כנסת פתוחה

חינוך לשוויון בין המינים

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
8.3.05
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 414
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ז אדר א', התשס"ה (8 במרץ 2005), שעה: 09:00

חינוך לשוויון בין המינים.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר

עבד-אלמאלכ דהאמשה
מרינה סולודקין
גילה פינקלשטיין

מרים שכטר ממונה על שוויון בין המינים,
משרד החינוך, התרבות והספורט

עו"ד רבקה שקד ממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה,
נציבות שירות המדינה

מרים גרייבר נשיאה, הדסה ישראל

יהודית אייזנר הסתדרות המורים

יהודית פלוטקין מנכ"ל, הרשות למעמד האישה, משרד ראש הממשלה
אדריאנה באומל רכזת פרוייקטים, הרשות למעמד האישה,
משרד ראש הממשלה

עו"ד אביטל שחר מנכ"ל, שדולת הנשים
ד"ר צופיה מלר הנהלת שדולת הנשים, עמותת "חופש",
המזכירות הפדגוגית, הסתדרות המורים
ורדה מור שדולת הנשים
בת-שבע שטראוכלר שדולת הנשים

עדי בר מועצת התלמידים והנוער הארצית

עידן חלילי

יעל פרבר מתאמת בין משרד החינוך, התרבות והספורט לכנסת

איריס צור נציבות הדורות הבאים, הכנסת

יהודית גידלי

דרורה רשף

חינוך לשוויון בין המינים

בוקר טוב לכל הנוכחים. אנחנו עוסקים היום ביום האישה הבינלאומי – ככה הוא מוגדר – בנושא של חינוך לשוויון בין המינים, בהיותנו כאן בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. במקביל לישיבה הזאת יש עוד כמה ישיבות בתחום הזה של השוויון בין המינים, וברור שאלה שאמונים על הנושא הזה נמצאים עכשיו גם במקומות אחרים. אבל אנחנו נתמקד בנושא הזה, שהוא חשוב לענייננו.

לעניות דעתי, הנושא הזה של השוויון בין המינים מתחיל בחינוך. הוא מתחיל בעצם עם בוא הילד והילדה לעולם. לפני כמה שנים שמעתי נתונים בכנס, שלילדים בני שלוש וארבע כבר יש התייחסות שונה, מבני המשפחה בבית. לא מהמערכת. אחים בוגרים בני שש-שבע, מתייחסים אחרת לאחים שלהם בני השלוש וארבע. מהבת מצפים לזה, מהן מצפים לזה, ואז אנחנו מתחילים להרגיש את השונות.

אנחנו אמנם דורשות שוויון, אבל אנחנו לא שוות בתכונות. לנו יש תכונות אחרות מאשר לגברים. יש הבדל בין בנים לבנות. לא רק כוח פיסי, גם במנטליות, גם בגישה לדברים. לחיוב ולשלילה. יש תכונות טובות שיש לנשים, יש תכונות אחרות שיש לגברים, אבל שוויון מגיע לכולם, ועל זה אנחנו מדברים. כולם בני אדם, בצלם נולדו, ולכולם מגיעות אותן זכויות.

אני גם מאמינה שלכולם יש אותן חובות. ולכן, למשל, הגשתי הצעת חוק שמדברת על שוויון במשך תקופת השירות הצבאי. אין שום סיבה שבנים ובנות ישרתו תקופות אחרות. אני גם מאמינה שזה יקדם את הנשים, כי חלק – הזכרתי את הילדים בני שלוש וארבע, אבל הפערים המשמעותיים שנוצרים במעמד בין בנים ובנות, מתחילים בצבא. כאשר בנים מקבלים תפקידים יותר בכירים ויותר משמעותיים, בנות – גם בגלל משך התקופה וגם בגלל, כפי שאמרתי, בעיות של חינוך ונורמות חברתיות, מקבלות תפקידים מסוג אחר – ההתפתחות של שני המינים בצבא שונה, וזה אחר כך משליך על החברה האזרחית, יצירת קשרים, רכישת ניסיון וכל הדברים האלה.

אז יש כמה צמתים שבהם אנחנו רואים שמתחילים הפערים לצמוח. אחד הוא משמעותי ביותר, בצבא, השני זה בבחירת עבודה. ואנחנו רואים שנשים הולכות למקצועות שבדרך כלל גם רמת השכר בהם יותר נמוכה, רמת ההשפעה היא יותר נמוכה, וכך אנחנו מגיעים, בסופו של דבר לנתונים – קיבלנו הבוקר כשנכנסנו לכנסת דף של נתונים, ויש אותם היום גם בכל העיתונים – על ההבדל בין נשים וגברים. ואנחנו יודעות: נכון, צמצמנו את הפער בהשתכרות מ-40% אולי ל-30%, אז אולי אנחנו בכיוון הנכון, אבל עדיין זה פער אדיר. אנחנו רואים שנשים יותר אקדמאיות מגברים – בתואר ראשון 60% מהסך הכל, בתואר שני כ-50%, אבל כשנבדוק כמה פרופסוריות חבר יש, אנחנו סביב ה-10%. בתפקידים בכירים באופן כללי אפשר לדבר על 20%-25%, אם לוקחים בכלל תפקידים בכירים.

אנחנו יודעים מה קורה פה, בכנסת. אנחנו, בשיא ההצלחה של הנשים בכנסת, עם 15% נשים, כשחלקנו באוכלוסייה ידוע – 51%-52%. כל הנתונים האלה מראים שיש לנו עוד דרך ארוכה לעשות, וההתחלה של הדרך היא בחינוך.

בכניסה לכאן אמר לי האיש שמאחורי המצלמה, שהוא נמצא הרבה גם במטבח – כך אמרת – ואני יכולה לספר לך, שגם אצלי בבית, מכיוון שאני פה – אצלי בבית יש חמישה גברים. ארבעה בנים ובן-זוג, והם נאלצים להיות במטבח, כי אין מי שישרת אותם, כי אמא פה, בעבודה. אבל מסתבר שבן-זוגי גם מבשל הרבה יותר טוב ממני, אז הפסקתי להתחרות אתו, שיפרח ויעשה חיל במטבח.

השפים הגדולים הם גברים.

נשים הן טבחיות וגברים הם שפים.

זה מה שרציתי לומר. השפים הם גברים, נשים הן טבחיות, נשים הן ספריות וגברים הם מעצבי שיער, וכך אתם תראו כמעט בכל מקצוע, כשהנשים עושות בעצם אותה עבודה.

זה שינוי בעזרת השם.

יפה. אז אני כאן חוזרת בחזרה לנושא של החינוך. אנחנו רוצים לשמוע מה משרד החינוך עושה – אני רוצה לשבח את שרת החינוך שעושה עבודה יוצאת מן הכלל דווקא בתחום הזה, במיוחד בתחום הזה, יש לה מודעות גבוהה מאד. גם בזכות מיכל שגם אותה צריך להזכיר במקרה הזה. התחיל בזה עוד אמנון רובינשטיין, כשהוא היה עוד שר. הוא התחיל בעבודה יותר מקצועית ויסודית של חינוך לשוויון בין המינים, ושרת החינוך הנוכחית בהחלט קידמה את הנושא.

יש הרבה מאד תוכניות. חברותי להנהלת שדולת הנשים, שם הייתי חברה, הובילו בשדולה חלק מהמהפכות שהיום אנחנו רואים בנושא הזה של חינוך והעצמת נשים, ועל כל אלו אנחנו רוצים לשמוע היום.

חברת הכנסת פינקלשטיין, בבקשה.

כן. אני רוצה רק להוסיף נושא קטן. מלי הזכירה שאנחנו 15% של חברות כנסת. אני רוצה לספר לכם – למרות שאנחנו עם דעות שונות לחלוטין – יש אחוות אחיות, אחוות משפחה. ממש כל נושא קטן שמישהי רוצה לקדם, מיד באות אחרות – כן מסכימה, לא מסכימה, עצות, וזה נעים. ממש נעים. לפני שהגעתי אמרתי: מה, איך אני אסתדר. דווקא חשבתי – הרי שינוי יש להם מצע של אנטי יהדות, אמרתי: איך אני אסתדר? ודווקא חברות הכנסת של שינוי הן החברות הכי טובות שלי.

אין לנו מצע של אנטי יהדות. אנחנו לא אנטי יהדות.

וקחו בחשבון את ההיסטוריה של המפד"ל – אני נציגת המפד"ל. אחרי כל כך הרבה שנים שלא הייתה נציגת מפד"ל, כשב-1920 הרב הראשון בישראל, הרב קוק, אמר שאישה לא תיבחר ולא תבחר, ואנשי ש"ס אמרו: אנחנו נקבל זכות כפולה, כי האישה אין לה דעת, אנחנו נבחר גם עבור האישה. ב"המזרחי" נאבקו עשרים שנה שהאישה תבחר ותיבחר, וב-1940 יצאה פסיקה של המזרחי, שאישה יכולה לבחור ולהיבחר. והייתה חברת כנסת – טובה סנדראי זכרונה לברכה, היא הייתה שתי קדנציות. אחר כך הייתה שרה שטרן-קטן, זכרונה לברכה, קדנציה אחת, ואחר כך הרבה שנים, למעלה מעשר שנים, שלא הייתה חברת כנסת דתית, ואיזה מאמצים השקענו – היינו צריכות לצאת למאבק פיזי.

אתן איימתן שלא תצביעו.

מה זאת אומרת? אנחנו באנו עם משרוקיות, נשים צעירות, מסכנות, ושרקנו בכנס שהיה בבית החיל, ולא נתנו לדבר. עד שישריינו מקום חמש. שנתיים קודם סדרו אותנו ושריינו מקום שמונה. גם, ניתקנו את המקרופונים, נאבקנו, לא יאומן. נשים דתיות, לראות אותן במאבק.

הן יודעות לעשות את זה טוב מאד.

אז סוף סוף יש נציגה לציונות הדתית, יש נציגה דתית ונקווה שתהיינה יותר. ויחד, אחוות המשפחה. ושהגיע הזמן שאם בציונות הדתית ובמפד"ל יש נציגה דתית, יהיה שוויון, והגברים במפד"ל בהחלט נותנים לי הרגשה טובה ולא מקפחים אותי וכשהיה צריך לבחור חדר בכנסת, שכל סיעה קיבלה חדר אחד, הם אמרו: לנו יש סיעה אחת, היא תהיה הראשונה שתקבל. אז שימשיך השוויון, וגם במפלגות החרדיות.

ושאינשאללה בכנסת הבאה יהיו שתי נשים מהמפד"ל.

אני רק רוצה, כיוון שהזכרת את הנושא של חרדים ונשים – במפלגות החרדיות אין אף אישה. אני חושבת שזה ראוי לגינוי. עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה, היא חברה טובה שלי, היא מדהימה, היא כן רוצה להיות בפוליטיקה, גם אבא שלה אומר: יש לה מקום בפוליטיקה, אבל במפלגות של ש"ס ושל יהדות התורה, אתם לא רואים אישה. אתמול, במליאת הכנסת, בהצעה לסדר, העלו את הנושא של סיום הש"ס, הלימוד של דפי הגמרא, ואני אמרתי, בהערה משלי, שכל הדיון שהיה שם היה בלשון זכר, ואני מצפה שבמאה ה-21, גם נשים, גם בקרב החרדים, תוכלנה ללמוד דף גמרא. זה לא פשע, זה לכבוד לגמרא.

ואני הוספתי וסיפרתי שבבית הספר שניהלתי, בנות ניגשו לבגרות בגמרא. למדו. מספר שנים.

עכשיו, אני רוצה רק לספר לכם שבשנה שעברה הגיעו אלינו נשים שעובדות באגד, ואמרו שבתקנון של אגד הכל בשכר וחוסר שוויון. ואנחנו נתנו להם – ישב שם אחד מההנהלה, שמן מאד. אמרה אישה: למה לנו אין מדים באגד? אז אמרתי: איך יכול להיות? יושב קופאי, יושבת קופאית, גברת, לו יש מדים לה אין מדים? אז הוא אומר: אין מידות לנשים. אמרתי: אתה כזה שמן, לך יש מידה ולה אין? סידרו את העניינים באגד.

אנחנו נחזור לעניין החינוך. אני מבקשת ממרים שכטר, שממונה על שוויון המינים במשרד החינוך, להשמיע לנו מה קורה בעניין זה.

טוב. אני בטוחה, חברת הכנסת פולישוק, שאין הרבה ועדות שמתנהלות בכזאת אווירה כמו שהוועדה הזאת מתנהלת.

זה נכון, זה נכון.

והסיבות ברורות. אני דווקא רוצה להתחיל, ברשותכם, בברכות, לחברות שיושבות כאן, כי לא בכדי כאן יושבות החברות האלה, ולהזכיר כמה אנקדוטות שאני רוצה לציין ואני רוצה לא לשכוח.

אני אתחיל בבת-שבע שטראוכלר, חברתי. כשקיבלתי את התפקיד אמרו לי: יש אישה אחת בעיריית תל אביב, שהיא משוגעת לנושא. היא תביא לך קבוצה של גננות. ובת-שבע ישבה על הטלפונים ימים שלמים, ימים שלמים, בדאגה שהגננות תגענה, ואחר כך היא גם בדקה אם הן הגיעו, והיא בדקה אם הן יודעות מתי המפגש הבא וכולי וכולי. זה חשוב מאד לציין את זה, כי גם כשמגיעים רחוק – כפי שאני אספר עוד מעט – חשוב לזכור את האנשים האלה, שזרעו את הזרעים הראשונים בארץ לא זרועה.

כל הגננות – 300 גננות בתל אביב – עשו את הקורס: חינוך לשוויון בין המינים, בחסותה של מרים שכטר.

ואת צופיה מלר אני רוצה לציין. שכשאני עוד לא ידעתי שיש שוויון בין המינים ופיתחתי את תוכנית כישורי חיים, אז נתנו לצופיה מלר לעשות בדיקה מגדרית לספרים שלי, ובשבילי ד"ר צופיה מלר הייתה האורים והתומים.

אני רוצה לציין באותה הזדמנות, וחשוב לי לציין, את שדולת הנשים בישראל, ששוב – רק תוך כדי העבודה המשותפת, הצמודה – והיום אנחנו כבר באמת לא יוצרות מובחנות בין משרד החינוך לשדולת הנשים. יש לנו מרכזת תוכנית נמ"ש אחת - --

אולי פשוט תספרי על התוכניות כי זמננו קצר.

אני עושה את זה מאד בקיצור. כל העבודה נעשית, פשוט, ביחד. כמו שגילה אמרה- כמו משפחה אחת. אני מאמינה בנשים, אני מאמינה שנשים יכולות ליצור תרבות אחרת. ולכן, כשמדברים על שוויון – אני ממש לא רוצה להגיע להרבה מקומות שהגברים מגיעים אליהם. אני רוצה ליצור את השוויון, מה שנשים יכולות לעשות, והן יכולות ליצור עולם שהוא שונה, תרבות שונה וחברה שונה. ולכך אנחנו שואפות.

עכשיו, העבודה הברוכה, הרחבה, המעמיקה, התחילה במשרד החינוך כשהשרה לימור לבנת נכנסה לתפקידה. אם קודם לכן התפקיד של שוויון בין המינים היה ללא תקן אלא כתפקיד נוסף, מאז כניסתה – אני חושבת שחודשיים לאחר מכן כבר היה מכרז, נציבות שירות המדינה, תקן, וקיבלתי תפקיד מלא רק לנושא. זו לא רק העובדה שזה תפקיד, אלא ההכרה שזה תפקיד בעל ערך, שיש לזה תקנון.

התקציב שולש, ואני רוצה כאן לספר שכשאני צריכה עוד כסף, עוד מעולם לא אמרו לי: לא.

על איזה תקציב את מדברת?

אני מדברת על תקציב של קרוב לשלושה מיליון, ועם כל התוספות שאני מקבלת, זה מעל לשלושה מיליון.

מכובד מאד.

כן, בהחלט. ואני יודעת בתוכי שמה שאני ארצה לעשות, לא יהיה מצב שאין כסף.

אבל יחד עם זה, כשאני רציתי להכניס את התוכנית הזאת אלי לבית הספר, לא הצלחתי. לא יודעת למה. מאד רציתי.

מעניין למה.

עכשיו תצליחי.

התוכנית הראשונה היא: נמ"ש – נערות מובילות שינוי – שאותה יזמה - - -

גם אותה התחלנו בתל אביב.

נכון. אותה יזמה שדולת הנשים. ומפעילים אותה ביחד שדולת הנשים ומשרד החינוך. התוכנית היום פועלת במעל ל-60 בתי ספר. כאן כתוב 3,000 תלמידים, אבל זה 3,300, כולל במגזר הערבי.

תלמידות, אני מניחה.

במגזר הערבי זה רק תלמידות, במגזר היהודי זה תלמידים ותלמידות, כי יש גם את המצב, שכדי להעצים בנות, אנחנו מחויבים גם לשנות את התפיסות של הבנים.

האם נערות מובילות שינוי זו התוכנית הזאת של כ"ן (כוח נשים)?

לא. זה משהו אחר.

זה דומה מאד.

עכשיו, אפרופו מה שדיברתם, התוכנית בעצם יוצרת פלטפורמה נכונה לבחירות של תלמידות ליחידות לימוד, בחירות של תלמידות בצבא, בחירות של תלמידות בקריירה. כלומר – זה מבחינתנו הערוץ המעמיק, הגדול, לשינוי עמדות של בנות. כל מה שאת ציינת.

אבל את שמה לב שזה 60 ולא 600.

השנה זה 60 ובשנה שעברה היו 50. אנחנו הולכים ומפתחים. וזה לא פשוט בתוך מערכת החינוך, לכן אנחנו לא עושים רק תוכנית אחת. אילו זה היה 600, היו מסתפקים בתוכנית אחת.

בו בזמן אנחנו עובדים גם עם עובדי הוראה בכל הרמות. מנהלים ומנהלות, מפקחים ומפקחות, מורות ומורים, גננות – עם כל הרמות אנחנו עובדים על שינוי התפיסות והעמדות שלהם ועל שינוי דרכי ההוראה, שאני אציין בהמשך.

במשך השנים, מאז שהשרה לימור לבנת נכנסה, אז אם עם בת-שבע עשינו 3000, היום יש כבר 13,000-14,000 גננות הוכשרו בתוכניות מעמיקות של 56 שעות, כל מי שהייתה כאן מורה יודעת ש-56 שעות זה בפירוש - - -

נקודת גמול. בלי זה הן לא הולכות להשתלמות.

אנחנו נכנסים גם לחינוך הממלכתי-דתי, חברת הכנסת פינקלשטיין, זה לא היה קל. יש לנו נשים מהחינוך הממלכתי-דתי שמסייעות לנו קצת לשנות ולהתאים את התוכנית, שתוכל להיכנס לשם. גננות משם עובדות אתנו, מורות, היה לנו קורס לרבנים של בתי הספר והישיבות - - -

זה יפה. לא ידעתי, זה חדש.

במכללת תלפיות יש לנו קורס מתמשך. הסטודנטיות לומדות את הנושאים של השוויון בין המינים, במכללת אפרתה.

איפה הרבנים מעבירים את מה שהם למדו?

בישיבות שלהם. פשוט לשנות את התפיסה.

כמה רבנים היו בתוכנית עד היום?

זו הייתה קבוצה של עשרים רבנים, ואחרי פסח תתחיל עוד קבוצה.

זה חידוש גדול.

זה קטן, ובנסתר יותר מאשר בנגלה, אבל הדברים קורים.

אלה רבני צוהר?

ההשכלה שלי בנושא היא לא מספקת. אבל כנראה.

לפי דעתי אלה רבני צוהר. זה ברור.

אנחנו עושים קבוצות של נשים. כמו שאמרתי, אני היום יותר ויותר מאמינה שנשים תשננה דברים, ונשים תיצורנה תרבות חברתית ואישית שונה. ולכן, יש לנו קבוצות של נשים חילוניות ודתיות שיחד לומדות מהמקורות על נושא מעמד האישה. יש לנו נשים ערביות, יהודיות ודתיות, שלומדות מהמקורות המוסלמים, הנוצרים והיהודים, על מעמד האישה. יש לנו קבוצה שאנחנו קוראים לה "קבוצת חזון", שזו קבוצה של נשים מובילות בתחומן – שוב, יהודיות, ערביות, ממרכז הארץ, מהקיבוצים – ויחד אתן אנחנו בונים את התשתית לתפיסה האחרת שמקומן של נשים בהובלה של פרוייקטים של נושאים, שהיא הובלה מסוג אחר. מהקבוצה הזאת יוצאים פרוייקטים מאד יחודיים, ואם יהיה זמן או במועד אחר, אני ארחיב.

קידום בנות במדעים ומתמטיקה – שוב, עם הרשות למעמד האישה קיימנו ימי עיון בכל רחבי הארץ. בזמנו בת-שבע עבדה ברשות ועבדנו מולה, וקיימנו את הימים האלה, כשהמודעות במערכת החינוך במקצועות האלה של מדעים מדויקים במתמטיקה, הייתה מאד מאד נמוכה. ועשינו את ימי העיון האלה עם האוניברסיטאות והמכללות, מהצפון ועד הדרום, אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן, אוניברסיטת באר שבע, המכללה באוולין – לא השארנו, כמו שאומרים, רגב אדמה.

לכמה משתתפות הגעתם?

היו מקומות שהיו מאתיים או שלוש מאות. מנהלים ומנהלות, רכזי מקצוע, ראשי ערים – במכון וייצמן הגיע ראש העיר.

אנחנו על זה נעשה דיון בשבוע הבא.

אני רוצה לציין שזה הניב פרי, כי מכאן אנחנו יוצאים עכשיו להשתלמויות עירוניות. למשל, עיריית הרצליה בשנה הבאה תעשה השתלמות עירונית בנושא של קידום בנות במדעים ומתמטיקה. אנחנו מוציאים חוברת לנושא, שמדברת גם ברמה התיאורטית וגם ברמה של שינוי שיטות הוראה, כדי שבנות תרצנה ללמוד את המקצועות האלה ולהצליח.

קידום בנות מחוננות. תמונת המצב הייתה שפחות בנות הגיעו לכיתות של ילדים מחוננים.

אצלי למשל בכתה יש, מתוך 15 ילדים, 3 בנות.

איפה את לומדת?

אני לומדת גם בבית ספר רגיל, וגם בתוכנית למחוננים בשם יש"י – ילדים שוחרי ידע – והתחלנו כחמש בנות, ונשרו בנות במהלך הלימודים.

הבנות מגיעות מעט. כשהן מגיעות לגיל ההתבגרות הן נושרות, כי הן רוצות חברות ואין להן חברות בכתה.

באופן כללי כשמגיעים לכתת מחוננים, בנות יש פחות מבנים?

הרבה פחות בנות מבנים.

גם בכיתות המדעיות יש פחות בנות מבנים.

מה שעשינו – שינינו את הקריטריונים לקבלה כדי שתתקבלנה יותר בנות, מלווים את התוכנית הזאת במעקב של מחקר, כדי לראות שאנחנו לא עושים טעויות בדרך, ואני מאמינה שתוך זמן לא ארוך תהיינה לפחות חמישים אחוז בנות בכיתות של מחוננים. זאת השאיפה שלנו.

כאן אני מגיעה לפרוייקט הנוסף שהתחלנו אתו, וזה עם עמותת כ"ן, כוח נשים, שבו אנחנו משלבים בין מגדר, ממשל ופוליטיקה, והשיטה שבה התלמידים והתלמידות לומדים, היא שיטת הדיבייט. אנחנו נכנסנו השנה ל-14 חטיבות ביניים ובתי ספר יסודיים. התוכנית עובדת מאד יפה ואנחנו מקווים להרחיב אותה.

יחידות לימוד לבגרות. זה החידוש, לדעתי, המאד מיוחד. ביוזמתנו, אני אגיד ביוזמתי, פניתי לבית ספר שהם יודעים לעשות תוכניות ייחודיות, הצעתי להם סיוע של יועצת אקדמית, עשינו הכל כדי שבית הספר יוכל להגיש תוכנית ייחודית לאגף לתוכניות לימודים. התוכנית אושרה והשנה התחילו כחמישים תלמידות ותלמידים ללמוד שתי יחידות לבגרות ומגדר.

בהרצליה, נכון?

בית הספר בהרצליה. וכמו שכל מי שהייתה מורה יודעת, כל מה שהולך לבגרות מגיע עד הגן, בזרימה מאד מהירה. בשנה הבאה גם בבית ספר אשל הנשיא יהיו שתי יחידות בלימודי מגדר לבגרות, פרופר. ביקשו גם בבית ספר בתפן, ואנחנו עומדים לפתוח קורס בצפון, משום שיש הרבה בתי ספר שרוצים לבנות תוכניות ייחודיות. נפתח קורס במכללת אורנים למורות, למורים, לאזרחות, לספרות, למדעי החברה. מורים שקשורים או קרובים באוריינטציה, כדי שהם ילמדו לבנות תוכנית ייחודית ויהיה להם מספיק ידע בנושא של מגדר. זו תהיה תוכנית דו-שנתית, שנתיים של לימודים מעמיקים, על רמה, ואז אנחנו יודעים שלפחות עשרים-שלושים בתי ספר יקיימו תוכניות ייחודיות. שלא לדבר על כך שהיום בספרות – הייתה כל השנים יחידה אחת בנושא של נשים וכתיבה של נשים, אבל לא בחרו בה. היום בוחרים ביחידה הזאת. בתוך לימודי מדעי החברה השסע נשים-גברים הוא שסע שנלמד ביתר הרחבה, בלימודי הקולנוע לומדים על נושא של קולנוע של נשים ועל נשים. אנחנו יותר ויותר רואים שהנושא נכנס וזורם בתוך מקצועות הלימוד.

השותפות עם היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים), תא"ל דבורה חסיד – אנחנו עומדים להוציא ממש בחודשים הקרובים את החוברת: "לא לבנים בלבד". הסיפור עוד התחיל עם סוזי, קודמתי, אלא שזה לוקח זמן, גם במשרד החינוך וגם בצבא. מטרת החוברת היא, שוב, להסביר לבנות שהצבא זו פלטפורמה להמשך החיים בקריירה, בתעשייה.

הפוך ממה שיולי תמיר אמרה הבוקר באמצעי התקשורת. היא אמרה שהצבא הוא לא המושיע של הבנות, ומהצבא לא צמחה אף חברת כנסת ואף מנכ"לית - - -

זה לא סותר.

ושהיא קוראת לציבור הנשים לחדול מהסיפור של הצבא.

מזל שהיא לא קוראת לנו להפסיק להתגייס.

להפך, קיווינו שזה כבר יקרה.

שלום, חבר הכנסת דהאמשה, יש סיכוי שתהיה לכם חברת כנסת בקדנציה הבאה?

אני אמרתי פעם שחברת הכנסת הראשונה שתיבחר ממפלגה ערבית, תהיה מאתנו.

למה? הייתה.

לא שמתן לב. אמרתי ממפלגה ערבית.

אבל אולי זה המקום לציין את חוסנייה ג'בארה שהייתה חברת הכנסת הערבייה הראשונה והייתה באמת פורצת דרך.

אנחנו מסייעות לצבא לקדם בנות להגיע למקצועות טכנולוגיים, לכל הקורסים הקדם-צבאיים. הכנסנו גם בחוזר המנכ"ל את – יש היום מכינות באוניברסיטאות לקידום בנות במקצועות טכנולוגיים ומדעיים, שמשולמים בחלקם הגדול על ידי הצבא, ואנחנו משתפים אתן פעולה. החוברת "לא לבנים בלבד", מטרתה שהבת המתגייסת יהיה לה ידע, מידע, הבנה, לפני שהיא מגיעה לצו הראשון ולגיוס הראשוני – כשאצל הבנים זה כמעט מובן מאליו, שהרי מהיום שהם נולדים כבר מדברים אתם על מה שהם יעשו בצבא.

הנושא של סטריאוטיפים מגדריים בספרי הלימוד – עם כניסתה של השרה לימור לבנת כשרת חינוך, אני חושבת שהפעילות הראשונה הייתה למנות ועדה שבראשה עמדה עורכת דין אלה גרא, שהייתה מנכ"לית שדולת הנשים.

היה לנו הכבוד להיות חברות בוועדה, גם לצופיה וגם לי.

גם אורית רישפי הייתה פעילה בנושא הזה, וכדאי גם אותה להזכיר.

נכון מאד. וההמלצות של הוועדה התקבלו כולן על ידי שרת החינוך. הן עוגנו בתוך חוזר המנכ"ל, מעבר לדו"ח של הוועדה, ואז התחלנו בפעילות בתוך המשרד, איך מאשרים ספרי לימוד שנהיה בטוחים שהם גם עברו עריכה מגדרית. והגענו גם ליום הזה.

יש לזה תוצאות נהדרות. אני אספר על זה.

כן. קבענו קריטריונים למי יכולה להיות עורכת מגדרית.

היום אנחנו מתחילים להיכנס גם לדברים שכותבים בתוך משרד החינוך ולבדוק אותם, ואני חושבת שזו פעילות מאד חשובה.

מתי חוזר המנכ"ל יהיה בלשון נקבה? תציעי להם. הייתה לי פרופסורית, מרצה למשפטים, כשלמדתי משפטים, היא דיברה אלינו בלשון נקבה, הקריאה טקסטים בלשון נקבה - - -

אורית קמיר.

לא, לא. יש עוד. היא דוקטור, וההיא – פרופסור. והיא אמרה דבר כזה: גברים ונשים צריכים להתחיל להתרגל לשמוע את קול הנקבה, והגברים, במיוחד כשהם במיעוט באוכלוסייה, צריכים להתחיל להרגיש ולהפנים איך נשים מרגישות שפונים אליהן בלשון זכר. זה היה האני מאמין שלה, תוך כדי לימוד משפטים.

אני אסיים כאן, כל השאר תראו בכתובים. אני רק אסיים בתערוכות. מאז כניסתה של לימור לבנת כשרת החינוך, אנחנו בכל שנה, לציון יום האישה הבינלאומי, עורכים ועורכות תערוכה במשרד החינוך, והלובי של משרד החינוך הופך להיות בגלריה.

התערוכה של נשים בספורט הייתה מדהימה.

השנה יש תערוכה. שלחתי לכן. לשדולת הנשים שלחתי עשרים הזמנות.

התערוכה הראשונה הייתה קריאה מזרחית, של נשים מזרחיות יוצרות, שגם הייתה מוצלחת ביותר, בשנה שעברה התערוכה הייתה של מורות לאמנות של אמניות, והשנה אנחנו עורכים תערוכה של תלמידות ותלמידים ממגמות לאמנות בנושא של נשים-גברים בראי המגדר, פשוט יצירות מדהימות של תלמידות ותלמידים מהממלכתי-דתי, חברת הכנסת פינקלשטיין, מבתי ספר ערביים וכולי. ועוד היד נטויה.

יופי. בהחלט רצויים מאד כל המעשים שלכם. אני גם פתחתי ואמרתי שאתם עושים הרבה מאד בתחום הזה, עדיין אני אומרת: ההיקף הוא פה קצת, ופה קצת ופה קצת – נכון שזה מתאסף למאות, אבל אני עדיין חוששת שאתם לא מגיעים לכל 4,000 ומשהו בתי ספר בישראל - - -

אתן לא מגיעות. בלשון נקבה.

כן, נכון. תודה. לא מגיעות לכל בתי הספר, לכל עובדי ועובדות ההוראה ולכל התלמידים והתלמידות. אני חוששת שאין מספיק דגש להפנמה, דווקא אצל הבנים, לא רק אצל הבנות. אצל שניהם זה חשוב, אבל גם אצל הבנים צריך לעשות עבודה יותר יסודית, ובואו נשמע כרגע את שדולת הנשים. את מציגה?

אני אשמח שצופיה תתחיל. יש לה פרספקטיבה גם של היסטוריה, גם של כיוונים. ואני אוסיף אחר כך רק להווה.

הערה ראשונה – אני באמת רוצה להשלים את הדברים שאמרה מרים, שהיה לי הכבוד להימנות בוועדה הזאת שמינתה השרה, אבל אני רוצה להוסיף כאן הערה, שלמעשה הראשונה שדאגה לנושא הזה הייתה שרת החינוך, בשעתה, שולמית אלוני, והיא זאת שדרבנה אותי ועודדה אותי לעמוד בראש המחקר המקיף הראשון שנעשה בנושא הזה, בראש שמונים מורים, לבדיקת ספרי הלימוד. אמנם, היא לא לוותה את זה בתקציבים, ואת זה אני חייבת לומר. את כל התקציבים השגתי מהאקדמיה ולא מתקציבי משרד החינוך. אבל חשוב להדגיש את זה כי זה היה המחקר המקיף הראשון על כל מקצועות הלימוד, בכל רמות הגיל השונות. השלמה חשובה מאד לאפקט שכן יש לנו עכשיו – פונים אלי עכשיו מו"לים שמוציאים ספרי לימוד – וזה לא היה בעבר – ומבקשים ממני לערוך מגדרית, או לתת להם שמות של עורכים או עורכות מגדר. אני לעת עתה עוד עומדת בנטל. ומדובר בשני סוגי ספרים. אל"ף, בספרים חדשים – הם מראש כבר יודעים שזה חייב לעבור עריכה מגדרית – אני עושה להם גם עריכה מגדרית וגם לשונית – אבל מה שחשוב לא פחות: הגיעו אלי לפני שבוע כמה ספרים שהם בני עשרים שנה, שהם בסדר. עמדו בדיוק בכל מיני קריטריונים, וביקשו ממני עכשיו לשנות. וההבדל הוא תהומי.

תני לנו דוגמאות לגבי ההבדלים התהומיים בגישה.

קודם כל, לשון הפניה. נתחיל בעניין הבנאלי הזה שכל הפניות הן בלשון זכר בלבד. ואותם סטריאוטיפים שאנחנו מדברים עליהם. הגבר הוא תמיד זה שיוצא לעבודה, והאמא מכינה את הארוחה, וכולי. אפילו בשיעורי חשבון – אני מדברת גם על גילאים נמוכים יותר – "אב חילק ירושה בין שלושת בניו. האם שלחה את בתה לקנות חומרים לעוגה". או סתם דוגמאות שמופיעות: גיורא ואלי ויוסי, אבל בתוך ספר שלם, אין אף דוגמה של בת אחת, לעתים. ואני בכוונה מזכירה את המתמטיקה, שזה כביכול לא היה צריך להיות. ובכן, פה הדברים ממש ממש יתחילו להשתנות. זה לגבי העניין של הסטריאוטיפים. אנחנו ממש רואים תזוזה.

השנה נבדקו כשמונים ספרים. לא היה כזה דבר.

כן. וזה ממש חייב לתת את אותותיו, והגושפנקא הזאת של המשרד עושה את שלה ללא ספק.

הערה שניה שנראה לי חשוב להוסיף: מאד חשוב הפרוייקט של נמ"ש, ואני יושבת כאן גם מתוקף היותי חברת הנהלת שדולת הנשים, וזה נראה לי ממש חשוב. אבל, אני בעד פיתוח של כיוון נוסף, וגם אותו הפעלתי כפיילוט. בקדנציה הקודמת, כשהייתי חברת מועצת העיר תל-אביב יפו, וגם יועצת ראש העירייה לשוויון בין המינים, פיתחתי ערכה שמיועדת למורים. הכוונה שלי היא למורים, אבל לא כנושא מגדרי לעצמו, אלא – וזה הדבר החשוב – דרך מקצועות הלימוד. על זה הדגש. אז ילמדו גיאוגרפיה מאספקט פמיניסטי, ויש הרבה דוגמאות. גם בהיסטוריה, בתנ"ך, ילמדו מה עשו הנשים באותה תקופה שהגברים יצאו למלחמות. לעורר שאלות. אין לנו הרבה דוגמאות מן הספרות, אבל אנחנו חייבים לטפח את זה. את אלה שיש, לטפל ולעודד. כי החדירה הזאת דרך מקצועות הלימוד היא חשובה בעיני אפילו יותר מאשר לפנות ישירות, ולתת לזה כאילו אגף עצמאי. גם מבחינת תקציבים של משרד החינוך – שלא צריך להקצות שעות לימוד מיוחדות – וגם מבחינת הכשרת המורים. אז מכשירים את כל המורים בכל הדיסציפלינות, כולל המורים למתמטיקה – ולכן הבאתי קודם את הדוגמאות האלה.

על העניין של הגיאוגרפיה אני מנסה לחשוב.

יש הרבה מאד. מפני שאנחנו מוסיפים לזה את לימודי האנתרופולוגיה של תקופתנו – אגב, קיצצו עכשיו בגיאוגרפיה הרבה מאד, והפכו את זה יותר ללימודי מולדת, כמו שבהיסטוריה זה יותר היסטוריה של עם ישראל במקום היסטוריה כללית.

לפני שתמשיכי, אני רוצה לומר דבר אחד. האוכלוסייה הערבית הפנימה את העניין, שמי שמשפיע הכי הרבה על הילדים אלה הנשים, האמהות. ולכן, לפי מחקרים ולפי מה שאני קראתי, דווקא בקרב האמהות הערביות יש עכשיו מודעות יותר גדולה. ויש מודעות לתת להן יותר השכלה, לקדם אותן מבחינת ההשכלה, המודעות.

זה דבר מושרש כל כך שלא צריך ללמוד את זה. זה מובן מאליו. גם בספרות, גם בספרות הקדומה, ידוע שהאמא היא שעושה את הדור. היא עושה את הדורות.

לכן צריך שהאמא תהיה ברמה יותר גבוהה.

וזה, אגב, מושרש גם מבחינה דתית.

אני רוצה לציין: למעלה מ-30% מההשתלמויות שלנו הן למגזר הערבי.

אני רוצה להגיד משהו בעניין הנשים הערביות. אני ריכזתי בעבר את הקורסים להכשרת מנהלים מטעם משרד החינוך. וראיינתי, במסגרת העבודה שלי, אפילו אלפי מורים ומורות מכל מהמגזרים. אני אומרת, שהמהפכה של המאה ה-21 תהיה המהפכה הגדולה של הנשים הערביות. זה פשוט לא יאומן. מתוך מאות ראיונות, אלפי ראיונות, של הרבה שנים. את פוגשת היום הרבה נשים משכילות - - -

מזה זה מתחיל. מההשכלה.

מאמביציה. קודם כל, אמביציה ענקית, באמת. והן שועטות קדימה.

מקומך לא מובטח בכנסת הבאה.

אני אמרתי את זה מתוך אמונה. אני חייב, לצערי, לצאת. אני מברך אתכן.

תודה רבה.

רק משפט סיום אחרון. אני מאמינה – כמי שעוסקת בהכשרת מורים רק ארבעים שנה – אני מאמינה גדולה ביכולתם של המורים להעביר את המסר הזה, ולא תמיד רק להיות תלויים באנשים שהוכשרו ספציפית לתחום הזה. ולכן, נדמה לי שהמגמה שעכשיו צריכה לשלוט במשרד היא להכשיר את המורים במקצועות הלימוד השונים, לגלות את האספקטים המיוחדים, הפמיניסטיים, דרך מקצועות הלימוד.

אני מאד מודה לך, אבל את מתפרצת לדלת פתוחה, כי זה מה שאנחנו עושים. רק זה נראה לי מובן מאליו. לכן לא ציינתי.

תודה רבה. בת שבע.

נתחיל מזה שכמי שהייתה מורה במשך שלושים שנה בחינוך היסודי ובחינוך העל-יסודי בעפולה, ובוגרת סמינר אורנים – קריית טבעון – מעולם, לא בלימודים ולא בהוראה, לא הוזכרו המילים שוויון בין המינים. זה לא היה קיים. המושג הזה לא היה קיים.

בגלל שהיה שוויון.

כן. היה מאד שוויון. כל המורות היו מורות, והמנהל היה מנהל, והיה מורה לספורט. וככה התנהלתי-התנהלנו לא שנה שנתיים, שנים רבות.

אני פשוט נדהמת ממה שקורה היום, ואני רוצה להגיד לכם – לפני שמרים התחילה לדבר, אני עברתי על הדבר הזה, ולא ידעתי שהיא תהיה הראשונה שתדבר. רציתי לומר שזה פשוט מדהים, הכל. אני גאה בכל מיני – בתל אביב התחלנו על גננות, ומהגננות האלה, איזה – ואין לזה סוף, אין לזה גבול, והשמיים הם לא הגבול, אפילו. אפשר עוד לגעת ולעשות, ולקדם עוד את הנושא של חינוך לשוויון בין המינים. בתל אביב, כשהתחלנו עם גננות, עברנו למורות למתימטיקה, עשינו כנס גדול, עברנו לחינוך משלים, חינוך חברתי – כל רכזי החינוך – רונית תירוש הייתה ראש אגף החינוך בעיריית תל אביב. זה מעניין איך שהגלגלים מסתובבים. והיא נתנה את ברכתה בכל מפגש מהסוג הזה, ואחר כך, לקראת סוף הקדנציה שלי בעירייה, נגענו במועצות תלמידים, הבאנו את כל מועצות התלמידים ועשינו כותרת על הקיר: נערות ונערים מובילים שינוי. ומכאן בא השם לשדולת הנשים – ותמיד מציינת את זה רינה ברטל – שאת השם הביאה בת שבע. נערות ונערים מובילים שינוי. וכמובן, שמה ששדולת הנשים עשתה, התוכנית של נמ"ש, זה מפעל. ואין לי מילים. אני עוד זוכרת את מרים בראשית תפקידה, ואיזו פריצת דרך יוצאת מן הכלל - - -

נכון מאד.

ושרת החינוך. אני לא - - -

את לא צריכה לדבר.

אחרים ידברו עליה בשבחה.

מרוב זה שאנחנו תמיד מבקרים, אנחנו גם נהנים לתת מחמאות, כשצריך.

אפשר עוד משהו קטן? אני מאד התרשמתי מכל הדברים שמרים הציגה. אני חושבת שהפעילות היא מאד מרשימה. אולי בגלל שאני לא מתחום החינוך אני כל כך מתרשמת. אבל יחד עם זאת, ראיתי שבנושא שנראה בעיני החשוב ביותר, של קידום בנות למקצועות טכנולוגיים, אין כל כך הרבה עשייה, באופן יחסי. ערכתם ימי עיון למנהלים. לפי הנתונים שפורסמו היום בבוקר, מכל המקצועות, שיעור הנשים במקצועות הטכנולוגיים הכי נמוך. ויכול להיות שלכן אנחנו מקבלים את התוצאה שנשים מרוויחות פחות. מפני שהיום המשרות הגבוהות הן במקצועות הטכנולוגיים. השאלה היא אם יש איזושהי אפשרות לתת יותר דגש על קידום נשים למקצועות הטכנולוגיים, היכן שנמצאות המשכורות הגבוהות, ההשפעה הגבוהה. יכול להיות שזה ישנה לנו את הכל. כי צריכים להתחיל בדבר הזה מגיל צעיר, ולהתגבר על החסמים שיש, לפעמים, לבנות, שהן לא צריכות להצטיין במתמטיקה וכולי.

ורדה, בשבוע הבא מציינים במדינה את יום המדע. ב-14 במרץ זה "יום איינשטיין". ועושים יום המדע. בשנה שעברה, כשהייתי יושבת ראש ועדת המדע, עשיתי - - -

עשית דבר מאד יפה.

עשיתי גם על נושא של נשים בדיוק בתחום שאת דיברת עליו, מדע וטכנולוגיה. מכיוון שעכשיו אני בחינוך, אז הישיבה שלנו ביום שני הקרוב תהיה בנושא הזה של תלמידות בתחומי המדעים, המתמטיקה, איך אנחנו מעודדים את התלמידות לפנות יותר לערוצים האלה.

מאה שנה לגילוייו?

לא, זה משהו אחר. מציינים השנה מאה שנה לגילוייו המדהימים של איינשטיין, ולכן 2005 נחשבת כשנת איינשטיין. מעבר לזה, ב-14 במרץ בכל שנה, אנחנו מציינים את יום המדע הלאומי, משום שזה יום ההולדת של איינשטיין.

אז אנחנו מציינים בוועדת החינוך את הנושא הזה, יש יום מדע לאומי, יש כנס גדול, ואני כבר אומרת לכן שאתן מוזמנות, בעשר, עם ראש הממשלה, יש כאן תערוכה. זה לגבי איינשטיין. אני מדברת כרגע על הנושא הספציפי שאת העלית – הכוונת בנות לכיוון המדעים. על זה נדבר ביום שני בהרחבה. מרים, אני אשמח אם תבואי, ואנחנו נביא גם את הגורמים האחרים במשרד החינוך כדי לראות איך אנחנו מקדמים את הנושא. זה, נדמה לי, בשעה 9:00 ביום שני הקרוב.

אני אשמח אם תוזמן נציגה מהשדולה.

אני פותחת כנס באחווה.

הנה, אז אנחנו עכשיו אומרים לכן. תשלחי מישהי.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות בקצרה. כל הזמן, במשך כל הדיון, שואלים: כמה, כמה. כל הזמן את העניין המספרי. אז מי אם לא השדולה תרצה להכפיל, לשלש ולעשר, אבל חשוב לציין שהפרוייקט הזה מתפתח גם ערכית, רעיונית. למשל עכשיו, מתוך הבנה שגם לחינוך הבלתי פורמלי, למשל, יש מקום ולא רק בחינוך הפורמלי, התחלנו לחשוב על נערות במצוקה – תוכנית נמ"ש לנערות במצוקה – שלא נמצאות במסגרות הפורמליות. אנחנו מוצאים אותן במרכזים קהילתיים, ברשויות הרווחה.

אני מפנה את תשומת לבכם: סעו לנצרת עלית, שוועדת החינוך הייתה שם בסיור ביום ראשון, יש שם מועדון ייחודי בארץ לנוער בסיכון. הרבה מאד בנות ראינו שם שאלמלא המועדון הזה הן היו ברחוב – ואני לא צריכה לתאר לכן מה המשמעות של בנות ברחוב – וזה פשוט מדהים. ואם תיקחו ותאמצו את הגישה שיש שם – שמו ראובן, נדמה לי, המנהל - זו פשוט עבודת קודש מאד ייחודית. לדעתי – גם הוא אומר – אין מקום נוסף כזה בארץ. שווה לראות.

אני רוצה לספר מה מתרחש בימים אלה בניו-יורק. כפי שכולנו יודעות, מתרחשת הוועידה בייג'ין פלוס עשר, שאליה נסעה יושבת ראש השדולה, רינה בר-טל, להגיש דו"ח צללים לגבי מצב הנשים בעולם בנושא חינוך. נמ"ש קיבלה אירוע שנקרא "אירוע לוואי" או "אירוע צד" – אני לא יודעת איך לתרגם אותו לעברית – בכל אופן, במהלך הוועידה היה אולם שבו למעלה ממאה אנשים מתעניינים בתוכנית שנחשבת בעולם למאד מאד ייחודית. ורינה מספרת ששאלות וכרטיסי ביקור והמשך קשרים, והתעניינות – מי יודע, אולי תקציב החינוך בייצוא מתעסק ונמכור את התוכנית ונתעשר כולנו. אבל זה באמת נחמד שנמ"ש היא איזשהו דגל.

גם במשרד זה ספינת הדגל של השרה. היא מגיעה לרשות מקומית, דבר ראשון היא שואלת אם יש את זה שם.

טוב, אבל ספינת דגל שמגיעה לשישים בתי ספר, זה לא ממש ספינת דגל.

נכון. אז צריך באמת יותר תקציב. זה פרוייקט בן ארבע שנים בסך הכל, ובארבע שנים זו צמיחה יפה מאד של פרוייקט. יש לנו את כל הכוונות להמשיך. אנחנו גם הרבה פעמים מבחינה תקציבית אומרים: עד כאן השנה. ואני מקווה שזו לא תהיה מגבלה.

נאמרו כאן שני דברים, בנושא טרמינולוגיה ובנושא של צה"ל. אז אנקדוטות: גם השדולה מתעסקת מאד בנושא נשים בצה"ל, והיום יש גם את הפאנל בוועדה לקידום מעמד האישה, שמתעסק בעשור לבג"ץ אליס מילר, ושם כמובן יעלו דברים מעניינים. לא רק החוברת הזאת בצה"ל, צריכים באמת שינוי גישה. אני מחזיקה כאן כתגובה רשמית של השדולה – סתם לספר לכן, אפילו שאני הורסת את המומנטום – חוברת הכנה לקורסי קצינים וקצינות בבה"ד 1, שבה יש רשימות שהנערים והנערות המופלאים שלנו צריכים לשנן כדי לעבור את מבחן הכניסה לבה"ד 1. אז כשהם צריכים לשנן רמטכ"לים אין לי מה לומר וכשהם צריכים לשנן נשיאים אין לי מה לומר, אבל כשהם צריכים לשנן ולהגיד שמות של אנשי רוח ומנהיגים, ויש שם עשרים דמויות וחנה סנש אחת – הכל גברים.

מה עם חביבה רייך?

אין חביבה רייך. על מה את מדברת? מילא אם היה שם – באמת, אם מדובר רק על רבנים, קטונתי. מה אני אביא להם? אבל חיים חפר שם, חיים גורי שם, עמוס שם. לא נמצאה משוררת אחת, לא נמצאה סופרת אחת?

נעמי שמר איננה?

לא. רבותי, הנתונים שאני מציגה הם אמת. מי שרוצה לעיין בחוברת - הכנה לכניסה לבה"ד 1. חינוך מנהיגי העתיד.

מי הכין את זה?

הצבא. אז יש לנו עוד מה לעשות.

אני מדברת על בית ספר. אני לא צבא. אגב, הם לקחו את התוכניות שלנו להעתיק אותן.

בסדר גמור. אז זה מה שאני אומרת, אולי גם כאן יש מקום לשיתופי פעולה.

במאה אנשי ציונות – כמה נשים יש?

מאה מושגי ציונות.

אני לא יודעת כמה, אבל אני יודעת שיש.

מתפקידך לדעת כמה.

אבל זה בעבר. בעתיד זה ייראה אחרת.

לא, לא. זה חדש. זה חדש.

בשנה שעברה היינו צריכים ללמוד עשרים נשים מתוך המאה.

אבל זה מושגים, זה לא רק אנשים.

כעיקרון, המחנכת שלי ויתרה בשבעים.

אני שואלת: מתוך המאה יש עשרים נשים?

לא קיבלנו רשימה. המחנכת שלי העבירה כל פעם שיעור על משהו אחר.

אה, זה לא אותו דבר. תבדקי, שווה לדעת.

אגב, התוכנית הזאת של מאה מושגי ציונות, מונחלת גם לקהילות שלנו בארצות הברית, בתוכנית נסי, וגם שם תראו את מיעוט הנשים.

בנושא טרמינולוגיה – זו סתם אנקדוטה.אגב, גם בלימודי המשפטים, שלך ושלי, תמיד אמרנו שמעון וראובן, אף פעם אני לא זוכרת רחל ולאה בשום דוגמה, של שום פסיקה - - -

נכון.

ודבר נוסף – כשאנחנו עובדות בשדולה על תיקוני - - -

זה נובע, דרך אגב, גם משנים עשר השבטים. בשבטים היו רק גברים.

אבל יש דמויות של רחל ולאה.

זה לא חשוב. אנחנו, כשאנחנו עובדות בשדולה על תיקוני חקיקה או הצעות חוק חדשות, אנחנו מנסות להנחיל מושגים קצת רדיקליים, ואין לנו שום בושה ויש לנו גאווה לכתוב אישה, לרבות איש. אולי זה יחולל איזשהו שינוי.

תודה. נשיאת הדסה ישראל.

אני קודם כל רוצה לברך אותך, מרים, על הפעולה הברוכה שאת עושה. אני רוצה להגיד לכן שאני מאד נהנית כאן, ואני בעד כל מה שאתן אומרות כי זה בהחלט נכון, ואני חושבת שבהיסטוריה אנחנו יכולות ללמוד על הרבה יותר נשים בהיסטוריה – יש לנו נשים שאנחנו יכולות ללמוד עליהן. הגברת הראשונה שהקימה את המכללה בישראל הייתה גברת קאנטון, מכללת סליגסברג, הנרייטה סאלד - - -

איך היא לא מופיעה שם? איך היא לא מופיעה שם?

אבל, אני רוצה להגיד לכם: אצלנו בהדסה בריאות האישה נמצאת בראש הנושאים, ולצערנו הרב, גם אצל הרופאים יש הפליה גדולה מאד של נשים. ואנחנו בהחלט ביקשנו את הבדיקה של הפקולטה לרפואה, להכניס שיעור לגברים, מפני שכאשר נשים מגיעות לבית החולים עם כאבים, הרופאים אומרים להן: קחי אספרין וקחי הביתה, והרבה פעמים נשים מתות כי הם לא שמים לב שזו מחלת לב. וזה לא קורה אצל הגברים, שמיד מכניסים אותם למיון.

· - -

בוועדה למעמד האישה היו ישיבות שלמות על כך שיש אפליה של נשים בחדרי מיון.

נכון.

כן, אבל אנחנו עכשיו מדברים בהיבט של החינוך, והגברת מדברת על כך שצריך לחנך את הרופאים להתייחסות אחרת. על זה מדובר.

כן.

תודה רבה. בבקשה גבירתי הצעירה.

אני כאן מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני מכפר סבא, כתה ט'.

היה לי מאד חשוב להגיד. דובר כאן על כך שבנות לא מעודדות ללמוד מדעים ולהצליח. אצלנו בכפר סבא, כשממיינים אותנו למגמות, מעודדים את הבנות בדיוק כפי שמעודדים את הבנים להצליח ולהשקיע. ואפילו יש לנו בהקבצה למתמטיקה הרבה יותר בנות מאשר בנים.

חטיבת ביניים?

כן.

השאלה היא מה יקרה כשתגיעו לבגרות, כמה בנות ייקחו חמש יחידות במתמטיקה וכמה בנים.

הרבה בנות, לפי מה שהבנתי.

בגרות אצלנו בקולנוע היא חלק מבגרות בפרסום. בפרסום מלמדים אותנו על פי השיטה הרגילה של הפרסום היום, מפלים. כשאישה מצולמת בפרסומת ליד גבר, היא בדרך כלל תהיה נמוכה יותר מהגבר, הצילום בדרך כלל יתרכז בצילום לאורך שלה, בשפתיים שיהיו בדרך כלל מלאות, בעיניים שבדרך כלל ישדרו איזשהו מבט מיני, וזו בעצם שיטה ששוטפת לחברה הזאת את המוח.

· - -

והיום אמצעי התקשורת זה חתיכת כלי. אז אני חושבת שאם נחנך – בתוך החינוך לפרסום, בתוך מגמות הקולנוע – שזאת לא השיטה הנכונה לפרסם, זה באמת יוכל לעשות איזשהו שינוי.

אני חושבת שזה רעיון מצוין. מי את, גבירתי הצעירה?

אני עידן חלילי, אני כרגע בשנת שירות לפני צבא. אני מארגון ליד, שזה ארגון של פיתוח מנהיגות צעירה. לא באתי מטעמו היום, אבל - - -

איזה ארגון?

ליד – להנהיג, באנגלית – במסגרת הארגון יש לי פרוייקט של הרצאות שאני ועוד קבוצה של נערים ונערות מרצים בבתי ספר תיכוניים, על סחר בנשים וזנות.

ככה, נכנסים לבתי הספר ונותנים הרצאות?

זה לא מאד קל להיכנס לבתי הספר, אבל כן. אני יכולה להגיד שבתי ספר שנכנסנו אליהם בהחלט היה קל להיכנס אליהם שוב. קשה קצת להיכנס בהתחלה, אבל מצליחים. וכאחת שמרצה, אני באמת רואה איך הכיתה עוברת תהליך שם. זה מתחיל מלשאול אותם על אסוסיאציות ומקבלים סטיגמות לגבי זנות ומיניות האישה בכלל, ואחרי שעוברים את השלב של הנתונים אנחנו בדרך כלל מקיימים בכיתה דיון, ויש הרבה מיתוסים שקשורים בזנות, אבל גם בעובדה שמתייחסים לנשים בכלל כאל נחותות או כאל חפץ, והזנות היא המקרה הקיצוני ביותר של כך בחברה.

ואני חושבת שזה מאד משפיע. אני רואה את התגובות של התלמידים שמסתכלים על זה אחרת אחרי ההרצאות.

זו יוזמה פרטית של קבוצה של נשים? מי עומד מאחורי זה?

ארגון ליד זה ארגון ארצי שמפתח מנהיגות צעירה באמצעות פרוייקטים. בני הנוער שנמצאים בו יוזמים פרוייקטים בכל תחום שהם רוצים. אני הגעתי לתחום הזה של סחר בנשים, זו הייתה הבחירה שלי וזה היה הפרוייקט שלי.

מאיזה בית ספר את? מאיזה ישוב בארץ?

למדתי בתיכון אזורי מגידו, סיימתי כבר ללמוד. ואני ממשמר העמק.

לכמה בתי ספר אתם מגיעים?

זה לא קבוע. מנסים להיכנס לעוד ועוד.

ממוצע בשנה?

זה התחיל לקראת סוף השנה שעברה, שבה לא הספקנו להיות, ממש. השנה היינו בערך בארבעה בתי ספר, שזה להרצות לכל השכבה – כל כיתה לחוד – בתקווה לעוד.

יפה מאד. טוב, בואו נשמע מהרשות.

אני רוצה לברך את משרד החינוך ואת מרים שכטר על הפעילות המבורכת וגם להזכיר שכל היחידה הזאת החלה גם בתמיכתה של הרשות לקידום מעמד האישה. מרים הזכירה את הפרוייקטים המשותפים. למשל, עם המורות למתמטיקה שעשינו בשיתוף וכרגע יש לנו מגעים לגבי פרוייקטים חדשים בנושא של שוויון, גם באמצעות מורות לאמנות.

הרשות עשתה קורסי מנהיגות בכחמישים יישובים, באמצעות היועצות לקידום מעמד האישה, כדי להכשיר סוכנות שינוי בשטח, כשבתוך זה נמצאים הנושאים של שוויון בין המינים, וזה היה מאד חזק.

עשינו גם יום עיון ליועצות למעמד האישה כדי להציג את התוכנית של משרדי הרווחה והחינוך, בנושא של זוגיות ללא אלימות.

תודה רבה. חברת הכנסת מרינה סולודקין.

קודם כל, חג שמח. בקהילת יוצאי ברית המועצות השמונה במרץ הוא חג עממי. מהבוקר אני מקבלת טלפונים ומתנות, זה יום מאד מאד יפה. ומה שאני רוצה לומר לכם – אני במדינת ישראל 14 שנה, ואני רואה שינויים שאולי אתם לא רואים אותם. כי אני, להפתעתי, הגעתי למדינה שהיה בה אי שוויון בולט. אני אף פעם לא חשבתי שבמדינת היהודים, שהיא מדינה מערבית, יש אי שוויון של נשים. אני עבדתי באוניברסיטה העברית ולתדהמתי ראיתי גם שם אי שוויון. חשבתי שבחברה אקדמית אין תופעות של אי שוויון, אבל ראיתי שזה גם מוקד של אי שוויון מבחינה מסוימת.

אבל, אני רואה מגמות שאומרות לי שאנחנו במהפכה שקטה. מהפכה נשית. אני הגעתי לכנסת בשנת 1996, והיו בכנסת אז רק שבע חברות כנסת, וביניהם אני וסופה לנדבר. עכשיו יש לנו 18 חברות כנסת, ובליכוד תשע. בליכוד, שכל הזמן היו אחת או שתיים – לימור ונעמי. וגם כשאנחנו רואים את הנתונים – נשים בלימודים הגבוהים, נשים שכותבות תזה – אני חושבת שאנחנו הולכים לעתיד טוב יותר. אולי לאט, אבל המשימה שלנו, של ועדות כנסת, של ארגוני נשים, של אנשי ציבור, היא לקדם ולזרז. ואני צריכה להדגיש שמה שעשה ראש הממשלה בקדנציה הזאת, שיש לנו שרת משפטים, שרת חינוך – שזה גולת הכותרת, כי עכשיו אלה המשרדים ברמה הכי גבוהה שיכולים להיות – זה דבר גדול. ואנחנו צריכים לעודד את זה, לומר ולהדגיש, כדי שראשי הממשלה הבאים צריכים לדעת את זה שהחברה מעריכה את זה. וגם נשים רואות שיש התקדמות.

יש צד אחר, שאני לא אוהבת, ואני רוצה לומר לכן ולהדגיש שצר היה לי שמאה שנה לגולדה מאיר לא הייתה חגיגה ממשית. אפילו הייתי צריכה לבקש שיפרסמו בול. זה לא היה מובן מאליו. ואני רואה חוסר כבוד לאישה שהייתה ראש הממשלה של מדינת ישראל, בזמן שבמדינות אחרות לא היו ראשי ממשלות נשים, לא כמו עכשיו שיש במדינות סקנדינביה ראשי ממשלה, ויש קונדוליסה רייס, והילרי קלינטון. היא הייתה ראש ממשלה בזמן שכל העולם של הפוליטיקה היה גברי. וחוסר הכבוד והחסרונות של הזיכרון ההיסטורי שלנו, פוגע. אני יודעת שלכולכן יש חשבון עם גולדה מאיר - - -

אם היא הייתה ראש ממשלה בתקופת - - - הימין - - -

לא כל משפט, יהודית - - -

בטוח שכולם היו עולים לרגל.

יהודית, את כל דבר צריכה להעיר. תני לחברת הכנסת לסיים.

אז אפילו שאני מהליכוד, הייתי צריכה להגיד את זה מעל במת הכנסת, שאני רואה בזה פגיעה בזיכרון ההיסטורי של מדינת ישראל וממילא, תהיה גם ישיבה כאן בוועדת החינוך, בגלל שמליאת הכנסת העבירה את הנושא של הזיכרון לגולדה מאיר לדיון בוועדת החינוך.

אה. יפה. תודה. כן, בבקשה. בקיצור.

ממש בקצרה. קודם כל, אני מברכת את החברות מחוללות השינוי, ואין ספק ששינוי שיהיה טבעי ולא מלאכותי, יחול רק דרך החינוך, וזה עניין של תהליך, תהליך ארוך, אבל זה בעצם התהליך הנכון והטבעי. כל מה שעושים היום זה קוסמטיקה.

אותו גוף שבעצם מחולל את השינוי בתוך המשרד, הולך לפטר את המורות שבעצם אמורות לחולל את השינוי. אנחנו רק צריכות לזכור: ביום האישה שעל הפרק - - -

זה לא שייך לנושא.

אני מציעה לארגון המורים - - -

אני רק רוצה לסיים. ביום האישה, עומדות לפיטורין מורות.

זה מגמתי.

סיימת?

כן.

תודה. אני רק רוצה – ואני גם רוצה לכתוב את זה במסקנות של הישיבה הזאת – אני קוראת למורות בישראל להעמיד בראשון, בראש הארגונים שלהן, נשים, כדי שיילחמו יותר טוב בעד זכויות המורות.

נכון. נכון מאד.

היה עכשיו דיון בוועדת העבודה בנושא, ואני הייתי חייבת להיות שם, כי אנחנו בכל זאת המעסיק הגדול ביותר, נציבות שירות המדינה. אבל אני הזדרזתי לצאת משם ולהגיע לכאן, כדי להביע באמת את כל ההערכה ואת כל ההוקרה לעבודה של משרד החינוך בכלל ולמרים שכטר בפרט – יש לי את הכבוד גם להכיר אותה וגם לשתף פעולה. אפילו לשבת במכרז – וזו בחירה שלי. אני מאד גאה על זה. וגם, באמת, הוקרה למדיניות המוצהרת של המשרד – כמובן, השרה – על כל מה שנעשה בתחום הזה. אני עוד מבקשת לציין שאנחנו, באמצעינו הדלים, עוסקים בפעולה של חינוך מבוגרים, למעשה, בנושא של שוויון הזדמנויות, כבר למעלה משמונה שנים. מאז שהוקם האגף לקידום נשים. אלפים ועשרות אלפים של עובדי מדינה עברו הכשרות ברמות שונות בנושא של שוויון הזדמנויות, של מניעת הטרדה מינית, של מניעת אלימות כלפי נשים. אנחנו עובדים הרבה גם עם גברים בתוכניות שהן דומות לתוכניות שמשרד החינוך מריץ יחד עם השדולה.

אני – וזה המשפט האחרון שלי – אני עצמי מרצה הרבה בתחום הזה, וכמעט ואין הרצאה – בעיקר כשעומדים מול גברים, ואחרי שמסבירים להם על כל החקיקה וההעדפה המתקנת וכל מה שאנחנו עושים – שלא קם מישהו שנפל לו האסימון, ואומר: אבל אם ככה צריך להתחיל בחינוך, צריך להתחיל מכיתה א'. וזה נכון. כי לתקן ולעשות קוסמטיקה, לתקן עוולות, קשה. אני מקווה שימצאו המשאבים הנדרשים ותחזק היחידה שמרים עומדת בראשה, ושתעשינה מה שיותר פעולות. זה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות בתחום הזה.

תודה רבה. אחרונה חביבה.

אני מייצגת כאן את נציבות הדורות הבאים בכנסת. אני כמובן מצטרפת לברכות ולעצם הנושא, ואי אפשר לדמיין את מערכת החינוך היום ללא חמש השנים האחרונות, מרים, מאז שנכנסת לתפקיד.

אני רוצה רק לומר שאמנם התקציב לשוויון בין המינים שולש והגיע לשלושה מיליון שקלים, אבל שלושה מיליון שקלים זה לא מספיק כדי ליצור מהפכה בחברה הישראלית. לא שקטה, לא מתחת לשולחן, אלא אמיתית בחברה הישראלית, כדי שנוכל, בעוד שנה, שנתיים, לעמוד במקום אחר של זכויות נשיות, מקום שונה לכל הבנים והבנות שלנו לעמוד בו. תודה רבה לכם וחג שמח.

אני רוצה רק להגיב לדברים של מרינה. המספרים שעולים וצומחים הם מאד משמעותיים, אבל בהחלט חשוב נורא שאותן נבחרות ציבור, הן לכנסת ולהן לממשלה, תפעלנה בנושא נשים. זה לא מספיק שהן רק שם. כי לכן הכוח ולכן היכולת להוביל שינויים. ולצערי, לא כל חברות הכנסת ולא כל השרות – אנחנו באמת מדברים פה על לימור לבנת, שהיא דוגמה חריגה, לדעתי, גם בהיקף וגם במחויבות האמיתית שהולכת אתה לכל מקום. זה לא כך אצל כל חברות הכנסת והשרות, והיה נורא חשוב שבאמת, אתן תפעלנה לנושא קידום הנשים, גם מקרביכן.

אנחנו חייבות לסיים. אני רוצה לומר בהקשר הזה נקודה אחת לעניין הפוליטי. יש לנו היום שלוש מנכ"ליות במשרדי ממשלה. שלוש מהן מונו על ידי שרות, אז כך שכל השרות – שרת החינוך כבר הוזכרה - - -

אחת מונתה על ידי פרס.

סליחה, טעות שלי, אתן צודקות. יש חמש, ושלוש מהן מונו על ידי נשים. אני רוצה לציין שהשרה לימור לבנת, כמובן, בראש המערכת הזאת, שגם אמרנו כבר שהיא פעילה מאד בתחום החינוך, לפחות, גם היא מינתה מנכ"לית, השרה ציפי לבני מינתה במשרד הקליטה מנכ"לית, והשרה יהודית נאות זכרונה לברכה, מינתה מנכ"לית מקצועית מתחום המערכת במשרדה. אגב, כולן מינו נשים, מנהלות מקצועיות.

השניים הנוספים, פרס מינה מנכ"לית - - -

אפרת דובדבני.

זה מינוי חדש, ואני לא יודע.

וראוי לציין ששר המדע לשעבר, מודי זנדברג, שגם כן מינה מנכ"לית את טליה רוזנבאום. כל אלה מנכ"ליות במשרדי ממשלה. עדיין זה מעט מדי, אבל מי שכן עשה את זה, ראוי לציין אותו לברכה. גם אולמרט מינה אמנם לא מנכ"לית במשרדו, אבל את אסתר דומניסיני כאחראית בשירות התעסוקה, גם כן מינוי מאד חשוב, גם כן בפעם הראשונה שמונתה, ככל הידוע לי, אישה לתפקיד הבכיר הזה, גם כן אישה מקצועית שעובדת יוצא מן הכלל.

ובכן, יש לנו דוגמאות, אם כי זה בהחלט לא מספק אותנו. שני דברים לגנאי אני רוצה לומר: במשרד האוצר, נכון שיעל אנדורן היא משנה לראש אגף התקציבים, אבל אף אחד מכל סגני המנכ"ל במשרד האוצר – יש שם איזה שמונה, אני יודעת כמה – בתפקידים בכירים ומאד משמעותיים למשק הישראלי, אין היום אף אישה. וזה ראוי לגנאי. בכלל, בתפקידים הכלכליים, למעט אסתר שהזכרתי, אין לנו נשים. בתחום המדיני כבר הוזכר שאין לנו נשים, כלומר אין לנו נשים שמובילות מדיניות חוץ, והדברים האלה חייבים לבוא על תיקונם. אמנם זה לא חינוך, אבל זה חלק מהחינוך למבוגרים ולילדים. משום שאנחנו – וכאן אני חוזרת ואומרת את מה שאמרתי לנציגת המורות – כשאנחנו באים לחנך לשוויון, ואנחנו מצביעות בעד גבר שיעמוד בראשנו, אנחנו מעבירות מסר כפול. מסר כפול הוא שלילי מאד בחינוך, הוא אומר בעצם מה את באמת חושבת על מה שאת מלמדת. ולכן, אם מורה נותנת מסר כפול לתלמידים שלה ופועלת בצורה כזאת, היא בעצם מחבלת בעבודה שלה עצמה. לכן, הדבר הזה יש לו משמעות מהותית, לא רק מעצם העובדה העקרונית, שנשים צריכות להעמיד בראשן נשים.

כפי שכולנו הסכמנו כאן, אין כמו החינוך להביא לשוויון בין המינים. כיום החברה הישראלית עדיין בלתי שוויונית, סובלת מהפליה ומסטיגמות כנגד הנשים. יחד עם זאת, הוועדה מברכת את משרד החינוך, את שרת החינוך, את מרים שכטר שממונה על תחום השוויון בין המינים, על המאמצים האמיתיים, הגדולים, להעמקת החינוך והמודעות לשוויון בין המינים.

מהדיווח, כפי ששמענו כאן בוועדה, נראה שלפנינו עדיין מלאכה רבה בתחום החינוך, והוועדה קוראת לשרת החינוך להגביר את פעילות החינוך בתחום הזה, כך שלא יהיה תלמיד ולא תהיה תלמידה שלא יעברו חינוך לערכי השוויון בין המינים. כרגע, המצב עוד רחוק מלהשביע רצון.

על מנת להגביר את הפעילות הוועדה קוראת לשרה להכפיל, לפחות, את התקציב שהעמידה לנושא הזה.

אני לא רשמתי, אבל אני מוסיפה את הערתך, עדי, שלטלוויזיה השפעה מרחיקת לכת על חינוך, הן של הדור הצעיר והן של המבוגרים, וכל עוד המסרים "החינוכיים" שהטלוויזיה מעבירה לנו בתחום הפרסום – ולא רק הפרסום, בכלל בתחום התקשורת, כאשר הדמויות הנשיות שמובאות הן ברוב המקרים הן בהיבט של מיניותן ולא בתחום אחר, החינוך לוקה בחסר, ובעצם מביא ליתר אפליה של הנשים וליתר פגיעות שלהן, במקום להיפך. והערתך חשובה מאד.

הוועדה גם קוראת למורות, המהוות את רוב רובה של קהילת עובדי ההוראה, לא להעביר מסר כפול לתלמידיהן, ולהעמיד בראשן נשים, כפי שראוי לגוף חשוב זה.

אני מודה לכן, היה מאד מעניין, ואני מקווה שנצליח בכוחות משותפים. תודה.

10:40.