פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7257



4
ועדת המשנה לתיקון התקנון
2.11.03

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/7257
ירושלים, ט"ו בחשון, תשס"ד
10 בנובמבר, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכנסת) לתיקון התקנון
שהתקיימה ביום ראשון, ז' בחשוון התשס"ד – 2 בנובמבר 2003 – בשעה 12:00

1. תיקון התקנון

חברי הוועדה: רשף חן – היו"ר
רוני בר-און

דוד לב - סגן מזכיר הכנסת

ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

הדס דויטש-פרי


1. תיקון התקנון

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אנו מתחילים עם סעיף 14(א) הנוכחי. למה שיושמט "בתקנות"?

כתוב בסמכויות הוועדות הרגילות, שזה בנוסף לכל סמכות ותפקיד שנקבעו לכך בחוק. זה נמצא בסעיף 29 בעמוד 13, כך שלא צריך להוסיף משהו שיש דינים שמפנים. כשזה תקדים בתקנות הטעונות אישור, כתוב בדין עצמו – 'השר באישור כך וכך התקין תקנות'.

גם דיון בהצעות חוק לא נובע מתקנון הכנסת.

זה נובע מתקנון הכנסת. הרי אין חוק יסוד: החקיקה, כידוע.

אני לא מבין את ההיגיון בהשמטה הזאת. זה יוצר בלבול.

הורידו רק "תקנות הטעונות אישור הוועדה", וזאת הסיבה – בנוסח של יצחק לוי אומרים: "הושמט... שכן בסעיף הקודם נקבע כי תחומי ענייניהן של הוועדות כולל כל סמכות...".

אתה רואה את ההיגיון בזה, רוני? הם השמיטו את "בתקנות הטעונות אישור הוועדה או התייעצות עמה", שזה בעצם עיקר העבודה, בנימוק ש'זה סמכות קבועה בחוק – בחוק כתוב "השר יתקין באיזו התייעצות עם הוועדה או אישור הוועדה", אז לא צריך לכתוב את זה פה'.

מה לגבי החוקים שטרם נקבעה התוספת הזאת?

אני לא מבין למה לעשות את השינוי הזה בכלל. זה הרי לא מזיק. זה גם מתאר יותר נכון את המצב. זה תיאור נכון של מה הוועדה עושה.

טוב, אז אני אחזיר את זה. כלומר רק יורד בקשות של תושבים שהוגשו לכנסת.

יש הוועדה לפניות הציבור. זאת ועדה סטטוטורית?

לא. היא היתה בעבר ועדת משנה, עכשיו היא ועדה מיוחדת.

היא היתה תמיד ועדת משנה של ועדת הכנסת.

אקח דבר שהיה בשבוע שעבר; ועדת חוקה חוק ומשפט התחילה לטפל בנושא מסוים מיוזמתה, הנושא עלה גם כהצעה לסדר יום במליאה, והמליאה החליטה שלא דנים – לא מליאה, לא ועדה. זה יכול להיות בכל ועדה אחרת. השאלה היא מה המשמעות של דיון בוועדה מול דבר שכן או לא עובר מהמליאה, ומה המשמעות כשהמליאה מחליטה שנושא מסוים לא צריך להיות נידון? יש הבדל בין דבר שנידון בוועדה בלי שזה עובר מהמליאה, וכן מהמליאה. מהמליאה זה מסקנות, המלצות וכיוצא באלה. השאלה היא אם אתם רוצים להתייחס לדבר הזה.

לא.

קודם כל, כי אנחנו כרגע בשלב שלא עושים את זה. לגופו של עניין, אני לא חושב שיש לזה את המשמעות הזאת. למליאה יש היכולת להורות לקיים דיון, וליושב-ראש יש הסמכות שלו לקיים דיון, אם הוא רוצה. זה לא הוראה לא לקיים דיון. הרי בסך-הכל ההחלטה שם היא להסיר מסדר היום של המליאה. זאת החלטה פורמלית.

לא, גם ועדה.

אין הצעה לוועדה. אני כמציע לא יכול להציע ועדה.

יש החלטת מליאה לא לקיים דיון בוועדה, בעוד שיש ועדה שמקיימת דיון בעניין. מערכתית, זה נראה לא נכון.

מה המשמעות של הצבעה במליאה, שאומרת 'אנחנו מחליטים לא לדון בזה בשום מסגרת שהיא'?

הפתרון יכול לבוא מכיוון אחר. במקום לדחוף את זה מהצד הזה של המקל, אפשר לדחוף את זה מהצד האחר של המקל; כאשר מתקיים דיון במליאה, וכאשר מסכמים אותו, אומר מזכיר הכנסת 'האפשרות לקבל החלטה שזה לא יידון בוועדה לא קיימת בהצבעה הזאת, כי כבר התחילו לדון'.

זה נכון למקרה הזה. מה אתה עושה במקרה שיש הצעה לסדר יום, יושב-ראש ועדה חיכה, אמר 'נראה מה יחליטו', ואחרי זה הוא אומר 'אתם החלטתם לא מליאה ולא ועדה – בשבוע הבא אני מקיים דיון ביוזמתי'?

זאת שאלה מבנית, וזה דורש עיון, לרבות התייחסות – מה קורה בפרלמנטים אחרים בנושא הזה, לרבות חוות דעת נציג האבות המייסדים, שמכהן בתפקיד יושב-ראש ועדת הכנסת. זה מה שנקרא התנגשות סמכויות.

שימי בירוק הערה, לבחון סמכות ועדה לדון בעניין שהמליאה החליטה לא להעבירו לדיון בוועדה.

תהיה פה צעקה גדולה, כמובן, כי זה פוגע בסמכויות היושב-ראש.

סעיף (ב); שיניתם את "המבוקשים" ל"מבוקשות".

מה דעתך על הנוסח "הוועדה, באמצעות יושב-ראש הוועדה או על-פי החלטת הוועדה, רשאית לדרוש..."?

בסדר גמור.

ואז אפשר לוותר על ההערה, ורק להראות מראה מקום.

לא צריך גם מראה מקום. ברגע שזה כתוב בתקנון, זה גובר על כל דבר.

גם בקובץ הכחול, למשל, שהוא חוקים ממש, יש המון כוכביות, שאנו מפנים.

זה פרשנות. עכשיו הכל ברור. מה ההערה פה מוסיפה לתוספת שהוספנו?

אני לא יודעת, אבל אם יום אחד אני אצטרך לכתוב חוות דעת- -

אז תשמרי לך את זה במאגר הנתונים שלך.

זה לא טקסט עזר למחלקה המשפטית. זה תקנון הכנסת. יכול להיות שצריך להיות בנוסף לזה טקסט עזר, שהמחלקה המשפטית מחזיקה לעצמה לגבי כל ההיסטוריות, שינויי החקיקה וכו'. זה ספר חוקים.

באותה מידה אתה יכול להגיד שגם זה ספר חוקים, ויש פה המון הערות.

ההערה אפשרה לאנשים להבין מה ההגדרה של ועדה. היום הגדרנו את זה ב"רחל בתך הקטנה", לא צריך יותר את פסק הדין.

אני בפירוש רוצה שיהיה פה מינימום של הערות. זה אמור להיראות כמו ספר חוקים, לא כמו ספר עבודה.

נעבור לוועדת משנה. זה זהה לחלוטין. לגבי הכוכביות- -

יום אחד תישאל שאלה, נצטרך לדעת שקיימים תקדימים- -

בשביל זה יושב פה היועץ המשפטי. 90% מהאנשים שיושבים פה - זה שהם רואים את זה כתוב, לא מוסיף להם הרבה.

למה לא נוסיף סעיף פה בהמשך, שאומר "לא תוקם ועדת משנה בעניין המסור לתחום אחריותה של ועדה אחרת מוועדות הכנסת", שזה, בעצם, ההערה הזאת?

ברור שלוועדת משנה יכולות להיות רק הסמכויות של הוועדה הקבועה. זה כאילו ברור, אבל מה שקרה הוא שוועדת הכספים בפועל הקימה המון ועדות משנה, כאילו ברור שזה לא בסדר.

השאלה היא אם צריך פה את ההערה.

מחלות הילדות של חוק ההסדרים.

האם ברור שוועדת משנה לא יכולה לחוקק?

למה ועדת משנה לא יכולה לחוקק?

היא יכולה לדון בהצעת חוק- -

לי היום הסבירו בוועדת משנה לענייני חברות, שאם שני שלישים מהוועדה מסמיכים את ועדת המשנה, היא כן יכולה לבוא במקום המליאה.

היא לעולם לא מכינה הצעת חוק לקריאה שנייה-שלישית.

אז מה המשמעות של העברת סמכויותיה?

שאלתי את היועצים אצלנו בשבוע שעבר, וכולם אמרו לי שחקיקה זה עניין כל-כך חשוב ורציני, ואם, למשל, היא לא יכולה להעביר סמכות לאשר תקנות, שזה סמכות שיוחדה בחוק, על אחת כמה וכמה שהיא לא יכולה להעביר סמכות, לאשר חוק. מעולם לא היה מקרה שוועדת משנה העלתה חוק לקריאה שנייה-שלישית. למשל, חוק החברות נדון כולו בוועדת משנה של ועדת חוקה, אבל אחר-כך מליאת הוועדה אישרה את זה.

זה נראה לי הגיוני לחלוטין, אבל אם זו הפרקטיקה, בוועדת חוקה היום ממש לא יודעים אותה.

אז צריך להעביר את סמכויותיה למעט מה?

שאלתי את האנשים אצלנו, והם אמרו שזה ברור ושלא צריך להגיד את זה, אבל אני לא משוכנעת שזה ברור מהנוסח.

זה לא ברור, וזה צריך להיות ברור. ננסח את זה "פרט לסמכויות שיוחדו לה בחוק".

שזה, למשל, תקנות. אם כתוב "תקנות באישור ועדת הכלכלה", היא לא יכולה להעביר לוועדת משנה, שתאשר את התקנות.

מזה זה נובע. באיזה חוק כתוב "סמכות החקיקה"?

הרי אמרנו לפני רגע "תפקידי ועדה קבועה, דיון בהצעות חוק".

גם הסמכות לדון היא מכוח התקנות.

ההערה שלך לא טובה. אם תכתוב פה "פרט לסמכויות שעניינן חקיקה ו/או שיוחדו להם בחוק", יגידו לך 'אתה שולח אותנו לוועדת משנה כדי לדון ולהתלבט, ואנחנו בעצם עושים כלום?'. לכן הנוהג שהתפתח הוא שוועדת המשנה מכינה את הכל, ומביאה את זה לוועדה הקבועה.

ב-95% מהמקרים, מה שוועדת המשנה מביאה למליאת הוועדה גם עובר אישור אוטומטי.

למה לא להוסיף "פרט לסמכות להעביר חוק לקריאה במליאה ולסמכויות שיוחדו"?

למה לך? מה זה נקרא "להעביר"?

"להעביר" זה להחליט שאנחנו מעלים את זה למליאה לדיון.

לאשר חוק.

המטרה שלנו היא שהניסוח יהיה ברור. אז זה פרט לסמכות לאשר חוק לקריאה במליאה.

בסעיף 123(א) כתוב: "סיימה הוועדה את דיוניה בהצעת החוק, תחזירה לכנסת". זאת אומרת שהדבר הזה, שמופיע בסעיף 123, ניתן רק לוועדה.

אבל פה כתוב שהיא יכולה להעביר את סמכויותיה כולן או מקצתן.

למעט 123.

123 זה לשנייה-שלישית. אנחנו רוצים גם לראשונה.

אז תצרפי גם את אותו סעיף במקביל של קריאה ראשונה. כלומר לדון – כן, אך להביא את זה למליאה – לא.

כתוב "פרט לסמכות להחזיר חוק לקריאה במליאה"; "סיימה ועדה, תחזירה לכנסת בקריאה שנייה... או תציע לכנסת להסירה מסדר היום".

כלומר, זה חייב לעבור פה.

כך אומרים לי.

צריך למצוא איזה נוסח, שאומר שוועדת המשנה יכולה לעשות הכל, פרט לשני ההליכים האלה.

לדעתי, זה לא צריך להיות בהפניה לסעיפים, אלא בניסוח במילים.

אני אנסח את זה, כך שזה יהיה פרט להחזרת הצעת החוק לדיון במליאה או הצעה להסיר.

ואז כל השאר כבר בפנים, החלטנו פשוט לוותר על הכוכבית הרביעית.

לגבי 31(ב), למה צריך "בשעת הקמתה של ועדת המשנה"? נמחוק את זה.

(ג) מקביל ל-(ב). יש ועדות משנה שדנות בחקיקה והישיבות שלהן חסויות?

הישיבות יכולות להיות חסויות.

ואז להחלטות שלנו, בהנחה שהן בחקיקה, אין ליתר החברים סמכות להסתייגות? איך יכול להיות שאין להם זכות להסתייג?

אני שואל להפך; הרי אם היא עוסקת בחקיקה, וזה יבוא הנה מחדש, איך זה יהיה חסוי?

זה סעיף ותיק. אני לא כל-כך יודעת מה הכוונה שלו.

תבדקי את זה.

נראה לי שמי שניסח את זה חשב שוועדת משנה כן יכולה לעשות הליך ישיר.

לא יכול להיות שתהליך של חקיקה יישאר חסוי, בסופו של דבר.

יצחק לוי גם לא כתבו הערה על הסעיף הזה.

בואו נניח שהישיבות חסויות. עדיין זכות הסתייגות יש?

למה אנחנו צריכים את זה פה? כחבר ועדה, כשזה יבוא הנה לאישור, עוד פעם תהיה לו הסתייגות, נכון?

כן.

אז תמחקי את (ג). הוא חבר בוועדת המשנה, הוא מסתייג בוועדת המשנה, ויש לו אחר-כך זכות להסתייגות חוזרת, אם דעתו לא מתקבלת המליאה של הוועדה. ומי שלא היה בוועדת המשנה, ממילא תופס אותה בסיבוב.

זה יכול להתייחס לאחד משניים; או שזה מתייחס למצב שבו ועדת המשנה היא מחוקקת ישירה – דבר שפסלנו אותו, או שזה מתייחס להסתייגות לא מתוכן חוק, אלא מהחלטה או המלצה.

מה זה משנה? יש לו תמיד הזמן לעשות את זה במליאת הוועדה.

נכון, אין בזה טעם. צריך להשמיט את סעיף (ג).

אנו עוברים לסעיף ועדה משותפת.

32(א) זהה, חוץ מהתוספת של "תוך נקיבת שמות חבריה". הרעיון הוא שכשמקימים את הוועדה, יגידו כבר מי החברים שלה, ולא לעשות את זה הליך נמשך.

הפרקטיקה זה לא כך. הפרקטיקה זה כשמקימים את הוועדה- -

כדאי לחזור לנוסח הנוכחי. זה מנוסח הפתרונות שכולם שמחים לקבל. אחרי שמתקוטטים, קובעים ועדה משותפת, ו'שמות תספקו לנו'. אם עוד תעצור את הקטטה ותגיד 'תביאו שמות', אתה לא פותר את הקטטה.

כתוב "שתי ועדות". בכנסת הקודמת אני זוכרת לפחות מקרה אחד, שרצו להקים ועדה משלוש ועדות, לא היו יכולים להקים ועדה משותפת, ולכן הקימו ועדה מיוחדת. השאלה היא אם רוצים להגביל את זה לשתי ועדות בלבד.

נרשום: "למספר ועדות".

אני מכיר לפחות מקרה אחד באופן אישי של ועדה שהיתה משותפת לוועדות הכלכלה, כספים וחוץ וביטחון לעניין תוכנית תעלת הימים.

אני חושב שהניסוח צריך להיות "למספר ועדות" – כלומר כל דבר שהוא יותר מאחד, מוחקים את "תוך נקיבת שמות חבריה", ובסוף "מספר חברים שווה מכל אחת מהוועדות".

(ב) זהה, וזה בסדר.

אבל עוד לא נפטרנו מהצורך לנקוב שמות.

ברור שזה גם שמי, אבל כל מה שאומרים זה שזה לא חייב להיות במהלך אחד. אם רק כתוב "תורכב ועדה משותפת", לא ברור שהוועדה על הרכבה צריך להיות על-ידי ועדת כנסת?

לא.

אתה רוצה להוסיף אחרי (א) "ועדת הכנסת תקבע את הרכב הוועדה המשותפת"?

לא, אין צורך. למעשה, אם צריך להוסיף משהו, אז שכל אחת מהוועדות תמנה את נציגיה. זה הדבר שאמור להיות. זה גם מה שקורה בפרקטיקה, לפחות מאז שאני פה. אני חושב שצריך להוסיף פסקה בסוף, שאומרת "כל אחת מהוועדות תודיע ליושב-ראש ועדת הכנסת את שמות החברים מטעמה", ובלי מועד, כדי להשאיר את זה פתוח. הלא יושב-ראש ועדת הכנסת הוא זה שמודיע על ההרכב.

רוצים עוד פעם אישור של ועדת הכנסת גם בשמות?

לא. לדעתי, זה החלטה של הוועדות, לא של ועדת הכנסת.

אבל הוא צריך להודיע את זה לכנסת? למליאה?

צריכה להיות כל הפרוצדורה כדת וכדין. למעשה, המליאה צריכה לאשר את הרכב הוועדה.

פה נתנו סמכות לוועדת הכנסת להקים ועדה.

זה ועדה לכל דבר ועניין.

אבל כתוב: "החליטה הכנסת או ועדת הכנסת". פה כאילו לא צריך אישור של המליאה. כשזה ועדה רגילה, צריך אישור של המליאה להרכב. בוועדה מיוחדת אותו דבר, שם כתוב "הכנסת תבחר". ואילו פה מאפשרים גם לוועדת הכנסת.

כי כאן זה לא באמת דומה לוועדה מיוחדת. זה הבאת הצעת חוק או נושא של הצעה לסדר היום.

ועדה לעניין מיוחד דינה כדין ועדה קבועה לכל דבר, פרט לתקופת כהונתה.

קודם כל, זאת ועדה משותפת. אבל הרי הקמתי אותה למטרה מאוד מוגדרת – חוק אחד או הצעה לסדר אחת.

בוועדות קבועות כתבנו שהכנסת תחליט על ההרכב הסיעתי. פה זה לא יקרה, כי כל ועדה מודיעה- -

הולכים גם לוועדות וגם לסיעות- -

אולי עשינו פה בעיה. אם אנו אומרים שכל ועדה תקבע את הנציגים שלה, תיאורטית הקואליציה תשלח רק את נציגי הקואליציה משתי הוועדות. יכול להיות שכן ועדת הכנסת היא זאת שצריכה- -

לדעתי, זה תחת הדבר הכללי, שאומר שהנציגות בוועדות תהיה- -

אז אפשר להשאיר. זה רק לוועדת הכנסת, זה לא קבוע לגבי כל הוועדות?

כתוב: "הכנסת תחליט על ההרכב הסיעתי של הוועדות הקבועות באופן יחסי ככל האפשר לגודל הסיעות".

כשיש לך 15 חברים בוועדה, אתה לא יכול לתת ייצוג לכל סיעות הכנסת.

בואו נשאיר את זה כך.

פה הכנסת לא תאשר כלום, רק מביאים לידיעתה.

זה בסך-הכל החלטה של ועדת הכנסת, לאיזה ועדה זה יילך. הרי הכנסת כבר החליטה לשלוח את זה.

כלומר "כל אחת מהוועדות תודיע את השמות ליושב-ראש ועדת הכנסת, והוא יודיע לכנסת".

ב-32(ב) נמחוק את "אותה", נשפר את העברית.

יש כאן את ההערה, שאומרת שיושב-ראש ועדה אחת לא יזמין באופן ישיר חברי ועדות אחרות. זאת הערת שוליים בתקנון הקיים, כוכבית 2. זה נמצא כרגע ב-(א), נראה לי שזה יותר שייך ל-(ב).

לא, זה לא יושב-ראש ועדה משותפת. זה יושב-ראש ועדה אחת מבין המשתתפות בוועדה המשותפת.

אני חושב שזאת היתה הנקודה, שיושב-ראש ועדה לא יגיד 'שמע, הנושא הזה הוא גם חינוך, אז בואו נביא שלושה מוועדת חינוך, ונזמין אותם ישירות אלינו'.

אומרים 'זאת הדרך היחידה שבה יכול להיות מצב שיושבים יחד'. אז אפשר לוותר על זה בכלל.

(ג). חיקוקים זה תמיד רק 2? לא יכול להיות יותר מ-2? אפשר להוריד את "2", ולרשום "מספר".

יש להעלות כוכבית, והורדנו שוב "2".

(ה) נשאר זהה? כלומר יש שני מסלולים; אחד הוא דרך ועדת הכנסת , השני הוא בהסכמה. אין מסלול עוקף, שבו אני פשוט מזמין נציגים.

אז כן אפשר לעשות ועדה משותפת, בלי להזדקק לוועדת הכנסת?

בהסכמה בין הוועדות.

תורידו את זה.

אם יש לך מסלול כתוב, מה זה ועדה משותפת- -

זה עניין של חוסר-אחידות. ירצו שניים לנטרל מישהו שלישי, אתה מבין? אפשר למחוק את כל (ה).

אני מקבל את זה, תכתבי את זה בסגול.

אתה אומר 'אני אזמין את כל ועדת חוקה אליי לדיון'. למי אתה פונה?

זה לא המקום פה, זה לא בוועדות. ישיבה משותפת זה לא ועדה. בעבודת הוועדות להכניס: 'לא יפנה יושב-ראש ועדה פלונית לחברי ועדה אלמונית שלא על דעת היושב-ראש'. הוא לא יכול להזמין את כל העולם אליו לישיבה. ל-(ה) בכלל אין מקום.

סעיף 33, ועדה לעניין מסוים; זה אינפורמטיבי, וצריך להישאר.

למה?

כדי שכשאתה קורא את התקנון, תוכל לדעת אילו ועדות היו כשהדפיסו את התקנון. זה בעצם תוספת על-פי התקנון לוועדות הסטטוטוריות. זה לא מזיק. אתה לא רוצה את זה בתקנון, והאינפורמציה דרושה.

אז אני רוצה לרדת בכלל מהוועדה לעניין מסוים. אני רוצה שזה יהיה במסגרת ועדות משנה או במסגרת ועדות משותפות. התחולה – מהכנסת ה-17.

בסדר.

סעיף 34 הוא חדש, הוא בא מועדת יצחק לוי. לוועדת הפירושים מוקדש סעיף היום בתקנון, אבל לא בפרק הוועדות.

מי שהחליט לקרוא לה "ועדת הפירושים", עשה טעות. היה צריך למצוא לה שם אחר.

את יכולה לכתוב כאן "ועדת פירושים המורכבת מיושב-ראש הכנסת ושמונה חברי כנסת...".

ולא להשאיר את הסעיף של ועדת הפירושים בסוף, בפרק של פירוש התקנון?

לא להשאיר את הסיפא שלו. יהיה "לערער על הפירוש שניתן בפני ועדת הפירושים". המשמעות של ועדת הפירושים תהיה בפרק של הוועדות. נראה לי שזה מה שצריך להיות.

אם כך, את רושמת פה את ועדת הפירושים.

ופה גם להגיד מה התפקיד של ועדת הפירושים?

לא.

מה עם ועדת האתיקה?

ועדת האתיקה היא מכוח חוק החסינות.

מה הרכבה?

ארבעה חברי כנסת שבוחר יושב-ראש הכנסת.

אז תכתבי גם פה.

זה לחזור על החוק.

בסדר, אפשר לוותר על זה. אבל (ב) הוא מיותר, כי אם הסמכויות שלהם קבועות בחוק, הן קבועות בחוק, ואם הן קבועות בתקנון, זה מבלבל.

אז (ב) ירד, ו-(א) ירד כסימן, אין (א). זה יהיה "...שייבחרו על-ידי ועדת הכנסת, וועדת האתיקה כאמור בסעיף 13(ד) לחוק החסינות".

סיעות.

סעיף 35 הוא קצת שונה, והוא גם קצת בעייתי מבחינת היישום. "שינוי", למשל, נקראה "מפלגת החילונים" ועוד משהו.

נכון, וזה גם לא שם המפלגה, שזה בכלל תופעה מעצבנת מאוד, לטעמי. שם הרשימה היה שונה משפ המפלגה.

מה שכתוב פה זה שיהיה כשמה של הרשימה, אבל בפועל בכנסת קוראים לזה שינוי.

אני חושב שצריך להכניס פה סעיף שמאפשר לסיעה להודיע על שם אחר, אם היא רוצה.

היום כתוב: "העבודה-מימד בראשות מצנע".

זה מגוחך.

אתה יודע איזו בעיה תהיה לך אחר-כך, במקרה של פיצולים ומיזוגים? תאר לך שהעבודה היום, בעקבות הסכמי ז'נבה, מתפצלת, ואתה אישרת ל"עבודה מימד בראשות מצנע" לקרוא לעצמה "עבודה בראשות מצנע", כשמדובר ביולי תמיר, בורג- -

לא יאשרו להם את זה, כי זה מטעה, כפי שלא יאשרו מפלגה בשם "הליכוד הנחמד" או "הליכוד 2".

האם צריך בתחילת הכנסת לומר 'יש לכם 20 יום להודיע לנו מה השם שאתם רוצים לעצמכם'?

לא, ההנחה היא שאתה נכנס לפה עם השם שהבאת מהבחירות.

כי בפועל זה לא קרה בכלל. לחד"ש יש שם של איזה ארבע שורות.

בוועדת הבחירות משתמשים בשם הארוך.

אבל לא בכנסת – בפרוטוקולים, למשל.

זה דווקא רעיון טוב, לאפשר עד לאיזה שלב של הרכב הוועדות או שלב מאוד תחילי, להודיע על שם מקוצר, או איזה שם שאתה רוצה. כל מה שאנחנו עושים עכשיו צריך להיות סגול.

האם זה ברירת מחדל, והם רשאים להודיע משהו אחר, או שהם בכל מקרה חייבים להודיע?

לא. לדעתי, ברירת מחדל, והם רשאים להודיע.

בסדר, אז "שמה של סיעה יהא כשמה של רשימת המועמדים" – את זה אנחנו משאירים, "אלא אם כן הודיעה הסיעה ליושב-ראש הכנסת על שם אחר, וקיבלה את אישור ועדת הכנסת". (ג) מאפשר שינוי שם של סיעה בכל שלב.

אז תוך 15 יום מיום כינון הכנסת. זה בסגול.

נקרא את (ב).

יש הוראה בחוק הבחירות לכנסת, שאומרת שבסיעה שבה חלוקים חבריה בשאלה מי מייצג את הסיעה - אותו רציונל מובא לכאן.

בסדר, וזה בא במקום (א).

צריך להבהיר ב-(ג) שזה שינוי רק לאחר שנתקבלה הודעה של ה-15 יום.

כן, שינוי שם של סיעה שלא כאמור בסעיף קטן (א).

לאחר שניתנה הודעה כאמור- -

יכולה גם לא להינתן. אם לא ניתנה הודעה ב-15 יום, משתמשים בשם שהיה ברשימה.

ואז זה שינוי.

אם כך, "שינוי שם של סיעה שלא כאמור בסעיף קטן (א)".

מענה של סיעה.

למי שולחים הודעות לסיעה? יש לנו יושבי-ראש בסיעות, יש לנו מנהלי סיעות- -

לגבי דברים דחופים היא צריכה לומר 'יש לי כתובת בכנסת וגם בבית המפלגה מקום אחר'.

סעיף 37, שהוא חדש, מייד אחרי זה, מעגן את המעמד של יושב-ראש סיעה. זה משהו שלא קיים.

אני חוב שמענה של סיעה צריך להיות בכנסת. זה נראה לי די מובן מאליו. יש לנו משרד שאנו מקבלים מהכנסת, יש לנו מנהל סיעה. אם צריכים לקבוע הוראה – לדעתי זה לא צריך להיות בתקנון – לדברים דחופים, אז דברים דחופים מביאים הביתה, לבית של יושב-ראש הסיעה.

קבעתם סעיף חדש – יושב-ראש סיעה? קודם כל- -

תראה את מה שיש בירוק – מה ההתלבטות של ועדת יצחק לוי. הם כותבים פה שהם התלבטו אם לכלול "הודעות מטעם הסיעה ייחתמו בידי יושב-ראש הסיעה".

אז לנו אין התלבטות.

אני חושב שמען הסיעה הוא משרדה בכנסת. אפשר לכתוב, אם רוצים, שהודעות דחופות שנמסרות שלא בימי עבודה של הכנסת- -

ברגע שאתה פותח את העיקרון, אין גבול לפתיחה. מכיוון שלי יש טענה, שבהגדרת הצורך בבחירת יושב-ראש סיעה פה נעשתה מלאכה לחצאים, וצריך להגדיר מה סמכויותיו, חובותיו, תפקידיו של יושב-ראש הסיעה, בין יתר הדברים – מענה של הסיעה הוא אצל יושב-ראש הסיעה.

תסתכל על הסיטואציה; יש לי בית, יש לי את החדר שלי פה ויש את המשרד של הסיעה למעלה. איפה המען שלי? איפה המען של הסיעה? לדעתי, זה ברור שזה המשרד למעשה.

בכנסת זה בעיה פחות מסובכת, כי לכל סיעה יש חדר, מנגנון. מה קורה בארבעת הימים שבהם חבר כנסת לא נמצא?

לגביהם, הסיעה תמסור לך הודעה.

כלומר הסיעה צריכה למסור הודעה למזכירות הכנסת או ליושב-ראש הכנסת בעניין מענה בימים שבהם הכנסת אינה פעילה.

בדיוק.

או להגיד שזה תמיד יושב-ראש הסיעה, ואותו יודעים להשיג – הכנסת נותנת לו פקס בבית, יודעים מה הכתובת שלו, יש לו טלפון מהכנסת.

אפשר, אבל אם זה הודעות לסיעה, לא הייתי רוצה שזה יגיע אליי. זה צריך להגיע למנהלת הסיעה.

תראה את העניין של סעיף 43 החדש: "עם היבחרו יודיע חבר הכנסת למזכיר הכנסת את המען ואת מספר הפקסימיליה...". אותה אנלוגיה צריכה להיות לגבי יושב-ראש סיעה בימים שבהם הוא לא בכנסת.

אני חושב שזה צריך להיות המשרד בכנסת ככלל, וכל סיעה תמסור מען להודעות דחופות; אולי אני רוצה שזה יגיע למשרדי "שינוי" בתל-אביב, אולי אני רוצה שזה יגיע אליי הביתה, אולי אני רוצה שזה יגיע למנהלת הסיעה. שכל סיעה תעשה מה שהיא רוצה.

בימים שבהם הכנסת לא עובדת, כולל פגרות.

כן. מענה של כל סיעה יהיה במשרדה בכנסת, קודם כל. הודעה שנמסרה שם – נמסרה, אם זה נמסר ביום עבודה רגיל.

אחר-כך כתוב שלכל סיעה יהיה משרד. סעיף 42: "כל סיעה רשאית לקבל חדר בבניין הכנסת למטרת עבודתה". אפשר לשלב את זה שם?

לא.

למה לא? למה להרבות סעיפים?

אפשר לכתוב 42(ג): "מענה של הסיעה יהיה חדרה בכנסת. כל סיעה תמסור ליושב-ראש הכנסת מען לצורך משלוח הודעות בימים שאינם ימי עבודה של הכנסת, כולל פגרות. הזמנות והודעות המיועדות לסיעה יישלחו לפי מען הסיעה, ומשלוח מסמכים לכתובת האמורה יראו כהודעה מספיקה". ואז 36 מתבטל.

"הודעה מספיקה" זה שוב עניין של פרשנות. "יראו את ההודעה כנמסרת אם הומצאה במענה של הסיעה".

נכון.

תתקני גם את סעיף חברי הכנסת – שיהיה אותו דבר.

גם 37 ירד.

אני הייתי משנה את הנוסח: "כל סיעה תבחר יושב-ראש לסיעה, ותודיע את שמו ליושב-ראש הכנסת".

טוב.

בוועדת יצחק לוי ציינו: "ועדת המשנה התלבטה, והחליטה שלא לכלול סעיף קטן נוסף", שזה מה שמצוטט פה.

אני לא רוצה להתעסק בזה.

יש הוראה ספציפית, אני זוכר, שמי שקובע מי מחליף בוועדות זה יושב-ראש הסיעה.

יש לעניינים אחרים; בחוק המימון כתוב שהוראות יימסרו על-ידי יושב-ראש הסיעה.

לא, יש הוראה בוועדות, כשיש חילופי גברי בוועדות, שאומרת שאם יש ויכוח - מי הממלא מקום, יושב-ראש הסיעה הוא זה שקובע.

הסעיף אומר שאם חבר הוועדה הקבוע לא נמצא, באים שניים מאותה סיעה, ושניהם אומרים 'אני באתי להחליף' – זאת ההוראה היחידה שקיימת. אבל פה הכוונה היא שהסיעה רוצה להודיע באופן קבוע: 'במקום החבר הזה יכהן החבר הזה'. האם רק יושב-ראש הסיעה יכול למסור?

ודאי שכן. כך גם הפרקטיקה.

נכון, אבל זה לא כתוב בשום מקום.

אז זה צריך להיות כתוב.

(1) ו-(ב) בסדר. אני מציע לרשום "יושב-ראש הסיעה וסמכויותיו", וב-(ג) לפרט את כל סמכויות היושב-ראש – כל סמכויות היושב-ראש, כפי שנתגבשו בכל התקנונים, כל מה שנקבע אי-פעם בפסיקה, כל המחלוקות.

נכון. קודם כל, הוא זה שמדבר בשם הסיעה. היחסים שבין הסיעה לכנסת מתבצעים באמצעות היושב-ראש, כולל, למשל, הגשת אי-אמון, הגשת סדר דוברים מטעם הסיעה.

הדברים שאמרתם כרגע נכנסים ב"הודעות מטעם הסיעה ייחתמו בידי יושב-ראש הסיעה".

הכל פה. אם כבר עושים את העבודה, אז לרכז. שלא נתחיל להתרוצץ – מי מודיע על ממלא מקום וכו'. הכל צריך להיות פה. זה לא רק נוסח משולב, זה גם נוסח חדש. פעם אחת שעושים סדר, נעשה את הסדר.

בחוק המימון כתוב: "הודעות והצהרות של סיעה לפי חוק זה" – שזה, למשל, שמודיעים לחשבות על שינוי חשבון בנק – "יבוא מאת בא כוח הסיעה". זה משהו אחר.

מי זה בא כוח הסיעה? יש לו מעמד תקנוני?

יש בחוק הבחירות ויש בחוק מימון. אבל זה לא פה בתקנון.

יש סיעות שבא כוח הוא בכלל לא חבר כנסת.

אפשר לרשום כאן "סמכויות יושב-ראש הסיעה יהיו...".

אני חושבת שזה רק שני הדברים האלה. מה יש שהוא לא הודעות מטעם הסיעה?

אולי מספיק לכתוב "הודעות מטעם הסיעה יימסרו על-ידי יושב-ראש הסיעה". למעשה, כמו שזה זה בסדר. אין פה שום תוספת, אז זה בצבע שחור. תשאירי את זה כך.

אני לא מבין את הכותרת "גודלה של הסיעה". אנחנו צריכים לקבוע את זה בתקנון? הציבור בחר את גודלה של הסיעה.

זאת הצעה של יצחק לוי.

אז כותרת השוליים צריכה להיות שונה. מזכיר הכנסת, עם כל הכבוד, לא קובע את גודלן של הסיעות. מי שקובע את גודל הסיעות הוא הציבור במדינת ישראל.

היה דבר כזה?

אני הייתי קורא לזה "רשימת הסיעות".

בסדר. אין פה שום דבר חדש, בעצם? "יערוך" – איפה? הוא לא מפרסם את זה בשום מקום.

לא, לעצמו. אנחנו עובדים בזה.

אז זה צריך להיות פשוט "על-פי מספר החברים בכל סיעה", לא להכפיל.

צריך להיות: "על-פי מספר החברים בכל סיעה", לא להכפיל. "גודלן של סיעות בעלות מספר שווה של חברים ייקבע – " זה מקרה פרטי.

ב-(1) אני מציע: "בסדר יורד על-פי מספר החברים בכל סיעה".

בסדר.

מה ההבדל בין (1) ל-(2)?

ההבחנה ביניהם היא ששתיהן "מקוריות", למרות שאין לנו ביטוי כזה, לבין זה שאחת מהן או שתיהן הוקמו על-ידי התפלגות בכנסת.

תסלחו לי, אני מוכרח לצאת.

זכות הקדימה היא לסיעה המקורית, וצריך לציין "אם חדל לכהן כחבר כנסת...".

נעבור ל-39. איך הוא יכול להיות חבר כנסת יחיד שאינו סיעה?

אם הוא פרש מסיעתו, למשל.

מאיפה זה בא?

זה כוכבית - עמוד 24, כוכבית ראשונה. הכנסתי את זה לנוסח שם, והם הכניסו את זה לנוסח פה; בעמוד 29 מדובר על האי-אמון.

האמת היא שזה מיותר. אם זה נמצא שם, פשוט תעזבי את זה.

אז איפה לשים את זה?

פה, איפה שזה עכשיו.

חבר כנסת יחיד הוא לא סיעה?

אם הוא סיעה, יש לו זכות להגיש אי-אמון. אם הוא לא סיעה, זה המצב כאן.

לא יכול להיות יותר מחבר כנסת אחד שאינו סיעה, נכון? שתיים כבר תמיד יהיו סיעה?

לא.

ולשני חברי כנסת שאינם סיעה יש זכות להגיש אי-אמון? איפה ההערה?

ההערה היא בעמוד 24. יכול להיות שזה יתעורר במקרה ספציפי.

"חבר כנסת יחיד אינו רשאי להציע אי-אמון". זאת כי אי-אמון יכולה להגיש רק סיעה?

נכון.

אז זה לא צריך להיות פה.

פה זה אומר שיהיה לו את כל הזכויות.

אבל למה יחיד? אם זה שני חברי כנסת שאינם סיעה? יכול להיות שני חברי כנסת, שמבחינתם פועלים במשותף.

שניים יכולים לפרוש, ועדת הכנסת תכריז עליהם כפורשים, והם לא סיעה.

באיזה מקרה זה יהיה? למשל, אם הם היו שמונה, ושניים עזבו, הם לא סיעה.

נכון.

אם יש שניים שפרשו, האם הם הופכים להיות שני בודדים, או שהם נשארים שניים?

הם בודדים, אין ביניהם קשר. אין להם מעמד.

לכן נכון להגיד "חבר כנסת יחיד שאינו סיעה". למעשה, לכל אחד מהם יש הזכויות של סיעה.

למשל, הם יכולים להגיש הצעות חוק, כל אחד מהם בנפרד.

כלומר בדיון סיעתי, כל אחד מהם יקבל שלוש דקות, נניח. יש בזה בעיה, ולכן זה שווה חשיבה נוספת.

אני משאירה את זה, כי זה קיים בכוכבית.

איפה כתוב שיש לו את הזכויות?

בכוכבית איפה שאנחנו.

זה בעמוד 15 למטה.

זאת כוכבית שהם גם המליצו להעלות למעלה. נעלה אותה.

נעבור לסעיף 40.

זה לא שינוי.

(ג) מיותר. זה כפול – 35(ג).

אם כך נעשה ב-40(2) "שינוי שם של סיעה שלא כאמור בסעיף 35(א)" וגם "מתן שם לסיעה חדשה" ו"מספר חבריה של הסיעה" זה בעצם עובדה, אבל תשאירי את זה.

יש מצבים שאם היא מכריזה על פרישה, זה אומר שמהיום הסיעה ההיא מונה כך וכך.

נגיד ש"הליכוד" ו"ישראל בעלייה" התמזגו, אז היו צריכים להגיד מה השם של הסיעה החדשה.

ומה עם התפלגות?

זה כתוב לנו ב-35.

שם יש לנו הוראה – מה יהיה השם.

מה שהיה שם ב-(ג) נמצא עכשיו ב-40, אז לא צריך לחזור פעמיים.

נעבור ל-41(א). מה לגבי הודעה לגבי פילוג, שינוי שם וכו'? אם ב-15 יום הודעתי על שם חדש?

אז הודעת ליושב-ראש הכנסת, זה כבר לא עובר את ועדת הכנסת. בתחילת הכנסת כל סיעה מודיעה ליושב-ראש 'זה השם שלי, שאני רוצה שהכנסת תעשה בו שימוש'.

מאיפה בא הסעיף הזה?

זה קיים ב-18(ב) ו-18(ג).

אני קורא: "ועדת הכנסת תודיע ליושב-ראש הכנסת", ונוסיף: "ולכנסת".

(ג) אומר שיושב-ראש הכנסת יורה לחשב. לכן כתבתי 'למה לא להטיל על ועדת הכנסת להודיע לכולם – לחשב, לרשומות'?

לא, זה נכון שזה צריך להיות יושב-ראש הכנסת. כלפי פנים ועדת הכנסת מודיעה ליושב-ראש הכנסת, ועדת הכנסת מדברת גם עם המליאה – לא יושב ראש הכנסת. יושב-ראש הכנסת מדבר עם כל מה שבחוץ ועם כל האדמיניסטרציה. זה ההיגיון, והוא נכון. כלפי חוץ יושב-ראש הכנסת הוא זה שמדבר.

נעבור לעבודת הסיעות.

42(א) כתוב היום ב-19.

42(ב) כתוב היום, רק הוסיפו את "בכפוף להוראות חוק משכן הכנסת" – אם אין סיווג ביטחוני למישהו.

אני לא יודעת איך זה בפועל; האם יש סיעות שיש להם יותר מחמישה עובדים?

לא שידוע לי. בכל מקרה, אילו היה דבר כזה, היינו יודעים.

לגבי מנהל סיעה, מה סוכם עכשיו?

לא הזכרנו מנהלי סיעות. מה שהיה זה שיש הצעת חוק שעברה בקריאה ראשונה, שמעגנת את מעמדם של מנהלי הסיעות, ואומרת שוועדת הכנסת תקבע תקציב לסיעות.

כשיעבור החוק הזה נכניס את זה גם בתקנון?

לא. אתה רוצה להגיד שלכל סיעה יהיה מנהל סיעה?

כן.

ואם סיעה לא רוצה?

למה זה בהצעת חוק ולא בתקנון?

הם רצו להיות עובדי כנסת, ואז נאמר שיש בעיה עם זה, שכעיקרון, עובדי כנסת נבחרים על-ידי מנגנון הכנסת – על-ידי מכרז, על-ידי מזכיר הכנסת. עוזרים פרלמנטריים הם לא עובדי כנסת- -

מי הגיש את הצעת החוק הזאת?

ההצעה הוגשה מטעם ועדת הכספים, שדחפו אותה מספר חברי כנסת ומנהלי הסיעות. היא לא משנה את מעמדם. בחוק מימון מפלגות כתוב מה הכספים שמקבלת סיעה – מימון בחירות, מימון שוטף, ואז הציעו להוסיף שם סעיף (ג) – מימון להוצאות הסיעה, כפי שתקבע ועדת הכנסת. היום כל סיעה מקבלת תקציב שירותים טכניים. זה לא מעוגן בשום מקום, זה החלטה של ועדת הכנסת משנת 66'.

מה שהוצע לעשות זה להוסיף את הסעיף, כפי שתקבע ועדת הכנסת. הכוונה היתה שפה ועדת הכנסת תקבע פעם ראשונה פורמלית הן את תקציב השירותים הטכניים, והן כסף שיילך למנהלי הסיעות.

כרגע יש בכל הסיעות מנהלי סיעות?

ממה שאני מכירה – כן.

בואו נכתוב סעיף שכל סיעה רשאית למנות מנהל סיעה, להודיע ליושב-ראש הכנסת את זהותו ואת הסמכויות שהיא מקנה לו. למשל, אני יכול לומר 'אני רוצה שדואר יישלח לשם'. בואו רק נכתוב שכל סיעה רשאית למנות מנהל סיעה. בואו נבין מה הסמכויות של מנהל סיעה בתוך הכנסת, וממה הוא שונה מאחרים – מה הסמכויות שלו בתוך הכנסת, בתוך הבניין הזה.

יכול להיות שבסיעה שלכם מנהל הסיעה הוא זה שהולך למזכיר ואומר מה הצעות החוק, ובסיעה אחרת יושב-ראש הסיעה עצמו הולך.

"הרשאי לפעול בשם הסיעה ולהיכנס למליאה", יש כאן משהו שהוא כרגע חוץ-תקנוני.

אולי תכניס גם עוזרים פרלמנטריים?

למה לא? מנהלי הסיעות הם מאוד חלק מעבודת הכנסת. מה יותר עבודת הכנסת מזה? מה יותר עבודת סיעות ממנהלי הסיעות? הסיעה רשאית.

לא כתוב שיהיה ממ"מ. דברים מנהליים לא כתובים. אני אשים בירוק את הזכות למנות מנהל סיעה וסמכויותיו.

אנחנו ב-43, שמקבילתו ב-20. ההתחלה צריכה להיות "הודעה תיחשב כנמסרת לחבר כנסת אם הונחה על שולחנו או בתאו בימי מליאה, או נמסרה לו למען שהודיע".

"הודעה תיחשב כנמסרת לחבר כנסת באם נמסרה באחד מאלה:
(1) בימים מליאת הכנסת מתכנסת על-ידי הנחת ההודעה על שולחנו במליאה או בתא הדואר שלו במליאה עד לתום ישיבת הכנסת ולא יאוחר מאיזו שעה סבירה".

ברשותכם נחזור אחורה לרגע. הדברים שכתבתם בעניין מנהל הסיעה לא צריכים להיות כתובים בתקנון. הדברים האלה אינם בתקנון. בתקנון אתה קובע דברים שהם הליכי עבודה של הכנסת.

נשאיר את זה כמצריך עיון.

נפריד בין הודעה דחופה להודעה לא-דחופה. נתחיל בימים שבהם הכנסת מתכנסת.

"(1) מסמכים והודעות כתובות שאינן דחופות"- -

מה זה אומר?

אם אתה מזמין אותי לדיון בעוד שבועיים, למשל, לעומת מצב שבו אתה מודיע לי שהיום בארבע אני צריך להיות באיזה מקום.

זה כבר עניין של שיקול דעת. בעוד ארבעה ימים זה דחוף? אני הייתי עושה הבחנה – מה קורה כשהכנסת יושבת, ומה קורה כשהיא אינה יושבת.

ואם אתה רוצה להודיע לי, שאתה רוצה שמחר אהיה אצל יושב-ראש הכנסת, ואתה משאיר לי פתק על השולחן במליאה – יצאת ידי חובתך?

מישהו שמאוד רוצה למסור לך משהו, וחשוב לו שתקבל אותה היום, גם יוודא שקיבלת אותה.

תגיד אתה איך אתה רוצה לקבל את ההודעות כשאתה בכנסת, ואיך אתה רוצה לקבל את ההודעות, כשאתה לא בכנסת. כפי שאתה תגדיר – יראו את זה כאילו שקיבלת את זה.

אם אני אגיד שאני לא רוצה שיניחו לי דברים על השולחן, אלא שתביאו לי הכל לחדר, תעמדו בזה?

אבל אז אתה עלול להיות במצב שחמש שעות לא תהיה בחדר, ולא תראה את ההודעה בזמן.

השאלה היא אם אתם יכולים לעמוד בזה.

אגב, בימי מליאה תוכל עוד מעט לקבל את זה על הצג שלך במליאה.

יש לך גם תא בסיעה.

מה אתם מציעים?

אם אתה בכנסת, אין בעיה; אפשר לעשות פיזור לסיעות, טלפונים וכו'. הבעיה היא בכתובת החיצונית שלך.

אם זה בימי עבודת הכנסת, אולי זה לא צריך להיות כתוב?

הדברים צריכים להיות כתובים.

אני מציע שבימים שבהם הכנסת מתכנסת, לתת למזכירות את הבחירה לגבי מסמכים. אפשר לנסח זאת "מסמכים יונחו על שולחנו של חבר הכנסת או בתאו במליאה"- -

אם מוסיפים נושא לסדר היום, האם זה מספיק שמניחים את זה על השולחן?

את יכולה בכל אחד מאלה – במליאה, בתא שלי.

ואני לא שואלת אותך?

שינוי סדר היום מונח על השולחן שלך במליאה, ובזה נגמר העניין. החזקה היא שאתה במליאה.

ודברים שהם לא שינוי סדר היום?

לכאורה, אתה יכול להגיד שכל דבר שמונח על שולחן הכנסת בזמן שהכנסת עדיין יושבת – חזקה שקיבלת את זה. זאת חזקה מרחיקת לכת.

סדר היום – תפקידי לבדוק אותו כל הזמן.

אז כנ"ל סדר היום של ועדות.

מה אתם רוצים שיהיה? אתם המזכירות.

אם אתה שואל אותי, הדבר המרכזי מבחינתי, וכך גם אני קורא את הסעיף הזה, זה מה שכתוב פה - המען, מספר הפקסימיליה – לזה צריך להוסיף גם את הדואר האלקטרוני.

זה כשהמליאה לא מתכנסת. מה קורה כשהמליאה מתכנסת? איך אתה יוצא ידי חובתך בלהודיע לי? אני חושב שחומר כתוב צריך להיות מונח במליאה או בתא שבמליאה. זאת הדרך היחידה. לא לחדרים. חברי הכנסת צריכים לעבור שם פעם בכמה זמן ולקחת את החומר.

הודעות דחופות בעל-פה לטלפון ו/או דואר אלקטרוני, אשר יימסרו על-ידי חבר הכנסת.

(2) בימים שבהם הכנסת אינה מתכנסת
(1) מסמכים יימסרו במען שימסור חבר הכנסת.
(2) הודעות דחופות בטלפון או בפקס שימסור חבר הכנסת.

אם יש חומר שאני מכינה לישיבה לעוד שבועיים – חמישה עמודים – אני לא אשלח לך אותם בפקס? זה לא דחוף. אני לא מבינה למה צריך לעשות את ההבחנה הזאת?

אני לא רוצה מצב שוועדת הכנסת צריכה להתכנס בעוד יומיים, שלחו את זה בדואר רשום מפה אליי הביתה- -

אם זה משהו עוד יומיים, לא ישלחו אותו בדואר.

תראה את סעיף 20 המקורי בתקנון: "כל חבר כנסת חייב להודיע ליושב-ראש הכנסת את המען לפיו יישלחו לו הזמנות, הודעות...".

אז נשאיר את הסעיף הקיים: "...מען לפיו יישלחו הזמנות.. את המען, את מספר הפקסימיליה ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו, שאליהם ניתן יהיה לשלוח לו מסמכים מאת הכנסת למסירת הודעות אליו".

האם ברגע ששלחת בדואר אלקטרוני, יצאת ידי חובתך?

פקס בטוח יש לך, כי הכנסת נותנת לך פקס הביתה.

לא, הוא רשאי לקחת פקס.

לא, הכנסת נותנת לך את זה, אז אתה לא יכול להגיד 'אין לי פקס בבית', כי נתנו לך. אבל אתה יכול לומר 'אין לי כתובת דואר אלקטרוני בבית'.

אני בעד דואר אלקטרוני. לכולם יש דואר אלקטרוני, וחוץ מזה – שיתרגלו. מי שאין לו – שיעשה.

"ואת מספרי הטלפונים שלו". נוסיף "ושל עוזריו"?

אתה תגיד.

(3) צריך לומר כך: "בימים שבהם המליאה אינה מתכנסת משלוח מסמכים ומתן הודעה בטלפון כאמור ייראו כהודעה מספיקה, ובלבד שנשלחו במועד" – אני רוצה לומר שהמועד צריך להיות עוד רלוונטי.

ב-43 יש לך את העניין של המען ומספר הפקסימיליה.

בסדר. אז הסעיף כאן נשאר כפי שהיה: "משלוח מסמכים או מתן הודעות בטלפון, כאמור, ייראו כהודעה מספיקה, ואולם בימים בהם מתכנסת המליאה, תיחשב הנחת הודעה על שולחן הכנסת כהודעה מספיקה".

אז אקרא את כל הסעיף, כדי לוודא שרשמתי נכון;

"עם היבחרו יודיע חבר הכנסת למזכיר הכנסת את המען ואת מספר הפקסימיליה ואת כתובת הדואר האלקטרוני שלו, שאליהם ניתן לשלוח מסמכים מאת הכנסת, ואת מספרי הטלפונים שלו למסירת הודעות אליו, ועל כל שינוי בהם; משלוח מסמכים או מתן הודעות בטלפון, כאמור, ייראו כהודעה מספיקה, ואולם בימים בהם המליאה מתכנסת, תיחשב הנחת הודעה על שולחן הכנסת כהודעה מספיקה".

נכון.

נמשיך לסעיף 44. אתם לא חושבים שצריך להבהיר פה, שזה למעט נסיעות שהן מטעם הכנסת?

לא, זה בסדר.

סעיף 45 קיים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 14:10.