מהגרות עבודה כקורבנות אונס



5
הוועדה לקידום מעמד האישה
הועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
18.1.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול
מישיבת הוועדה המשותפת של הוועדה לקידום מעמד האישה - מס' 154
והוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים - מס' 52
יום שלישי, ח' בשבט תשס"ה (18.1.2005), שעה 13:30

מהגרות עבודה כקורבנות אונס

חברי הוועדה: אתי לבני -היו"ר
רן כהן – היו"ר

ח"כ זהבה גלאון
עו"ד שרה ליפשיץ –לשכה משפטית, משרד הפנים
עו"ד אורלי שמואל – יחידה להסכמים בינלאומיים, משרד המשפטים
עדה פליאל – ממונה על הטיפול בנשים, משרד הרווחה
רפ"ק דודי פרץ – קצין חקירות במנהלת ההגירה, משרד לבטחון פנים
רפ"ק דינה מרום – קצינת אלמ"ב, המשרד לבטחון פנים
עו"ד שושנה ליפשיץ – מחלקה משפטית ליחידת הסמך לעובדים זרים, משרד התמ"ת
עו"ד נעמי לבנקורן – יועצת משפטית, מוקד סיוע לעובדים זרים
סיגל רוזן – מוקד סיוע לעובדים זרים
הילה קרנר-סולימאן – מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
ניסים פרנג'י – ארגון במבלי
דניאלה במברגר-אנוש – האגודה לזכויות האזרח
עו"ד ריקי שפירא – "קולך", פורום נשים דתיות

דלית אזולאי

מנהלת הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים: בת שבע פנחסוב

חבר המתרגמים בע"מ

מהגרות עבודה כקורבנות אונס

שלום לכולם, אני פותחת את הישיבה.

אנחנו מקיימים היום ישיבה משותפת של הועדה לעובדים זרים והועדה למעמד האישה, בנושא מהגרות עבודה כקורבנות של עבירות מין, ואני חושבת שלכולם יש את החומר שהוכן לנו ע"י מרכז המידע של הכנסת. בעיקר ארצה לשמוע, את אלה שעוסקים בנושא הזה בשטח.

כאשר מרכז המידע עשה פילוח של הנושא הזה במשטרה, בפרקליטות, ובמרכזי הסיוע, הוא לא הביא מספרים ולא קבלנו בדיוק את תאור היקף הבעיה.

אני נתקלתי בנושא הזה, בפסקי דין שניתנו לשוטרים ממשטרת הדרום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בגין ניצול מיני של מהגרות עבודה על ידי שוטרים דווקא, והם יצאו פטורים בעונשים שנראו לנו יחסית קלים.

כאן קבלנו מספרים, בשנת 2004 היו לנו 38 פניות של מהגרות עבודה למרכזי הסיוע. לאה קרנר, מרכזת מרכזי הסיוע, מעלה את בעייתיות הנושא הזה, בין אם חברות כוח אדם, השפה, ורמת הפגיעות הגבוהה. אני חושבת, שבנושאים האלה נבקש עכשיו לדון.

היו"ר אתי לבני, אני קודם כל שמח על ההזדמנות הזאת לקיים את הישיבה ביחד עם הוועדה לקידום מעמד האישה. האמת היא, שמזה שנתיים בערך אני מנהל את הוועדה לעובדים זרים, ואני אומר כמעט בצער ובכאב, שבעצם למרות טיפול מאד עמוק לגבי כל נושא העובדים והעובדות הזרים, לא נתקלתי בתלונות בנושא של ניצול מיני או של עבריינות מינית כלפי עובדות זרות, בה בשעה שזה בטוח קיים. אם זה לגבי עובדות זרות שבאו לעבוד בסיעוד או בעזרת בית וכו', בוודאי כאשר מדובר בכל נושא של סחר מין, שזה כשלעצמו נושא שכלל לא נכנסתי אליו אלא בשוליים, אז זה יהיה מאד נכון וחשוב לדון עכשיו, ואבקש מכל מי שיש לו מידע על היקף ומידת חומרת התופעה.

אני הייתי מעלה ברשותך אולי עוד סוגיה, האם הנושא הזה מטופל בשוויון גמור עם פגיעות מיניות בנשים ישראליות, או שקיימת כאן הפרדה בין עובדות זרות לבין ישראליות? לדעתי זו סוגיה חשובה מאד, ואם תוכלו למסור לנו את המידע הזה, זה מאד יועיל.

אומר משהו מאד קצר. לפני מספר חודשים, הגיעו אלי שתי פניות של שתי נשים ישראליות, שהגיע לידיעתן מידע לגבי שתי נשים שנאנסו על ידי המעביד שלהן. שתי הנשים שוהות כאן בצורה בלתי חוקית, כשבעבר האחת עבדה בנתניה כ"אופר" לילדים, והשניה בסיעוד. שתיהן נאנסו על ידי מעסיקיהן, הן הצליחו לברוח אבל חששו להגיש תלונה למשטרה. אני קישרתי אותן עם מרכזי הסיוע, במקרה הזה עם מרכז סיוע בתל אביב, ושם טיפלו בהן בצורה בלתי רגילה. אבל, שתי הנשים האלה חששו להגיש תלונה במשטרה, שמה תגורשנה מהארץ.

באתי בדברים עם המשטרה וניסתי לראות מה אפשר לעשות, והם אמרו: אנחנו גם לא יכולים לקבל תלונה כנגד האנשים האלה. דרך אגב, לגבי אותו אדם מנתניה, האשה במשטרה אמרה לי שזו אינה הפעם הראשונה שהם שומעים תלונה כזו נגדו, אבל הם לא יכולים לעשות דבר, כי בעצם אין תלונה רשמית.

למה הם לא יכולים לקבל תלונה?

כי הבחורה שוהה בצורה בלתי חוקית, והיא חששה להגיש תלונה רשמית.

זו בדיוק השאלה, מה גובר על מה, חוק הכניסה לישראל או נפגעי העבירה?

לכן אני מעלה את זה.

מעשה העבירה, גובר על עבירת השהיה הבלתי חוקית.

לא משנה איזו פגיעה, ואולי אפילו נסביר על כך, אולי כדאי להזמין את שתי הנשים האלה.

כל הארגונים שעובדים עם הנשים, כמובן שנותנים להן סיוע, אבל הנשים האלה חוששות ואני לא יודעת איך להעביר אליהן את המסר. אני לא הצלחתי לגרום להן להגיש תלונה, וכך גם מרכזי הסיוע, אלה נשים שחיות בפחד מתמיד. אני לא יודעת איזו פעולה עושים, הן כדי לשכנע אותן להתלונן והן שלא תגורשנה, במקרה בחודשים האחרונים הצטברו מקרים כאלה, שזה היה נורא.

אני רוצה להעיר, שלצערנו לא כל הנשים המגיעות למרכזי הסיוע, ללא קשר אם הן תושבות או מהגרות, לא תמיד יש הצלחה בהבאתן למשטרה כדי להגיש תלונה.

נכון, וקל וחומר כשהן שוהות בלתי חוקיות.

לגבי שוהות בלתי חוקיות, זה לא משנה באיזו תלונה מדובר, הן מטופלות פה בגין כל עבירה, החל מהונאת כספים, ומקבלות ממני אישור חתום על ידי, המורה לכל יחידה שנתקלת בהן שלא לעצור אותן, ואם יש בעיה בכל פתק רשום מספר הטלפון שלי ושל הסגן שלי, והן יכולות להתקשר במשך 24 שעות ביממה, כך שהן לא תעצרנה. הן מקבלות את האישור הזה, המאפשר להן להישאר בארץ והן לא תגורשנה. במקרים מיוחדים, אנחנו אפילו מבקשים סיוע מהמקלט לנשים, כמו מקלט שבזמנו דנו עליו בועדה הזאת. אם אין לה איפה להתגורר, אנחנו אפילו משכנים אותה במקלט בתל אביב לכמה ימים עד שהיא תסתדר.

לא מזמן, היה לנו מקרה כזה שלצערי הוא נוצל לרעה. הבחורה נעצרה, והיא התלוננה על אונס שארע שנתיים לפני כן. התחלנו לחקור אותה, ובינתיים שמנו אותה במקלט כי לא היתה ברירה מאחר ולא היה לה מקום לשהות בו, והיא פשוט נעלמה מהמקלט. גם זה קורה לנו לצערי הרב, אבל זה לא הכלל.

אנחנו מטפלים בכל תלונה כזו שמגיעה לידינו, בדיוק כמו שמטפלים באזרח ישראלי. אנחנו עושים גם מאמץ לא פעם ולא פעמיים, מאחר וזה לא התפקיד שלנו, כדי להקל אנחנו אפילו פונים למשרד הפנים שנמצא לידנו ושואלים באם קיימת אפשרות לארגן למתלוננת איזשהו מקום עבודה סיעודי או בדומה לו, כדי שיהיה לה מה לעשות פה. במהלך הזמן הזה, אנחנו הופכים אותה למה שנקרא בסלנג "תהליך הלבנה", שזה תהליך שמחזיר אותה להשמה בעבודה, כדי שתהיה חוקית.

לא אכנס פה למקרים, אני לא חושב שהמקרים פה נוגעים למקרי עבודה כפי שאנחנו טיפלנו, בכל הנוגע למהגרות עבודה, בדרך כלל הן לא נוהגות להתלונן בגין כל מיני חששות, בין היתר כפי שצויין פה קודם, חוסר ידע וחשש להיות מורחקת, ועוד פחדים למיניהם. אבל כל מי שמתלוננת, ללא יוצא מן הכלל כפי שאמרתי, כל עבירה מטופלת. אנחנו נותנים להן את הטיפול, ממש כמו לכל ישראלי.

כמה זמן המתלוננות נשארות בארץ אחרי הגשת התלונה, האם הן מגורשות לאחר שהן מוסרות את העדות?

הן מגישות עדות, אבל הן לא מגורשות. אנחנו לא מגרשים, כמו מכל עד שבא להעיד אנחנו בסופו של דבר אומרים לה, סיימת את העדות שלך בבית המשפט, נותנים אישור לעוד חודש כדי שתתארגן, ותצא בכוחות עצמה. אני לא גורם, גם אם עובר חודש והעד לא עזב את הארץ, ולא חשוב מאיזו סיבה, אני לא מפנה לשום יחידת אכיפה כדי שזו תרחיק אותו מן הארץ.

הוא או היא לא נשארים עד אחרי גזר הדין, כדי למצות גם את כל הזכויות שנובעות מכך, אלא חודש אחרי מתן העדות?

אני לא חושב שזה חודש אחרי מתן העדות, אלא לאחר סיום המשפט, מאחר ואי אפשר לדעת אם יצטרכו אותה שוב או לא.

כלומר זה יכול לקחת שנתיים שלוש?

זה יכול להיות כמה שימשך המשפט. היו וישנם מקרים, יש לנו עדים ששהו פה תקופה די ארוכה, יש לנו עד שנשאר פה מאז הקמת המינהלת, ורק עכשיו הסתיים המשפט בבית משפט השלום.

גם על עבירה של ניצול מיני?

לא, זה נסב על הונאה. חקרנו את זה, והוגש כתב אישום.

מה שאתה אומר, להבדיל מנושאים אחרים שנוגע לפגיעות בעובדים זרים, שמשטרת ההגירה לא אמרה לנו אף פעם שהם נשארים כאן עד תום המשפט. הם גובים מהם עדות, ואז את העדות שומרים במשטרה, ואז הם כן מחזירים אותה. אתה אומר שהמבדיל בין עבירות בתחום ניצול מיני או פגיעה מינית לבין עבירות אחרות זה שכאן הם נשארים. עד תום המשפט וגם אפשרות של אחרי.

אלה שני דברים. השאלה באם יש משפט או אין משפט, זה לא בהכרח כי גם אם ישנה מתלוננת ויהיה משפט, זה יכול להסגר מחוסר ראיות, או כעבריין לא נודע , עד תום ההחלטה.

לגבי של נשים זרות, חודש לאחר שהן מגישות את העדות, הן מורחקות מהארץ.

גם בגין עבירות של תקיפה מינית?

כן. אחרי חודש, מתחילות להגיע אליהן הביתה שיחות טלפון בצורה מסיבית, ואז הן הולכות. גם אם אני רוצה לבקש בשמן, באמצעות עורך דין, את האפשרות לגשת לבית המשפט, וגם אם אנחנו מגישים עדות מוקדמת, גם אז קיימת הבקשה מהפרקליטות לגרש אותן ומיד. כלומר, הענין הזה שאנחנו מוציאים אותן ומבקשים מהן בעדינות, זה לא בדיוק כך. אין לי כאן את השמות, אבל אני מוכן להביא שמות.

אני מבקש שתעביר זאת אלי.

קיימת תופעה קשה מאד, על מטפלים סיעודיים שעוברים הטרדות מיניות ואין להם לאן לפנות, ומדובר בעיקר על פיליפינים. נשים פיליפיניות צעירות בנות 23, 25, לא פונות למשטרה בגלל הבושה מהחברה הפיליפינית. כלומר, אין מרכז בישראל, או משרד, שניתן לבוא אליו ולספר את הסיפור. הם לא יבואו למשטרה, הם יבואו למרכז שזה מקום שבו אפשר לגשת ולספר את הסיפור.

למה שלא יפנו למרכז סיוע? הרי הן פונות למרכז סיוע באלף דברים בעולם.

כי במנטליות של עובדת זרה, לספר שהיא נאנסה או שנגעו בגופה, זה איום ונורא, זה סוף העולם לגביה.

היא לא תפנה לשום גורם לספר את זה?

אני עובד איתם כבר כמעט 14 שנה, משנת 90, ואם היה מרכז או משרד שאפשר לגשת אליו, בסגנון של "מסילה", משרד שמיועד אך ורק לנושא תקיפות מיניות, היו באים לשם והרבה מאד, אבל פשוט אין.

ממה שאתה יודע, בהנחה שהן הותקפו, כיצד תוכל לתאר לנו? האם זה מקרים רבים, זה שגרתי, זה קורה הרבה, ואיפה אפשר לאתר את זה? מה תוכל להגיד לנו, אנחנו רוצים לשמוע מידע, כי לנו אין מידע ספציפי.

יש לנו כמה בנות, שבאו למשטרה והתלוננו. בהתחלה, היה הפחד הנוראי שהם ייעצרו, אבל מר אוחיון ממשטרת ההגירה הודיע חגיגית שאסור, וההתייחסות היתה מדהימה, עם כל הכבוד. אבל מרגע שהם סיימו עם החקירה, עזבו אותן לנפשן, ולא היה אף גוף שייתן תמיכה ויעזור להן. המשטרה קיבלה את התלונה הזאת, בזה זה נסגר, והן ממתינות ומחכות. אני בא ואומר, אם היה משרד שמיועד אך ורק לנושא הזה, הכל היה נראה אחרת.

מה זה משרד? הרי יש משטרה.

המשטרה לא יכולה לטפל בזה.

וגם לא ארגוני הסיוע?

לא, צריך איש מקצוע.

מטפלים בצורה חלקית בנפגעות תקיפה מינית, אנחנו מקבלות פניות, יש הרבה נשים, מהגרות עבודה, שעברו תקיפה מינית.

אתן יכולות לספר לנו מארגוני הסיוע, מה אתן יודעות על התופעה הזאת?

בשנה האחרונה פנו לקווי החירום אצלנו, 38 מהגרות עבודה שדיווחו על שהיו קורבנות לתקיפה מינית. רובן היו מהפיליפינים, והסיוע נעשה בשפה האנגלית, מעט היו גם דוברות רומנית, אמהרית ושפות אחרות. איך הן יודעות להגיע אלינו? זה באמת לא מובן, כי עיקר האינפורמציה שאנחנו מפרסמות היא לא בשפה האנגלית, עיקר השרות שלנו הוא בעברית, ערבית רוסית וגם באמהרית.

ההפניה היא גם דרך המשטרה.

נכון, אני חושבת ששישה או שבעה מקרים הגיעו אלינו דרך המשטרה, שווידאה שגם הסיוע נעשה לפי הכללים שלנו, ועשתה את החיבור. האחרות מצאו מישהי ישראלית שתווכה בינן לבין המרכז בהתחלה. המתנדבות דוברות אנגלית שגם זו לא שפת האם שלהן, ומאד קשה לדבר על פגיעה מינית בשפה שהיא לא שפת אם.

לפי ההערה שלך, אני מבין שבכל תחנות המשטרה הופץ המידע לגבי קיומו של מרכז הסיוע.

לא רק הפצנו, אנחנו גם מחברים.

אני מסכימה עם זה, שאם היינו יכולות לספק מענה בשפתן הן, זה היה משנה את התמונה, ואם הפרסום היה יכול להיות בשפתן הן זה אחריות שלנו, אנחנו כן עשינו שני צמדים של פרסומים באנגלית, בכנסיות ובמקומות אחרים. החשש המרכזי של רוב הפונות אלינו שהן שוהות בלתי חוקיות, וגם הנוהל הפנימי שידוע בחלקו אני חייבת לומר, שלא יעצרו מישהו שמתלונן על עבירה אחרת רק בגלל שהוא השוהה בלתי חוקי, זה דבר שמאד יכול להרגיע אותם. החשש שלהן מהמערכות הממסדיות ובוודאי מהמשטרה הוא כל כך מהותי, הן מרגישות שהן בסיטואציה של צייד, ולתת איזשהו אמון במערכת שזה לא יופנה כלפנינו זה ממש על גבול המופרך, זה פשוט בלתי אפשרי.

לכן כל המקרים, למעט שני מקרים, כל העובדות שהיו שוהות בלתי חוקיות לא הסכימו לפנות למשטרה, ואפשר היה להבין אותן. ואם המשטרה באמת רוצה לוודא שנשים ששוהות בלתי חוקיות תפנינה, הנהלים צריכים להיות אחרים. צריך להבטיח להן שהייה חוקית, להסדיר את זה, גם לא ברגע שהן מסיימות את העדות, לתת להן עוד תקופה, כי זה חסר משמעות להגיד אנחנו לא נעצור אותך בגלל זה, היא הולכת הביתה והיא בחרדה. וגם אני לא יכולה להבטיח לה שברגע שהשם שלה אצל הרשויות לא יבולע לה. לפחות בחוויה שלה.

סוגיה שניה שהיא קריטית, זו האחריות של חברת כח האדם. אנחנו יודעים לפחות על שני מקרים, שבהם היה ניצול מיני והטרדה מינית סדרתית. העובדות היו חוקיות והן התלוננו לפני חברת כח האדם, וזו פשוט הזיזה את העובדות ממקום למקום ושלחה "בשר טרי", קורבנות חדשים, שינוצלו על ידי אותו מעסיק.

והיא ידעה שזה אותו מעסיק?

הנשים הגיעו לחברה והתלוננו, החברה הזיזה אותן למקום אחר ושלחה מישהי אחרת להיות "קרבן". אם אותן עובדות לא רוצות להעיד, אנחנו בתפיסת הסיוע שלנו לא נתלונן בשמן. בגלל הפגיעה שיכולה להיגרם להן והמשך חוסר האונים והשליטה, אנחנו מנועות פה מלדבר.

הילה, אנחנו נודה מאד אם תיידעו אותנו בכנסת שזה המצב, אנחנו נדאג שאותם מעסיקים לא יקבלו עובדים זרים ולא יקבלו את האישורים הנדרשים, נמנע מהם את הענין.

אני יכול להזמין את בעלי חברות כוח האדם האלה, לשיחה נימוסית אצלי במשרד ולהסביר יפה על קיומן של התלונות האלה, ושאם הם לא יטפלו בזה כמו שצריך, אפשר לשלול להם את הרשיון, שמוענק להם על ידי המדינה.

בדיוק השבוע קיימנו ישיבה עם אפרים כהן, בנושא ביטול הזכות לקבלת עובדים זרים מכל מי שפוגע בזכויות העובד הזר כמו למשל: אם לא משלם שכר מינימום, לא דואג למגורים הוגנים או כל פגיעה אחרת, ובוודאי לגבי הטרדה מינית.

אני חושב שאתם יכולים להעביר את המידע הזה גם בצורה אנונימית, אין לנו שום בעיה לקבל מהמשטרה אפילו את השם ומספר הטלפון, ושכתובת המגורים שלה תהיה הכתובת של המשרד שלכם, ממש אין לנו שום בעיה.

נכון, אני חושבת שהבעיה היא בחוק, ולא במשטרה.

לחברת הכנסת גלאון יש הצעות אופרטיביות אבל, צריך להיות נוהל שאחר, שהוא הרבה יותר נדיב, כי אני חושבת שיש לנו אינטרס לא רק למען הקרבנות עצמן, למען החברה שלנו שהמגזר שהוא הכי פגיע לא ימשיך להיות מנוצל בחסות העסקה שלו.

אם אני לא טועה, דרך התקשורת הטובה ביותר זה בעצם לא רק בניירות שמוציאים בשפות שונות, זה מה שעובר בין העובדים החוקיים והבלתי חוקיים, זה מה שעושה, שרגע שבו הם ידעו שיש מסר ממשטרת ההגירה, שהמצב הוא זה שמי שמתלוננת תלונת אמת, זה צריך להיות התנאי, תלונת אמת על התודעה מתוך פגיעה מינית, או כל עבירה, אבל בוודאי מפגיעה מינית, היא יודעת שהיא מקבלת חסינות מפני גרוש, מפני פגיעה, אני חושב שהענין הזה יכול בהחלט לעבוד. הוא יעבוד, אני כבר למדתי בועדה הזאת שהדברים עוברים מאד טוב. אני טועה לגבי הכיוון.

אני רוצה להציע, מהנסיון שלנו בועדה לסחר בנשים, אנחנו העברנו החלטה שאומרת, שנשים שמעידות כנגד הסוחרים, תקבלנו אפשרות לשהות בארץ, קודם כל הן שוהות במקלט אז יש להם יתרון על פני נשים שנניח שמגיעות רק למרכזי הסיוע או שלא מגיעות, אבל אם הדבר הזה יועבר, אני חושבת שצריך לעשות הבחנה מאד ברורה לגבי נשים שהן קורבנות עבירות מין. אם תהיה הנחיה שנשים שהיו קורבנות לעבירות מין, תדענה שהן יכולות להעיד מבלי שהן תגורשנה, ולא רק זאת, אלא בתום מתן העדות הן תקבלנה, כמו נשים נסחרות, אפשרות של עוד שנה לתקופת שהיית התאוששות, אשרת שהייה לצורכי עבודה בהתאוששות, אחרי מיצוי הדין.

כלומר, הן שוהות כאן בתקופת מתן העדות ובתום מתן העדות אם הן תדענה שהן תקבלנה עוד תקופה של חצי שנה להסתגלות והתאוששות שלא מיד יגרשו אותן, אז קודם כל זה גם יהיה תמריץ, הן חוששות, סיפרתי קודם, שלחתי למרכז הסיוע בתל אביב שתי נשים שהן בתחילה סרבו להגיע לרכז הסיוע, ואחר כך לאחר שהן הגיעו למרכז הסיוע הן סרבו להתלונן כי היה להן ברור שלמחרת יגרשו אותן.

אם יהיה מן נוהל כזה, נוהל ספציפי לקרבנות עבירות מין, אני חושבת שאפשר לבוא בדברים עם שר הפנים החדש, זה ענין של הנחיה של שר הפנים, ואם תהיה כאן החלטה של הישיבה של הועדה של שניכם, ופניה לשר הפנים לדעתי אפשר למצוא אצלו אוזן קשובה, לא מדובר כאן על מספר גבוה וזה עושה את כל ההבדל.

גם חברות כוח אדם, יכול להיות שצריך לחייב אותן שכשהן שולחות מישהי, צריך להיות ברור שבכל נושא מיני הן מאבדות את הזכות לרשיון נוסף, שהדבר הזה יהיה מאד ברור ומאד מובנה.

בדרך כלל אני תוקפת את המשטרה, אבל מהמקרים שאנחנו ליווינו, למרות מקרים בודדים שהיו בעיתיים ונקודתיים אבל תמיד זה חלק מהעבודה המערכתית, המשטרה באמת מנסה לעשות את המיטב בסיטואציה הזאת, ונראה לי שהבעיה המרכזית היא בהנחיות. יש עוד סוגיה אחת, שהיא אולי לא קריטית אבל בעינינו מהותית, העובדה שגם כאשר יש מתורגמן, בסופו של דבר החוקרת כותבת את העדות בעברית, והנפגעת העדה, חותמת על משהו שהיא לא מבינה. זה גם חלק מתוך שטח החוויה, שלא ברור מה המערכות עושות.

היא מוסרת עדות וחותמת, אבל היא לא יודעת על מה היא חותמת.

זה מעצים את התחושה שהיא לא יודעת מה יקרה שם, והיו מקרים שההליך הפלילי הופסק או נאלץ להיפסק לבקשת הנפגעת, הם פשוט רצו לחזור הביתה וזו כבר לא אשמת הרשויות.

זו כבר הבעיה הכי גדולה שלנו בשתי הועדות. מה קורה אם אישה שמותקפת מינית, אומרת אני לא רוצה את ההליכים שלכם, אני רוצה לחזור הביתה.

צריך לשחרר אותה, אין מה לעשות, אי אפשר להכריח אותה.

אפשר לגבות עדות מוקדמת, יש חוק.

אני רוצה לחזור להצעה של חברת הכנסת זהבה גלאון, זה אכן תלוי במשרד הפנים, בסופו של דבר מי שאמון על חוק הכניסה לישראל זה משרד הפנים, ולא אנחנו.

אני מוצא את עצמי לא פעם ולא פעמיים עונה למשרד הפנים, אני לא יכול לפנות ישירות למעסיק, או בדומה לזה, כי אם אני פונה אליו היום אז מחר אני עלול לחקור אותו בהזדמנות אחרת. לכן אני פונה למשרד הפנים ובאמת משתדל למצוא מקום עבודה גם לעובדות וגם לעובדים, כי לצורך החקירות הרבה יותר נוח לי שהם נמצאים פה בארץ כחוקיים, אני יודע איפה הם עובדים ומי המעסיק שלהם, ואני יודע שהם מועסקים עד תוך המשפט.

אנחנו נפנה בענין הזה.

מההיבט של משרד התמ"ת, אנחנו מאד מעוניינים למצות הליכים אם אנחנו זקוקים לפגיעות חמורות בעובדים זרים, אבל כל נושא, אף נושא הוא לא הולך עם אחד, דוגמה של מקרה שהגיע אלינו עכשיו, התלוננה דרך קו לעובד, עובדת זרה, על תקיפה מינית מצד מעסיק, המעסיק הזה הוא נכה קטוע רגליים, קשיש, וכמעט עיוור. יש לי תלונה, והוא מכחיש, הפננו אותה למשטרה. עד שתהיה הכרעה, אפילו מבחינת המשטרה, אם יש פה מה לחקור זה גם יקח זמן. לנו יש סמכות מינהלית, לקבל החלטה על סמך הסבירות, אבל אנחנו שוב, לא רוצים לפגוע באדם סיעודי, אנחנו לא רוצים לפגוע מה שאנחנו במקרה הספציפי הזה מנסים לעשות, להפנות את ההקש שלו להעסקה לעובד ממין זכר, ואפילו זה לא הולך לנו בקלות. רציתי להצביע ספציפית על הענין הזה, אבל שוב, כשאנחנו דנים במקרים האלו במיוחד הנכים ואנשים שצריכים טיפול סיעודי, אלה החלטות לא קלות.

מה שרציתי לשאול אותך, מה שנדמה לי שפה באווירה של הועדה הזאת, שתי הועדות הללו, עולה דבר אחד בבירור, אנחנו רוצים להתייחס ביתר חומרה לנושא של פגיעות, של הטרדה מינית, כנגד עובדות זרות חוקיות ובלתי חוקיות. בשני המקרים לא משנה. אנחנו לא סתם מבליטים את הענין של עבירות פליליות אנחנו מבליטים את הענין, את היחוד של פגיעות אונס, פגיעות הטרדה מינית. השאלה אם אתם תהיו מוכנים, להערכתך, להתייחס באופן חמור עד כדי כך שזה גם ישלול באמת מכל מעסיק, לקבל עובד זר, אפילו לא זכר, לא לקבל עובד זר בכלל, ברגע שהוא יודע שהוא מאבד את הסיכוי לקבל עובד זר באותו רגע, הרי יש לכם סמכות מינהלית לעשות את זה.

המקרה הזה הוא מקרה כזה, שאנחנו שוקלים אם להפעיל את הסמכות המינהלית. אבל תמיד יש את הנושא הראייתי, אם אנחנו לא רוצים לפגוע באדם חסר ישע, אלא עם זה אנחנו משוכנעים בצורה די קונקרטית שאכן בוצע הפשע, על ידי החקירה אנחנו לא נקבל, אלא אם יש פסק דין שמרשיע אין לנו ספק. אנחנו בשלבי ביניים, אני לא רוצה לשלוח לשם עובדת זרה חדשה שאולי תהיה חשופה להטרדה מינית, ומצד שני מאחר וזה לא הוכח, אני חייבת לחשוב שוב על פתרון שלא יפגע יותר מדי בנכה, אבל לא יחשוף עובדת זרה. אבל הבעל הבית שלנו זה בעצם אם אנחנו משוכנעים שבוצעה עבירה כזאת אנחנו נשלול את זה.

האם בהסכמים או בחוזים של חברות או בפרטים שאתם מעבירים להם עובד זר, יש איזשהו סעיף שמדבר על התחייבות של העובד?

לגבי חברות כח אדם, האם הם מחוייבים לדווח למישהו אם עובדת זרה מתלוננת על הטרדה מינית?

צריך להיזהר, כי החוק למניעת הטרדה מינית לוקח בחשבון את המורכבויות האלה, הוא דורש מהמעסיק לעשות כל מה שהוא יכול, כדי למנוע הטרדה מינית.

אני מציע אולי, שנבקש שבתוך החוזה שתהיה חוליה שמדווחת על כל ידיעה על הטרדה מינית, כולל חברת כוח אדם.

אם חברת כוח אדם יודעת על מטפל יעודי, ברגע שיש תלונה אסור לה לשלוח לשם עובד אחר.

היא צריכה לבחון את הלקוח, שלה ולראות עד כמה ואת מי היא יכולה לשלוח אליו ואת מי לא.

אנחנו פה התלחשנו בינינו, סיכמנו שנפנה לשר התמ"ת, בשתי הבקשות הללו, האחת שאומרת שיכלל בחוזה של כל מי שמקבל עובד זר חובה לדווח על כל הטרדה מינית כלפי העובד או העובדת.

דבר השני, כל מעסיק שתהיה תלונה נגדו על הטרדה מינית, תפסל דרכו לקבל עובדים זרים נוספים.

אני מבקשת לבדוק, למה אין יחסי עובד מעביד בחברות כח אדם.

אנחנו רוצים שזה יחול גם על המעסיק בפועל, וגם על חברת כח אדם.

אז זה גם יחייב את המעביד לתת לעובד מידע בשפתו, חוזר שמסביר לו מה זה הטרדה מינית, למי הוא יכול לפנות, זה הופך את האחריות של המעביד להרבה יותר אקטיבית ולא פסיבית.

אני רוצה להתייחס לנושא של הפסיקה של בתי המשפט. בתחילת דבריי, הזכרתי שני תיקים שנידונו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ואני צריכה לבדוק אם ערערו על זה. מדובר בשני שוטרים שאנסו עובדת זרה שאותה אספו בדרך ליד ערד, וקיבלו על כך עונשים שהם בולטים, אני חושבת, בקלותם. בגין אונס בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים ושוטרים במדים, הם קיבלו שנתיים מאסר, עם זכות ערעור. זה היה לפני חודשיים.

שוטרים ממשטרת ההגירה באילת?

משטרת ישראל תחנת ערד. פניתי לפרקליטות וביקשתי שיוגש ערעור ושישקלו, אני לא יודעת אם הם הגישו כי זה היה ממש לאחרונה, אבל אני חושבת שאם הוגש ערעור צריך להשתמש בזה כחלק מהמערכת שאנחנו מטפלים בה.

הבאתי כמה דוגמאות, של מקרים שאנחנו טיפלנו בהם. במקרה אחד, מדובר באישה שהמתינה בתחנת אוטובוס, עצר לידה "ואן" שהיו בתוכו כמה גברים, ומאוד דומה ל"ואנים" שבהם מינהלת ההגירה מבצעת מעצרים, והם ביקשו ממנה להזדהות. לא היתה לה אשרת שהייה בישראל, הם לקחו אותה ביחד עם פיליפינית נוספת שהיתה בתחנת האוטובוס, היא הועברה לאיזשהו מגרש נטוש, שהיא אפילו לא יודעת איפה, ושם אנסו אותה והיכו אותה.

אנחנו אפילו לא יודעים אם אלה היו שוטרים, אבל היא הגישה תלונה ורדפנו חודשים אחרי הסיפור הזה. התקשרנו שוב ושוב לתחנת רמת גן, ולא קבלנו תשובה. כדי להרכיב קלסטרון, הם נזכרו כמה חדשים אחרי הארוע, כשהזכרון פה מן הסתם לא מתחזק במהלך החודשים הללו, ואחר כך היא מתקשרת אלינו ומספרת שהיא בכלא, במתקן משמורת, ובזמן השימוע שערך לה שם משרד הפנים, היא סיפרה על התיק שלה, הם התקשרו למשטרה ונאמר שהתיק שלה נסגר וכך למעשה הגיעה אליי הידיעה שהמשטרה הפסיקה בכלל לחקור את התיק. להתחיל לבדוק מה קרה בכלל ואיך התיק נסגר, בזמן שהיא יושבת בכלא, אני לא חושבת שזה לעניין, מה גם שאני לא יכולה בכלל לחשוב על הטראומה שנגרמת לה בזמן המעצר.

התקשרתם למשטרה לגבי המקרה הזה?

מצדנו עמדנו בקשר עם המשטרה, אבל היא לא היתה כל כך בקשר איתנו.

זה גם מנוגד להנחיות פרקליטות המדינה.

הנחיות לחוד ומעשים לחוד. אני רק הבאתי דוגמה על מה שאצלנו הדליק נורות אדומות, דווקא בנושא של טיפול בקורבנות עבירה, כי גם אם מתייחסים אליהם בדיוק כמו לישראלים, שזו עמדה שאני מאד מכבדת, עדיין פרקים מיוחדים לדברים שמתלוננים.

במקרה אחר, חוקרת במרחב שרון טיפלה בתלונה של עובדת זרה נגד חברת כח אדם, שיש נגדה תלונות נוספות, והחוקרת אמרה שאין ברירה וברגע שיסיימו לחקור אותה, יגרשו אותה מישראל. וראה זה פלא, אותה עובדת הפסיקה לשתף פעולה. אם אני אדע באמת, שיש הנחיות מטעם הועדה, אנחנו ניידע אותה בפרטים. אבל שוב, אני מחזקת מאד את כל מה שהילה אמרה, העובדים עדיין מאד מפחדים, גם זה נכון, להזכיר לכם את הדיון של מח"ש שבמהלכו הרצל שבו אמר, הכל תורה שבעל פה. לא יעצרו, ידאגו, אבל אנחנו רוצים לראות את הדברים בפאקט כדי שנוכל אחר כך ללכת לבית המשפט במידת הצורך וטעון שהיתה פה הבטחה מינהלית שלא קויימה.

אני כתבתי אישית את ההנחיות האלה, והפצתי טפסים לכל משטרות ישראל.

אני מבקש, אם תוכל להעביר לנו העתק מההנחיות האלה, אני אדאג להפיץ אותם בין כל ארגוני הסיוע.

צריך לתרגם את זה לאנגלית, לחלק את זה בכנסיות ובכל מיני מסגרות, ניתן להיעזר בכנסיות של הקהילה הזרה, או עיתונות שיוצאת לאור, אפשר בהרבה דרכים להגיע אל הקהילה, לא צריך לצאת לרחוב ולחלק, ניתן להשתמש הרבה יותר בעיתונים שלהם, לחלק את זה למרכזי הסיוע, לתת גם לחברות כח האדם פליירים שיחלקו לעובדות כדי שתדענה מה הזכויות שלהן, נכון שמגיעים ככה בעיקר לעובדות החוקיות, אבל אפשר להגיע.

יש את סדרניות העבודה שהן לא חוקיות, חלקן לפחות.

יש כאן שורה של זכויות שצריך לוודא, ולא משנה כרגע מה הממדים של התופעה. גם אם היינו מדברים על אישה אחת בלבד, אותה אישה אחת צריכה לדעת שיש לה זכויות, היא צריכה להיות מיודעת בשפה שלה, מה הזכויות שלה, היא צריכה לקבל טיפול רפואי כמו בהסדר שקיים לגבי קרבנות סחר. בתקופה שהן עדיין נמצאות בבית מלון ולא במקלט, הן תוכלנה לגשת לבית חולים איכילוב, ולקבל טיפול רפואי. היום כשאנחנו מדברים על עובדת זרה שנמצאת במצב הזה, אנחנו מדברים על אישה שבמקרה הטוב יודעת שיש את הרופאים, במקרה הרע היא נאלצת לשלם הון עתק בשוק השחור או במקומות כאלה ואחרים.

ומה קורה עם עובדת זרה שנכנסת להריון? הרי היא לא יכול גם לעשות הפלה בארץ.

ממה שאני יודע, כל עובד זר עם בעיה בריאותית, שלא לדבר על עובדת זרה שנכנסה להריון והיא לא רוצה את הוולד, היא יכולה לפנות לקופת חולים מאוחדת שם היא מבוטחת במעין ביטוח בריאות ממלכתי, ושם היא יכולה לקבל את העזרה. אם זה לא נכון, נצטרך לבדוק את זה.

היום, עובדת זרה שנכנסת להריון, דינה נחרץ.

אני אבקש ממנהלת הועדה, יש לפנות לשר הבריאות לברר את הענין הזה. האם עובדת זרה חוקית או בלתי חוקית שיש לה בעיה בריאותית בכלל ובעיה של הריון לא רצוי בפרט, זכאית לקבל טיפול בקופת חולים מאוחדת?

אני רוצה להציע דבר מה, ואני מנסה לאמת איזה רעיון, לגבי הנשים שנעצרות ונמצאות במתקני המשמורת, אני לא מדברת על כאלה שלא יודעים, אבל לגבי נשים שנמצאות במתקני המשמורת כיוון שאנחנו כבר היינו ערים לכך שלא אחת ולא שתיים בשיחות שהגיעו לארגוני זכויות אדם, התלוננו על תקיפה, הטרדה, ומעשים מגונים וכו', יכול להיות שצריך להנחות את משטרת ההגירה או את המשטרה שעוצרת אותן ומעבירה אותן את הנשים האלה, לשאול אותן, כמו שקיימת הנחיה לגבי קורבן סחר, האם הן היו קרבן לתקיפה מינית, או קרבן לעבירת מין.

לפני שבועיים, ערכנו ביקור באגף הנשים בכלא מעשיהו, עברנו ממש מתא תא, ושוחחנו עם הנשים. נודע לנו, גם מהן וגם מהמשטרה ומסוהרי השב"ס, שהם הם מראיינים כל עובד שנכנס למקום הזה, לגבי כל מה שקורה איתו, האם יש לו בעיה לגבי שכר מינימום, פגיעות, תלונות, או בעיות בריאות. אני פגשתי שם שתי נשים שצריכות לעבור ניתוחים רציניים, אחת בכבד והאחרת בבטן, והמשטרה מממנת להן את הניתוח.

אבל האם זו אישה שיושבת ומראיינת את מהגרת העבודה שנכנסת, ובודקת מה קרה לה?

לא בדקתי, אבל רוב השופטים הן נשים.

אבל לצערי, רוב הנשים השופטות הן הכי מקלות בעבירות מין ואלימות כנגד נשים.

אני לא יכול להסכים, שרק אישה תראיין אותה.

אני דיברתי רק על בתי המשפט.

אלה שופטים מנהלתיים.

אבל היו"ר כהן, אתה רצית לתת מענה לשאלות השב"ס או שהמידע הזה מלא מדי אם אישה תשאל אותה, ואם גבר ישאל אותה אז המידע לא יהיה מלא.

צריך לתת הנחייה למקומות האלה.

אלה נשים שעברו עבירות מין.

כמה מקומות כאלה יש שמתחקרים אותן? יש בחיפה, בחולון, בנתב"ג.

אפשר לפנות למנהל נתב"ג, אנחנו נפנה לתת ניצב דדש ונבקש שנשים תתושאלנה ותחקרנה, בשפת אימן.

רציתי לומר שבעקבות מה שנאמר פה, דברתי עם דודי ואנחנו נעביר לנתב"ג את ההנחיה שלו, נתמצת את זה ונוציא את זה באנגלית.

תעבירו לנו, כדי שנראה שזה קורה ושתהיה לכך תוצאה.

מתי זה עשוי לצאת?

יש לנו את זה בעברית באתר האינטרנט שלנו, ועכשיו עובדים על התרגום ביחד עם מינהלת ההגירה, אני מקווה שזה ייצא בחודש הקרוב.

לגבי הטיפול המשפחתי, אני רוצה להעיר לגבי כל מיני דוגמאות שהובאו כאן, נכים לא נכים, כאלו ואחרים. שהטיפול במשטרתי הוא אחיד לכולם. כלומר, גם לגבי ענין זה של לחקור בשפת המתלונן או המתלוננת, המשטרה עושה כמיטב יכולתה, בענין הזה. וגם לגבי הענין של מין החוקר או החוקרת, גם פה גם בענין הזה המשטרה עושה כמיטב יכולתה לכל מתלוננת לגבי כל נפגעת, בין אם היא זרה ובין אם היא תושבת הארץ, שהחוקרת, החוקר, יהיה בן מין הנפגע ועברו הכשרה מאד אינטנסיבית בכל נושא של חקיקה, היבטים משפטיים, נושא של דיבוב, אנחנו מקיימים שיתוף פעולה הדוק עם המשטרה בנושא תקיפה מינית גם לענין ההכשרות, אנחנו מביאים אותם אלינו להכשרות, ורק חוקר או חוקרת שהוסמכו בתחום הזה רשאים לטפל בעבירות מין.

קיימת הנחיה משטרתית מפורטת ביותר, לנושא של אופן הטיפול על כל שלביו, וכן קיימת הנחיה ייחודית בנושא הטיפול בהטרדות מיניות. כלומר, לפעמים יש חלקים זהים או חלקים שונים לגבי אופן הטיפול המשטרתי. שוב, עיקר ההנחיה מדבר שיעשו עיקר מאמצים שלאורך כל הטיפול בחקירה בנפגעת עבירה יהיה בקשר רק חוקר או חוקרת אחת עם אותו נפגע או נפגעת. קיימת הקפדה ככל האפשר, שהתלונה תיגבה בחדר נפרד, ללא נוכחות חוקרים או נחקרים אחרים שאינם קשורים לתלונה עצמה.

חוק זכויות נפגעי עבירה כבר הוחל באופן הדרגתי, אבל עיקרו יכנס לתוקף באפריל 2005, והוא שם דגש על כל הענין של עבירות מין.

החוק לא לוקח בחשבון כלל, שיש נשים שיזדקקו למידע שלו, והוא בשפה העברית. מחר מתקיימת ועדת חוקה, אפשר יהיה להעלות את זה.

אני הבנתי שיופץ מידע בארבע שפות.

המידע הנקודתי זה לנפגעת באיזה שלב בהליך, ולא זכותן העקרוני, שכבר קיים.

עד כמה שידוע לי, זה יופץ בכמה שפות. שוב, אנחנו עובדים כמובן בהנחיה, אנחנו מפנים כל מתלוננת, כל נפגע, למרכזי סיוע לתקיפה מינית, אם היא מעוניינת, אם היא מסכימה, אנחנו גם מעקבים את החקירה. אני מדבר על הטיפול לאוו דווקא באמהות, אני אומרת שההנחיה שהיא תקיפה גם לגבי גברות, אנחנו מעקבים את החקירה עד כמה שניתן, אם זה ניתן, אם זה לא פוגע בחקירה עצמה. עד שאנחנו בעצמנו יוצרים את הקשר עם מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, שמתנדב או מתנדבת תגיע ותלווה את הנפגעת לבקשת אפילו במהלך החקירה. כמובן מבלי שתהיה הפרעה בחקירה עצמה. דבר נוסף, כמובן קטינים קטינות, מתחת לגיל 14, מעל גיל 14, מתחת לגיל 14 יש חוקר עבירות ממשרד הרווחה, מעל לגיל 14 יש לנו גם חוקרי נוער שמטפלים בקטינות או קטינים מעל לגיל 14, מגיל 14 עד גיל 18, שגם הם הוכשרו ספציפית לנושאים האלה.

דרך אגב, ארצה רק להעיר, שחלק מהדברים הוכנסו כיום לחוק נפגעי עבירה אנחנו קיימנו איתם עוד טרם בכלל חשיבה על החוק, או שלפני שהחוק נכנס לתוקף או פעל, לגבי יידוע, לגבי יידוע המתלוננת לגבי החלטה על שחרור ממעצר, כניסה למעצר, תנאים וכו', אלה הם דברים שהם בילד אין, בהנחיה שלנו עוד טרם כניסת החוק.

רציתי להוסיף משהו לגבי התלונות, שלאו דווקא עברו דרך המשטרה, שאני חושבת שגם כן צריך לחשוף כאן. אני עבדתי עם מרכז סיוע ברחובות לגבי מתלוננות שרצו להגיש תלונה נגד המעסיק, ולאוו דווקא למשטרה, הרי היום לפי החוק יש להם מסלול שמי שאמור לברר את זה, זה המעסיק, וכאן יש בעיה המעסיק הוא המטריד, וחברת כח האדם היא לא המעסיק והיא לא יכולה לבדוק מה היה בחקירה של המעסיק.

התכתבנו בנושא הזה עם התמ"ת וקבלנו תשובה מעורכת הדין נועה וגנר , שאמרה לנו באמת התמ"ת לוקח על עצמו לברר את כל התלונות האלה, כלומר שיהיה מסלול שבו מי שרוצה להגיש תלונה אזרחית כנגד המעסיק, מי שיטפל בזה יהיה התמ"ת, ואז כתוצאה מברור התלונה הוא בעצם גם יהיה מוסמך לשלול מהמעסיק את העזרה. פה עולה השאלה מה קורה אם היא הגישה את התלונה ובינתיים אין לה מקום עבודה, היא כבר צריכה לעזוב מה קורה אז? האם דינה כדין אותה מתלוננת במשטרה, כי גם היא בעצם צריכה פה איזה שהיא הגנה, שהיא יודעת שברגע שהיא מתלוננת היא איבדה את מקום העבודה, ומה הלאה. כלומר צריך להתייחס גם לאותן מתלוננות שלא יגישו את התלונה דרך המשטרה אלא יבחרו להגיש את התלונה דרך התמ"ת.

איך זה קורה בפועל?

אם אנחנו מבקשים שהתמ"ת יעקוב, במקרה שהתלונה מוגשת למשטרה, הרי על אחת כמה וכמה שהתמ"ת יכבד את עצמו, אם מגישים את התלונה לתמ"ת.

צריך שזה יהיה ברור.

את זה שר התמ"ת יצטרך להעלות.

נתנו פה תשובה ואמרנו שאנחנו נטפל, ועשינו פה שילוב בין המחלקה שמטפלת בתלונות האלו לבין המחלקה של מר כהן. אנחנו מבטלים היתרים, וזה כאילו המשך להתרת היתרים כמו שאנחנו כן מטפלים בתלונה ברגע שמוכח בקיום עבירה כזו. הנושא של השארת העובד בישראל זה נושא יותר של משרד הפנים אבל יש מקרים שמשרד הפנים מאפשר לעובדת שמתפטרת מעבודה אצל מעסיק או לעבור למעסיק אחר, או להרשם כתיירת לתקופת ביניים לחיפוש עבודה, לדעתי לא צריכה להיות בעיה בנושא.

רציתי לדעת, האם יש לכם מחלקה מיוחדת לקבלת תלונות?

על נפגעי הטרדה מינית במקום עבודה, כן.

איפה זה נמצא?

במשרד התמ"ת, זה חלק מהמשרד.

בתל אביב, בירושלים, או בכל המקומות?

היכן שמגישים את התלונות? במשרדים המחוזיים של משרד התמ"ת.

ובכל מקום כזה יש מקום שניתן להגיש תלונה?

במחוזות התמ"ת, מחוז תל אביב, מחוז באר שבע.

רק שמשרד הפנים יהיה מוכן להעניק את המשך השהייה הזאת, לא רק למתלוננות במשטרה אלא גם המתלוננות במשרד התמ"ת. כי הרבה פעמים שמתלוננת שלא מגישה את התלונה במשטרה מפקפקים באמיתות התלונה שלה.

בפניה לשר הפנים, נבקש סמכות גם על מי שמתלוננת על הטרדה מינית בפני משרד התמ"ת. שימסדו את התקופה הזאת של החצי שנה, ועוד חצי שנה.

כמה דברים קטנים לגבי עניני פרוצדורה, ופרוצדורה שהיא מאד חשובה. יש יחידות שמדי פעם לא מינהלת ההגירה כי היא מתמחה כמובן בענייני זרים, אבל כשמגיעים תיקים כאלה ליחידות שהן לא יחידות של מינהלת ההגירה הרקע לתחושה היא רק להתפטר כבר מהתיק הזה שמאד מעיק עליהם. ותיקים כאלה נסגרים לפעמים ואין אפשרות אפילו להגיש ערר כי אותו אדם כבר נעצר ועומד להיות מגורש. אז אם נותנים להם זכויות כמו לאזרח ישראלי, אז צריך גם לשקול את הזכות להגיש ערר, ולמצות הליכים על החלטה הזאת של סגירת התיק. היו מקרים שהגשנו ערר וההחלטה השתנתה מקצה לקצה, כלומר, מהחלטה של סגירה להחלטה של העמדה לדין.

מי צריך להחליט על כך?

מוגש ערר, דרך היחידה החוקרת, שעובר למחלקה מיוחדת בפרקליטות המדינה, ועל ההחלטה שלהם אפשר להגיש ערר ולערער לבג"ץ.

אבל למי אנחנו צריכים לפנות, למשרד המשפטים או למשרד לבטחון פנים?

זה חוזר למשרד הפנים, כי הוא זה שנותן אשרה. ברור לי שזה יכול להיות פתח לבעיות, והמשטרה תטען שקיים חשש שכל אדם יוכל לבוא ולהגיד אנסו אותי, חטפו אותי, וכו'.

וזה קורה?

עדיין קיים האיום של נשים המשתמשות בזה, אבל אנחנו לא רואים את הסחף הזה.

אני יכול לבקש ממך שתכיני את הכל מנוסח, ותעבירי את זה אלינו?

אנחנו נסכם ביחד.

על משרד התמ"ת לטפל בפניות יחד עם משרד הפנים, כדי לאפשר את בדיקת התלונות ומתן אפשרות לאותה מתלוננת להישאר בארץ, עד שהיא תמצה את הדיו.

המשטרה צריכה ההנחיות שלה, להפיץ בצורה הרבה יותר נרחבת, כך שאותה מתלוננת תדע שהיא לא עומדת בסכנה. התלונות, כפי ששמענו, צריכות להילקח על ידי נשים בעיקר, וכמה שאפשר בשפות שמוכרות למתלוננות, שלפעמים הן קרבנות בלי האפשרות להתלונן, בסיוע מתורגמנים בצורה ראויה.

נפנה לשר הפנים, כמי שאחראי לשהות, כדי להאריך את השהייה וגם השמה במקום עבודה, כי הן צריכות להתקיים ממשהו.

לגבי חברות כח אדם, שזה הנושא העיקרי, גם שלילת הרשיונות ונבקש מעורך הדין לבנקרון להמציא, בת שבע כתבה את כל הסיכום שלה, ולגבי שר הבריאות דני נווה, נפנה אליו בנושא של טיפולי בריאות.

תודה רבה לכולכן.





הישיבה ננעלה בשעה 14:35.