דוח דברת בהשתתפות שרת החינוך
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10.1.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 373
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום שני כ"ט בטבת התשס"ה (10 בינואר 2005) בשעה 9:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 10/01/2005
ח"כים נוכחים
פרוטוקול
סדר היום
דוח דברת בהשתתפות שרת החינוך.
נכחו
¶
חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר
גאלב מג'אדלה
יוסי שריד
יולי תמיר
גילה פינקלשטיין
מרינה סולודקין
אורי אריאל
אראלה גולן
מוחמד ברכה
ענבל גבריאלי
משה גפני
משולם נהרי
טלב אלסאנע
מגלי והבה
מוזמנים
¶
לימור לבנת – שרת החינוך, התרבות והספורט
רונית תירוש – מנכ"לית משרד החינוך, התרבות והספורט
שלמה דברת – יו"ר ועדת התוכנית הלאומית לחינוך
פרופ' יעקב כץ – יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
עו"ד דורית מורג – יועצת משפטית, משרד החינוך
אדי הרשקוביץ – סמנכ"ל ומנהל מִנהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
עפרה יאיר – עוזרת מנכ"לית משרד החינוך
מאיר קראוס – מנהל המנהלת לשוויון בחינוך, משרד החינוך
שמחה שניאור – סמנכ"ל ומנהל מִנהל הפיתוח, משרד החינוך
אדר אבישר – דובר משרד החינוך
שאול פאר – ע. דובר משרד החינוך
ד"ר מרים מבורך – ראש מכללת לוינסקי
ד"ר יצחק קדמן – מנכ"ל המועצה לשלום הילד
שלמה שהם – נציב הדורות הבאים בכנסת
דב קהת – מנכ"ל מרכז השלטון המקומי
פיני קבלו – מרכז השלטון המקומי
יוסי וסרמן – מזכ"ל הסתדרות המורים
רן ארז – יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים
ברכה מציאל – ארגון המורים העל-יסודיים
אפרת בר – ארגון המורים העל-יסודיים
קרן שקד – ארגון המורים העל-יסודיים
ארז פרנקל – ארגון ההורים הארצי
איתן ויינרייך – יו"ר ארגון ההורים הארצי
אתי בנימין – יו"ר הוועדה לביטחון ובטיחות, ארגון ההורים הארצי
שלומית יוסדין – ארגון ההורים הארצי
ישראל פנחס – ארגון ההורים הארצי
עאטף מועדי – ועדת מעקב של הדוח
שוש וינטר – התאגדות מנהלי בתי-הספר
מוטי סמט – סגן מזכ"ל הסתדרות המורים
ענת ליבוביץ' – התאגדות מנהלי בתי-הספר
ישראל זינגר – יועץ ועדת החינוך
ד"ר גדעון בן-דרור – יועץ ועדת החינוך
אריה לוקר – יו"ר התאגדות מנהלי בתי-הספר
ישראל נדיבי – סמנכ"ל מרכז מועצות אזוריות
אבי קמינסקי – יו"ר איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות
עפרה דונסקי – משנה למזכ"ל הסתדרות המורים
איריס צור – מנהלת תחום חינוך, נציבות הדורות הבאים בכנסת
נועה בן אריה – יועצת משפטית, מרכז השלטון המקומי
יהודית אייזנר – הסתדרות המורים
שגית דואני – הסתדרות המורים
אביטל – תלמידת בית-ספר תיכון דה-שליט ברחובות
תלמידי בית-ספר תיכון דה-שליט ברחובות
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
בוקר טוב. התכנסנו כאן בוועדת החינוך של הכנסת למה שהייתה אמורה להיות ישיבה חגיגית. סוף-סוף לאחר ירידה הולכת ומתמשכת ברמה ובאיכות מערכת החינוך בישראל במשך זמן רב, נעשה מעשה: ממשלת ישראל החליטה לשים את החינוך בראש מעייניה; שרת החינוך החליטה לעשות שינוי מהותי ומקיף במערכת החינוך. סוף-סוף הוגש דוח התוכנית הלאומית לחינוך, הדוח שייחלנו לו לשיפור, ואפילו אפשר לומר להצלת החינוך בישראל, וכפי שכתוב פה – לכל ילד וילדה מגיע יותר. אבל זו לא תהיה ישיבה חגיגית, ואני מקווה שלא ניאלץ להכריז היום על קבורתה של רפורמה בטרם יצאה לאור. בבוקר זה, בעוד ידי האחת אוחזת בדו, מסרו לידיי בכניסה לכנסת בידי האחרת את ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין יהדות התורה, שהיום – במקרה לגמרי – יובא לאישור הכנסת. אני אקריא לכם משפט מעיקרי התוכנית המכונה לשם קיצור "תוכנית דברת" בעמוד 61: "תוכנית מערכתית כוללת זו נשענת על עקרונות פדגוגיים וחברתיים, המבוססים על השקפת עולם שוויונית ופלורליסטית, על עיקרון היסוד של אחריות ומחויבות מערכת החינוך לכל אחד מתלמידיה, על השאיפה למצוינות ועל תפיסת החינוך כרצף מתמשך ואיכותי מגן הילדים ועד סיום בית-ספר התיכון. כוחה של התוכנית הוא בעומקה, ברוחבה, בתפיסה הכוללת שהיא מייצגת והישענותה על הסכמה לאומית רחבה ובמעמד החוקי שיוקנה לה", זו גם הדגשתי. "קיומו של חינוך ציבורי חזק ואיכותי באחריות המדינה ובעל חשיבות עליונה לחוסנו של החינוך ולחוסנה של מדינת ישראל. החינוך הציבורי הוא כלי מרכזי להגברת הלכידות בחברה הישראלית תוך חיזוק הזהות היהודית והזהות האישית והקבוצתית. אין לחינוך הציבורי תחליף במימוש האתגר של גיבוש עולם ערכים משותף לקבוצות השונות בחברה הישראלית תוך שימור וטיפוח המורשת הייחודית של כל קבוצה". נקודה חשובה נוספת שכתובה כאן בעמוד 61: "המדינה חייבת להבטיח לתלמידים עתיד פתוח גם אם הוריהם בחרו עבורם בחינוך קהילתי נפרד שאינו מכינם להשתלבות בחברה" – זו אחריותה של המדינה ושלנו כחברי כנסת. ובכן, יש כאן עוד כהנה וכהנה משפטים שאני חותמת על כל מילה שלהם מבחינת העקרונות הבסיסיים של תוכנית חינוך לאומית.
אולם הצדדים שעומדים לנהל לנו את המדינה – הליכוד ויהדות התורה – קבעו משהו אחר: בסעיף 6.11 להסכם נאמר: "עצמאותו ומעמדו הייחודי של החינוך החרדי לסוגיו במערכת החינוך יישמרו; מוסכם כי יוקם צוות שיקבע בהסכמה, ומטרתו תהיה למנוע פגיעה בעצמאות הארגונית והחינוכית במעמד הייחודי ובתקצוב של החינוך החרדי. לא בכדי אני שמה את שני ההסכמים האלה בתחילת הישיבה משום שאני ויחד אתי חבריי, ומי שהיה לפניי יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת אילן שלגי, חוששים מאוד שבפרצה הזאת אנחנו פוגעים במהות המרכזית של דוח דברת.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
נכון. מכיוון שאני עורכת דין, אני מדברת בזהירות. אבל אנחנו מתכוונים ללכת לבג"ץ השבוע ונמצה את כל הכלים המשפטיים - -
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
לפני כן אני רוצה שתקשיב עד הסוף.
נוסף לחבריי בשינוי גם חבריי מהמפד"ל חושבים - -
ענבל גבריאלי
¶
זה כולל את חבר הכנסת אילן שלגי שכשהוא היה יושב ראש הוועדה הוא דווקא דיבר בשבחה של יוזמת ועדת דברת?
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
את הגעת באיחור ולא שמעת את הפתיח שלי, שאני מקבלת מאוד בברכה את דוח דברת. אני מאוד מעריכה את המאמצים של שרת החינוך, גם של ממשלת ישראל ובוודאי של דברת ואנשיו שעשו עבודה יוצאת מן הכלל.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
המהות של הדוח הזה הוא בהכללת כל ילדי ישראל וכל מרכיבי האוכלוסייה, וזאת מהות החוק, כדי שתהיה לנו ליבה משותפת, חברה משותפת, מדינה אחת שהאזרחים בה שווים, ויש להם מכנה משותף עם השונות החברתית שיש לנו. זו בעיניי מהותו של החוק.
משה גפני
¶
אני מבקש להציע הצעה לסדר. אני מאוד מכבד את הדוח הזה, ואני גם למדתי אותו; אני הייתי מציע שקודם נדון על הדוח.
משה גפני
¶
כוונת הדוח היא גם לכבד את השונות של המגזרים השונים וגם לשלב אותם בתוך מערכת שלמה. אם היית מביאה את ההסכם הזה שעליו אנחנו חתמנו אחרי שדנו על הדוח והיה מתברר שההסכם איננו יכול להשתלב עם דוח דברת – את צודקת. אבל אולי היה מתברר שזה כן יכול להשתלב, וההסכם הזה נעשה ברוח ההמלצות שאנחנו ידענו שוועדת דברת אמורה להגיש – אז למה את כבר תוקפת אותנו? יהיו לך מספיק הזדמנויות. את באופוזיציה, ברוך-השם, תוכלי תמיד לתקוף אותנו.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
נכון. דבר אחד אני יכולה להבטיח לך: יהיה דיון בוועדת החינוך על כל מרכיבי הדוח וסעיפיו השונים. אני מצהירה בזאת, ואני אשמח לשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך בנושא הזה. הדוח הזה כולל עולם ומלואו; בעצם אין אבן במערכת החינוך הישראלית שלא פורקה לגורמים ונבנתה מחדש. לכן אנחנו נקיים מערכת דיונים על כל סעיף וסעיף ועל כל פרק בנפרד. היום זו ישיבה כוללת להצגה ולפתיחה, אבל אנחנו בוודאי נדבר על כל סעיף ועל כל נושא לעומק.
בבקשה, גברתי שרת החינוך.
שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת
¶
תודה רבה לך, גברתי יושבת ראש הוועדה. אני אבקש ראשית להציג את התפיסה שהביאה אותנו לכאן היום לישיבה הזאת, וכמובן, העקרונות של הדוח והדוח עצמו יוצגו מפי מר שלמה דברת.
לפני כשנה ורבע אני הצעתי לראש הממשלה והבאתי לממשלה הצעת החלטה להקים כוח משימה לאומי לקידום החינוך בעקבות ההישגים ההולכים ומידרדרים של תלמידי ישראל. את הישגים ראינו אותם כאן בבדיקות שונות שנעשו, אבל כמובן, גם במבחנים הבינלאומיים. מכיוון שברור היה שכל קיפאון או קיבעון ודריכה במקום יובילו להמשך ההידרדרות בהישגים, אנחנו חייבים למצוא את הדרך להביא לשידוד מערכות ולשינוי מהותי במערכת החינוך. עוד תיקון קטן כאן ושם ועוד פתרון של בעיה זו או אחרת ועוד קוסמטיקה של בעיה כזאת או אחרת לא יועילו ולא יספיקו כדי לתקן בצורה מהותית את המערכת. אני רוצה להדגיש שחלק ממרכיבי הדוח שיישמעו כאן ויוצגו כאן מיד הם מרכיבים שכבר התחלנו לתקן אותם במהלך ארבע השנים האחרונות. אני אדגיש מספר תחומים שכבר הבאנו אותם לכלל תיקון או התחלת תיקון במהלך השנים הללו: בראש ובראשונה – מבחני המיצ"ב , שהם מבחני הערכה ומדידה שלא היו במערכת בשנים האחרונות, והכנסנו אותם לפני כשלוש שנים. למעשה, הם אפשרו כבר לפני מבחני הבגרות – שהם השלב האחרון במערכת שבו בודקים ומעריכים את היכולות של התלמידים ואת הישגיהם – לבדוק ולבצע הערכה ומדידה של הישגי התלמידים כבר בשלב מוקדם יותר, בכיתות ה' ו-ח'. מבחני ההערכה והמדידה האלה יורחבו עכשיו, ועל-כך ירחיב שלמה דברת. השנה התחלנו להפעיל בפעם הראשונה תוכנית ליבה שלא הייתה מקום המדינה, והיא הופעלה בבתי-הספר היסודיים בכל המגזרים, גם דוח דברת מציע להרחיבה ולהעמיקה.
בנושא התקצוב הדיפרנציאלי הקמנו את ועדת שושני, שמאפשרת תקצוב רב יותר, תקצוב מורחב ומשאבים רבים יותר לשכבות החלשות על-פי מדד טיפוח. גם הדוח הזה החל השנה, והוא מאפשר לשכבות החלשות יותר לקבל משאבים רבים יותר, כסף רב יותר, יותר שעות הוראה, יותר מורים לעומת השכבות החזקות יותר. גם זה מורחב בדוח דברת. כמובן, יש נושאים נוספים כמו יועצות; אנחנו הוספנו 600 יועצות כבר לפני 3 שנים, וגם כאן יש הצעה להרחיב את מערך היועצים. כל התיקונים הללו שביצענו במהלך 4 השנים האחרונות היו רק התחלה, והיו גם הישגים, אבל הם כמובן לא הספיקו, ולכן צריך היה לבדוק את המערכת כולה מהתחלה, ולבדוק כיצד אנחנו מתקנים את הטעון תיקון באופן של שינוי מערכתי, ואפילו – שינוי סדרי עולם.
שמעתי הרבה מאוד ביקורת. תמיד יש חכמים וציניקנים שיודעים הכול, ויש להם ביקורת על הרבה מאוד דברים, אבל לא ראיתי שכל החכמים והציניקנים עשו מה שצריך לעשות - -
שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת
¶
גם לקרוא את הדוח כולו, וגם לעשות כל מה שצריך במהלך השנים. חבר הכנסת אילן שלגי היה יושב ראש הוועדה הקודם כשהוצגו מסקנות הביניים בחודש מאי, והנושא עלה על סדר יומה של מליאת הכנסת. עלו אז, נדמה לי, 11 חברי כנסת מסיעות שונות כדי להציג את עמדתו, ואני השבתי. כל אחד שעלה שיבח ואמר שטוב מאוד שיש ועדה כזאת, אלא שבמגזר שלו הוא לא חושב שזה טוב, שם זה לא טוב, את זה צריך להוציא מהדוח. כך עלו כולם והשמיעו טענות דומות לצד השבחים שבהם פתחו. זה היה כמעט משעשע.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
בסדר גילה, זה היה רק קצת משעשע. מכל מקום, צריך להביא בחשבון שיהיו בעלי אינטרסים, והתפקיד שלנו הוא לעשות את המלאכה הזאת, שכנראה, עוד תספוג הרבה מאוד אש, ואני אישית. אבל מה שמפחיד יותר מהאש הזאת, מההשמצות האלה, מההתקפות האלה, זה שאנחנו נישאר באותו מצב שבו הבורות תמשיך- -
שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת
¶
למה שלא תאפשר לי בכל-זאת להמשיך את דבריי?
כמובן, מה שמפחיד אותי יותר מההתקפות האלה הוא שאנחנו חלילה נמשיך לשקוע באותה סיטואציה שבה אנחנו ממשיכים ומאפשרים להישגים של תלמידי ישראל להידרדר. אנחנו כולנו רואים לנגד עינינו את ההישגים של התלמידים.
שלמה דברת ויחד אתו 18 חברי ועדה שמחציתם הם אנשי חינוך מכל המגזרים וחלקם אנשי כלכלה ומשפטים – וכן, מותר להגיד – גם אנשים שהצליחו בעולם העסקי – זו לא בושה גדולה, אף על פי שיש כאלה שחשים שצריך להתנצל על-כך שיש אנשים שהצליחו בתחומי הניהול והעסקים – ויחד אתם עוד 100 אנשים ב- 12 ועדות משנה, שרובם המכריע אנשי חינוך, כמובן שהו ואפילו דיברו – לעומת מה שנטען – במאות שעות שהוקדשו לשיחות ולפגישות, למרתונים עם ארגוני המורים- לעומת מה שניסו לטעון כאן. מדובר בתוכנית שאינה תוכנית של תיקונים, אלא להפך – תוכנית מובנית לאורך כל הדרך. אני מניחה שיש רבים שיש להם ביקורת לגיטימית לכשעצמה על חלקים כאלה ואחרים, והם עוד יגיעו לדיון.
גברתי, יושבת ראש הוועדה, ללא ספק יהיו עוד דיונים רבים. במשרד הקמנו צוותי יישום, וכמובן, צוות משא ומתן יחד עם הממונה על השכר באוצר, יחד עם משרד החינוך ועם ארגוני המורים. נפגשנו עם ראשי מרכז השלטון המקומי, ובסך-הכול יש תמיכה מהם, וכמובן, יהיו עוד פגישות אתם כדי לחדד את הנושאים שצריך לנהל עליהם משא ומתן עם הרשויות המקומיות. רבות מהרשויות המקומיות מעונינות כבר להיכנס לתהליך בשנת הלימודים תשס"ו, ואני רואה בזה ברכה רבה תוך שיתוף פעולה הדוק מאוד עם משרד החינוך. כך שיש ציפייה רבה מאוד. אתמול התקיים כנס של כ- 400 מפקחים במשרד החינוך שהתקבל בהתלהבות רבה; אנחנו ניפגש בכנסים של מנהלים, ומחר יתקיים כנס ראשון של 400 מנהלים במחוז תל-אביב.
יש בהחלט פעולה שנעשית כדי להסביר את הדברים, כי כמו שאמרת לא קראו קודם את הדוח. אנחנו נפעל כדי לממש את הדוח הזה, אני לא צריכה לומר כאן, הדברים נשמעו: יש תמיכה רבתי של ראש הממשלה, תמיכה גורפת וחשובה ביותר שהוא עומד מאחורי התוכנית, והוא הודיע אתמול שהדוח ייושם ולא יעלה אבק על המדפים ובמגרות, כפי שיש מי שמנסים לנבא. יש תמיכה גדולה מאוד של שר האוצר. שמעתי אתמול שבמסיבת העיתונאים שאלו אם כן יהיה תקציב או לא יהיה תקציב, ושר האוצר אמר אתמול במילים הברורות ביותר: "יעמדו 11 מיליארד שקלים כדי לממש את התוכנית ב- 5 השנים הקרובות" – זהו תקציב 5 שנתי. נכון, אמר שר האוצר שהעלאת השכר כפי שבאה לידי ביטוי כאן עדיין אינה מקובלת על האוצר, זה יהיה חלק מתוך משא ומתן של הממונה על השכר באוצר עם ארגוני המורים, כמובן, ואני מקווה שארגוני המורים יסכימו לקבל את העלאת השכר הזאת למורים. בינתיים אני שומעת שיש התנגדויות, ואני מקווה שהם יסכימו בכל-זאת להעלאות השכר שמוצעות כאן.
נפגשנו אתמול עם ארגוני המורים כדי לשמוע גם אותם, גם אתם מתקיים דיאלוג לגבי השינויים וההתאמות הדרושים שבמהלך הזמן מן הסתם עוד יתקבלו. אנחנו נפגשים היום עם מועצת התלמידים הארצית, כך שאנחנו מנהלים הידברות עם כל הגורמים. לצערי, ארגוני המורים סירבו להיפגש אתנו אתמול, ואני מקווה שהסירוב הזה יתבטל. לא מדובר כאן בטקסים, אלא באמת על הידברות, אני חושבת שזה היה משגה, ואני מקווה שגם זה עוד יקרה.
חשוב לגשת לגופו של עניין, ולכן אני רוצה לסכם. אני יודעת, מהפכה ושינוי כזה אינם דבר פשוט וקל. רבים מאוד מהאנשים שנמצאים במערכת מקבלים את זה בחששות. אנשים רגילים למתכונת מסוימת, קשה להם מאוד לקבל שינויים, קשה להם מאוד כאשר יש חשש מבחינתם לשינוי סדרי עולם שאולי יפגע בהם אישית. אני יכולה להבין את זה. לכל החוששים ולכל מי ששומע אותנו וגם לכל מי שיושב בחדר הזה אני רוצה לומר: אנחנו מאוד ערים לחששות, מאוד ערים לפחד, מעבר לפחד שיש מי שמנסה לזרוע, ומלבד הפחדים שמנסים להטיל ומלבד האימה שמנסים להטיל. אין מקום לפחד הזה, יש בהחלט אי ודאות שאפשר להבין אותה. אנחנו לוקחים אותה מאוד ברצינות. כדאי לא לקחת ברצינות את הפחד שמנסים לזרוע, את הדמוניזציה שעושים, אבל בהחלט אפשר להבין את אי הוודאות, אפשר להבין את החששות. נטפל בכל אלה ונעסוק בהם במלוא הכבוד לכולם, במלוא ההערכה, במלוא האמפתיה, גם כאשר חלק מהמורים – חלק קטן בהרבה ממה שמנסים כאן לתאר – יצטרכו לפרוש מהמערכת. כן, חלק מהמורים יצטרכו לפרוש, גם ארגוני המורים יודעים את זה, והם, אגב, שותפים לזה כל השנים כשהם מבקשים מאתנו מכסות פרישה מוגדלות כי יש מורים שרוצים לפרוש פרישה מוקדמת. אני עמדתי לצדם כאשר האוצר לא רצה לתת מכסות מוגדלות של פרישה, ואני עמדתי יחד אתם מול האוצר כדי להשיג מכסות פרישה מוגדלות.
ובכן, גם ארגוני המורים יודעים, יש מורים שחוקים, ויש מורים פחות טובים. כל אחד יסתכל לי בעיניים ולכל אחד אחר ויודה שכולם יודעים שיש מורים פחות טובים לצד מורים נפלאים שרואים בעבודתם שליחות ועושים עבודה נפלאה. לצד אלה יש גם מיעוט שאנחנו יודעים שעדיף שיאפשר למערכת טובה להתקיים, להתקדם ולקדם את הילדים. יחד עם כולם נדאג לתת את היחס הטוב ביותר בכבוד, בצורה נכונה למי שיצטרכו לפרוש מהמערכת. בין זה ובין הפחדה ומסע של דמוניזציה אין כל קשר.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכל האנשים הטובים שעשו לילות כימים; וכשאני אומרת "לילות", זה לילות ממש עד אור הבוקר. חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך מכירה את זה: היא חיפשה את שלמה דברת באחד הבקרים, והוא ישן כי הוא עבד עד 8:30 בבוקר. מגיע להם יישר כוח גדול ותודה גדולה, הם עשו את כל זה מתוך רצון טוב, מתוך אמונה גדולה שזאת שליחות גדולה. הרבה מאוד השמצות הם נאלצים לספוג – מילא אני, פוליטיקאית, אבל הם לא חייבים לספוג את ההשמצות הללו. מותר גם למי שחולק על חלק מהדברים, גם למי שיש לו ביקורת להגיד תודה ויישר כוח, מותר להגיד כל הכבוד, ואז להיכנס גם לדיונים וגם לוויכוחים. היום מגיע להם יישר כוח גדול, היום זה יום חגיגי, ואנחנו מסתכלים עם הפנים קדימה, ניכנס לדיונים ולשיג ושיח וגם להתאמות בשנים שיידרשו. אני מציעה שנשמע את הפרטים. תודה רבה.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
תודה רבה. אני רוצה ברשותך לברך אותך על שני החלקים האחרונים של נאומך; אי-אפשר לעשות רפורמה מהסוג הזה בכוחניות, אפשר לעשות אותה רק בהסכמה. אני מקווה שכאן אני גם מדברת בשמו של חבר הכנסת משה גפני ובשם ועדת החינוך: בוועדת החינוך נשמח להיות הגורם המאחד והמחבר בין הגורמים השונים שצריכים להסכים יחד על הדוח הזה ועל יישומו. במיוחד נכון הדבר לגבי ארגוני המורים ומשרד החינוך; בכוחניות לא נצליח, רק בהסכמה, וחשוב שזה יהיה לנגד עינינו כל הזמן. יחד עם זאת אני קוראת לארגוני המורים לבוא לקראת ולהיות שותפים לרפורמה משום שאי-אפשר להשאיר את המצב כפי שהיה עד היום. כאן אני רוצה לפנות לשלמה ולהודות לו. בשם הכנסת צריך להגיד תודה לקבוצה יחסית גדולה של אנשים, ובמיוחד לשלמה דברת שלא חסך בזמן, ביכולת ובמאמצים כדי להגיש לנו דוח – שלעניות דעתי – הוא מעולה גם ברמה שלו, גם בעומק שלו. לא הייתה אבן אחת שלא נגעתם בה, והעזתם גם להפוך סדרי עולם. זו הגדולה של התוכנית, והגדולה שלך שהובלת את המהלך הזה. המון תודה, ואם יורשה לי למחוא כפים. ברשותכם.
(מחיאות כפיים)
שלמה דברת
¶
בוקר טוב לכולם. בחצי שעה הקרובה אני רוצה לסקור בפניכם את עיקרי הדוח. הדוח אכן מאוד מקיף ועב כרס שאני מאוד מקווה שהנוכחים כאן - שהחינוך חשוב להם – באמת יקראו אותו מהתחלה ועד הסוף. השקענו הרבה אנרגיה והרבה מאמץ בכל מילה שנכתבה, ואנחנו מאמינים שהשיח סביב הדוח הוא דבר חשוב ביותר. אני חושב שהגיע הזמן לדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. יש כבר דוח, צריך לקיים את הדיון עליו. כדי לאזן את הרושם שנוצר, מדובר בוועדה ציבורית ששליש מחבריה הם מנהלים ומורים שנים רבות ומרבית חבריה הם אנשי חינוך, ועדות משנה שבהן 120 איש בסך-הכול, וכמעט 100 מהם הם אנשי חינוך. הוועדה עבדה באינטנסיביות, והיא חסרת תקדים מבחינת ועדות מהסוג הזה. היא התעסקה ב- 16 החודשים האחרונים בעבודה הכי מעמיקה שיכולנו לעשות. אני אומר מראש: לא כל מה שכתוב בדוח הוא ודאי ההמלצה הכי טובה בכל נושא; ניסינו ליצור מארג ותוכנית כוללת, ותכף אני אומר מה אני חושב שצריכה להיות אסטרטגיית היישום.
התחלנו בתהליך של אבחון, ובדוח הביניים פרסמנו את האבחון, ונדמה לי שעל זה לא היו הרבה עוררין; גם ארגוני המורים, גם השלטון המקומי, אנשי חינוך, אוניברסיטאות – כולם הרגישו שתיאור המצב שלנו די שיקף. למדנו מה נעשה בעולם; אנחנו לא סוברים שכל מה שנעשה בעולם הוא נפלא, ולכן צריך לאמץ אותו ולהביא אותו לישראל. יש בישראל נסיבות מיוחדות, אנחנו חברה מיוחדת בעלת אתגרים מיוחדים, ולכן בהחלט אסור לייבא אוטומטית כל רעיון מחו"ל, אבל בהחלט יש מקום ללמוד ביסודיות ובהעמקה מהניסיון בחו"ל.
ניסינו לגבש חזון, ואני מקווה שבייחוד פה, בוועדת החינוך של הכנסת, חלק מהשיח והדיון יהיה על מהות החזון; לא רק מהי המלצה, לא רק על מגזר זה או אחר, אלא מהו החזון למערכת החינוך במדינת ישראל. לפני שמדברים מה עושים, נגיד לאן אנחנו רוצים להגיע.
לאחר שהגשנו את דוח הביניים התקיים דיון ציבורי והתקיימו הרבה מאוד הידברויות. זאת רפורמה אזרחית בהיקף שלא נעשה אף פעם במדינת ישראל. הניסיון בעולם מראה שרפורמה כזאת מצליחה רק כאשר היא נשענת על הסכמה לאומית רחבה. זאת האידיאולוגיה שגם שיקפנו גם באופן העבודה שלנו וגם בהמלצותינו. אנחנו מאמינים שהשיח הציבורי שהתקיים מאז דוח הביניים ימשיך להתקיים, וכן ההידברויות והשותפויות עם ארגוני המורים שאני רואה בהם שותף בכיר וחשוב.
אתמול ראש הממשלה קרא גם לארגוני המורים וגם לשרת החינוך ולשר האוצר לבצע את הרפורמה בהסכמה. אנחנו כתבנו בדוח שהניסיון בעולם מראה שרק בשותפות עם ארגוני המורים ובהסכמה אפשר לבצע רפורמה מהסוג הזה. אמרנו שיחסי עבודה צריך להסדיר באמצעות הסכמים קיבוציים. ביליתי עשרות שעות עם חבריי פה: עם יוסי, עם עופרה, עם רן ועם אנשים אחרים. הם אנשים שבאמת דואגים לחינוך, ואני מקווה שהם לא יחמיצו את ההזדמנות ההיסטורית הזאת כי אם לא תהיה רפורמה המצב יהיה הרבה יותר גרוע.
בהידברות ובשיח הציבורי הקשבנו, עשינו לא מעט שינויים בדוח – אפילו הרבה מאוד שינויים – ולא בכל הדברים הגענו להסכמות עם כולם, זה בלתי אפשרי כי יש דברים שהם ממש מנוגדים; אבל אני מאמין שהשיח הציבורי הזה, שבה ועדת החינוך בכנסת תהיה בו אחת הבמות החשובות, הוא שיח חשוב ביותר להמשיך ולעצב את הרפורמה כדי שתתבצע באמת כרפורמה אזרחית שלא מונחתת רק מלמעלה, אלא באה גם מלמטה.
אנחנו לא חושבים שמערכת החינוך בישראל חולה; אנחנו חושבים שבמערכת החינוך בישראל יש גם הרבה איים של מצוינות, ויש גם מורים מצוינים; אבל המערכת נמצאת במשבר עמוק, ובמשבר שהמגמות שלו מאוד מדאיגות.
אני רוצה ברשותכם להעלות מספר נקודות עיקריות, ולעבור אחר-כך לחזון ולתוכנית. הדבר הראשון הוא נושא הפערים: אני תמיד אומר שמערכת החינוך איננה יכולה רק לעצב את החברה, היא גם משקפת חברה. בחברה בישראל יש פערים חברתיים שהם מהגדולים בעולם, והם הולכים וגדלים. מדינת ישראל היא מדינה שסועה דתית ועדתית, חלוקה פוליטית, מדינה שיש בה מיעוט לאומי שעדיין מחפש את דרכו אל הקונצנזוס הכללי. אנחנו מאמינים שתפקידה של מערכת החינוך הוא להיות זרז להזדמנויות חברתיות, להיות זרז לסגירת פערים, להיות כלי משמעותי. הממצא שלנו בעניין הזה הוא חד וכואב: מערכת החינוך בישראל איננה מצליחה להתמודד עם האתגר, ואפילו מרחיבה את הפערים. יש יותר מדי קשר ומתאם בין הרקע הסוציו-אקונומי לבין ההישגים הלימודיים.
אנחנו מאמינים שגם ברמה הלימודית ובהישגים הלימודיים, שהם רק חלק מהחינוך, אנחנו בפיגור גדול בעולם. כולכם שמעתם את התוצאות של המבחנים הבינלאומיים, ולפחות עד מבחן ה- TIMMS האחרון שבו בפעם הראשונה ראינו שיפור במגמה. ב- 28 מדינות ה- OECD – ואני מקווה שאלה המדינות שאנחנו רוצים להשוות את עצמנו אליהן – ובכל המחקרים הבינלאומיים שנעשו ישראל נמצאת במקום ה- 29 מתוך 28. הייתי פה כבר בוועדת החינוך, דיברתי על הנתונים של הצבא, והם בהחלט מדאיגים.
המרכז של כל מערכת חינוך הוא המורים. אני יודע שהרבה אנשים שמעו אותי, ואני בכל זאת אומר את זה: עם כל הכבוד לשרים ולחברי הכנסת ולמנהלים ולמפקחים – בסופו של דבר מורה נכנס לכיתה, סוגר את הדלת עם הילדים שנמצאים בכיתה, וזוהי תמצית החינוך. מיהו המורה הזה; מה ההשכלה שלו; מה המוטיבציה שלו; איך החברה מתייחסת אליו; איך הוא מתייחס לחברה – הם חלק חשוב ביותר בקביעת איכות החינוך. לצערי, המורים בישראל הפכו להיות שק חבטות; הם מואשמים בכל הצרות של החינוך בישראל; הם עובדים בתנאים לא תנאים, הם נמצאים בתחתית סולם השכר וסולם ההערכה. זהו מקצוע שאיננו מאפשר למפרנס ראשי להיות מורה, אלא מקצוע של מפרנס נוסף – בדרך-כלל נשים. אנחנו רואים ירידה במקצועיות - -
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
אם לא נשמור על הסדר, אנחנו יכולים לסגור עכשיו את הדיון. הערתם הערה, נתתי לכם להשמיע אותה, ועכשיו נעבור הלאה.
שלמה דברת
¶
החברים יודעים היטב שהכוונה שלי הפוכה: משכורת של מורה בישראל צריכה להיות משכורת שתאפשר לפרנס בכבוד משפחה כמפרנס ראשי. רן וברכה, אתם יודעים את זה היטב. אני לא רואה שום פסול בנשים, להפך, אני אשמח אם הנשים יהיו המפרנסות הראשיות. חשוב האם המשכורת שמורה בישראל מאפשרת להיות מפרנס ראשי במשפחה. לדעתי, לא.
משה גפני
¶
אני מאוד מעריך את זה, אבל אני חושב שההשוואה שעשיתם בהפגנה שלכם להסכם שהיה באירופה לא הייתה נכונה.
משה גפני
¶
אני מסכים עם המאבק שלהם, אבל אני חושב שההשוואה להסכם מולוטוב-ריבנטרופ לא היה נכון. מותר לי להגיד את זה.
שלמה דברת
¶
אני מקווה שהשיח על חינוך יהיה גם הוא שיח חינוכי.
יש משבר ערכי בבתי-הספר. לצערי הרב, בית הספר הפך בהרבה מאוד מקומות למקום של ספר, והוא איננו מקום של בית. אנחנו רואים ניכור באווירת בית-הספר, אלימות גוברת, הגדרה לא ברורה של יעדים ותפוקות חינוכיות. בכל העולם יישמו רפורמות שמטרתן היא גם למדוד וגם להעריך את התוצאות לא ככלי לתשלום שכר, לא ככלי בקרה, אלא קודם כל כלי פדגוגי ממדרגה ראשונה, שבעזרתו גם מורים מלמדים יבחנו הם עצמם האם התוצאות הן התוצאות המקוות.
בחינוך הציבורי בישראל יש פיצול
¶
יש חלוקה של זרמים ותת-זרמים; באלף מתוך 3500 בתי-הספר בארץ יש למטה מ- 200 ילדים, ואנחנו מאמינים שזה איננו גודל אפקטיבי – ולא מבחינה תקציבית. אנחנו לא מדברים פה על התייעלות. גם מבחינה פדגוגית אנחנו מאמינים שבתי-ספר קטנים מדי או גדולים מדי מאבדים מהאפקטיביות שלהם כמוסד חינוכי. קיים ניצול לא יעיל של משאבים; בפעם הראשונה נעשתה עבודה של חודשים רבים בעזרת אנשי משרד החינוך והאנשים שלנו, שבה מיפינו כל שקל במערכת החינוך ויצרנו בפעם הראשונה תמונה שקופה וברורה לאן מופנים המשאבים. הממצאים מדברים בעד עצמם: 83% מתקציב מערכת החינוך בלבד מגיע לבתי-הספר ולפעולת החינוך, שלהערכתנו, לשמה היא קיימת.
אנחנו רואים מערכת שמבחינת התרבות הניהולית שלה אין קשר בין אחריות לבין סמכות; אנחנו רואים חקיקה אנכרוניסטית – וזה מאוד רלוונטי לוועדת החינוך בכנסת – חקיקה שאיננה ברורה; משפטים כמו: "הרשות המקומית והמדינה יקיימו במשותף מערכת חינוך". זהו משפט מעורפל שמותיר הרבה מאוד מקום מצד אחד להתחמקות של המדינה מחובותיה, ומצד שני לחוסר בהירות לגבי מה שצריך השלטון המקומי לעשות בנושאי חינוך.
אנחנו ניסינו להציג חזון למערכת החינוך, ואני מקווה שהוויכוחים והדיונים הציבוריים לא יהיו רק על שכר או על מפוטרים או על 5 ימים או 6 ימים, אלא יתחילו בשיח על החזון. החזון שאנחנו מציגים בדוח שלנו קודם כל מעמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי של ישראל. עצם העובדה שיש כאן ישיבה רבת משתתפים שנמצאים בה חברי כנסת רבים; עצם העובדה שהתקשורת מתעסקת בזה; עצם העובדה שהממשלה עוסקת בחינוך וכולם עוסקים בחינוך – עד ראשון חשוב. אפשר להתווכח על המלצה זו או אחרת, אפשר לעצב יחד רפורמה שתהיה מוסכמת על כולם, אבל עצם העמדת החינוך בראש סדר העדיפויות הוא הישג, וחשוב מאוד שהוא יישמר ולא נאבד אותו.
אנחנו מאמינים בחינוך ציבורי. אני יודע שכשהתמנתה ועדה בראשות איש שבא מהעולם העסקי שהתמנה בידי ממשלה ימנית, כולם ציפו שנבוא עם הצעה להפריט את החינוך. באנו עם הצעה הפוכה לחלוטין ומנוגדת: אנחנו מאמינים בחינוך ציבורי חזק באחריות מלאה של המדינה. מדינת ישראל במצב החברתי-כלכלית שבו היא נמצאת לא יכולה להתנער מאחריותה לקיום חינוך ציבורי איכותי, חזק ובאחריות המדינה. אנחנו מדברים על חינוך ציבורי משותף, ובנושא הזרמים שהוא נושא חשוב בזירה הפוליטית אני אדבר בהמשך, ואנסה להסביר את הגישה שלנו לעניין.
אנחנו מאמינים שאמנם החינוך חייב להיות ממלכתי ובאחריות המדינה, אבל הוא איננו חייב להיות דוגמטי, רפובליקני, אחיד; הוא יכול להיות פלורליסטי, הוא יכול לתת ביטוי למגוון התרבויות ולמגוון הזרמים. המערכת חייבת להיות מערכת שמורים ותלמידים יהיו גאים להיות חלק ממנה; האחריות והסמכות חייבים להיות שלובים; מרבית המשאבים חייבים להגיע לבית-הספר, ובתי-הספר חייבים להיות מוקד העשייה החינוכית עם האוטונומיה המרבית. בדוח שלנו אנחנו מציגים חזון שבו מתחילים להאמין במורים ובמנהלים שביכולתם לקחת את החינוך קדימה. מערכת שבה לא מאמינים למורים ולמנהלים, ומצד שני לא נותנים להם את התנאים – לא תוביל את החינוך. חייבים לפתוח פה דף חדש גם בשיח הציבורי וגם ביחסים בין המורים לבין המערכת.
אנחנו מאמינים שהשיח והחזון חייבים להתחיל מדבר אחד שעליו גם המערכת הפוליטית צריכה להסכים: מהי דמות הבוגר שאנחנו רוצים? מיהו האדם שייצא ממערכת החינוך? אחת המטרות בחוק היא "אדם אוהב עמו, אוהב ארצו". אנחנו רוצים שמי שייצא ממערכת החינוך יהיה אדם. לא רק שיידע מתמטיקה או יקבל ציון טוב בבגרות; אנחנו רוצים אדם חושב, אדם עצמאי, אדם יצירתי שהוא לומד מתמיד, אדם בעל ערכים שמבין מה המשמעות להיות אזרח במדינת יהודית דמוקרטית. מערכת החינוך חייבת להיות מכוונת לעיצוב ולטיפוח אותם ילדים.
הצגנו תוכנית שהיא תפיסה כוללת, שבה העקרונות וההמלצות שלובים זה בזה. אחת הבעיות של ועדות קודמות שהיו בתחום החינוך היא שכשטיפלו בנושא אחד אי-אפשר היה ליישם אותו כי אז נתקלו בכל מיני מחסומים, קירות וביורוקרטיה שלא מאפשרת לעשות שינויים. אנחנו מאמינים בשלמות התוכנית, מאמינים בתפיסה כוללת. כל מדינה בעולם המערבי בעשרים השנה האחרונות עשתה רפורמות בחינוך, וכולן נמצאות עכשיו בשלב השני או השלישי. לא כל רפורמה הצליחה, אבל בלי רפורמה אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים.
ברשותכם, אני רוצה להציג כמה מהעקרונות, ולהתחיל מהמקום שאני באמת מאמין שהוא המקום החשוב ביותר. שאלו אותי: אם היית הולך מפה ל- 5 שנים וחוזר והיית רוצה לבחון האם הרפורמה הצליחה, איפה היית בודק את זה? אין מקום אחר חשוב יותר מבתי-הספר אף על פי שיש לנו המלצות על משרד החינוך ועל מִנהלי חינוך אזוריים. אנחנו קובעים סדר עדיפויות, ואנחנו חושבים ששינוי בבתי-הספר הוא השינוי החשוב ביותר.
הצענו יום לימודים מלא משום שאנחנו תופסים את החינוך כתהליך כולל בעיצוב ובטיפוח של תלמידים. אנחנו לא רוצים שבית-ספר יהיה רק מקום של ספר, אלא גם מקום של בית. אנחנו מאמינים שהכלי המרכזי לשיפור האווירה ולשיפור איכות החינוך בבית-הספר הוא זמן איכות של מורה ותלמיד, שיאפשר למורים לטפח יחס אישי וטיפוח של כל תלמיד, ולא רק עבודה בכיתות גדולות או בקבוצות גדולות. אנחנו רוצים שתלמיד לא רק יקבל שיעורים בכיתת האם שבה אנחנו מציעים להגביל אותם ללא יותר מאשר 6 שעות ביום, אלא אנחנו ממליצים שיהיו שיעורים בקבוצות קטנות, שיעורים פרטניים, הכנת שיעורים מודרכת, מפגשים עם מורה חונך. אנחנו רוצים לראות חינוך ולא רק לימוד. אנחנו מציעים לחזק מאוד את הפעילות החברתית והקהילתית כחלק מהתפיסה של עיצוב וטיפוח ערכים ולא רק ידע ויכולות טכניות.
אנחנו ממליצים על בתי-ספר שבהם תתקיים הזנה מאורגנת בכל בתי הספר בארץ, ואנחנו מאמינים בחשיבותה. אנחנו מאמינים שהמימון – 2-3 שקלים ביום, לפי מה שאנחנו יודעים – יבוא מההורים אבל באוכלוסיות החלשות, אני מאמין שהמדינה תמצא את הפתרונות. לדעתי, היום למעלה מ- 200 אלף ילדים כבר בעניין.
אנחנו חושבים שכדי לקיים יום לימודים מלא חייבים לעשות שינויים פיסיים בכל בתי-הספר בארץ. בתוכנית שלנו כלול תקציב של למעלה ממיליארד שקל לבניית פינות עבודה למורים בכל אחד מבתי-הספר במדינת ישראל. אנחנו המדינה היחידה בעולם שבה למורה אין אפילו שולחן עבודה או פינת עבודה. אי-אפשר לדרוש ממורים יום לימוד מלא אם אין להם התנאים והיכולות לעשות את זה. אנחנו מאמינים שגם התנאים הסניטריים – כמו שירותים – הם קריטיים וחייבים לאפשר למורים ולתלמידים לשהות בבית-הספר עד 16:00. אני מקווה שמשרד החינוך ישלים בשנתיים הקרובות את השיפוץ הזה בכל בתי-הספר בארץ.
אנחנו רוצים לראות בית-ספר שהוא בית חם ומגן. נושא הביטחון שהילדים מרגישים בבית-הספר, האקלים החינוכי, האווירה בבית הספר – כל אלה קריטיים לאפקטיביות של חינוך. אנחנו רוצים לראות שבבתי-הספר תהיה מידת שביעות רצון גם של מורים, גם של תלמידים וגם של הורים. אנחנו מציעים שמשרד החינוך יקבע סטנדרט התנהגותי מחייב, וכל בית-ספר יקבע תקנון התנהגותי, והמערכת תיתן גיבוי חסר פשרות באכיפת התקנון. אנחנו חושבים שהתקנון הזה צריך להסדיר את הזכויות ואת החובות. אנחנו רוצים לשקול לאמץ חלק – אם לא את כל – המלצות ועדת רוט-לוי שהממשלה מינתה, אבל לצערי, עדיין לא יישמה או כללה אותו בחוק.
אנחנו מציעים חונך אישי לכל תלמיד, בייחוד בבתי-הספר העל-יסודיים, שבהם תלמידים מתרוצצים בין הכיתות כל שעה. אנחנו מאמינים שהיחס האישי הוא מאוד חשוב. לכן אנחנו ממליצים שלכל מורה יהיו לא יותר מאשר 20 תלמידים שהוא יהיה החונך האישי שלהם, כך שאם הם לא מגיעים לבית-הספר הוא יידע למה הם לא הגיעו; אם יש לו בעיה אם הורה או עם מורה או עם חומר מסוים – יהיה מישהו שיישב אתו פעם בשבוע וישאל אותו מה שלומו. זה חלק משינוי האווירה. אנחנו רוצים את הגודל האפקטיבי, ואנחנו מאמינים – כפי שהמחקרים מראים – ששילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים מחזק את אווירת האחריות ההדדית והחמלה בבית-הספר ומשפרת את האווירה הלימודית בכלל בבית-הספר. בהקשר הזה אנחנו ממליצים על הרחבת העסקת יועצים חינוכיים.
צמצום הפערים העצום הזה הוא יעד מרכזי. אנחנו חושבים שהיעד הזה לא יכול להיות יעד של אגף אחד במשרד החינוך, אלא יעד שחייב להיות נר לרגליהם של כל מי שעוסק בחינוך. האחריות והמחויבות הזאת לכל ילד באשר הוא, הוא יעד מרכזי בבית-הספר. אנחנו מאמינים שכלי מרכזי יהיה היפוך הפירמידה כי הפערים בחינוך נוצרים בגיל הרך. כאשר ילד לא יודע לקרוא בכיתה ב' אפשר לתת לו הרבה מאוד תגבורים בבית-הספר העל-יסודי, אבל המלחמה היא יקרה ובעלת סיכויים הרבה יותר נמוכים. אנחנו מאמינים שבהפיכת הפירמידה: חיזוק הגנים, חיזוק כיתות א'-ב' אנחנו נבנה את היסודות וניתן הזדמנות אמיתית לילדים לסגור פערים. האופי של בית-הספר – יום הלימודים המלא – יפצה ילדים, כי יש הורים שאין להם כסף לשיעורים פרטיים, ואין מי שיעזור להם בהכנת השיעורים. אנחנו מאמינים שצריך רמה אחידה בסיסית מחייבת, אבל צריך לתבוע גם שיפור מתמיד ומצוינות מכל תלמיד.
אנחנו ממליצים המלצה חדשה יחסית
¶
לאסור מיון תלמידים. בתי-הספר שמצליחים להגיע להישגים טובים עם תלמידים שהם בוחרים, זו לא חוכמה. האתגר האמיתי בחינוך הוא להגיע להישגים עם כלל התלמידים. אנחנו מדברים על ביטול חטיבת הביניים, צמצום המעברים – 2 מעברים בלבד – ושיפורם. אנחנו מדברים על פעילויות למניעת הנשרה, גם סמויה וגם גלויה, וטיפול בילדים ובנוער בסיכון.
אנחנו מציעים העדפה תקציבית לכל שלבי החינוך ולכל המשאבים; לא רק שעות הוראה בבית-הספר היסודי – כמו בדוח שושני – אלא לכל המשאבים שקשורים לחינוך כי הסל צריך להיות אחיד. אחד הפערים הגדולים שמצאנו בחינוך הוא הפער בין הרשויות השונות: ילד שנולד ברהט, בעכו או בלוד הוא מקבל מחצית החינוך שמקבל ילד ברעננה ובתל-אביב, וזהו מצב לא תקין במדינה דמוקרטית. אנחנו מציעים שהרשויות ישתתפו בסל בשיעור שונה, אבל הילד יקבל אותו דבר, ואנחנו מאמינים שזה צעד מרחיק לכת בהעדפה תקציבית.
אנחנו מציעים סל טיפוח שמבוסס על קריטריונים סוציו-אקונומיים, השכלת האם, השכלת האב. אנחנו מציעים לבטל את אזור העדיפות הלאומית כקריטריון כי אנחנו חושבים שזהו קריטריון מפלה, ואנחנו מציעים להשתמש בקריטריון ההכנסה לנפש, ומציעים לתת העדפה, כמובן, לתלמידים עולים בעלי צרכים מיוחדים. המשמעות היא שמספר התלמידים שנדרשים כדי לממן משרת מורה בעשירון 10 – אוכלוסיות חלשות – יהיה פחות מ- 16, לעומת 24 תלמידים באוכלוסיות חזקות. זוהי המלצה מרחיקת לכת. המפתח בהצלחת הרפורמה היא הפיכת ההוראה למקצוע בעדיפות לאומית. אנחנו מציעים העלאה ניכרת בשכר המורים כי אנחנו רוצים שההוראה תהיה מקצוע שמתחרה עם כלכלה ועם משפטים, ותהיה אלטרנטיבה לצעירים מוכשרים ששוקלים פיתוח קריירה. אנחנו מציעים ששכר המורה המתחיל יהיה 5,500 שקל – הרבה יותר משכרו של כלכלן או משפטן מתחיל בשירות המדינה שמקבל פחות מ- 5,000 שקל, וזה דרמטית יותר גבוה משכרו של מורה מתחיל היום שהוא בערך שכר מינימום.
אנחנו מציעים קידום מקצועי עם אפשרות לתוספת של עד 130% לפי ותק ודרגה, אבל אנחנו מציעים ש- 80% מתוך 130% האלה לא יהיו מבוססים על ותק, אלא על קידום מקצועי כדי שצעירים מוכשרים יוכלו להתקדם, ולא רק לפי הוותק. סך-הכול אלה הצעות מרחיקות לכת מבחינת השכר. אנחנו ממליצים שמורה בישראל ירוויח בממוצע 9,400 שקל ובממוצע שכרם של רוב המורים יהיה בין 9,000 ל- 10,000 שקל. רבותיי, זו הגדלה דרמטית לעומת המצב הקיים. בעצה אחת עם ארגוני המורים אנחנו מדברים על בונוס קבוצתי – לא בונוס אישי, אלא קבוצתי – למורים ולבתי-ספר שיהיו בהם הישגים בולטים.
אנחנו מציעים לשנות את מבנה המשרה של המורה: אנחנו מדברים על 5 ימי לימודים בשבוע, 8 שעות כל יום. כמות השעות הפרונטליות לא תעלה בצורה ניכרת - אנחנו מדברים על 26 שעות ו- 23 שעות – אבל אנחנו מציעים שכל מה שהמורים עושים מחוץ לשעות בכיתה עדיין ייעשה בבית-הספר. אנחנו משאירים בין 7 ל- 9 שעות בבית-הספר לעבודה של המורה עם עצמו ולפיתוח אישי. אנחנו מציעים מבנה משרה שמקובל בכל העולם. אין מקום בעולם שיש בו הפטנט שבו מורה בא, מלמד והולך. אין דבר כזה, ובשום מדינה בעולם לא מצאנו את זה. אנחנו מאמינים בשכר ראוי למשרה ראויה. מצד שני אנחנו טוענים שבלי התאמה של הסביבה הפיסית אי-אפשר יהיה לדרוש את זה מהמורים. לכן אנחנו בהחלט תומכים והמלצנו על יישום מידי של נושא הבינוי בכל בתי-הספר כדי לאפשר את יום הלימודים המלא. המלצנו המלצות שכולכם ודאי מכירים על העלאת הרף בנושא ההכשרה האקדמית, על שנת התמחות, על מבחני רישוי, על ליוויים, על השתלמויות, ובעיקר על מתן סמכות וגיבוי.
אנחנו ממליצים על קריטריונים מעוגנים בחקיקה שיגדירו מהו מוסד חינוך ציבורי: מוסד שמקיים את תוכנית הלימודים, נתון לפיקוח משרד החינוך, איננו ממיין את תלמידיו, לא גובה תשלומי הורים, סגל ההוראה שלו מורשה – רק מי שיעמוד בקריטריונים הללו יקבל מימון מלא. אנחנו מאמינים שמוסד חינוך שאיננו עומד בקריטריונים האלה יהיה מוסד חינוך שאיננו ציבורי; גם לגביו יהיו תנאי סף, ואנחנו ממליצים על בין 35%- 65% מימון בלבד, והתלות היא בעיקר בנושא תוכנית הליבה והמיון.
בעניין חינוך נפרד אני רוצה להקדים ולומר שהתוכנית שלנו מיועדת לכל הזרמים ולכל המגזרים, זו תוכנית לכלל החינוך בישראל. אבל אנחנו מאמינים בזכות לחינוך נפרד, וזוהי תפיסה שמגובה גם בהרבה מדינות אחרות בעולם. אנחנו מאמינים שבמקרה שיש קהילה שיש לה לאום ולשון נפרדים – כמו הקהילה הערבית – או במקרה שאורח החיים שלהם מובהק ונפרד – כמו הציבור הציוני-דתי והציבור החרדי, מוצדק לאפשר להם חינוך נפרד; לא חינוך עם זכויות יתר, אבל חינוך נפרד. בעניין החינוך הציבורי-דתי היו הרבה מאוד ויכוחים ושיחות. אתם יכולים לקרוא בדוח: ארבעה מן החברים שלנו החליטו להסתייג מההמלצות שלנו בעניין החינוך הדתי כי הם חשבו שאנחנו הרחקנו לכת באוטונומיה לחינוך הדתי; רוב חברי הוועדה חשבו שלא הרחקנו לכת, כי אנחנו מאמינים בזכותו של החינוך הציבורי-הדתי, ואנחנו רואים בו חלק גדול וחשוב מהחינוך הציבורי בישראל, ולכן אנחנו מאמינים שיש לשמור על אוטונומיה בכל הקשור לאורח החיים הדתי שלהם. במקצועות לימודי הקודש העברנו מנגנונים שמאפשרים לחינוך הציבורי-דתי לעמוד בקריטריונים אוניברסליים שתקפים לגבי כל החינוך הציבורי עם המנגנונים שמבטיחים את האוטונומיה שלהם בנושאים הקריטיים שהיו חשובים להם.
בנושא החינוך הערבי אני חושב שהדוח הזה הוא יום בשורה דרמטית. בפעם הראשונה לא מגדירים חינוך לערבים או תקציבים לטיפוח ערבים, אלא מתייחסים אל החינוך הערבי כחלק שווה ומשמעותי בחינוך הציבורי במדינת ישראל. ביטלנו כל קריטריון לא שוויוני שהיה קיים בתקצוב, ואנחנו מציעים להגיע לחינוך שיהיה רק על בסיס סוציו-אקונומי, והמשמעות היא שבשנים הקרובות – ההנחה שהדוח ייושם – אכן יוזרמו תקציבים משמעותיים לחינוך הערבי בישראל. בשיח עם ועדת המעקב הגענו להגדרה פורצת דרך על מטרת החינוך הערבי שהיא טיפוח הזהות האישית והזהות הקבוצתית שלו כעוגן לאינטגרציה שלו במדינה והכרה שלו במדינה כמדינה יהודית דמוקרטית. זו פריצת דרך בהסכמות וביכולת להביא את הציבור הערבי להיות חלק ממדינת ישראל, חלק שווה. אני חייב להגיד שאני באמת חושב שיש כאן פריצת דרך, ואלה הן גם התגובות בציבור הערבי.
שלמה דברת
¶
חשבנו שנושא הפערים רלוונטי רק לגבי אותן קהילות שאורח החיים בהן הוא מובהק ונפרד, ולכן יש משמעות מי הם המורים; אנחנו חושבים שבמקרה של הערבים הוא לא, אבל אני מציע שנשאל את השאלות אחר-כך.
בעניין החינוך החרדי המלצנו לפני ההסכם הקואליציוני – לא ידענו שיהיה הסכם כזה – שכמו שקיימים מנגנונים לגבי החינוך הדתי צריך לבנות מנגנונים ולאפשר לאותם חלקים בציבור החרדי. אנחנו למדנו לעומק על החינוך החרדי, ניסינו לקיים אתם הידברות, ומטעמים שאינם קשורים בנו לא הצלחנו לקיים הידברות מלאה. אנחנו ממליצים שיש לאפשר לחלקים בחינוך החרדי שמוכנים לקבל עקרונית את החובות שקשורות בחינוך ציבורי – לומר ללמד תוכנית ליבה –מנגנונים שיגנו על העצמאות שלהם ועל האוטונומיה שלהם, מנגנונים שדומים לאלה בחינוך הדתי. לפי הממצאים שלנו, רשת המעין התורני, חלקים גדולים מהחינוך העצמאי שהם בתי-ספר יסודיים וחלק גדול מבתי-הספר התיכוניים לבנות בציבור החרדי – ממלאים כבר היום את מרבית הקריטריונים. זהו אינטרס לאומי עליון לאפשר לאותם חלקים להשתלב בחינוך הציבורי ולחזק אותם – ולא משנה מה השקפת העולם שלך – תחת קריטריונים אוניברסליים-כלליים. לפי החלטתנו, החלקים בחינוך החרדי שלא יהיו מוכנים או לא ירצו למלא אחר התנאים האלה יהיו חינוך לא ציבורי ויקבלו מימון מופחת.
העשייה הפדגוגית, כאמור, היא לבו של הדוח. מרבית הדוח הסופי עוסק בפדגוגיה, ואני מקווה שיקראו אותו בקפידה. היפוך הפירמידה היא אחת ההמלצות המרכזיות שלנו. אנחנו ממליצים לחזק את בתי-הספר היסודיים ואת הגנים. המלצנו על חינוך חינם מגיל 3, אבל על-כך אין עדיין גיבוי תקציבי, אם כי שמחתי לשמוע אתמול את שר האוצר מתחייב - -
שלמה דברת
¶
מעין התחייב. אנחנו יודעים שההתחייבות היא ספר תקציב. הצהרה שהוא מוכן להתחיל את זה בשנה הבאה ותוך חמש שנים להשלים את זה, הייתה חשובה. אני מאוד מקווה שגם האנשים בכנסת, גם שרת החינוך, גם ארגוני המורים וכולם יפעלו לשכנע בחשיבות ההמלצה להפוך את הגנים בגיל 3-4 לגנים חינם.
שלמה דברת
¶
אנחנו ממליצים שהגנים יוגדרו כמוסדות חינוך לכל דבר. לגננות יש תפקיד עצום בהכנת הילדים ללמידה משמעותית. אנחנו מציעים תוכנית ליבה לגנים, שמבוססת על יכולות בסיסיות קוגניטיביות, אמוציונליות וחברתיות שיכינו את הילדים. אנחנו ממליצים להקטין את כיתות א'-ב' ואת קבוצות הלימוד גם על חשבון כיתות גדולות יותר בהמשך, ובמבחן האוריינות הארצית יש לוודא שכל אחד מילדי ישראל יודע לקרוא בסוף כיתה ב'.
בראש צוות היעדים עמדה מנכ"לית המשרד רונית תירוש, שהגדירה את היעדים שמצורפים לדוח, והגדירה כי שיעור הצלחת התלמידים בכיתות ב' בישראל במבחני האוריינות יהיה, נדמה לי, 90%. אם היעד הזה יושג אנחנו נראה שינוי דרמטי בפערי החינוך בישראל.
אנחנו מציעים לבזר את המערכת, לארגן מחדש את משרד החינוך כמשרד שמתווה מדיניות; את מנהלי החינוך האזוריים כאחראים על ההפעלה, אבל את בית-הספר כמרכז הסמכויות, עם אוטונומיה פדגוגית ואוטונומיה תקציבית. אנחנו מציעים לעשות שינוי מבני ניכר במשרד החינוך. אבל מבחינת העדיפות סדר הדברים הוא קודם כל בית-הספר, אחר-כך מנהלי החינוך האזוריים והשאר.
אנחנו ממליצים להכניס את נושא ההערכה כחלק מהתרבות. אני רוצה שאנשים יהיו אחראים לתוצאות ולהישגים לא רק חינוכיים, אלא גם הישגים בנושאים ערכיים. אנחנו רוצים לראות יעדים שנתיים, ואנחנו רוצים לראות שקיפות. אנחנו מאמינים שאור יום מרפא הרבה חוֹלַיִים, ולכן אם מערכת החינוך תהיה מערכת שקופה היא תהיה מערכת איכותית יותר. אנחנו מאמינים בחיזוק משמעותי של ההערכה הפנימית; הערכה אינה כלי לבקר מורים, אלא קודם כל כלי פדגוגי. אנחנו מאמינים שההערכה הפנימית צריכה להיות חלק משמעותי ביותר מתעודת הבגרות.
עשינו תהליך שלא נעשה מעולם בשום מגזר ציבורי של תקציב אפס; אחרי שגמרנו למפות איפה נמצא הכסף היום בנינו תקציב חדש שמופיע בדוח, וההצעה שלנו היא לתקצב את כל המשאבים בצורה של איגום משאבים, כל המשאבים, לא רק שעות לימוד, ולא תקצוב בשעות אלא תקצוב בכסף. יהיה סל שיהיה שייך לכל ילד ויהיה דיפרנציאלי. הסל ילך עם הילד לכל מקום שהוא מגיע אליו. אנחנו מציעים שהמימון יהיה משותף, מעוגן בחקיקה, באחריות המדינה עם השתתפות השלטון המקומי בשיעור משתנה לפי חוזק הרשות. הצגנו מבנה תקציב בעמוד אחד; מתי בפעם האחרונה ראיתם תקציב של מערכת כמו מערכת החינוך בעמוד אחד? אנחנו מאמינים שבנינו תוכנית מאוזנת תקציבית, עם מקורות ברורים מאוד לכל אחד מהסעיפים.
המחויבויות שביקשנו מהאוצר היא קודם כל להגדיל את בסיס התקציב של משרד החינוך ב- 1.2 מיליארד שקל. לעומת תקציב 2005 זוהי חזרה לרמות של תקציב 2003. 13 הקיצוצים האלה, הפיטורים המתמשכים של מורים, שבהם פוטרו יותר מורים מאשר כל הפיטורים שעליהם אנחנו מדברים ב- 5 השנים הבאות – את הקיצוצים האלה צריך להפסיק; חייבים לעבור לתוכנית רב-שנתית שבה לא יקוצץ יותר תקציב החינוך, הוא יועמד על 1.2 מיליארד שקל יותר ממה שיש בו היום. ביקשנו תקציבי מעבר של 5.2 מיליארד שקל ומימון מלא של הגידול הטבעי. זה המתווה התקציבים שאני מצפה שהממשלה תאשר מחר, וששר האוצר וראש הממשלה אמרו אתמול שהם תומכים בהם ומחויבים להם. רבותיי, זהו רגע חשוב מאוד למערכת החינוך. מדובר על הזרמה של 11 מיליארד שקל, הפסקת הקיצוצים ומימון מלא של הגידול הטבעי. לעומת מצב החינוך בשנים האחרונות זו בשורה.
אנחנו מדברים על השתתפות רשויות בסך 3 מיליארד שקל. עומד להתקיים משא ומתן והידברות בין הרשויות המקומיות לבין המדינה. אנחנו ממליצים כ- 1.5 מיליארד שקל בשנה כדי ליישם חינוך חינם בגנים, אבל לכך לא נמצא עדיין תקציב, ואני מקווה שיהיה. בעניין תוכנית סגירת הפערים בתשתית לא היה לנו זמן לעסוק, אבל זו המלצה חשובה ביותר, ואני מקווה שבהמשך יעסקו בכך.
בנושא התאמת כוח האדם ומסע ההפחדה, שהתנהל פה בשבועות האחרונים לגבי עשרות אלפי מפוטרים, אני רוצה לומר את זה באחריות, ואני מציע לכולם לקרוא היטב את הדוח: ההמלצות שלנו – ואני רק מחויב להמלצות שלנו – הן שאכן בגלל שינוי מבנה המשרה בעוד 5 שנים מהיום יידרשו פחות מורים, להערכתנו פחות 10,000 מורים. צריך לזכור שבערך 5000 מורים עוזבים כל שנה את המקצוע: מחציתם פורשים ומחציתם פשוט עוזבים או פורשים בפרישה מוקדמת.
שלמה דברת
¶
אני יודע שזה נכון.
אפשר לבצע את הרפורמה אם רוצים גם בלי פיטורים, אלא רק בתהליכים של פרישה בכבוד, ולפי המלצתנו בדוח צריך לאפשר פרישה מוקדמת. המלצנו להגדיל את המכסות הפרישה המוקדמת כי מקצוע ההוראה הוא מקצוע שוחק. כל השיח סביב פיטורים הוא מיותר לחלוטין, הוא לא רוח הדוח, הוא לא ההמלצות. אני יודע שהיו התבטאויות של משרד האוצר; אני לא אחראי להתבטאויות משרד האוצר, אבל אני מאוד אחראי להמלצות שלנו.
אנחנו מדברים על תוכנית יישום, ואני מאוד מקווה שבשותפות ובהסכמה מלאה אני מאמין שרק כך ניתן ליישם, ואני בטוח שכל הגורמים, כולל ארגוני המורים יהיו חלק מזה, יישבו בוועדות ההיגוי של הרפורמה, יתרמו את התרומה המקצועית שיש להם, ויחד ילכו ליישם את הרפורמה. זאת ההמלצה שלנו גם לממשלה וגם לארגוני המורים. אנחנו ממליצים לפחות 50% מבתי-הספר יופעלו ביום לימודים מלא.
כפי שאמר יאנוש קורצ'אק
¶
"לתקן את העולם פירושו לתקן את החינוך". אני מקווה שמתחיל פה תיקון עולם. תודה רבה.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
תודה רבה. זה באמת היה ממצה, ורק נגענו בראשי תיבות של כל נושא. רשימת הדוברים מאוד ארוכה, לכן כל אחד ידבר בקצרה כדי שכולם יוכלו להתבטא. ראשון הדוברים, שלמה שוהם, בבקשה.
שלמה שוהם
¶
ראשית אני רוצה לומר שנציבות הדורות הבאים מברכת על המהלך הזה ועל המאמץ הגדול שהושקע פה. אישית אני הייתי שותף למהלך שרק החל בוועדת המשנה לחקיקה. הנושא הזה יובא לפתחה של הוועדה, וצפוי לנו עוד מהלך ארוך. כרגע יש צוות במשרד החינוך שעובד על הכנת חוק החינוך הציבורי. לדעתנו, אי-אפשר יהיה ליישם חלק מן הדברים, אלא אם הוועדה באמת תצליח להגיע להסכמה באשר לחוק חינוך ציבורי, שיהיה בהיר, מדויק וממוקד. הדבר הזה חשוב וחיוני וצפויות לנו עוד שעות רבות של עבודה על כך.
אני אתייחס דווקא לדברים האחרונים של שלמה דברת. אחת הרעות החולות של המדינה שלנו בנושא תקציב רב-שנתי – שדרך-אגב מחויב על פי החוק, והוא לא נעשה – זו העובדה שאין תקציב ארוך טווח, ואין תכנון ארוך טווח; נציבות הדורות הבאים מברך קודם כל על המהלך הזה שכולל תכנון תקציבי ארוך טווח בדוח דברת.
החלק החשוב בתוך הדוח הזה מצביע על רפורמה מקיפה מאוד שלא ראיתי אותה מימי זלמן ארן והתמודדות עם מערכת החינוך באופן כולל וממלכתי. אנחנו מאמינים שזהו מהלך מפתח בשביל ליצור דורות באים שהפער ביניהם הוא נמוך, שהם הולכים ונעשים שוויוניים יותר, והדבר הזה חשוב וחיוני.
אני קורא גם לגופים אחרים שמרגישים מאוימים או חוששים מעיקרון שעדיין לא יודעים איך ליישם אותו במגוונים, לדעת שהוועדה חשבה רבות על מתן אפשרות ל"איחוד" וה"יחד". חשוב מאוד שלא נשאיר בדרך ציבורים רבים מאוד, ולכן אנחנו זקוקים לאנשים בחברה הישראלית והפוליטית יתמכו במהלך הזה.
שני דברים שלא קיבלו, לפי דעתי, די מקום בדוח הם הרשות לחשיבה אסטרטגית בחינוך, שהבנתי שהייתה הסכמה לכלול אותה, אך לצערי לא בצורה בולטת בדוח. דוח טוב ככל שיהיה חייב גם הוא לצפות פני העתיד. יכול להיות שהיום הוא נעשה חשוב, חיוני ונכון, אבל חייבת להיות דרך להתאמת הסממנים שלו בהמשך. כדי שלא נבוא בעוד 5-10 שנים ונגיע למסקנה שאיחרנו את הרכבת ושוב צריך לעשות מהפך חדש כדי שלא יהיה צורך במהפכה, אלא התפתחות – לא רבולוציה, אלא אבולוציה – חשוב שלצד הדוח הזה תהיה רשות שתבדוק את החשיבה האסטרטגית ותתאים את הדוח הזה לדברים שנעשים.
אנחנו נחשפים למהלכים שבראש ובראשונה מדברים על דוגמה אישית בחינוך. צריכים לתת דוגמה אישית למרות הקשיים, למרות הפחד ולמרות החששות, גם בדרך ניהול המשא ומתן וגם בדרך ההתייחסות הן של ארגוני המורים; אני מציע גם לחברי הכנסת מכל המגזרים לאמץ התנהלות שלא תביא להקצנה ולהטמעת הפחד, אלא תביא לפתרון שיכול להיות פתרון של "יחד", וייתן מקום למהפך שנעשה על-ידי דוגמה אישית של כולנו בהתנהלות ביחס לדוח הזה. יש דברים רבים שעוסקים בפרטים של הדוח, שאותם נגיד בהמשך.
אילן שלגי
¶
שלום לכולם. אני רוצה לומר לך, גברתי יושבת הראש, אינני זוכר ישיבה בוועדת החינוך שהיו בה כ- 18 חברי כנסת, וזה בהחלט לכבודו של הדוח הזה ולכבודו של הנושא.
אילן שלגי
¶
כוח המשימה שיצא לדרך לפני שנה ושליש קיבל גיבוי לא רק ממשלת ישראל, אלא מכל הציבור כמעט. ראש הממשלה ושרת החינוך הפגינו בכל השלבים הרבה מחויבות הן בכתב המינוי של כוח המשימה, הן בהחלטת הממשלה מ- 16 במאי, לאחר שהוגש דוח הביניים. באותה החלטה נאמר שהממשלה רואה ביישום התוכנית משימה לאומית מועדפת, והממשלה נחושה לבצע רפורמה כוללת במערכת החינוך. גם אתמול, כאשר הדוח הוגש לראש הממשלה ולשרת החינוך שמענו מחויבות מלאה. אבל אם בשני השלבים הראשונים האמנתי לכל מילה, אני מצטער לומר לכם שבשלב השלישי לא האמנתי, משום שהשלב השלישי היה כמה ימים לאחר חתימת הסכם קואליציוני עם יהדות התורה – ואיך אמרתי לחבר הכנסת גפני? – הוא גנב את הגבינה והלך. ואני רוצה לומר לך, חבר הכנסת נהרי, זה שהם יהיו מחוץ לדוח הזה הם גם לא יהיו חייבים ביישום המיון. כלומר, הם יהיו חייבים לקבל גם את האתיופים ואת הילדים שלכם לישיבות הליטאיות.
אילן שלגי
¶
אני שמח שאתה סבור שהם לא יפלו אתכם, ושהם יקבלו אותם לישיבות שלהם. הלוואי שאתה צודק, תאמין לי.
אילן שלגי
¶
ואם אני וחבריי ניאלץ ללכת לבג"ץ זה יהיה כדי שהדוח הזה יישום כמקשה אחת. קודם קראה יושבת הראש את המשפט החשוב ביותר, לדעתי: "המדינה חייבת להבטיח לתלמידים עתיד פתוח גם אם הוריהם בחרו עבורם בחינוך קהילתי נפרד שאינו מכינם השתלבות בחברה". המשמעות היא שלטובת הילדים הישראלים, כולל הילדים של יהדות התורה, המדינה חייבת לכפות גם עליהם תוכנית ליבה, כי אחרת הם לא יוכלו להשתלב בחברה שלנו. אם ניאלץ להיאבק על זה גם בזירה של בג"ץ זה יהיה גם למען הילדים האלה. אני רוצה להאמין שבמאבק לאי ההחרגה של אף מגזר מתוך הדוח יהיו שותפים בבית הזה, בוודאי ב"יחד", ואני מקווה שגם במפלגת העבודה.
יש דברים בדוח הזה שאינני מאושר מהם, וראו את ההסתייגות שנכתבה בעניין עצמאות היתר וזכויות היתר לחינוך הממלכתי-דתי. אבל אני מוכן לבלוע את זה כי אני עדיין חושב שזו פשרה שאפשר לחיות אתה הלאה, וזה מחיר שראוי לשלם אותו כי זה לפחות מגזר חשוב שמקבל עליו תוכנית ליבה.
הצער שלי הוא על העמדה של ארגוני המורים. אתם קודם כל איגוד מקצועי, וזה בסדר, תגנו על המורים, ואני סבור שאתם מייצגים את כל המורים החלשים, חלק מהמורים הבינוניים ולא את המורים הטובים. ואני גם מתפלא שבראש ארגון שלמעלה מ- 90% ממנו הן נשים –עומדים גברים. זכותו של כל ארגון לבחור לעצמו את מנהיגיו.
אילן שלגי
¶
מר וסרמן, זכותך לנהל מאבק של איגוד מקצועי; תבוא בשם המורים ותאמר להם לומר מה שהם מוצאים לנכון. אבל זה שאתם באים לדבר כביכול בשם ילדי מדינת ישראל, בשם הילדים של כולנו – זו לא זכותכם.
אילן שלגי
¶
בשם הילדים ידברו ההורים שלהם שמדברים באמצעות נבחרי העם: ממשלת ישראל וכנסת ישראל. לכן למורים מותר להביע עמדה בכל נושא- -
אילן שלגי
¶
כדי להעצים ולחזק את המורה ולייעל את מערכת החינוך צריך לאפשר למורים הטובים להתקדם, צריך לחזק את המורים הטובים, המורים עם המוטיבציה. ואני חוזר ואומר: אתם אל תדברו בשם התלמידים.
יוסי שריד
¶
קודם כל אני מתנצל, אליי לא הועבר הדוח, ואני לא יכול לקרוא מדוח שאיננו נמצא לפניי. למרות זאת בשבוע שעבר טרחתי לקרוא מאה עמודים, ואני מניח שזו הייתה הטיוטה הלפני-אחרונה של הדוח- -
יוסי שריד
¶
טוב, אתה יודע, הוועדה שלך בין שאר מעלותיה, הרבתה טיוטות. את הטיוטה הלפני אחרונה קראתי, ואם יש שינויים מהותיים אני אקרא אותם היום או מחר. גם אני רואה חובה לעצמי לומר תודה ליושב ראש הוועדה, שלמה דברת, ולאנשי הוועדה. אני חושב שהם ראויים לתודה. אחרי ככלות הכול, האנשים האלה פינו מזמנם – הם בדרך כלל לא אנשים פנויים, ידיהם מלאות עבודה – תרמו זמן, תרמו מאמץ, ואני חושב שאני לא יכול למצוא בהם דופי אפילו בדוחק, בדיוק להפך.
לא מזמן השתתפתי עם שלמה דברת בדיון ציבורי, והיה בינינו ויכוח על פרטים מסוימים בדוח ולמחרת הרגשתי לא בנוח, אז טלפנתי אליו ואמרתי לו: "בדבר אחד אני בטוח: אני בטוח בכוונותיך הטובות". יש מעט מאוד אנשים בישראל שאני בטוח בכוונותיהם הטובות, זה לא עניין של מה בכך, בדרך-כלל הכוונות הן רעות. למה לחשוד בכשרים? אם הכוונה היא רעה צריך לקרוא לילד בשמו. למה לחשוב שפתאום יש להם כוונה טובה? פה אין ספק שהכוונות הן טובות; והשאלה שעומדת למבחן היא האם ההמלצות ראויות בעינינו, ובהקשר הזה אני רוצה לומר שאני לא מקבל את הטיעון הזה של "מקשה אחת". זו השקפת עולמי, לאו דווקא בהקשר הזה.
יוסי שריד
¶
אפשר להסתמך על חכמים: "את הטוב תקבל ואת הרע לא תקבל?" אפשר לומר; אבל כל המלצה צריכה לעבור את המבחן שלנו, את מעלותיה ואת חסרונותיה, ובסופו של דבר צריך להכריע לכאן או לכאן. אתמול כאשר הוועדה הגישה לממשלה את הדוח אני הייתי בבית-ספר בהרצליה. אף על פי שזה בהרצליה זה בית-ספר לא פשוט. התלמידים כתבו לי שהם לומדים בכיתה ו' סיפור שכתבתי פעם, והם רצו לשוחח על הסיפור, לכן אין לביקור שלי שם שום קשר לוועדה ולהמלצותיה. אבל באותה הזדמנות כיבדו אותי והזמינו אותי לחדר המורים, ובחדר המורים התסיסה רבה, והפחדים הם חריפים, וציבור המורים איננו רואה צל הרים כהרים, והוא איננו מהלך אימים. גם הוא למוד ניסיון כמו כולנו, ומותר לו לדבר בשם הילדים, בדיוק כפי שמותר לכל אחד ואחד מאתנו. נוכל לומר שהילדים ידברו בשם הילדים, אבל אם מישהו מדבר בשמם, אז למורים ולארגוני המורים שמורה זכות גדולה יותר משלנו לדבר בשמם. החרדה היא גדולה, ולא באשמתם.
אני היום לא אכנס לדברים שאני חושב שראוי לאמץ וליישם אותם, ולדברים שנראים לי פחות ראויים. אבל צריך להיות ברור שהאופציה של הסכמת המורים באמצעות ארגוניהם היא לא אופציה, היא הכרח המציאות. לא יכול להיות אחרת, משום שהמורים לא צריכים לשבות. די להם אם הם לא ישתפו פעולה. אז מה, תהיה עבודת כפייה בארץ? יכריחו אותם לשנות את סדרי העבודה שלהם? הם ממשיכים לעבוד. הרי לא תהיה פה עבודת כפייה והוראת כפייה. לכן אם מורים לא משתפים פעולה אז שום רפורמה בחינוך לא יכולה להתחולל, אלא אם כן אנשי החינוך שותפים. הם אנשים החינוך, אנחנו לא עומדים בכיתות. כשהייתי מורה הייתי אומר לאשתי שיותר קל להיות חבר כנסת מאשר להיות מורה. קשה להיות מורה. הם בכיתות, אנחנו לא בכיתות, חבר הכנסת שלגי. בינתיים, עד שהרפורמה תתחולל גם אין לנו מורים אחרים במקומם. לכן די להם שהם לא משתפים פעולה, ואז אין רפורמה.
ההערה העיקרית שאני רוצה להעיר באוזניך, שלמה דברת, היא הערה עקרונית; אני חושב שאתה כאיש מיומן ואחראי לא היית מקבל דוח כזה. לו מישהו היה מגיש לך דוח כזה אתה לא היית מקבל אותו בגלל הרבה סיבות, אבל אני אגיד לך סיבה אחת: אתה לא היית מקבל דוח שאין בו מוקדם ומאוחר, שאין בו ראשון-ראשון ואחרון-אחרון. אנשים בארץ לא נולדו מטבע בריאתם חשדנים או ספקנים; החשדנות הזאת היא פרי ניסיון. כל אחד מאתנו הוא אזרח המדינה, והוא יודע שרוב הדוחות – ואולי כולם – הונחו על המדף והעלו אבק. אמנם מבטיחים שגורל הדוח הזה לא יהיה כגורל דוחות אחרים, הלוואי.אבל בינתיים הניסיון הוא הפוך: כל הדוחות מונחים על המדף ומעלים אבק. יתרה מזה, למדנו גם מן הניסיון שגם הצהרות מאוד חגיגיות ולכאורה מאוד מחייבות, בסופו של דבר מסתבר שאין להן על מה לסמוך. יתרה מזו, ראינו כבר שמחויבויות של ממשלה אחת – שאולי התחילו להתווסף אינן מחייבות ממשלה אחרת, ובכל-זאת מדובר פה על תקופת זמן. זאת אומרת, האשמה היא לא בספקנים ולא בחשדנים. לכן לו הייתי תחתיך, הייתי קובע לוח זמנים; אתה לא היית מסתפק בחברות שאתה אחראי עליהן חמש שנים, זה לא אומר שום דבר. לו הייתי יודע שבראשית השנה הבאה מתחולל דבר גדול בפועל, אחד מן הדברים הגדולים שכולנו יודעים - -
יוסי שריד
¶
אם בראשית השנה הבאה תצא הבשורה שמחילים חוק חינוך חובה חינם מגילאי 3 עד 6, אני אומר לעצמי שאמנם יש דברים שאינני מסכים אתם בדוח, אבל זה מוכיח רצון טוב, זה צעד בונה אמון, אני מתחיל להאמין שבאמת מתכוונים ברצינות.
הערה אחרונה שאני רוצה להעיר
¶
התחילה הבריחה מהדוח, איש על מחנהו, איש על דגלו. הבעיה היא שהחינוך הממלכתי בפעם המי-יודע-כמה ימצא עצמו בעמדת נחיתות. זאת אומרת, מה אכפת לי שהחינוך העצמאי, מעין החינוך התורני והחינוך הממלכתי-דתי ילמדו גם ביום שישי – בסדר, מה לי מניעה לו? שיהיה. אלא מה, אנחנו מכירים את התנאים לא בתל-אביב, אלא במקומות אחרים. ברגע שיתקיימו לימודים בכל המסגרות האלה ולא יהיו לימודים במסגרת אחרת- -
יוסי שריד
¶
--זה היה הרי המאבק הגדול שלי כשר חינוך, להציע מסגרות חלופיות כדי שהורים לא יהיו מוכרחים בעל כורחם להוליך את הילדים שלהם למסגרות מסוימות אף על פי שהם לא מזדהים עם המסגרות האלה.
יוסי שריד
¶
רק עוד הערה אחת: אתה יודע שיש 500 אלף ילדים עניים על פי הגדרה של המדינה, ורק 150 אלף מקבלים הזנה. אפילו על-פי הגדרה של המדינה 500 אלף ילדים - -
גאלב מג'אדלה
¶
כפי שאת מכירה אותי גברתי היושבת ראש, אני אעשה את זה בשלוש דקות מפני שאני רוצה להיות רציני ואחראי.
הדוח שקיבלנו היום, אם אנחנו רוצים להתייחס אליו ברצינות אני מציע שוועדת החינוך, התרבות והספורט תקיים יום עיון שלם; בסוף היום אחרי שנלמד את הדוח תזמין את הגורמים הנוגעים בדבר לשוחח אתם, ואנחנו נקים ועדת משנה למעקב וליישום. אני לא ספקן מאוד וגם לא חשדן מאוד, אבל אני יכול להצטרף ליוסי שריד: הניסיון המר שלנו מלמד שהרבה דוחות יושמו במצב הטוב ביותר באופן חלקי בחלק הנוח והפחות מחייב והפחות יקר.
אדוני, מר שלמה דברת, מילת הקסם בכל הנושא בכל דוח הוא הסכמה. אם המורים וארגוני המורים לא יסכימו הסכמה מלאה מתוך שכנוע פנימי, אמיתי – חבל על הזמן.
דבר נוסף, עכשיו מתחילה העבודה שלך.
גאלב מג'אדלה
¶
כן. שלך כדוח, כוועדה. מילת היישום היא המילה המרכזית והחשובה בכל הנושא. אף אחד לא ישחרר אותך מזה, אתה צריך לדאוג לו כמנגנון עם משרד החינוך שיעקוב אחר היישום בהתמדה ובקביעות, סעיף אחר סעיף, פרויקט פרויקט, שלב שלב.
הדבר האחרון הוא באשר למגזר
¶
אתה אומר שהיעד המרכזי של התוכנית הזאת הוא צמצום פערים. איך היא יכולה לצמצם פערים כאשר היא מתחילה מהאמצע בעניין החינוך הערבי? הדוח שלך לא ניתן ליישום. אתה מכיר את המצב בגני ילדים, בתשתיות. איך הם ייושמו? זה דוח בלתי ישים – אמיתית, אובייקטיבית, עניינית. אתה גם לא פתחת את הזרועות להערותיהם של החברים. למה התחשבת בחינוך הממלכתי-דתי כייחודי ושונה ולחינוך הערבי אין מנהל חינוך עצמאי, כמובן, תחת פיקוח? בחינוך הערבי יש גם דתיים וגם חילוניים. האוכלוסייה הערבית היא 20% מהציבור בישראל. היא לא זכאית למנהל חינוך עצמאי?
גאלב מג'אדלה
¶
אל תהיה מומחה לערבים.
אני מצטרף לכל הברכות, נעשתה עבודה גדולה, אנשים הקדישו מזמנם. אסור לנו לא לברך אותם, חס וחלילה, להפך: צריך לתת להם את ברכת הדרך, ולראות בזה עבודה גדולה, אפילו עבודת קודש, אבל מהיום והלאה אנחנו צריכים להתחיל לעבוד.
גילה פינקלשטיין
¶
שלום לכולם. אני רוצה להודות לוועדה. יש דברים שאני מאוד אוהבת מאחר שהייתי 32 שנים בבית-הספר: העלאת מעמדו של המורה, המורה שהפך להיות שק החבטות. אני באה מבית של מורים – אבי היה מנהל בית-ספר – ואני זוכרת כילדה כבוד עצום שהעניקו לו, ואפילו היום אני פוגשת תלמידים שלו שאומרים שאבי היה דמות פדגוגית שהדריך אותנו. היום המורה הפך לשק חבטות, והרפורמה צריכה להתמקד בהעלאת מעמדו של המורה, לדאוג לו.
אהבתי מאוד את הנושא שאי-אפשר להנשיר תלמידים. מערכת החינוך עשתה רבות בנושא בשנים האחרונות, ועכשיו כשזה המוטו של הרפורמה זו מעלה מאוד גדולה. אני תומכת גם במבחן אישיות של מורים מתחילים כדי למנוע כניסה של אנשים לא מתאימים למערכת.
עם זאת יש נושאים שמאוד לא נראים לי: השינויים הארגוניים שבאים על חשבון המלצות של תוכן, של מהות, של ערכים. הייתי מאוד רוצה לראות יותר יהדות, יותר ערכיות במערכת. לא ייתכן שקבוצות של תלמידים ישראלים יוצאים בשליחות ללוס-אנג'לס ולומדים שם בבית-הכנסת או בבית-הספר, ותלמידים מקיימים הבדלה או מתפללים תפילת עמידה, והישראלים שואלים "מה זה". צריך להכניס יותר שעות תנ"ך- -
גילה פינקלשטיין
¶
--להכניס את התנ"ך לבית-הספר, את הסידור לכיתה. אנחנו מדינה יהודית, צריך יותר.
אחד המוקדים של הדוח הוא צמצום הפער בין האוכלוסיות השונות. יש שתי נקודות שמפריעות לי לצמצום הפער: בהחלט יכולים להיות בתי-ספר לחזקים, בתי-ספר לחלשים, בתי-ספר לעשירים ובתי-ספר לעניים אם ההורים יכולים לבחור את בית-הספר. צריך להקים מנגנון מסוים שימנע את זה. גם לגבי יום שישי: אם הלימודים ביום שישי הם רשות ולא חובה, אז גם ביום שישי יכולה להיות התופעה שיש הורים שיש להם כסף לתת לחוגים, והורים שאין להם כי הרי ביום שישי החוגים הם רשות, לא חובה.
היינו מאוד רוצים שהחופשות יהיו בהתאם ללוח העברי. אמרתם שיתחילו ללמד באוגוסט, וזה טוב, אפשר להכין את התלמידים לחגים, אבל מצד שני, איך יכול להיות שחופשת החנוכה תתחיל אחרי חג החנוכה? אנחנו לא חייבים להצמיד את עצמנו לאפנות שרווחות בעולם; אנחנו מדינה יהודית, יש להתאים את החופשות ללוח העברי.
לגבי המורה עצמו
¶
עד היום למורה היה יום חופשי, שבו הוא יצא להשתלמות; לפי הדוח, אם רק יום שישי הוא יום חופשי, מתי הם ישתלמו? גמול השתלמות היווה מוטיבציה למורה להשתלם, אם אין גמול – איפה המוטיבציה?
הזכרת את שילובם של הילדים מהחינוך המיוחד בבית-ספר רגיל, וזה רעיון יפה, אבל בלי המשאבים המלאים הכיתה סובלת. אני מקווה ובטוחה שאתם תדאגו לזה.
אסור לשכוח שהמילה בית-ספר מורכבת מהמילים "בית" ו"ספר"; אנחנו אכן רוצים שבתי-ספר יהפכו לבית חינוך, יותר ערכיות. חשוב גם לשלב את תנועות הנוער שאנחנו שומעים שמתחילות להתפורר; שילוב בין החינוך הפורמלי לבין החינוך הבלתי פורמלי - -
גילה פינקלשטיין
¶
יש לחשוב עוד על האינטגרציה; אחריות לאומית – חינוך לערכים. ראיתי שזה נמצא בדוח, אני רוצה יותר. למלא את החורים שנראים לי שחסרים.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
בוודאי. מוחמד ברכה, יולי תמיר, אורי אריאל, דב קהת, יוסי וסרמן, מרים מבורך, ברכה מציאל, רן ארז, טאלב אלסאנע, חבר הכנסת גפני, עאטף מועאדי, זחאלקה, נהרי. אלה רשומים לפי סדר הירשמותם. הישיבה עד 11:15.
מוחמד ברכה
¶
בינתיים אתה לא מאפשר לי להתחיל.
גברתי היושבת ראש, ראשית אני רוצה לברך את הוועדה ואת העומד בראשה. אני חושב שנעשתה עבודה רצינית ומעמיקה, ובאמת מגיע להם יישר כוח. אני אעשה משהו שלא עשו קודמיי: אני רוצה לברך גם את שרת החינוך.
מוחמד ברכה
¶
אני מצטרף. על אף המחלוקות ואף על פי שאני לא נוהג לברך את שרת החינוך אני אעשה את זה בלב שלם עכשיו, לא רק מפני שאני מסכים לכל פרטי התוכנית, אלא פשוט משום שנעשה מאמץ רציני ומעמיק כדי לטפל במערכת החינוך.
מוחמד ברכה
¶
הדיונים בוועדת החינוך צריכים לשמש גם-כן כדי לקבוע לוח תיקונים אם אפשר. אני לא מציע שנתייחס לדבר הזה כדבר סופי ומוגמר; כמובן, השלד המרכזי קיים, והוא מוגמר, אבל צריך להביא בחשבון כדי שלא ייווצר מצב שאנחנו באים לכאן, אומרים, מקטרים, מעריכים, ואחר-כך סתם.
מוחמד ברכה
¶
יום חינוך ארוך ללא מפעל הזנה מסודר הוא חסר כל תוכן וחסר אפשרות ליישום. אני לא יודע האם הוועדה התייחסה להצעת החוק שעברה לפני שבועיים בנושא חוק ההזנה, שאני חושב שהיא לעג לרש במה שנוגע למפעל ההזנה. אבל נושא יום חינוך ארוך יהיה לקוי בצורה קשה מאוד.
הנושא השני הוא פיטורי המורים
¶
אחרי הסקירה של מר דברת אני רגוע, אבל לא במאת האחוזים. בסופו של דבר יש תהליך טבעי של פרישה, ויש מחלוקת במספרים – אני שומע את המורים – האם זה 4000-5000 מורים בשנה או פחות מזה.
אני רוצה להביע תרעומת על דבריו של חבר הכנסת שלגי, שכאילו המורים וארגוני המורים הם מכונות דקלום שלא יכולים להתערב בייצוג התלמידים ובאינטרסים שלהם. גם אני הורה בעצמי, ולפעמים הבן שלי טוען כל מיני טענות כלפי מורים; האינסטינקט הטבעי שלי הוא לומר לו שהמורה צודק, ואני אומר את זה בפה מלא כי אני הורה, אני לא מחנך ולא מורה, וצריך לתת את הכבוד ואת הערך המקצועי לציבור המורים. לכן בשום אופן אני לא מקבל כל מהלך כוחני שבכוונתו לכפות על ארגוני המורים פיטורים. אם הדברים יתבצעו דרך תהליכי הפרישה הטבעיים זה טוב, אבל יש גם בסמינרים של המורים למיניהם יש מאגר של אנשים שקשרו עצמם – בלי חוזה כתוב, אלא מובן מאליו – עם מערכת החינוך. מה יהיה גורלם? האם הם ייזרקו? לאן הם ילכו? אני חושב שגם לעניין הזה צריך לתת תשובות. לכן גם אם היישום ייקח קצת יותר זמן, חשוב מאוד שלא תיווצר טרגדיה חברתית כלפי ציבור שלם, ציבור המורים, שבו ניטיב עם חלקם, ואת החלק האחר נזרוק לכלבים. אסור שלדבר הזה יהיה מקום, ואני חושב שההידברות עם ארגוני המורים היא מכרעת ליישום החוק וכן לגבי עמדתי על הדוח כולו. אני לא רוצה שייווצר מצב שלשיעורי האבטלה הגבוהים יצטרפו אנשים שמסרו את חייהם לחינוך.
אני מאמין לוועדה ולעומדת בראשה בנושא ההטבות שיהיו למורים, אבל אני חייב לומר שהמילה שלך היא לא חזקה מהמילה של נתניהו, והמילה של נתניהו כפי שהיא התפרסמה היום מאוד מדאיגה אותי, כי הוא אומר גם למשרד החינוך וגם לוועדה שנסחפתם. בסופו של דבר, מה יהיה? יהיו תהליכים של פיטורים, של יום חינוך ארוך ושל רמת שכר שדומה למה שקיים היום.
מוחמד ברכה
¶
זו תהיה הקטסטרופה האמיתית. אם הממשלה ומשרד האוצר יתחייבו על נושא המקשה האחת, ולא בראש ובראשונה על תהליך מוסכם של צמצום הצוות הפדגוגי ועל קביעת הטבות בצורה חד-משמעית, ברורה ומתוקצבת – כל הרפורמה שלכם תלך לטמיון.
אני רוצה לומר עוד משהו על סגירת הפערים שאני מאוד מעריך - -
מוחמד ברכה
¶
אני מסיים.
בנושא אגף החינוך הערבי אני חושב שנכשלתם; הנימוק שנתת דווקא מחייב או מוביל לשם. הגיע הזמן אם עשיתם את כברת הדרך לעשות את הצעד הזה עד קו הסיום, לא מאוחר גם עכשיו לעשות את זה.
סגירת הפערים צריכה לחפות על שיעור הנשירה; שיעור הנשירה בחינוך הערבי הוא 12% לעומת 6% בחינוך היהודי; הזכאים לבגרות בחינוך הערבי הם 33% לעומת 53% בחינוך היהודי. חסרות 1700 כיתות; נושא של 5 ימי לימוד קיים בחינוך הערבי מאז קום המדינה. לכן לדבר על פיטורים של מורים זה לא רלוונטי, מה גם שחסרים 4000 משרות הוראה בחינוך הערבי. אלה דברים שצריך לתת עליהם מענה, לא לעקוף אותן במילים כלליות, אלא לתת עליהן מענה קונקרטי כי אחרת החלק היחסי של הפיטורים לא יהיה נכון כי בלאו הכי יש 5 ימים בשבוע ולא 6 ימים כפי שקיים בחינוך היהודי.
יולי תמיר
¶
גם אני רוצה להצטרף לברכות גם לשרה וגם לשלמה דברת ולצוות שעבד אתו. אני חושבת שהדוח הוא נקודת פתיחה מצוינת לדיון על שיפור החינוך בישראל. אפשר לקבל, אפשר לא לקבל חלק מההמלצות, אבל עצם העובדה שהחינוך עלה לכותרות הראשיות ונידון היום בראש סדר העדיפויות החברתי – זה לכשעצמו, מבחינתי, ראשיתה של מהפכה. תמיד כששאלו אותי מתי החינוך ישתפר, הייתי אומרת שזה לא יהיה בין האסונות בדרום-מזרח אסיה לאיזשהו אירוע במדור הפשיעה; עכשיו החינוך בכותרות, וזה טוב לכל מי שיושב בחדר הזה שאוהב וחושב שהחינוך הוא הדבר הכי חשוב שיש לנו.
המבחן האמיתי יהיה בביצוע, כמו שאמרו כאן רבים לפניי. אני רוצה לברך על משהו שאף אחד עוד לא בירך עליו: אני רוצה לברך על הגשת הדוח בינואר. זאת אומרת, יש לנו הרבה זמן עד ספטמבר כדי להתחיל ולחשוב איך מגיעים לראשית השנה בצורה שמאפשרת פתיחה תקינה של שנת הלימודים ובהסכמה על דרך ביצוע הדוח. בדרך-כלל רפורמות בחינוך והצעות באות בחודשים האחרונים של השנה, ואז נקלעים לשנת הלימודים לא מוכנים; יש כאן מצב חד-פעמי של אפשרות לעבוד נכון במשך כמה חודשים, לא בחיפזון כדי שנגיע ל- 1 בספטמבר מוכנים. המהלך הזה מחייב הידברות עם ארגוני המורים. אמרו את זה גם קודם, ואני מסכימה לחלוטין עם הדברים. חשוב מאוד לא להפוך את הדיון הזה לדיון פוליטי, אלא לצאת מנקודת הנחה שכל מי שיושב סביב השולחן הזה רוצה בטובת החינוך הישראלי. איך עושים את זה ביחד? יש לנו לא מעט זמן לשבת ולחשוב, חשוב מאוד שהשנה הבאה תתחיל עם חוזה רב-שנתי עם המורים. ההסכם עם המורים חייב להיות רב-שנתי שמתפרס על כל השנים של הדוח. החשדנות שקודם יהיה קיצוץ ואחר-כך לא תהיה תוספת היא חשדנות טבעית, שאם לא ניתן עליה מענה גם אני לא אגיד לארגוני המורים שהם צריכים לקבל התחלה של שנה שיש בה רק פיטורים, ואין בה את כל אלמנט הפיצוי והחיזוק של המורים.
הדבר האחרון הוא באשר לתכנים
¶
מאוד חשוב בעיניי שההתמקדות לא תהיה רק בהסכמי שכר ובמבנים. עניין ההזנה, כמובן, חשוב לי מאוד, אבל צריכה להיות גם חשיבה על התכנים, על הנושאים הפדגוגיים, כי להתחיל שנת לימודים נכון פירושו לשבת עם המורים ועם המנהלים גם על עיצוב "אני מאמין"בית-ספרי; גם איך נותנים לצוות הפדגוגי מעמד – ולא רק להורים ולא רק למשרד – בקביעת סדר היום הבית-ספרי. גם בתי-הספר צריכים לחשוב על ההיערכות עכשיו. אני מקווה ששרת החינוך והמנכ"לית יעודדו את בתי-הספר כבר היום להתחיל לחשוב איך תיראה שנת הלימודים הבאה שלהם – כולל השתלמויות והיערכויות תקציביות ותכניות – כדי שגם בתי-הספר, ולא רק המערכת כולה יגיעו לספטמבר בתחושה שהם עברו. רפורמה היא טראומה למערכת, והיא מעוררת את כל החשדות ואת כל הפחדים ואת כל הדברים שקשה להתמודד אתם. צריך לקחת את החודשים האלה כדי להגיע לספטמבר בתחושה של שלמות, ששמעו כל אחד והתחשבו בו והלכו ביחד.
קראתי את המשפטים הראשונים של הרפורמה; הם מדברים על הצורך בהליכה יחד ותוך כדי הידברות, צריך להפוך את זה למעשה – להפוך את ההידברות הזאת לתנאי לביצוע, כי אם זה ייעשה כך גם אם לא יהיו כל התקציבים, גם אם לא נגיע למיצוי מלא בשנה הראשונה, האווירה החיובית תכתיב את ההבדל; וכל מי שעוסק בחינוך יודע: כשהצוות מרגיש שהוא שותף הוא יכול להוליך מהלכים חינוכיים, וכשהצוות החינוכי מרגיש מנוכר הוא מוכרח להיכשל. לכן הקואופטציה של כל המערכת היא לקראת ספטמבר. המבחן הראשון הוא האם הדוח הזה יישאר על המדף או ייצא לפועל.
אורי אריאל
¶
ראשית, אני רוצה להגיד תודה לשרת החינוך, למנכ"לית, וכמובן, תודה לך שלמה דברת ולאנשי הצוות. בעיניי יש פה בשורה, והיא ראויה לברכה. בעיניי הוועדה מילאה לפחות את החלק הראשון, ואפשר לעשות "וי", כי היא עמדה בלוח הזמנים שהיא הציגה לעצמה ולוועדת החינוך.
אורי אריאל
¶
אני מציין את מה שלא נהוג במקומותינו. מה שנהוג, נהוג. זה סימן טוב, כי איך נבחן אתכם – בחינה במובן החיובי – עד עכשיו? אם אתם עומדים במה שהצבתם לעצמכם, מה שהמשרד הציב לו. להוציא סטיות לכאן או לכאן הוועדה עומדת בלוח זמנים, וכמו שאמרה חברת הכנסת תמיר, זה מאפשר להגיע לשנת החינוך הקרובה עם התחלות כפי שייקבע בהמשך.
הוועדה הזאת תעשה נכון אם תקפיד בעיקר בעניין, שהוועדה קבעה אותו. החכמה היא ללוות אותו, אני לא אומר להשגיח, אלא ללוות בגדר "אין מזרזין, אלא למזורזים" בקשר לארגוני המורים. אני חושב שארגוני המורים הוכיחו עד היום אחריות, וגם שביתות זה חלק מהעניין, ואנחנו נוכל לסייע בעניין הזה כי אנחנו גוף מפקח ומבקר. לכן זה רווח גדול מבחינת כולנו.
יש מבחן ידוע – ההבדל בין הרצוי לבין המצוי, ואם תעשה גימטריה תראה שזה כסף. זה כל הסיפור, ועל זה אומרים חז"ל אחרי הפסוק הידוע: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" כתוב: "ואהבת את השם בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". מה היהודי יכול לתת אחרי הלב והנפש? מה זה "מאודך"? חכמים אומרים: ממון. כשמתחיל כסף, מתחיל סיפור. עכשיו נראה את שר האוצר, נראה אם הדברים יופיעו בתקציב, ואיך הם יופיעו. זה מבחן גדול; לא היחיד, אבל חשוב מאוד.
אני רוצה לסיים בשתי הערות
¶
העניין של 5-6 ימים הוא עניין טכני, אבל הרבה יותר מזה הוא עניין חינוכי. שמעתי את דבריך קשב רב, אני לא מאלה שיש להם מה להעיר על הדוח כי לא קראתי אותו, רק ראיתי טיוטה. אני מצטרף להצעה שיהיה על זה יום עיון. מספר הימים בשבוע הוא עניין חינוכי; ביטול תורה או לימוד תורה הם שני דברים של אותו דבר, הוא לא עניין טכני. יש מקומות שלומדים 364 יום בשנה, כולל שבתות וחגים, וזה דבר מובנה, לא לימוד מהחיים אלא לימוד לשמו. למה לא 365? כי ב- ט' באב מתאבלים ואסור ללמוד תורה, כי תורה משמחת. זו בעיה, אבל אני לא אכנס לכל הסיפור הזה. שאלתי מישהו מה יעשו הילדים ביום שישי, אז הוא אמר שהם במילא מבלים עד 2:00-3:00 בלילה, באים לישון בבית ומתעוררים ב- 13:00 בצוהריים. מה הבעיה? זאת הבעיה. העניין הזה יצריך שינוי גם במגזר החילוני, אני לא רואה הבדל בעניין הזה. צריך לסדר את יום שישי אחרת, אל תסמכו על המתנ"סים בעניין הזה.
דב קהת
¶
גברתי היושבת ראש, שרת החינוך, המנכ"לית, יושב ראש הוועדה, חברי הוועדה וחברי הכנסת. מרכז השלטון המקומי תומך בהתלהבות ברפורמה, בהמלצות הוועדה. המרכז התחיל בעבודה משותפת עם שרת החינוך והמנכ"לית, ומיד אחרי הישיבה אנחנו הולכים לישיבת עבודה נוספת- -
יש לנו מספר הסתייגויות
¶
היינו אמורים להתלהב מאוד מקבלת המורים לרשותנו, זה חלק מחיזוק השלטון המקומי. לצערנו, אנחנו למודי קרבות וניסיון, ואנחנו לא מאמינים בתקצוב המלא של העניין הזה, ולכן דחינו את זה בכל מכל כל פה אחד – אמנם בכאב רב, אבל דחינו את זה.
אמרנו שאנחנו מתנגדים למח"א, אלא אם כן יש רשויות שמוכנות בהסכמה – זה מופיע באלטרנטיבות בוועדה – אבל גם פה צריך להיות פיקוח מי מתחבר עם מי כי לא יכול להיות שתהיה מח"א של רשויות חזקות, ומישהו חלש יישאר בצד.
אנחנו גם חרדים לגבי בחירה מבוקרת של אזורי הרישום. לא נחה דעתנו שצריך להעמיק בזה מבחינת הסכנה בפגיעה באינטגרציה.
וכמובן, התקצוב הוא סאגה ארוכה שצריך לבדוק מאין המקורות כי כמו שאמר ידידי הפער הוא הכסף בין המצוי לבין הרצוי, וזה אכן כך. העניין הזה יחייב העמקה הרבה יותר גדולה.
שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת
¶
סליחה רגע, התנגדתם פה-אחד את נושא העברת הבעלויות של העסקת מורים?
מרים מבורך
¶
אני רוצה לדבר בזכותם של המורים ובזכות ההמלצות. כמי שעוסקת בהכשרת מורים כעשר שנים וכמי שהייתה גננת, מורה, מרצה באקדמיה וראש המכללה כיום, אני חושבת שהמורים שלנו מעולים, ואני מסרבת לקבל את כל מה שקורה בארץ ובעיתונות בעיקר נגד המורים, וגם מה שקורה בוועדות בכנסת. המורים הם אלה שיכולים להוביל את כל השינוי הזה, ואני מאמינה שגם אנחנו נוביל את השינוי ואת מהלכו המורכב מאוד. יחד עם זאת אני חרדה כמו כולנו ליישום, ואני חרדה לכך שהיישום ייפול על הכשרת המורים, ובמקרה אחר – חלקית על מה שקורה. אני מאלה שלא ברחו מתת הוועדות למיניהן, אני הייתי עסוקה בכל הקשור לגיל הרך, ואני חושבת שחלק גדול מהעתיד שלנו יתחיל מהשינוי הזה ויעלה למעלה. העתיד יושב פה על-ידינו. אני מאמינה גדולה מאוד בתהליך הזה.
טלב אלסאנע
¶
אני מצטרף למברכים את הוועדה ואת יושב ראש הוועדה. הוועדה הזאת נגעה בכל נושא ובכל סוגייה חשובה למערכת החינוך, וגם בסוגיות שלא מצאו את ביטוין בחוק החינוך הממלכתי. הוועדה לא פעלה בחלל ריק, אלא גם בגיבוי משרד החינוך, ולכן אני מברך גם את שרת החינוך וגם את המנכ"לית.
אני רוצה לצטט מן הדוח
¶
"הצלחתה של הוועדה איננה טמונה בהמלצותיה", ואני רוצה להוסיף שההצלחה טמונה ביישום ההמלצות, וכולם יודעים שבעל הדעה הוא בעל המאה, וכאן ההיבט התקציבי.
טלב אלסאנע
¶
אתה צודק. אבל לפעמים דעה עוזרת לקבל גם כן את המימון הדרוש. אני סבור שיהיה יישום סלקטיבי של ההמלצות כי התרגלנו במהלך השנים האחרונות שהממשלה הזאת לא שמה את החינוך בראש סולם העדיפויות, לפחות מבחינת התקציבים, ואין פלא שעברו הרבה קיצוצים על מערכת החינוך. וההמלצות באו במסגרת הזאת. לכן יכול להיות שאותן המלצות שיש בהן חיסכון תקציבי אכן ייושמו, והמלצות שיש בהן להוסיף את התקציבים לא ימצאו את הדרך הנכונה אם יהיה זמן. אני סבור שכל מה שקשור למערכת החינוך יהיה בחוק יסוד חינוך כדי שהוראות שנוגעות לחינוך לא ישונו בהתאם לשינויים פוליטיים וקואליציוניים כאלה ואחרים.
אי-אפשר ליישם את ההמלצות ללא שיתוף פעולה מלא עם המורים ועם ארגוני המורים. למה אנחנו צריכים לבוא אליהם בטענות על כך שהם מגינים על חבריהם בארגון המורים? זה תפקידם וחובתם. לכן זה מאוד חשוב כדי לקדם את החינוך וליישם את ההמלצות. בכל מה שנוגע למגזר הערבי אני חושב שיש פריצת דרך חשובה, נגיעה בנושאים חשובים בהגדרת המטרות, אם כי יש צורך להשלים את המגמה הזאת בצעד נוסף – מנהל החינוך העצמאי שיכול להוות הכתרה של היזמה החשובה הזאת.
משה גפני
¶
לא משנה.
אני מברך את שרת החינוך, את המנכ"לית, את הוועדה ואת העומד בראשה, שלמה דברת.
אני מאוד מקבל את ההמלצות של הדוח, ואני מסכים שאי-אפשר לקבל אותו מקשה אחת, צריך לדון על כל דבר. הדוח מנסה לעשות רפורמה אמיתית ורצינית. אני קראתי את הדוח מספר פעמים, ואפילו שוחחתי עם יושב ראש הוועדה מספר פעמים ונפגשנו מספר פעמים. אני חושב שהרפורמה רצינית.
הוועדה לא התייחסה לדבר אחד, ואני מניח שזה לא היה תפקידה: בהכירי את הממשלות בישראל כל השינויים במבנה הארגוני ספק אם ייושמו, אבל לא הושם בשינויים אלה דגש על חינוך לערכים, ובלי חינוך לערכים כל המבנה הארגוני לא יתאים לעניין.
אני תמה עלייך, גברתי יושבת ראש הוועדה ועל יושב ראש הוועדה הקודם, שכאשר מדובר על דוח רציני ומקיף, מצאתם לנכון לדבר על הסכם קואליציוני שאנחנו חתמנו ומתייחס לכוח המשימה הלאומי שבראשו עומד שלמה דברת, מבלי שקראתם, לפי דעתי, לא את הדוח ולא את ההסכם הקואליציוני, או לפחות לא הבנתם מה כתוב בו.
אני מבקש לקרוא קטעים מתוך המלצות ועדת דברת: "צריך שהחינוך החרדי יעמוד בחובות החלות על כל חלקי החינוך הציבורי בישראל תוך הכרה בייחודיותו ובצרכיו של הציבור הזה. אנו ממליצים על הקמת ועדה ציבורית שתבחן את הדרכים ואת התהליכים שיובילו להכללת חלק ממוסדות החינוך של הזרם החרדי בחינוך הציבורי". ובהמשך מדובר כל הזמן על ייחודיותו ועצמאותו.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
אני מבקשת שתאמר משפט אחרון כי טרם שמענו את ארגוני המורים, ואנחנו צריכים לפנות את החדר.
משה גפני
¶
אני מבקש לומר דבר גם באוזנייך כיושבת ראש ועדת החינוך, אולי עד שבוע הבא: אנחנו לא דוחים את דוח ועדת דברת, לעומת מה שאתם אומרים פה כל הזמן. אנחנו מתבססים על דוח דברת. הוועדה ממליצה להקים צוות וועדה, ואת זה ביקשנו בהסכם הקואליציוני. אני מודה ומתוודה שהציבור החרדי לא שיתף פעולה או לא שיתף פעולה מספיק עם דוח ועדת דברת, וזה נבע מחשדנות גדולה ממה שהיה פה בשנתיים האחרונות. ההסכם הקואליציוני בעצם אומר את מה שוועדת דברת ביקשה: היא ביקשה שיהיה שיתוף פעולה כדי להגיע להסכמות בכל מה שנוגע לחינוך החרדי. אנחנו נגיע להסכמות; עכשיו יש מחויבות גם של הממשלה, גם של הציבור החרדי ונציגיו - -
משה גפני
¶
-- שאנחנו מתכוונים לעשות את מה שביקשו מאתנו. לכן אני מציעה לך ולחבר הכנסת אילן שלגי, וכן למפלגה שלך. זה שאתם יכולים ללכת לבג"ץ על כל דבר זה בסדר. יכול להיות שתעצרו את שיתוף הפעולה בינינו לבין ועדת דברת, בינינו לבין משרד החינוך, בינינו לבין הממשלה, אבל אני חייב לומר לגבי שיתוף הפעולה עם המפד"ל משפט מפני שהתקשרו אליי חברי כנסת בכירים מהמפד"ל לפני שחתמנו על ההסכם הקואליציוני, וביקשו שנכליל את החינוך הממלכתי-דתי בתוך ההסכם שלנו. האמת היא שלא נעניתי- -
משה גפני
¶
הם ביקשו ממני שנכליל את החינוך הממלכתי-דתי בתוך ההסכם, והסברתי להם שיש מעמד שונה גם בחוק, מכיוון שהמציאות של החינוך החרדי נמצא במעמד שונה- -
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
יפה. תודה רבה, הדברים ברורים. תודה רבה שהארת את עינינו. אני מאוד מאחלת לכם שתוך שלושה חודשים תגיעו להסכמות- -
יוסי וסרמן
¶
אני רוצה לומר תודה לשרת החינוך, למנכ"לית משרד החינוך ולוועדת דברת בראשות מר שלמה דברת, על עבודה רבת היקף לשיפור מערכת החינוך בישראל. המעלה הגדולה של הדוח ושל הוויכוח הציבורי הוא שסוף-סוף החינוך זוכה למעמד בציבוריות הישראלית, ואנחנו מתווכחים ודנים אודותיו; כי במשך 56 שנות קיומה של המדינה, החינוך שהוא תשתית לאומית קיומית לא זכה למעמד ראוי בחברה הישראלית, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו הליך כזה.
אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים, אנחנו לא ממציאים המצאות על פיטורי 20 אלף או 30 אלף מורים; אנחנו לא נגד החינוך במדינת ישראל; מותר לנו לדבר בשם הילדים כי אנחנו גידלנו וחינכנו דורות של תלמידים, ולא דיברנו אלא עשינו. זה ההבדל בין דיבורים לבין מעשים. אנחנו מציעים לוועדת החינוך: יש עוד דברים שאם נבצע אותם זו תהיה בכייה לדורות. לכן אנחנו מבקשים מוועדת החינוך להחליט על קיום ישיבה מקצועית בהשתתפותנו- -
רן ארז
¶
כן, זה מאוד חשוב. לכן אני רוצה לומר רק משפט אחד: אני רוצה לברך מאוד מקרב לב את שלמה דברת אשר עשה מתוך כוונות טהורות צעדים חשובים מאוד למערכת החינוך, הוא העמיד את מערכת החינוך על לוח הזמנים של מדינת ישראל, וזה דבר חשוב. למרות זאת אנחנו לא מסכימים לכל מה שהוא אמר. אני אשתמש בדבר שלא יעורר התנגדויות: כוונותיך טובות, מעשיך פחות, ולכן על המעשים אנחנו נדבר יותר מאוחר.
אביטל
¶
אני נציגת מועצת התלמידים מבית-הספר דה-שליט ברחובות. הדברים שלי מופנים למר דברת: איך ייתכן מצב של יציאה בהצהרות מפוצצות ובכותרות לעיתונים כשהמצב כל-כך מעורפל, יש אנשים שלא יודעים לקרוא בין השורות. למשל, יום לימודים ארוך: אתה לא היית בבית-הספר שלי. בתנאים הקיימים אי-אפשר להישאר בבית-הספר עד 16:00, וכשאומרים שמשכורות המורים יהיו גבוהות יותר זה אומר עוד שעות עבודה. אנחנו מחזקים את ידי המורים. מי יכול יותר מהם לדבר כשאני נמצאת בבית-הספר יותר מאשר בבית? המורים צריכים לדבר בשמנו כי אנחנו נמצאים אתם בערך 8-9 שעות, תומכים בהם בכל החלטה.
אביטל
¶
אנחנו עתידה של המדינה הזאת, איך יכול להיות שלא שואלים אותנו מה אנחנו רוצים? שיתוף פעולה הוא המפתח להצלחה.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
תודה רבה.
לפני שחבר הכנסת ידבר אני רוצה לומר לך, שוועדת דברת לא דיברה עם כל המורים וגם לא עם כל התלמידים, אבל היא בהחלט דיברה עם נציגות של מועצת התלמידים, ולא פעם אחת. לכן אני מציעה לקרוא את הדוח לפני שבאים בטענות. אם הייתם נמצאים פה בתחילת הדיון הייתם שומעים שהתנאים הפיסיים בבית-הספר הם אחד הדברים שדברת דיבר עליהם בהרחבה.
חבר הכנסת נהרי.
משולם נהרי
¶
אני רוצה לברך את שרת החינוך שהחליטה על כוח המשימה. אני חושב שבחברה שלנו לא פשוט להתמודד, במיוחד כשמדובר במהפכה, כי החברה לא מפרגנת ולא מעודדת, ותמיד יש מבטלים. אבל להביא היום לתוכנית מהפכנית זה כורח המציאות היום. אני רוצה לברך גם את הוועדה ואת העומד בראשה, שלמה דברת, על הדוח המקיף, המפורט שאני קורא לו מלאכת מחשבת. מי שמכיר את מערכת החינוך יודע שהיא מלאה בצמחים מוגנים: יש זרמים, וכל אחד מושך לכיוון אחר. הכנת דוח שמדבר אל כולם היא מלאכת מחשבת. הם עשו גם דבר חכם, ובסעיפים מסוימים לא קבעו דברים ברורים, אלא השאירו אותם פתוחים לדיונים כדי להגיע להידברות. גם משיחות שהיו לי עם מר דברת אני יכול להוכיח שפניהם להידברות, לא לכפייה.
תמיד אנחנו שואלים מה עם היישום; היישום הוא חשוב יותר מההמלצות. אני לוקח את הפרק האחרון של הצעת החוק. מי שראה את הצעת החוק וקרא אותה יודע שזה הביטחון שהדוח הזה ייושם, אבל בסופו של החוק לא כתוב באיזו שנה זה יחל- -
משולם נהרי
¶
--אבל אני חושב שאנחנו נוכל לעזור להם.
אני שמח שחוק הפיקוח שרציתי להעביר והופל בידי השרה, מעוגן פה.
כשמעבירים את דוח הבריאות ואת דוח הוועדה לתכנון ובנייה לא פחות חשובה הבטיחות, וזה כנראה נעלם מעיניכם.
עאטף מועדי
¶
את דעתנו הבענו בפומבי, וברכות לשלמה דברת ולכל מי שעסק במלאכה. שלושה עניינים אני רוצה להזכיר: בעניין המנהל קיווינו שבסוף ייבנה מנהל חינוך עצמאי במסגרת הממלכתיות ותוכנית סגירת פערים לפני שאנחנו מתחילים ביישום הדוח, וכן יידון מצב התשתיות שקיים היום. כולם יודעים שלא נאפשר את יישום דברת בחינוך הערבי.
שלמה דברת
¶
יש לי הרבה מה לענות. אני חושב שהדיון הציבורי הזה הוא חשוב; אני מאוד שמח על המשפטים של יוסי וסרמן ושל רן ארז. יש קונצנזוס על הצורך ליישם את הרפורמה הזאת בהסכמה עם ארגוני המורים, ואני מאוד מקווה שכך יקרה.
רוני בריזון
¶
רק תשובה לחברת הכנסת יולי תמיר שבאה אליי בטענות: אינני חבר הוועדה, אני מופיע לישיבות שנושאיהן מעניינים אותי.
אראלה גולן
¶
אני רוצה להזכיר לכל הנוכחים שאנחנו בוועדת חינוך, אבל לפעמים זה לא נראה ככה. הייתי מבקשת שלכל הוועדות האלה יוזמנו גם נציגי תלמידים מכל המגזרים: מהמגזר החרדי, מרחובות ומהמגזר הערבי וגם ראוי להזמין תנועות נוער שיש להם חלק בעשייה. אולי הם ישתתפו במאמץ הזה בימי שישי.
היו"ר מלי פולישוק-בלוך
¶
אני מודה לכל המשתתפים. זה היה קצר מדי, אני מודה. אנחנו נקיים דיון, נכין תוכנית. יכול להיות שיהיו שני חצאי ימי עיון כי אי-אפשר לקיים בכנסת יום עיון אחד ארוך כי יש מליאה. אני מקבלת את ההצעה לקיים ימי עיון שבו נפרט כל נושא בנפרד. אני מודה לכולם, במיוחד למר דברת ולמנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש.
הישיבה ננעלה ב- 11:30