כנסת פתוחה

הברחת סמים לישראל

5
הוועדה למאבק בנגע הסמים
2.03.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום רביעי, כ"א באדר א' תשס"ה (2 במרץ 2005), שעה 09:30

הברחת סמים לישראל.

חברי הוועדה: יחיאל חזן – היו"ר

נצ"מ יורם לוי - מפקד ימ"ר דרום, המשרד לבטחון פנים
סנ"צ אורית היימן - ראש מדור מחקר פלילי, המשרד לבטחון פנים
סנ"צ אמנון זיו - קצין אג"מ רמון, המשרד לבטחון פנים
סנ"צ עובד יקי - רב"ד סמים צפון, המשרד לבטחון פנים
רפ"ק יפעת שטיינברג - ראש חוליית סמים, המשרד לבטחון פנים
רס"ר ארז חמי - המשרד לבטחון פנים, המשרד לבטחון פנים
סא"ל ניר גולן - ראש ענף מודיעין באכ"א, משרד הבטחון
תא"ל עידן אפי - מפקד אוגמ"ר 80 בפד"ם, משרד הבטחון
ד"ר אנטולי מרגוליס - ראש המחלקה לטיפול בהתמכרויות,
משרד הבריאות
אורי אסטליין - ראש תחום אכיפה, הרשות הלאומית
למלחמה בסמים
זאב ציגלברג - מ. המטה למלחמה בסמים רשות המסים מתס
אבי בן דב - מנהל מעברי הגבול, רשות שדות התעופה

בת שבע פנחסוב



רשמה: אתי בן שמחון


הברחת סמים לישראל

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא הברחות סמים לישראל. בחודש האחרון נברך את משטרת ישראל וכל העוסקין במלאכה, לפחות נתפסו כמויות מסויימות וזה טיפה בים. אין ספק שמה שנתפס הוא ברור וידוע, ומה שלא נתפס הוא לא ידוע ולא ברור. אנחנו מוצאים את עצמנו בתקופה די קשה, משתי בחינות. מצד אחד, כאשר שר לשעבר בממשלת ישראל שותף להברחה של סמים, ומועמד לדין בבית המשפט. מצד שני, הפעילות הזאת נוגעת מבחינה בינלאומית ותפיסת העולם של מדינות שסובבות אותנו, בגלל סוג אוכלוסייה של סוחרי סמים שמוצאים כר נרחב כדי לגרום לריווחי הון גדולים ביותר, ומצד שני גורמים נזק גדול ביותר למדינת ישראל. ביקשתי לקיים את הדיון כדי לעמוד על התופעה בשנת 2004 שנסתיימה, ומה התכנית לקראת 2005. מה אפשר שהוועדה תלמד ממי שעוסק במלאכה. אני אבקש לשמוע את הנציגים של המשרד לביטחון פנים.

אציג את נושא נתיבי הברחות הסמים לישראל באופן כללי, על סמך נתוני 2004, והתפיסות הגדולות שהיו ב-2005. כשנדבר על הגבולות הספציפיים, ייכנסו הנציגים של היחידות מהגבולות שבהם היו התפיסות הגדולות השנה ובשנה שעברה.

באופן עקרוני, ישראל היא מדינה יבואנית וצרכנית לסמים. אם אנחנו מסתכלים על מגמות שוק הסמים בישראל, אז אנחנו מצביעים על המשך מגמות ביקוש והיצע גבוהות למגוון רחב של סמים. הסמים הנפוצים העיקריים זה קנביס, חשיש ומריחואנה, אקסטזי, הירואין קוקאין ואל.אס. די. רוב הסמים מוברחים לארץ מבחוץ, ממעגל המדינות השכנות, דרך גבולות ומעברי גבול יבשתיים. וממעגל המדינות שמעבר לים, דרך מעברי גבול אוויריים וימיים. כמובן שקיימים הבדלים במאפייני הברחה וסוגי הסמים המוברחים בגבולות השונים, ובנקודה הזאת, אנחנו נפרט בהמשך.

אם אנחנו רוצים לאפיין את יבואני הסמים העיקריים, אז הסמים שמוברחים מעבר לים ממדינות בחו"ל שלא גובלות עם ישראל, בעיקר מדובר על סמים מסוג אקסטזי, קוקאין ואל.אס.די, העבריינים המרכזיים שייכים לארגון פשיעה יהודי ישראלי, לרוב לא כולם. כשהסמים שמוברחים דרך הגבולות היבשתיים הם בעיקר הירואין, חשיש מריחואנה, ולאחרונה אנחנו רואים גם יותר קוקאין מירדן, בזה עוסקים בעיקר ארגוני פשיעה ערבים ישראלים.

דבר נוסף בולט וחשוב לציין, בשנים האחרונות בולט הקשר בין תשתיות שכר ביבוא סמים. בפרשיות שפוצחו בארץ בשנים האחרונות, גם בצפון, גם בדרום, הוכח שיבוא הסמים מהווה לעתים תשתית להברחת אמל"ח להעברת מידע מודיעיני, ומסייע במישרין או בעקיפין במימון פעולות טרור.

נתחיל בהצגת המצגת – בגבול הצפוני גבול לבנון. כמה דברים כלליים בקשר לגבול לבנון. בגלל שהגבול הלבנוני הוא גבול עימות, ונתון לפיקוח הדוק של כוחות הביטחון, כמויות הסמים היקרים הירואין וקוקאין שמוברחים בכל הברחה הן קטנות, ויקי יפרט. בכל מקרה, כמויות החשיש שמוברחות הן כן גדולות. ההברחות מתבצעות לכל אורכה של הגדר, תוך ניצול נקודות תורפה. אם אנחנו רוצים לסדר את לבנון, מה המקום שלה כמדינת מקור, או מדינת מעבר לסמים מעבר לישראל, אז לגבי חשיש זאת מדינת מעבר ראשונה בחשיבותה. בשנים האחרונות אנחנו רואים חזרה משמעותית לגידול קנביס בלבנון, והעברה לישראל. הירואין זאת מדינת מעבר שנייה בחשיבותה, אחרי ירדן, כשמקור הסם יכול להיות או מלבנון או ממדינות מקור מחוץ ללבנון, כמו תורכיה ומדינות באסיה. לקוקאין יכולה להיות גם כן מדינת מעבר לישראל. אם אנחנו מסתכלים על הגבול, בגבול הלבנוני עיקר התפיסות בשנת 2004 – בערך 550 קילוגרם חשיש, והרבה תפיסות גדולות, כשהפוטנציאל של ההברחות דרך הגבול הזה, לפי מגוון נתונים שיש בידינו, אנחנו אומדים את השוק, את כמויות הסמים שנכנסים לישראל דרך הגבול הלבנוני בערך ב-10 טון חשיש, מאות קילוגרמים של הירואין, ועשרות קילוגרם של קוקאין.

60% מהחשיש שנתפס בישראל נתפס בסמוך לגבול לבנון. יקי יפרט עכשיו לגבי הגבול הלבנוני.

אני מופקד על היחידה שמתעסקת עם סמים בגבול לבנון, ירדן. לאחרונה גם בתוך המחוז הצפוני כולו ורק בגבולות. על מדינת לבנון אפשר לדבר הרבה מאוד, מבחינתי כל שעה שתרצה לדעת על לבנון, אפשר לדבר עליה שעות, מרוב ההיסטוריה שיש ללבנון.

מה קרה מאז שישראל עזבה את לבנון, האם השתנו המגמות מבחינת ההברחות של הסמים? זאת אומרת מאותה תקופה שמדינת ישראל סגרה ועברה לקו הבינלאומי, האם יש מגמה של ירידה, או יש מגמה של עלייה מאז?

היציאה של ישראל במאי 2000 מלבנון, ביססה את ארגון החיזבאללה על הגדר. בעבר, לפני מאי 2000, ישראל היתה בתוך שטח לבנון, והיתה שליטה. במקרה הייתי ביחידה שנקראה "יהלום" בזמנו, זו אותה יחידה שעבדה בהברחות סמים בתוך לבנון. קשה לדעת אם העניין הזה השתנה או לא, כיוון שבעבר הרבה מאוד ישראלים היו בלבנון, גם חיילים וגם אנשים שעבדו בביצורים ובבנייה, במספר מעברים בין לבנון וישראל היה די פתוח. כלומר, היו המון מקרים שסמים עברו בכלי רכב, וכלי רכב צבאי. ממאי 2000 הגבול התבסס, אין לנו שליטה מה קורה בפנים. כלומר, אנחנו בעצם נלחמים בעניין הזה מהצד הישראלי לא מתוך לבנון. קשה לומר אם יש עלייה או ירידה. אבל אין ספק שההתבצרות של הקו כמו שהוא היום, מסכן ומפריע למעבר סמים. כלומר, אפשר לומר שבסך הכל ההתייצבות על הקו מרתיעה אותם, זו הסיבה שאת הסמים היקרים, הם מעדיפים להעביר דרך ירדן ולא דרך הגבול, כי כל סיכון של חשיש עולה ל-200 דולר לקילוגרם. סיכון של קילוגרם הירואין על הגדר בלבנון, אותו מבריח סמים יכול להפסיד 15-20 אלף דולר בלבנון, שזה הרבה בלבנון.

צריך לזכור, שלבנון, עיקר המאפיינים שלה זה בייצור חשיש. כלומר, היא מדינת טרנזיט של הירואין וקוקאין מדרום אמריקה ומרכז אסיה. אבל צריך לזכור שבאזור הבקעה, באזור שליטה של הסורים, אזור שליטה של השיעים של החיזבאללה, אנחנו מעריכים יחד עם האמריקאים שגדל שם שטח של בערך 50 אלף דונאם, שזה שטח ענק, שנותן בשנה בין 250 טון לבין 300 טון. הדבר הטוב בעניין, אני אומר קצת בצורה אירונית, שרק 5% או בין 4% ל-6% מגיעים לישראל, היתר יורד למצרים, היתר נשאר בלבנון, וברובו הגדול עובר לאירופה.

בצד השני של המתרס, הלא טוב, ש-5% הציגו פה על 10 טון. לדעתי, ואני ממעיט בכמויות זה בין 16 ל-18 טון חשיש בשנה שמגיע לישראל דרך הגבול הלבנוני, ואני מעריך שבתקופה הזו אם עושים איזשהו איגוף דרך ירדן, חלק מהסמים, אולי גם חשיש מגיע לירדן.

התכוונתי 10 טון מגבול לבנון, ברור שיוצא יותר. הם אומדים את השוק ב-20 טון בערך, 10 טון מלבנון, ו-10 טון מגבול ירדן.

קשה להעריך את הכמות המדוייקת שנתפסת, אבל הכמות היא גדולה מכמה סיבות. ראשית, בגלל המצב הפוליטי, המבנה הדתי שלה וחוסר השליטה של הממשל במקומות מסויימים בלבנון, מקנה לה את האפשרות לגדל את הסם בהיקפים כאלה. כלומר השטחים הם ענקיים, אלה שטחים שאתה מזהה אותם, שטחים שאתה רואה אותם. התל"ג הלבנוני זה בערך 1,700 דולר לאדם. המרכיב של הסמים הוא חלק מהתל"ג הלבנוני. כלומר, בעבר האמריקאים ניסו לפדות את השדות החקלאיים בכסף, כדי שיגדלו אפונה, תירס וכל מיני גידולים כאלה. בתקופה הזאת בשנות ה-90' צפונה, הם מעדיפים לגדל את החשיש, מכיוון שהחשיש הלבנוני הוא באיכות הכי גבוהה. להבדיל מסמים אחרים בסוג הזה, הקנביס נחשב בין הטובים בעולם. האיכות שלו, והצריכה שלו בישראל, משפיעה על סוחרי סמים למרות המצב הביטחוני, ולמרות מה שקורה למעלה בגבול הצפון – הגבול "החדש ישן", אנשים לא נרתעים. כלומר, אנחנו מזהים אנשים בכל הארץ. מגיעים לאזור הצפון, אחרי שעיסקה נרקמת בין סוחרי הסמים הישראליים, בלי הכללות, אבל משפחות הפשע בסדר גודל של 90% בני מיעוטים. הקשר התרבותי וקשר האמונה ביניהם והשפה, מקנה להם את האפשרות ליצור את הקשר הזה. הקצה של העיסקה הוא בדרך כלל זריקת הסמים בין לבנון לישראל.

כמו שציינתי, אורך הגבול הוא 100 קילומטר. הגבול עצמו הונח בצורה מלאכותית. כלומר, הגבול הטבעי נגמר בליטאני. הגליל העליון מתחיל מהגלבוע, ונגמר באיזשהו מקום בליטאני. הגבול הזה כמו שהוא היום ב-100 קילומטר האלה, או 110 קילומטר, זה גבול מלאכותי שפשוט הניחו גדר, הגדר הזו בעצם חוצה את הוואדיות, את ההרים, באופן טבעי נוצרו נקודות מתות. הנקודות המתות האלה מהוות לסוחר סמים להבריח את הסמים לישראל. אנחנו מזהים את לבנון כספקית סמים הגדולה במזרח התיכון, למזלנו רק הכמות הזאת נכנסת לישראל. בקצה המערבי של ישראל ישנו ישוב שנקרא רג'ר. יישוב רג'ר זה גם כן סיפור שאפשר לדבר עליו שעות מה נעשה שם. יש שם פירצה ביטחונית, שזה כבר לא סוד. הפירצה הביטחונית הזאת, מי שמוכיח בעצם עובדתית מה קורה שם, אלה האנשים של היחידה שלי. כלומר, כל הברחת סמים שאנחנו תופסים, ישנם אנשים בשב"כ שמשווים את זה להברחת אמל"ח. כלומר, אם עברו סמים בנפח הזה, יכול גם לעבור אמל"ח. רג'ר זה סיפור בפני עצמו. אנחנו מזהים בתפיסות ובמבצעים כ-50% עובר מרג'ר, מהכפר הזה, בגלל המאפיינים המיוחדים של הכפר.

היחידה שלי עוסקת לאחרונה גם בהברחות מירדן. הגבול הצפוני, או המחוז הצפוני, שיטחו די גדול. בצפון אנחנו מדברים על 100 קילומטר גבול. יש גם את גבול סוריה שאנחנו לא מצליחים להשקיע משאבים להתמודד. זה גבול של 120 קילומטר, ומתקיימות שם הברחות מסוריה לישראל. זה קו שביתת נשק, לא שלום, אבל גבול שקט. מנצלים בצפון את הגבול הזה להעביר סמים.

אתה יודע לאמוד כמה באחוזים יש הברחות מסוריה לישראל אם בכלל, והאם היו תפיסות בשנה הזאת?

לא היו, לא בגלל שאין, אלא בגלל שאנחנו פשוט לא מספיקים להגיע ולעבוד שם. כלומר, אנחנו לא משקיעים משאבים בכדי לתפוס סמים, או להתחיל לעבוד שם בצורה אינטנסיבית כמו שעבדנו בלבנון. גם בלבנון בתקופה האחרונה בכלל, הפשיעה שגואה, לא רק בלבנון, כלומר, היריעה קצרה.

כמה כח אדם עומד לרשותך לצורך העניין הזה?

היחידה שלי מונה 33 אנשים. לאורך גבול של 100 קילומטר ועוד רמת הגולן שזה 120, ועוד לירדן שזה 70. מלבד זה שיש לנו את המחוז הצפוני. אתן דוגמה לאדוני, שבתקופה הזו במשך תקופה ארוכה, אנחנו כמעט לא עובדים בלבנון, בגלל הפשיעה הגואה בחדרה. שיקולו של כל מפקד להטיל את היחידה שלי ממשימה אחת למשימה שונה.

צריך לציין שבתקופה האחרונה, בשנה האחרונה, אני מאזן את זה מייד, עסקנו בכמה מבצעים עם המכס, מבצעים שהיו בדרום אמריקה ומאירופה. המבצע הגדול היה בחודש שעבר, עם תפיסה של מכולה עם 137 קילו קוקאין טהור.

כפי שהוצג בעיתונות, זה כמובן נועד לכסות על העניין המודיעיני. אני לא אפרט את העניין המודיעיני, אני רק יכול לומר שמבחינת ישראל, עשינו פה שירות טוב ללוחמה בסמים בכלל בעולם, גם המכס וגם אנחנו. המשלוח התחיל מהמקום שאנחנו יודעים בדרום אמריקה, הגיע לבלגיה. לפני שלושה ימים הבלגים עשו מעצרים בעקבות התפיסה שלנו. מעצרים של שבעה בלגים, עוד שני הולנדים ועוד בחור מרוקאי. כל העשרה האלה שותפים להברחה הזאת ולעוד כמה דברים. לא היו ישראלים בפרשה הזו, אבל הסמים האלה מטבע הדברים הגיעו לישראל. אנחנו מניחים שאם הכמות הזאת היתה נשפכת לרחוב, היא היתה מגדילה את ההיקף, כי הסמים האלה ניתן להכפיל אותם פי ארבעה ופי חמישה, משהו כמו חצי טון קוקאין, אני מאמין שפה השוק היה מוצף בקוקאין.

היה מוריד את המחיר.

היה מוריד את המחיר, אפשר לומר שכן. אבל השאלה מי תופס את זה, מי הקליינטים, ומי הצרכן.

היו עוד מספר מבצעים של הברחות של ישראלים, של אקסטזי באירופה, באזור הצפון הברחות של אקסטזי, הברחות של אל.אס.די. בתקופה האחרונה אנחנו מזהים ניסיון הברחות של אקסטזי גם מלבנון. לא מזהים בדיוק את הכוונה, אבל אנחנו יודעים על ניסיון הברחה של מעבדות של אקסטזי מלבנון. אני נכנס פה בצורה מעטה על המוערבות של החיזבאללה בעניין.

הפלסטינים שיש לנו אתם מאבק בשלוש השנים האחרונות, הם נכנסו לנישה הזאת יותר מבעבר בגלל המצב הביטחוני?

אני לא כל כך מתעסק בצד הדרומי עם הפלסטינים, אבל אני יכול לדבר על החיזבאללה הרבה מאוד, ורק לומר שהם בעצם מנצלים, או יותר נכון מזהים ומנצלים את הפוטנציאל בהחדרת סמים לישראל. מבחינתם, אנחנו מבינים שזו תפיסה אסטרטגית, כמו כל ארגון טרור בעולם, להציף מדינה בסמים. מלבד זאת, מצליחים לנצל את הברחות הסמים, מבחינתם, לאיסוף מודיעין, לגיוס רשתות סמים לצרכי מודיעין. בשנתיים האחרונות נתפסו גששים.

חוץ מהזיהוי הזה, תכלס' בשטח, החיזבאללה מעורב, ואתם יודעים על זה שהוא מעורב, או שזאת הערכת מצב?

אני אומר את זה בלשון זהירה. חיזבאללה יודע, מאשר או לא מאשר, לסוחרים הלבנוניים לנהל עיסקות סמים. מבחינה מבצעית, מרבית עיסקות הסמים מתנהלות בזירה שחיזבאללה טקטית צופה על השטח.

היו פרשיות שפוצחו, שיודעים עליהם וזה גם פורסם, שהיתה מעורבות של החיזבאללה.

נעבור לגבול ירדן, כמו שיקי אמר, גבול ירדן הוא מהצפון עד הדרום.

גם שם היתה תפיסה לפני שבועיים.

כן, יורם יציג את התפיסה הזאת. יקי הציג את התפיסות הגדולות שהיו בצפון גבול ירדן, תפיסה של 21 קילו הירואין בגשר נהר הירדן, יחד עם המכס כמובן.

כשהייתי בביקור אצלכם בשדה התעופה, גם ברשות הדואר, ראיתי את הפעילות שלכם. את הכלבנים בעיקר.

יש מאפיינים שונים להברחה בצפון גבול ירדן, ובדרום גבול ירדן. הגבול שרוב ההברחות היו עד היום היה גבול הערבה, אבל אין ספק שזה קיים גם בצפון גבול ירדן, שם היו תפיסות. לגבי גבול ירדן, מדובר על מאות קילומטרים של גבול שלום, הגבול עצמו פרוץ בחלקו, ובשל התוואי הטופוגרפי שלו הוא אטרקטיבי להברחות. בשל המאפיינים של הגבול, ואיתו גבול של שלום, כמויות הסמים שמוברחות בכל הברחה הן מאוד גדולות. סוגי הסמים שמוברחים דרך ירדן, הירואין כמו שאמרתי, ירדן היא מדינת מעבר ראשונה בחשיבותה, כשנתיבי הברחה עוברים מתורכיה דרך לבנון, וסוריה לירדן. ירדן היא מדינת מעבר שנייה בחשיבותה אחרי לבנון, כשהנתיב הוא מלבנון לירדן.

לגבי הקוקאין – בשנה האחרונה אנחנו רואים התחזקות של השימוש בנתיב הירדני, גם להברחת קוקאין, כשההברחות מתבצעות על ידי רשתות הברחה בדואיות בעלות קשרים משני צידי הגבול ומעבר לכך. לגבי האומדנים שלנו, קודם כל התפיסות שהיו בשנת 2004 על הגבול הזה, בערך 200 קילוגרם חשיש, הירואין 34 קילו גם בצפון וגם בדרום. קוקאין קילו אחד. האומדנים שלנו לגבי הברחות, אני מדגישה רק דרך הגבול הזה, חשיש 2-3 טון, הירואין כ-2 טון, קוקאין מאות קילוגרם.

לפי מה אתם מבססים את הערכה שלכם, כאשר אתם תופסים קילו אחד, ואומרים מאות קילוגרמים.

אנחנו לא מבססים את הערכה שלנו על התפיסות, אלא על מידע ונתונים נוספים.

אתן ברשותך דוגמה קטנה. ברג'ר בשנה שעברה, תפסנו בחור עם מעל 5 קילו, וזו היתה הפרשייה עם השב"כ. אותו בחור שבמהלך פרק זמן של חצי שנה, הוא הודה בהברחה של חצי טון מרג'ר, סליחה 6 טון. המקרה השני, בחור נתפס עם 6 קילו, והודה. כלומר, בחקירות רק על סמך ההודאות, אני מניח, שבהודאות הם מקטינים את חלקם. עוברות כמויות גדולות מאוד.

ההערכה שלנו מתבססת פעם אחת על סמך מידע מודיעיני שנכנס בוואריאציות שונות, שחלקו הוא ראייתי, ואנחנו יכולים לבוא ולהגיד היום עם הרבה מאוד קבלות ראייתיות מבחינתנו, שהגבול הזה בגיזרה הדרומית מעביר בין 50 ל-70 קילו הירואין בשבוע בערך. תכפיל את זה, אתה מקבל משהו בסדר גודל של 3 טון הירואין בשנה.

הגבול הזה מבחינתנו בגיזרה הדרומית מתחיל באזור קצת מצפון למלונות ים המלח, ונגמר בקו המים של אילת. הפעילים בגבול הם הבדואים של הגיזרה הדרומית, תושבי אזור הדרום, הם שולטים בגבול, הם גרים שם בחלקם, שומרים שם. האחרים גרים באזור באר שבע, שמנהלים את הגבול הזה מבחינה מבצעית. הקשרים של הבדואים הישראלים, מול הקשרים של החבר'ה מהצד השני, הירדני, הם קשרים בחלקם קשרי משפחה, ברובם קשרים עסקיים. יש מספר קבוצות שאנחנו מזהים אותם, משהו בין 15 ל-20 קבוצות שמתעסקות בהעברות של הסמים, שהכל מתנקז בסופו של דבר לדמות אחת או שתיים, שמנהלת את כל האופרציה. מבחינתנו בחומרים אנחנו יכולים לומר, שהסם מגיע אלינו בעיקר מאזור תורכיה, הוא מגיע לירדן. זאת אומרת הוא מגיע מאיפה שהוא ממזרח אסיה, חלקו לפי מה שאני מבין מגיע מאזור ערב הסעודית, אבל המוצא שלו הוא תורכיה, הוא נע לכיוון ירדן. מירדן הוא מתפצל, מה שיורד דרומה לכיוון סעודיה חזרה יורד, מה שלא, חוצה לכיוון ישראל. היום אנחנו מייצאים את הסם בחלקו לכיוון מצרים. הבדואים מארגנים מולנו אופרציה מלאה, זאת אומרת, הם יורדים לפעילות. העברת סם מבחינתם זה מבצע לכל דבר ועניין. מינורסה צה"לי עם ציוד, עם סגירות של אזורים, שהזירה שלנו נמדדת בפעילות שאנחנו יכולים להתמקד על נקודה משוערת, אז זה נמדד מגבול ירדן ועד הקו העליון שזה קו מצפה דימונה. זו בערך זירת רוחב, שאנחנו מנסים לצמצם אותה לנקודה אחת. אנחנו עובדים קבוע עם צה"ל, כי לבד אין לנו שום סיכוי לעשות שם כלום. צה"ל מגבה אותנו. מבחינתי אם אני צריך להגיד, צה"ל מגבה אותי בכל מה שאני צריך. אם זה באמצעים, אם זה באנשים שעוזרים לנו. מדברים על עשרות מעברים באזור הגבול הזה. אנחנו לוקחים מאזור ים המלח ועד קו אילת, מדברים משהו כמו בין 20 ל-25 מעברים מוכרים לנו, אם הוא הולך קילומטר דרומה, או קילומטר צפונה, הוא נכנס לואדי אחר, והוא נכנס לכל מיני ערוצי נחל אחרים, ובמרחק של 100 מטר או 50 מטר הוא פשוט יכול ללכת לאיבוד לחבר'ה שמתעסקים איתם.

אנחנו מדברים על גבול של שלום, אפשר טכנית לנסוע עם רכב ולעבור לירדן, ולבוא מירדן אלינו עם רכב. אין שום בעיה ללכת רגלי. באמת, רוב התנועה שם היא רגלית, שנמדדת בטווחים במימד הצר עשרות עד מאה מטר. במימד הרוחב של הגבול מספר קילומטרים, זה אומר שעתיים הליכה, שעתיים חזור, זה במקרה הלא טוב. בדרך כלל ההליכה נמדדת עד חצי שעה הליכה. אנחנו מדברים על שטחים שהם מתים, זה לא שטחים שמסתובבים שם, לא מכוניות ולא אנשים, מסתובב שם או צבא או משטרה, והחקלאים עד הערב בחלק מהאזורים. המשמעות של הדברים שאני אומר, שמאוד קשה לנו להיכנס לשם. זאת אומרת, גם אם אנחנו מכניסים את הבט"שית הצה"לית, או איזשהו סיור של צה"ל פנימה, אנחנו מהר מאוד מבינים איזושהי תכונה, של רגע יש רכב בגבול. כל משהו שזז, רואים אותו. אנחנו מדברים על הליכה רגלית, אנחנו יכולים לראות את האדם מתחיל ללכת, ואם הוא יוצא לנו מאזור התצפית טיפה ימינה לערוץ אחר, הוא פשוט הולך לנו לאיבוד. אין לנו שום סיכוי לעלות עליו.

הפריסה שלנו נמצאת בעצם על קו דימונה, אם תרצו ערד-מצפה רמון. אנחנו נותנים לסם הזה בחלק גדול מהמקרים לנוע, משהו כמו 20, 30, 50 קילומטר. הוא נע בשביל שאנחנו נוכל להתחיל לעבוד. אלה המשמעויות של הדברים.

בחודש האחרון היו שם שתי תפיסות. התפיסה הגדולה היתה של צה"ל, סיור צה"לי. שזה היה באזור נאות הכיכר, שני אנשים חשודים. התפתח אחריהם מרדף. צה"ל הצליח לעצור אותם. נתפסו 60 קילוגרם הירואין נקי. הם פשוט זרקו את התיקים תוך כדי מנוסה.

מי שנתפס, זה גם כמו שאמרתם אוכלוסייה ערבית ישראלית, בדואית?

בדואית ישראלית, כן.

שבוע קודם נתפסו 9 קילוגרם הירואין, ו-34 קילו חשיש. נתפסו בתוך הרכב שלהם, יש לנו את הסרט מה קורה במעצר של אנשים כאלה, ואיך זה נראה בכלל מעצר כזה. זה לא משהו שאפשר לדמיין אפילו.

נשמח לראות.

אתם לא פועלים כמו שצה"ל פועל למשל עם מזל"טים, אין לכם תקציבים לזה, יש לכם תקציבים?

אין לי תקציב למשקפת, לא למזל"ט.

בחודשיים האחרונים, במגעים שניהלו עם המטה הארצי והיחידה שלי מול צה"ל, ברמה האישית עם האוגדונר, צה"ל מוכן להקצות לנו לפעמים מזל"ט לפעילות הזאת. כבר היה לנו לפחות מקרה אחד שהוא היקצה לנו. הוא היקצה לנו גם שלשום, רק אנחנו ביטלנו את הפעילות. אין לי טענות.

גם אצלנו, צה"ל נותן מבחינתו את כל הסיוע. זה לא סוד, שחלק גדול מהגששים, ואנשים שלאורך הקו, מתעסקים בעניין הזה. מצ"ח מכיר את זה. אנחנו עובדים הרבה עם מצ"ח, הרבה עם האמל"מ, מנצלים את השרות שלהם על הגדר, אנחנו חווים חוויות לא נעימות עם גששים בצבא.

הסרט הזה, זה עבודה של ימ"ר צה"ל, ובסופו של דבר הגיע גם מסוק ינשוף שאסף את הכוחות שלנו מהר חריף, ולקח כיוון לעבודה של יורם.

(הצגת מצגת)

ההנחה היא שבדואי שנוהג ללא רשיון נהיגה, לא עוצר במחסום משטרתי, כל שכן אם הוא מגיע עם סמים. אנחנו רואים את הרכב עולה לכיוון המחסום, הרכב מלווה בשלב הזה פחות או יותר, המחסום מתחיל לקבל הוראה להתפרס. המחסום הוא לא מחסום שעומד קבוע, פה זה צומת הערבה הכביש לאילת. המחסום מחכה לו למעלה. המחסום מתחיל לפרוס את עצמו. הוא רואה את המחסום ציר הערבה, מסתובב חזרה ומתחיל לברוח. קצת למטה נמצא המחסום שלנו, הם זורקים לו מחסומים לכביש. מצליחים לפוצץ לו גלגלים, הוא ממשיך לנסוע עם גלגלים מפוצצים. רואים כיצד הוא זורק את התיק הראשון עם הסמים, בהמשך הוא ממשיך לזרוק. הוא ממשיך לברוח והוא מלווה. רואים כיצד הצמיגים מתפוצצים. בשלב הזה הוא מפרק את הצמיג השני, ובעצם הוא נוסע על ג'אנטים. אין לו גלגלים. הוא נוסע על מתכת, והוא ממשיך לנסוע. אני מדבר על משהו יומי. רואים כיצד הם מתחילים לברוח מהרכב. מדובר פה במצוק, משהו כמו 20-30 מטר בחשיכה מוחלטת. אין שום סיכוי לראות משהו, והם רצים לתוך המצוק. אתה צריך לקחת החלטה להמשיך לרדוף עם הבלשים, או לעצור את הבלשים. שום דבר לא עוצר אותם. את הראשון שנעצר אנחנו רואים. בשלב הזה גם נכנס הבלק-הוק של אמנון שמסייע לנו. מתחיל לסרוק את הואדי עצמו בשביל לנסות לזהות אותם.

בסופו של דבר נעצרו שלושה, אחד הצליח לברוח, אחרי ששמענו אותו צועק ממעמקי הוואדי.

אמרנו גבול של שלום, שהתנועה אליו וממנו קלה מאוד. הסם בגבול ירדן - קילו הירואין נמדד במערכת תשלומים של בין 20-23 אלף דולר. בשביל להמחיש את העניין, אותה קבוצה שיורדת לבלדר את הסמים האלה, זה 3-4 שהולכים לקחת כל אחד על הגב 20 קילו או 10קילו. מקבלים על כל קילו 3,000 דולר בשביל לשנע את הסם, מגבול ירדן לאזור הנגב, זה בערך הרווחים שלהם. הבלדרות זה משהו של פחות משעת נסיעה. זה הסכום שהבלדרים מקבלים. המנהל עצמו בדרך כלל לא יורד, הוא נשאר לשבת למעלה. גם המנהל וגם למי שאנחנו קוראים הקמב"ץ, בדרך כלל בקו אחורי מנהל את העסק מול הירדנים.

אם אפשר להוסיף את התפיסה של 8 קילו הירואין, ועוד חשיש ברכב במעבר הערבה בסוף השנה שעברה.

זה בפירוש תפיסות של מכס. במעבר הערבה היו 8 קילו הירואין. בעיקרון היחידה כיחידה מתעסקת עם הגבול הזה מול מידע מודיעיני משום שהשטח שלה בפשיעה מתחיל באשדוד, נגמר באלעד בתחומי ארגוני פשיעה. אנחנו מאוד כירורגים שלא כמו בצפון, אנחנו לא יושבים על הגבול, או מתעסקים בצפון. בגבול אנחנו פעילים בתחומים אחרים.

אני מבין שיש שיתוף פעולה בהברחה של האמל"חים עם צה"ל?

ההברחה של האמל"חים בעיקר מגיעה ממצרים. לא נתקלנו בירדן, למעט בשנת 2002 בהברחת אמל"ח. הברחת אמל"ח היום עיקר התנועה שלו ממצרים לישראל.

נעבור לגבול מצרים. גבול מצרים זה גבול של 230 קילומטר בערך, גבול של שלום, פרוץ ומאוד אטרקטיבי להברחות. לאורך הגבול קיימות עשרות נקודות שמשמשות כנקודות חדירה או מפגש. הברחות כמובן מתבצעות בדרך כלל באזורים שהמבנה הטופוגרפי שלהם מאפשר תנועה בצירים נסתרים. הסמים שמוברחים בעיקר דרך גבול מצרים, מריחואנה. מצרים משמשת כמדינת מקור מרכזית לישראל-סיני. כמויות המריחואנה שמוברחות להערכתנו נעות בין 50 ל-100 טון לשנה, כשהתפיסה בשנת 2004 תפסנו 10 טון על הגבול, או בסמוך לגבול. וכן מדינת מעבר לחשיש, אבל לא מרכזי. לגבי הגבול המצרי זה הנושא של האמל"ח שעובר דרך הגבול המצרי, והשימוש בתשתיות הברחת הסמים להברחת נשים וטובין נוספים, כמו טבק וסיגריות.

אנחנו דיברנו על הגבול שלום עם ירדן. הירדנים משתפים פעולה במאבק הזה נגד אותם בלדרים או מבריחים או סוחרי סמים, הם משתפים פעולה? המצרים למשל לא משתפים כמעט פעולה בנושא האמל"ח. השאלה אם הם כן משתפים פעולה.

יש איזשהו שיתוף פעולה.

הירדנים הם הרבה יותר קואופרטיבים.

זה שונה מהמצרים?

כן.

כן.

גבול מצרים כמו שאמרו בגיזרתנו 208 קילומטר. הגמל הזה זה לא הפרסומת שלנו, זה הסמל של היחידה. רואים במצגת גמל עם 200 קילו מריחואנה, מה שנקרא על הדרך. אם באה שיירת גמלים, זה מגיע לכמות של טון ומאתיים במעבר אחד.

כמו שיורם אמר, כל המבריחים בגבול מצרים הם בדואים, אין משהו אחר. בדואים תושבי הנגב, אין המצאה אחרת שם. אבל לא כל הבדואים הם מבריחים. מבחינת האיומים בגבול, בראש ובראשונה זה פח"ע והחדרות של אנשים. למעשה לגבול הזה אין גדר. גבול מצרים הוא בלי גדר, מכרם שלום ועד אילת, אנחנו מדברים על סך הכל של החדרות של אנשים, נשים, זרים, אחרים, הברחות סמים והברחות טובין, הכל. לא חסר שם כלום. בסך הכל, ב-2004 נתפסו כמעט 10 טון מריחואנה. בשנה קודמת ב-2003 12 טון. סך הכל יש גם הרבה עצורים בכל הדבר הזה.

אני אקרין שני סרטים. סרט אחד שבו רואים איך נראית חדירה בגבול מצרים. איך נראית חדירה עם אמצעי איסוף שיש לנו. סך הכל צריך לראות את הכמות ואת הקושי בתפיסה.

(הצגת מצגת)

האירוע הזה בשעה אחת בלילה. צריך לראות כמה אנשים ואיך מזהים בלילה. זה מה שנקרא אמצע הגבול. כרגע יש קבוצה גדולה של אנשים שהתצפיתניות למעשה מזהות אותם ומעבירות דיווחים. זה באחת בלילה. אם אתם מצליחים לראות, על קו הרכס הולכים אנשים. הולכים שפוף, מתחבאים, אי אפשר לדעת עדיין את הכמות של האנשים ומה יש עליהם. עוברים לשעה כמעט שתיים, כאן רואים תצפיתן, למעשה הוא אדם אחד. כאן אנחנו נראה את השותפות של השוטרים המצרים בכל מה שקורה בגבול מצרים. זה הכביש המצרי, פה יש שני שוטרים מצרים שעומדים שם. רואים את המבריח. לא מסייעים לא מונעים.

רואים מספר אנשים כמו יציאת מצרים. זה סך כל האנשים כל אחד עם שק כנראה על הגב. למעשה לא תפסנו אותם כי הם ברחו חזרה. זה בצד המצרי, מספר מטרים מהצד שלנו. אין גדר פה. הוא צריך לעבור את הדיונה הזאת והוא אצלנו. פה הם שומעים את הרכב שלנו מגיע, אז הם מתחילים לחזור. צריך לראות שבחזרה הם חולפים דרך השוטרים המצרים.

רואים את הראשון שבורח ואת השוטרים המצרים. פה יש שני כלי רכב בצד הישראלי שזה ג'יפי סופה, שניים שמתפצלים לכיוון המאהלים הבדואים.

המדיניות המצרית היא מדיניות מכוונת? כאשר אנחנו רואים ששוטרים נותנים חסות לכל אותם מבריחים או שזה מקרה בודד?

הם טענו שהם לא ראו. הרי זה לא מקרה בודד, זה הרבה יותר סביב העמדות המצריות. אבל בתקופה הקרובה יש שינוי בכיוון המצרי.

סרט נוסף זה 80 קילו מריחואנה. צריך לראות את ההשקעה, מה משקיעים סביב כניסה של שלושה אנשים ממצרים, שנכנסים לעומק שטח ישראל משהו כמו 15 קילומטר. זאת אומרת אין בעיה, קו הגבול המצרי הוא קו דמיוני, הוא לא קו גבול. על הבדואים הוא לא משפיע, לא בצד שלנו ולא בצד השני. אין השפעה על הקו.

יש טיפול אכיפה של מדינת ישראל על הבדואים שעוברים מצד לצד. למשל הם נעצרים, הם נעמדים לדין, אם תהיה אכיפה מסויימת. או מרוב הכמויות זה פשוט הפך להיות בדיחה.

אין אכיפה. אפשר ליזום את האכיפה, ואפשר לפתוח נגדם תיקים פליליים. אבל התפיסות שלהם מועטות, והשאלה אם יש צורך להשקיע בהם משאבים. משום שבדרך כלל הוא חוצה, ואתה אוכף עליו את החוק מול עבירה נוספת.

בסופו של דבר יש מחסומים שאנחנו מקימים של כוחות צה"ל שנמצאים באזור, והמחסומים האלה תופסים בסוף את האנשים שבאים לקבל את החומר. זה שטח מדברי, משהו כמו 100 ומשהו קילומטר, שאתה משחק איתו בבוקר. הכניסה של המצרי היתה בבוקר, אנחנו מעכבים את האנשים האלה שמסתובבים שם באזור, וממשיכים לסרוק אחרי כל רכב שנע, למעשה יורדים אליו עם המסוק ועוצרים אותו. כשבסוף אנחנו מקבלים כיוון בריחה של אנשים, כמעט ואי אפשר לראות אותם. מעלים גשש איתנו למסוק, שלמעשה הזיהוי הוא זיהוי אבסולוטי שלו. קשה מאוד לראות בעין איך הם מסתתרים. היה צילום נדיר, מהחלון עם מצלמת וידאו, זה לא אמצעי מיוחד. אחד הלוחמים עם מצלמת וידאו מחוץ למסוק.

במערות מסתתרים אנשים. אלו בתים קדמונים בני הרבה מאות שנים, שנמצאים באזור הר חמרן. הסריקה היא מגובה אפס. רואים את האנשים המסתתרים. אי אפשר לנחות, צריך לנחות קילומטר אחורה, ולהיכנס אליהם רגלי, והמסוק מלווה אותם, כל הכוח הולך רגלי וסורק. זה בערך 14 קילומטר מהגבול, בתוך שטח ישראל, לא מעבר על הגבול. שלושה מצרים בתוך שטח ישראל, כל אחד שוכב. בלי אמצעי כזה כמו מסוק שמוביל את הכוחות, ברגל אי אפשר היה למצוא אותם, בסריקה רגלית, אין סיכוי.

את הסמים לא מעלים על המסוק מבחינת בטיחות. רואים את השקים, כל שק כזה הוא בערך 20-25 קילו, סוחבים אותו על הגב. רואים את ריקמות הניילון, כך הוא הולך על הגב, זה מנשא גב.

למעשה זה המודל של סחר באנשים, שבזה גם כל מה שקורה בגבול הזה, זה המודל לטובת התהליך, מארצות המקור והלאה. כשאנחנו מדברים על מיקום שדות הסמים בסיני, כל חצי האי סיני בכל פינה שיש בה ירק, זה ירק לא משהו אחר, לא חיטה. נתיבי הברחה לאורך כל הגבול המצרי, זאת אומרת אם המצרים היו רוצים לטפל בזה, אין בעיה לטפל בזה. יכול להיות שזה פותר את מקומות העבודה בחצי האי-סיני במקום לשכות העבודה, אבל זה העיסוק המרכזי שלהם בחצי האי סיני, ושל הבדואים שלנו בתחום הזה, כעיסוק מרכזי, לפעמים הגדרתי את זה לפני הביטוח הלאומי כעיסוק מרכזי. הברחות הסמים, ולא משנה כרגע באיזה גבול, זה טרור שקט. אנחנו לא יכולים להגדיר את זה אחרת, כאשר לא יכול לקום מנהל בית ספר בכל המדינה הזאת, ולהגיד אצלי אין סמים, אין דבר כזה. אנחנו אומרים אין דבר כזה, וכל פעילויות הפח"ע שאנחנו מזהים בשנה-שנתיים האחרונות, התלבשו באופן ברור על הנתיב הפלילי, שגם זה לא חדש. זאת אומרת, הפח"ע מנצלים את כל הנתיב הפלילי הזה, שבמשך השנים היה לצורך החדרות האמל"ח.

הברחות בני אדם שאינם מורשי כניסה, לפי הכמויות שנכנסו עוד אף אחד לא עבר ביקורת גבולות בגבול מצרים. הברחות הטובין שזה טבק וסיגריות, אנחנו מדברים על 53 טון שהמכס שותף באופן פעיל בטיפול הזה. זאת אומרת מה שלא היה פעם. היום המכס הוא יד ימין של הנושא הזה, וזה עובד. למרות ששורה תחתונה, וזה לא אשמת המכס, אין רגל מסיימת. הרגל המסיימת זה אם הוא הולך לבית סוהר או לא, ואף אחד לא הולך.

זאת אומרת יש פה בעיה של ענישה שהיא קלה.

מבחינתם אין עונש. אין הרתעה, אף אחד לא מרתיע אותם. עצם העובדה שמסוק כזה כמו שראית פה רודף אחרי בדואי 25 דקות והוא לא עוצר, אסור לירות ואסור הרבה דברים, והם יודעים בדיוק מה אסור, אז הוא לא רוצה. גם אחרי שרדפת אחריו 25 דקות, ואתה משקיע את כל מה שאתה רואה פה, אנחנו משלמים את זה. המדינה משלמת את זה, הוא לא עוצר ולא הולך לבית סוהר, אז הוא בא יום אחרי עוד פעם.

אני שומע לאורך כל הדיון, שצה"ל נותן להם את הכלים שאין להם, והשאלה שאני שואל, איזה משאבים מתוך התקציב שעומד לרשותכם אתם צריכים להעביר להם, האם זה בגלל שאתם רואים את המאבק על התפיסות של כל החומרים לסוגיהם השונים של הסמים? או בגלל שהביצוע של הפעילות של המשטרה חופף את הביצוע של הפעילות שלכם מול כל ארגוני הטרור, אותם מבריחי אמל"ח. למה אני שואל את זה? אני חבר ועדת חוץ וביטחון, לא פעם עולים הנושאים האלה מבחינה תקציבית ששם רוב החברים בוועדה כמעט ולא נותנים את דעתם. אני רוצה לשמוע את העמדה של צה"ל. האם זה דרך אגב, האם זה כתוצאה מהפעילות המבצעית של צה"ל, יש את שיתוף הפעולה הזאת, או שיש איזו תכנית מובנית בצה"ל מול התופעה הזאת שאנחנו רואים?

אפתח ואומר שמי שאחראי לגבולותיה של מדינת ישראל זה צה"ל. המודל הזה שהלך והתפתח בגיזרה המערבית מג"ב, זה מודל שאנחנו מתכוונים לפתח אותו בהמשך, גם לגיזרה המזרחית, גם לגבול עם ירדן. אני חושב שזה יביא שינוי דרמטי.

באשר לאמצעים – הגבולות של שלום בצה"ל הם מאמץ משני. מאמצי הלחימה העיקריים נמצאים באיו"ש ובעזה. לשם הולכים עיקר המשאבים. כשאני מדבר על עיקר המשאבים, אני מתכוון נניח מתחומי המודיעין, כמו למשל האזנות, או אמצעי תצפית ממטוסים למשל, ועד הקצאת כוחות בפועל. לשם הולכים עיקר האמצעים. לי בסך הכל בגיזרת האוגדה יש לא מעט אמצעים. אבל, עיקר המאמץ האוגדתי, וזה גם עיקר המאמץ של מג"ב שיהיה ברור, הוא לא בתחום הפלילי. הוא פשוט לא בתחום הפלילי, לא בתחום הסמים, לא בתחום נערות הליווי, לא בתחום הסחר בבני אדם, הענף שמתקיים בגבול הזה, וממקם אותנו ברשימה השחורה במדינות העולם. העיסוק המרכזי של משמר הגבול הוא בתחום הפח"ע. ואני מדגיש שרק מהשאריות של זה, אנחנו מתעסקים בתחום הפלילי.

הסרט שראית כאן של שיתוף פעולה מוצלח בין מודיעין מתוך היחידה המרכזית של יורם, לבין כוחות של משמר הגבול, הכוח שהגיע פה עם המסוק, הכוח הזה היה מוכן למבצע אחר, למבצע פחע"י. הם פשוט היו מוכנים. ברגע שהבנו שהמבצע הזה כבר קורה, אני נתתי אישור להוציא את הכוח מתוך הפעילות המבצעית, ולהסיט אותו מגיזרה לגיזרה. זה להסיט כוחות 150 קילומטר, זה לא כזה פשוט. נתתי אישור להסיט את הכוח. הצלחנו לעשות את זה.

בסך הכל יש שיתוף פעולה טוב. נתחיל ברמה האישית, משום שאנחנו מכירים ופועלים ביחד, ועושים גם הערכות מצב. וגם צריך לומר ביושר, שחלק ניכר מהמודיעין שמגיע גם למשטרה, וגם לצבא, הוא מתחיל מתוך המודיעין הצבאי לא מעט, ואז אנחנו מקבלים את זה ביחד. רק אתמול היה לנו שיחה על דברים מהסוג הזה. אז אנחנו חולקים חלק מהמידע, אבל מבחינתי זה ממש לא המיקוד המרכזי. המיקוד המרכזי הוא תחום הפח"ע. אם תרשה לי לדבר על הגיזרה בכלל, אז ראשית גיזרת האוגדה היא כל הגבולות של שלום. זאת אומרת, מעזה עד אילת, ומאילת עד מעט מצפון לעין גדי. זה חלק ניכר ממדינת ישראל. יותר מ-40%.

אני טוען שבמרכיבי האיום המרכזיים, איום הפח"ע והאיום הפלילי, הטענה המרכזית שלי, זה שמסביב גבולותיה של מדינת ישראל, סביב לגבולות של שלום האלה, הולך ומתפתח טווך מבצעי רב ממדי, שהוא לא מכיר בהסכמים, לא מכיר בגבולות. הטווך הזה הוא טווך שמאופיין בשילוב בין הפח"ע והפלילי. אני טוען שהאמירה הזאת היא לא אמירה פשוטה, בוודאי לא פשטנית. הפלטפורמה שנוצרה, היא פלטפורמה שהתחילה בתחום הסמים. הפלטפורמה המשיכה להעביר כל מה שרצו להעביר. אותה פלטפורמה הפלילית הזאת שהתחילה מהסמים, המשיכה להעביר נערות ליווי, המשיכה להעביר עובדים זרים, המשיכה להעביר דברים אחרים שיש בהם רווח קל, כמו עכשיו טבק וסיגריות. בשנת 2004 שזו שנה שבה יש שינוי דרמטי, קיצוני, הברחות של אמל"ח. עד ינואר 2004 לא היו הברחות אמל"ח שידועות לנו, בטח לא בסדרי גודל מהגבול המערבי. בגבול המזרחי היו מעט, בגבול המערבי לא היו הברחות אמל"ח בסדרי גודל. מינואר 2004, על בסיס אותה תשתית פלילית, שהלכה והתפתחה והשתכללה, היום מעבירים כמויות אדירות של אמצעי לחימה, מהגבול המערבי שהיעד שלהם כמובן איו"ש ולא עזה, כי לעזה מעבירים רק במנהרות, זה גם הטווח הרב ממדי שדיברתי עליו, משום שהוא גם תת קרקעי, הוא גם עילי.

אני מבקש עוד לומר שהניצול של התשתית של אותה פלטפורמה, הוא מאוד מורכב. משום שישנה שליטה בנגב של שבטים בדואים, ברמה של קצת יותר משבט, זה נקרא מטה. זה רמה שמעל שבט. ישנן מפות שמראות שחולשים על צירים ברורים, ולא ייכנס מישהו ויציב שם מישהו אחר. גם לזה יש לנו מיפוי מדוייק, דברים שהם די מדוייקים אנחנו יודעים אותם. אני כמובן יכול לפרוס פה את הכל, אבל אנחנו יודעים מי יושב על איזה ציר, מי שולט באיזה ציר, ומכך אפשר לדעת ולהבין מי מתעסק יותר בהברחות מהסוג הזה, או בהברחות מסוג אחר.

אני רוצה להגיד שהמשפיעים העיקריים על העניין הזה, זה בראש ובראשונה כמובן כוחות השוק. אבל באמת מבחינתנו אפשר לראות שהטיפול של הממסד, של מדינת ישראל, הוא אינו מספיק טוב. אני מתכוון מהחקיקה דרך האכיפה, דרך הענישה, אפילו מקומות כליאה. אני אומר את זה כאן בכאב רב. אותם שלושה שראית כאן שנעצרו במסוק, בפעולה שעולה הרבה מאוד כסף לנו, בסופו של דבר לא היה לי איפה לעצור אותם. אני גם אומר יותר מזה. שוטרי מג"ב שעוצרים את האנשים האלו, הם נענשים. מכיוון שאין מקומות מעצר מספיק, אנחנו לא מוכנים לשחרר אותם מייד, אני נותן פקודה לא לשחרר אותם, כי אם אני אגיד שחררו אותם, איזו מוטיבציה תהיה להמשיך לרדוף. שמים אותם במועדון בשלב הראשון, חקירות. עכשיו אנחנו מחזיקים אותם יומיים-שלושה במועדון. אני מחזיק אותם במועדון, החיילים נענשים, עכשיו גם אין מועדון. לא רק זה, לא מספיק המשמרות שהם צריכים לעשות בחוץ, עכשיו הם צריכים לשים גם שמירה. אני לא רוצה להיכנס יותר לתוך התחום האפל הזה, אבל יש לנו באמת בעיות שהן בעיות קשות. בסופו של דבר, האכיפה של החוק יש בזה – אני לא מדבר על הדברים הגדולים – הדבר הכי בסיסי זה הרתעה. אם אנחנו לא מצליחים לאכוף את החוק, אנחנו לא מרתיעים מפני כלום, אנחנו לא מפחידים אותם. זה נכון גם לגבי מצרים שחודרים לתוך שטחנו, וגם למבריחים בדואים ישראלים. יש לנו בעיה קשה בתחום המשפטי, בשביל שיהיו איזשהם כלים בסיסיים להתמודדות.

אבקש להוסיף מספר מלים על הבדואים, משום שאמנון אמר שכל המבריחים הם בדואים, אבל כמובן שלא כל הבדואים הם מבריחים. יש בדואים שהם גששים אצלנו והם לוחמים איתנו שכם אל שכם.

כשהוא עוזב את הצבא, הוא מצטרף - - -

חלק מאלה שעוזבים את הצבא, חלקם קטן אמנם, זה בתוך המשפחה. רק לפני שבועיים תפסנו בחור שהשתחרר אצלנו לפני חצי שנה והוא היה מבריח. אבל זה צריך לזכור שהתחלנו במדינה עם 10,000 בדואים, והיום אנחנו עומדים על 170 אלף לפי השנתון הסטטיסטי. כולם די מובטלים, וההברחות הפליליות האלה, שעוסקות היום בתחום הפח"ע, זה עדיין נראה להם כמשהו לגיטימי. הם רק מבריחים, הם לא מחבלים באמת, זה מה שצרוב להם בתודעה.

חשוב היה לי להגיע לוועדה הזאת, משום שאני חושב שכמעט כל הפלטפורמה הזאת, התחילה כפלטפורמה לסמים, ותראו לאן היא לוקחת אותנו היום. משום שלא טיפלנו בפלטפורמה עצמה. אני גם חושב שחלק מהמספרים שהופיעו כאן בשקפים הם מספרים מאוד סלחניים, משום שבשנת 2004 נתפסו כ-10 טון מריחואנה. אני קובע באופן חד-משמעי שאיננו תופסים בגבול המערבי אפילו לא 10%, ואני לא מדבר עוד על המידע. אני מדבר על הדברים בפועל, לא על מידע. כי במידע לפעמים עוד יש ספק אולי זה בסוף לא קרה, יש לפעמים איזשהו ספק. פה אין ספק, אני יודע בדיוק בעקבות על הקרקע.

לגבי שיתוף הפעולה של ירדן ומצרים. בתוך מערכת מרכיבי הגנה שאני מופקד על זה בגבולות הדרומיים של מדינת ישראל, אני בוודאי מחשיב מאוד את הפעילות הירדנית וגם את הפעילות המצרית, כמובן הם לא באותה רמה. בפעילות הירדנית היא פעילות טובה מאוד, שמבוססת על פעילות בט"ש עם הרבה מאוד אמצעים, עם הרבה מאוד השקעה. בסך הכל יש להם לא מעט תפיסות בצד שלהם. אני חושב שאחד המבריחים הכי גדולים, אחד הסוחרים הכי גדולים בדרומה של המדינה, נהרג בהתקלות לפני חודש וחצי בגבול הירדני. אני הייתי אומר אולי המבריח הכי גדול. הם נכנסו בחולייה גדולה, לא נענו למארב הירדני, פתחו עליהם באש, והמבריח הכי גדול נהרג שם.

אגב, הוא ניסה לברוח מהארץ כי הוא נתפס עם 150 קילו חשיש ושוחרר למעצר בית.

אנחנו נמצאים בקשר ישיר ומיידי עם הירדנים לגבי ההברחות האלה. אבל צריך להבין שההברחות מגבול ירדן הן שונות בתכלית השינוי מהברחות מגבול מצרים, משום שזה הברחות שכבר עברו בדרך כלל שני גבולות. ההברחות הן מאוד מתוחכמות, הסחורה היא סחורה הרבה יותר יקרה מאשר הסחורה שעוברת בגבול המערבי, משום שהסמים החזקים האלה הם הרבה יותר מאשר מריחואנה. ולכן הכל הרבה יותר מתוחכם. ישנו גם קשר נוסף והוא לא רק הקשר הבדואי בגבול ירדן, זה הקשר הפלסטיני בין הפלסטינים שגרים בישובים סמוכי גבול מהצד הירדני, כמו צפי ופיפי, עם קשרי משפחה ענפים לכיוון דרום הר חברון. אנחנו מכירים את זה הן מתחום הפח"ע, אבל גם בתחום הפלילי. אם אני מסכם את הסיפור של ירדן, בסך הכל יש לנו קשרים טובים מאוד, מיידיים, הם מדווחים לנו כשיש אירועים בגיזרה שלהם, וגם אנחנו בחלק ניכר מהמקרים, אם זה לא מבצע מודיעיני מיוחד של הימ"ר, בפעילות צבאית רגילה אנחנו כן מדווחים להם, וכן מעדכנים אותם.

מבחינת מצרים זה שונה לגמרי, משום שהרכב הכוחות שם הוא אחר. התיאום הוא תיאום אחר. מול מצרים אין קשר מול המפקדים, אלא רק בין קציני קישור. הכוח הפרוס לאורך הגבול המצרי הוא כוח משטרה. הדבר הזה כמובן הולך להשתנות. כמו שאתה יודע, זה יתחיל בחלק הצפוני ששם יתפרס הכוח הראשון של המ"ג, בהנחה שזה יצליח ובאמת נתקדם ביחסים האלה. התכנית המצרית היא להמשיך ולפרוס את זה לאורך כל הגבול. אני חושב שהדבר הזה יביא לשיפור מאוד משמעותי באפקטיביות המבצעית. אני רוצה לציין, שמעבר לכך שיש לנו עדויות מאוד ברורות של תרבות הבקשיש שהתפתחה שם בין השוטרים המצריים לבין המבריחים, אבל לאחרונה אנחנו עדים ללא מעט מקרים בהם שוטרים מצרים השתמשו בנשק חם וירו לעבר מבריחים ופגעו במבריחים. לפני שלושה שבועות פגעו בשני מבריחים ישראלים שחדרו לתוך סיני.

לא הבנתי דבר אחד, כשמושקעים משאבים גדולים, למשל כמו המבצע שראינו בסרט, של התפיסה של אותם מבריחים, ואמרת שאין לי איפה לשים אותם, במועדון. משטרת ישראל לא נכנסת פה לקטע האזרחי. זאת אומרת, אתה לא מסיים את הקטע שלך, ומשטרת ישראל הולכת ועוצרת אותם ושמה אותם בבית מעצר אזרחי. לא הבנתי פשוט איפה הבעיה.

אני אסביר. יש שני סוגים של בעיות. יש בעיה אחת לגבי הישראלים שאנחנו תופסים, ואז יש בעיה בדרך כלל במקומות מעצר, זה בתי מעצר שאנחנו משתמשים במחוז הדרומי. הבעיה השנייה לגבי מסתננים מצרים שחודרים, ואז יש בעיה שהיא סבוכה יותר.

זאת אומרת החוק היום לא מאפשר לקחת ישירות מבריח מצרי ולשים אותו בבית מעצר אזרחי, זה דבר שהוא ביורוקרטי?

החוק כן מאפשר. הבעיה שמדבר עליה אפי זה פיזית, מקום. איפה המזרון ואיפה המיטה.

הבעיה היא בדרך כלל מקום הכליאה.

זאת אומרת אין היום מקום לכלוא מבריחים שנתפסים בגבול, אין פשוט מקום. בתי המעצר מלאים.

בתי המעצר של משטרת ישראל מלאים לחלוטין. מטבע הדברים גם מפקד המחוז הדרומי, אחרי שיחה ארוכה שהיתה לנו, אומר לי אפי תגיד, אתה חושב שאני צריך לשחרר עכשיו אנסים בשביל להכניס מסתנן מצרי? יש פה בעיה שהיא בעיה קשה.

יותר מזה, פיתחנו בתוך מג"ב מספר יכולות כמו למשל משרד חקירות עצמאי בשביל לקצר את התהליכים הביורוקרטיים בתוך המשטרה. חלק ניכר מהדברים הם עושים אצלם כדי לקצר את הזמן.

לפני שנסיים, הייתי רוצה לשמוע את הנציג של הרשות למלחמה בסמים. מדי פעם אמנם הרשות לא אמונה על אכיפת החוק. זה אמנם לא הנושא שעומד על הפרק, אבל פשוט יש לי הזדמנות, והייתי רוצה לדעת, הפעילות של הרשות למלחמה בסמים, היא לא בתחום האכיפה של ההברחות, אבל את התוצאה של שנת 2004 אתם מעבירים אליהם כדי, יש שיתוף פעולה?

יש שיתוף פעולה אפילו יותר טוב מטוב. אבל לפני כן הערה מקדימה לגבי הגבול הדרומי. לפני שלוש שנים נשלח על ידי האו"ם האחראי על הזירה הים-תיכונית בנושא סמים לביקור אצלנו ברשות, גנרל סעדי. אנחנו באנו בצעקה, וטענו שבתחום השלטון המצרי יש כר תבואה אדיר של מריחואנה. אז הוא אמר רבותיי, השאירו את זה לי, אני אדאג להם לתרומה גדולה, והם יבערו את הכל. כמה מפתיע מקום מושבו בקהיר, אז נכון שמפעם לפעם יש שם מדורה גדולה, והמצרים קיבלו הרבה כסף, אבל אני לא יודע אם מבעירים שם את שדות המריחואנה.

חזרתי עכשיו מכנס של ועדת הסמים של האו"ם בווינה, והצגתי את הנושא הזה, והם אמרו זה לא יכול להיות. גבול של שלום, אין דבר כזה. אז מישהו שם אמר, זה כנראה שלום קר. אני הוספתי שאף אחד לא מכיר את היחסים החמים עם סוחרי הסמים משני צידי הגבול.

הנושא הזה התחיל כבר לפני שנתיים וחצי בקשרים שלנו שהיו אז עם רוני אוחנה ועם שמוליק זכאי, הנושא הראשוני שמייד טיפלנו בו, הם הציגו בפנינו את התפיסות שהיו מונחות בחוץ. העברנו לשם מכולה מיידית, והתחלנו להתעניין בקטע גם של חולות לוהטים וגם של הדברים האלה. ככל שהמשאבים הדלים של הרשות מאפשרים לנו, אנחנו משתדלים לסייע. הקשר הוא קשר הדוק ויום-יומי. פלג היה צריך להיות אצלנו אתמול אבל הוא חלה. אבל בהחלט אנחנו חושבים שהשער הזה הוא שער פרוץ, וה-100, 120 טון של חשיש מריחואנה שבאים משם מבחינתנו הם דבר שחייב לצמצם אותו בכל האפשרויות הקיימות. יש קשר כמעט יום יומי בינינו גם לבין מג"ב דרום. אני מניח שהדברים שכפי שאפי הציג אותם, הם דברים שאנחנו מקבלים את האינפורמציה, ואנחנו משתדלים מה שנקרא לשמור על קו חם פתוח ולא לוותר שם. פעם אמרו לי מצפון תיפתח הרעה, לדעתנו היום, הרעה הגדולה החולה היא מדרום. וכמו שהציגו פה קודמיי, על התשתית של הברחת הסמים תפסו היום טרמפ גם תשתיות אחרות שזה לא החלק שלי, אבל ידוע לנו איך מנצלים את זה.

לאור מה ששמעתי פה, גם מנציגי המשרד לבטחון פנים, גם מימ"ר דרום וגם מצפון, וגם מאפי מפקד האוגדה, אני חושב שמדינת ישראל של היום כפי שאמרת, תשתית פלילית הפכה להיות פחעי"ת, זאת אומרת יש שיתוף פעולה נרחב בין התשתית הפלילית לבין התשתית הפחעי"ת. אני אעלה את הנושא הזה בפני ראש הממשלה. אני מבין שמה שקורה היום זה ים של סמים, שמוברחים לתוך מדינת ישראל עם מענה קטן ביותר, מענה שהוא לעג לרש מול השקעות של מדינה בתחום של ביטחון, מול תחום של פיגוע או פגיעה בחברה, זה דבר שהוא חמור ביותר. כאשר אני שומע שהכלים שעומדים לרשות היחידה שאמורה לאכוף גם מבחינת משטרת ישראל, אמרת פה קודם, שלמשקפת אין תקציב, אז אני מבין שאנחנו פה עושים טעות גדולה מאוד. אני אקיים דיון נוסף ביחד פה בעניין הזה עם נציגים של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה. התמונה שעולה פה היא מסוכנת ביותר גם לחברה, מסוכנת ביותר גם למדינת ישראל מבחינה ביטחונית. כי אם כמו שאתה אומר אפי, שבשנתיים-שלוש האחרונות התשתית הזאת הפכה להיות תשתית שמעבירה בעצם לא רק סמים, אלא יוצרת מין תיעול של גורמים שפועלים מבחינה של טרור – אני יודע שהצבא עושה הכל כדי לעצור. אבל מצד שני, אני רואה שמה שעולה פה באמת, זה דבר שצריך לא רק לתת עליו את הדעת, אלא אני חושב שאנחנו נצטרך לפעול אולי גם כן לוועדת חוץ וביטחון, אני אביא את הנושא הזה. עד היום מי שעוסק בכך, אולי עושה את המקסימום במינימום כלים, ואני גם אעשה את הכל, כמו שאמרתי גם בוועדת חוץ וביטחון, וגם כאן.

לפני שאסכם הייתי רוצה לשמוע אם יש דברים נוספים.

ברשותך, אני רוצה לחדד פה נקודה. צריך לזכור שכל החבר'ה שכאן, זה חבר'ה שמתעסקים בסעיף הכי רציני בתחום הסמים, שזה יבוא. אם זה עובר אותנו, זה נשפך לרחובות. אם זה נתקל בנו, זה כמו שאתה רואה, מעצרים, ואנשים שנותנים את הנשמה כדי לתפוס אותם. לרשימה המכובדת שהזכרת, אני מציע להכניס גם את משרד המשפטים. אני אומר את זה בקול רם, אני לא נרתע מהעניין.

מערכת הענישה בנושא הסמים, נתחיל בחוק – החוק על יבוא ומתן סמים לקטין, זה בין 20-25 שנים, שזה הרבה מאוד. אני מדבר על אנשים שהורשעו. אנשים שהורשעו במדינת ישראל בבתי משפט, מקבלים עונשים מאוד מאוד נמוכים, בסעיף הגדול של סמים, אני לא מדבר על שימוש.

אני מציע לחדד את הנקודה הזאת עם משרד המשפטים, בלי להירתע, ולומר, שאם אדם הורשע, לא לשנות את החוק, החוק הוא כמו שהוא, רק העונשים חייבים להיות רציניים ביותר. מכיוון שאם לא תהיה הרתעה, העונשים האלה יחזרו ואנחנו רואים את זה אצלנו. אנשים שבמעצר בית, או אנשים שקיבלו עונש קטן ותחת שליש מגיעים עוד הפעם, ועוד פעם, ומבריחים סמים. העניין הזה חייב להתחדד. יש איזושהי רמת סלחנות בסמים הקלים לכאורה, שזה המריחואנה והחשיש. בהירואין אני פחות רואה בעיה ברמת הענישה, אבל בתחום החשיש והמריחואנה מערכת המשפטית סלחנית. אני מדבר על העניין של היבוא והסחר, שתחום הענישה שם הוא נמוך ביחס למה שהחוק מקנה לאותם שופטים.

אנחנו כל הזמן מנסים לתפוס על העניין של הביטחון. אני בכוונה בצורה טיפה קיצונית, רוצה לומר שהעניין של הסמים, זו מלחמה בלי דם. כלומר, אם רוצים לקעקע חברה, זה סמים. אנחנו כל הזמן מנסים לתפוס טרמפ על הפלטפורמה של הסמים, עוברים גם כלי נשק בכל מיני דברים.

אני חווה על בשרי מדי יום את העניין הזה. אני רק רוצה לומר שצריך להילחם בעניין של הסמים כמלחמה בפני עצמה. זו מלחמת התשה, אין פה הכרעה. אני בעניין הזה 25 שנים. אין הכרעה זה רק הולך ונעשה יותר גרוע. ואם פעם היו תוקפים אותנו בעניין הזה מצפון, היום אני שומע את העניין הזה גם ממזרח וגם מדרום.

לעניין של הכמויות של הסמים. אנחנו כל הזמן מנסים להרשים כמה סמים נתפסו וכמה עובר. צריכים להבין שיש פה משוואה בעניין הזה. אפשר לתפוס אדם שהוא דג רקק עם טונה חשיש, אז יופי יש טונה חשיש ביד. באותה מידה אפשר לתפוס שניים-שלושה יעדים עם 30 קילו של חשיש והם יילכו לבית הסוהר. כלומר, המשוואה צריכה להיות כמות הסמים, כמות העצורים והסטטוס שלהם. אני אומר את זה בעדינות, שצורת הלחימה שלנו היום עם כל הרצון שלנו, קשה לנו היום מאוד להגיע ללבל הגבוה של סוחרי הסמים. אם אנחנו רואים רשת סמים, יש מממן יש יבואן, יש סוחר מחוץ לארץ, יש סיטונאי, יש יבואן. צריך לזכור שאנחנו ברמת האפשרויות עם כל הרצון שלנו, מצליחים לגרד את היבואנים, במקרה הטוב אם החקירה מתפתחת אנחנו מצליחים להגיע לאנשים היותר חשובים ברשת, בגלל המגבלות של חוק, בגלל המגבלות של בתי משפט. צריך לזכור שמבחינה ראייתית להביא אדם שנתפס עם סמים מבריח מחו"ל מצרים ירדן או ישראל, זה מאוד קשה. מספיק שהאדם זורק את הסמים, ואתה לא מצליח להשגיח בקשר עין הזה, בתי משפט משחררים. כלומר, המלחמה שלנו, אני קורא לזה מלחמה במרכאות, כי אנחנו באותו הצד כולם. אני חושב שמשרד המשפטים בעניין הזה צריך לתת איזושהי הנחייה ברמת הענישה לשופטים. העניין של בתי כלא, במקומות באזור שלנו אני פחת נתקל בזה, אבל אני מניח שהבעיה קיימת. לדעתי, העונשים צריכים להיות גדולים עם הרתעה, אחרת אותם אנשים יחזרו עוד הפעם ועוד הפעם לזירה. בעניין הזה יש המון כסף, הרבה יותר מאמל"ח. צריכים להבין את הנקודה אחת ולתמיד, שבהברחות סמים, הרווח כמו שיורם אמר, דמי בילדור של הסמים הם הרבה יותר ריווחיים לאותם אנשים מאשר להבריח נשק. צריכים להבין את הנקודה הזאת אחת ולתמיד. להבריח סמים מבחינת העולם הפלילי, זה הרבה יותר משתלם מכל דבר אחר. אני לא מדבר על האינטרס האסטרטגי.

אני יכול לתת את הפרופורציות. להעביר קלאצ' ממצרים לאיו"ש בין 300 ל-500 דולר. להעביר קילו הירואין 3,000 דולר.

אתן דוגמה של קילו חשיש שלכאורה בית המשפט, או יש מידת סלחנות לעניין של חשיש. בבקעה הוא עולה 200 דולר. כשהוא עובר את גדר המערכת בצפון, המחיר שלו עולה ל-800 דולר. סוחר סמים שמגיע, הם מגיעים מכל חלקי הארץ, המחיר קופץ ל-1,500 דולר, אותו קילו. אותו קילו מגיע לרחובות, לאחר חלוקה מסויימת שהיא חלוקה ידועה בתחום משתמשי הסמים. המחיר יכול להגיע ל-4,000 דולר מ-200 דולר בקצה, עד הקצה בצד השני. כלומר, אדם שמבריח סמים ויודע שההרתעה על חשיש, אין עונש רציני, הוא מוכן להסתכן. אנחנו נתקלים באנשים שאנחנו עוצרים, תמורת 50 קילו שהוא מעביר מגבול הצפון למרכז הארץ, הוא מרוויח 10,000 דולר. בלדר שהוא לא משקיע אגורה בעניין. אם אתה לוקח אנשים שאין להם עבודה, לוקח אנשים שלא נרתעים, רוצים להרוויח כסף קל, עושה את הבילדור הזה. אנחנו נתקלים בעניין הזה בכל שבוע.

זאת אומרת אתה מבחין בתופעה שהיא קיימת מבחינת אכיפת החוק, ענישה שהיא קלה. זאת אומרת, בגלל שיש ענישה קלה, התופעה הזאת היא רחבה. זה בעצם מה שאמרת.

נכון, אני אומר את מה שציינתי, ואני לא חוזר בי בעניין הזה. אני אומר שהעניין של המלחמה הזאת לא יכולה להיות רק של אנשים שיושבים.

זה ברור.

באופן עקרוני, יש גם הברחות סמים מעבר לים, הצד המערבי. זה תחום מאוד מרכזי ומאוד רציני שאני מתארת לעצמי שרצית לדבר עליו גם. בעיקר הסמים שמוברחים - אקסטזי וקוקאין ואל.אס.די. אמ.אנד.אמ.

זה מה שהשר עכשיו הבריח, והוא מועמד למשפט.

כן. זה בדיוק העניין הזה. יש את התחום של ההברחה מעבר לים, שזו תורה בפני עצמה, אפשר לדון בה. אבל כדי לסכם את הנושא של הברחות הסמים למדינת ישראל, משטרת ישראל והגופים האחרים שנמצאים פה רואים עדיפות עליונה בטיפול בהברחות סמים ביבוא סמים, בהיבט המודיעיני ובהיבט המבצעי. מבחינת משטרה כל היחידות המרכזיות פועלות בנושא בהיבטי סיכון, תפיסת סמים, וכן במסגרת הטיפול שלהם בארגוני פשיעה שזה עוד נושא חשוב. מג"ב רמון פרוס על הגבול המצרי במטרה לתת מענה לנושא ההברחות בכיוון הזה. קיים שיתוף פעולה מול משטרות זרות בכל העולם, באמצעות מערך נציגי משטרת ישראל בחו"ל, פרשיות בינלאומיות וככל האפשר מסכלים הברחות כאלה.

אני כנציג הרשות למסים, רוצה דווקא שלא נצא מפה בנימה פסימית. לציין את שיתוף הפעולה שהולך ומתהדק עם משטרת ישראל, הולך ונהיה טוב עם הזמן. למדנו כולנו שאם נשתף פעולה נוכל לנצל את היתרון היחסי של כל גוף, אם כל אחד יעבוד לבד, יגיע לתוצאות פחותות. יש שיתוף פעולה עם מג"ב רמון וצה"ל כמובן. רוצה לציין, גם למכס יש נציגים בחו"ל וקשרים, ואנחנו עובדים יחד עם משטרת ישראל בפרשיות בינלאומיות בתחום הסמים. את הקשר עם הרשות למלחמה בסמים, שמעבר לעניין של דיווחים, הם גם עוזרים לנו הן באמצעים שלהם, הן מקרב החילות, לקנות ציוד, להכשיר את האנשים, כמו בסמים למשל ודברים אחרים. אני חושב שחשוב להדגיש את הנושאים האלה.

אני מסכם את הדיון. נפתח צוהר בפניי, כמו שאמרתי לא אחזור על הדברים, אבל הכלים שעומדים לרשות מי שעוסק במלאכה הם כלים מזעריים. אני אקיים דיון גם כן עם שרת המשפטים. אמנם הנושא הזה עלה כבר כמה פעמים בעניין של בתי המשפט. רק לפני כחודש, שופט בבית המשפט שיחרר מישהו שהוא נתפס בבית משפט בעכו, הנושא הזה ידוע, אנחנו פועלים בכיוון הזה. אבל כמו שאני רואה היום, ממה שעלה פה על השולחן, נצטרך לתת כלים הרבה יותר גדולים. אני באופן אישי אעשה מאמצים גדולים יותר. ממה שמתברר, האמצעים שעומדים בפניכם, הם דלים, הם מועטים, וכנראה גם כן כמו שהם דלים, כך התוצאות הן דלות. אני מקווה מאוד שבתקציב שעומד על הפרק, שבינתיים הוא לא עובר, כמו שהצלחנו להעביר לרשות הגדלה של תקציב, לאחר דיון נוסף עם השר לביטחון פנים, ועם צה"ל, אני מקווה שבסופו של תהליך יהיו כלים קצת יותר טובים, כי התופעה הזאת של הברחת סמים היא פיגוע אזרחי קשה ביותר לנוער בעיקר, ולחברה במדינת ישראל. מדינת ישראל לא עושה כמעט - לא רוצה להגיד כלום - מה שהיא עושה זה מעט בים הגדול הזה של הפעילות הבלתי חוקית הזאת שמתקיימת במדינת ישראל. אני מודה לכל מי שהשתתף, ואני מחזק את ידיכם להמשיך לפעול, ואני משוכנע שבתום השנה הזאת נשיג הישגים טובים יותר כדי למגר את התופעה ולהילחם בה. תודה רבה.



(הישיבה נעולה)