כנסת פתוחה

סגירת תיכון להנדסאים – אוניברסיטת תל-אביב

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16.2.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 401
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, ז' באדר א' התשס"ה (16 בפברואר 2005), שעה 9:00

סגירת תיכון להנדסאים – אוניברסיטת תל-אביב.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך - היו"ר
יוסי שריד
יולי תמיר

אורלי פרומן - מנהלת מחוז ת"א, משרד החינוך, התרבות והספורט
ד"ר סא"ל משה ויילר – יחידה טכנולוגית, משרד הביטחון
סא"ל ורד פרויינד - ראש מנהל טכנולוגי באכ"א, משרד הביטחון
סא"ל יוסי קליין- ראש ענף קורסים קדם צבאיים באגף טכנולוגיה, צה"ל
דבורה פינקלשטיין - מרכז הכשרה טכנולוגי,
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
פרופ' גדעון לנגהולץ - מנכ"ל אוניברסיטת תל-אביב
אורית רוזן - מנהלת ביה"ס תיכון להנדסאים באוניברסיטת ת"א
אדווה בת שיר - ועד מורים, תיכון להנדסאים באוניברסיטת ת"א
אבישי ורדי - ועד מורים, תיכון להנדסאים באוניברסיטת ת"א
מרק פולנסקי - ועד מורים, תיכון להנדסאים באוניברסיטת ת"א
חיים שטראוס - מורה רכז, תיכון להנדסאים באוניברסיטת ת"א
חסיה קופמן - יו"ר ועד עובדים מנהליים,
תיכון להנדסאים באוניברסיטת ת"א
היבה סרפיאן - תלמידה בתיכון להנדסאים באוניברסיטת ת"א
מאיר קפוטא - הורה לתלמיד בביה"ס תיכון
להנדסאים באוניברסיטת ת"א
רחל המר-שמש - הורה לתלמיד בביה"ס תיכון להנדסאים
יעקב אופק - מזכיר סניף ת"א, ארגון המורים העל-יסודיים
נורית הס - רכזת מחלקה, ארגון המורים העל-יסודיים
אייל אפרתי - ראש המחלקה האקדמית, התאחדות הסטודנטים הארצית
מיקי קיסרי - מנהל בי"הס להנדסאים עד לפני כשנה
שולה ישראלית - החטיבה העל-תיכונית

יהודית גידלי

תמר פוליבוי


סגירת תיכון להנדסאים – אוניברסיטת תל-אביב

אני פותחת את הישיבה.

בית-הספר "תיכון להנדסאים" תורם לנו לא רק בתחום הטכנולוגי, אלא גם בתחום ההומאני.

מדובר בהרבה מעבר לזה. האכפתיות של התלמידים באה לידי ביטוי גם "מבפנים". זה מתבטא בכך שתלמידים יושבים אחרי שעות הלימודים, יוצרים קבוצות לימוד ומעודדים אחד את השני למצוינות. זה לא משהו שמוצאים בכל מקום.

בכמה תלמידים מדובר?

כיום יש כ-550 תלמידים. אני כיהנתי כיושבת ראש מועצת תלמידים לפני שנתיים. שם גיליתי את האכפתיות האדירה של התלמידים, שבאה לידי ביטוי גם בהתנדבויות בבתי חולים, מעבר לתרומה הטכנולוגית האדירה.

אני מדברת לפניכם ומאוד נרגשת מהסיטואציה. המצב מאוד הפתיע אותי. לא הצלחתי לקלוט במשך כמה שבועות, שרוצים לסגור את בית-הספר. זה לא הגיוני שיסגרו בית ספר כזה, כשההשקעה הכי אדירה צריכה להיות בחינוך. בשמי ובשם כל החברים שלי, אני רוצה לפנות אליכם כאנשים שהחינוך במדינה הזאת חשוב להם, ולבקש מכם לעשות כל שביכולתכם כדי לא להזיק לעתיד של המדינה הזאת. בסגירת בית-הספר שלנו אני רואה נזק אדיר למדינה.

על הרקע הזה, נשמח לשמוע את העמדה של אוניברסיטת תל אביב.

אני קודם כל מאוד מצטער, שאני שומע דברים כמו ששמעתי קודם מחברת הכנסת תמיר לגבי סגירת בית-הספר. את אמרת "מישהו החליט לסגור את בית-הספר".

לא מישהו, אלא אוניברסיטת תל אביב.

את אמרת "מישהו החליט לסגור את בית-הספר". כמובן שאוניברסיטת תל אביב החליטה לסגור את בית הספר.

כי היא לא יכולה היתה לתאר לעצמה שזאת אוניברסיטת תל אביב, ולכן מחמת כבודכם היא אמרה "מישהו".

אני שמחה שאתה עוזר לי...אני ביליתי שנים רבות באוניברסיטת תל אביב, ואני מרגישה קצת שייכות לשם. לכן, אישית מאוד כואב לי העניין.

זה גם כואב לנו. יחד עם זאת, לפני שמפריחים כל מיני דברים באוויר וסיסמאות, היה כדאי לברר עובדות. פרופסור תמיר מאוד קרובה אלינו, ולכן היתה יכולה לברר קודם את העובדות לפני שהיא מפריחה סיסמאות, שאין להן שום אחיזה במציאות.

דווקא ביררתי, אבל לא חשוב.

את כנראה לא ביררת את זה במקום הנכון.

אז בוא נשמע את הדברים.

את כל העובדות את היית יכולה לברר אצלי.

זאת אומרת שלא סוגרים את בית-הספר...

אני לא אמרתי שלא סוגרים, אלא דיברתי על העובדות.

בד בבד עם תהליך סגירת בית-הספר, שמתבטא בכך שבשנה הבאה אנחנו לא רושמים תלמידים, אנחנו מנסים למצוא פתרונות, בעיקר אלטרנטיבות תעסוקתיות לעובדי בית-הספר. כל היינו רק בשבוע שעבר בבית הדין לעבודה בקשר לעניין הזה. כל מיני מהלכים מהסוג הזה, תהיה להם רק תוצאה אחת, הם יכשילו את כל המאמצים למצוא גורם שיסכים לקחת על עצמו חלק מעובדי בית-הספר ולאפשר להם תעסוקה.

אדוני, אתה כנראה ממש לא מבין על מה אנחנו מדברים.

אני מבין היטב על מה אנחנו מדברים.

אני חושבת שהדברים ששמענו מהתלמידים היו מספיק ברורים. בכלל לא הזכרנו את המורים. כבודם במקומם מונח. אני מאוד מעריכה את המורים, אני רוצה שתהיה להם עבודה, אבל אנחנו לא מדברים על זה. אולי אני אדבר על זה, אבל לא כנושא עיקרי.

מכיוון שנתת לי את רשות הדיבור, אני ברשותך בכל זאת הייתי רוצה לדבר על זה. האוניברסיטה החליטה לסגור את בית-הספר, מאחר שאוניברסיטת תל אביב מתמודדת עם בעיות כלכליות. יש לאוניברסיטה תוכנית אסטרטגית, שבמסגרתה בית-הספר לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלה. בית-הספר מאז ומתמיד לא היה חלק אינטגרלי מאוניברסיטת תל-אביב, ולכן היא החליטה לעשות זאת.

בית-הספר להנדסאים הוא לא היחידה היחידה באוניברסיטת תל אביב שנסגרת.

מה עוד עומד להיסגר?

אני לא חופשי לומר כרגע מה עוד עומד להיסגר.

מה זאת אומרת? האם זה סוד?

כן, זה סוד.

עם כל הכבוד לך, אין סודות כשמדובר בעדות בוועדה פרלמנטרית לעניין סגירת מוסדות. אין פה עניין של ביטחון. אולי לכם לא נוח לפרסם, אבל לא באים לכאן כדי שיהיה נוח, לכאן באים כדי שלא יהיה נוח, אתה מבין מה שאני אומר?

אני מבין היטב, חבר הכנסת שריד.

לא אהבתי את הטון שלך מההתחלה לעניין הבירור. מזל שחברת הכנסת תמיר לא ביררה אצלך, כי אחרת היא היתה יותר נחושה בעמדתה, שכן עד עכשיו כל מה שאמרת פשוט לא שייך לעניין. עכשיו בתשובה שלך אליי, תשתדל להיות ענייני.

אל"ף, אני ענייני מאוד. בי"ת, אני חושב שאתה לא היית רוצה שאנחנו ניכנס פה לדיון על חובתי.

לא, זאת חובת כל אחד, לא רק חובתך. כל אדם שבא לוועדה פרלמנטרית ונשאל שאלה, לא יכול לומר "אני אל יכול לספר לכם", אלא אם כן אתה אומר שזה סוד מדינה שיכול להסב נזקים לאינטרסים שלנו.

אני באמת מצטער שאתה בוחר כך.

נו, מה לעשות?

כפי שאני אמרתי, מוסדות האוניברסיטה לא קיבלו עדיין את כל ההחלטות.

ולכן הם לא יכולים לדבר על זה, אין בעיה עם זה.

אני לא מתכוון לדבר על זה, וזה גם לא נכון לדבר על היחידות האחרות.

וזה גם לא הנושא שלנו כיום. בוא נתמקד בנושא בית הספר. אולי תסביר לנו איך הגעתם להחלטה הזאת ולמה, כדי שנדע על מה אנחנו מדברים. בוא נבדוק את העובדות.

אני חוזר ואומר שאנחנו עבדנו במשך תקופה ארוכה על תוכנית אסטרטגית לאוניברסיטת תל אביב, במסגרתה החלטנו שיחידות מסוימות ייסגרו. השיקולים היו שיקולים אקדמיים - לבית ספר להנדסאים אין פה שיקולים אקדמיים - וכמובן כלכליים. בית-הספר להנדסאים מאוד גירעוני. גירעון בית-הספר נופל על האוניברסיטה.

למה הכוונה? באיזה גירעון מדובר?

בשנה זו, למשל, הגירעון הצפוי שלו הוא 6.5 מיליון שקלים.

מה קרה בשנה זו שהוא פתאום הפך להיות גירעוני? הרי הוא לא היה גירעוני כל השנים, כך שמעתי לפחות.

נניח אפילו שזה נכון, הסיבות העיקריות הן הירידה במספרי התלמידים בבית הספר.

כמה תלמידים היו קודם?

אז אולי אתם צריכים לעזור לגייס תלמידים לבית הספר במקום לסגור אותו?

אני רוצה לשמוע את העובדות, לפני שנגיע למסקנות.

אגב, אנחנו מדברים רק על התיכון. בית-הספר להנדסאים מורכב יותר מאשר בית ספר תיכון, יש לו גם חטיבה על-תיכונית. מבחינתנו, בית-הספר הוא מכלול. כיום יש בחטיבה התיכונית כ-520 תלמידים. בעבר היותר רחוק היו למעלה מ-1,000 תלמידים.

מתי זה העבר היותר רחוק? לפני חמש שנים או 10 שנים?

נגיד לפני חמש שנים.

אתה רוצה לומר שמספר התלמידים הצטמצם ב-50%?

כן.

למה?

מסיבות שונות, בין היתר בבית הספר אין חטיבת ביניים שתזין אותו.

סגרתם אותה.

אני מבינה שהיתה חטיבת ביניים בתוך בית-הספר והיא נסגרה.

משיקולים כלכליים הם סגרו את חטיבת הביניים, אז הם קיבלו גירעון.

כשאני מתערבת בתגובה של המנכ"ל, זה בגלל שאני רוצה להבין יותר את העובדות. לכן אני רוצה לשאול אותך, האם ה-1,000 תלמידים עליהם דיברת בעבר כללו את חטיבת הביניים.

חטיבת הביניים לא היתה קיימת בבית הספר מיום היווסדו. היא התווספה לבית הספר לפני ב-1996, לפני כתשע שנים. בית-הספר תמיד היה בית ספר ארבע שנתי. כשהתחילה הטנדנציה של חטיבות ביניים ותיכון שלוש שנים, של חטיבה תיכונית של שש שנים, הוחלט יחד עם עיריית תל אביב לפתוח חטיבת ביניים. בית-הספר התיכון הוא על-אזורי בכלל ולא שייך לעירייה. הוחלט לפתוח חטיבת ביניים, יחד עם עיריית תל אביב, על מנת שתהיה הזנה לבית הספר. למעט שש שנים, בית-הספר התיכון ב-40 שנותיו, לא היתה לו חטיבת ביניים. לפני שלוש שנים האוניברסיטה החליטה לסגור את חטיבת הביניים, בעצה אחת עם עיריית תל אביב.

למה? מה היו השיקולים? כלכליים?

לא.

פדגוגיים?

אוניברסיטת תל אביב כבר אז החליטה, שהיא לא מעונינת להמשיך ולקיים בית ספר תיכון ליד האוניברסיטה.

זאת אומרת שסגרתם את חטיבת הביניים, מתוך מגמה שזה יהיה גירעוני.

כשלב ראשון.

זה מה שאתה אומר. הרי כל אחד מאתנו צריך להיות אחראי למה שהוא אומר. אתה אומר שסגרתם את חטיבת הביניים כדי ליצור גירעון, וכדי שתוכלו אחר כך לבוא ולומר שיש גירעון ואין ברירה אלא לסגור את בית הספר. זה מה שאתה אומר. אנחנו בכל זאת אנשים סבירים שמבינים מה שאומרים להם.

גירעון בית הספר לא נובע רק מזה.

אתה אומר שהוא נובע בעיקר מחסרון תלמידים. חיסרון התלמידים נובע בעיקר מתוך כך שסגרו את חטיבת הביניים. את חטיבת הביניים אתה אומר שסגרתם, כי בלאו הכי רציתם לסגור את התיכון, אך סגירת חטיבת הביניים - הרי יש איזה הגיון בדברים – יצרה את הגירעון, ועכשיו אתם באים עם הגירעון.

אם יורשה לי בכל זאת להשלים את דבריי.

להשלים? אתה פשוט לא כל כך משרת את האינטרסים שבאת לייצג.

אני לא באתי לייצג שום אינטרס. אני באתי למסור אינפורמציה.

מה זאת אומרת? אתה חייב לייצג את האינטרס של אוניברסיטת תל אביב. אתה המנכ"ל שלה.

האינטרס של אוניברסיטת תל אביב הוא ברור בהחלט.

אינטרס זאת לא מילה מגונה.

האינטרס של אוניברסיטת תל אביב, לפי עניות דעתי, זה שיהיה לה בית-הספר הכי טוב שיש.

לא, בכלל לא.

זה לדעתי האינטרס, בדיוק כמו באוניברסיטה העברית, אבל זה כבר עניין של השקפות. בוא נמשיך בבירור הנתונים.

כפי שהסברתי קודם, בית-הספר להנדסאים בכלל לא נמצא ברשימת העדיפויות של אוניברסיטת תל אביב.

עם כל הכבוד הראוי, אני לא חושבת שאוניברסיטת תל אביב חייבת להחזיק בית ספר. היא לא חייב. מצד שני, אם היא מקבלת החלטה אסטרטגית שהיא לא רוצה להחזיק בית ספר, זאת זכותה, כי האוניברסיטה לא חייבת לממן את זה. היא היתה צריכה לפעול - ולא הייתם צריכים להגיע לוועדה הזאת כאן בשעת משבר - בתיווך גם גורמי בית הספר, גם משרד החינוך, התרבות והספורט וגם משרד המדע, ולדאוג שבית הספר יתקיים במסגרת חליפית.

מה שאתם עשיתם – וזאת התלונה המרכזית כלפיכם - זה שנתתם לבית הספר באופן מתוכנן לגווע, בלי למצוא לו אלטרנטיבה. על-ידי זה, במקום לתת יד לפיתוח הידע הטכנולוגי, אתם פוגעים בבית הספר. זה דבר שאוניברסיטה לא יכולה להרשות לעצמה. האוניברסיטה יכולה להרשות לעצמה שלא יהיה לה בית ספר. בתור חברת סגל אוניברסיטת תל אביב, אני אומרת שיותר מדי פעמים אוניברסיטת תל אביב מגיעה לכאן לאחר מעשה, אחרי שהדברים לא תוכננו ולא נוהלו כראוי. לכן הבעיה היא תכנון וראייה לטווח ארוך.

אם אתם החלטתם לפני שלוש שנים לסגור את החטיבה, אז היה צריך לדאוג שמישהו בראייה עתידית ייקח את האחריות על בית-הספר, ולא להגיע הנה ביום שאתם הודעתם שאי אפשר כבר להירשם לשנה הבאה, כי זה דבר שאנחנו לא ניתן לו לקרות, ואז זה ייפול עליכם. אם הייתם פועלים בתכנון אסטרטגי נכון, הדבר הזה יכול היה להימנע.

אני כמובן חלוק עליך.

פרופסור לנגהולץ, באיזה תחום אתה פרופסור?

הנדסה.

אני רוצה לקבל מנציגת משרד החינוך, התרבות והספורט אינפורמציה. ממתי אתם יודעים על הכוונות של אוניברסיטת תל אביב, ומה אתם מתכוונים לעשות בעניין?

אני קיבלתי הודעה רשמית ב-20 בינואר ממכתב שנכתב ב-16 בינואר מפרופסור לנגהולץ על הכוונה של האוניברסיטה לא לפתוח את הרישום לשנת הלימודים הקרובה.

האם זאת פעם ראשונה ששמעתם על זה?

באופן פורמלי כן.

ולא פורמלי? כשסגרו את החטיבה למשל, האם לא עלה בדעתכם שאולי יש כאן מגמה?

קודם כל, סגירת החטיבה התבצעה בשנת 2000, אם אני לא טועה, טרום כניסתי לתפקיד, אבל בכל מקרה יש בתי ספר באזור שהם ארבע שנתיים, זאת אומרת שאפשר היה להמשיך לקיים גם ללא הזנה.

אין ספק, אבל אני רק שואלת מבחינת המגמה.

המגמה הפורמלית, מבחינתנו, היתה שזה בית ספר על-אזורי סמוך לשתי ערים שמקיימות מערכת של בתי ספר ארבע שנתיים. אפשר היה לראות את זה גם בהיבט הזה. נכון שההיקף פה היה הניתוק מעיריית תל אביב. החסות של רשות לבתי ספר היא הכרחית לצורך העניין. בית ספר שמתנהל בתוך רשות ללא חסות של הרשות זה קטע בעייתי, ובדיוק בנקודה הזאת שאנחנו נמצאים בה כרגע זה מוכיח את עצמו.

למה עיריית תל אביב לא לקחה חסות על בית הספר?

אני ביקשתי גם להזמין את הנציגים. הם בסוף לא הגיעו לדיון, למרות שאני חושבת שהם היו צריכים להיות נוכחים פה בוועדה.

הם צריכים להיות פה שחקן ראשי.

אני יודעת שהיו מגעים.

האם עיריית תל אביב יודעת שמתקיים היום דיון בעניין?

היא יודעת. הם לא הוזמנו. אני ניסיתי להביא לכך שהם יגיעו, אבל זה לא הגיע לידי מימוש. היו מגיעים של עיריית תל אביב עם בית-הספר, והעירייה החליטה שהיא איננה רוצה לקחת את בית-הספר כבית ספר עירוני. אלה העובדות נכון להיום.

מאז שמנהלת בית הספר דיברה אתי באופן אישי על כוונת בית-הספר לסגור את בית-הספר, אנחנו מנסים לחפש בעלות.

האם השטח שייך לאוניברסיטת תל-אביב?

כן.

כמה דונם מדובר?

22 דונם.

כמה זה עולה?

את זה אנחנו יודעים, לא צריכים לשאול את השאלה הזאת. 22 דונם במקום הכי יקר בתל אביב, אנחנו יודעים כמה זה שווה ל-1,000 תלמידים. זה החשבון.

אני אולי אתחיל מהסוף. מייד אומר משהו מאוניברסיטת תל אביב, כי לא יכולתם להתרשם מהערות הביניים שלי מהיחס שאני רוחש כלפי צעדיה האחרונים של האוניברסיטה, ולא בהכרח רק בעניין הזה.

אבל בכל זאת האחריות הכוללת היא על משרד החינוך. משרד החינוך צריך להודיע היום – אני מקווה שאת מוסמכת להודיע, ואם לא, קבלי הסמכה - שבית הספר לא נסגר. מזה מתחילים. אני מנהל דיונים והידברויות עם גופים, ארגונים ואנשים, ואני תמיד מתחיל מהסוף. אני מקווה שמקובל על כולנו, שזה לא מתקבל על הדעת בכל זמן, ובעיקר עכשיו, שבית הספר הזה ייסגר. האחריות היא בראש ובראשונה על משרד החינוך. משרד החינוך צריך למסור את ההודעה, שיהיה הפתרון אשר יהיה ותהיה ההתקשרות אשר תהיה, שבית הספר חי וקיים וימשיך לפעול. מזה מתחילים.

אני זוכר מקרים שלגבי בתי ספר - לפעמים אין ברירה, סוגרים בית ספר, אבל לא בית ספר כזה - נעשו מאמצים גדולים למצוא התקשרויות אחרות, כאשר גם עובדי משרד החינוך עבדו על בסיס ההכרה העמוקה והנחושה שבית הספר לא נסגר, ועכשיו לכו תחפשו פתרונות. ככה עובדים, לא להיפך, קודם סוגרים ואחר כך מה? סגור.

אני זוכר תקופה שאוניברסיטת תל-אביב מאוד התגאתה בבית הספר הזה. היא מאוד התגאתה בו. אגב, אני חייב לומר שהישיבה הפכה להיות מביכה במיוחד לאחר דבריך, כי חשבתי לאחר שבאת בקובלנה לפרופסור תמיר שלא ביררנו את העובדות, "נכון, יש בזה משהו, אני יודע, לא ביררנו את העובדות", אבל הישיבה הפכה למביכה עד מאוד לאחר ששמענו את דבריך, כי לא היו שם שום עובדות.

חבר הכנסת שריד, שלא יהיה ספק, לפני שקבענו את הדיון, גם חברת הכנסת תמיר וגם אנוכי ביררנו את העובדות לפני שקבענו את הדיון.

אני יכולתי לתאר לעצמי, אבל לאחר ששמעתי את הצגת הדברים על-ידי הנציג המוסמך של אוניברסיטת תל אביב, אני מוכרח לומר שאני שרוי במבוכה עצומה. למה דומה הדבר? דומה הדבר למעשה אימוץ, שמאוד מתגאים בו ואומרים "תראו איזה ילד נהדר או ילדה נהדרת אימצנו", ואחר כך בגלל חיסרון כיס, או אפילו חיסרון כיס מאוד חמור, מחליטים להסתלק מן האימוץ. אני מניח שהמוסדות המוסמכים של המדינה, לא היו מקבלים דרך כזאת של אימוץ. פה מדובר בכל זאת בילדות ובילדים, במוסד, במוסד ראוי לשמו, שאתם תמיד העליתם אותו על ראש תפארתכם או התפארותכם. מה ששמענו זה עוד שיקול כלכלי.

אני חייב לומר לכם עוד משהו. אולי זה לא מעסיק את הנוכחים כאן, אבל אותי זה מאוד מעסיק. חברת הכנסת תמיר רמזה על כך. אתם באים לכאן לעתים מזומנות מדי בנסיבות מביכות, כדי לא לומר מבישות מדי. אתם הולכים בדרך לא נכונה. אתם בעיקר הולכים בדרך לא נכונה, כי אף אחד מהיושבים בחדר הזה איננו אחראי לגירעונות שלכם. הניהול הכושל הוא שלכם, אחרי ככלות הכול, זה לא של מישהו אחר. אני לא רואה שמישהו נושא אצלכם באחריות. אף אחד גם לא מסיק מסקנות. הניהול הכושל, אפשר להניח שאולי הוא ממשיך להיות כושל. אינני יודע.

דרך אגב, לא סגרו שם אף תפקיד ניהול.

לא, בניהול הכל נמשך.

לא סגרו שום דבר, כולם באותם תפקידים עם אותן מכוניות.

הכל נמשך. דיברנו על הסגל הזוטר יותר מפעם אחת. התלמידות והתלמידים דיברו כאן במושגים של עתיד. הסגל הזוטר זה גם כן עניין של עתיד, מה נעשה בלי סגל זוטר? אם לא יהיה סגל זוטר, גם לא יהיה אף פעם סגל בכיר. אתם יודעים שאפילו פרופסורים מכובדים כאלה לא יהיו לנו, אם לא יהיה לנו סגל זוטר. מהאין הזה הרי לא יצמח יש. הדרך שאתם הולכים בה היא דרך לא נכונה.

אתם צריכים לקשוט עצמכם תחילה, לפני שאתם קושטים אחרים ולפני שאתם קושטים את בית-הספר. יש איזשהו כלל - שהיושבת ראש רמזה עליו, וזה מכוון גם נגד משרד החינוך, התרבות והספורט - שאם כבר יש איזושהי חלקה טובה, חזקה עליכם שתעלו על החלקה הזאת ותרמסו אותה עד דק. הרי יש כל כך הרבה בעיות במערכת החינוך. אז יש כבר מוסד אחד שראוי לשמו – יש יותר ממוסד אחד, אבל לתפארת המליצה אני אומר שיש מוסד אחד ראוי לשמו - דווקא הכרת צריך לעלות על בית-הספר הזה? הרי זה לא מתקבל על הדעת. משרד החינוך היה צריך להניע את אמות הספים והיה צריך לצעוק "גוועאלד".

הוא היה אולי צריך ליזום את הדיון פה.

הוא היה צריך ליזום את הדיון. שאגתו היתה היתה צריכה לעלות עד לב השמים. כך משרד החינוך עומד מנגד.
גברתי היושבת ראש, לכן אני מציע שנתחיל מהסוף. ועדת החינוך צריכה לקבוע שזה בכלל לא בגדר האפשר. יש עכשיו איזה ביטוי וולגרי כזה, שאומר "אין מצב". זה משהו מזעזע מבחינת העברית, אבל כדי לסבר את האוזן אני משתמש בו. אין מצב שבית הספר הזה ייסגר, ואחרי זה נראה.

המשמעות הפרקטית של זה היא שההרשמה לשנה הבאה נפתחת כסדרה.

בוודאי, שפותחים הרשמה. אם לא תהיה הרשמה, אין בית ספר.

עוד לפני המסקנות, בוא ניתן לאנשים המכובדים שהגיעו לכאן להתבטא.

אני רוצה לספר לחברי הוועדה ולאורחים המכובדים על בית-הספר שלנו.

אני רוצה לומר מילה אישית לפני כן. בשנתיים האחרונות השתתפתי בהרבה טקסים של מצוינים בבית הנשיא ובכל מיני מקומות. היא תמיד שם עם התלמידים שלה. בכל פעם שמעניקים פרס כלשהו, הם שם, אבל את בית-הספר הזה צריך לסגור...

יש לפניכם חוברת. בית-הספר להנדסאים הוא מהמוסדות החינוכיים המובילים בארץ. הוא חרת על דגלו את קידום המדעים והטכנולוגיה. אנחנו רואים את התלמיד במרכז העשייה החינוכית ורואים במצוינות דרך חיים. אנחנו מאפשרים שוויון הזדמנויות ונגישות שווה לכלל התלמידים, ללא הבדל. משרד החינוך מכיר במצוינות שלנו. אנחנו נבחרנו יחד עם עוד שני בתי ספר להוביל מצוינות ולהגדיר מה היא מצוינות בנושא של דוח ועדת דברת. בית הספר זו חממה חינוכית ייחודית, חוכמה אנושית ייחודית. למעשה, זו מכונה משומנת שמכינה את דור המדענים והמהנדסים לעולם המחר.

אתן קצת רקע. ב-1961 פנחס ספיר יזם הקמת בתי ספר להנדסה, וב-1962 הוחלט על הקמת בית-הספר להנדסאים באוניברסיטת תל אביב. הבעלות, כמובן, היא בעלות של אוניברסיטת תל אביב. במבנה הארגוני יש שתי חטיבות: חטיבה תיכונית, שהיום כוללת שכבות ט' עד י"ב, וחטיבה על-תיכונית ללימודי הנדסאים. החטיבה התיכונית ניזונה מתקציב של משרד החינוך, התרבות והספורט, והחטיבה העל-תיכונית ניזונה מהתקציב של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ושכר לימוד. בית-הספר פועל כיחידה מימונית סגורה, משק סגור. ניהול התקציב, כמובן, הוא באמצעות אגף התקציב, הכספים של האוניברסיטה, כוח אדם וייעוץ משפטי. הכל בחסות אוניברסיטת תל אביב.

האם אתם לוקחים תקורה? מה גובה התקורה שאתם לוקחים מבית הספר?

אנחנו לא לוקחים תקורה. כמו שאנחנו נוהגים לגבי כל היחידות באוניברסיטה, אנחנו מעמיסים על בית הספר הוצאות של מנהל ומשק.

מה אחוז ההוצאות?

בערך בין 6% ל-8%.

מה העלות? תאמר לי את זה, בבקשה, במספר.

כנראה כ-1.2 מיליון שקל.

זאת אומרת שחלק ניכר מהגירעון של בית-הספר הוא שאלה של העלות הזאת של התקורה.

מ-6.5 מיליון שקל, 1.2 מיליון שקל זה לא חלק ניכר.

אני שמעתי מספרים אחרים על הגירעון של בית-הספר. לא שמעתי מאף אחד על 6.5 מיליון שקל. אני שומעת את זה ממך בפעם הראשונה. נדמה לי ששמעתי על מספרים יותר נמוכים.

זה המספר המוסמך.

אז 20% זאת תוצאה של התקורה. איזה שירות אתם נותנים לבית הספר שמצדיק את ה-1.2 מיליון שקל?

הכל כתוב למטה במצגת.

אם בית הספר ינהל את התקציב שלו, את הרכש שלו ואת כל הדברים באופן עצמאי, כיוון שהרבה בתי ספר היום מנהלים את התקציב שלהם באופן עצמאי, האם יש לבית הספר דרך לפעול כך שאתם לא תגבו ממנו את הסכום הזה?

אין לו דרך.

למה התקורה הזאת? בשביל שכר הדירה?

הוא כותב "ניהול תקציב" - הם מנהלים את בית הספר.

האם זה כולל גם את עלות השטח? האם זה רק בשביל ניהול הרכש, הספקה, תחזוקת מבנים, כוח אדם וייעוץ משפטי?

כן. בכל מקום מישהו צריך לנהל את העניינים.

120,000 שקל בחודש.

האם הייעוץ המשפטי זה אותו ייעוץ משפטי של האוניברסיטה?

כן.

כמה עשרות אלפי שקלים לחודש - - -

אולי אם האוניברסיטה לא תנהל את זה, הגירעון יהיה יותר קטן?

זה ברור.

כי כשאתם מנהלים, יש גירעונות גדולים. אולי כשאתם לא תנהלו את זה, יהיו גירעונות קטנים? מה דעתך על הרעיון הזה?

רעיון שאפשר לבדוק אותו.

סליחה שאני שואל לכאורה שאלה מוזרה. הנהלת בית הספר שאת עומדת בראשה, האם היא שותפה במאבק נגד הסגירה?

אני אשאל את השאלה אחרת. האם את עובדת משרד החינוך או אוניברסיטת תל אביב?

אני עובדת האוניברסיטה.

אז אני פוטרת אותך מהתשובה.

בבית הספר שתי חטיבות, כ-550 תלמידים בתיכון וכ-550 תלמידים במסגרת לימודי ההנדסאים.

בית הספר הוא למעשה בית ספר ממגנט. אנחנו קולטים תלמידים מכל הפריפריה, מחדרה בצפון ועד אשדוד בדרום, אריאל וראש העין במזרח, ובתיחום הזה רמת גן, פתח תקווה ובת ים.

למה דווקא מבת ים מגיעים כל כך הרבה?

כנראה שהם לא כל כך מרוצים ממערכת החינוך שם. חבר מביא חבר ואח מביא אח.

זה נתון מאוד מעניין, דווקא מבת ים מגיעים כל כך הרבה.

יש לנו דור שני קבוצה גדולה מדרום תל אביב. בהחלט מגיעים אלינו מכל הפריפריה. זה בית ספר ממגנט. כ-50% מהתלמידים שלנו הם ילדים להורים מחבר העמים, והם משתלבים בצורה נפלאה לחברת התלמידים. מגיעים אלינו הרבה תלמידים גם מראשון לציון, מחולון ומפתח תקווה.

לפי מספר הילדים שמגיעים מאריאל, אפשר לגייס את מועצת יש"ע למאבק...

הם קמים בשעה 5:30 בבוקר כדי להגיע לבית הספר לפני הפקקים.

הילדים כולם שווים בעינינו.

הנתונים שאת נותנת לנו, האם הם של התיכון בלבד?

לא, 550 תלמידים מהתיכון ו-550 תלמידים מהלימודים העל-תיכוניים. לגבי הפיזור, פחות או יותר גם ללימודים העל-תיכוניים מגיעים אלינו מכל הפריפריה.

הנתונים האלה היו רלוונטיים לתיכון?

כן. החזון של בית-הספר, כמובן אם תינתן לנו הזכות, הוא להמשיך להכין את הדור הצעיר לעולם המחר ולהקנות להם כלים טכנולוגיים ומיומנויות, על מנת להצליח בעתודה, בצה"ל, בהיי-טק ובאזרחות, ולהכין בוגרים ערכיים בעלי מחויבות וזיקה למדינת ישראל ובעלי יכולת השתלבות נכונה בחברה עתידית שיקבלו את השונה ואת האחר. אגב, יש לנו תלמידים חריגים ויוצאי דופן. הורים לא פעם מגיעים אליי ואומרים לי שזה המקום היחיד שבו מקבלים את השונה ואת האחר בהבנה ובאהבה, ושילדיהם לא היו יכולים להיקלט במוסד אחר. הילדים יודעים לקבל שונה ואחר. כמו כן מדובר על הקצאת משאבים משמעותיים לקידום המצוינות והזנה יציבה ומאוזנת של תלמידים לחינוך המדעי טכנולוגי, ובתוך כך העצמת כוחן של הבנות.

בית הספר הוא בעל אוריינטציה מובהקת מדעית טכנולוגית. אנחנו מחנכים, מלמדים ומכינים את התלמידים לבגרות מוגברת רק במקצועות המדעיים, בפיסיקה, במתמטיקה, בכימיה, באנגלית, במדעי הטכנולוגיה, במערכות ביוטכנולוגיה. הדגש הוא העל התחום מדעי-טכנולוגי. כשכל בית ספר נבחן בבגרות בפיסיקה וכ-30 תלמידים ניגשים לבגרות, אצלנו זו חגיגה ש-400 תלמידים ניגשים באותו יום לבגרות. זה מספר חסר תקדים שלא קיים בשום מקום אחר בארץ.

במגמה המדעית-טכנולוגית יש לנו אוטונומיה. בזכות האוטונומיה הזאת, אנחנו מאפשרים לתלמידים שלושה מסלולי היבחנות: עבודות הגמר במדעי הטכנולוגיה שזה מסלול מאוד יוקרתי, פרוייקט הוראה, תלמידים מצטיינים מלמדים תלמידים צעירים משכבה ט' ובחינת בגרות בכתב. בכל שנה אנחנו מגישים כ-60-70 עבודות גמר בהיקף של חמש יחידות לימוד. למעשה, המיזם שהם לוקחים זה איזושהי הכנה לקראת היוזמה שהם ייקחו בהמשך. התחום הם מולטי-דיסציפלינריים: חומרה, תוכנה, רובוטיקה שנעשים בשיתוף עם יזמים חיצוניים. יש שיתוף פעולה עם כל היזמים.

למה הכוונה? האם הם נותנים גם כסף?

אנחנו מחליטים עם התלמידים על איזשהו פרויקט שנעשה בשיתוף עם יזמים חיצוניים, זאת אומרת שזה לא פרויקט מדף, אלא פרויקט שיוטמע באיזושהי מערכת, אם זה בבתי חולים, במוסדות חינוך, בתחום רפואה, מחקר, ואפילו בכנסת. אלה פרויקטים שיש בהם ערך מוסף. עכשיו אנחנו עושים, למשל, פרויקטים עם חברת החשמל על הקרינה האלקטרו-מגנטית.

שוכנענו למעלה מכל ספק שבית הספר הוא טוב.

פרויקט ההוראה הייחודי – תלמידי י"ב מלמדים את התלמידים הצעירים. הם נבחרים בסוף כיתה י"א ועוברים תהליך הכשרה פדגוגי. התלמידים מלמדים בכיתה י"ב שלוש עד ארבע שעות שבועיות את תלמידי ט' הצעירים. אנחנו מטפחים עבודת צוות ומנהיגות, וקושרים את ההוראה לתדמית צעירה, כאשר התלמידים נותנים גם את הציונים ושותפים לישיבות הפדגוגיות של בית הספר.

תשתית ההון האנושי הוא אקלים בית-ספרי איכותי וייחודי. בצד ההישגים, בית הספר מטפח את ערכי הנתינה, כדי לעצב חברה שתהא מושתתת על ערכים מוסכמים. הנתינה היא ללא התניה, ללא ציפיות לקבל תמורה, והיא נובעת מתוך רצון לסייע לזולת, וזה בא לידי ביטוי בפרויקטים.

אנחנו נמצאים במקום ראשון ברישום לעתודה האקדמית. בית הספר מוביל במקום ראשון לעתודה האקדמית. בארבע השנים האחרונות בית-הספר סיפק 256 בוגרים לעתודה האקדמית, שזה הישג חסר תקדים, בגלל העובדה שהצוות המיומן והמנוסה מכין אותם לקו הגמר בהצלחה, וגם בגלל שבית ספר מתמקד בלימודי המדעים והטכנולוגיה, כפי שנדרש בצה"ל ובשוק.

הבוגרים תורמים ומשתלבים ביחידות מובחרות בצה"ל במודיעין, בפיתוח ובמחקר. בשנה שעברה הגיעו כחמישה תלמידים שלנו לקורס טיס. הם תורמים למדינה ולכלכלה. הם נמצאים בעמדות מפתח, והם מחזירים למדינה שהשקיעה בהם בכל מדד אפשרי.

כמו שאת רואה אותי עם התלמידים תמיד, הם מגיעים להרבה תחרויות: בכנסת בתחרות המדען הצעיר, בכנס היי-טק בהשתתפות ראש הממשלה. כאן אתם רואים שני תלמידים שלנו ועוד שתי תלמידות שלנו שהציגו בכנס ההיי-טק הזה בפני ראש הממשלה. בשנתיים לאחר מכן הם הציגו בפני שגריר ארצות-הברית בישראל.

האם אתם הגעתם לשרת החינוך עם העניין הזה?

לא.

האם היא לא יודעת שבית הספר עומד להיסגר?

זה לא אומר שהיא לא יודעת, אבל זה לא הגיע לדיון אצל שרת החינוך, התרבות והספורט.

מה היתה התגובה שלה?

היא לא הגיבה בינתיים.

לא היתה תגובה?

שלחנו מכתב.

מתי שלחתם מכתב?

לפני שלושה שבועות.

והיא לא ענתה לכם?

גם התלמידים שלחו מכתב.

וגם התלמידים לא קיבלו תשובה?

לא קיבלנו תשובה.

מתי שלחתם את המכתב לשרה?

שלחנו לה לפני שבוע, שבועיים.

זאת אומרת שהיה גם ניסיון להשיג אותה טלפונית ולדבר איתה, היא יודעת שזה נסגר, והיא לא הגיבה.

אנחנו מקווים שהיא תגיב, אם היא קוראת מכתבים...

אני שמעתי, לא משמועה, שאתמול נשיא המדינה בירך את תיאטרון הקאמרי לרגל 60 שנה לתיאטרון הקאמרי. השרה מאוד התרגשה מהעניין, ואנחנו כולנו מאוד מתרגשים, מעריכים ומכבדים את תיאטרון הקאמרי, ובכלל את התרבות בישראל. אבל השרה הודיעה שהיא מפסיקה - אומנם זה נאמר בבדיחות הדעת, אבל בפועל זה בדיוק מה שקורה - את כל הפעילויות שלה ושהיא לא מקיימת יותר ישיבות, רק כדי לחגוג עם הקאמרי כל השנה.

זה מה שקורה במקום בו יש טלוויזיה...

בתחרות פרס המים שני תלמידי י"ב שלנו לפני כשלוש שנים זכו במקום ראשון על עבודת גמר, והם נסעו לייצג את ישראל בפסטיבל שבוע המים בשבדיה.

תוצאות בחינות הבגרות שלנו מעידות על התוצאות בקבלה לעתודה האקדמית. הציונים הממוצעים של בית הספר הם בדרך כלל בין חצי ציון עד שני ציונים מעל הממוצע הארצי. אחוז הזכאים לבגרות קרוב מאוד ל-100% זכאות.

במעבדה בפיסיקה אני רואה - - -

מבחינת ידע הם ברמה מאוד מאוד גבוהה. אני תמיד אומרת למורים לפני הגשת ציוני המגן שיתנו להם עוד בונוס, כי הם ברמה גבוהה יותר מתלמיד ממוצע בארץ. תלמיד בינוני אצלנו יהיה מצטיין בבית ספר אחר, ואנחנו נלחמים על זה עוד מהתקופה של מיקי קיסרי.

אני המנהל הקודם של בית-הספר. במעבדה בפיסיקה בית-הספר מורשה לבחון לבד, וזה רק מעיד על רמת הבחינה. נכון ש"דופקים" את התלמידים, ועל זה נדבר עם המורים אחר כך...

בצד לימודי התיכון, יש לא מעט תלמידים שלומדים באקדמיה, תלמידים שניגשים מוקדם לבחינת בגרות במתמטיקה ולומדים בבית ספר למתמטיקה. יש גם מסלול אקדמי שנחנך בשיתוף פעולה עם הפקולטה להנדסה. כשבעה תלמידים מצטיינים בכיתה י"ב מקבלים מלגת הצטיינות מדיקן הפקולטה להנדסה.

למה הכוונה בשיתוף פעולה? פרופסור לנהגולץ, האם אתה לימדת בבית הספר למשל?

בבית הספר להנדסאים?

נכון.

לא.

האם יש קשר מבחינה זאת?

אין קשר.

שום דבר?

אז מה המשמעות של השיתוף? איזה שיתוף אקדמי יש?

המשמעות היא שנבנתה תוכנית שתלמידים מצטיינים בבית הספר מקבלים מלגה מהפקולטה להנדסה ולומדים קורסים עם אקרדיטציה אקדמית מלאה. בעצם נותנים להם קדימות ללימודים הלאה. זה אינטרס משותף, גם של הפקולטה להנדסה וגם של בית ספר להנדסאים, וזה פועל מאוד יפה עם תלמידים מצטיינים.

בחטיבה התיכונית הכוח היצרני של מדינת ישראל. אלה לא המדענים, אבל אלה הנדסאים בחמש מגמות: תוכנה, אדריכלות, מכונות, תעשייה וניהול, אלקטרוניקה.

כמה זמן הם לומדים? שנה?

שנתיים. יש לנו גם פרויקט רקיע שמופיע במנילה של בנות לצה"ל. יש כמעט 200 בנות בבית הספר שלומדות לקראת תואר הנדסאי לפני צבא במגמת אלקטרוניקה ומכונות, והן מעצימות את -כוח-האדם הטכנולוגי של צה"ל.

זה נדיר. אני חושבת שזה כמעט כל הבנות שיש בתחום הזה בארץ.

בית-הספר מנוסה כבר והתמחה בהכנת הבנות האלה בתקופת זמן קצרה. הן לומדות גם סמסטר קיץ, משתלבות בחיל מודיעין, בחיל האוויר, בחיל חימוש. חיל מודיעין הצטרף רק השנה. למצטיינות מוצע מסלול המשך לימודים אקדמיים. הפרויקט הזה חשוב מאוד לצה"ל, ואני חושבת שגם לחברה ולכלכלה הישראלית. אני בהחלט חושבת שהבוגרים שלנו מחזירים למשק ולחברה בעמדות המפתח שהם תפסו וביוזמות שלהם בכל מדד אפשרי לחברה ולכלכלה.

לא אלאה אתכם יותר מדי, אבל בתוכנית אקדמית להנדסאים "כימיאדה" זכה תלמיד כיתה י' במקום ראשון בשנה שעברה. הוא זכה במקום ראשון ברמה של י"א כשהוא תלמיד י'. השנה מתוך 4,000 תלמידים 22 הגיעו לשלב הגמר, ומתוכם ארבעה תלמידי בית-הספר שלנו. בחידון התנ"ך העולמי זכינו במקום ראשון במחוז תל אביב, גם בתחום שאנחנו לא בדיוק חזקים בו. בתחום ההומני גם הצלחנו להגיע למקום הראשון במחוז תל אביב. בתחרות המדען הצעיר, קיבלנו פרס לשבח מנשיא המדינה ומכתב הוקרה משרת החינוך. באותו מעמד זכינו בעוד שני פרסים על שתי עבודות נוספות. בכנס מוח, מחשבים וחינוך, שמציגים בו אנשי מחקר וחינוך, זכינו עם שני תלמידים שלנו להציג שתי עבודות. ייצגנו בצורה מכובדת ויפה.

ייצגנו בכנס היי-טק, בהשתתפות המשנה לראש הממשלה, באולימפיאדת אורנג' למתמטיקה, בתחרות הכספות בפיסיקה, בהתנדבות לקהילה. תשתית ההון האנושי מאוד יקרה וחשובה לנו. בצד ההישגים והלימודים, אנחנו מקדמים ומפתחים תוכניות חינוך, תוכניות מניעה ותרומה לקהילה. גם בתהליך עבודת הגמר ועבודות הפרויקטים שלנו, התלמידים בוחרים היכן להטמיע, עם מי לעבוד, כשהם בדרך כלל משתדלים לעבוד לא עם יזמים פרטיים אלא עם בתי חולים, עם מוסדות אקדמיים, בפרויקט שיוטמע ויהיה בו ערך מוסף לקהילה ולחברה. תודה רבה לכם.

אני אדבר על הקשר שלי לבית הספר. אני אחראי בארבע השנים האחרונות על עידוד העתודה האקדמית בבית הספר. יש פרויקט שסגני אלופים מלווים בתי ספר בכל רחבי הארץ. בדרך כלל בוחרים באותו סגן אלוף שלמד בבית הספר. אני באמת בוגר בית-הספר בשנת 1983. 18 שנה אחרי הגעתי לעודד עתודה בבית הספר. למעשה, זה כולל פעילויות של הכנה בכיתה י"א, בכיתה י"ב יש כנס יותר רציני עם ההורים, כדי שגם ההורים יבינו במה מדובר. לכן המספרים מדברים בעד עצמם. בארבע השנים האחרונות בית הספר הוא הספק מספר אחד של מדינת ישראל מבחינת עתודאים לצה"ל לכל רחבי הארץ, והמגמה גם עולה. אם יש מגמות של ירידה בבתי ספר אחרים, המגמה בבית הספר הזה עולה.

בקטע הזה הייתי אומר שסגרתי מעגל, שבו גם למדתי בבית הספר ובו אני גם מעודד עתודה ורואה מה קורה בארבע השנים האחרונות בנושא הזה. יש בבית הספר אווירה תמידית של מצוינות. אגב, בתקופה שבה למדתי בבית הספר, היינו 33 תלמידים בכיתה. 30 הלכו לעתודה/תלפיות, רק שלושה לא. היום זה לא המצב. המספרים היום הרבה יותר קטנים, אבל עדיין הם הכי גדולים במדינת ישראל מבחינת המספרים שקיימים היום.

אני חושב שהאווירה הזאת שורה כל הזמן במקום הזה. היום באים לשם מכל הארץ, וגם לפני 22 שנה באו לשם מכל הארץ. בסך הכל הכללי, אני חושב שבית הספר נטע את היסודות, לפחות במקרה הפרטי שלי, להצלחה שלי בלימודיי בטכניון אחרי כן, בלימודי התואר השני שלי באוניברסיטת תל אביב ובלימודי הדוקטורט שהצבא שלח אותי ללמוד בארצות הברית. התשתית הבסיסית הזאת שמשמשת בתפקידים שאני ממלא היום ניטעה בבית הספר הזה.

אמרו פה את הכול, מלבד עובדת שקיפות הנתונים. יש צו בית דין שהאוניברסיטה צריכה להראות לנו את הנתונים של בית-הספר, אבל שום דבר לא זז, ולכן אנחנו לא מאמינים. אני לא מאמינה לכך שיש גירעון של 6.5 מיליון שקל, עד שאני לא אראה אותו בעיניים. בינתיים הם לא מראים את זה.

אפשר לדעת למה הם לא יכולים לראות את הנתונים?

אף אחד לא אמר שהם לא יכולים לראות את הנתונים.

שמענו פה טענה, האם הטענה הזאת לא מדויקת?

לא.

האם הוועדה יכולה לראות את הנתונים?

אני לא יודע. נראה, צריך לבדוק.

כיוון שיש ויכוח על גודל הגירעון.

האם זה חסוי? האם זה סוד מדינה? אני לא מבינה, זה מוסד ציבורי. האם אי אפשר לראות את המאזן הכספי של בית הספר?

אני צריך לבדוק, האם אני יכול להעביר את זה.

אני מאוד מצטערת להגיד לך, אבל אתה פשוט לא מבין את המעמד של ועדת הכנסת. ועדת כנסת, גם לגבי האוניברסיטה שהיא מוסד שאנחנו מאוד מכבדים את האוטונומיה שלו, יכולה לבקש ולקבל כל נתון שהיא מעונינת בו. זה מגיע למוסדות יותר חסויים מכם במדינת ישראל. אין מוסד במדינת ישראל שהוא חסין בפני הכנסת. אם יש איזה נתון שלא כל חברי הכנסת יכולים להיחשף אליו, תהיה ועדה מיוחדת. אתה לא מציע שנקים פה ועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החינוך, התרבות והספורט כדי לקבל את הנתונים.

לא. יחד עם זה, אני חושב שאם אנחנו נקבל פנייה פורמלית מהוועדה, נוכל להתייחס אליה.

קיבלת עכשיו פנייה פורמלית מהוועדה.

יהודית, את לא ביקשת מהם?

ביקשתי שמונה פעמים, לא פעם ולא פעמיים.

אני מבקש לקבל את הפנייה הזאת בכתב.

תקבל אותה גם בכתב. אנחנו מבקשים לראות את התזרים של בית-הספר.

כפי שאומרת מנהלת הוועדה, אנחנו ביקשנו שמונה פעמים, אולי שלוש פעמים.

יותר מפעם אחת.

ואמרנו גם במפורש שיבואו עם נתונים או שישלחו לנו אותם לפני הישיבה, כי אנחנו למדנו באוניברסיטת תל אביב שצריכים לבסס כל דבר על עובדות. כדי לבסס את הדברים על עובדות, רצינו לראות אותן בעיניים. אתה אומר שישה מיליון, אחרים אומרים פחות, אחרים אומרים שיש תרומות לבית הספר והיו בעבר תרומות לבית הספר. חלק מהתרומות האוניברסיטה לקחה, חלק - בגלל שהיא סוגרת - מהתרומות לא מגיעות. זאת אומרת שיש כאן כל מיני מרכיבים ועובדות חסויים ולא גלויים לנו, ולכן אי אפשר גם לקבל החלטות. אני לא יודעת אפילו אם אתם יודעים את כל העובדות.

אנחנו יודעים את כל העובדות.

כי אם הייתם יודעים את כל העובדות, המסקנות לעניות דעתי היו צריכות להיות שונות.

אני רוצה לומר לך, שאנחנו עוסקים רבות בתפקידה של ההשכלה הגבוהה בישראל של האוניברסיטאות ובכלל של כל המוסדות להשכלה גבוהה, במיוחד חברת הכנסת יולי תמיר ואני. לא בכדי אנחנו גם בחדר הזה עכשיו וחברי כנסת אחרים לא. אנחנו שמות דגש כבד מאוד בעיסוק שלנו על ההשכלה הגבוהה. כמו שאני תמיד אומרת, ההון האנושי אצלי הוא הנושא המרכזי כחברת כנסת. התחלנו לעסוק באופן יותר מעמיק בתפקיד ההשכלה הגבוהה בישראל, בתפקיד האוניברסיטאות לצורך העניין. התפקיד הולך ומתרחב. האוניברסיטאות אינן רק מקום להקניית ידע ומחקר, יש להן עוד תפקידים. אצלכם, למשל, הנושא של העברת ידע לתעשייה, החיבור לתעשייה, הולך ומתעצם. אני לא אומרת את זה בשלילה. אני אומרת שזה אחד התפקידים הנוספים של אוניברסיטה, של מוסד אקדמי. התפקיד הרביעי שהולך ומקבל תאוצה, בעולם כולו, לא רק בארץ, זה התפקיד החברתי של האוניברסיטה, כיצד האוניברסיטה פועלת בקהילה ובחברה שבה היא מצויה.

להשקפתי, אין דבר יותר מחייב עבור האוניברסיטה מלראות את העתודה שלה הולכת וצומחת. פרופסור לנגהולץ, לא סתם שאלתי אותך במה אתה עוסק. הפוטנציאל הגלום בבית ספר כזה דווקא בתחומים של מדעי הטבע והפיסיקה, דווקא שם, זה הפוטנציאל העיקרי. אני עורכת דין, ואצל עורכי הדין תמיד היה ידוע שהם לא רוצים שיהיו עוד בתי ספר למשפט, כדי שלא תהיה להם תחרות. בוא לא נאמר שזאת המטרה של אלה שיושבים היום בצמרת של אוניברסיטת תל אביב, שלא תהיה להם תחרות. אני לא מאמינה שזה מה שמנחה אותם, אבל זה נשמע - אני אפילו לא רוצה לומר מעליב - לא חכם בלשון המעטה שדווקא הכרת צריך לעלות על בית-הספר, כפי שאמר חבר הכנסת שריד. הרי זה הענף שעליו אתם נשענים. בלי הפוטנציאל הזה, בלי אותה חבורה של ילדים שנמצאת כמה מאות מטרים מכם, אין לכם עתיד. אתה תראה שאתה תגדע את החטיבה הזאת, את התיכון הזה, ומחר לא יהיו לך תלמידים באותם חוגים שאתה כל כך רוצה לפאר ולרומם, ואז תתחיל לסגור לא רק את המוסיקולוגיה ולא רק את בית-הספר לרפואת שיניים, אלא גם את החוג להנדסה. בהנדסת תעשייה וניהול כבר מזמן הורדתם את הרמה, כי אין שם מעבדות כמו שצריך וכי אתם לא נותנים את כל מה שצריך כדי ללמוד. תראה תלמידים שיגידו לך שבאוניברסיטת באר שבע הלימודים הרבה יותר רציניים מאשר באוניברסיטת תל אביב. ככה אוניברסיטת תל אביב הולכת ומורידה את רמתה שלה, אחרי שהיא השיגה את זה בדם רב ובמאמצים רבים. אתם פשוט פועלים לא נכון. אתם מקצצים במקומות שאסור לכם לקצץ.

אחד המקומות שאסור לכם לקצץ בו זה המקום הזה, זאת העתודה שלכם, זה הבסיס שלו שממנו אתם יונקים. אם אתם לא מבינים את זה ואם אתם מסתכלים רק על הנדל"ן, על ה-22 דונם עליו יושב בית הספר, אתם עושים את הטעות החמורה ביותר. אולי לטווח הקצר יהיה לכם כסף, אבל בטווח הבינוני והארוך, אתם מחסלים את אוניברסיטת תל אביב, וזה מה שצריך לעמוד מול עיניכם.

אני נציגת ארגון המורים העל-יסודיים לצורך העניין, ומר יעקב אופק הוא הנציג במקום. יש לי תחושה של קלות בלתי נסבלת בנושא של סגירת מוסד חינוכי, אחד מן הטובים במדינת ישראל. יש לי הרגשה שאנחנו נמצאים באיזשהו מעגל וסחף שקורה בימים אלה במדינה. אני חושבת שאנחנו כחברה לא יכולים לתת לאוניברסיטת תל אביב לסגור בית ספר שכזה. אני חושבת שכאן האמירה שלי היא לא רק כלפי האוניברסיטה, אלא כלפי עיריית תל אביב, כלפי משרד החינוך. נאמר פה קודם לכן, שהכספים האלה מגיעים לבית הספר באמצעות משרד החינוך. אם הכספים מגיעים באמצעות משרד החינוך והם מגיעים גם למקומות נחשלים ביותר שמצליחים להתמודד עם התקציבים, הרי יש פה משהו שהוא אולי בבחינת ניהול לא יאה, ניהול כושל. יש דברים שנקראים התייעלות. לא יתכן לבוא ובמחי יד – יש מן תחושה שזה כל כך אפשרי - לומר "סגרנו".

אני חושבת שפה צריכה לבוא זעקה מהכנסת, ממשרד החינוך, מעיריית תל אביב, ולומר "לא סוגרים!" קודם כל עם שלושה סימני קריאה. אנחנו שומעים שהתלמידים מגיעים מכל המקומות, עושים עבודת קודש גם בתוך בית הספר. הרי אנחנו מדברים היום על בעייתיות עם המורים, ופה אנחנו שומעים שהתלמידים עצמם מלמדים בבית הספר. אנחנו שומעים על המורים שעושים פה עבודת קודש. איך ייתכן שעם כל האמצעים, שגם ניתנים על ידי משרד החינוך, יש פה כזה כשל כלכלי של מיליונים על מיליונים?

לדעתי, הסכומים פה אינם ריאליים, אבל אני לא אשת כלכלה ואני לא בוחנת את הדברים. אבל אני בטוחה שיש פה אנשים שבוחנים את הדברים, צריכים לבחון את הדברים ולתת עליהם את הדעת, ואם באמת מישהו ניהל את זה בצורה כל כך כושלת, הוא צריך לתת את הדין ולא כל 1,100 התלמידים של בית-הספר, ובוודאי לא המורים שלנו שגם בימים אלה מעמדם מאוד בעייתי. אני באמת מבקשת לעשות משהו, ומהר.

אני חברת הנהלת מה"ט, מרכז הכשרה טכנולוגי. מה"ט הוא הגוף המפקח על הכשרת הנדסאים. ראשית, אני תומכת בבית הספר התיכון ובכל מה שנאמר כאן. אני רוצה להתייחס למכללה להכשרת הנדסאים. המכללה להכשרת הנדסאים שלנו היא אחת מ-80 המכללות שאנחנו מפקחים עליהן.

למי שלא מכיר את מרכז ההכשרה הטכנולוגי, אנחנו אחראים על תוכנית הלימודים. אנחנו אחראים על ארבע הבחינות החיצוניות. אנחנו אחראים על פרויקט הגמר, ובתוקף זה, קיום תוכנית הלימודים, ארבע בחינות פלוס פרויקט גמר, ההנדסאים הבוגרים זוכים לתעודה שלנו ולדיפלומה. ההנדסאים של מכללת תל אביב נמצאים בתעשייה ברמות מאוד גבוהות. חלקם יזמים בתעשייה.

תגידי לנו מה אתם עושים כאחראים, כדי שזה לא ייסגר.

פרויקט רקיע הוזכר כאן. הדרישה שלנו היא לפתוח את ההרשמה. אנחנו בפתיחת עונת ההרשמה לשנה הבאה למכללה להנדסאים. כל תלמיד שלומד משלם שכר לימוד. אנחנו משלמים, תלוי במגמה, החל מ-7,000 עד 10,000 שקל עבור כל תלמיד לשנה. אנחנו משלמים כ-200 שקלים בשנה עבור מעבדות מדי שנה, מה שנקרא הצטיידות.

אם אתם נותנים כ-8,000 שקלים, מה עלות התלמיד לבית הספר?

15,000 שקל.

הוא משלם גם שכר לימוד וגם אנחנו משלמים.

כמה משלמים שם שכר לימוד?

חצי-חצי בעל-תיכון.

אני מדברת על ההנדסאים העל-תיכוניים.

זאת אומרת שזה מכסה את עצמו, ואין כאן סיבה לגירעון.

בוודאי, התשובה היא כן. אנחנו תומכים בכך, ואנחנו נמשיך לתמוך.

אני מוכרחה להביא כאן דוגמה. לפני כשנתיים קרה מקרה דומה במדרשת רופין. עזרנו להם, והם היום במילים פשוטות קמו על הרגליים. היה רה-ארגון.

האם אתם יכולים לעזור להם כדי שזה לא ייסגר, אם צריך לתת איזו "הזרקה" מיוחדת כדי שבית הספר לא ייסגר?

בוודאי שכן, כי אנחנו תומכים בהמשך קיומו של בית-הספר.

מר לנגהולץ, האם אתה יודע שהם מוכנים לתרום לכם?

היא כנראה לא מכירה את המנהל שלה, שלום בן-משה.

סליחה, זה אפילו פוגע. אני מייצגת כאן אותו, ואני נמצאת כאן אחרי שיחה עם שלום בן-משה, כשהוא זה ששלח אותי, אז אני מבקשת ממך.

זה בפרוטוקול, וזה עכשיו מחייב את שלום בן-משה. אני פגשתי אותו. זה מחייב אותו, כי פרוטוקול מחייב בכנסת.

בדיוק כמו שעשינו במקרה של רופין, אני מדברת על כל הנושא של המעבדות והתמיכה בכל סטודנט, כמו שאנחנו עושים תמיד.

האם אותו דבר אפשר לשמוע ממשרד החינוך, שהוא מוכן לעזור?

אני רוצה לחזק את הדברים שאמרה פה נורית הס. תקציב משרד החינוך על סדר גודל של 550 תלמידים ביחידה התיכונית אמור להחזיק את בית הספר ללא גירעון, תוך מתן שירות ברמה גבוהה. אני יכולה לומר את זה דווקא כמנהלת בית ספר לשעבר, שניהלה בית ספר בסדר גודל כזה, כך שאינני יודעת מה מקור הגירעונות.

מר לנגהולץ, מכיוון שלא הבאת לנו נתונים, הרושם שעולה כאן משני המשרדים הממשלתיים הוא שאתם פשוט רוצים את השטח. זאת המסקנה.

נכון, קוראים לזה שיקולים זרים.

אם אתה רוצה להוכיח לנו אחרת, כל מה שאתה צריך לעשות, זה להביא לנו – וגם המסקנות שלנו תתייחסנה לזה - את המצב הכספי של בית הספר בחמש השנים האחרונות. אנחנו רוצים לקבל את כל הנתונים הכספיים, לראות את המאזנים, לראות מאיפה נובע הגירעון, מה שני המשרדים הממשלתיים תורמים לעניין. אולי גם עיריית תל אביב נותנת משהו לעניין.

לא, העירייה לא נותנת.

אגב, כל הרשויות צריכות לתת, משום שרשויות ששולחות, יש להן איזה חלק בתקציב.

אגרת תושב חוץ.

למי משלמים את האגרה?

במקרה הזה, לבעלות.

גם הרשויות השונות ששולחות את התלמידים, משלמות משהו. אין ספק בזה, ואם לא, צריך לבדוק למה.

הן לא חייבות לתת אישור לתשלום, אבל - - -

כאן אנחנו אישרנו תקנות שמדברות על זה. אם זה לא עובד בשטח, צריך לדעת.

טכנית, האם אתם מקבלים אגרת תלמיד מתלמידים מחוץ לתל אביב?

לא.

למה אתם לא מנסים לגבות את זה?

לא יודע.

מצאנו לכם עוד מקור תקציבי. אם נראה מול עינינו את כל הנתונים האלה, אפשר יהיה לבדוק ביחד מה קורה, ואולי אפשר לתת פתרונות. אבל כשמישהו מחביא בכיס את הבעיות ואומר "יש בעיה, אבל אני לא אגיד לכם מה היא", יש לנו בעיה רצינית, כי אנחנו נמצאים כאן בהרגשה שהמצב העובדתי הוא לא כמו שאתם מציירים. זה חלק מהמסקנות שלנו.

זאת בדיוק התחושה.

הפנייה היא לאפשר את ההרשמה ואת פתיחת שנת הלימודים.

אני לא אחזור על הסופרלטיבים ועל פועלו של בית הספר. הגברת אורלי פרומן העלתה נקודה מאוד חשובה קודם בעניין של שיתוף עיריית תל אביב בשיבוצו של בית הספר במסגרת העירונית. השאלה היא האם אפשר להגיש איזושהי בקשה או הנחיה גם למשרד החינוך וגם לעיריית תל אביב – א. לפתוח שם מחדש חטיבת ביניים; ב. לדאוג לכך שהעיר תהיה אחת מאלה שמזינות את בית-הספר, ושהוא יהיה משובץ במסגרת העירונית.

דרך אגב, איך מפרסמים את ההרשמה?

עניתי לכם.

עניתי לגבי ההיבט התקציבי, אבל אני רוצה לציין עוד היבט אחד שהוא מאוד חשוב. היום מרבית מוסדות החינוך העל-יסודיים בארץ – ואפשר היה לשמוע את זה גם מדבריה של אורית רוזן שנמצאת בתוך אוניברסיטת תל אביב - מקיימים ורוצים לקיים קשר עם מוסדות אקדמיים. אנחנו רואים בזה חלק בלתי נפרד מהשדרוג של עצמנו ושל עתיד הילדים. אסור לנו לפספס הזדמנות כזאת של בית ספר שכבר יושב באוניברסיטה ומקבל את חסותה האקדמית. אסור לנו לזלזל בחסות האקדמית של מוסד אקדמי יוקרתי כאוניברסיטת תל אביב, שיש לו השפעה מאוד גדולה. לא במקרה ילדים באים ממרחקים כל כך גדולים לבית הספר. אם לא השתמע קודם בבירור מדבריי - כי באמת לא רציתי מפאת כבודו של חבר הכנסת שריד לענות לו על ההעלבה שהוא ניסה להטיח כלפי משרד החינוך – ואם זה לא היה ברור, משרד החינוך איננו שמח, ונהפוך הוא, הוא אפילו מתנגד לסגירת בית הספר.

אבל מה הוא עושה לשם כך?

היום הוא עושה במגעיו עם בעלויות ו/או רשויות, כי אני חייבת גם רשות - - -

אבל הדבר הכי טבעי זה עיריית תל אביב, מה אמרה לך עיריית תל אביב?

ראש העיר תל אביב איננו רוצה לתת את חסותו ולצרף את בית הספר כבית ספר עירוני. הוא אמר לי "יש לנו מספיק בתי ספר שלנו, המשמעות שלי זה לא רק בית ספר על-אזורי, אלא בית ספר כחלק מאזורי ההזנה". לא שהרמנו ידיים, אבל זאת עמדת העיר. היתה צריכה להיות לי פגישה בשעה 9:00 עם אחת הבעלויות.

מה זאת אחת הבעלויות?

בעלויות של רשתות שאנחנו ניסינו לעניין או שהן מתעניינות.

אורט, עמל, ויצו.

כן, ומחר יש פגישה עם אחת הרשויות.

זה ישנה את כל המסגרת של בית-הספר, זה לא ישמור על הייחודיות שלו. זה לא פתרון.

זה ברור לנו שהעדיפות הראשונה היא לשמר את בית-הספר במקום שהוא נמצא, על כל היתרונות שלו, על המרכזיות שלו, על החסות האקדמית. זה ברור לנו.

אבל מה משרד החינוך עושה למען העניין הזה?

אני רוצה להתחיל מזה, שאני מאוד גאה שהדיון הזה התקיים ביוזמת התלמידים. בשנתיים האחרונות שלי בבית הספר נמאס היה לי לשמוע מה רע בבית ספר, והייתי שואל אותם מה טוב. זה התמצה בכל השכבות ובכל הכיתות לארבעה פרמטרים: אין אלימות, אווירת לימודים, רוב המורים טובים ומעבדות משוכללות. מי שיש לו תעודת יושר כזאת, לא צריך הרבה יותר, אבל אני כן רוצה להוסיף כמה דברים.

אני חושב שבבית הספר הזה, עוד הרבה לפני ועדת דברת, היתה תרבות ארגונית של מצוינות, שקיפות, הצבת יעדים ומדדים, הצבת גבולות ומשמעת, ויכול להיות שזה חלק מהדברים שעשו את בית-הספר למיוחד. אני הייתי מתמצת את החזון של בית-הספר כך – כי אורית נתנה סקירה מאוד ממצה על בית-הספר – א. אינטגרציה היא לא בהכרח ויתור על מצוינות; ב. פיתוח יחסי השלמה בין תרומה לחברה והצטיינות; ג. שילוב יותר בנות במדעים וטכנולוגיה, שזאת בעיה לאומית במדינת ישראל. לא צריך את ארצות-הברית, אם כל הבנות תשתתפנה במדע וטכנולוגיה ובתעשיית ההיי-טק.

רק לסבר את האוזן מבחינת העובדות והאינטגרציה, בשנת 1997-1998, כשחטיבת הביניים היתה מאוד צעירה, היו לנו 35% תלמידים מיפו. אסור היה להגיד את הנתון הזה בריש גלי בתל אביב. באותה תקופה ב"אליאנס" היו בקושי 14% תלמידים משם. כדי שהתלמידים האלה יוכלו לנצל את מערך הסיוע העירוני ביעילות, פתחנו מרכז למידה ביפו. הם הלכו לאכול צהרים וחזרו למרכז הלמידה, כשהמורים שלנו נסעו לשם.

מה הרעיון שעמד מאחורי זה? תסביר לי, כי אני לא מבינה.

מה הרעיון? אינטגרציה. לקדם אותם בשיעורי בית.

הילדים האלה קיבלו שעות נוספות מהעיר. הילדים בכיתה ז' לא יכולים ללמוד אחרי השעה 14:00 בלי לאכול ארוחת צהרים. אז הם הלכו הביתה לאכול ולא חזרו לאוניברסיטה, אלא חזרו לבית ספר "חשמונאים" בשכונה, והמורים שלנו עשו מרכז למידה שם.

אבל למה אסור היה לדבר על זה?

למה? כי אנחנו חיים במדינת ישראל, ו-35% מילדי יפו מגיעים לבית הספר פתאום, ופתאום בית הספר הופך ללא טוב, כשאני אומר לכם שהוא נהדר, יחד עם 35% אלה. מה לעשות? גם אני חי במדינת ישראל. דרך אגב, בניגוד לדימוי המקובל, אחוז הנשירה בבית הספר הוא יחסית נמוך. בית הספר נותן היום, לפחות ממה שאני הכרתי עד שנת 1993, מענה מצוין לשכבות סוציו-אקונומיות בינוניות ומטה, אבל כאלה שצריכות השכלה, זאת אומרת שההשכלה חשובה להן, ויש הרבה מאוד מה לעשות במדינת ישראל.

האם כל אחד יכול להירשם לבית הספר?

כן. שוויון הזדמנויות לתלמיד שמעוניין להצליח ומשקיע בלימודים.

ומה קורה עם מי שלא עובר את הסף של שנה ראשונה למשל? מה קורה לו?

אין דבר כזה, אנחנו משתדלים לאפשר לכל תלמיד תמיכה וסיוע, גם דרך חונכים שהם תלמידים בוגרים. אחוז הנשירה די נמוך.

שאלתם קודם לגבי הגירעונות. בכל שנות קיומו, למיטב ידיעתי, עד שנת 2003 כולל, בית הספר לא היה בגירעון.

אתה מדבר על שנת 2003, אז סיימת את תפקידך?

נכון. הייתי מנהל במשך שש שנים מנהל.

ובית הספר לא היה בגירעון?

נכון. אני רוצה לומר לכם משהו על התרבות הארגונית. אני לא מכיר הרבה בתי ספר בארץ שהמורים בשעה קשה, כשמשרד החינוך מקצץ תקציבים לא רק לנו, אלא לכולם, מוכנים לוותר על חלק משעות הריכוז שלהם כדי לא לפגוע בשעות הפרונטליות, כדי לא לפגוע בתלמידים. אני לא מכיר תרבות כזאת בבתי ספר, וזה ייאמר לזכותם. ברמת העובדות, אם מדברים על בית הספר, שר החינוך של סינגפור בשנת 2001 בא ללמוד בבית הספר, איך מחנכים ליצירתיות. הדברים האלה קיימים שם.

מותר לשאול אותך שאלה אישית? למה אתה לא מנהל? אתה לא חייב לענות על זה, אם זה לא נוח לך.

חלק מזה קשור לדיון הזה. מדיניות האוניברסיטה לגבי בית הספר לא ממש מקובלת עליי, למרות שמנכ"ל האוניברסיטה שיושב פה היה יושב ראש ועד המנהל כשאני הייתי מנהל בית-הספר, ויחד אתו הקמנו מועצה אקדמית באוניברסיטה כדי לחבר את בית-הספר לאקדמיה, כדי להביא את האקדמיה לבית הספר, וכן הלאה וכן הלאה.

אמר ראש הממשלה שמה שרואים מפה לא רואים משם. אני מתכוונת מבחינת הנכונות לשמור על בית-הספר.

בראייה אחורה, אכן בשנת 2000, כשהחליטו לסגור את חטיבת הביניים, לאט לאט בהדרגה - אני לא אוהב את המונח ייבשו את בית-הספר, אבל ללא ספק לא עזרו לו להתרומם. ברשימת ההישגים שלו אפשר למנות עוד המון המון דברים שלא קיימים בבתי ספר אחרים, שחייבים לדבר אליכם. אני מדבר על מי שרוצה לשמר את הפינה. קודם ירדתם לא בצדק על משרד החינוך, כי הוא זה שהביא את בית-הספר לכך שיהיה אחד משלושה המובילים בארץ, כשיש לזה משמעות תקציבית. אורלי לא תתחייב פה, כי התהליך לא נגמר עם משרד החינוך. אם תרשמו שהיא מתחייבת, היא גם תצטרך את הצ'ק, אבל אם התהליך של בחירת בית ספר מוביל שיש לו משמעות תקציבית מאחוריו מתקיים - - -

לפני כחודש בחרו את בית-הספר שלנו כאחד משלושה בתי ספר מובילים להצגה לוועדת היגוי בנושא הזה.

המליצו.

מובילים למה? אני לא מבינה את המושג.

אני חברה בוועדה עם עוד שני מנהלים. הזכרתי את זה. לאור הדברים, מתוך הפדגוגיה, רוצים לתת ייצוג יתר למצוינות.

דיברו פה הרבה מאוד על הישגים, וזה נכון. עובדתית, בשנה שעברה זכתה תוכנית החלל של בית-הספר בפרס רקנאטי.

בוא לא נרחיב את העניין הזה של ההישגיות. אנחנו הגענו למסקנה, שזה אחד מבתי הספר המוצלחים שיש.

אני רוצה לציין עוד פן אחד בפרסים, שהוא הרבה יותר חשוב לי מהפרס הראשון במדען הצעיר. היקף ההשתתפות בתחרות הוא המצוינות במיטבה, כי אם לאולימפיאדת הפיסיקה במכון ויצמן ניגשים 115 תלמידים, זאת מסה שאין עליה עוררין. זה שבסוף לשלב ג' מגיע תלמיד אחד, זה ממש לא חשוב. ה-115 תלמידים הם החשובים. אם בתחרות מתמטיקה עירונית בתל אביב, מתוך 30 פרסים, 10 פרסים בית הספר להנדסאים "לוקח", שמונה "שבח מופת", והשאר מתפזר בתל אביב, אתם מבינים את המסה .

אני מוכרחה לומר לכם שאני לא יכולה להבין את ראש עיריית תל אביב.

חבל שהוא לא נמצא פה.

כאימא לתלמידה בבית הספר, אני רוצה להחיות קצת את הנתונים היבשים. יש לי בת בכיתה י"א ויש לי בן בכיתה ז' היום, שאם היתה חטיבה בהנדסאים, הוא היה לומד היום בהנדסאים. הוא לומד היום בבית ספר "ליידי דייויס" בכיתה שכולה תלמידים שיש להם העדפה במחשבים ובמתמטיקה. מדובר בילדים שכולם הגיעו מאזור צפון תל אביב ויש להם העדפה למחשבים ולמתמטיקה. שניים מהילדים שאתם ציינתם פה שזכו בפרסים, הם ילדים שהגיעו מבית ספר "אלחריזי" שהוא בצפון תל אביב, בזמן שהיתה חטיבה.

אני חושבת שאין שום בעיה, ואת זה כל אחד יודע, שרק ילדי צפון תל אביב ימלאו שתי כיתות בבית הספר, אם היתה נפתחת החטיבה. איך מקיימת ההרשמה בתל אביב? כשילד מסיים כיתה ו', הוא מקבל את האופציות לחטיבת הביניים. בזמן שהבת שלי עלתה לחטיבת הביניים, היתה אופציית רישום אזורית לילדי צפון תל אביב, ונפתחו חמש כיתות ז' והיו הרבה ילדים תל אביבים. בית-הספר ידוע בכך שעובדים בו קשה, מה שעושה סלקציה טבעית לילדים, אבל בכל זאת נרשמו חמישה ילדים מבית הספר. אם תכפילי את זה ב-10, תראי שזה מאוד פשוט. כמובן שמגיעים כל הילדים מהפריפריה.

לא נרשמו תלמידים תל אביבים, כי אין להם אפשרות. בכיתה ט' זה קצת קשה, כי נוצר פער. אני יכולה להגיד לך בתור אימא, שיש פער, לפחות במתמטיקה, של שנה בחטיבת הביניים בין בתי הספר בסביבה - ואני מדברת על "ליידי דייויס", על "אליאנס", על "עירוני ד'" ועל כל בתי הספר בסביבה - לבין בית-הספר להנדסאים. זה קשה לעשות את השלמת הפער הזאת. להגיע לבית הספר בכיתה ט', זה מאוד קשה. הילדים שהגיעו לבית הספר בחטיבה, קיבלו הרבה מאוד סיוע בבית הספר, כדי שיוכלו להיות ברמה המתאימה בכיתה ט', והבת שלי היתה חלק מהילדים האלה שקיבלו סיוע, והיום היא משתתפת באחד הפרויקטים. חשוב לציין שאין שום בעיה להגיע להרשמה גדולה מאוד בתל אביב. בזמנו היתה לעירייה היתה עמדה שונה מאשר למנכ"ל האוניברסיטה הקודם, פרופסור ניב אחיטוב, כשנסגרה החטיבה. העירייה תמכה מאוד בהמשך קיום החטיבה. גם אז נכתב מכתב לגברת רונית תירוש, וניסינו לקדם כהורים את העניין. הגברת רוזן היתה אז מנהלת החטיבה. אנחנו ניסינו מאוד למנוע את סגירת החטיבה, מכיוון שבהיותנו מקומיים, אנחנו יודעים את האיכויות של בית-הספר ואנחנו יודעים שהוא בית ספר מצוין.
אני חושבת שלהעביר את בית-הספר לכל חלופה אחרת תהיה חלופה גרועה, כיוון שבית הספר לא ישמר את האיכות שיש לו כיום.

אני ראש ענף קדם צבאי, ועוסק בכל הנושא של החינוך העל-תיכוני באגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה. אני רוצה לציין שני נושאים. קודם כל, אני מוביל את פרויקט רקיע בחיל החימוש ובבית הספר להנדסאים. אני רוצה לדבר קצת על החינוך הטכנולוגי, שאומרים כל הזמן שהוא בהתרסקות.

יש לנו ישיבה בעוד שבועיים, ב-2 במרץ, ספציפית על החינוך הטכנולוגי. אני מזמינה את כל מי שעניינו בחינוך הטכנולוגי לבוא לישיבה הזאת.

כל הזמן אומרים שהחינוך הטכנולוגי בהתרסקות. לפי דעתי, מההתרשמות שלי, לאחר התעסקות בתחום כבר כשלוש שנים וחצי וכבוגר החינוך הטכנולוגי, החינוך הטכנולוגי התרסק. עכשיו אנחנו מנסים קצת לשקם את מה שנשאר.

הבעיה מתחילה בבעיית ההזנה מחטיבות הביניים לתיכון ולעל-תיכון. מאוד עצוב שנסגרה חטיבת הביניים בבית הספר הזה. זה תהליך שכרגע, גם לאחר כל מסקנות ועדת דברת שפורסמו, הולך בכלל להתבטל וכך גם שוויון ההזדמנויות לילדים, כי כל אחד ילמד בבית ספר שלו מכיתה ז' עד כיתה י"ב ולא יוכל לבחור במהלך לימודיו אם הוא רוצה ללכת לחינוך טכנולוגי.

היום גם החינוך הטכנולוגי נתפס כמשהו קצת נחות. אנשים שלא ממש מצליחים בתחום הריאלי, כאילו נפלטים לחינוך הטכנולוגי. מה שלא יודעים זה שהחינוך הטכנולוגי הרבה יותר ללמידה, מכיוון שההשקעה בשעות הלימוד ובמגוון המקצועות הוא הרבה יותר גדול, וגם תלמידים לא מסיימים בשעה 13:00 או 13:30 ללמוד, אלא לומדים עד 15:00, 16:00 ולפעמים 17:00. באמת יש לנו ירידה מתמדת ברמה ובאיכות, ובעצם אנחנו מתפשרים על מי שנכנס לחינוך הטכנולוגי, ואנחנו גם מקבלים בסופו של דבר פחות מהנדסי מכונות ואלקטרוניקה, ובגלל זה גם האוניברסיטאות והטכניון נמצאים במצב כזה, כי לא מתחילים מהשורש ותמיד מחפשים מלמעלה.

לפני כחודש, התקיים כנס בבית הספר להנדסאים באוניברסיטה, בהשתתפות סגן שר הביטחון, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, יועצת ראש הממשלה לענייני נשים ועוד מכובדים רבים מהכנסת בפרויקט רקיע. השתתפו באולם כ-500 בנות בוגרות הנתיב הטכנולוגי רק מכיתה י"ג-י"ד שהתחילו ללמוד בבתי ספר עיוניים לגמרי והיו שם כ-50 או 60 בנות שקיבלו תעודות הצטיינות עם ציונים בשמים, בנות שבקלות יכולות להיות מהנדסות ולהתקדם בתחום הזה. זה בא קצת בהפתעה – קודם הכנס הזה וחודש אחרי זה הדיון הזה על ההחלטה לסגור את בית-הספר. אני לא אהיה מופתע אם לאט לאט יתחילו להגיע לוועדה הזאת בתי ספר נוספים שהם בסכנת סגירה. אני יודע על "בסמת" בחיפה, ליד הטכניון, שהוא בית ספר מפואר.

והוא קשור לטכניון?

הוא לא בית ספר להנדסאים בתוך הטכניון, אלא בית ספר שסמוך לטכניון, אבל גם הוא בקשיים מאוד גדולים.

אני רוצה להשלים משפט. עלתה פה השניות של היחס של האוניברסיטה עוד מיום הקמתו, וזה נכון, אבל בשנת 2000 הוקמה באוניברסיטה על ידי המנכ"ל ניב אחיטוב והרקטור פרופסור נילי כהן, ועדה שנקראה ועדת פרופסור אורי שקד. גדעון עזר לנו מאוד בוועדה הזאת, והוועדה בסופו של דבר קבעה – ועמדתה גם אומצה על-ידי האוניברסיטה, ואני מצטט – "בית-הספר להנדסאים אינו נטל על האוניברסיטה, אלא נכס שלה. על האוניברסיטה להגביר את הקשר האקדמי עם בית-הספר" וכו'. זה היה בשנת 2000, לא רחוק כל כך.

אני בתפקידי בצבא ראש מינהל כוח-אדם טכנולוגי. מאחר שמשה ויילר ויוסי קליין כבר דיברו על כוח-אדם טכנולוגי, אני רוצה לדבר על פן אחר בהקשר הצבאי. הצבא הוא הנהנה הראשון מבוגרי בתי ספר בכל הארץ. אני מסתכלת על איכות כזאת של בית ספר, שמצליח לשלוח במחזור האחרון ארבעה ילדים לפקולטות לרפואה, שמשמעותה לא רק להיות באקדמיה, אלא גם להיות אחר כך רופא ביחידה קרבית, והמנהלת שמספרת על ילדים שהולכים לקורס טיס ועל ילדים שמצליחים להשתלב ביחידות קרביות.

אחד הבוגרים שלנו קיבל רק השנה פרס ביטחון ישראל.

ואני מדברת על בוגרים שמשתלבים ביחידות אמ"ן למיניהן בגלל היכולות האלה. כל שנשאר לי להגיד זה שלא רק שאסור לסגור את בית-הספר, אלא צריך לראות איך פותחים עוד בתי ספר כאלה במדינה ואיך מכשירים ילדים איכותיים כאלה, פעם אחת לטובת צה"ל – כשכולנו מבינים את החשיבות של זה – ופעם שנייה לטובת מדינת ישראל.

אני בא לדיון הזה, למעשה, בשני כובעים: גם הכובע שלי כהורה גם לתלמיד שסיים את בית-הספר וגם לתלמיד שלומד היום בבית הספר, וגם את הכובע שלי, או את זווית הראייה שלי כממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר, שעוסק ומקדיש חלק גדול מזמנו בשאלה איך אנחנו מתגברים את יכולתה של ישראל בתחרות הגלובלית. בהקשר הזה, ואני אתחיל דווקא מההקשר האחרון, בצורה חד משמעית מדובר בנכס לא לאוניברסיטת תל אביב, אלא מדובר בנכס לאומי של מדינת ישראל. אני אומר את זה בצורה חד-משמעית. מדובר פה בתחרות שישראל כונתה לאחרונה סופת אבטלה שעומדת בפתח, דהיינו היום לא רק הייצור עובר כבר למדינות מזרח אסיה, אלא הידע הטכנולוגי עובר למזרח אסיה. אין מי שאני לא מדבר אתו מכל התעשייה, שלא מדגיש את החשיבות של הלימוד הטכנולוגי ושל החתירה למצוינות. אני מפנה את הוועדה לדבר, למשל, עם הבעלים של חברת "אמפה" שמספר לי שכשהוא מגיע לסין, ילדים סינים קטנים בני שבע נוסעים שלוש שעות ברכבת רק כדי לסחוב לו את המזוודה, כדי שתהיה להם הזדמנות לדבר אנגלית, מכיוון שהיום בעולם, בהודו ובסין, יש מודעות עצומה לנושא הטכנולוגי הזה. ואנחנו יושבים במשרד האוצר והופכים את עצמנו מכל הכיוונים איך לעודד השקעות הון ואיך למנוע בריחה של הון אנושי, וברגל אחת אנחנו עושים מהלך אחד וביד שנייה אנחנו באים ואנחנו סוגרים בית ספר.

אני רוצה לומר כמה מילים מהניסיון האישי שלי, כאב לבן. בכלל היוזמה לא הגיעה ממני. אני לא ידעתי על קיומו של בית-הספר. הבן בכיתה ח' הודיע לי שהוא עובר ללמוד בתל אביב, מכיוון שאין לי יותר מה לעשות בבית הספר בראשון לציון. אנחנו כמובן כמה הורים לא כל כך התלהבנו מהעניין הזה, שהם ייסעו כל יום שעתיים הלוך ושעתיים חזור, אבל הם אמרו "אין לנו מה לעשות". מרגע שהוא עבר לשם, בבת אחת הכל השתנה. הציונים ירדו מ-95-100 ל80-85. פתאום התלמיד שיושב לידך בכיתה לא פחות טוב ממך ואתה צריך להתאמץ. ככה בחירוק שיניים הבן עבד ועבד, לא ויתר, לא על חוגי הסיור, לא על הפעילויות ולא על הנגינה, אבל הוא עבד.

זה בית ספר שנותן זווית ראייה רחבה ביותר. הוא מלמד את הילד לחקור, להיות מעוניין, להיות יצירתי. אז את זה מנסים לסגור? אני לא כופר בעובדה שתנאים משתנים. אנחנו מכירים את זה במשרד האוצר. יכול להיות שהאוניברסיטה בנסיבות דהיום סבורה, שלא על האג'נדה שלה להמשיך לאור ימים לקיים בית ספר. זה לגיטימי, אבל לא עושים את זה במחשכים ובשיטות שאנחנו לצערי מכירים אותן ממקומות אחרים בשנים האחרונות. מקבלים החלטה, ועוד לפני שמישהו מספיק להבין מה קורה, כבר קבעו עובדה בשטח, כי הרי אם לא ירשמו השנה תלמידים, נגמר הסיפור, אי אפשר להחזיר את זה וזה בלתי הפיך.

הרי גם האוניברסיטה אומרת שזה נכס, אלא היא אומרת "לא אצלי, מכיוון שאני לא יכולה היום וזה לא נמצא בסדרי הקדימויות שלי". במצב כזה, הדבר הנכון, בראייה לאומית, זה להקים איזשהו צוות שיבדוק את החלופות, שייקח שנה שבה יעבדו את הדרך בה בית הספר הזה ימשיך להתקיים לאורך ימים, ולא לשפוך את המים עם התינוק, אלא לראות איך אנחנו בצוק העתים עושים שינוי ממצב צבירה אחד למצב צבירה שני. אני חושב שזאת הדרך שצריך ללכת בה. צריך לעשות את זה בשיתוף פעולה עם עיריית תל אביב, צריך לעשות את זה בשיתוף עם איגוד ההיי-טק הישראלי, וצריך לעשות את זה בשיתוף עם משרד המדע הישראלי, וכמובן בשיתוף עם משרד החינוך הישראלי ובשיתוף עם משרדי האוצר והתעשייה, המסחר והתעסוקה.

אני חוזר ואומר שמדובר פה בנכס לאומי, ויכול להיות שאוניברסיטת תל אביב היום סבורה שמבחינתה הנכס הזה לא נמצא בסדרי קדימויות, אבל אני רוצה להזכיר שמדובר באוניברסיטה שהיא סמוכה על תקציב המדינה, היא גוף מתוקצב, ובמקום שיש כשל שוק, זה המקום שהשלטון מתערב ויאמר "אנחנו מביאים את ההיבט הלאומי הכולל, ולא רק את השיקול הקטן והקר של אוניברסיטת תל-אביב".

אחרי מחיאות הכפיים שקיבלת, אני מוכרחה להגיד לך דבר אחד - כדי שזה יקרה, אנחנו נצטרך גם את עזרת משרד האוצר. אני אומרת לך את זה בכנות. אני מאוד מקבלת את מה שאתה אומר. צריך לקום צוות כזה, צריך לראות ולהבין: א. מה היה הכשל בעבר; ב. איך אנחנו פותרים את זה, כי זה לא סביר שבית הספר צובר כזה גירעון. צריך לראות איך זה קרה ולפתור את הבעיה, אבל לתת לה גם אחר כך את המשאבים כדי שיגיעו שוב לנקודת התחלה סבירה ובית הספר יוכל להמשיך לצמוח.

כדאי להזכיר למשרד האוצר, שמשנת 2000 עד 2004 הוא קיצץ למעלה ממיליארד שקלים בתקציב ההשכלה הגבוהה.

דיברנו פה כל פעם על העניין האקדמי. תלמיד תיכון מצטיין יהיה סטודנט מצטיין. אני יום יום מקבל פניות מסטודנטים על כך שחסר להם ידע בעבר. אני השתתפתי בישיבה במל"ג, שבה נאמר שמנסים לקדם כל הזמן ביו-טכנולוגיה. לא יתכן שמוסד שחורת על דגלו את המצוינות האקדמית בביו-טכנולוגיה, ייסגר בגלל שיקולים כלכליים גרידא.

אני כתבתי פה המון מילים יפות, שכולכם אמרתם אותן. היו לי המון בקשות לוועדה הזאת, אבל אין מה להתפרץ לדלת פתוחה, אז אני לא אומר אותן. אני רק רוצה לציין דבר אחד. קודם כל, אני מאוד שמחה ששמעתי שהוועדה אומרת שבית הספר לא ייסגר ושצריכה להיות הרשמה. אנחנו כבר בפיגור של חודש וחצי בנושא הפרסומים של בית-הספר ובסיורים שהורים ותלמידים מגיעים לבית הספר. זה אס.או.אס דחוף, כי אחרת לא נוכל לרשום תלמידים לשנה הבאה.

אני מורה בביתה ספר במשך 23 שנים. אני מרכז תנ"ך והיסטוריה. הנציגים שבאו לכאן, בגאווה גדולה אני יכול לציין אותם.

בגללך?

לא בגללי, אני יודע שהצלחתי בשיעורים, אחרת הם לא היו מגיעים הנה.

לזה התכוונתי.

אני מלווה שלוש משלחות לפולין. זאת המשלחת השלישית שלי. השנה יצאתי בדקה התשעים כמלווה יחיד עם 22 תלמידים. אני לא יודע מה המשמעות של המסעות לפולין, אבל לנסוע לבד עם משלחת, אם מישהו יודע, זה פשוט חלום בלהות. לא רק שיצאתי לבד עם 22 תלמידים, אלא הצמידו אותי למשלחת של בית ספר "און". אלה תלמידים משותקים על גלגלים. לא הבאתי לפה מכתבים, אבל תאמינו לי שהמנהלת יכולה לגבות אותי בכל מילה. פשוט התאהבו בילדים האלה. שאלו אותי, "תגידו לי, הם מישראל?" ואמרתי "כן, הם מישראל". שוב שאלו אותי, "אתה בטוח שהם מישראל?", ואמרתי "כן, הם מישראל". אני רוצה לומר לכם שדמעות עמדו לי בעיניים. גם תקעתי שם בשופר. אמרתי שזאת היהדות במיטבה. איפה יש עוד תלמידים כאלה? האם זה מה שעשינו? זאת אומרת שזה לא אנחנו. אין לי ספק שאלה ההורים בבית הספר, התשתית והכל. אבל אנחנו יצרנו פה משהו. יש לי בבית מכתבים מאנשים, שבמשך שנים שאלו ? מה אתם עושים בבית הספר שאתם מפיקים מהם את כל זה?". אני לא יודע את הסוד עדיין. אני רק יודע דבר אחד, זה כמו אלכימיה בימי הביניים. אסור לנו לגעת בזה. אני אמרתי את זה לגדעון, וגדעון יכול להעיד על כך, "ייקח 43 שנה להקים בית ספר כזה". אני מודיע לכם שלא תקימו בית ספר כזה במשך 43 שנים. לא תהיה לכם אפשרות להקים כזה בית ספר.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולומר מספר דברים. כמו שאמרתם שיש צורך לבדוק את הגירעון בבית הספר, יש צורך לבדוק את הגירעון הכללי באוניברסיטה ולעצור את כל הכוונות של ההנהלה הנוכחית לפתור את המשבר הזה בסגירת יחידות, כדי שלא נצטרך להגיע כל פעם לוועדת החינוך על כל יחידה בנפרד. אני מבקשת מהוועדה הזאת לקחת את הנושא הזה לתשומת לבה, לבדוק מה קרה באוניברסיטת תל אביב ולעצור את כל התוכניות שעומדות על הפרק וגם את האוצר, וכן להתחיל להזרים קצת כספים, לבדוק מה קרה שם ולשנות את כל המדיניות.

אני לא חושבת שהפתרון זה להזרים כספים. אני חושבת שצריך לבדוק את הבעיה.

אני חושב שהאוניברסיטה צריכה להיות מודעת לכך, שהבוגרים שלנו הם גם נכס לאוניברסיטה. הם נכנסים למעבדה לפיסיקה, והם יודעים כל מה שהם צריכים לעשות בשנה הראשונה והשנייה באוניברסיטה.

אנחנו רק רוצים להודות לוועדה הזאת, במיוחד לפרופסור יולי תמיר שבאמת אפשרה לנו להתבטא במעמד הזה, כי מכל הסיבות שפירטו כאן, באמת מאוד חשוב לנו שבית הספר ימשיך לפעול במתכונת שלו.

אני רוצה לשאול שאלה ישירה את אוניברסיטת תל אביב, האם אנחנו יכולים לצאת מפה עם אמירה, שההרשמה מתחדשת? אין מה לשחק, כי אם אתה אומר עכשיו לא, אנחנו נמצאים במצב שכל הדיבורים היפים האלה מתפוגגים באוויר, כי ההרשמה צריכה להתחיל עכשיו.

צר לי שזה נעשה באווירה של התנתקות. אנחנו צריכים לשבת אתכם, לראות את מוקד הסיבה לגירעון, להבין למה זה קורה ולנסות לפתור את הבעיה. זה ייקח זמן, זה לא ייקח יום ולא ייקח יומיים. את ההרשמה צריך לפתוח מחר. לכן אני הייתי מאוד שמחה, אם היית מתחייב פה שההרשמה תיפתח, ואנחנו מצדנו נתחייב שאנחנו נעשה כל בדיקה, ואחר כך כל מאמץ, כדי לפתור את הבעיות וכדי שבית הספר יוכל להתקיים. אני מודעת היטב לבעיות של אוניברסיטת תל אביב, אבל אני לא רוצה שנגיע למצב שבגלל איזושהי תקופה של בדיקה, אנחנו מחסלים את המפעל החינוכי הזה. לכן בעיניי, תשובתך לעניין הזה היא חיונית.

אני לא יכול להתחייב.

האם אתה יכול להמליץ לבחון את זה מחדש?

אני מוכן, אנחנו כל הזמן בוחנים.

זה חסר משמעות.

תגיד לי באופן אמיתי.

כן, אני אומר לך את זה באופן אמיתי.

החשיבה הזאת צריכה להיות מהיום להיום.

אני רוצה להבין, למה אתם, עם כל הכבוד, לא יכולים לפתוח את ההרשמה. יש לכם פה התחייבות שלנו כוועדת כנסת, שאנחנו נלווה אתכם ונסייע למצוא לזה פתרון. אבל ההחלטה הזאת שלכם לא לפתוח את בית הספר עכשיו, המשמעות שלה היא שכל מה שנאמר פה הוא חסר ערך. אם בית הספר לא ייפתח השנה, כמו שאמר פה מישהו לפניי, ולא יהיה מחזור השנה, לא יהיה בית ספר.
אני שוב אומרת לך, אבל צר לי, זאת התנהגות שפוגעת באוניברסיטה. דרך אגב, אולי אתם לא הכתובת היחידה, אולי אפילו לא הכתובת העיקרית, כי יש עירייה, יש משרד החינוך, התרבות והספורט ויש משרדים ויש בעיות. אתם הופכים את עצמכם ליעד המרכזי למתקפה, ואנחנו נדאג - ואני אומרת לך את זה באופן אישי - שתהיה מתקפה, כי לא יעלה על הדעת שבית הספר ייסגר. לכן נראה לי שאתם עושים טעות דרמטית. בית הספר צריך להמשיך להתקיים וצריך להמשיך את ההרשמה אליו. אם יש לו בעיות, צריך לפתור אותן. אף אחד לא מתעלם מהבעיות, אבל לא לפתוח את בית הספר כרגע, משמעו באמת לקבל החלטה עם השלכות לטווח ארוך, שלפי דעתי גם לא בסמכותה של האוניברסיטה לעשות את זה. נכון שהסמכות המנהלית שלכם כרגע מאפשרת לכם, אבל הסמכות החינוכית, האנושית והלאומית שלכם נפגמת, אם אתם כרגע לא מאפשרים את הפתיחה.

האם אתה רוצה לשנות את התשובה שלך?

לא. רק רציתי להעיר, שעם כל הכבוד, אנחנו עמלים כבר כשנה למצוא פתרונות חלופיים לבית הספר.

אז איך משרד החינוך שמע על זה רק עכשיו?

למה לא הגעתם אליי? למה לא הגעתם למשרד החינוך, התרבות והספורט? למה לא הגעתם למשרד התעשייה, המסחר והתעשייה? למה כל המערכת הזאת לא יודעת מזה?

משרד החינוך, התרבות והספורט ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה קיבלו הודעה על כך שאנחנו לא רושמים תלמידים. כל הפעילות הזאת שלנו נועדה למצוא תחליפים, מאחר שבית הספר נמצא במצבו זו לא השנה הראשונה, אלא גם בשנה שעברה הוא היה בבעיה. אנחנו אפשרנו את ההרשמה בשנה שעברה על מנת למצוא פתרון.

לפי מה שאתה אומר ולפי הגישה שלך, מכיוון שמדינת ישראל – ואנחנו אלה שמרימים את האצבע על התקציב של המדינה - מתקצבת את האוניברסיטאות, אנחנו צריכים להגיע למסקנה היום לסגור את אוניברסיטת תל אביב.

יכול להיות.

זאת הגישה שאתה מביא לפה. כי אם יש כזה גירעון והמצב כל כך קשה ובדקנו וחיפשנו ואין פתרון, אז בוא נסגור את האוניברסיטה. נראה לך שזה הגיוני?

אני מניח שאת לא הצעת את ההצעה, כי את חשבת שהיא הגיונית.

בדיוק אותו דבר זה לא הגיוני לסגור את בית-הספר הזה. יש פתרונות אחרים. זה לא ייתכן שזה יהיה הפתרון הקל.

אני חושב שאת יכולה לתת לי קרדיט בתור אדם שמנסה למצוא את הפתרונות הרבה יותר זמן ממה שאת מנסה למצוא פתרון, כתרנגולת עיוורת שמוצאת לפעמים גרגר. אני עדיין בעסק הזה הרבה יותר עמוק ממך.

אין לי ספק בזה, אף אחד לא אמר שלא. כמה זמן אתה בתפקידך כמנכ"ל?

שנתיים וחודשיים. גם האמירות לגבי הנושא של אופן התקצוב של המדינה, היתה לכם דוגמה בעניין בית הספר לרפואת שיניים. יש לכולנו הרבה מה לומר על הצורה שהמדינה מתקצבת ועל ההתנהלות של משרד האוצר.

בוודאי, יש הרבה ביקורת.

וגם על התנהלות אוניברסיטת תל אביב, אף אחד לא מכחיש את הדברים האלה. אבל אני לא יכול לומר כרגע, שאנחנו נפתח את ההרשמה, אלא אם כן אנחנו נמצא פתרונות חליפיים.

אני לא מתעסקת בזה הרבה זמן כמוך. יש כמה פתרונות. גם אני דיברתי עם אנשים אחרים. קודם כל, חבל שהמשרדים הנוגעים בדבר לא ידעו על זה, גם אם אתם עושים כל מיני מהלכים.

משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כן ידע על כך, אני דיברתי על הנושא הזה כבר לפני שנה.

אני לא יודעת ממתי. אני כן יודעת משלום בן-משה, שהוא יודע שמתנהל דו-שיח ומגעים.

קודם כל, אני רוצה לסכם את הישיבה, ובסוף נתחבר לדברים האחרונים שנאמרו. ועדת החינוך, התרבות והספורט מתנגדת בכל תוקף לסגירת בית הספר להנדסאים, המהווה נקודת אור של מצוינות והצלחה במערכת החינוך בישראל.
ועדת החינוך, התרבות והספורט קוראת למשרד החינוך, בשיתוף עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה והגורמים הרלוונטיים האחרים, למצוא מיידית פתרון חילופי לבעלות על בית-הספר - כשאנחנו מדברים על בעלות, זה לא אומר להעתיק אותו בהכרח, אלא להפך, אנחנו רוצים שהפתרון יהיה במקום – כדי למנוע סגירתו ולפתוח את ההרשמה לשנת הלימודים הקרובה. בהקשר הזה, אנחנו רושמים לפנינו את הבטחתך, פרופסור לנגהולץ, לפתוח לפחות את ההחלטה מחדש ולשקול אותה מחדש ובהקדם, כדי שנוכל לבשר שנמצא הפתרון.

ועדת החינוך, התרבות והספורט מצפה מאוניברסיטת תל אביב, כפי שאמרתי, לשקול מחדש את צעדיה ולשנות החלטתה, שהיא גרועה לעניות דעתנו גם כלכלית וגם לאומית. אם כי בטווח הקצר אולי תרוויחו משהו מזה, בטווח הארוך גם אתם תינזקו וגם כל המדינה.

הוועדה דורשת מהאוניברסיטה להעביר לידינו נתונים עדכניים על מצבו הכספי של בית הספר בחמש השנים האחרונות, כדי שנוכל לבחון את ההחלטה שנתקבלה ללא שקיפות ציבורית ראויה.

הוועדה קוראת לעיריית תל-אביב לחזור למדיניותה הקודמת לפתוח מחדש את חטיבת הביניים בבית הספר כמזינה את התיכון.

זה כבר אי אפשרי, כי יצאו מהחיטוב. אם כל מדינת ישראל מבטלת את החיטוב, לא יפתחו חטיבה.

כל עירייה קובעת זאת לעצמה, למשל עיריית הרצלייה.

בית ספר שש-שנתי.

שש-שנתי אפשר, אבל חיטוב כבר אי אפשר.

זה לא משנה, שש שנתי זה עוד יותר טוב. המשמעות היא אותה משמעות. הכוונה היא להרחבתו לבית ספר שש-שנתי.

אולי הדבר החשוב ביותר – ועדת החינוך, התרבות והספורט קוראת לכל הגורמים בממשלה, באקדמיה וברשויות המקומיות, לא רק לשמור על בית הספר להנדסאים במתכונתו המוכחת היום, אלא לפעול להקמתם של בתי ספר טכנולוגיים, מדעיים מצוינים נוספים באיכותו של בית-הספר להנדסאים כנכס לאומי של מדינת ישראל.

פרופסור לנגהולץ, אני לא רוצה להגיד שזה לא הוגן שהיית לבד במתקפה, כי מה לעשות, אתה מול כל היתר, אבל אני חושבת שלא ייתכן שהדברים יעברו אצלך כמנכ"ל האוניברסיטה כאילו לא נשמעו, במיוחד לאור מה ששמענו כאן, שאתה היית שותף פעיל בבית הספר עצמו וכאחד שאכפת לו מבית הספר. זה לא שאתה פתאום נזרקת ונדרשת לעניין בתפקידך הנוכחי.

לא אכפת לו.

אתה מלווה את בית-הספר הרבה מאוד זמן. אני בטוחה שאתה כפרופסור להנדסה מכיר ומוקיר את הפעילות הברוכה מאוד שנעשית בבית הספר. אני משוכנעת שאתה גם התרשמת מכל מה שנאמר. אנחנו מחכים ומצפים לראות את השינוי בהחלטה. אני רק מבקשת שהאינפורמציה שביקשנו לא תגיע בעוד חצי שנה, אלא תגיע בימים הקרובים.

אני מבקשת שנקבע לזה לוח זמנים.

כן, אמרתי בימים הקרובים. זה עניין של שבוע, שבועיים.

אני מבקשת שבשבוע הבא ביום שני תועבר לידינו בכתב ההחלטה המחודשת של האוניברסיטה אחרי ששקלתם אותה, כולל תזרים המזומנים של בית הספר, שאני בטוחה שהוא מצוי בידיך. אתה יכול להעביר אותו אלינו לקראת הישיבה שלנו.

אני מניח שכל הדברים יופיעו בפרוטוקול.

אין צורך להיות רשמיים יותר מדי. יש פרוטוקול והכל רשום.

אני כבר רשמתי את המכתב, כך שהוא יכול לקבל את זה היום.

אם אתה רוצה מכתב, תקבל אותו היום, זאת לא הבעיה. העניין הוא שבסוף שבוע הבא אנחנו מבקשים מכם את הנתונים. אנחנו מבקשים מכם לקיים דיון מיידי ומהיר לגבי שינוי ההחלטה שלכם. אנחנו לא מנקים את משרד החינוך, הקריאה למשרד החינוך היא לדאוג למה שהוא צריך לדאוג ולמלא את תפקידו. משרד החינוך, אתם צריכים לקחת את משרד האוצר, את האוניברסיטה, את המועצה להשכלה גבוהה, את עיריית תל אביב ואת כל מי שצריך. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם שמוסד כזה ייסגר, וכל התירוצים לא יעזרו, כי האחריות היא עליכם.

האם אפשר לבקש שנציגות מסוימת תוכל להיפגש עם האוניברסיטה ולהשמיע לפחות את עמדתה?

אני חושבת שהדברים הושמעו.

אני הייתי מאוד שמח, אם אפשר היה לקבוע פגישה.

עם נשיא האוניברסיטה?

עם הגורמים שיוחלט עליהם, אנחנו לא יכולים להחליט מי הגורם הרלוונטי.

דרך אגב, איפה התקיים הדיון על הסגירה?

כן, זאת באמת שאלה טובה. מי החליט על הסגירה של בית-הספר?

הנהלת האוניברסיטה.

האם התקיים דיון בהנהלת האוניברסיטה? האם היתה ישיבת הנהלה?

ובוועד המנהל של האוניברסיטה.

האם אפשר לכנס אותם כדי לבחון את זה מחדש בימים הקרובים?

אפשר, בוודאי שאפשר – צריך.

אני אמרתי שאני אנסה.

אם אפשר, אבקש לפחות לאפשר לנו שימוע, כדי שנוכל לומר את עמדתנו.

מי זה "לנו"?

נציגי ההורים והמורים.

אנחנו בעניין הזה אלה הורים של תלמידי בית הספר. אני לא יכול, כמובן, לייצג אף אחד, אבל אני חושב שצריך למצוא איזושהי דרך להידברות.

מדובר בהורים, מורים ותלמידים.

תודה רבה לך על התוספת. ובכן, אני מוסיפה את זה כמסגרת להחלטה שלנו. אנחנו יכולים לבקש, אנחנו לא יכולים להכריח אוניברסיטה.

לכן אמרתי, "אם אפשר, אבקש".

אנחנו מבקשים לזמן לישיבה שבה הגורמים הרלוונטיים אצלכם מחליטים בעניין, נציגות של הורים, מורים ותלמידים של בית הספר.

תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05