כנסת פתוחה

תקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי)

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
24.1.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 384

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ד בשבט התשס"ה (24 בינואר 2005), שעה 10:00

תקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי), התשס"ה-2004.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך - היו"ר
אליעזר כהן
גאלב מג'דלה
מרינה סולודקין
יולי תמיר

משרד החינוך, התרבות והספורט:
שגית פנחסי-הראל - לשכה משפטית
צח גרניט - יועץ השרה

עירית פרנק - איגוד אמני ישראל
הלל פרימן - עוזר משנה למנכ"ל משרד התמ"ת
ד"ר גדעון בן-דרור - יועץ ועדת החינוך

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חנה כהן


תקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי), התשס"ה-2004

שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. אנחנו עוסקים היום בתקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי), התשס"ה-2004. אני שמחה לפתוח ישיבה בנושא הזה, כי בימים האחרונים קראתי יותר מכתבה אחת על איך תעשיית הקולנוע הישראלי פורחת. אם אני זוכרת נכון, 1.3 מיליון מבקרים ראו בשנה האחרונה סרט ישראלי, מתוכם 500,000 שראו סרט שמדבר על שמאלה, וזה טוב. תמיד טוב ללכת לשמאלה.

ברוח חיובית כזאת אנחנו מתכוונים לאשר את תקנות הקולנוע, אחרי שהעברנו כאן בחקיקה את התיקון לחוק הקולנוע, הבטחנו 58 מיליון שקלים לתעשייה זו ואני מקווה שמהר מאוד נגיע למסקנה שלא צריכים את הכסף הזה, כי התעשייה כשלעצמה מייצרת יותר. בינתיים אני שמחה שזה מעגן את החוזק והיציבות של התעשייה הזאת.

הנוסח המונח לפניכם הוא נוסח חדש. בישיבה הקודמת התבקש משרד החינוך לנסות להגיע להסכמה עם הגורמים השונים. אני מבינה שהנוסח הזה הוא נוסח מוסכם. רק לאחר שהתקנות האלה הגיעו אלינו יצרתי קשר עם משרד המשפטים ויש תיקון אחד שהוא גם על דעתם וגם משרד החינוך מסכים לו.

בנוסח המונח לפניכם, בתקנה 4(3)(א)(1) נכתב: נושא הסרט ותכניו הם בעלי ערך ייחודי ויוצא דופן או בעלי חשיבות לאומית. במקום "או" ייכתב "ו", כלומר אלה יהיו דרישות מצטברות.

על איזה עוד נושא היה ויכוח?

קיימנו שני מפגשים עם הנציגים של הגופים השונים, כאשר בינם לבין עצמם היו ויכוחים – המפיקים והקרנות רצו דברים מסוימים, ולבמאים, התסריטאים ועובדי התעשייה היו דרישות אחרות. היו כמה מחלוקות. מחלוקת אחת היתה סביב החריג בסעיף 4(3). סעיף 2(ב) אפשר לכל קרן להפיק לפחות חמישית מהסרטים שהיא מפיקה בשנה במסגרת של חריג מסוים. לדוגמה, לא חייבים שלפחות 50% מהסרט יהיה בישראל ו-75% מהיוצרים שלו יהיו ישראלים. זה סעיף שהיה קיים בתקנות הקודמות, היו מחלוקות בין הצדדים השונים ובסופו של דבר מצאנו לזה פתרון שהיה מקובל על כולם, לפיו מצד אחד הפחתנו את המכסה כך שכל קרן תוכל לעשות לא יותר מאשר סרט עלילתי אחד או לא יותר משני סרטי תעודה בשנה – אם זו קרן שעוסקת בסרטי תעודה –במסגרת החריג. זה מפחית את החמישית. לעומת זאת, עדיין נשארת הדרישה של סעיף 5 שמרבית ימי הצילום הם בישראל או שהבמאי והתסריטאי הם מישראל וכמובן שהסרט יהיה בעברית, לפי הדרישה של סעיף (א)(2).

מה היה קודם?

קודם נקבע שהחריג יהיה לכמות שלא תעלה על חמישית ממספר הסרטים שמפיקים בשנה. עכשיו זה הורד.

במקביל, לגבי סעיף 4(3), שהוא החריג החדש שהוספנו, קבענו שהסרטים שייכנסו לתוך החריג הזה ייספרו במכסת הסרטים החריגים. כלומר, אנחנו לא מאפשרים להגדיל את מספר הסרטים החריגים, אלא משאירים אותם בתוך אותה מכסה. בעצם בדרך כזאת אנחנו לא פוגעים בהקצבה שמגיעה לקולנוע הישראלי. בסופו של דבר היתה הסכמה של כל הצדדים להסדר הזה.

היתה דרישה נוספת של ארגוני היוצרים אשר ביקשו להוסיף בסעיף 2(א)(5), במסגרת העובדים שצריכים להיות חלק מההגדרה של סרט ישראל, גם את הנושא של מעצב אומנותי. קיבלנו את הדרישה הזאת.

היתה עוד דרישה אחת, שהיתה דרישה מאוד מהותית, של ארגוני העובדים בתעשייה. זו היתה דרישה שהקרנות תידרשנה להגיש דיווח בנוגע לתנאי העבודה ותנאי ההעסקה של כל עובדי התעשייה.

איפה זה בא לידי ביטוי?

זה לא בא לידי ביטוי. זה היה מתוך רצון לאכוף דרך הכללים האלה תנאים של נאותות הפקה. אמרנו שכללי הכרה לא צריכים לגעת בנאותות הפקה, כי זה נושא של הקריטריונים לחלוקת תמיכות.

השאלה היא אם יש מקום אחר שבו זה כתוב.

זה מוזכר בקריטריונים, אבל לא בצורה מפורטת. אי אפשר לוותר על דיון רציני במועצת הקולנוע כדי שתבחן את הנושא הזה ותחליט מה התנאים של נאותות הפקה. מועצת הקולנוע התחייבה לדון כבר השנה בנושא הזה ולגבש כללים או להחליט לא לגבש כללים, כלומר שהיא לא רוצה להתערב בזה.

מדוע לא נכתב בתקנות האלה שמועצת הקולנוע תחליט?

בסעיף 6(2)(ה) – וזו ההסכמה שהגענו אליה – נאמר: עמידתו בתנאים ובדרישות המפורטים במבחנים לחלוקת תמיכות משרד החינוך, התרבות והספורט למוסדות ציבור בתחום הקולנוע, כפי שייקבעו מעת לעת. הסעיף הזה לא היה קודם.

אבל אין כאן התייחסות לדברים האלה, אפילו לא ברמז.

בקריטריונים עצמם קבוע כך: המוסד יתנה את אישורו - - -

לא כתוב שזה המסמך הזה.

זה המסמך הזה. הקריטריונים הם המבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד החינוך, התרבות והספורט למוסדות ציבור לפי חוק יסודות התקציב בתחום הקולנוע. בקריטריונים נאמר: המוסד יתנה את אישורו למתן סיוע להפקה בקיומה של תוכנית עבודה המעידה על כמות נאותה של ימי צילום, ציוד טכני נאות ועל קיומם של שאר תנאי ההפקה הנאותים בכל שלבי ההפקה לרבות בשלב פיתוח התסריט, ויפקח על התקיימותה.

יחד עם זאת, אני לא אסתיר, התנאי הזה כללי מדיי, רחב מדיי והוא מחייב דיון מעמיק יותר, כדי שנוכל להגיד לקרנות ולמפיקים במה הם צריכים לעמוד. לומר סתם "נאותים", זה פתוח מדיי לפרשנות ואסור לנו להיות סתומים בעניין הזה, אלא לומר בדיוק למה אנחנו מתכוונים.

מצד אחר, הדיון כדי לעשות כזה דבר, לפצח את זה, הוא דיון מאוד מסובך, מאוד מורכב ואי אפשר לסיים אותו לא בשבוע ולא בפרק הזמן שדרוש כדי להתקין את התקנות האלה.

תן לי דוגמה של מחלוקות בתחום הזה?

לדוגמה, יש ארגוני עובדים בתעשייה, כמו במאים, תסריטאים, עובדים ושחקנים. ארגון העובדים דורש שיהיה הסכם מחייב איתו ושחלק מהתנאים של נאותות עבודה זה שיש הסכם עם ארגון העובדים. השאלה היא אם אנחנו רוצים לחייב הסכם עם ארגון העובדים או רוצים להסתפק בקביעת תנאים מינימליים ולומר שאנחנו רוצים מינימום של שכר, גם אם אין הסכם, העיקר שמבטיחים את השכר המינימלי. אלה שאלות שאיני יודע את התשובות עליהן ואני טוען שצריך לדון בזה. מועצת הקולנוע קבעה שבשנת 2005 היא תקיים דיון בעקבות הפנייה שהוגשה לה לדון בזה. זה מצריך לעשות שימוע לכל הגופים.

כתוב: "... כפי שייקבעו מעת לעת . . .". על-ידי מי ייקבעו, על-ידי מועצת הקולנוע או גורמים אחרים?

זה תהליך מאוד ארוך. מועצת הקולנוע ממליצה על נוסח מסוים, מעבירים אותו להתייחסות של כל הגורמים, עושים שימוע ציבורי, לאחר מכן מעבירים את זה לאמנון דה-הרטוך ממשרד המשפטים ולאחר אישורו זה עובר לאישור השרה.

אני חושב שאחרי שהמועצה תקיים שימוע ציבורי לכל הגופים ותעשה דיון, נוכל להציג את התוצאות של זה בוועדת החינוך של הכנסת.

גברת עירית פרנק, את היחידה מהצד השני של המתרס, זה מקובל עליכם?

אני לא יודעת. נכנסתי לזה רק אתמול.

אני רוצה לציין שאמ"י בכלל לא היו בדיון הזה, כי הם לא עסקו בנושא של הקולנוע.

מכיוון שבין השאר אני גם שחקנית קולנוע, העבירו לי את השרביט. לצורך העניין אני אתייחס רק לעניין של השחקנים, זה מה שחשוב לי. אני מבקשת שישמרו בצורה נאותה על הזכויות של השחקנים – אני לא מדברת על כוכבים שמקבלים תפקידים גדולים. העניין של לתת משכורת מינימלית לשחקן צריך להיות מכובד. צריך לשמור על האינטרס הזה, כי לא פעם – אני יכולה להעיד כשחקנית – די קופחנו. אני מבינה שרוצים להעביר את ההחלטה מוועדה זו למועצת הקולנוע, אבל אני לא יודעת אם האינטרסים הם תמיד אותם אינטרסים.

זה לא מה שאמרתי. אמרתי שצריך לקיים דיון בעניין הזה והמקום המשפטי הנכון לעגן את הנושא הזה הוא בקריטריונים לחלוקת תמיכות ולא התקנות הללו. מה שכן עשינו, לאור הדרישה של הגופים, זה ליצור זיקה.

הקריטריונים צריכים לקבל את אישורה של ועדת החינוך?

לא. הם מאושרים במשרד המשפטים. הצהרתי מראש שאין מניעה שלאחר שיהיה דיון במועצת הקולנוע נציג גם כאן את כל ההחלטות והמסקנות של המועצה בנושא הזה.

תקנה 7 – חוות דעת והמלצות המועצה – הוא רק לגבי הכרה בסרט ישראלי או שזה גם מתייחס לנושא שהוזכר בתקנה 6(2)(ה)?

הוא רק לגבי הכרה בסרט ישראלי.

כלומר, תקנה 7 לא נותנת שיניים בעניין תקנה 6(2)(ה).

תקנה 6(2)(ה) היא בעצם הקריטריונים לחלוקת תמיכות, המבחנים. המבחנים הם אלה שיוצרים את השיניים. מה שיצרנו פה זה את הזיקה בין הקריטריונים לבין התקנות.

אם המועצה מחליטה שלא מתקיימים התנאים להכרה בסרט ישראלי, היא גם לא תמליץ על תמיכה בסרט ישראלי.

דיווח הוא לא תנאי. תקנה 6 היא דיווח, היא לא תנאי להכרה בסרט ישראלי. במסגרת התקנות האלה אתם מבקשים לדווח.

במסגרת המבחנים היא יכולה לקחת את הדיווח הזה ולעשות בו שימוש לצורך הקביעה אם לתת או לא לתת תמיכה.

אתם חייבים לדווח גם לפי התמיכות ולא רק לפי זה.

סרט יכול להיחשב כסרט ישראלי גם אם לא התקיימו בו כל תנאי נאותות ההפקה שאנחנו מדברים עליהם, אבל המדינה לא צריכה לתמוך בסרט כזה. המדינה יכולה לבוא ולומר דרך הקריטריונים, שזה המקום הרלוונטי - - -

מה שאתה אומר עכשיו הוא ברור מאליו, כי הוא סרט ישראלי לעניין החוק. ההכרה בסרט לפי החוק הוא לעניין התמיכה. העניין הוא איך סרט ישראלי מקבל תמיכה מהממשלה. זה מה שמעניין אותנו כרגע. לדעתי לא קיבלנו תשובה מספקת ואם אנחנו רוצים להבטיח את כל הדברים שכתובים פה ובנוסף גם שתנאי ההפקה יהיו כאלה שלא יפגעו באומנים הישראלים, זה צריך להיות כתוב. אם זה היה כתוב במקום אחר, הייתי מסתפקת בזה, אבל זה לא כתוב במקום אחר.

זה כתוב במבחנים.

זה כתוב בצורה כל כך מרומזת שאי אפשר להבין מזה כלום. המבחנים עצמם הם לא תקנה ולא חוק ואני לא יודעת עד כמה הם מחייבים.

הם מחייבים. הם מפורסמים ברשומות כמו כל מסמך אחר.

אבל כמו שהם מנוסחים הם כל כך אמורפיים שזה לא אומר שום דבר. השאלה מה עושים כדי שזה יספק.

העובדה שאין כאן אף אחד מנציגי הארגונים שהיו איתנו בדיון מעידה על כך שהם מבינים שצריכים לעשות על כך דיון. הבטחנו להם, ונעמוד בהבטחה הזאת, לקיים ישיבה מסודרת לעניין זה.

אני קוראת מדבריו של אייל מלובן, וזה תשובה למה שעכשיו אמרת: גם הרשות השנייה קבעה בכללים. . . מחולקים כספים שנים רבות בעניין שגם המועצה לא מקיימת . . . היא צריכה להעביר את הכספים לקרנות על סמך כללי נאותות הפקה שנקבעים. הדבר הזה לא מקוים יותר משלוש שנים.

זה לא המקרה הראשון, וגם לא האחרון, שאנחנו נתקלים בדברים שהממשלה מבטיחה לעשות או מבטיחה לדאוג שיקרו, והם לא קורים. לכן אני לא יכולה להסתמך על משהו שהוא עוד יותר נזיל ואמורפי, מה גם שאת מה שכתוב לא עושים. אם זה גם לא יהיה כתוב בשום מקום, גם לא יהיה לנו שום כלים כדי לפקח על זה. לכן השאלה היא אם אנחנו לא צריכים לכתוב דברים יותר מפורשים – או דיווח לוועדת החינוך תוך שנה או לכתוב בצורה מפורשת מי יקבע את הדרישות ומתי יקבע.

מי יקבע, מתי יקבע ואיך יקבע קבוע בנוהל התמיכות הכללי, זה לא משהו שצריך להיכתב כאן.

אין לי בעיה שתכתבו את זה בנוהל התמיכות. צריך לכתוב משהו שיש לו יותר בשר.

לקחתי על עצמי מראש ואמרתי שאני מוכן שלאחר שהמועצה תקיים דיונים בנושא הזה נדווח לוועדה.

אין לי ויכוח עם התהליך, אני רק רוצה שהוא יהיה מעוגן.

אין דרך לעגן דבר כזה בתקנות. אני מוכן שבמהלך השנה הזאת, בעוד כחצי שנה עד שמונה חודשים - זה הזמן שאני צופה, כי לפני שהמועצה תדון בזה יש עוד תחום אחד שצריך לדון בו וגם הוא לוקח כחודשיים שלושה לגבי חלוקת הכספים ל-2005 – נדווח לוועדה.

כל כמה זמן המועצה מתכנסת?

המועצה מתכנסת אחת לחודש, תלוי בדברים מסוימים. כשיש למשל דיון על חלוקת הכספים היא מתכנסת בפורומים של ועדות במשך מספר ימי דיונים.


אני מציע שנחזור ונדווח לוועדה לקראת מחצית השנה הזאת על הדיונים שהתקיימו במועצה וברגע שתהיינה לנו גם מסקנות, עוד בשנה הזאת, נבוא ונדווח עליהן לוועדה.

מר גרניט עושה רושם של אדם רציני ולוקח את העניין ברצינות.

מחר יכול להיות מישהו אחר בתפקיד. זו הבעיה.

מר גרניט הנכבד, בוועדה זו אנחנו עדים כל הזמן לאמירות של משרד החינוך שנושא מסוים נמצא בדיונים, נושא אחר בגיבוש, שההחלטות בדרך, שהמועצה צריכה להתכנס, הצוות צריך לקום וכו'. יוצא שכל הזמן ועדה זו צריכה להיות בהמתנה, להיות כבולה בידיכם והיא לא מתקדמת.

משרד החינוך בעניין זה לא לגמרי אשם. משרד החינוך הוא הגוף המתווך בין כל מיני רשויות ציבוריות, כמו המועצה, שהיא גוף ציבורי ולא גוף שעובד במשרד החינוך.

המועצה הזאת מונתה על-ידי משרד החינוך ולכן היא לא יכולה לפעול לפי מצב רוחה. יש לה בעל בית ואם היא לא פועלת, שיפזרו אותה וימנו מועצה אחרת. אנחנו רוצים לקדם את העניין וכל הזמן באים אלינו עם כל מיני סיבות. אתם רוצים שנדחה את הדיון עד שתתארגנו? אם כן, תדעו לכם שייפגעו אנשים.

זו בעיה שנכונה כמעט לכל נושא שאנחנו דנים בו.

אני רוצה לציין בנושא זה שהנושא של תנאי נאותות ההפקה הובא לדיון אצלי בפעם הראשונה, למרות שאני מכהן בתפקידי כבר יותר משנה וחצי. אני לא חושב שאני צריך לדון בזה בצורה לא רצינית ולומר שנקבע 30 ימים וכו'. מדובר בשאלות טכניות מאוד מורכבות.

הוועדה הזאת שלחה אותנו להשיג הסכמות ואכן הבאנו תקנות עם הסכמות ונתנו פתרונות לכל אחד.

אני רוצה לברך על ההסכמות, משום שזה בהחלט יפה שקיבלתם את כל הדרישות של האומנים, כך לפחות עושה רושם.

לא קיבלנו את כל הדרישות, אבל הגענו להסכמות. היו ניגודי אינטרסים גם ביניהם ולכן עשינו פשרות בין זה לבין זה.

בסך הכל נראה לי שזה מסודר. קיום הישיבה הזאת היה ידוע לכולם ואם היה כאן משהו חריג או בלתי מוסכם, הם היו באים לכאן. כשצריך הם יודעים לעמוד על שלהם. הישיבה הזאת תואמה איתם, כך שאי אפשר להגיד שעשינו משהו בחטף.

אני מוכנה לאשר את התקנות ולקבל את העצה שנדרוש שתוך חצי שנה המועצה תבוא לוועדת החינוך ותציג בפניה את תנאי נאותות הפקה שאתם מדברים עליהם. אנחנו כאן, בבית המחוקקים, יכולים תמיד לדרוש שינויים ולשנות את החוק, למרות שזה קשה.

כרגע ההסכמות רבות מאי-ההסכמות ולכן הייתי ממליצה לאשר את התקנות בכפוף לאמירה המפורשת שלנו שאנחנו רוצים לקבל תוך חצי שנה מהמועצה את התנאים לנאותות הפקה, כלומר מה נקבע בינם לבין איגוד העובדים.

זה מקובל עלינו.

אני אומר מה השינויים מהנוסח שמונח לפנינו. בעצם אנחנו עושים כאן תקנות קבועות שהן לא הוראת שעה לשלוש שנים, כפי שהיה בפעם הקודמת. לתקנה 1 נוספה הגדרה ל"מעצב אומנותי"; בתקנה 2(5)(ב)(3) – בסרט תעודה במקום תסריטאי יש מפיק בפועל, ויש תוספת של מעצב אומנותי ב-(8); בתקנה 2(ב) במקום "חמישית" ייכתב: סרט עלילתי אחד או שני סרטי תעודה; בתקנה 4(ד) נמחקה פסקה. זה עניין ניסוחי; תקנה 4(3) היא תקנה חדשה. כפי שאמרתי בתחילת הישיבה ב-(3)(א)(1) נושא הסרט ותכניו צריכים להיות גם בעלי ערך ייחודי ויוצא דופן וגם בעלי חשיבות לאומית; בתקנה 6 יש את התוספת של פסקה (ה).

על הסעיף הספציפי הזה – 6(2)(ה) – אמרנו שניפגש בעוד כחצי שנה לשמוע כיצד המועצה פירשה את התנאים לנאותות ההפקה.

זה ישפר את מצבו של הסרט הישראלי?

זה ישפר את מצבם של אלה שעוסקים בקולנוע הישראלי. כשהם יהיו מרוצים, הסרט יהיה יותר טוב. התחלתי את הישיבה בכך שבירכתי את תעשיית הקולנוע הישראלי שעולה על פסים נכונים. אני שמחה שאנחנו עוזרים לה לעלות על הפסים הנכונים.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.




- - - - - - -



הישיבה ננעלה בשעה 10:40