כנסת פתוחה

משותפת חינוך-פנים כבישי גישה - סיור בבתי-הספר בנגב - שגב שלום ופזורה

5
ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הפנים ואיכות הסביבה
16.1.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 2
מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט
וועדת הפנים ואיכות הסביבה בנושא סלילת כבישי גישה למוסדות החינוך במדינה
שהתקיימה ביום ראשון ו' בשבט התשס"ה (16 בינואר 2005) בשעה 10:30

סיור בבתי-הספר בנגב - שגב שלום ופזורה.

חברי הוועדה: טלב אלסאנע – היו"ר
גאלב מג'אדלה

עלי אבו-סביח – סגן ראש מועצת שגב שלום
עו"ד אדם אלהוא שלה – נציג שתי"ל באר-שבע
מוצלם אלעזאזמה – ועד הורים
עטיה אבו-טהה – מפקח, משרד החינוך
סעיד אל-חרומי – ראש מועצת שגב שלום
יורי סולובסקי – פיתוח מחוז הדרום, מ.ע.צ
דוד אברהם – מנהל מחלקת תכנון, חברת החשמל נפת באר-שבע
משה משה – מנהלת הבדואים, מנהל מקרקעי ישראל
דודו כהן – ממונה על מחוז דרום, משרד הפנים
מחמד סעדה – סגן מ"מ ראש מועצת שגב שלום
סלמאן אבו חמיד – מרכז פעילות בדואים בכנסת
חנן אפוטה

אפרת מורלי

שרון רפאלי


סיור בבתי-הספר בנגב - שגב שלום ופזורה

בוקר טוב לכולם. אנחנו מברכים את חברי ועדת החינוך, חבר הכנסת טאלב אלסאנע וחבר הכנסת גאלב מג'אדלה. אנחנו מודים להם מאוד שהם ניאותו לבקר בשגב שלום שיש להם הרבה מאוד מה לעשות בתחום שהם אמונים עליו בתקופה הקשה שאנחנו נמצאים בה. הביקור היום נמשך גם בפזורה לכפרים הבלתי מוכרים. שגב שלום היא התחנה הראשונה. חילקתי לחברי הוועדה חוברת קטנה שבה תמצית של כל הקשיים והבעיות שבהם נתקן היישוב שגב שלום, ובפרט בשלושה תחומים עיקריים: משרד הפנים - מענקי איזון; מערכת החינוך; והתשתיות.

אנחנו מברכים את יושב ראש המועצה החדש הנמרץ, ומאחלים לו הצלחה. אני מאוד שמח שמתלווה לסיור דודו כהן, הממונה על המחוז ממשרד הפנים, שאני מאוד מעריך אותו גם מבחינת הגישה וגם מבחינת הניסיון לקדם את העניינים של האוכלוסייה הבדואית שלא טופלו שנים, ולכן הבעיות הלכו והצטברו. אנחנו מעונינים לשמוע סקירה בעיקר לגבי החינוך וגם על התלמידים שמגיעים מחוץ לשגב שלום ומקבלים בה את השירות. בוודאי, אם יש בעיות שנוגעות למועצה אפשר לנצל את ההזדמנות וטוב שנשמע אותן כגון מענקי האיזון.

כמו שאמרנו בהתחלה, העברנו את הדף הזה, שהוא מאוד מתומצת. יש בו בעיקר התייחסות לשלושה נושאים עיקריים: מענק איזון, מערכת החינוך והתשתיות. אני אתמקד בחינוך.

רק בקצרה על מענקי האיזון והמצב הכספי של הרשות המקומית, אתם יכולים לראות בגרף העליון של הפרוגרמה הזאת שהגיע לשיא שלו בשנת 2002 ומשם הוא הלך ודעך עד שהגענו למצב שבו אנחנו נמצאים היום. רבותיי, מענקי האיזון במגזר הבדואי בכלל וברשויות שבהן המדינה תומכת ומעצבת אותן זה אוויר לנשימה למועצות האלה. ברגע שיש פגיעה במענק האיזון זה אומר פגיעה ישירה ברמת השירות שהמועצה נותנת, ברמת איכות החיים של התושבים שלה. ירידה במענק האיזון זה מתבטא במיליוני שקלים בשנתיים האחרונות. היום יש לנו גירעון במועצה, וסיימנו את 2003 עם 1.8 מיליון שקל גירעון. ב- 2004 היה צפוי שנסיים עם עוד שלושה, אבל צמצמנו את זה והגענו ל- 1.6 מיליון שקל גירעון בערך, והכול ביחד מסתכם בכ- 3.6 מיליון שקל של שגב שלום ב- 2003-2004.

גירעון מצטבר או שוטף?

גירעון מצטבר של 3.6 מיליון שקל, תקן אותי אם אני טועה. זה בערך 9%-10% מהתקציב הרגיל שלנו.

מה התקציב הרגיל?

עכשיו אנחנו בהכנה לתקציב 2005. אני והגזבר שוקדים על זה בחודשים האחרונים, וכשאנחנו מסתכלים על 2005, ואני רוצה לעשות תקציב מאוזן, אני פוגע קשות בשירותים שאני נותן. אני מצמצם את הפעילות שלי בפעולות היומיומיות, אני מצמצם את מספר העובדים, בשעות שעובדים במועצה, ומגיע למינימום של כ- 30 עובדים ולמטה מזה אני לא יכול לתפקד יותר. אבל חסכתי מיליון שקל בתקציב 2005 שאני עושה, חיסכון בפעולות ובשכר של המועצה הוא מיליון שקל. אני רוצה לעשות מבצע של בנייה במיליון שקל בערך, אבל אני לא בטוח שזה יספיק, ויכול להיות שגם את 2005 אני אסיים בגירעון. חבריי ואני עושים את המקסימום כדי שלא נסיים בגירעון.

מה קורה בתחום החינוך?

בתחום החינוך, למשל, במקום להחזיק שני שרתים בבית-ספר אני חייב להחזיק אחד; במקום להחזיק אנשים שעובדים בתחום החינוך במועצה אני מעסיק פחות אנשים. זו פגיעה ישירה במערכת החינוך.

בדפים שלכם יש הסבר מפורט על בעיית התקציב, למה הגענו למצב הזה. אנחנו מצפים שבשנת 2005 תהיה תוספת למענקי האיזון, ומצבנו ישתפר. בדף הראשון שקיבלתם על מערכת החינוך רשומים צוותי מערכת החינוך בשגב שלום. יש סקירה כללית לכל מה שיש בשגב שלום: שלושה בתי-ספר יסודיים ובית-ספר מקיף אחד גדול. סעיף 2.4 הוא סעיף מעניין. הוא מראה ש- 43% מן הכיתות התקניות הוא כיתות לא תקניות, כיתות שחלקן עומד להיהרס. זה אומר ש- 43% מתלמידי שגב שלום לומדים בכיתות לא תקניות, וזה אומר דרשני. יש כאן בעיה.

יש גם רשימה ארוכה של גנים שבנייתם אושרה בשיטת ה- PFI, שיטה שכבר בוטלה, ואנחנו עדיין מחכים לפתרון הולם למצב הזה. יש לנו גם בית-ספר יסודי חדש שאמור להיבנות בשכונה ד' כדי לפתור בדבר מה את המצוקה בכיתות בתי-הספר שקיימים.

אמור להיבנות או נבנה?

אמור להיבנות. יש בית-ספר שכבר החלו בבנייתו במקום בית-הספר שייהרס.

מה זאת אומרת "אמור להיבנות"? יש מכרז?

עדיין אין לנו הרשאה לשום דבר. אנחנו מתכננים, מבקשים, ועדיין אין שום דבר.

זה לא נקרא "אמור", זה עדיין חלום. כשנגיע ל"אמור" זה אחרי רשיונות ותוכניות.

הכול עבר, גם אישור עקרוני של משרד החינוך עבר, רק שזה נוגע לתקציב. התוכנית קיימת.

דברו אתנו ברור כדי שנדע את תמונת המצב ולא חלומות.

זה לא חלומות, זה משהו שאושר.

הייתי מעוניין שמשרד הפנים יתייחס למה שקשור אליו מבחינת מענקי האיזון ומה שקשור למערכת החינוך ניתן למנהלת מחלקת החינוך לומר בדברי הסיכום.

בדף האחרון של מערכת החינוך יש טבלה שבה רשומים כל הנתונים על שגב שלום: כמה תלמידים יש בכל בית-ספר, כמה תלמידי חוץ בבתי-הספר התיכוניים ובחטיבות הביניים.

50% כמעט הם תלמידי הפזורה.

המשמעות של תלמידי חוץ היא גם בתשתיות וגם בדברים אחרים. אם כמעט 50% מהתלמידים הם מחוץ לשגב שלום – 2000 תלמידים – זה אומר ש- 40 אוטובוסים מביאים את התלמידים האלה לבתי-הספר. כלומר 40 כלי רכב כבדים נכנסים לשגב שלום ויוצאים ממנו אחר-הצהריים. אם עושים כביש גישה לשגב שלום שמיועד ל- 5000 תושבים ונכנסים לשם בבוקר 40 אוטובוסים ויוצאים ממנו ב- 14:30 40 אוטובוסים, זה אמור להיות כביש ענק שמשרת את האוכלוסייה הזאת; או שאתה מפסיק את ההסעות. ואז אתה נותן בתי-ספר ותשובות הולמות לתושבים במקום שהם יושבים בו, או שאתה מכין מערכת תשתית בכבישים ראויים כדי לשרת את האנשים האלה.

עניין התשתיות גובל בחיי אדם, רבותיי. כביש הכניסה הראשי ליישוב גבה מאתנו חיי אדם. אתם נכנסתם ליישוב, ראיתם כביש מסודר עד לגשר הכניסה ליישוב. אם מישהו גנב רכב בבאר-שבע וזרק אותו על הכביש, זו תאונה מידית. ממש ליד הגשר נהרגו בשנתיים האחרונות 12 בני-אדם בכניסה לשגב שלום בגלל הסיבוב המסוכן מאוד. כל הדרישה שלנו הייתה להקים שם מעגל תנועה. זה יפתור את הבעיה באופן מידי. מלבד זאת לפתח את הכניסה הראשית של שגב שלום. בדפים שלפניכם יש אומדנים ותוכניות. אנחנו ביקשנו את זה ב- 2004. הגעתי לפגישה עם שר התחבורה, והתשובה של השר הייתה: "קיבלתם הרשאה כספית, ואם היא לא בוצעה ב- 2004 זה מת". אני הייתי המום לשמע הדברים האלה. "אם זה מת, תגיש מחדש" הוא אמר. חצי כביש יש לי, רק את התשתית והאורות אין לי, ואני צריך להגיש בקשה מחודשת ולהתחרות עם אנשים אחרים. אם אתה כבר אישרת ועשית את חצי העבודה – תמשיך את העבודה ב- 2005. למה שאני אגיש בקשה מחודשת? "לא, זה מת, תתחיל מחדש". זה הסיפור, זה מה שאנחנו נתקלים בו.

אנחנו רוצים לשמוע התייחסות לגבי מענקי האיזון ממשרד הפנים.

בעניין מענק האיזון הוקמה ועדה, לפי סיכום עם מנכ"ל משרד הפנים, שתדון בסוגייה הזאת. הדיון הראשון יתקיים ב- 25 בינואר, בעוד שבועיים. בישיבה הזאת יהיה איציק פלג, מנהל מִנהל השלטון המקומי, אבי ואני ונציגי הרשויות. אני מקווה שבעקבות הדיון הזה ניכנס לתהליך של עדכון מענקי האיזון.

המטרה היא להתייחס לחובות העבר?

מענקי איזון וחובות העבר. שני נושאים נפרדים.

נציג מע"צ יוכל להתייחס לעניין כביש הגישה?

מע"צ לא מתעסק עם כבישי גישה. מע"צ מתעסק עם כבישים בינעירוניים. הקטע שכבר בוצע היה כמעט יחידת סמך של משרד התחבורה, ומ- 1 בינואר היא לא קיימת. יש חברה חדשה שהיא חברה ממשלתית עצמאית, שיש לה דירקטוריון. מע"צ היום לא מתפקדת- -

מע"צ קיים, המעמד המשפטי שלו השתנה.

מע"צ השנה כבר לא מתוקצבת, וכל העבודות שמבצעים בשלב הזה הם עבודות חירום. זה התפקוד של מע"צ כי הוא לא מתוקצב. גם לפני-כן לא ביצעו עבודות של כבישי גישה, אבל היום אין בכלל אפשרות. הכביש שבוצע בוצע בשיתוף משרד התחבורה, המועצה, מִנהלת הבדואים ועוד גורמים שנתנו יד לזה. אפילו התכנון נעשה במועצה. הכביש הזה לא באחזקתו של מע"צ, ואין לנו שום קשר אליו. אנחנו ביצענו את כביש מס' 25 במסגרת ההבטחות של המנכ"ל ושל השר.

בהזדמנות שביצעתם את כביש 25 - -

כן, הייתה הבטחה של מנכ"ל מע"צ ושל השר. אז היה תקצוב לנושא הזה.

קיבלתם את התקצוב לכביש?

בהתאם לתקציב הזה ביצענו כל מה שאפשר. התוכנית השתנתה מספר פעמים.

את עניין החינוך נעלה בדברי הסיכום עם מנהלת המחוז. אנחנו צריכים לבקר בבית-ספר אבו גויאדר וגם בבית-ספר - -. המטרה היא לעמוד על שתי סוגיות: כבישי הגישה וחיבור לחשמל במוסדות החינוך. צריך לבדוק מה הצעדים שנוקטים כי הצעד הראשון לא קיים. נבדוק איך אפשר להתמודד עם המציאות הזאת.

אני רוצה לומר לך מר כהן, שלפני כמה ימים הייתי בסיור וראיתי שמקימים חוות של פרות וביניהם מקימים דיר עזים. כל הדירים האלה מחוברים לקווי חשמל. לכן אני שואל את עצמי: מה ההיגיון? יש תאורה, יש חשמל בשביל דיר העזים, ובבתי-ספר אין לא חימום ולא קירור. לכן ננסה לקדם את העניין הזה.

אני מודה לך, אדוני ראש המועצה. גאלב, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מודה שאם הייתי מקבל את החומר הזה קודם או בסקירה הייתי יכול להתייחס יותר ברצינות, וזה לא מאוחר, יש לנו ועדת החינוך וועדות האחרות של הכנסת.

אני רוצה להודות לראש המועצה ולחברי המועצה. הכוונה שלנו היא לא לבוא לסיור ולהתרשם. את חברת החשמל לא שמענו, והיא מרכיב מאוד חשוב. אני יודע שליד היישוב שלי, בבקעה אל-גרבייה ב- 1949 ללול התרנגולות של מושב מאור היה חשמל ולבקעה אל-גרבייה לא היה חשמל. היו רואים לול התרנגולות המואר, וביישוב שלם שיש בו 5700 תושבים לא היה חשמל. בתור אזרחי המדינה, לא בתור בעלי תפקידים אני שואל אתכם: אתם יכולים להסתכל לתושבים כאן בעיניים? אתם כבעלי תפקידים נושאי משרה ממונים על תחומים וכבני אדם, שכנים של היישוב הזה ושל יישובים נוספים, יכולים להסתכל לאנשים בעיניים? אתם יכולים לישון בלילה בשקט במצב הזה של הבדואים בנגב? אני שואל אתכם שאלה פשוטה. אני לא יכול לישון בלילה בשקט כשהשכן שלי רעב כי אני יודע שהוא יפרוץ לבית שלי ויגנוב. אני אומר כמסר: נבחרו אנשים כדי לשרת את האוכלוסייה שלהם. מע"צ מטפלת בבינעירוני, לא מטפלת בבינעירוני, מטפלת בצמתים, לא מטפלת בצמתים – אלה תשובות טובות מאוד לפרוטוקול, מצוינות. מי האיש שצריך לתת את דעתו על העניין הזה? מי הגורם שצריך לתקצב אותו כדי שהאנשים האלה יחיו בכבוד. אתם יכולים להרגיש שכנים טובים במצב הזה? אנחנו יכולים להמשיך לחיות יחד במדינה הזאת כשאחד רעב והשני שבע? אני עכשיו יכול לעשות חקירה אם היה תקציב, מי אישר, מי לא חתם? זו לא השאלה. בשנה האחרונה אני נמצא הרבה בנגב, ואני כל פעם חוזר מזועזע מחדש. אם אתם רוצים להיות שכנים טובים ושהאוכלוסייה הזאת תהיה חלק מהמדינה וירגישו שזאת המדינה שלהם, ולא רק שיש להם חיילים בצבא ומשלמים מסים – אתם צריכים עם פרנסי היישובים אחד לאחד לשקול איך אתם משפרים את המצב שלהם. מדינת ישראל מחויבת לאזרחים האלה, משרדי הממשלה מחויבים לאזרחים האלה, יש להם תקציבים, הם אזרחי המדינה. הם רוצים לעזור לעצמם, אבל הם צריכים את העזרה שלכם.

היום אני לא מדבר ספציפית על מחסור בכיתות, ולא על תוכניות הלימודים, ולא על דוח דברת, ולא על התשתיות. האזרחים כאן צריכים את העזרה שלכם, את משרדי הממשלה שלכם, את תקציבים שלכם. אנחנו לא יכולים להתחבא מאחורי סעיפים ולא מאחורי כל מיני נימוקים, ולא מאחורי כל מיני גרסאות, ולא מאחורי תירוצים "זה לא בתחום שלי". מי שרוצה להמשיך לחיות במדינה הזאת ורוצה להיות אזרח גאה במדינה, אתם צריכים למצוא את הפתרונות יחד עם פרנסי היישובים כדי לקדם את האוכלוסייה ולהעביר אותם מ- 1900 ל- 2005. זה לא יקרה ביום ולא בשנה, אבל זה צריך להתחיל.

אנחנו באנו עכשיו מהפגנה בבאר-שבע של הכפרים הלא מוכרים. זה לא מוסיף כבוד לאף אחד מאתנו. בסופו של דבר יהיה פתרון, וחייב להיות פתרון כדי שימשיכו לחיות במדינה הזאת בצורה מכובדת. דיונים אנחנו נעשה, ונזמין אתכם לוועדות הכנסת, אבל אנחנו רוצים שגם תחשבו איך אנחנו מתקדמים עם האוכלוסייה הזאת.

תודה. אנחנו ניתן לנציגי היישוב לדבר.

יש נושא מאוד דחוף. אנחנו יושבים כאן, ומולנו יש בית-ספר יסודי א' שגב שלום שהוכרז כמסוכן, והמבנה שמופיע כאן מיועד להריסה. אנחנו מחכים שיקרוס על הילדים ויקרה אסון? אנא, קצת התייחסות לנושא הזה. צריך להקים בית-ספר, אז נא להעביר את התקציבים. למה מחכים? עד שייפול?

כל היישוב שמע שוועדת החינוך נמצאת היום במועצה שגב שלום. אני מצפה שלפחות תראו את מצב הקרוונים בבתי-הספר, לא רק ללכת למועצה ולחזור. תבקרו לפחות בבית-ספר אחד כדי שתראו מה המצב של הקרוונים ומה מצבם של הילדים בקרוונים, שאין להם חימום. בקיץ אנחנו משחררים אותם מוקדם וגם בחורף משחררים אותם מוקדם.

יוצא שהם משתחררים מוקדם כל הזמן.

מוצלם אלעזאזמה

כן. כי אין מזגנים, אין חימום. תבקרו גם בקרוונים, אל תחזרו הביתה ותגידו שביקרתם בשגב שלום.

אני רוצה להתייחס לנושא התקשורת בשגב שלום. אם מישהו בשגב שלום רוצה להתקין טלפון שגב שלום צריך להביא אישור מהשב"כ ומצמידים למתקין שומרים. אני לא ראיתי שלאף אחד מכם יש שמירה אישית.

דרך אגב, רוב עובדי שגב שלום באים מבאר-שבע.

עלי אבו סביח

מי שרוצה להתקין צריך לחכות 6-7 חודשים כדי שיתקינו לו טלפון.

בכל עונה?

עלי אבו סביח

כן.

לא יוצאים לשטח בלי ליווי של קצין ביטחון.

זו הנחיה מוטעית ביסודה.

עלי אבו סביח

יש לנו בחור מוגבל שלומד כימיה וצריך להתחבר לאינטרנט. 6 חודשים מושכים אותו עד עכשיו. לא הגיעו עד עכשיו.

אתם שמעתם מנציג ועד ההורים וגם מאדם וממסרי על בעיות שאני לא הזכרתי בהתחלה, ויש בעיות רבות שאפשר להזכיר, אבל מקוצר הזמן תמצתנו את זה כמה שאפשר.

בקשר לבית-ספר יסודי א' אנחנו מתחילים בבנייה וזה אוטוטו יקום, אבל אדם צודק שמה שנבנה זה שלב א' ו-ב', ויש לנו רק לזה הרשאה תקציבית. היום אנחנו דוחפים לעשות בשביל כל בית-ספר גם את שלב ג' ולקבל תקציב לזה, וגם בית-הספר של שכונה ד' שהזכיר חבר הכנסת. אם אנחנו לא מקבלים הרשאות תקציביות לעשות בתי-ספר אנחנו לא נספיק, אנחנו נישאר כל הזמן עם הקרוונים, ואנחנו לא רוצים להישאר עם הקרוונים גם בשנים הבאות. יש לנו בית-ספר יסודי מרכז שלא הסכמתי להכניס אף קרוון לשם מסיבה פשוטה: אני רוצה לפחות בית-ספר אחד לדוגמה בלי קרוונים.

אנחנו קיבלנו את לוח הזמנים של הוועדה, ואם רצונה לסייר בקרוונים או בכל מקום אחר ביישוב הם יתקבלו בברכה. בנושא כביש הגישה אנחנו נשארנו באזור הדמדומים, ואני מקווה שזה ייפתר. אנחנו נקיים השבוע פגישה עם הממונה על התקציבים במשרד התחבורה, ואני מקווה לקבל תשובות. אני מאוד מודה לכם.

תודה רבה.



ביקור בבית-ספר גויאדר

החליטו לקחת את הפזורה הבדואית כניסיון ראשוני בעולם, ובכלל בכל הארץ. החלטנו לחבר שלושה בתי-ספר לאינטרנט אל-חוטי לניסיון ולראות איך זה עובר בצורה מלאכותית בגלל קשיים של תקשורת. חיברנו את שלושת בתי-הספר לאינטרנט אל-חוטי שהעלות שלו היא כבדה מאוד – כ- 650 דולר לבית-ספר אחד לחודש לשימוש בלבד, לא על ההתקנה. אנחנו חושבים שלא מספיק שעושים את זה רק עם שלושה בתי-ספר. אני הזמנתי את חברת "ברק" לעשות מיפוי טופוגרפי כדי לתת לי הצעת מחיר לחבר את כל בתי-הספר כדי שתהיה לי תוכנית מגרה, שאם אני אצליח להשיג כסף, שאדע מה העלות ואוכל לשלוף את זה מהמגרה.

לכל בתי-הספר ביישובים המוכרים יש מעבדות מחשבים?

בוודאי.

כמה תלמידים למחשב בממוצע?

בבתי-הספר שלנו יש מעבדת מחשבים של 20 עמדות, והשבוע יש השלמת התקנה לכל בתי-הספר. בערך 30 ילדים למחשב. היום יש סבב שני של מעבדות; בית-ספר אל-אווחשה זה בית-הספר הראשון שמקבל מעבדה שנייה. אני מאמין שבסופו של דבר אנחנו נאזן את זה אף על פי שזה יהיה איטי. מבחינת מחשבים יש הכול, ואנחנו עושים את זה כדי שבתי-הספר יתפקדו בצורה הטובה ביותר.

אם נצליח לקבל מחיר סביר על האינטרנט, אני מאמין שמשרד החינוך – מוטי מרום שדחף את תוכנית החומש של האינטרנט – יעזור. צריך לקחת בחשבון שהמחיר מאוד כבד. אני ביקשתי מחברת "ברק" להוריד את העלות לבית-ספר אחד כי ההתקנה הראשונית היא לא יקרה – 2000-2500 דולר לבית-ספר. בהתקנה הראשונית של החומרה אנחנו יכולים לעמוד, אבל האחזקה השוטפת היא יקרה, ולזה אנחנו צריכים שותפים. אני מאמין שבתי-הספר האחרים ושלנו יחד יחוברו כי אני חושב שזה אחד מהדברים האלמנטריים שצריכים להיות בבית-הספר, אני לא רואה את זה כדבר מיוחד היום. אינטרנט זה דבר אלמנטרי בבית-ספר. כמו שלמנהל בית-ספר יש מחשב עם תוכנת מנב"ס אני רוצה שלתלמידים יהיה חיבור לאינטרנט וגם לחדר המורים.

מהי מוכנות בית-הספר ליישום דוח דברת?

אף אחד לא יודע מה יהיה עם זה, ואני לא יודע אם כדאי להיכנס לזה. עכשיו הם מתכוונים לחבר דוח נוסף של 300 עמודים על דרכי יישום התוכנית. כשיהיה דוח יישום אנחנו לא נחכה. דיברנו עם מוקד הפעילות בירושלים שיש לנו אתם קשרים מצוינים, והם קיבלו את הרעיון שלנו שיכול להיות שיעבדו בבתי-ספר יבילים ויחלקו אותם לתאים, ולכל 2-3 מורים יהיה תא כדי לשבת ולעבוד. אנחנו בין הראשונים שנזכה לזה כי ביקשתי מהם להתחיל אתנו כי לנו יש כבר מבנים יבילים, ובהם יכולים להיות תאים מסודרים למורים שאפשר לחבר אותם לחדר המורים.

אני מאמין שברגע שדוח דברת ייושם המגזר הבדואי יזכה להרבה שעות מפני שמספר השעות תלוי במצב הסוציו-אקונומי והמרחק ממרכז הארץ. מבחינה כספית המגזר הבדואי ירוויח בגדול בין 30%-40% תוספות הן מבחינת תחזוקה והן מבחינת שעות, אבל זה תלוי בית-ספר וילדים.

אני מבטיח שאנחנו כרשות חינוך לבדואים נדחוף. ברגע שיחליטו שאנחנו מצטרפים נמצא את הדרך ואת הכלים כדי ליישם אותו. כבר עכשיו המגזר הבדואי עובד 5 ימים בשבוע, ובמדינה כולה עומדים על הרגליים מה יעשו עם 5 ימים בשבוע.

לא יום לימודים ארוך.

נכון. אנחנו מסיימים בסביבות 14:30.

למרות זאת בתי-הספר לא נכללים במפעל ההזנה.

רק בכיתה אחת.

צריך את האישור של המועצה או הרשות. המעמד הסוציו-אקונומי הוא נמוך, והתלמידים לא מגיעים עם ארוחות. לכן מבחינת מצבם הם צריכים להיכלל בהגדרה של יום חינוך ארוך. הם עובדים 5 ימים בשבוע, אבל לא נכללים בהגדרה, ולכן נופלים בין הכיסאות.

אני מאמין שברגע שיוסיפו שעות הוראה זה ישתנה כי סך-הכול הפזורה מוכנה. בתי-הספר שלנו מוכנים, הם לומדים היום עד 14:30, ולהוסיף עוד שעה וחצי לא צריכה להיות בעיה. גם בנושא ההזנה, יש כמה מקומות שיש לנו פנימיות יום שבהן אנחנו מביאים להם ארוחות שמגיעות במגשיות וזה מסודר. האישור העקרוני להשתתפות שנותן משרד החינוך זה כבר נושא עקרוני.

מה עשתה הרשות כדי לחקור את בתי-הספר- -

לא קיבלנו אישור. היה בסך-הכול אישור לשני בתי-ספר בכל הארץ.

עקרונית אתם ביקשתם אישור לשאר בתי-הספר?

לא. הם פנו אלינו.

אתם צריכים להגיד שעל-פי מה שאתם יודעים על המצב של ההורים והתלמידים גם מדוחות העוני ומהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אתם מבקשים שיתחילו מהיישובים האלה.

מפעל ההזנה עולה לרשויות המקומיות הערביות 3 מיליארד שקל, ואין להם 300 מיליון
שקל. אני מאוד מתרשם מההגינות שלך, אבל בסופו של יום צריך להתחיל מהראש, ולא מהזנב: קודם צריך לדאוג לחשמל ואחר-כך לחיבור של האינטרנט. זה מבחינת סדר העדיפויות, אני לא מזלזל במה שאתה עושה.

חיבור בתי-הספר הוא, לדעתי, א', ב'.

חשוב שתדעו, משרד החינוך מופקד על החינוך בתוך בתי-הספר. יש פה עוד הרבה משרדים.

עברנו את זה.

כדי לעשות צדק, גאלב, עשו את תיקון 40 שמאפשר קבלת היתרי בנייה לבתי-הספר וליישובים הלא מוכרים, וזה היתר חריג. אני רוצה שיושב ראש הוועדה מחוזית יגיש תוכניות כדי שנאשר. ברגע שמשרד החינוך יגיש את התוכניות הוא מאשר את התשתיות, וחברת חשמל חייבת לחבר את בית-הספר ומשרד התחבורה חייב לסלול את הכבישים.

חברת חשמל לא עושה טובה, היא מרוויחה מזה כסף. שני אנשים כאן ישלבו ידיים, ואני מאמין שבשנה הבאה בתי-הספר האלה יהיו מסודרים.

בבקשה, גם אנחנו רוצים.

יש לי שאלה טכנית: הגשתם בקשה להיתר לחיבור חשמל וקיבלתם. כמה זמן לוקח לכם לעשות את זה, ועד איפה האחריות שלכם. אני מבין שהכול אצלכם הוא עד הגדר, והם צריכים את המערכת הפנימית פה בפנים.

אנחנו חייבים להגיע עד הגבול של החצר, ועל השאר רק בית-הספר אחראי.

זה לא רק תקצוב להיתר, אלא לבנות גם את מערכת החשמל הפנימית. הם מביאים את החשמל עד הכניסה.

המונה הוא גבול המגרש.

לתקצב לא רק את ההיתר, אלא את כל העבודות בתוך החצר.

אין בעיה בכלל בנושא הזה, בתי-הספר ערוכים לזה.

מה לוח הזמנים שלכם לביצוע?

זה תלוי בתוכניות. אנחנו הוכחנו לא פעם שאנחנו יודעים במקסימום מהירות לחבר כל דבר. תביאו לנו אישורים כדי שנוכל - -

תקרא לילד בשמו, טופס 4.

טופס 4. זה מה שצריכים.

אבל לא ענית על השאלה כמה זמן.

תלוי מה האורך, תלוי מה המרחק.

תוך כמה זמן בערך?

אין לנו שום בעיה, נגיע במקסימום מהירות לכל מקום.

אם מחר אתה מקבל את טופס 4, תוך כמה זמן אתה יכול לבצע?

הוא לא מהנדס.

סליחה, אני כן מהנדס. אני מנהל מחלקת תכנון בחברת חשמל.

זה תפקיד מאוד בכיר.

זה תלוי בכל הגורמים שאמורים לתת את האישורים. כשאתה מניח כבל או פותח עמוד, אתה חייב לקבל אישורים. בלי האישורים האלה אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר.

אתה אומר שאתה מתחייב לעשות במהירות המקסימלית ברגע שכל התנאים יהיו מוכנים.

כן.

אתה מבין את הצורך.

אין ספק.

עוד מישהו רוצה להעיר?

אני רוצה לציין שגם כביש הגישה מהכביש הראשי עד בית-הספר טעון טיפוח מידי מסיבה מאוד פשוטה: 80% מהמורים בבית-הספר מגיעים מבחוץ – מבאר-שבע ומהיישובים בסביבה. הכניסה קשה להם באופן מיוחד, וזה גם צריך להיות בסדר עדיפות ראשון לא פחות מהחשמל. בית-הספר הופך להיות מקום שומם כבר בסביבות 13:30-14:00, אין כביש אחד לשם מאחר שאין חשמל, ואין פעילויות שם.

בבית-הספר יש פעילות פעמיים בשבוע של - -ופעילויות עזרה לקהילה: יש חוג קראטה ויש מועדון. אנחנו מנסים מאוד, אבל אם בשעה 14:00 כבר חשוך בכיתה זה מפריע. אי-אפשר לקיים ישיבות מורים בערב.

אם היה חשמל זה היה מאפשר לכם לנצל את המבנים יותר.

כן, זה ברור.

אני מניח שאתם לא מן הסתם בחרתם לבקר בבית-הספר, ויש לכם סיבות שמורות עמכם. אני רוצה לציין באופן מיוחד את שיתוף הפעולה ההדוק בין ההורים כאן לבין בית-הספר, והמראה הפיסי של בית-הספר הוא הודות לבית-הספר עצמו וגם להורים, תושבי המקום.

יש כמה בתי-ספר ששיתוף הפעולה של ועד ההורים עם בית-הספר הוא מאוד חיובי.

מה ההגדרה שלך לוועד הורים חיובי?

בית-ספר שמשתף פעולה עם מנהל בית-הספר לטיפוח בית-הספר הוא בהחלט חיובי.

ביישובים הלא מוכרים ועדי ההורים הרבה יותר פעילים אפילו מרהט.

נכון, זו נקודה לציון.

הם מקבלים על עצמם משימות לא רק בתחום שבית-הספר מלמד.

אני מציע שנעשה סיבוב בבית-הספר.



שיחת סיכום אצל מנהלת מחוז דרום במשרד החינוך

אנחנו עסוקים מאוד בשנים האחרונות במה שקורה במגזר הבדואי עם הקמת המועצה האזורית החדשה אבו-בסמה. מבחינתנו יש עדיפות מוחלטת לכל מה שקורה במגזר הבדואי, והעיסוק הדחוף יותר הוא אמירה של סדר עדיפויות. לא נשקוט ולא ננוח עד שנסיים להוליך ולהוביל את המגזר הבדואי לשוויון מוחלט בכל מה שקשור בחינוך: בהישגים, בבינוי, בהכשרת המורים והמנהלים, ובכל שאר המעגלים. עד שזה לא יקרה אף אחד מאתנו לא יכול לנוח ולשקוט.

אנחנו עושים מעקב צמוד אחר גיבוש תוכנית אב אבו-בסמה. אני יושבת ראש ועדת ההיגוי, הקמנו גם ועדות משנה, נשכרו שני אנשים מקצועיים – האחד מתחום הפדגוגיה והאחר מתחום הבינוי – להכין את הדוח, והגישו לנו בשבוע שעבר את הטיוטה שהיא ממש טיוטה כי אנחנו דנים בכל אחד מהסעיפים שנמצאים כאן.

אני שמחה לארח אתכם כאן, ורוצה לשמוע מה עשיתם ומה ראיתם, מה אתם רוצים לשאול. מהנושאים שתעלו, אני ארחיב. יושב כאן נציג חברת החשמל, והוא לא ייצא מכאן עד שהוא ייתן לי תשובה מתי יהיה חשמל בבית-הספר של הטרבין. אנחנו סיימנו את הבנייה.

זו לא השאלה היחידה.

אתה יודע מה קורה לבניין ריק?

מה קורה?

אם לא ניכנס ונאכלס אותו הוא ייהרס.

אני אשאר פה.

מבחינתי זה לא הביקור הראשון גם בבתי-הספר, אבל כל ההערכה שלי היא למה שעושה משרד החינוך מחוז הדרום, והוא כן עושה. אני רוצה לצאת מתוך הנחה שיש עשייה שיש תוצאות, אבל אני רוצה להתמקד בדברים שחסרים. ההצלחה של מערכת החינוך היא הצלחה של כולנו; הצלחה של מערכת החינוך היא הצלחה של הבן שלי, של הבת שלי, הילדים שלנו, הילדים של הנגב. זה הפתרון להרבה בעיות: אלימות, פשיעה, סמים. הכול מתחיל בחינוך. אין חינוך – יש צרות; יש חינוך – יש פתרונות. זו המשוואה, וכל השקעה בתחום החינוך היא כדאית. בתחום החינוך אסור להתקמצן ואסור לחסוך. אם הבן שלי רוצה לקנות ספרים אני לא דוחה אותו למחר לעומת דברים אחרים שסובלים דיחוי.

אמנם יש התקדמות ושינוי, אבל סך-כל ההתקדמות לא עומדת בקצב ההתקדמות ברמה הארצית בתחום החינוך. אנחנו לא עובדים בחלל ריק, אנחנו צריכים לבחון מה מתרחש במערכת החינוך בכלל בתוך המדינה, איפה אנחנו עומדים. אנחנו לא צריכים להגיד אם התקדמנו, אלא באיזו מידה הפערים הלכו ונסגרו. עכשיו עומדים ליישם את דוח דברת, ובודקים באיזו מידה אפשר ליישם אותו; מדברים על הזנה ואספקת מזון לתלמידים. אנחנו יודעים שזה ייקבע לפי המצב הסוציו-אקונומי של ההורים. אני לא רוצה לפתור כרגע את כל בעיות מערכת החינוך, אבל אי-אפשר להקים בתי-ספר בלי לספק את התנאים הפיסיים הדרושים כדי שנגיד שזה באמת בית-ספר. אחד התנאים הבסיסיים הוא שיהיה היתר בנייה לבית-הספר. אי-אפשר לבנות סתם בית-ספר ללא תכנון וללא היתרי בנייה. עצם העובדה שאין היתרי בנייה ביישובים הלא מוכרים היא עילה לחברת החשמל לא לחבר את בתי-הספר האלה לחשמל. ואי-אפשר להגיד שחיבור חשמל לבית-ספר הוא דבר גדול. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה סיפר בבוקר שבקיבוץ שליד בקעה אל-גרבייה הלולים מוארים 24 שעות כי התאורה משפרת את התנובה של העופות. אז אם ללולים נחוצה תאורה, אז גם לתלמידים בבתי-הספר. בבתי-ספר כאן יש גנרטורים עד שעה 13:00; מדוע צריך גנרטורים? מדוע לא מחברים את בית-הספר לחשמל? מדוע אין היתרי בנייה? שמעתי היום מחנן אפוטה שעלות הכנת תוכנית היא 20 אלף שקלים לבית-ספר אחד. תקציב משרד החינוך הוא 20 מיליארד שקל. 20 אלף שקל זה כיבוד קל. משרד הפנים אמר שהוא מוכן לאשר אותן מידית, וברגע שמאשרים אותן נתקדם קדימה. אפשר לדבר על מערכת החינוך, אבל אנשים שעוברים ליד בית-ספר שופטים אותו לפי כבישי גישה, חיבור לחשמל – אם כל אלה לא קיימים, מה זה אוהל?

לכן שאלתנו היא מדוע לא מקצים את התקציבים האלה להכנת תוכניות המתאר. משרד החינוך יגיד שהוא לא בונה בתי-ספר. אבל אנחנו יודעים שביישובים הלא מוכרים יש דמות משפטית אחרת. לשם כך הוקמה רשות החינוך לבדואים, כדי לתת את השירות שהשלטון המקומי אמור לתת, והוא לא נותן כי הוא לא קיים. לכן הרשות היא הזרוע הארוכה של משרד החינוך שאמור לבצע את זה. התשובה "אנחנו לא מטפלים בזה" לא מקובלת, אנחנו רוצים שנדע מה עומדים לעשות לגבי התוכניות הבנייה האלה כדי לקבל היתרי בנייה לבתי-הספר; אנחנו רוצים לשמוע מהו פרק הזמן; אחר-כך אנחנו רוצים לדעת באיזה קצב חברת חשמל מוכנים לחבר את החשמל. אנחנו נעשה את המלחמה שלנו מול משרד התחבורה כדי להקצות תקציבים לחבר את בתי-הספר לכבישי גישה. אבל הכול מתעכב בטענה שאין היתרי בנייה. אי-אפשר לבנות שום מבנה בלי היתר. היום אפשר לקבל היתרי בנייה מבחינה משפטית בעקבות תיקון 40 של תמ"ם 4 – תוכנית מתאר של מחוז דרום.

אנחנו מאוד שמחים לשמוע על שיתוף הפעולה ביניכם לבין אבו-בסמה, זה דבר חשוב, ויקל את הסרבול שנוצר בגלל היעדר כתובת שאפשר לפנות אליה, וגם ליצור את החלוקה הנכונה למען יעילות בעבודה.

איפה הייתם היום?

אנחנו היינו בשני בתי-ספר: באבו-גויאדר ובאל-אקסם. אני ליוויתי את בית-ספר אבו-גויאדר עוד לפני שהוא קם, אני עשיתי ב- 94' את ההפגנה הראשונה כדי שיקימו את בית-הספר בעקבות דריסתם של שני ילדים במסילת הרכבת. אז הוקם גן ילדים, והיום בית-ספר יפה מאוד. ראינו שהוא גם מחובר לאינטרנט, ואנחנו מברכים עליו כי אנחנו רוצים שכל בתי-הספר יהיו מחוברים. לפני כשבועיים היה דיון בוועדת החינוך, ומי שאחראי על מערכת המחשוב במשרד החינוך אמר שתוך 3 חודשים הוא יגיש תוכנית איך לחבר את כל בתי-הספר. בכל המדינה 60% מחוברים היום.

לא בדרום.

בדיון ב- 16 ביולי העלינו את נושא היתרי הבנייה של בתי-הספר כדי לקדם את עניין כבישי הגישה והחיבורים לחשמל. מאז לא ראינו שיש צעדים ממשיים לקדם את העניין הזה. זה דבר טכני ובסיסי. האינטרנט חשוב, אבל חשמל וכביש גישה הם לא פחות חשובים. לכן אנחנו רוצים לשמוע מה הולך בתחום הזה. ביקרנו גם בשגב שלום שבו בית-הספר לא תקני. זה בית-ספר שיש בו 18 כיתות במבנים יבילים, שהם סכנת נפשות לתלמידים. אנחנו רוצים לדעת מהי המדיניות שלכם לגבי שגב שלום כי כפי שאני התרשמתי 50% מהתלמידים שלומדים בשגב שלום באים מחוץ ליישוב. מה תוכניות הבינוי, כמה השעות שניתנו למועצה כדי להתגבר על המחסור בכיתות הלימוד. לפני שתעני אני נותן את רשות הדיבור לחבר הכנסת מג'אדלה.

אני רוצה להתחיל בסיפור קצר. מאה יהודים עשירי עולם הפליגו בים חודש ימים. רב החובל אסף את הצוות שלו ואמר להם שהמדריך שלהם אמר שאם הם יתייחסו אליהם יפה וייתנו שירות טוב, יש סיכוי שתסיימו את ההפלגה בים בכיס מלא. במשך חודש ימים עשו מעל ומעבר. אחרי חודש ימים עמד על הרציף כל צוות האונייה להיפרד מהאורחים. עבר הראשון – לא נתן כלום; השני – כלום וכך הלאה. הם חשבו שעבדו עליהם בעיניים. האורח המאה בתור מסר לרב החובל תיק גדול, וביקש ממנו לפתוח. רב החובל פתח וראה חבילות של דולרים. שאל אותו: אתה מבסוט? אמר רב החובל: "אני מבסוט, אבל אחרי שיצאה נשמתי". אני מאוד מקווה שהסיפור הזה לא מיושם בחיי היומיום שלנו, במערכת היחסים בין המוסדות ובין הנציגים לבין התושבים. כולם יודעים שבסוף יהיה חשמל, בתי-ספר יהיו, אינטרנט ומחשבים יהיו. השאלה היא מתי. שום ועדת חינוך בכנסת, לא הממשלה ולא משרד החינוך יכולים להחליף אתכם יחד אתם ברצון הכן וביושר האינטלקטואלי לסגור את הפערים ולהביא את המצב למצב תקין. נבקר פה גם בעוד 50 סיורים, נריב ונדווח – את לא צריכה את הדיווח שלנו, את מכירה את המצב טוב יותר מאתנו. היום פגשתי באמת כמה אנשים שאני חש שיש להם רצון ושהם עושים שליחות כי הם משרתים את אזרחי המדינה. לכן היום אני יותר אופטימי. ראיתי אנשים שרואים בעבודה שלהם ביישובים הבדואים שליחות, והם באים לתת שירות לאזרחי המדינה שראויים לקבל את מה שמגיע להם. אם על זה נסכים בינינו אז ייקח שנה-שנתיים, לוח הזמנים הוא חשוב, אבל כשיש שיתוף פעולה, כנות ויושר אינטלקטואלי לעשות את הדברים – הכול יסתדר. כל הקשיים יסתדרו.

אני הקמתי מבנה בלי אישורי כי לא הייתה לי בררה. אל תביאו את האנשים כאן להיות עבריינים. השופטת אמרה לי, אתה מבין מה קורה? ההסתדרות מקימה בית מועצת פועלים להיות יד ימינה. אמרתי לה: גברתי, את צריכה לצאת לבקעה לראות, המבנה הזה רחוק 34 מטר מהכביש הראשי של בקעה אל-גרבייה. תשאלי את הרשויות איך יכול להיות שאין תוכניות מתאר. אני אחכה לכם? אני אחכה לביורוקרטיה של מחוז חיפה והצפון שייתנו לי היתר בנייה בעוד 17 שנה? יהיה לי היתר ולא יהיה לי מבנה. אני היום יותר אופטימי. יש כאן אנשים יותר אחראיים כלפי הציבור שלהם והילדים שלהם, הם מוכנים לעשות הכול בשבילם. אני מאמין שלקראת השנה הבאה נראה הישגים עצומים. תראו באנשים האלה אזרחי מדינת ישראל. אנחנו רוצים שהמדינה תיתן להם את מה שמגיע להם כאזרחי המדינה כדי שהם יראו את המדינה כמדינתם. זו הנוסחה, והכול תלוי בנו.

אני מודה לך על קבלת הפנים לחברי הוועדה. אני לא הצטרפתי אליהם לכל הסיורים. בבוקר נפגשנו, והם שמעו ממני גם על החינוך וגם על דברים אחרים. לדעתי, העבודה של ועדת החינוך בכלל היא להביא את הטענות ואת המצוקות של הפריפריה לשלטון המרכזי. אתם, חברי הכנסת, והחברים שהצטרפו אליכם, אתם הכלי שדרכו אפשר להגיע לשלטון המרכזי, לשר או למי שצריך להחליט.

הבעיה לא אצלם ולא אצל דודו כהן; הבעיה היא אצל מי שקובע את המדיניות, מחלק את התקציב ומחליט למי מגיע ולמי לא מגיע. שם היכולת שלכם, וזה מה שאנחנו מבקשים מכם שתעשו כדי שתהיה חלוקה הוגנת של התקציבים של המשרדים השונים במגזרים השונים.

בבית-ספר ביסודי א' אושרו שני שלבים – א' ו-ב' – שעכשיו מבוצעים, אבל אם לא מאשרים לנו את שלב ג' נעשה חצי עבודה. בשנה הבאה חלק מהתלמידים יהיו בקרוונים וחלק יוספו לבית-ספר 5 כוכבים, ואז שוב שנה נוספת יהיו תלמידים בקרוונים ועוד שנה ייקח לגמור את הסיפור. זה לא יפתור את כל הבעיה כי עוד בית-ספר יסודי צריך להיבנות, והכול מסודר, וצריך רק הרשאה כספית ותקציב שצריך לגייס. אם כולם ייתנו יד – גם המלצת המחוז וגם ועדת החינוך – אפשר יהיה לעשות את זה בתקופה הקרובה.

יש גם הבעיה של הפזורה – הכפרים הלא מוכרים שמהם מגיעים תלמידים אלינו ליישוב. זה לא העניין של החינוך בלבד, זה משליך על נושאים אחרים ביישוב שלי. סיפרתי לחברי הוועדה הבוקר ש- 40 אוטובוסים לפחות נכנסים בבוקר וחוזרים ב- 14:00 בצהריים לקחת את התלמידים. אני צריך לבנות כיכר קטנה מאוד לאוטובוסים, והכביש שם נהרס. משרד התחבורה אומר לי כשאני מבקש את האישור שיש לי יישוב קטן של 5000 תושבים. אני יודע שיש לי יישוב קטן, אבל אני מאכלס בשעות היום כ- 13 אלף תושבים. זה סיפור בהמשכים. תבינו, אם יש בעיה במערכת החינוך יש השלכה גם על נושאים אחרים, וגם עליהם אנחנו לא מקבלים תקציבים.

כשאני אדע שאבו-בסמה וכל תלמידי הפזורה ממשיכים להיות אצלי אני צריך לתכנן משהו חדש בשבילם: תיכון חדש, בית-ספר טכנולוגי חדש. אנחנו נעשה הסכם ונבין למה אנחנו רוצים להגיע ב- 2008. אם אני יודע שבאל-אקסם בשנה הבאה יש בית-ספר תיכון חדש אני אגנוז חלק מהתוכניות שלי ולא בא להתווכח עם עמירה ועם המחוז כדי לקבל עוד אישור.

לסיכום, הרצון הוא טוב ויש רצון כן של כולם, ובמיוחד לעמירה יש רצון טוב. ב- 4 השנים האחרונות שהיא נמצאת היה שינוי דרסטי מדהים במגזר הבדואי, אבל זה לא מספיק. הרצון הטוב והיכולת של הפקידות הבכירה לא מספיקה. אם בעלי ההשפעה וקובעי המדיניות לא ייקחו את הנגב כפרויקט אנחנו בבעיה. גם חברי הכנסת טלב אלסאנע וגאלב מג'אדלה ימשיכו לסייע, ונחזור על אותו סיפור. אחת ולתמיד: או שלוקחים את הנגב בעדיפות ראשונה ומטפלים בנושא הזה או שנישאר עם אותן סיסמאות ועם אותן מילים שטוחנות מים. תודה לכם.

אני מברך את עמירה על הנכונות לחסל את שני בתי-הספר, אל-אקסם וטורען, בגלל הצפיפות.

לא קיבלנו עדיין אישור לפיצול, אבל דנו בזה כבר לפני יותר משנה.

האינטרנט הוא דבר מאוד טוב לעשייה החינוכית וחלק אינטגרלי ממערכת החינוך כיום, ואני רוצה לשאול שאלה מאוד פשוטה: למה אנחנו צריכים להשקיע כל-כך הרבה כסף כדי לקבל אינטרנט לווייני כאשר יש לנו תשתית של קו בזק ליד בית-ספר אל-אקסם ובית-ספר נווה מדבר. לדעתי, מאוד פשוט לחבר את זה ויש פחות הוצאות.

ישנם שני תהליכים מאוד משמעותיים ביישובי הנגב בכפרים הלא מוכרים ב- 16 בתי-הספר: מה עומד להשתנות בעקבות דוח דברת שם; והשני הוא המעבר של אבו-בסמה ומתן השירות דרך אבו-בסמה לשאר היישובים. אני יודע שיש ויכוח האם אבו-בסמה ייתן את כל השירותים לכפרים הלא מוכרים ולאלה שהוכרו. יש הגישה שאומרת שאם אבו-בסמה ייתן שירותים ליישוב אחר אז תהיה לנו תקווה מסוימת שהם יישארו שם. לדעתי, משרד החינוך צריך לצאת מהחשיבה הזאת. הוא צריך להתכוון לדבר אחד – עשייה חינוכית ולא היישובים. בשביל זה יש משרד הפנים והמִנהלת.

מי אמר שאנחנו מתעסקים ביישובים?

לא צריכה להיות שום התניה- -

יש לנו עבודה רבה מאוד, אני לא מחפשת דברים אחרים.

בישיבה עם דברת אני שאלתי אותו מה עומד להתבצע בכפרים הלא מוכרים בבתי-הספר. הוא אמר לי בפירוש: אני עושה את חצי הדרך. אין תקציב לשדרוג בתי-הספר בכפרים הלא מוכרים. הוא אמר את זה בגלוי, ואמר שהוא מתכוון לעשות חקיקה בנושא. תוכנית דברת לא תהיה בנגב, והוא אמר שהוא עושה חקיקה, ואנחנו נמשיך את הדרך. זה להיאבק על בניית בתי-ספר. אני רוצה את תשומת לב הוועדה לנקודה הזאת, צריך לחשוב על בניית בתי-ספר ושדרוגם כהכנה לתוכנית דברת. אני גם רוצה שאבו-בסמה ייקח את העניינים בידיים ויתחיל להפעיל את העבודה ואת העשייה שתהיה לו מחלקת חינוך לידו שתשרת כמה שיותר את בתי-הספר.

צריך להעמיק את הקשר עם משרד החינוך. אנחנו במדיניות מתכווננים למקומות שחסר לנו: בחינוך העל-יסודי ובחינוך של הגנים. החינוך היסודי, לתפיסתנו, בסך-הכול מכוסה ברמה סבירה. אנחנו כמובן רוצים להעלות אותה, אבל בשני המקומות שהזכרתי קודם הפער הוא גדול מאוד והחלל עצום, ולכן אנחנו מתכווננים, ויש לנו גם בתחום הפיסי וגם בתחום הפדגוגי רצון לקדם אותם כמה שיותר, לפי התפיסה שלנו. חסר לנו כרגע מימוש של ההחלטות הקיימות של הכללת רשות החינוך בתחום המועצה, ואנחנו נשאלים כמה פעמים ביום מה קורה עם הדברים. מבחינת האמינות של כולנו בשטח, הנושא הזה הוא קריטי כי אומרים שהמדינה קיבלה החלטה, אבל לא מממשת אותה. אף על פי שאנחנו עושים את כל הצעדים לעשות את זה בצורה החלקה והטובה ביותר בנושא הזה צריכה להיאמר אמירה ולהיעשות מעשה.

עד 31 בינואר 2005 המצב כמו שהוא, ומ- 1 בפברואר אנחנו עושים את השינוי. אני לא הבנתי מה הבעיה?

צריך לבצע את המעבר. עד היום זה לא נעשה.

בסדר, מטפלים בזה.

אני מברכת את עבודתה של ועדת המשנה. הקשר שלכם אתנו בשטח הוא מאוד חשוב. גם השרה וגם המנכ"לית שמו את המגזר הבדואי בסדר עדיפות גבוה מאוד. אין בקשה כמעט שאני לא נענית לה בחיוב. חבר הכנסת טלב אלסאנע הוא ידיד של המחוז, הוא לא צריך לקבוע ישיבה, אם אני פה אנחנו מיד נפגשים. כך שיש בדרום נציג שמטפל בוועדה כל הזמן.

המגזר הבדואי באמת קיבל העדפה, והעדפה זה לא רק כסף. יש היום תקציבים שיושבים לי כאן בצד, ואני לא משתמשת בהם. זה לא בעיה של כסף. לקחת פער ולהתחיל לצמצם אותו ולסגור זה לא פשוט, זה תהליך מורכב, איטי ולא פשוט. למשל, עד לפני 4 שנים חלק גדול מהמורים לא היו מוסמכים אפילו. היום אין דבר כזה. כל המורים היום מוסמכים או בתהליך הסמכה. להגיד שכולם מורים טובים? לא. חלקם רק עכשיו סיימו את ההסמכה, והם מלמדים תלמידים בתוך כיתות. עד שכל אחד מהם יהפוך להיות מורה מעולה יעבור זמן. זה לא קשור לכסף, לא חסר לי כסף, מה שאני רוצה אני מקבלת. זה לא כסף. להפוך מנהלים לטובים יותר זה תהליך. אני עכשיו נאבקת במוסר העבודה של מורים כי יש מוסר עבודה מאוד ירוד, ויש הרבה מורים שעובדים בעבודה נוספת. יש דברים שלא קשורים בכסף ובגוף שאמור לתת. אני ביקשתי להפוך את כל סדר הפעולות, לא לומר שיש לי משרד חינוך, ואני יודעת מה צריך. אנחנו אמרנו שכולנו יודעים בדיוק אותו דבר, ולכן תכננו יחד הכול, כל תוכנית החומש תוכננה עם המנהלים, עם ראשי הרשויות, עם מנהלי אגפי החינוך, והם באו עם הצרכים מהשטח. אני לא חכמה גדולה שבאה להגיד לכל אחד מה הוא צריך. יחד בנינו מלמטה, וזה עניין של תהליך.

בנושא החינוך המיוחד רק בשנים האחרונות בנינו מערך חינוך מיוחד. אני יוצאת מדעתי לחפש מורים לחינוך מיוחד כי אין לי חינוך מיוחד. פתחנו כיתות לחינוך מיוחד, אבל לוקח שנתיים-שלוש עד שמורים מסיימים ללמוד. תהליך כזה הוא לא תהליך מהיר. אי-אפשר לקבל מיד את התשובה המהירה. יחד עם זה תבענו את קידום ההישגים של הילדים, והם עולים בהתמדה, לא מספיק – ברור שלא מספיק – גם אני לא שבעת רצון, אבל יש איזושהי עלייה.

לגבי התנאים הפיסיים, אני רוצה את התנאים הפיסיים הטובים ביותר. קיבלנו היתר בנייה ובנינו בית-ספר הטוב ביותר שיכול להיות, מהשורה הראשונה. רק היום ביקשתי שיעבירו את הבקשה לבנות בתי-ספר יסודיים: טרבין כבר נבנה ועוד שלושה שייבנו ב- 2005. כבר אושר לי יסודי ועל-יסודי. באל-אוושלה ובביר-אל-עגת בית-ספר יסודי.

מתוך 16 בתי-הספר אחד בנוי ועוד שלושה חדשים, אני רוצה להרוס את כל בתי-הספר בפזורה זה אחר זה.

באל-אוושלה ובביר אל-עגת זה בא במקום בתי-הספר הקיימים?

כן.

בונים בית-ספר מודרני?

מודרני, איכותי.

אני מתחייבת שכל יישוב שנכנס להסדר מוניציפלי יהיה בעדיפות ראשונה לבית-ספר. אנחנו המשרד הממשלתי הראשון ששם כסף על השולחן לטרבין. שם כבר גמרנו את הבנייה. ב- 31 בינואר מוסרים לנו את המפתחות, רק שאין שם חשמל, ואין לי איך להביא ילדים.

ביום שיש היתר בנייה- -

היתר בנייה יש מזמן, אין תחנה שם.

המועצה באבו-בסמה צריכה לבנות תחנת טרנספורמציה לחברת חשמל, זה התהליך.

אתם פניתם בבקשה למועצה?

התחנה בבנייה. אני מתחייב, שברגע שהיא תסתיים לאחר פחות מחודש יחובר בית-הספר לחשמל.

לא יכול להיות שבית-הספר גמור, ומחכים לחדר. עושים צחוק מהעבודה.

אנחנו יוצאים עוד מעט מהמבנה. מי ישמור עליו?

למי פנית?

למהנדס המועצה.

יעקב כץ יודע את זה.

למה לא מקימים את המבנה?

זה כרגע בבנייה.

מה זה בבנייה? בונים את זה תוך 3 ימים.

לא בונים שום דבר בשלושה ימים.

מה זה בבנייה? זה בסך-הכול חדר.

הכוונה היא לא למבנה, אלא לדברים.

אני לא מוכן לשמוע שבית-ספר עומד ריק ומוכן, ומעכב אותו חדר חשמל. יד ימין לא יודעת מיד שמאל? קיבלתם אישור בנייה. זה תרגיל. מחכים לחדר אחד? אתה ויעקב כץ מקבלים בינתיים משכורת?

כן.

אז אני אומר לך, מחר בבוקר אני נכנס לשר הפנים, אם זה לא יהיה השבוע הזה, אתם תקבלו על הראש. מה זה הפקרות כאן?

תוריד את הקול.

אני לא אוריד את הקול. אני שמעתי על יעקב כץ הזה.

הוא לא פה. כשהוא יהיה פה, אתה תרים קול.

אני ארים את הקול, ומחר בבוקר אני נכנס לשר הפנים, ואנחנו נפרסם את זה.

- - -

משה, זה לא ברמה האישית.

יעקב כץ היה צריך לבוא לכאן ולשבת מול המִנהלת, לא אתה.

אני ביקשתי ממך לא להרים את הקול.

בשביל האנשים אני ארים את הקול.

משה הוא פקיד, ואת הטענות שלנו צריך להעביר ליעקב כץ. חובתו לתת את התשובות, מה גם שהביקור הזה תואם אתו. אנחנו דאגנו שהוועדה תיצור קשר עם דודו כהן,עם מנהלת המחוז ועם המִנהלת. אני לא התערבתי בסדר היום, אתם קבעתם את סדר היום. מנהלת המחוז לא פחות עסוקה מיעקב כץ, והיא מוצאת את הזמן הנכון כדי להתעסק בנושאים שקשורים בחינוך ובתכנון. אני חושב שחובתו של מר יעקב כץ לכבד את הוועדה וגם לכבד את עצמו ואת התפקיד שהוא ממלא ולהשתתף אם לא בסיור אז בסיכום. אני חשבתי שהוא יהיה בישיבת הסיכום כדי לקבל תשובות ממנו. לכן בסיכום שלנו אנחנו נתייחס לטענות האלה.

לא עוברים לסדר. יושבים אנשים ועובדים קשה, עושים את עבודתם נאמנה, ובא אחד שתוקע את כל העניין. זה לא יעבור לסדר, מחר בבוקר זה יטופל.

אני הייתי הראשון שקיבל את הטרקטור הראשון בטרבין, אני יודע מי עובד קשה ומי לא.

משה, הפנייה לא הייתה אליך.

אני מסתכלת על מבחן התוצאה.

מבחן התוצאה הוא שעכשיו עוד אין שם תלמידים שמתחילים ללמוד, אנחנו נמצאים בכלל ליד עומר.

אנחנו התחייבנו לפני האנשים שלפני ינואר נסיים את בית-הספר. אנחנו בנינו מראש את הכיתות בתל-שבע עם ילדי הטרבין בנפרד. מבחינתי אין שום בעיה, מחר בבוקר אני יכולה לבקש שיוריד את התלמידים שם במקום בתל-שבע. זינה, היועצת המשפטית שלכם, עמדה יחד אתנו בבג"ץ. היא רשמה את התאריך – 31 בינואר – כמוני. הבנת אותי? גם אם ניכנס בעוד שבועיים, באמצע פברואר זה לא נורא כי הילדים לומדים עם המורים בכיתות. שיפצנו את בית-ספר אבו-באכר ב' כדי שהילדים ילמדו בתנאים נכונים; והייתה טענה שיש גג אסבסט בתל-שבע, והחלפנו את הגג. באוקטובר השרה העבירה תקציב מיוחד להחלפת הגג אף על פי שלא היה צריך להחליף אותו, כי הוא בגינה ואפשר היה להתעלם ממנו, אבל החלפנו אותו בכל מקרה. גם אם הטרנספורמטור הזה יעמוד שבועיים אחרי סיום הבנייה זה סביר, אבל לא יותר מזה, אתה צודק.

מבחינת החיבור לחשמל, אני רוצה שהילדים יקבלו תנאים כמו שצריך. הגנרטורים שמשרד החינוך שׂם שם הם מהשורה הראשונה. הם נותנים שירות חשמל מעולה ומלא לכל דבר.

- - -

זאת שאלה למשרד הפנים, לא אליי.

משרד הפנים היה אתנו היום בסיור, ואמר שאפילו לא צריך להביא את זה לדיון, ואמרו שברגע שתביאו את התוכניות הם יאשרו אותן. חברת חשמל אמרה שברגע שיש תוכניות אין בעיה.

אני מקבלת את מה שאתה אומר במאה אחוז.

נוציא מהנדס, אדריכל, מתכנת שיחליטו איפה הכיתות, ויגישו תוכנית.

אני לא רוצה את הגנרטורים האלה. הם עולים הרבה כסף.

גם אחזקה, וגם רעש וזיהום - -

אני מחזיקה שומר 24 שעות ליד הגנרטור, אחרת מחר הוא לא יהיה שם.

איפה ההיגיון? אנשים משלמים כסף ומקבלים שירות פחות טוב כי חברת חשמל- -

התכנון עולה פחות מהשומר.

זה מטופל.

לגבי האינטרנט, אנחנו שמנו אינטרנט לווייני, וגם במקומות שיש חשמל שמים אינטרנט לווייני כי הוא טוב יותר, הוא בעל עצמה גדולה יותר, הוא משוכלל יותר, הוא מהיר יותר. לכן אינטרנט מהיר הוא מהשורה הראשונה גם במקום שיש חשמל. זה גם לא כל-כך יקר היום, העלויות הולכות ויורדות. נכון שלבית-ספר שלם זה עולה הרבה, אבל בכל-זאת חשבנו שבתי-הספר הראשונים שנשים אותם בשורה הראשונה של הטכנולוגיה יהיו בתי-הספר בפזורה כי חשבנו לתת הרגשה שהם בשיא העדיפות. שמנו שלושה, ועוד עשרה בדרך.

אני כבר פרשתי גם בוועדת החינוך של הכנסת וגם במקומות אחרים תוכניות פדגוגיות. היום בתי-הספר עובדים ברמה אחרת. יש היום תוכניות עבודה לתלמידים, כל השינוי הפדגוגי עבר שינוי מדהים. מנהל בית-ספר הוא לא מנהל מנהלי, שיושב עם מקל בחצר לשמור על הילדים, אלא כששואלים אותו הוא צריך לענות על דברים ספציפיים של פדגוגיה בבית-הספר שלו, איך הוא מקדם את המערכת מבחינת האקלים הבית-ספרי. יש כאן עדיין בעיה חמורה מאוד של אלימות מורים כלפי תלמידים, במקום הראשון בארץ בכל המגזר הבדואי, ולא רק בפזורה. זה גם נושא שמטופל.

מה אתם עושים עם זה?

אנחנו לא עוברים על זה לסדר היום. אנחנו מגישים גם תלונות במשטרה, ואחר-כך עושים סולחה ומבטלים את התלונות. מה אני יכולה לעשות? כלום.

ובתוך בתי-הספר?

בתוך בתי-הספר אנחנו עושים פעולות רבות.

לגבי רשות החינוך לבדואים, משרד החינוך סוגר את התאגיד הזה. אנחנו פתחנו אותו לפני 20 שנה בערך כדי לתת שירותי חינוך לילדים, לא שום דבר. לנו אין אפשרות להתעסק מעבר לגדר ומה שבתוכה. הרשות מתבטלת, אבו-בסמה לוקחים אחריות ישירה על מוסדות החינוך בבתי-הספר שבתחום המועצה שלהם, ומשאר בתי-הספר משרד החינוך קונה שירותים, והם יטפלו בבתי-הספר וזה טוב לי כי הם מחוברים לחשמל וכל הדברים שהוא דיבר עליהם. הם יטפלו בכל הדברים שקרואים היום פזורה או יישובים לא מוכרים. כשאני קונה שירותים אני בעצם מעבירה לשם את כל הרשות. מ- 1 בפברואר עד סוף שנת הלימודים ממשיך לשלם את המשכורות. אנחנו מוכנים אפילו לתת למועצה מתנה. כל עובדי הרשות כמו שהם, עם כל השירותים שהם נותנים עוברים בשלמות למועצה, הם הופכים להיות עובדי מועצה. זה עם מסמך משפטי, סגור עם היועצת המשפטית של משרד הפנים, שרית דנה. ישבנו כאן עם איציק ששון מההסתדרות וסגרנו את כל העניינים. יש להם ועד, והם מאוד מרוצים. הם נכנסים כמו שהם פנימה. חנן ימשיך להיות המנהל עד סוף שנת הלימודים, ואחר-כך הוא יחליט מה הוא רוצה לעשות: לעבוד במועצה או לא. אנחנו כמובן, ממליצים ומצפים שהוא ימשיך לעבוד כי הוא עושה עבודה טובה מאוד. כשהמועצה תטפל בכל בתי-הספר היא תדאג לכולם לחשמל, לא יכולים יותר לשחק. הכול יצטרך להיות תחת הידיים של המועצה.

לגבי דברת, אנחנו לומדים עכשיו את הדוח. יש המון שינויים בדוח היישום אחרי ההערות הרבות שהיו, בעיקר בנושא המח"א על מינוי מנהלים ופיטורי מורים, ומבנה מוניציפלי-פוליטי שיש לכמה רשויות זה מאוד קשה. המחוז יצטרך להמליץ בפני המטה איזו רשות מקומית תהפוך למח"א. אף יישוב בדואי לא מועמד אפילו מכיוון שאין לו המספר המינימלי של התלמידים. המספר המינימלי של התלמידים הוא 15 אלף ביישוב אחד, ואין דבר כזה. אשדוד, אשקלון, אילת הם היישובים היחידים שיכולים להיות מח"א. כל השאר יצטרכו לחשוב על התאגדויות, אנחנו עוד חושבים איך לעשות את זה.

לגבי נושא הבינוי, כל רשות שתיכנס ל- 5 ימי לימוד תקבל שדרוג של הבינוי בשלבים: יוסיפו חדרי שירותים, יוסיפו חדרי ספח לישיבות, הכול בצורה מסודרת. שאלו אותי: האם המפקחים במגזר הבדואי יהיו יחד אתנו בהשתלמות כדי ללמוד מה עושים עם דוח דברת? האם יקרה משהו אחר במגזר הבדואי? אמרתי, לא. בשבילי אין דבר כזה מגזר בדואי; לי יש מחוז אחד שבתוכו יש ילדים, וכל הילדים צריכים לקבל אותו דבר. כשאני מתכננת את יישום הדוח המגזר הבדואי הוא בתוכו. אם יש אפיון בשגב שלום שדומה ליישום של יישוב פיתוח אחר שנמצא בעיר יהודית הוא יקבל את אותה תשובה. זה יהיה לפי אפיונים, אני לא רוצה שיהיה מרחב אזורי שיהיה רק בדואי, חלילה וחס. אני רוצה מרחב משותף. המנהלים משתלמים יחד, המפקחים משתלמים יחד, כולם יחד. אני לא מקבלת את זה. הבידוד הזה הוא שלא מצליח לרומם את כל הקבוצה למעלה. אני בשום פנים ואופן לא מוכנה לזה. אני עוד לא יודעת מה יהיה עם דוח דברת עכשיו, אנחנו רק לומדים איך יהיה בשנה הבאה. מה שבטוח הוא ששנת תשס"ו הוא שנת למידה, היא לא שנת יישום של רוב הדברים. הדבר היחיד שייושם מהדוח הוא שכמה יישובים יעברו ל- 5 ימי לימודים. כל השאר זה למידה וביטול חטיבות ביניים. במגזר הבדואי יש לי רק חטיבת ביניים אחת, בלקייה, בכל היתר אין חטיבות ביניים. אגב, באבו-בסמה החלטנו שכל בתי-הספר יהיו מ-א' עד ח', התיכון מ- ט' עד י"ב, ולא יהיו חטיבות ביניים.

תסכימי אתנו שהיישום של דוח דברת הוא לא יישום של אותם תנאים.

למה? תן לי דוגמה.

מכיוון שזה יום לימודים ארוך צריך בחדרי מורים לשים תאים. התנאים הפיסיים היום לא מאפשרים את זה.

יהיה.

מפעל הזנה זה 3 מיליארד שקל.

אתה יודע מה ההבדל בעניין הזה בין בית-ספר בשגב שלום לבין בית-ספר "גבים" בבאר-שבע? אין לא תאים ולא הזנה.

על-פי חוק עומדים לעשות ועדת חריגים.

מה שיהיה שם, יהיה פה.

זה מה שאני אומר. התנאים לביצוע הדוח ביישובים הבדואים הם לא תנאים זהים.

זה לא נכון ביישובי הקבע. בתי-הספר בשגב שלום הם מהשורה הראשונה.

בשביל להפעיל את מפעל ההזנה המועצה צריכה לתת כסף.

אין ספק.

איזה מפעל הזנה זה על הנייר?

דוח דברת שונה, תקראו את הדוח.

אי-אפשר ליישם ללא תקצוב. התקצוב צריך להיות דיפרנציאלי על-פי היכולות.

דוח היישום של ועדת דברת שיצא השבוע שונה מהדוח הראשון. ברעננה למשל, תקבל מהמדינה 50% מהסל שצריך לקבל ותשבור את הראש על השאר.

לפי המצב הסוציו-אקונומי.

בדיוק. פה הילד יקבל 97%. אז מה הבעיה?

אני מציע לך לראות בזה מצב ייחודי. תקימי לזה צוות כדי שייערך לזה.

הקמנו צוות. אני דיברתי הבוקר עם שי וביקשתי שאף על פי שיש כמה רשויות מקומיות שלא הגישו בקשה- -

את יודעת מתי אני מגלה שלא הוגשה בקשה? ביום רביעי.

יש 3-4 רשויות בדואיות שלא הגישו בקשה ל- 2005. לי יש הבטחה לכזה סכום. יש לי סכום שאין לי מה לעשות אתו. אתה מאמין?

מי הן שלוש הרשויות?

אני לא אגיד לך עכשיו, אחר-כך אני אגיד לך.

ביישוב שלי אנחנו נתקלים בבעיה שצריך לפתור באופן מידי. יש לנו 2 כיתות ששיעור גדול מתוכן הן בנות שמסיימות ט' ועולות לכיתה י'. אין לנו כיתה י', ואין שלוחה של כיתה י'- -

אנחנו ביקשנו בית-ספר על-יסודי ראשון באבו-קרינת, ובית-הספר השני בביר-אדג'.

אני לא מדבר על בית-ספר, אני מדבר על שלוחה של כיתה. עכשיו יש לנו בעיה שהבנות הולכות הביתה ולא ממשיכות ללמוד.

לא יהיה דבר כזה. יש שם עד כיתה ט', והיום כתבנו מכתב שסדר העדיפויות שלנו הוא תיכון באבו-קרינת ובביר-אדג'.

מתי יתחיל בית-הספר התיכון שם?

היום דנו בבקשות.

עמירה, תני לי תשובה בבקשה, לאן הבנות שמסיימות כיתה ט' בעוד כמה חודשים הולכות?

סלמן, אני אף פעם לא אמרתי ולא התחייבתי שביום אחד אני אפתור את כל הבעיות, אבל אמרתי שלא תהיה בעיה שלא תיפתר, ואנחנו פותרים אותן בשלבים. הבעיה הזאת של בנות שלא הולכות לתיכון היא בעיה תרבותית שאני מקבלת אותה, היא שלכם, היא לא שלי. זאת גם בעיה תרבותית שלא שולחים את הבנות בגיל מסוים בשבטים מסוימים לבית-הספר. יש ירידה מתמדת בנשירה של הבנות, אבל יש עדיין כאלה שלא שולחים, ואני צריכה להתחבר לתרבות ולהתחשב בזה, ואני אעשה את זה. בית-הספר העל-יסודי שייבנה יהיה בביר-אדג'. תשובה מספקת?

לפחות לשלב הזה,לא.

אני לא יכולה, ואני לא אשקר לך.

יש פתרון ביניים.

נתתי אותו. פתרון הביניים הוא שפתחנו כיתות ט' במקום, מעבר ל- ט' אין לי אפשרות לפתוח.

מצד שני בעניין הזה מצדי שתהיה כיתה י' עד שייבנה בית-הספר הזה.

יש לי הצעה: תלוו את הבנות. שמישהו מהמשפחה ייצא אתן באוטובוס, ישמור עליהן בחצר ויחזיר אותן. לא חבל על הבנות?

- - -

אתה לא שמעת מה אמרתי. לא הוגשה שום בקשה לבניית בית-ספר מצד שגב שלום ל- 2005.

אני חושב שהביקור היה חשוב. אני מודה לסעיד גם על הביקור בשגב שלום. אני מודה לך, עמירה; כרגיל, את שכנעת אותנו אף על פי שאנחנו מכירים את המצב. המציאות לא השתנתה מאז שהגענו לכאן.

אני לא אמרתי שסיימנו את המאבק, אנחנו בדרך.

אני מסכים עם מה שאמר גאלב. יש אנשים במחוז הדרום שלמרות המציאות הקשה הם מגלים רצון טוב, ותמיד טוב לעבוד אתם. יש להם גם הכוח להעלות את הבעיות, וחשוב שיהיה שיתוף פעולה בינינו לבין נציגי המחוז כדי שיהיה שנוכל להעלות את הדברים בכנסת. אם אני אומר שאין והמחוז יגיד לו שיש, אז הוא לא יקבל את הדברים. רוב השאילתות שאנחנו מגישים מנוסחות על-ידי מנהלי המחוזות כי השר לא יודע בדיוק מה המציאות בשטח, ואיש הקשר שלו הוא מנהל המחוז. שיתוף הפעולה מאוד חשוב כדי לקדם את הנושאים בנגב, במיוחד באזור שלכם.

אנחנו רוצים שהדברים שדיברנו עליהם אכן יתממשו, ותוך 6-8 חודשים נראה שאכן חל שיפור. לגבי התוכניות, אנחנו לא רוצים לחזור בעוד 6 חודשים וחנן יגיד לי מה שאמר לי היום. היום התשובות שלך נרשמו והוקלטו, ואנחנו רוצים שבעוד חודשיים יהיו תוכניות. בעוד חודש נדבר עם דודו כהן, ואני רוצה שהוא יגיד שהתוכניות על השולחן שלו. תודה רבה.

הישיבה ננעלה ב- 12:45