התנגדות התושבים לפתיחת בית הגלגלים החדש בהרצליה פיתוח

5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
7.2.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 345
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ח בשבט תשס"ה, 7.2.2005, שעה 10:00

התנגדות התושבים לפתיחת בית הגלגלים החדש בהרצליה פיתוח

חברי הוועדה: שאול יהלום - היו"ר
יגאל יאסינוב

חה"כ זהבה גלאון
חה"כ אילן שלגי
יעל גרמן - ראש עיריית הרצליה
פרופ' דב גולדברגר - מנכ"ל משרד הרווחה
דיאנה ברעם - אגף השיקום, משרד הרווחה
מוטי אלמליח - עוזר מנכ"ל משרד הרווחה
פרופ' יונה אמיתי- מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר, משרד הבריאות
עו"ד עדי ביתן - הלשכה המשפטית, משרד הפנים
אביעזר גרואר - יו"ר ש"י – אגודה לשיקום וסיעוד ילדים נכים- בית הגלגלים
אברהם טורם -מנכ"ל ש"י – אגודה לשיקום וסיעוד ילדים נכים- בית הגלגלים
אבי מור - מנהל סניף ירושלים, בית הגלגלים
לאורה קורטן - מנהלת סניף, בית הגלגלים
חגי ויינשטיין - חבר ועד/בוגר בית הגלגלים
אלישע טל - חבר ועד בית הגלגלים
אליה טל - בית הגלגלים
בועז עידו - חבר ועד, גזבר, בית הגלגלים
אורן גולן - חבר ועד, בית הגלגלים
ריסה בארי - מדריכה לשעבר, בית הגלגלים
אופיר ניקו-קטוע- בוגר פרויקט, בית הגלגלים
עמית אונגר - בוגר פרויקט, בית הגלגלים
אמיר פישר - מדריך, בית הגלגלים
אמיתי בן-אהרון- מדריך, בית הגלגלים
איתמר נחמה - מדריך, בית הגלגלים
שרון ג'יבלי - בוגרת הפרויקט, בית הגלגלים
בועז ישי - מדריך, בית הגלגלים
מעין סגל - חניכה, בית הגלגלים
פנחס חזן - נהג נכים, בית הגלגלים
יואב קריים - דובר מטה מאבק הנכים
מרדכי וירשובסקי- יו"ר ארגון הגג של הנכים
ברוך מסאמי - מטה מאבק הנכים
יוסי מלכה - מנכל אקי"ם
רונית אילתי-ממן- דוברת אקי"ם
שלמה שרף - עמותת נכים עכשיו
יהודה דורי
שלום דלוגץ - ארגוני הנכים
פרחיה בן זקן - ארגון הגג של הנכים
אהוד מלץ - עיתונאי
אריה פרנקו - ועד שכונתי
תקווה פרנקו - נציגת שכונה
תלמידי בית-ספר תיכון בן גוריון, פתח תקוה

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

טלי רם

התנגדות התושבים לפתיחת בית הגלגלים החדש בהרצליה פיתוח

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא שלנו על סדר היום הוא בית הגלגלים.

אנחנו מקדמים בברכה את צופינו בבית, אנחנו משודרים בשידור ישיר בערוץ הכנסת, ולכן אני מפעם לפעם קצת ארחיב את הדיבור.

קיים מוסד שנקרא בית הגלגלים, זהו מוסד שמטפל בנערים ובמבוגרים - בעיקר בני נוער, אבל גם בגיל ההתבגרות - שנמצאים במצבי נכות קשים ומורכבים, כמו שיתוק מוחין. חלקם הגדול מרותק לכיסא גלגלים.

יש כאלה החושבים שבית הגלגלים קרוי כך משום שהוא מטפל בהרבה שנמצאים רתוקים לכיסא הגלגלים. אני חושב שהסיבה היא אחרת. הבית היה פעם בית נייד שהיה עובר ממקום למקום, לכן הוא נקרא בית הגלגלים.

כך או כך, יש לו למיטב ידיעתי כמה סניפים ברחבי הארץ, כאשר הסניף המרכזי הוא בהרצליה פיתוח. בהרצליה פיתוח יש בית שנקרא בית הגלגלים, ועיקר הפעילות שלו היא לקבל את הילדים האלה, את הנערים האלה, את הבוגרים האלה, לסופי שבוע, כאשר מי שמטפל בהם באותם סופי שבוע הם מתנדבים. בדרך כלל, יש מתנדב לפחות לכל מטופל, ובמהלך סוף השבוע הזה, כאשר הפעילות נעשית בבית הגלגלים, הרי שהנערים במקום מושבם נותנים גם קצת יותר רווחה ופנאי למשפחותיהם.

זה השלד של הפעילות. בנוסף לכך יש פעילות רבה בקיץ כאשר מדובר על כך שהמטופלים יוצאים לקייטנות של כחמישה עד ששה ימים - הקייטנות הכי טובות והכי מובחרות בארץ. יש גם חוגים באמצע השבוע.

למעלה מעשרים שנה בית הגלגלים נמצא בהרצליה פיתוח. הבית הוא בשכירות, השכירות עומדת להסתיים בעוד כשלוש שנים, ולכן פנתה הנהלת בית הגלגלים לעיריית הרצליה בבקשה להקצות מגרש עבור בית הגלגלים, שיהיה מגרש של קבע.

נוכח תהליכים להקצאת המגרש, יש התנגדויות של תושבים באזור ובסביבה. הנושא שלנו הוא התנגדות התושבים לפתיחת בית הגלגלים החדש בהרצליה פיתוח. ההתנגדות הזאת פורסמה בכתבה בעיתון "שבעה ימים" - המוסף של ידיעות אחרונות - מ- י"א בשבט, בערך לפני שבועיים. פורסמה כתבה גדולה בשם: "מקלות בגלגלים". בעקבות הכתבה הזאת ביקשה חברת הכנסת זהבה גלאון להעלות את הנושא, וקיבלה את הנחיית נשיאות הכנסת להעלות את הנושא ב"דיון מהיר" - להעלות נושא ישר לוועדה. במקום להעלות אותו במליאה, הרי בגלל דחיפותו וחשיבותו, הוא עולה ישר לוועדה; הוועדה דנה - וזה מה שאנחנו עושים כעת- קובעת את החלטתה, והחלטתה מתפרסמת על שולחן מליאת הכנסת.

קודם כל אני רוצה להודות לכל אלה שבאו לכאן, בראש ובראשונה למי שעוד לא הגיעה - לראש העיר, שהיא תקועה בפקק בדרך. אני רוצה לקדם בברכה את תלמידי תיכון בן-גוריון בפתח תקווה. משום שזהבה גלאון היא תושבת פתח תקווה, צירפו היום דווקא תלמידים מתיכון בפתח תקווה. זו אחת הדוגמאות למה עושה הכנסת - דוגמה מאוד מאוד אקטואלית.

אני רוצה לברך את מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, שבשל חשיבות הדיון הגיע - פרופ' דב גולדברגר, וכן את כל הנוכחים שנמצאים איתנו כאן - אנחנו כמובן ממתינים לראש העיר - וכמובן את כל אנשי בית הגלגלים שבאו לכאן - ההנהלה, המתנדבים והחניכים עצמם. תודה רבה שהואלתם לבוא אלינו לכנסת.





בפתח הדיון אני מבקש להעיר שתי הערות. ראשית - ואני אחזור על כך כשתגיע ראש העיר - ההחלטה אם לתת את המגרש היא החלטה שנתונה בידי העירייה. צריך לקחת בחשבון שאנחנו איננו מתערבים בשיקולים, אבל הכנסת היא גוף ציבורי וכאשר הכנסת רואה לעיניה - ואני משבח את חברת הכנסת גלאון, ייתכן שהיינו דנים בכל מקרה בנושא - עיתון הנפוץ ביותר במדינה עוסק בנושא הזה, דהיינו יש מהות ציבורית בעניין, גם הכנסת והוועדה צריכות להגיד את דברן. אנחנו אומרים - ההחלטה היא עצמאית בידי העירייה.

שנית, אני רוצה להדגיש ושיצוין בפרוטוקול, שבמידה מסוימת אני קרוב לבית הגלגלים. שתי בנותי היו מתנדבות במשך שנים בבית הגלגלים. אחת מהן סיימה לפני חצי שנה את התנדבותה, כך שבית הגלגלים גם גייס את משפחתנו.

בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה רבה, אדוני. אני מודה לך על הישיבה. אני רוצה להעיר הערה מקדימה לפני שאני נוגעת בדיון עצמו. כשנכנסנו לכאן היום לחדר ההרצאות, נכנסתי עם קבוצה של נכים שלא יכלו לרדת במדרגות כאן בחדר ההרצאות, וחשבתי על כך שאם הכנסת בוחרת לקיים דיון בנושא כל כך חשוב, אני חושבת שהכנסת צריכה לראות איך היא מסגלת דרכי גישה, איך היא מנגישה את האפשרות להגיע לכאן באופן פיזי לאנשים שיש להם בעיה לרדת את המדרגות.

ראיתי את זה - אנשים נאלצו לשבת למעלה, ומי שירד בכל זאת זה היה מאוד מאוד קשה. אני חושבת שזה משהו שהוועדה בראשותך תעשה נכון אם היא תפנה ליושב-ראש ותעיר את ההערה הזאת.

הכנסת באמצע תהליך הנגשתה כולה. הוועדה שמטפלת בכך היא ועדת הכנסת, ואנחנו מיום ליום מטפלים בכל המחדלים שעדיין לא טופלו, ומנסים עד כמה שאפשר בבניין הנוכחי, לעשות שינויים. הנכים בכיסאות גלגלים מודעים לכך. רק לפני שבוע סיימנו את העבודה בכניסת חברי הכנסת, שהיתה זמנית והיום היא תקנית, וכן הלאה.

אני שמחה לשמוע. אני קראתי את הכתבה של אהוד מלץ ב"ידיעות אחרונות", ואני מודה שזה מסוג הכתבות שצובטות אותך בלב - ממש תחושה פיזית - כי אתה קורא ואתה לא מאמין שהיום זה קורה במדינת ישראל.

כפי שאמרת, אנחנו לא מחליפים את הוועדה ואת העירייה, ואת הוועדה של משרד הפנים, אבל אתה לא מאמין שהיום במדינת ישראל יכולה להתקיים חרפה כזאת לאור היום, שחור על גבי לבן, בכתובים. מדובר באנשים שחיים בהרצליה - ואני אזכיר את האנשים שהתבטאו בכתבה אחד-אחד.

אדוני היושב-ראש, מעניין אותי לדעת אם מישהו מהמתנגדים שהופיע בכתבה הגיע לכאן היום. מנהלת הישיבה מאותתת לי בראשה שאף אחד מהאנשים שהתבטאו בבוטות, לא טרח והגיע להסביר לוועדה למה הוא מתנגד לכך שבית הגלגלים יוקם היכן שהוא יוקם.

אין לי דרך אחרת מאשר להגדיר את זה כחרפה. לא רק שזאת חרפה, לא רק שזאת הייתי אומרת, גסות רוח, גבהות לב, אטימות, רשעות - אין לי דרך אחרת להגדיר את זה. אני חושבת שאחד הדברים שבאים לידי ביטוי בכתבה הזאת זה בעצם ניסיון לפגוע בצורה כמעט ישירה ממוקדת, בחוק שהכנסת הזאת חוקקה - וזה חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שקבע שאדם עם מוגבלות, צריך שהמדינה, החברה, העיריות, הרשויות, יגנו על כבודו וחירותו, שיאפשרו לו לעגן ולממש את זכותו על מנת שיוכל להשתתף בחברה באופן שוויוני, באופן פעיל, שיוכל לממש את כל אותם דברים שכל אחד מאיתנו - בכלל בהינד עפעף, בלי לחשוב פעמיים - מממש באופן כל כך טבעי.

חשבתי שבחברה מתוקנת היום, בהרצליה - לא רק, אבל בהרצליה, ואני שמחה שראש העיר תגיע לכאן כי אני יודעת שהיא ביטלה ישיבות על מנת להגיע לישיבה הזאת - יש איזו גישה ומגמה שכבר קובעה ועוגנה בחקיקה, שאומרת שהנכה צריך להשתלב בחברה, שצריך לסייע לו להשתלב בחברה, אז קמים אנשים - מתוך איזושהי תפיסה, הייתי אומרת נדל"ניסטית גרידא - ומתבטאים כאן.

"זה עלול להוריד את ערך הנדל"ן", אמר אחד מהם; "זה לא אסתטי", ו"בכלל מה אנחנו רוצים: רק שקט ושלווה, ושלא יהיה לנו רעש כי עוד עלול להיות לנו רעש", רחמנא ליצלן.

אתה קורא, אדוני היושב-ראש, ואתה לא מאמין שזה אמיתי. אני חייבת לציין שקראתי את הכתבה הזאת מספר פעמים כי זה לא היה נראה הגיוני שזה יכול להיות. לא נראה הגיוני שאנשים מבקשים לדחוק מקרבם או מסביבתם מי שהוא לא כמוהם. זה לא נאה להם, זה לא אסתטי. זה מזכיר לי מקומות אחרים, זמנים אחרים, אני לא יכולה להאמין שזה אמיתי בכלל.

משטרים אחרים.

ומשטרים אחרים, תודה אדוני חבר הכנסת לשעבר מרדכי וירשובסקי.

אדוני היושב-ראש, ברשותך עוד שני משפטים שהם רק ברמה של ציטוטים, על מנת להדגיש את גודל החרפה. אני כבר לא מדברת על הדעות הקדומות - אני לא מבינה מה הפחד.

דרך אגב, אני רואה שיושבים כאן לימיני ולשמאלי חברי כנסת משינוי. אני מניחה שזה לא במקרה שהם יושבים כאן.

את יודעת - זה לא במקרה. כל ישיבה שדנים על נכים, אנחנו מופיעים. זה לא מקרי.

אל"ף, כל הכבוד.

תודה רבה. סוף סוף. אל תתחילי לעשות פה דבר פוליטי. מה זה? מקרי, לא מקרי. אותך לא ראיתי פה באף ישיבה.

כי אני לא חברת הוועדה.

אז אל תגידי מקרי.

אבל עוד לא התחלתי לומר, אז למה אתה קופץ?

כי אמרת.

על מה אתה רוצה להגן?

אני מכיר אותך טוב מאוד, והצופים גם מכירים אותך.

על מה אתה רוצה להגן?

אני לא מגן על שום דבר. אני בא לפה בכל פעם להגן על נכים, לידיעתך.

חבר הכנסת יאסינוב, בבקשה.

אני משוכנעת שגם בישיבה הזאת אתה תוקיע בהוקעה חמורה את ההתבטאות של יושב-ראש שינוי בהרצליה, שמתנגד להקמתו של בית הגלגלים, והוא אחד המובילים את המאבק שבית הגלגלים לא יקום.

אין לי ספק שאתה וחבר הכנסת שלגי תגָנו את זה באופן נחרץ, כי אתה בא לכאן לכל ישיבה ואתה נאבק לזכותם של נכים. אני משוכנעת בזה.

אם כבר הפכת את זה לגל מפלגתי - -

לא, זה לא עניין מפלגתי.

- - את יודעת שמפלגת שינוי הוציאה הודעה שהיא תומכת בבית הגלגלים? את יודעת את זה?

מצוין, אז תגיד את זה, אני אשמח לשמוע.

אז למה את הופכת את זה? למה את עושה פרובוקציות? אם את באה לדבר - אז תדברי. לא עושים את זה בצורה כזאת.

יושב-ראש הוועדה, אתה מגן עלי?

חבר הכנסת יאסינוב, זאת זכותה. אם בכתבה צוין שמו של אחד המתנגדים - - -

האם צוין גם שהוא משינוי?

כן, יושב-ראש שינוי, זה כתוב במפורש.

וצוין גם שהוא מייצג את המפלגה בנושא?

אני אומר לך שהוא אמר: אני יושב-ראש שינוי, אז זכותה לבוא ולתבוע ממפלגת שינוי להתנער מהעניין.

גם זכותה לבדוק את הנסיבות.

ואנחנו שמחים, אני מניח שחבר הכנסת אילן שלגי בא במיוחד - הוא תושב הרצליה - הוא יאמר תכף את דברו, וזה רק לכבוד לכם אם אתם תתנערו מהדברים, צריכים לשים את הדברים על השולחן. הנקודה הזאת באמת מוצתה. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני שמחה על הרגישות שהתגלתה כאן ואין לי ספק שההוקעה תהיה נחרצת וברורה.

האדם השני שאני רוצה להזכיר - ואני מזכירה את האנשים בשמם מכיוון שהם אינם כאן. אני חושבת שראוי שצופי ערוץ הכנסת ידעו מי אלה האנשים שחושבים שלא נאה להם, שזה מוריד את הערך הנדל"ני של האזור שלהם. צבי רביע: "הם יורידו את הערך של הבתים", הוא אמר. ויויאן שניידר: "יהיה כאן הרבה רעש בקרבת המקום", ועוד כהנה וכהנה.

אני רוצה לסכם ולומר שאני חושבת שהעובדה שראש העיר, יעל גרמן, בחרה להקצות מגרש לבית הגלגלים זו היתה החלטה נכונה. זאת החלטה שכל עירייה היתה צריכה להתגאות ולהתכבד בה. כל עירייה.

והעובדה שיש תושבים בעיר שעדיין במדינת ישראל של שנות האלפיים - 2005 - חושבים שזה לא נאה להם, זאת עובדה מחפירה. אין לי ספק שהוועדה תוקיע את העובדה הזאת, ואין לי ספק שמי שצריך לקבל החלטה במוסדות שאמורים לקבל החלטה בסופו של דבר לגבי ההקצאה, יקח בחשבון גם את הדיון בוועדה היום. תודה רבה.

תודה רבה. אני שואל האם מישהו מאנשי הרצליה שנמצא כאן הוא מהמתנגדים.

שמי אריה פרנקו.

האם אתה רואה את עצמך כמתנגד, או כמייצג המתנגדים?

כמייצג את המתנגדים.

אז תגיד את דברך. אדוני אריה פרנקו, תושב הרצליה.

שמי אריה פרנקו, אני נציג ועד השכונה, שנושא ההקצאה נמצא בשטחה. באתי לכאן כדי להציג את העובדות כפי שאנחנו - רוב התושבים - מאמינים ורואים את זה.

ברצוני להדגיש - העניין איננו בנושא הנכים. אתם צריכים לדעת - אנחנו לא מתנגדים לנכים. הנושא הוא מגרש שהופקע מתושבי השכונה כדי לשרת אותה ואת הציבור הסמוך, ואין השאלה עוסקת בענייני הנכים.

על מנת שייפסק גזל הקרקעות הציבוריות, פורסם נוהל משרד הפנים להקצאות קרקע ציבוריות - נוהל המתייחס לקרקע שהופקעה מהתושבים לשימוש ציבורי. הנוהל מצוי כאן, אני מבקש לחלק זאת לכל חברי הוועדה.

הנוהל נוצר בעקבות החלטת בג"ץ בנושא הקצאות הקרקעות - נוהל המחייב את כולנו להתנהג ולפעול על-פי החוק, חוק השווה לכולם. בבקשה, מצורפת כאן החלטת הבג"ץ.

"לעניין הקצאת קרקע לצורכי ציבור על-ידי העיריה לגוף פרטי ללא מכרז וללא תמורה"- אני חוזר: לגוף פרטי ללא מכרז וללא תמורה – "ברי כי על הרשות לברר מה הם צורכי הציבור באזור שבו מצויה הקרקע להקצאה, ולבחור בגוף המתאים ביותר למילוי הצרכים הציבוריים על הצד הטוב ביותר". סוף ציטוט.

אנחנו לא נגד עמותת שי, או כל גוף אחר - לא אכפת לנו מי יבוא לשם. אנחנו מבקשים את הקרקע לשימושנו אנו, כפי שקבע הבג"ץ. אנחנו ביקשנו את הקרקע בזמנו. בבקשה, אפשר לחלק את הבקשה שביקשנו מהעיריה לפני זמן-מה - קרקע לשימוש התושבים.

אין לנו שום קשר עם הנכים, אנחנו לא מתנגדים. אם הם יבואו אלינו - אנחנו נקבל אותם בברכה גדולה.

יבואו לאן?

לשכונה שלנו.

נו, הנה הם באים.

כן, אבל הקרקע הזאת לא מיועדת לכך.

אז איך יבואו אם לא תהיה קרקע? ברחובות? אני נותן לך לדבר בכל הכבוד, אבל אני שואל לגבי המשפט "אם יבואו אלינו - נקבל אותם בברכה", ואתם מתנגדים לתת להם את הקרקע, אז איך הם יבואו אליכם? הם יישבו בכבישים? אני רוצה להבין.

אנחנו לא מתנגדים - - -

אבל אמרת, אדוני: אם הם יבואו אלינו - נקבל אותם בברכה - ציטוט מדברי אדוני. אני שואל - אם אתם אומרים לא בקרקע שבשכונה, ואתה אומר נקבל אותם בברכה, אז לאן תקבל אותם בברכה? תקבל אותם בכניסה לבית שלך? תקבל אותם במדרכה? תקבל אותם באמצע הכביש? איפה תקבל אותם אם אתה לא מוכן לגבי הקרקע?

אם ועדת ההקצאות תחליט שהקרקע הזאת מוקצית לעמותת שי - אנחנו נקבל אותם. אם החוק יאפשר להם - אשמח מאוד לקבל אותם.

תודה, גברתי יעל גרמן, ראש העיר. מר פרנקו, תואיל בבקשה להמשיך.

אנחנו לא נגד עמותת שי או כל גוף אחר. אנחנו מבקשים את הקרקע לשימושנו אנו, כפי שקבע הבג"ץ.

הבקשה שלכם היא מה-20 בפברואר 2004.

לפני שנה אנחנו ביקשנו את הבקשה.

היועץ המשפטי לממשלה קבע באותו בג"ץ, שהקצאה כמוה כתמיכה. אנו התושבים נדרשים לתמוך על-ידי מתן קרקע בערך של תשעה מיליון שקל לגוף פרטי, קרקע שאמורה לשרת אותנו ואת בנינו לדורות הבאים.

לומר שאנחנו נגד הנכים זה עוול, גועל נפש ושקר. הם נמצאים אצלנו הרבה שנים ואנחנו עושים הכל כדי שיהיה להם טוב.

איפה הם נמצאים אצלכם?

בשכונה.

לא בשכונה שלכם. בשכונה אחרת.

הרצליה פיתוח זה שכונה קטנה, זה בערך 600-700 מטר מאיתנו. אנחנו לא רחוקים, אנחנו כולנו ביחד.

אם זה בשכונה שלכם, אז סך הכל מדובר כאן בהחלפת מגרש במגרש.

אבל המגרש הזה שייך למטרה אחרת. אין לנו התנגדות שיתנו את הבית לידנו, אבל למה שיקחו לנו את השטח הזה לשימוש של כל האזרחים? למה השטח הזה - שצריך לשרת את כל האזרחים ולא סקטור מיוחד?

אדון פרנקו, צריך לשים את הדברים על השולחן. אם אדוני בא ואומר - אצלי יש סדר עדיפות אחר, אני חושב שאם יש מגרש בשכונה שלנו - סדר העדיפות צריך להיות מקום מפגש לגמלאים תושבי הסביבה, חדר קריאה, מרכז הדרכה במחשבים, מועדון למפגשי שחמט, מרכז לפעילויות חברתיות לתושבי הסביבה, ואחרי כן נכים, אז אנחנו דורשים שקודם תמלאו את 5; יהיה עוד מגרש, תנו לנכים - אז אני מתנגד לדעתך, אבל אני לפחות מבין אותה.

אין לנו שום דבר נגד הנכים, אנחנו שמחים שהם בשכונה שלנו, אנחנו שמחים ממה שהיה עד היום, אז מודיעים לך - השמחה נסתיימה משום ששם נסתיימה השכירות. הם לא מחליפים עכשיו מגרש קנוי במגרש קנוי, אלא שם הם נמצאים בשכירות, לאחר 25 שנה החוזה נסתיים, אז הם עוברים ממגרש אחד למגרש שני.

אם אדוני באמת כן עם דבריו ואומר: אני באמת רוצה ומוכן והייתי שמח - הוא לא יכול לבוא ולהגיד את הדברים האלה. שני הדברים שאדוני אומר משתמעים לשתי פנים, ואדוני צריך להגיד לפחות כאן בוועדה דבר חד.

המגרש הזה מיועד לצורכי השכונה, ואתם מייעדים את זה לצורך אחר. זה מה שאני אומר.

אז כך תגיד, אדוני, אל תגיד שאדוני מקבל את הנכים. אתה אומר - אני רוצה בשכונה צורך אחר.

לומר שאנו נגד הנכים זה עוול, גועל נפש ושקר.

אדוני, הרי אי-אפשר להגיד דבר כזה. אדוני נגד הנכים. מדוע אדוני אומר: זה עוול, גועל נפש ושקר, כשזה בדיוק העניין? האם אדוני מכנה את עמדתו גועל נפש? את עמדתך שלך?

אם אדוני אומר לא בבית ספרנו, יש כאן מגרש ואני לא רוצה את הנכים, אלא אני רוצה שהמגרש יהיה למשחקי שחמט של הגמלאים - אז אדוני אומר: אני לא רוצה את הנכים. מה יותר פשוט מזה?

זה מה שבג"ץ קבע.

אם אני עכשיו אבוא ואגיד: אני לא רוצה את מר פרנקו בחדר של הוועדה, יואיל אדוני לצאת - אני לא אוכל אחרי כן להגיד: אבל אני כל כך אוהב אותך, מר פרנקו, שמי שאומר שאני נגדך - זה גועל נפש. אם אני אגיד לך שאני לא רוצה שתשב עכשיו על השולחן, אז אני במפורש נגדך, אני לא סובל את הפנים שלך מולי.

גם אמרתם שזה לא אסתטי.

אם הייתי נמצא בוועדת החוץ והביטחון, אפילו אם אתה אוהב אותי אתה יכול להגיד: צא מפה, לפי החוק אתה לא אמור להיות פה. זה אותו דבר.

זה לא עניין שאני לא רוצה אותם, כמו שזה לא שאתה לא רוצה אותי, אבל בוועדת החוץ והביטחון אתה לא תקבל אותי משום שיש קריטריונים ויש חוק, והמחוקק קבע כך.

אם תרשה לי, אני אסיים, אני לא רוצה לגזול מזמנם של אנשים.

הזמן ברשותנו. הבעיה שלנו שאני מבקש מאדוני שדבריו יהיו בכיוון שאנשים יוכלו להבין אותם, זה תפקידי. לכן אני אומר - אנא לא לדבר בדו-פנים. או שאתה בעד הנכים, או שאתה נגד הנכים. אתה לא יכול להגיד: אני בעד הנכים, אבל אל תיתן להם מגרש לידי.

לא אמרתי לידי, אני לא גר לידם. יש כמה מאות מטרים ביניהם לביני.

המטרה שלי היא להגיד שהקרקע הזאת מיועדת - לפי החוק, לפי הבג"ץ, לפי כל הקריטריונים - לנושא אחר.

זה לא נכון.

אין לי בעיה, חס וחלילה, ואני אומר - אם העירייה תקצה להם, אנחנו נקבל אותם בשמחה, אבל רק שזה ייעשה לפי החוק ולפי מה שמקובל. אין לנו שום דבר נגד העירייה.

האם יש לך ספק שהעירייה פועלת על-פי החוק?

חס וחלילה, אבל אנחנו באנו הנה להדגיש את הנקודות שזכותנו להגיד.

סליחה שאני חוזר שוב. לומר שאנחנו נגד הנכים זה עוול, גועל נפש ושקר. אני רוצה לקרוא לכם קטע ממכתבה של עמותת מערב הרצליה בה אנחנו חברים. המכתב נשלח אליכם, וחשוב שכולם כאן ישמעו את דבר העמותה.

"תושבים רבים מתנדבים בפעילויות העמותה - גם כמדריכים - מסייעים לה בכספם. אנו אף היינו שותפים לארגון ערבי התרמה ואנו משלבים את חניכי העמותה ביוזמתנו בפעילויות המתנ"ס המקומי. בשנה שעברה אף הופק סרט משותף של החניכים וילדי התושבים שנקרא: "אהבה מתגלגלת". כמו כן, הופק סרט תיעודי על העבודה המשותפת בהפקת הסרט. אשר לטענה כי תושבי מערב הרצליה מתנגדים לקיום בית הגלגלים בשכונתם אין בה ממש, והיא מהווה הטעיה..."

אם כך, אדוני ודאי סותר את עצמו. באהבה יש שני צדדים. אם אני אוהב את הבן שלי - הבן שלי אוהב אותי ואני אוהב אותו. זה לא צד אחד, זה לא חד-סטרי. אהבה מתגלגלת היא משני הצדדים. אתם אוהבים את הנכים, הנכים אוהבים אתכם.

מאיפה אדוני קובע שהאווירה של האהבה עם המתנדבים זה לא יותר חשוב מאשר לדוגמה מועדון למפגשי שחמט? לאהוב את הנכים - מצדכם - ולעשות סרטים, ומתנדבי השכונה שעוסקים, מממשים את עצמם - הם עושים את זה גם למענם, המתנדבים. הם מממשים את עצמם.

מדוע אדוני חושב שזה פחות מאשר לדוגמה חדר קריאה וספרייה? אני רוצה להבין. להיפך, אתה מוכיח כאן נימוקים חשובים מאוד שהעירייה צריכה להתחשב בהם לתת את המגרש.


ניקח דוגמה - נניח שהמגרש היה סגור, היה שם בונקר, כל האנשים שנמצאים לא יוצאים החוצה, אתם לא נכנסים פנימה - אז הייתי אומר: נסתכל על האנשים שבפנים. אבל אתה בעצמך אומר שכל התושבים משתתפים, יש מדריכים, עושים סרטים. אפילו אתה קורא לזה אהבה, אהבה מתגלגלת, אז ברור שצריכים להקצות את המגרש כדי שיהיה לכם מימוש לאהבה.

אני חוזר. אנחנו רוצים שיקצו להם איזה אדמות שהם רוצים, אבל הייעוד של האדמה לשרת את צורכי השכנים.

זה מה שאמרתי. אם הם לא יהיו, איך יהיה סרט פרק ב'? איך תבוא האהבה לידי מימוש? איך תבוא האהבה שלכם לנכים בפרק ב'? הרי תרצו לעשות כל שנה סרט. איך הסרט ימומש אם הם לא יהיו שם?

אם אני הייתי האדם שמחוקק את החוקים, אם אני הייתי במקום בג"ץ, אם הייתי במקום מנכ"ל משרד הפנים שנתן את ההנחיות - הייתי אומר משהו אחר.

מה היית אומר?

הייתי אומר: ברוכים הבאים. אבל, יש חוק. זאת מדינה שבה החוק שווה לכולם.

זאת אומרת, מה שאדוני אומר עכשיו, שכל דבריו הם בניגוד למצפונו.

לא.

אתה אומר שאילו היית המחוקק, היית אומר ברוכים הבאים. אבל אתה מקריא כאן את החוק, זאת אומרת שהחוק של היום הוא בניגוד לערכיו האישיים ולמצפונו, כי אתה באופן אישי היית אומר ברוכים הבאים.

לא. כשמחוקקים חוק - אני צריך לקבל, לכבד, ולשמוע.

אם תרשו לי, אני מבקש לסיים. לסיום, אני רוצה לסכם - ואני חוזר כמו מנטרה, יכול להיות שזה לא מקובל.

לא, זה נעים לשמוע את הדברים.

אני רוצה לסכם שאנחנו לא נגד הנכים, שככל אזרח שומר חוק אנו מבקשים לשמור על השקיפות, על מינהל תקין ושוויון בפני החוק.

יש בידי 30 התנגדויות - אף אחת מהן אינה מזכירה מילה אחת נגד הנכים או את ירידת ערך הבתים. אלה כל ההתנגדויות שאנחנו - ועד השכונה - הנחנו בפני העירייה. אין אף מילה כזאת, וזה נכתב לפני שנה - לא בגלל הדיון היום.

אדוני חושב שהוא מייצג את כל ה- 30, שאם זה היה תלוי בכם - הייתם אומרים ברוכים הבאים באופן אישי. זאת אומרת, אם יפתרו את הבעיה החוקית - אתם אומרים ברוכים הבאים.

אם החוק היה מאפשר ואם החלטת בג"ץ תתוקן - אנחנו נקבל את זה.

האם אדוני משפטן?

לא.

אז לכאורה, נראה לאדוני שהבג"ץ סותר, אבל אם לא תהיה סתירה בבג"ץ ובחוק - אתם אומרים בשם כולם ברוכים הבאים. אמת?

אמת.

אני מבקש להגיד שמה שהיה כתוב בעיתון זה על-ידי כמה אנשים שלא שייכים. אני לא יודע מיהם.

מי זאת הרופאה לילי דיין?

אני לא מכיר אותה. יכול להיות שהיא אחת מהדיירים.

אנחנו גם ועדת בריאות, אנחנו מתעניינים...

רציתי להגיד רק דבר אחד, כדי שתבינו. אנחנו, ועד השכונה, מקיימים כל מיני פעילויות- לא עכשיו, לא לפני שנה, לא לפני כמה שנים. כל הפעילויות שלנו זה למען רווחת התושבים.

לסיום - ראשית, כתובות פה 30 התנגדויות שנכתבו לפני שנה, כשלא כתוב בהן מילה אחת נגד הנכים.

אנחנו כיבדנו את עמדתך. עמדתך אומרת - יש בעיות לכאורה עם הבג"ץ ועם חוזר משרד הפנים ועם הנהלים, ולכן אתם נאחזים בה. באופן אישי, אם הדברים האלה ייראו לכם כפתורים - אתם אומרים שאין לכם שום דבר וברוכים הבאים.

ברוכים הבאים.

גם בהתנגדויות לא כתובה מילה אחת על ירידת ערך הבתים. אנחנו לא אנשי נדל"ן - וזה לא נכתב עכשיו ולא לפני הכתבה. זה נכתב לפני זמן מסוים. טוענים שאנחנו מדברים על כך שיירד ערך הנדל"ן.

וזה נכון או לא נכון?

לא נכון, לא כתבנו את זה.

זה שקיבלתם ייעוץ משפטי טוב ולא כתבתם בהתנגדויות את כל הדברים האלה - זה ברור.

קיבלנו ייעוץ לא רק משפטי, גם ערכי שכתוב שהאנשים האלה - צריכים לכבד אותם, צריכים לתת להם הכל. הם אנשים יותר טובים מאיתנו. כמה שאנחנו נותנים - אנחנו מקבלים יותר מהם.

אבל, אם יש לכם דעה קדומה שאנחנו לא אנשים טובים - - -

לא, לא. אתה ביטאת כאן עמדה באמת טובה.

ראש העיר, בבקשה. אני מבקש לציין מה היה עד עכשיו. אני הצגתי במשפט את הכתבה, חברת הכנסת זהבה גלאון אמרה את הדברים ואחר כך תיאר את הדברים נציג המתנגדים.




אנחנו איננו רוצים, ומצהירים כאן בצורה מפורשת שאיננו מתערבים בחוק או בשיקול דעתה של העירייה או של ועדת ההקצאות לצורכי ציבור. כינסנו את הישיבה על סמך הוראת נשיאות הכנסת לדעתי משום שהיה נפח תקשורת מאוד גדול בעיתון הנפוץ ביותר במדינה, שהעלה נושא על סדר היום - לא יכול להיות שוועדת העבודה והרווחה לא תגיד את דברה בעניין. הדברים האלה רשומים כדבר הוועדה - אנחנו מחויבים גם לומר זאת בסיכום, אבל אני מבקש ממך ופונה אלייך שכל ההחלטות של העירייה תהיינה החלטות עצמאיות. בבקשה.

בוקר טוב וסליחה על האיחור שנבע מנסיעה של קרוב לשעתיים. אני שמחה על הדיון ואני עוד יותר שמחה על ההקדמה של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שאול יהלום, מפני שבשום פנים ואופן לא הייתי רוצה שהדיון הזה יחליף את הדיון שצריך להתנהל על-פי הנוהל - נוהל הקצאת קרקע - ושמא הדיון הזה יעלה עילה למתנגדים לפסול את ההליך כולו.

לאחר שאמרתי את ההקדמה הזאת, אני חייבת לומר שטוב עשה משרד הפנים וטוב עשתה הכנסת שלפני כשנתיים החליטה שאי-אפשר יותר להעניק את הקרקע - שזה אחד המשאבים היקרים ביותר שיש לנו במדינה - ללא קריטריונים מסודרים וללא נוהל מסודר.

ואכן יצא נוהל הקצאת קרקע, שאותו צריכה להעביר כל עירייה לפני שהיא רוצה למסור קרקע לכל מטרה. במסגרת הנוהל ביקשו מכל מועצת עיר, מכל עירייה למעשה, לקבוע תבחינים, קריטריונים, שעל פיהם העירייה תעניק את הקרקע.

אנחנו ישבנו וחשבנו בוועדה מורחבת, יחד עם היועצים המשפטיים, הבאנו את זה למועצת העיר. מועצת העיר אישרה את התבחינים וגם משרד הפנים אישר את התבחינים של עיריית הרצליה.

התבחינים של עיריית הרצליה הם מאוד מאוד ברורים, הם נשענים על תבחינים כלליים אבל יש בהם גם את הערך המוסף שהעיר שלנו ומועצת העיר שלנו חושבים שעל פיהם צריך להקצות.

למשל, אקרא את סעיף 5 שבו כתוב: "בקשת ההקצאה תיבחן על רקע צורכי כללי תושבי העיר, תוך מתן משקל לצורך בביצוע הקצאות בתחומי העיר הרצליה לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים".

אנחנו סבורים ואנחנו גם רוצים בעיר הרצליה להקצות קרקע לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. ברור ומובן מאליו שאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים אינן מתרכזות דווקא בעיר מסוימת מפני שהן נולדו באותה עיר. אולי באקי"ם במקרה שלנו באמת יש רק תושבי הרצליה, וגם שם אנחנו מכניסים לא רק תושבי הרצליה, אבל במקרה הפרטי הזה ומכיוון שאנחנו מדברים על בית הגלגלים, הוא באמת מאכלס בתוכו לאו דווקא את תושבי הרצליה אלא גם תושבים מכלל הארץ - ואנחנו גאים ושמחים שאנחנו יכולים להקצות קרקע ציבורית גם לצורך הזה, מפני שאם כל עיר תקצה קרקע ציבורית רק לתושביה, הרי שלא יימצא בחיים מקום למפעל כזה כמו בית הגלגלים, שמאכלס בתוכו 10% או 15% מתושבי הרצליה ועוד 10% מתושבי חדרה, וכן הלאה מכל תושבי הארץ.

ישנם עוד מפעלים ציבוריים שהערך שלהם הוא לא יסולא בפז, ולא ניתן אפילו לחשוב על מדינה שלא יהיו בה גופים כאלה ופרויקטים כאלה, והם לא מכילים תושבים של עיר אחת. אז אם אנחנו בקריטריונים נאמר שאנחנו נותנים רק לצורכי העיר הרצליה ואנחנו נותנים קרקע רק לתושבי הרצליה וכך יאמרו גם בירושלים, ברמת גן, בדימונה ובקרית שמונה - נימצא שבמדינה אין בכלל מקום למפעל כל כך יפה כמו בית הגלגלים.

אני חייבת לציין שעל פי הנוהל הזה - על-פי נוהל הקצאת הקרקע - ורק על-פי התבחינים, אנחנו בחנו מאוד מאוד בקפידה את הבקשה של עמותת בית הגלגלים, של עמותת שי, והיא עמדה בכל הקריטריונים. אנחנו פרסמנו מודעה כפי שהנוהל מחייב, כדי שתתקבלנה ההתנגדויות, והתקבלו ההתנגדויות.

אנחנו לפני שמיעת ההתנגדויות, וכאן אני חייבת לפתוח סוגריים קצת ארוכים, אבל בכל זאת אני רוצה להעיר שלפני כחצי שנה הנוהל שונה - לפחות הרכב הוועדה שונה, לדאבוני הרב - ובהחלטת שר הפנים הקודם, השר פורז, ובהחלטת מנכ"ל, שינו את הרכב ועדת הקצאת הקרקע, ובמקום חברי מועצה ונציגי ציבור היום הרכב הוועדה הוא אך ורק מעובדי הרשות.

אני מאוד מאוד מעריכה את עובדי הרשות, אבל אני בהחלט חושבת - והא ראיה שאני דיברתי על זה - שבוועדת הקצאת קרקע חייבים לשבת נבחרי הציבור מפני שיש פה בהחלט עניין של הדגשים, של אמונה, של "אני מאמין" - ואני אומרת זאת לא בגנאי אלא בזכות - יש כאן פשוט נקודות מבט פוליטיות. ואנשים פוליטיים שנבחרים על סמך מנדט מסוים, רוצים גם לממש אותו. איך אנחנו נוכל לממש את המנדט שלנו אם אנחנו לא נמצאים בוועדה? כי עם כל הכבוד למנכ"ל, ליועץ המשפטי, למהנדס ולמנהלת מחלקת הנכסים - הם צריכים לשקול שיקולים קרים, עניינים, והם לא נותנים לשיקול ולהיבט המדיני, להיבט הפוליטי, להיבט החברתי - הם לא נותנים ולא צריכים לתת לזה את המשקל הראוי.

לפני שאני סוגרת את הסוגרים וממשיכה הלאה בענייני, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולבקש להחזיר את הוועדה להרכב הקודם שלה. זה היה ההרכב הראוי. אחד הדברים הנפלאים ברשויות המקומיות, שיש לנו את האיזון המתאים, יש לנו את הבלמים ואת האיזונים. מצד אחד ישנם נבחרי ציבור, ומצד שני ישנם עובדי הרשות, והאיזון הזה הוא זה שמאפשר את הדמוקרטיה. יש פה הפרת איזון שהיא לא לטובת הציבור, ויכולה לפגוע.

אני סוגרת סוגריים וממשיכה הלאה ורוצה לומר, שאחד מן התבחינים שהוא מאוד מאוד חשוב זה האם אותו גוף שמבקש הקצאה יכול לממן את הקמת הפרויקט. זהו נימוק מאוד חשוב. ואכן העמותה נתנה בידינו את כל ההוכחות שהם יכולים לממן.

כאן אני חייבת לציין - מבלי להיכנס לנימוקים של המתנגדים - שאם לא נקצה את השטח המדובר לעמותה ולפרויקט, לא יהיה לנו, לעיריית הרצליה, כרגע כסף לפתח במקום משהו אחר לטובת הציבור, לדאבוני הרב. יש לנו תוכנית לפיתוח מוסדות ציבור וזו תוכנית מאוד מסודרת, אבל היא כרגע לא כוללת במקום הזה וגם לא במקום אחר ספציפי באזור של מערב העיר, היא לא כוללת איזשהו פרויקט, כך שאנחנו לא נמצאים במצב שאם אותו שטח לא יוקצה לבית הגלגלים, מחר עיריית הרצליה תבוא ותוכל להקצות שם מקום למועדון שחמט, מועדון לילדים או כל דבר אחר.

זאת ועוד - יש ברחבי מערב העיר שטחים ניכרים רבים שמצוינים כחומים - שב"צ, שטחים לבנייני ציבור; יש גם שטחים רבים שהם שצ"פ - שטחים ציבוריים פתוחים, ואין מחסור. זה לא אזור בעיר שבו זאת פיסת הקרקע האחרונה או בין הבודדות שניתן להקצות לציבור, ולאחר שנקצה אותה לציבור לא יהיו יותר שטחים ציבוריים לבנייני ציבור, או פתוחים, שלא יוכלו לנצל אותם. נהפוך הוא - ישנם שטחים ציבוריים רבים שניתן לנצל במערב העיר כאשר אנחנו נמצא את התקציבים המתאימים, ונוכל להיענות לצרכים של מערב העיר - שהם צרכים צודקים.

כאן אני רוצה לומר דבר-מה - שלא ייווצר הרושם שנוצר מן הכתבה, שתושבי מערב העיר הם נגד בית הגלגלים. נהפוך הוא. תושבי מערב העיר במשך שנים אימצו את בית הגלגלים, תורמים להם - גם מזמנם וגם מכספם - ונמצאים שם כמעט כל שבוע בהתנדבות.

אני חושבת שהכתבה עשתה עוול למערב העיר ועשתה עוול לעניין, ואני מבקשת לתקן. אני מאוד מאוד מצרה ונחרדת ומזועזעת - כמו כל מי שקרא את הכתבה - מן הביטויים הנוראיים שהיו בה, שלדעתי הם פשוט ביטויים שהדעת לא סובלת אותם, ואני רוצה להאמין שלמרות ההתנגדויות, גם התושבים שמתנגדים יבינו שזה לזכות שמוסד כזה יהיה בתחום העיר שלנו, ובסך הכל הוא עובר מקום. הוא היה במקום אחד, הוא רוצה משכן של קבע. הוא סיים את השכירות, הוא זקוק ליותר מקום, ולמה שלא נקצה לו את זה - כמובן בכפוף לכל הנוהל ובכפוף למינהל תקין ובכפוף לכך שנשמע את ההתנגדויות וניתן עליהן את הדעת, וניתן להן מענה ונעבור את כל ההליך כדת וכדין.

תודה רבה לך. חבר הכנסת שלגי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה בתחילה לברך את נציגי הנכים וארגוני הנכים שהגיעו לכאן, וכמובן את ראשי העמותה ופעיליה. אני מצטרף להתנצלות על כך שבאולם הזה בכנסת אין תנאי נגישות ראויים. זה מבנה משנות הששים - גם אז לא היתה סיבה שכך יהיה, אבל כפי ששמענו הדברים האלה נמצאים בטיפול, ויתוקנו.

אני נמצא פה משום שאני תושב הרצליה למעלה מ-50 שנה, מאז היותי ילד קטן, מאוד אוהב את עירי וגאה בה, ומשתדל במהלך כל השנים להיות מעורב בה בענייני ציבור. אני תושב מערב העיר - לא האזור של הרצליה פיתוח, מעט צפונה בשכונת נוף ים, אבל הייתי אומר שביתו של האדון שדיבר פה - אם הוא נמצא כ-800 מטר דרומה מהמיקום הנוכחי של בית הגלגלים, הרי ביתי הוא כ-800 מטר צפונה ממנו.

אני עצמי ביקרתי במקום לפני שנים כאשר ילדי בית-הספר שהייתי בוועד ההורים שלו היו מעורבים בפעילות התנדבות שם.

אנחנו רואים את המטופלים והמתנדבים המטפלים הנהדרים הרבה פעמים ברחובות, בדרך לשפת הים, בטיולים עם הנכים - וביניהם גם מתנדבים תושבי השכונה והעיר.

לדעתי, השכנים שמתנגדים להעתקת בית הגלגלים לקרבת בתיהם - טועים. זאת כמובן זכותם כאזרחים, אני אינני מתייחס לכתבה עיתונאית ואני לא מתפלא שעיתונאי בורר מתוך הדברים שכנראה נאמרו את הדברים שהם היותר מרגיזים, ואם היו שכנים שהתבטאו באופן אוהד את בית הגלגלים, אז אולי קולם נשמע פחות, אם בכלל, גם בכתבה העיתונאית הזאת. ראוי שייאמר כאן כפי שאמרה ראש העיר - כפי שגם אני אומר - התושבים מהרצליה בכלל, כולל במערב הרצליה ובהרצליה פיתוח תמיד קיבלו את הבית הזה ואת שוכניו באהבה רבה.

ההקצאה של הקרקע המסוימת הזאת לבית הגלגלים היא כנראה מתאימה. ועדת ההקצאות כמובן תעשה את עבודתה על-פי חוק ועל פי הנהלים, אבל שמענו פה את גישתה האוהדת של ראש העיר ואני בהחלט מצטרף אליה.

אני סבור שמדינת ישראל רק בשנים האחרונות התחילה להבין ולהכיר בצורך לסייע לאנשים עם מוגבלויות, והיא עדיין איננה עושה מספיק. בקרב אוכלוסיות חזקות יחסית, כמו תושבי הרצליה, ראוי שאמנם אפשר יהיה לתת כתף - כולל הקצאת קרקע, כולל מעורבות וטיפול באנשים שהגורל לא האיר להם פנים.

אני מבקש לברך את העומדים בראש העמותה - את המנהלים שעושים עבודה מאוד מסורה גם במאבק הזה שלהם. אני בהחלט מאחל לכם הצלחה ומקווה שהשכנים בשלב כזה או אחר יסירו את ההתנגדויות ושאמנם ועדת ההקצאות תיעתר לפניותיכם, על-פי הנהלים והקריטריונים, ושבית הגלגלים יקום וימשיך להיות בתוך הקהילה שלנו לתמיד.

תודה רבה. חבר הכנסת שלגי, אני לא רוצה להתנצח – ודאי לא עם מפלגת שינוי, ידידתי היום לאופוזיציה, וגם לא עם חבר הכנסת יאסינוב – אבל בכל אופן. הרי כאן מדובר על עירייה, על תושבים, ויש זרמים תרבותיים פוליטיים ציבוריים בכל עירייה שמהווים את הבבואה של התושבים.

אם באמת זאת דעתכם – ולפי הערות הביניים של חבר הכנסת יאסינוב, הן מבטאות פחות או יותר אותה דעה שלך – אני כאזרח קורא – נעזוב כרגע את ועדת העבודה והרווחה – ובכותרת הראשית כתוב "לא בחצר שלי", "מקלות בגלגלים", ובאותיות קידוש לבנה ומי מוביל את הקמפיין – יושב-ראש סניף שינוי בהרצליה, שעוד מבהיר: אני אחד האנשים המתונים בשכונה.



אתם לא רואים את זה כעמדה אישית, אבל אני חושב שבאיזשהו מקום צריכה להתפרסם עמדה של התנועה שלכם – לא באופן אישי שלגי ויאסינוב – אלא צריכה להתפרסם עמדה של תנועת שינוי. אם זה היה תלוי במפד"ל – היינו מדיחים אותו, אבל אני לא נותן עצות. לפחות להביע הסתייגות מוחלטת, שיהיה כתוב שאותו אדם מביע דעה שהיא לא על דעת תנועת שינוי, זאת חובה.

אני סבור, כפי שאמרתי, שהשכנים טועים בהתנגדותם – כולל האדם שהוזכר בכתבה כיושב-ראש סניף שינוי בהרצליה. האדם הזה גם אמר שהוא פועל כשכן, כאחד השכנים, וזה שמישהו בחר לשים בכותרת שהאדם הזה – שבנוסף להיותו שם שכן – הוא גם יושב-ראש הסניף בעיר, זאת כמובן זכותו לעשות כן.

אני מבקש לומר שאם יש מישהו שמייצג את שינוי בהרצליה, אלה חברי הכנסת שגרים בעיר – במקרה שני חברי כנסת: חברת הכנסת אתי לבני ואנוכי- גרים במערב העיר, ואנחנו לפני כעשרה ימים הוצאנו הודעה ששלחנו אותה אל העמותה, ובה כתבנו כך: "חברי הכנסת אתי לבני ואילן שלגי, תושבי הרצליה, שניהם משינוי, מסרו כי הם תומכים בכל לב בהקצאת מגרש לבית הגלגלים בכל מקום בעיר שיוחלט עליו, על-פי החוק והנהלים, על-ידי ראש העיר והוועדות המוסמכות. עמותת בית הגלגלים עושה פעילות מבורכת למען הנכים ומשפחותיהם ויש לעשות כל מאמץ לסייע לה" – כך שהודעה יצאה מטעמם של שני חברי הכנסת שגרים בעיר.

אני לא סבור שיש מקום להוציא הודעה של המפלגה משום שגם הדברים שנאמרו על-ידי השכן הזה, ככל שנאמרו, לא נאמרו כאמור בתפקידו.

ההודעה שלו ושל חברת הכנסת לבני פורסמה עוד הרבה לפני שאתה קבעת את הישיבה הזאת. זה שפורסמה ההודעה - אין לכך שום קשר לא להליכים בוועדה הזאת או להליכים אחרים- והסיעה עומדת מאחוריה.

תודה. פרופ' דב גולדברגר, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה.

קודם כל, המשרד שלנו שמח להיות שותף של בית הגלגלים הרבה שנים, גם בשוטף ביום-יום ולא רק במקרה הזה. בסיור שגרתי הייתי בבית הגלגלים בהרצליה בדיוק לפני שלושה חודשים.

מניסיון רב של עשרות שנים בתחומים של חברה וקהילה, ביקרתי במאות אם לא באלפי מקומות ומוסדות, ואני מוכרח לומר לכם כאן – ואמרתי זאת גם בתום המפגש שלי בבית הגלגלים בהרצליה – שזה אחד המקומות היפים והנפלאים שראיתי אני בכל מאות ואלפי הסיורים שערכתי.

אמרתי שלראות את עבודת המתנדבים – ונפגשתי גם עם מטופלים שעדיין מטופלים וגם עם מטופלים בוגרים שהם עצמם היום מתנדבים במקום – זו פשוט חגיגה חברתית קהילתית וצריך לשבח את כל האנשים המתנדבים שעושים שם עבודה כל כך חשובה וראויה.

בשנתיים שבהן אני מנכ"ל במשרד היו חמש תביעות של תושבים כנגד מסגרות שונות בארץ, לאו דווקא של נכים אלא מסגרות שונות שמשרדנו מטפל בהן, ואני שמח לומר לכם שכל חמש התביעות נדחו על-ידי בתי-המשפט השונים.


אני חושב שזה מסר שצריך להיות ברור ומועבר לכל שכן ותושב שמתכוון להתנגד לאיזשהו מוסד או מסגרת של אוכלוסיות רווחה, אוכלוסיות חסרי ישע, או אחרות. זה צריך להיות מסר ברור שוודאי זה לא נכון ציבורית-חברתית, אבל גם בית המשפט אינו נותן יד לדברים האלה, וכדאי שהמסר הזה יעבור לכולם.

לצערנו הרב, הפחד הלא רציונלי מאנשים חולי נפש או מאנשים עם פיגור וגם אנשים נכים- הפחד הלא רציונלי הזה עדיין קיים אצל הרבה אנשים, והיה כבר כדאי להשתחרר מזה.

לצערי קיימות גם אמירות – וראיתם זאת גם בכתבה אבל לצערי אני שומע את זה גם מאחרים- כגון: זה בסדר, הם צריכים להיות באיזשהו מקום אבל תשימו אותם מחוץ ליישוב, במקומות מרוחקים. דרך אגב, הוותיקים במשרדנו אומרים שכל המעונות שנבנו פעם – לפני 40-50 שנה – היום הם סמוכים לערים, אבל כאשר הם נבנו, הם היו רחוק מאוד מן הערים. היום זה נראה כאילו הם צמודים ליישובים, אבל כשבנו אותם בנו אותם מאוד מאוד רחוק, ורק היישוב התקרב אליהם.

לכן, גם הפחד הזה וההרחקה – הגיע הזמן שיעברו מן העולם.

לצערי הרב, במשפחות רבות יש עדיין תופעה שמחביאים את הילדים הפגועים. עדיין יש תופעה כזאת שמסתירים אותם או מחביאים אותם מעיני כל, ומתביישים בכך שיש להם ילדים כאלה. אני זוכר בצעירותי, לתופעה הזאת קראו "ילדי המרפסת" – כשהיו באים אורחים, המשפחה היתה שמה אותם במרפסת כדי שלא יראו אותם. אני זוכר את הביטוי הנורא הזה, ולצערי אני אומר לכם שעד היום יש הרבה משפחות שעדיין מתביישות כאשר נולד להן או יש להן ילד כזה, ומשתדלות להסתיר אותו.

גם הפחד מירידת ערך הנדל"ן – שלא יאמרו לי כל המתנגדים שזה מכל מיני סיבות אחרות – ירידת ערך הנדל"ן היא חלק מתוך ההתנגדויות, ואנשים פוחדים מזה. הראתה לי כאן גברת גרמן – תוך כדי דבריו של מר פרנקו – שכותב העורך דין שלכם: "אך ברור כי מימוש התוכנית יביא לירידת ערך ודאית בנכסי תושבי האזור". כך כותב העורך דין שלכם, שמתנגד, כך שאני גם מעריך שהירידה בערך הנדל"ן היא אחת הסיבות שהתושבים מתנגדים.

אני רוצה לומר לוועדה ולשומעים – אני מעריך שהדברים האלה רק יחריפו כי משרדנו בשנתיים האחרונות – ואנחנו הצגנו את זה בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אימץ את הסיסמה "עם הפנים לקהילה". אנחנו פועלים במרץ רב להעביר יותר ויותר מסגרות שנמצאות בשולי החברה, בשולי העיר, אל הקהילה ושיפעלו בתוך הקהילה, בתוך השכונות, בתוך היישובים, ואני מעריך שזה יעורר יותר ויותר התנגדות אבל זאת המדיניות שלנו ואנחנו מתכוונים להמשיך עם המדיניות הזאת.

יש גם – ואנחנו צריכים לומר זאת בגלוי – מקרים שזאת באמת הפרעה קשה לאזור, ובית- המשפט בפסק דינו כתב שרק אם זו הפרעה של ממש, אז צריך להתחשב. ואנחנו לא באים לעשות דברים רעים לתושבים, אבל ודאי לא בית הגלגלים וודאי לא דומים לו הם הפרעה, ודאי לא הפרעה של ממש. לדעתנו זאת ברכה למקום שייתן את השירות הזה לתושבים, וצריך למנוע כל אפשרות שמישהו יעצור או יפגע במקום הזה.

אדוני המנכ"ל, אני מאוד מכבד את דבריך, אבל אני פונה אליך ואומר לך – אתם, יחד אתנו, ואני שמח שהנושא הזה הובא לשולחננו – צריכים לבקר – מלשון ביקורת, לא ביקור – את חוזר מנכ"ל משרד הפנים.

אכן נכון – עם כל הביקורת שיש לנו על התושבים – התושבים נאחזים באחד הקריטריונים שקבע מנכ"ל משרד הפנים. מנכ"ל משרד הפנים קובע שהתבחינים יהיו שוויוניים וענייניים, בהתחשב בכל חלקי האוכלוסייה בתחום הרשות המקומית; התבחינים יכללו הוראות בדבר סוג השימושים להם תוקצה הקרקע, הוראות בדבר היחס שבין הקרקע לבין צורכי כלל התושבים, וצורכי התושבים המתגוררים בסמיכות לקרקע. הוראות בדבר צרכיה המיוחדים של אותה רשות, וכיוצא בזה.

כלומר, על פניו הוא אומר – אני לא מסתכל על איכות העניין, אני משווה אותו לצרכי התושבים. האיכות הכי גדולה שיכולה להיות – נניח בית חולים לצרכי חירום – אם אני בונה במקום בית חולים עבור שמונה רשויות מקומיות, ובמקרה מצאתי מגרש שהיחס של אותה רשות מקומית מטעמי סטטיסטיקה הוא מאוד קטן באותו בית חולים, יש לי כבר בעיה עם החוזר הזה, לכאורה.

כפי שהסברת, אתם אלה שממונים על מוסדות איכותיים. לדוגמה, בית לוינשטיין ברעננה משרת את כל האזור ואת כל מדינת ישראל. לפי החוזר הזה, קודם כל אני צריך לספור כמה נכים מוגבלים שיקומיים תושבי רעננה יש בבית לוינשטיין – זה לא צריך להיות בכלל גורם. אם יש לי מטרה חשובה מאוד בתחום חברה, חינוך, תרבות – אני צריך לומר שזה הערך האיכותי של מדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינה עם ערכים אנושיים, כמדינה של ואהבת לרעך כמוך, של ערבות הדדית, של כבוד האדם. אני צריך לומר: אני תורם, אפילו שאני לא צריך.

כאן החוזר הוא לא חד-משמעי – אנחנו נעשה את שלנו. אני חושב שדווקא המשרד שלכם צריך בעניין הזה יותר להילחם בחוזר שהוא נראה כאן מאוד מאוד דיפוזי.

מקבל את האתגר.

תודה, אדוני היושב-ראש. נדהמתי כשקראתי את הכתבה בפעם הראשונה, נדהמתי בפעם השנייה כששמעתי שהחלטת לקיים ועדת חירום בנושא, ופעם שלישית פשוט לא ידעתי איך להגיב לדברי הפתיחה של חברת הכנסת גלאון.

למען הגילוי הנאות אני חייב להודיע שגם אני והמשפחה שלי איכשהו קשורים לבית הגלגלים – יש לי בבית נכה על כיסא גלגלים שהוא אבא של אשתי, ואני עד היום לא אמרתי את זה וניסיתי לעזור לקהילה הזאת. אני חושב שכולם יודעים שבדרך כלל, רק היושב-ראש ואני מבין חברי הכנסת שהם חברי הוועדה, משתתפים בדיונים הקשורים לנכים. אף חבר כנסת אחר מאף מפלגה כמעט שלא נמצא ולא עובד בנושא הזה, גברתי זהבה גלאון, וגם נציג שלכם לא בא לכאן.

אין לנו נציג, לצערי.

כל חבר כנסת – אפילו שהוא לא חבר בוועדה – רשאי להשתתף בוועדה ולהביע דעה.

לגופו של עניין – הדעה שלנו נאמרה במלואה על-ידי חבר הכנסת שלגי, כי הוא גם תושב העיר. אני חושב שאנחנו צריכים להבין שאם אנחנו, חברי הכנסת המייצגים לא רק את המפלגות אלא גם כן את כל עם ישראל – כך אנחנו מרגישים וכך אנחנו נבחרנו לעשות – אנחנו חייבים להבין שיש דברים שבהם לא עושים הון פוליטי. זה הדבר הכי חשוב. אסור להשתמש בנכים להון פוליטי.

לגבי הישיבה של היום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש רק דבר אחד. הוועדה לא צריכה להתערב בעניין הקצאת שטח – קרקע זאת או קרקע אחרת. אני בעד שתוקצה, ויש לכך ועדה מקצועית, יש לכך עירייה, אבל לא אנחנו.

שמעתי מפי ראש העיר שהם חושבים שצריך להקצות שטח, וטוב שזה נאמר ואני מקווה שזה ייעשה.

יש בידי פרוטוקול של עיריית הרצליה מ-14 בספטמבר שנה שעברה, שבו דנים על הקצאת קרקע בדיוק לגבי השטח הזה, בדיוק על אותה חלקה.

אני לא אומר אם צריך להקצות לבית הגלגלים או לא צריך, כי אמרתי את זה בצורה ברורה אני חושב. אני מדבר על הפרוטוקול הזה שהוא מלפני שנה, והוא בעייתי. אני חושב שכל הבעיה נמצאת רק במסמך אחד, כי רק בסוף החודש הזה מתקיים שימוע לגבי התנגדויות התושבים.

אני חוזר – אני לא מדבר על השאלה אם ההתנגדויות צודקות או לא צודקות, אבל לפני שנה בספטמבר נערך דיון – והנה הפרוטוקול, גברתי זהבה גלאון, אני יכול להראות לך – שבו כבר דובר על הקצאה.

אני חושב שהמטרה היתה טובה, הרצון היה טוב. חברים, אנחנו צריכים להבין שגם דברים צודקים לא עושים בניגוד להחלטות, בניגוד לנוהל ובניגוד לחוק. כל דבר צריך לעשות בצורה תקינה, בידיים נקיות, בצורה כזאת שלא תפגע באף אחד, ולא לפגוע כפי שזה נעשה בכתבה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקש לשמוע את בית הגלגלים. אתם רואים שאנחנו חרגנו כבר מהזמן, אז אני מאוד מתנצל אבל אתם כנראה צדיקים באמת כי מלאכתכם נעשית על-ידי אחרים.

הייתי מבקש לשמוע משפט מההנהלה, משפט מהמתנדבים ומשפט מהחניכים. נתחיל בהנהלה, עורך דין אביעזר גרואר.

קצת קשה להתייחס לעניין הזה במשפט אחד. ראשית, אני באמת מאוד מודה לכל האנשים המכובדים שנמצאים כאן – חברת הכנסת זהבה גלאון שהעלתה את הנושא על סדר היום, יושב-ראש הוועדה מר שאול יהלום, חבר הכנסת שלגי וחברת הכנסת אתי לבני, על תמיכתם האישית באגודה, וכמובן מודה על הדברים המרגשים של ראש העיר, הגברת יעל גרמן, ועל עשייתה עד כה. כמו כן, למנכ"ל משרד הרווחה, פרופ' דב גולדברגר.

אני רוצה להבהיר כמה נקודות וגם להגיב לדברי מר פרנקו. הלוואי והיינו עם מר פרנקו נפגשים בתחילת הדרך כי יכול מאוד להיות שהדברים היו הרבה יותר קלים, אבל ישנו פה מישור סמוי ומישור גלוי.

במישור הגלוי מדברים על נושאים שונים, כמו נושא של ירידת הערך, ואני חייב לתקן אותך, מר פרנקו – הדבר הזה נמצא שחור על גבי לבן. לא קיבלנו את שמות האנשים ואני לא יודע מי אמר את הדברים, אבל אחרי מאבק מסוים, לגיטימי לחלוטין, קיבלנו את ההתנגדויות ללא ציון שמות האנשים, ונושא של ירידת הערך הוא נושא שמופיע יותר מאשר פעם אחת.

ובכן, אנחנו באנו והצגנו לאנשים את הנכונות שלנו, את הרצון שלנו – מר זמיר הציג את עצמו שם כנציג התושבים המתנגדים. הצענו לו גם פשרות, אמרנו: אם אתה לא רוצה לראות נכים, אנחנו מוכנים בהתחלה לעשות חומה של ברושים, ולאחר שלא הסכים לכך אמרנו: נסכים גם לחומה של אבן, בתקווה שהיא פעם תיפול.

הזמנו את האנשים – בעל-פה ובכתב – כדי להיפגש איתנו, כדי להכיר את אותם שכנים שנמצאים איתנו כבר למעלה מ-20 שנה, לשאול אותם מה דעתם – כי אלה בעצם נדודים פעם שנייה שלנו כי בתחילה היינו בפינת וינגייט, משנת 82' עד 95', ומשנת 95' עד עכשיו, וכפי שציין היושב-ראש אנחנו בתוך שלוש שנים וקיבלנו הודעה סופית שלא נוכל יותר להאריך את המועד שלנו, נצטרך לנדוד ואז נגיע למשמעות הראשונית של בית הגלגלים – כפי שנאמרה כאן – בית שנודדים אליו ממקום למקום, ואנחנו חושבים שהגיע הזמן לעצור.

כל הבקשות שלנו כלפי השכנים להיפגש, להסביר את הדברים, להתפשר – נענו בשלילה.



אני חייב לומר – ואני מצטרף לדבריה של ראש העיר – כנראה שמדובר פה על מיעוט, ויכול להיות מיעוט מבוטל, אבל זה מיעוט שיכול להפריע ומיעוט שיש לו כוח ומיעוט שיכול ליצור בעיה של זמן, ומבחינתנו לזמן יש משמעות קריטית כיוון שיש לנו תורמים שהודיעו לנו מפורשות וזה נמצא גם בהסכמים: אנחנו נותנים לכם תרומה, אבל אם תוך שלוש שנים אין בית – התרומה מתבטלת. אנשים כבר ביטלו לנו תרומות, כך שלעניין הזה יש באמת משמעות רבה.

המשמעות מבחינת הצורך היא ברורה גם כן כיוון שאם לא מתקדמים – הולכים לאחור. אם התחלנו קודם עם הבית שלא היה מותאם לחלוטין – ואני זוכר, הייתי גם מדריך בבית הגלגלים - אז אני יכול לומר שהיינו צריכים באלכסון להחזיק את הכיסאות ושם היינו בשטח של כ-120-130 מטר; הבית הנוכחי הוא בערך 250 מטר, והבית החדש הוא בית גדול הרבה יותר אבל הוא צריך לתת תשובה לצרכים ואילוצים שקיימים כיוון שלנכים יש אילוצים אחרים וצרכים שהם הכרחיים, ואנחנו התקדמנו בהיקפים פנטסטיים גם בסניף הרצליה. בשנת 82', כמדריך צעיר, היינו 10-15 מדריכים, היום יש כ-120 חניכים נכים ובוגרים נכים, וכ-120 מדריכים, כך שהצרכים גדלים בצורה משמעותית, ואם לא יהיה לנו הבית הרי שלא נוכל להתקדם ונלך לאחור.

אם לא תהיה לנו העזרה של גברת יעל גרמן והעירייה - לא נצליח לעשות זאת כיוון שזה פרויקט אדיר, קשה ביותר, ובאמת בלי נכונות כזאת אין לנו שום סיכוי.

הזכיר כאן מר פרנקו את הנושא של בג"ץ בלומנטל נגד עיריית רחובות. אני במקרה עורך דין במקצועי, קראתי אותו כמה וכמה פעמים והוא שימש בסיס לאותם תבחינים, אותם קריטריונים של משרד הפנים. הוא בפירוש לא קובע מה כן ומה לא; הוא נותן רשימה שלמה של פרמטרים שצריך לקחת אותם בחשבון, ובין היתר הוא באמת מדבר גם על השכנים – הקרובים והרחוקים – הדרישה הכוללת של הסביבה ושל העיר. אגב, שם היה מדובר על הקמת כולל חרדי באזור של שכונה חילונית ברובה, והוא מתייחס גם קונקרטית לדברים למרות שבפירוש אמרה השופטת: אינני קובעת כאן האם ראוי או לא ראוי, אלא היא דיברה על כשלים בכל הגישה של העירייה לניתוח הדברים ולהתייחסות לדברים – היעדר שימוע, היעדר קריטריונים מכל וכל – דבר שבמקרה שלנו ודאי לא מתקיים כי עיריית הרצליה קבעה.

אני יכול להעיד על עצמנו – אנחנו נמצאים עכשיו בסיבוב שני כי למעשה ועדה של העירייה אישרה לנו ב-31 בדצמבר 2000 להקים את הבית, אבל אז כיוון שעוד לא התחלנו בפועל בעשייה ונכנס החוזר הזה, נכנסנו לכל הנושא הזה והגברת יעל גרמן: אנחנו נפעל על-פי כל הקריטריונים בצורה המחמירה ביותר, ונדרשנו לתת תשובה לכל נושא ונושא, ואכן אנחנו נמצאים פה חמש שנים לאחר מכן עם העניין הזה. היינו משוכנעים שאין שום בעיה כי אנחנו באמת בני בית בהרצליה כל השנים.

אני יכול לומר לכם – אני זוכר את עצמי כמדריך הולך לסופר לקניות ונפגש ביום שישי עם כולם, לים ולכל מקום, לבתי הכנסת. אנחנו מסתובבים בכל מקום, לכן אין משמעות להיותנו בנקודה זו או אחרת. הרצליה פיתוח איננה גדולה, אנחנו מטיילים בשבתות - כיוון שמחצית המדריכים הם דתיים, מחצית המדריכים חילוניים, איננו נוסעים בשבת, הפרהסיה שלנו שומרת על כך – לכן אנחנו מטיילים הרבה ומסתובבים וכולם מכירים אותנו. אנחנו קרובים לכולם, כך שמבחינת הטענה של קרבה זו או אחרת – אין לה הרבה משמעות.

דיברו על הנושא של השטח החום והשטח הירוק. משנת 77' המקום הזה מוקצה לשימוש ציבורי. במסגרת השימוש הציבורי ישנה רשימה שלמה של נושאים ואחד מהם הוא באמת הקמת בית לנכים - בניגוד, אגב, לבג"ץ בלומנטל, ששם בכלל לא היה אזכור של הנושא עצמו, וזה היה אחד הנושאים שגם הדריך את בית המשפט בהחלטתו. המקרה שלנו מבחינה זו הוא מקרה פשוט.

בעניין האנשים שמתנגדים לנושא, אני חייב לומר – הנושא צף ואי אפשר להתעלם ממנו, ואם הנושא הזה הוא צף וקיים חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ואנחנו רואים כאן תופעה שהיא איננה חד-פעמית אלא יש בה כמה וכמה מקומות, אני חושב שיש גורמים שונים – גם גורמי החינוך, ואני מאוד מאוד שמח שיושב-ראש הוועדה וחברת הכנסת זהבה גלאון העלו והציבו את הנושא הזה, כי זה באמת נושא שמחייב דיון ציבורי והתייחסות: נושא הערבות ההדדית, מה בעצם טובת או צורכי התושבים, האם זה באמת כולל אך ורק את אותם אנשים שנמצאים במקום או גם אותם עשרות מתנדבים מהרצליה פיתוח.

דרך אגב, חלקם עזרו לנו. למשל, מדריכה ותיקה שלנו תושבת הרצליה היא זאת שהתחילה כבחורה בת 16, אחרי כן מורה, ובשנת השבתון שלה הקימה את הסניף שלנו בקיבוץ אורים, יחד עם רופא בסורוקה שהוא גם מדריך לשעבר, גם כן מהרצליה.

יושב פה חגי ויינשטיין. דיברנו על הכבוד לעיר ואני מאוד מאוד שמח להציג אותו- בחור תושב הרצליה, נכה, מרותק לכיסא גלגלים שהוא עצמו התחיל אצלנו כילד בן 10-12, היה אצלנו מדריך, עובד היום כבודק תוכנה בחברת נייס בסיוע של תוכנית ההשמה שלנו, חבר בוועד המנהל של בית הגלגלים, מצוות מקבלי ההחלטות של הבית, ומבטא באמת את נושא השוויוניות ואת הרצון שלנו לעשות את הכל.

יש פה מצב שכולם מצד אחד אומרים: אנחנו תומכים בבית הגלגלים, רואים את זה חלק מאיתנו; מצד שני אומרים: אבל קצת יותר רחוק, שלא נראה אותם. העניין הזה מחייב התייחסות, ובאמת אי אפשר לא להתייחס אליו.

תודה. נציג המדריכים, בבקשה.

שמי אמיר פישר, מדריך בהרצליה.

אתה תושב הרצליה?

לא. אני גר בירושלים, במקור אני חיפאי, והתגוררתי בתל-אביב בתקופת הצבא.

כמה שנים אתה מתנדב?

שבע שנים וחצי.

הערה ראשונה – אני מצטרף לדעה שהעלה יושב-ראש הוועדה, שהרעיון לספור אנשים, כמה אנשים הם מתושבי הרצליה, הוא רעיון אבסורדי ואני בטוח שלא צריך להרחיב עליו את הדיבור, כשזה בסוף הרעיון היחיד שאיכשהו מבסס איזשהו נימוק להתנגד לבקשה.

רק להוסיף שאם כבר סופרים אנשים, כמובן שצריך לכלול את המדריכים מכיוון שבסוף המדריכים בארגון הזה מקבלים לא פחות, ולטעמי לפחות הרבה יותר מאשר החניכים.

ויש מדריכים מהרצליה?

יש מדריכים בהרצליה, ואגב יש כל כך הרבה ביקוש במדריכים, שרק יגידו איזו מכסה רוצים – יתנו לנו חודשיים ואנחנו נמלא את השורות במדריכים מהרצליה אם זאת תהיה הבעיה. אבל, כמובן שזה רעיון אווילי בכלל לספור את האנשים שהם תושבי הרצליה.


מלבד זאת, רציתי להגיד תודה לאהוד מלץ – העיתונאי שפרסם את הכתבה ב"ידיעות אחרונות". לפעמים כתבה קטנה עושה את כל ההבדל, וכפי שציין אביעזר – ההתנגדות, גם היא טיפשית ואווילית, לפעמים לדברים כאלה יכול להיות כוח, וכאשר הדברים נעשים לאור השמש יותר קשה להתנגד; כשזה נעשה במסדרונות חשוכים – יותר קל לתקוע מקלות בגלגלים.

הכתבה הזאת - אני יודע שהיה לו מאוד קשה להעביר אותה. זאת לא כתבה על יעל בר זוהר, זוהי כתבה על ארגון נכים וזה לא פשוט להכניס את זה למוסף ב"ידיעות אחרונות". קצת ליוויתי אותו ואני יודע כמה קשה היה להיאבק כדי להצליח בסוף להכניס את הכתבה, ובאמת צריך להוריד בפניו את הכובע.

נקודה אחרונה בהקשר לכתבה. טוב עשה אהוד שהבליט את הקולות המתנגדים, את הצורמניות ואת הטיפשות. גם לחשוב משהו זה בסדר, אבל להתבטא בעיתון הנפוץ במדינה בצורה כפי שהתבטאו זה לדעתי פשוט לא חכם.

תושבי מערב הרצליה – וציינו זאת כולם – נמצאים איתם במגע יומיומי, הולכים לבית הכנסת, והם מתנפלים עלינו עם ממתקים, ואחרי כן הולכים הביתה ומברכים ומגיעים. כמובן שאותם שלושה-ארבעה אנשים לחלוטין לא מייצגים את תושבי הרצליה. האהבה שמקבלים מכל התושבים בשכונה היא מדהימה - גם את זה חשוב להגיד ובאמת כל הכבוד.

תודה רבה. נציג החניכים, עמית אונגר.

אני תושב הרצליה, ובנקודה הזאת תרשה לי להיות גם דובר של כלל תושבי הרצליה.

בן כמה אתה?

אני בן 34 עוד מעט.

בקשר לכלל תושבי הרצליה אני רוצה להודות לראש העיר על כל הסיוע שהיא נותנת לעמותת שי, בית הגלגלים, ולהודות לה בעצם על כך שהיא רוצה לאפשר לעמותה כזאת להיות בין כתלי העיר. אני חושב שזה רק מוסיף לערך הערכי והמוסרי של כלל התושבים.

אני רוצה גם לציין את רוב תושבי הרצליה פיתוח שבאים אלינו – כפי שאמיר פישר ציין- כל יום שישי אחרי בית הכנסת ולפני יום שישי עם עוגות, ורוצים לסייע לנו תמיד בכל דבר. אני בטוח שאם היו שואלים את רוב התושבים, הם כן היו רוצים לראות את האגודה שלנו בשכונה שלהם – לפי דעתי ולפי דעת כולם, זה רק מוסיף להם.

דובר המתנגדים אמר שהם מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. אני אגיד לכם את האמת- אנחנו לא מרגישים ככה כי למיטב ידיעתי – ויתקנו אותי פה אם אני טועה – אנחנו הזמנו את המתנגדים לא פעם לבקר באגודה שלנו ולראות את כל הפעילויות המבורכות שאנחנו מקיימים, והם אפילו לא רצו לבוא לראות אותנו או לדבר איתנו.

אני בטוח שאותם התושבים שמתנגדים לאגודה הזאת הם אלה שמורידים את ערך הדירות, ולא אנחנו.




תנו לי לסיים בדוגמה אישית שתמחיש לכם אולי טוב יותר מכל דבר מה זה בית הגלגלים. אנחנו – גם החניכים וגם המדריכים, ואפילו ההנהלה – מחוברים אחד עם השני ויודעים מה קורה אחד אצל השני. לפני שנתיים עברתי אסון משפחתי – אח שלי נפטר בגיל מאוד צעיר באופן פתאומי – והתמיכה והסיוע שקיבלתי מכל חברי העמותה – אם זה מהיושב-ראש בעצמו, אם זה מהמנכ"ל, אם זה מהמנהלת, אם זה מחניכים ומדריכים כאחד – התמיכה והסיוע שאני קיבלתי ואני מקבל עד היום הזה, לא נתקלתי בתמיכה כזאת באף מוסד אחר, ותאמינו לי שאני מבקר ואני משתייך לצערי הרב להרבה מוסדות.

כזאת אגודה כמו אגודת שי לא קמה עוד, ולצערי הרב אם לא יתנו לנו את השטח, או שטח אחר בעיר כמו הרצליה שתורמת רבות לנכים – אני חושב שהאגודה הזאת תיעלם והיא תחסר להרבה מאוד נכים וגם אנשים אחרים. תודה לכם.

תודה רבה לך. עמדת משרד הבריאות.

למען הגילוי הנאות אני חייב לומר שאני חבר בחבר הנאמנים של שי בית הגלגלים, אבל עמדת משרד הבריאות הובאה לידי ביטוי עוד לפני שהייתי חבר – קודם כל, בצורת הענקת מגן שר הבריאות למתנדבים מצטיינים תשס"ג, מתנדבים של האגודה, ולאחרונה גם בצורת מכתב תמיכה של מנכ"ל משרד הבריאות בתהליך הזה.

אנחנו תומכים בפה מלא בתהליך הזה, באגודה ובהמלצה למקם אותה בבית קבע בהרצליה.

כיושב-ראש ארגון הגג של ארגוני הנכים, אני רוצה קודם כל להודות על הרגישות של הכנסת, הוועדה בראשותך, והיוזמה הברוכה של חברת הכנסת זהבה גלאון, להעלות את הנושא, ולו רק לשמוע שכל הגופים המעורבים בדבר בעצם בעד ולא נגד, וזה כבר טוב.

אני רוצה להצטרף לדברים שאמר פרופ' גולדברגר. הבעיה קיימת, ואני יכול להגיד את זה גם כחבר מועצת עיריית תל-אביב וגם כיושב-ראש ארגון נכים הרבה שנים. ההתנגדות, הפחד, החשש, מפני אנשים עם מוגבלות עדיין קיים במדינת ישראל בחוגים רחבים.

לכן, גם כאשר הוועדה הזאת תגמור את תפקידה ותסיים במה שהיא תסיים, הנושא לא גמור. ואני פונה אליך, יושב-ראש הוועדה, שכאשר אנחנו עובדים על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, לדאוג גם לאיזשהם סעיפים בקשר לחינוך והחדרת הנושא של השוויון האמיתי.

הרי השאלה אם לאנשים מותר להתנגד, או לא מותר להתנגד לפי חוק, היא איננה בעיה. עצם העובדה שהם מתנגדים זה פגם בחברה הישראלית ובאנשים האלה, ואנחנו צריכים לעקור את הפגם הזה מהשורש.

אני חושב שכאן יכולה ועדת העבודה והרווחה – בעבודתה הכללית ובעבודתה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – לדאוג לכך שמספר המקרים של ההתנגדות ילך ויצטמצם עד שהוא ייעלם לגמרי, כי אני חושב שאנחנו בעניין הזה מפגרים מאוד בהשוואה למדינות העולם המתוקנות, אבל בסך הכל הדיון היה מבורך.

האם נמצאת כאן נציגת משרד הפנים?

עורך-דין עדי ביתן, הלשכה המשפטית במשרד הפנים. אני רק אעיר שהפרשנות שניתנה פה לנוהל הקצאת קרקעות היא פשוט לא נכונה. הנוהל אינו אוסר על רשות מקומית להקצות קרקע למטרה ציבורית, שמשרתת גם תושבים שמחוץ לעיר.

זה הרי ברור שיש מטרות ציבוריות שלא ניתן להקצות להן קרקע בכל עיר ועיר. לדוגמה, בעיריית ירושלים הוקצתה קרקע לבית איל"ן, שמשרתת גם את תושבי מבשרת, גם את תושבי מעלה אדומים.

מה שאומר נוהל הקצאת קרקעות זה שהעירייה צריכה לשקול - במסגרת השיקולים שהיא שוקלת, ומשרד הפנים לא מתערב בהם אלא אם הם חורגים מהחוק או מהסבירות - הנוהל אומר שצריך להתחשב גם בצורכי האוכלוסייה, בוודאי שזה קריטריון שצריך לקחת בחשבון. איש אינו אומר שזה הקריטריון הבלעדי, זה לא הקריטריון היחידי. בתבחינים שהעירייה קובעת, היא ודאי צריכה להתייחס לזה.

אני אתן דוגמה פעוטה ופשוטה. אם עירייה רוצה ברחוב חד-סטרי, צפוף, שאין בו מעבר, להקים מועדון גדול - מתנ"ס לדוגמה - היא צריכה להתחשב בצורכי השכנים. זה הרי ברור וזאת חובתה של העירייה, ודאי שזה לא מונע הקצאת קרקע שמשרתת תושבים מבחוץ.

הערה נוספת לגבי הרכב ועדת ההקצאות - הערה שנאמרה פה בסוגריים והיא לא קשורה לדיון. אני רוצה להעיר שמי שמחליט על הקצאת הקרקע הם חברי מועצת העיר, שהם מצביעים והם צריכים להצביע ברוב חברי מועצת העיר. הנושא צריך להיות מוצג להם על-ידי ועדת ההקצאות; ועדת ההקצאות היא ועדה מקצועית מייעצת.

מבלי לפתוח את הדיון כעת, אני רק אעיר שהנושא הזה מצוי בדיון בעתירה לבג"ץ, ולכן כשתגיע פסיקת בג"ץ זה בוודאי יבוא על פתרונו.

גברתי, אני רוצה לומר לך - דברייך נרשמו בפרוטוקול, ואני האחרון שאבוא ואסתור את דברייך, כי אני הרי רוצה שבית הגלגלים יקבל כמו כל מוסד רווחה ובריאות.

ואף-על-פי-כן, אם כנים דברייך - הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה לבוא היום למשרד ואת דברייך לקבע בחוזר מנכ"ל, לפנות למנכ"ל. מדוע? ראי מה כתוב בסעיף 4. לא כתוב בשום מקום מה שאת אמרת. כתוב כך: "יהיו שוויוניים וענייניים בהתחשב בכל חלקי האוכלוסייה בתחום הרשות המקומית".

זה לא סותר את מה שנאמר.

לא. צריך לכתוב - ובהתחשב בצורכי האוכלוסיות ברשויות מקומיות נוספות שכנות. זה צריך להיות כתוב. כמו כן צריך להיות כתוב - יש להתחשב באיכות המוסדות ובתרומה של המוסדות לכלל החברה בישראל.

אלה דברים שצריכים להיכתב. את אומרת שזה ברור, משום שאלה ערכיה של מדינת ישראל, אבל אני אומר לך שמי שרוצה להיאחז - לפחות בשלב ראשון - יכול להיאחז במשפטים המאוד מצומצמים האלה.

אני אגיד זאת גם בדברי הסיכום, אבל אני אומר שאתם צריכים את כל דברייך שאמרת בפרוטוקול לכתוב גם כהבהרה בקריטריונים.

רבותי, אני מודה לכל אלה שבאו לכאן. בוודאי יש עוד הרבה מה לומר, ואני מבקש לגשת לסיכומים.

קודם כל, אני מברך את בית הגלגלים. אני חושב שמה שהובהר כאן הם דברים שמוכיחים באמת שמדובר באחד הארגונים המתנדבים היוצאים מן הכלל בתרומתו לחברה, בתרומתו למדינה ובתרומתו לערבות ההדדית, לעזרה ולסיוע. כפי שאני נוכח – בייחוד על-ידי ההדגשות של המדריך אמיר פישר – הריני רואה גם שהמעורבות בחיי הקהילה עצמה היא מעורבות של תרומה הדדית. אמר גם אחד המתנדבים בדבריו שמדובר בסרט "אהבה מתגלגלת".

הייתי פונה מכאן – ללא קשר לתהליך החוקי – לכל המתנגדים באמת לבקר בבית הגלגלים. אני פונה לעמותה – למרות שכבר עשיתם את זה כפי שהסברת - ואף על פי כן, אני מציע לכם לקיים ערב ולהזמין בצורה רשמית את כל המתנגדים.

אני קורא מכאן לכל המתנגדים לבקר ולהסיר את התנגדותם. זאת הקריאה של הוועדה כסיכום:

הוועדה קוראת לכל המתנגדים למשוך את התנגדותם. זה סעיף ראשון.

בסעיף השני אני עונה לחבר הכנסת לשעבר וירשובסקי. אנחנו באמצע חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. מה שאדוני מציין, יש לכך פרק מיוחד שנקרא דיור בקהילה, עדיין לא הגענו אליו. ברגע שנגיע לפרק זה, כל הדברים ייושמו ואז הם יהיו הרבה יותר ברורים.

אנחנו משבחים את הצעד הראשון הגדול שעשתה העירייה, שהקצתה את המגרש ואנחנו מבקשים מהעירייה לערוך את כל החלטותיה באופן עצמאי ואוטונומי, בהתחשב במטרות הכל כך חשובות של בית הגלגלים.

אנחנו קוראים למנכ"ל משרד הפנים – הגם שאפשר להבין שרשמנו לפנינו את דברי המשפטנית מהלשכה המשפטית של משרד הפנים, ואנחנו מסכימים לדברים - אף-על-פי-כן אנחנו מבקשים ופונים למנכ"ל משרד הפנים לדאוג לכך שהדברים ייכתבו במפורש, ושבבחינת התרומה להקצאה לצורכי עיר ותושביה יש לקחת בחשבון גם צרכים ציבוריים כלל-ארציים ומתן משקל מיוחד לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים – אנחנו קוראים להן אוכלוסיות עם מוגבלות; בבחינת שיקולים של טובת התושבים וצרכי השכונה והעיר יש לקחת בחשבון, בנוסף למימד הכמותי של מספר האנשים עם מוגבלות הנהנים במישרין מן הפעילות, גם את התרומה הערכית של הגוף המבקש לתושבי השכונה והעיר וכן את התרומה של הגוף המבקש למעמדה הציבורי-הערכי של העיר בישראל.

בנוסף לכך, צריך לתת משקל מיוחד להיותו של הגוף המבקש גוף המפעיל מתנדבים בהיקף נרחב ובאינטנסיביות מרובה, וזאת מעבר להיותו מוסד ללא כוונת רווח.

את כל הדברים האלה צריכים לקחת בחשבון. אנחנו פונים למשרד הפנים - כדי שלא יהיו ספקות גם בעתיד - לקבוע את הדברים האלה בחוזר המנכ"ל.

אנחנו מצידנו, כוועדה שרואה את עצמה אחראית לנושא הזה, נזמין לכאן את שר הפנים ואת מנכ"ל משרד הפנים כדי שהדברים יקבלו הוראות והנחיות מאוד מאוד ספציפיות ומאוד מובנות גם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים.

ועד אז אנחנו מאחלים לבית הגלגלים ולכל הארגונים כמותו, שימשיכו בפעילות המבורכת בכל סניפיכם, שהקרקע תוקצה במהירות ושהבניין ייבנה במהירות. תזמינו אותנו, שתהיה לנו הזכות לבוא לחנוכת הבית. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:50.