פרק י"ג – שונות (סעיפים 51, 52) מתוך הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005












2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
27.2.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 362
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ראשון, י"ח באדר א' התשס"ה – 27 בפברואר 2005 – בשעה 14:00

פרק י"ג – שונות (סעיפים 51, 52) מתוך הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2004

חבר הוועדה: שאול יהלום – היו"ר

אסף רגב, ראש תחום שיכון באג"ת, משרד האוצר
עמית שפיזמן, רפרנט אגף תקציבים, משרד האוצר
איריס גינזבורג, משרד האוצר
אליהו אהרוני, מנהלת ההגירה, משרד האוצר
צחי בר-ציון, לשכה משפטית, משרד האוצר
אביטל שטרנברג, משרד המשפטים
נועה יצחקי, מתמחה, משרד המשפטים
תומר מוסקוביץ', יועמ"ש, משרד התמ"ת
ג'ין אולמן, משרד הפנים
פקד אילן גורן, קצין מדור חקר ביצועים, המשרד לביטחון פנים
יהודה שגב, מנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים בישראל
שלומי בן-עזרי, סמנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים בישראל
ענת שור, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל
יעקב כהן, מטה מאבק הנכים בישראל
עליזה סוויסה, עמותת נכים עכשיו

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

הדס דויטש


פרק י"ג – שונות (סעיפים 51, 52) מתוך הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2004

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

מי מטעם מדינת ישראל רוצה להציג לנו את הנושא? בבקשה, משרד האוצר.

מדובר פה בשני סעיפים. הסעיף הראשון מתקן את חוק הכניסה לישראל. הסעיף השני מוסיף הגדרות לחוק המרכז לקביעת אגרות, קנסות והוצאות. כל הסעיפים האלה מדברים על עובדים זרים בלתי חוקיים. לא מדובר פה על עובדים זרים חוקיים. כיום בסעיף 13 לחוק הכניסה לישראל – הוא לא ברור מספיק מבחינה משפטית, ממי ניתן לגבות הוצאות הרחקה, ולא נותן מספיק סמכויות.

מצאנו עובד זר לא חוקי, אנו מרחיקים אותו, כלומר מוציאים אותו לארץ מוצאו.

ברוב המקרים היום לא ניתן לגבות מאותו עובד את הוצאות כרטיס הטיסה – מהעובד עצמו או מהמעסיק שהעסיק אותו בצורה בלתי חוקית. אז המדינה מכסה.

אסביר את הסעיפים; הסעיף הראשון מדבר על גבייה מהעובד עצמו. אם יש לו עירבון או סכום כספי, כיום לא ניתן לקחת את הכסף הזה ולממן ממנו את הוצאות ההרחקה של אותו עובד. הסעיף הראשון בא להסדיר את הנושא הזה.

תפסת את העובד, הוא בא ארצה כדי לפרנס את משפחתו. כשהוא מתכונן לצאת לחו"ל תפסת אצלו 500 דולר. אתה אומר: בגלל שאתה לא חוקי אני לוקח את כספך, ואתה חוזר בלי כלום.

במקרה הקיצוני.

אתה אומר: אני לוקח את העובד הזה, אם אני מוצא עליו או בבנק כסף, אני לוקח לכרטיס הטיסה.

מדובר פה בעובד זר שאינו חוקי. לא מדובר על מישהו שעבד כחוק ועכשיו אני בא וגוזל את כספו.

מדובר שעכשיו הוא שש שנים, היה מותר לו חמש שנים, ואתה לוקח את הכסף.

הסעיף השני, היום אם תופסים אצל מעסיק, קבלן, חקלאי שמעסיק בצורה בלתי חוקית, לא ניתן לגבות ממנו את הוצאות ההרחקה – כרטיס טיסה ולעתים גם הוצאות משמורת, מתקני משמורת של עובדים זרים.

זה בלתי מוגבל? לפעמים זה יכול להימשך גם חודש חודשיים, נאמר בגלל עדות שצריך לתת, אם השופט חולה.

בעיקרון מדובר על הוצאות כרטיס טיסה. אני מציע שאחר כך נציג משטרת ההגירה יסביר את זה בצורה טובה יותר.

דבר נוסף שבאנו פה להסדיר; אם אותו עובד בלתי חוקי היה בורח מהמעסיק, עדיין אותו מעסיק היה רשאי לקבל היתרים נוספים להעסקת עובדים זרים. המטרה פה, עד שהמעסיק לא משלם את הוצאות ההרחקה, הוא לא יקבל היתרים חדשים משירות התעסוקה.

העובד ברח.

לא, הוא העסיק אותו בצורה בלתי חוקית. לא עובד שהועסק בצורה חוקית וברח, אלא מעסיק שנתפס שמעסיק עובד בצורה בלתי חוקית.

אך נניח שברח. אני מעסיק, נניח, עובד לא חוקי בשנה הששית, וכשהעובד ראה שמגיעה המשטרה, הוא ברח מהדלת האחורית. אתם שואלים אותי: למה העסקת? עכשיו לא תפסת את העובד, אתה לא יודע מה יהיו הוצאות ההרחקה שלו.

אני לא מניח שיש כאלה מקרים. במרבית המקרים משטרת ההגירה תופסת אותם בעת ההעסקה, לא במקרה שהוא ברח. זה תרחיש תיאורטי. רוב המקרים אינם כאלה. לכן אנו באים להסדיר את הנושא הזה. אנו חושבים שמי שהעסיק עובד בצורה לא חוקית, מן הראוי שלפחות ישלם את הוצאות ההרחקה של העובד.

העובד לא בידך, אתה לא יודע עדיין מה יהיו הוצאות ההרחקה. נניח שלא תמצא אותו שנתיים.

זו לא השאלה. הטלת הוצאות ההרחקה - מי שנתפס בפועל אצל מעסיק. אם יש מעסיק שהיה לו עובד לא חוקי- -

שתפסו אצלו בפועל, לא שברח.

בסעיף השני, מכיוון שמשרד התעסוקה נתקל בקשיים לגבות את הקנסות האלה, אנו באים לתקן את חוק המרכז לגביית אגרות, קנסות והוצאות. זה הגוף שמטפל בקנסות בפיגורים. אנו באים להוסיף לסמכויותיו גם קנסות שנקבעו לפי סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל.

יש סוגים שונים של קנסות. היום הקנסות שמוטלים על מעסיקים של עובדים זרים שלא כחוק נגבים בשלב הראשון על ידי יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת, ומאוחר יותר עוברים למרכז לגביית קנסות. התהליך הזה יוצר סחבת. פה מדובר על קנס חדש.

אני מעסיק עובד זר באופן לא חוקי, לא חייב שהעובד לא חוקי, אני לא חוקי. את מטילה עלי 10,000 ₪ לפחות. למי אני משלם אותם?

למשרד התמ"ת, ליחידת הסמך לעניין עובדים זרים. אחרי 60 יום שמשרד התמ"ת מטפל בנושא הזה, הוא עובר אוטומטית, אם הוא עדיין לא נגבה, כמו קנסות אחרים למרכז לגביית קנסות של משרד המשפטים.

אז איפה עובדים עשרה עורכי דין רק בעניין הזה של עובדים זרים?

הם עובדים ביחידת הסמך לעניין עובדים זרים, אם אנו מתכוונים לאותו דבר, אך הם עוד מטפלים לפני גביית הקנס, הם מטפלים בכתבי האישום וגובים את הקנס בטווח של 60 יום. מה שלא נגבה תוך 60 יום עובר על פי חוק למרכז לגביית קנסות, שהוא גוף שמומחה בגבייה, למשל הוא יכול לפרוס את הקנס לתשלומים, מה שמשרד התמ"ת לא יכול לעשות.

למה זה עובר דרך- -

זה המצב החוקי, אבל אדוני פה בדיוק מצביע על נקודה שגם לדעת הגורמים העוסקים בממשלה, היא בעייתית, ולכן אנו מחפשים עכשיו את הדרך להעביר את הנושא הזה למרכז מתחילת הדרך, כדי למנוע את העיכוב של 60 יום.

אז בואו באותה הזדמנות נעביר הכל.

זה יכול להילקח בחשבון, צריך שיהיו פה נציגים של משרד התמ"ת שאינם- -

כך נחסוך חוק חדש, והכל נעביר למרכז לגביית קנסות.

עלתה הצעה להעביר את זה למשרד המשפטים שייתן אפשרות לתמ"ת לפרוס גם לתשלומים.

התמ"ת הוא לא גוף שייעודו לגבות קנסות ולטפל בדברים מסוג זה. פה אתה מדבר על קנס חדש.

בהזדמנות זו בואו נעביר גם את הישן.

אני אשמח להעביר את הדברים האלה לייעוץ המשפטי במשרד התמ"ת.

את רוצה לדחות את החוק?

אין סיבה לדחות את החוק, כי יש פה נושא אחר לגמרי של גביית הוצאות הרחקה. העניין של מי מבצע את הגבייה הוא שולי, זה טכניקה. אני בטוחה שמשרד התמ"ת ישמח להביא אפילו לא במסגרת החקיקה הזו את תיקון החקיקה הנדרש.

אם הוא לא יביא במסגרת הזו זה עוד שנתיים, כי הוא צריך להכין הצעת חוק, לשלוח אותה לכל המשרדים, עד שכל המשרדים משיבים, ויש דברים אחרים. שנתיים – אני אופטימי. אם את אומרת לי שכן, אנו אומרים שבהזדמנות חגיגית זו כל הקנסות הקשורים לעובדים זרים – אני לא אומר את זה בשפה משפטית – יעברו למרכז לגביית קנסות, במקום שהם היום בתמ"ת, ובדקה אחת מקבלים את זה.

צריכים להיות פה נציגים של משרד התמ"ת שאינם פה. אני יכולה לברך על כזה מהלך.

תרימי אליהם טלפון ותשאלי אותם.

זה מה שמונח על שולחן הוועדה.

לפני שנרד לפרטים, האם בין כל היושבים כאן יש מישהו שמתנגד להצעה?

צריך לחזור למשרדים לשאול לגבי התיקון האקסטרה.

לא, לגבי מה שהציג כאן מר רגב.

בסעיף 51(2) מדובר על להטיל את הוצאות ההרחקה על המעביד. צריך שיהיה ברור כשכתוב מעביד, שמדובר על המעביד שהעסיק שלא כדין.

אם הוא היה מעסיק חוקי, אין לו בעיה.

בעבר דרשו ממי שהביא את העובדים לקחת חלק, את הכסף הזה, להוציא את העובד מחוץ לארץ. ברור שיש הסכמה שרק אצל המעביד הלא חוקי, הוא יישא בהוצאות.

כשאתה לוקח מישהו וגובה ממנו מראש את הוצאות ההרחקה, אתה מוריד לו את זה, אם אתה מוריד לו את זה ממילא מהשכר, למה שזה יישאר אצלך?

בסעיף (ב) כתוב שניתן לקבוע שהוצאות הרחקה יחולו על אדם שעליו ניתן הצו או על המעביד שהעסיק אותו בישראל בלא היתר מאת שר הפנים וכו'. אם ניתנה החלטה לא נכונה בתיק זה או אחר- -

אני מסכים לכל מה שאתם אומרים. אני מאוד פוחד מהשוליים. כלומר אני מסכים למה שכתוב. יכול להיות מצב שהוא לא כחוק חודש, היה עיכוב, מחלה. זה חוק קשה מאוד, ברור לי שעובד שלא כדין, אם אחרי שש שנים מצאת אותו כשהיה צריך להיות חמש שנים, הוא צריך לשלם את ההוצאות אם תמצא כסף, אם מצאת אותו במקום עבודתו - אתה לוקח מהמעביד, אם כי אני נתון למצב לא קבוע. כלומר מה זה הוצאות הטיסה – כרטיס הטיסה זה דבר קבוע, אך באיזה מחלקה לא כתוב פה. איך זה כתוב? אני מחוקק חוק, ומסכים שזה יהיה במחיר הזול ביותר. אך איני יכול לעשות זאת אם אתה לא מגדיר את זה בחוק.

מחר ייווצר מצב שצריך להוציא עובד, תבוא חברה ותאמר: יש לי רק מקום אחד במחלקת עסקים. אתה תאמר: קחו אותו. אתה גובה מהמעביד את המחיר של מחלקת עסקים – למה? החוק יפה אך אני מסתכל על מצבים בשוליים.

הגיע תייר, הוא בא לפה לחודש. הוא לא מבקש מהמדינה שתשלם לו כרטיס טיסה.

המצב הלא נורמלי הוא שהמדינה נושאת בעלויות הטיסה של עובדים זרים שיוצאים מפה שלא כחוק. זה המצב הלא נורמלי שאנו יוצאים ממנו. העברה של העסקה שלא כחוק, יש לה שני צדדים. יש הצד של העובד ושל המעסיק. דווקא בחוק הזה אנו מתמקדים יותר באכיפה מול המעסיק. המעסיק, העברה שלו נקבעת בלי קשר לחוק החדש ולעניין הוצאות ההרחקה. המעסיק משלם את הקנסות ונושא בעונשים הקבועים בחוק. אנו אומרים מעבר לזה: אין סיבה שאוצר המדינה יממן הוצאות הרחקה לעובדים זרים כשמעסיק מסוים הורשע בהעסקה שלהם שלא כחוק וניתן לגבות את זה ממנו.

אני מציע ליושב ראש הוועדה שמינהלת ההגירה תפרט את הנוהל שלפעמים היא מרחיקה על מנת להסיר את דאגתך ממקרי השוליים.

לשאלתך, יש מכרז שיצא שבו אנו עובדים מול מספר זכיינים שהם סוכני נסיעות, כאשר גם אם אין לו מקום למטוס, הוא מחויב להוציא אותו תוך 72 שעות, ואותי לא מעניין איפה, בלבד שהוא יעמוד במחיר מינימום. הוא יכול להטיס אותו מצדי במחלקה ראשונה. אך המחיר שאני משלם לו הוא מקסימום המחיר שהוא מינימום מחיר יחסית לחברות תעופה אחרות. אתה כאזרח רגיל לא תצליח להשיג את המחיר הזה.

אך איך יהיה כתוב שמחיר ההרחקה זה זה?

לא גבוה יותר מנוהל המשטרה למכירת כרטיסי טיסה. יש מכרז שלנו.

אני מסכים שזה הנוהל. אתה צריך לתת לי בחוק שלושה דברים: נוסחה - מה זה הוצאות הרחקה, מה זה כרטיס טיסה, שתיים - תקרה למשמורת. הרי אם מחר תהיה סיבה, נניח שתהיה שביתה בתעופה, ולכן בגלל זה יישבו במשמורת כל העובדים שלושה חודשים, אז תגבה מהמעסיק שלושה חודשים? שלישית, אתה צריך לקבוע שתהיה טענה לא לשלם אם הנסיבות היו כאלה, נניח שהעובד היה צריך להעיד בבית משפט, נניח שעברו רק שבועיים. מהעובד אני מקבל, אתה אומר: העובד, אתה ידעת, אתה צריך לצאת עם כרטיס אחרי חמש שנים, אז אני גובה ממך. אך מהמעביד אני רוצה לתת לו את מרחב ההתגוננות – מחיר, גבול משמורת, והאם הנסיבות חייבו את זה. בכל מקרה הייתי נותן 30 יום מרווח. מה, יום אחד לא חוקי וכבר המעביד מתחייב בתשלום? העובד יעשה לו תרגיל כזה כדי לחסוך את הכרטיס. אתה לא צריך להיות נוקשה עד כדי כך. תן 30 יום.

כל התוספות שאנו מבקשים הן בשיקול דעת. אנו לא מדברים פה על משהו אוטומטי. מה שאתה אומר הוא שהכל הוא דרקוני. כל דבר שהוא בשיקול דעת, כמובן שהפעלתו היא כמו כל דבר אחר במתחם הסבירות. לכן אני לא חושב שצריך לעשות את כל ההגבלות שאתה חושש מהן. מה שאנו מבקשים זה בשיקול דעת.

אני רוצה להכניס את שיקול הדעת לחוק. מחר תהיו רעים, ועל יום אחד תרצו מהמעביד את הכסף, או מחר תאמר לו: עברת יום אחד – תשלם מחלקת עסקים, או מחר לא יהיה מכרז, או מחרתיים נערת הליווי צריכה לשבת כדי להעיד נגד הסרסור שלה חודשיים, אז תגיד שזו משמורת חודשיים. כל ההערות האלה, בחקיקה ראשית אתה צריך לפתור את הבעיות האלה. איך אתה מצפה ממני לקבל כזה סעיף גורף בלי הגבלות?

יש להבחין בין סוגי העובדים. יש עובד שקיבל אשרה לעבוד מסיבה כזו או אחרת, והועסק באופן לא חוקי, או שהמעסיק שמעסיק אותו – אין לו אשרה, או האשרה שלו פקעה והוא נשאר לעבוד אצל המעסיק הזה או אצל מעסיק אחר. יש שני סוגי אוכלוסיות שהן בכלל מחוץ למחלוקת ואין שום בעיה אתן; אחד זה מסתננים ושתיים זה תיירים, מי שבא ארצה באשרת תייר הוא לא בא הנה כדי לעבוד והוא לא צריך לעבוד. גם מי שיש לו אשרות להעסיק לא יכול להעסיק אחד כזה. בזה אין מחלוקת.

אתה צריך לתת לי פתח. לגבי תייר – בסדר. קרו מקרים שהתיירים התאהבו בארץ ישראל, אפילו התגיירו ונשארו פה. אז אני זורק אותו מכאן?

אותו דבר אתה יכול לומר על מסתנן.

התגיירת בארץ, לא מגיע לך מעמד לפי חוק השבות, נכון שאתה יהודי, אך אתה לא אזרח.

אין כוונה לגבות הוצאות הרחקה פרטניות בגין עובד ספציפי. יבוא מעביד אחד ויגיד: מדוע הטלתם עליי הוצאות הרחקה של 12 ימים? העובד ההוא דווקא נשאר רק 10 ימים. למה השארתם את שלי 12 ימים והשני 10 ימים? מדובר פה על גביית הוצאות הרחקה לפי ממוצע שהייה במתקן.

צריך לכתוב את זה.

זה הנוהל שנקבע בממשלה.

אם אתה כותב בחוק הוצאות שהייה, אז הוצאות שהייה ספציפיות לגבי אותו עובד. אתה לא יכול לומר שהוצאות שהייה זה ממוצע קבוע- -

זה מה שיש היום. גם כרטיס הטיסה- -

אדם יגיד: כתוב פה הוצאות שהייה, אני הייתי שלושה ימים ואתה לוקח ממני ארבעה ימים. אז תגיד לו שארבעה ימים זה הקבוע? תשאל משפטן. אתה רוצה – תקבע, או שלא יעלה על חמישה ימים, למשל.

אני לא יכול להגביל את עצמי. כמו שאתה עושה בכל דבר מבחן סבירות.

החוק מדבר על הוצאות ההחזקה בפועל, לא מדובר פה על ממוצעים.

נגזר מפה נוהג.

לא ייתכן.

העובד לא יודע כלום, גובים ממנו סכום גדול. הרי את הוצאות המשמורת אתה מוכן גם מהעובד, לא רק מהמעביד.

עובד לא חוקי.

למי הוא יפנה? לבית משפט? אתה מחזיק אותו בבית סוהר.

הם פונים לבית משפט בעניינים פעוטים.

יש כאלה שיושבים בכלא חודשים רבים, לא מוכנים לשתף פעולה, הם יודעים שזה לא עולה להם שום דבר, לא מוסרים את שמם ואת כתובתם, יש לנו היום 130 אתיופים שיושבים בארץ שכולם עובדים, שמסתובבים בארץ שלא כדין. יש חוק דרקוני אתיופי שאומר שמי שלא מבקש בפועל לחזור לאתיופיה, לא מחזירים אותו. אני יודע את זהותו, אני פונה לשגרירות אתיופיה ואומר להם: נא להוציא לי ויזה כדי שאוכל להחזירו. התחלנו עם עשרה, היום אנו ב-130, ונגיע גם ל-500. אם הם היו צריכים לשלם את הכסף הזה, הם לא היו נשארים בכלא יום אחד מיותר.

אתה לוקח מהמעביד. הסיפור שלך טוב לגבי העובד, אך אין לו כלום. אתה לא יכול לגבות, אז אתה הולך למעביד. הוא אומר לך: מה אני אשם ששגרירות אתיופיה מתנהגת כך? בגלל שהעסקתי אותו חודש ימים בלתי חוקי, אני ידעתי?

צריך לדעת את זה מראש כהרתעה מפני העסקה לא חוקית.

הוא לא ידע שבאתיופיה לא מקבלים אשרה. הוא העסיק שבועיים.

גם על שעתיים מעבידים של עובדים לא חוקיים נקנסים ב-10,000 ש"ח.

לא על זה אני מדבר. על שעתיים אתה קונס באלפי שקלים?

אדוני יכול לנהוג ברכב בלי שיש לו תוקף? אתה יודע בדיוק מתי פג תוקף רשיון הנשק שלך. זו הפתעה, שפג לו התוקף? לא, הוא יודע את זה מראש.

לא ראיתי אדם שתאריך הרכב שלו עבר בחודש ומישהו עושה לו משהו. מחדשים לו את התאריך. זה יכול לקרות. גם אם תופסים אותו, על שבוע לא עושים לו כלום. תתקשר למשטרת התנועה ותבדוק.

אם לאדם פוקע הביטוח על הרכב בדקה, הוא לא מכוסה. פה אתה אומר: שהמדינה תכסה.

אדם יישאר פה עוד שעתיים מעבר לתקופת ההעסקה כדי שהמדינה תממן לו כרטיס טיסה.

יש פרוצדורה מיותרת, כך אנו מבינים. בתמ"ת יושבים 10 עורכי דין כדי לגבות קנסות. אם אדם משלם תוך 60 יום, זה נכנס אליכם. עברו 60 יום- -

לפי חוק עברות מינהליות זה עובר למרכז לגבייה.

מי יטפל בו ב-60 הימים הראשונים?

אנחנו. אותו דבר.

האם אתם מעונינים להעביר הכל, במקום אצלכם, למרכז לגביית קנסות?

קודם כל צריך להעביר את זה כחוב בחוק המרכז לגביית קנסות, כדי שאפשר יהיה בכלל לטפל בזה. אם נוכל לעשות את זה בתוך ה-60 יום או אחרי ה-60 יום, זה עניין של היערכות ארגונית. אם נוכל לקצר את זה, נוכל לגבות את זה לפני כן. כפילות אין פה בכל מקרה. ה-60 יום האלה זה הזמן שלוקח לאדם להתארגן ולוקח זמן להגיש בקשה לביטול. גם אם היינו יכולים לטפל בזה מייד, זה לא היה טוב לטפל בזה מייד. טוב לתת לאדם את ה-60 ימים האלה.

מה עושים עשרת עורכי הדין?

הם לא עוסקים בכלל בגבייה. תפקידם - בקשות לביטול והגשת כתבי אישום, כשאדם הגיש בקשה להישפט.

אתם רוצים להעביר את זה למרכז הקנסות?

בטח לא בשליפה.

יכולנו לעשות את זה מייד.

אנו עוסקים בזה שאנו מציעים, כל השאלות שהועלו כאן, אם אתם יכולים להתייחס לזה ואז לבקש חקיקה יותר מסודרת, אני מסכים. באופן גורף זה נראה לי מסוכן בכל הנושאים שהעלינו: אחת - גבול דמי משמורת, שתיים - הוצאות טיסה עם הגדרה שמגבילה, שלוש - הגנה סבירה תהיה אם האיחור נובע ממשהו סביר כמו בית משפט, כמו שביתה.

למה אני צריך להתחשב בו? הוא עבר על החוק.

אולי האדם עבר על החוק והעסיק יותר בחודש ימים. אך אני לא יכול להטיל עליו את המשמורת בגלל שביתת הנמלים שלושה חודשים. יש הגנה שחייבת להיות. למה אדם שרוצח, אני צריך לדאוג לו לתא? אתה לא יכול שהוא ישלם הוצאות משמורת של שלושה חודשים. אני מציע שתהיה טענה, כמה תנאים שהוא יכול לטעון.

האם יניח את דעתך אם נוסיף לכל הנושא של הוצאות הרחקה – הסבירות לפי העניין?

זה יותר טוב, זה מקדם אותנו מאוד. אך אני חושב שעדיין אנו צריכים לומר שיש דברים טריוויאליים, צריך לתת לסבירות ממדים, הנחיות, קריטריונים – ציווי בית משפט, מחלה, כמה דברים שקורים. אני לא יכול לקחת מהמעביד את זה שהוא אושפז בבית חולים 30 יום. אני לא פוטר אותו מסכום קבוע של הוצאות משמורת. הוא באמת עבר על החוק, אקח ממנו הוצאות טיסה והוצאות משמורת, אך אני לא נותן לנסיבות מסוימות שהעובד חלה, נשברה לו רגל או ברח- -

זה לא המקרה.

אני לא יכול להטיל עליו באופן גורף כרטיס ביזנס, שהייה חודשיים במשמורת. מה הוא אשם שהיתה שביתת תעופה?

לשר הפנים יש הסמכות לקבוע מהן הוצאות ההרחקה. הוא קובע בתקנות ובנוהל. יש פה מידת סבירות מסוימת, תמיד ניתן לעתור נגד זה. הוצאות הרחקה יכולות להשתנות. המדינות משתנות, מקום המשמורת יכול להשתנות. לא ניתן לקבוע את זה בחוק. לכן יש לו סמכות לקבוע מהן הוצאות ההרחקה, איך הן נקבעות. את זה אפשר לתקוף במבחן הסבירות.

אתה מציע תקנות?

בסמכות שר הפנים לקבוע את זה. אני לא יודע בדיוק איך הוא קובע.

כבר היום זה בשיקול דעת, זה לא אוטומטי. אך הנקודה היא – אם נוסיף סבירות לפי העניין, זה ירצה אותך?

מה זה "אותי"? אין לי עובדים זרים. צריך להתייעץ עם היועצת המשפטית.

אני מציע ברשותך שנעביר את זה לתקנות ונחייב את התקנות, יעבור לאישור הוועדה.

בבקשה. תנסח את זה כך, אני מאשר. תביא לנו את הנוסח.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 14:45.