הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (סייג לביצוע תוכנית הבראה)

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
21.02.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 387
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
מיום שלישי, י"ב אדר א' התשס"ה ( 21 בפברואר 2005), שעה: 10:30

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (סייג לביצוע תוכנית הבראה),
התשס"ד-2004, של חבר הכנסת אלי אפללו (פ/2163) –
הכנה לקריאה ראשונה

חברי הוועדה: גאלב מג'אדלה – היו"ר
אלי אפללו
מיכאל גורלובסקי
חמי דורון
אברהם פורז

עדי ביתן – הלשכה המשפטית, משרד הפנים
קובי שלום – עוזר מנכ"ל משרד הפנים

אביטל שטרנברג – מחלקת חקיקה, משרד המשפטים

נועה בן אריה – יועצת משפטית מרכז השלטון המקומי

ערן פולק – רפרנט פנים, אגף תקציבים משרד האוצר
מוטי שחר – לשכה משפטית, משרד האוצר
אודי בן דרור – משרד האוצר

מירי פרנקל שור
מיכל בר שביט

יפה שפירא

אושרה עצידה




הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (סייג לביצוע תוכנית הבראה),
התשס"ד-2004, של חבר הכנסת אלי אפללו (פ/2163)

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (סייג לביצוע תוכנית הבראה), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת אלי אפללו. חבר הכנסת אלי אפללו, בבקשה.

קודם כל, יש לי הכבוד ששר הפנים לשעבר חבר הכנסת אברהם פורז נוכח כאן בדיון. העניין הזה עבר ועדת שרים. ביקשו לא להעביר את זה בשלב מסוים ואני הסכמתי לדחות.

העימות שלך הוא מול האוצר. הרעיון שצריך להתנות תוכנית הבראה באיחוד הוא מבית מדרשו של משרד האוצר. הם ההורים.

אבל, היתה ועדת שרים וזה אושר בוועדת שרים.

למיטב זכרוני הממשלה התנגדה לזה בוועדת שרים.

מרגיז אותי שהפקידים האלו מנסים לנהל את המדינה כל הזמן.

אני רק עמדתי פה על דיוק.

אתה לא עמדת על שום דיוק. הדיוקים שלהם הפוכים.

סליחה, אנחנו לא צריכים לשמוע את הדברים האלה. אנחנו מגיעים לפה כאנשי מקצוע ולא כדי שיעליבו אותנו.

אני אגיד מה שאני רוצה, איך שאני רוצה.

אנחנו לא יכולים לענות באותה מטבע. אני פונה ליושב ראש להגן על כבודנו.

אני אגיד בדיוק מה שאני רוצה גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. קודם כל, שלא יפריעו לי באמצע הדיבור. אני שמעתי מה הוא אמר.

אני מודה שהצעת החוק שלי היתה מתואמת עם שר הפנים, ואני מאוד שמח שהוא כאן. הצעת החוק מדברת על זה שלא יתנו את תוכניות ההבראה עם איחוד רשויות. מה שקרה הוא שהיו רשויות קטנות ואמרו להן שהן לא תקבלנה תוכניות הבראה אם הן לא יחתמו על איחוד רשויות. ואני שואל, מה הקשר בין תוכניות הבראה לאיחוד רשויות? למה לשים להם סכין על הגרון? חבר הכנסת פורז, צריך לבדוק לגופו של עניין. אם מגיעה להן תוכניות הבראה אז שיתנו להן. אם לא מגיע להן אז שלא יתנו להן. אבל שלא יתנו להן התניות.

ועדת הכספים בדקה את מי מאחדים ואת מי לא, וקבעו את מי כן מאחדים ואת מי לא. אחרי כן ועדת השרים אישרה. השר לשעבר שיושב פה ביקש ממני לא להעלות את הצעת החוק להצבעה ביום מסוים משום שאותו יום לא היה נוח לו מסיבות מסוימות, והסכמתי לבקשתו. עם זאת, הצעת החוק הזאת עומדת היום לדיון.

האמת היא שהצעת החוק איננה הכרחית. אפשר להגיע לתוצאה הזאת גם בלי חקיקה ראשית. אני תומך באיחוד רשויות וגם בהיותי שר פנים תמכתי באיחוד רשויות. משרד האוצר באיזשהו שלב בא עם הרעיון שרשות קטנה שנכנסת לקשיים לא נעזור לה עד שהיא תסכים להתאחד עם רשות סמוכה. אני חושב שהשיטה הזאת אינה נכונה כי לפעמים אין לך עם מי לאחד אותה. לפעמים יש סיכוי להבראה גם אם הרשות תישאר קטנה. בכל מקרה, ההתניה הזאת בעיניי אף פעם לא נראתה התניה נכונה. התוצאה גם היתה שבסוף משרד האוצר ויתר ואף רשות מהרשויות הקטנות, מאלה שהוכנה להן תוכנית הבראה, לא עברה תהליך של האיחוד. האיחוד כולו בוצע עוד לפני הבחירות לרשויות המקומיות. זה היה אגב אחרי. הכוונה היתה שיהיה איחוד לאחר מכן.

הרעיון שגלום בהצעת החוק הוא נכון, אבל הוויכוח הוא למעשה בין חבר הכנסת אפללו לבין משרד האוצר. אני חושב שהוא צודק ברעיון. צריך לטפל בכל דבר באופן ענייני, ולא לבוא ולומר לרשות שהיא בקשיים שעד שהיא לא תביא הסכמה אז היא לא תקבל.

מעבר לזה, נניח שראש הרשות מסכים לאיחוד. ממילא לשר הפנים יש יכולת לאחד רשויות בלי הסכמה של אף אחד, ללא חקיקה בכנסת. יש היום פרוצדורה איך מאחדים רשויות ושר הפנים יכול לעשות את זה בלי הסכמה של אף אחד, אז בשביל הסכמה?

הצבענו בעד התהליך הזה.

הרעיון הוא נכון. אני מציע שנציגי משרד האוצר שנמצאים פה יסבירו.

עמדת הממשלה היתה להתנגד להצעת החוק. עמדת השרים התקבלה ב-18 ביולי 2004. הסיבה העיקרית שהיתה היא שחשבנו שבדברים האלה שעניינם איחוד רשויות מקומיות והם כרוכים בבדיקה של מקרה ספציפי על נסיבותיו הכלכליות, החברתיות, האקולוגיות, התכנוניות, ראוי שהבחינה תיעשה במסגרת הרשות המבצעת ולא במסגרת הרשות המחוקקת.

מעבר לכך, השיקול של איחוד הוא שיקול מאוד מאוד חשוב. אני נכנסת עכשיו לטריטוריה שהיא לא לגמרי שלי, אבל היות ואני עוסקת במשרד הפנים כבר הרבה שנים אני מרשה לעצמי לומר את הדברים. במדינת ישראל שהיא מדינה לא גדולה יש 250 רשויות מקומיות. רשות מקומית היא מפעל כלכלי. במדינת ישראל אחרי האיחודים שנעשו יש כ-250 רשויות מקומיות, חלקן קטנטנות. מבחינה כלכלית זה פשוט לא נכון. רובן הגדול לא עומדות בזכות עצמן, והנטל מתחלק על כל אזרחי המדינה ותושביה המשלמים מסים. איחוד רשויות הוא לפעמים הכרחי והייתי אומרת שכמעט תמיד הוא הכרחי. לשלול משר הפנים את האפשרות לעשות את זה במיוחד במצב של הבראה, נראה לי פשוט לא נכון.

בנקודת הזמן הזאת הרשויות המקומיות למעשה כבר אחרי החתימה על תוכניות הבראה. זו שאלה שהיתה רלוונטית בזמנו כשחוקקו החוקים שבהם אנחנו עוסקים. השאלה הזאת למעשה היא שאלה שהיתה רלוונטית לפני הרבה חודשים. עכשיו בגלל שהרשויות כבר אחרי תוכניות ההברה, כבר אחרי התהליך של חתימה על תוכניות ההבראה, כבר אין למעשה משמעות לשאלה של איחוד או לא איחוד כי זה מאחורנו. לתוכניות ההבראה ולאיחודים הקיימים אין משמעות להצעת החוק, היא לא תשנה.

אני רוצה להסביר מהי הלוגיקה שבגללה חוקקה הסמכות של שר הפנים להתנות תוכנית הבראה בהסכמת הרשות להתאחד. יש הרבה רשויות קטנות, ואנחנו ראינו את זה הרבה בתהליך העבודה על תוכניות ההבראה, שהן לא מסוגלות להתקיים באופן עצמאי. כשאני אומר באופן עצמאי הכוונה שללא איחוד, הרשות לא מסוגלת להתקיים בצורה מאוזנת, לנהל תקציב מאוזן בלי שמאחדים אותה עם רשות אחרת. זו הסיבה שהוכנסה ההתניה הזאת, וזה לא סתם כי האוצר נהנה בזמנו לעשות את זה, אלא כי יש רשויות שבלי האיחוד הזה פשוט חבל על הכספים שמושקעים בתוכנית הבראה. בתוכנית הבראה נותנים לרשות מענקים, אני לא מדבר על הלוואות שהרשות לוקחת. פשוט חבל על הכספים שמושקעים בתוכנית הבראה, כי זה ברור שגם בתום תוכנית ההבראה הרשות לא תהיה מסוגלת לפעול בצורה מאוזנת מבלי שהממשלה תמשיך להזרים לה כספים בצורה סדירה. זו הסיבה שזה חוקק.

שוב, בנקודת הזמן הזאת תוכניות ההבראה למעשה כבר מאחורנו וזה לא ישנה כהוא זה על תוכניות ההבראה ועל האיחודים הקיימים.

החלטת הממשלה שדיברה על כיסוי גירעונות של הרשויות המקומיות כללה סעיף שמלכתחילה לא היה בהסכמת משרד הפנים, והוא שרשות מקומית שמספר תושביה נמוך מ-4,000 תושבים, לא תיכנס לתוכנית הבראה, אלא אם היא תתחייב ללכת להליך של איחוד. זה משהו שמלכתחילה לא היה על דעת משרד הפנים, והוא התקבל בהחלטת ממשלה.

בראשות השר לשעבר חבר הכנסת אברהם פורז, אנחנו הובלנו מהלך שלקח את כל אותן רשויות והלך איתן לתוכניות הבראה. זאת אומרת, שיש הסכמה עם האוצר ועם משרד ראש הממשלה שאת הסעיף הזה בהחלטת הממשלה לא מיישמים. היו 13 רשויות , וכל 13 רשויות הללו לא הלכו לתהליך של איחוד מכפייה, אלא כולן הלכו לתהליך של תוכנית הבראה. זה מה שאומר נציג האוצר, שהלכה למעשה כיום לא מיושמת ההחלטה הזאת. זה משהו שבעבר עלה, אבל הוא ירד מסדר היום. כל הרשויות נמצאות בתוכניות הבראה. יש רשימה של 13 רשויות שנמצאות בתוכניות הבראה, ואף אחד לא כופה עליהן איחוד. צריך רק לזכור ולהגיד שהיום אם רוצים לאחד אז הולכים למסלול הישן של הקמת ועדת חקירה כפי שיש בלשון החוק. אנחנו לא עובדים בפעול לפי החלטת ממשלה שאומרת שצריך לאחד definition את מי שהוא מתחת ל-4,000.

היה שם סעיף יוצא דופן של ועדה של שלושה שהיתה יכולה להחליט שלמרות הסעיף הזה אפשר כן להכין תוכנית. בסוף כולם נכנסו לסעיף החריגים, ולכן זה לא יושם. לא שינו את החלטת הממשלה.

אני רוצה להציג כמה מספרים שמדברים על מה היה הרציונל מאחורי הסעיף הזה בהחלטת הממשלה, ולמה הנושא הזה של איחוד רשות קטנה כתנאי להבראה כלכלית הוא דבר חשוב. יש רשויות קטנות, רשויות של 1,000 1,500 , 2000 תושבים שההשקעה של כספי מדינה בהם לתושב היא פי 8 ו-9, ולפעמים פי 10 מהשקעה ברשויות רגילות, גם ברשויות מקבלות מענקי איזון רגילות, ויותר גדולות. כשמגיעים לנושא של תוכנית הבראה ההשקעה הזאת עולה עשרות מונים. יש רשויות שקיבלו כמה עשרות אלפי של שקלים לתושב במשך השנים בתוכניות הבראה. אבל בגלל שהן קטנות מידיי בשביל להתנהל, הן לא מצליחות להתאזן גם עם ההשקעה הציבורית המאוד מסיבית הזאת. רשויות כאלה אפשר לעשות להן תוכניות הבראה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. הן לא יתאזנו, הן לא יכולות להתאזן.

הבעיה היא בעיה של timing. אם עושים את האיחוד לפני הבחירות ויש בחירות לרשות המאוחדת, זה מה שקרה ב-12 איחודים.

אני לא מתווכח על timing.

אתה לא יכול חצי שנה אחרי בחירות כאשר כבר נבחר ראש רשות, להגיד לו: לא נעשה לך עכשיו תוכנית הבראה. חלקם חדשים, לך תתאחד. מה תתאחד? כבר גמרנו, הסוסים יצאו מהאורווה ונגמר העניין.

בגלל זה הסכמנו לאותה החלטה של ועדת החריגים. אבל הרציונל הכלכלי הוא שרשות כזאת לא מסוגלת לעמוד בפני עצמה.

הם מציגים את הדברים כאילו הכול יפה והכול בסדר. אם הכול בסדר וזה כבר לא מפריע, אז למה לא לעשות את זה בחוק? למה זה מפריע להם שזה יהיה בחוק?

אם אתה מסכים, אני מציע לך שהסעיף הזה יחול במשך שלוש השנים מיום עריכת הבחירות. אם זה קורה אחרי שעברו שלוש שנים לקראת הסוף, אולי זה רעיון כן טוב. אם רשות מקומית כבר לקראת בחירות נתקעת לצרה, אז אולי כדאי. שזה יהיה שלוש שנים מיום הבחירות. שלוש שנים אחרי בחירות הם לא יתנו. בשנתיים האחרונות אם היא נכנסת בכל זאת לגירעונות וכבר עומדים לקראת בחירות אז אולי יש כן מקום להתנות.

הרעיון שלו הוא רעיון מצוין, אבל לא לזה אני מתכוון. אני בא להוריד את האפשרות. השארתי פה סעיף שאומר שהשר לא יתנה אלא במקרים מיוחדים שהם חריגים. אבל, לא להתנות את זה בכל דבר. שלא יאמרו לרשות שאם היא לא מתאחדת עם רשות אחרת אז לא מעבירים לה כסף. אני יכול להביא לך מקרים שבסופו של דבר כן נתנו להם את הכסף.

חבר הכנסת אפללו, האם אתה לא חושש שהמקרים החריגים האלה יהפכו להיות הכלל?

31. פקידי האוצר פתאום דואגים. ועדת שרים אישרה את זה.

היא לא אישרה את זה, היא החליטה להתנגד. ועדת שרים החליטה להתנגד.

אבל יש פרוטוקול, תראו מה היה במליאה. השר שם השיב.

היה ערעור.

אני ביררתי במזכירות הממשלה, הערעור עדיין לא נדון.

כל עוד יש ערר עמדת הממשלה היא התנגדות. הערר לא הופך את החלטת של ועדת שרים לחקיקה.

היה ערעור שלא נדון, שבו מערערים על ההחלטה בוועדת שרים לחקיקה.

אדוני היושב ראש, יש פרוטוקול של המליאה. תראו מה אמר נציג הממשלה במליאה.

אבל, בניגוד להחלטת הממשלה.

יכול להיות.

בניגוד להחלטת הממשלה?

כן.

אני לא יודע.

את הכנסת מעניין רק מה שאמר השר במליאה, לא מעניין חוץ מזה כלום.

זה חדש.

מה שאמר השר במליאה זה מבחינת הכנסת - - -

הוא אמר את זה בניגוד להחלטת ועדת שרים, והדברים ייאמרו כאן על השולחן בצורה ברורה ביותר.

הכנסת לא צריכה להתעניין איך השר, למה אמר, ואיך. זה לא עניינה של הכנסת. אפשר לפטר את השר.

אני אצביע עם ממלא מקום יושב-ראש המפלגה שלי. אני שומע שיש פה ויכוח מאוד מעניין שאיננו קשור למהות החוק בכלל.

חבר הכנסת דורון, אנשים אומרים פה דברי טעם.

הם אומרים שזה כבר לא רלוונטי, ואני שואל אם זה כבר לא רלוונטי אז למה לא להשאיר את זה כך? חבר הכנסת פורז, אני מדבר על שנה אחת.

אני אומר ששלוש שנים אחרי הבחירות אי אפשר להתנות. אני יותר מרחיב ממך. רק בשנתיים האחרונות לקראת בחירות אפשר להתנות.

למה לא בשנה האחרונה לפני הבחירות?

יכול להיות גם שנה לפני הבחירות.

חבר הכנסת פורז אומר שלוש שנים מיום הבחירות.

ההבדל ביננו הוא שנה כי הבחירות הן כל חמש שנים. שנה לפני הבחירות.

שנה לפני בחירות.

בשנה האחרונה לפני בחירות מותר להתנות כי אתה רוצה לדעת שהולכים לקראת איחוד.

רק בשנה האחרונה, לא שנה אחרי שראש העיר נבחר.

חבר הכנסת אפללו אומר ששנה לפני הבחירות כאשר נראה שהמצב נואש ולמועצה הזאת אין זכות קיום ושהיא לא עולה על הדרך המלך.

יפה.

האם נחכה עד השנה הרביעית אחרי שהם בזבזו המון כסף?

מותר לאחד אותן ללא כל קשר לחוק הזה.

נציגי האוצר, אדוני עוזר מנכ"ל משרד הפנים, האם אתם בדרך להבראה לוקחים בחשבון היבטים נוספים חוץ מההיבט הכלכלי-כספי?

הציבור הולך לבחור בשנה האחרונה. אם הוא רואה שיש גירעון משמעותי והוא רואה שהמועצה לא מנוהלת והיא לא עלתה על דרך המלך, והוא גם יודע שמשרד הפנים מתנה את איחודן, אז הוא לא יבחר שוב בראש המועצה שמכהן. ראש המועצה חייב להתייעל באופן משמעותי אם הוא רוצה להיבחר שוב.

בפועל רואים בדיוק ההיפך.

לא חייבים לעשות לו תוכנית הבראה. אפשר לעשות לו ועדה קרואה.

ברגע שרשות מקומית נמצאת בתהליך של גירעון ובתהליך שהיא לא מסוגלת לתפקד, אז מיותר לחכות ארבע שנים שלמות ולבוא לומר בשנה האחרונה שעכשיו יכפו עליו לעשות את תוכנית ההבראה.

זה לא הבראה, זה איחוד. תוכנית הבראה מותנת באיחוד.

אבל למה לחכות ארבע שנים אם אנחנו יודעים מראש שהן בגירעון? אני חושב שאחרי שלוש שנים אתה יודע בדיוק איפה אתה עומד.

אבל, זה לא שייך לאיחודים. כל ההתניה באיחודים היא לא מן העניין. הרשות לא מתפקדת, תמנה ועדה קרואה. אתה רוצה לאחד אותן, תאחד אותן. למה להתנות את זה בתוכנית הבראה?

אני בעמדה שאמר פה חבר הכנסת פורז למעט הסיפא. אני חושבת שאין לכבול את שיקול דעתו של שר הפנים. שיקול דעתו של שר הפנים צריך להיות נקי מכל דבר. אם הוא רואה שצריך לאחד את הרשויות לתוכנית הבראה, אז שזה יהיה בשיקול דעתו. לא רק השיקול הכלכלי נמצא בבסיס איחוד הרשויות. בשום פנים ואופן ששיקול דעתו של שר הפנים לא יבוא לאישור הוועדה. לוועדה אין בכלל כלים לבדוק את החלטתו של השר האם נכון לאחד או לא נכון לאחד.

אני חושבת שאם אנחנו מקבלים את מחציתה של הצעת החוק אז לא צריך את החוק, כיוון שהיום אין הוראה בחוק שאומרת ששיקול דעתו של שר הפנים תהיה כבולה לאיחוד הרשויות. אם אנחנו מקבלים את הרעיון הזה אז לשם מה צריך את הצעת החוק?

מטרת הצעת החוק להגן על שר הפנים מול שר האוצר.

גברתי היועצת המשפטית, אם כך את לא בדעתו של השר לשעבר חבר הכנסת פורז.

אני במחצית דעתו.

חבר הכנסת אפללו הציע את הצעתו כשהנושא היה רלוונטי. למרות שהחוק קובע שיקול דעת של שר הפנים, שר הפנים אינו יכול לפעול אלא בהסכמת שר האוצר. עובדה היא שנכנס בשעתו הסעיף הזה שרשויות עד 4,000 תושבים לא יעשו להן תוכניות הבראה, אלא אם כן הן מסכימות להתאחד. בינתיים הסתבר שזה לא עובד. אני אומר שוב, סמכותו של שר הפנים נכבלת על-ידי משרד האוצר, לדעתי שלא בצדק. לכן, אם תחזור סיטואציה כזאת החוק הזה יכול למנוע אותה.

אני חושב שצריך לאשר את הצעת החוק של חבר הכנסת אפללו למעט דבר אחד, שהסמכות תישאר לעשות את זה בשנה שלפני בחירות. ממילא אם החוק הזה עובר או לא עובר, לשר הפנים יש הרבה סמכויות. הוא יכול לפזר את הרשות, למנות ועדה קרואה. הוא יכול לאחד רשויות גם בלי ההתניה הזאת. אין קשר בין תוכנית הבראה לבין איחוד רשויות. נניח שראש הרשות לא רוצה לחתום על הסכמה, האם לא יפנו את הזבל מהרחובות? האם לא תהיה תאורה ברחובות? האם הסייעות לגננות לא יבואו כי ראש הרשות לא רוצה להתאחד? תפטרו אותו ותעשו ועדה קרואה.

שנה, אני מסכים.

קודם כל, אני מתנצלת על האיחור. אני רוצה לומר בשם מרכז השלטון המקומי שאנחנו תומכים בהצעת החוק של חבר הכנסת אפללו. אני רוצה להשיב למירי פרנקל שור שאמרה והיה וההצעה מתקבלת במתכונתה כפי שהיא אז אין צורך בה, ולומר שהמציאות הראתה אחרת.

אם המציאות הראתה אחרת אז יש מקום להצעה.

אני מבקשת לומר כאן שלא הא בהא טליא. אנחנו לא יכולים לראות כל הזמן את עניין הגירעון כטריגר ליצירת אותן התניות, אלא אנחנו צריכים גם לראות את טובת הציבור ברשות. אנחנו גם צריכים לראות לאן אנו פונים. כשאנחנו דנים ברשות שהיא גירעונית והיא צריכה ללכת לתוכנית הבראה, השיקולים שצריכים להילקח בחשבון הם לא רק השיקולים של הגירעון שיצר ראש הרשות. יכול להיות שבמסגרת השיקולים האלה צריך לשקול גם את נושא האיחוד. אבל, אין לקשור בין השניים, ובוודאי אין לפגוע בציבור תושבים כתוצאה מהתניה של זה בזה.

כאשר אנחנו עסקנו בנושא תוכנית איחוד הרשויות ואנחנו הגענו לוועדות השימוע, לא אחת נשמעה טענה שגם עמדת הציבור חשוב שהיא תישמע. צריך לעשות מעין משאל עם ולדעת מהי עמדת הציבור. זאת אומרת, גם הציבור רואה חשיבות להביע את עמדתו בנושא של איחוד רשות מקומית עם רשות אחרת, תמהיל האוכלוסין, המצב הסוציו-אקונומי, מערכת החינוך, מערכת התשתיות, כן איחוד לא איחוד.

גם ההתניה בשנה האחרונה שהיא שנה לפני בחירות היא לא מן העניין. זו התניה שהיא לא במקומה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשנת בחירות. הציבור יגיד את דברו במסגרת כוח ההצבעה שלו אם הוא יראה שרמת השירותים שלו הולכת ופוחתת. אחרי הבחירות כמובן שמשרד הפנים והשר בסמכות שמסורה לו על-פי החוק, יכול לומר לרשות: בכל הכבוד, הדרך היחידה להבריא אותך ולהוציא אותך מהמצב שבו את נמצאת, הוא על-ידי האיחוד. במצב כזה גם אם צריך או לא צריך את אישור ועדת הפנים, אני כרגע לא נכנסת לעניין, הדברים אינם קשורים אחד בשני. אני מבקשת שלא לקשור אותם אחד בשני, גם לא בנושא של שנה.

אם כך, את לא מסכימה לשנה לפני הבחירות.

לא.

התיקון להצעת החוק של חבר הכנסת אפללו הוא שנה לפני הבחירות.

כן. גברת בן אריה, אני לא הבנתי למה את מתנגדת בשנה האחרונה?

מכיוון שאני חושבת שאם אנחנו הולכים עם הרציונל שאין מקום להתנות תוכנית הבראה באיחוד, אז אין נפקא מינא אם אנחנו מגבילים את זה בשנה לפני הבחירות, שנתיים לפני הבחירות.

נכון.

אבל, בשנה אחרונה לפני בחירות יש הצדקה לעשות לחץ לאיחוד כי הבחירות בפתח. אין הצדקה לעשות איחוד חודש אחרי בחירות.

אני מסכימה בהחלט חבר הכנסת פורז. השאלה היא, האם אנחנו מפעילים את הלחץ הזה בהתניה בתוכנית הבראה כן או לא?

אני חושב ששנה הין ממן העניין.

אני חושבת שזה פשוט לא נכון.

בשנה האחרונה יתנו את זה, וילחצו עליו שיסכימו לאיחוד.

אבל לפעמים אין מקום לאיחוד.

לפעמים הפשרות האלה לא מולידות תוצאה משפטית נכונה.

לפעמים שר הפנים לא יכול לעמוד בלחצים של משרד האוצר.

אני מסכים להצעה, בלי התניה.

בלי התניה לשנה.

מיכל בר שביט תקרא עד אמצע הפסקה.

" הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (סייג לביצוע תוכנית הבראה), התשס"ד-2005.
תיקון סעיף 142ג."

צריך לבדוק את עניין מיקום הסעיף.

תמצאו אחר כך את המיקום.

"1. בפקודת העיריות בסעיף 142ג. בסופו יבוא –
"(ד) השר לא יתנה אישור תוכנית הבראה בהסכמת רשות לאיחודה עם רשות סמוכה."

האם אין את המילים "אלא במקרים מיוחדים"?

במקרים מיוחדים הוא יתנה. מה זה מקרה מיוחד? בשביל מה את צריכה את זה? זה שיקול דעת כמו לכול דבר ועניין. לא צריך במקרים מיוחדים.

לא צריך לכתוב את זה בכלל, נקודה.

בואו נוריד את המקרים המיוחדים?

לא. אבל, אם הטענה היא שבשטח זה לא עובד כך, אז שתהיה ההוראה. זו היתה עמדתי מלכתחילה שלא צריך. לא צריך את המילים במקרים מיוחדים. מקרים מיוחדים זה יהיה חלק משיקול דעתו של השר.

אני מסכים איתך.

מירי פרנקל-שור, זה שולל באופן אבסולוטי. האם אנחנו רוצים שהוא לא יוכל להתנות באופן אבסולוטי?

אני לא יודעת. תני לי דוגמה מה זה מקרה מיוחד שהוא יוצא דופן ששם צריך לכבול את שיקול דעתו של שר הפנים. מה זה מקרה מיוחד?

זה לא עניין של הכבילה.

זה יכול להיות בלי מקרה מיוחד.

לא רק מקרים מיוחדים, אלא גם מכניסים את ועדת הפנים ואיכות הסביבה לעניין.

לא, זה ברור שזה יורד.

אם אתם חושבים שיש מקרה מיוחד אז מה זה מקרה מיוחד?

רשות קטנטנה ששר בכל זאת מחליט שלמרות שהיא במצב כלכלי נוראי, נותנים לה תוכנית הבראה ולא כופים עליה התאחדות עם רשות גדולה סמוכה לה. אני חושבת שזה מקרה שראוי היה שיהיה בו איחוד. צריך לזכור שמה שמונח מתחת להצעה הזאת הם כספי ציבור שהמדינה מזרימה כל שנה להרבה רשויות מקומיות שהן כושלות מבחינה כלכלית.

עו"ד שטרנברג, אני מאוד מעריך את מה שאת אומרת. אני מעלה את הצעת החוק להצבעה. מי בעד הצעת החוק של חבר הכנסת אפללו עם התיקונים? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (סייג לביצוע תוכנית הבראה), התשס"ד-2005,
אושרה פה אחד לקריאה ראשונה.

הצעת החוק אושרה פה אחד. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30.