הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד) (תיקון) (נטילת אמצעי זיהוי אמצעי זיהוי ומאגר נתוני זיהוי)












2
ועדת חוקה, חוק ומשפט
7.2.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 403
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ"ח בשבט התשס"ה (7 בפברואר 2005), שעה 9:00

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד) (תיקון) (נטילת אמצעי זיהוי ומאגר נתוני זיהוי), התשס"ד-2004

חברי הוועדה: מיכאל איתן-היו"ר
עזמי בשארה
אליעזר (צ'יטה) כהן
איוב קרא

גלי בן-אור,עו"ד ממונה (ייעוץ חקיקה), משרד המשפטים
גבי פיסמן,עו"ד משרד המשפטים
דני גבע מח' משפטית שב"כ
סנ"צ שירה זמיר ק. מעבדה מז"פ, המשרד לביטחון פנים
סנ"צ חן גפני קצין מעבדה במז"פ (המחלקה לזיהוי פלילי)
רחל גוטליב סגנית היועצת המשפטית, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק ג'ודי נאיוף המשרד לביטחון פנים
פנחס ברגמן המשרד לביטחון פנים
קארין מרידור,עו"ד סנגוריה ציבורית
ד"ר נעה דיוואן
לילה מרגלית,עו"ד האגודה לזכויות האזרח
רב סרן אלעד אייל ק. ייעוץ בדבל"א, משרד הביטחון

אפרת רוזן

דורית ואג

יפעת שפרכר



הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף
החשוד) (תיקון) (נטילת אמצעי זיהוי ומאגר נתוני זיהוי), התשס"ד-2004

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו דנים היום בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד) (תיקון) (נטילת אמצעי זיהוי ומאגר נתוני זיהוי), התשס"ד-2004.

הגענו לפרק ד', סעיף 11יג (א) "משטרת ישראל רשאית לערוך השוואה בין נתוני זיהוי שהופקו מאמצעי זיהוי או מדגימה ביולוגית שאינה אמצעי זיהוי, שניטלו לפי הוראת חוק זה או לפי כל דין אחר לבין נתוני הזיהוי שבמאגר, והכל למטרות האמורות בסעיף 11טו(א); ובלבד שהשוואה כאמור של נתוני זיהוי שלא מתקיימים לגביהם התנאים להכללה במאגר לפי הוראות סעיף 11יב תהיה השוואה חד-פעמית".

מה זה אמצעי זיהוי?

אמצעי זיהוי זה שלושת הדברים שמותר לנו לקחת מאדם.

טביעת אצבעות, תצלום של אדם ודגימה ביולוגית שהיא אחת מ-3 דגימות.

ביחד יש לנו 5 פריטים שהם אמצעי זיהוי. כאן מדובר על כך שבנוסף ל-5 תהיה דגימה ביולוגית שאינה אמצעי זיהוי.

כל דבר שאני מוצאת בזירה ואני יכולה להפיק ממנו נתוני זיהוי גנטיים. בזירת עבירה אני יכולה למצוא מגוון רחב של דברים.

מה זה נתוני זיהוי?

אני מפיקה מתוך אמצעי הזיהוי את הפרופיל הגנטי.

למה את משתמשת במילה "גנטי", הרי חלק מזה הוא לא בהכרח גנטי?

אתה צודק.

יש לנו את אמצעי הזיהוי, שזה החומר שאנחנו מוצאים בזירה. ממנו אנחנו מפיקים נתוני זיהוי שרשומים בתוך מאגר.

זה הסעיף שאומר לי מה מותר לי לעשות, איזה סוג של השוואות מותר לי לעשות עם כל סוגי הנתונים שיש בידי.

ואז אומרים לנו שמשטרת ישראל רשאית לערוך השוואה בין נתוני זיהוי שהופקו מאמצעי זיהוי או מדגימה ביולוגית שאינה אמצעי זיהוי, לנתוני הזיהוי שבמאגר.

מדובר בהצלבת נתונים.

אנחנו משווים את זה עם הנתונים, לא עם אמצעי הזיהוי.

כי זה מה שבר-השוואה.

מה הם נתוני הזיהוי שלא מתקיימים לגביהם התנאים להכללה במאגר?

הגבלנו נטילה של די. אנ. אי רק לעבירות מסוימות. נניח שמצאו בזירה דגימה ביולוגית ששייכת לעבירה אחרת. אפשר להשוות רק פעם אחת. המשמעות של השוואה רב- פעמית היא הכללה במאגר.

בין מה למה?

בין נתוני זיהוי שאי אפשר להכליל במאגר. מותר להכליל במאגר רק לאחר שיש חשוד.

יכולים להיות נתוני זיהוי שאתה לוקח מאדם ואתה לא יכול להכליל במאגר, כמו למשל טביעת אצבע ממעוכב.

שם יש הסדר ספציפי.

יש הסדר ספציפי רק אם הוא יבוא למשטרה.

קבענו את ההכללה במאגר לגבי עבירות ספציפיות. כשהאדם נמצא באופן קבוע במאגר, אז לכאורה נעשית השוואה לגבי הנתונים שלו כל הזמן. גם אם מישהו נחקר אצלי במשטרה בשל עבירה פחותה יותר, אני אעשה השוואה חד-פעמית למאגר כדי לוודא שאותו אדם לא חשוד, שהדגימות שלו לא מקושרות לאיזו שהיא עבירה הרבה יותר חמורה שלא היתה לי יכולת לדעת שהוא קשור אליה. אני אעשה את זה פעם אחת.

ואם אחרי חצי שנה הוא בא עוד פעם?

באותה פעם שהוא נמצא אצלי בחקירה אני יכולה להשוות.

כתוב פה חד-פעמית לכל החיים, לא חד-פעמית לחקירה.

אם הפקתי נתוני זיהוי בנסיבות שמותר לי להפיק נתוני זיהוי לפי החוק, אז אני יכולה לעשות השוואה חד- פעמית.

אנחנו מדברים על כל מפגש שיש לו עם המשטרה שמקים עילה חדשה לחקירה נגדו. אני באותה הזדמנות חגיגית אבדוק שהוא לא מבוקש אצלי באיזו שהיא עבירה מאוד חמורה. היו דברים מעולם. היו אנשים שנחקרו בגלל עבירות פחותות, כשבסוף התברר שהם היו מבוקשים בגין עבירות חמורות בהרבה.

האם על דגימה ביולוגית שאינה אמצעי זיהוי יש נתונים במשטרה?

בוודאי, כמו למשל אם מצאו אותה בזירת עבירה.

דגימה שאינה ביולוגית היא טביעת אצבעות או צילומים. מה לגבי דגימת זרע?

דגימות של זרע אפשר לקחת רק מזירת עבירה, אי אפשר לקחת מהחשוד.

מה זה משנה מאיפה נלקח הדי.אנ. אי?

די. אנ. אי הוא אותו די. אנ. אי בכל תא בגוף.

למה אנחנו מנסחים את הסעיף בצורה כל כך מסורבלת?

את אמצעי הזיהוי אנחנו רוצים להגדיר בצורה מצומצמת, כי רק אותו אפשר לקחת מהחשוד. אנחנו לא רוצים לאפשר לקחת מהחשוד כל דגימה ביולוגית.

אנחנו מדברים פה על העניין של ההשוואה.

אנחנו רוצים לתת למשטרה אפשרות לבוא לזירת עבירה ולקחת כל מה שהיא מוצאת שם שהאדם השאיר.

למה אנחנו מסתבכים כאן עם הביולוגית?

כי אין לנו דרך אחרת להגדיר. יש את האמצעי זיהוי שדיברנו עליו, ויש דגימה ביולוגית שהיא לא אמצעי זיהוי. חייבים להבחין בין השניים.

האם הסעיף הזה לא מנוסח בצורה קצת מסורבלת? אנחנו מדברים על כך שאפשר יהיה לעשות השוואה בין נתונים שהופקו לבין הרישומים שישנם במשטרה. זה בעצם המשמעות של הסעיף. מה זה משנה לנו כרגע אם זה מדגימה ביולוגית או מדגימה שאינה ביולוגית? יש במשטרה מאגר. מה שאנחנו רוצים זה שלמשטרה תהיה אפשרות לעשות השוואה בין הנתונים.

אנחנו יכולים לנסות לפשט.

ברגע שלמשטרה יש זכות להחזיק מאגרי מידע, היא יכולה לעשות השוואה בין כל מה שהיא מוצאת לבין נתוני המידע שיש לה.

זירת עבירה זה נוסח של שפת יום-יום מבחינה זו שהיא יכולה להתפרס לכמה זירות. אם מתבצע רצח במקום מסויים והרוצח לוקח את הסכין וזורק אותו במקום אחר, אז המקום האחר הוא לא זירת עבירה.

לא אמרתי זירת עבירה.

זאת הכוונה. אני יכולה להשוות את כל מה שאני לוקחת באופן חוקי, או את כל מה שאני מוצאת אגב מילוי תפקידי למאגר.

אם הסמכות הזאת לא תהיה מוגבלת, אז המשטרה תוכל לקחת דגימות שהיא מוצאת מכוס שמישהו שתה בתחנת משטרה ולערוך השוואות למאגר.

אני לא מדבר על הצד של המטרות. המשטרה לצורכי חקירה תהיה רשאית לעשות השוואה עם מאגרי הנתונים שבידה.

האצבע צריכה להיות על מה נמצא במאגר וממי לוקחים, לא על ההשוואה עצמה. אנחנו צריכים לפקח על מה נכלל במאגר, לא על עצם ההשוואה.

אפשר לכתוב שמשטרת ישראל רשאית לערוך השוואות לצורך המטרות המנויות בסעיף 11טו, אל מול נתוני הזיהוי במאגר.

זה לא בהכרח צריך להיות כאן. זה לא קשור בדי. אנ. אי, זה קשור בכל בנק המידע שיש במשטרה. נקודת הבקרה שלנו היא על מה שיש בבנק המידע של המשטרה, על מה מותר להם לאסוף ועל מה שאסור להם לאסוף. ברגע שמותר להם להקים מאגר של די. אנ. אי, ברור שמותר להם לעשות השוואה. אין הבדל מבחינתנו בין מאגר הדי. אנ. אי למאגר התצלומים או למאגר טביעות האצבע.

אנחנו לא עושים את האבחנה בין סוגי המאגרים, אנחנו אומרים שיש נתונים מסויימים שלא נשווה אותם.

סייגנו את עצמנו לגבי דברים מסוימים שאמרנו שלגביהם לא תיערך השוואה.

אז תגידו לי מה הם אותם דברים.

אנחנו לא רוצים שישוו בין נתוני זיהוי שיופקו ממה שנתפס בחיפוש של קורבן העבירה לנתונים במאגר, אלא אם תינתן ההסכמה של קורבן העבירה.

זה סעיף 11יג (ב)(1). כשיש קורבן או עד אני יכולה לעשות את החיפוש אל מול המאגר רק אם הוא נתן הסכמה מפורשת.

מותר לכם להחזיק תמונות של כל אזרח?

לא, רק של חשוד, נאשם או מורשע.

אתם אומרים שלא תעשו השוואה אפילו אם התמונה של האדם נמצאת במאגר.

אלא אם הוא נותן את הסכמתו.

חשוב לנו לקבל את הסכמת הקורבן, כמו למשל בעלה של הנאנסת.

אבל הוא לא הקורבן כאן.

הוא עד.

יכול גם להיות שהוא חשוד.

כל עוד נשללה האפשרות לקשר בינו ובין ביצוע העבירה.

אנחנו מדברים על מצב שבו מבקשים מבעלה של קורבן האונס שייתן דגימת זרע על מנת שאפשר יהיה להוציא אותו מכלל..

זה לא קשור למאגר, זה קשור לחקירה הספציפית.

אנחנו מדברים על מקרה אחר. יש את תאי הזרע שנמצאו אצל נפגעת העבירה. אנחנו מדברים על מצב שניקח את תאי הזרע האלה ונשווה אותם למאגר, לא שנבקש מהבעל.

אנחנו מבקשים את רשותו לעשות את ההשוואה.

אנחנו לא מבקשים את רשותו, אנחנו מבקשים את רשות נפגעת העבירה.

כי לקחתי את הדגימה מעל הגוף שלה. אם הייתי מוצאת את זה על סדין, אז לא הייתי צריכה לבקש רשות מאף אחד.

איך את יודעת למי שייכת הדגימה?

אני לא יודעת. אני צריכה לבקש רשות מהנאנסת לקחת את תאי הזרע שנמצאו על גופה. אני צריכה לקחת את הפרופיל שלה כדי לעשות הפרדה.

אנחנו מדברים כרגע על השוואה.

למה להשוואה אני צריך את ההסכמה שלה?

כי אתה צריך לקחת את זה ממנה.

את ההסכמה שלה אני צריך כדי לקחת, לא כדי להשוות. האם אני בפרק הנטילה או שאני בפרק ההשוואה?

אתה נמצא בסעיף ההשוואה.

מה זה קשור לקורבן העבירה? מה זה עניינו מה אני עושה עם זה? אני צריך את הסכמתו לנטילה, לא להשוואה. אני בא לקורבן העבירה ומבקש ליטול מעל גופו שערה. אני יכול להסביר לו כדי שהוא יסכים.

בסעיף ההסכמה לנטילה חייבים להסביר לו לשם מה.

אני צריך את רשותו להשוות? מה זה עניינו?

אנחנו נקטנו בגישה של לכבד את הקורבן.

כיבדתי אותו כשביקשתי ממנו רשות לקחת ממנו. אחרי שלקחתי ממנו אני לא צריך יותר רשות ממנו. את צריכה שהוא יהיה בלחץ? אחרי כך הוא יגיד שהוא לא מסכים שיעשו השוואה. למה יש לו זכות להגיד את זה בכלל?

במועד הנטילה אני מדברת איתו על זה.

את זה כבר עשינו.

אפשר לברר את הסכמתו באותו רגע.

אי מוכן שזה יהיה כתוב בפרק הנטילה, לא בפרק ההשוואה. הניסוח כאן הוא ניסוח לקוי במובן הזה שאנחנו מערבבים בין ההכללה במאגר להשוואה. ההשוואה היא דבר קל, לא צריך לציין אותה במיוחד כאן. כל דבר שהמשטרה עושה אני כותב בחוק? יש לה סמכויות חקירה.

ההשוואה עצמה כרוכה בפגיעה מסויימת בפרטיותו של אדם. נניח שעד הולך לתחנת המשטרה ושותה שם כוס קפה.

זאת עוד פעם נטילה.

המשטרה לוקחת את הכוס.

זאת בעיה של נטילה.

זה לא מוסדר בשום מקום.

זאת בעיה אחרת. אנחנו צריכים להיות שמרנים וקפדניים בזמן הנטילה, כי שם יכולים לפגוע בפרטיותו של אדם. אם המשטרה אומרת שהיא נוטלת את זה בתנאי שהיא לא תעשה בזה שימוש, אז ברור שאסור לה לעשות בזה שימוש . אנחנו נגדיר מתי מותר ליטול, מה הם הסייגים של הנטילה. מרגע שניטל כל פרק ההשוואה מיותר. למשטרה יש מאגר על-מנת שאפשר יהיה לעשות השוואות. את יכולה להגביל. אם יש מקרים שזה חד-פעמי, אז זה ניטל גם בצורה שזה ישמש להשוואה חד-פעמית.

לא איכפת לי לשנות את הנוסח.

בסעיף של הנטילה מהאדם שהוא קורבן עבירה או עד כתוב כך: "לא יערוך שוטר חיפוש אלא לאחר שהסביר לאדם את מטרת החיפוש". נוסיף פה גם את זה שהוא יסביר לו שאפשר יהיה להשוות את זה למאגר.

הוא יכול להגיד שהוא מוכן שייקחו, אבל הוא לא מוכן שיעשו השוואה.

נניח שיש על גופה דגימות של שני גברים. אני צריכה לקחת את מה שיש על גופה, לבודד את הפרופיל הגנטי בין שתי דגימות הזרע, ולקחת את הפרופיל הגנטי שלה כדי לוודא שאני מבודדת גם אותו.

את צריכה את הסכמתה?

רק בשביל לקחת.

את אומרת לה שאת לוקחת את זה בשביל להשתמש לצורכי חקירה, את לא צריכה להתחיל להסביר לה את כל זה.

את הדגימה של הבעל אני לא שמה במאגר.

היא במצב שהיא צריכה לקבל מידע מלא מה הולך לקרות. יש לה את הזכות להגיד שהיא לא רוצה שייקחו. צריכים להסביר לה. ברגע שהיא נתנה את הסכמתה הכל בסדר. כל מה שתעשו ביניכם לבינה צריך להיות מוסכם. עבודת ההשוואה היא לא הנקודה. תחשבו איך לעשות את זה יותר פשוט.

השאלה מה מהות ההסכמה שתינתן.

אני לא אומר לך לא להקפיד, אני אומר שצריך להקפיד בשלב הנטילה. יש מצבים שהחוק מאפשר נטילה גם ללא הסכמה, אבל יש מצבים שהחוק אומר שצריך לקבל את ההסכמה. הרבה פעמים נפגעי עבירה נלחמים נגד המשטרה על מנת שלא יזהו את העבריין. זה יום-יום קורה.

11יג (ב) "על אף הוראות סעיף קטן (א) לא תיערך השוואה כאמור באותו סעיף קטן, בהתקיים אחד מאלה: (1)לעניין נתוני זיהוי שהופקו ממה שנתפס בחיפוש לפי הוראות סעיף 14, המזהים את האדם שבו נערך החיפוש – לא ניתנה הסכמה לעריכת ההשוואה - , לפי הוראות סעיפים 14א או 14ב, לפי הענין; (2) לעניין נתוני זיהוי שהוקפו מאמצעי זיהוי או מדגימה ביולוגית שאינה אמצעי זיהוי, שניטלו מאדם והמזהים אדם אחר, או שניטלו ממקום, מחפץ או מגופה – זהותו של האדם שאותו הם מזהים ידועה ונשללה אפשרות לקשר בינו לבין ביצוע העבירה".

זה הסעיף שאומר מה אני לא משווה. אני לוקחת את כל הדגימות ואני מנטרלת. את טביעת האצבע של האדם שהתלונן שפרצו לו לדירה אני לא שמה במאגר, אני אשים אותה בחוץ. המטרה של הסעיף הזה היא לנטרל בין אלה שהם אנשים תמימים לאלה שהם חשודים בביצוע העבירות. לכן הוספנו את הסייג שאני יודעת מי האדם ושנשלל הקשר בינו ובין ביצוע העבירה.

תנסחו הכל מחדש. תשתדלו שזה יהיה פחות קפדני לגבי עניין ההשוואה. גם בנטילה את יכולה להגיד שיש לך זכות ליטול ללא השוואה.

לגבי סעיף 1 אין חולק, אפשר לשים את זה בסעיף 14 כי שם באמת מוסדר ההסדר כולו. עניינו של סעיף 2 הוא נטילה מהזירה. סמכות נטילה מהזירה לא הסדרנו בשום מקום.

אנחנו לא מדברים כאן על הסכמה של נטילה כי אין כאן אלמנט כזה, אלא על מצב של השימוש במאגר. זאת הוראה כללית שצריכה לבוא ולומר למה משמש המאגר. זה חלק מהמגבלות של אי שימוש במאגר. אנחנו אומרים שהמאגר לא יכול לשמש מקרים שבהם נשלל הקשר בין האדם שאותו מחפשים לעבירה. זה יכול להיות גם אם ניטלה ממנו וגם אם לא ניטלה ממנו.

נכניס את זה לשימוש במאגר.

אנחנו אומרים שלא ישתמשו במאגר למקרים שאין בהם קשר בין האדם לביצוע העבירה. יכול להיות שצריך שזה יהיה בהסכמתו. ללא הסכמתו אתם לא יכולים לעשות את זה.

בסעיף 11יב, בחלק שהתייחס לסמכות הנטילה ממקום או מחפץ נעשו כמה תיקוני נוסח כדי להבטיח שזה באמת יהיה זירת העבירה..

נצטרך לעשות את זה באותו סגנון של הסעיפים המקבילים.

11יד (א) "המאגר ינוהל במשטרת ישראל בידי שוטרים מהמחלקה לזיהוי פלילי, שהמפקח הכללי הסמיכם לכך. (ב) השר לביטחון הפנים יקבע, בהסכמת שר המשפטים, הוראות בדבר ניהול המאגר ודרכי השימוש בו, ורשאי הוא לקבוע, בין השאר, הוראות בדבר חלוקת המאגר למדורים שונים, לפי סוגים שונים של נתוני זיהוי".

אנחנו מדברים על תצלום, טביעות אצבע או די. אנ. אי.

חשבנו גם על משהו בתוך המאגר.

זה יהיה באישור ועדת החוקה של הכנסת. 11טו(א) "משטרת ישראל רשאית לעשות שימוש במידע שבמאגר למטרות אלה בלבד: (1) לצורך חקירת עבירה, לרבות חקירה לצורכי חילוט רכוש, ולצורך הליך פלילי;" מה זה חקירה לצורכי חילוט רכוש?

זאת חקירה שהתכלית שלה להגיע לרכוש.

אנחנו מרחיבים מאוד את הנושא של חילוט אזרחי בעבירות מסוימות שאינן שייכות לעבריינים אלא לצדדים שלישיים תמימים.

מדובר ברכוש נגוע.

ניקח סיטואציה בה אדם מחזיק מכונית - אין חילוקי דעות שאין לו קשר לביצוע העבירה -שהיא ברת חילוט בגלל שהיא הופקה מרווחים של ארגון פשע. גם הוא נכנס לתוך המאגר.

אנחנו לא ניטול ממנו את אמצעי הזיהוי. אנחנו מדברים על משהו שקיים.

(2) "לצורך מניעת עבירות וסיכולן ולצורך מניעת פגיעה בביטחון המדינה; (3) לצורך אימות או בירור זהותם של אדם או של גופה, שזהותם אינה ידועה או מוטלת בספק, ולצורך איתור נעדרים או שבויים;" היתה הצעה שיהיה מאגר אזרחי נפרד.

שם זה לגבי פיגועים המוניים או רעידות אדמה. אנחנו בשלבי הכנה.

(4) "לצורך מחקר בקשר למטרות האמורות בפסקאות (1) עד (3), שאושר בידי המפקח הכללי או מי שהוא הסמיך לכך".

אנחנו חושבים שהסעיף הזה רחב מידי. מניעת פגיעה בביטחון המדינה נראה לנו רחב מידי.

זה מה שמפריע לכם? מפריע לכם שהמאגר ישמש למניעה וסיכול?

אם חוקרים עבירה פלילית או עבירה של ביטחון המדינה, אז ודאי שזה ראוי. מה זה מניעה לעתיד? מה זה מניעה שהיא לא חקירה?

מדובר פה על מניעת עבירות. לפגוע בביטחון המדינה זאת לא עבירה?

בוודאי.

למה אתה צריך בכל מקום שיהיה כתוב ביטחון המדינה? אני הייתי הראשון שהייתי רץ למחוק את זה.

היא דיברה על הריישה של הסעיף.

מה רע אם יהיה כתוב כאן "לצורך מניעת עבירות וסיכולן"?

מניעת פגיעה בביטחון המדינה זה יותר רחב מאשר מניעת עבירה באופן ספציפי?

למה אתה צריך את זה? אני לא יכול לאשר לך משהו שהוא לא מוגדר. אני לא נותן לך להיות הפרשן של מה זה ביטחון המדינה לצורך זה שאתה תוכל לנצל את הסעיף הזה.

השאלה מה זה ביטחון המדינה, מה זה לצורך מניעה.

תן לי להוריד את העניין של ביטחון המדינה במובן הרחב שלו. למה אנחנו צריכים את זה? אין לנו מספיק עבירות בחוק?

הסעיף הראשון מדבר על חקירת עבירה.

גם על מניעת עבירות. אם יש עכשיו חשד שמישהו מרגל, אז אני רוצה למנוע עבירה של ריגול. למה אני צריך את המושג המעורפל הזה של מניעת פגיעה בביטחון המדינה? זה מריח לא טוב, זה עושה לכם יחסי ציבור לא טובים. למה אתם צריכים את זה בכלל?

הנוסח הזה קיים..

הבעיה שאנחנו לא מתבגרים. צריך להתבגר.

הנוסח של החוק הזה מבוסס על פרק מסוים בחוק מידע גנטי. משם לקוחה ההוראה הזאת.

אני לא יודע מה הם עשו שם, אני יודע מה אני עושה פה.

הנושא של מניעת עבירות מופיע גם בחקיקה במדינות אחרות.

אני מסכים למניעת עבירות. הטענה שלי היא שהביטוי של ביטחון המדינה הוא נחלת העבר. אנחנו היום יותר חכמים, יותר מתוחכמים, יותר מבינים רגישויות, לא כותבים ביטויים מפחידים שאין בהם שום צורך.

צריך למחוק את הסייפה של סעיף 11טו(א)(2).

הערה שלנו היתה לעניין צורכי מחקר. עניין של צורכי מחקר זה בעייתי, על אחת כמה וכמה שזה מאושר בידי המפקח הכללי או מי שהוא הסמיך לכך.

המחקר הוא אך ורק על הפרופילים, לא על הדגימות. אנחנו מדברים על המידע שבתוך המאגר. במאגר עצמו יש רק את הפרופילים. המחקר הוא מחקר סטטיסטי לשיפור תהליכי הזיהוי והעבודה של משטרת ישראל. זה לא מחקר בבני אדם, אלא מחקר בתוצר לוואי גולמי. אנחנו מדברים רק על מחקר סטטיסטי.

כל הקונספציה כאן פסולה.

המידע הזה יכול להיות מידע בעל חשיבות רבה לדברים אחרים. למה שלא ננצל אותו? נגיד שזה יכול לאתר מחלות מסוימות.

את זה אנחנו לא רוצים.

למה?

לא מקובל לערב את הדברים האלה. אני עושה שימוש אך ורק לצורך פלילי במה שלקחתי לצורך פלילי. מה שאני לוקחת לצורך בריאותי אני משתמשת אך ורק לצורך בריאותי.

מה אם יהיה מחר מחקר מסוים שירצה להשתמש במאגר המידע שיש במשטרה?

יש לי כללים מאוד קפדניים על מחקר רפואי.

מה זה משנה?

אנחנו כפופים להם. צריך הסכמה מפורשת של אדם להיכלל במחקר רפואי.

זה לא מחקר רפואי עליו.

אף מחקר רפואי הוא לא על אותו אדם.

האדם צריך להשתמש במחקר רפואי.

כשעושים מחקר לצורך גילוי מחלות, לצורך מניעה של מחלות, לצורך ניסוי במחלות, הכללים של המחקר הרפואי קובעים שאני צריכה הסכמה מפורשת של האדם, אני צריכה אבחנה בין רופא מטפל לרופא שעורך מחקר. האדם יכול לחזור בו מההסכמה שהוא נתן בכל עת. יש כללים מאוד מפורטים, מאוד מקיפים. אנחנו בכלל לא רוצים להיכנס לעניין הזה. יש ועדת הלסינקי שמאשרת את המחקרים.

אני לא יכול להבין איך יכול להיות שכשיש כלי שיכול לסייע לאנשים במצוקה... זה לא פוגע באף אחד.

לקחת פרופיל גנטי של בן אדם, שהוא תלוש מכל שאר הנתונים שלו, זה דבר שהוא חסר ערך בימינו אלה. אפשר להעביר את הנתונים של מאגר שמי ידוע למאגר נתונים נוסף שיהיה אנונימי לחלוטין.

על זה מדובר. מה זה משנה אם יש היום מאגר ובשאילתה מוציאים את כל הנתונים חוץ מהשם, או אם שמים במאגר נפרד? זה אותו דבר.

הבעיה היא משפטית-ערכית, לא מדעית. אנשים יתחילו לחשוף מידע בשביל מחקר. זאת תהיה המטרה. האקדמיה תבקש מהמשטרה שתתן לה נתונים. צריך להפריד בין הדברים האלה.

זאת היתה הכוונה שלנו.

עזמי, אתה מציב איזו שהיא בעיה. מה שאמרת עכשיו זאת לא סיבה מספקת שנוותר על מידע. זה אומר שאם יש מידע כזה, אתה צריך להסדיר גישה שלא תלויה בהסכמת המשטרה. אתה עוקף את זה. אסור לנו בעולם המודרני לוותר על מידע. צריך להקפיד על השימוש בו, צריך להיות זהירים לא לפגוע בפרטיות, בביטחון, בכל מיני דברים. הראש שלנו צריך להגיד שזרימת מידע זה שם המשחק של הקידמה. חייבים שהמידע יזרום בצורה מבוקרת. אתה יכול להגיד לי: תשמע, מיקי, אני לא רוצה שתתפתח מערכת יחסים בין האקדמיה למשטרה. אני אומר שאם יש אפשרות להשתמש במידע לצורכי מחקר צריך לעשות את זה. אני רוצה לעודד מחקר. אני מעוניין שהמדינה תתקדם, לא שתהיה שבויה במחסומים.

אל תהיה פנאטי של קידמה. תפקידי ותפקידך זה לא לקדם מחקר אלא זכויות.

אני לא מסכים לזה.

אני לא חסיד של קידמה בכל מחיר. הקידמה הכי גדולה במרכז אירופה נעשתה בכוח.

את הביטוי "בכל מחיר" נטשתי בגיל מסוים, למדתי שהוא לא עובד. אין בכל מחיר כלום. אני בעד קידמה, אני מוכן להתפשר עם הרבה דברים בעד הקידמה. הזכות לחיים היא זכות קדושה, היא זכות על. הקידמה יכולה להציל חיים. הקידמה היא אמצעי לעשות דברים טובים. לצערנו הטכנולוגיות גם יכולות להשתמש בזה לדברים רעים. אנחנו לא אומרים שבגלל שאפשר לעשות עם זה דברים רעים שלא נעשה בכלל, אנחנו אומרים שנעשה את זה בצורה מבוקרת.

אנחנו בדקנו מודלים של חקיקה במדינות אחרות. בשורה ארוכה של מדינות ראינו שניתן לעשות שימוש במידע לצורך מחקר ולכן אפשרנו את זה, כשבכל המדינות האלו הכוונה היתה למחקרים סטטיסטיים. זה מה שהתכוונו לתת.

אני אחזור לחוק מידע גנטי, שזה החוק שמסדיר במדינת ישראל את השימוש המותר בבדיקות גנטיות. לגבי בדיקה גנטית למחקר שמוגדרת בחוק הזה נאמר שניתן לקחת מאדם רק בהסכמה בכתב, להבדיל מבדיקה גנטית רגילה ששם לא בהכרח נדרשת הסכמה. נדרש מתן הסבר מפורט לאדם. הוא יכול אפילו לתת הסכמה לבדיקה מסויימת. אני לא יודעת למי מכם יצא לתת בדיקות גנטיות בשנים האחרונות, אבל ההסכמות שלנו הן מאוד ספציפיות. אתה נותן הסכמה לבדיקה של גן מסויים או מחלה מסויימת. הכל היה מתוך ראיה של ההשלכות והמידע העצום שיש בתוך המידע הגנטי. אנחנו לא רוצים לפתוח את זה בתוך החוק הזה.

אני מבינה את הראייה שלך כאילו יש לי את המידע ביד. אני מזכירה לכם שאנחנו הגבלנו את עצמנו כאן רק על הנתונים לזיהוי. הסברנו בפעמים הקודמות שזה רק נתונים על החלק בתוך הדי.אנ. אי שלא כולל בכלל מידע על מחלות, שלא כולל בכלל מידע על תכונות אופי. זה המידע שאין בו שום אינפורמציה. כל המחקר שאני יכולה לעשות על המידע הזה הוא רק כדי לדעת אם האתרים שאני משתמשת בהם הם אכן אתרים שמזהים באופן ייחודי וודאי את האדם. רק על זה אנחנו מבקשים. זה נכון שלכאורה יש בידי כמות חומר עצומה. אני בשום אופן לא רוצה לפתוח את זה. החשש ממאגרים גנטיים גדולים היה שיהיה את המידע הזה בידי המדינה או גורמים חזקים שיעשו בו כל מיני שימושים. אתה חושב על שימוש ראוי ורצוי של מחקר גנטי לצורך קידום הרפואה וקידום האנושות שנתפש כמשהו מאוד רצוי ולכאורה מי יכול לחלוק על זה, אבל יכולים להיות עוד שימושים במאגר. חברות ביטוח ירצו לדעת איזה מידע יש לבני אדם בתוך המאגר, כדי לסווג להם מחדש את פרמיית הביטוח שלהם. יכולים מעבידים להשתמש במידע הגנטי הזה כדי לדעת מי נשא של מחלות, ואז לקבל או לא לקבל אותו לעבודה. זאת הסיבה שעשינו סגירה הרמטית של העניין.

לקבל לעבודה זה לא רלוונטי, כי אנחנו מנתקים את הקשר בין הזהות של האדם לבין הנתונים. באשר לחברות הביטוח - הם כבר מקיימים מאגר כזה. חוקקנו כאן חוק שמאפשר להם לעשות את זה.

לא לגבי מידע גנטי.

נכון. לוקחים כל מיני פרופילים של מבוטחים לקביעת גובה הפרמיה.

כיוון שהמידע הגנטי נתפש כלא ודאי..

לא מעניינים אותי כעת חברות הביטוח או המעבידים. את אמרת שזה יכול לשמש למטרות חשובות, אבל מכיוון שזה יכול לשמש למטרות שליליות לא תעשו בזה שום שימוש. התפישה הזאת לא מקובלת עלי. באותה מידה אפשר לוותר על הרבה מאוד דברים.

אתה מסתכל על מחקר רפואי בתור משהו מאוד ראוי. כשאנחנו עבדנו על מידע גנטי היו אנשים שישבו בוועדה ואמרו שהם לא מוכנים שהדגימות שלהם ישמשו למחקר לצורך בריאות הנפש.

לא יגלו לעולם. אני לא מוכן שכתוצאה מהמאגר הזה אפשר יהיה לראות שלמישהו יש א', ב' או ג'.

אתה אומר שאתה מנתק את הזיהוי.

בהחלט.

אתה נמצא פה במאגר שמלכתחילה נחשב למאגר של עבריינים.

מה זה משנה כשאת מנתקת את הזהות של האדם מתוכו?

אם ידעו כי ניטלה דגימה ביולוגית מאדם שהוא עבריין, אז ינסו לבודד את הגן לעבריינות.

מה רע בזה?

זה לא ייגמר.

אני לא יודע את הזהות של האדם.

מאיפה אתה יודע שתנותק הזהות של האדם? למה אתה כל כך בטוח בזה?

אפשר מהאתרים האלה לדעת על עדות מסוימת.

זה מצוין. הלוואי ויהיו לנו את הנתונים האלה. מה רע יהיה אם נדע שעברייני מין או פדופילים זה תוצאה של פגיעה גנטית? מה רע יהיה בזה לאנושות? יהיה רע אם יגידו על אדם מסוים את זה, אבל אם נדע סטטיסטית שיש קשר בין..

בשביל מה אתה צריך את המשטרה בשביל זה?

כי הם מחזיקים את כל החומר.

לא נכון. לעוד אנשים יש את החומר הזה. בבתי חולים יש כמויות עצומות של דגימות ביולוגיות. גם שם לא עושים את זה. מחקר רפואי זה מחקר שכפוף לכללים. צריך את ההסכמה של הנפגע, צריך אישור של ועדות אתיקה.

אני לא רוצה שהנבדק יהיה קשור לזה.

אבל הוא קשור כי זה החומר שלו.

מה שמעניין אתכם זה המשטרה, לא כל העולם.

זה בכלל לא הכיוון.

הם רוצים לשמור על הזכויות, ואנחנו דוחפים אותם לפגוע בזכויות.

הם לא רוצים. כל ארגון רוצה בלעדיות על המידע לעצמו. זה הכלל.

בסעיף השני כתוב שיש להם זכות למסור לידי גוף ציבורי. אני אתנגד לסעיף הזה.

אני לא רוצה שזה יהיה המפקח הכללי של המשטרה, אני רוצה שזה יהיה גוף אחר.

לא המפקח הכללי יחליט.

יש את הוועדה המייעצת.

אני חושבת שצריכה להיות ועדה בסגנון של ועדת הלסינקי.

הוועדה הזאת צריכה להיות ועדה עם אנשי מדע, עם אנשי אתיקה.

אתה פותח את זה לכיוונים שאני לא רוצה. בדיוק בגלל זה עשיתי את זה מפכ"ל המשטרה, כדי שזה יהיה מצומצם.

אנחנו נשאיר את המידע מצומצם, אבל מי שיאשר אותו חייב להיות עם ראייה יותר רחבה.

אבל אין שם רק איש משטרה.

כל מי שמוסיף פה גורע. זה יישאר מידע טכני- משטרתי.

לא איכפת לי שזה לא יהיה המפכ"ל אלא ועדה מייעצת שתהיה מורכבת משופט בית משפט מחוזי, קצין משטרה בכיר ממז"פ ורופא גנטיקאי או גנטיקאי קליני כמשמעותו בחוק מידע גנטי.

מי ממנה אותו?

שר המשפטים והשר לביטחון הפנים.

זה לא טוב. הייתי מבקש שלצורך העניין הזה תזמינו את נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, כדי שנשמע מה עמדתו.

11טו (ב) "משטרת ישראל רשאית למסור מידע מן המאגר לידי גוף ציבורי, לשימושו למטרות המנויות בסעיף קטן (א), בלבד, במסגרת מילוי תפקידו".

בדיון הראשון כשדיברנו על ההגדרה של גוף ציבורי החלטנו שההגדרה כמו שהיום לא תישאר על כנה, אבל עדיין לא החרגנו בין שתי גירסאות: או שזאת תהיה רשימה סגורה שתיקבע בחוק, או שזאת תהיה רשימה שאפשר יהיה להוסיף עליה, באישור ועדת חוקה.

יש לנו הרבה מאוד גופים ציבוריים שעוסקים בחילוט רכוש ומבצעים חקירות. הקומבינציה כפי שמופיעה פה אומרת שאפשר למסור מידע למכס.

יש רשימה סגורה.

יש רשימה מוגדרת, עוד לא קבענו אם היא סגורה או לא.

בגלל ההשלכות המרחיקות לכת של ההגדרה הזאת אמרנו שזאת חייבת להיות רשימה סגורה.

מדובר ברשויות תביעה, כמו המרכז הלאומי לרפואה משפטית, שזה גוף מקביל למז"פ, צה"ל, השב"כ וכל גוף אחר שקבע שר המשפטים בצו. האפשרות היא להוסיף על זה באישור ועדת חוקה.

או להתנות את זה בתיקון חקיקה.

חשבנו שצריך איזה שהוא סוג של גמישות שלא בחקיקה ראשית למקרה שיש דברים שלא חשבנו עליהם.

אני מציע שזה יהיה בחקיקה, ללא אישור ועדת חוקה.

נראה לי שאם שר המשפטים קובע בצו וזה מובא לאישור ועדת חוקה, אנחנו משיגים את אותו דבר.

אני מפחד שהוועדה תייחס לזה כלאחר יד.

אף אחד לא מתייחס לאישור של ועדת חוקה כלאחר יד.

אנחנו מבקשים שזה לא יהיה בחקיקה ראשית אלא בצו של שר המשפטים, באישור ועדת חוקה.

אנחנו משאירים את זה בשתי גרסאות.

יש הבדל משמעותי בין מצב שבו קובעים רשימה סגורה ואפשר לתקן את זה בחקיקה ראשית, לבין מצב שבו מראש אומרים שנותנים פתח להרחבת הרשימה. בגלל האופי המאוד רגיש של המידע הזה..

אני בדעתך, אבל נשאיר את זה לסוף.

כאן כתוב שהמשטרה יכולה להעביר את זה באופן גורף וכולל כל אימת שזה דרוש במסגרת מילוי תפקידיה. אנחנו רוצים שיהיה ברור שצריכה להיות בקשה פרטנית למידע ספציפי, לא שבאופן כללי יתנו גישה למידע זורם.

ההערה שהעלתה לילה נכונה. הפתרון שלה הוא בסעיף 11יד(ב), באותן תקנות שיובאו לאישור ועדת חוקה.

הבעיה היא שלפי הגישה הזאת כל עוד לא ייקבעו מגבלות בתקנות הסמכות תהיה רחבה וגורפת.

אין דבר כזה. חייבים תקנות. אם אין תקנות, אז לא ברור מה הם דרכי השימוש במידע במאגר.

יש לא מעט מקרים שהתקנות מאחרות לבוא ובינתיים עושים שימוש בחוק. לכל הפחות צריך לציין בסעיף 11יד (ב) את העניין של העברת מידע. צריך לציין שזה צריך להיות על סמך בקשה פרטנית.

אפשר ב11יד(ב) לכתוב "הוראות בדבר ניהול המאגר ודרכי השימוש בו, לרבות הוראות בדבר מסירת מידע מהמשטרה לגופים ציבוריים".

זה בסדר, רק השאלה היא אם לא צריך לבוא לידי ביטוי כבר בסעיף טו(ב) העובדה שמדובר על בקשה פרטנית, לא על משהו גורף.

לא איכפת לי שייכתב כמו שלילה אומרת, כלומר על פי בקשה מנומקת שתוגש למשטרה.

כשאנחנו קובעים מנגנון כזה בחוק אנחנו גם נדרשים לקבוע אפשרות ערר על החלטה. זה בעייתי לכתוב את זה פה.

אין לי בעיה בחקיקת משנה. אנחנו יכולים לומר שנכין את התקנות תוך כדי, לא נעכב.

אנחנו נחשוב על דרך שלא תוכל להיעשות העברת מידע בלי זה.

איך אנחנו מבטיחים שבתקנות ייכתב שזה על סמך בקשה מנומקת?

התקנות הן באישור ועדת חוקה.

אנחנו מתכוונים לכתוב את זה.

אנחנו מעדיפים מצב שבו הסמכות מוגדרת בצורה ברורה בחוק, לא משאירים את זה..

אני מציע שזה ייכתב בחוק.

האם ברור שגופים ציבוריים לא יכולים להעביר מידע בינם לבין עצמם?

לדעתי זה כתוב.

למה שזה לא יהיה בחוק?

זה מה שאני חושבת. חשבתי שראוי להגיד שמשטרת ישראל יכולה למסור מידע מהמאגר לגוף ציבורי, אבל שגופים ציבוריים בינם לבין עצמם לא יוכלו להעביר את המידע.

העברה צריכה להיות על ידי היתר מפורש בחוק.

אנחנו מדברים על רשויות התביעה. האם רשויות התביעה רשאיות להעביר את זה לבית משפט?

לא.

ראוי שהן יהיו רשאיות להעביר.

כרגע הן לא יכולות להעביר.

נניח שרשות חוקרת קיבלה את זה וזה הפך להיות חלק מחומר החקירה שהנאשם מקבל.

הוא לא זכאי לראות את הפרופיל, הוא זכאי לראות את מה שמסיקים מזה.

צריך להגיש את זה גם לבית משפט.

אפשר להגיד את המילים: "למעט העברה לנאשם ולסניגורו".

בסעיף 14ח כתוב שזה לא גורע מהעמדה לעיון ולשימוש בחומר חקירה, כמשמעותו לפי החסד"ק.

ואז זה יכול להגיע לנאשם או לסניגור שלו.

זאת הכוונה.

(ג) "משטרת ישראל רשאית למסור מידע מן המאגר לפי הוראות חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק עזרה משפטית), לידי מדינה אחרת כמשמעותה בחוק האמור"

חוק עזרה משפטית מאפשר העברת מידע לבקשת מדינה אחרת. בחוק עזרה משפטית כתוב שהמידע הוא כזה שניתן להעביר לרשות ציבורית אחרת בישראל. אם מתקבלת בקשה כזאת, אז לכאורה אפשר להעביר מידע מהמאגר למדינה אחרת.

זה במסגרת שיתופי פעולה בין רשויות תביעה ורשויות חוקרות.

לצורך מה זה?

מה כתוב בהסכמים שיש לנו?

החוק לא מדבר על הסכמים, הוא מדבר על בקשה למדינה אחרת.

כל מדינה?

האם יכולה להיות מדינה שניתן לה והיא לא תיתן לנו?

יכול להיות.

אני רוצה לדעת אם יש בסיס של הדדיות, אני לא שואל מה צריך לבדוק בשביל זה.

יש הסדר שלם של איך מגישים בקשה, מי הגורם שרשאי לאשר. הפנינו להסדרים הקיימים.

אתם מפנים לכל חוק עזרה משפטית. חוק עזרה משפטית גם מדבר על הליכים אזרחיים, לא רק על הליכים פליליים. זאת הבעיה. אנחנו לא רוצים להעביר מידע גנטי שיש לנו אצלנו לשימוש בהליכים אזרחיים במדינות אחרות כשאנחנו לא יודעים מה ההגבלות ומה המגבלות שיש באותן מדינות. אם מפנים רק לסעיף 32 זה יכול לפתור את הבעיה.

יש הליך מסויים שדנים בבקשה ובודקים אותה. יש את העניין של ההדדיות בין מדינות. זה האינטרס של המדינה לשתף פעולה בדברים האלה. הרבה פעמים זה יכול להיות אנשים שלנו שנמצאים בחו"ל, שיש לנו אינטרס להעמיד אותם לדין שם, או ההיפך. ההצעה הזאת לסייג את זה לסעיף 32 בהתאם למנגנונים הקבועים בחוק עזרה משפטית סוגרת את זה משני הכיוונים.

בסדר. 11טז הצגת תצלומים מהמאגר (א) "שוטר רשאי להציג לציבור תצלום הכלול במאגר, למטרות האמורות בסעיף 11 טו(א), בהתקיים אחד מאלה: (1) התצלום של אדם אדם שיש לגביו חשד כי הוא קשור לעבירה שלצורך חקירתה, מניעתה או סיכולה נדרשת הצגת התצלום;"

מה זה אומר להציג לציבור את התצלום?

מה הכיתוב שאתם שמים מתחת לתמונה שאתם מפרסמים?

רק תמונה.

אנחנו מדברים כרגע על כך ששוטר רשאי להציג לציבור תצלום הכלול מהמאגר. לוקחים תמונה של בן אדם, שמים אותה באינטרנט, בעיתון ובטלוויזיה. מה הכיתוב שמופיע?

בשלב של לקיחת אמצעי זיהו יכולתי לקחת תצלום מאדם שהוא חשוד, נאשם או מורשע בעבירה. עכשיו אני נמצאת במצב שאני חוקרת עבירה. אם יש לי סיבה סבירה להאמין שהתצלום של האדם הזה מצוי בידי, אני יכולה להציג אותו.

מי ישפוט את הסבירות הזאת? מי מחליט שההחלטה הזאת סבירה?

אנחנו מדברים על כל המדרג, מההצגה לאדם בודד עד המקרים שבהם אני נאלצת להציג את זה לציבור.

מי יבקר את ההחלטה של פרסום התצלום של האדם בציבור? האדם יהיה ידוע ברבים כמבוקש.

צריך להפריד בין חשודים לאנשים שהם לא חשודים. לגבי חשוד אפשר להפעיל אמות מידה שונות.

בתסקיר החוק, בסעיף המקורי לא היה מדובר על פרסום ברבים אלא על הצגת תמונה של חשוד לאדם מהציבור.

אנחנו שואלים על מדיניות משטרת ישראל לגבי פירסום תמונות של נעדרים, של חשודים, של עובדים מצטיינים. מה המדיניות? מי מחליט מתי? מה שיקול הדעת? איזה סוגי כיתובים יש?

אנחנו מקבלים לא מעט תלונות באגודה לזכויות האזרח, החל מאנשים ששירות בתי הסוהר מפרסם תמונות שלהם ברבים ללא רשותם, וכלה באנשים שראש רשות מקומית מפרסם ברבים את תמונותיהם.

מה המדיניות של המשטרה שמפרסמת מידי פעם בפעם תמונות?

אני מחזיק פה את פקודת המטה הארצי שעוסקת בנושא הזה של פרסום תמונות של אנשים שהם דרושים לחקירה ולא הגיעו, אנשים שהם חייבי מעצר, זאת אומרת שיצא נגדם צו מעצר ולא מצליחים לבצע אותו כי הם נמלטים, או של אנשים שביצעו עבירות חמורות כמו חשודים ברצח או באונס. יש שני מנגנונים עיקריים. המנגנון הראשון זה שפונה ראש היחידה החוקרת באותה פרשה למחלקת החקירות במטה הארצי. הוא מבקש אישור לפרסם תצלום של אותו אדם בתפוצה שהיא אך ורק משטרתית, כלומר שהתצלומים תלויים רק באולמות בתחנות משטרה. במקרים מיוחדים, שזה אך ורק בעבירות חמורות כמו רצח, אונס או שהאדם נמלט, יש סמכות לחוקר לפנות לקצין החקירות המחוזי ולבקש ממנו העברת תצלום לאמצעי התקשורת. זה כולל את כל אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. קצין החקירות המחוזי פונה לדובר משטרת ישראל. הוא מתייעץ עם ראש מחלקת החקירות במטה הארצי. אם ניתן האישור זה מפורסם בכלי התקשורת. זאת המדיניות כפי שהיא מנוסחת בחוזר.

איך זה מפורסם?

אם מדובר על המצב הרגיל יותר, אז זה מפורסם בחוזר. יש פלקט שמופיעה בו תמונה, שמופיע השם של האיש. נאמר שם שהוא דרוש לחקירה ושכל היודע מתבקש למסור פרטים. הוא תלוי רק בתחנות משטרה, הוא לא מתפרסם בעיתונים. כשדרוש פלוני או אלמוני בעבירה של רצח, תופיע תמונה עם הפרטים, עם הנסיבות בעיתונות או בטלוויזיה. "שידור חוקר" זה עוד מקום שבו יוצג אדם. זה לא מוסדר בנוהל.

החוק פה מטפל בעניין של הנפגע. במדינת ישראל צו מאסר לא מוציא בית משפט, המשטרה מוציאה. במקרה כזה של פרסום תמונה צריך אישור של שופט. אם יש למשטרה סיבות טובות להגיד שהאיש חשוד באונס, אז בשביל לפרסם את תמונתו צריך אישור שופט. זה עניין מאוד כבד. אני אומר שצריך לפרסם , אבל צריך אישור של שופט.

זאת גם עמדתנו.

אנחנו התכוונו להליך החקירה בתחנת המשטרה אל מול עדים או קורבנות.

זה (3). אנחנו מדברים על (1) ו(2).

קבענו שהדרך שבה זה יבוצע תיקבע בפקודות המשטרה, לא בשיקול דעת של שוטר.

זה לא משנה, אנחנו לא יכולים לאשר כזה דבר.

צריך לעשות אבחנה בין פיסקה (1) ל(2), כי מדובר על שני מצבים שונים. פיסקה (1) מדברת על אדם שיש לגביו חשד שהוא קשור לעבירה שלצורך חקירתה, מניעתה או סיכולה נדרשת הצגת התצלום. הדבר השני זה הצגת תצלום שנדרש לשם בירור קשר אפשרי בין האדם המופיע בתצלום לעבירה.

למשטרה יש אלבום תמונות. כשאדם אומר שמישהו פרץ לביתו, אומרים לו לדפדף באלבום כדי לראות אם הוא מוצא מישהו.

זה (2)?

כן.

אז שלא ייכתב ששוטר רשאי להציג לציבור.

זאת לא הצגה לציבור.

אנחנו כתבנו ציבור מתוך כוונה שזה יכיל את הכל, אבל אפשר לעשות אבחנה בין הצגה לאדם שהוא עד או קורבן להצגה לציבור הרחב.

לגבי הצגה לעד או לאדם אני מעדיפה שזה יהיה קצין, לא שוטר, ולגבי הצגה לציבור עדיף שזה יהיה צו שיפוטי.

אני לא בטוחה שצריך צו שיפוטי. אפשר אישור של דרג יותר בכיר.

בשביל להאריך את מעצרו של אדם נדרש אישור שופט. למה אי אפשר שזה יהיה אותו דבר לגבי פרסום תמונתו?

צריך לברר למה התמונה שלו הגיעה מלכתחילה.

נניח יש אדם שריצה את עונשו והתצלום שלו נמצא במאגר. נניח גילו שנעשה מעשה אונס בשכונה מסויימת שהאדם שריצה את עונשו גר שם. איזו סיבה יש לפרסם את תמונתו ברבים?

אם הוא לא חשוד, אז לא יפרסמו.

הוא חשוד מעצם העובדה שהוא עבריין מין.

המטרה של הפרסום לציבור היא על-מנת לקבל את עזרת הציבור.

זה רק אם האדם חשוד.

לא בהכרח חשוד.

יש הבדל בין זה שאתה עומד בתחנת משטרה ומראה למישהו תמונה, לבין זה שאתה שם את התמונה ב"ידיעות אחרונות". אתם מוכרחים להפריד. עכשיו הכל כלול.

אנחנו נכין נוסח בהתאם להנחיות שקבעתם.

אני לא קובע לכם כלום. כשתחשבו על זה בנפרד הפתרונות שלכם יהיו שונים. ברור שלא צריך צו של שופט כדי ששוטר יבצע את עבודתו בתחנת משטרה, אבל מצד שני כששמים ב"ידיעות אחרונות" אולי כן צריך.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10