"דיון מהיר" בנושא תקציב הטלוויזיה החינוכית לשנת 2005

5
ועדת הכספים
21.2.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
מיום שני, י"ב אדר א התשס"ה (21 בפברואר, 2005), שעה 10:00

"דיון מהיר" בנושא תקציב הטלוויזיה החינוכית לשנת 2005 (של חברי הכנסת יוסי שריד ויולי תמיר).

חברי הוועדה: היו"ר אברהם בייגה שוחט
חיים אורון
נסים דהן
דני יתום
אהוד רצאבי
יולי תמיר

ענבל גבריאלי
יוסי שריד

תמי ויצמן – מנהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
מיכל צוק – רפרנטית חינוך והשכלה גבוהה, אגף תקציבים, משרד האוצר

יפה ויגודסקי – מנהלת הטלויזיה החינוכית
יפה שושן – הטלויזיה החינוכית
עו"ד אביגדור דנן – יועץ משפטי, הטלויזיה החינוכית

טמיר כהן

סמדר אלחנני

רשמה: שושנה מקובר



"דיון מהיר" בנושא תקציב הטלוויזיה החינוכית לשנת 2005
(של חברי הכנסת יוסי שריד ויולי תמיר)

שלום לכולם, אני פותח את הישיבה – דיון מהיר שהגישו חברי הכנסת יוסי שריד ויולי תמיר, שביקשו לדון בנושא הטלוויזיה החינוכית. לפניי עמדו שני שיקולים בנושא – הראשון עם תקציב החינוך. הם ביקשו לעשות זאת בנפרד. נעניתי לבקשתם, ואני מעלה את הנושא לסדר היום. אבקש מחבר הכנסת שוחט לנהל את הישיבה בינתיים.

חבר הכנסת שריד, בבקשה.

אני מודה לך, אדוני היושב ראש, על כך שנענית לבקשה של חברת הכנסת יולי תמיר ושלי. בפתח הדברים הקצרים מאוד שלי - כי ראוי שהטלוויזיה תציג את מעשי ידיה - אני רוצה לומר שאילו היינו צריכים לקבוע האם לסגור או לא לסגור את הטלוויזיה הלימודית שלי על פי ההופעות שלי ב"ערב חדש", היו צריכים לסגור אותה מיד. כך שאת זה אני אומר בדרך שלי כדי למנוע חשד של מישהו על כך שפלוני הוא בעל ענין בטלוויזיה.

לדעתי זהו נימוק חשוב כשבאים לשקול האם לסגור או לא לסגור כלי תקשורת – מספר ההופעות של אדם באותו כלי תקשורת. עם זאת, יש כמה נימוקים נוספים, שמביאים אותי להכרה שלמעשה סוגרים את הטלוויזיה החינוכית, ולא טוב שסוגרים אותה.

אנחנו הרי מצטיינים בחוסר קשר מוחלט בין מה שאנחנו דורשים לבין מה שאנחנו מקיימים. אם כן, כולנו מתמחים באניה ובתאניה בכל הקשור לרמת הטלוויזיה בארץ – ואני אחד השותפים לכך. יש באמת הדרדרות נוראה, למרות תוכנית "השגריר" – הירידה למכנה המשותף הנמוך ביותר, תרבות הרייטינג וכל מה שאתם מכירים. אין צורך להוסיף.

בדרכי לכאן, נזכרתי שלפני כמה שבועות ראיינו אותי כמי שיש לו תוכנית בערוץ נידח ובלתי נצפה לחלוטין, ושאלו אותי מהן חמש התוכניות האהובות בטלוויזיה. באופן לגמרי ביזארי ציינתי תוכניות כאלה ואחרות. לתומי, ציינתי את ערוץ 23 – לפעמים בימי שישי, כאשר באופן מוחלט אין מה לראות בטלוויזיה, יש את הלופ הזה של ערוץ 23, שגם הוא לא מי-יודע-מה בכל יום שישי, אבל מפעם לפעם אפשר לראות שם דברים בעלי ענין. אני זוכר שהמראיין שאל אותי אם אני ממש רציני בענין הזה. אמרתי לו - אתה לא יודע עד כמה אני רציני. כן, אני צופה בזה.

נכון, הטלוויזיה החינוכית איננה שואבת לחוג צופיה עשרות אחוזים של צופים, אבל אולי דווקא עכשיו יש צורך בקיומה של הטלוויזיה החינוכית, יותר מאשר בכל זמן אחר. למעשה סוגרים אותה. לכאורה היא נשארת פתוחה, אבל במצב הזה אין טעם להשאיר אותה פתוחה, לדעתי. על פי חומר שאתם קבלתם, התקציב של הטלוויזיה החינוכית בשנת 2002 עמד על 106 מיליוני שקלים. לעומת זאת, בשנת 2005 הוא עומד על 56 מיליוני שקלים; דהיינו, קיצוץ של 50%. חבר הכנסת שוחט, אתה הרבה יותר בקי ממני – אני לא מכיר הרבה מוסדות שקוצצו ב-50%, מ-106 מיליוני שקלים ל-56 מיליוני שקלים. אומנם אין כאן מספרים לגבי השנים 2000 ו-2001, אבל הניחוש שלי הוא שמשנת 2000 זה קוצץ ביותר מ-50%.

אפשר היה לומר שהטלוויזיה מצדה אולי לא עשתה את המאמצים המתחייבים כדי לעבור את המבחנים המקובלים היום של ייעול וצמצום. אני מפנה את תשומת לבכם, חבריי המלומדים, לעובדה שהטלוויזיה הלימודית ירדה מ-465 באפריל 2003 ל-210 עובדים. זה יותר מ-50%. לכן גם האוצר לכאורה היה צריך להיות שבע רצון.

בשים לב לחשיבותה הגדולה של הטלוויזיה הלימודית ובשים לב לתוכניות המצורפות כאן, הקיימות והעתידיות – אני מבין שהכל בשלבי הכנה, ולא רק בגדר של חזון לעתיד לבוא - אני חושב שוועדת הכספים והכנסת לא צריכים להשלים עם סגירתה בפועל של הטלוויזיה הלימודית. 56 מיליוני שקלים יספיקו בקושי לתשלום המשכורות. מקום שבו לעובדים אין עבודה באמת מוטב לסגור. אם זו לא הכוונה האמיתית צריך להגדיל את התקציב. בכמה? הטלוויזיה החינוכית אומרת שב-30 מיליוני שקלים. אני הייתי מגדיל את זה ביותר. אני לא נכנס לשאלה הזאת. אבל ברור לגמרי שהסכום הנוכחי הוא פסק דין סגירה לטלוויזיה.

תודה רבה יוסי. חברת הכנסת תמיר, בבקשה.

בהמשך לדברים שאמר חבר הכנסת שריד, נדמה לי שיש כאן תהליך שמנסה למנוע את קיומו של ערוץ ממלכתי - בעיקר בתחום החינוכי. כמו בכל התחומים, הוא נותן את הבכורה לכל מני ערוצים שמפריטים את השידור, ועל ידי כך גם היכולת שלנו לפקח על האיכויות שלהם כמעט ואינה קיימת. הטלוויזיה החינוכית היום – בכל ראיה חינוכית בעולם - היתה צריכה להיות כלי ראשון ללימוד מטווח רחוק. אם היתה לנו כאן תפיסה לאומית ראויה של חינוך, היינו לוקחים את הטלוויזיה החינוכית והופכים אותה לבסיס של e-learning, לכלי חינוכי ממדרגה ראשונה.

אם אני זוכרת נכון, כשהוקמה הטלוויזיה החינוכית זאת היתה המטרה. מאז - גם קיצצו ביד אחת וגם מערכת החינוך לא למדה להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות. אבל זוהי שטות ואיוולת לא לאפשר לטלוויזיה החינוכית להמשיך ולפרוח, ובעיקר לא לאפשר לה לעשות את העבודה החינוכית המתבקשת, ששום גורם אחר לא יעשה אותה במקומה; במיוחד כאשר התשדירים החינוכיים אינם תשדירים של רייטינג. יש מעט מאוד יכולת לגייס קהל צופים ענק לתשדירים לימודיים, אבל יש לכך חשיבות גדולה מאוד מבחינת הראיה הציבורית.

לכן נדמה לי שראוי היה להיענות לבקשה להגדיל את התקציב. בלי זה לא רק שאנחנו לא מאפשרים לטלוויזיה להתקיים, אנחנו למעשה מבזבזים 56 מיליוני שקלים; אנחנו משלמים 56 מיליוני שקלים לאנשים שעובדים, שלמעשה לא יכולים לעשות שום דבר. הם לא יכולים לייצר, להפיק ולקיים תוכניות. אם כן, חבל על הכסף. או שתתקבל החלטה לסגור – ואני אתנגד לה מאוד ואצביע נגדה - או שתתקבל החלטה לתת להם לחיות. אבל המצב של החצי-חצי – חצי חיים וחצי מוות – הוא המצב האווילי מכולם. זהו מצב שיוצר גם בזבוז וגם חוסר מוטיבציה – ובסופו של דבר אנחנו משלמים את הכסף ולא מקבלים את התוצרים.

אם כן, צריכה להתקבל החלטה להגדיל את התקציב, כבקשתה של הטלוויזיה החינוכית. לאחר מכן צריך לחזור לשאלה איך מערכת החינוך משתמשת בטלוויזיה. אבל זהו דיון אחר.

חברת הכנסת גבריאלי, בבקשה.

אני רוצה לומר כמה דברים בכלליות, כמי שלוותה את הטלוויזיה החינוכית כבר מהתוכנית הכלכלית של 2003 - על פי המסמך שלפנינו, אנחנו רואים שהקיצוץ בוצע גם בשנת 2003 וגם בשנת 2004. אמרה עכשיו חברת הכנסת תמיר שזה או כאן או כאן, ולא באמצע. ניהלתי מספר פעמים משא ומתן עם נציגי האוצר, וגם עם שר האוצר בעצמו. במסגרת הדיונים בוועדה הזאת, ניסיתי להגיע לאיזשהן הסכמות, והתשובות שקבלתי היו מאוד מוזרות ואבסורדיות בעיניי. לבסוף שאלתי באופן חד וחלק – מה הכוונה, מה אתם רוצים? התשובה שקיבלתי היתה חד משמעית: אף אחד באוצר לא רוצה שהטלוויזיה החינוכית תמשיך להתקיים.

אלא מה? אם אנחנו משקפים את הציבור, הרי שמרבית הציבור כן רואה חיוניות בקיומה של הטלוויזיה החינוכית דווקא בעידן הזה; דווקא בעידן שבו בערוצים האחרים כל קשר בין תוכנית חינוכית לבין התוכניות המשודרות שם הוא קשר שלא קיים, קשר שמזמן אבד והתנתק.

מכיוון שמבחינה ציבורית, וזה לא משנה כרגע אם זה בזמן תקציב או לא, זה לא מצטייר טוב ציבורית וזה לא נחמד לבוא ולאמר - אני סוגר את הטלוויזיה החינוכית, הם החליטו לנקוט בשיטת הגסיסה האיטית והכואבת. בתקציב 2004 כבר הגענו אגף תקציבים ואנוכי למסמך, שכלל פרטי פרטים בנוגע למספר העובדים הקבועים ומספר עובדי כוח אדם - מספרים שבאמת התקשיתי להאמין שיש בהם צורך מכיוון שכבר באפריל 2003, עם כניסתה של הגב' ויגודסקי לתפקיד, הקיצוץ הזה החל. לא עיינתי במסמך הזה, יפה, אבל אני מניחה שהמספרים נמצאים כאן.

בתקציב הזה של 56 מיליוני שקלים אי אפשר לתפקד. מעבר לכך, אני חושבת שזה לא ממש יאה לדבר בשני קולות. בזמן שבו ממשיכים לקצץ באוצר, הממשלה והכנסת אישרו את הארכת הזיכיון של הטלוויזיה החינוכית בעשר שנים נוספות – גם בערוץ הראשון וגם בערוץ השני. כרגע, בכל אופן, הטלוויזיה החינוכית תמשיך לשדר.

באיזה חוק?

חוק הרשות השניה.

עד שנת 2015. לא ברורים לי הצורך וההתלהבות של הממשלה ושל ועדת הכלכלה לאשר לי את הצעת החוק הזאת ולגבש אותה לחוק, אם מצד שני זוהי ההתנהלות. אני בהחלט חושבת שיש מקום להגדיל משמעותית את התקציב של החינוכית.

תודה. חבר הכנסת אורון.

אני מציע להפסיק את הדיון, מסיבה פשוטה: כאן אני בטוח מה נחליט. נציגי האוצר והחינוך לא כאן. היות שגם אין מחלוקת על הערכת המצב ועל המגמה, אנחנו יוצרים דיון נוסף, שמשחרר את מי שצריך לשאול אותו את השאלות. אדוני היושב ראש, זוהי שיטה. אנחנו רואים את אותה התנהלות בדיון לגבי "ביקור חולים" ובכמה מקומות. אין כוח או אין אומץ להחליט. נותנים לנו להתברבר בישיבות אינסופיות, ולמעשה הורגים את הענין.

אני מציע למציעים לנצור את הדיון הזה. אני מבין שבשבוע הבא יש דיון לגבי משרד החינוך. אם כן, יבוא לכאן מי שצריך לתת תשובות, ויגיד מה שיש לו לומר.

יש בעיה: ברגע שבו התקציב של החינוכית יידון עם תקציב החינוך, זה פשוט יפיל את כל הענין. זאת משום שבמשרד החינוך אומרים - הידד לחינוכית והיא חשובה, אבל שהאוצר יביא תקציב נפרד מעבר לתקציב שלו.

זה תמיד כך.

אבל אחרת לא יתקיים דיון. בדיון הכללי על החינוך הטלוויזיה החינוכית לא תהיה קיימת; יאמרו על כך משפט, ובכך הענין יסתיים.

אני מבקש לשאול שאלה פרקטית: אם אנחנו מקיימים דיון ומקבלים החלטות, האם יש לזה נפקות?

זה תלוי רק בנו.

אם יגידו – חברים, אין תקציב חינוך בלי 20 מיליוני שקלים נוספים, זה יסתדר. ואם לא יגידו את זה, זה לא יסתדר.

אבל לשם כך צריך להיות משוכנעים, ולשמוע מה קורה ומה נעשה. אני זוכר את הדיונים שחברת הכנסת גבריאלי הביאה בשנים הקודמות – את ההסכמים במסגרת הצמצום בכוח אדם ואת תוספת התקציב. גם השרה נכחה אז בדיון.

אני כן מציע לקיים דיון כעת - כדי למצות את העסק עד תומו, וכדי לברר את הסכום המינימלי שאותו צריך. אם נרצה, את הסכום הזה אפשר להביא. על כך לא קם ונופל תקציב המדינה, לא תקציב החינוך ולא שום תקציב אחר. אבל זה כן יכול להפיל את הטלוויזיה החינוכית לכאן או לכאן.

נשמע את גב' ויגודסקי.

ברשותכם, אני רוצה להקדיש שבע דקות להקרנת המצגת, כדי שחברי הכנסת והאורחים יכירו קצת יותר מקרוב את הטלוויזיה החינוכית. לאחר מכן אתן פרטים, שכולם מתחילים ונגמרים במספרים ובעובדות.

[הקרנת מצגת]

ראינו כאן הפקות מקור של הטלוויזיה החינוכית בשנת 2005. בקנה יש סדרה נוספת של תוכניות לילדים ונוער. בחודש מאי אנחנו יוצאים בסדרה בת 26 תוכניות בשם "חידון המתמטיקה" לכיתות ה', בשיתוף מערכת החינוך והמפקחת הראשית על תחום המתמטיקה. אנחנו יוצאים עם מגזין חדש לילדים ונוער בנושא בריאות.

כמה שעות שידור יש לכם היום?

נכון להיום, יש לנו בערוץ 1 8.5 שעות – מהבוקר עד השעה 15:30, ומהשעה 17:00 עד 17:30. בערוץ 2 – מהשעה 14:00 עד 15:00. בנינו רצועת ילדים ונוער חדשה לגמרי. מחצית השעה הראשונה היא תוכנית רכושה. מהשעה 14:30 עד 15:00 – כולן תוכניות מקור, סדרות של הטלוויזיה של החינוכית. למרות שהמילה רייטינג בחדר הזה היא מילה גסה, הרייטינג שלנו גם בערוץ 2 וגם בערוץ 1 מתחרה בשעות שבהן אנחנו משדרים בכל הערוצים האחרים. בשעה 17:30, כשאני עולה עם תוכניות התרבות, עם המגזינים שלי, אני מגיעה לרייטינג שנע בין 6% עד 8%, כשאחרים באותן שעות בדיוק מגיעים במצב הטוב ל-2.5%.

למה אתם לא משדרים רק בערוץ 23?

ערוץ 23 אמור היה להיות ערוץ הבית של הטלוויזיה החינוכית. לדאבוני הרב, בעשר השנים שבהן הוא עומד לרשות הטלוויזיה החינוכית, לא נעשה בו דבר. הבטחתי לעשות את זה בתחילת שנת 2005, אבל בשל האילוצים התקציביים לא הצלחתי. בחודש אפריל השנה אנחנו עולים עם ערוץ 23 חדש לגמרי, כאשר שעות הבוקר שלו – מהשעה 08:00 עד שעות אחר הצהריים - מבוסס על רצועות לילדים ונוער על פי רצועות גילאיות, חלקן תוכניות רכושות, בעיקרן תוכניות מקור. מהשעה 19:30 הוא מתחיל להיות ערוץ תרבות, כאשר הוא מכיל הפקות מקור שלנו. כך למשל, "חוצה ישראל" כולו עובר לרצועה שבועית – 19:30 – בערוץ 23. כשהערוץ הזה יעלה לאוויר בצורה המסודרת שלו, אני אזמין את כולכם. הוא מקבל פנים שונות לחלוטין, ואני מקווה שסוף סוף הוא יצדיק את העובדה שהטלוויזיה החינוכית קיבלה ערוץ משלה.

יש לנו בעיה, כי מי שיכול לקלוט אותו הוא מי שמחובר לכבלים וללווין, אבל זה הרוב. אנחנו מחפשים פיתרון גם לענין הזה.

זה הרוב.

אנחנו מתכוונים, כמובן, לצמצם את שעות השידור שלנו בערוץ 1, בעיקר בשעות הבוקר, כי לטעמי זה מיותר לחלוטין. אנחנו במשא ומתן אתם - יש ענין של תשלומים לחברת בזק ולחברת חלל, שרשות השידור צריכה לקחת על עצמה.

איפה אתם בפרסומת?

יש לנו פרסומת בערוץ 2.

כלומר, אתם לא חלק מהנתח אלא ספציפית שלכם.

שלנו.

למה הכוונה בפרסומת – שידורי חסויות?

לא – פר פרסומת.

פרסומת ששייכת לכם?

כן. בערוץ 1 – חסויות ותשדירי שרות. לכשערוץ 23 יעלה לאוויר בצורה שבה אנחנו מקווים שהוא יעלה, אין לי ספק שנצליח למכור גם שם חסויות ותשדירי שרות.

אסור לכם לשדר שם פרסומת?

בהצעת החוק זה עבר עם פרסומות.

בשלב זה לא. זה עבר עם זכויות ותשדירי שרות. רק אם נהפוך אותו לערוץ ייעודי.

זה עבר עם פרסומות, אבל הם התעקשו להוריד את זה.

לדעתי, אפשר יהיה לשנות גם את זה.

אני יכולה לומר לכם שחלק מהתוכניות החדשות בערוץ 23 הן תוכניות שאנחנו מפיקים באמצעות חסויות. כלומר, התקציב להפקה הוא באמצעות חסות.

אני רוצה להתייחס למה שקרה בשנתיים האחרונות בטלוויזיה החינוכית: כפי שאמר חבר הכנסת שריד, בצענו תהליך התייעלות קשה וכואב – גם בכוח אדם וגם בעלויות השוטפות. כשאני אומרת "עלויות שוטפות", זה החל באישור מוניות, עבור לתלבושות ולכל דבר אחר. הגענו לקיצוץ של מעל 50%, גם בכוח אדם וגם בהוצאות שוטפות.

לא ציינתי במסמך, אבל התקציב של הטלוויזיה החינוכית בשנת 1995 עמד על כ-160 מיליוני שקלים. בשנה הראשונה הצלחתי לקצץ יותר מ-50% מכוח האדם, כולל קבועים. אנחנו קיצצנו מ-325 עובדים ל-200 עובדים תקן. מתוך 60 עובדי חברות כוח אדם, פיטרתי 41 עובדי כוח אדם נשארתי עם 19 עובדי כוח אדם. פרילנסרים מועסקים פר תוכנית. היתה שם מסורת, לפיה פרילנסרים הופכים במהלך השנים עובדים קבועים. את הנושא הזה חיסלתי לחלוטין. אני יכולה לספר לכם בשורה נוספת: אני יוצאת עכשיו במכרז גדול של שירותי הפקה, וגם לא אעסיק פרילנסרים; אני אקבל שירותים מספק לפי תוכניות. אני גם לא רוצה ליצור סיטואציה שבה מתגנב איזשהו פרילנסר דרך הדלת האחורית, מסיבה כזו או אחרת.

אם בשנת 2003 היו 7-8 תוכניות מקור לילדים ונוער, יש לנו היום 25 שהן כבר על המסך, ויש לנו בקנה תוכניות נוספות. שינוי דרסטי נוסף שנעשה בטלוויזיה החינוכית: הצלחתי ליצור קופרודוקציות עם גופים ממשלתיים ופרטיים. תוכנית כמו "מגזין בריאות" ממומנת על ידי גופים חיצוניים.

יכול להיות שאין ברירה, אבל זה לא מומלץ.

נכון, אבל אני מדברת על מצ'ינג – חלק מהתקציב הוא שלנו.

לבעלי ענין יש תמיד נטיה - - -

אבל קופת חולים, למשל, רוצה רפואה מונעת. זה בסדר. יש לה אינטרס לגבי רפואה מונעת, ויש אינטרס שתהיה רפואה מונעת.

זה בעייתי מאוד.

כיוון שזה בערוץ 2, אנחנו עובדים על פי חוקי הרשות השניה, והם מאוד מדקדקים.

הם לא מדקדקים בכלל. שם זה גרוע יותר, כי שם זה סמוי. כאן זה לפחות גלוי.

אם אני עושה תוכנית משותפת עם משרד הקליטה, שנקראת "חטף פתח", וחלק מהמימון הוא של משרד הקליטה - - - בואו נשים את הדברים על השולחן: אין לי בכלל תקציב להפקות. על מה אנחנו מדברים כאן? מה זה 56 מיליוני שקלים? מתוכם אני צריכה יותר מ-40 מיליוני שקלים למשכורות. היתרה יכולה להישאר לחשמל, מים וארנונה, ובזה נגמר הסיפור.

באיזה נפח עבדת בשנת 2004?

נפח של תקציב?

הוצאה בפועל.

בבסיס היה 56 מיליוני שקלים. קיבלתי 20 מיליוני שקלים נוספים. סך הכל 76 מיליוני שקלים.

76 מיליוני שקלים, פלוס שיתופי פעולה?

פלוס שיתופי פעולה, פרסומות ותשדירי שירות. אלו הן הכנסות עצמיות. הסך הכללי הגיע לכ-90 מליוני שקלים.

בתקציב המדינה לשנת 2005 - - -

הם רשמו את מה שהם רשמו כדי לקחת את ה-56 מיליוני שקלים.

המצגת מרשימה מאוד, ובנוסף – אין מישהו אחר שייכנס לתחום.

אדוני יושב ראש הוועדה, זהו הכפתור האחרון בחליפה של השידור הציבורי.

אני מסכים. לכן אני שואל: הסיפור הוא 20-25 מיליוני שקלים.

הסיפור הוא: לשוטף 20 מיליוני שקלים. בנוסף, ישנה בעיה אקוטית בטלוויזיה החינוכית: מאחר שבמשך 10 שנים לא השקיעו ולו שקל אחד בהצטיידות, אנחנו עדיין אנלוגיים. חלק משיתופי הפעולה אני לא יכולה לבצע כי אנחנו עובדים בשיטה האנלוגית.

ביום חמישי האחרון ביקר אצלנו מנכ"ל משרד האוצר. בסוף הביקור הוא שאל – אני לא מבין על מה מדובר כאן; במקום לעודד, מדברים כאן על סגירה. לא ברור לי כל הסיפור. כשהוא הסתובב באולפנים וראה את הציוד, הוא אמר - אני בכלל לא מסוגל להבין איך אתם מגיעים לתפוקות האלה, כי מדובר בציוד מיושן. צריך להבין שהציוד המיושן גורר העסקת עובדים מיותרים בתחנה. במחלקה הטכנית ניתן יהיה להוציא החוצה 30%-40% מהעובדים לפחות, אם נהפוך להיות דיגיטליים. הם מיותרים.

כמה ההוצאה בציוד?

אנחנו הערכנו שמדובר בכ-20-25 מיליוני שקלים, בפריסה לשלוש שנים.

8 מיליוני שקלים בשנה. כלומר, אם מבצעים תוכנית פריסה לשלוש שנים, פלוס השוטף, צריך כ-30 מיליוני שקלים.

אני חושב שאין כאן אחד שדעתו שונה. אני באופן אישי מעדיף לראות את ורדי או את יהורם גאון ולא את אסף הראל בערוץ 10. בדרך כלל אני עובר לשם. אם כן, זאת איננה הבעיה. אני זוכר שבספטמבר 2003 התכנסה אותה ועדה והמליצה על מה שהמליצה, לרבות תקציב של 100 מיליוני שקלים, לרבות מעבר לערוץ 23 תמידי. שרת החינוך אימצה את המסקנות. האם הקיצוצים שאנחנו רואים נובעים מכך שמשרד האוצר לא מקבל את המלצות הוועדה ואת ההחלטה של השרה?

אמת.

האם אי אפשר לממן את ההפרש עצמו מתוך תקציב משרד החינוך? אני שומע כל הזמן שנשארים שם עודפים.

את זה צריך לשאול את שרת החינוך.

אגף תקציבים, בבקשה.

לגבי ההתייחסות התקציבית – נאמר כאן שהאוצר מקצץ באופן חד צדדי בתקציב הטלוויזיה החינוכית – אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם.

זה לא חד צדדי? הטלוויזיה מוכנה לקיצוצים?

ראשית – כן. אני ארחיב ואפרט: התקציב של 56 מיליוני שקלים הוא תקציב שנקבע בהסכמה, יחד עם שרת החינוך. כלומר, אין כאן משהו חד צדדי וכוחני של האוצר, כפי שאפשר להבין מהדברים. יש סיכום תקציבי בנושא הזה, עליו חתום משרד החינוך, שקובע באמת איזשהו תוואי של צמצום בפעילות מבחינת ההתפרסות על הערוצים ומבחינת כוח האדם בטלוויזיה החינוכית, והתכנסות למתווה תקציבי של 56 מיליוני שקלים. הסיכום הזה הוא חלק מסיכום תקציבי, שכלל כמובן נושאים נוספים. כלומר, בהתאם לסדרי עדיפויות – גם של משרד החינוך.

מהם 20 מיליוני השקלים שניתנו בשנה שעברה, בנוסף?

זה ניתן בשנה שעברה במהלך השנה.

האם ההנחה היא שצריך לרדת לרמה של 56 מיליוני שקלים?

כן. התקציב עומד על 58 מיליוני שקלים בקירוב.

אבל כאשר אתם עושים את הניתוח באגף תקציבים, ורואים את מרכיב השכר – האם ההנחה היא שאפשר לצמצם יותר בשכר ולהמשיך לעשות הפקות? מה הכיוון? כדאי שתאמרו את האמת.

גם החלוקה של התקציב בין הסעיפים השונים של הטלוויזיה – זה לא תקציב שאנחנו בונים. אני לא יושבת ובונה את תקציב החינוך. זהו תקציב שנעשה בהסכמה עם משרד החינוך, על כל דרגיו המקצועיים, ועם הנהלת המשרד. חשוב מאוד להבין את זה.

אני רוצה לפרט נקודה חשובה נוספת. בגלל ההבנה של הנושא הזה, יש איזשהו הסדר ייחודי לגבי הטלוויזיה החינוכית, שלא קיים במשרדי ממשלה אחרים או ביחידות אחרות: ככל שהם מתייעלים בכוח האדם ונשארים עודפים כתוצאה מהתייעלות כזו או אחרת, התקציב שנוצר יגיע גם לפעולות. בדרך כלל זהו הסדר שלא קיים באף מקום אחר.

אם בעבר מספר העובדים עמד על 460, והיום הוא עומד על כ-200; אם בעבר התקציב עמד על 100 מיליוני שקלים והיום הוא עומד על 56 מיליוני שקלים – משמעות הענין הוא התייעלות מרובה מאוד. יכול להיות שהיה שם בזבוז גדול או חוסר יעילות גדול. אבל השאלה היא האם להערכתכם המערכת הזאת יכולה לפעול ולתפקד ברמת התוכניות כפי שהן הוצגו כאן במסגרות התקציביות שאתם מציעים. העובדה שלימור לבנת הסכימה – נשמע עוד מעט את נציגת משרד החינוך, אבל בעייני הדבר קצת מוזר.

אני אומרת שכן. זהו הסיכום התקציבי שהגענו אליו עם משרד החינוך, שאמון על הענין המקצועי.

שמי תמי וייצמן, מהמנהל לכלכלה ותקציבים. את עמדת שרת החינוך תעלה כאן יפה ויגודסקי.

שרת החינוך ביקשה ממני לומר את דעתה בענין. אני רוצה לתקן: כנראה זה לא מקרי שהרפרנט שלנו אורי שוסטרמן לא נמצא כאן, אלא מישהי אחרת – וכבודה במקומה מונח.

אורי הוא הרכז שלי; אני עובדת איתו - אנחנו בוודאי מתואמים, וזוהי העמדה של האוצר.

ראשית, אני רוצה לומר את עמדת השרה. שוחחתי אתה אתמול בערב, והיא ביקשה לומר שהיא אמצה את המלצות דוח ועדת שטרן לכל סעיפיו, כולל הנושא של 100 מיליוני שקלים.

100 מיליוני שקלים פעילות, לא תקציב מדינה.

תקציב מדינה. אין מקורות הכנסה - כתוב בדוח 100 מיליוני שקלים.

הוועדה המליצה גם על פרסומות. זה 100 מיליוני שקלים תקציב מדינה במונחי 2003.

זה מעבר ל-20 מיליוני שקלים פעילות .

כן. 100 מיליוני שקלים תקציב מדינה. שתי המלצות עדיין לא יושמו מתוך המלצות הדוח: (א) להפוך את זה לחברה ממשלתית. בינתיים יש הצעת חוק פרטית והצעת חוק ממשלתית לנושא הזה; (ב) הנושא התקציבי.

לענין 56 מיליוני השקלים: בערב תקציב 2004 היתה החלטה של האוצר לסגור את הטלוויזיה החינוכית. בלית ברירה אמיתית נחתם איזשהו הסכם – לא בין השרה, אלא בין מי שהיה אז משנה למנהלת הכללית, וחברת הכנסת גבריאלי היתה עדה לסיפור - כדי שלא לסגור בשלב הראשוני, אלא לחתום על הסכם ל-56 מיליוני שקלים.

- - -

היתה גם התחייבות של האוצר, לפיה מעבר לאותם 56 מיליוני שקלים, עם התחייבות של הטלוויזיה לצמצם בכוח אדם, האוצר יממן את דמי הפרישה והפיצויים באופן נפרד.

שלא קרה.

לא היתה תחייבות ספציפית כזאת.

את רוצה שאני אראה לך מסמך חתום על ידי אורי יוגב?

הוא נמצא כאן מולי, וההתחייבות היתה שכשיגיעו למספר מסוים של עובדים, לאחר התייעלות מסויימת, יינתן תקציב מסויים נתון. זהו סיכום אחד. היה סיכום אחר, עליו חתום יחיאל לייטר, מן הסתם בידיעתה של שרת החינוך ובהסכמתה.

מתקציב של אפס היתה ליחיאל לייטר הנחיה לחתום על תקציב של 56 מיליוני שקלים כדי שלא לסגור האת הטלוויזיה החינוכית. עובדה היא שלאחר שהגענו לוועדת הכספים, ניתנה תוספת של 20 מיליוני שקלים על ידי אגף התקציבים בכבודו ובעצמו.

בקיצור, שרת החינוך משחקת משחק כפול, כרגיל. זה ברור.

אני לא רוצה לשאול אותך את השאלה; אני צריך לשאול את לימור לבנת.

היקף הבעיה שלנו הוא 30 מיליוני שקלים – 20 מיליוני שקלים לשכר, ו-10 מיליוני שקלים בתוכנית תלת-שנתית להחלפת ציוד.

אמת.

וזה עדיין נמוך מהסכומים עליהם המליצה הוועדה.

בשבוע הבא שרת החינוך תגיע לוועדה. אני מציע שנעלה את הנקודה הזאת. אני לא יודע אם שרת החינוך תהיה מוכנה לעשות איזשהו מאמץ פנימי מצדה – לא על הכל – אל מול מאמץ של האוצר בענין. אני אשאל אותה באופן ישיר.

אני רוצה לומר מילה על השידור הציבורי: לאורך כל הדרך, תמיד חשבתי שצריך אותו. לאור מצבו של ערוץ 1, הצורך בטלוויזיה החינוכית רק מתחזק. אנחנו לא יודעים מה יקרה שם בערוץ הראשון.

אני מציע שהוועדה תחליט כי נפעל במסגרת דיוני התקציב על מנת לחזק את הסעיף של תקציב הטלוויזיה החינוכית. נעביר את הדברים לידיעתם של שרת החינוך ושל קובי הבר – אני אדבר אתו – ונראה אם נצליח לעשות את זה. אני מאמין שאפשר.

יש לי בקשה אחת: מכיוון שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים 30 מיליוני שקלים, אם נגיד 30 יתחילו אתנו באפס ונגמור ב-5.

תגיד את האמת – זה הכי טוב.

אני רוצה להמשיך במשפט אחרון את מה שנאמר כאן על ידי חברת הכנסת יולי תמיר: אני חושבת שבאמת הגיע רגע האמת. 56 מיליוני שקלים זה גסיסה. אני מבקשת שאם האוצר לא מתכוון לעשות זאת – סגרו את הטלוויזיה החינוכית בתחילת שנת 2005. אי אפשר להמשיך בסנריום הזה הלוך וחזור. כל תוספת חייבת להיות תוספת בבסיס התקציב. בסנריום הזה, שבו מגיעים מדי שנה מחדש לוועדת הכספים, אי אפשר לנהל תחנה.

מהו המעמד הסטטוטורי?

יחידת סמך.

על פי החוק החדש תהיו חברה ממשלתית?

זה לא מביא כסף.

- - -

אני מבקשת שכל תוספת שיוחלט עליה תהיה בבסיס התקציב, כי זהו סנריום שמשתק את העבודה בתחנה. אתה בוודאי יודע שיש לי שם רפרנט של החשב הכללי, שמנהל היום את התחנה לפי 56 מליוני שקלים. זה אומר כמעט שיתוק. אני בסוף חודש פברואר, ואני כמעט משותקת. בשנה שעברה קבלנו תוספת בחודש יוני. כלומר, הלכה שנה.

אנחנו נשתדל לעשות את המקסימום.

תודה לכולכם, הישיבה נעולה.

11:00