים שכולנו יהודים, בסופו של דבר לא נצליח כולנו להגיע להסכמה מלאה, אבל נעשתה עבודה רצינית, על ידי אנשים מאוד רציניים. צריך להטמיע את זה. אנחנו בסופו של דבר פוגעים בעצמנו. ולכן אני הייתי מאוד שמח אם היתה כאן קריאה לקדם ולאמץ את הרפורמה הזאת ולהפסיק את המלחמה המטופשת הזאת וללכת קדימה. צריכים לעשות שינוי כי המערכת הזאת מתדרדרת. הנתונים של המערכת הזאת הם מזעזעים. אני חושב שאם הייתם חשופים קצת לכל מיני דברים שקורים במדינות אחרות הייתם מבינים איזה פער אדיר אנחנו פותחים. התחרות עלינו היא נוראית. מי שלא נוסע לסין ומי שלא נוסע להודו פשוט לא מבין.

אני הייתי בשבוע שעבר בסיאטל בכנס של חמישים מנכ"לים מרחבי העולם, ביניהם היו המנכ"ל של מייקרוסופט, סליחה, ביל גייסט, הוא לא מנכ"ל כבר. וביל גייטס דיבר על מחקר ופיתוח בייקרוסופט. הוא אמר יש לנו ארבעה מרכזי פיתוח, ואני ישבתי ככה, התפללתי שהוא יגיד גם ישראל. הוא אמר יש לנו סיאטל, ויש לנו טוקיו, יש לנו בייג'ין ויש לנו קיימברידג'. בישראל הוא לא הזכיר בכלל. ואני אומר לכם שהודו וסין זה לא רק זול. הודו וסין מייצרים מליון מדענים ומהנדסים כל שנה כשאנחנו מוציאים ששת אלפים איש. אני מבטיח לכם שבתוך המיליון הזה יש לפחות מאה אלף שאינם נופלים מישראל. הם לא פחות טובים, לא פחות חכמים, לא פחות אגרסיביים, לא פחות נאמנים והרבה הרבה יותר זולים. ומהר מאוד החבר'ה האלה יתחילו לפתח טכנולוגיה ויתחרו בנו ראש בראש. והם יכו אותנו. הם יכו אותנו בננו-טכנולוגיה.

אולי מלה אחת אחרונה, ראיתי ראיון של טייגר וודס בטלויזיה, ושאלו אותו על המתחרים שלו והמספר שתיים והמספר שלוש. הוא אמר רבותיי, אני רוצה לנצח. מספר שתיים, אני רוצה לתת לכם את ההגדרה שלי מה זה מספר שתיים, זה ראש המפסידים. אז אסור לנו להיות ראש המפסידים.

אני רוצה רק דבר אחד קטן, שזה לגמרי בידיים שלכם, זה יפתור את הבעיה כרגע, לארבעים וחמש מתוך השמונים האלה שדיברנו. יש דבר שנקרא מעבר בחממות משנה א' לשנה ב'. פעם זה היה צריך אישור מיוחד ואז החליטו חד פעמית שנה שעברה שזה יהיה אוטומטי. זה נמצא כרגע, שוב, בוועדת חריגים של ועדת הכספים, זה צריך רק לעלות שם לדיון בסדר היום. כבר כולם יודעים על זה שם וברגע שזה יעלה יאשרו את זה. ברגע שמעלים את זה אז פשוט כל החברות האלה שבשנה א' נכנסות לשנה ב'. זה יפתור כרגע בעיה להמון המון אנשים.

הערה טובה, זה באמת דבר קטן שאפשר בהחלט לעשות. סך הכל את הדברים שחמי סיכם אני לא אחזור עליהם שוב. נתחיל מהסוף, לגבי חוק המו"פ למרות שהוא נדון בוועדת הכספים אנחנו נעשה פה ישיבה בוועדת המדע והטכנולוגיה על התיקונים שיהיו מקובלים על חברי הוועדה, ואנחנו נבוא עם התיקונים הללו ואם הם לא יתקבלו אנחנו נגיש אותם כהסתייגויות לחוק וננסה להעביר אותם גם בוועדת הכספים וגם במליאת הכנסת.

לגבי תקציב המו"פ לא צריך להאריך, השאיפה שלנו שזה יהיה כמו שהיה צפוי, כמו שביקש המדען הראשי, שזה יהיה שתיים נקודה ארבע, בטח לא תשע מאות. אני מקווה מאוד שהשנה יסגרו על משהו קרוב לאחד וחצי, זה אני מקווה שעוד בתקציב הנוכחי, למרות שגם אחד וחצי זה בעצם קיצוץ של מה שזה אמור, כבר היה אחד נקודה שמונה אז בהחלט שזה נקרא קיצוץ. יש לי הרבה תקווה כי אני באמת רואה את הכוונה של שר האוצר, ובזה באמת יהיה הרבה יותר קל.

כמובן אני חושבת שלגבי התמ"ת אנחנו נבקש גם לחזק את קרן ההזנק וגם את יוזמה ג' שעולה פה, זה אנחנו נפנה לשר התמ"ת.

שוב, לגבי מה שאמרת חוק דוברת, אני לא רוצה לרדת לפרטים של כל התכנית הזאת, היא כוללת הרבה דברים. סך הכל מי שהיום מעכב את זה זה דווקא ארגוני המורים ולא חברי הכנסת ולא מהרשויות למרות שלכולם יש השגות. בכל אופן למרות שאמרת משהו שאותי מפחיד, כי אני בכל אופן מאמינה שההון האנושי שלנו הוא יגבר, הוא איכותי, אבל שוב, נלחמים כדי לשמר אותו, אבל הוא יגבר על כל הון אנושי אחר בעולם. וכשאתה אומר שבתוך המיליון הזה יש מאה אלף שיכולים להגיע באיכות לשלנו זה באמת מערער את אמונתי. תשמע, אבל כשאמרת נעשה ונשמע זה בכלל עורר בי תקווה. אז משני הצדדים, בהחלט זו מטרה באמת להשקיע במדע וטכנולוגיה וחינוך, זה הדבר הראשון, יותר מכל הדברים האחרים שדיברנו, אבל צריך לתקוף את הבעיה מכל הצדדים. אז אני מודה לכולם שהגיעו ואנחנו נמשיך. הישיבה באמת אחת הקרובות תהיה, מכיוון שזה הולך בקרוב לוועדת הכספים אנחנו נשמח לראות אתכם פה בישיבה הבאה על תיקונים לחוק המו"פ התעשייתי וגם נשמע את ההערות שלכם ונקדם את זה. תודה רבה.






הישיבה ננעלה בשעה 13:45