כנסת פתוחה

משנה מפגעי איכות הסביבה - הדרישה לחקירת נושא תעשיות אלקטרוכימיות בעכו

5
ועדת משנה לנושא מפגעי איכות סביבה
1.2.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 41
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הפנים ואיכות הסביבה) לנושא מפגעי איכות הסביבה
יום שלישי כ"ב בשבט התשס"ה (1.2.2005) שעה 12:30

ס ד ר ה י ו ם: הדרישה לחקירת נושא תעשיות אלקטרוכימיות בעכו

חברי הוועדה: לאה נס – היו"ר
דוד אזולאי
עיסאם מחול

שלמה כץ – מנהל מחוץ צפון המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד שלומי פרידן – משרד לאיכות הסביבה
ד"ר שלום גולדנברג – מנהל המחלקה לבריאות הסביבה משרד
הבריאות
פרופ' מנפרד גרין – ראש המרכז לבקרת מחלות משרד הבריאות
ליאורה עופרי – משרד התמ"ת
ורדה אדוארדס – אגף הפיקוח על העבודה, משרד התמ"ת
ד"ר שאול דוברינסקי – משרד התמ"ת
אהד אורנשטיין – משרד התמ"ת מינהל כימיה
ליאורה אהרון – עמותת אזרחים למען איכות הסביבה בגליל
עו"ד שירלי בבאי – אדם טבע ודין
עו"ד אופיר רונן – עו"ד מייצג מטעם ההסדרות
עו"ד ארז שניאורסון – מייצג את העובדים במפעל
אברהם בוזגלו – עובד שחלה בהרעלת כספית
ד"ר גיימס קריקון – קואליציה לבריאות הציבור
שוש ציגלמן – קואליציה לבריאות הציבור
גיל עקב – רכז הקואליציה לבריאות הציבור
רפי פריינטה
פטר פריד
פרוספר לזמי
יעקב כהן
משה משיח
עיריס נחמן
יוסי ברר
יונה לוי
שמואל תנופה
משה אברמוביץ
למט שי
פישמן צילה
דב גרינשפן
רומן בזוב – חבר ועדת מנהל מעבדת PVC
שמואל דרוגובצקי – מנהל עבודה איזורית
מוריס ברדוגו – חבר ועד עובדים תעשיות אלקטרוכימיות
שלמה שהם – נציב הדורות הבאים
ורד בירו-זילברמן – ראש תחום איכות הסביבה נציבות הדורות
הבאים
שגית פורת – מנהלת קשרי ממשל, חיים וסביבה
רחל גזית – מזכירת קיבוץ עין המפרץ מטה המאבק
תלמה בן דוד – חברת כפר מסריק, חברה ב"מטה המאבק"
טובה שחר – חברת קיבוץ כפר מסריק
לורי צימט – חברת קיבוץ עין המפרץ "מטה המאבק"
דוד בר דרור - בוגר בריאות הציבור וחומרים מסוכנים

יפה שפירא

חבר המתרגמים בע"מ

צהריים טובים לכולם. הדיון היום בנושא המפעל לתעשיות אלקטרוכימיות הוא גם במסגרת בקשה לדיון מהיר שביקשו גם חברי הכנסת דני יתום, עיסאם מחול ואנוכי, אבל הדיונים בוועדה הזאת מאז השריפה שפקדה את המפעל לפני יותר משנה והסגירה שלו אנחנו ערכנו פה מספר דיונים. דיון על עצם הישארותם של חומרים מסוכנים במפעל והסכנה שלהם, גם כשהמפעל סגור המפעל בעצם מסכן את הסביבה ואת האזרחים בסביבה. היה דיון נוסף בעקבות החלטה של המשרד לאיכות הסביבה לחדש את הפעילות של המפעל, אנחנו התרענו בפני המשרד לאיכות הסביבה על חידוש מחדש של מפעל מזהם שכזה בסדר גודל כזה, אמנם באיזור תעשיה אבל שהוא בקרבה של אוכלוסיה. אבל בעקבות התחקיר של ידיעות אחרונות נחשפו פה מחדלים פשוט מצמררים, ואני אומרת בכל אופן זה תחקיר עיתונאי, זה עוד לא תחקיר משטרתי, אבל גם אם חלק רק מהדברים נכון, אבוי לנו.

מה שמטריד אותי במיוחד ש"בזכות" אותה שריפה, אותה תקלה שגרמה לשריפה בעצם נחשף מחדל סביבתי ובריאותי פשוט מחריד. זאת אומרת שאילולא אותה תקלה המפעל הזה היה ממשיך לזהם את הסביבה ולפגוע בבריאות של העובדים, ונמצאים פה אני מבינה עובדים שהם חולים, אני שמחה שכלפי חוץ לא רואים אבל זה עוד לא אומר כלום, ואני מאחלת לכולם החלמה מהירה.

השר לאיכות הסביבה החדש, הנכנס, ח"כ שלום שמחון, הודיע שבניגוד כנראה לעמדה שהיתה במשרד, על אי פתיחת המפעל, אבל זה לא פותר את הבעיה אלא להיפך, אני חושבת שצריכה להיות פה חקירה מאוד ברורה ויסודית של כל הגורמים שהיו קשורים בהתנהלות של המפעל, ואני אומרת כל הגורמים גם מסביב, כדי שהתוצאות של אותה חקירה וההשלכות ישליכו על כל הגורמים שממשלת ישראל ומדינת ישראל, על איך היא מטפלת בכל אותם מפעלים מזהמים. כדי שלא נופתע שוב באיזה אירוע מצמרר אחר שיחשוף לנו מחדלים.

אני אתן תחילה את רשות הדיבור לעו"ד שניאורסון שמייצג את העובדים. אחר כך אני ארצה את התגובה של משרד התמ"ת. אחר כך נשמע את אזרחים למען הגליל ואז נשמע את משרד איכות הסביבה ואחר כך נפתח את הדיון.

סליחה, שמי עו"ד אופיר רונן ואני גם מייצג את העובדים. אנחנו מייצגים את העובדים שממשיכים לעבוד במפעל ואני חושב שגם לנו יש דברים חשובים לומר.

אז תקבל את זכות הדיבור. כולם יקבלו פה זכות דיבור. עו"ד שניאורסון בבקשה.

שלום לכולם. על מנת להבהיר, עו"ד אופיר רונן יתקן אותי אם אני טועה מייצג את העובדים במאבקם לקבל פיצויים ולפרוש בצורה מכובדת מהמפעל. אנחנו מייצגים את העובדים,

שזה חשוב מאוד. אני ברשותך ארצה לציין משהו, אני חושבת שהמצב הזה שעובדים שעל אף שיודעים שהם מסכנים את הבריאות ואת החיים שלהם ממשיכים לעבוד במפעל ורוצים את יצר הקיום הזה הוא מאוד בעייתי וקשה, ואסור שנגיע למצב כזה אלא אנחנו צריכים לדאוג שהמפעלים שלנו וכל הרשויות יפעלו כדי שמפעלים כאלה, ואני אומרת את זה למשרד איכות הסביבה, מפעלים כאלה לא יוכלו לפעול מלכתחילה, זה לא יגרום לאותם עובדים שרק בשביל יצר הקיום, שהוא חשוב, מוכנים לעבוד ולסכן את הבריאות שלהם.

אנחנו מייצגים את העובדים בתביעה נזיקית לפיצוי כספי על מחלות נוראיות שעובדים חלו בהן, עשרות מהם מתו, כתוצאה מעבודתם במפעל, והעובדה שהם נחשפו לחומרים מסוכנים ורעילים. אנחנו מייצגים בשלב הזה כמאתיים עובדים. הייתי אומר שהמספר הזה גדל מיום ליום אבל זה אפילו לא מדוייק כי הוא גדל משעה לשעה. מהסיבה הפשוטה שחלק מהעובדים כבר שנים לא נמצאים במפעל, נמצאים בבית רתוקים למיטה וכל פעם כשמגיעה אליהם הידיעה שיש תביעה ויש עורך דין פונים אלינו ומבקשים להצטרף ומעבירים לנו חומר רפואי, ואנחנו בודקים אותם ומגלים פשוט דברים נוראיים. החל מגידולים סרטניים וכריתות של איברים, וצר לי אם זה נשמע בוטה אבל זאת המציאות וצריך להתמודד אתה. חלק מהתובעים סובלים מגידולים סרטניים סופניים, קשה לי להאמין שהם יאריכו ימים עד שייגמר המשפט במחוזי בחיפה כדי לקבל את הפיצוי שמגיע להם.

אנחנו הגשנו תביעה של ששים וחמישה עובדים לבית המשפט המחוזי בחיפה. אנחנו כרגע בודקים ועורכים חוות דעת בעזרת רופאים וטוקסיקולוגים לעוד קבוצה של שבעים עובדים, שבינתיים פנו אלינו מאז שהוגשה התביעה. זה כנראה ייקח כמה שלבים, אני מעריך שבסופו של דבר יהיו כמאתיים וחמישים תובעים. זה מספר מחריד. בסך הכל במפעל בשיא פריחתו אם נגדיר את זה היו במצבת העובדים כשש מאות וחמישים עובדים, כאשר בשנים האחרונות המספר ירד למאתיים ומשהו. בסך הכל כל אחד שעבד במפעל הזה יותר מתקופה קצרה, זאת אומרת כמה שנים ומעלה, ונבדק על ידי רופא תעסוקתי מטעמנו, לא בריא. אין בנאדם שהיה במפעל הזה ויצא משם בריא. לא קיים. אני יודע שזה נשמע מוגזם וזה נשמע אולי, זאת המציאות.

בנייר שאני פה חילקתי רשמתי פרטים על חלק קטן בלבד מהחומרים שהיו שם במפעל, אני ככה בכמה מלים אעבור חומר חומר, זה מאוד חשוב לידיעה. כספית, שהיתה שם בעשרות טונות, העובדים שם נחשפו, בעיקר עובדי מתקן האלקטרוליזה אבל גם יתר עובדי המפעל, לכספית, שהיא חשודה כחומר מסרטן, היא גורמת לפרקינסון, גורמת לתופעות פסיכוטיות במוח. בדיקות .T.C של עובדים שהיו חשופים לכספית מראות ממש שינויים אורגניים במוח. יש אנשים שעבדו במפעל, ולצערנו נזקקים היום כבר למינוי אפוטרופוס כי הם לא מתפקדים ברמה השכלית. אנשים שהיו קצינים בצבא, השתחררו, הגיעו למפעל בריאים לחלוטין והיום הם שבר כלי.

ויניל-כלוריד הוא אחד החומרים היותר רעילים במפעל, הוא פשוט הורג. זה חומר שהורג. ויניל-כלוריד גורם לסרטן בכבד שנקרא אנגיו-סרקומה, זה סרטן שתקופת החביון שלו עשרים ושתיים שנה. על פי מאמרים ומחקרים בעולם, ואנחנו רואים את זה גם בארץ, צפויים לנו, לצערנו, ואני יודע שחלק מהעובדים פה מצמררים לשמוע את זה, חלקם ימותו בשנים הקרובות מאנגיו-סרקומה. זה סרטן שבגלל תקופת ההמתנה הארוכה שלו ותקופת הגילוי המאוחרת שלו הוא לא ניתן לריפוי.

אתה כבר נהיית אני רואה רופא. יש פה נציגי משרד הבריאות שהם בטח יחוו את דעתם על העניין הזה.

לצערי הרב כן, אחרי שאתה רואה את כל המקרים האלה אתה קצת מקבל ידע, אין בעולם אנגיו-סרקומה שלא מויניל-כלוריד. זאת אומרת כל אדם בארץ שהתגלה אצלו אנגיו-סרקומה בכבד זאת אומרת שהוא נחשף לויניל-כלוריד. זה סרטן מאוד ייחודי.

EDC ששימש כחומר גלם ליצירת ויניל-כלוריד גורם לגידולים סרטניים, מוגדר בחוק כמסרטן וכגורם למחלוקת מקצוע.

חומרים נוספים שהיו במפעל, ואני אנסה באמת לקצר, זה אקסטא-כלורו-בנזן, זה חומר שמשמש בעולם היום אך ורק לייצור חומרי לחימה כימיים. חומר שאין בו שימוש תעשייתי אחר. טרי-כלורו-אטילן, אסור בכלל על פי חוק בשימוש.

ז'נקלין, אנחנו ראינו עובדים רבים שעברו הרעלות ז'נקלין. ז'נקלין גורם לבצקות במוח, לפגיעה בקצב הלב, עלול לגרום לחוסר הכרה ולמוות, וזה בנוסף לחומרים אחרים מחוללי פגיעות כמו כלור, סודה קאוסטיק, בסיס אשלגן, חומצה גופריתנית, החומרים האלה מפורטים בנייר פה שחילקתי.

כשאנחנו בדקנו את המפעל תיחקרנו עובדים, ישבנו עם מהנדסים שעבדו במפעל במשך עשרות שנים, מה שראינו זו לא התרשלות אלא מדיניות של עשרות שנים שבעצם עושים הכל על מנת להסתיר, על מנת לחסוך כסף, בכל מה שקשור לבריאות העובדים ולבטיחות בעבודה, שם החומרים לא נשפכו לקרקע אלא נקברו בקרקע. יש עדויות כבר מתקופות מאוד מוקדמות, כבר מלפני עשרים שנה ששפכו חומרים באיזור שנקרא הלגונה, זה הדיונות שמדרום למפעל, קברו כספית, כיסו את הדברים האלה בבטון. דרך אגב אחת הסיבות שאפשר לשער זה פשוט חסך המון כסף שכרוך בהובלה של החומרים האלה והפינוי שלהם לרמת חובב.

עכשיו מבחינת פליטות ודברים, בכל תקלה שם, בעיקר במתקן המונומר, נפלטו עשרות טונות לאויר. יש לנו מסמך שבתקלה כלשהי בשנת 2002 נפלטו לאויר שלושים טון EDC. בתקלה שהיתה בשלושים לאפריל 2002 נפלטו חמישים טון EDC ועשרים טון חומצת מלח. הדברים האלה עם רוח מערבית הגיעו לכפר מסריק ולעין המפרץ. אין בכלל ספק בזה.

אתה מדבר על אירועים, אנחנו מדברים, בטח ליאורה תציג אחר כך, חריגות שהיו.

לא רק על אירועים. נכון לשנת 2000 המפעל פולט לאויר באופן קבוע וכחלק מתהליך עבודה ארבע מאות תשעים טון ויניל-כלוריד. זה מספר שקשה בכלל,

בישיבה האחרונה ד"ר ג'ימי קריקון אתה אמרת שמה שארצות הברית כולה עושה בשנה הם עושים יותר.

ויניל כלוריד מוגדר על ידי הוועדה הבין משרדית לחומרים מסרטנים כחומר מסרטן ודאי בבני אדם. לא צריך בשביל זה חוות דעת רפואית, זה כבר מוגדר בחוק, מוגדר על ידי ביטוח לאומי כגורם לסרטן מקצוע. החומר הזה הורג. בשנת 97' בבדיקות שנערכו במתקן המונומר מתברר שנפלט EDC בריכוז של פי ארבע מאות חמישים אלף מהתקן. יש פה את הפירוט בסעיף 3.8 למסמך שלי. אנחנו היינו עשרות פעמים במפעל, לקחנו דגימות קרקע, מפוזרים במפעל עשרות ומאות שקים שמכילים בוצת כספית ושעדיין עומדים שם. כספית הוא חומר נדיף. מי שמסתובב שם באיזור נושם את החומר הזה.

בשנת 1989 בבדיקות שנערכו במפעל מתברר שכבר אז נעלמים כל שנה כארבע טון כספית. כשעושים את התחשיבים כמה נכנס, כמה יוצא מהתהליך ארבע טון כספית כל שנה מטייל. עכשיו מכיוון שתחנת הכוח שם ניזונה במימן, שמגיע ממתקן האלקטרוליזה, תחנת הכוח שורפת את המימן, שמונים וחמישה אחוז מהכספית שהגיעה עם המימן לתחנת הכוח שוקעת על המפעל ובאיזור שלו. כלומר הגופרית או שמתנדפת או נקברת בקרקע או נעלמת לכל מקום אחר, לא הולכת לא לרמת חובב ולא לייצור.

אני יכול להציג פה תצלום אויר, יש פה תצ"א עם סימונים מדוייקים איפה נקברו שם חומרים, כולל קבירה של שקי EDC, באדמה, ממש נחפר בור, נכנסו לשם עשרות שקים, כוסה בחצץ, על זה כובה, עם משטחי בטון, מיכל שנקרא 3T6, על מנת שאף אחד לא ירגיש צורך שם, המיכל הזה פשוט מפריע לחפור שם. השקים האלה נמצאים בתוך האדמה.

המפעל הזה עשה ככל שניתן על מנת להסתיר את מה שקורה שם. אני מפנה את כולם לסעיף 4.1 לנייר שאני חילקתי. כשהמפעל הזה הוזמן ליום עיון בנושא זיהום סביבתי הנייר הפנימי של המפעל, שנרשם על ידי גב' שרה הירש, שהיתה שם סמנכ"לית, ממליצה לא להיחשף לנושאים שלדעתה לא נחשפו עד היום ולא כדאי שייחשפו, כמו VCM ו-EDC.

עו"ד יאיר כוכבי ששימש מזכיר החברה, על נייר שדן בנושא בדיקות קרקע, המליץ ליועציו המשפטיים למצוא כל דרך על מנת לחייב את בודק הקרקע לשמור על חיסיון הנתונים. גם מעניין לראות את התגובה של עו"ד כוכבי לשאלות של גיל מלצר, התגובה היתה נפלאה כשלעצמה, הוא פשוט לא רצה שהנתונים האלה יגיעו לגורמים עויינים, כמו למשל איכות הסביבה והגופים הירוקים, שמבחינתו הם גורמים עויינים.

אני לא אחזור על הנושא של ועדת חקירה, לנושא הזה אני רואה שעולה פה, אני חושב שמדינה צריכה לקחת אחריות בנושא הזה ועובדים פה, שלצערנו חלקם לא יזכו לראות את פסק הדין בתביעה שאני הגשתי בשמם צריכים לקבל פיצוי, ביטוח לאומי ברוב המקרים לא מכיר כמחלת עבודה, יש פה עובדים שחיים מאלף, אלף חמש מאות שקל בחודש, המדינה צריכה להקים קרן שתחזיק את העובדים האלה ברמת קיום מינימלית, עד אשר יזכו לקבל פיצויים בתביעה שהגשתי.

תודה רבה. בכל אופן מכיוון שיש פה, ראשית כל הזיהום הסביבתי, וזה אנחנו נפנה אל משרד איכות הסביבה, אבל מבחינת התעסוקה, רופא תעסוקתי שנמצא במשרד, איך מגיב משרד התעסוקה עם דיני העבודה, איך אומרים, המחפירים שאני מניחה שהתגלו, אני שוב חייבת להגיד שמדובר פה בתחקיר עיתונאי, אבל מסתבר שיש פה הרבה מן האמת.

גבירתי, יש תקנון דיני העבודה בכספית, שהוא אמור במדוייק להגיד את כל מה שהתקנות דורשות, ואת זה הם לא קיימו.

אני אנסה להתייחס או להסביר מה ההתייחסות בחוק לנושאים, לסיכונים שקיימים במפעל הזה, ומה אנחנו עשינו בעניין של אכיפת החוק. קיימות תקנות במדינה שנוגעות לעובדים בכספית, נוגעות לעובדים בויניל-כלוריד וגם נוגעות לעובדים בחומרים מסוכנים אחרים, כאשר התקנות האלה קובעות איזה דרכים צריכות להינקט על ידי המעביד על מנת למנוע את החשיפה של העובדים לסיכונים האלה.

התקנות האלה בנויות בצורה די דומה והעקרון אומר בעצם שעל המעביד לנקוט בכל הדברים האפשריות, בדרכים הנדסיות, דרכים מינהליות ואחרות על מנת למנוע קיום חשיפה לחומרים רעילים, כלומר קיימת חובה על המעביד לנקוט בכל הדרכים האפשריות על מנת למנוע חשיפות, כלומר למנוע פליטות של חומרים שעלולים לסכן את העובדים. מעבר לכך בתקנות האלה יש חובה על המעביד לבצע בדיקות סביבתיות במקומות העבודה על מנת לוודא שהרמות של אותם חומרים בסביבת העבודה אכן לא עוברות את הרמות המותרות שנקבעו בתקנות, ודרישה נוספת היא דרישה לשלוח את העובדים שנמצאים בסביבות שבהם קיים טיפול בחומרים האלה לבדיקות רפואיות תעסוקתיות על ידי רופאים תעסוקתיים. זה דרישות כלליות שקיימות לגבי כל מי שעובד בתחום.

מה אתם עשיתם למען העניין הזה?

הפעילות של המשרד היא פעילות שנעשתה כבר לאורך שנים. אנחנו מגיעים למקומות עבודה בתדירות לא גבוהה.

אני רוצה להבין, מפעל כזה שבאמת מתעסק בשני החומרים הללו, אני לא יודעת אם יש עוד כמוהו בארץ, זאת אומרת יש לנו מפעל אחד גדול שמתעסק בשני החומרים שעליהם יש את התקנות. אז איך אתם מטפלים בתקנות מאוד מחמירות בחומרים מאוד מסוכנים, ויש לכם סך הכל אני מבינה מפעל אחד שאתם צריכים את כל עיניכם לשים בו.

קודם כל אני רק רוצה להבהיר, אנחנו מדברים על מפעל אחד אבל קיימים בארץ עשרות אלפי מקומות עבודה שיש בהם סיכונים שונים ומשונים.

ברור, אנחנו עכשיו מדברים על הסוג הזה.

אבל אי אפשר לקחת את זה כמפעל בודד, סיכונים קיימים בהרבה מאוד מקומות עבודה, יש עשרות תקנות שנוגעות לכל מיני סיכונים אחרים, שגם אותם אנחנו צריכים לאכוף. ואנחנו מנסים לאכוף את זה על פי באמת איזה שהוא סדר עדיפויות.

הפעילות שלנו היא מתבצעת מול הנהלת המפעל, כאשר אנחנו דורשים מהם לבצע את הדרישות שקיימות בתקנות, והם בעצם עליהם חובת ההוכחה להוכיח שאכן החשיפות לא עוברות את המותר, שאכן העובדים שנבדקים בבדיקות רפואיות בבדיקות שנערכות בדם ובשתן לא מגיעים לרמות שנקבעו כרמות שעלולות לסכן את העובד. וזה מה שאנחנו דרשנו ווידאנו שמתקיים במפעל במשך השנים.

את יכולה לתת לנו נתונים בשנים האחרונות על המבדקים שאתם עשיתם ואיפה זה עומד?

כן, במפעל נערכו בדיקות סביבתיות בתדירות יותר גבוהה ממה שנדרש בתקנות, לפחות לעניין של כספית.

אתה יכולה להגיד לנו לדוגמא כמה פעמים בשנה?

לדוגמא בנושא של כספית התקנות מחייבות בדיקה סביבתית אחת לשלושה חודשים. במפעל התקיימו לפחות באיזור האלקטרוליזה, ששם אמורות היו להיות חשיפות בדיקות בתדירות שבועית. אחת לשבוע. כלומר זה תדירות הרבה יותר גבוהה ממה שנדרש. לעניין של ויניל-כלוריד,

רגע, הם עשו אחת לשבוע, הם צריכים אחת לשלושה, והתוצאות היו בסדר?

רוב התוצאות היו תקינות.

ולמרות זה הם עשו כל שבוע בדיקות.

כן. זה בדיקות סביבתיות שנערכות על פי נורמות שנקבעו בעולם, אנחנו לא ממציאים כאן תורות חדשות. והם ערכו את הבדיקות האלה ורוב התוצאות היו,

מה האכיפה שלכם בעניין?

בנוסף אנחנו שלחנו מעת לעת גם את המעבדה שלנו, יש לנו מעבדה שהיא מעבדה ממשלתית שמבצעת גם בדיקות מהסוג הזה, והיא הגיעה לעתים הרבה יותר רחוקות,

פעם בכמה זמן?

היא הגיעה מספר פעמים, זאת אומרת היא לא מגיעה בתדירות גבוהה.

אני שואלת בשנה כמה פעמים.

היא לא הגיעה כל שנה. היא הגיעה במשך כל טווח השנים שאנחנו מדברים עליהם מספר פעמים.

על איזה טווח שנים, כמה שנים, מתי בפעם האחרונה נערכה בדיקה?

ב-2003 נערכה הבדיקה האחרונה. היא לא מגיעה לשם כל שנה, זה לא התפקיד שלה.

מה זה לא התפקיד, אתם אומרים יש תקנות, ממציאים לכם את התוצאות, וזהו. אין אכיפה? אני לא מצליחה להבין את האכיפה בעניין.

כנראה שלא הסברתי את עצמי טוב, אני אנסה שוב. ישנם על פי התקנות צריכות להיערך בדיקות סביבתיות. הבדיקות האלה נערכות על ידי מעבדות שמוסמכות על ידינו, לא על ידי המעבדה שלנו, כי המעבדה שלנו זה שלושה אנשים, שברור שלא יכולים לתת את השירות הזה לכל מקומות העבודה בארץ. אנחנו מסמיכים מעבדות, הם הולכות למקומות עבודה או לפעמים הם נמצאות בתוך מקומות העבודה והם מבצעות את הבדיקות הסביבתיות האלה ושולחות אלינו את התוצאות.

אז כל כמה זמן בדיקות כאלה נעשות?

אז אני אמרתי, הבדיקות האלה נערכו לגבי כספית אחת לשבוע, לגבי ויניל-כלוריד אחת לשלושה חודשים.

יש לכם העתקים של הבדיקות האלה?

היא אומרת שהתוצאות טובות, כל שבוע עשו בדיקות, הכל בסדר.

התוצאות נשלחו למפעל ואלינו.

בבדיקה שאתם עשיתם האנשים שלכם ב-2003 גם היו הבדיקות תקינות?

אני חושבת שכן. לא היו חריגות ב-2003.

מתי לפני 2003 היתה עוד בדיקה?

ב-1995.

טוב, האמת היא שלפי התוצאות שלכם אני באמת מתפלאה שיש פה אנשים שחולים מהעניין. היא אמרה מה הם בדקו, בדיקות סביבתיות שבדקו לפי התקנות מה בודקים במפעלים שמשתמשים בחומרים הללו.

אני רוצה רק להשלים אולי את התמונה. אמרנו שיש כמה קוי הגנה. קו הגנה אחד זה הבדיקות הסביבתיות וקו הגנה שני זה בדיקות רפואיות שנערכות לעובדים. העובדים במפעל הזה שהוגדרו כעובדים שעובדים באחד החומרים האלה נשלחו לבדיקות תקופתיות רפואיות במרפאה לרפואה תעסוקתית בחיפה. מה שקורה שם, יש רמות שנקבעו לבדיקה, כמה כספית מותר שתימצא בבדיקה, כאשר הרמות הן רמות נמוכות, זה עדיין לא רמות שמצביעות על מחלה אבל הן מצביעות על איזו שהיא חשיפה. מה שנעשה בדרך כלל כאשר רואים שעוברים את הרמה המותרת אז מרחיקים את העובד ממקום העבודה. ועושים בדיקות חוזרות, לפעמים מחליטים להחזיר אותו.

מה הממצאים שלכם, כי האמת היא את כל הנהלים האלה כבר ראינו, אפילו היה כתוב בעיתון. את התוצאות אנחנו רוצים לשמוע.

אני רוצה להגיד שוב, אנחנו עובדים בדרכים שמקובלות בכל העולם.

אני שאלתי מה התוצאות שהיו. באו חולים, הם היו צריכים להיות מורחקים מהעבודה,

לא היו חולים להוציא מקרה אחד.

עובדים, נמצאה כספית ברמה גבוהה, הם היו צריכים לצאת לאיורור כמו שקוראים לזה?

כאשר הם הגיעו בבדיקה לרמה,

אני הבנתי, שאלתי בכמה מקרים זה קרה, באיזה אחוזים, מה התדירות.

היו כחמישה עשר מקרים של הרחקת עובדים.

חמישה עשר מקרים מתוך מה, מתי, באיזה בדיקה, אתם מביאים פה נתונים, מדובר פה בדיני נפשות, ואני לא מצליחה לקבל ממך, חוץ מהנהלים והכללים הסביבתיים, והם ברורים לי, אני את התכל'ס לא כל כך מצליחה להבין. אתם בסך הכל הגעתם לישיבה הזו, היה ברור מה הנושא, את התחקיר ודאי כולכם קראתם, ואני מניחה שתתבצע חקירה, אני בטוחה שישנם מספרים, נתונים, בדיקות. את אומרת שכל כמה חודשים האנשים באו, אז חמישה עשר מקרים מתוך מה, מאלה שבאו בחודש האחרון, אנחנו לא מצליחים לקבל נתונים קצת יותר ברורים. אנחנו רוצים לקבל פה נתונים, לשמוע על מספרים.

ברפואה תעסוקתית פה בארץ זה כמו בתקן האמריקאי. זאת אומרת הריכוז המותר הוא על פי התקן האמריקאי וגם בדיקות ותדירויות על פי התקן הזה. בנוסף לזה אני רוצה להגיד כמה דברים. כספית לא מוגדר כחומר פרקינסון. פעם ראשונה שאני שומע שיש פרקינסון. יכול לגרום רטט בידיים אבל זה לא פרקינסון. אטילן-די-כלוריד בכלל לא חומר מסרטן.

אם אתה יכול לתאר לנו לפחות של מספר חודשים איך התנהלו הבדיקות לכמה עובדים ומה התוצאות.

לא היו חריגות.

אתה רופא תעסוקתי, אתה עצמך?

אני רופא של המשרד. אני מקבל הודעות מהרפואה התעסוקתית ועל פי התקנות אני כותב יש להרחיק עובד מהעבודה בגלל שיש לו תוצאות כאלה וכאלה.

אבל אמרת שלא היו חריגות.

היו חריגות בשנת 2004,

רק ב-2004 פעם ראשונה שהיתה חריגה אצל עובד אחד? אבל איך יכול להיות ששמענו עדויות מחולים שאמרו שהם הלכו לאיוורור, אז למה הם הלכו לאיוורור אם לא היו בכלל חריגות?

היו חריגות, אני לא אומר בכלל שלא היו. בשנתיים האחרונות היו חריגות, והם חזרו לעבודה. תוצאות הבדיקות היו בסדר, בלי סימנים קליניים. הרחקה ממקום עבודה זה יש חומר בדם או שתן, חומר שהוא יעבור, אחר כך הוא ייצא מהגוף.

אדוני, אתה יכול לתת לנו נתון מה שכל האנשים שיושבים כאן שואלים שאלה אחת, תן לנו נתון בשנתיים שלוש שנים האחרונות, כמה אנשים יצאו להתאווררות,

מקסימום שהיו שישה עובדים, אבל לא יותר. אני אסביר לכם למה זו היתה הרחקה, תוצאות הבדיקות הסביבתיות על פי הסימנים שעשו בתהליך טכנולוגי לא היו חריגות. אז לכן אנחנו דרשנו מהמפעל גם להביא את התוצאות הביולוגיות יותר נמוכות מהיום. אם לפני היו הרחקה ממקום עבודה מאתיים מיליגרם כספית בשתן אנחנו החמרנו את המצב עד מאה. זאת אומרת זה פי שתיים. חצי. ואחר כך אני אגיד לכם שהמפעל בעצמו, יחד עם הרופא התעסוקתי, הם לא מגיעים עד המאה מיליגרם בשתן, זה לא חריגה, אבל הרחיקו את העובדים. לכן אני אמרתי שזה לא בדיוק אנשים הורחקו ממקום עבודה בגלל החריגה. בגלל שלא רצו שהעובד ימשיך לעבוד בחשיפה לכספית.

לפי מה שאתה אומר המצב יותר מידי טוב. כנראה שאולי התקנים האמריקאים לא מספיק מחמירים. היו כבר אנשים אני רואה בשנת 94' שכבר פנו לבית המשפט המחוזי בחיפה על זה שהם חלו בעקבות העבודה שלהם במפעל.

אנחנו לא בודקים אנשים אצלנו. אנחנו מקבלים מהרופא מומחה,

נכון, אבל אתם מקבלים נתונים על חולים.

אבל אם יש הרחקה ממקום עבודה אף מקרה לא היה בצד. אנחנו בדקנו, עשינו חקירות, זה לא בתקן אבל למרות זאת כל עובד יכול לספר, למה, רצינו לדעת מאיזה סיבות הוא קיבל את הכספית, החריגה. ואחר כך מטפלים ברופא תעסוקה. אז אני אומר שרק במקרה אחד קיבלנו בשנת 91' שמישהו עבד במתקן ECM, שהוא קיבל את המחלה אנגיו-סרקומה.

רק אחד בשנת 91'. או.קיי., תודה רבה. בקשר לעניין הזה, האמת היא שאני מופתעת לטובה מהנתונים שאמר רופא התעשייתי של התמ"ת והייתי רוצה לשמוע מכמה מהחולים, כי הם ודאי נמצאים בקשר עם רופאים, יודעים אולי את הערכים שלהם, אולי מישהו מהם יציג את הדברים.

אני עובד במפעל הזה משנת 74'. התחלתי לעבוד באלקטרוליזה. הייתי בן עשרים ושלוש. בגיל עשרים ושש כבר נשארתי בלי אף שן בפה. התפוררו לי כל השיניים.

והלכת לרופא התעסוקתי של המפעל?

כל הרפואה התעסוקתית מושחתת. גם לא אמרו את האמת. אם גילינו את האמת פשוט נענשנו. שלחו אותנו לעבודות, ממש כמו במחנות ראויים לשמצה. ניסו לייאש אותנו, שנעזוב את מקום העבודה. שנתפטר לבד. ותפקודי כבד שלי לא בסדר,

אני רוצה לשאול שאלה, או אתה או אחד העובדים שיושבים פה יכול להגיד לנו כמה עובדים אתם מכירים, רבותי, אנחנו מנהלים פה דיון כבר קרוב לשעה. אני לא הבנתי את התשובה. אני רוצה, אני מבקש לדעת כמה אנשים יצאו להתאווררות. אל תתנו לי עשר שנים, שנתיים שלוש.

ששים אחוז מתו מסרטן, אני ועוד שניים נשארנו במפעל. כולם מתו מסרטן, סגרו את המפעל הזה. והשאר חולים ורק אני ועוד שניים נשארנו במפעל.


אני היחידי שנשאר חי. עשרה נפטרו. אם זה לעבור למתקנים אני עם הכבד עברתי למתקן,

שמי בוזגלו אברהם. אני עצמי אישית לקיתי בהרעלת כספית, ועל זה יש מסמכים שמעידים בעד עצמם. מר דובינסקי בעצמו, רופא המחוזי, אני הופעתי אצלו בשתיים שלוש שיחות ועדכנתי אותו על מצבי העגום שהיה באותה תקופה, עוד לפני מותם של חבריי לעבודה.

בוא נעשה קצת סדר. אני מבינה שעשיתם בדיקות כל שבוע?

עשו בדיקות אויר סביבתיות. בדיקות אישיות לכל עובד כל שלושה חודשים, כשזה היה לפני זה חצי שנה. ואני בחמש פעמים עברתי את הרמה המותרת ויצאתי לאיורור. בפעם האחרונה שאני לקיתי בהרעלת כספית אפילו אני לא ידעתי מזה. אפילו אני בעצמי לא ידעתי מזה. ואותי אני בשלישי לשלישי יום בהיוודע, יש לי מסמך, ביום היוודע הדבר למפעל למחרת אני עברתי ישירות למונומר, למיתקן אחר, על מנת להסתיר את דבר המחלה שלי.

אני גם יודע על התכתבויות עם כל השרים וכל הנוגעים בדבר במדינת ישראל, כולל רופאת התעסוקה ויש לי על כך מסמכים. לו הייתי יודע שאני יכול להביא את כל המסמכים האלה,

לא, לא היית צריך להביא את המסמכים. אנחנו פה לא ועדת חקירה, אנחנו רק רוצים להתרשם ולשמוע ולתת לכם גם זכות להביע. תתייחסו לזה בהתאם.

הגורמים שידעו על המצב לא עשו כהוא זה על מנת לבדוק או לעשות כל דבר כלשהו על מנת לנסות לעזור לחולים האלה עד שהלכו לעולמם על לא עוול בכפם. ואני לא רוצה לציין כרגע שמות, ומר דובינסקי יודע בעצמו, אם הוא רוצה שאני אציין אני מוכן גם כן לציין שמות. הם שיקרו ביודעין, רופאת התעסוקה, הם לא נתנו לנו תשובות, הם ידעו שאנחנו עובדים ברמות חשיפה מאוד גבוהות לכספית, ציוד המגן שעבדנו איתו הוא פגום, הוא לא שווה, הוא לא שווה אפילו למעבדה של מאה גרם שעובדים במעבדה לכספית, וקל וחומר לא למתקן אלקטרוליזה שכל יום עושה שקילות של עשרות ואולי מאות של טונות כל יום. מלחמת המפרץ התפוצצו עשרים ושישה תאים. עשרים ושישה תאים כפול אלפיים שש מאות קילוגרם כספית לתא זה תוך שבוע החזרנו את המתקן הזה לעבודה. אז תארי לך גבירתי בכמה אנחנו כספית התעסקנו במשך שבוע שלם, במלחמת המפרץ. והם יודעים את זה טוב מאוד.

אני תוהה על זה למה לא, גם הגורמים המכותבים וגם הרופאים התעסוקתיים, וגם ד"ר דובינסקי לא עשו שום דבר על מנת למזער את הנזקים שנגרמו לנו, מבחינה כספית, מבחינה נפשית, מבחינה גופנית ומבחינה כלכלית. אני הייתי צריך להביא לילדים שלי פסיכולוגים ופסיכיאטרים על מנת לנסות לאזן את המצב הנפשי שלהם במשך שמונה שנים, כאשר הגעתי למפעל להפגין על ידי משטרה כל הזמן היו מביאים אותי. ואני יכול לפתוח לך את תיק האירועים של משטרת עכו. אני באתי להתאבד במסילת רכבת, הם עשו ממני חולה נפש. אני הייתי מגיע היו אומרים הנה החולה נפש הגיע. זה התודעה שהפיצו בין העובדים. הנה החולה נפש הגיע. למה, בגלל שבאתי להגן על הזכויות שלי ולנסות לחיות בכבוד. זה הדברים שהם עשו לי. הנזקים שנגרמו לי במשך תשע שנים אני לא מאמין שמישהו יכול להחזיר אותם חזרה. ואני עד עצם היום הזה נשארתי גם בלי פרנסה. ואני שלחתי לא פחות, יותר ממה שדובינסקי ומה שד"ר סגל וכל רופאי התעסוקה ביחד שלחתי ילדים למדינה. והשתתפתי במלחמות מה שאתה עוד לא היית במדינה בכלל.

אדוני, בבקשה להיות קצת ענייני. אנחנו שמענו והבנו.

למה אתה מחוסר פרנסה עד היום?

כי חברת מגדל, היות ולא שילמו לה פרמיות במפעל מאז הפיצוץ הם לא משלמים לנו. לך תתבע אותנו, בבקשה. אנחנו רצים בדיונים כל יום, אני מחוסר פרנסה, עם שישה ילדים. שלושה בצה"ל. אני כבר שנה בלי פרנסה.

הכספית היא גורמת לפגיעה במערכת העצבים, פגיעות נפשיות קשות, כשל במערכות הגופניות, שזה גורם בסופו של דבר לתמותה של האנשים. אני מאוד מודה לכם, תודה רבה שנתתם לי להגיד את דבריי.

אני מייצג את העובדים שהיום שומרים על החומרים המסוכנים. הם לא רוצים להפעיל את המפעל. הם שומרים על כל תושבי המפעל והם שומרים על החומרים המסוכנים. יש לנו מספר בעיות חמורות שקשורות לעניין הזה. בעיה מס' 1, כל העובדים היו מבוטחים בביטוחי חיים ובדברים כאלה. בגלל המצב הכספי היום כבר שנה ומשהו שהעובדים האלה לא מזרימים להם כסף לקרנות שלהם, לביטוחי מנהלים. הנזקים של העובדים האלה פשוט מאוד יגלו אותם בעוד כמה שנים וינהלו הליכים משפטיים. המקור הכספי הבטוח היחידי שיכול להיות להם בינתיים זה הקרנות שלהם. אם לא יפקידו כסף בקרנות הם לא יהיו מבוטחים.

מה שאנחנו מבקשים בתור דבר ראשון קודם כל, בגלל הקשיים הכלכליים אי אפשר להזרים כסף לביטוחים שלהם. אנחנו מבקשים אם אפשר שהוועדה הזאת תעזור לנו שיפרישו מיידית כספים, שהעובדים לא יאבדו את הזכויות שלהם. עוד מספר חודשים הביטוחים שלהם ייפגעו. הם יאבדו את כל מה שהם צברו בתור ריסק ובתור ביטוחים לתאונות אישיות. והיום בגלל שמשלמים להם רק שלושים אחוז מהכספים, לא מפרישים לקופות, אם הוועדה לא תסייע לעובדים שיפרישו להם את המעט כסף הזה שפשוט הם יוכלו לקבל עוד כמה שנים,

למי הוועדה צריכה לפנות?

מי שהיום מטפל בנושא של הביטוחים שלהם זה פשוט מאוד המעביד. אבל המעביד בפירוק. הוא חדל פרעון. אנחנו מבקשים אם אפשר מקור כספי שהוועדה תמצא לנכון, או וועדת כספים או כל מקור אחר, שפשוט מאוד ישלם את הפרמיה.

אנחנו עוד מעט נדבר מי הגורם לכל, אנחנו התחלנו מהסוף כי הוא הכי חשוב, זה דיני הנפשות, זה התוצאה האחרונה, אבל עוד מעט נגיע להתחלה. למה זה קורה.

לגבי הנושא הזה, ובגלל החשיפה שלהם והסכנות אנחנו מבקשים או שאתם או שוועדת הכספים תזרים כסף מיידית לקופות של העובדים כדי שאם בשנים הקרובות הם ילקו במחלות הנוראיות האלה, וחלקם כבר לקו, אנחנו פשוט מאוד רוצים שהם יהיו מכוסים מבחינה ביטוחית.

אני הבנתי אותך. זה לא הולך ככה שוועדת הכספים מקצה את הדברים, אבל מי שהגורם לזה, ואין ספק שהבעלים של המפעל, זה שהמפעל נסגר, הוא לא יצא מהתמונה והוא זה שבאמת צריך לשלם את זה.

ההליכים האלה התנהלו שנים, ואם עוד כמה חודשים לא יזרימו כסף לביטוחי מנהלים שלהם הזכויות והמקור היחידי שהם יכולים להיות בטוחים זה יילך לאיבוד.

אני הבנתי.

דבר שני, אנחנו כאן מדברים על ועדת חקירה. הכתבה בעיתון גם דיברה על חשד לשוחד. לכל מיני גורמים. ואני לא רוצה לקבוע דברים כאן אבל אנחנו חושבים שצריכים לבדוק את כל החשדות לגבי השוחד,

תהיה פה חקירה משטרתית שהיא תבדוק את הדברים.

במיוחד להתעכב בנושא הכספי, איפה הזרימו את הכספים ולמי, לאיזו מערכת הם שילמו כדי שיהיה שקט. כי מה שאומרים כאן שהעובדים כאן והרשויות בדקו והכל בסדר. לעומת זה היו עובדים שמתו בינתיים, שהכל בסדר, אבל העובדים נפטרו. יכול להיות שהיה כאן, כמו שבאמת הכתב אומר כאן שהיתה מערכת שלמונים, שימנו את המערכת. אנחנו חושבים שחייבים לבדוק את זה.

דבר נוסף שאנחנו חושבים שצריכים לעשות, אסור להגיע לש"ג, צריך להגיע לגנרל.

בשביל זה אנחנו פונים ליועץ המשפטי לממשלה. אמרתי לך, אנחנו פה לא ועדת חקירה. הוועדה הזאת תצא בקריאה כוועדה, למרות יוזמות פרטיות של אנשים וחברי כנסת, אבל הוועדה הזאת תצא בקריאה, בפנייה רשמית ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה שהיא באמת צריכה להיות על כל הגורמים הקשורים לעניין. זה לא גורם אחד.

הגנרל זה ג'ון פרבר ו-ICC. המפקדה שלו. והחברה של ג'ון פרבר שווה שלושה וחצי מיליארד דולר. ויש לו חברה בארץ בשם פרוטורום ששווה מיליארד שקל. אם לא יעשו ולא ינקטו הליכים נגד הגנרל, שהוא ג'ון פרבר, והמפקדה שלו זה ICC, בסופו של דבר לא יהיה מזור לעובדים האלה. שם זה הכיס העמוק ושם אפשר לקבל את הכסף.

שמי ברדוגו מוריס. אני אחד העובדים הותיקים של תעשיות אלקטרו-כימיות. אני עובד כשלושים ושמונה שנה. אני דור שני, אבי עבד לפניי. לדאבוני ז"ל מתעשיות אלקטרו-כימיות מסרטן. שני סוגי סרטן הוא קיבל. אחד הראשון בלוטות הלימפה. יצא דרך ביטוח המנהלים שגם שם הוא לא קיבל את המגיע לו. אמי היום כשארים מקבלת כמעט אפס ממבטחים כתוצאה מהעובדה שבמשך שש עד שבע שנים הוא לא עבד כתוצאה מהסרטן הראשון. הסרטן השני שהרג אותו זה סרטן הגרון.

עכשיו אני רוצה להגיד לאדון הנכבד הזה, ואני מחלק את כל הנושא הזה לשני חלקים. חלק ראשון שדיבר על זה שתעשיות אלקטרו-כימיות פעל על פי תקנות שהיו נהוגות, וזה היה אחת לשלושה חודשים בדיקות לכספית, אחת לשישה חודשים בדיקות ל-VCM. אנחנו לא רופאים. אם אני עשיתי בדיקות אחת לשלושה חודשים אז אני עונה לך, אני לא ידעתי מה התוצאות, התוצאות היו חסויות. בהרבה מאוד מקרים, אני מסבר את האוזן פה לכולם ואני אומר דבר חמור ביותר. בהרבה מאוד מקרים כשאנחנו ביקשנו את התוצאות אנחנו לא קיבלנו.

אני רוצה להעיד על עוד דבר אחד. לאחרונה לפני שהתחילה החקירה בכל הנושא הזה של קבירת חומרים מסוכנים, ואנחנו לא ידענו מה גודל החומרה של קבירת החומרים, ארז שניאורסון הגיע למפעל וביקש לבדוק את התיקים הרפואיים של העובדים. הם נעלמו באופן שיטתי.

איך אתם עושים את החקירה אם אין לכם את התיקים?

עוד דבר אחד אני רוצה לציין. אם אכן היתה שיטה של טיהור כפי שאתה ציינת אולי אתה תענה לי מדוע היו חריגות עד כדי הוצאת העובד הנוכחי ההוא שעכשיו העיד לאי כושר עבודה, שאסור לו להיות בכלל במפעל. הוא הגיע לרמה של כספית, לא בשתן, בדם. יש לי פה עובד שלא יכול לשבת פה בגלל שיש פה כל כך הרבה אנשים, שהוא בקושי אנחנו הבאנו אותו עם חמצן. הוא נמצא בחוץ. העובד ההוא, פטר פריד, אני יכול להגיד לך, זה איש שאוורר. ובשלב יותר מאוחר לא אוורר, הוא הורחק. מהפח אל הפחת. הוא הגיע מהכספית אל ה-VCM.

ישנן מחלות שאני מתבייש להגיד אותם פה. אני אמרתי אותם בפני המנכ"ל, הוא צחק עלי. אני חושב שהחלק השני עכשיו, אני לא רוצה להגיד מהי המחלה, כי שאלו אותי אז אני אומר את זה בשקט, לא נאה להגיד את זה פה על השולחן. אבל המחלות האלה נגרמו כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים. אני הייתי אצל נשיא המדינה חיים הרצוג, קיבלתי פרס עובד מצטיין ארצי. אני ייצגתי את העיר עכו, אני נכנסתי תחת אש, תחת חומר בטמפרטורה של ארבע מאות מעלות, הוא מכיר את הסיפור של שריפת מתקן מורומר. הוא מכיר את הסיפור שנהרג מהנדס מתקן מורומר. האם על כל זה אנחנו צריכים לשלם במחיר ששלמה כץ יאיים עלינו אם לא תוציאו את ה-VCM אתם יותר לא תקבלו את החמשת אלפים שקל, אני הייתי מקבל שלושים אלף שקל משכורת, וחמישים אלף שקל משכורת. זה העונש שמגיע לי? מגיע לי עונש כעובד לא לקבל יותר את המשכורת?

ועדת חקירה צריכה לקום. שמחתי לכתבה של מר שלגי, שהוא העלה בפני היועץ המשפטי שצריכים להקים חקירה. היום אני תמים דעים עם שלמה כץ. אני תמים דעים אתו. ישנם עוד הרבה מאוד אנשים שהם חולים והם פחדו לדבר. אבל אני חושב שאנחנו צריכים להחליט פה, וחד משמעית, אדון פרבר, שמקים מפעלים היום וממשיך לקבל את העזרה ממדינת ישראל, פה מדינת ישראל שצריכה להגיד היום ועכשיו אדון פרבר, אם אתה לא תיתן לעובדים את מה שמגיע להם אתה לא תפתח את המפעל במגדל העמק ובעפולה ותמשיך להתעשר. כי המפעל תעשיות אלקטרוכימיות היה מפעל אחד, תעשיות אלקטרוכימיות פרוטרום.

תודה רבה. אני אתן עוד לחזור לנושא, כי אנחנו התחלנו באמת עם הסוף. אנחנו חייבים להתחיל מההתחלה, מה גורם לכך שיש מפעל שמתעסק בחומרים מזהמים, מקבל רישוי עסק ומתחיל לפעול, ואם הוא היה פועל כמו שצריך לא היו אנשים צריכים להיות חולים. לכן אני רוצה להתחיל עכשיו מהתחלה, כשמבקשים רישוי עסק ממפעל מזהם שיודעים במה הוא מתעסק, איך שומרים עליו, כי נמצאים עוד מפעלים מזהמים עם חומרים אחרים, יותר מסוכנים ופחות מסוכנים. חייבים ללמוד את הלקח. לכן הישיבה, עם כל האמוציות, עם החולים, התחלנו מהסוף, אבל ההתחלה, למה זה בכלל מתחיל, איך זה מגיע. הרי חריגות היו, בדיקות פתע, איפה זה. משרד איכות הסביבה נתן רישיון עסק לפתוח מפעל. המשרד רק לפני חודש ישב פה ורוצה להפעיל את המפעל מחדש. איך זה, הוא לא יודע מה קורה שם בקרקע, במים, איך אפשר בכלל לעמוד בזה, רק לפני חודש וחצי ישב פה סמנכ"ל בכיר ודיבר על פתיחה מחדש של המפעל. אבל שוב, זה שהשר החליט לסגור זה לא מספיק. לא סוגרים ומכסים את המכסה של הסיר ובזה זה נגמר. חייבים לפתוח ולברר כדי שלא יהיה בעוד מקום כזה. אז אם אתה יכול, עכשיו אנחנו ניתן לך את זכות הדיבור.

קודם כל אני שמח שסוף כל סוף מתהפכות היוצרות. כשאני סגרתי את המפעל הזה בשנת 2003,

היית צריך לסגור אותו הרבה יותר מקודם, לא לחכות לשריפה. לא היה צריך לחכות לשריפה.

כשאני סגרתי את המפעל הזה בשנת 2003 כל האנשים שיושבים פה עכשיו אמרו שאני מכניס את העסק לפאניקה. אני מבקש שתפתחי את הפרוטוקולים שלך, שם כתוב שלמה כץ מכניס את כל המערכת לפאניקה.אין שם שום בעיה. כולל הפרוטוקולים של בית המשפט. סוף כל סוף העובדים התעשתו מה שנקרא מבחינתי, אבל זה לא הסוף.

עכשיו אני אומר, זה יחזור על עצמו בתשיעי לחודש. בתשיעי לחודש תגיע לפה אוניה להוציא את ה-VCM. אותו VCM שהם אומרים עליו שהוא מסרטן, החבר'ה האלה לא יידעו להוציא אותו מפה. אותו מצב היה כשאני הייתי בבית המשפט, כשאמרו לי אנשים שאני סגרתי את המפעל לילדים שלנו לא יהיה מה לאכול. ואותו דבר יחזור עכשיו כשאני ארצה להוציא את ה-VCM. את שומעת מה קורה פה.

עכשיו אני רוצה להגיד לך ,המפעל הזה קיים הרבה לפני שהמשרד לאיכות הסביבה קיים. המפעל הזה קיים משנות החמישים. אני אראה לך מה היה שם בשנות החמישים. המשרד לאיכות הסביבה מתחיל לעבוד בכלל בשנות התשעים. בשנות התשעים משרד לאיכות הסביבה קם ודבר ראשון שהוא עושה זה מפסיק את כל ההזרמות לאותן הלגונות האלה שאתם רואים אותם עכשיו יבשות, את אותם החומרים שמוחדרים לקרקע, של הכספית, מפסיק את העסק הזה. העסק הזה נבנה מתקן שריפה ל-ETC הזה שהוזרם לקרקע, מוחזר לתהליך הייצור. את החומרים המסוכנים לוקחים לרמת חובב. ברגע שהוקם המשרד לאיכות הסביבה.

המשרד לאיכות הסביבה לא נותן רישוי עסקים אלא הוא אחד מגורמי האישור, והוא אומר מה צריך לעשות. מי שנותן את הרישוי עסקים זה העירייה, שדרך אגב לא נמצאת פה. ולכן ברגע שהמשרד הוקם הוא התחיל לטפל, הוא התחיל בכל צורות הפליטות. הוא צמצם את כל הזרמים שראיתם כאן לים, יש זרם אחד שעמד בתקנים המחמירים ביותר בעולם, חלקיק למיליון,

אבל הכספית לא הלכה לצינור, היא הלכה למקום אחר.

זאת אומרת המשרד לאיכות הסביבה למעשה טיפל בכל התווכים האפשריים מחוץ לגבולות המפעל על מנת שהמפעל הזה לא יזהם. כולל ניטור רציף ביציאה לים, כולל ניטור על גדרות המפעל, כולל ניטור בקיבוצים, כולל בדיקות בארובות, ידע בדיוק מה הולך שם. לא סוגרים מפעל מהיום למחר. לא לוקחים מפעל משנות החמישים ואומרים לו ברגע שקם המפעל לאיכות הסביבה בשנת 90' סוגרים אותו. אלא נותנים לוחות זמנים להשתפרות, וזה מה שקרה.

עכשיו למעשה מה קרה, למעשה ברגע שהיו ארבעת האירועים האלה היחידים שפעלו זה המשרד לאיכות הסביבה. אני סגרתי את המפעל בצו סגירה מינהלי שלי לשלושים יום, הארכתי אותו בשלושים יום נוספים. ברגע שזה קרה.

זה השריפה הראשונה, אתה מדבר ב-2003, אני מדברת על התקופה שמשנת 90' שהמשרד נכנס עד 2003, שלוש עשרה שנה כשכבר יש את המודעות הגבוהה הזאת,

שלוש עשרה שנה הראיתי לך מה נעשה בכל התווכים. החל מהים, דרך הקרקעות, דרך מי תהום, דרך האויר, וכל אחד ואחד מהתווכים וגם הקטנת פליטות. המפעל הזה למעשה עד שנת 2000, המפעל הזה למעשה השקיע כל שנה מליון דולר בנושא איכות הסביבה באספקטים הסביבתיים. זו היתה מדיניות היום למפעלים שעבדו לפני קום המשרד לאיכות הסביבה. לאט לאט להגיע אתם לתקנים בהדרגה.

בשנת 2003-2004 באמת המפעל הזה נכנס לקשיים כלכליים, שזה גם מה שלדעתי גרם לאירועים האלה. מרגע שהיו את האירועים האלה אנחנו הוצאנו צו סגירה, אני הוצאתי צו סגירה מינהלי לשלושים יום, אחרי כן צו סגירה מינהלי נוסף לעוד שלושים יום, צו סגירה שלא נעשה באף מפעל אחר בארץ. לא קרה עוד בארץ שמשרד לאיכות הסביבה סגר מפעל עם שלוש מאות עובדים.

אתה גאה בזה, נכון?

כן, אני גאה בזה ואני גאה שאני לא נותן לזה להמשיך לעבוד ככה. למעשה היום היחידים שתובעים בתביעה משפטית את מנהלי המפעל, את מנכ"ל המפעל ואת המנהל שלו זה המשרד לאיכות הסביבה, על פי שלושה חוקים. על פי חוק חומרים מסוכנים, על פי חוק רישוי עסקים, על פי חוק למניעת מפגעים, ובמקביל נפתח גם נושא של זיהומי הקרקע. זיהומי הקרקע כמו שראינו זה לא דבר חדש, זה מצולם, זה לא דבר שלא היה ידוע. זה דבר שהיה ידוע ונעצר. מה לא היה ידוע, לא היה ידוע שבהסתר, מאחורי גבינו, הלכו והטמינו שם,

למה, אבל יש כמויות, יודעים כמה נכנס, כמה צריך לצאת, כמה שולחים. איך זה, מה, אין מעקב? תראה, הפעולות הנכונות שאמרת הן מאוחר מידי.

תמיד זה מאוחר מידי. משרד אחר לא עושה, רק אנחנו עשינו. אני גם במקביל פתחתי תלונה במשטרה והזמנתי את המשטרה לחקור את כל האספקטים. משום מה התיק הזה היה רדום במשך שנה. אני מקווה שעכשיו, בעקבות הפנייה שלכם יצא, ותהיה ועדת חקירה ויבדקו באמת התנהלות של כל הגופים. אני חושב שהמשרד לאיכות הסביבה הוא היחיד שיכול להראות פה עשייה, יכול להראות השתפרות לאורך השנים, יכול להראות שקיבל במצב אחד ועשה גם לאחרי זה, באמת לאורך כל השנים.

אני חושב לסיכום, צריך באמת לברך על ההחלטה של השר לאיכות הסביבה שהמפעל הזה לא ייפתח מחדש, ואני כבר עובד היום, יחד עם ראש עיריית עכו ועם מטה אשר לעשות שינוי ייעוד לקרקע הזאת. אין שום סיבה שבנהריה קרקע על חוף הים תעלה חצי מליון דולר וכאן קרקע תעלה חמישים אלף דולר ופחות לתעשיה. העסק הזה צריך להיות שטח חוף פתוח לציבור, להתפתחות של העיר עכו דרומה, עיר שהוכרה על ידי אונסקו. אין היום מקום לתעשיה של לפני חמישים שנה על חוף הים.

אני רוצה גם התייחסות למצב של העובדים שנשארים.

אני אתייחס לנושא הזה. למעשה אנחנו לא צריכים שם שאת העובדים. אנחנו צריכים שם ארבעה עובדים במשמרת. הם החליטו על דעת עצמם להשאיר מאתיים.

על מי האחריות על העובדים?

אני אומר לך מה אנחנו צריכים בשביל לשמור על החומרים המסוכנים האלה. אנחנו צריכים ארבעה עובדים במשמרת, סך הכל שלוש משמרות, משמרת רזרבית, שישה עשר עובדים. הם החליטו, מי שהחליט לקחת מאתיים עובדים ואחרי זה אומרים שאין להם כסף בקרנות, ולא מכניסים להם את כל הכסף, חוץ מהשישה עשר עובדים האלה כולם ייצאו כי יש להם עכשיו החלטה של ביטוח לאומי שהם יכולים לקבל את כל הכסף מביטוח לאומי, צר לי מאוד שמציגים לך, יש מאתיים עובדים שאף אחד לא דואג להם.

קודם כל יש פה שש מאות עובדים שלא דואגים להם. יש פה אנשים חולים, יש פה אנשים, אנחנו מדברים על הסביבה ועל הכל. אבל באמת מה קורה עם העובדים.

לא כל העולם זה המשרד לאיכות הסביבה. המשרד לאיכות הסביבה יש לו סמכות בתחומים מסויימים מאוד. לדאוג לזה שלא יהיו פה חומרים מסוכנים. ואני רוצה לענות לך מה המשרד לאיכות הסביבה עשה מאז שהעסק הזה עבר אליו. אנחנו הוצאנו את מרבית החומרים המסוכנים שבאמת מהווים סכנה לאוכלוסיה. זאת אומרת צריך להבדיל בין שני סוגי חומרים מסוכנים. נכון שהחומר בקרקע הוגדר כחומר מסוכן. אבל הוא לא יפגע באף אחד מהאוכלוסיה בזמן הקרוב.

בזמן הקרוב?

אני אסביר לך. נציבות המים הגדירה את האקוויפר במקום כאקוויפר שבינתיים לא ינוצל. ולכן הנושא של הרעלים בקרקע הם בעייתיים אבל הם לא ברמה של הבעייתיות של הרעלים שהיו שם. מה היה שם הכי מסוכן, היה שם עשרים ושבעה טון כלור, שאם הוא היה מתפרץ הוא היה מסכן את כל עכו ואת כל המפרץ. אתם רואים פה, כל הכלור הוצא, יש מספר בלונים שיש בהם רק אדי כלור, אין שם כלור שיודע היום לסכן אוכלוסיה. נשארו אוקסידו-אורגנים שהיו בסכנה, התפוצצו, אני אראה לך אותם, הוצאנו אותם בשתיים בלילה. היינו צריכים להוציא באמצע הלילה, ואף אחד לא נתן שם להוציא שום דבר. ואני אומר לך, אותו דבר יהיה, וכל דבר זה מאבק,

רומן, אני חייבת לשמוע את איכות הסביבה, הוא זה שהיה אחראי, וכן המפעל הזה פועל לפי רישוי עסק לפי תקנים שמשרד איכות הסביבה מאפשר. אחרת הוא היה צריך לסגור את המפעל מזמן.

את לגמרי צודקת וגם הוא צודק, רק הוא צריך גם כן לקיים את החוק.

אם אתה תיתן לי לנהל את הישיבה אני מאוד אודה לך.

אני אתן לך, אבל הוא צריך לקיים את ההחלטה של בית המשפט לפנות את החומרים המסוכנים ולהעסיק את אותם עובדים שהם המומחים והם המקצוענים. נקודה. ככה כתוב. והוא צריך לקיים את זה. ולא ללכת לגנוב אותם בלילה,

כמו שאמרת זו לא ועדת חקירה. אני אשמח שתיפתח באמת ועדת חקירה. בינתיים היחידים שעושים ועדת חקירה זה אנחנו, היחידים שתובעים זה אנחנו. היחידים שמפנים זה אנחנו. היחידים לקחו אחריות זה אנחנו. אף אחד חוץ מאתנו לא עשה. להיפך, מנסים כמו שמנסים כאן להשתיק אותנו, אותו דבר ניסו להשתיק אותנו, אותו דבר יהיה בתשיעי לחודש.

לפי חוקי העבודה, עד כמה שידוע לי, אולי אני טועה, חלק כל חצי שנה וחלק כל שלושה חודשים אמורים לעבור בדיקות רפואיות מקיפות. מאז אירוע השריפה לא היו בדיקות,

שזה כמעט שנה וארבעה חודשים,

כמו שאת שמעת פה יש דברים שעלולים להתפתח במשך הזמן. לא נעשה שום מעקב. הדברים האלה היו צריכים להיות בידי הנאמן, ואחרי זה בידי בא כוח.

סליחה אדוני, אם אתה יכול להתרכז בדברים שאתה רוצה לומר, בקצרה. אני אצטרך לסיים את הדברים במצב הזה. אי אפשר, אני לא יכולה, אנחנו לא נוכל לשמוע את כולם. אני רוצה להתקדם. יש לי עוד משרד הבריאות שאני רוצה לשמוע, יש פה עוד גופים שצריכים לדבר.

חבר, מכשירן, שפוטר בתקופת הפירוק, הוא מספר לי, שאלתי אותו, אמרתי לו שמואל, הרבה פעמים דיברת אתי על האנלייזר כספית, אז הוא התחיל לצחוק וככה הוא אמר לי, האנלייזר כספית לא פעל במשך שנה וחצי מאז שהוא נבנה. הוא מתאר לי שמה איך הוא בנוי, האנלייזר כספית, הוא בנוי ממשאבות צינון, מצינורות, כל הזמן הצינורות היו נפגעים, היו חסרים חלקי חילוף אז לקחו מאיזה שהוא אנלייזר אחר. מה שאני רציתי להגיד שהוא שנה וחצי לא פעל, וגם אם היו מדידות המדידות לא היו מדוייקות.

מה עוד מספרים על מתקן האלקטרוליזה, תמיד היתה כספית על הרצפה. המנהל הישיר שלי היה אומר לי אני חייב ללכת לאלקטרוליזה עם כובע פלדה משום שהכספית דולפת.

דבר אחרון אני רוצה לדבר עם האדון בא כוח העובדים, הזכיר פה את המלה שוחד. מה אנחנו מיתממים פה כולם, בנשוא הכתבה אחד הוא מנדי בראון, מחזיק תיק איכות הסביבה בעיריית עכו. הוא קיבל שוחד. וכשפונים ושואלים אותו מה זה אז הוא מתבכיין ואומר מה אתם רוצים ממני, קיבלתי את זה מצביקה גרינגולד. אני אמרתי לעיסאם מחול, ויש לי מסמך שהופקד בידי על ידי העורך דין, ואני לוקח על עצמי סיכון ותודו פה כל העובדים שחיינו תחת שלטון של טרור ואיומים. שלטון טרור ואיומים לא נורמלי. ואני לא רוצה להמשיך בדברים. אני מאוד מאוד נרגש. יש לי פה עוד שני שמות, ואת שני השמות האלה המכנה משותף לאותו מנדי בראון. ברור ששימנו אנשים.

אני לא ועדת חקירה, מה אני צריכה להתמקד בנושא הזה, אני צריכה להתמקד ברשויות שצריכות לדאוג שהבדיקות הסביבתיות שהוא מספר שהן היו מצויינות, אני שומעת שהן לא מצויינות, אני הסברתי לך אדוני, אתה עורך דין, אני לא, אבל אני הסברתי לך שפה אני לא במשטרה ואני לא ועדת חקירה, אז אין לך שום סיבה לחזור על הדברים ולנסות לגרור אותי, כי זה לא פה המקום.

ח"כ אזולאי, תושב עכו.

גבירתי יושבת הראש, אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מעריך את מה שאת עושה. אני חושב שאת מקיימת פה הרבה מאוד דיונים בנושא הזה, וזה מאוד חשוב. ולמה אני מעריך את הדברים האלה מפני שאני במקומך כששמעתי פה את נציגי התמ"ת אני מזמן הייתי מתפרץ, כשבעצם אנחנו שואלים שאלות ולא מקבלים תשובות.

ויותר חמור מבחינתי זה העובדים. שמעת פה את התפרצות הרגשות של העובדים, כנראה שבמשך שנים רבות העובדים לא יכלו לדבר. ניתנת להם ההזדמנות היום פעם ראשונה לדבר, ותביני את האמוציות של העובדים. אני בטוח שאפשר לקיים את הדיון הזה שעות רבות אם לא ימים כדי לשמוע את הכאבים של כל אחד ואחד,

וזה רק מספר נציגים. הוא מדבר על מאתיים שיכלו לבוא פה ולהופיע.

מה שבמשך שנים הדבר נמנע מהם. אני חושב, אנחנו צריכים להיות מעשיים ולהתקדם בדיון. כי מה שיקרה, אנחנו נקיים עוד דיון ועוד דיון, אבל למטרה הסופית אנחנו לא נגיע. מי שקרא את כתבת התחקיר, היא היתה כתבה מזעזעת, בכל ההיבטים. ובעצם השאלה הנשאלת מה קרה אחר כך. או.קיי., אז אנחנו נקיים פה דיון ונצא מפה עם עוד החלטה ועוד סיכום, ויש פה בידי סיכום, גבירתי היושבת ראש, מהעשרים ושתיים לשישי שקיימנו דיון, ואין תשובות. הפעם אפילו נציג המפעל לא נמצא פה. בשביל מה הוא צריך לבוא לפה,

קודם כל חלה התקדמות שהשר החליט לסגור, תראה, לפני חודש וחצי היה דיון והוועדה לא תמכה, התריעה בפני העניין. זה שסגרו את המפעל זה לא אומר שכל מה שהיה פה אפשר לעבור לסדר היום. צריך לחקור מה שהיה והאשמים צריכים לתת את הדין, והחשוב לא פחות זה שמקרה כזה לא יחזור. שישנם היום מפעלים אולי שעוד לא קרתה תקלה שפתאום יש שריפה ואז סוגרים אותם, שיש את אותו תהליך. זה מה שמטריד אותי.

גבירתי היושבת ראש, אחד הדברים שאנחנו צריכים לחשוב עליהם זה שלא ייתכן שהעובדים ייענשו פעמיים. פעם אחת כשהם עבדו ונפגעו בכל מיני מחלות, יש אנשים שכבר לא אתנו. והפעם השניה זה כשיסגרו היום את המפעל בעצם אין מי שיפצה את האנשים האלה. איך בכל זאת יוצאים מהפלונטר הזה.

ואני אגיד לך איך. לדעתי אחד הדברים שאנחנו חייבים לעשות כוועדת הפנים, ואמרת את זה בתחילת דברייך ואני רוצה לחזק את הדברים. הדבר הראשון זה לפנות ליועץ המשפטי, שיתחיל בהליכים. בין היתר צריכה להיות מוגשת תלונה למשטרה על מנת שיחקרו, עם כל הכבוד, גם כשאתה מגיש עובדה שאתה בעצמך אמרת שלא היתה התייחסות. אז זה לא עוזר שאתה מגיש. אנחנו צריכים שמישהו אחר יגיש את התלונה למשטרה.

אני חושבת שהבוקר הוגשה תלונה במשטרה על ידי עמותת הגליל.

מה שאני מציע שאנחנו כוועדת הפנים נפנה למשטרה ונבקש שהמשטרה תיכנס לעובי הקורה ושתתחיל לחקור את כל הגורמים. מפני שיש פה כשל מערכתי, ואף אחד לא יכול כאן לרחוץ בניקיון כפיים, החל במשרדי הממשלה וכלה בחלק מהעובדים לצערי הרב. בואו נשים את הדברים על השולחן.

ולכן לנו אין את הכלים האלה, אנחנו מסוגלים לשבת, לשמוע פה את האנשים, להשתתף בכאב ובצער שלהם, מפני שמה שקורה, אותו אדם שהוא בעל המפעל הוא היום מסתובב לו בארץ, הוא פותח עוד מפעל, כולם מחזרים אחריו, והוא בעצם, איך אומרים, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. שום דבר לא קרה.

לכן אני מציע בין היתר, לא רק תלונה למשטרה, לא רק פנייה ליועץ המשפטים, לפנות לשר לאיכות הסביבה שתהיה יוזמה ממלכתית של השר לאיכות הסביבה, לא מנהל מחוז אלא של השר לאיכות הסביבה, כי אלה הדברים שיכולים להביא לקידום המטרה שאליה אנחנו שואפים.

צריך גם לחקור את המשרד לאיכות הסביבה. אז לכן זה צריך לבוא מפה. זה לא קשור למשרד. בסדר, המטרה מאוד ברורה, על החקירה והגופים שידאגו כדי שהיא תתבצע.

אני רוצה לסיים, להפנות שאלה לעו"ד שניאורסון, אני רוצה לדעת, אמרת פה דבר ושאלו אותך, לא קיבלתי תשובה, האם זה נכון שפנית לקבל את התיקים של העובדים ולא קיבלת או שהועלמו.

אני בביקורים במפעל ביקשתי לקבל את התיקים מהמרפאה או לחילופין לצלם אותם. כשסוף סוף נמצא המפתח העובד של המרפאה במפעל נכנסנו למרפאה, הדלת נראתה כאילו נפרצה, לא היה שם אף תיק. מכיוון שעל פי מה שמוסרים לי מי שכרגע אחראי על המפעל זה עו"ד צוריאל לביא, ועו"ד אלה קרליץ מכונס הנכסים הרשמי פניתי אליהם בכתב על מנת לקבל מהם צילום של התיקים הרפואיים שהיו במפעל. התייחסות למכתב הזה עוד לא קיבלתי.

השאלה שלי, הרי פה שמענו מנציגי משרד התמ"ת שיש להם גם העתקים. יש לכם העתקים של המכתבים האלה, אז הנה, בבקשה, אני שואל שאלה, האם העורך דין שמייצג את העובדים יכול לפנות אליכם ולקבל את המסמכים הללו של העובדים?

במסגרת ההליך המשפטי.

ויש לכם את המסמכים. אני מאוד מקווה שמשרד הבריאות, אני מאמין ששמה לא יעלימו את המסמכים.

אני רוצה לשמוע את משרד הבריאות.

אני כאן יותר כמשקיף ממשרד הבריאות, כי אני לא קשור ספציפית לנושאים האלה.

קשור לבריאות הציבור,

אני חושב שחשוב לברר אם באמת היתה חשיפה, בודאי זה הדבר הכי חשוב לבדוק אם אנשים נפגעו, האם יש ספק בזה. אבל המידע הספציפי הזה אין לי. זה לא בתחום שלי. אני באתי לכאן כאחראי למידע רפואי במשרד הבריאות. המידע הממשלתי. אבל מי שאחראי לנושא הזה במשרד שלנו הוא יכול אולי להוסיף משהו בהיבט שלנו.

בנושא הרפואי אין לי מידע. התיקים הרפואיים הם באחריות משרד העבודה, במקומות העבודה מי שחושף את כל החומר זה משרד העבודה. הם עושים את עבודתם נאמנה, שמענו שיש את כל החומר אצלם, ואין שום טעם בכפילות, שגם משרד הבריאות וגם משרד העבודה יעשו את אותה העבודה.

מה שמשרד הבריאות יכול לעשות זה סקר אפידמיולוגי על התושבים מסביב למפעל, לא על העובדים שנמצאים במפעל. סקר אפידמיולוגי צריך לממן אותו, צריך לקבוע אותו, צריך לתקצב אותו.

טוב, אני רוצה להתחיל מהסיפור הזה של משרד הבריאות, שנשמע כל כך חולה. ולא בריא. ואני יכול להגיד, להעיד מאז שמתקיימים כאן דיונים שנוגעים לבריאות העובדים, ומתקיימים דיונים שנוגעים לשאלה של הרעלה סביבתית או פגיעה סביבתית, תמיד אבל תמיד משרד הבריאות שולח את האנשים הלא נכונים, שבאים כאן ומתוודים שהם לא האנשים הנכונים להיות כאן והם לא האנשים שיודעים. אז משהו קורה כאן, מישהו מסתיר, מישהו בורח. אני אין לי אינפורמציה, אין לי נתונים, אני לא יודע, לא חקרתי, לא אני אחראי, מישהו אחר.

מדברים בקונטקסט אחר, מה שקורה בעכו במפעלים הכימיים זה לא, איך אומרים, זה לא גורל, זה מחדל. ומישהו יישא באחריות. וזה המבחן של הוועדה הזאת. מישהו חייב לשאת באחריות אישית ופלילית על מה שקורה שם. אני חושב אם אנחנו לא מגיעים לנקודה הזאת זה הטסט-קייס שלנו, כי יש גם מקומות אחרים, אנחנו קראנו השבוע על הכור בדימונה, על אותם אנשים שמגלים שתוחלת החיים בישראל היא לא ארבעים ושש שנים אלא שמונים ומשהו שנים, אבל אצלם זה לא מגיע.

אני אומר, אם העניין הזה ניתן ונאפשר למישהו, ובמיוחד למשרד לאיכות הסביבה ולמשרד הבריאות, להמשיך עם הקשר הזה שמתקיים, ויש קשר, שמאפשר את הפגיעה בעובדים, בשתי רמות, פגיעה בעובדים ברמה הבריאותית ואז הכל מתמסמס והכל נמצא באיזה שהוא מקום אבל אף אחד לא אחראי. מישהו אחראי. מי שנתן רשיונות ואישורים למפעלים האלה לפעול חייב לתת את הדין. אין אופציה אחרת. אם צריך לחקור משהו אז צריך לחקור את העניין הזה. אני חושב שיש איזו שהיא התערבבות, לפעמים גם אישית, של אנשים שנמצאים במשרד לאיכות הסביבה, מצד אחד, ונמצאים במכון התקנים, שצריך לאשר ולתת רישוי, והוא יהיה גם השופט, גם המפקח וגם השותף לתת אחריות לרישיון הזה המזהם שפוגע באנשים.

אני חושב שאם אנחנו רוצים לחקור, ואסור שהנושא הזה יירד מהשולחן, הנושא הזה צריך להיות נושא שאתו מדברים מכאן מהכנסת עם כל המפעלים המזהמים, לא רק עם עכו. ואני חושב שלכן אין מה לוותר כאן. אנחנו צריכים לדעת איפה האחריות של כל אחד, גם ברמה של מוסדות וגם ברמה אישית. צריך להטיל אחריות אישית אל מי שנתנו זכיונות, ראו ולא סגרו, ידעו ולא הזעיקו. אני חושב שיש כאן קשר. אף אחד לא יספר לי שזה חמישים שנה ולכן אנחנו לא יודעים. לפחות עשר שנים אנחנו יודעים שהדברים האלה מתחוללים ופוגעים באנשים, ואף אחד כאן מהעובדים לא יחכה עד שיראה מתי ייפגע ואיך הוא ייפגע בתור שלו בחומרים שקיימים עכשיו.

הדבר השני שצריך לקחת אותו בחשבון, אולי לא בוועדה הזאת, אולי בוועדת העבודה, אבל אי אפשר לוותר עליו, אי אפשר לנצל את המצוקה של האנשים האלה, ואת הזעקה שלהם לפגיעה בבריאות שלהם ובאיכות הסביבה כדי לסחוט אותם בזכויות שלהם. אי אפשר. ואני חושב שהזכויות של העובדים חייבות לעמוד בראש סדר היום של הדיונים וגם של החקירה שתהיה, כי אי אפשר לתפוס אותם, אתם רוצים שנוציא לכם את הרעל הזה, אתם רוצים שאנחנו לא נסרטן אתכם, אנחנו נוריד לכם את הראש במקום אחר. לא ילך. ואני חושב שעל זה המאבק.

אני חושב שהישיבה הזאת היא עוד ישיבה. היא לא יכולה לסכם את העניין. היא יכולה לדחוף אותו עוד צעד אחד קדימה אבל נצטרך לחזור לכאן, לפנות ליועץ המשפטי ולדרוש חקירה עמוקה, מעמיקה, שתכלול את כולם. אני חושב שאנחנו נעקוב אחרי זה, אם מקדמים את העניין הזה אז אנחנו התקדמו. אם לא מתקדמים אז אנחנו מיסמסנו עוד פעם כמו כולם ונהיה שותפים, אפילו פלילית, לעניין הזה.

אני חייב לתאר ביקור של איכות הסביבה. אני כאדם שעובד משנת 68' אני חייב להגיד, לא יתכן שאני אשאר אדיש. זה לא יעזור שום דבר. אני חייב לתאר מהו ביקור של איכות הסביבה. אני עובד במפעל משנת 68', אני במשך כל השנים האלה חשוף לרמות VCM אדירות, וכל מה שנאמר פה זה רק יפה לאוזניים. ביקור של איכות הסביבה זה תיאום מראש, תיאום עם הנהלת המפעל, ואנחנו עושים את זה כמו בטירונות, צובעים שבילים, שוטפים רצפות, יורדים בתפוקות, הכל מתואם מראש. הכל מתואם מראש, גם מאיפה לוקחים דוגמאות קרקע. זה לא יעזור, אתם חייבים להבין שפשוט משתמשים בנו ככלי. אנחנו בני ערובה בידי כל הפוליטיקאים האלה. זה לא יעזור שום דבר. אתם צריכים להבין שכל הטקסים האלה זה יפה לעיניים. הם יודעים, מראים להם מפה תיקח דוגמת קרקע, לא משם. מפה. כי ככה זה מתואם מראש. אחר כך אוכלים ארוחת צהריים בחדר אוכל והולכים הביתה. ואותו דבר עם המכובדים האלה.

אני חשוף ל-VCM, EDC, חומצות, כספית, כל מה שאתם רוצים, מ-68' כשהשתחררתי מהצבא, ואני רוצה שתבינו דבר אחד, אני סובל מכל מיני חולירות בגוף, ובנוסף לזה כתוצאה מהחפיפה ל-VCM אני סובל גם מכבד מוגדל. אז מה עושים בגלל שתפקודי כבד לא תקינים, אדוני תפסיק לאכול שומנים. אבל אני לא אוכל שומנים. אני נראה לכם אדם שאוכל שומנים?

אז לכן אני רוצה שתבינו, אני לא רוצה להרחיב את הדיבור הזה בפורום הגדול הזה. יש לי הרבה דברים להגיד, ויש גבול. אי אפשר להמשיך כשאנשים כאלה נותנים לנו חמשת אלפים שקל, אחרי שאני עובד שלושים ושבע שנה במפעל הזה. אני נתתי את הדם שלי. צריך לדעת שמחזיקים פה אנשים חולים כבני ערובה, זה לא יעזור שום דבר. ואתם צריכים לפסוק ולהחליט שלא בגלל המכובד הזה, הוא צריך להחליט אם אני צריך לפנות את ה-VCM כדי לתת לי משכורת. זה לא יעלה על הדעת. חבר'ה, תתחילו להפעיל את ההשפעה שלכם. זה לא יעזור שום דבר. תתחילו לחתוך דברים. זה לא יכול להיות. אני לא רוצה, בשיחות סגורות אני מוכן להגיד כל מה שאתם רוצים לשמוע. אבל זה לא יעלה על הדעת. הבנאדם הזה נותן תיאורים כאלה מכובדים, אני מכיר אנשים במפעל, זה בושה לדבר על זה, אנחנו פשוט חיינו, כמו, איך אומרים, בקרמטוריום אנחנו חיינו. ועשינו את זה בגלל כל מיני סיבות שנתנו המכובדים האלה.

אז לכן אני רוצה, חבר'ה, תפסיקו לשמוע על הדברים היפים האלה שנאמר. אתה יודע מה, אני חייב לשאול שאלה, איפה התוצאות של הביקור האחרון של מר כץ במפעל כאשר הוא גילה, הוא החליט, באותו ביקור ללכת לקחת דוגמת קרקע ממקום לא מתואם והוא גילה שם חריגות אדירות של כספית, וכתוצאה מזה מי שהסיק מסקנות והתפטר. תשאלו אותו. את זה הוא לא יגיד. חודשיים שלושה לפני השריפה.

שלמה, אין ספק, יש פה ביקורת והיא קשורה לא רק למפעל הזה, לעוד מפעלים, על צורת הביקורות והדגימות והביקורים המתואמים. אני חושבת שיש פה הרבה מן האמת ואני חושבת שהנהלים האלו לא תקינים.

אל תסיקי מסקנות, הוא אומר לך שהביקורים מתואמים,

הוא לא מתואמים?

לא. יש גם ביקורי פתע, הרי את בעצמך שמעת את הסתירה. שמעת שמצד אחד הוא אומר לך שנלקחו דגימות ממקומות שלא תואמו, ושמעת שהוא גם אומר שתיאמו.

שלום לכולם, שמי רומן בזוב, חבר ועד עובדים, עובד במפעל עשרים וארבע שנה. אני מבקש מכולם לא להפריע לי. יותר משנתיים, נכון, המפעל נסגר לפני שנה וחצי אבל אנחנו בבלגן הזה כבר יותר משנתיים. אני לא חושב שבמספר דקות מצומצם אני יכול לספר את הכל אבל יקשה לי מאוד אם תפריעו לי. ואני מאוד מבקש תקשיבו לי ותבינו מה באמת כואב לעובדים. אני באתי לפה לייצג את העובדים, וגם מה שקורה במפעל.

המפעל הזה הוא לא מפעל לשוקולדות. כולם ידעו שיש שם חומרים כימיים, גם חומרים מסרטנים, וכל בנאדם שהתקבל נאמר לו זה מסוכן, זה מסוכן, זה מסוכן. על זה אין לנו ויכוח. העניין מה עשו עם זה או איך הם התנהגו. אפשר לבוא ולהגיד שהיו חלקים מסויימים שאכן היתה שמירה והיו חלקים שלא היתה שמירה והיו עובדים ששמרו על הבטיחות ועל ההגיינה והיו עובדים שלו. אין ספק שבמפעל כימי יש בעיות. בכל בית יודעים שבית צריך להיות נקי אבל לא בכל בית שניכנס נראה שהכל תקין.

אבל לא על זה אני רוצה להגיד. קרתה שריפה. איכות הסביבה הוציאה צו סגירה. אנחנו לא התייחסנו בהתחלה, מאחר וצו סגירה היה זמני, ומאחר ובמילא המפעל לא יכול היה לפעול מאחר ומתקן מאוד מרכזי נשרף, לא התייחסנו. אבל קרה עוד דבר אחד. שבועיים לפני השריפה הנאמן המכובד שהוא היה כונס הנכסים הוא ביטל איזה סעיף קטן בביטוח, שקוראים לו אובדן כושר עיסוק. מה שגרם לכולנו לקריסת המפעל וקריסה של הכבוד של העובדים. ובמידה והסעיף הקטן הזה שחסך לו עשרת אלפים דולר בחודש, עלות של זה לחודש, אז אני בטוח שנכון להיום המפעל הזה היה ממשיך לעבוד, וגם העובדים היו חוזרים למקום עבודה רגיל.

אין ספק שהיו חריגות. וכשהיו חריגות היו גם בוא נגיד, הלכו ודאגו ואיך הוא אמר, השקיעו כל שנה מליון דולר. באמת לנסות להביא למצב שלא יהיו חריגות. ואני יודע שהיתה תכנית ארוכת טווח, לחמש ולשמונה שנים, שהיו צריכים להביא את המפעל למצב שבו נמזער את הפגיעה. אבל מאחר וזה נשרף הכל נגמר. אבל אני יודע שמאחר ותמיד נתנו לנו את ההרגשה שהמפעל הזה יופעל מחדש, ואיכות הסביבה, בצדק, באה בדרישות לאותם המפעילים שרצו להיכנס עוד פעם, עם כל מיני דרישות, אחרי פרק זמן מסויים הם הגיעו למסקנה שהם צריכים להשקיע הרבה מאוד כסף וכנראה הם לא ייכנסו.

ואחד האנשים שהיה צריך להיכנס דרך החלון זה אותו בעל הבית שלקח בנאדם בשם רן קרון, אתם מכירים אותו ממטרו-דן שמפעיל בבאר שבע, איך הוא מתייחס לעובדים ואיך הוא התייחס אלינו. אני מהר מאוד הבנתי אחרי שנפגשתי עם נציגים שלו, שבועיים אחרי שהוא הכריז שהוא רוצה להיכנס אצלנו למפעל, שאין לנו מה לעשות אתו. אבל אנשים אחרים, לקח קרוב ליותר משנה, בשביל שהם יבינו שהוא באמת לא מתכוון. ומי שעמד מאחורי העניין הזה זה אותו בעל הבית פרבר. והיתה תקופה שאת מימון הביניים לעובדים מי ששילם זה היו הבנקים ופרבר. עד ששלב מסויים הם באו אלינו דרך בית משפט. היו צריכים לשלם עלות, שלנו היה מליון מאה דולר למשכורות.

בבית המשפט הדרישה של הנאמן היתה להוריד את העובדים לשליש. ומה לעשות שרצינו להיות מאוד נחמדים לכולם, ונתנו לנו את התקווה שאכן מקום העבודה הזה יפעל והמפעל יחזור לעבודה. אמרנו אנחנו לא רוצים לוותר על אף אחד. ועלות של אותם אנשים שרצו לפטר אמרנו אנחנו מוכנים להישאר הרבה אבל לעבוד בשלושים אחוז. זאת אומרת זה הסדר גודל שהם היו מוכנים לשלם. בתנאי שהמפעל יחזור לעבודה. בתנאי שימשיכו לשלם את אותם דברים ששילמו. והסכמנו לעבוד בשביל שלוש מאות ששים אלף דולר. שילמו לנו קרוב לחצי שנה בצורה כזאת, והיו מהלכים של רן קרון ובעל הבית והיו עוד כל מיני, אפילו את הבנאדם הזה, שקנה את אל על, הורוביץ. והם שילמו כמה חודשים.

ואחרי זה נכנסה איכות הסביבה לתמונה, הם אמרו שאנחנו יודעים מה צריך לעשות במפעל הזה, אנחנו בעל הבית, וכולם התייחסו אליהם עם הרבה מאוד כבוד. לצערי, אני לא הייתי עושה להם את הכבוד הזה. ואז השופטת אמרה אתם יודעים מה, אם אתם כל כך ספצים וכל כך ידועים ואתם אנשי מקצוע אז אתם תקחו. אחר כך הם רצו לפטר ולהוריד בשכר עוד, והם צמצמו את השלוש מאות ששים אלף דולר למאתיים אלף דולר.

מי זה הם?

אני מדבר על איכות הסביבה. נכון להיום משרד איכות הסביבה משלמת לנו משכורת. תשימו לב, אנחנו העובדים מקבלים מאה חמישים אלף דולר במקום מליון מאה אלף דולר. לא משלמים קופות, לא משלמים מבטחים,

זה לא כונס הנכסים צריך לשלם את זה?

לא, למה כונס הנכסים מצא פתרון קל, להלביש את זה עליהם. וככה כל אחד מנסה להסתתר, כל אחד מנסה לבעוט במישהו אחר. עכשיו איכות הסביבה רוצה להתפטר מאתנו. למה, זה כואב להם. למה כואב להם, כי הם משלמים כסף.

אני יודע, מה שאני רוצה להגיד, כמה מלים על שלמה כץ. שלמה כץ שבא אמר שהוא בלילה הוציא את החומרים שיכלו לגרום לפיצוץ. אני מבטיח לכם, אם אנחנו לא היינו מסכימים שזה ייצא זה לא היה יוצא. נתנו לו אישור.

תודה רבה שנתת לי אישור.

מה שאני מנסה להגיד, הוא בא ואמר שמזוט זה חומר שיכול להתלקח. וחייבים להוציא את זה. הוא לא נתן לנו להחזיק מזוט. אנחנו אמרנו תשמע, יכול להיות שהמפעל יחזור לעבודה, אתם מנהלים משא ומתן עם משקיעים, בשביל מה להוציא. לא, הוא חייב לפנות. ועוד כמה דברים כאלה. עכשיו במפעל נשארו ככה, יש VCM, יש EDC, ויש כספית. כמויות. אני רוצה לומר לכם שהם לא היו אחראים עלינו, והנאמן היה אחראי, וההנהלה שהיתה לפני שהמפעל נשרף, הם עמדו שיש לנו שם בוצה של כספית, שעומדים ככה בשורות. הם עמדו על כך שאנחנו נפנה. אמרנו תשמע, עכשיו מצב קשה קצת, לא, אתם חייבים לפנות. נכון להיום שנה וחצי זה עומד הכספית הזאת, הם לא פינו אפילו גרם אחד. זה בנושא של בוצה של כספית.

נושא שני, מדברים על פינוי של EDC. היה שמונה מאות טון EDC, זה ירד לשלוש מאות, אני לא יודע לאן זה נעלם, אמרו זה לא נורא, לא חייבים לפנות. מה חשוב זה שנפנה את ה-VCM ויצא בכתבה ש-VCM זה יכול לפוצץ ויכול לפגוע ברדיוס של כמה קילומטרים ולפגוע במאתיים חמישים אלף תושבים בסביבה. ואני בא ואומר, לצערי יש לי שם חומרים לא פחות מסוכנים. ואם שלמה כץ רוצה לפנות ולהפחית אין לי בעיה, אני מסכים, אם אני הגעתי למסקנה, וכולם הגיעו למסקנה, שהמפעל הזה לא יקום יותר, אין לי בעיה לפנות את כל החומרים. עד גרגיר אחרון. אבל לא יכול להיות שיפנו את החומרים המסוכנים, יפנו את הברזל, ינקו את שטח, ינקו כל דבר שאפשר, ולעובדים לא יתייחסו.

אני יודע היום הולכים לפנות אנשים מהשטחים. הולכים לפצות אותם. לא יכול להיות שהעובדים זה החומר הכי מסוכן שיכול להיות. וזה מה שאני מנסה להסביר לאדון שלמה כץ. הוא בתשיעי לחודש הוא ניסה להגיד, הוא מביא אוניה על מנת לפנות VCM. ואני מודיע פה, חגיגית ומצהיר בזה, לא ייצא שום דבר. הוא יכול לגרום רק לשפיכת דמים, אם הוא ינסה להוציא את ה-VCM הזה. כי בלי זה, אם הוא ינסה להוציא יזרקו אותנו לכלבים. וזה אנחנו לא מוכנים. כשיגיעו להסדר עם העובדים נוציא כל דבר. נכון להיום לא.

אני הבאתי כמה בקבוקונים לפה, רציתם להראות לכם מה זה חומר שנקרא טרז. יש שם אלפיים שמונה מאות טון. רק לסבר את האוזן, ה-VCM זה מאתיים חמישים טון. טרז מדובר על אלפיים שמונה מאות טון. אני לקחתי באחד הימים בקיבוץ להראות להם מה זה הטרז הזה. תאמינו לי, זה לא חומר מלבב. שלמה כץ אומר אתה לא תקבע מה מסוכן. זה לא מסוכן. אני רוצה להגיד לכם מה יש בפנים. יש שם בפנים EDC, יש שם בפנים חומצות, יש שם בפנים VCM, והוא מסריח מאוד. ואם הוא לא מסוכן ולא צריך לפנות את זה והוא יותר חשוב לו לפנות VCM ושיתן לנו בעיטה בתחת ולזרוק אותנו החוצה, לא ניתן לו את ה-VCM. אין לי בעיה שיפתרו לנו את הבעיה מחר אנחנו כמו ילדים טובים נקום, נאפשר לו להוציא את ה-VCM ונגיד שלום ותודה. לא רוצים את המפעל הזה, לא רוצים אפילו יום אחד להיות שם. אבל בלי פתרונות לעובדים לא יהיה שום דבר. אני מודיע פה, שהוא ירשום את זה. אם בתשיעי לחודש הוא יביא אוניה, זה לא יעבור בשקט.

תודה רבה. למרות שפה אנחנו מדברים על המפגעים הסביבתיים אני חושבת שכל השערוריה הזאת וכל המחדל של המפעל אי אפשר שבאמת העובדים, זה פרק נפרד בפני עצמו, שגם סבלו ונפגעו מפגעים בריאותיים, אי אפשר לגרום להם שגם יפסידו את פת לחמם. אז אין ספק שבכל הסידור הזה שצריך כדי לפתור את הבעיה צריך להתייחס לפרק הזה של העובדים, עובדים בריאים, החולים, וכולם צריכים להיות מפוצים בכל דרך אפשרית. חלק מה שקשור למשרד לאיכות הסביבה שלקח את המפעל, עם הכונס הרשמי והמדינה. אין ספק שבדבר הזה צריך לטפל.

עם זאת אנחנו מדברים עכשיו על נושאים שהביאו את כל המערכת. השופט שלמה שהם נציב הדורות הבאים בכנסת.

אני אומר שני משפטים, חבל שגבירתי היושבת ראש לא שמעה את חבר הכנסת מחול. אני מסכים בדבר אחד עם הדברים שהוא אמר. לפי דעתי זה רגע מבחן של הוועדה הזאת. מבחינת החומרה של הדברים שעלו זה אחד החמורים ביותר שהגיעו לוועדה הזאת. ואני חושב שהדבר הבסיסי שצריך לדרוש, ובזה אני אסיים, יש פה הרבה דברים לומר, ואני אומר רק משפט אחד, יש לפי דעתי חשד, אני לא אומר שהוא הוכח, לעבירות פליליות גם של אנשים שהיו מופקדים על התפעול. גם לגבי אם מישהו שהיה אחראי לגבי פתיחת המפעל הזה התרשל בעבודתו, שלא יבוא פה עכשיו ויגיד לי מה הוא כן עשה, כי זה לא העניין. ברגע שאתה אחראי כמפעל לאיכות הסביבה, וזה רק אחת הדוגמאות במשרדים, אחראי, תארי לעצמך שמחר אדם אחראי על רוצחים, הוא יגיד טוב תרצח רק אחד ואל תרצח שניים. או אני אחראי על חומרים כאלה ואחרים ואני אומר טוב, אז תעשה רק חמישים אחוז.

ברגע שאתה אחראי יש שתי אפשרויות. אם אתה אחראי ואתה נושא בתפקידך יש לך אחריות שהמפעל הזה יהיה מפעל שלא יפגע בבריאות הציבור, נקודה. ויש כללים, ויש חוקים, והדברים האלה מאוד ברורים, והוא היה צריך לפעול על פיהם. אם הוא לא פעל על פיהם ולא הוציא צוי סגירה כפי שהיה צריך להוציא אותם, בין אם הוא עשה את זה, ואני מניח לצורך העניין שהדברים לא נעשו במזיד אפילו, אבל גם אם הם נעשו בהתרשלות זו עבירה פלילית חמורה.

אני מבקש מהוועדה רק דבר אחד, אני חושב שהוא הדבר הנכון, במסגרת הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה לבקש גם לחקור באופן אישי את האנשים שהיו אחראים על הדברים האלה במשרדי הממשלה. לפי דעתי הדבר הזה יעשה את האפקט, אולי החריף ביותר, המשמעותי ביותר,

כשאני אמרתי שתהיה פנייה ליועץ המשפטי לפתוח חקירה, חקירה משטרתית, על כל הרשויות. זה לא רק המפעל לאיכות הסביבה, זה מפעל התמ"ת, הרשויות עצמן.

אני רוצה עכשיו לתת את רשות הדיבור לגב' ליאורה אהרון שעומדת בראש עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל, שהיא מהיוזמים העיקריים בנושא הזה שפועלת ובזכותה הנושא הזה עולה לסדר היום. ליאורה בבקשה. אני מקווה, למרות שאני נותנת לך את זכות הדיבור לקראת סוף הישיבה, אבל אני חושבת שמה שהיה עד עכשיו היה חשוב לך לא פחות.

אני רואה שאנשים עוזבים,

זה בסדר, הפרוטוקול נמצא, אני פה.

אני רוצה להגיד כמה דברים. עם כל הכאב של העובדים, ואנחנו דיברנו על העובדים גם בדיונים הקודמים, הנושא היום הוא לא רק התנאים של העובדים. את הנושאים האלה אני מציעה לכם ולנציג ההסתדרות שקודם נזף בי בכלל שאני יושבת כאן, והוא בכלל לא כאן, נציג ההסתדרות יכול להוביל את המהלך שלכם, זה כאן, בתוך הבית הזה, אבל לא בוועדה הזאת. יש ועדת העבודה והרווחה ושם זה צריך לעלות. למה זה לא עלה עד היום. אתה לא חייב לענות, זו שאלה רטורית. יש לכם נציגים, יש לכם ועד, אתה בעצמך בוועד, אתם יכולים ליזום את כל המאבקים האלה בזירה אחרת. כאן זאת ועדת המשנה למפגעים סביבתיים. והוועדה הזאת כבר פעם שלישית דנה בתעשיות אלקטרו-כימיות וזה בעיקר בגללנו. פשוט אזרחים שבהתנדבות מכיסם הוציאו כסף, ונתנו לאנשים שיעשו סקר סיכונים. אתה תיתן לי לדבר,אנחנו באנו לפה באותו אוטובוס שאנחנו מימנו. אני מבקשת ממך, תיתן לי את הכבוד.

אתה תוכל להגיב בסוף הדברים שלה, אני מבקשת לא להפריע.

אני חשבתי להגיד רק מעט דברים ולתת לעובדים לדבר. אבל מכיוון שהם קיבלו יריעה כזאת רחבה אני דורשת לעצמי לפחות מינימום של יריעה כדי להגיד כמה דברים.

קודם כל הארגונים שלנו, שהקימו לאט לאט את הכוחות שלהם, פעלו בצורה בעצם שלא תיאמן כדי להביא את כל העובדות. כשאנחנו התרענו פה בדיונים הקודמים, תקראו את הפרוטוקולים, אמרו לנו אנשים מהמפעל, עובדים אמרו לנו שאנחנו שקרנים. זה מה שאמרו לנו. אז אנחנו עמדנו בכל זאת, לא רק מול הוועדה ולא רק מולכם, עמדנו מול התקשורת ומול כל גורם אפשרי וצעקנו את הצעקה שלכם. שלכם. אנחנו בין היתר עזרנו לתחקיר הזה לצאת לאור, ונתנו את כל המידע האפשרי שיכולנו. אנחנו אלה שהגשנו היום בבוקר למטה הארצי של המשטרה, למפכ"ל, יש לי פה אישור קבלה מהמפכ"ל את התלונה שלנו ושלכם במשטרה, כדי שסוף סוף תיפתח חקירה פלילית. כי זה לא ייאמן שעד היום זה בכלל לא קרה.

אני רוצה להגיד לכם פה כמה דברים אישיים. אני חייבת להגיד לכם כמה דברים אישיים. אם כל אחד הביא את המשקעים שלו, ואני בטוחה שהמשקעים שלכם הרבה יותר כבדים משלי, אבל אני חייבת לספר לכם גם מה אני עברתי, כי סך הכל בחצי שנה האחרונה אני מטפלת בנושא הזה באינטנסיביות, אני לא ישנה בגלל הסיפור הזה בלילה, ואני מכירה את כל הסיפורים האישיים האלו, מכל מיני מקורות. ובכל זאת, למרות שהייתי מעורבת בהכנת הכתבה הזאת כשאני קראתי אותה בפעם הראשונה, מייד כשקראתי את המלים הראשונות, על השותפות שלכם במעבדה, אני התחלתי לבכות. ושאלתי את עצמי למה אני בוכה, למה אני בוכה. וככל שהמשכתי לקרוא רק הזדעזעתי יותר ויותר. ולא הייתי אומרת את זה כאן, כי אני לא רוצה לדבר על הרגשות שלי, אלמלא הייתי מקבלת את אותן תגובות בדיוק מעוד הרבה אנשים שהכירו את המפעל, והכירו את הסיפורים, ובכל זאת קראו והזדעזעו. ואני יודעת שגם אתם הזדעזעתם. אפילו אתם, שהכרתם, שעבדתם בפנים. גם אתם אפילו לא הייתם מודעים לכל העובדות האלה. אנשים מומחים מהטכניון התקשרו ושלחו לי את אותן תגובות. אנשים פשוט הזדעזעו.

עכשיו למה, למה כל זה הושתק. אני אומרת כזה דבר, בגלל זה אנחנו נמצאים פה בוועדת מפגעי סביבה, שכל הזמן, אני הכנתי לעצמי כמה דברים מראש, אנחנו מייד אחרי הכתבה התיישבנו, כתבנו מכתבים ליועץ המשפטי לממשלה ולראש הממשלה. אני עד שתיים בלילה שיגרתי מכתבים מהפקס הביתי שלי מכתבים לכל אמצעי התקשורת. ולכל משרדי הממשלה, עם דרישה לוועדת חקירה ממלכתית ולחקירה פלילית. זה לא קרה עד היום. לכן אנחנו דרשנו את הישיבה הזאת כאן, והזמנו אתכם לבוא אתנו. אנחנו ביחד באותו מאבק, גם על הזכויות שלכם וגם על הבריאות שלכם אבל גם על עוד דברים. זאת אומרת ברור שמה שקורה כאן לא קורא רק כאן. זה ברור גם לכם. ולכן אנחנו חייבים לדאוג שהדבר הזה ימוצה עד תום.

אני רוצה להגיד כמה דברים. אומרים פה בכל דיון, ואנחנו פה בכמה דיונים כבר מסתובבים סביב אותו קשר של שתיקה. מה זה הקשר הזה של שתיקה, זה דבר שאנחנו חייבים להתחיל לפרום אותו במקצועיות ובתקיפות. וזאת הסיבה שהלכנו גם לכיוון הפלילי. כי קשר שתיקה הוא מורכב מכל מיני יסודות. ועבירות פליליות, יש לנו עדויות חד משמעיות לגבי הדבר הזה.

אז לכן הקריאה היום מהוועדה הזאת, לאה, אני נורא מבקשת ממך, אנחנו ממש כתבנו את אותה קריאה לראש הממשלה, כתבנו את זה, ניסחנו את זה, אנחנו מאוד מצפים מכל חברי הכנסת, להתחיל ממך ומאילן שלגי שכבר דרש לחתום על הקריאה לוועדת חקירה ממלכתית. גם אם זה לא ייפתח, לפחות למען הצדק ההיסטורי שתצא הקריאה הזאת מהוועדה הזו. זה דבר אחד.

הדבר השני, אני רוצה להגיד כמה דברים על המשרד לאיכות הסביבה. אגב, בצורה כזאת או אחרת שיתפו אתנו באופן מפתיע פעולה בצורה יוצאת דופן בסיפור הזה. אנחנו לא זוכים לשיתוף פעולה אף פעם מהמשרד לאיכות הסביבה. ואם פה קיבלנו שיתוף פעולה, ולא רק שיתוף פעולה, הופעלנו, אמרו לנו עכשיו תצאו לתקשורת, עכשיו תגידי ככה, עכשיו תגידי ככה, הנה קחי את החומר הזה. אם היה שיתוף פעולה סימן שבאמת ידעו שקורים פה דברים חמורים. בפעם הראשונה בהיסטוריה קיבלתי תשובה מהמנכ"לית של המשרד לאיכות הסביבה, על אותה פניה לוועדת חקירה ממלכתית וחקירה פלילית עשרה ימים מהיום שפניתי. אף פעם אני לא מקבלת תשובות כל כך מהירות.

בין היתר היא מתייחסת לנושא של הפרס. אני רוצה לצטט, כי אתמול קיבלתי את זה: "אבקש להדגיש כי הפרס שניתן למפעל היה עבור פרוייקט מסויים, שהביא להפחתה בזיהום האויר, כחלק מעידוד התעשייה על ידי המשרד לאיכות הסביבה להביא להפחתה בזיהומים הסביבתיים. לא היססנו לנקוט בהליכים מנהליים מתאימים, לרבות התרעות, שינויים וצוים כשהתברר שהמפעל אינו עומד בהתחייבויותיו." אני מבקשת להגיד לכם, חבר'ה, זה פשוט צחוק מעבודה. זה חלק מקשר השתיקה. כשמפעל כמו פרופייל לדוגמא, מקבל את פרס איכות הסביבה, שכאילו הוא הצדיק בסדום, אבל אנחנו יודעים שהוא לא, כי גם שם מתבצעות בדיקות פתע באורח מאוד לא מפתיע, אז זה חלק מקשר השתיקה. אי אפשר לתת למפעלים פרסים כשהם מזהמים. זה לא יתכן. זאת שערוריה. זה סקנדל. לבוא ולתת את הפרס הזה למפעל זו אחת השערוריות הכי גדולות. וזה דבר שצריך להחקר. זה כספי המסים שלנו.

אני חקרתי את הדברים האלה בלילות. אף אחד לא שילם לי על זה כסף. איפה המחלקה הארצית לבקרת מחלות, אנחנו חוקרים, ג'ימי יושב שעות, קורא מחקרים מכל העולם, על מחלות, על השפעה של EDC ושל VCL ומביא את הנתונים האלה אלינו כדי שאנחנו נעבד אותם ונביא אותם בצורה מסודרת, פה, בתקשורת, בכל מקום. והמרכז הארצי לבקרת מחלות בכלל לא יודע. הוא רק משקיף. אלוהים שישמור, חבר'ה, באיזו מדינה אנחנו חיים. קשר השתיקה הזה הוא קשר שחייב להיפרם. ואם זה לא ייצא מכאן מהוועדה הזאת אז אנחנו לא נשתוק. אנחנו לא נשתוק ואנחנו נרעיש. ואני רוצה להגיד לכם חבר'ה, אנחנו מתארגנים בימים אלה, בשעות אלה, את המאמר הזה להנביט. ואנחנו מפיצים אותו, לכל העולם. כדי שידעו. לכל האיחוד האירופי ולכל המדינות שישראל מייצאת. ולא רק את זה אנחנו מתרגמים. זה איום, אני מודה שאנחנו מאיימים. ואני רוצה שיישמע וייצא האיום הזה. המאמרים, כל המאמרים,

על מי האיום?

האיום על מוסדות המדינה, על התמ"ת, על המפעלים, על ממשלת ישראל שרוצה את הייצור בגלל שזה בעצם ההון של המדינה. אבל ההון של המדינה הזה זה גם ההון האנושי והבריאות שלנו. גם לזה יש ערך כלכלי.

עכשיו רק שתבינו, בגלל אינטרסים כלכליים ועניינים של כספים לא שמרו על הבריאות שלכם ולא התקינו את המתקנים שהיו צריכים להתקין כדי למנוע פגיעה בכם ובנו, והכל היה מאינטרסים כלכליים. אתם יודעים כמה יעלה עכשיו לנקות את כל זה? מישהו עשה פעם תחשיב, ושאלנו את זה כבר בדיונים הקודמים, מישהו עשה פעם תחשיב כמה עולה לטפל בבריאות של כולכם, וכולנו? אתם לא היחידים שחולים, גם אנחנו חלינו, אבל אנחנו לא התפרנסנו מהמפעל, לנו לא שילמו משכורת, וחלינו, ומתנו. וכשצעקנו את זה אמרו לנו שאנחנו משוגעים ושאנחנו אוייבי העם.

עכשיו אני רוצה להגיד עוד כמה דברים למשרד לאיכות הסביבה, כמה המלצות. אנחנו חושבים שחוץ מהחקירה שמתנהלת והגשת התביעות הפליליות אתם חייבים להגיש כתבי אישום גם על כל הנושא של זיהום הקרקע והים, לא רק על הרשלנות ועל האירועים. מה שעשיתם עכשיו זה כלום. ועם כל הכבוד אתם צריכים לפעול בנחישות בעניין הזה. אין מה לעשות, אנחנו דורשים מכם גם את זה, ואם לא תעשו את זה אנחנו נדרוש את זה גם בבית משפט. כי לנו אין אפשרות לתבוע כמו שאתם תובעים. לנו אין את הסמכויות שיש לכם. אז אנחנו מבקשים את זה גם לעשות.

אני רוצה לסכם רק בזה שאם באמת כל הדברים שאנחנו רוצים יקרו, ואנחנו לא נשתוק עד שזה יקרה, אני חושבת שזה יהיה הדרך, את זוכרת שדיברנו על שינוי חקיקה, שלא ישתלם לזהם, רק אם כל הדברים האלה ימוצו עד תום, ואנשים ייכנסו לכלא, בפעם הראשונה בישראל בגלל עבירות כאלה, אז בפעם הראשונה יבינו שלא משתלם לזהם. וגם אני מאוד מקווה שהמהלך של העובדים עכשיו עם עו"ד שניאורסון יצליח ושבאמת חברות הביטוח ייתבעו ויצטרכו לשלם מיליונים. הם כבר ישפיעו על המפעלים לשמור שעובדים לא ייפגעו, מכיוון שהם לא יתנו ביטוח. הם ידרשו את זה בתנאים של הביטוח. אז זו הדרך. וחייבים למצות את הסיפור הזה עד תום.

שתי מלים. נתון אחד, למפעל יש ISO-14001, אנחנו פנינו למכון התקנים לטעות למה רק לאחר צו הסגירה הוסר ה-ISO הזה ולאורך כל השנים היה ISO, הוא גם זכה בתו הזהב, זה פשוט אבסורד שאין כדוגמתו.

דבר שני, המפעל הזה נתמך על ידי כספי מדינה. עכשיו המדינה תצטרך לתקן ולשקם ולשלם, וביטוח לאומי ואת נזקי הקרקע. מי בודק לאן הולכים כספי המדינה. הדבר שעומד על הפרק זה שפרוטרוט, שבעצם נשלטת על ידי אותם בעלים, על ידי ICC, חברה אחות לחלוטין לתעשיות אלקטרוכימיות עומדת לקבל ממשרד התעשייה כסף מהמדען הראשי, פנינו גם אליהם, הגשנו בקשה שהממונים עליו לא יקבלו, כולל שינוי בחקיקה שתעזור למשרד לאיכות הסביבה להטיל קנסות מינהליים שיוכלו לאפשר, אין ספק שצריך להיות פה שינוי בחקיקה, צריכה לצאת קריאה מהוועדה הזאת לעצור את הכל, לבדוק, כי לא יתכן שבצד אחד אנחנו ניתן כספים, כספי ציבור לחברה, ומהצד השני המשרד לאיכות הסביבה צריך לשלם בגין כל הניקוי של הקרקעות.

ודבר אחרון, אני חושבת שהעובדה שהצו השיפוטי היחיד לסגירת משפט, ועוד מתפארים בזה שזה הצו היחיד, זה פשוט אבסורד, אין אכיפה, האנשים האלה באמת צריכים להיכנס לכלא, אנחנו חוזרים על זה ועדה אחר ועדה כבר שנים. האכיפה צריכה להיות כזאת שהם יסתכלו מאחוריהם כל יום וכל שעה, העובדים לא צריכים להילחם על זה שהם יקבלו פרנסה ממפעלים כאלה, הם צריכים לבוא ולהתפרנס,

זה בדיוק מה שאמרתי בתחילת דבריי שעצוב מאוד שהעובדים פה נלחמים לקבל את המשכורת ממפעל שהוא מזהם את הסביבה ואת הדורות הבאים ואת העובדים עצמם, ומודעים ולמרות זה, אסור שזה יהיה.

אני רוצה שלמה להוסיף עוד משהו שאמר פה שלמה שהם, הוא אמר דבר נכון, אתה די ככה אמרת נכון, המשרד לאיכות הסביבה פועל רק משנות התשעים, מפעל של חמישים שנה, אי אפשר בבום טראח, אני אמרתי מה זה בום טראח, חמש עשרה שנה זה לא בום טראח. אתה יודע מה, אי אפשר לתת אשראי אפילו לא יום אחד. אפשר היום לעצור מהיום למחר, ישנם טכנולוגיות, ישנם כספים, אפשר לעצור את זה. אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיות סלחנים עם בעלי המפעלים ולהתרשם מהמליון דולר או מליון שקל שהם משקיעים בשנה, כי אתה יודע שזה לא מספיק, לחיי אדם זה לא עוזר, לבריאות שלהם זה לא עוזר. אז אי אפשר, כן, בבום טראח צריך לעצור, משהו שהוא מזהם ולא עומד בתקנים אסור לו יום אחד להיות. אין
מה לעשות. גם אם זה לא נוח. זה שחמישים שנה נתנו לא אומר שנמשיך מהיום ומחר, כי אנחנו כבר יודעים. ואנחנו כבר יודעים יותר מידי זמן בשביל לעצור את הדברים.

עוד דבר קטן למשרד לאיכות הסביבה ולשר, שלום שמחון, שבאמת קיבל החלטה אמיצה, אבל אנחנו רוצים שההחלטה הזאת תעוגן גם בחקיקה. בואו נראה את המשרד מוציא חוק שהמפעל הזה, זה נורא פשוט, יותר קל למשרד לאיכות הסביבה להוציא חוק מאשר לנו. תוציאו חוק שהמפעל הזה לא יחודש יותר. תעגנו את זה בחקיקה, כדי שמחר אם נופלת הממשלה, חבר'ה, המפעל הזה, אתם אמרתם שאסור לו להיפתח שוב, תעגנו את זה בחקיקה.

מה שחשוב, אמרתי בתחילת הדיון שהדיון הזה והדוגמא של המפעל הזה, באמת כמו שאומרים על בריאותם של העובדים, חייב להיות מודל או דגם לפעילות, שזה לא קורה עכשיו שלמה במפעלים אחרים, שאני לא יודעת, שאנשים אחרים לא יודעים, שלא נחכה לאירוע האחר שיחשוף ויפתח. אני חושבת שיש לכם את הנתונים, את הכלים, לדאוג שלא נצטרך לדאוג לאיזה שהוא כשל במפעל שייחשף.

ליאורה לעניין שהעלית, הוועדה כוועדה תצא בבקשה לדרישה, לא בקשה, ליועץ המשפטי, אני חשבתי בהתחלה באופן אישי לפנות אבל מכיוון שהגשתי בקשה לדיון המהיר אמרתי שיש לזה יותר משקל וכוח כוועדה ולא אני באופן אישי ולא עוד חברים שרוצים. כוועדה תצא דרישה ליועץ המשפטי לממשלה, למרות שכמו שאת אומרת המשרד לאיכות הסביבה ביקש לפני שנה, בירור משפטי לא קרא. אז אנחנו נפנה גם ליועץ המשפטי לממשלה וגם למנכ"ל המשטרה לזרז את אותה חקירה שהוא לא התחיל אותה, וגם תהיה פניה לראש הממשלה. תראי, ועדת חקירה פרלמנטרית לא מקובלת בכנסת הזאת. ממלכתית אני חושבת שוועדת חקירה, אם תצא מהיועץ המשפטי לממשלה, אין שום בעיה להוציא מכתב לראש הממשלה אבל זה ייצא מהוועדה, אבל אנחנו נעקוב, אם לא נקבל הודעה אני מקווה שבימים הקרובים נקבל הודעה מהיועץ המשפטי לממשלה שמתחילה חקירה, אני מחכה לתגובה, במקביל המכתב שלי שייצא, אני מקווה שנוכל לבשר, ואם זה לא יהיה אנחנו נחזור ונשנה ונעשה. אנחנו לא נפסיק.

צריך לעשות דיון עקרוני אני חושב בוועדה הזאת בכלל בנושא יכולות האכיפה של המשרדים הממשלתיים. זה נורא קל ללחוץ ולהגיב. אני מבטיח לך שבמצב הנוכחי בשנה הבאה תהיה פחות אכיפה מאשר לפני שנה, ובעוד שנתיים יהיה עוד פחות אכיפה. אנחנו רוצים את כל המעבדות הממלכתיות מוציאים מרשות המדינה, אנחנו מתפרקים, המדינה מתפרקת מכל הנכסים האכיפתיים שלה. והתהליך הוא כזה. ואם יהיה דיון, שיהיה דיון עקרוני, כי באמת הדוגמא הזאת היא דוגמא פרטית קשה מאוד, אבל היא דוגמא פרטית.

היא לא פרטית בכלל, היא מייצגת כנראה.

זה מפעל אחד.

זה מפעל אחד שהשפיע על הרבה מאוד. ד"ר ג'ימי קריקון רוצה להגיד, בזכות העבודה שלך והפעילות שלך הדברים האלה יוצאים ונחשפים. אני גם הולכת לפנות גם לשר לאיכות הסביבה, ולכונס הרשמי ולכונס הספציפי שלכם, צריך לפתור ולפצות את העובדים בלי קשר למה שקורה. יש פה שני מישורים שאנחנו פועלים. העובדים חייבים לדאוג להם, גם לעובדים החולים גם לעובדים הבריאים. הקופות, זה בדיוק העניין.

אני רק רציתי לפנות לשלמה כץ פה בנוכחות כל הנוכחים פה, מאחר והתקבלה החלטה בבית המשפט המחוזי בחיפה שהם ישאו בהוצאות של פינוי החומרים, אני מצהיר קבל עם ועדה, אני מעוניין להוציא את החומרים המסוכנים. אבל כל דבר בעתו.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30