כנסת פתוחה

בחינת פתרונות לשיפור קליטת עולי אתיופיה ברשויות המקומיות – ישיבה בהשתתפות מנכ

2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
08.02.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הקליטה, העלייה והתפוצות
יום שלישי, כ"ט בשבט התשס"ה (08.02.2005), בשעה 12:00

בחינת פתרונות לשיפור קליטת עולי אתיופיה ברשויות המקומיות – ישיבה בהשתתפות מנכ"לית המשרד לקליטת עלייה, גב' מירלה גל וראשי רשויות מקומיות

חברי הוועדה: קולט אביטל -היו"ר
מרינה סולודקין

מירלה גל -מנכ"לית המשרד לקליטת עלייה
חנוך צמיר -סמנכ"ל המשרד לקליטת עלייה
דוד יאסו -מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד
לקליטת עלייה
דב אוחיון -מנהל מחלקת עולים מאתיופיה, המשרד לקליטת
עלייה
עודי בהט -מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך, התרבות
והספורט
דפני מושיוב -המפקחת על היחידה לקליטת עלייה, משרד
הרווחה
פיני קבלו -מרכז השלטון המקומי
צבי צילקר -ראש עיריית אשדוד
ג'ורג' דובין -ראש מינהל הקליטה בנתניה
מרק זלובנסקי -עוזר ראש עיריית נתניה
עו"ד יצחק מירון -ראש עיריית עפולה
מוטי מלכא -ראש עיריית קריית מלאכי
כרמי גילון -ראש עיריית מבשרת ציון
יצחק בוכובזה -ראש ערייית אור יהודה
אבי וקנין -סגן ראש עיריית אשקלון
שמעון קוקוש -חבר מועצת העיר טבריה
נח מנטסנות -מרכז פרוייקטים לעולי אתיופיה בחיפה
נגיסט מנגשה -מנכ"ל הפרוייקט הלאומי האתיופי
אברהם נגוסה -מזכיר ארגון מכנף דרום לציון

דנה גורדון

מיטל בר-שלום



בחינת פתרונות לשיפור קליטת עולי אתיופיה ברשויות המקומיות – ישיבה בהשתתפות מנכ"לית המשרד לקליטת עלייה, גב' מירלה גל וראשי רשויות מקומיות

שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה, בנושא שהוא כאוב. בחודשים האחרונים ערכנו מספר דיונים עם ראשי הערים, שבצורה זו או אחרת התבטאו בעיתונות שקשה להם לקלוט אתיופים. היה לנו דיון עם ראש העיר קריית מלאכי, שנמצא איתנו כאן, והתמונה שהצטיירה בפנינו, היא לא של אנשים שנוהגים כך מטעמי גזענות. הם לא דוחים עולים מאתיופיה משום שיש להם משהו נגד האתיופים או נגד צבע עורם. התמונה שנתגלתה לנגד עיננו, היא תמונה של מצוקה אמיתית של ערים שנמצאות בבעיות. לפעמים מדובר בערים חלשות, שאחוז העולים בהן עולה על 50% מסך התושבים, ולמצוקות אין מענה. קשה מאוד להמציא מקומות עבודה במצב הקיים במשק היום. גם תקציבי רווחה כמעט כבר לא קיימים כלל.

בעבר היה מצב שבו בהרבה ערים היו אנשים מיוחדים בתוך העיריות, שעסקו בקליטת עלייה. היום התקנים האלה התחסלו כמעט בכל מקום, ולפעמים גם המשרות של עובדי הרווחה שקיבלו על עצמם את התפקיד, אינן מאוישות, ואם הן מאוישות אין להם באיזה תקציבים להיעזר. אנחנו רוצים לדון בנושא הזה מהצד הענייני של ערים שנמצאות במצוקה. יש גם ערים יותר חזקות, כמו חיפה. קשה לי להבין מדוע עיר כמו חיפה אומרת, שהיא לא רוצה לקלוט עולים מאתיופיה. אני הייתי רוצה לעשות הבחנה בין ערים חלשות שקשה להן לקלוט עלייה ללא עזרה מהממשלה, לבין ערים שיכולות לעשות את זה ולא עושות זאת מטעמים שלהן.

אני רוצה לומר, ששוקי פורר היה בדרך הנה ורצה להשתתף בישיבה, אבל הוא חולה. בהזדמנות זו, אני רוצה לומר שהוועדה הזו זוכה להרבה מאוד שיתוף פעולה מהמרכז לשלטון מקומי שאיתו אנחנו עובדים בצורה מאוד צמודה ויפה, בדרך כלל תוך שיתוף פעולה מלא. אני רוצה להודות במיוחד לנציג של השלטון המקומי שנמצא איתנו כאן עכשיו, פיני קבלו. אני מציעה שנתחיל לשמוע את ראשי הערים שלהן יש בעיות קליטה.

קריית מלאכי קלטה ב-10 השנים האחרונות כמעט 48% מהתושבים שלה היום, חלקם מאתיופיה וחלק ממזרח אירופה, בעיקר מבוכרה. עם כל הרצון הטוב של העיר ושיתוף הפעולה עם משרד הרווחה, משרד הקליטה ומשרדים אחרים, שמסייעים ועושים את המרב, אין פתרון טוב לעולים. העולים נמצאים במצב מאוד קשה. השבוע, בעקבות הגשמים החזקים, התעסקי בבעיית הבתים של האתיופים. הבתים שהם קיבלו מעמידר, הם במצב רעוע. הגשם בחוץ הוא קצת יותר ממה שנכנס לבית. זה מצב זוועתי. המצב של התנאים הבסיסיים של התושבים העולים, בכי רע. בדיון הקודם הזכרתי שיש בתים שאין בהם אסלות, אין בהם כיורים, אין בהם מקררים, אין תנורי חימום וכו'.

אני רוצה להודות לקרן ידידות שנתנה לי 370,000 שקלים כדי לקנות מכונות כביסה, מקררים ותנורי חימום לבתים האלה. בלעדי זה, אני לא יודע איך היינו עוברים את החורף הזה. הגופים הוולונטריים האלה יכולים להיות תוספת, אבל לא במקום הסיוע הממשלתי. אי אפשר לבוא היום ולבקש מראש העיר לדאוג לתרומות במקום להתעסק עם פיתוחה של העיר.

המצב הזה גורם גם לקשיים ענקיים במערכת החינוך שלנו. פעם קודמת אמרתי, שיש לי כיתות של 33 תלמידים, כאשר 32 מהם אתיופים ואחד בוכרי. המצב הוא קשה ובלתי נסבל. בנוסף, קשה מאוד לשלב את האוכלוסייה הבוגרת הזו במעגל העבודה. מצד אחד אין מקומות אבטלה ורמת האבטלה בעיר שלנו עומדת על 18%, אחד מהמקומות בהם אחוז האבטלה הוא מהגבוה בארץ, ומצד שני אי אפשר להכניס אותם לעבודה ספציפית. אני חשבתי שתוכנית ויסקונסין תיכנס לעיר שלנו, אבל דילגו עלינו גם בנושא הזה.

ההשקעה של ממשל היום לטובת העדה האתיופית, היא השקעה מזערית. זה בלתי נסבל ואסור שזה יהיה. זה יגרום למצב שבעוד 10 שנים אנחנו נראה מצב דומה לזה שהיה בשנות ה-50. המדינה שלנו לא לומדת מהעבר וממשיכה לעשות טעויות.

מה היית רוצה לראות שכרגע לא מתקיים בעיר שלך? מה חסר לך כדי שהקליטה הזו תתקיים על ידך?

התחום של החינוך הוא הכי חשוב. אני רואה בזה ערך עליון, כדי שלא יהיה לנו דור שני כזה. יש לנו חסכים גדולים מאוד בשעות עולים ובאולפנים לעולים. אחוז ההתאבדויות אצלי בחצי שנה האחרונה בקרב בני הנוער בעדה האתיופית, הוא גבוהה מאוד. הגדלת שעות לימוד והקמת אולפן לעולים בתוך בתי הספר, אלה דברים חשובים מאוד. כאשר מגיע אלי עולה בן 15 שלא יודע לקרוא או לכתוב, אני לא יכול לעשות איתו כלום. זה ילד שפספסנו אותו.

צריך להפסיק לאלתר את כל הנושא של הכפייה הדתית בקרב העולים. עושים להם גיור ומכריחים אותם להגיע לבתי הספר הדתיים. כאשר בא הורה ומבקש להכניס את הילד שלו לבית ספר דתי, אין לי שום זכות למנוע ממנו את זה. זה הדבר שגורם למצב שהזכרתי קודם, בו יש 33 עולים חדשים.

בתחום של התעסוקה, צריך לעזור גם כן. כרגע, לי אין מקומות עבודה עבורם בעיר. אנחנו עובדים על זה, אבל זה יהיה מוכן רק בעוד שנתיים. עד אז צריך לתת להם פתרונות באופן מיידי.

תודה רבה. ראש העיר עפולה, האם תרצה להוסיף? ראינו גם אותך בכותרות.

מתוך 42,000 התושבים יש בעפולה קצת פחות מ-4,000 עולים מאתיופיה, שזה קרוב ל-10%. אני קצת יותר אופטימי מהתמונה שצוירה פה בנוגע לקליטת העולים. זה בזכות הרבה מאוד השקעה ומאמצים שנעשים בעירייה, הן על ידי העירייה והן על ידי משרד הקליטה וגורמים נוספים. ראוי לציין, כי יש לנו מדור לטיפול בעולי אתיופיה, במסגרת מחלקת הקליטה. בנוסף, פועל מוקד של משרד הקליטה, לטיפול בעולים עצמם, והוא יוזם פרוייקטים בתחום הזה של הקליטה, ודואג לאיגום משאבים של כלל הגורמים שפועלים במערכת. בעפולה גם פועל פרוייקט PACT. אנחנו מקווים שגם הפרוייקט הלאומי לטיפול בעולי אתיופיה, שהוא כבר מזמן לא מתוקצב ב-650,000,000, ייכנס לתוקף.

זה בגדר הפנטזיה.

עדיין זה לא אומר שאין צרכים נוספים. אני ריכזתי מספר נושאים, שמתמקדים בשני תחומים, תעסוקה וחינוך. תעסוקה לדאוג להיום וחינוך לדאוג למחר. אין שום ספק שכאשר אנחנו מדברים על עלייה, כאשר בעפולה קרוב לשליש מן התושבים הם עולים חדשים, אין להשוות בין קליטה של עולים מחבר העמים לקליטת עולים מאתיופיה בכל הקשור לתעסוקה. זה נושא שצריך לתת עליו את הדעת. באופן קונקרטי נעשים דברים, אבל אל מספיק. לדעתנו, צריך למצוא פתרונות עוד יותר יצירתיים ממה שנעשה עד עכשיו, על מנת לדאוג לשילוב. יחסית, יש אחוז גדול של עולים שאינם נמצאים בשוק העבודה, וגם אלה שכן משולבים, נמצאים בלבל התחתון ביותר לש התעסוקה, דבר אשר מגדיר את מעמדם החברתי ואת מצב משפחתם.

בנושא של החינוך, מושקעים הרבה מאוד כספים. בתי ספר שבהם יש מספר משמעותי של ילדי עולים, מקבלים תקציבים נוספים המיועדים לעולים עצמם. עדיין, אנחנו חושבים שצריכים למצוא דרכים על מנת לגשר על הפער שנוצר בעקבות חוסר תמיכת הבית, שקיימת בקרב האוכלוסייה הותיקה. אני מתכוון לפעילויות בשעות אחר הצוהריים, בעיקר בחינוך הלא פורמלי, בהשלמות וחיזוקים שצריך לתת למערכת, ואני לא הייתי רוצה לפרט על כך פה. יש עדיין בעיות בנושא של דיון בעיר עפולה, אך לא בצורה אקוטית ובלתי נסבלת.

באשדוד יש כ-1,500 בתי אב, כ-10,000 נפש. הגישה הלאומית החברתית היא לא נכונה. אנחנו היינו צריכים לפזר את העולים החדשים. אין שום סיבה שהם לא יגורו במקומות אחרים, אני לא אומר רעננה וכפר סבא, אבל תל אביב בהחלט.

למה לא ברעננה? מה הבעיה ברעננה?

אין קליטה.

יש מרכז קליטה.

בעיירות פיתוח או בערים נטולות מענק, כמו אשדוד, זה לא נכון. אנחנו הותקפנו פעמיים. הותקפנו בעיתונות לגבי יחסנו לעולים מאתיופיה.

אבל היו בעיות במערכת החינוך.

טענו שכאילו אנחנו לא מוכנים לקלוט בתנאים מסוימים. אז ברק היה ראש ממשלה, והגשנו תוכנית בהיקף של 36,000,000 מיליון, שכוללת את מעונות היום, כי העולים לא יכולים לשלם גם את אותם 10%. הם לא עומדים במשימות המינימום, וצריך לעזור להם. אז הוכחנו שילדים של קבוצה גדולה מאוד שהגיעה אלינו מחצרות יסף, לא ידעו לדבר עברית אחרי שנתיים שהיו בארץ. הם הגיעו בלי נעליים ובלי ילקוט בית ספר. אנחנו הסברנו שאנחנו לא מחסן לאחסון עולים, אלא עיר שרוצה לקלוט עולים ועושה הכל למענם.

המקרה השני עליו דובר בעיתונות, נגע לבתי ספר. צריך לאפשר לנו לפזר את העולים בין בתי ספר כלליים ודתיים. צריך לעזור להם לשמור על כללי הדת, אבל הפתרון של בית ספר דתי בלבד, הוא לא הפתרון הנכון. התלמידים שלומדים בבתי ספר דתיים, הם גם ברמת טיפוח גבוהה מאוד. ישנה היום עלייה מצרפת, דרום אמריקה וברית המועצות, ואני מקווה שהעלייה תימשך.

שמענו על הפרוייקט הלאומי והקואליציה החינוכית, ובאשדוד אנו רוצים את חלקנו. אם יש מספר עולי אתיופיה באשדוד, היינו רוצים שיגיע אלינו בהתאם. אם אנחנו 10%, שיגיעו אלינו 10%. לטובת ערים אחרות, אני מוותר על 2%. לא ייתכן שאנחנו נהיה מחוץ למערכת.

נקודה נוספת, זו הלשון העברית. יש לנו יחסים טובים עם כל היושבים כאן, עם הסוכנות ועם משרד הקליטה. אין לי שום טענה. השיטה בארץ היא ללמד את העולים עברית בקורס אחד, שלאחריו אומרים להם שלום. אני חושב שהשיטה צריכה להשתנות. צריכים להיות 1,000 או 2,000 מילים שאותם יהיו העולים חייבים לדעת לפני שהם עוזבים את האולפן. המשימה שלנו היא ללמד אותם עברית ולא להחזיק אותם 6-8 חודשים. אם הוא ילמד מהר יותר, מצדי שאחרי 4 חודשים הוא יצא לחופשי ויעשה את מה שהוא רוצה. אם אנחנו לא נקיים מחזור שני ושלישי עד שילמדו עברית, עולי אתיופיה יתקשו מאוד בלימוד השפה.

באשדוד ההצלחה עם עולי אתיופיה היא ראויה לבחינה ותשות לב. עם זאת, התקציבים שעומדים לרשותנו אינם מספיקים. אני לא רוצה להגיד שלא מתייחסים אלינו ושאנחנו לא מקבלים. מספיק שהזכרתי את פרוייקט PACT.

אתם לא מקבלים.

הם לא קיימים באשדוד. כל הדברים האלה לא קיימים באשדוד, ולא ברור לי מדוע. עולה שמגיע לאשדוד צריך לקבל כמו עולה שמגיע לטבריה או לרעננה. מאחר ואנחנו מדברים על הרגלי עבודה, אני חושב שעבודה יזומה לעובדי אתיופיה היא לא פסולה. יש מה לעשות בהרבה מאוד תחומים. הם יצאו לעבודה בבוקר ויחזרו בצוהריים, ויקבלו על כך תשלום. תהיה גאווה למשפחה. הילדים יידעו שהאבא עובד, וזה גם יעזור מאוד להכנסה המשפחתית. הממשלה לא מסייעת לנו בכלל ביצירת מקומות עבודה. יש לנו שורה של הקלות הקיימות בחוק, שאנחנו נותנים לכל מני מפעלים שמגיעים אלינו. אנחנו משתדלים לשבץ בתוכם עולים, אבל היקף העלייה הוא כל כך גדול עד שאנחנו לא עומדים בקצב. לכן, עבודה יזומה יכולה לפתור חלק גדול מאוד מהבעיה. בדרך כלל עבודה יזומה היא בתיעוד או בארכיאולוגיה, אבל אני מדבר על עבודה יזומה גם בתחומים אחרים, כמו גינון. יכולות להיות עבודות שיש עמם תועלת ל-100 השנים הבאות.

אנחנו היחידים שבנינו בית כנסת מכספי העירייה בלבד, זה היה עוד בתקופתו של יצחק שמיר. הם קיבלו מאיתנו מבנה נוסף לבית כנסת ומספר מקלטים לפעילות. תרומת המדינה לבניית מבנים, היא 10 בלי האחד, היא אפס. הם זקוקים למרכז להלוויות ולשמחות. באירועים האלה כל עולי אתיופיה באים, ולי אין מקום בו אני יוכל לקלוט את כולם. אני מבקש לעזור לנו להקים מרכז קהילתי גדול שיתאים לכינוס אחד גדול במקרה של שמחה או במקרה שלח צער. בנוסף, אני מבקש שיעזרו לנו להקים בית כנסת אחד. ראוי ש-10,000 נפש יזכו לבית כנסת מכספי הממשלה.

יש לכם ברודט לבית כנסת אחד לא קטן.

ברודט ניתן לפי מספר היחידות שנבנות ברובעים השונים. השיטה שלפיה הביאו עולי אתיופיה לאשדוד, היא בדרך של קניית דירות יד שנייה. מבדיקות שנעשו, נתגלה כי המתווכים הונו אותם בצורה מחפירה מאוד. הם קנו דירות במחיר מסוים, כאשר התשלום היה רק 70%-80%. חבל שלא יד לאומית עשתה זאת, עמו עמידר או עמיגור, כך שחלק מהכסף היה יכול לשמש להם לריהוט ולציוד.

הסיפור של הונאת עולים בכל הנוגע לעולים, חוזר בכל מקום.

אני חושב שאת הנושא הזה צריך לתת בידיים של חלמיש, עמידר או עמיגור, פקידות יותר ממוסדת ויותר מבוקרת. התוכנית שהוגשה למר ברק, עדיין בידכם. לצערי, מאומה לא יצא מאותה תוכנית.

נחכה שהוא יחזור.

מאז הישיבה הקודמת שהתקיימה בוועדה, אנחנו פועלים על פי אותו נייר שהנחתי באותה ישיבה, ויש התקדמות. הקמנו ועדות שונות.

האם יש כוונה לרכוש עוד מרכזי קליטה במבשרת, כיוון שעומדים להגיע עוד עולים חדשים?

אני רוצה להקדים ולומר כי אצלי יש מרכז קליטה ולא תושבים שמפוזרים בתוך היישוב. מאז אנחנו הקמנו צוותי העבודה בתחום הרווחה, החינוך הלא פורמלי, שיטור קהילתי שמתבצע יותר על ידי מדריכי נוער מאשר על יד המשטרה. ראשי הצוותים הם עובדי המועצה, בהתאם לתחומי עבודתם. הפעילות העיקרית נעשית עם עובדי מרכז הקליטה עצמם. בדיוני היסוד, אנשי משרד הקליטה ואנשי הסוכנות נטלו גם כן חלק.

בסך הכל יש התקדמות. ההתקדמות העיקרית היא בצמצום החיכוך השלילי שהיה בין ילדים ממרכז הקליטה לילדים האחרים בסביבה.

איך התגברתם על זה?

אנחנו קראנו לזה שיטור קהילתי. היו תלונות מאוד קשות של אנשי תנועת הצופים שנמצאים במבנה סמוך. בעזרת עבודה משותפת של תנועת הצופים , מדריכי מרכז הקליטה, מערכת החינוך הלא פורמלית שלנו, הגיעו למסקנה שמדריכי נוער, שנמצאים במרכז הקליטה, הם אלה שיבצעו את השיטור. השינוי הוא עצום. מספר התלונות ירד לאפס בקרב שני הצדדים.

נעשו גם כמה שינויים בתחום הפיזי, אבל זה עדיין לא מספיק. בעיקר עכשיו כרש הממשלה מדברת על צפי קליטה אינטנסיבי יותר, יש הרבה מה להשקיע בתחום הפיזי. מה אנחנו התחייבנו לבצע בתחום הניקיון, עשינו. הדברים נעשים בעודה משותפת עם הקבלן המפעיל את מרכז הקליטה.

הוועדה המיוחדת ביותר, היא הוועדה של החינוך הלא פורמלי. מאחר ומבשרת ציון נמצאת בתוכנית הבראה עמוקה מאוד והיא במצב כלכלי קשה, עיקר הפעילות הלא פורמלית במבשרת מתבצעת על ידי מתנדבים. כך פעילות המוזיקון שלנו, חוגי אומנות וכו'. המימון של הפעילויות האלה מגיע מתרומות עצמאיות, כאשר אנחנו מקיימים סבסוד צולב. החזקים מסבסדים את החלשים. תושבי מרכז הקליטה משתלבים בפעילות הזו גם כן. בסך הכל, יש דינמיקה חיובית.

בעיות היסוד, הן כפי שאמרו מעמיתי שיושבים פה. מדינת ישראל צריכה להשקיע הרבה בקליטת העלייה. עומס גדול נופל על הרשויות המקומיות. בעבר היה מענק קליטה, שאינו קיים עוד היום. אני חושב שהרשויות במדינת ישראל שבתחומן מתבצעת קליטת עלייה, צריכות להיות מתוקצבות לעניין הזה כדי לעשות מעבר למה שצבי או איציק תיארו. בסופו של דבר, אפשר לעשות המון עם רצון טוב, עם כוח ארגוני והתנדבות, אבל יש גבול מסוים שאותו אי אפשר לעבור ללא תקצוב. אין לי ספק שהיינו יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו עושים היום.

אנחנו בכל זאת נחשפנו להרבה מאוד כותרות של הרבה ראשי ערים, שאומרים שהם לא יכולים לקלוט יותר עולים או שהם לא רוצים יותר לקלוט עולים. בכותרת בעיתון נכתב, כי ראש עיריית בית שאן אומר, רק עולים חדשים מצרפת או מאירופה. כאשר אנחנו מנסים להבין את התכנים, אנו מוצאים שהדבר הזה נובע מקשיים אמיתיים. בכל זאת, יש הבחנה בין ערים שהן חלשות, עיירות פיצוח, לבין ערים חזקות. אני הופתעתי כשקראתי הצהרה של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, שאמר שהוא לא מוכן לשלוט עולים מאתיופיה. אני יודעת שיש שם רשות לקליטה שעובדת בהצלחה, שנוח עובד שם, והצליח לגייס כספים מבוסטון. הייתי רוצה להבין את טיב ההצהרה הזו.

אני לא אנסה להיות המסביר של ראש העיר, כי אני קראי כמוכם את הכתבה והזדעזעתי שעיר די גדולה ודי מבוססת לא יכולה לקלוט ועולים.

האם אתם דרשתם הסבר לכך מראש העיר?

לא דיברנו על זה איתו באופן אישי, כי הבנו שהדברים הם רק בהתהוות. אני מאמין שההנחיה הזו לא צריכה להגיע לראשי העיר. אין ספק, שראשי הערים צריכים לקבל החלטה מכרעת בעניין, אבל החלטות כמו אלה, צריכות להיות מלמעלה בהנחיה של משרד הקליטה. זו טענה מאוד שגויה, אבל כיוון שאני לא בקיא בפרטים א לא אוכל לומר עוד.

בכוונתנו לדרוש הסבר על כך.

אנחנו עלינו לכותרות הקטנות יותר בנושא הזה. אנחנו עדיין לא קלטנו 10,000 עולים. אני לא רוצה לדבר על אור יהודה, אלא על השיטה של הקליטה. אני מדבר כאחד שנולד בעיר של קליטה, עיר שבכל עשור קלטה עולים חדשים וחלשים. הסיסמא שפעם היתה טבועה בארץ, "מעולה לעולה, כוחנו עולה", לא רלוונטית לעיר שלנו. אני שייך לערי כזו, שמעולה לעולה כוחנו ירד.

יש לי כמה צינורות קליטה לגבי העדה הזו. אני לא אומר את זה כאפולוגטיקה לדברי, אלא כי אני חושב שבאמת שלעדה הזו יש פוטנציאל של התערות והשתלבות. יש לה כוח להשתלב ולהתמודד בארץ הזו. עם הבת שלי שמשרתת בשירות לאומי, משרתות שתי עולות אתיופיות. לבן שלי יש חברים יוצאי אתיופיה שבאים ללמוד איתו. בנוסף, אני נפגש עם כמה העולים ברחוב. זה נכון שהעולים הראשונים היו קצת מבוגרים והיה נראה שעם אלה קצת קשה לעשות משהו, כפי שאמר ידידי מוטי, אבל לצעירים יש פוטנציאל. עד כמה שהעלייה הזו היא סטריאוטיפית, האנשים נראים נחמד מאוד. אני רואה אותם ברחוב ובקניונים, ואני חושב שיש להם פוטנציאל אדיר של התערות ורצון להשתלב.

נתעלם כרגע מתקציבים. בכל תחום אם יתנו יותר תקציבים, המצב יהיה יותר טוב. בתקציב הנתון, שיטת הקליטה חוזרת לשנות ה-50. חלש קולט חלש, ולדבר הזה אין תוחלת. משרד הקליטה שראה שלא ניתן לקלוט עוד במקומות מסוימים, החליט שבערים מסוימות, כמו אור יהודה, שכבר לא ניתן להשיג בה דירות במחירים נתונים, תינתן הלוואה מסובסדת יותר. כדי שלא רק אור יהודה תהיה ברשימה שלח הלוואה מסובסדת, הכניסו גם את רעננה ועוד ערים. עדיין, לשם לא הגיעו עולים, בעוד שלאור יהודה מגיעים עולים משכונות המצוקה שנמצאות בערים אחרות.

אור יהודה בנתה שכבה חדשה של אוכלוסייה. את החלש שיקמנו בימי מנחם בגין. בסופו של דבר, אנשים רוצים לברוח מהשכונה הזו שהשתקמה על מנת לממש את הנכס שלהם, במקומם נכנסים חלשים חדשים. התופעה הזו, שבה חלשים מחליפים חלשים בשכונות מצוקה, היא תופעה לא טובה. אם כבר משרד הקליטה רוצה לתת הלוואות מסובסדות כדי לקנות דירות באור יהודה, צריך לתת גם אפשרות לבחור בעיר אחרת. בערים מסוימות נותנים משכנתא יותר גדולה, ואז העולים באים לשכונה דומה למקום חלש אחר.

אני לא מבינה את הדברים שלך.

יש טבלה, שאני אעביר לך אותה.

אם באור יהודה נותנים 10,000 שקלים, זה 10% ממחיר הדירה. אם ברעננה נותנים 20,000 שקלים, זה רק 3% ממחיר הדירה.

כך שבסופו של דבר לא מגיעים לרעננה עולים. כאשר החלטתי לשקם את העיר שלי, אחד הדברים שביטלתי זה את דירות עמידר. היום אצלנו אין כבר דירות עמידר. כאשר אני התחלתי את התפקיד, התושבים קנו 2,500 דירות של עמידר. כאשר בא גל העלייה בשנות ה-90, נקלטו אצלי עולים בוכרים, כיוון שקודם לכן נקלטו אצלנו גם עולים בוכרים. למרות שהעלו את מחיר הדירות, נתנו שתי הלוואות לדירה אחת. כך חצו את סף הכניסה לאור יהודה. כך התעוררנו יום אחד למצב שבו עוד אלפי משפחות עולים הגיעו לאור יהודה בשנות ה-90. לכן, אמרתי מעולה לעולה, הכוח של אור יהודה ירד. היום יש 500 תושבים אתיופים, אך מחר יהיו 2,000 או 3,000 עולים. זו עיר קטנה שמתמודדת עם קוטביות בין שכונה חדשה ויוקרתית שבניתי, לבין שיקום שכונות שעשיתי ואנשים חלשים שנכנסים אליה. החלש לא יכול לקלוט עוד.

אני גדלתי בעיר מצוקה, ולכן אני יודע שבקרב קבוצת אוכלוסייה עדתית מסוימת מעדות המזרח, שהיתה לרוב במקום מסוים, התפתחו יותר עבריינים. לדוגמא, באור יהודה לא תמצאו הרבה עבריינים מהעדה הטריפוליטאית, אבל בנתניה תמצאו הרבה. הסיבה לכך, היא שכאשר אותה עדה הופכת לרוב, היא מרגישה עוצמה פנימית כאילו היא חזקה וגדולה מול החלשים בחוץ, וזה יוצר התנגשות שמביאה לצורך לבצע מעשי עבריינות. הפתרון הוא, לא ליצור ריכוזים בשכונות חלשות. זה מתכון בדוק להרס. בעוד 20 שנה אנחנו נגיד חבל. אני אוהב את הקהילה הזו. אני רואה אמהות צעירות בגינות הציבוריות, וזה מלבב.

אם 11 ילדים עולי אתיופיה באים לבית ספר דתי אחד, שמכיל בקושי 250 ילדים, זו בעיה. כולם יברחו משם וזה יישאר בית ספר לעולי אתיופיה. אני פניתי למשרד החינוך ואמרי לו כי לא ייתכן שהמטלה החינוכית תיפול על העיר הנחותה ביותר בבקעה שלנו. ביקשתי למצוא דרך לחלק בצורה מסודרת ומוסכמת על הקהילה עצמה, את הילדים בין בתי ספר נוספים.

יש בעיה עם זה שמוציאים ילדים מהבית ושלחים אותם לפנימיות דתיות.

אני לא מדבר על פנימיות אלא על בתי ספר בערים שכנות. אם יש 200 ילדים, הם צריכים להיות מחולקים בין כל בתי הספר. אני מסב את תשומת לבכם לנושא הזה גם כן.

בנתניה הקשיים דומים לקשיים הקיימים בכל עיר אחרת.

יש לכם 7,000 עולים.

יש יותר. שורש הבעיה, היא באכלוס לא נכון. המטרה שלנו, היא העולה כמה שיותר מהר יפסיק להיות עולה ויהיה תושב לכל דבר. אנחנו מסתכלים על האינטגרציה. ריכוז גבוה של עולים, וזה לא משנה אם אלה עולים מרוסיה או מאתיופיה, עוצר את האינטגרציה. זה גורם ליצירת מקומות, כמו צרפת קטנה, אתיופיה קטנה, קבקז קטן וכו'. הם נשארים להיות עולים, וקשה לנו לשבו ר את זה.

לבני העדה האתיופית, אין שליטה בעצמם היכן לקנות דירה. מכוונים אותם למקומות מסוימים. לרשות אין שליטה על המקום בו הם יקנו דירה. אם אנחנו רוצים לערבב אוכלוסייה חזקה עם אוכלוסייה חלשה, אנחנו לא יכולים לעשות זאת. אין לנו שליטה על זה. הקשרים שלנו עם משרד הקליטה, הם קשרים מאוד טובים. הם משתדלים לעזור לנו בכל בקשה, אבל אין להם תקציבים לרכוש להם דירה בשכונה חזקה. הם נכנסים לאזורים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה ומחלישים עוד יותר את האזור. מכאן נוצרות כל הבעיות, גם בתחום החינוך. אם בית ספר נמצא באותו אזור, בית הספר מכיל את כל הילדים מאותה עדה. לפי הכללים, אי אפשר לרשום אותם לבית ספר אחר, או שצריך לסדר להם הסעות, והעיר לא עומדת בזה. אם אנחנו נצליח לשבור את הריכוזים, ונכוון אותם לגור במקומות אחרים, זה יקל על התהליך של האינטגרציה.

יכול להיות שצריך לשבור את ההרגל של רכישת דירות וללכת יורת לכיוון של בנייה ציבורית.

אנחנו יושבים בוועדה עם עולים מאתיופיה, ויש לנו קשר הדוק עם משרד הקליטה. יש לנו מוקד קליטה, ואנחנו הראשונים שעשינו זאת. אנחנו גם בשר עם נגיש, וקיבלנו כבר את הפרוייקט הלאומי. יש לנו את פרוייקט PACTועוד המון דברים. אנחנו עושים עבודה גדולה למען קליטת עולי אתיופיה. אנחנו רבים בטלפון עם דוב כמעט כל יום, על כל גרוש. אנחנו קלטנו 11,500 עולים מאתיופיה. ישנן 1,890 דירות בעיר נתניה באזור שבו גרים העולים מאתיופיה. אני בדקתי את הדברים מול עמידר, עמיגור והמשכנתא של משדר הקליטה.

כאשר אני אמרתי 4,000, יכול להיות שזה לא היה נכון ובמשרד הקליטה יש פחות. מבחינתי כל מי שהוא שחום עור, אפילו אם הוא נולד פה או שעלה לארץ בשנות ה-80, הוא עולה. זה בניגוד למה שקורה ביחס לעולים מרוסיה, שאחרי מספר שנים הם אינם נחשבים עוד עולים.

האם זה משום שאתה חושב שהם עדיין לא התערו בחברה?

כן. הניסיון שלנו מראה שהם זקוקים לתקופה ארוכה יותר של קליטה.

אני חושב שמרכז הקליטה לא עושה את העבודה כמוש צריך. אנחנו מקבלים עולים חדשים מאתיופיה שלא יודעים את השפה העברית, אבל זו רק חצי מהבעיה. יש לנו את מרכז תפוח בשביל כך. העולים האלה לא יכולים ללכת לעבוד, גם אם אנחנו מוצאים להם מקום עבודה, וזה בגלל שהם לא יודעים את השפה.

כי אין להם הכשרה מקצועית.

הם יוצאים ממרכז הקליטה גם ללא גיור. בנתניה אנחנו עושים גם בדיקות גיור לעולים מאתיופיה. היום יש לי 40 אנשים כאלה. כל דבר כזה עולה הרבה כסף לעיר נתניה, ואנחנו לא מקבלים אף גרוש ממרכז הקליטה, הסוכנות או הג'וינט. אני מסכים עם ראש העיר של אשדוד. אנחנו לא צריכים לשאול רק את ראש העיר חיפה מדוע הוא אל רוצה לקלוט עולים מאתיופיה, אלא גם את ראש העיר רעננה, כפר סבא ותל אביב. הם אל מופיעים בכתבות, כי אין להם עולים. בעיר רעננה יש מרכז קליטה לצרפתיים ולדרום אמריקנים. למה אי אפשר להפוך את מרכז הקליטה של רעננה לעולי אתיופיה, והכריח אותם לקלוט גם עולים מאתיופיה. אתם בכנסת, אתם השלטון ואצלכם יש חוק. אתם יכולים להכריח את ראש העיר רעננה לקלוט עולים מאתיופיה. לא צריך לבנות להם שכונה מיוחדת, אפשר לפזר אותם בעיר.

אם אנחנו רוצים לקלוט את עולי אתיופיה בצורה טובה, יש הרכבה דברים שאפשר לעשות. צריך לקחת את המשימה בידיים שלנו. העיר נתניה קולטת עולים מאתיופיה והיא תמשיך לקלוט עולים מאתיופיה, אבל היא צריכה עזרה בתקציבים.

אני רוצה להוסיף דבר נוסף בנוגע לדיור הציבורי. כאשר אני שאלתי למה מפנים את כל העולים לערי שלי, הם אמרו לי שהם לא מפנים את העולים אלי, הם באים לבד. כאשר התחלתי לברר את העניין, גיליתי כי הם מקבלים משכנתא בסך של 250,000 שקלים, ובסכום הזה הם יכולים לקנות דירה רק ברחוב הרצל בעיר שלי. אם יתנו להם מיליון שקל, הם יקנו גם ברעננה וגם בתל אביב. כאשר נותנים להם סבכום של 250,000 שקלים, הם מכוונים את כולם להגיע למקומות החלשים.

אני קצת יותר אופטימי. אני נכנסתי לתפקיד לפני שנה, ואז עשינו סקר כדי למצוא כמה תקציבים מופנים לבני הקהילה האתיופית. באשקלון יש 5,200 יוצאי הקהילה האתיופית מתוך 115,000 תושבים. זהו אחוז סביר. גם אצלנו בני הקהילה מרוכזים בשכונות המצוקה, שכונת שמשון ושכונת רמת אשכול. התחלנו לבדוק כמה כסף מושקע בבני הקהילה מחוץ למסגרת הרגילה של חינוך ורווחה, ומצאנו כי הסכום עומד על 2,500,000 שקלים בשנה, שמגיעים דרך העמותות, דרך העירייה ודרך משרד הקליטה. אני חשבתי, שאם אנחנו ניתן לכל אחד מהעולים 50,000 שקלים בשנה, אנחנו יכולים לפתור את הבעיה. יכול להיות שקורה משהו בתהליך הזה. ישנה השקעה של הרבה כסף, אבל אף אחד לא מרוצה. אלה שנותנים את הכסף לא מרוצים, ואלה שמקבלים את הכסף מקטרים. בני הקהילה תמיד אומרים כי שום דבר לא נעשה. החלטנו לחשוב מה לעשות, כאשר החלטנו קודם כל ללחוץ על משרד הקליטה על מנת לקבל את המוקד לקהילה האתיופית, כדי שיהיה גוף אחד שירכז את כל הטיפול בבני הקהילה האתיופית באשקלון. פנינו אל דוב ואל חנוך ממשרד הקליטה, והם נענו במהירות יוצאת דופן ביחס למשרד ממשלה. אנחנו עכשיו בתהליך של הקמת מוקד, שייצא לפועל תוך שבוע שבועיים. אנחנו מעריכים שזה יהיה מנוף לטיפול הקהילה האתיופית.

האם הקמת מוקד זה אומר איגום משאבים?

אנחנו רוצים לאגם משאבים, כדי שכל התקציבים שקורים לקהילה האתיופית יעברו דרך המוקד, ללא כל קשר למקור.

האם מותר לכם לעשות את זה? אני יודעת שבערים מסוימות הקימו רשות, משום שיש גם כסף ממקורות פרטיים.

הם לא יועברו פיזית. זה לא ייכנס לחשבון בנק אחד, אבל השיקול מה לעשות עם הכסף יעשה תחת הכותרת של מוקד.

אנחנו רצינו שתהיה שקיפות בכל הנוגע לפעילות הקשורה לקהילה האתיופית. יש לנו עשרות פרוייקטים, אבל אני חושש שאותם ילדים מסתובבים בכל החוגים, ויש כאלה שמגיעים ויש כאלה שלא מגיעים, ולנו אין איך להגיע אליהם כי אין לנו את המוקד.

אני חושב שהקהילה צריכה לפעול מען עצמה. אנחנו צריכים להפסיק להגיד להם מה טוב להם ומה לא טוב להם. הדוגמא לכך, היא הגן הטיפולי שמופעל על ידי יוצאי הקהילה. יש לנו 3 מרכזים קהילתיים ו-3 בתי כנסת. ישנה הרבה פעילות, אבל באיזשהו מקום בדרך ישנו פספוס. לצעירי העדה יש המון פוטנציאל, אבל יש בעיה של תעסוקה. אצלנו תפעל תוכנית ויסקונסין, ואני מקווה שאנחנו נוכל לעודד כל מיני יוזמות עסקיות שישלבו את בני הקהילה בתעסוקה. אני אופטימי, אבל צריך יותר למקד את הטיפול ולתת להם להגיד לנו מה לעשות.

אני מטבריה.

טבריה ביקשה להיות עיר קולטת עלייה. עשינו ישיבה מיוחדת סביב הנושא הזה.

טבריה זו דוגמא לעיר שלא השכילה לקלוט את העולים האתיופיים. כמות גדולה מאוד של עולים הגיעו ויצאו, והעיר עצמה לא השכילה להשאיר אותם בתוך העיר. כולם נגעו פה בבעיות, שקיימות גם בטבריה. גם אנחנו רואים את הריכוז בשכונות מסוימות ואת מערכת החינוך.

אנחנו רוצים לקלוט עלייה, ויש לנו פתרון לכך שנקרא תנ"ך, תוכניות, נכונות וכסף. תוכניות- תהיה לנו משרה למנהל מחלקת קליטה. נכונות- אנחנו הולכים למקד את הטיפול ולקחת מישהו שיהיה רכז קליטה שיטפל בקהילה האתיופית. כסף- אנחנו נשתדל להעביר תקציבים עד כמה שאפשר לטובת העניין הזה. כולם נגעו בבעיית התקציב. אני חושב שאם ישכילו ויביאו אחוז אחד לטבריה, אנחנו נשמח לקלוט את העולים. אנחנו פתוחים ומזומנים לקלוט כמה שיותר עולים. נעשה את הכל כדי לקלוט אותם בשמחה.

יש כאן אמירה, כי אם יגדילו את המשכנתאות, יוצאי אתיופיה יוכלו לקנות דירה בכל אזור ובכל שכונה. אנחנו הראשונים שנשמח אם יגדילו את המשכנתאות, אבל ישנם ראשי ערים שמתנגדים שבשכונה מסוימת או בסביבה מסוימת בני הקהילה יקנו דירות. יש פה הטעיה מסוימת. ראשי הערים ואנשי השכונות עצמם, חושפים את עורם האמיתי כאשר זה מגיע שכונות מבוססות או חזקות יותר. יכול להיות שראשי הערים מאמינים שזה שעולי אתיופיה גרים בשכונות מצוקה מסוימות, זה יכול להזרים להם כספים נוספים לאותן שכונות מצוקה.

אני חושבת שאתה טועה. יש פה מצוקות אמיתיות.

אני בטוח שישנן מצוקות אמיתיות, אבל יש שכונות שבהן כאשר שומעים שיוצאי אתיופיה יבואו לגור בהן, הוועד השכונתי מיד קם.

אני חושב שזה דיון מאוד חשוב, ואני מודה ליו"ר הוועדה.

אנחנו מקיימים את הדיון הזה לא רק לאור ההצהרות שאנחנו שמענו, אלא כיוון ששמענו כי יש עכשיו נכונות לקלוט פי שניים ממספר העולים שקלטו עד היום, 600 עולים בחודש במקום 300 עולים בחודש, זה אומר שאנחנו צריכים לחשוב איך להיערך בצורה הרבה יותר קפדנית.

נכון. לכן, הדיון הוא מאוד אקטואלי. ההחלטה שקיבלה הממשלה, היא החלטה ציונית, יהודית והיסטורית. כל הכבוד לכל השרים ולראש הממשלה. חובתנו להיערך לקבל את העולים. המצוקה עלינו שמענו כאן, היא המציאות. לזה יש פתרון, כפי שנתן סגן ראש העיר, ריכוז תקציבים וריכוז פעילות.

מה יעשה ראש עיר ששום תקציב לא מגיע אליו?

אני לא מקבל את זה, ששום תקציב לא מגיע אליו. כל הערים מקבלות תקציבים. אם זה מספיק או לא מספיק, זו שאלה אחרת. אני חושב, שמשרד הקליטה ומשרד השיכון צריכים לשנות את המדיניות ולפתוח את המשכנתאות לערים יותר חזקות, ערים שרוצות לקלוט עולים חדשים, כמו טבריה והרצליה.

המסר של הממשלה ושל משרד הקליטה צריך להיות ברור, ישנה חובה לאומית- ציונית לקלוט כל עלייה, מבלי להדביק סטיגמה על עלייה מסוימת, כאילו שיש קבוצת אנשים שאנחנו עושים לה טובה. כך ראשי העיר לא לוקחים את זה ברצינות כמשימה לאומית, יוצאים לתקשורת ומוציאים סטיגמה על קהילה שלמה. זו טעות היסטורית. אני מתפלא, שדווקא ראשי ערים שהם ילדים ונכדים של אותם עולים שסבלו מהסטיגמות האלה, עושים את זה.

מה ששמענו היום, זה מאוד חשוב. זו זעקה מהשטח. אני שמחה שהדברים של ראשי עיירות הפיתוח היו מאוד ברורים. הם אומרים בצורה ישירה, כי הם לא יכולים לקלוט עוד. אנחנו רואים שנאמר בעיתון, כי עולים מקלקלים את הנוף בחיפה. אני שמעתי את זה מפרופסורים מהטכניון, בלי שום תגובה. אני מדברת גם על עולים מברית המועצות. גם אנחנו מקלקלים את הנוף, בעיניהם.

חשוב מאוד לציין במסקנות של הוועדה, שאנחנו לא רוצים שחלשים יקלטו חלשים. לא אור יהודה ולא קריית מלאכי צריכות לקבל עולים חדשים, אלא ערים אחרות. אדוני, אני מאוד מעריכה את מה שאתה אומר על טבריה, אבל אני חושבת שיהיה קשה מאוד לעשות את זה, כי טבריה היא לא עיר חזקה. אפשר לקלוט עולים בתל אביב ובחיפה, ערים עם מקומות עבודה.

אני חושבת שצריך גם לשנות תפיסה. באתיופיה לא היתה רווחה, אבל המשפחות האלה התקיימו. הם יודעים איך לעבוד, וצריכים לחשוב מה הם יכולים לעשות. אני ילידת ברית המועצות. הציבור שאני מייצגת הלך לעבוד בבתי חולים, לעבוד כמטפלים וכמאבטחים. כנראה, שאנחנו לא היינו די רציניים כדי לחשוב במה אפשר להכשיר את עולי אתיופיה. מוזר מאוד שרק בערים הגדולות גרים אנשים שהגיעו משטח כפרי. למה אין תוכניות לקלוט אותם בקיבוצים או מושבים?

יש.

אבל לא מספיק. הם יודעים איך לעבוד, אבל אנחנו לא נותנים להם לעשות זאת. בנוסף, אנחנו אומרים שאנשים שאומרים שהם לא יכולים לקלוט הם לא גזעניים, ושזה שיקול של מה הם יכולים לעשות. אנחנו צריכים להפסיק עם הצביעות של הערים הגדולות ולומר, שאלה לא קולטות עלייה ולא רוצות לקלוט עלייה בכלל.

תודה רבה. אני מבקשת, שהמנכ"לית תגיב לכל מה שנאמר כאן.

אני מברכת על הישיבה עצמה. אני חושבת, שראוי לציון שמספר ראשי ערים טרחו והגיעו לכאן, בוודאי ביום שבו נתוני מזג האוויר לא היו לטובתנו. אני רוצה להתייחס לשני אספקטים הנוגעים לקליטת עולי אתיופיה. האספקט הראשון, הוא הדיור הזמני ומרכזי הקליטה, והשני הוא קליטת הקבע.

כאשר מדברים על קליטת עולים מאתיופיה, מדובר על קליטה שהיא שונה מקליטת עלייה אחרת. העולים מאתיופיה נדרשים לעבור תהליך שנע בין שנה וחצי לשנתיים במרכזי קליטה, שבהם הם מקבלים את ההכשרות הבסיסיות, אולפן עברית ולימודים לצורך גיור. מרבית העולים שנכנסים היום לארץ נכנסים על פי חוק הכניסה, והם נדרשים לעבור תהליך גיור. בנוסף, הם לומדים כישורי חיים במדינה מערבית, מדינה שהיא שונה מהמקום שממנו הם הגיעו.

אנחנו פועלים בשיתוף פעולה גדול עם הסוכנות היהודית שמפעילה את אותם מרכזי קליטה, שחלקת במימון של הסוכנות וחלקם במימון של המדינה. במרכזים האלה נעשית פעילות ענפה. בשבוע שעבר ביקרתי במרכז קליטה חרוב בבאר שבע, וראיתי כי רשימת הפרוייקטים והתוכניות שניתנות במסגרת מרכז הקליטה היא עצומה. לדעתי, לאנשים בקושי יש זמן לישון. אנחנו הולכים להכניס אלמנט נוסף למרכזי קליטה שלא נעשה עד היום, הכנה לעולם התעסוקה. זה דבר חדש שעומד להיכנס בתקופה הקרובה. אני חייבת לציין, שסדר היום של העולים במרכזי הקליטה היה מאוד עמוס, ובין לימודי העברית ללימודי הגיור וחיפושים אחר דירה והתאקלמות בחיים במדינת ישראל, נשאר להם מעט זמן. בכל זאת, אנחנו החלטנו להכניס את ההכנה לעולם התעסוקה כחלק מהתוכניות במסגרת מרכזי הקליטה. כאשר אנחנו מדברים על מרכז קליטה, אין מימון של הרשויות המקומיות, ואם יש הוא רק בשוליים.

אנחנו מדברים על הבעיות שמופיעות אחרי כן.

חשוב שכל מה שנוגע לישיבה במרכזי הקליטה, כל הפעילות, ממומנים על ידי משרד הקליטה או הסוכנות היהודית, ולא נדרשת מעורבות של הרשויות. אני מאוד מצטערת שראש העיר חיפה לא כאן, כי הוועדה היתה שמחה לשמוע את מה שיש לו לומר בנוגע לפתיחת מרכז הקליטה. אני לא יכולה להבין, מדוע רשות כמו חיפה, שיש בה 300,000 תושבים, לא יכולה להתמודד עם פתיחת מרכז קליטה של 300 או 350 עולים מאתיופיה. הייתי שמחה מאוד להשתתף בישיבה בהשתתפות ראש עיריית חיפה.

הוא הוזמן, אבל הוא בחר שלא להגיע.

אם בנושא של מרכזי קליטה יש איזושהי יד מכוונת של משרד הקליטה, הרי בכל מה שנוגע לישיבת הקבע, אנחנו מדברים על אופרה שונה לחלוטין. עלה כאן הנושא של החינוך. הבעיה המרכזית היא, שבמסגרת תהליך הגיור העולים נדרשים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר ממלכתיים- דתיים. אנחנו נתקלנו במצבים בהם מערכת החינוך לא יכלה לספוג יותר עולים חדשים. ולכן, אחרי התייעצות מקיפה שקיימנו עם משרד החינוך כדי לבדוק איזה יישובים יכולים לקלוט עוד עולים במערכת החינוך הממלכתי- דתי, משרד הקליטה יצא לראשונה במכרזים לפתיחת מרכזי קליטה.

למה זה נעשה דרך מכרזים ולא דרך הוראת חובה? הרי אנחנו יודעים שראשי ערים לא רוצים לקלוט.

אני מדברת על מכרזים למרכזי קליטה. אחד הדברים הבסיסים שקבענו הוא, שזה יהיה ביישובים שבהם ביישוב עצמו או בפריפריה שלו יש אפשרות שהילדים ילמדו בבתי הספר, שתהליך הגיור דורש זאת מהם. החלטנו שלא להגיע למצב שבו ראש עיר אומר, שהוא לא יכול לקלוט תלמידים במערכת החינוך אצלו. הבדיקה נעשתה מראש. זה שאנחנו יוצאים למכרז, זה אל מבטיח לנו שאנחנו אכן נקבל הצעות. בסופו של דבר זה תלוי ביזמים, האם הם נענים לפנייה או לא. בחלק הזה אין לנו ממש שליטה.

אני אעבור לדבר על ישיבת הקבע, על אותם יישובים שבהם העולים רוכשים דירות ועוברים להתגורר בהם. חשוב לציין, שהאוכלוסייה היחידה שמקבלת מענקי משכנתאות זה העולים מאתיופיה. במהלך השנים האחרונות, כשביטלו לחלוטין את מענקי המשכנתאות, שרת הקליטה ניהלה מאבק אדיר על מנת שהמשכנתאות לעולים מאתיופיה לא יבוטלו. אכן ראינו ברכה לעמלנו, ובמהלך כל השנים האחרונות, כולל בשנת 2005, יש תקציב שמיועד למענקי משכנתאות לעולים מאתיופיה. יש טבלה כלשהי שמחלקת את גובה המשכנתא על פי ערים כאלה ואחרות. חשוב להדגיש, שאנחנו לא קובעים לעולים החדשים היכן הם ירכשו דירה.

אבל זו היתממות.

המדינה לא מחליטה עבור העולה היכן הוא ירכוש דירה. אני מודעת לזה שיש הבדלים בגובה של המשכנתאות הניתנות. אני, יותר מכל אחד אחר, אשמח עם העולים יוכלו לרכוש דירות גם במקומות אחרים.

מאיפה? אתם קובעים את הפרמטר מראש.

זה נכון שגובה מענקי המשכנתאות אינו מאפשר רכישת דירות בכל היישובים בארץ. בשנה שעברה אנחנו פנינו בעניין זהה לאוצר והצגנו תוכנית שתעלה את סכום המשכנתאות, על מנת לאפשר רכישה גם ביישובים יותר מבוססים, אבל התוכנית שלנו לא התקבלה, לצערי. עם זאת, לא רק גובה המשכנתא הוא זה שקובע לאן הולכים העולים החדשים. כדאי שיהיה ברור, שהעולים החדשים מבקשים ללכת לגור איפה שיש להם קרובי משפחה, איפה שהם מרגישים שיהיה להם יותר קל ויותר נוח. חלקם הגדול מגיעים מאתיופיה שהם רוצים ללכת לגור בנתניה, באשקלון או באור יהודה. גם לפי הטבלה שלנו, שבנויה מתקציבים מגובה של משכנתא מסוימת, ייתכן ועולה חדש יגיד שהוא מעדיף לגור בדירה יותר קטנה כי הוא רוצה לגור ליד המשפחה שלו.

כי הטעות כבר נעשתה.

אנחנו מדברים על מדינה דמוקרטית, שבה העולה החדשה רשאי להחליט בעצמו איפה לגור.

אבל הטעות כבר נעשתה.

הדבר הטוב ביותר, הוא לבנות דיור ציבורי חדש במקומות שאנחנו נגדיר.

שלא יובן לא נכון, אם מענקי המשכנתאות היו יותר גבוהים בהחלט ייתכן שחלק מהאנשים היו בוחרים לגור במקומות אחרים, כולל רעננה, כפר סבא ותל אביב. יחד עם זאת, אל לנו לשכוח שזה לא רק גובה המשכנתא שקובע לאן ילך העולה החדש. גם במקומות בהם הורדנו את גובה המשכנתא ובמקומות בהם אנחנו אפילו לא אפשרנו רכישה, יש עולים שבוחרים לגור.

אני רוצה לגעת בנושא החינוך והיכולת של בתי הספר לספוג עוד עולים. חשוב להדגיש, שלעיתים נעשה איזשהו מהל שבא להיטיב עם העולים, והעולים עצמם יוצאים חוצץ כנגד ההחלטה. ניקח לדוגמא את מערכת החינוך. היתה בזמנו החלטה, שקבעה מכסה מסוימת של עולים מאתיופיה בבתי הספר. נציגי העדה הלכו והגישו בג"צ על מנת שלא תהיה מכסה. התוצאה הסופית, היא שלראש עיריית קריית מלאכי יש כיתה שבה מתוך 33 ילדים, 32 הם עולים מאתיופיה.

איך תפעלי שיהיה אחרת? זו הכמות של התלמידים בעיר.

בזמנו היתה החלטה, שבוטלה בעקבות החלטת בג"צ. אם עודי ירצה, הוא יתייחס לזה בהמשך. אני מסכימה, כי ברוב המקרים ההתייחסות של ראשי הערים היא התייחסות עניינית ולא גזענית. אני אומרת את זה בצורה הברורה ביותר. פה ושם גם אני מרימה גבות, אבל בסך הכל ראשי הערים מציגים את הבעיות מתוך מצוקה אמיתית ולא מתוך גזענות כזו או אחרת.

לגבי מערכת החינוך, אנחנו חשבנו שראוי היה שיימצא פתרון, שגם במסגרת בתי הספר הממלכתיים, בכל מה שנוגע לאותם עולים שנדרשים ללכת למערכת החינוך הממלכתי- דתי, יהיו כיתות שתאפשרנה להם לקבל את אותו חינוך. אנחנו בעד זה, אבל הדברים האלה הם אל רק בידנו, לצערי הרב.

היתה כאן התייחסות לתוכניות שקיימות ברשויות השונות. אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות והרבה מאוד תוכניות באמצעות אגף הקליטה בקהילה ובאמצעות המחלקה לקליטת העולים האתיופים. בהרבה מאוד יישובים יש תוכניות. תוכנית כמו PACT, שהיא לא תוכנית שממומנת על ידי משרד הקליטה אלא על ידי הג'וינט. אני אישית פניתי לג'וינט בנושא של אשדוד. אני חושבת שראוי ונכון שגם באשדוד תהיה תוכנית PACT. זה לא תלוי בי, אבל אני יכולה לומר שבכל מה שנוגע לפרוייקטים של משרד הקליטה, אשדוד נמצאת על המפה.

התייחסו כאן גם למוקדי הקליטה לעולים מאתיופיה. בשנת 200 יצאנו עם התוכנית החדשה למוקדי קליטה, שבאמצעותם אנחנו מטפלים בעולים. זה התחיל כמוקדים שכונתיים, אבל אנחנו מרחיבים את זה גם למוקדים עירוניים, מוקדים שיתנו טיפול עיר כולה. בסוף שנת 2004 ותחילת 2005 אנחנו הכפלנו את מוקדי הקליטה. אם בשנת 2004 היינו עם 9 מוקדי קליטה, בשנת 2005 אנחנו נהיה עם 18 מוקדי קליטה, שנותנים מענה כמעט מוחלט לכל הרשויות הגדולות שבהן יש עולים מאתיופיה. אני חושבת, שאין צורך להכביר מילים על ההצלחה של מוקדי הקליטה בכל המישורים, הן בנושא תעסוקה, הן בנושא תוכניות ייחודיות לנוער. יש הרבה מאוד תוכניות שאנחנו עושים באמצעות מוקדי הקליטה, כאשר הנושא של התעסוקה הוא אחד הנושאים המרכזיים. יש לנו הצלחות בתחום. הרבה מאוד השמות נעשו, קורסים והכשרות.

אנחנו רוצים שתתייחסי לתקציבי קליטה שניתנים לעיריות.

חשוב להדגיש, כי נתח התקציב שמיועד לעולים מאתיופיה הוא הגדול ביותר במשרד הקליטה, בכל המישורים, בוודאי כאשר אנחנו נוגעים בנושא של הדיור ומרכזי קליטה, אבל גם בכל מה שנוגע לפעילויות.

במה את יכולה לעזור לקריית מלאכי?

הסיוע שלנו לרשויות הוא בשני מישורים. המישור הראשון הוא במסגרת התקציב שאנחנו נותנים לרשות דרך אגף קליטה בקהילה. כל רשות מקבלת בתחילת השנה הערכה לגבי התקציב שיהיה מיועד לה, וכל רשות נדרשת לייעד תוכניות עבור העולים מאתיופיה.

זה בהיקף מאוד מצומצם. זה לא עושה שום שינוי מהותי.

ויש לך עוד חצי מיליון במוקד.

לא דיברתי על המוקד.

אני דיברתי על שני מישורים. מישור אחד הוא דרך התקציב שמגיע לכל רשות, והמישור השני הוא דרך התקציב של מוקדי הקליטה. כל מוקד גדול קיבל חצי מיליון שקל שמיועדים אך ורק לקליטת העולים מאתיופיה. במוקדים החדשים שאנחנו נפתח, התקציב יהיה נגזרת של מספר התושבים, כי ברור שיישוב שיש בו 4,000 עולים מאתיופיה אינו דומה ליישוב שיש בו 1,200 עולים מאתיופיה. אנחנו מדברים על עשרות ומאות אלפי שקלים שמיועדים למוקדי הקליטה.

דבר נוסף שלא נעשה עד היום, שהתחלנו איתו בסוף שנת 2004, הוא שביישוב שיש בו מרכז קליטה, כמו מבשרת, אנחנו נתנו תקציב מיוחד. אני חייבת לציין, ששיתוף הפעולה הולך וגובר. ייאמר לזכות של כרמי, שהוא לא הסתפק רק בתקציבים שהמשרד ייעד לו והוסיף תקציבים של הרשות.

אני אישית פניתי למנכ"ל משרד הפנים, וביקשתי לראות, כיצד ניתן להחזיר חלק מאותם מענקים שהיו מיועדים לנושא של קליטת עלייה במסגרת התקציבים שמשרד הפנים מפנה לרשויות המקומיות.

מעבר לתקציבים האלה שהזכרתי, משרד הקליטה מפעיל הרבה מאוד תוכניות שהוא מתקצב אותם. לעיתים, אנחנו דורשים מצ'ינג קטן של הרשות, אבל ברוב המקרים מדובר בתוכנית שמשרד הקליטה מתקצב אותה. אני אזכיר את הפעילויות בנושא של נוער בסיכון. אנחנו נכנסים גם לנושא של האובדנות. לצערנו, קיימת בעיה ספציפית בקריית מלאכי, ואני אישית נרתמתי לטיפול בבעיה הזו בקריית מלאכי ובראייה ארצית. אנחנו עושים גם הרבה מאוד תוכניות בנושא של השפה העברית. אנחנו באים ושמים את התוכניות האלה לפתחה של הרשות המקומית, מבלי שהיא נדרשת לתת תקציב משלה, או שהיא נדרשת לתת תקציב מינימלי בלבד.

לי יש שתי השלמות קטנות. נושא אחד, זה מוקדי הקליטה. דובר על הכפלת הרשת. אנחנו מכסים עם הרשת הזו בין 70%-80% מכלל האוכלוסייה האתיופית במדינת ישראל. במילים אחרות, השירותים שבזכות המוקדים נחשפים לרוב הקהילה האתיופית, מה שלא היה ברור מאליו קודם לכן. כל המוקדים הללו מופעלים על ידי בני העדה האתיופית. מבחינתנו, זה עיקרון. אני מדבר על 45 אנשים שהם מנהלי מוקדים ורכזי תעסוקה. כולם בני העדה האתיופית, ויש לזה חשיבות מן המעלה הראשונה.

אין ספק שחינוך ותעסוקה הם הדגלים. דגל התעסוקה הורם על ידנו בשנים האחרונות בצורה מאוד משמעותית, על ידי מהפך בחשיבה. אין מחסור בקורסים, וכל צעיר שרוצה בזה יכול למצוא את עצמו בקורס כזה. אנחנו למדנו לקח, כעי מצאנו את עצמנו עם הרבה מאוד אנשים שעשו קורס מספר אחד והכשרה מספר שתיים והסבה מספר שלוש, ונשארו מובטלים. הקו הזה פתוח בפני כולם. גם בנושא של לימוד עברית, אין שום מגבלה של זכאות. יש לנו יכולת להעביר כיתות ומורים עם האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, כולל השלמת השכלה.

מה צריכים לעשות ראשי ערים?

לפנות אלינו.

האם אפשר להכניס אותם לכיתות עד שילמדו עברית?

מה זה עד שילמדו עברית, 20 שנה, 30 שנה? מבחינת הזכאות, בכל מקום בו יאותר צורך, תוקם כיתה ללימוד העברית, כולל השלמת השכלה. אתם יודעים שזה קורה.

אני רוצה לחזור לנושא התעסוקה. בשונה מהמסלול של הכשרה, קורס, לימוד וכו', אנחנו שמים דגש על ההשמה הישירה. אנחנו היום מחזיקים 17 רכזי תעסוקה בני העדה האתיופית ברחבי המדינה, שתפקידם לאתר מקומות עבודה, לנסות ולשלב כמה שיותר אנשים באותם מקומות שאותרו. בשנת 2004נעשו למעלה מ-1,000 השמות באמצעות המוקדים.

למעלה מ-1,200.

זה מאוד משמעותי, בהתחשב בקושי הכרוך בהשמה מהסוג הזה. אנחנו לא מסתפקים בהשמה, ומנסים לתת גם ליווי, כדי שהאיש יוכל לשרוד במקום העבודה. זו היתה אבן מאוד קריטית בכישלון. המטרה שלנו, היא האיש יאחז במקום העבודה ולא יעזוב אותו לאחר חודש או חודשיים. זה כיוון חדש, שאינו בא במקום לכיוון הקלאסי אלא במקביל אליו.

אני לא ציינתי זאת, אבל ברור שכל המערכות האחרות של משרד הקליטה, אגף התעסוקה ואגף קליטה בקהילה, מעניקים לעולים מאתיופיה את אותו סיוע שמוענק לכל העולים האחרים.

במענקי האיזון שהמשרד מעביר לרשויות קולטות עלייה, מופיע מרכיב קליטה. זה חלק אינטגרלי מהנוסחה.

זה נבלע בתוך התקציב.

תקציב הקליטה במהותו נועד לחזק את המנגנונים העירוניים לטיפול בעולים. התקציב הזה חולק לפי כמות העולים. המקדם של רשויות שקולטות עולים מאתיופיה, הוא גדול ב-25% יותר.

זה לא נכון. מענק איזון מועבר גם לערים אחרות.

זה לא קשור לעלייה. רעננה לא צריכה מענק.

אני לא מבקש מענק איזון. בכל מה שקשור לקליטת עלייה, הייתי רוצה שיראו בנו כאילו אנחנו מקבלים מענק איזון. לא ייתכן שעיר בסדר גודל שלנו תקבל 50,000,000 ועוד מענק קליטה, ואנחנו נקלוט פי 3 ונקבל אפס.

אני רוצה להקריא את מסקנות הוועדה, לפני שראש עיריית אשדוד עוזב. גברתי המנכ"לית, אנחנו יודעים שנעשים דברים מעל ומעבר, ושההשקעות לעולים מאתיופיה הן הרבה יותר גדולות. אנחנו מברכים על כל מה שנעשה, אבל עובדה היא שיש מקומות שבהם אנחנו עומדים בפני קריסה, כי יש פה תוצאה של תהליכים, של התקבצות לתוך שכונות שהופכות לשכונות עוני. יכול להיות שבגלל האילוצים של החינוך הדתי, ילדים נאלצים להגיע לריכוזים מסוימים או לבתי ספר מסוימים או לפנימיות, המצוקות האלה קיימות. אנחנו נתכנסנו בגלל המצוקות האלה, אוני חושבת שחייבת להיות פה חשיבה לגבי השאלה, למה כמה דברים לא הלכו בכמה מקומות, ואיך ניתן לשנות את המצב.

אנחנו חושבים שחייבים להגדיל את התקציבים לעיירות פיתוח שקולטות עלייה או לערים החלשות. ברגע שאנשים עוזבים מרכז קליטה ומגיעים לאותן העיירות, הם ת. פ של אותן העיירות. משרד הקליטה בעצם כבר לא משקיע בהם במישרין, פרט לאותם המוקדים. מי שמקבל על עצמו את כל העבודה, אלה הן העיריות. לכן, אם יש כוונה לפתח ולעזור לפריפריה, יש הצדקה להגדיל מענקים בצורה זו הוא אחרת. אולי לייחד אותם ולא להבליע אותם בתוך תקציב כללי, שמתוכו העירייה תשלם משכורות לעובדים שלא קיבלו משכורת במשך שנה. עם כל הרצון הטוב, אני לא רואה שאנחנו מתגברים על המצוקה הזו, היא רק הולכת וגדלה. אנחנו חייבים לעצור את הסחף הזה באיזשהו מקום ולעזור לאותן הערים.

חברת הכנסת סולודקין ואני חושבות, שחייבים למצוא דרך לתת תמריצים לערים שקולטות עלייה. אנחנו כן חושבות שצריך להיות פיזור גדול יותר. ברגע שקושרים אנשים למשכנתאות בסדר גודל מסוים, גם אם אין כוונת מכוון, הם מגיעים רק לאותם המקומות שבהם הם יכולים לקנות דירה. עלו פה כל מיני רעיונות שנוגעים לבנייה הציבורית. אנחנו נפנה לשר השיכון החדש בעניין הזה. אנחנו קיבלנו רעיון מעובדת של משרד הרווחה, הלקוח מקנדה, Corperativ Buildung, ובמקום לתת לכל עולה כסף לקנות דירה, בונים בניין בכסף הזה, שיהיו בו תושבים מעורבים. כך לא יוצרים את הגטאות. בסופו של דבר, מוציאים את אותו הכסף, אותו אדם לא חייב לשלם משכנתא והדיון הזה יכול לשמש את העולים ולא ליצור את שכונות העוני. אנחנו לא באים להציע פתרונות שעולים יותר כסף, אלא איך להשתמש בכסף הזה בצורה קצת יותר יעילה. אני חושבת שפתרונות מהסוג הזה יכולים לעזור, וניתן לעשות אותם גם בערים כמו רחובות ורעננה, ולא רק בקריית מלאכי. לכן, אנו קוראים לחשוב על הבנייה הציבורית.

כל ראשי הערים שנמצאים פה יפנו למשרד לקליטת העלייה, כדי לקבל יותר שעות ללימודי עברית ויותר כיתות ללימודי עברית ולהכשרה מקצועית.

לא היה מצב שבו ביקשו מאיתנו לפתוח כיתה ללימוד עברית, ולא אפשרנו לו זאת. אני לא מדברת על בני נוער, שזה באחריות משרד החינוך.

מתי יהיה ערוץ טלוויזיה ללימוד עברית?

אפשר היה לעשות זאת דרך הטלוויזיה החינוכית, אם לא היתה כזו מלחמה על זה עם שרת החינוך.

עשינו את זה.

בנוסף, צריך לקחת בחשבון ערים שרוצות לקלוט עלייה.

הפרוייקט הלאומי מתמקד היום ב-9 ערים ויישובים. אנחנו מחכים לכסף מהממשלה. ברגע שהכסף מהממשלה ייכנס, הנהלת הפרוייקט הלאומי תשקול להיכנס לערים נוספות. אני אסירת תודה לראשי הערים שעושים מאמץ לקליטה של עולים מאתיופיה. אני רוצה לומר, שלא תמיד פותרים את הבעיה כשיש כסף. לפעמים אנחנו משועבדי גיוס משאבים לערים. אחת הסיבות שאנחנו לא נכנסנו לקריית מלאכי, היא משום ששם יש גיוס משאבים לעיר.

לא הבנתי את דברייך.

אחת הסיבות שהפרוייקט הלאומי לא נכנס לשם, היא כיוון שנהיו תוכניות רבות ומשאבים רבים בקריית מלאכי. כל הילדים מגיל 12 עד גיל 18 מכוסים בתוכניות לשעות אחר הצוהריים. היה חסר מימון של 50 ילדים בבית ציפורה, והפרוייקט הלאומי ממן את זה. ראשי ערים צריכים להיות אחראים למיפוי תוכניות. אפשר לעשות לפעמים שינוי התקציבים לטובת דברים אחרים. באותן ערים יכולים לפתור את הבעיות, וזה לא תמיד קשור לכסף.

לגבי הנושא של המשכנתאות, מצד אחד אנחנו שמחים להיות בעלי רכוש במדינת ישראל, ומצד שני יש דילמה היכן לקנות כי הכסף שאנחנו מקבלים לא מספיק. אני מעודדת את המשרד לקליטת העלייה שעושה מאמצים רבים להעלות את גובה המשכנתא. ברמה מדינית, צריך לעודד את זה שעולים ייכנסו גם לרעננה ולמקומות אחרים.

למה תמיד צריך לקנות דירות? באיזו מדינה נאמר שצריך רק לקנות דירות?

אנחנו באנו בלי רכוש למדינת ישראל. המתנה שהמדינה נותנת לנו, עוזרת גם לתדמית שלנו, שיש לנו רכוש משלנו שיישאר לילדים שלנו.

לדור השני.

לילדים שלי אין זום זכאות במדינת ישראל. לי אין חיסכון בשבילם. התקווה היחידה שיש לילדים שלי, היא הדירה שהמדינה אפשרה לי לרכוש.

לגבי לימוד עברית, אפשר לפנות לאגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך. יש להם תקציבים ללימודי עברים למבוגרים.

זה התקציב שלנו.

אני חשבתי שאת רוצה להוסיף, שגם את תשמחי לעשות זאת.

אני אשמח לעשות שאת ברגע שהממשלה תיתן לי את הכסף שאני מחכה לו.

בעניין הזה של אולפנים, אני פועל הרבה והקהילה נהנית מהשרות הזה.

ראש העיר טוב.

חבל שחברת הכנסת סולודקין לא נמצאת פה, כי היא השאירה פה רושם כאילו יש קושי בטבריה ואי אפשר לעשות כלום. אפשר לשנות זווית ראייה, והבעיה תיפתר בקלות.

אנחנו קיימנו ישיבה מיוחדת בנושא, לאור בקשת ראש העיר טבריה שיאפשרו לו לקלוט עלייה, והובטח לנו שטבריה תיכנס לרשימה.

אני ראיתי שבמכרזים אנחנו נמצאים בקבוצה ג'. אנחנו לא נוכל לעשות כלום.

הם רוצים לקלוט את העולים האתיופיים בטבריה, לאחר שהם עוזבים את מרכז הקליטה. ביקשנו שהם ייכללו בין מקבלי משכנתאות.

אנחנו מופיעים בקבוצה ג' במכרזים שיצאתם. א'-אפשר, ב'-בטווח של 25 קילומטר ו-ג'-למעט יישובים מסוימים. בכל מקרה אנו לא נוכל להשתתף.

כפי שציינתי קודם, התייעצנו עם משרד החינוך לפני שיצאנו במכרז האחרון למרכזי קליטה. קיבלנו מהם את רשימת היישובים שיכולים לספוג עוד עולים, וטבריה הופיעה כיישוב שמערכת החינוך הממלכתית- דתית בו לא יכולה לספוג יותר תלמידים. אם משהו השתנה מאז, אנחנו נפתח את המכרז גם בפניהם. בדרך כלל אני מוצאת את עצמי במצב הפוך, שאומרים לי כי המערכת לא יכולה לקלוט עוד.

מה לגבי המשכנתאות?

אני חושב שמשהו השתנה ושווה לעשות בחינה מחדש.

אין בעיה. אנחנו מוכנים לבחון את הדברים מחדש.

אנחנו הכנו את הרשימה הזו בקפידה, ביחד עם אנשי החינוך במחוז ועם אנשי השטח. לא התייחסנו לערים שי בהן כבר מרכז קליטה. צריך לזכור שבטבריה יש מרכז קליטה "רסיטל", שמזין את בתי הספר הדתיים בעיר. אחרי שהמכרז כבר יצא, נאמר לנו שאפשר היה לשלב עוד כמה עשרות תלמידים. אמרנו, שברגע שייצא מכרז חדש אנחנו נשקול בחיוב את הדברים.

מתי ייצא מכרז חדש?

אני לא יודע.

כבר יצא.

לא יצא עוד מכרז.

אנחנו מבקשים להיכלל בפנים.

יש פה שני ממדים. יש ממד של קליטת עלייה במרכזי קליטה, ויש גם את העובדה שהם אינם כלולים ברשימת היישובים שבהם מותר לקבל משכנתאות. אנחנו פנינו אליכם בעניין הזה. אנחנו נעביר אליכם שוב את ההחלטות שהיו כאן. נאמר לנו במפורש, שייעשה מאמץ לכלול גם את טבריה ברשימת הזכאים למשכנתאות.

אני מודה לך. היום זה אמור לעבור במועצה באופן רשמי. אנחנו מתייחסים לנושא הזה בכל הרצינות. אני אשמח להיות בקשר עם המשרד. אנחנו שמנו מנהל שיבנה תוכניות אמיתיות ויעשה את הכל בשיתוף פעולה עם המשרד. אתם תיווכחו לדעת שאנחנו באמת רציניים. יש לנו נכונות אמיתית.

אני רק יכולה לברך על זה.

אני רוצה לומר, כי ישנן הצלחות, וישנם מקומות בהם לא מספיק אפקטיבי מה שנעשה, למרות כל ההשקעה הגדולה של משרד הקליטה, שמנסה להיות אנטגרטור בין המשרדים, וכמובן קרנות וארגונים אחרים שקיימים. אולי זו ההזדמנות לבוא ולהסתכל על רצף העלייה של יהודי אתיופיה, והשינוי שהולך להיות בקרוב למרכזי הקליטה בארץ וליישובי הקבע ב-10 שנים הבאות, ולנסות וללמוד במה הצלחנו, במה נכשלנו והיכן אפשר לעשות שינוי. אולי כדאי שלא לראות את זה בראייה אחידה של תהליך הקליטה. האנשים הם שונים. יש דיפרנציאציה בין אנשים מבוגרים יותר לאנשים צעירים יותר, חולים כרוניים או זקנים. אולי לא לכולם מתאים תרשים הזרימה של הקליטה באותו אופן. אולי יש מסלול מסוים המתאים לחזקים, ומסלול אחר לחלשים שיזקקו לעזרה לאורך כל החיים. אני יודעת שעכשיו יש יותר ויותר זקנים שנשארים במרכזי הקליטה.

אם אין לאנשים המבוגרים האלה משפחות, גם אין טעם להתחיל ולהעמיס עליהם משכנתאות.

אני מציעה לעשות את הכינוס מחדש יחד עם אנשי הקהילה, אנשי המקצוע, המשרדים השונים והארגונים, וננסה ללמוד במה הצלחנו, במה נכשלנו ומה השוני בין החברות השונות.

אנחנו בהחלט עושים את זה. את אישית השתתפת לפני שנה ביום עיון שקיימנו בנושא הזה. אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו, האם הטיפול שאנחנו נותנים הוא הטיפול הנכון. נתתי לדוגמא את הכנסת הנושא של התעסוקה למרכזי קליטה. אם אנחנו מדברים על אוכלוסייה מבוגרת יותר, השנה הכנסנו לראשונה עולים קשישים למקבצי דיור.

והצעירים לעומתם, מופנמים למרכזי קליטה שמיועדים רק לצעירים.

בישיבה שהיתה ב-14 ליוני בנוגע לטבריה נאמר, כי הוועדה קוראת למשרד לקליטת עלייה לכלול הכשרה מקצועית במרכזי הקליטה. זה נעשה ואני שמחה. בנוסף, הוועדה ביקשה מהמשרד לקליטת עלייה לפעול בנושא של קורסים ולערוך רביזיה ברשימת היישובים המועדפים לקליטת עולים מאתיופיה, ולכלול במסגרתה את טבריה ויישובים נוספים המעונינים לקלוט עלייה.

אני חושב שלהכניס את הנושא של תעסוקה למרכז קליטה, לא יהיה מציאותי. עדיף להתחיל עם דיורי קבע.

כבר הכנסנו. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00