פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7303



4
ועדת משנה לתיקון התקנון
9.11.2003

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7303
ירושלים, כ"ג בחשון, תשס"ד
18 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 4
של ועדת המשנה (של ועדת הכנסת) לתיקון התקנון
יום ראשון, י"ד בחשוון התשס"ד (9.11.2003), שעה 12:00

תיקון תקנון הכנסת.

חברי הוועדה: רשף חן - היו"ר

מזכיר הכנסת אריה האן
סגן מזכיר הכנסת דוד לב

אנה שניידר - היועצת המשפטית לכנסת
ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

תמר שפנייר



תיקון תקנון הכנסת

אני פותח את הישיבה. יש לי רעיון לסדר – מה דעתכם שבמקביל עם ההתקדמות הטכנית שלנו, נתחיל לטפל בדברים שהשארנו מאחור? אפשרות אחת היא לעשות את זה בימי ראשון; אפשרות אולי יותר טובה זה לעשות את זה ביום שהכנסת מתכנסת.

לדעתי עדיף שקודם נסיים את העבודה, ואז במסגרת הוועדה הזאת או במסגרת אחרת נדון רק על הדברים שהשארנו. אולי נפרסם לפני כן סדר יום על מה נדון, ואז זה יכול לעניין חברי כנסת נוספים.

בואו נמשיך בינתיים במסגרת הקיימת, ונראה איך אנחנו מתקדמים.

אנחנו עובדים לפי הנוסח שהוכן לישיבה של היום. אנחנו בעמוד 21, סעיף 45, משלוח כתב התפטרות. זה מקביל לסעיף 23 הקיים.

"כתב התפטרות של חבר הכנסת שנבצר ממנו להגישו אישית ליושב-ראש הכנסת, כאמור בסעיף 40 לחוק יסוד: הכנסת, יישלח - (1) מן הארץ - על-ידי מי שהוסמך לכך בכתב על-ידי יושב-ראש הכנסת".

חוק היסוד אומר שכתב ההתפטרות יימסר אישית, ואם נבצר ממנו ייקבעו הוראות בתקנון.

הוא יימסר "על-ידי מי שהוסמך לכך בכתב על-ידי יושב-ראש הכסת והוא יאשר על גבי כתב ההתפטרות כי חבר הכנסת מסרו אישית לידיו, יציין את מועד המסירה ויעבירו ליושב-ראש הכנסת".

זה כדי שלא ייווצר מצב שעוזר פרלמנטרי לא כל כך מהימן יגיש פתאום כתב התפטרות של חבר הכנסת שלא יודע מזה בכלל. זה יכול לקרות.

אני צריך להרים טלפון ליושב-ראש הכנסת, להגיד לו: אני רוצה להתפטר, נבצר ממני להגיש לך אישית את ההתפטרות, תשלח אליי מישהו. ואז הוא שולח.

"(2) מחוץ לארץ - בפקסימיליה ליושב-ראש הכנסת / על-ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל".

היום כתוב רק "על-ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי". הבעיה היא שאם חבר הכנסת נמצא בחו"ל בעניין פרטי, איפה הוא ימצא את הנציג הדיפלומטי בשביל לשלוח כתב התפטרות. הוא בכלל לא באותה מדינה או באותה עיר.

את רוצה להוסיף שיהיה אפשר לשלוח כתב התפטרות בפקסימיליה ליושב-ראש הכנסת.

התקנון לא התייחס בזמנו לאפשרות של פקסימיליה כי היא לא היתה קיימת. היום אין סיבה לא להשתמש בכלי הזה ולתת אופציה כזאת לחבר הכנסת. יכול להיות שצריך לגבות את זה גם בשיחת טלפון.

זה צריך להיות בפקסימיליה, ובלבד שיושב-ראש הכנסת שוחח איתו אישית ווידא את המשלוח בפקסימיליה.

האם להשאיר גם "על-ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי" או להוריד את זה בכלל?

נשאיר. זה יהיה או בפקס או על-ידי נציג דיפלומטי.

אז אנחנו מוסיפים את האפשרות של פקסימיליה פלוס שיחה אישית בין חבר הכנסת לבין היושב-ראש.

סעיף 46: "עניין שתקנון הכנסת מורה לעשותו בכתב, ייחתם הכתב בידי חבר הכנסת אישית".

זאת הצעה של ועדת יצחק לוי. הם כתבו סעיף חדש הקובע כי בעניין שתקנון הכנסת מורה לעשותו בכתב, למשל בקשה לקיים כנס מיוחד של הכנסת, על חבר הכנסת לחתום אישית ואין הוא רשאי להסמיך מישהו לחתום בשמו.

למעשה זה קיים, לא חותמים בשמך.

כרגע אין מניעה חוקית לחתום בשם אדם אם הוא באמת הסמיך.

כשחברי כנסת מגישים הצעות חוק שמגיעות אלינו – לפעמים זה מגיע עם חותמת, לפעמים העוזר חותם, אנחנו מבקשים שזה יהיה חבר הכנסת. אנחנו רוצים שהצעות החוק יהיו חתומות אישית.

בוודאי, אנחנו מקפידים על זה.

כל דבר שהתקנון אומר לעשות בכתב, צריך להיות על ידו אישית.

נכון. יש גם דברים שחייבים לעשות בכתב מכוח חוק, זה לא צריך להיות תקנון הכנסת.

גם אם יש דברים כאלה, כאן אנחנו עוסקים בתיקון התקנון, ואני חושבת שעדיף להישאר עם הגבולות של התקנון לנושא הזה.

סעיף 47, תואר חבר הכנסת: "בישיבות הכנסת יש להשתמש אך ורק בתואר 'חבר הכנסת'.". כנראה שזו גם תוספת.

יש החלטה כזאת. בישיבות הכנסת לא קוראים לחבר כנסת עורך דין, רב, דוקטור, פרופסור או בשם פרטי, על מנת ליצור אחידות. יש גם החלטה כזאת של ועדת הכנסת שאנחנו משלבים אותה עכשיו בתקנון.

בעצם, התואר אמור להיות "חבר הכנסת" ושם המשפחה.

כך נוהגים במליאה.

"אך ורק", הכוונה שמשתמשים רק בתואר חבר הכנסת ולא שום דבר נוסף.

גם לא שם פרטי, שזה לא יהיה משהו פמיליירי.

אנחנו מגיעים לפרק חמישי – תקציב וייצוג בעסקאות. סעיף 48(א) מקביל ל-25 הקיים היום. למה קפצנו על 24 שאומר "לכנסת תהיה מזכירות שתעבוד בפיקוחם של יושב-ראש הכנסת והסגנים".

לי יש מחשבה אם שלושת הסעיפים 24, 25 ו-26 הם נחוצים, אם הם צריכים להיות בתוך תקנון הכנסת.

ועדת יצחק לוי הציעה לשנות את זה, כי הם אמרו שבפועל אין לסגנים כל תפקיד בפיקוח על עבודת המזכירות. הם הציעו להשאיר "מזכיר הכנסת יתמנה על-ידי יושב-ראש הכנסת והסגנים לפי חוק מינוי מזכיר הכנסת", יש חוק שקובע איך מתמנה מזכיר כנסת. ברגע שיש חוק כזה, לא חוזרים על זה בתקנון. אין צורך להגיד שהמזכיר יתמנה לפי החוק הזה.

אותו הדבר לגבי סעיף 25 ו-26.

יש הרבה דברים כאלה. השאלה אם להוציא מפה את כל הפרק של מזכירות, תקציב ועובדים.

אני חושבת שכן, תמשיך לקרוא אותו ותגיד אם צריך אותו.

סעיף 25: "יושב-ראש הכנסת יביא לאישור ועדת הכנסת את הצעת התקציב השנתי של הכנסת, והוא אחראי לביצועו".

זה כתוב בחוק יסודות התקציב.

לא כתוב שהוא יביא את זה לאישור ועדת הכנסת.

לא כתוב בחוק יסודות התקציב שתקציב הכנסת יידון בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת וועדת הכספים. כתוב שרק שינויים במשך השנה יידונו בוועדה משותפת, לא התקציב עצמו.

את זה אפשר להכניס כאן.

חוק מינוי מזכיר הכנסת אומר איך יתמנה המזכיר עצמו, אבל התקנון לא אומר איזה מחלקות יש בכנסת.

הוא צריך. התקנון בא להסדיר את עבודת הכנסת, לא רק העבודה של חבר הכנסת.

התקנון לא אומר איך עובדים מתקבלים.

אין בו הוראות לעניין ועדות מכרזים, לעניין שכר, לעניין דרגות.

בכל נושא שהכנסת הוא מוסד אזרחי, התקנון לא מתייחס אליו.

בכל הפרלמנטים בעולם, לא רק אצלנו, יש הפרדה ברורה בין חברי הכנסת לבין מינהל הכנסת. חברי הכנסת לא אמורים להתערב במינהל הכנסת כי אז תהיה לזה קונוטציה פוליטית. כלומר, חברי הכנסת לא מתערבים במכרזים, הם לא אומרים את מי למנות, את מי לא למנות, את מי לפטר, את מי לא לפטר. לכן יכול להיות שכל הנושא הזה הוא מיותר פה, וזאת גם הסיבה שהאבות המייסדים לא הכניסו יותר מהאמירות הקטנות האלה. הם רק דיברו באופן כללי, נתנו כותרת. התשובה לזה ניתנת בכמה אפשרויות.

זה בדיוק אומר שמזכירות הכנסת עובדת ת"פ של יושב-ראש הכנסת והסגנים.

"ת"פ היושב-ראש" נובע מהסעיף הכללי שמתייחס ליושב-ראש, שהוא סעיף 5 לתקנון: "יושב-ראש הכנסת ינהל את ענייני הכנסת, ייצג אותה כלפי חוץ". הוא מחליט שהוא מנהל את ענייני הכנסת בעזרת המזכירות".

מי מקור הסמכות של מישהו לשכור פה עובד אחד?

חוק שירות המדינה (מינויים) שקובע שיושב-ראש הכנסת הוא נציב שירות המדינה לגבי עובדי הכנסת.

אני בפירוש חושב שצריך להיות כתוב בתקנון, דבר שהוא כנראה מובן מאליו לכולם, שיושב-ראש הכנסת הוא זה שעומד בראש ההיררכיה האדמיניסטרטיבית של הכנסת, שזה התפקיד שלו.

זה כתוב בסעיף 5 הקיים, בסעיף 13 החדש. אם אתה רוצה לתקן את הסעיף הזה או להבהיר את זה קצת יותר, אנחנו יכולים.

אני חושב שהכוונה בסעיף הזה היא שהוא ינהל העניינים הפרלמנטריים ולא את ענייני האדמיניסטרציה.

לדעתי זה כולל הכל, כי אין לך מקור סמכות אחר.

עד עכשיו זה היה. עכשיו אתם רוצים להוציא את סעיפים 24, 25 ו-26. למה שהם לא יישארו?

אין מניעה שהם יישארו, אבל אז אתה צריך לפרט את כל המחלקות בכנסת - הלשכה המשפטית, ממ"מ, נציבות הדורות הבאים.

אם אתה עושה סדר ואתה מפרט מחלקה אחת - מזכירוּת - אז תכניס את כל מחלקות הכנסת.

מזכירוּת זה לא מחלקה, מזכירות זה אדמיניסטרציה.

אני חושב שאם מישהו ינבור בהיסטוריה, יתברר ש"מזכירוּת" היתה הכוונה לכל עובדי הכנסת שהיו אז, לא למזכיר הכנסת והסגנים.

הכוונה כאן היא אדמיניסטרציה. צריך להיות כתוב" יושב-ראש הכנסת הוא הממונה על האדמיניסטרציה של הכנסת".

אז תכניס את זה בסעיף 13 החדש ולא כאן. כי אם אנחנו משאירים את זה, אנחנו צריכים לפתח את הפרק הזה ולהתייחס גם לנושאים החדשים שעלו עם השנים – הלשכה המשפטית, הממ"מ, נציב הדורות הבאים.

אני מקבל גם את זה. אני חושב שאנחנו צריכים להכניס בתקנון את הנושא של הממ"מ, של הלשכה המשפטית.

לעניין הלשכה המשפטית יש חוק היועץ המשפטי לכנסת.

אבל עדיין שם לא כתוב שיושב-ראש הכנסת יפקח עליהם.

צריך להיות כתוב באיזשהו מקום שהאדם שאנחנו בוחרים להיות יושב-ראש הכנסת הוא הבוס האדמיניסטרטיבי של הכנסת.

לכן אני חושבת שהמקום הנכון הוא סעיף 13.

בסעיף 13 אפשר להוסיף סעיף קטן בין (א) ל-(ב) שיאמר שיושב-ראש הכנסת עומד בראש מינהל הכנסת.

או אחראי על מינהל הכנסת, או אחראי מיניסטריאלית.

הוא לא אחראי מיניסטריאלית. הוא אחראי על הניהול האדמיניסטרטיבי של הכנסת באמצעות מזכיר הכנסת ועובדי הכנסת.

יש חוק לגבי מינוי מזכיר הכנסת, האומר: "מזכיר הכנסת ימונה על-ידי יושב-ראש הכנסת והסגנים".

אני בפירוש חושב שצריך להיות פה פרק שעוסק במנגנון הכנסת. הכותרת צריכה להיות "מנגנון הכנסת"; הוא צריך לכל הפחות לכלול מה שיש בו עכשיו, ואפשר בהחלט לשקול להוסיף. אפשר להוסיף את הממ"מ, את הזכות של חבר הכנסת לקבל מידע מהממ"מ, או לא להוסיף את זה. אבל לכל הפחות שיהיה פרק שעוסק במנגנון הכנסת, במקום שנמצא עכשיו סעיף 24.

בואו נחזור למקור. הכותרת תהיה "מזכירות, תקציב ועובדים". ויהיה כתוב: "לכנסת תהיה מזכירות שתעבוד בפיקוחו של יושב-ראש הכנסת" כי הסגנים לא מתעסקים בזה משום שאז זה מתחיל להיות פוליטיקה.

את סעיף 25 אנחנו מציעים להחליף בסעיף 48 בנוסח החדש.

סעיף 48, תקציב הכנסת: "(א) תקציב הכנסת ייכלל בהצעת חוק התקציב השנתי ויידון בוועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים; התקציב יוגש לקריאה שנייה ולקריאה שלישית במסגרת חוק התקציב השנתי והצעת התקציב שמגישה ועדת הכספים לכנסת". אני מבין שזה מחליף סעיף 25 הקיים.

אם כבר יש הפרק הזה, הייתי משאיר את: "יושב-ראש הכנסת יביא לאישור ועדת הכנסת את הצעת התקציב השנתי של הכנסת" ואז "יושב-ראש הכנסת רשאי להזמין עובדים ולהטיל עליהם תפקידים שונים", כפי שזה בסעיפים 25-26 הקיימים היום.

מה זה להזמין עובדים? האם הכוונה היא למנות עובדים?

הייתי מוחק את הסעיף שמדבר על עובדי כנסת, ומשאיר את שני הסעיפים הראשונים בפרק החמישי.

מי בעצם שוכר עובדים לעבודה בכנסת?

אנחנו, המזכירות.

ולא צריך אישור של יושב-ראש הכנסת?

ליושב-ראש הכנסת יש סמכות כמו לשר. במשרד ממשלתי אם השר יחליט שוועדת המנגנון כפופה לו, אז היא כפופה לו.

אני חושב שצריך לעשות פה סדר. לכתוב קודם כל סעיף האומר שיושב-ראש הכנסת הוא האחראי על המנגנון התפעולי של הכנסת. אחר כך יש לקבוע שיושב-ראש הכנסת יפעיל את המנגנון.

יושב-ראש הכנסת הוא נציב שירות המדינה של עובדי הכנסת. זה הרבה מעבר לעובדה ששר הוא הקודקוד האדמיניסטרטיבי של משרד.

קודם כל, יושב-ראש הכנסת אחראי על המנגנון התפעולי של הכנסת. אחר כך צריך לכתוב איך ממנים מזכיר.

יש חוק שאומר איך ממנים מזכיר כנסת, זה נעשה על-ידי היושב-ראש והסגנים בהצבעה.

חוק מינוי מזכיר הכנסת, התשכ"ח-1968, אומר: "על אף האמור בכל דין אחר, יתמנה מזכיר הכנסת על-ידי יושב-ראש הכנסת והסגנים ליושב-ראש". הנשיאות בוחרת.

אחר כך צריך לכתוב: "יושב-ראש הכנסת יפעל באמצעות מזכיר הכנסת ועובדי הכנסת". אבל מזכיר כנסת חייב להיות.

נכתוב: "יושב-ראש הכנסת אחראי על המנגנון התפעולי של הכנסת ויפעילו באמצעות מזכיר הכנסת ועובדי הכנסת". עוד ננסח את זה.

אחר כך ייכנס סעיף על התקציב.

עניין התקציב צריך להיות, כי זאת השלמה למה שכתוב בחוק יסודות התקציב. אנחנו לוקחים את סעיף 25 הקיים עם כמה שינויים. כמו שזה כתוב בסעיף 25 הקיים, זה לא נכון משפטית כי ועדת הכנסת לא מאשרת התקציב.

סעיף 26, שמדבר על עובדי הכנסת, מתבטל כי זה נכנס לסעיף שמדבר על כך שיושב-ראש הכנסת יפעל באמצעות המזכיר ועובדי הכנסת.

לגבי מזכיר הכנסת הייתי כותב: "יושב-ראש הכנסת יביא לאישור את תקציב הכנסת כאמור בסעיף זה".

אפשר לכתוב שיושב-ראש הכנסת יביא את תקציב הכנסת בפני הוועדות האלה והאלה, כי כפי שניסחנו כאן את הסעיף זה לא עונה לשאלה מי אחראי להגיש את התקציב הזה.

בסעיף 48(א) אפשר להוסיף: "יושב-ראש הכנסת יביא את הצעת התקציב השנתי של הכנסת לאישור ועדה משותפת". השלב הבא הוא שהוועדה היא לא הפוסק האחרון, זה הולך לקריאה שנייה ושלישית במליאה במסגרת חוק התקציב. זה בעצם בא לוועדה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.

כפי שזה כתוב כאן זה בסדר.

עכשיו יש כאן סעיף שמדבר על ייצוג בעסקאות, שאני מבין שזה דבר חדש. האם צריך אישור של מזכיר הכנסת לעסקאות? אני מבין שלמזכיר הכנסת יש שיקול דעת.

זה לפי חוק נכסי המדינה.

כתוב כאן בסיפה: "כמפורט בהרשאות הממשלה לפי חוק נכסי המדינה, התשי"א-1951".

זאת הצעה של ועדת יצחק לוי.

מה צריכות להיות המגלבות? אני מניח שזה צריך להיות במסגרת התקציב.

מזכיר הכנסת או סגן מזכיר הכנסת, יחד עם חשב הכנסת, מוסמכים לנהל עסקאות בשם הכנסת. היושב-ראש מדוּוָח על כך, אבל הוא לא חותם.

חלות כל ההוראות - הוראות חוק חובת המכרזים אם רוכשים משהו, ויש כמובן ועדת מכרזים של העובדים, זה לא קשור לחברי-הכנסת.

אם כך, בפרק החמישי יהיו שלושה סעיפים, סעיף אחד האומר שהיושב-ראש אחריא על המנגנון, סעיף תקציב הכנסת וסעיף הייצוג בעסקאות.

הפרק הזה ייקרא "מינהל הכנסת".

ועדת יצחק לוי הציעה להוסיף פה "מזכיר הכנסת לפי חוק מזכיר הכנסת, קצין הכנסת ימונה לפי חוק משכן הכנסת, עובדי הכנסת יתמנו לפי חוק שירות המדינה (מנויים)".

אם זה קבוע בחוק, זה מיותר. בחוק שירות המדינה כתוב משהו על עובדי כנסת?

כתוב שיושב-ראש הכנסת הוא נציב השירות לגבי עובדי הכנסת, חלות עליו כל הוראות החוק. לכנסת יהיה מבקר פנימי – שוב, זו חובה לפי חוק הביקורת הפנימית.

נושא הייעוץ המשפטי לכנסת מופיע באיזשהו מקום?

יש פרק שלם בחוק הכנסת, סעיף 17, היועץ המשפטי לכנסת. הוא אומר מה תפקידי היועץ המשפטי לכנסת, איך הוא ימונה.

חלק ג' - עבודת הכנסת. סעיף 50 שמחליף את סעיף 27: "(א) הכנסת תקיים ישיבות בימי ב', ג' וד'." כך זה גם עכשיו.

"(ב) יושב-ראש הכנסת רשאי לקבוע, באישור ועדת הכנסת, את מספר הישיבות השבועיות וזמניהן, והוא רשאי באישור כאמור לבטל ישיבה, לקבוע ישיבה נוספת וזמניה - אם באחד הימים האמורים בסעיף קטן (א) ואם ביום חול אחר".

זה שונה ממה שיש היום. הוּרדה ההפניה לחוק יסוד הכנסת - "ולקבוע את היום בו יסתיים כנס הכנסת" - כי זה מופיע עכשיו בסעיף 51, מועדי כנסי הכנסת.

"(ג) יושב-ראש הכנסת רשאי לשנות את שעתה של ישיבה מסוימת ולקבוע הפסקה של ישיבה".

למה שיניתם את המילה "זמניה"? בסעיף 27(ג) הקיים כתוב "רשאי לשנות זמניה של ישיבה" וכאן זה "שעתה".

ועדת יצחק לוי עשתה את השינוי הזה.

לדעתי אין צורך לשנות את המילה "זמניה".

רצו להבהיר שזה לגבי ישיבה מסוימת ולא בדרך כלל.

אם את אומרת "זמניה של ישיבה מסוימת" זה בסדר. כי זה יכול להיות הפסקה באמצע, זה יכול להיות סיום, לאו דווקא שעת ההתחלה.

לדעתי המילה "שעתה" כיוונה לשעת ההתחלה. אבל "זמניה" זה בוודאי כולל גם את זמן ההתחלה וגם את הסיום. זה צריך להיות "זמניה".

אני מבין שהסמכות בסעיף (ג) היא רק של היושב-ראש עצמו, לא של יושב-ראש הישיבה כפי שזה בסעיף (ד). תשוו את סעיף (ג) לסעיף (ד) ותראו שלפחות ניסוחית הסמכות בסעיף (ג) מצביעה רק על יושב-ראש הכנסת, ואני חושב שבצדק.

נכון, רק יושב-ראש הכנסת מחליט על זמן פתיחת הישיבה.

אבל קביעת הפסקה של ישיבה מוזכרת גם בסעיף (ג) וגם ב-(ד) וזו כפילות.

לא, כי בסעיף (ג) מדובר על קביעת הפסקה מראש, וזו סמכות בלעדית של יושב-ראש הכנסת. בסעיף (ד) מדובר על הפסקה במהלך ישיבה, וכאן זו גם הסמכות של הסגן.

סעיף (ד) אומר: "יושב-ראש הכנסת או סגן יושב-ראש הכנסת המנהל את ישיבת הכנסת רשאי לקבוע, במהלכה של ישיבה, הפסקה של הישיבה".

סעיף (ד) הוא חדש. בוועדת המשנה שדנה בכנסת הקודמת בעניין הזה, הציעו להוסיף את זה במקרה מקרה שקרה. היתה ישיבה והיתה שאלה אם הסגן יכול עכשיו להפסיק את הישיבה.

היתה כוכבית לגבי התחלת ישיבה.

יש הפסקות טקטיות שעושה יושב-ראש הישיבה כאשר יש התפרעות או כשיש לו קושי להשתלט, ואז הוא קובע הפסקה לחמש דקות.

זה נמצא בתקנון במקום אחר, בסעיף 71 הקיים.

זה לא חידוש.

תוך כדי ישיבת כנסת, בגלל שיש התפרעות, יכול יושב-ראש הישיבה להודיע על הפסקה.

השאלה אם בסעיף (ד) אנחנו לא עושים כאן משהו מעבר לנוהג הקיים. כרגע מתי מנהל הישיבה מוסמך להפסיק את הישיבה?

אריה, מתי מי שמנהל ישיבה מוסמך להפסיק ישיבה, גם אם זה לא מטעמי משמעת? נניח שהוא רואה שמספר הדוברים הידלדל והוא יודע שההצבעה נקבעה לעוד שעה.

נניח שהוא רואה שהממשלה הולכת להפסיד בהצבעה, והוא רוצה לדחות את ההצבעה.

זה לא. היו מקרים של הפסקות ישיבות כשהיה רק היושב-ראש והנואם. הנואם סיים, יושב-ראש הישיבה לא רצה לסגור את הישיבה למרות שהוא נשאר לבד בלי הנואם הבא. אז הוא מפסיק את הישיבה. לפעמים מפסיקים את הישיבה עד ההצבעה. למשל, בשבוע שעבר נקבע בוועדת הכנסת שהתקציב לא יוצבע לפני 14:00. אילו היו מסיימים את סדר הדוברים ב-13:00, היושב-ראש היה מפסיק את הישיבה עד 14:00.

אתם לא חוששים שייעשה בזה שימוש פוליטי כדי לגייס מצביעים?

אני לא מאמין.

הבעיה היא שהביצוע של זה יהיה תלוי בשאלה מי במקרה מנהל את הישיבה באותו זמן. אם הוא מהאופוזיציה הוא לא יפסיק את הישיבה, אם הוא מהקואליציה הוא כן יפסיק.

כשרוצים לסגור ישיבה בנוהל מזורז, היושב-ראש צריך לדעת. כאשר סדר היום מתקצר, אנשים לא נמצאים, לפעמים הם עושים את זה באופן מאוד דווקני, יושב-ראש הישיבה אומר: "תם סדר היום". אם יש חיתוך כזה של סדר היום, יושב-ראש הישיבה רוצה לדעת מזה ואניחושב שזאת צריכה להיות פררוגטיבה שלו.

מה אמור יושב-ראש הישיבה לעשות אם נגמר סדר היום?

השאלה מה זה נגמר סדר היום. יכול לקרות ששר אמור לענות בשעה מסוימת ומכיוון שירדו כמה נושאים הישיבה ננעלה לפני השעה שהוא צריך לענות. אני מציע שלא תיסגר ישיבה אלא בהתייעצות עם יושב-ראש הכנסת, אם זה אפשרי. אם אי אפשר להשיג אותו, אי אפשר.

אני לא חושב שזה דבר שצריך להיות בתקנון, אני חושב שזה צריך להיות בהסדר פנימי בין יושב-ראש הכנסת והסגנים.

גם בכל מקום בתקנון נאמר שסמכויותיו של הסגן שמנהל את הישיבה הן הסמכויות של היושב-ראש.

אם כך, סעיף (ד) נשאר כפי שהוא.

שים כאן סימן שאלה למחשבה.

סעיף 51, מועדי כנסי הכנסת. זה היה סעיף 27(ב). "יושב-ראש הכנסת יקבע, באישור ועדת הכנסת, את המועד בו יסתיים כנס הכנסת וייפתח כנס הכנסת שלאחריו, בכפוף לאמור בסעיף 9 לחוק הכנסת".

סעיף 9 לחוק הכנסת אומר שלכנסת יהיו שני כנסים, מתי הם ייפתחו ומה קורה כאשר יש שנת בחירות. "הכנסת תקיים שני כנסים בשנה. אחד ייפתח בתוך ארבעה שבועות לאחר חג סוכות, הכנסת השני ייפתח ... יום העצמאות". משכם של הכנסים לפחות שמונה חודשים אלא אם זו שנת בחירות.

זה היה בחוק יסוד: הכנסת ועבר לחוק הכנסת.

אפשר גם יותר משמונה חושים, אם זה מה שיושב-ראש הכנסת וועדת הכנסת מחליטים.

יש פה שאלה: היום נעשה בהתייעצות עם הסגנים?

לא כתוב בשום מקום שהיושב-ראש צריך להתייעץ עם הסגנים, זה גם לא כתוב פה בהצעה החדשה, אבל בשנים האחרונות נהגו יושבי-הראש דאגו להביא את הנייר לסגנים ולהגיד: זה מה שאני הולך להציע לוועדת הכנסת, האם למישהו מכם יש רעיון אחר.

מה מפריע לכתוב לנו לכתוב כאן: "יושב-ראש הכנסת יקבע, לאחר התייעצות עם סגניו". יתייעץ איתם, ישמע את הדעות שלהם, הוא לא חייב לקבל את דעתם.

זו תוספת, כי עד היום היה סוברני למרות שבפרקטיקה הוא התייעץ.

הוא נשאר סוברני.

בפועל הוא מתייעץ עם הסגנים.

אנחנו כותבים את מה שקורה בפועל. בפועל הוא מתייעץ עם הסגנים, אז נכתוב שהוא יתייעץ.

אם כך, הנוסח יהיה: "יושב-ראש הכנסת יקבע, לאחר שיתייעץ עם סגניו ובאישור ועדת הכנסת, את המועד" וכו'.

סעיף 52 הוא סעיף חדש - הנחה על שולחן הכנסת: "מזכיר הכנסת או אחד מסגניו ימסרו לכנסת הודעה בדבר המסמכים שהונחו על שולחן הכנסת".

זה משקף את הנוהג והנוהל, וזאת הצעת ועדת יצחק לוי.

זה נעשה כמעט כל יום, ואין לכך עיגון בתקנון.

מדובר על הכרזת ההנחה. זה נעשה בהתחלת הישיבה או באמצע אם מגיעים מסמכים.

האם לא צריך לכתוב כאן שזאת הודעה בעל-פה או הודעה במליאה, להבהיר שזה לא במכתב על שולחנות חברי-הכנסת. אני חושב שצריך לכתוב "ימסרו לכנסת הודעה במהלך הישיבה".

אפשר להגיד "במהלך ישיבתה".

"ימסרו לכנסת במהלך ישיבתה הודעה בדבר המסמכים" וכו'.

גם בכותרת של הסעיף נכתוב "הודעה על הנחה על שולחן הכנסת".

כל המסמכים שמודיעים עליהם מונחים על השולחנות? אין מסמכים שמונחים במזכיורת וצריך לעיין בהם?

אז זה לא נקרא הנחת מסמכים.

הורדנו את סעיף 28 בתקנון הקיים - שמדבר על פומביות הישיבות - כי זה כתוב בחוק יסוד: הכנסת. חוק יסוד: הכנסת קובע בסעיף 27 את הפומביות: "הכנסת תשב בפומבי", ואחר כך: "ההליכים בישיבת הכנסת והדברים שנאמרו בה פרסומם אינו מוגבל ואינו גורר אחריות פלילית או אזרחית".

מה לגבי ועדות הכנסת?

יש הוראות בתקנון.

סעיף 53, פרוטוקול: "בישיבות הכנסת יתנהל פרוטוקול סטנוגרפי שיכיל את כל מהלך הדיונים, את ההצעות ואת תוצאות ההצבעה; שמות חברי הכנסת שהשתתפו בהצבעה אלקטרונית ואופן הצבעתם, ייכללו באסופת הצבעות חברי הכנסת בהצבעות אלקטרוניות".

את זה הציעה ועדת יצחק לוי.

יש לנו בעיה. אם קבענו באיזשהו מקום - היום זה בסעיף 62 - איך מצביעים, האם יש התייחסות להצבעות אלקטרוניות?

היום כתוב בתקנון כאילו כל ההצבעות הן בהרמת ידיים. ועדת לוי הציעה להוסיף הוראה בדבר אופן רישום ההצבעה האלקטרונית.

היום כל התוצאות של ההצבעות האלקטרוניות נמצאות בארכיון.

"(ב) שר רשאי לצרף לפרוטוקול מסמכי נתונים הקשורים לנאומו ולבקש כי ייכללו בפרוטוקול".

זאת הצעת ועדת לוי, זה קיים היום בכוכבית.

בכוכבית כתוב: "לפי הנוהג המקובל, כוללים הפרוטוקול הסטנוגרפי ודברי הכנסת אך ורק את הנאמר בעל-פה במליאה, אם מן הדוכן ואם כקריאת ביניים. הדפסת תוספת בכתב או מסמכים המוגשים על-ידי חברי הכנסת אינה אפשרית ויש לשלבם בנאום עצמו".

האם לאפשר לצרף מסמכים נוספים? יש החלטה לגבי דו"חות של משלחות.

בכנסת הקודמת קיבלו החלטה שכאשר משלחת חוזרת מחו"ל, אפשר לצרף את הדו"ח שלה לפרוטוקול בלי שהוא הוקרא במליאה.

למה אני לא יכול לצרף מסמכים נוספים?

כי זה יכול להיות פתח לצירוף מסמכים שאף אחד לא חשב שהם יהיו מונחים בפני חברי הכנסת, כאשר הדיונים הם פומביים וכל מה שנעשה במליאה צריך להשתקף הן בטלוויזיה והן להישמע כאשר חבר-כנסת שיושב שומע והנואם יודע מה מופיע בפניו. אני רוצה להזכיר איפה התעוררה בעיה. היו שני מקרים שיושבי-ראש ועדות ביקשו לצרף לפרוטוקול את הנאום הכתוב שלהם להצעת חוק בקריאה שנייה ושלישית ולא לנאום אותו מעל דוכן הכנסת. ועדת הכנסת היתה צריכה לאשר את זה ואנחנו אמרנו להם שזה לא אפשרי לפי התקנון.

השאלה אם אי אפשר להכניס קצת גמישות.

זה לא ייגמר.

זה מאוד מסוכן, כי פתאום יניחו אמנות, יניחו מכתבים.

זה גם ישים לאל את הגבלת משך הדיון, כי אני יכול לדבר עשרים שניות ולפרוטוקול לתת ספר.

גם הנאום בא לשכנע את חברי הכנסת.

אני חושבת שההחלטה שאסור לצרף מסמכים היא החלטה נכונה, וצריך לעגן אותה בתקנון.

מה לגבי נתונים? נניח שאני רוצה לצרף נתונים סטטיסטיים. שר רשאי לצרף לפרוטוקול מסמכי נתונים - לא נאום, רק נתונים - למה חבר כנסת לא יכול לצרף מסמכי נתונים? ברור לי שצריכה להיות הגבלה לנתונים.

אז תהיה מחלוקת מה זה נתונים, מה זה הערכות ומה זה חוות דעת. אני מציעה שלא נתפרס בעניין הזה, כי לא נדע איפה לעצור.

בכוכבית בתקנון כתוב מסמכים ולא נתונים.

אבל ועדת יצחק לוי צימצמה את זה לנתונים.

לדעתי זה התחיל משאילתות.

אם כך, אנחנו מצמצמים משהו שהוא בשונה מהקיים. מה מקובל? שרים יכולים לצרף גם תשובות?

זה רק בשאילתות. לשאילתות יש הסדר נפרד.

כשלא מדובר בשאילתות, שר יכול לצרף את הנאום שלו?

תשובה להצעת חוק, הוא לא יכול לצרף בלי להשיב במליאה.

לפי הכוכבית הקיימת היום, השר יכול לומר: יש לי מסמכים שמוכיחים כך וכך, אני מצרף אותם לפרוטוקול. קרה דבר כזה.

יש בפירוש הוראה בכוכבית שאומרת שחברי-הכנסת לא יכולים לצרף מסמכים.

כתוב ששר כן יכול לצרף מסמכים. השאלה על אלו מסמכים מדובר.

בדרך כלל זה נתונים שמצורפים לדיווח כלשהו.

יכול להיות שכדאי לשקול לצמצם את המסמכים המצורפים גם על-ידי שר.

אז תהיה בעיה עם אורך הזמן שאת נותנת להשיב על שאילתא.

שאילתא זה משהו אחר. פה אנחנו לא מטפלים בשאילתא, פה אנחנו מטפלים בנושא של פרוטוקול. יכול להיות שצריך לכתוב: למעט שאילתות, שלגביהן ניתן הסדר מיוחד.

יש הבדל בין שר לבין חבר-כנסת. כששר מתייצב בפני הכנסת, עיקר תפקידו הוא למסור לכנסת אינפורמציה. בשביל זה הוא שם, זה שהוא חבר-כנסת ומנסה לשכנע זה התפקיד המשני שלו. חבר כנסת, לעומת זאת, עיקר תפקידו הוא לנסות לשכנע, לא למסור אינפורמציה. לכן מלכתחילה יש הבדל ואני חושב שצריך לשמור עליו. צריך להשאיר פתוח את הערוץ שבו שרים מוסרים לכנסת אינפורמציה מלאה ככל האפשר, והערוץ הזה חייב לכלול גם מסמכים. השאלה איך אנחנו מפרשים את הביטוי "מסמכי נתונים". האם לא מספיק שנכתוב "מסמכים", כפי שכתוב כרגע בכוכבית, ואני מניח שתישאר הפרקטיקה שהשרים לא אומרים "זה נאומי, קחו אותו". אני מציע שלא יהיה כתוב "מסמכי נתונים" אלא פשוט "מסמכים".

מסמכים הקשורים לנאומו. הנאום צריך להיות, ואם יש איזשהו מסמך נלווה - השר יכול לצרף אותו. אבל לדעתי זה צריך להיות מוגבל לשר.

היום כתוב בכוכבית שהפרוטוקול כולל אך ורק את הנאמר בעל-פה במליאה, אם מן הדוכן ואם כקריאת ביניים. האם יש להבהיר את זה?

אבל הפרוטוקול כולל גם מה שלא נאמר. למשל, תשובות לשאילתות.

יש לכתוב שהפרוטוקול יכיל את כל מהלך הדיונים, את ההצעות ואת תוצאות ההצבעה.

אם יש סעיפים 53(א) ו-(ב), ברור שמסמך של חבר הכנסת לא ייכלל בפרוטוקול?

סעיף (ב) ברור לגמרי. אם אני כותב "שר רשאי", מכלל הן אתה לומד את הלאו. השאלה מה עם סגן שר שמדבר מטעם הממשלה? צריך להיות כתוב כאן "שר וסגן שר המדברים מטעם הממשלה", כי שר לפעמים מדבר גם כחבר-כנסת. צריך להיות כתוב: "המדברים במסגרת תפקידם מטעם הממשלה רשאים לצרף לפרוטוקול" וכו'.

זה טוב, כי זה מצמצם.

עכשיו השאלה אם חבר הכנסת לא יכול לבקש ולקבל אישור מיוחד לצרף מסמכים?

לא כדאי להתחיל עם זה.

חברי-כנסת יבואו עם דו"חות של ועדות ציבוריות, של ועדות חקירה, והם ינסו להכניס את זה לדברי הכנסת בדלת האחורית.

מה עם דו"חות של משלחות? זאת החלטה של ועדת הכנסת, האם אנחנו רוצים להכניס את זה לתקנון?

כן, צריך להוסיף את זה כסעיף (ג).

בעניין של דו"חות משלחות רצו באמת לחסוך זמן, אבל רצו שזה יהיה חלק מהפרוטוקול.

היום זה כתוב כך: "משלחת מטעם הכנסת שחזרה מחו"ל תניח דו"ח על שולחן הכנסת. יושב-ראש הכנסת רשאי להתיר ליושב-ראש המשלחת לדווח בעל פה לכנסת על נסיעת המשלחת בנוסף לדיווח הכתוב או במקומו. הדו"ח שיונח על שולחן הכנסת ייכלל בפרוטוקול הסטנוגרפי ובדברי הכנסת".

מצוין. את מה שהקראת, כמו שזה, תכניסי כסעיף (ג). תעזבי את הירוק.

לגבי חבר הכנסת, כולנו כאן בדעה שלא צריך לתת לו לצרף מסמכים.

אני קורא את סעיף 53(ג) בנוסח שלפנינו, שהוא חדש: "חזר בו חבר הכנסת מאמירה שיש בה פגיעה באזרח או בקבוצת אזרחים, רשאי יושב-ראש הישיבה להורות על מחיקת אותה אמירה מהפרוטוקול אם ראה שאין בכך כדי לפגוע בתוכן הפרוטוקול". זאת הצעת ועדת יצחק לוי, שהציעה גם אפשרות חלופית: "הדברים שנאמרו ייכללו בפרוטוקול אך לא בדברי הכנסת".

זה ממש לא טוב, כי דברי הכנסת צריכים לשקף את הפרוטוקולים במלואם. אבל הרישה דווקא נראית לי.

אני חושב שהרישא היא בסדר גמור. אבל זה צריך להיות לפי בקשת חבר הכנסת.

אז ייתכן מצב שאזרחים יראו בטלוויזיה דין ודברים, וכשהם ירצו לראות את זה בפרוטוקול זה לא יהיה שם.

השאלה אם לבקשת חבר הכנסת שאמר את האמירה או לבקשת זה שנפגע ממנה?

הנפגע הוא לא בהכרח חבר הכנסת, זו יכולה להיות פגיעה באזרח או בקבוצת אזרחים. אם חבר כנסת נפגע הוא נפגע כאזרח, לא כחבר הכנסת.

לא בטוח שזה אזרח. ואם חבר הכנסת אומר משהו נגד מדינה זרה או נגד שגריר זר?

צריך להיות כתוב "אמירה שיש בה פגיעה", בלי לפרט במי.

כדאי לכתוב "אמירה פוגעת". "חזר בו חבר הכנסת מאמירה פוגעת, רשאי יושב-ראש, לפי בקשת אותו חבר הכנסת, להורות על מחיקת אותו אמירה מהפרוטוקול" וכו'.

זה חידוש. היום הכל נשאר בפרוטוקול - גם הפגיעה, וגם הבקשה של חבר הכנסת לחזור בו.

מה המשמעות של כל זה במצב שהכל מצולם ומשודר, ונשמר בארכיון של רשות השידור.

זה אומר שלא יוכלו לעשות מחקר על אמירות פוגעות.

לדעתי צריך לכתוב כאן "מחיקת אותה אמירה והכרוך בה".

לכן כתוב כאן "אם ראה שאין בכך כדי לפגוע בתוכן הפרוטוקול".

אבל צריך למחוק את אותה אמירה והכרוך בה, אחרת ההקשר לא מובן.

אולי "מחיקת אותו קטע מהפרוטוקול".

או שנוריד בכלל את האפשרות למחוק. שיישאר כמו שהיה.

היום הכל נשאר. זה בעייתי.

הצד השני של זה הוא: אמרת, תישא באחריות. אבל יכול להיות שאמרת משהו ואתה לא רוצה שזה יישאר לדורות.

אבל ממילא זה נשמר ברשות השידור.

אבל יום אחד מישהו ירצה לראות את הפרוטוקול, הוא יפתח את דברי הכנסת.

אני מציע לכתוב: "על מחיקת הקטע הרלוונטי מהפרוטוקול אם ראה שאין בכך לפגוע בתוכן הפרוטוקול".

סעיף 54, דברי הכנסת. זה מקביל לסעיף 29(א1): "הפרוטוקול ייערך בידי עורך 'דברי הכנסת'; כל חבר הכנסת רשאי לתקן את דבריו, לרבות קריאות ביניים שלו, וכן שיבושים, שגיאות והשמטות; חבר הכנסת הרוצה לתקן את דבריו כמאור, יעביר תא בקשתו למערכת 'דברי הכנסת' בתוך ארבעה ימים ממועד הדיון בו נאמרו הדברים".

לתקן את דבריו כדי שישקפו את אשר נאמר באמת? שחבר הכנסת לא יגיד: רציתי להגיד כך, אמרתי אחר.

אז זה לא לתקן את דבריו, אלא לתקן את הפרוטוקול.

זה לתקן את רישום דבריו.

אסור שיהיו תיקונים מהותיים, אלא רק תיקוני שיבושים.

זה צריך להיות: "לתקן את האופן בו נרשמו דבריו. ההמשך: "לרבות קריאות ביניים שלו, וכן שיבושים, שגיאות והשמטות" - האם הכוונה לשיבושים, שגיאות והשמטות בפרוטוקול או בדבריו?

ברישום דבריו.

אם למשל אני רוצה להגיד שאני לא חושב משהו, ובטעות אני אומר שאני חושב משהו, אבל ברור מהדברים שלי שהתכוונתי להגיד "לא" ונשמטה לי המילה "לא", אני יכול לבקש שיוסיפו את זה?

לדעתי כן, אחרת כל מה שאמרת הוא לא הגיוני.

אז זה תיקון שכן יעשו. כנראה שזאת הכוונה ב"שיבושים, שגיאות והשמטות". המקרה הראשון הוא לתקן את רישום דבריי - אם אמרתי משהו והוא לא נרשם. המקרה השני הוא אם אמרתי את דבריי בצורה שגויה ואני מבקש לתקן את השגיאה, ובתנאי שמדובר בפליטת קולמוס. למשל, אני רוצה להגיד "אני לא מתנגד" למשהו, ובטעות אמרתי "אני מתנגד" וכולם יודעים באיזו מפלגה אני וברור לגמרי שאני לא מתנגד.

אני חשבתי שהתכוונת למקרה שאתה אמרת "אני לא מתנגד" ובפרוטוקול השמיטו בטעות את ה"לא". אבל אתה מדבר על מקרה שאתה השמטת את ה"לא" ובפרוטוקול רשמו כמו שאמרת. לאפשר תיקון במקרה כזה זה מאוד מסוכן, כי אז אתה יכול לשנות את כל דבריך.

אז מה הכוונה ב"שיבושים, שגיאות והשמטות"?

אם אתה אמרת משהו, ובפרוטוקול לא רשמו את דבריך נכון.

אז צריך לכתוב "שיבושים, שגיאות והשמטות בפרוטוקול". אם כך, הנוסח יהיה: "כל חבר הכנסת רשאי לתקן את רישום דבריו, לרבות קריאות ביניים שלו, וכן שיבושים,ש גיאות והשמטות בפרוטוקול".

"כפי שנרשמו בפרוטוקול".

בקיצור, בואו נאמר שמדובר על התאמת הפרוטוקול למציאות, ולא התאמת הפרוטוקול לרצון.

בסיפה של הסעיף, "בתוך ארבעה ימים ממועד הדיון" זה תיקון, כי בתקנון היה כתוב שבעה ימים. הפרוטוקול מגיע באופן מיידי, לכן ועדת יצחק לוי הציעה לתקן את זה לארבעה ימים.

למה שלא נשאיר את זה שבעה ימים?

הזמן הארוך הוא בין יום רביעי ליום שני שאחרי כן. היות ו"דברי הכנסת" של כל השבוע היא בחוברת אחת, אפשר לכתוב שהתיקון יגיע למערכת "דברי הכנסת" עד יום שני שלאחר אותו יום רביעי.

זה חמישה ימים.

תוך כמה זמן מדפיסים את דברי הכנסת?

פעם היינו עושים את זה תוך 21 יום. אבל היום הפרוטוקול מופיע גם באינטרנט.

לכן זה צריך להיות מתוקן כמה שיותר מהר. למה שלא נקבע יומיים, למה שהשגיאה תונצח באינטרנט?

איך חבר הכנסת יידע שהיתה טעות? מי שחוקק את זה, מתכוון לדבר ההפוך ממה שאנחנו מתכוונים. הניסוח בפירוש מאפשר לחבר הכנסת לתקן את דבריו ולא את רישום דבריו. איך אני יכול לדעת איך דבריי נרשמו לפני שזה פורסם.

הטקסט הלא ערוך מופיע באינטרה-נט של הכנסת באותו יום או למחרת.

אם תסתכלו על הסעיף המקורי, כאן אנחנו הופכים את הסעיף. בסעיף 29 המקורי כתוב: "הפרוטוקול ייערך בידי עורך 'דברי הכנסת'; כל חבר הכנסת יקבל לתיקון את דבריו, לרבות קריאות הביניים שלו, והוא רשאי לתקן ... תוך שבעה ימים". פה אנחנו אומרים שכל חבר כנסת רשאי לתקן. זה כאילו מיוזמתו, לא מעבירים לו את דבריו.

עשינו שינוי מוחלט של הסעיף. אתם רוצים לבטל את "כל חבר הכנסת יקבל לתיקון את דבריו".

נכון, כי זה נמצא היום במחשב, כל אחד יכול לראות את זה.

אז צריך לכתוב שהפרוטוקול הגולמי יפורסם במחשב הכנסת.

קודם כל חבר כנסת היה מקבל את דבריו מודפסים על נייר, ובכניסת ח"כים היתה תיבה שיכולת להחזיר אליה את דבריך עם התיקונים שלך. היום אפשר לראות את זה במחשב.

כשאני מקבל דיווח של בנק, כתוב שם: "מה שמופיע חזקה שהוא נכון, אלא אם כן תעירי את הערותייך תוך כך וכך ימים". האם אנחנו רוצים לומר כאן שהפרוטוקול כפי שנערך, אם חבר הכנסת לא העיר שום הערה, חזקה שכל מה שכתוב שם מקובל עליו; חבר הכנסת שלא מקובל עליו מה שכתוב, יכול להעיר את הערותיו תוך X זמן. לכן יכול להיות שצריך לכתוב כאן שהפרוטוקול משקף מה שנאמר בישיבה, אלא אם כן - תוך תקופה שתיקבע - בא חבר הכנסת ומתקן.

זה מה שהנוסח כאן אומר, למעט זה שכאן דילגו על האופן שבו חבר הכנסת יכול לראות את הדברים כפי שנרשמו, כי בלי זה אתה לא יכול להעיר. בנוסח הקיים היה כתוב שחבר הכנסת יקבל לתיקון את דבריו, אנחנו אומרים שהיום זה לא קורה בפועל ואנחנו עוסקים בהתאמת התקנון למציאות. אם במציאות זה מפורסם במחשב, אז צריך להיות כתוב "הפרוטוקול ייערך בידי עורך 'דברי הכנסת' ויועמד לעיון חברי הכנסת".

אתה יכול לכתוב: "נוסח לא מתוקן מופיע ב - -, חבר הכנסת הרוצה לתקן עד יום שני שלאחריו" וכו'.

נכתוב כך: "הפרוטוקול ייערך בידי עורך 'דברי הכנסת'. הנוסח הגולמי של הפרוטוקול יועמד לעיון חברי הכנסת" - לא נכתוב עכשיו איך.

לא צריך לכתוב "הנוסח הגולמי". מספיק לכתוב "הפרוטוקול ייערך בידי עורך 'דברי הכנסת" ויעמוד לעיון חברי הכנסת".

בסדר. את הזמנים נתחיל מהרגע שזה עומד לעיון חברי הכנסת.

למה שלא נשאיר את הניסוח כפי שהוצע כאן: "כל חבר הכנסת רשאי לתקן את דבריו, לרבות" וכו'. הרי ברור שהוא יכול לקבל את דבריו, זה נמצא אוטומטית במחשב אחרי שעתיים.

זה מה שצריך לכתוב.

ההבדל הוא שבנוסח הקיים כתוב "יקבל". כשזה נכתב, באמת קיבלו את זה פיזית בנייר. בואו נכתוב את האלטרנטיבה. במקום שחבר הכנסת קיבל את דבריו, הוא ימצא את זה במחשב. צריך לנסח איפה זה נמצא. פעם הוא קיבל את זה ביד, היום זה יהיה במערכת המחשב.

זו שאלה טכנית. תקנונית זה צריך לעמוד לעיונו.

נכתוב: "הפרוטוקול ייערך בידי עורך ''דברי הכנסת" ויעמוד לעיון חברי הכנסת".

אנחנו מעבירים לחברי הכנסת את היוזמה. במקום שניתן להם את הנייר, הם יצטרכו למצוא את הנאום במחשב.

"כל חבר הכנסת רשאי לתקן את רישום דבריו, לרבות קריאות ביניים שלו, וכן תיקונים, שגיאות והשמטות כפי שנרשמו בפרוטוקול; חבר הכנסת הרוצה לתקן את רישום דבריו כאמור, יעביר את בקשתו למערכת 'דברי הכנסת' בתוך ארבעה ימים ממועד - -

"מהמועד שבו הועמד הפרוטוקול לעיונו".

אני מציע שתדברי עם דבורה אביב"י, תשמעי ממנה מה השלבים שעובר הפרוטוקול. זה עובר שתי עריכות - ראשונה ושנייה. צריך למצוא את הנקודה שבה חבר הכנסת יקרא את דבריו.

"יעמוד לעיון חברי הכנסת" - יש פרוטוקולים גם בארכיון וגם במחשב. כל חבר הכנסת שרוצה לעיין, יכול לעיין.

סעיף 54(ב): "הפרוטוקול יפורסם בדברי הכנסת" - זה בסדר.

(ג) "בנוסף לפרוטוקול יכללו 'דברי הכנסת' נספחות שיכללו: (1) מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת על פי התקנון והובאו לדיון; (2) הודעת שר בעקבות החלטה לסיכום הדיון לפי סעיף ...; (3) מסקנות ועדה לפי סעיף ... והודעת השר על פעולתו בעקבותיהן".

אני מבין שזה סעיף חדש לפי הצעת ועדת יצחק לוי. בפרקטיקה זה קיים היום?

יש היום נספחות.

כתוב כאן מה ייכלל ב"דברי הכנסת" בנוסף לפרוטוקול.

מה זה הודעת שר בעקבות החלטה לסיכום הדיון?

היתה הצעה לסיכום הדיון, הכנסת החליטה כך וכך. כתוב בתקנון שהממשלה צריכה להגיב. הנייר הזה של הממשלה נכנס לנספחות. אותו הדבר לגבי מסקנות ועדה.

פסקה (4): "כל מסמך אחר שמזכיר הכנסת או סגנו הודיע כי הונח על שולחן הכנסת, יושב ראש הכנסת הורה לצרפו לנספחות".

היום הצעות חוק מצורפות לפרוטוקול כנספחות.

למה צריך להיות כתוב "ויושב ראש הכנסת הורה לצרפו לנספחות". למה יש פה שיקול דעת? אם זה הונח, צריך לצרף את זה לנספחות.

אתה צודק.

אז צריך לשלב את (4) עם (1). ובפסקה (1) לא צריך להיות כתוב "והובאו לדיון".

אז לנספחות ייכנס כל דבר שמונח על שולחן הכנסת והכריזו עליו. אז בפסקה (1) נכתוב: "כל מסמך שמזכיר הכנסת או סגנו הודיע כי הונח על שולחן הכנסת על פי סעיף ...", ולא תהיה פסקה (4). זה צריך להיות מסמך שמוכרז.

את צודקת, כי לפעמים אנחנו מניחים מסמכים לצורך דיון אבל הם לא מוכרזים. למשל, זרקור של הממ"מ. צדקה ארבל שהדגישה את המילה "הודיע", ולא רק "הונח".

שמזכיר הכנסת הודיע עליו.

סיימנו את הפרק הראשון של חלק ג'. נעצור פה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:20.