כנסת פתוחה

משותפת עליה-חינוך - המכון ללימודי יהדות בחבר המדינות בניהולו של הרב עדין שטיינזלץ

2
ועדת הקליטה, העלייה והתפוצות וועדת החינוך, התרבות והספורט
7.2.2005


הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול
מישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות - 203
וועדת החינוך, התרבות והספורט - 395
יום שני, כ"ח שבט התשס"ה, (7 בפברואר 2005), שעה 09:50

המכון ללימודי יהדות בחבר המדינות בניהולו של הרב עדין שטיינזלץ – דיון יזום על
ידי חברת הכנסת מרינה סולודקין.

חברי הוועדה: קולט אביטל - יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
מלי פולישוק- בלוך – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
בריילובסקי ויקטור
גפני משה
נהרי משולם
סולודקין מרינה

אביגדור לויתן - המשרד לקליטת עלייה, מנהל המחלקה לקליטה וקהילה
הרב עדין שטיינזלץ – המכון ללימודי יהדות בחבר המדינות העצמאיות, נשיא המכון
דוד פלנט - המכון ללימודי יהדות בחבר המדינות העצמאיות, מנכ"ל המכון
יונה שניידר - המכון ללימודי יהדות בחבר המדינות העצמאיות, נציג המכון
מרינה קיטרוסקי - מנהלת פיתוח, מחניים
לאון גרינברג - משרד ראש הממשלה – "נתיב"
יצחק הילדסהיימר - עיתונאי, מקור ראשון, עובד עם נוער יהודי באוקראינה

דנה גורדון

יהודית גידלי

רותי וייס













המכון ללימודי יהדות בחבר המדינות בניהולו של הרב עדין שטיינזלץ – דיון יזום על
ידי חברת הכנסת מרינה סולודקין

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המשותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך, התרבות והספורט. היוזמה באה מחברת הכנסת מרינה סולודקין שחשבה שטוב שכולנו נשמע ונתרשם מהי פעילות המכון ללימודי יהדות במדינות חבר העמים. כמובן ששמחנו מאד על ההיזדמנות כי מלבד זה שביקרנו שם וניסינו לתהות מה בדיוק קורה בנושא העלייה ובנושא החינוך היהודי, המשכנו ואנחנו ממשיכים לטפל בנושא החינוך היהודי בכובע של תפוצות, לפחות בוועדה שלי. כמו כן ערכנו כבר ישיבות רבות משותפות עם ועדת החינוך והתרבות כדי לבדוק כיצד מערך החינוך מתפרש בחבר העמים ומי אחראי למה. כל הנושא של העברת בתי הספר מנתיב לסוכנות היהודית לא כל כך פועל ולכן נדמה לי שמה שאנחנו צריכים לדבר עליו היום צריך לא רק לשמח אותנו אלא אולי לגרום לנו לחשוב על פיתרונות שניתן לגזור מזה. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחברתי מלי פולישוק ואחר כך למרינה סולודקין.

קודם כל אני באמת שמחה על היוזמה לקיים דיון. זה מתחבר לדיון נוסף שאנחנו עושים בוועדת החינוך בקרוב על חינוך ליהדות בארץ, שגם פה המצב אינו משביע רצון. אתמול במקרה פגשתי את הנציג של ישראל בסיביר. בחור צעיר. אלכס רייצוק. אני שומעת די בדאגה שהולכים ומתמעטים העולים בתקופה האחרונה. גם האוכלוסיה שמגיעה אינה באה מטעמים יהודיים או ישראלים אלא מכל מיני טעמים אחרים. כלומר אין קשר רב בין יהדות, ישראליות לבין העלייה. יש עלייה הולכת וגדלה דווקא לארצות הברית מקרב יהודים. אפשר אמנם להבין. הייתה גם נהירת יהודים לגרמניה אך היא הפסיקה מעט בגלל הלחצים שגרמניה הפעילה, לא בגלל שהיהודים לא רוצים. המצב הוא באמת בעייתי. אי אפשר להגיד שהמצב טוב. השאלה היא האם המכון ללימודי היהדות יכול לשפר את המצב גם מבחינת היהודים שם וגם מבחינת העלייה לארץ.

מרינה בבקשה.

קודם כל אני רוצה להודות ליושבת ראש ועדת העלייה והקליטה, קולט אביטל וליושבת ראש ועדת החינוך מלי פולישוק- בלוך שהסכימו לקיים את הישיבה הזו. למה יזמתי את הישיבה הזו. ראשית אני מכירה את הרב עדין שטיינזלץ עוד מברית המועצות. הוא היה הרב הישראלי הראשון שניפגשתי עמו כשעבדתי באוניברסיטה של מוסקבה. זה היה בסוף הפרסטרויקה. כשהוא הגיע אמרו לנו שיש הרצאה של רב יהודי במכון מחקר פילוסופי של האקדמיה למדעים של רוסיה. בסופו של דבר במכון הפילוסופיה לא נתנו רשות לרב להעביר הרצאה ולכן הלכנו למכון אחר שהיה מכון היסטורי של מדע וזו הייתה ההכרות הראשונה שלי איתו. אחר כך עקבתי אחר פעולותיו של הרב שטנייזלץ, שלפי דעתי הוא מגדולי הדור של אנשי דת ורוח במדינת ישראל.

רציתי לומר שפעילות המכון שלו בברית המועצות היא מאד חשובה. כחברת כנסת וכנציגת העלייה בכנסת ה 14 ה15 וה 16 אני אומרת שלא לקחו בחשבון שחוץ מחבלי קליטה בתחום העבודה והתעסוקה, וחבלי קליטה מבחינת השפה והלשון ישנו גם עניין של קליטה רוחנית. לצערי הרב אני מאשימה את המימסד הדתי בארץ שהרבנים וגדולי הדור לא הלכו לקראת מליון אנשים כאן ואינם מבינים את הבעייה של אלו שנשארים שם. במשך שלושה דורות לא היו לימודי יהדות, לא לימודי שפה ומסורת ורק מעטים כמוני וכמו בריילובסקי וכמו צ'רנסקי ואחרים, הצלחנו ללמוד במחתרת עברית ומסורת. לי היה מזל ובמחתרת בה הייתי היו אנשי חב"ד שהראו לנו את הפנים היפות של היהדות וגם הסבירו לנו על התורה והמסורת ומדוע להיות יהודי זה דבר חיובי. לעומת זאת, רוב העולים שמגיעים מברית המועצות באים עם זהות יהודית חזקה מאד אך שלילית. לצערי הרב בארץ אין די אנשים שמסוגלים להציג את הפנים האנושיות והיפות של היהדות ומדוע אנחנו כל כך חשובים לתרבות העולמית. ולפי דעתי אין לאומיות יהודית בלי דת.

מה שהרב שטייזלץ עושה בברית המועצות זה דוגמא ומתכונת לעבודה בתפוצות אבל מה שיותר חשוב, גם כאן בארץ. הרב שטנייזלץ הקים אוניברסיטה פתוחה לנושאים של דת ויהדות. הוא ייסד את הלימודים בהתכתבות שמהווים אמצעי קשר חשוב מאד. הוא תירגם את כל האוצר של מחשבה יהודית לשפה הרוסית שזהו מיפעל חשוב בפני עצמו והוא מוציא לאור חוברות של מסורת ודת בשפה הרוסית בדרך ובשפה שאינם זרים לאנשים מודרנים. תרשו לי לקבוע שבעיני הרב שטיינזלץ מייצג את היהדות המודרנית בארץ ואין הרבה יהודים אורתודוכסים מודרנים כמוהו. כשראיתי את הצרות שיש לרב אחרי התוהו ובוהו שלנו במוסדות, סגרו את משרד הדתות והעבירו את כל הנושאים לטיפול למשרד ראש הממשלה, ומי נפגע דווקא? הרב שטיינזלץ. הוא אינו מקבל תקציבים לפעילות שלו.

אני רוצה לתקן שלא דווקא הוא נפגע. יש הרבה שנפגעים. לא עשו את זה בכוונה נגדו.

אבל אני לא חושבת שכששינוי סגרה את משרד הדתות היא התכוונה שדווקא הרב שטיינזלץ שעושה פעילות כה ברוכה של קרוב לבבות ברוח שמתאימה להיום ייפגע מכך. אני חושבת שגם במרכז הרב צריכים לחשוב איך להגביר את הפעילות כאן בארץ, בגלל שמצב הרוח בתוך הקהילה שאני מייצגת מאד קשה וגרוע. כשמשפחות יהודיות הגיעו בזמנו לארץ מרוסיה, הם ידעו מדוע הם מגיעים, בגלל שהם היו נירדפים. אבל כשהם כבר כאן הם מרגישים שהם אינם שייכים למקום.

חלק מזה הוא בגלל שאין חינוך נכון ליהדות, ואני לא מתכוונת לילדים ולצעירים. להם יש כלים כדי להגיע לזה. הם לומדים בבתי ספר, בצבא, באוניברסיטה. אני מדברת על אלה שהגיעו אפילו אחרי גיל שלושים וחמש. זו הבעייה. אחד הדברים שאני מבקשת היום להכליל במסקנות של הישיבה הזו הוא שאני חושבת שאנחנו זקוקים להגברת הפעילות של מרכז שטיינזלץ בכל הארץ. כל הכלים שאתה משתמש בהם בברית המועצות, יש להם צריכה כאן והיום. פונים אלי אנשים שעלו לארץ לפני עשר שנים ומבקשים ממני לעזור להם להקים בית כנסת של יהדות רוסיה. אפוא? בלוד. מכיוון שאין לי כלים לכך פניתי לראש הממשלה ולבנו שמתעסק גם כן בנושאים האלה, אבל מעבר לכך, יש צורך ביהדות, בתירגום והבנה של המנטליות הרוסית ואיזו גישה מתאימה כדי לקרב את העולים. מדובר באנשים שעזבו את התרבות הרוסית העשירה בהיסטוריה, נכנסו למדינת ישראל וכאן הם נופלים בין הכסאות. הם לא שם ולא כאן בגלל שהם לא הצטרפו לרוב שרואה את החיובי ביהדות ובאורח חיים יהודי. הם עדיין לא זכו להכיר את האושר בלהיות יהודי ולגעת באושר הזה. לאנשים רבים אין מושג מה זה מחשבה יהודית ותיתפלאו לגלות כמה שהציבור הזה ממש צמא לדעת. תודה רבה.

חבר הכנסת ויקטור בריילובסקי בבקשה.

אני מכיר את הרב שטיינזלץ, קראתי כמה ספרים שלו ברוסית. מה שאני רוצה לומר הוא שכרגע יש ברוסיה מצב מאד עדין. אחרי המכתב של חמש מאות אנשי רוח וחברי הדומה, יש ויכוח מאד חם בנושא של יהדות. בדיוק אתמול ראיתי בטלביזיה ברוסיה תכנית מיוחדת של פוזנר לגבי הספר הזה ושם היו ציטוטים רבים של קיצור שולחן ערוך. אני אישית לא חושב שכל מילה וכל ציטוט, אפילו של חכמי היהדות, שהם אמרו לפני אלף שנים, רלבנטי לנו גם היום. אני חושב שזו בדיוק הבעייה שיש עכשיו ברוסיה ובמקביל ישנו גידול מאד מהיר של אנטישמיות וכל התמונה היא כזו שמאד חשוב להציג את היהדות בצורה רלבנטית. אני בטוח שבכל אידיאולוגיה, ובכל התרבות הגדולה של היהדות יש דברים שהם רלבנטים לחיים של היום ויש דברים שאינם רלבנטים לחיים של היום. בסיטואציה המאד עדינה שקיימת היום ברוסיה עם גידול האנטישמיות, ולצערי אני חושב שזו רק תחילת הדרך וזה רק יגדל יותר ויותר, הייתי רוצה לדעת מה דעת כבוד הרב לגבי כל התמונה והאפשרות להמשיך את העבודה ברוסיה, ולמה אפשר לצפות שם?

כבוד הרב. אולי גם אני אצטרף ואוסיף עוד שאלה. אמנם מונחת לפנינו סקירה שאני מודה שעדיין לא קראתי. אבל מה שהייתי מבקשת גם לטובתי וגם לטובת הפרוטוקול, זה שתגיד לנו כמה מילים על היקף הפעילות שלכם ברוסיה, באילו כלים היא מתבצעת? איך היא מתבססת? לכמה אנשים היא מגיעה? כיצד אתם פועלים? באיזה מימון נעזרתם? זאת על מנת שנקבל את תמונת המצב ונדע את היקף הפריסה ומה אנחנו מצדנו יכולים לנסות ולעשות כדי שהפעילות הזו תמשיך להתפרס ברחבי חבר העמים ואולי נצליח לעשות משהו נוסף גם פה בארץ בקרב ציבורי העולים. הרב עדין שטיינזלץ בבקשה.

ברשותכם אומר כמה מילים יותר עקרוניות ואחר כך אגיע לאיזשהו פירוט מעשי יותר. הבעייה של יהדות רוסיה גם בארץ וגם בחבר העמים היא בעייה חמורה מאד. היא חמורה משום שזהו אולי המקרה הקיצוני ביותר של התבוללות. לאו דווקא מרצון. כלומר ישנו ציבור גדול שיש לו בעיתיות כפולה. הייתי מגדיר זאת כך. יכול להיות שאדם יבין את זה שהוא יהודי מפני שבועטים בו והוא מקבל את הזהות שלו לפי מספר הבעיטות שנתנו לו. אף על פי שזה עובד, אבל הסוג הזה של אישיות שנוצר, שמוגדר על ידי כמה בעיטות באחוריים קיבלתי הוא דבר שאיננו יכול להתקיים הרבה. ובנוסף הוא מעמיד את האדם בפני בעייתיות עמוקה מאד של מכים אותי, רודפים אותי, שונאים אותי, קוראים לי ז'יד, שזו המילה הגסה ביותר בשביל יהודי. ישנה מילה יותר מכובדת. ובסופו של דבר, לא זו בלבד שאינני אשם בזה אלא מה יש לי מכל זה. למעשה, האנשים נמצאים בבעייה כפולה. הם גם נרדפים אבל לעומת סבותיהם או סבי סבותיהם שגם הם נרדפו, רוסיה לא הייתה מדינה אוהבת ישראל במשך שנים רבות, ולכן זה לא מפתיע. אותם אנשים, אותם ההורים של האנשים שאנחנו מדברים עליהם היום לפני מאה שנה, ידעו שיש להם סיבה להתקיים.

הנקודה הזו שהיא נקודה משמעותית נעשית משמעותית גם בחבר העמים ונעשית אקוטית יותר במדינת ישראל. אקוטית אבל לא מהירה כי העולה החדש שמגיע לכאן נתקל בבעיות מאד מיידיות. בעיות של פרנסה, של דירה, של מציאת מקום עבודה קבוע, של מעמד חברתי שהוא גם בעייה. וכמובן של שפה. הבעיות הללו של זהות שהן בעיות חמורות לכשעצמן אינן עומדות במעלה הראשונה. כשאני זקוק ללחם לא תמיד יש לי זמן לעסוק בפילוסופיה. אבל, העלייה הזו כמו עליות אחרות גם היא מגיעה לאיזושהי נקודת יציבות. לא הייתי אומר נקודת אושר אבל ליציבות כפי שקרה גם בעליות אחרות. ואז היא מגלה, באופן חמור ביותר את הכפילות. אנשים מגיעים לכאן במובן מסויים, וזה נכון כמעט לגבי כל העלייה מרוסיה, כמהגרים. הם לא אנשים שחוזרים הביתה. הנקודה הזו מאד משמעותית. כי נוסף לכל, דוברי הרוסית שבינכם בודאי מכירים את המושג, ישראלסקי פרימיטיבסקי. ויש למושג הזה סיבה. הסיבה היא שיושב לו אדם והוא צריך להשוות, כמה מוסיקה שומע הישראלי וכמה הוא שומע, לכמה תאטרונים הוא הולך, כמה ספרים קורא הישראלי המצוי.

אבל האדם ההוא בדרך כלל אינו מכל מקום בברית המועצות לשעבר, הוא בעיקר ממוסקבה.

ממוסקבה ומפטרסבורג או כמעט מכל עיר גדולה, ובאופן מפתיע הוא יכול להיות גם מהרפובליקות האסייאתיות וגם להרגיש הרגשה דומה. אומר משפט אחד, היה לי ידיד שהיה בזמנו משהו כמו קולונל בצבא הרוסי. הוא עבר הרפתקאות רבות רק מעצם זה שהוא ידע שהוא יהודי. הוא הגיע לכאן, השתתף במלחמת השיחרור ואמר לי, אחרי מלחמת השיחרור הרגשתי ריקנות, והרגשתי חרטה רבה. אני הכרתי את רוסיה, את העוצמה והגודל שלה והרגשתי שאולי עשיתי טעות שיצאתי מהמדינה הגדולה, החזקה, התרבותית הזו למקום קטן כל כך. הוא המשיך ואמר לי, כשהייתי במוסקבה בפעם הראשונה וניסיתי להסביר לאנשים שנהר הירדן הרבה יותר קטן מנהר מוסקבה, לא האמינו לי שאנחנו בסך הכל מדינה קטנטנה. וזה קרא לו לדבריו, עד שגילה את היהדות. אז הוא גילה שהאימפריה שלנו לא פחות גדולה מהאימפריה הרוסית ואז נחה דעתו. זה בעצם, עיקר הפעילות שלנו בקרב מבוגרים שמטרתה לנסות לשנות את התדמית העצמית.

אני אמרתי שכל מה שאני מנסה לעשות ברוסיה זה רק לשנות מלודיה. את המשפט אני יהודי, ניתן לומר בשתי מלודיות. ושתיהן רלבנטיות והן מאד משמעותיות. המלודיה האחת היא אני אומר, אני יהודי כמו שאני אומר, אני חולה בהמופיליה. מחלה תורשתית, אני לא אשם, קיבלתי אותה מההורים שלי, מהסבים שלי, זה דבר שאני מתבייש בו אבל אני לא יכול להיפטר ממנו. אם הייתי יכול הייתי נפטר ממנו מהר ככל האפשר. זאת הבעייה שלי. לעומת זאת אני יכול גם להגיד, אני יהודי, באותו ניגון כמו שאני אומר, אני נסיך. גם אז אני לא אשם בזה. ירשתי את זה מאבותי. אבל תיראו שכשאני חושב שאני נסיך אני מתנהג אחרת, אני חושב על עצמי אחרת ואני מתנהל בצורה אחרת. כל מה שאני עושה זה לא לשנות את המשפט אלא לשנות את המלודיה. השינוי הזה של המלודיה זה מה שאנחנו עושים בפעילות שלנו.

אנחנו לא עוסקים בחינוך דתי לא מפני שאנחנו מתנגדים לזה אלא משום שאנחנו עומדים כעת בשלב מוקדם יותר. אני רוצה שלפני שאדם מגיע ואני אומר לו בוא נשים עליך תפילין, או לאישה, תדליקי נרות שבת, אני רוצה שיהיה לאדם יחס לנושא והוא יאמר, אני מרגיש ששבת זה דבר יפה, דבר חשוב ולכן אני רוצה לכבד אותה. יש דרכים להגיע לזה. מבחינות רבות מה שאנחנו עושים מתפרס בכמה תחומים. מעבר לדברים שעשינו בעבר. אנחנו למעשה בנינו אוניברסיטה יהודית במוסקבה. אנחנו בנינו מספר מסויים של דברים שקיימים בפועל. בזמנו, כשהתחלנו את העבודה קיבלנו עזרה פוליטית וכלכלית אבל לא מממשלת ישראל, אלא מהממשלה האיטלקית. הממשלה האיטלקית תמכה בנו באופן פוליטי חזק מאד,

החל ממתי? זה מעניין אותי לדעת האם זו רק הממשלה הנוכחית?

זה היה אנדראוטי. פגשתי אותו בבוקר במוסקבה. בערב הוא שוחח על הנושא הזה עם גורבצ'וב. והוא גם דאג, ואנדראוטי ידע לעשות את זה, להעביר סכומים די גדולים, מאות אלפי דולרים,

למה הוא עשה את זה?

ניסיתי להסביר לו כמו שהסברתי לרוסים שהנסיון לטשטש את הזהות היהודית אינו בריא לא רק ליהודים אלא גם לחברה כולה.

הבנתי מה שאמרת לו, אבל אני שואלת מדוע הגעת דווקא לאיטליה?

הצלחתי למצוא קשר מקרי, שוחחתי עם השגריר האיטלקי והשגריר האיטלקי אומר לי, מחר מגיע אנדריאוטי ואני חושב שהוא יהיה מעוניין. ואז קבענו פגישה לפני כל הפגישות שנקבעו לו.

וכבשת את ליבו, אני מבינה.

אולי, בכל אופן ממשלת איטליה תמכה בצורה מאד מסיבית בעניין הזה וכשהגעתי לשם לא היה שם שום נציג ישראלי.

מה קרה בישראל, מדוע לא תמכו בך?

מדינת ישראל מזכירה לי סיפור שמופיע אצל סנדרל ג'ונסון שענה ללורד שרצה לתמוך בו אחרי שהוא גמר את המילון שלו. הוא אמר לו, אתה מזכיר לי אדם שטובע בים ומישהו עומד ומסתכל. אחרי שהאיש יוצא הוא מושיט לו יד ואומר לו את כל האיחולים. ממשלת ישראל הייתה מאד נחמדה ומעולם לא הפריעה באופן פעיל.

אפשר לשאול שאלה? האם בחומר שלכם ברוסית יש משהו על ישראל, על הציונות, על דברים שכאלה?

יש על ישראל ועל מדינת ישראל ועל החיים בישראל ולמה חשובה ישראל מבחינה זו. אנחנו לא סניף של הרבנות הראשית ולא של הסוכנות היהודית. ברגע שאני מביא את האנשים לאיזושהי נקודת הזדהות, מכאן אני יכול לעבוד. יש אנשים שעברו אצלנו ונעשו מאד דתיים. יש אנשים שעברו אצלנו שהם אנשים נחמדים שחיים פה והם אינם דתיים. הם הגיעו כי זה היה הקשר שלהם, אנחנו שומרים על קשר של ידידות אבל לא על קשר של הזדהות.

כמה אנשים עברו עד היום דרך המיפעלים שלך?

יש לנו שני סוגים של מגעים. היה לנו קודם מוסד שהיה יותר מוסד לימודי שמישהו ברוסיה דאג לשרוף אותו פיזית. שם עברו בודאי בצורה זו או אחרת אלפי אנשים. יש לנו קשרים בהתכתבות ויש לנו סמינרים, פגישות והרצאות שמגיעות לאלפי בני אדם. הקשרים שיש לנו בכתב מגיעים בודאי לעשרות או למאות אלפים. זו הפעילות שלנו בדרגות שונות וברמות שונות.

אני מבינה שהחלק המהותי של הדרך שלך הוא שאתה אומר, אני לא כופה על אף אחד כלום אני רוצה להביא אותם לידי אהבת העניין. זה מה שעומד בשורש המסר שלך. אבל צריכים את הכלים. בשבוע שעבר היינו בועדת החינוך בבית הספריות הלאומי בירושלים. יש שם את כתבי הרמב"ם המקוריים וכתוב שם את הפיסקה,שהיא גם השקפת עולמי, איני מצטטת אבל אני אומרת את הרעיון, תאהב את התורה בשביל האהבה של התורה ולא בשביל שיצא לך משהו. לא להשיג הטבה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. זאת גם השקפתי. לשם שמיים. לשם אהבת התורה לכשעצמה ולא לעשות קרדום לחפור בה. אבל כדי להביא את האנשים להכיר בדבר הנשגב הזה צריך למשוך אותם בכלים או בדרכים מיוחדות. הרי אי אפשר לחייב אותם לבוא לשמוע הרצאות ואי אפשר לחייב אותם גם להמשיך לבוא. אני מחפשת את הטקטיקה שלך כדי למשוך אותם לדרכך.

תראי. הטקטיקה הכי קיצונית שאני נוקט בה היא להיות מעניין. מעבר לזה אני מקווה שאני רלבנטי.

איך אתה הופך להיות רלבנטי?

משום שאני מכיר את האנשים, אני מכיר את דרך מחשבתם. משפחתי גדלה במידה מסויימת באיזור. אני מכיר את האנשים ואני גם אוהב אותם. אני אוהב אותם במהותם, עם החסרונות שלהם. משום כך אני מנסה לדבר אליהם לא על מה שמעניין אותי כעת או על פרשת השבוע. אני מנסה לדבר איתם על הבעיות שלהם שקשורות לעניין. זה האופן היחידי בעצם בו אני יכול לפעול. אין לי כסף להציע למעשה, לשחד את מי שיהיה, באי אלו הטבות בעולם הזה. לכל היותר אני יכול להבטיח הטבות לעולם הבא. אבקש כעת מדוד פלנט שמנהל את כל העניין בפועל ממש, ונמצא על קו האוירונים של מוסקבה תל אביב, שיספר את הפרטים והמיספרים של הפעילות.

אתה עצמך יושב בישראל?

אני ירושלמי אבל אני נמצא הרבה מאד ברוסיה. הייתי בה מהקצה המערבי עד הקצה המזרחי ביותר של רוסיה. במקור אני צבר ישראלי עם כל מיני ייחוסים. הייחוסים הרחוקים שלי הם של רבנים אבל יש לי כל מיני ייחוסים אל מקימי המדינה. מבחינה זו אני חושב שאני מכוסה.

דוד פלנט בבקשה.

תשתדל בבקשה להתמקד במה יכולות שתי הוועדות שיושבות כאן היום לנסות לעזור לכם.

קודם כל תודה רבה לחברת הכנסת סולודקין על אירגון הארוע הזה ולחברות הכנסת אביטל ופולישוק בלוך היושבות בראש איתנו. אני חושב שזו הזדמנות מבחינתנו לומר שאנו מאד מעריכים ומוקירים תודה על כך ואני מקוה שמעבר לעניין תהייה גם תועלת לכל הנוכחים, ואני מאד מעריך את חברי הכנסת הנוספים שהצטרפו ובאו לשמוע אותנו.

ובכן, בכמה מילים גם עבור האורחים המכובדים שאחרו מעט. המכון ללימודי יהדות בחבר המדינות העצמאיות בנשיאות הרב עדין שטיינזלץ אבן ישראל נוסד בשנת 1989, היה למוסד היהודי הראשון שהוקם בברית המועצות לשעבר מאז המהפכה הקומוניסטית. בראיון הטלביזיוני לפני כן הרב סיפר מעט על ההיכרות שלו עם פרופסור וולכוב שהיה סגן הנשיא האקדמי למדעים שבאופן אישי הגיע לגורבצ'וב ובעצם פתח את השערים לפני הרב וזה היה עוד לפני עידן העלייה הגדולה, בזמן שעדיין לא הייתה נציגות ישראלית במוסקבה. למעשה הרב מספר תמיד שהשגריר הראשון שהיה נציג ועוד לא שגריר בא אליו להתייעץ עמו לפני שהגיע לרוסיה. יש אגב פרוייקט נוסף שלא מרבים להזכיר אבל אני חושב שתרומתו לעם ישראל אינה פחות חשובה, והיא שבאותה פגישה עם וולכוב הרב השיג בסופו של דבר מגורבצ'וב את האישור לתעד את כל כתבי היד היהודיים בספריות מוסקבה ולנינגרד באותה תקופה ולאחר מכן גם בלבוב ובמקומות אחרים. כל הפרוייקט העצום הזה שנותן עבודה לחוקרים באוניברסיטה העברית לעשרות שנים נמצא בספריה הלאומית בירושלים וכל הדברים האלה נולדו באותה פגישה של הרב שטיינזלץ עם פרופסור וולכוב בשנת 1988.

אתם הבאתם את הכתבים היהודיים לארץ?

זה הובא. קרוב לחמש שנים ישב צוות באוניברסיטה העברית בירושלים ואצלנו במוסקבה ותיעד את החומר במיקרופילים.

לא הבאתם את הכתבים המקוריים עצמם. אותם לא נותנים להוציא?

לא אבל לפחות את החומר יש. זה כשלעצמו היה הישג גדול מאד. בכל אופן לפני כחודש חגגנו 15 שנות פעילות. אמרנו שאנחנו בעצם מאד צעירים אבל ודאי זקנים ביחס למה שקורה ברוסיה ואפשר לומר שעברנו שם הרבה דורות. בשנים האחרונות עברו תהפוכות רבות על רוסיה ועל יהודי רוסיה, ויהודי רוסיה הם כל יוצאי ברית המועצות לשעבר.

ברשותכם, לפני שניגש לטכנולוגיה שלנו נוסיף כמה מילים לגבי הקונספציה. אנחנו עוסקים בתרגום. לא רק בתרגום של ספרים. רוב הספרים שאנחנו מוציאים אלו ספרים שנכתבים אפילו במקור ברוסית, או הצעות של הרב או מאמרים של הרב שמעובדים ישירות לרוסית על ידי אנשים שרוסית היא שפת האם שלהם. אנחנו מתרגמים את התלמוד לרוסית. אנחנו מתרגמים ומוציאים לאור ספרים נוספים ברוסית.

יש איזה מוציא לאור מיוחד שאתם עובדים אתו במוסקבה?

אנחנו מתפקדים גם כמוציאים לאור. אנחנו עוסקים בעצמנו בהוצאה לאור. התרגום שלנו הוא לא רק לקחת מילה ולמצוא את המקבילה שלה בשפה אחרת. אלא משהו רחב הרבה יותר. זה קשור להקשר תרבותי, מנטלי, היסטורי וחברתי. והתרגום של הספרים הוא רק דוגמא לנושא זה, וזה מייצג את כל הפעילות שלנו למצוא מה שנקרא שפה משותפת. וכשאני בא ואומר שפה משותפת, זה לא שפה שצד אחד בא ונותן לשני, זו שפה שמשותפת לשני הצדדים. במובן מסויים רוסיה או הפעילות ברוסיה נותנת לנו אתגר שאני חושב שאינו קיים בעולם היהודי כולו. בארץ וגם במקומות אחרים קיימות קבוצות. הקבוצות קיימות בפני עצמן ומנסים בכל מיני צורות ליצור אינטגרציה, ליצור קישורים, למצוא חיבורים, ליצור איזושהי מעורבות, דיאלוג. מכיוון שכל הקבוצות האלו במקור עומדות בפני עצמן יש ברירת מחדל, אם זה לא הולך לא קרה שום דבר. ויותר מזה. אפשר להגיד שקרה ולא קרה כי כל הקבוצה עומדת בפני עצמה.

כשאנחנו באים לרוסיה ועובדים שם עם היהודים אז אם לא יקרה משהו לא יהיה שום דבר. בלי האלמנט היהודי, האנשים שם בתהליך של התבוללות. אם אנחנו לא פועלים אנחנו לא קיימים. יש פסוק שאומר "היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו". אי אפשר ללכת ביחד אם אין באמת וועד, אם אין באמת שותפות בעניין הזה. והאתגר מבחינתנו הוא, מה שלא עובד לא קיים ואם מה שאנחנו אומרים אינו נשמע, אנחנו לא אומרים אותו. לכן האתגר שלנו כפול ומכופל. זה לא רק להגיד דברים אלא לשמוע ולדעת להקשיב ולהבין את האנשים שאנו עובדים איתם. מה הנכונות שלהם, מה העולם שלהם, באיזו מידה השפה שלהם בנוייה לדיאלוג איתנו.

כמה אנשים אתם?

הצוות שלנו מונה בארץ כעשרה אנשים. אבל מעבר לכך, האנשים שעובדים מטעמנו מדובר על מאות אנשים. אנחנו מפעילים תוכנית שפועלת היום בשני מקומות מרכזיים, ישראל וברית המועצות, שנקראת, בית למדרש. וכבר בהגדרה, בית למדרש ניתן לשמוע את הכיוון. אנחנו לא בונים בית מדרש שהוא מוסד. אנחנו לא באים ליצור עוד מוסדות ברוסיה שזו ארץ שאנשיה אינם אוהבים מוסדות. אנחנו באים לשלב בין בית, מקום שאדם חי וגדל בו, לבין המידרש, לבין הלימוד.

אנחנו עוסקים ביצירת קבוצות לימוד של אנשים לא דתיים בדרך כלל שעוסקים באופן קבוע על בסיס שבועי, ביהדות. ואני מדבר על למעלה ממאה וחמישים ערים בברית המועצות לשעבר ועוד למעלה מארבעים קבוצות שפועלות בישראל. מדובר על חוגי בית ביהדות על בסיס שבועי. כשכל האנשים פועלים מטעמנו ומקבלים, נקרא לזה משכורת, זה אמנם מצחיק כי מדובר על עשרה דולר בחודש. ומלכתחילה, שאלת מה הטריגר, אנשים באים בגלל הסקרנות. כי זה מעניין וקצת אקזוטי שם. לא מבינים מה אנחנו. אם הייתם רואים את הצוות שלנו יש שם קולז' מאד מעניין. החל מהרב דרך כל מיני דמויות נוספות וכלה בבחורה שהיא המנהלת של הפרוייקט הזה שהיא בחורה פמיניסטית, לא דתית, מקומית, מאד פעילה והיא המנהלת בשטח וזה קולז/ שמעניין אנשים. אז אומרים שאנשים באים מתוך סקרנות ונשארים בגלל האהבה.

מי מעביר את השיעור?

יש לנו צוות שכולו מורכב מילידי רוסיה, אני אגב היחידי במערכת שלנו שאיננו יליד רוסיה. למדתי רוסית אך אינני יליד רוסיה. כל שאר האנשים יוצאי רוסיה, אנשים מלומדים, רובם דוקטורים. אנשים שלמדו שנים רבות גם בישיבות גם באוניברסיטאות וגם למדו את השטח. הם מכירים את החומר, הם מכירים את האנשים, הם באו משם, הם יודעים איך לדבר, הם יודעים מה להגיד והם יודעים מה לא להגיד. הם יודעים איך ליצור שזה לא יהיה רק דיבור מצד אחד לשני אלא דיבור משותף.

אנחנו מדגישים את הלימוד של הטקסטים מסיבה פשוטה. הטקסט מבחינתנו הוא מקום מיפגש. שני הצדדים יושבים משני צידי השולחן או מאותו צד ולומדים אותו. ואני יכול להגיד דבר אחד. אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל עובדה שיש עיסה זה אומר בסופו של דבר שהיא עובדת. אם תעשו חשבון פשוט, כמאה וחמשים קבוצות ברוסיה ועוד ארבעים קבוצות פה, ממוצע של עשרה תלמידים לקבוצה על בסיס שבועי, המכפלה של היקף הפעילות נותנת איזושהי אינדיקציה. ואנחנו אירגון קטן. אנחנו לא סוכנות, אנחנו לא הג'וינט, אנחנו לא לשכת הקשר, אנחנו אירגון של חמישה עשר אנשים בסופו של דבר עם תקציבים מאד מצומצמים, אבל ברוך השם, באמת בסיעתא דשמיא, זה פח השמן של חנוכה וסליחה על השבח העצמי, אבל בכל זאת העניין מצליח.

איך הגעת לזה?

למדתי בישיבת הכותל ויום אחד אמרו שנפתחה ישיבה במוסקבה ומחפשים בחורים שיילכו ללמוד שם. זה ריתק אותי. מדוע? כי אני אוהב שלג. אני יליד רמת גן. נסעתי לרוסיה ונידבקתי בחיידק. התוכנית הזו היא תוכנית אחת. אנחנו פיתחנו גם מערכת מאד עניפה של לימוד בהתכתבות. קורסים ללימודי יהדות. הקורסים הם סמי אקדמאים. בכוונה לא אקדמאים כי אנחנו רוצים שזה יהיה פופולרי, שאנשים לא יתחייבו למערכת אקדמית. בחומר אנו מלמדים החל מהחומש דרך ספרות ימי הביניים, כולל ספרות מודרנית. אנחנו בונים מיקראות.

אגב, אני רוצה קצת במאמר מוסגר שתבינו. אנחנו אירגון עצמאי מאד. לא קשור לפוליטיקה היהודית רוסית שהיא מאד מפותחת כפי שאתם יודעים. אנו עובדים עם כל הגופים. פיתחנו תוכנית לימודים עבור משרד החינוך הישראלי, עבור מערכת בתי הספר של חפציבה.

מי מממן אותכם?

לצערי כמו שהרב הזכיר, מעט יחסית מגיע מישראל, גם בגלל מיגבלות,

איזה משרד תומך בכם?

אף משרד אינו תומך בנו נכון להיום. בעבר משרד הדתות תמך בפירסומים שלנו. עד שהוועדה המייעצת שעברה למשרד החינוך החליטה שהפירסומים שלנו אינם פירסומים תורניים.
משרד החינוך תמך והפסיק לתמוך בשיעורי תורה. אותם שיעורים שניתנו על ידי מרצים יוצאי רוסיה שעברו השתלמויות אצלנו ולימדו ברחבי הארץ יהדות, הפסיקו לתמוך בהם.

ומה קורה ברוסיה, האם תומכים בכם שם?

ברוסיה אין שום תמיכה ממשלתית. חוץ מדבר אחד שאינו בדיוק תמיכה. פרוייקט חפציבה שהוא פרוייקט משותף של הסוכנות היהודית ומשרד החינוך שזה בתי הספר היהודים ישראלים בברית המועצות, אנחנו פיתחנו את תוכנית הלימודים ואנחנו מטמיעים אותה בבתי הספר. יש תקציב לפרוייקט הזה ואנחנו כקבלן משנה מבצע את העבודה עבור משרד החינוך והסוכנות. אז תקרא לזה תמיכה או לא תמיכה, זה משהו אחר.

בתקציב משרד החינוך יש הרבה סעיפים שמדברים על פרוייקטים שאתה מדבר עליהם, גם למבוגרים וגם לתלמידים. איך זה שלא נכנסתם לשום תקנה?

אני אסביר לך. בגלל שהם לא מתאימים לקריטריונים מפני שאלו שמלמדים שם הם אינם רבנים.

הגיעו לארץ יהודים שלמדו במחתרת ברוסיה באופן עצמאי ורצו להמשיך ללמוד וגם ללמד. הם התחברו אלינו והתחלנו לפעול ולעשות פעילות בצוותא. ואז קורה דבר פנטסטי. במשך כמה שנים זה עבד וקיבלנו תמיכה מסויימת לגבי הפעילות הזו. ואז השתנו הכללים. כיצד. הקפיצו את הנקודות. ששת אלפים שיעורים. זה דבר שתפור לאירגונים גדולים.

למי מיועד הששת אלפים, מי זכה?

אירגונים גדולים כמו אל המעיין, מעלה ועוד. כל האירגונים שיש להם פריסה ארצית ויש להם נציגים בכנסת. הכניסו אותנו לסד בלתי אפשרי. דורשים מאיתנו לעשות היקף פעילות ארצי ואנחנו אירגון קטן שמשתדל גם להיות איכותי. אנחנו לוקחים אנשים מכשירים אותם מאפס, משתדלים למצוא תלמידים ולשבת איתם. ואז מה אומרים לנו, ראשית, שאין לנו מספיק שיעורים, צריך ששת אלפים בשנה ואנחנו הגענו לשלושת אלפים. אומרים לנו שאנחנו לא יכולים להגיע לששת אלפים שיעורים. מדוע? כי מותר גידול רק של עשרים וחמישה אחוזים בשנה. אז בוא נעשה חשבון עוד כמה שנים, בלי לקבל תמיכה, אנחנו צריכים לצמוח כדי שנגיע למינימום.

וזה לא הכל. יש סעיף נוסף שאומר שמרצים מומחים מקבלים עליהם חמש מאות נקודות בשנה. אבל מה זה מרצה מומחה? שלכאורה אמור להיות מי שמבין את מה שהוא מלמד באורח מקצועי ביותר. מי שלמד בישיבה או מי שיש לו תואר במדעי היהדות באוניברסיטה. מה הטענה שלנו? יהודים מגיעים מרוסיה, למדו יהדות במחתרת אבל אומרים להם, מה שלמדתם לא שווה כי הסמינרים האלה לא נחשבים, היהודים העצמאיים לא נחשבים, ללמוד במחתרת זה טוב לסיפרי גיבורים אבל זה לא טוב לאישורים. ואז הם לא מקבלים שום דבר. אנחנו מפעילים תוכנית כבר שבע שנים בארץ של "בית למדרש" ולא קיבלנו שום תמיכה מגורם ממשלתי.

יש לי בקשה. אתה יכול להעלות את הטיעונים האלה על הכתב, מבחינת הקריטריונים וכל ההקלות. ואנחנו נקבל תשובות ממשרד החינוך שאולי יבחנו מחדש את השינוי של הקריטריונים.

אני פניתי כבר. ואמרתי את הבעייה וביקשתי שיחריגו את הנושא. מדובר בציבור ייחודי, ציבור עם תנאים מיוחדים, תסתכלו על זה אחרת.

למי פנית?

פניתי למשרד החינוך והתשובה שקיבלתי הייתה אם נחריג את העולים אז נחריג גם את הרפורמים, נחריג את אלה ואלה ואת כולם. אל תעירו ואל תעוררו. זה מה שאמרו לי.

על כל פנים, תעביר לי מכתב. יש שר קליטה עכשיו?

אני רוצה לתת לך עצה טובה. יש אגף לתרבות תורנית. יש שם תקנה למפעלי סיפרות. שם בתקנה הזו יש גופים קטנים, גופים בסדר גודל שלכם. שם אתם יכולים לקבל תקציב. יש שם תקנה מיוחדת לגופים קטנים.

אני מציע שהוא ישב עם משולם נהרי בנפרד ומשולם נהרי יתן לו עצות.

יש לנו היום גם את הרב מלכיאור. אתה משולם נהרי היית עובד משרד החינוך וכל עזרה שתוכל להושיט וכל עצה רק תועיל לכולם. אבל אני חושבת שהיום גם יכולה להיות סיטואציה עם אוזן קשבת.

מאחר וזה דיון משותף של ועדת הקליטה וועדת החינוך וזהו נושא חשוב, אני חושב שהנושא הזה בחבר המדינות הוא באמת חסר. אני חושב שאנשים שם צמאים, לא ללמוד דף גמרא אלא לקבל מושגי יסוד ביהדות. אנשים מאד רוצים את הקשר את הזיקה. לא ראיתי צימאון ליהדות כמו שראיתי שם. כולם לצורך זה אורתודוכסים.

לכן אני חושב שמדינת ישראל עושה עול. היא משקיעה שם במערכת החינוך במסגרת חפציבה ב 45 בתי ספר כשיש כפול. אבל אחרים מחזיקים אותם באופן פרטי. מדינת ישראל משתתפת ברוב התקציב של החינוך הפורמלי, כאשר בנושא הפנימייתי היא משתתפת בשלושים אחוזים בלבד שזה חבל מאד כי מי שהולך שם לפנימייה זה לא משום שהוא רוצה להתפתח יותר טוב אלא יש כאלה שפשוט אינם יודעים מי האבא ומי האמא והם באים ממקומות שאין להם מה לאכול אפילו. אבל נושא החינוך הבלתי פורמלי לא רק שלוקה בחסר אלא גם קיבל מכה אנושה במעבר של משרד החינוך לסוכנות היהודית. כל בתי הספר של יום א', שהיו אמורים בעצם לתת מענה לחינוך הבלתי פורמלי, הכל קרס. זה לא ממשיך כמו שצריך. יש למדינת ישראל תקציבים בתחום התרבות שאפשר לייעד ולא צריך בשביל זה הרבה כסף כי העלויות שם ממש זולות.

מהו סדר גודל של תקציב שאתם צריכים כדי לפעול?

אני יכול לומר לך ששינוי משמעותי מבחינת אפקט הפעילות שלנו גם בארץ וגם ברוסיה יהיה באופן הבא. אנחנו עובדים היום על תקציב של כשש מאות וחמישים שבע מאות אלף דולר בשנה. זה התקציב שלנו בפועל לכל הפעילות. בארץ וברוסיה. כדי שיהיה לך שיעור אתה צריך מערכת שתפעיל אותו. אם היינו יכולים להגדיל את התקציב בעוד עשרים או שלושים אחוזים היינו נמצאים במצב אחר לגמרי. אנחנו נמצאים היום על התהום. פיטרנו בשנה האחרונה שמונה עובדים.

ברוסיה יש מספר לא קטן של יהודים עשירים. הם אינם יכולים לתמוך בכם?

אם לא הם אנחנו כבר מזמן לא היינו. לפני חמש שנים קיבלנו כמאה וחמישים אלף דולר תקציבים ממדינת ישראל לפעילות בארץ. השנה קיבלנו אפס. מהיכן אני אשלים את השאר? יהודי רוסיה העשירים ברוך השם עוזרים לנו. אין לנו ברירה. אנחנו חייבים למצוא את התקציב מאיזשהו מקום. מן הגורן ומן היקב וכך אנחנו עובדים.

כמה עולה בית ספר של יום א'?

התקציב של לשכת הקשר הוא 4000 דולר בשנה. לפני 15 שנה הקמנו את האירגון הראשון ברוסיה שעסק בחינוך יהודי. זה נקרא למד. כמו הלמד של הנהיגה. למד ולמד. התאחדות המורים למסורת יהודית. ובאירגון הזה עברו עד היום אלפי מורים. אינני חושב שתמצא מורה, אדם שעוסק במדעי היהדות בארץ וברוסיה שלא עבר בצורה זו או אחרת דרך האירגון. פה מדובר על מאות סמינרים, מדובר על מאות אלפים של פירסומים שהופצו בכל רחבי רוסיה. בכל מקום שאתה הולך אתה תראה את הלוגו הזה של למד ושל המכון שלנו. זה חינוך בלתי פורמלי.

אם אפשר, אם אתה מעביר מכתב אם אתה יכול להעביר גם לנו לחברי הוועדה. כשאתם פותחים את ספר התקציב היום, כדאי שתיראו יש בספר התקציב של 2003 , 123 מליון נדמה לי, כאשר התקציב של השנה בתרבות היהודית שאוחד, הכל עומד על 64 מליון בסך הכל. המציאות הזו שהרבה פעמים נלחמים נגד החרדים, אז מחמירים את הקריטריונים. אני מציע לכולנו לעשות את החשבון הזה. אם לא היו עושים קריטריונים מטופשים,

אם יורשה לי עוד משפט אחד לסיום. הרב שטיינזלץ התחיל פעילות ברוסיה לפני הרבה שנים. המטרה שלו ברורה. אני חושב שמכירים את האיש ומבינים מה משמעות הפעילות, זה דבר שהוא קונצנזואלי , מוסכם על הכל. אני חושב שאנשים שלנו מייצגים את כל הקשת וגם ברוסיה זה אותו מצב. אנחנו עובדים עם יהודים וגם עם גויים. יש פעילות חשובה גם שם וגם פה. ככלל הנושא. אנחנו גם בין כולם. יש אנשים שמבינים יותר טוב מאיתנו מה אפשר לעשות. אנחנו יכולים להגיד מה כואב לנו, אולי במידה מסויימת אתם יכולים לדעת מה תהייה התרופה שלנו. והייתי מאד שמח אם תהייה אפשרות בהמשך להזמנה שלך, ואני מאד מעריך את זה, אם חברי כנסת נוספים שנמצאים פה מוכנים לעמוד איתנו בקשר, כי הרי לא נפתור את כל הבעיות בישיבה הזו אנחנו נשמח להעביר אינפורמציה, להתייעץ, לייעץ, אולי גם לנו יהיה משהו מועיל לומר לכם כדי להמשיך את הרב שיח הזה ואני חושב שבסופו של דבר זה יהיה לטובת כולם.

יש לך התנגדות מרינה להיות אשת קשר כי מעבר למכתב צריך לדבר עם אנשים וכו'.

בודאי שלא. הקהילה של יוצאי ברית המועצות נמצאת כעת בנקודת מפנה. בלי לימודי יהדות ומסורת בעוד דור יהיו מהגרים למדינת ישראל.

הייתי רוצה לסכם את הישיבה בשלוש נקודות. קודם כל אנחנו רוצים להודות לרב עדין שטיינזלץ על פעילותו העניפה, הברוכה, רבת המימדים וכמובן שהיא בהרבה מובנים יוצאת דופן. אילו יכולנו כולנו להחשף לדרך הזו של לימודי היהדות, לא ככורח, ולא כגזירות ולא כתכתיבים ולא כדברים שהם כמעט בדרג הטכני אלא במימד הרוחני, אני חושבת שמצבה של היהדות בארץ היה אחרת ולא היינו רואים את כל המאבקים שאנחנו רואים.

אנחנו רוצים לסייע לפעילותו של הרב גם בחבר העמים וגם בארץ. לשם כך אנו רוצים להציע שלושה דברים. דבר ראשון שנקבל את אותו המכתב עם הקריטריונים כדי שחברת הכנסת פולישוק תוכל לפנות למשרד החינוך ולראות מה אנחנו צריכים לעשות. דבר שני, אנחנו כשתי ועדות נפנה למשרד הקליטה ולמשרד החינוך וננסה לראות באיזה אופן אנחנו יכולים להגדיר את הפעילות בקרב ציבור העולים בארץ. כדי להפוך את הדת ליותר "ידידותית למשתמש", כדי שאנשים יבינו את יופיה של הדת ולא רק כגזירות שחייבים לעמוד בזה כי אם לא, לא יקבלו מעמד של עולה, אלא מתוך רצון להנחיל להם את ערכי היסוד. דבר אחרוו, נבקש מחברת הכנסת סולודקין להמשיך להיות זו שעומדת בקשר איתכם כי דבר כזה אם אנחנו לא עושים לו מעקב אחרי שאנחנו מקבלים החלטות הוא נשאר ללא תמורה. אלה ההחלטות. תודה רבה.

אני רוצה לשאול אותך הרב שטיינזלץ. מכיוון שהגישה שלך כפי שהבינותי אותה כאן בישיבה מאד מדברת אלי, האם יש אפשרות לחשוב, כרגע אני זורקת את זה בגדר מחשבה, לא לעולים חדשים אלא בעברית, לארגן אחת לחודש חודשיים מפגש עם הרב כאן בכנסת לחברי הכנסת.

אפשר לעשות את זה. אני מדבר עם כל מיני יהודים, אפילו עם חברי כנסת. אני מצידי מוכן. עשיתי את זה כשמשה דיין היה שר החוץ.

משפט אחד מטעם משרד הקליטה.

אני חושב שהמשרד שכל השנים תמך בעמותות של זהות יהודית לעולים זה משרד הקליטה וזה המשרד הטבעי. לצערי באמת, סך כל התקציב שעומד לרשותנו בנושא תמיכות לאירגונים, אני מתבייש לומר את הסכום, הוא שבעה מליון שקל ל 250 אירגונים. בעבר היה לנו פי שלוש ופי ארבע וקיצצו לנו את התקציב. למרות כל זה למשל אירגון כמו מחניים שהוא אירגון גדול הוא מקבל תקציב יפה מאד מבחינתנו, קרוב למאה שבעים, מאה שמונים אלף בשנה. ואולי דוקא אירגון קטן כמו שלכם שקיבלתם בארבע השנים האחרונות בממוצע סכומים של כמה עשרות אלפי שקלים, אולי יהיה כדאי אפילו כדאי להתחבר לגופים גדולים.

אני אציג לך את השאלה בצורה אחרת. לא להסתכל על זה בצד הטכני של תקציב כתמיכה לאירגון. אלא כחלק מפעילות בתחום הדתי. כלומר לא לקחת את זה מהתקציב של תמיכה באירגונים, אלא כיוון שאתם גם תומכים בתוכניות גיור למיניהן, אולי אפשר לקחת משם. גם זה רעיון למחשבה ונמשיך לדון בכך בהמשך, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30