פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7666



4
ועדת המשנה לתיקון התקנון
25.11.03

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7666
ירושלים, י"ט בטבת, תשס"ד
13 בינואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מס' 6
מישיבת ועדת המשנה לתיקון התקנון
יום שלישי, ל' בחשוון התשס"ד (25 בנובמבר 2003), שעה: 16:30

תיקון תקנון הכנסת (המשך)

חברי הוועדה: רשף חן - היו"ר

סגן מזכיר הכנסת, דוד לב

יועץ משפטי: אנה שניידר
ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

דרורה רשף








תיקון תקנון הכנסת (המשך)

אני פותח את ישיבת הוועדה. מה היה לנו?

אם אתה זוכר, התבקשנו בפעם הקודמת להכין פירוט של איך זה הולך היום מבחינת כל הנושא של פרסום סדר היום בשביל הסעיף הרלוונטי.

כן. "סדר יום כללי - כולל את כלל הנושאים שעל סדר היום (הצעת חוק לקריאה ראשונה, הצעת חוק לקריאה שנייה שלישית, הצעות לסדר שהוחלט לכלול בסדר היום, אי-אמון, בקשות להחיל דין רציפות). כולל גם 'כותרות' לעניין יום ד' - הצעות חוק פרטיות לדיון מוקדם, הצעות לסדר ושאילתות.

ביום הישיבה האחרון (בדרך כלל ד') - מונח על שולחן הכנסת לפני תום הישיבה, לא מופיע במחשב.

בדרך כלל הנושאים יעלו בשבוע שלאחר מכן לפי סדר הופעתם בסדר היום הכללי.

סדר יום שבועי מפורט לפי ימים - מוגש לנשיאות ביום ב' בשעה 12:00. לאחר מכן עולה לדפוס ומונח למנהלי הסיעות בתאים, ואחר הצהרים מונח על שולחן הכנסת.

סדר יום מפורט של אותו יום - מונח על שולחן הכנסת בתחילת הישיבה, מופיע במחשב, מפורסם על לוח המודעות שליד המליאה, כולל גם פירוט של הצעות החוק והשאילתות.

שינויים בסדר היום - לעיתים נעשים באופן מיידי. אם יש תוספת או הרבה שינויים מניחים על שולחן הכנסת סדר יום מתוקן, מעודכן לאותו יום, ומעדכנים גם במחשב ועל הלוח. בנוסף - המזכירות משתדלת להודיע טלפונית לח"כים הנוגעים בדבר" - זאת אומרת, אם זאת הצעת חוק פרטית של מישהו, או משהו כזה, אז יודיעו לו.

שפתאום מתווספת או משהו.

שאילתות, או הצעה ממשלתית שמישהו רשום לדבר, או שנייה ושלישית.

או ערעור שהתקבל.

עכשיו, מה יש לנו כאן? זאת כבר הצעה?

לא. בסעיף הזה התחלנו ואז אמרנו: למה יום ו' ולא יום ד' והשארנו את זה לבדיקה.

עכשיו, בכפוף לבדיקה הזאת, נתחיל.

אוקי, הבנו. אז אנחנו מתחילים בעצם מסעיף 56.

כן, ואחר כך צריך לדלג.

"56. יושב-ראש הכנסת יקבע את סדר היום השבועי לישיבות הכנסת, בכפוף לאמור בפרק זה, והוראות התקנון לעניין סדרי הדיון בנושאים השונים וסדרי עדיפותם, ויפרסמו לא יאוחר מיום - - -" זה צריך להיות יום ד', נכון?

כן.

יום ד' שלפני אותו שבוע.

"- - - יושב-ראש הכנסת רשאי לעשות שינויים בסדר היום, לגרוע ממנו או להוסיף לו, ובלבד שיפרסם הודעה על כך לפחות שעה מראש".

אז זה - ראינו שלא.

הוא לא מפרסם מודעה.

אפשר להגיד: מוקדם ככל שאפשר, או - -

רגע, כשעושים את השינוי, יכול להיות מצב שאומרים: טוב, עכשיו עולה נושא חדש לסדר היום - וזה מייד? אין פער של שעה בין לבין?

זה יכול לקרות. הם אמרו לי שלפעמים המזכיר אומר להם מהמליאה: תתקשרו לחבר הכנסת זה וזה, תגידו לו שיבוא. משתדלים שלא, אבל לפעמים - השר היה אמור להשיב והוא לא הגיע. אז מתקדמים לנושא אחר. אין מה לעשות.

"ובלבד שיפרסם הודעה על כך לפחות שעה מראש - - -" או שנמסרה הודעה על כך לחברי הכנסת הנוגעים בדבר?

לא יקרה מצב שלא יודעים מזה, שפתאום יש נושא עלום שנוסף או הוזז. מי שיש לו עוזרים שמשתדלים להיות בעניינים - יודע.

מה זאת אומרת? את אומרת שזה יכול להיות מיידי. יכול להיות שעכשיו מעלים הצעה לחוק שלי.

היא הייתה על סדר היום, היא הייתה - -

לא, היא לא הייתה בכלל על סדר היום.

אז שמו על השולחן תוספת לסדר היום, שמו על הלוח, הודיעו במחשב והרימו טלפון.

לפחות שעה מראש.

לא תמיד.

יכול להיות שזה קורה מעכשיו לעכשיו? לא יכול להיות.

אם הם לא ישיגו אותך, הם לא יעשו את זה מעכשיו לעכשיו. אבל נניח היו שלושה נושאים ששר המשפטים היה צריך להשיב ופתאום הוא נתקע, הוא לא הגיע - אז חייבים פתאום להזיז דברים אחרים.

יכול להיות שיש פרקטיקות שלא צריכות להימשך. לא כל פרקטיקה מתקבלת על הדעת. אם הייתם אומרים לי שהפרקטיקה מאפשרת להעלות נושא מעכשיו לעכשיו, אז היא גם בניגוד לתקנון, גם לא מתקבלת על הדעת.

לפי מה שנאמר לי במזכירות, הם משתדלים ככל שניתן בעצמם לדעת - -

מה זה "ככל שניתן"? האם מותר להם עכשיו להעלות הצעת חוק שלי בלי שדיברו אתי בטלפון ובלי שנתנו לי לפחות שעה התראה? בואו נניח שאנחנו כרגע - -

לקריאה ראשונה?

כן.

זה לא נעשה בלי תאום עם חבר הכנסת המציע.

בקשר טלפוני.

כי צריך שעה מראש.

אנחנו צריכים לתאם את זה אתך. אולי אתה לא בבניין?

הם עושים דברים בתיאום. הם לא ישימו משהו בלי שאתה תדע או בלי שאתה תהיה מוכן.

אני מציע שנשאיר כך: "ובלבד שיפרסם הודעה על כך לפחות שעה מראש".

צריך לא לגעת בזה בכלל. כרגע לא להתעסק עם זה. אם לא יתעוררו בעיות, שיישאר ה"לפחות שעה מראש".

קח את הסעיף של "קביעת סדר היום השבועי". אם זה סדר היום השבועי שבעיקרון התפרסם בשבוע שלפני כן, אז זה לא שינוי מעכשיו לעכשיו. איך צץ פה השינוי מעכשיו לעכשיו? הוא נמצא על סדר היום היומי?

לא. "יושב-ראש הכנסת רשאי לעשות שינויים בסדר היום, לגרוע ממנו - -"

איזה סדר יום? תראה את כותרת השוליים פה. "קביעת סדר היום השבועי".

סדר היום השבועי, הפרקים שלו זה הסדר היומי.

אז אני אומר שבסדר היום שנקבע בשבוע הקודם, אין שינוי מעכשיו לעכשיו. מעבר לזה, יש לך את סדר היום היומי.

זה המקום היחיד שבו מדובר על היכולת של יושב-ראש הכנסת לשנות משהו.

השאלה היא אם זה המקום.

למה לא?

כי את מדברת פה על סדר היום היומי ולא השבועי.

הוא יכול לעשות השינוי גם ביומי.

השבועי מורכב משלושה יומיים.

סדר היום השבועי, זה שמתפרסם בסוף השבוע, הוא סדר יום שהוא מחסן נושאים. הוא אומר: הישיבות תתקיימנה בימים ובשעות אלה ואלה - בדרך כלל השעות השגרתיות, או אם יש שינוי - ואז זה מתחיל למנות, בדרך כלל לפי הסדר ההגיוני, קרי: אי-אמון, הודעת ממשלה וכולי, והצעות חוק וכיוצא באלה שאתה יודע עליהן. זה מונח מקודם.

אוקי. זה חוזר למה שגרם לדבר הזה. בין "ויפרסמו לא יאוחר מיום ד' שלפני אותו שבוע" ובין: "יושב-ראש הכנסת - -" צריך למלא את התוכן של קביעת הימים. אז צריך להיות שסדר יום מפורט - וזה גם מבהיר שהשבועי הוא לא מפורט.

על הלוח שבכניסה לבניין לא מפרסמים את סדר היום השבועי, מפרסמים את היומי. למעשה, חבר הכנסת שמגיע למליאה לקראת 16:00, בין אם הוא רואה את זה במחשב, בין אם על השולחן ובין אם על הלוח, מה שהוא רואה זה מה שיש לפניו היום. הדף שמתחלף זה הדף היומי.

אז אפשר לעשות, באמת, (א) ו-(ב) ולכתוב : "יושב-ראש הכנסת רשאי לעשות שינויים בסדר היום, לגרוע ממנו או להוסיף לו, ובלבד שלגבי שינוי בסדר היום לאותו יום תפורסם הודעה על כך - -

לא משנה, אם זה למחר אז זה 25 שעות. אין בעיה. אבל אנה, בכל זאת אני חושב שצריך , אם זה הנוהל - מה שיגשר בין הקביעה השבועית הזאת שהיא כללית מאוד לבין השינויים שבאמת הגיוניים, כמו שדוד אומר, זה שנכניס כאן הוראות שמבהירות איך נקבע סדר היום היומי. ואז נכניס כאן אחרי ה; ונאמר שסדר יום מפורט - -

של אותו יום.

לא, סדר יום שבועי מפורט. קודם כל יש לנו סדר יום שבועי מפורט. נכון? בפסקה השנייה. סדר יום שבועי מפורט יוגש על-ידי יושב-ראש הכנסת לנשיאות עד יום ב' בשעה 12:00.

הנשיאות מאשרת את זה.

זה לאישור הנשיאות?

כן.

אז יפה. יוגש על-ידי יושב-ראש הכנסת לנשיאות.

המזכירות מביאה את זה.

אבל יושב-ראש הכנסת קובע בעצם. לא?

בפתיחת הישיבה של יושב-ראש הכנסת והסגנים, היושב ראש אומר: מה יש לנו השבוע? יש לנו כך וכך.

הם צריכים לאשר את זה? יש הצבעה?

לא. אין הצבעה.

אז זה לא לאישור.

הם מאשרים רק הצעות דחופות לסדר היום.

גם את זה לא בהצבעה.

זה לפי סעיף 1 ששם יש סמכות להסיר.

כן. והם מאשרים דיון מהיר בוועדות.

גם בעניין זה יש סמכות נפרדת לנשיאות. פה לא כתוב הנשיאות, פה כתוב - -

אבל סדר היום השבועי המפורט כולל גם את הנושא של ההצעות לסדר, נכון?

גם הצעות לסדר, גם הצעות לדיון מהיר, גם הצעות חוק שיונחו על שולחן הכנסת, שאנחנו בודקים אם הן אינן גזעניות וכדומה.

ואת כל זה הנשיאות בעצם מחליטה?

כן.

אז אני חושב ש"סדר יום שבועי מפורט ייקבע על-ידי הנשיאות ביום ב' בצהרים". בלי לכתוב שעה.

היום לא כתוב שזה הנשיאות.

לא כתוב שזה על-ידי הנשיאות.

היום הסמכות היא של היושב ראש. הוא מביא את זה בפני הנשיאות.

למשל, לגבי הצעות לסדר?

את זה הוא חייב.

בהוראות הדחופות כתוב מפורש: הנשיאות. כנ"ל לגבי דיון מהיר. כתוב במפורש: הנשיאות.

אז רק יוגש. לא ייקבע אלא יוגש. בסדר.

"סדר יום שבועי מפורט יוגש לנשיאות עד יום ב' בצהרים". נעזוב על-ידי מי.

ויובא לידיעת חברי הכנסת.

רגע. קודם כל, יוגש לנשיאות עד יום ב' בצהרים.

נחלק את זה: א' יהיה: "היושב ראש ייקבע את סדר היום השבועי לישיבות הכנסת בכפוף לאמור בפרק זה - - - לא יאוחר מיום ד' שלפני אותו שבוע".

ב': סדר יום שבועי מפורט יוגש לנשיאות. בלשון סביל.

אבל אין לנו מוסד נשיאות.

כתוב: "היו"ר והסגנים" אבל אפשר להכניס גם את הנשיאות.

"הכנסת תבחר את יושב-ראש הכנסת ואת הסגנים" - זה סעיף 2 לתקנון, זה הסעיף הראשון שלנו. אפשר פה לכתוב: להלן נשיאות הכנסת.

כן. אולי "והם יהוו יחדיו את נשיאות הכנסת". ואז פה, בסעיף ב': "סדר יום שבועי מפורט - - " זה לא "ייקבע בנשיאות". כי שם בעצם יש עבודה משולבת. יש דברים בסמכות שלו, יש דברים בסמכות שלהם.

השאלה היא אם הם יכולים לבוא ולהגיד לו: ההצעה הפרטית הזאת לא תעלה השבוע. זה נותן להם את הסמכות - -

אבל יש דברים שכן.

מה שהם קובעים זה את דחיפות ההצעות.

על זה יש סמכות ערעור.

ואת הצעות החוק לבדוק שאין בהן דברי גזענות וכולי.

יש שלוש הצעות חוק פרטיות ביום רביעי.

ואם זה ייקבע בנשיאות, מזה נובע שניתנה לנשיאות הסמכות?

שהרוב בנשיאות קבע.

טוב, אז "סדר יום שבועי מפורט יוגש לנשיאות עד יום שני בצהרים".

ויובא לידיעת חברי הכנסת? אולי לא נגיד יום שני, אלא "יוגש על-ידי יושב-ראש הכנסת לנשיאות עד יום הישיבה הראשון בשבוע.

ויפורסם בסמוך לאחר מכן, אך לא יאוחר מתחילת הישיבה הראשונה באותו שבוע.

ג'. יושב-ראש הכנסת רשאי לעשות שינויים בסדר היום, לגרוע ממנו או להוסיף לו, ובלבד שיפרסם הודעה על כך מראש או תוך תיאום עם חבר הכנסת הנוגע בדבר.

אפשר לכתוב: זמן סביר או ככל שניתן, או מוקדם ככל שניתן.

אל תסבך את הסעיף.

אז תשאיר אותו שעה מראש. אני מניח שמדברים עם חבר הכנסת. אם הוא מסכים, הוא מוותר על זכותו, לכאורה. האמת היא שזאת לא מדיניות נכונה, לעשות את זה.

משתדלים לא לעשות את זה. לפעמים פתאום השר לא הגיע, צריך להזיז דברים.

בקיצור, בואי נשאיר את זה כך. לא נפתח את תיבת פנדורה הזאת.

אז ג' נשאר כמו שהוא.

נכון. אז מה זה: "לא יחול על הודעת הממשלה לפי סעיף 61"?

שהממשלה יכולה בכל עת לבקש להודיע.

ודאי, כי לא צריך בשבילה סדר יום בכלל. אה, הוראה זו מדברת על כל סעיף 56. לדעתי זה מיותר לגמרי לכתוב את זה. את יודעת מה? זה אמור לחול לא רק על ג', אלא על הכל.

כן. הם הוסיפו את זה.

כי גם זה מופיע בסדר היום.

סעיף 32 מסמיך את יושב-ראש הכנסת לקבוע שינויים ותוספות בסדר היום, אך לא אחת התעוררו ויכוחים באשר למועד בו הם רשאים לעשות כן. מוצע לאפשר שינויים לא יאוחר מאשר שעה מראש.

אז התוספת "שעה מראש" היא בכלל לא המצב הקיים. זו הצעה שלהם.

נכון.

בעצם כל זה לא קיים בכלל.

זאת הייתה המציאות.

אז "בלבד שיפרסם הודעה מראש", זה נכון.

אפשר להודיע מראש "מוקדם ככל שניתן". או שבכל זאת אתה רוצה להשאיר שעה מראש?

ובלבד שיפרסם על כך הודעה מראש.

בלי שעה.

אני מוחקת את הסיפא של: "הוראה זו לא תחול על הודעת הממשלה - - " כי גם בסעיף כתוב שהיא יכולה בכל עת.

בדיוק. זה לא סדר יום, זה מחוץ לו.

הם שמים מודעה עם סדר היום המתוקן, או שהם שמים תוספת ואז כתוב: "תוספת לסדר היום".

בסדר. נשאיר את זה "ובלבד שיפרסם הודעה על כך מראש".

מה לגבי סדר יום מפורט של אותו יום? מונח על שולחן הכנסת בתחילת הישיבה, מופיע במחשב, מפורסם על לוח המודעות - כי חלים שינויים?

לא. זה כדי שחבר כנסת יידע ביום ג' מה צפוי.

למשל, אם הייתה לך כותרת: הצעות לסדר יום או הצעות חוק פרטיות - שם אתה מקבל את הפרוט.

ביום שני כבר פירטנו. ואז מתפרסם לוח שבועי, לכאורה, כולל את כל הימים, והוא כבר מפורט. אם לא חלו שינויים לא צריך לעשות יותר כלום. לא צריך לעשות יומי, נוסף, כי כבר יש לי את היומי.

אם אין שינוי לגבי הפירוט היומי שבשבועי, זה בסדר.

ואם חל שינוי - כבר אמרנו שצריך לפרסם מודעה. השאלה היא אם אני עושה את זה בצורה כזאת, בצורה אחרת. זה לא כל כך משנה. לא צריך סעיף בעניין הזה.

כינוס ישיבה דחופה טיפלנו כבר בשבוע שעבר. סדרי קביעת סדר היום.

הניסוח פה הולך: "בשני הימים הראשונים" ו"ביום האחרון" ומה קורה כשיש פחות משלוש ישיבות בשבוע? ועוד שינוי שעשיתי פה זה שהעברתי את כל מה שהוא 34.

בואי נקרא את סעיף 32 א' (מקריא את הסעיף).

אבל לא התייחסנו לכוכבית של 56, שמשאירים אותה.

כן. את זה צריך להשאיר.

פה יש לנו ויכוח עקרוני עם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת רוני בר-און. הוא לא מעוניין בשום כוכבית כי הוא טוען שפה זה דבר חקיקה ולא צריך כוכבית.

האמת היא שאני נוטה להסכים אתו.

אני מסכימה אתו עד כמה שאפשר, אבל יש דברים שאני חושבת שצריכים להיות מובאים לידיעתם של חברי הכנסת בפורמט של התקנון - לא כחלק ממעשה החקיקה. כלומר, שהדבר הזה לא יופיע על שולחן מליאת הכנסת כאשר יופיע כל התקנון הזה לאישור, אבל כשאנחנו נוציא אחר כך את החוברת הזאת, נוסיף את זה כמידע שמקל על העבודה.

אני מציע להשאיר את ה"לפחות שעה מראש", כדי שלא תתעורר שאלה - אם אנחנו כותבים "שיפרסם על כך הודעה מראש", אנחנו מזמינים את הוויכוח של מה זה זמן סביר. בהחלט יכול להיות שמישהו יגיד שזמן סביר זה יותר משעה. זו לא טענה בלתי מתקבלת על הדעת להגיד, למשל, שחבר כנסת צריך זמן סביר, זמן שיאפשר לי להגיע - אפילו אם צריך להיות בתוך הבניין - וכולי.

זה בדיוק מה שכתוב בכוכבית: שצריך להיות בבניין.

אני חושב ששעה מראש זה סביר. ולכתוב גם: "על-ידי הנחה על שולחן חברי הכנסת או בכל דרך אחרת". כי אז זה מבהיר שאם הוא הניח על שולחן חברי הכנסת שעה מראש, הוא יצא ידי חובתו, אנחנו מייתרים את ההערה של הבג"ץ.

הרי התקנון הזה יפורסם ברשומות ויונח על שולחן הכנסת לאישור. לא היו בכלל בעניין הזה הערות. אבל, מה שאנחנו מבקשים הוא שכשאנחנו נוציא את זה בפורמט של החוברת שאתה מוציא, כן יהיו הפניות לעתירות רלוונטיות, לתקדימים וכולי.

אם אין ברירה אז אין ברירה. אבל, אם אנחנו כותבים את מה שאני הצעתי, שצריך לפרסם את זה שם או שאתם רוצים לכתוב: חצי שעה מראש - נקבע זמן - אנחנו זמן ומגדירים את האופן. ואז, הבג"ץ הזה הפך להיות לא רלוונטי, כי התקנון נתן את התשובה בצורה הכי ברורה שיכולה להיות. הוא לא רלוונטי יותר.

אם הנוסח יהיה כפי שאני הצעתי, לפחות x זמן מראש, חצי שעה, שעה, או מה שנקבע, בהנחה על שולחן חברי הכנסת או בכל דרך אחרת, ומחר בבוקר יבוא פלוני ויגיד: לא ידעתי, לא זה. את תשתמשי בבג"ץ או תשתמשי בתקנון?

אני כמובן אשתמש בסעיף.

אז זה עונה על השאלה, אז לא צריך את הבג"ץ. כי זה בעצם מה שאנחנו מנסים לעשות. אז אנחנו אומרים: "בלבד שיפרסם על כך הודעה לפחות שעה מראש".

אני רק אוודא עם המזכיר, אם הוא חושב שזאת הוראה שהם יוכלו לעמוד בה.

בסדר. ועל ידי הנחה על שולחן חברי הכנסת או בדרכים אחרים?

לא צריך לומר. יש לנו הגדרה של פרסום בכל מיני העתקים. לפרסם זה בכל דרך יעילה.

יצאת ידי חובה שעשית את זה שעה קודם, יבוא חבר הכנסת ויגיד: "אבל אני לא הייתי, הודעת לי שעה אבל אני יצאתי". אומר לו הבג"ץ: כל זמן שהמליאה מתקיימת, אתה בכלל להיות בכנסת.

אנחנו חוזרים לסדרי קביעת סדר היום. "בשבוע הכולל יותר משני ימי ישיבות, ייקבע סדר היום לישיבות הכנסת בשני ימי הישיבות הראשונים של השבוע, על-ידי יושב-ראש הכנסת על-פי הצעת הממשלה".

אולי לא צריך את "יושב-ראש הכנסת", כי אמרנו את זה בסעיף 56.

נשאיר את זה בשביל הכבוד. "כן יכלול יושב-ראש הכנסת בסדר היום של ימים אלה, כל נושא שסעיף קטן (ב) אינו חל עליו, ובלבד שלהצעות הממשלה תינתן עדיפות".

"יום הישיבה האחרון של הכנסת בכל שבוע יוקדש לדיון בהצעות לסדר היום ובהצעות חוק של חברי הכנסת המובאות לדיון מוקדם, על-פי סדר שקבעה נשיאות הכנסת. ואולם רשאית הנשיאות לקבוע לדיון זה מועד אחר באותו שבוע, או בשבוע שלאחריו, והודעה על כך תינתן לחברי הכנסת". זו הנשיאות? זה לא היושב ראש?

כל הנושא של שבוע בן-יומיים לא קיים פה, בעצם, בתקנון הקיים?

נכון.

יש פה עכשיו איזו סתירה, שבסעיף 56 החדש שלנו היושב ראש הוא זה שקובע ובסעיף 58 (ב) פתאום הכנסנו את הנשיאות. איך היא הגיעה לכאן בכלל?

נכון. "יום הישיבה האחרון של הכנסת בכל שבוע יוקדש לדיון בהצעות לסדר היום ובהצעות חוק של חברי הכנסת - -" זה ברמת סדר יום שבועי. מה שנקבע ביום ד', את זה קובע היושב ראש - "על-פי סדר שקבעה נשיאות הכנסת".

הטבלה שקובעת את הסדר, את מי שחושבים עליו מראש, מובאת בפני חברי הנשיאות.

מודיעים להם.

זה מה שהוספנו שהוא מוגש על-ידי יושב-ראש הכנסת לנשיאות.

אני חושב שב"סדר יום מפורט יוגש על-ידי היושב ראש לנשיאות", שם צריך לכתוב: "הנשיאות תקבע את ההצעות הדחופות שיועלו לסדר - - "

יש לזה סעיף נפרד.

יש לנו פרק על סדר יום ושם יש הצעות דחופות לסדר יום.

זה תיקון "level", העניין הזה של הסגנים, כי הם עושים פה התאמה לעניין של קביעת מועד אחר לדיון בהצעות של חברי הכנסת, שזה נעשה על-ידי יושב-ראש הכנסת והסגנים. אז הם אומרים שגם הבסיס נעשה על-ידי יושב-ראש הכנסת והסגנים. זה לא היה במקור.

היום, בפועל, מי שקובע את סדר היום וגם את הסדר בפנים זה יושב-ראש הכנסת.

זו תוספת.

לא לעשות את זה. אנחנו מפנימים את המצב הקיים.

"יום הישיבה האחרון של הכנסת בכל שבוע יוקדש לדיון בהצעות לסדר היום ובהצעות חוק של חברי הכנסת המובאות לדיון מוקדם - - " מוחקים את: "על-פי סדר שקבעו" וכולי, ואולם רשאי היושב ראש לקבוע לדיון זה מועד אחר באותו שבוע, או בשבוע שלאחריו, והודעה על כך תינתן לחברי הכנסת.

מה קורה אם יש בשבוע הזה יומיים?

רגע. (ג) אומר: "הוראת סעיף קטן (ב) לא תחול בשבוע שדנה בו הכנסת בתקציב המדינה ובחוקים הנלווים לו". למה החוקים הנלווים לו בירוק?

כי זה חוק ההסדרים. זה חדש.

זה מתאר מצב קיים בפרקטיקה?

כן.

אז לא צריך צבע ירוק.

אין התייחסות לשבוע של יומיים בהמשך?

לא.

מה אתם עושים בשבוע כזה?

אין כלל ברזל בעניין הזה. אני חושב שצריך לקבוע שאם זה, נניח, שלישי ורביעי או שני ורביעי, להשאיר את יום רביעי כיום חברי הכנסת.

ואם זה שני שלישי?

אז ממשלה.

אז צריך להגיד ימים ב ו- ג'. לא צריך להגיד היום הראשון או השני.

את זה צריך להשאיר לסמכות שיורית כזאת של יושב-ראש הכנסת ושל הנשיאות. מה עושים בשבוע כזה.

האמת היא שהפרקטיקה תכתיב את זה. אני אגיד לך מדוע: אם זה ימים שני ורביעי, אז יש זמן ביום שני לכנס נשיאות, להודיע לממשלה, להתכונן וכולי. אם זה שלישי ורביעי זה קצת בעיה עם הצעות חוק פרטיות.

השאלה היא אם אפשר להגיד: בימים ב', ג', יחול א', ביום ד' יחול ב' ואז לא משנה כמה ימים יש באותו שבוע. האם זה נכון?

לא, אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שצריך להשאיר שיקול דעת ליושב ראש הכנסת. השאלה היא אם ניתן, ניסוחית, ברגע שאמרנו ב-56 שיושב ראש הכנסת יקבע את סדר היום, 58(א) החלנו אותו רק על ימים שבהם יש יותר משני ישיבות, האם זה לא מחזיר אותו, בשבוע ש-58(א) לא חל בו, ל-56? יושב-ראש הכנסת יקבע לפי שיקול דעתו.

אז מה אנחנו עושים עם 58?

58 חל.

אז להשאיר את זה ככה, כמו שזה? האם פה לא צריך להגיד: בשבוע הכולל יותר משני ימי ישיבות?

תגידו לי אתם. יכול להיות מצב שבשבוע שהוא לא שבוע תקציב, לא יהיו בכלל הצעות חוק פרטיות והצעות לסדר, אלא רק הצעות ממשלה?

יכול להיות, אבל חברי הכנסת לא אוהבים את זה.

אני חבר כנסת. למה שנסכים לזה? יש לפעמים שבוע של יום אחד? אפשר לעשות פה סעיף - אולי בסעיף ב' - לפתוח אותו "בשבוע הכולל יותר משני ימי ישיבות".

אז אפשר לעשות את זה 1 ו-2.

יכול להיות מצב שהכנסת תשב שלישי, רביעי חמישי או ראשון, שני שלישי.

אני מציעה שתכניס פה סעיף כללי - -

על שבוע שיש בו פחות משלושה ימים.

כן. אם אתה הולך לפי 32(ב), אז בכלל לא מעניין כמה ימים יש באותו שבוע.

ישיבה אחת לשבוע ביום האחרון שבו.

כן. התקנון כאילו קובע שביום האחרון זה הצעות חוק פרטיות והצעות לסדר היום.

את יכולה להוסיף סעיף ח', שאומר: הוראות סעיף זה יחולו בשבוע הכולל יותר משני ימי ישיבות, בכל מקרה אחר תקבע נשיאות הכנסת את סדר היום לפי שיקול דעתה.

אם אתה תשאיר את הסעיף לפי התיקון הזה "יום הישיבה האחרון של הכנסת - -" וכולי. כלומר, יכולים להגיד: בשבוע שיש בו רק שני ימים היום האחרון לא יהיה זה, אלא אנחנו דוחים את הצעות החוק וההצעות לסדר לשבוע הבא.

כן, אבל מה עם הצעות הממשלה? האם אני חייב, לכאורה, לתת להם שני ימים? לפי 58(א) כמה ימים אני חייב לתת לממשלה? אחד, שניים, בכלל לא? בשבוע שיש בו רק שני ימים.

בשבוע כזה 58(א) לא חל.

אבל מה כן חל?

לכן צריך להוריד פה את "בשבוע הכולל יותר משני ימי ישיבות", וזה יהיה ברור שזה שבוע שכולל יותר משני ישיבות. איך זה יהיה ברור? יתווסף סעיף קטן (ח) שאומר: "הוראות סעיף זה יחולו לגבי שבוע שכולל יותר משתי ישיבות ובכל מקרה אחר נשיאות הכנסת, לפי שיקול דעתה, רשאית לקבוע את סדר היום".

נשיאות או יושב-ראש? למי הסמכות? היושב ראש קובע את סדר יומה של הכנסת, כבר אמרנו.

כבר אמרנו שהכנסת תקיים ישיבות בימים ב', ג' ו-ד'. זאת אומרת: אם עושים ישיבה ביום א' או ביום ה' זו כבר ישיבה נוספת. ואז יש לנו את 58(ז) הקטן, החדש: "קבע יושב-ראש הכנסת ישיבה נוספת - - יקבע את סדר יומה".

זה בסדר, כי זה מדבר על דברים מיוחדים. השאלה היא מה קורה כשיש לך ב'ו-ג', או ב' ו-ד' או ג' ו-ד'.

אני חושב שצריך להיות סעיף שאומר: במצב הזה או היושב ראש או הנשיאות פשוט קובעים.

51 היום אומר לנו: הכנסת תקיים ישיבות בימים ב', ג', ו-ד'. אז אפשר להפנות - - . ואחר כך כתוב: "יושב-ראש הכנסת רשאי לקבוע, באישור ועדת הכנסת, את מספר הישיבות, הוא רשאי לקבוע ישיבה נוספת בזמניה. אם באחד הימים האמורים ואם ביום חול אחר".

הוא יכול גם לבטל ימים.

כשהוא קבע, הוא יקבע את סדר היום.

מה אם ימים ב', ג' ו-ד' זה ראש השנה, יום כיפור ופסח?

כתוב לך: הוא קבע ישיבה נוספת, הוא יקבע את סדר יומה.

אבל אם הוא לא קבע? אם הוא קבע א', ד' ה' - חלה סיטואציה אחת, כי יש שלושה ימים ואז הסעיף הזה חל. אם הוא קבע רק א', ה' - זה סיפור אחר.

ואם הוא לא קבע כלום נשארה רק ישיבה של יום ד'.

את רוצה לעשות הבחנה, בעצם, בין מצב שבו יש שבוע של שני ימים ומצב שבו יש שבוע של שלושה ימים. הסעיף הכללי הוא שבוע של שלושה ימים, ולדעתי צריך להיות בו סעיף ח' שאומר: רבותי, כל מה שאנחנו רואים כאן מתייחס למצב הנורמלי, לשבוע של שלושה ימים.

אז א' יגיד: "סדר היום לישיבות הכנסת בשני הימים הראשונים של השבוע ייקבע על ידי היושב ראש על פי הצעת הממשלה", ב' יגיד: "יום הישיבה האחרון של הכנסת בכל שבוע יוקדש - - -" ו –ח' יגיד:"יתקיימו פחות משלושה ימי ישיבות בשבוע - - -

זה לא מבהיר את זה מספיק. תגידי: "הוראות סעיף זה לא יחולו בשבוע בו יתקיימו פחות משלושה ימי ישיבות, שאז תקבע נשיאות הכנסת את סדר היום לפי שיקול דעתה".

אני רוצה לראות אם סעיף ח' מתאים לכל שאר הסעיפים. לגבי סעיף ג' אין לי בעיה עם סעיף ח'. לגבי סעיף ד' – כל מה שצריך להיות פה זו הוראה שאומרת: אין האמור בהוראות סעיף זה כדי למעט מזכותו של יושב ראש הכנסת להוסיף - - -

אז מוצה - - -

מוצה זה מצוין. זה נכון, מוצה זה הכי טוב. סעיף ה': "לבד מזכותה למסור הודעה בכל עת – אני רוצה להוסיף פה: מחוץ לסדר היום.

המילים "בכל עת" כוללות את "מחוץ לסדר היום".

אני רוצה להוסיף את זה כדי להבהיר את הפלוגתא שהייתה, כנראה, בוועדת יצחק לוי, האם צריך להוסיף את זה לסדר היום או לא, צריך לפרסם מודעה או לא. אם אנחנו כותבים "מחוץ לסדר היום", אז ברור שלא צריך לפרסם את זה בסדר היום.

אפשר להוסיף את זה בסעיף 61ב.

"מבלי שתיכלל בסדר היום".

אז נוסיף שם: "הודעה - - - מבלי שתיכלל בסדר היום". וכאן (ה) "לבד מזכותה למסור הודעה בכל עת, לפי סעיף 61ב', רשאית הממשלה לבקש לשבץ סעיף בסדר היום של יום הישיבה האחרון בשבוע. סעיף זה יידון לאחר גמר הדיון בהצעות לפי סעיף קטן (ב)".

(ו) "תשובות לשאילתות יכול שיינתנו בכל אחת מהישיבות.

(ז) "קבע יושב ראש הכנסת ישיבה נוספת לפי סעיף 51 (ב), יקבע את סדר יומה.

(ח) "הוראות סעיף זה לא יחולו בשבוע בו יתקיימו פחות משלושה ימי ישיבות, שאז תקבע נשיאות הכנסת את סדר היום לפי שיקול דעתה.

אני מציעה לבטל את סעיף קטן (ג) ולהוסיף אותו כסיפא לסעיף קטן (ב) ואז המספור ישתנה והסעיף האחרון יהיה סעיף (ז), שיגיד ש"הוראות סעיף זה לא יחולו בשבוע בו יתקיימו פחות משלושה ימי ישיבות, שאז תקבע נשיאות הכנסת את סדר היום לפי שיקול דעתה".

אוקי.

סעיף 59 אושר בפעם שעברה. כולו.

גם 60?

דיברנו עליו בפעם שעברה.

61?

דיברנו.

ועכשיו הוספנו את התיקון האחרון.

אני סימנתי עד איפה. אבל יש שם עניין אחד בכחול. בסעיף 62, אחרי (א).

התאמה לחוק יסוד: הממשלה החדש. האם להתייחס למכתב ההסכמה? מה זה?

יש לנו היום חוק יסוד: ממשלה, חדש, האם צריך להתייחס אליו בתקנון? רציתי לדעת מהמזכיר או סגן המזכיר האם התעוררו שאלות לגבי כתב ההסכמה. כי סעיף 28 לחוק החדש אומר: "חבר כנסת פלוני שהסכים לכך בכתב". זה הכל. האם התעוררו בעיות שמחייבות איזושהי קביעה בתקנון? כי הוא לא מתייחס לזה בכלל.

אני חושב שצריך לפתוח את סעיף 62 א ולכתוב: "בכפוף להוראות חוק יסוד: הממשלה - - -".

השאלה היא אם צריך לעשות איזשהן תוספות בתקנון? היום חוק היסוד הוא מאד מתומצת. האם צריך להרחיב אותו?

אני אתן דוגמה: מתי מגישים בקשות לאי-אמון? ביום רביעי?

השאלה היא מה את עושה עם קריאה שלישית ביום שלישי בשעה 20:00 בערב, כאשר באה זהבה גלאון ואומרת: סיעת מרצ רואה בזה אי אמון בממשלה. ואז מתחילים לצעוק: מי המועמד לראשות הממשלה? לכן, כל זה צריך לדעתי להיות כתוב במפורש.

השאלה שלי היא אחרת, האם לבקשה מסודרת שביום רביעי מגישים אותה, האם צריך לצרף לה את מכתב ההסכמה?

לדעתי כן.

אז זה בדיוק מה שרציתי לדעת.

כי זה לא כתוב בחוק היסוד.

לדעתי כן.

אוקי. סעיף (ג). "בהצעה להביע אי אמון בממשלה יש לציין את עילת ההצעה ולצרף אליה הסכמה בכתב כאמור בסעיף 28 לחוק היסוד". ואז באמת – לא צורף, לא צריך להעלות את זה לסדר היום.

כי לא רוצים שישלפו את זה ברגע האחרון.

זה פותר כשזה הוגש מראש. זה לא פותר את המצב שדוד אמר, שהם בסוף דיונים.

גם שם הם צריכים לציין את עילת ההצעה. הוא עדיין צריך לציין את זה. הם לא צריכים בכל מקרה להגיש את זה בכתב?

הם קמים ואומרים.

השאלה היא אם זה לא נכון לדרוש את זה בכתב.

עד היום לא דרשו בכתב.

עכשיו צריך את זה. צריך כתב ההסכמה שלו.

נכון.

סעיף (ג) חל על שני סוגי ההצעה. אז צריך להיות כך: "בהצעה להביע אי-אמון בממשלה בדרך של הצעת סעיף לסדר היום יש לציין את עילת ההצעה - - -".

עכשיו סעיף קטן חדש, אולי (ג)(1): "להצעה להביע אי-אמון בממשלה יצורף מכתב הסכמה כאמור בסעיף כך וכך.

בעצם לא אמרנו הרבה כי זה נאמר כבר בחוק היסוד.

תראה, הנושא של האי-אמון הפך להיות פרובלמטי מהרגע שבו קמו חברי כנסת והתחילו לצעוק "אי-אמון" וכולי.

בסוף כתוב שיתקיים דיון מהותי. החלטנו שיתקיים דיון מהותי בכל נושא האי-אמון והשימוש בו לשם דחיית הצבעות.

מה יש פה לקיים דיון מהותי?

אני אגיד לך מדוע. למשל, מהי עמדת הממשלה. אתה אומר: אני מגיש אי אמון – אתה הגשת הצעת חוק פרטית וזהבה גלאון תראה בהצבעה בקריאה שלישית הצבעת אי-אמון בממשלה. צריך לוודא את עמדת הממשלה – היא בעד החוק, נגד החוק. מה עניין החוק שלך לעניין האי-אמון בממשלה?

אוקי. אז בכפוף לזה – סעיף (ג) אפשר לכתוב: הצעה להביע אי-אמון בממשלה תוגש בכתב - - -

רגע. אי-אמון בחקיקה צריך להיות רק בהצעות חוק ממשלתיות ולא בהצעות חוק פרטיות.

זה כבר נושא שחורג מהמנדט שלנו. אני רוצה להישאר בתוכו.

היום זה לא בכתב.

מה הבעיה שזה כן יהיה בכתב?

עד שזה יהיה בכתב כבר יצביעו.

תגישי את זה מראש, מה הבעיה? תגידי מראש, שאת תראי בהצעה הזאת הצבעת אי-אמון. אני אגיד לך מדוע. מי מגיש את זה? סיעה. רק יושב ראש הסיעה?

לא.

מה זה לא? אני חבר כנסת אחד מתוך 19, לא נראה לי חוק מסוים, אני אומר: אני רואה בזה אי-אמון. הלוא הייתה זילות מסוימת של האי-אמון.

אתם רוצים לעזוב את זה ולעשות דיון מהותי?

כן. בואו נעזוב את זה.

כן.

אבל בואו רק נוסיף שני דברים שאתה אמרת, כי הם נכונים: בהצעה להביע אי-אמון - - -

יש לציין את עילת ההצעה.

כן. את זה תיקנתי. וכאן "להצעה להביע אי-אמון בממשלה תצורף הסמכה בכתב של חבר הכנסת - - -"

זה חייב להיות. זה על פי חוק, ועל השאר אנחנו נעשה דיון.

אנחנו עוברים לעמוד 30: "סדר-היום בכנס מיוחד של הכנסת". וזה מתאים לסעיף 37.

"עשרים וחמישה חברי הכנסת הדורשים לכנס כנס מיוחד של הכנסת, בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק הכנסת, רשאים לפרט בדרישתם נושא אחד או שני נושאים לסדר יומו של הכנס המיוחד. יושב ראש הכנסת יעמיד את הנושא או הנושאים על סדר יומו של הכנס המיוחד, כהצעות לסדר היום". זה הנוהג, נכון?

לא, היום זה הצעות דחופות לסדר היום.

כן. רואים אותן כהצעות דחופות לסדר היום, אם כי נותנים עשר דקות לדובר.

ההצעה של יצחק לוי, היא שזה יהיה הצעות לסדר היום ולא הצעות דחופות.

ואז מה?

הפרוצדורה שונה.

זה יורד להם מהמכסה?

מאיזה מכסה, של מי, תוריד?

הרי במהות זו הצעה דחופה. מה הנוהל של סדר הדוברים?

הצעה דחופה. אחד נואם, הממשלה משיבה, יש אפשרות להצעות אחרות.

אז לא צריך להיות כהצעות לסדר היום, אלא כהצעות דחופות לסדר היום.

מה קורה, למשל, אם רוצים לדון בהצעת חוק?

רק לפי בקשת הממשלה. אז כן.

אז אולי צריך להבהיר כאן: למעט הצעות חוק.

אנחנו אומרים היום שאפשר. הכנסת לא חדלה להתקיים בתקופת הפגרה.

זאת אומרת, 25 חברי כנסת יכולים לבקש להניח הצעת חוק?

לא מקובל לעשות את זה, אבל אפשר. זה קרה פעם אחת, זה בדרך כלל על פי דרישת הממשלה.

יש לנו רשימה של הדוגמאות.

זה ה (ה) החדש. אז אולי נקרא ואחר כך נראה.

בסדר. "מדרשו עשרים וחמישה חברי הכנסת לכנס את הכנסת, אין הם יכולים לבקש העלאת נושאים נוספים באותו כנס מיוחד. אין באמור כדי למנוע מעשרים וחמישה חברי כנסת אחרים לדרוש כינוס מיוחד באותו מועד ולפרט בדרישתם נושא אחד או שניים שאותו הם מבקשים להעלות, ובלבד שהכנסת לא תדון בנושא שהעלאתו אינה נתמכת על יד עשרים וחמישה חברי כנסת".

יש כוכביות כאן.

אני לא מבין למה ה"בלבד" הזה. זה לא ברור? מאיזה שנה זה?

64. אולי נשפר את זה.

אוקי. אז (ב) ברור.

(ג) "בכנס מיוחד של הכנסת לפי סעיף זה, ינמק חבר כנסת אחד בלבד כל נושא שפורט בדרישה". ברור.

(ד) "דרשו עשרים וחמישה חברי הכנסת לכנס כנס מיוחד של הכנסת לדיון בהצעה להביע אי אמון לממשלה, יקבע יושב ראש הכנסת את הכנס המיוחד במועד שלא יקדם משבוע ולא יאוחר משבועיים מיום הבקשה".

הנוהג הוא שאין אי-אמון בפגרה.

ואז אמר היועץ המשפטי הקודם לכנסת – וזה נאמר מאז שוב – שהכנסת לא מפסיקה לעבוד. ברגע שיש מספר חברי כנסת שדורשים את זה, אי אפשר למנוע את זה.

השאלה אם שבוע זה מספיק.

עד לפני כמה שנים היה צריך שלושים ח"כים כדי לכנס את הפגרה.

בסיטואציה הזאת כל שבוע יהיה אי-אמון. ביום שבו תהיה הצבעה על אי-אמון, תוגש הבקשה לאי-אמון הבא.

נכון, הם יכולים לדרוש עוד פעם ועוד פעם.

כל שבוע אי-אמון בפגרה.

זו צרה. בפגרה גם אנשים נוסעים באמת לחו"ל, חלקם במשלחות רשמיות.

צריכים גם לקחת בחשבון שהכנסת לא חדלה להתקיים ואולי, במסגרת הדיון על הצעות אי-אמון, אפשר להתחיל לחשוב על מכסות, לפחות בפגרה.

אני הייתי עושה: "דרשו שלושים וחמישה" במקום "עשרים וחמישה".

היה פעם דיון מהותי על הנושא של האי-אמון ואז אמרו: בואו נעשה מהאי-אמון משהו מסודר וקבעו שרק אם מספר המתקרב לשישים מגיש אי-אמון, זה יכול להפוך למשהו אמיתי.

אז נניח שנגיד: קרוב לחמישים חברי כנסת.

אבל אם האופוזיציה קטנה?

אופוזיציה זה מושג שאפשר להגדיר אותו, נכון?

זה מוגדר בחוק.

אז אפשר לכתוב: דרשו שני שליש מחברי האופוזיציה.

זה חלק מהדיון המהותי על אי אמון.

אני מציע: "דרשו 35 חברי כנסת - - - כנס מיוחד - - - לא יוקדם מעשרה ימים - - -" – שבוע זה מעט מדי – "ולא יאוחר מ-21 ימים מיום הבקשה". ולדעתי – ובלבד שבקשה כזאת יכולה להיות מונחת פעם אחת בפגרה. אחרת כל 21 יום אותם 35 יגישו. יש לך פעם אחת להגיש.

בסעיף 64(א) נכתוב: "עשרים וחמישה חברי הכנסת הדורשים לכנס כנס מיוחד של הכנסת" - בזמן פגרה – "בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק הכנסת - - -" ואז, ברגע שעשינו את זה, אנחנו יכולים להשתמש גם בסעיף (ד) במילים: "בזמן פגרה". "דרשו שלושים וחמישה חברי כנסת - - -" וכולי ובלבד - - -

"ובלבד שחבר כנסת לא יחתום על בקשה כאמור יותר מפעם אחת באותה פגרה".

בדיוק.

עכשיו, אל תכתבי "חדש, ועדת יצחק לוי", כי זו תהיה הטעייה. כי אנחנו שינינו. תכתבי "חדש".

(ה) דרשו עשרים וחמישה חברי הכנסת לכנס כנס מיוחד של הכנסת לדיון מוקדם בהצעת חוק של חבר הכנסת, יכנס יושב ראש הכנסת את הכנסת ובלבד שהתקיימו שני אלה - -

(1) עברו לפחות ארבעים וחמישה ימים מהנחתה של הצעת החוק על שולחן הכנסת, או אישרה ועדת הכנסת את הבאתה של הצעת החוק לדיון מוקדם לפני עבור התקופה האמורה.
(2) לפחות אחד מחברי הכנסת אשר הגישו את הצעת החוק, נמנה עם חברי הכנסת שדרשו את הכנס המיוחד.

הם אומרים פה: היה ספק אם ניתן לכנס את הכנסת לכנס מיוחד לשם דיון מוקדם בהצעת חוק.

למה לא? זה יכול להיות אחד הנושאים. יש לי זכות לנושא, זה בהחלט יכול להיות אחד הנושאים. למה לא?

נכון, אבל צריך באופן מפורש להגיד שזה כולל הצעת חוק.

עכשיו, זה בדיון מוקדם, כי בקריאה ראשונה ברור שאפשר.

למה זה לדיון מוקדם? למה זה לא לדיון בהצעת חוק? יכול להיות גם קריאה ראשונה, יכול להיות גם קריאה שלישית.

מהסיבה הפשוטה שההנחה שאומרת שבתקופת הכנסים אתה כאן, לא קיימת בפגרה. לו יתואר שיושב ראש ועדת חוקה יגמור הצעת חוק בקריאה שניה ושלישית, יבקש אותה עם 25 חתימות בפגרה ואתה, שיש לך שש הסתייגויות מהותיות שהן אצלך הדבר הכי חשוב בעולם - - -

אם זה חוק נורא דחוף ונורא חשוב, אז עכשיו נחכה שלושה חודשים?

קשה לי להאמין שחוק יכול להיות דחוף ברמה של שלושה חודשים.

הוועדות עובדות בפגרה. אז בוא תדרוש גם פה 35 חתימות. הרי לכנס רגיל, בשביל דיבורים, מספיק 25 חתימות, להצעת חוק או לאי-אמון, צריך 35?

פה הייתי קובעת אפילו ארבעים.

אבל פה את עלולה לקחת מחבר כנסת שהשקיע במשך המושב עבודה, כשזה בא לתכל'ס אומרים לו: אתה בחוץ לארץ.

תשמעו, אני חושב שכל העסק מיותר, כי אם יש 61 אז הממשלה תתמוך בזה. כי 61 זה בהגדרה - - -

ואם זו הצעת חוק שהממשלה מעוניינת בה?

כן. הממשלה יכולה לבקש כל דבר.

המציאות היא שכמעט מאה אחוז מהנושאים שנידונים בפגרות זה הצעות כמו לסדר היום.

אני חושב שבסעיף (ה) יש פה בכל זאת בעיה. הסכנה היא שעל ידי זה יחטפו חוקים. בוא נניח שאנשים נמצאים בחוץ לארץ. אני אופוזיציה. אם אני רוצה להגיש הצעת אי-אמון, אני מראש נדונותי לכישלון כי אני צריך 61. לעומת זאת, פה אני יכול לעשות מחטף. אני מנצל את העובדה שאנשים לא זמינים כדי להעביר חוק.

25 חברי כנסת מהאופוזיציה יכולים ליזום הצעת חוק טרומית, קריאה ראשונה, ועדת כלכלה תשב לצורך העניין הזה ותביא את זה לשניה ושלישית והקואליציה מבלה בחוץ לארץ.

בדיוק. הממשלה, אם היא מבקשת הצעת חוק, היא לוקחת את הסיכונים שלה. היא תספור שאנשים ישנם. וגם, מחטף מהקואליציה כלפי האופוזיציה הוא פחות בעייתי. כי זה התהליך הרגיל.

אז אתה מציע לבטל את הסעיף הזה, בכלל?

כן.

אז צריך להגיד משהו נגטיבי.

נכון. לדעתי צריך להיות בסעיף 64 (א): "נושא אחד או שני נושאים לסדר יומו של הכנס המיוחד, שאינן הצעות חוק פרטיות".

אז אנחנו מורידים את (ה).

נכון.

אז מה שאמרת מופיע בירוק והצעות לסדר היום גם בירוק? בסיפא? כי היום זה הצעות דחופות.

לא, בסיפא של זה יבוא: "מהצעות דחופות לסדר היום", בשחור.

אוקי. אז סעיף (ה) יורד לגמרי.

כן.

דרך אגב, אני רק רוצה להזכיר שוועדת יצחק לוי אמרו: "היו שטענו כי נוכח לשונו של הסעיף הנוכחי בתקנון, אין אפשרות להעלות בהגדרה הצעה להבעת אי-אמון. השקפה זו הינה מוטעית, שכן אין זה בסמכות מתקין התקנון, אף אם הוא מתכוון לכך, לשלול מהכנסת את הסמכות החוקתית הניתנת לה להביע אי-אמון בממשלה.

לכן הוספנו את הנושא של האי-אמון. בסדר.

ואז החל משישים חברי כנסת זה יהיה בסדר. לא לשלול, אלא לשים את התנאי האמיתי.

אני מציע שנעצור פה. זה פרק חדש וחבל להתחיל אותו.

18:00.