הצעת חוק הספריה הלאומית, התשס"ד-2004



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
1.2.2005
הכנסת השש עשרה
מושב שלישי נוסח לא מתוקן


פרוטוקול מס' 389
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ב בשבט התשס"ה, (1.2.2005), שעה 09:00

הצעת חוק הספריה הלאומית, התשס"ד-2004

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
אורי אריאל
מרינה סולודקין

ח"כ אריה אלדד
פרופ' יצחק זמיר, שופט בית המשפט העליון (בדימוס) - יו"ר הוועדה לשינוי מעמד הספריה הלאומית
פרופ' מנחם מגידור – נשיא האוניברסיטה העברית
אלחנן הכהן – מנכ"ל האוניברסיטה העברית
פרופ' יורם צפריר – מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
רוזלינד דיוק – סגנית מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
פרופ' אלחנן אדלר – סגן מנהל הספריה הלאומית לטכנולוגיות מידע
ויקטור בן-נעים – מנהל המחלקה לספריות, משרד החינוך התרבות והספורט
מיכה ינון – מנהל מינהל התרבות, משרד החינוך התרבות והספורט
עו"ד שנית פנחסי-הראל – לשכה משפטית, משרד החינוך התרבות והספורט
עו"ד יעל טור-כספא – המועצה להשכלה גבוהה, עוזר מנכ"ל לענינים משפטיים, משרד החינוך התרבות והספורט
מיכל צוק – אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד יעקב שפירא – ממונה על יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
ד"ר משה מוסק – מנהל גנזך המדינה
סיני אלכסנדרוביץ – אגודת הספרנים והמידענים

יהודית גידלי

מירב ישראלי

חבר המתרגמים בע"מ


הצעת חוק הספריה הלאומית, התשס"ד-2004

שלום לכולם. אנחנו עוסקים בהצעת חוק של חבר הכנסת אריה אלדד, שכמחצית מיושבי הבית הזה חתמו עליה וזאת משום שהוא לא הספיק להגיע לכולם. כנראה שנגעת לליבם של רבים, ותציג את החוק.

אני חושב בפורום הזה, מהי הספרייה הלאומית ואין צורך להרחיב על זה את הדיבור, אבל ראוי לומר שכשאנחנו משתמשים במונח 'הספריה הלאומית', מדובר במונח שהוא משפטית לא מבוסס דיו, משום שהיום הספריה היא בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי ואין בעלות במובן המשפטי וגם לא התקציבי הכלכלי של מדינת ישראל.

מטרתו של החוק הזה היא למסד את המעמד ולקבוע כללי התנהגות של איך מנהלים את הגוף הזה, תוך שמירה על האוטונומיה שלו, ועם כל הענוה והצניעות אומר שלמרות שעיקר עבודתי היתה פה בגיוס החתימות של החברים, הצעת החוק עצמה מבוססת על מסקנות הועדה של פרופ' זמיר, שיושב איתנו כאן, ולא יצרתי שום דבר חדש אלא ניסיתי לתמצת חלק מהדברים שהיו שם, ולהביא אותם לצורת חקיקה.

דבר נוסף, כשהממשלה הביעה הסכמתה לתמוך בהצעה הטרומית, אני הבעתי במקביל, וזאת היתה התניה, שאני מסכים להמתין להצעת חוק ממשלתית, ואני מקווה שהדיון פה היום, ושיחה שהיתה לי אתמול עם שרת החינוך, בענין הזה, יזרזו את הנחתה של הצעה החוק הממשלתית בפנינו, כדי שאכן נוכל להתקדם. העליות הן משמעותיות, בהצעת החוק מדובר ב-45 מיליון שקל לשנה, לחמש שנים, ואחר כך זה לא מוגדר על פי הצרכים, אבל מדובר בסכומים גדולים, לכן אנחנו צריכים את תמיכתה של הממשלה, כי גם אם אנחנו נהיה אופוזיציה לוחמת ומיליטנטית, ואנשי ספר, והממשלה תתנגד לא נתקדם הרבה. לכן אנחנו צריכים לעבוד איתם יד ביד בענין הזה.

אני מבקש ראשית להביע הערכה רבה לחבר הכנסת אלדד על היוזמה הזאת, ולכל חבר הכנסת שהצטרפו להצעת החוק. בעצם ההצעה להקים ספריה לאומית זכתה לא רק להסכמה אלא גם אהדה רבה שבאה לידי ביטוי לא רק בהצעת החוק. זמן קצר מאד לאחר שהדו"ח הזה הוגש, לפני שנה לערך, התכנסה הועדה הזאת בראשות יושב הראש הקודם שלה, דנה בדו"ח וקבלה החלטה שהיא ראשית מאמצת את הדו"ח ושנית פונה בקריאה אל הממשלה לעשות כל מה שנידרש כדי לממש את הדו"ח.

באופן עקרוני הממשלה נתנה ידה, נתנה הסכמתה, להמלצות של הדוח הזה, באופן יותר מפורט, משרד המשפטים ומשרד החינוך שהיו מעורבים בשלבים שונים בעבודה על הדוח סמכו את ידיהם על ההמלצות, וכפי שחבר הכנסת אלדד אמר, הממשלה קיבלה על עצמה להכין הצעת חוק ממשלתית להקמת ספריה לאומית, וככל שאני יודע, זה מדיווח שקיבלתי על ישיבת השרים לחקיקה, בעצם ההתחייבות היתה יותר מפורטת, היא אמרה שהממשלה תכין הצעת חוק תוך ארבעה חודשים, עד הכנס הבא של הכנסת, ועד אז יעוכב הטיפול בהצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת אלדד, והכנס התחיל, והמועד הזה עבר. אבל כאילו מהבחינה הזאת, באופן פורמלי נפתחה הדרך לעבודה על הצעת החוק הזאת. יחד עם זאת אני חושב, שלפני שמתחילים לעבוד על הצעת החוק בועדה הזאת, חשוב לדבר על המצב שהיה בנושא זה, משום זה יכול ליתר את העבודה של הועדה, כלומר העבודה של הועדה יכולה להיות בגדר בזבוז זמן, משום שכל התכנית כולה, היום, נתונה בסכנה שתרד לטמיון.

אני רוצה להבין, הועדה עדיין מתכנסת?

הועדה שלי השלימה, אני ממשיך לטפל בזה בנסיון לממש מפני כל התכנית הזאת עלתה על סרטון בשל דבר של כלום. אני שמטפל בנושא הזה, וכל התכנית, נמצאים בסיפור קפקאי שאותו אני רוצה לספר לועדה, שמונע את ההתקדמות להקמת הספריה הלאומית. הניסוח של הצעת החוק כשהוא לעצמו, לא יוציא את התכנית הזאת מן המיצר. ולכן אני מבקש לספר לועדה מה קרה, איפה אנחנו עומדים היום, ומה לדעתי צריך לעשות לפני שמתחילים לעבוד על הצעת חוק, כדי לתת סיכוי, זה ממש ברגע האחרון, להצבת התכנית הזאת.

ברשותכם אני רוצה לומר כמה דברים של רקע לאלה שאינם מתמצאים מספיק בנושא הזה, כדי לומר מה בעצם עומד על הפרק עכשיו, ואיפה התכנית תקועה.

מה שקורה הוא, שלכאורה יש למדינת ישראל ספריה לאומית, זה בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שהוא חלק מהאוניברסיטה העברית. אבל פרט לזה שזאת לא ספריה לאומית, זאת יחידה, מחלקה, של האוניברסיטה עברית. בית הספרים הלאומי רחוק מאד מלמלא את התפקידים של ספריה לאומית, וזאת משתי בחינות. ראשית, משום שזה שנים אחדות בשל מחסור במשאבים המצב, הרמה, השרותים של בית הספרים הלאומי מתדרדרים והולכים, והאוצרות היוצאים מן הכלל, שאין להם תחליף, שנאספו כמעט מאה שנה, אוצרות לא רק של מדינת ישראל, של העם היהודי, עומדים בסכנה גדולה.

הספרים מאוכסנים בצורה בלתי ראויה, השרותים מקוצצים כל הזמן, האוספים אינם מתעדכנים ומאבדים מערכם. מעבר לזה, בית הספרים הלאומי בנוי במתכונת של ספריה לאומי שמלפני תקופה ארוכה. היום המושג של ספריה לאומית מודרנית שונה לחלוטין. משום שהיום מקובל שספריה לאומית היא לא רק, נאמר, מן מחסן של ספרים, שנותן שרותים מוציא ספרים מאפשר לעיין בספרים לפי הצורך לחוקרים ולאנשים לציבור. היום ספריה לאומית כפי שהוקמה בתקופות האחרונות באנגליה ובצרפת, אלה מפעלים לאומיים מהמדרגה הראשונה, עושים את הספריה הלאומית למוקד תרבותי רוחני של המדינה, זה אחד המוסדות התרבותיים המרכזיים בכל מדינה, שלא נדבר על עם הספר.

אנחנו רוצים לממש בכל זאת, או לפחות לא להיות גרועים מאומות אחרות בנושא הזה. זה החזון שישנו כאן, של ספריה לאומית שבאמצעות הטכנולוגיה המודרנית נמצאת פחות או יותר בכל בית, לא רק בישראל, אלא בעולם. מקיימת פעולות ענפות מאד בתחום החינוך יחד עם שר החינוך, מכשירה מורים וכו', תכניות לימודים, פעולות תרבותיות מאד ענפות. מוזיאון, מרכז ביקור של אנשים מישראל אנשים מחוץ לישראל. מפעל שלא דומה למה שקיים היום. יש צרוף מקרים, אני לא יודע אם יחזור על עצמו, שמאפשר מימוש החזון הזה, המפעל הזה, כאן והיום. הצרוף נובע מזה שהאוניברסיטה העברית הגיעה למסקנה, מזה שנים, שהיא איננה מסוגלת לקיים ספריה לאומית למדינת ישראל, וזה גם לא תפקידה. היא אוניברסיטה, והיא לא יכולה לספק את המשאבים שישמרו אפילו על הרמה הקיימת שנבנתה בעמל במשך הרבה מאד שנים, של הספריה הלאומית.

לכן, האוניברסיטה העברית מוכנה לתת את כל האוסף הגדול והנדיר הזה עם המבנה שמאכסן אותו, כמתנה, בתנאים מסוימים למדינת ישראל, זה מצד אחד. מהצד השני, יד הנדיב שהיא קרן רוטשילד, הביעה נכונות כבר הרבה מאד שנים לתת את המשאבים, לאמץ את התכנית של הספריה הלאומית כפרויקט הלאומי הבא שלה, ולתת את המשאבים הלאומיים הנדרשים להקמת ספריה לאומית מודרנית כשם שהיא נתנה את המשאבים הנדרשים להקמת הכנסת, בית המשפט העליון, וכמה מוסדות אחרים. אני לא צריך להגיד מהו סדר הגודל של התרומה הזאת.

זה בהיקף שדובר פה, של 45 מיליון?

לא, זה להוצאות השוטפות. מה שדובר כאן, מדובר על הקמת, אני חושב אם כי אין לנו התחייבות של יד הנדיב, אבל היא מאד מעורבת היתה בדבר הזה, אני חושב שמדובר בתרומה בסדר גודל של 100 מיליון דולר, להקמה. מפני שמדינת ישראל לא יכולה להעמיד את הסכום הזה, זה בערך הסכומים שהוקצו להקמת המבנה של בית המשפט העליון. על זה מדובר, על צרוף הנסיבות האלה שמאפשר - -

הייתי רוצה להבין, הכוונה היא לבנות מבנה חדש או שזה יישאר באותו מבנה?

המבנה הקיים ימשיך לשרת, אבל הכוונה היא להקים מבנה חדש לספריה מודרנית.

באותו מקום?

זה נשאר פתוח, כנראה שכן, אבל הנשיא ידבר על זה. הכוונה היא כנראה בחלק מקמפוס של גבעת רם להקצות לספריה הלאומית עם גישה נפרדת וכדומה. אבל הקמת מבנה חדש שמיועד למטרה שלו, שהמבנה הקיים יהיה חלק ממנו, יהיה אגף של הבנין החדש.

לפי התכנית, כיוון שבית הספרים הלאומי במצבו כיום, רחוק מאד מלהיות ספריה לאומית, יש בו התשתית אבל הוא עדיין לא בשל לזה, הועדה המליצה על תקופת מעבר של בערך שנתיים, שבה יעשו כל הצעדים הנדרשים להקמת הספריה הלאומית כגוף עצמאי מודרני. הדבר הראשון שצריך היה לקרות הוא, שישונה המעמד הקיים של הספרי הלאומית. היום הספריה הלאומית היא מחלקה רגילה באוניברסיטה העברית, וההמלצה אמרה שבית הספרים הלאומי יוקם כחברה בת של האוניברסיטה העברית, עם הנהלה ציבורית נפרדת ועצמאית, שתנקוט בכל הפעולות הנדרשות למודרניזציה למיחשוב, להכנת בית הספרים הלאומי לשלב הבא שנקבע לשנת 2007, כדי להקים את הספריה הלאומית באופן סופי כגוף עצמאי ונפרד.

האוניברסיטה בכל המוסדות שלה, בתהליך מאד מורכב אימצה ואישרה את הדו"ח והיא מוכנה היתה להתחיל את השלב הראשון של הקמת הנהלה ציבורית עצמאית לניהול בית הספרים הלאומי. וזה צריך היה לעשות עד סוף שנת 2004. למה זה לא נעשה, זה לא נעשה בגלל עמדה מפתיעה, לדעתי, של מל"ג, מל"ג תומכת בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי מזה שנים, בהיותו בית ספרים לאומי בסדר גודל של 30 מיליון שקל.

כשהמל"ג שמעה שהתקציב הריאלי של הספריה, של בית הספרים הלאומי היום הוא סדר גודל של 60 מיליון שקל, מחצית ממנו בא מהאוניברסיטה העברית ומחצית מהמל"ג או ות"ת. כשהמל"ג שנמצאת במצוקה כספית שמעה שמדובר על ספריה לאומית, ויש אפילו הצעת חוק, היא אמרה זה לא ענייני. זה ספריה לאומית, אני לא מממנת ספריה לאומית, אני מממנת מוסדות להשכלה גבוהה, ולכן, החל מ-2005 אני מקצצת בתקציב של הספריה הלאומית בשנת 2005 בסדר גודל של 8-10 מיליון שקל, בשנה הבאה סכום דומה, וב-2007 כבר שום דבר אנחנו לא נותנים, זו לא בעיה שלנו, שמשרד האוצר יממן.

אבל עוד אין חוק, אז מה הם כבר מקצצים?

משום שהם כבר רוצים את הכסף, משום שיש להם היכן להשקיע את הכסף. דברתי כמה פעמים עם פרופ' גרוסמן יו"ר ות"ת, שהחלטה בענין הזה בידיה, והוא בצעד יוצא דופן, לאחר שההחלטה כבר נתקבלה במל"ג, זימן אותי לישיבה של ות"ת כדי להסביר את המצב. הופעתי שם ואמרתי להם: תראו רבותי, אני לא רוצה להתוכח עם ההחלטה, יכול להיות שאתם צודקים. יכול להיות שבאופן עקרוני ומעשי המימון צריך לבוא ממשרד החינוך, מן האוצר, מגורם אחר. אבל יכול להיות שלא. ומכל מקום ההחלטה שלכם, עכשיו, לקצץ 10 מיליון מונע את התחלת המימוש והקמת הספריה הלאומית.

מה שקורה הוא, שיד הנדיב שהתחילה לטפל בנושא הזה לפני כעשר שנים, והועדה שלי היא כבר ועדה שניה שממליצה על זה, היתה קודם ועדה בינלאומית בדרג הכי גבוה של מנהלי ספריות לאומיות בעולם, באמריקה, בגרמניה, באנגליה, ויד הנדיב לאט מתיאשת. יוצא הרוח מהמפרשים, היא אומרת המדינה לא מעונינת, האוניברסיטה לא מעונינת זה לא רציני, ואנחנו נחפש פרויקט לאומי אחר.

באתי אל ות"ת ואמרתי להם, תדחו את ההחלטה הזאת לשנה אחת, תחליטו שבשנה הבאה אתם ממשיכים לממן את הספריה כפי שעשיתם קודם, ואתם נותנים את האמון גם אם האוניברסיטה מעבירה את ההנהלה של הספריה הלאומית, מוציאה מידיה, נותנת כמו "מתנה" זאת להנהלה ציבורית שתנהל את הספריה הלאומית במסגרת חברת בת, ובמשך השנה הזאת יתנהלו דיונים במסגרת זאת או אחרת, בשאלה מי צריך לממן, חלקית, מדובר על חלקית, של הספריה הלאומית. אבל אל תכשילו את המהלך הזה, זאת שעת כושר, והספריה לא רק שלא תוקם הספריה הלאומית, בית הספרים הלאומי ימשיך ויתדרדר, אם לא יבוא המימון הם פשוט יסגרו את זה, זה לא יהיה ספריה לאומית, זה יהיה ספריה אוניברסיטאית, אם לא בא מימון לספריה לאומית.

מכל מקום, המפעל הזה עומד בסכנה כזאת. מכוון שאמרו לי בות"ת לאחר מכן, שההחלטה היתה כפולה, לאחר שהצגתי בפניהם את הענין, ראשית שיושב ראש ות"ת, יבוא בדברים עם משרד האוצר, שנית, לאחר שהוא יבוא בדברים הם יחזור לדון בזה בות"ת. לפי מיטב ידיעתי, אני לא מעודכן להיום, עד לפני זמן קצר, לפני יותר מחדשיים הפגישה בין יושב ראש ות"ת עם משרד האוצר לדון בנושא זה, לא התקיימה.

ות"ת החליטה על מימון 10 מיליון, לשנה זאת בלבד?

השאלה האם האוניברסיטה היתה מתחילה במימוש הדו"ח ומוציאה את בית הספרים הלאומי מסטטוס של מחלקה, ומקימה חברה בת כצעד ראשון לפי המלצת הועדה להקמת ספריה לאומית, אם ות"ת תמשיך בשנה הבאה לממן, ההחלטה הזאת לא נתקבלה. נפגשתי במשרד האוצר עם הממונה על התקציבים וצוותו, והצגתי בפניהם את הענין, ואמרתי, לא מתקבל על הדעת שבגלל 10 מיליון שקל לשנה אחת, הפרויקט הזה לא ייצא לפועל. ההחלטה שנתקבלה שם היתה, זה נכון, אתה צודק, אנחנו נפעל כדי לשנות את ההחלטה, ועד עכשיו זה לא נעשה. הם לא מצליחים בין משרד האוצר להביא עד עכשיו, עד כמה שאני יודע, את ות"ת להחלטה שימשיכו במימון גם אם תוקם חברת הבת.

לפי דעתי זה המכשול. אם הוא יוסר אפשר להתחיל לממש את הדוח, להקים את הספריה הלאומית, ואם יש תרומה שהועדה הזאת או הכנסת יכולות להעלות, כדי למנוע את הכשלת התכנית כולה, אז הצעד שצריך להיעשות הוא ראשית כל להביא להחלטה של ות"ת שהיא מקבלת את הדוח במובן הזה שהיא תמשיך במימון של הספריה הלאומית כפי שנעשה עד כה, גם אם בית הספרים הלאומי עובר למעמד של חברה בת בהנהלה ציבורית. זה הדבר שעומד על הפרק, אם הוא לא ייעשה, כל התכנית, אני חושב, יכולה לרדת לטמיון.

שום דבר לא מפתיע אותי, מה שעכשיו סיפרת נשמע מאד ישראלי. אתמול התחלנו פה עם קישון ז"ל ודיברנו על "פרטג'", הספר שלו, ואנחנו ממשיכים הלאה עם הפרטג'.

הבוקר כתבתי מאמר בידיעות אחרונות, שנקרא "העם היהודי נגד מדינת ישראל", ונדמה לי שאפשר להוסיף פסקה.

אני חושבת ש"מדינת ישראל נגד העם היהודי", זו צריכה להיות הכותרת.

זה הסטטוס, אני מתאר את התביעה.

מעט בפרספקטיבה היסטורית. הספריה הלאומית נוסדה בעצם על ידי ד"ר יוסף חזנוביץ' בשנת 1892, כוונתו היתה לעשות ספריה לאומית לעם היהודי, לאסוף את אוצרות הרוח של העם היהודי, כל החומרים שהיו קשורים בתולדות העם היהודי, כל דבר שנכתב באות עברית, וכך הלאה. להודות על האמת, המפעל הזה לא זכה לתנופה מאד גדולה, וב-1920 האוסף שהיה ברחוב החבשים, רח' האתיופים, האוסף הזה, אוסף קטן למדי של כ-40 אלף ספר, לא מקוטלגים, בעצם לא היה ספריה, ספריה של ממש.

במסגרת התכניות להקמת האוניברסיטה העברית, שנפתחה באופן רשמי בשנת 1925, כבר ב-1920 החליטה התנועה הציונית שהספריה הלאומית תהפוך להיות חלק מאותה אוניברסיטה שעומדת לקום. ההחלטה על הקמת האוניברסיטה, שהיה תהליך ארוך, התחילו לדון בהקמת האוניברסיטה ב-1897 בקונגרס הציוני הראשון היתה הצעה של פרופ' צבי הרמן שפירא שבנוסף לקרן הקיימת הוא גם הציע הקמת אוניברסיטה בירושלים.

ב-1913 הקונגרס הציוני בווינה החליט שיוצאים לדרך ומקימים אוניברסיטה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה דברים התעכבו, מיד לאחר תום המלחמה, וזו תופעה מדהימה בפני עצמה, ב- 1918 כ"ח אלול תרע"ח, מניחים את אבן הפינה להקמת האוניברסיטה והיא נפתחת רשמית בז' בניסן תרפ"ה, 1 באפריל 1925, אבל ב-1920 מחליטים שאותה ספריה של חזנוביץ תהפוך להיות חלק מהאוניברסיטה העברית וחלק מהספרייה הלאומית.

דיברו על מאמץ של איסוף משאבים, יש גוף מיוחד שמתחיל לאסוף תרומות וספרים לספריה, ובפתיחת האוניברסיטה ב-1925, אותו אוסף של 40 אלף ספר הופך להיות ב-1925 אוסף של 300 – 350 אלף ספר, ומאז זה חלק מן האוניברסיטה העברית.

כמה יש בה היום?

היום יש 5-6 מיליון ספרים. מה שלא פחות חשוב, האוניברסיטה במשך השנים רוכשת אוצרות יוצאים מן הכלל, כתבי יד, מהדורות נדירות, יש לי קטלוג של תערוכה שבה הצגנו מבחר קטן מהדברים שנמצאים שם, אני מדבר על כתבי יד של רמב"ם בכתב ידו, מהדורות של ספרי תורה מארץ ישראל מהמאה ה-9, אני מדבר על ספר תורה שגאונדי כותב במו ידיו, רוב כתבי היד של ניוטון, אוסף נפלא, וזה אוסף חשוב ביותר של כתבי יד עבריים בעולם, שני אוספים אחרים "טביסטלוג" "סמינרים" ואוסף גינצבורג שבעצם שייך לנו ונמצא ברוסיה, זו פרשה בפני עצמה שהרוסים גזלו את זה מאיתנו, אבל שייך לספריה של האוניברסיטה העברית.

בכל מקרה, זה בעצם הופעל על ידי האוניברסיטה העברית כשהיא נושאת בעול הזה, שהוא כמובן עול יקר וקשה מאד. יש אזכור בחקיקה בנושא הזה, יש שני אזכורים בחקיקה, יש פקודת העתונות עוד מתקופת ממשלת המנדט משנת 1930, קובעת שכל עתון, כל פרסום של עתון שיוצא בארץ חייב ששני עותקים ממנו ישמרו, ממשלת המנדט הכירה בזה כאיזו ספריה בעלת סטטוס לאומי, ומשנת 2000 ישנו חוק הפקדה, שאומר שכל פרסום ביוצא בארץ שני עותקים חייבים להיות מופקדים באותה ספריה. זה האזכור בחקיקה.

מבחינת תקצוב. עד לפני כשמונה שנים היה תקצוב מינימלי של ות"ת לספריה הלאומית, הם הגדילו אותו לפני כשבע שנים, שאני בהחלט זוקף למשא ומתן שאני ניהלתי איתם, המצב כרגע מבחינה כספית כ-60 מיליון שקל לשנה לפי הערכת הועדה, כשות"ת משתתפת, היום זה כבר לא 30, עברה כבר כמה קיצוצים קטנים יחסית, זה עומד על 27 מיליון שקל בשנה שעברה, כשהאוניברסיטה משלימה את אותם 33 מיליון שקל שנדרשים להפעלת הספריה.

לפני שבע, שמונה שנים הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לעשות איזו פעולה ולהפוך את הספריה הלאומית למש, ספריה לאומית של מש, פרוש הדבר ראשית מבחינת המשאבים, מבחינת השמירה על האוצרות, מבחינת העמדת האוצרות למערכת החינוך ולעולם כולו, יושבת ראש הועדה ציינה את מה שנעשה בלייבריס קונגרס, נעשתה פעולה יוצאת מן הכלל מבחינת השפעתה של הלייבריס קונגרס והקישור שלה אל מערכת יצירת הקשרים שלה עם מערכת החינוך.

לא נעבור על כל התהליך הארוך שעברנו כולל נסיון בדרג הפוליטי בשלב קודם שלו שלא צלח, אנחנו הקמנו את אותה ועדה ציבורית שהשופט זמיר עמד בראשה, הועדה הגישה את המלצותיה, כשהמלצות הועדה הציבורית אומרות שיש מן הדין להקים גוף שהוא יהיה חברה לתועלת הציבור, המטרה היא בסופו של דבר להגיע לחברה שממשלת ישראל, או מדינת ישראל, תהיה בה 50% מהמניות, 25% האוניברסיטה העברית, וגופים אחרים, יש הסכם השאלה בין האוניברסיטה העברית להשאלת האוסף לאותו גוף, והאוניברסיטה תמשיך להתחייב בהשתתפות בתקציב הספריה, וצריך להגדיל את תקציב הספריה והועדה חשבה שבמושגים ריאליים התקציב הנוכחי של 60 מיליון צריך לעלות בערך ל-90 מיליון. מדינת ישראל צריכה להשתתף במחצית, הגופים האחרים בחלקם היחסי.

45 המיליון שאמרת, זה החצי? זה לא עלות של הספרייה?

זו לא עלות של הספרייה. זו הערכה של ועדת זמיר, שהיתה סבורה שזו צריכה להיות עלותה של הספרייה. הועדה המליצה כצעד ביניים, הועדה חשבה על הבעיות המעשיות של הקמת אותה חברה לתועלת הציבור ולהביא את כל הגופים לשיתוף הפעולה ועבודת החקיקה שנדרשת , היא אמרה בואו נקים שלב ביניים שבו יש גם תהליכים מסובכים, זה הנושא של העברת העובדים, לפתוח הסכמים, זה תהליך מאד מורכב שנעשה את זה בשלב ביניים שבו אותה חברה תוקם בהתחלה כחברה בת של האוניברסיטה עם הנהלה ציבורית שתקבל את הדיון ולאחר שנתיים שלוש, תבצע אותו תהליך של העברה לבעלות הלאום.

האוניברסיטה, בתהליך מורכב של קבלת החלטות, החליטה לאמץ באופן עקרוני את דוח ועדת זמיר, ורצינו לצאת לדרך. וקרה מה שקרה בנושא של ות"ת, ות"ת הודיעה שקודם כל היא רוצה בכלל לרדת בהדרגה, מתקצוב הספריה הלאומית, הניסוח במפורש אומר הספריה הלאומית זה ענינה, זה נאמר לי בעל פה בכתב זה מופיע בצורה קצת יותר מתונה, זה עניינה של האוניברסיטה, זה חלק מהפעולה הרגילה של האוניברסיטה, מתקציבים את האוניברסיטה בתקצוב הרגיל זה עניינה של האוניברסיטה. תגובתי היתה, אם זה רק עניינה של האוניברסיטה אז נפסיק לשרת את הלאום.

ה-27 מיליון שהם מקציבים, האם הם מקצים את זה לספריה, או שהם אומרים תעשו עם זה מה שאתם רוצים?

הסכום הזה מועבר לאוניברסיטה, אבל העלות הכוללת של הספריה היא כ-60 מיליון.

הרי הם אומרים 'אנחנו לא מתערבים', מה האוניברסיטה עושה עם הכסף שאנחנו נותנים? איך הם הגדירו פתאום לספריה כסף?

יש לכמה מטרות מיוחדות אתה בכל זאת נותן הקצבות מיוחדות. יש כל מיני נושאים, למרות שות"ת בכל זאת מקציבה לנושאים מיוחדים.

אחד מהם זה הספריות?

לא, לספריה באופן כללי היא לא נותנת, אם כי יש שם איזה סעיף רכישת ספרים, שירד פלאים בשנים האחרונות, אבל יש לות"ת כמה סדרות, רוב התקצוב של ות"ת הולך, מה שנקרא לפי מודל ות"ת, סטודנטים ופעילות, אבל יש כמה נושאים מיוחדים הם נותנים בכל אופן הקצבה. המכון למורשת בן גוריון משום מה הות"ת מממנת ומעבירה לאוניברסיטת בן גוריון המפעילה את המכון למורשת בן גוריון. אלינו היא מעבירה, גם מזה הם רוצים לרדת, יש את המכון הבין-אוניברסיטאי לחקר הימים באילת, שאנחנו מפעילים, ות"ת מעבירה תקצוב אלינו.

אני בכוונה שואלת את השאלה כי זה מוכיח לנו שות"ת כן צובעת תקציבים מסוימים למטרות מסוימות. ברמה העקרונית יש, כלומר התירוץ שלהם שהם נותנים רק כסף לאוניברסיטאות ולא מתערבים, הוא פשוט לא נכון. עובדה היא שזה נעשה.

נעשה, אבל בכל אופן הסכנה שקודם כל לרדת מהדבר הזה, ודבר שני הם לא יתקצבו את זה אם אנחנו מקימים חברת בה, זה וודאי ובוודאי לא חלק מהאוניברסיטה, והעלו אפילו טענות משפטיות שהם לא יכולים אפילו להעביר כסף שבסופו של דבר הוא תקציב שעובר לגוף חוץ אוניברסיטאי.

אבל זו חברת בת של האוניברסיטה. גם למכון לחקר הימים באילת, יש מעמד שונה מהאוניברסיטה .

אם הוא בפועל אפקטיבי, אין לו מעמד הוא לא ישות משפטית המכון.

הבעיה היא בעיה משפטית.

אני חושב שהבעיה איננה בעיה משפטית, אני חושב שהבעיה היא לנסות, אני בהחלט מבין את המצוקה, כי אני רואה את המצוקה במקומות אחרים.

לות"ת אין בכלל כיסוי בחוק, ות"ת זו החלטת ממשלה. אין שום אזכור בחוק של ות"ת. זה נושא אחד שהשופט זמיר אומר שמעכב את אותו התהליך שאפשר היה להתחיל בו מיד, בעצם בטווח כמעט מידי. שני הנושאים, הנושא של הצעת החוק שמונחת פה לפני הועדה, שבעצם מאמצת והופכת וקובעת בחקיקה את המלצות של ועדת זמיר, אני מאד מברך על היוזמה של חבר הכנסת אלדד, אני מוכרח לציין שהתרגשתי כשסיפר לי על זכרונותיו, כשהיה הולך עם אביו לספריה הלאומית.

מחמת גילוי נאות, אני צריך להגיד שכתבתי שם ספר, כלומר שיש לי איזה חוב של כבוד למקום.

יש אנשים רבים שחייבים את הכבוד הזה. אני מאד מברך על הצעת החוק ואני מקווה מאד, ומה שחשוב שהצעת החוק באמת קובעת ואיננה רק מן השפה ולחוץ ברמה הצהרתית, אלא מדובר פה גם על הקצבה כספית, ואני חושב מן הראוי שהצעת החוק, ואני מקווה מאד שבהסכמת הממשלה ובשיתוף פעולה עם הממשלה הצעת החוק הזאת אכן תעבור.

אני חושב שראוי שלמדינת ישראל תהיה לה ספריה לאומית, למדינת ישראל ולעם היהודי, ספריה לאומית ראויה. ניתן כאן לעשות מפעל יוצא מן הכלל, בשיתוף קרן יד הנדיב, ישנם תורמים נוספים, דברנו על כך הבוקר תורמים מוכנים בדרך כלל לתרום להשקעות בסיסיות, במבנה בהשקעות בסיסיות, במערכות מיחשוב, מערכות דיגיטציה ולא בהפעלה השוטפת. ההפעלה השוטפת היא דבר הלאום, במקרה הזה גם האוניברסיטה צריכים לקחת על עצמם ולהמשיך ולעשות את המפעל הזה, אפשר פה להרים מפעל חינוכי לאומי ממדרגה ראשונה. אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל תיקח על עצמה את הדבר הזה.

נאמרו כאן כמה דברים, הן לגבי החלטות ות"ת והן לגבי המניעים של ות"ת, ואני רוצה להעמיד את הדברים יותר על דיוקם. ות"ת ראתה חשיבות מאד גדולה בספריה הלאומית ולכן היא גם החליטה להעביר מתקציבה שלה במשך שנים לא מעטות תקציב לא קטן לספריה הלאומית. היא כן מעודדת את הנושא והיא כן חושבת שצריך לראות אותו בחשיבות גדולה ולחוקק חוק להקמתו ולקידומו ולפיתוח.

יחד עם זאת קיימת בעיה משפטית, וזו גם על דעת משרד המשפטים, לגבי תקצוב של ות"ת גופים שהם לא מוסדות להשכלה גבוהה. סעיף 3 לחוק המועצה להשכלה גבוהה שקובע שהמועצה תמלא את התפקידים שמוטלים עליה על פי חוק. סעיפים 17 ו-17א' לחוק, קובעים שהמועצה רשאית להציע הצעות בדבר השתתפות המדינה בתקציבי המוסדות המוכרים. וגם החלטת הממשלה 666 שמתייחסת גם לתפקידי ות"ת, מעניקה לסעיפי תקצוב למוסדות להשכלה גבוהה. זו גם היתה עמדת משרד המשפטים, של עו"ד אמנון דה-הרטוך, כשאנחנו בעצם קבענו קריטריונים לתקצוב זו היתה דעת משרד המשפטים, שות"ת מוסמכת אך ורק להעביר תקציבים למוסדות להשכלה גבוהה. לכן, כיום היא גם יכולה להעביר את התקציבים לספריה הלאומית כשהיא חלק מהאוניברסיטה העברית.

ואם היא תהיה חלק של 25%, אז היא כבר לא?

עולה פה בעיה משפטית. ראשית מדובר רק בתקופת ביניים שהיא תהיה חברת בת, ואם אנחנו נקבל חוות דעת של משרד המשפטים שאין מניעה משפטית, יתכן שות"ת תסכים לתקצב. אבל המדובר בתקופת ביניים, כלומר, המטרה הסופית מדו"ח ועדת זמיר, שהספריה הלאומית אכן תהיה תאגיד עצמאי ולא חלק מהאוניברסיטה העברית, גם לא חברת בת, וכאן עולה בעיה שלות"ת יש זכות. הבעיה הזאת גם עלתה מדו"ח ועדת זמיר עצמו, שם נכתב שקיים ספק בשאלה האם חוק המועצה להשכלה גבוהה, יאפשר למועצה לתת תמיכה כספית לספריה הלאומית במתכונת הניתנת כיום באמצעות האוניברסיטה העברית, לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. לפיכך נראה כי יהיה צורך להסדיר את עניין המימון הממלכתי ספריה בחוק, והוצע בניסוח הצעת החוק של ועדת זמיר גם לתקן את חוק המל"ג שהוא יוכל כבר להעביר תקציבים לא רק למוסדות להשכלה גבוהה. זו כבר שאלה אחרת.

דבר נוסף שעולה, ות"ת עד היום ראתה את הספריה הלאומית כחלק מהאוניברסיטה העברית, ולכן כחלק ממערך ההשכלה הגבוהה ולכן ראתה חשיבות לתקצב את הנושא. יחד עם זאת, בהצעה שעולה היום, הספריה הלאומית תשרת את כלל הציבור, תהיה כבר ספריה לאומית על כל משמעויותיה ולכן אנחנו סבורים שזה לא עולה בקנה אחד עם סמכויות ות"ת שהמטרה שלה זה לתקצב את מערכת ההשכלה הגבוהה, ולא נושאים שהם כלל לאומיים.

לא זאת הבעיה המרכזית כרגע, כי זה גם לא הנושא לדעתי, משום שאפשר לקבוע בהחלטה של דקה ורבע, ש-30 מיליון שקל שהועברו לאוניברסיטה העברית לא מועברים למל"ג ולת"ת, מהממשלה, הרי הממשלה מתקצבת, ומועברים דרך מקום אחר, זו החלטה שנעשית בדקה. אבל, השאלה שנשאלה כאן, הקפקאיות שנשאלה כאן, היא, מדוע לפני שמישהו הזיז מסמר, אתם הפסקתם את התקצוב.

בהחלטה ממרץ 2004, כשהובא דו"ח ועדת זמיר בפני ות"ת, והיו קיצוצים מאד קשים בתקציב מערכת ההשכלה הגבוהה וות"ת היתה צריכה להחליט במה היא מקצצת ועל חשבון מה, ובהחלטה ממרץ 2004 נקבע כדלקמן: ות"ת רואה בבית הספרים הלאומי של האוניברסיטה העברית תשתית מחקר המשרתת את כלל הציבור לרבות המוסדות להשכלה גבוהה ולכן הקצתה עד כה השתתפות מיוחדת ומיועדת למטרה זו.

אולם, נוכח הקיצוץ הדרסטי על ידי האוצר בתקציב ההשכלה הגבוהה, ונוכח הקשיים הקיימים במשא ומתן על התכנית הרב שנתית ות"ת רואה שאין באפשרותה להמשיך ולתת הקצבה מיוחדת לבית הספרים הלאומי, לפיכך החליטה ות"ת להפסיק באופן הדרגתי את ההקצבה המיוחדת לבית הספרים הלאומי, נקבע שבשנת תשס"ה תנתן הקצבה של 20 מיליון ובשנת תשס"ו תנתן הקצבה של 10 מיליון ובתשס"ז היא לא תתן יותר את ההקצבה הנוספת.

אחרי שפרופ' זמיר הופיע בפני חברי ות"ת ואחרי שות"ת קיימה דיון נוסף בנושא, היא החליטה כן להחזיר את אותם 10 מיליון שקלים שהוחלט להוריד אותם השנה.

למה החליטו להחזיר, כי זה נעשה פתאום חשוב?

אני חושבת שות"ת רואה חשיבות מאד רבה בנושא, ופרופ' זמיר העלה את הבעתיות, הוא דיבר בישיבת ות"ת, ואני חושבת שלשים ללעג את החלטות ות"ת, אני לא רואה בזה דבר ראוי, אני אומר שות"ת החליטה כן להחזיר את התקציב הזה לאור הבעיתיות שהעלה פרופ' זמיר בהמשך הפעילות, ועד להסדרת הנושא עד שיוחלט מה קורה.

לגבי הצעת החוק, אנחנו כן תומכים בהצעת החוק הקיימת. יחד עם זאת, אנחנו לא חושבים שהתקציב צריך לעבור באמצעות ות"ת, אין מניעה שהתקציב הזה יעבור ישירות לספריה הלאומית כשהיא תהיה תאגיד נפרד.

ראינו כאן תהליך שהגוף הביורוקרטי רוצה לפגוע במטרות לאומיות ובמוסדות לאומיים, כמו הספריה הלאומית. שמענו כאן את ההסבר למשחקים הביורוקרטיים שאנחנו לא צריכים לשמוע כאן. וטוב שועדת החינוך התערבה בנושא ואנחנו צריכים גם לחשוב איך לעזור למטרה המכובדת ומחכים שהספריה הלאומית שמזמן היתה צריכה להיות במדינת ישראל.

כשאני שומעת שברוסיה הקימו ספריה לאומית, וראיתי בטלויזיה את הבנין, אני חושבת שמדינת ישראל שלא בצרות כמו רוסיה גם צריכה לחשוב על דברים אלה. ואני לא רוצה לשמוע את ההסברים שמישהו ממשרד המשפטים, כמו אמנון דה הרטוך מחליט אם תהיה ספריה לאומית או לא תהיה במדינת ישראל. אם אנחנו צריכים לפנות לשרת המשפטים, שמבינה את המצב, אנחנו צריכים לפנות לשרה בענין הזה ולהעמיד על מקומו את הגוף הביורוקרטי כמו ות"ת בנושא זה.

מנהל בית הספרים. אני חושב הדברים הוצגו על ידי נציגת ות"ת בצורה קצת משנה את הפרופורציות. נכון שהמגמה החדשה היא שתהיה דמוקרטיזציה גדולה, ויציאה החוצה דרך האינטרנט או דרך מוזיאון, אבל השרותים שהספריה הלאומית נותנת לכלל הסטודנטים והחוקרים בארץ ובעולם, גדל והולך, דווקא באפשרות להפיץ את הדברים ולתת נגישות יותר טובה הספריה הלאומית לא מורידה מההשכלה הגבוהה, היא משרת אותה, והמהלך יהיה הפוך והוא כבר מתרחש, בצורה הפוכה, וגם כולנו כאן יכולים להעיד מדי יום איזו כמות גדולה של פניות יש, מכל העולם, בוודאי מכל האוניברסיטאות בארץ.

כמה פניות יש?

אני לא יכול להגיד לך סטטיסטית, אבל זה דבר של יום ביומו ובכמויות עצומות.

יש לנו כמה דברים, יש לנו בערך מספר האנשים שנכנסים לספריה, פיזית, שמגיעים קרוב ל-1000 איש ליום.

פיזית זה פחות, מדובר במאות.

מתוכם, עשינו פעם סקר, פחות מ-25%, שייכים באיזו שהיא צורה לאוניברסיטה העברית. כלומר, 78% אנשים שאין להם קשר לאוניברסיטה העברית, ויכול להיות ממוסד להשכלה גבוהה אחר, חוקרים, סטודנטים וכו'. מספר הכניסות לאתרים, לפי איזו מדיגיטציה, יש לך איזה שהוא מספר?

עשרות אלפים ליום.

עשרות אלפים של כניסות, והתהליך של הדיגיטציה הוא רק בתחילתו, אפשר לעשות איזה ביקור של הועדה יותר ויותר אשמח להציג לכם. אפשר פה להכנס לאתר ולערוך בו סיור. יש כאן קטלוג של תערוכה - - -

יש בעיות של שימור החומר.

אני חושב שמלאכתך נעשתה בידי אחרים, רק צריך להריץ את הדברים, אנחנו מאד שמחים וגאים ביציאה החוצה, בירידה הדרמטית שבית ספר יסודי ותיכון בערך במגזרים שונים, אבל בלב הדברים עומדת ההשכלה הגבוהה והמחקר ואת זה אסור לטשטש ולומר שפתאום מאבדים את זה, ופתאום האוניברסיטה כאילו מוותרת על הפונקציה המרכזית הזאת שלה.

במקרה הזה, מרבית הדברים שנאמרו כאן, כלומר ההחלטה של ות"ת נעשתה, חשוב לי להגיד, באופן חד צדדי ללא תיאום עם האוצר. ללא הסכמים, ואני חושבת שגם הדברים שהשופט זמיר תיאר, לאור הפגישה שלנו, סיכמנו והדברים שעלו שמה, ושלא היו מקובלים עלינו, גם שמשרד האוצר לא מקובל עליו לעשות לחץ זוית כזאת בתקציב, התקציב הוא לא של ות"ת לבד, כמו ציינת, אנחנו לא מתקציב את הספריה הלאומית, אנחנו מתקצבים את ות"ת. ות"ת אמורה לתקצב את המוסדות להשכלה גבוהה. אבל בסך הכל בוודאי שבשלב שאנחנו חתומים על הסכם רב שנתי שזה מוסיף משאבים למערכת ההשכלה הגבוהה, שבהחלט איזה שהוא מצב דברים נתון, שמערכת ההשכלה הגבוהה אנחנו יודעים לאיזה גופים ולאיזה מוסדות ניתן פחות או יותר סדר גודל של תקציב מצד אחד, ואנחנו נותנים תוספות לדבר אחר.

אם השתנתה ההחלטה ואין שום בעיה אז אנחנו בוודאי שמחים על הענין הזה, בוודאי שקיצוץ תקציב והפחתה חד צדדית מלווה ודובר גם על הקיצוצים, והקיצוצים בוודאי לא מאפסים תקציב של אף מוסד. אז אין קשר בין הדברים. אנחנו נשקול את הצעדים שלנו בהנחה שבאמת יקוצץ בצורה חד צדדית במקום התקציב .

לא, חד משמעית, אם הם מקצצים אתם צריכים לקחת את הכסף הזה ולהעביר ישירות. את הרי בעצמך אומרת שהרי הכסף הזה היה צבוע מראש כשאתם החלטתם את ההחלטה הרב שנתית שלכם, ולכן הכסף הזה שייך לגוף הזה. על זה אין מחלוקת. אבל לא בזה נפתרת הבעיה, כאן זה יותר מורכב.

קודם כל הבעיה הזאת, שאני חושבת שכמו שהשופט הזמיר ציין, היא הבעיה הבוערת.

שני הדברים חשובים. חשוב גם התקציב, אבל חשובה גם האפשרות להעביר את התקציב לגוף.

גם מבחינה משפטית אבל גם מבחינת התקצוב שאם הולכים להקים וצריכים 45 מיליון שקלים מישהו צריך לממן אותם.

אבל זו לא הבעיה המהותית, אנחנו מבחינתנו כל השנים העבירו את התקציב מבחינתנו אין כל סיבה פתאום לחתוך בצורה כל כך חדה בתקציב. מבחינת התקציב השוטף, 45 מיליון, שצויינו בהצעת החוק, אני חושבת שזאת הסיבה שהחלטת ועדת השרים, החלטת הממשלה למעשה, שלא לרוץ דווקא עם הצעת חוק פרטית אלא לתמוך בה בקריאה הטרומית ולגבש את ההצעה הממשלתית שתיתן ביטוי לכל הדברים האלה, מצד אחד לבית הספרים הלאומי שצריך לקום, ומצד שני לממן תקציב בהתאם לסדרי עדיפויות אחרות של המדינה. אני מניחה שברגע, אני אפילו לא יודעת להגיד איפה כרגע הדברים עומדים, כמו שתיאר חבר הכנסת אלדד, אבל משתהיה הצעת חוק ממשלתית אני מניחה שינתן מענה ויחשבו גם על הנושאים האלה.

הנסיון שלנו מלמד, והנסיון שלי זה כמעט שנתיים זה אמנם לא פרק זמן ארוך, אבל בפרק הזמן הזה למדתי הרבה שאם נסמוך על הממשלה בדברים האלה, זה לעולם לא יקרה, כי לממשלה אין שום מוטיבציה ליזום מעצמה הוצאה של עוד 45 מיליון שקלים אם לא מוכרחים לתת את זה, ראינו אתמול שקיות חלב, יום לימודים ארוך, כל מיני בעיות שבאמת בתקשורת יש להם הרבה יותר אפקטיביות מאשר ספריה לאומית, את מי זה מעניין. אני אומרת בציניות את זה, אבל זו עובדה, זה נכון. וכל מה שקשור בכלל למחקר, ולמדע, ולאוניברסיטאות, וכל התחומים האלה שאנחנו נלחמים עליהם כבר שנתיים, אין ממש התלהבות בממשלה ובמיוחד לא באוצר. לכן, אולי יש התלהבות אבל זה לא בא לידי ביטוי בהחלטות מעשיות. ולכן אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחכות שתהיה החלטת ממשלה שתוצאי 45 מיליון שקלים, כי אנחנו נצטרך להזדקן כאן.

אני לא יודעת מה תהיה הצעת החוק הממשלתית מבחינת התקציב.

30 מיליון כבר יש, כלומר מדובר באיזושהי דלתא.

גם זה נכון, מדובר ב-45 מיליוני שקלים שמצויים כרגע בהצעת החוק שלפניכם.

27 מיליון יש כרגע.

זה יהיה הסכום שיופיע בהצעת חוק תקציבית, כי כמו שנאמר קודם, היא עדיין לא בשלה. מתי תהיה הצעת חוק ממשלתית אני לא יודעת. אנחנו כמשרד האוצר, לא ניזום.

בוודאי שאתם לא תיזמו, זה גם לא מתפקידכם ליזום.

היתה הבטחה שזה יהיה תוך ארבעה חודשים וכבר עברו שלושה וחצי חודשים.

היוזמה צריכה לבוא ממשרד החינוך, אני מניחה. נשמע את משרד המשפטים ונעבור אחר כך למשרד החינוך.

ראשית אני רוצה להבהיר. אני מודה שאת חוות הדעת של אמנון דה הרטוך לא ראיתי, אבל פה בפתק הבנתי שחוות הדעת הזאת היא ניתנה באופן כללי חברת הכנסת סולודקין, אני לא רוצה שיהיה פה אי הבנה, היא לא ניתנה בהקשר הזה.

אין אי הבנה, יש הבנה מדויקת שמשתמשים בכל מיני ספרים מלומדים, כדי "לתקוע" את הענין.

אנחנו לא בעסק שיהיה ברור, ואני רוצה להבהיר את העמדה שלנו באופן ברור.

היה לי נסיון מר בנושא של קריטריונים.

בכל מקרה, חוות הדעת לא ניתנה בהקשר הזה, למיטב ידיעתי הות"ת לא פנו אלינו בהקשר הזה לשאול האם הם יכולים לתקצב כן או לא, לא קיבלנו כל פניה בנושא הזה. עוד אעיר, כשומע מן הצד, וארשה לעצמי, כל השאלה המשפטית שגם הועלתה בדוח, היא כאשר בית הספרים הלאומי יהפוך לחברת בת, כל עוד הוא לא הפך לחברת בת, המצב נשאר כמו שהיה וברור שצריך להמשיך לתקצב.

ההחלטה אם להמשיך לתקצב או לא, היא של ות"ת והיא נבעה מהשיקולים שאמרתי.

זה קצת מוזר לי, המחשבה לעתיד להפסיק כבר כעת, אבל את כל הדברים האלה נצטרך לבדוק.

אמרתי שהיא ראתה שזה משרת את כלל הציבור, ונוכח הקיצוצים בתקציב היא לא מקבלת לזה תקציב יעודי מהאוצר, ות"ת החליטה בלי לקבל תקציבים מהאוצר לתקצב את הספריה הלאומית למשך שנים, האוצר לא הקציב לזה תקציבים נוספים, לא בעבר ולא באף שלב.

היו דיונים של ות"ת, זה היה לפני שנחתם ההסכם הרב שנתי. היו הרבה דיונים של ות"ת, היו קיצוצים בתקציב, ות"ת לבד צריכה להחליט איך היא מקצצת, במה היא מקצצת, ואלו היו ההחלטות שלה, היא קיצצה בעוד הרבה תחומים.

אנחנו ישבנו כאן בנוגע לבית הספר לרפואת שיניים, שנסגר באוניברסיטת תל אביב.

וגם בשביל זה אני צריכה 10 מיליון. היא אומרת שהיא קיצצה בהרבה נושאים וזה היה ללא קשר לנושא, חוות הדעת בזמנו שעורך דין דה הרטוך היתה כשישבנו לנסח קריטריונים לתקצוב, עורך דין דה הרטוך אמר שאין סמכות לות"ת להעביר תקציבים שלא למוסדות להשכלה גבוהה.

אני מבין שהמכשול בפני מימוש הדוח, הוא מה שקוראים מכשול משפטי, אני מסכים שתהיה בעיה משפטית, כאשר הספריה הלאומית תנותק לחלוטין מהאוניברסיטה העברית ותוקם כמוסד ממלכתי שזה מיועד לשנת 2007. שם יכולה להיות בעיה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, כפי שהוא כיום, לזה יש הצעת פתרון בדוח הזה, שצריכה לבוא לידי ביטוי בחוק שיחוקק על ידי הכנסת.

או שהתקציב פשוט לא יעבוד דרך ות"ת.

יכול להיות, אבל לא מדובר על זה. מדובר כרגע על המשך המימון לתקופת הביניים שבה בית הספרים הלאומי ממשיך להיות מוסד של האוניברסיטה העברית, לא רק היום, גם אם וכאשר תוקם החברה בת, וזה צעד חיוני כדי להקים את הספריה הלאומית. החברה בת הזאת היא בשליטה של 100% של האוניברסיטה העברית. זה רק אם תרצו תרגיל משפטי, זה לא משנה, זה מוסד מלא של האוניברסיטה העברית.

אגיד עוד יותר מזה, אנחנו החלטנו, יש לנו בעיה של תקצוב, החלטנו בכל מקרה לנהוג אפילו אם תהיה אפשרות להקים חברה בת, להקים הנהלה ציבורית כדי לשדר שאנחנו מתכוונים ברצינות, הנהלה ציבורית פחות או יותר לפי המלצות של ועדת זמיר, ולהעביר לה את הניהול של הספריה אפילו שהיא חלק, נמצא פה מי שיעדתי אותו מר בלומברג, יושב ראש ההנהלה של בנק ירושלים, שאותו יעדתי כיושב ראש אותו גוף ציבורי שאמור לנהל את הספריה.

אבקש רק להשלים ולומר, שלפי דעתי לתקופת הביניים הזאת, שאמורה להמשך השנה ובשנה הבאה, כשבית הספרים הלאומי נמצא אמנם תחת הנהלה ציבורית עצמאית, אבל הוא ב-100% של האוניברסיטה העברית.

אבל השנה הוא מקבל את כל התקציב.

אבל מחר יכולים להקים את חברת הבת, ואנחנו צריכים לקבל את ההחלטה של ות"ת שהיא תמשיך, לתקופת הביניים הזו, כשהאוניברסיטה שולטת ב-100%, מבחינה משפטית, אנחנו ממתינים להחלטה שלכם, וכל התהליך תלוי בזה.

בהצעת חוק שעומדת לדיון אין בכלל נושא של חברת בת.

נכון, אני מדבר על הדוח הזה, ועל שלב הביניים שהוא חיוני של הקמת חברת הבת שצריך, לא בהצעת החוק, אבל זה עומד על הפרק כדי להקים את חברת הבת כשלב ראשון, החברה היא ב-100% של האוניברסיטה, לפי דעתי אין בעיה משפטית, אני גם מבין שאין חוות דעת, ולפי דעתי גם לא תהיה חוות דעת של משרד המשפטים שאומרת שלתקופת הביניים יש בעיה. את הקשר הזה בין משרד המשפטים לות"ת לפי דעתי אפשר לפתור תוך ימים אחדים, ולומר אנחנו לתקופת הביניים הזאת, כשבית הספרים הלאומי נשאר בשליטה מלאה של האוניברסיטה העברית, אנחנו ממשיכים לממן כמקודם, בלי להתחייב למה שיהיה אחר כך, רק לתקופה הזאת, וזה יאפשר את התחלת התהליך.

אני לפחות לא הייתי מודעת לכך שמחכים לנושא של חברת בת שזה הכל נושא שמחכים בו לות"ת, אני לא יודעת אם מישהו בכלל היה מודע לזה אצלנו או לפחות לא אמר שיש בעיה כזאת. אני מוכנה לפנות למשרד המשפטים ולקבל את עמדתם בנושא, ושהם יכריעו. מבחינתי אם אין מניעה משפטית וות"ת כבר קבעה שהיא נותנת את מלוא התקציב השנה ואני מניחה שאם היה מדובר בעוד שנה אחת, אני מניחה שלא תהיה בעיה, וזה החלטה של ות"ת, ומשרד המשפטים אומר שאין מניעה משפטית מבחינתי זה בסדר. אם לא מדובר בפסק ביניים כשאני אומרת שכשזה יהפוך לתאגיד עצמאי מבחינתנו יש בעיה, אבל אני חושבת שהתקציב הזה צריך להיות מועבר.

לא מדובר בזה. לפי דעתי, אם אפשר לומר לתת פסק זמן של חודש כדי להסדיר את הבעיה המשפטית ביורוקרטית הזאת, ואחר כך אולי הועדה יכולה להתכנס ולשמוע אם הבעיה נפתרה, ואפשר להתקדם.

עד אז בוודאי גם נוכל לדון בהצעת החוק הממשלתית, כי יעברו ארבעה חדשים.

אני רוצה לשאול אתכם, האם זה מקובל עליכם?

הועדה מברכת על הצעת החוק של חבר הכנסת אלדד, הצעת חוק הספריה הלאומית.

הועדה דורשת מהממשלה לקיים הבטחתה ולהגיש בתוך חודש הצעת חוק ממשלתית בנושא.

הועדה דורשת מות"ת להמשיך ולתקצב את הספריה גם בתקופת הביניים עד להשלמת הליך הקמת הספריה הלאומית.

הועדה תקדם הצעת החוק של חבר הכנסת אלדד, אם עד סוף חודש פברואר לא תוגש הצעת החוק הממשלתית.

אני רוצה להעיר, שדוח ועדת זמיר, קובע שהצעת החוק תובא בפני הכנסת, מצטטת, .."רק לקראת סיום שלב המעבר..". שם דיברו על שנתיים, זאת אומרת, הצעת החוק אמורה להגיע לכאן, הצעת החוק הממשלתית מבוססת וכתוב בדברי ההסבר שיגישו את דוח ועדת זמיר, זאת אומרת שגם מציע החוק מודע לכך שדוח ועדת זמיר דיבר על שלבים מסוימים שהם מובנים. זאת אומרת אי אפשר לדלג על שלב המעבר וישר ולהגיע להצעת חוק שקובעת שתקום חברה לתועלת הציבור. הרי שלב המעבר הוא שלב מהותי ובסיסי.

אני לא מדבר בשם ועדת זמיר, אבל אין לי ספק שועדת זמיר קבעה את השנתיים מתוך מחשבה שזה מה שידרש כדי לשכנע.

אני רוצה להבין משהו, הממשלה קבעה בהחלטתה, שתוך ארבעה חודשים היא מגישה הצעת חוק? ועדת השרים לחקיקה כך החליטה?

כתוב שהוא ימתין, בועדת זמיר גם ניתן לוח זמנים שלא ברור היה מינואר 2005 עד דצמבר 2006 יקודם חוק הספריה הלאומית.

זה לא סותר. מגישים הצעת חוק, היא לא עוברת ביום אחד אלא אם כן הממשלה מאד רוצה, אז אפשר ביום אחד. אבל אנשים נורמליים, חברי כנסת מהשורה, לוקח להם כמה חודשים, לכן הם מתחילים עכשיו.

הרציונאל של הועדה היה, שקודם כל יהיה שלב הביניים.

לא כתוב בהצעת ועדת השרים ארבעה חודשים, ולא ארבעה וחצי חדשים.

רציתי להגיד שלפני כמה ימים בקשה ממני שרת החינוך, יש לה כנראה תמונה על סופו התהליך, שבסופו של דבר כשזה יעזוב את ות"ת ואת המועצה להשכלה גבוהה כנראה שהדרך לתקצב את זה היא דרך מינהל התרבות שמתקצב את כל הספריות הציבוריות בארץ. לכן אני כבר מוכן להתנדב, אם האוצר יעביר לנו את הכסף אנחנו כמובן נעביר את זה.

הנה מצאנו פתרון חוקי.

נמצא את הדרך החוקית לחברה לאומית. אני גם לא חושב שהבעיה היא משפטית אלא הבעיה היא של תקצוב, כמובן, ואם התקצוב כמובן נמצא במועצה להשכלה גבוהה, או בות"ת.

אבל הממשלה תחליט שהיא לוקחת מהם ומעבירה לכם.

לכן אני לא חושב שזאת תהיה הבעיה, דרך מי לתקצב את זה, מינהל התרבות מתקצב את כל הספריות בארץ יכול לתקצב כמובן גם את הספריה הלאומית.

מה תקציב כל הספריות?

20 מיליון או בקרוב, חלקנו, התקציב הוא של הרשויות המקומיות בעיקר, אבל אנחנו מתקצבים את מוזיאון ישראל, את הבימה, את האופרה, אפשר לתקצב גם את הספריה.

רציתי להוסיף, שאם נגיד שזה תוך חודש אז הרי זה לא יקרה ואנחנו נשב פה בעוד חודש ולא תהיה הצעת חוק.

לנסח הצעת חוק, הרי זה כתוב.

אגלה לכם עוד היסטוריה. לפני ועדת זמיר היתה ועדת ינון, אם אפשר לומר כך, עוד בתקופת שר החינוך השר לוי, ואנחנו הלכנו בדרך קצת אחרת והעברנו גם החלטה במועצת התאגידים על פי חוק שיש במשרד המשפטים, הלכנו בדרך לא של חברה אלא של הקמת תאגיד על פי חוק, כמו שיש מרכז רבין, או בגין, או יד בן צבי, וכו', יהיה גם הספריה הלאומית וקבלנו אישור חריג, כי היום כבר לא כל כך מאשרים תאגידים כאלה. אני הופעתי בפני המועצה הזאת של משרד המשפטים, ואישרו תאגיד כזה. יכול להיות שזו דרך יותר נכונה, אבל אז כשהיתה לנו הצעת חוק, לא כל כך הסתדרנו עם האוניברסיטה, היא שינתה את דעתה כמה פעמים.

משרד המשפטים התנגד לזה?

משרד המשפטים אישר את זה, יש פרוטוקול על זה, עשו סיבוב אחר, באו ממשרד המדע, עזבנו את זה, אני אומר שתוך חודש לא יפתרו הרי, אלא אם הצעת החוק, קודם כל האוצר צריך להסכים שבהצעת החוק יהיה כתוב סכום כזה או אחר, 45 מיליון או כל סכום אחר, וזה הדבר הבסיסי, כי כל המלל שמסביב, זה בסדר אבל בסופו של דבר מה התכוונה קרן רוטשילד, שהממשלה תיקח על עצמה את המימון השוטף של הבנין החדש והגדול שתקים קרן רוטשילד לספריה הלאומית. בעצם מי שצריך לתת פה תשובה ברורה לועדה או לשרת החינוך, זה משרד האוצר.

אין התנגדות עקרונית במשרד האוצר?

לסכום של 45 מיליון.

זה 15 מיליון.

זו השאלה העיקרית. בועדה שאני טיפלתי בה, משרד האוצר אפילו נעדר מכל הישיבות כדי לא להכנס להתחיבות של שום סכום. בואו לא נהיה תמימים.

אני לא מביעה כאן הסכמה לתקצוב בגובה כזה רחב, כשתהיה הצעה ממשלתית אני מניחה שהנושא ידון בין משרדי הממשלה השונים.

רציתי להזכיר שבהחלטת ועדת שרים מיום 17 באוקטובר דובר על זה שהמציעים התחייבו לא לקדם את הצעתם, אחרי הקריאה הטרומית, עד להנחת הצעת חוק ממשלתית שתוגש עם פתיחת המושב הבא של הכנסת, זאת אומרת בתחילת מאי.

החודש נראה לי לא סביר, אנחנו כבר באנו בדברים עם משרד המשפטים לגבי הקמת צוות בין-משרדי שיעבוד ויכין את פרטי הצעת החוק, צריך גם לקחת בחשבון שיש שם סוגיות מורכבות של מצד אחד חברה לתועלת הציבור ומצד שני הממשלה לא תתערב במינויים, רשות החברות לא תהיה אחראית, יש שם כל מיני דרישות שהם לא מתישבות זו עם זו, באופן חלק, צריך יהיה לעבוד על זה. משרד האוצר צריך לקחת חלק בדיונים כדי להבטיח ש-45 המיליון האלה אכן ינתנו ולא רק לחמש שנים, אלא לתקצוב שוטף לאורך השנים, בקיצור, נקים את הצוות הבין-משרדי ונעבוד על הצעת החוק הממשלתית, אני רק חושבת שפרק זמן של חודש הוא לא סביר.

רק הערה אחת, אני אכן כך התחייבתי לפני מליאת הכנסת, אבל הרימות לא היו צד להסכם.

הרימות הרי לא קשורות לענין.

קשורות או לא קשורות, אני חושב שאוצרות לאומיים ילכו לאיבוד, אם אנחנו לא נזדרז בתהליך.

זה לא חוק עזרה ראשונה, זה חוק של לבנות מבנה.

זה אכן חוק עזרה ראשונה.

אבל נושא הרימות האלה לא קשור לכל המבנה הארגוני, אני מקווה מאד שלא.

אבל זה נותן מימד של דחיפות להגיד עם הנצח אין לו פה 4000 שנה, לחוקק חקיקה ממשלתית בענין הזה.

מצד שני החוק הזה צריך להיות מסודר ומובנה.

אתה בנית את הצעת החוק שלך על סמך המלצות הועדה. יש לך מחשבה שהצוות הבין-משרדי שיקום, יגיע למסקנות אחרות מהוועדה באופן מהותי?

בודאי שדוח הוועדה יהיה הבסיס להצעת החוק שאנחנו נציע.

מה הבעיה עם הצעת החוק כפי שהיא?

אני כבר הערתי בועדת השרים, דברים קטנים לדוגמה, הועדה המליצה שבשלב המעבר תשאר בידי האוניברסיטה העברית השליטה על בית הספרים הלאומי, הצעת החוק לא מציינת זאת. הועדה המליצה שהספריה הלאומית לא תחשב חברה ממשלתית, חברה מעורבת, ולא תהיה נתונה לפיקוח רשות החברות הממשלתית לא תחול עליה כל הוראה בחוק חיקוק החל על חברה ממשלתית, זה לא קיים בהצעת החוק.

למה, יש לך בעיה עם זה?

ממש לא, אני גם לא חש כאומן המאוהב ביצירתו.

אתה אפילו אומר שאתה הולך יותר לדעת הועדה.

אבל צריך לעבד את זה, חבל שתוגש הצעת חוק שאין לה את הדברים האלה, שהם דברים חשובים.

כמה זמן הועדה ישבה על המדוכה?

כשנה וחצי. אני רוצה להגיד דבר מה לגבי הצעות החוק האלה. גם לפי משפט הועדה יהיה צורך בחוק שיתן לועדה הזאת את המאמץ של ספריה לאומית לבדוק כמה בעיות מעשיות. למשל, עולה כאן בעיה של מימון על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

יש לנו פה פתרון קל ופשוט.

יכול להיות כך או אחרת אבל גם המועצה להשכלה יש הצעה נדיבה, כנספח אחרון בדוח של הועדה יש מושג של הצעת חוק. זאת היא הצעת חוק שהועדה מציעה, אבל אני רוצה להבהיר, היא הוכנה בשיתוף עם משרד המשפטים, היו כמה וכמה ישיבות, ובאופן מעשי לא באופן פורמלי, משרד המשפטים סמך את ידו על ההצעה הזאת.

עכשיו, אם הדברים מתנהלים לפי לוח הזמנים של הועדה, כלומר, מוסר המכשול של ות"ת לתקופת המעבר, מוקמת החברה בת, והספריה הלאומית מוקמת רשמית בתחילת 2007, אז אני חושב כדאי לפעול, לאמץ גם את הצעת החוק שהוכנה על ידי הועדה בשיתוף עם משרד המשפטים, ומופיעה כאן כנספח. מה החשיבות שיכולה להיות להצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת אלדד, אם משום מה הממשלה או גוף כל שהוא לא משתף פעולה והתהליך איננו מתקדם, אז יכול להיות שהצעת החוק הזאת יכולה להיות דרך חלופית.

לכן, מבחינתי אפשר ללכת באחת משתי דרכים, אפשר להמתין ולראות אם המכשול הזה מוסר ומוקמת חברת הבת ומתחילים להקים את הספריה הלאומית, אפשר להמתין עם חקיקת החוק לפי ההצעה של הועדה. לחלופין, אם זה לא קורה, אז הועדה יכולה להמשיך ולהכין את הצעת החוק. כדי שבשעת הצורך, אם יהיה צורך כזה, היא תאמר, כלו כל הקיצין ובשום דרך אחרת זה לא הולך, ואז אנחנו מנסים להעביר את החוק.

למה לא השתמשת אז היתה איזו סיבה?

קיבלתי שני נוסחים, לאותה הצעה, יכול להיות שקבלתי ורסיה מוקדמת של ההצעה, אינני טוען לזכויות יוצרים ואינני מתעקש על הנוסח הזה.

אפשר להגיש עוד הצעת חוק פרטית שהיא בדיוק הנוסח של הועדה.

בהצעה של הועדה חסר סעיף אחד חשוב מאד, ואני מוכרח להגיע לדברים ואעמוד על זה אחר כך, אין שם את הסעיף של התקצוב, כלומר לא מדבר על הסכום.

מה שאני רוצה להציע, כך, כמו שאתה אומר אתה לא מאוהב בהצעה, הרעיון שלי זה לא הענין של חודש או לא חודש, אם אנחנו נלך ונחכה שיהיו דברים, אנחנו הרי מכירים, לא יהיה, אני אומרת לך בוודאות, לא יהיה. אם לא יהיה להם dead line, אם חודש זה מעט מדי, קחו חודשיים, זאת לא הבעיה. אבל, אני חושבת שאתם לא צריכים אפילו את החודשיים האלה, וגם חודש מספיק, משום אתם לא מתחילים מאפס, זו המחשבה שלי.

יש לכם הצעת חוק מוכנה שלא ישבו עליה חודש, ישבו עליה למעלה משנה וחצי, עם כל הכבוד לכל פקידי הממשלה למיניהם והיועצים המשפטיים, וכולם, אני לא חושבת שהיכולת שלא אלה שישבו בועדה נופלת במשהו מכם, ולכן אני לא מאמינה שתגיעו למסקנות, עזבו רגע אחד את התקציב, אני מדברת על ההיבטים המשפטיים, של החקיקה, לא מדברת על התקצוב, תקצוב זה סיפור אחר.

בשביל להכין הצעת חוק לא צריכים יותר זמן משום שיש משהו מוכן, ואנחנו לא יכולים להתעלם מזה, כדי להחליט על התקצוב זה סיפור אחר לגמרי. גם זאת לא בעיה. כי אני משוכנעת, בלי לקרוא את הדוח שהתייחסתם לעלויות, והתייחסתם לתקצוב, אני משוכנעת, אל קראתי לא ראיתי כי לא העבירו לי, אבל יש שם בטח התייחסות. כבר היום יודעים, הרי שוב, זה לא יש מאין, יודעים כמה זה עולה היום, כאן מדובר על דלתא של עוד 15 מיליון שקלים לקופת המדינה, אז יכול להיות שתתווכחו ותגידו שזה 7.5 מיליון, ולא 15 מיליון, יכול להיות.

לא על זה יקום וייפול הענין, יכול להיות שזה יחבל בענין, אבל זה לא יגרום לכך שהספריה תהיה סגורה. ולכן אני אומרת, אתם לא צריכים הרבה זמן, והביורוקרטיה הישראלית הידועה שאוהבת כמה שיותר לדחות דברים, עלי היא לא מקובלת, אני מקווה שגם עליך לא. ואני חוזרת וטוענת אתם רוצים עוד חודש, נהיה לארג', אתם לא צריכים את זה, אבל קחו עוד חודש. נדבר על זה בסוף פברואר, אבל אני רוצה עוד במושב הזה שאנחנו נקדם את הצעת החוק הזאת כי היא חשובה.

מקובל עליך?

לחלוטין.

לגבי תקופת הביניים שהצגת קודם, אני מבקשת שההעברה לחברת בת תהיה כפופה לחוות דעת משרד המשפטים שות"ת רשאית להעביר כספים לחברת בת של מוסד להשכלה גבוהה, כי יש מניעה משפטית אנחנו לא להעביר. אנחנו לא רוצים לעשות דבר שלא בסמכותנו. והשניה, לגבי השנה ות"ת כבר החליטה שהיא תעביר את הכסף.

מה שאתם עושים היום, ות"ת מעבירה לבית חולים הדסה 48 מליון שקל בשנה, דרך האוניברסיטה העברית.

ות"ת מעבירה לאוניברסיטה העברית כסף.

הרי אין שינוי משפטי של הספריה.

אם צריכה להעביר לחברה.

החברה לא תקום בחודשיים הקרובים, היא לא תקום כל כך מהר. אתם רוצים שהיא תעבירו לאוניברסיטה בשביל חברת בת? אתם תמשיכו להעביר לאוניברסיטה.

חוות דעת משרד המשפטים שאין מניעה, אני לא רוצה שמשרד המשפטים יגידו שעשינו דברים שלא בסמכות, כפי שכבר שמענו בעבר. לגבי זה שהשנה ות"ת כבר החליטה שהיא תעביר את ה-10 מליון, אני לא יודעת עוד כמה שנים ימשך הנושא הזה של חברת בת, אבל הנושא הזה הוא בשיקול דעת ות"ת.

מדובר על תקופת ביניים של שנתיים. השנה נפתרה הבעיה, ולשנה הבאה נשלח את השופט זמיר אליכם עוד פעם.

הנושא לגבי השנה הבאה הוא בסמכות ות"ת, אני מניחה שות"ת תעשה הכל כדי לסייע לספריה, ואני אומרת שלא רק ועדה היא שתגיד שות"ת תתקצב, ההחלטה היא של ות"ת, לפי החלטת הממשלה ות"ת היא סוברנית להחליט בנושא הקצבות למערכת ההשכלה הגבוהה, אני אומרת שהועדה יכול ה לבקש מתו"ת שכפי שהיא החליטה לגבי השנה תחליט גם לגבי השנה הנוספת, אבל אני רק מחכה לחוות דעת.

רק דבר אחד, מדברים שברוח, הפריט שהוא מהחביבים עלי ביותר, במסגרת האוספים של הספריה זה, בתפילת שחרית נאמר, גבר יהודי אומר ברוך שלא עשני אישה, יש לנו סידור שנכתב עבור אישה, גבירה יהודית איטלקית ב-1480 שבו נאמר ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שזיכני אישה ולא איש.

תודה רבה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:30