פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7691



4
ועדת המשנה לעניין תיקון התקנון
9.12.2003

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7691
ירושלים, כ"ו בטבת, תשס"ד
20 בינואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 7
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכנסת) לעניין תיקון התקנון
יום שלישי, י"ד בכסלו התשס"ד (9 בדצמבר 2003), שעה 15:30

תיקון התקנון.

חברי הוועדה: רשף חן – היו"ר

סגן מזכיר הכנסת דוד לב

אנה שניידר
ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

תמר פוליבוי










תיקון התקנון

אני פותח את הישיבה.

הפרק כפי שמופיע היום כולל גם החלטות של ועדת הכנסת. יש בו קצת עירוב של החלטות שונות לגבי סוגי שאילתות, לגבי שעת השאלות ולגבי שאילתות נדירות. אנחנו ניסינו לעשות כאן סדר ולכתוב את הפרק כמו פרק אינטגרלי של התקנון, כאשר ההוראות הכלליות מתייחסות לכל סוגי השאילתות וכו'.

למה מקביל סעיף 65(א)?

הוא סעיף חדש.

הוא סעיף הגדרות, ובו נאמר: "65. (א) בפרק זה –

"שאילתא" – שאילתא המופנית לשר על עניין עובדתי שבתחום תפקידו.

(ב) אלה סוגי השאילתות –

(1) שאילתא רגילה – כאמור בסעיף 69;
(2) שאילתא ישירה – כאמור בסעיף 70;
(3) שאילתא בעל פה – כאמור בסעיף 71."

סעיף 66 מקביל ל-38(א) + ועדת יצחק לוי, ובו נאמר:

"66. (א) חבר הכנסת רשאי לפנות לשר בשאילתה רגילה, בשאילתה ישירה או בשאילתה
בעל פה; לא היה ברור לשואל מי הוא השר שהעניין בתחום תפקידיו, יפנה את
השאילתה לראש הממשלה אשר יקבע מי מן השרים ישיב עליה, ויעבירה לידיו;
לא תוגש שאילתא ליותר משר אחד באותו עניין."

זה יצחק לוי.

מה זה "באותו עניין"? בוא נניח שיש עניין שכורך סמכויות של שרים שונים.

אתה מפנה את זה לראש הממשלה, וראש הממשלה מתאם.

אבל האפשרות הזאת לא קיימת, כי כתוב "יפנה את השאילתה לראש הממשלה אשר יקבע מי מן השרים". להפך, אם אנחנו מדגישים ש"לא תוגש שאילתה ליותר משר אחד", ראש הממשלה לכאורה מעביר את זה לשר אחד. הוא מנתב, אבל הנתיב נגמר בשר אחד.

אם מישהו אחד יידע זאת, הוא לא יפנה לגופים שונים, וכך לא יהיה בלגן.

אז אפשר לומר "לא תוגש שאילתה ליותר משר אחד באותו עניין מבלי ליידע את השר האחר". יש תחומים שהם בסמכות של יותר משר אחד, ואני רוצה לשאול את השר הזה ואת השר הזה.

מה עושים היום?

ככל שאני יודע, לא פונים לשרים שונים באותו עניין. זה גם יוצא די משונה, כי שר אחד משיב היום ושר אחר משיב בעוד חודש.

תמיד גם יכול להיווצר מצב שהשואל יחשוב שהוא צריך לפנות גם לשר האוצר, אם נגיד מדובר בנושא שהוא תקציבי.

נניח שאני רוצה לשאול שאלה לגבי סגירת בית חולים פלימן – את שר הבריאות אני רוצה לשאול האם זה טוב מבחינת בריאות הציבור, ואת שר האוצר אני רוצה לשאול מה ההצדקה התקציבית. זה באותו עניין, את זה אני רוצה לשאול לגבי התחום שלו ואת השני אני רוצה לשאול לגבי התחום שלו.

אני מתארת לעצמי שהממשלה לא תדבר בכמה קולות.

אם שאלתי שאילתה וקיבלתי תשובה, האם אני יכול לשאול שר אחר באותו עניין אחרי שכבר קיבלתי את התשובה?

זה נראה לי לא בעייתי.

הכוונה "לא תוגש שאילתה ליותר משר אחר באותו עניין" בעת ובעונה אחת.

כדאי להוסיף "בעת ובעונה אחת" או "בו זמנית". אם כך, נאמר "לא תוגש בו זמנית שאילתה ליותר משר אחד באותו עניין".

אני חושב שזאת היתה הכוונה.

תשאירו את זה בצבע ירוק, כי זאת תוספת.

הסעיף הבא מקביל לסעיף 38(ב) + *: "שאילתה לא תכיל יותר מחמישים מילים, תנוסח בצורת שאלה בלבד, תיחתם בידי חבר הכנסת השואל ותוגש ליושב ראש הכנסת בשלושה עותקים".

השאלה האי האם במקום "ליושב ראש הכנסת" לכתוב למזכירות הכנסת. היום השאילתה בעל פה היא 40 מילים, ושאילתה אחרת היא 50 מילים, אז חשבנו שצריך לאחד את זה ל-50 מילים.

אני בכלל לא בטוח. לגבי שאילתה שמכילה 40 מילים, למדו פחות או יותר שזה הזמן שקוראים מהנייר בדיוק לפי הטקסט שחבר הכנסת הגיש, אבל את השאילתה בעל פה חבר הכנסת קורא מהצד. קבעו ש-40 מילים לוקח בערך דקה לקרוא. אם שולחים את זה במקרה הזה לשר, לא אכפת לי שזה יהיה 50 מילים, אז אפשר לפרט ולהבהיר יותר את השאילתה.

האמת היא שאם שולחים את זה לשר, אפשר להעלות את זה ל-100 מילים. מה ההבדל בין 40 ל-50 מילים? מדובר בעוד 10 מילים, למען האסתטיקה.

זה לא עקרוני, אבל אני לא רואה שום סיבה לעשות זאת.

כדי שזה יהיה אחיד, כדי שלא נצטרך בכלל לזכור שכאן מדובר ב-40 וכאן מדובר ב-50 מילים, אלא נדע ששאילתה מכילה 50 מילים.

מישהו ספר בכלל פעם את מספר המילים?

בוודאי שסופרים.

נקבע 50 מילים. למי מגישים את זה, ליושב ראש או למזכירות?

אני חושבת שזאת צריכה להיות המזכירות.

אני מציע להשאיר את מה שיש היום.

השאלה אם לא לכתוב מה שקורה.

הסמכויות לגבי המועדים – אם השר לא עמד במועד - הן סמכויות של היושב ראש. זה מוגש ליושב ראש. הוא עושה את זה באמצעות המזכירות. המזכירות בהקשר הזה היא בעצם ידו הארוכה. אם כך, נשאיר את זה כך כמו שזה.

"(ג) מזכיר הכנסת יסמן את השאילתות שהועברו לשרים במספרים לפי סדר קבלתן על ידי
יושב ראש הכנסת".

(ד) יושב ראש הכנסת יעביר את השאילתה לשר שאליו היא מופנית, אלא אם כן קבע כי
היא פסולה; פסל יושב ראש הכנסת שאילתה, יודיע על כך לחבר הכנסת השואל
בהודעה מנומקת בכתב" - תוך כמה זמן?

תוך זמן סביר, כמה זמן לוקח לפסול שאילתה? לא כתוב פה.

אני ממשיך לקרוא: "(ה) יושב ראש הכנסת רשאי לפסול שאילתה העוסקת בעניינים שהתרחשו לפני תחילת
כהונתו של השר אליו מופנית השאילתה באותו תפקיד".

אני בספק רב מה מספר המקרים שבהם משיב היושב ראש או מישהו מטעמו. בדרך כלל מבקשת מי שמטפלת באופן מעשי בנושאים האלה לנסח את זה מעט אחרת, כי בניסוח הזה זה לא יתקבל.

זה מובן מאליו, לא ננסה בתקנון להכניס את כל ההסדרים הבלתי פורמליים. אבל אני לא מבין כאן בכלל את ההוראה הזאת "יושב ראש הכנסת רשאי לפסול שאילתה העוסקת בעניינים שהתרחשו לפני תחילת כהונתו של השר אליו מופנית השאילתה באותו תפקיד". אני לא שואל אותו אישית.

אבל הוא צריך להגן על מדיניות.

יבוא ויגיד שזאת היתה המדיניות של קודמו ושמדיניותו היא אחרת. אם אני רוצה לדעת את מספר תאונות הדרכים שהיו בין השנים 1998 להיום, ואני רוצה לראות את גרף השינויים.

אז הוא רשאי לפסול.

למה?

זאת החלטה של ועדת הכנסת. אני מציעה שתהפוך את הכוכבית לסימון ירוק.

בשאילתה פסולה הכנסנו "מעשה שאירע זמן ניכר לפני מועד הגשת השאילתה".

הוא יכול לפסול שאילתה, אם הנושא אירע לפני זמן ניכר וכבר איננו רלוונטי. זה מתקבל על הדעת. לפי מה שכתוב, ביום הראשון של המושב אי אפשר לשאול אף שאילתה.

בפועל זה לא כך.

אבל התקנון גם אומר פה משהו שהכוכבית לא אומרת.

הכוכבית כן אומרת: על פי פניית יושב ראש הכנסת בעניין שאילתה המופנית לשר בעניינים שהתרחשו או בדברים שנאמרו בתקופת כהונתו של שר שקדם לו, וכן שאילתות כנ"ל על מעשים ודברים שאירעו לפני זמן ניכר, החליטה ועדת הכנסת - לגבי שני הדברים לפי דעתי – כי אישור שאילתה הוא בסמכותו של יושב ראש הכנסת, בכפוף לאמור בתקנון.

לפיכך, יש לו סמכות לפסול כל שאילתה מכל נימוק.

אבל זה אחד הנימוקים.

יש לו שיקול דעת.

אבל נתנו לו הכוונה.

יכולנו באותה מידה לכתוב פה בסעיף (ה): יושב ראש הכנסת רשאי לפסול שאילתה, על פי שיקול דעתו. אגב, זאת בדיוק ההחלטה.

אבל מצד שני יש מקרים שבהם הוא חייב לפסול, כפי שמפורט בסעיף 67. שם אין לו שיקול דעת, אבל יש לו שיקול דעת להחליט האם שאילתה אכן מעליבה או לא.

אני חייב להגיד לך שאני גם לא יודע מאיפה ועדת הכנסת הביאה את הרעיון הזה שיש לו שיקול דעת לפסול כל דבר, בעיקר אם יש סעיף שמתאר מה הוא כן יכול לפסול. מאיפה ההחלטה הזאת בכלל?

לכן אני מציעה שלמען היעילות, בואו נהפוך את זה לטקסט ירוק, ואולי יוחלט בכלל להשמיטו.

בסדר, אם כך זה יהיה בירוק.

אני קורא:

"(ה) יושב ראש הכנסת רשאי לתקן את ניסוחה של שאילתה כדי להתאימה להוראות סעיף
67, ובלבד שהודיע על כך לחבר הכנסת השואל", וצריך להוסיף "וקיבל הסכמתו".

אם הוא קיבל את הסכמתו, בעצם חבר הכנסת שינה.

אם חבר הכנסת עומד על כך, יש לו רק אופציה לפסול לו את השאילתה.

אולי אפשר להגיד שיושב ראש הכנסת רשאי להודיע לחבר כנסת שיתקן את ניסוחה של השאילתה.

זה מה שקורה. הפרקטיקה היא שחיה, פונה ומבקשת תיקונים.

בעצם צריך לומר "יושב ראש הכנסת רשאי לדרוש מחבר כנסת לתקן ניסוחה של שאילתה כדי להתאימה להוראות סעיף 67".

אבל הנוסח יישאר בירוק, כי זה חדש.

זה אפילו יכול להיות בשחור.

אני רוצה לחזור לדוש בכוכבית הזאת, כי אני לא מבין מאיפה בא סעיף (ה). יושב ראש הכנסת יעביר את השאילתה לשר שאליו היא מופנית – יש עליו חובה - אם לא יראה אותה כפסולה לפי התקנון או לפי התקדימים. זאת באמת החובה שלו – אין לו סמכות לפסול. התשובה שהוא קיבל מוועדת הכנסת היא בכלל לא תשובה.

אני ניסיתי לחשוב על דברים שיכולים לקרות, כך למשל מעבר של משרד הפנים מאלי ישי לאברהם פורז. השתנתה המדיניות ורוצים לשאול שאלה על מדיניות שקבע אלי ישי.

זו היתה המדיניות של אלי ישי, והמדיניות היא אחרת.

סברו שאם זה כמעט נושק לדעה אישית של השר, לא צריך להפנות את זה לשר החדש.

אבל זה לא מה שכתוב פה.

הסעיף מנוסח כך שהוועדה חוזרת וקובעת שהפררוגטיבה של היושב ראש נמצאת בסעיף הקודם.

הוא יפעל לפי התקנון, לפי התקדימים. זה בסדר, אבל זה לא מה שכתוב פה. סעיף (ה) צריך לומר: "יושב ראש הכנסת רשאי לפסול שאילתה הנוגדת את הוראות תקנון זה ואת התקדימים".

אז זה סעיף 67, "שאילתה לא תכיל", ואז הוא פוסל אותה.

היושב ראש לא יעביר שאילתא שמכילה...

כי אז הוא עובר על הוראות התקנון.

והיא לא יכולה להיות נוגדת את הוראות התקנון בדרך אחרת?

בסעיף 66(ד) אמרנו "יושב-ראש הכנסת יעביר את השאילתה לשר שאליו היא מופנית, אלא אם כן קבע כי היא פסולה", כפי שקראנו לפני רגע.

אם כך, סעיף (ה) לגמרי מיותר.

אבל מאחר שהוא מופיע פה בכוכבית, לא ראינו את עצמנו בעלות סמכות להוציא את זה בכלל. אפשר פשוט להפוך את זה לנוסח ירוק, ולדון בזה בבוא העת.

אפשר גם להוריד את זה.

אפשר, כי הכוכבית הזאת לא אומרת דבר. על מה הם פנו?

ב-1975 היתה מחלוקת לגבי הסמכות של יושב ראש הכנסת, ישעיהו, לפסול שאילתות. היושב ראש כתב: נתקלתי בבעיה הנוגעת לתוכנן של שאילתות. הריני מבקש להתייעץ עליהן עם ועדת הכנסת. הוא מחלק את זה לשניים – שאילתות לשר בעניינים שהתרחשו או נאמרו בתקופת כהונתו של השר הקודם לו, ושאילתות ומעשים ודברים שאירעו לפני זמן ניכר, ויש מקום לטעון שהם כבר בגדר היסטוריה, כגון: מי נתן את ההוראות והפקודות המבצעיות, האם ההחלטה להפציץ בעומק שטחה של מצרים בעת מלחמת ההתשה אושרה על-ידי שר הביטחון וכיוצא באלה שאלות. לכן נמצאתי חוכך בדעתי האם אני רשאי או שאיני רשאי לאשר שאילתות כנזכר לעיל. לגבי שאילתה לשר פלוני בעניינים שאירעו בתקופת קודמו, פסקתי שהשר הנוכחי צריך לענות, אבל היו שאילתות מבחינת תוכנן שאינן יכולות לעמוד במבחן הפסיקה שפסקתי.

ולכן הוא אומר שהוא רשאי לפסול.

התנהל פה דיון מאוד מאוד ארוך, ולבסוף הוחלט שאישור שאילתא היא בסמכותו ובשיקול דעתו של יושב-ראש הכנסת, כפוף לאמור בתקנון הכנסת.

בקיצור, אמרו לו: יש לך תקנון שלך, יש לך שיקול דעת שלך, תחליט מה שאתה רוצה, אל תטריד אותנו. אני לא יודע למה בכלל צריך לכתוב את זה בכוכבית.

אז נוריד אותה.

בסעיף (ו) "ועדת יצחק לוי" לא אמורה להיות בתוכן, זו טעות.

לא, פה הכל זה טקסט שהוא חלק מזה. היא המליצה שוועדת הכנסת תקבע מדי מושב את מכסת השאילתות לסוגיהן. כיום יש לגבי כל סוגי השאילתות כל מיני החלטות.

אתם צריכים להחליט עכשיו להחליט האם אתם רוצים שוועדת הכנסת תקבע מכסות.

היום זאת כוכבית, מאיפה באה הכוכבית?

כך הכל כאן בפרק הזה.

התקנון לא אמר דבר על מכסת השאילתות. בעבר אלה היו החלטות של ועדת הכנסת. ההבדל היחיד הוא שאתם מציעים כאן שזה ייקבע מדי מושב, ולא ייגרר אוטומטית, זאת אומרת לא יהיה צורך בשינוי, אלא מדי תחילת מושב זה ייקבע.

את המכסות להצעות חוק והצעות לסדר קובעים כל מושב, אז אפשר לעשות זאת באותה הזדמנות, או שזה יהיה קבוע בתקנון שזאת גם אפשרות.

האמת היא שפרק השאילתות זקוק לטיפול הרבה יותר יסודי. עם כל המכסות האלה, כשאתה ביום רביעי בשעה 19:00 רואה שיש 30 שאילתות ושואל אחד במליאה, כל הסיפור די מגוחך. אתה מטפל פה בדבר שמחזיק מנגנון עצום גם בממשלה מול מי שבכנסת עוסק רק בדבר הזה, ומה בפועל?

השאילתות הן הכלי המינימלי שיש לחברי כנסת, בעיקר בהתחשב בזה שאין לנו זכות עיון במסמכים.

זה כלי נפלא, אבל השאלה היא למה צריך בכלל לעשות את זה במליאה. בלאו הכי הכל עובר לפרוטוקול, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

זה לעניין הכמויות, אתה יכול להגביל את כמות השאילתות הרגילות.

השאלה היא עם כמה שאילתות להגיע למליאה, כי יכול להיות שצריך לצמצם את זה, אבל זה דיון הרבה יותר עקרוני.

לגבי שאילתות בעל פה לא כתוב בכלל מכסה. היום כתוב שלכל חבר כנסת תהיה מכסה שווה.

לכמה זמן מיועדות המכסות?

למושב של שנה, שזה כולל כנס קיץ וכנס חורף.

מושב כולל את שני הכנסים.

ומה לגבי קדנציה?

קדנציה זה ארבע שנים.

לגבי מושב קובעים את מכסת הצעות החוק והצעות הסדר. כל תחילת מושב יושבת ועדת הכנסת ומחליטה בעניין.

אם כך, מדובר בהאחדה, וזאת באמת הצעה טובה.

לחלופין, אפשר להגיד בכל כנס ייקבע כך וכך.

הנוסח הירוק טוב. מה שכתוב "כיום בכוכבית" צריך להיות גם נוסח ירוק. אנחנו יכולים לדעתכם להפוך את זה לנוסח שחור? אנחנו לא יכולים.

אבל אפשר להשאיר בנוסח ירוק רק את (ו), רק את יצחק לוי. מה שכתוב למטה בשחור זה מעין חומר עזר.

אם כך, תמחקי את זה. בזמן הדיון, את תצטרכי להסביר את זה.

אני אשאיר את (ו), ובצד אכתוב את זה.

בכל מקרה, את צריכה להוציא החוצה את ועדת יצחק לוי.

"שאילתא 67. (א) שאילתא לא תכיל –
פסולה (1) ויכוח, חריצת משפט, כינוי או ביטוי מעליב או גזעני".

לא צריך לרשום את המילים "או גזעני" בירוק.

"(2) בקשה לחוות דעת כללית או לחוות דעת בשאלה משפטית, או עניין
היפותטי".

המילה "כללית" בסדר, היא פשוט מבהירה. אם אני רוצה לדעת מה עמדתו של משרד מסוים לגבי חוק, לדוגמה כשסוגרים תיק, החוק שמחייב להודיע זאת לאדם וליידע אותו מה היו הנימוקים לכך. בפועל, פשוט מודיעים לו שהחליטו לסגור את התיק, במקרה הטוב מחוסר עניין לציבור. אני רוצה לשאול את השר האם הוא חושב שבכך הוא עונה על דרישות החוק או לא עונה על דרישות החוק. האם זה אומר שאני לא יכול לשאול את השאילתה הזאת?

זו לא חוות דעת משפטית.

כשאומרים למשרד לביטחון פנים לפרט את הנימוקים, מה הוא מבין מזה?

אתה יכול לומר: המשרד נוהג להחזיר נימוקים כאלה וכאלה, האם אכן זה כך? מדוע זאת התשובה שניתנת?

אני ממשיך לקרוא: "(3) פנייה בעניין מעשה או אירוע שאירע זמן ניכר לפני מועד הגשת
שאילתה".

זאת אותה כוכבית.

זה בסדר.

"(4) פגיעה בכבוד הכנסת או במוסר".

את זה לא שינינו.

אפשר לאחד את (1) ו-(4)?

לא, זה בסדר. אני ממשיך לסעיף 39(1) + *. מה קורה אם אותו אדם מסכים שיפורסם שמו?

אני חושבת שלא עושים את זה.

זה מצריך מנגנון בדיקה שצריך לבדוק האם פנית לאותו אדם והאם הוא הסכים ואם הוא הבין מה שיקרה, ואם באמת הסכמתו היתה אמיתית.

אני ממשיך לסעיף "תשובה וסירוב להשיב": "68. (א) השר הנשאל ישיב בקיצור על השאילתה, על כל חלקיה, זולת אם יש בתשובה,
לדעתו, כדי לפגוע בענייני המדינה או בהוראות כל דין".

זה יצחק לוי.

"לחלופין: אם יש בתשובה כדי לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בקשרי מסחר
בינלאומיים שלה".

כי זה קיים במקומות אחרים, בוועדה לביקורת המדינה לדוגמה. בהרבה מקומות בחקיקה, אלה הסייגים, ולכן חשבתי שאולי זה גם מתאים כאן.

זה נראה מתאים. מה זה "ענייני המדינה"? ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה וקשרי מסחר בינלאומיים. אני מנסה לחשוב האם יש עוד איזושהי פגיעה באינטרסים לגיטימיים של המדינה שלא מופיעה פה.

לקחתי את זה מסעיף 5 לחוק הכנסת.

וזה גם הניסוח, שיש למשל במסמכים חסויים בבית משפט ובדברים מהסוג הזה?

את זה לא בדקתי.

בסעיף 42 לחוק יסוד: הממשלה יש הוראה מטעם הממשלה למסור מידע או... כשהדבר נחוץ להגנה על ביטחון המדינה, יחסי החוץ או קשרי מסחר בינלאומיים שלה או להגנה על זכות החיסיון שבדין.

זה בדיוק מה שצריך להיות.

"אם יש בתשובה כדי לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בקשרי מסחר בינלאומיים שלה או להגנה על זכות החיסיון שבדין".

הנוסח לא צריך להיות ירוק אלא שחור. גם המילים "ישיב בקיצור" צריכות להיות בנוסח שחור.

"סרב השר להשיב – יודיע בכתב לשואל וליושב ראש הכנסת שהסירוב בא מחמת סיבה זו" – גם נוסח זה צריך להיות שחור.

אני קורא את סעיף (ב), סעיף (ג) וסעיף (ד). לגבי סעיף (ד), האם הכוונה היא שאין לקרוא קריאות ביניים בזמן התשובות לשאילתות?

כן, הרי רוב הדיון הוא התשובה.

מאיפה זה בא?

סעיף 13 בעמוד 36.

אגב, לדעתי "אין לקרוא קריאות ביניים בזמן השאילתות" צריך להיות בתשובה לשאילתה רגילה, כי זה רלוונטי רק לשאילתה רגילה.

למה? ומה לגבי שאילתא בעל פה?

אני ממשיך לקרוא: "69. (א) השר הנשאל ישיב על שאילתא רגילה או יודיע על סירובו להשיב, תוך 28 ימים
מקבלת השאילתה".

28 ימים זה קבוע?

היום יש שני פרקי זמן של 21 יום, וועדת יצחק לוי מציעה להפוך את זה לפרק זמן אחד של 28 יום. היום בסעיף 43 כתוב השר הנשאל חייב להשיב תוך 21 יום. נבצר ממנו להשיב תוך 21 יום, יודיע בכתב, והוא יכול להשיב תוך עוד 21 יום. ועדת יצחק לוי הציעה לאחד את זה.

לקבוע 28 ימים וזהו.

מה זאת אומרת שהוא יכול להשיב תוך עוד 21 יום?

הוא יכול לבקש ארכה, ואז יהיו לו 42 ימים. לדעת ועדת יצחק לוי זה פרק זמן ארוך מדי, ולכן היא החליטה על 28 ימים או 30 ימים.

השר קיבל עוד שבוע, ובתמורה שלא יבקש ארכה.

וזה יישאר בנוסח ירוק?

כן, זה חייב להיות. אני ממשיך לקרוא: "(ב) עבר המועד והשאילתה לא נענתה תוך שבעה ימים נוספים" – אז בעצם יש לו לא 28
ימים, אלא יותר מזה – "יקבע יושב-ראש הכנסת מועד למתן תשובה לשאילתה ויודיע
עליו לשר הנשאל, ובאותו מועד תונח השאילתה על שולחן הכנסת; לא השיב הנשאל
באותו מועד – יודיע על כך יושב-ראש הכנסת לכנסת."

האם זאת הפרת אתיקה מצד שר שהוא חבר כנסת לא להשיב לשאילתה?

יכול להיות.

אני קורא את סעיף (ג). לשאילתה רגילה נותנים תשובה במליאה. אם התשובה תישלח אליו על-פי מענו, זו כבר לא שאילה רגילה.

היא כן רגילה, אבל מאחר שמדובר בימי פגרה, הוא מקבל את התשובה למענו.

אם הוא לא רוצה לחכות שלושה חודשים למושב הבא, התשובה תישלח אליו הביתה.

ומה ההבדל בין זה לבין שאילתא ישירה? כאן כנראה מבקשים שזה יישלח על-פי המען, כשיתברר שאי אפשר יהיה לקבל את התשובה בזמן. יכול להיות שחבר הכנסת קיווה שהתשובה תינתן לפני כן, אבל אם יוצאים לפגרה, חבר הכנסת אומר שהוא רוצה לקבל אותה למענו.

(ד) יושב-ראש הישיבה יודיע את מספר השאילתה הרגילה שבסדר היום ושם השואל, והשר
הנשאל ישיב במסגרת זמן של שתי דקות, ואם לדעתו מחייבת תשובתו פרק זמן ארוך
יותר, רשאי הוא לצרף לפרוטוקול תשובה בכתב".

זה דבר חדש.

זה על-פי ועדת יצחק לוי, כדי שהשר לא יגיע עם עשרה עמודים ויקרא את כל אותם עשרה עמודים. זה טוב כדי שלא ייווצר מצב שיעמוד שר במשך שעה ויקרא את התשובה.

יש לנו כבר תקדים, בהמשך המשפט כתוב שאם חבר הכנסת השואל לא נמצא, במילא התשובה עוברת לפרוטוקול, כך שזה לא משהו שהוא חריג.

אולם, רשאי השר לקרוא את תשובתו בכל זאת.

אבל אז יכול להיות מצב שלגבי כל שאילתא יכתבו תשובות ארוכות, ויגידו שהן עוברות לפרוטוקול.

אתה לא תשמח אם יתנו לך תשובה ארוכה?

ומצד שני, הם רוצים למנוע מצב ששר יעמוד ויקרא 10 שעות תשובה והמליאה תהיה ריקה.

אם לדעתו מחייבת התשובה פרק זמן ארוך יותר, מה עם הזכות של חבר הכנסת לשאול שאלה משלימה?

הוא רשאי.

ומתי הוא יקרא את התשובה הארוכה הזאת?

אני לא יודעת אם הוא רשאי.

בטח שהוא רשאי לשאול שאלה. מתי הוא יקרא את התשובה? הוא רשאי להעביר את זה בכתב לחבר הכנסת יום לפני, זה בסדר. לעתים חבר הכנסת שואל את כל השאילתה הזאת כדי שיוכל לעמוד על הדוכן ולהגיד לשר "נו-נו-נו" במליאה.

על מה שכרגע השר אמר?

בוודאי, כי אחרת אתה תמיד תגיש שאילתא ישירה. זה לא צריך להיות פה. זה יכול להיות בסוף הסעיף, כלומר אם לדעת השר התשובה ארוכה יותר משתי דקות, הוא רשאי להעביר לחבר הכנסת את התשובה לכל הפחות 24 שעות לפני הדיון שנקבע, וחבר הכנסת רשאי לשאול שאלה משלימה בדיון.

אולי אפשר להגיד שהוא יכול לצרף זאת בנוסף לתשובתו בעל פה. אם הוא ידבר בעל פה ויגיד משהו – גם אם לא את הכל – הוא יגיד שאת היתר, את המסמכים ואת הנתונים, הוא מצרף, ואז גם חלק מהתשובה שלו תהיה בעל פה.

מדובר בתוספת מסמכים?

זאת לא תוספת מסמכים. הואיל ולדעתו תשובתו מחייבת פרק זמן ארוך יותר, רשאי השר לצרף לפרוטוקול תשובה בכתב.

בתחילת שנות ה-70 פנחס ספיר ענה תשובה ואחרי זה אמר שיש לו ערמה שלמה של ניירת, והוא הציע שזה ייכנס לפרוטוקול, אם אני זוכר נכון.

זה בסדר, וזה דבר אחר. בנוסף לתשובה, הוא יכול לצרף מסמכים.

זה לא בא במקום כל התשובה, אלא הוא אומר ומוסיף.

זה בעצם לא עוסק בכלל בתשובה שלו, אלא במסמכים נלווים. רצה השר לצרף לתשובתו מסמכים, הוא רשאי לעשות כן ולמסור אותם. הלא בכל מקרה הוא אומר שיש לו סטטיסטיקה שהוא יצרף אותה לפרוטוקול.

אז אולי אפשר לצרף את שני הדברים, שהשר הנשאל בכל מקרה ישיב במסגרת זמן של שתי דקות, ואם לדעתו מחייבת תשובתו פרק זמן ארוך יותר - -

צירוף מסמכים, לא פרק זמן ארוך יותר.

גם אם התשובה היא ארוכה, או ברצונו לצרף למסמכים, רשאי הוא בנוסף לתשובה בעל פה, לצרף זאת לפרוטוקול.

לא, יש בכלל טכניקה של מסמכים שהפרוטוקול מייצג רק את מה שנאמר במליאה, ואז יש כוכבית ששר יכול לצרף מסמך, מעבר לשאילתות.

נניח ששר חושב שהנושא מצריך תשובה ארוכה שהוא לא יכול לענות עליה בשתי דקות, אלא הוא זקוק לשבע דקות. יש שתי אפשרויות במקרה כזה: אחת – לאפשר לו לקרוא אותה במשך שבע דקות שזה קורה לעתים, ואני לא רואה את הבעיה הגדולה כאן, והשנייה – להגיד שהוא ידבר רק שתי דקות, ואם הוא רוצה לדבר זמן ארוך יותר, הוא ימסור אותו בכתב. הבעיה היא שאני כחבר כנסת מאבד את הזכות שלי לשאול שאלה משלימה.

כל הנושא של שאילתות נבנה מלכתחילה במשובש על כך שזה יעבוד כמו בפרלמנט האנגלי – שאלה תשובה, שאלה תשובה, יש פינג-פונג וזה הולך יופי.

נשאיר את זה כך שהשר צריך לענות את התשובה במשך שתי דקות. אם יושב ראש הכנסת נותן לשר זמן ארוך יותר, הוא ייתן לו זמן ארוך יותר, אבל מדובר בשתי דקות. אם כך, צריך להוריד את הנוסח הירוק. לגבי צירוף מסמכים, דוד אומר שיש הוראה כללית ולכן לא צריך לציין זאת.

יש הוראה כללית. צריך לאתר אותה ולראות איפה היא כתובה.

דיברנו על זה.

רשום שהגבלה זו אינה חלה על מסמכים ששרים מבקשים לצרף לנאומיהם.

שר וסגן שר המדברים בשם הממשלה, רשאים לצרף לפרוטוקול מסמכים הקשורים לנאומם ולבקש כי ייכללו בפרוטוקול.

אפשר לומר את זה גם כאן - שההוראה הזאת בשינויים המחויבים תחול כאן.

זה נאום, זה חל.

אם כך, בכלל לא צריך שום דבר.

אני קורא את סעיף (ה).

עכשיו יש הוראה חדשה – שלא היתה קיימת בזמן ועדת יצחק לוי – בסעיף 88 שניתנה בסוף הכנסת הקודמת, ושם נאמר מי יכול להשיב בשם הממשלה בדיון להצעות לסדר יום. הפריע לחברי כנסת שהם מגישים הצעה לסדר היום בנושא משרד המסחר והתעשייה ועונה מישהו אחר, ולכן קבעו שלעניין זה הממשלה יכולה להיות מיוצגת רק על-ידי ראש הממשלה, השר שהנושא המוצע נמצא בסמכותו באופן ישיר או עקיף או סגנו, השר המקשר או שר אחר שראש הממשלה הסמיכו לשם כך, כדי שלא יהיה שר אחד שבא ועונה על כל ההצעות לסדר, בלי להבין על מה הוא מדבר.

האמת היא שזה התחיל ממצב שבו סגן שר הביטחון ענה על הצעות לסדר של שר האוצר.

האם מדובר על שר אחר שראש הממשלה הסמיכו לכך באופן קבוע או לצורך אותה ישיבה?

לא, לצורך העניין.

אז הוא יוכל כל אחד להסמיך. איך הוא יסמיך אותו? ייתן לו תעודה שיתלה אותה על הקיר?

איך אנחנו עכשיו מיישבים בין ההוראה הזאת בסעיף 88 לבין ההוראה בסעיף (ה)?

סעיף (ה) נוקשה יותר, כמובן.

"בהסכמת חבר הכנסת השואל, או בנסיבות המצדיקות זאת ובהסכמת יושב-ראש הכנסת – רשאי השר הנשאל להיות מיוצג על-ידי שר אחר".

היינו למשל רוצים לאפשר לראש הממשלה להשיב תמיד על כל השאילתות?

לא, למה? קרה אי פעם שראש הממשלה השיב על שאילתה?

האם היום שר האוצר עונה על שאילתות של שר החוץ?

מה עם סגן השר?

סגן השר רלוונטי, כי יש סעיף בתקנון שאומר שסגן השר שמייצג את המשרד, דינו כדין השר.

הייתי אומרת פה "או סגנו".

אבל פה זה בהסכמה, פה זה החריג. סעיף 69(א) זה סעיף התשובה, צריך לומר "השר הנשאל או סגנו ישיב על שאילתה". זה מבהיר שאם יש לו סגן, הוא יכול להשיב על השאילתה.

אתה רוצה שבסעיף (ה) נאמר "על-ידי שר או סגן שר אחר"?

לא, "על-ידי שר אחר". מילא סגן שר הביטחון מדבר בשם שר הביטחון, אבל סגן שר הביטחון ידבר בשם שר האוצר?

זה לא. אפילו בהצעה לסדר היום אתה לא יכול לעשות את זה.

את הנוסח הסגול את יכולה למחוק.

אני קורא את סעיף (ו). "ממקומו" זאת תוספת.

זה לא ממקומו, זה מהצד.

זה נקרא ממקומו, וזה יופיע בנוסח שחור.

אני ממשיך לקרוא: "(ז) נשאלה שאלה נוספת, ישיב השר הנשאל במסגרת זמן של דקה אחת, ואם, לדעתו, מחייבת תשובתו פרק זמן ארוך יותר, רשאי הוא לצרף לפרוטוקול תשובה בכתב".

אם כך, את זה צריך להוריד, או שכאן אתה כבר מסכים לזה, כי זאת כבר השאלה הנוספת?

כי חבר הכנסת לא ישאל עוד לגבי זה.

ומתי הוא יצטרך לתת תשובה בכתב? אין לו תשובה בכתב לשאלה הנוספת.

בוודאי, היא לא מוכנה.

השאלה הנוספת נשאלת OUT OF THE BLUE.

מה אומר כרגע הסעיף?

לדעתי, זה מה שהוא אומר.

אז התשובה היא תוך זמן סביר.

ואז איך זה יצטרף לפרוטוקול? אני חושב שאפשר לוותר על זה.

סעיף (ד) אומר משהו אחר. הנוסח הזה הוא הנוסח של ועדת יצחק לוי.

בעמוד 31 יש שלוש כוכביות, ושם כתוב: במסגרת זמן של דקה אחת, ואם לדעת השר מחייבת תשובתו פרק זמן ארוך יותר, רשאי הוא לצרף לפרוטוקול תשובה בכתב. תוך כמה זמן תצא התשובה, כדי שאפשר יהיה לערוך את הפרוטוקול? כמה זמן עורכים את הפרוטוקול?

אם הוא רוצה לענות, זה לא ייכנס לפרוטוקול, הוא יענה לשואל בכתב.

את אומרת שהוא יענה לו, ואם הוא רוצה לכתוב לו מכתב, שיכתוב לו מכתב.

אבל אז הוא יגיד שהוא לא יכול בדקה לתת תשובה, אלא הוא רוצה לפרט בפניו את התשובה.

אז שישלח לו את זה במכתב אחר כך.

ואם הוא רוצה לפרט את זה לפרוטוקול?

איך תצרף את זה לפרוטוקול? נניח שלוקח לשר שלושה שבועות להכין את התשובה.

לכן תגיד לי תוך כמה זמן התשובה צריכה להגיע, כדי שמבחינת עריכת הפרוטוקול לא תהיה בעיה.

יש שני שלבים: אחד – סטנוגרמה, והשני - דברי הכנסת. נדמה לי שדברי הכנסת נערכים בסדר גודל של 21 יום. הסטנוגרמה מוכנה כבר בערב. מה עשינו לגבי התיקונים של חברי הכנסת ולגבי הקטע שבו היה מתאפשר לחברי הכנסת לתקן את דבריהם, אם מדובר בשגיאה שנפלה וכו'? כמה ימים השארנו להם לתיקון? את אותה מסגרת תיקון, אתה יכול לתת גם לשר.

הרוצה לתקן...יעביר את בקשתו תוך ארבעה ימים מהמועד.

אם כך, תוך ארבעה ימים ניתן לאפשר לשר להוסיף זאת. הוא יגיד שהוא יצרף את התשובה, ותוך ארבעת הימים האלה הוא יצרף את התשובה, כמו שזה חל לגבי חבר כנסת.

אם כך קבענו ארבעה ימים, כמו שקבענו מקודם.

אם כן, נאמר "רשאי הוא לצרף לפרוטוקול תשובה בכתב" ונוסיף "תוך ארבעה ימים" - גם אם זאת שאלה שהיא באמת משלימה?

בוועדת יצחק לוי הורידו את זה.

אם זה נושא חדש, הוא יכול לבקש שאילתה חדשה. לעומת זאת, הוא יכול להגיד שהוא רוצה להגיש את התשובה לשואל בכתב או בישיבה אחרת.

צריך להבחין בין שתי אפשרויות.

שאלה נוספת תהיה בהתאם לתוכן התשובה. צריך להוסיף לסעיף (ז) שהשר רשאי לבקש כי השאלה הנוספת תוגש כשאילתה חדשה, "ובלבד שהגיב עליה תוך שבעה ימים".

"והוא ישיב עליה תוך שבעה ימים". צריך לתקן כאן במקום סעיף 68 לסעיף 68(א), וכן במקום סעיף (ד) זה כמובן סעיף (ז).

אני קורא את סעיף 70(א).

מה ההבדל בין שאילתא רגילה לבין שאילתא ישירה?

התכתבות בין חבר הכנסת לשר - -

לא הגדרנו את זה.

ההבדל הוא בתשובות.

למה מדובר בשלושים ימים?

נבצר ממנו 21 ימים, אז - -

שיהיה זהה ל-28 ימים.

אני הייתי בשני המקומות משנה זאת ל"שלושים ימים".

נשאיר זאת בירוק. ועדת יצחק לוי הציעה להעביר זאת למזכירות הכנסת. אפשר למחוק את ההצעה.

אני קורא את פיסקה (ב). למה כאן לא נקבע שהוא יקבע לו מועד להשיב?

היום כתוב שיושב ראש הכנסת יורה לשר על המועד שבו הוא צריך להשיב במליאה.

הדבר הנכון הוא שאותה פרוצדורה שחלה על השאילתה הרגילה, תחול גם על השאילתה הישירה. אם הוא לא השיב, האם נדלק אור אדום ואז אוטומטית יוצאת הודעה?

יש מעקב, אני לא יודע אם אור אדום. אני לא זוכר מצב שבו שאילתה ישירה הפכה בגלל עיכובים לשאילתה רגילה. גם יש שאילתות שנכנסות אחרי המועד - -

כרגע היושב ראש רק מודיע לכנסת שהשר לא השיב.

אני קוראת מוועדת יצחק לוי סעיף 68.

עם התשובה יש גם העתק ליושב ראש הכנסת.

אולי חבר הכנסת לא רוצה שהתשובה תופיע בפרוטוקול? צריך פשוט להעתיק את סעיף 69(ב), אתה רוצה להחיל את אותו דין.

את יכולה לומר "לא השיב השר לשאילתה ישירה במועד, יחולו הוראות סעיף 69(ב), בשינויים המחויבים".

אני קורא את סעיף שאילתה בעל פה, סעיף 71(א). אני עובר לסעיף 71(ב) - אושרה על ידי מי השאילתה בעל פה?

על ידי היושב ראש ואושרה על ידו.

זאת לא הנשיאות?

לא, יושב ראש הכנסת.

אם כך, צריך לומר "ואושרה על ידו".

האם יש לזה חשיבות אם נקדים את השעה ל-11:00?

יצחק לוי רצה להקדים את השעה ל-11:00.

נשאיר את זה כמו שזה. אני ממשיך לקרוא.

בשבוע כמו השבוע שמתחילים מחר את המליאה בנושא לא פרלמנטרי, הוא אמר שתהיה רק שאילתה אחת. אל"ף – יש מכסה - -

כאן ההבדל הוא לא הבדל פרוצדורלי, חסר לי בתקנון ששאילתה בעל פה היא שאילתה שהוגשה בהתאם - -

אולי נרשום בהתחלת סעיף ההגדרות, שאילתה בעל פה - -

אני חושב שסעיף 65(ב) יהיה יותר מועיל, אם נאמר שאילתה שהתשובה בה נמסרת במליאה, כאמור בסעיף 69, שאילתה ישירה – התשובה בה תימסר ישירות בכתב.

שאילתה בעל פה – שאילתה שיושב ראש הכנסת, לפי שיקול דעתו, אישר את דחיפותה, כאמור בסעיף 71. לא צריך להוסיף עוד דבר שלא יעמדו בו.

חשיבות ודחיפות מיוחדים.

חשיבות, דחיפות, עניין לציבור.

יושב ראש הכנסת קבע שהתשובה לה תימסר במליאה עוד באותו שבוע.

בשבוע בו הוגשה כאמור. במקום "תיבטל מאליה" יש לומר "תתבטל מאליה".

אני ממשיך לקרוא את סעיף (ה).

היום כתוב ארבע שאילתות.

תשאירו את המספר "שבע" בירוק.

גם בהצעות דחופות, לאחרונה כמעט בכל שבוע הוא מאשר שש ואחר כך עוד ערעורים נוספים בוועדת הכנסת.

מה המקסימום?

בעבר הגיעו לשבע, אבל זה די נדיר.

נשאיר את "שבע" בשחור. אני ממשיך לקרוא סעיפים (ו), (ז) ו-(ח). מה לגבי סעיף (ט)? "רשאי להגיב ממקומו"?

הוא מגיב על מה שהוא שמע.

אנחנו נשארים במצב של בירור אינפורמציה.

תראה מה כתוב בסעיף (י). אני עדיין חושבת שזה צריך להיות תגובה. תגובה, לדעתי, כוללת באפשרותה אפשרויות לשאול.

תן את שתי האופציות - להגיב ולשאול. קורה שיש ויכוח קצרצר, ואז הוא אומר שזה לא נכון, זאת אומרת שהוא גם מגיב וגם שואל. מה אכפת לך לומר "להגיב ולשאול"?

בתגובה יכולים - -

נאמר "רשאי לשאול שאלה נוספת, ובלבד שהיא נובעת מתוכן התשובה". מה לגבי מסגרת הזמן? אני מבינה שאתם רוצים מסגרת של דקה.

אנחנו עוברים לסעיף (י). הוחלט לפצל לסעיף נפרד את המשפט האחרון "על שאלה נוספת יחולו ההוראות הקבועות בסעיף 67 לעניין שאילתא פסולה". סעיף (יא) יהפוך לסעיף (יב).

"תשובת השר לשאלות הנוספות" תהיה במשך שתי דקות - -

"שתי דקות נוספות" יהיו בשחור. סעיף (יב) הופך לסעיף (יג). מה שאושר כדחוף זאת השאלה הראשונה.

נכון, אבל הוא נובע - -

על כל זה הייתי מוותר וקובע שהשר ישיב בכתב לשואל.

צריך להסתכל מה קורה בשאילתה רגילה.

בסעיף (ט) ו-(י) - -

אני הייתי מוריד את האופציה של ישיבה אחרת.

לדעתי, הוא צריך להוסיף לפרוטוקול את התשובה שלו תוך ארבעה ימים. הוא יכול לומר שיש הסדר של תוספת לפרוטוקול תוך ארבעה ימים.

בארבעה ימים אתה רוצה להוסיף תשובה בכתב.

אני נותן לך את אותו דבר, אבל אני לא מאפשר לך לתת תשובה רגילה, כי קבענו שהנושא הוא דחוף.

אבל בשאילתה רגילה נתנו לו שבעה ימים.

בסעיף (יב) יש לו רשות בלתי מוגבלת - -

סגן מזכיר הכנסת אומר שזה לא נוח, ואני אומר שהפתרון הוא שתיתן את התשובה שלך כאילו ענית בזמן אמת, ובא לציון גואל. הפרוטוקול משקף את התשובה, ופתרנו את כל הבעיות.

אבל זה רק לגבי השאלה הנוספת.

אפשר לומר להעביר את תשובתו בכתב לפרוטוקול תוך ארבעה ימים.

אני רוצה להיות מסוגל להגיד לאנשים שכל מה שמופיע בשחור לא ישתנה. מה שמופיע בירוק זה לדיון נוסף.

ירוק זה ועדת יצחק לוי בעצם.

מה שרשום בירוק אלה דברים חדשים של ועדת המשנה. מה שרשום בסגול אלה דברים שהוועדה תצטרך לקיים עליהם דיון גם בוועדת המשנה.

אבל גם במליאת הוועדה.

הנוסח הסגול נותר לאישור בוועדת המשנה.

הבנו שסעיף (יב) נשאר ירוק, במובן של זו המלצתנו מחדש ותוך ארבעה ימים. אנחנו עוברים לסעיפים הבאים, (יג) ו-(יד) שהופכים ל-(יד) ו-(טו).

במהלך הישיבה יש למנהל הישיבה כל הסמכויות של יושב ראש הכנסת. מחוץ לישיבה, זה יושב ראש הכנסת.

"חרג חבר הכנסת השואל או השר מן הזמן המוקצב לו" ונוסיף "או חרג מהוראות פרק זה" – "יפסיקו היושב ראש", וכאן נאחד את זה עם הפסקה הקודמת "ויכול היושב ראש להורות לשר שלא להשיב על השאילתה או על השאלה הנוספת".

נוסיף פסקה נוספת "בהסכמת חבר הכנסת השואל, או בנסיבות המצדיקות זאת ובהסכמת יושב-ראש הכנסת – רשאי השר הנשאל להיות מיוצג על-ידי שר אחר", וזה יופיע בירוק.

שאילתות מהירות לממשלה ושעת שאילתות לשר אלה שני סעיפים שהם בעצם חדשים וקיימים בתקנון, דא עקא שהם היו הוראות שעה, ותוקפם פג.

אז בעצם לא משתמשים בהם יותר עכשיו?

זה היה אמור להיות בתוקף חצי שנה.

אף אחד לא שם לב שתוקפו פג.

ומי החליט על זה? החליטו על זה בוועדת הכנסת?

בורג החליט על זה. זה היה בוועדת הכנסת, וזה תיקון תקנון, אבל מניסיוני, כהוראת שעה.

וזה עובד?

אני לא יודעת.

אני יודע שיש מגעים עם הממשלה להפוך את זה לשעת שאילתות לכל הממשלה. המודל הוא קנדה. בקנדה זה מתרחש לעתים קרובות די דחופות, כאשר כל הממשלה יושבת ויש הפניית שאילתות, וראש הממשלה קובע מי השר המשיב.

אני קורא את סעיף 72(א).

נוכח ההערה של אנה, יכול להיות שכדאי לדלג את זה עכשיו ולראות אם רוצים לחדש את זה.

אז למה לדלג?

כי אם יגידו שרוצים לבטל את זה, חבל על הזמן.

שיידע קודם מה כתוב כאן.

אני קורא את סעיף 72(ב): "בכל זמן שאילתות מהירות ישתתפו לפחות שבעה שרים, ובלבד שכל אחד מהשרים ישתתף בזמן שאילתות מהירות פעם אחת בחודש לפחות" - זה לא קורה, נכון?

לא.

אני קורא את סעיף (ג) - גם זה לא מתקיים. אני קורא את סעיף (ד) – כתוב כאן "השאילתות המהירות שהועברו מראש יהוו לפחות שלישים מהשאילתות המהירות באותה ישיבה".

"לפחות שני שלישים". שליש לא הועברו מראש.

שליש הן ספונטניות. למיטב ידיעתי, לא מעבירים אותן, מדובר בשר אחד שקובעים לו את הנושאים וחברי הכנסת שואלים.

זה שייך לסעיף 73, הסעיף הבא – שעת שאילתות לשר.

אני ממשיך לקרוא את סעיף (ה).

נדמה לי שבזמן שבורג היה יושב-ראש הכנסת, הדבר הזה התרחש פעמיים.

השאילתות המהירות היו בתוקף במשך חצי שנה, ואולי באמת אין מקום לחדש את השאילתות המהירות לממשלה. יכול להיות שאת כל סעיף 72 נהפוך לנוסח ירוק ויחליטו מה רוצים לעשות לגביו.

נוסח סגול, כי זה מהותי.

זה יהיה נוסח סגול, והערה – האם להמשיך? זה לא חדש, זה נוהג שלכאורה קיים, אבל האם להמשיכו?

סעיף 73, תוקפו לא פג, זה הנוסח הקיים.

אני קורא את סעיף 73(א) ו-73(ב). אני לא מבין את 73(ב).

זה הנוסח הקיים.

ממצים קודם נושא אחד, כל חבר כנסת שרוצה לשאול באותו נושא.

כל זה יהיה בסגול, אנחנו נקיים על זה ישיבה. לדעתי, בעיקרון צריך להיות פה הסדר חדש שנותן גמישות ליושב ראש הכנסת לקבוע שר אחד או יותר משר אחד, יכול להיות ראש ממשלה. הוא יכול לקבוע מי יהיה המשיב.

זאת אומרת שאתה רוצה לעשות שילוב של סעיף 72 ו-73.

שילוב של שניהם, עם הסדר אחיד לגמרי לגבי שניהם. צריך איכשהו לקבוע את הסדר, כלומר הוא קובע את הנושאים, מזמין חברי כנסת להגיש שאלות ולקבוע למי יש זכות קדימה.

זה מה שכתבנו כאן, איך יירשמו חברי הכנסת לדוגמה.

באיזו מסגרת אתה רוצה לקיים את הדיון הזה על שני הסעיפים? בוועדת המשנה במליאת הוועדה?

בוועדת המשנה, הכל בוועדת המשנה.

אבל אנחנו עכשיו בוועדת המשנה.

הוא חושב שתהיה ועדת משנה אחרת.

כרגע אנחנו עושים עבודה שהיא טכנית ומשעממת. מבין חברי הוועדה אני אתנדב לעשות את העבודה הזאת. אנחנו עושים מיפוי: נוסח שחור – אין מה לדבר עליו, הוא לא משתנה, פשוט קודיפיקציה, טכניקה מוחלטת; נוסח ירוק – מצב שבו על פי רצוי, מצוי, נוהג, ועדת יצחק לוי, אנחנו ממליצים לעשות שינויים פה ושם, ועל זה ועדת המשנה תוכל להחליט יחסית מהר. נגיד לחברי הכנסת שיש פה שינוי, ונשאל האם יש למישהו הסתייגות. נגיד מה אנחנו כצוות ממליצים, ונשאל מי רוצה להסתייג. על זה נקיים ישיבה בוועדת המשנה, ונעבור על הנימוקים.

באותו הרכב כמו עכשיו?

לא יודע, אבל לפחות אז תהיה הזדמנות לחברי הוועדה לבוא, כי כרגע אמרתי להם שחבל להם על הזמן.

יכול להיות שאם תעביר להם את זה את זה מראש עם מכתב לוואי - -

אני אבקש מהם לבוא, אם יש להם הערות. אחרי שנעבור על כל הנוסחים הירוקים, נעשה סיבוב שלישי, עדיין במסגרת ועדת המשנה, ונעבור לכל הנוסחים הסגולים, ואז גמרנו את התהליך.

והקטע הזה הוא בסגול?

כן.

ואם בנוסחים הסגולים יהיו חילוקי דעות בין חברי הוועדה, ממילא תצטרך להציג את זה במליאת הוועדה.

בוודאי, מה הפרוצדורה כשיש חילוקי דעות בוועדת משנה?

הולכים למליאת הוועדה.

ועדת המשנה לא יכולה לקבל החלטות בעצמה?

בוודאי שהיא יכולה, היא יכולה להצביע.

אלה ההמלצות, אלא אם יש חילוקי דעות בין חברי הוועדה.

אם יהיו חילוקי דעות, תהיה הצבעה, נקבל החלטה.

אבל עדיין מליאת הוועדה יכולה לא לקבל איזושהי המלצה.

תמיד. אלא אם כן יהיה פה משהו יוצא דופן, אני לא מתכוון להגיד למליאה שאני מבקש לקיים דיון בנושא זה וזה. אני מתכוון להביא מוצר מוגמר, ולהגיד שזאת המלצת ועדת המשנה. כל מי שרוצה להגיש הסתייגות, יכול להגיש הסתייגות.

נכון, ואז המוצר כולו יהיה בשחור.

אני רק מבקש לשים לב, שמכיוון שהממשלה מעורבת בנושא הזה מעבר לדברים טכניים – והיו דיונים בוועדת הכנסת בנושא הזה - באיזשהו שלב כדאי שיהיה מישהו מהממשלה, כי זה עורר די מהומות, אם את זוכרת את הדיון שהיה עוד בתקופת חיים רמון.

הם מוזמנים תמיד. אני מדברת עם דלית דרור.

אגב, בעבר ליווה את הדיונים האלה המשנה ליועץ המשפטי לענייני חקיקה, וזה די מפתיע שהם לא נמצאים.

כי אין לו מה לעשות כרגע עד שנתחיל את הדיון על הנוסחים הירוקים.

הקטע הזה הוא בעייתי, כי אחת הטענות שנטענו נגד כל הדברים האלה היא שיעמידו את הממשלה במבחני פתע.

אז יבואו ויגידו. אגב, אני לא הייתי עושה להם מבחן פתע.

זה מבחן פתע שעת שאילתות כזאת.

למה להגיד שהם לא ידעו זאת מראש? מדובר על 48 שעות.

אתה רוצה לזמן כמה שרים, תישאלנה שאילתות וכו'. זה מבחן פתע, וכשנכשלות כל הממשלות, הן אמרו שהן לא כל כך מעונינות בזה. כל הפרק הזה בסגול. אבל זה בהחלט דיון נוסף.

כל הפרק הזה נשאר בסגול.

מה זה אומר "האם ההשלמה תיכנס לפרוטוקול"?

כתוב שהוא יכול להגיש תשובה או השלמה לתשובתו. האם זה ייכנס לפרוטוקול או שזה יהיה בכתב לחבר הכנסת?

אנחנו מעמיסים יותר מדי דברים.

לא נתעסק עם זה עכשיו.

סדר הדיונים – הוראות כלליות.

זה סעיף 46.

אני קורא את סעיף 74 וסעיף 75. לגבי סעיף 75(5), מה השינוי?

זאת הצעת יצחק לוי. הם קובעים מספר גדול יותר הנדרש כדי להפוך כל נושא אחר שהוא לא מאלה לדיון סיעתי, במקום 10 – 40, במקום שמונה – 30.

לאיפה נכנסת מדיניות החוץ פה?

בוועדת יצחק לוי המליצו לאחד את זה תחת "הודעת הממשלה".

אם למשל יש לי הצעה לסדר בנושא מדיניות החוץ של מדינת ישראל.

לפני שהיא אושרה, כשרק חבר כנסת מעלה את ההצעה, זה אף פעם לא יהיה דיון סיעתי – חבר כנסת שואל, והשר משיב.

מה קורה כשהוחלט לדון בזה במליאה?

כאשר מוגשות הצעות לסדר היום לפי סעיף 86, האם זה דיון סיעתי או אישי?

בשלב ראשון ברור שהמציע הוא המציע, ובזה נגמר העניין, כלומר הדיון לא יכול להיות סיעתי, אבל נניח שנקבע דיון במליאה, אז הדיון הוא סיעתי, ועכשיו זה לא יהיה. מאיפה מלכתחילה בא הנושא הזה של מדיניות החוץ ומדיניות הביטחון?

הם אמרו שבמקום פסקאות (3) ו-(4) "מדיניות חוץ וביטחון", תבוא פסקה (3) חדשה "הודעת הממשלה".

זאת הצעה טובה ויפה, אבל זה גם חידוש, וזה היה צריך להיות נוסח ירוק. אני מציע להשאיר את זה כמו שזה.

כמו בתקנון הקיים, אין שום בעיה.

צריך לכתוב "דיון במדיניות החוץ או הביטחון".

אבל כתוב "אלה הנושאים שהדיון בהם". בפסקה (3) נחזור ל"מדיניות החוץ ומדיניות הביטחון".

מדיניות החוץ או הביטחון של הממשלה. סעיף "הודעת הממשלה" נמחק. נושא שאחת הסיעות הודיעה ליושב ראש הכנסת שהיא תציע בו אי אמון – זה כבר רלוונטי.

לכן כתבנו "הבעת אי אמון". אין היום הודעת ממשלה, אם חזרנו לנוסח הישן. הודעת ממשלה, לפי המלצת יצחק לוי, באה במקום "מדיניות החוץ ומדיניות הביטחון".

על מה יש היום הודעת ממשלה?

יכולה להיות הודעת ממשלה על מצב האבטלה.

הממשלה יכולה למסור הודעה בכל עת. אמרנו ששלושים חברי כנסת יכולים לבקש לקיים על זה דיון.

בכל נושא שהיא רוצה.

הניסוח פה מבלבל אותי לפחות. "אלה הנושאים שהדיון בהם הוא סיעתי" לא מבהיר שמדובר בדיון פרופר במליאה, כי גם השלב של ההצעה לסדר הרגילה זה דיון בהצעה לסדר.

הצעה לסדר זאת בקשת חברי כנסת לכלול נושא בסדר היום של הכנסת.

"הדיונים בכנסת", זה מליאה קודם כל, "הם סיעתיים או אישיים". עכשיו אנחנו מדברים על דיונים סיעתיים.

זאת אומרת שברור שמדובר על דיונים.

בוודאי, זאת לא הצעה לסדר היום שיש לה גם פרק נפרד.

זאת לא הצעה לסדר היום, זאת לא הצעת חוק, אלא דיון במליאה.

דיון בכנסת זה סעיף 46. אפילו יכול היה להיות סעיף קטן של סעיף 46, שמתאר מה זה דיון סיעתי ומה זה דיון אישי.

לגבי סעיף (3) "הודעת הממשלה", האם יש מצב שהממשלה באה ומבקשת למסור הודעה, וזה דיון?

הממשלה רשאית בכל זאת למסור לכנסת הודעה או הצהרה, ולפי דרישתם בכתב של 30 חברי כנסת, יקוים עליה דיון ביום הישיבה הרגיל שאחרי מסירת ההודעה.

אם כך, צריך להשאיר את הסעיף של "הודעת הממשלה".

אם כך, סעיף (3) יהיה "מדיניות החוץ והביטחון" וסעיף (4) יהיה "הודעת הממשלה".

הגענו ל"הבעת אי אמון". בתקנון הקודם הבהירו שזה נושא שאחת הסיעות הודיעה ליושב ראש הכנסת שהיא עומדת להציע אי אמון. הבעת אי אמון היום – עדיין יש רק דרך אחת שזה יהיה גם דיון.

סעיף על סדר היום.

אם כך, הסעיף "הבעת אי אמון בממשלה" זה בסדר.

מה לגבי נושא שעשרה חברי כנסת או שתי סיעות שמספר חבריהן ביחד אינו פחות משמונה דרשו שהדיון בו יהיה סיעתי?

על-פי ההצעה של יצחק לוי, קבענו פה 40 חברי כנסת.

מדובר על 40 חברי כנסת אם הם מהליכוד, או כמה סיעות שמספר חבריהן יחד אינו פחות מ-30.

40 חברי הכנסת יכולים להיות מכמה סיעות, לא מסיעה אחת.

ההבדל הוא שארבעים חברי כנסת יכולים להיות גם מסיעה אחת, ו-30 חברי כנסת חייבים להיות מיותר מסיעה אחת.

אבל זה במקרה בכנסת הזאת. בכנסת אחרת זה יכול להיות אחרת.

למה ההבחנה הזאת? האם אי אפשר לקבוע שמדובר בשלושים חברי כנסת וזהו זה?

אולי אפשר.

כמו בפגרה.

כאן היה מדובר על 10 חברי כנסת ועל שתי סיעות של שמונה חברי כנסת, אבל ברגע שאת מעלה את זה למספרים כאלה, די ברור שזה כמעט תמיד יותר מסיעה אחת.

האם מספיק שגדעון סער יבקש זאת או שהוא צריך חתימות של 30 חברי כנסת?

לא, שלושה חברי כנסת.

כי כשכתוב "כמה סיעות", מספיק שיושב ראש הסיעה אומר זאת.

זאת באמת הסיבה להבדל. אבל עדיין לא ברורה לי הסיבה להבחנה בין 30 ל-40 חברי כנסת.

אתה יכול להשאיר את שני המקרים ב-30 חברי כנסת.

אבל גם בתקנון הקיים היה מדובר על 10 מול שמונה חברים, כלומר היתה איזושהי כוונה מאחורי הדברים.

30 חברי כנסת זה מספיק.

בעצם אנחנו באים ואומרים שמדובר ב-30 חברי כנסת, ושהם גם יכולים להגיש את הבקשה שלהם באמצעות יושבי ראש הסיעות.

כי כאן הם כתבו שתי סיעות, וזה אולי היה נכון לאותה תקופה שנכתב הסעיף הזה.

אם כך, קבענו 30 חברי כנסת. האם יש איזושהי סיבה שזה לא יהיה באמצעות יושבי הראש שלהם?

כן, כמו שצריך חתימות של חברי כנסת שראש הממשלה - -

אני מסכים אתך. תכתבו את זה בירוק – 30 חברי כנסת.

למה אתה צריך יותר מיושב ראש הסיעה לצורך העניין הזה? היום יושב-ראש סיעה יכול לקום ולהגיד שהוא רואה בזה אי אמון, ולא לבקש חתימות של הסיעה ולא לשאול אם הוא עשה אסיפה לפני כן.

אבל זה לא דיון.

חזקה על יושב-ראש סיעה שידבר בשם הסיעה. אגב, זה גם לא out of the blue, כולם יודעים מה סדר היום והסיעה יכולה בישיבתה השבועית להחליט אם היא רוצה דיון סיעתי או לא רוצה דיון סיעתי בנושא הזה.

מה שדוד לב בעצם אומר זה שלכל יושב-ראש סיעה יכולות להיות החתימות של כל החברים שלו משוכפלות, ושהוא יעשה איתן מה שהוא רוצה בכל מקרה.

בלאו הכי כל הרשימות האלה, כולל הדיונים בפגרה, הם שכפולים.

אז לא להשאיר את החלופות ולכתוב רק 30 חברי כנסת?

או כמה סיעות, שמספר חבריהן יותר משלושים.

במקום "ארבעים" יופיע "שלושים", אבל המספרים יישארו בירוק.

אנחנו עוברים לסעיף 76(א).

הגעת לסעיף סופר פרובלמטי.

באמת כתבנו כאן לבדוק האם מקוים הזמן בפועל.

התשובה היא לא. הגעת לסעיף באמת פרובלמטי, כי השתרשה תופעה שבכלל אין דיונים סיעתיים. פעם היה דיון סיעתי, שהיה אומר שוועדת הכנסת קובעת דיון של שעתיים. מה המשמעות של דיון בן שעתיים? 120 דקות. מה זה 120 דקות? הליכוד מקבל 40 דקות, העבודה 19 דקות, שינוי 15 וש"ס 11 דקות, וכל סיעה שהיא יותר קטנה מקבלת את ה-10 דקות שלה. היום הפכו את זה לטכניקה של הודעות סיעות. כתבו איזשהו סעיף בתקנון שמאפשר הודעות סיעות, ולמרות שכתבו שהודעה תהיה בין חמש ל-10 דקות, עשינו כבר את כל ההחלטות שבעולם בנושא הזה. פה צריך להיות דיון עקרוני בכל הנושא הזה.

לא הבנתי מה הקשר של הודעות סיעות.

יש סעיף שנקרא הודעות סיעות. יש דיון סיעתי ויש דיון אישי ויש בתקנון סעיף 57 שאומר: החליטה ועדת הכנסת על הודעות סיעות - -

בתחום של חמש עד 10 דקות, ללא קשר לגודל.

בחמש השנים האחרונות כבר היו הודעות סיעות של שלוש דקות, נדמה לי שאפילו פעם ירדו לשתי דקות.

אבל בדיון סיעתי משך הזמן הוא יחסית לגודל הסיעה, ובהודעות סיעות כל סיעה מקבלת אותו זמן.

לא, כי היום הודעות סיעות מקצות לליכוד 20 דקות, לעבודה 10 דקות, לשינוי שמונה דקות ולכל הסיעות חמש דקות.

אלה לא הודעות סיעות. כל הזמן קראנו לזה דיון סיעתי, לא קראנו לזה הודעות סיעות.

בדיון סיעתי אתה קובע את מסגרת הזמן, ומחלק אותו באופן פרופורציונלי.

זה אותו דבר, אם אני אומר שלליכוד מוקצות 20 דקות ולעבודה קצת פחות, בסך הכל זאת מסגרת הזמן.

בפעמים האחרונות זה יצא כך באופן מקרי. כבר היה לליכוד 15 דקות ולעבודה 10 דקות.

לא משנה, אבל הסך הכל זאת מסגרת הזמן, ותמיד הקפידו על זה ונתנו פחות מ-10 דקות, ומשתמשים בסעיף 56 ואומרים שזה הנימוק.

יכול להיות שאפשר לייתר את כל הדיון הסיעתי ולהסתפק בהודעות סיעות. זה שווה דיון.

בפועל, מה מינימום הזמן שנותנים לסיעות הכי קטנות?

לאחרונה נותנים חמש דקות בהודעות סיעות. אומרים 20, 10, שמונה וחמש דקות. לכן זה שווה דיון.

סעיף (1) יהיה בסגול.

לא נכנס פה סעיף 47(ב) הנוכחי.

הוא לא צריך להיכנס, כי הרי הורדת את סעיפים (5) ו-(6).

נמסרה הודעה כאמור על סעיף (א)(5) או (6) לאחר שהחל דיון אישי בנושא, יימשך הדיון האישי ולא יתקיים דיון סיעתי.

האם יכול להיות שכשיש אי אמון יתחיל דיון אישי, ואז פתאום יקומו 40 חברי כנסת ויבקשו דיון סיעתי?

אמרנו שאי אמון זה דיון סיעתי, אז הוא לא יכול להתחיל כדיון אישי.

"נושא שארבעים חברי הכנסת או כמה סיעות שמספר חבריהן" זהה דרשו – וצריך להוסיף את המילים - לפני תחילת הדיון "שהדיון בו יהיה סיעתי".

אבל זה לא יכול להיות אחד מהנושאים האלה. אולי צריך לכתוב נושא שלא מפורט בפסקאות (1) עד (4).

נכון, זה פותר את הבעיה. אני קורא את סעיף 76(א)(2). פה כתוב חמש דקות.

היום כתוב שמונה דקות, ויצחק לוי המליץ על חמש דקות. השאלה היא מה קורה היום בפועל.

כל הנושא הזה גם בסגול. אני עובר לפסקה (3).

היום כתוב "הגדולה שבסיעות האופוזיציה תיקרא לנאום ראשונה".

אז אנחנו אומרים "חבר מסיעתו של ראש האופוזיציה ייקרא לנאום ראשון".

אני קורא את פסקה (4).

זה סעיף חדש של יצחק לוי.

בכוכבית כתוב שאם הנואם הרשום נעדר מן האולם, מפסיד אותו נואם את רשות הדיבור, אך רשאית הסיעה שלו להעביר את רשות הדיבור לחבר כנסת אחר מסיעתו כל זמן שהדיון נמשך. אם לא עשתה כן, היא תפסיד את זכות הדיבור. יצחק לוי הציע שהסיעה תפסיד את רשות הדיבור.

למה? תשאירי את הנוסח הקיים עם הכוכבית. זה דיון סיעתי, מה זה משנה מי הנואם?

לכאורה, כל הסיעות צריכות לבוא לידי ביטוי.

בוודאי, ואם מישהו איננו, מישהו אחר מהסיעה ידבר.

הם אמרו כי מוצע לסטות מההחלטה ולבדוק כי אם הנואם נעדר, מפסידה גם הסיעה את הזמן.

אין לזה שום סיבה, לכן זה דיון סיעתי.

אבל רק נאמר שהיא יכולה להעביר את רשות הדיבור לחבר כנסת אחר מסיעתה.

אני עובר לסעיף 76(ב).

זה סעיף חדש, זה סעיף 52 כוכבית.

בתקנון זה במקום קצת אחר, הם הכניסו את זה כאן.

מה אומר הסעיף הזה?

כמו שאומרים "ישיבת הכנסת נעולה".

אני לא מבין בכלל איזה ויכוח יש.

זאת באמת שאלה, איזה ויכוח.

לא צריך את זה בכלל, תמחקו את הכוכבית. כשתם הדיון, תם הדיון.

אני עובר להודעת נמנע בדיון סיעתי, סעיף 77.

זה סעיף חדש לגמרי.

סעיף 56 הנוכחי מדבר על כל סיעה שלא השתתפה בדיון ולא השתתפה בהצבעה או נמנעה.

ובוועדת יצחק לוי הציעו במקום סיעה לדבר על חבר כנסת שלא השתתף, ולא הסבירו למה.

מה פתאום. אם אני עכשיו יושב ראש סיעת אופוזיציה, אני ארשה לכל חברי הכנסת שלי להימנע וכל אחד מהם יעמוד וינמק למה. המשמעות של דיון סיעתי היא שהוא סיעתי. פשוט תעתיקי את סעיף 56 הנוכחי.

הוא יגיע בשבוע הבא.

אז לא צריך אותו?

לא כאן.

אז פשוט צריך למחוק את זה.

אנחנו עוברים להודעות סיעות, סעיף 78. תסמני את הסעיף הזה בסגול, ותרשמי ליד זה לבדוק אפשרות של האחדה עם סעיף 76. זאת בעצם כפילות.

אפשר לכתוב את זה כסעיף (ב).

קודם כל תאחדי את זה, כך שזה יהיה סעיף 76(ב), והכל בסגול.

אני עובר לסעיף הנוהל בדיון אישי, סעיף 79(א)(1).

אגב, היום אתה מעביר את זה כמובן במחשב, אבל זה לא עומד בסתירה לזה שאתה יכול גם בזמן הדיון באולם לבקש להירשם כל עוד לא נסגרה ההרשמה.

אז למה כתוב פה שהיום נדרשת הודעה בכתב?

כי היום זה כך, לפי סעיף 49.

זה לא היה בכתב, נכון?

זה קדם לעידן המחשב. היו באים למזכירות הכנסת, מסתכלים על רשימת הדיונים האישיים ונרשמים. הכנסנו אופציה שאפשר להירשם באמצעות המחשב, וההרשמה היא באמצעות המחשב.

רק?

לא, אתה יכול גם לבוא ולבקש בזמן הדיון שיוסיפו את שמך. אתה יכול גם לבוא למזכירות אחר כך.

אבל אתה לא יכול לעשות זאת יותר בכתב.

מעולם לא פנו בכתב, זאת אות מתה, אולי לפני 40 שנה.

מה זה אומר עד שנסגרת רשימת הנואמים?

יושב ראש הישיבה יכול להגיד שהוא סוגר את הרשימה, כדי לתחום זמן וכדי שזה לא יהיה אין סופי.

אתה תבוא עכשיו ותגיד שאתה רוצה לנאום כשכבר סיימו את הדיון?

גם בתקנון רשום שמותר ליושב ראש ישיבה להגיד שהוא מעביר קו ושהוא יכול להפסיק את רשימת הנואמים באמצע. הנוהל הוא שהוא יכול לסגור את הרשימה.

אני מציע לומר: רשאי כל חבר הכנסת להודיע ליושב ראש הכנסת בתחילת הישיבה ועד שיושב ראש הישיבה סוגר את הרשימה.

לא, עד תחילת הישיבה.

הרישום הרגיל היום מהלשכה שלך מתבצע בעזרת העוזר הפרלמנטרי שלך מהלשכה שלך ש"מתקתק אותך" בכל נושא, גם כשאתה לא יודע בכלל שאתה רוצה לדבר עליו.

אז בוא נאמר: הודעת חבר על רצונו לנאום, כאמור, תימסר עד תחילת הישיבה. זאת בעצם זכותו, אף אחד לא יכול להגיד לו לא.

עד תחילת הישיבה או הדיון בנושא? הישיבה התחילה ב-16:00 והדיון ב-19:00.

עד תחילת הדיון.

הרשימות של המזכירות מוכנות כבר בתחילת הישיבה. אפשר להירשם אחר כך שלא באמצעות המחשב. זה עניין טכני.

אם כך, זה יהיה עד תחילת הדיון, ויכול שתימסר בתחילת הדיון עד שיושב ראש הישיבה הודיע על סגירת הרשימה.

הוא רשאי במהלך הדיון להודיע על סגירת הרשימה.

אנחנו הגענו לסעיף 79, נחזור לזה בישיבה הבאה.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 17:55