כנסת פתוחה

סיור במכון וינגייט

2
ועדת החינוך התרבות והספורט
9.02.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 372
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום ראשון, כ"ח בטבת התשס"ה (9 בינואר 2005)

סיור במכון וינגייט.

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך היו"ר

אורי שפר - מנהל, מכון וינגייט
אורי אפק
שלמה סביה - איש מינהל וספורט
אפי יעקב - יחצנות וינגייט
דב גרינבלט - העוזר
גילי לוסטיג - העוזרת
הילה דוידוב - מתאמת

יהודית גידלי



רשמה: אתי בן שמחון


סיור במכון וינגייט

אני פותחת את ישיבת ועדת החינוך במכון וינגייט.

אני שמח שמכון וינגייט מוביל, ואנחנו אורחים של ד"ר שפר, ושלמה סביה, שהוא איש מינהל הספורט. משמאלנו יהודית, אני לא רוצה לומר כמה שנים אנחנו יחד, ואפי שהוא איש יחסי ציבור של המכון.

אנחנו נעשה את המירב בזמן שיש לנו.

מאז שהכרתי את אורי, אני עוסקת בעיקר בספורט, אבל רק בדיבורים.

טוב שהתחלת בדיבורים, אנחנו נסייע לך להמשיך במעשים.

אני רק רוצה לספר לך קוריוז, קיבלתי את ניהול המכון ב-1997, אורי היה המורה שלי. אחד הדברים הראשונים שאמרתי לעובדים, תפסיקו לדבר על ספורט, תתחילו לעשות ספורט. לצורך כך, אמרתי להם שהם יכולים פעמיים בשבוע חצי שעה על חשבון העבודה, ללכת לעשות ספורט. הם יגידו לי מה הם רוצים לעשות, אם אין לנו מתקן לזה, או אפשרות לזה, אנחנו נייצר את זה, קנינו כל מה שצריך. שאלו אותי מה איתך, אמרתי שיש לי כושר טבעי. כשאתה רוצה אתה יכול פחות או יותר לעשות מה שאתה רוצה. התחלתי לעשות פעילות די מסודרת. טוב לי, אני מוכרח לומר, אני לא כל כך אוהב את זה, להיכנס למים בערב אחרי עבודה כשאני מותש, וקצת קר, זה לא נעים. לא מזמן נבדקתי אצלנו במעבדה, תוצאות כאלה כבר הרבה שנים לא ראו מבחינת הגיל שלי לגבי כושרי הגופני. לא שהנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני מוכרח לומר לך, גם אנחנו התחלנו בדיבורים, ועברנו למעשים. אמרתי גם לעובדים, תרצו עוד על חשבון העבודה, תגידו ותקבלו. לא רק שזה לא הוריד את הפריון בעבודה, זה העלה את המוטיבציה ואת היכולות וההזדהות עם הארגון. דברים נפלאים והלוואי בכל ישראל.

האבסורד אצלנו, אני צריכה ללכת עשרה מטר למעלית, לרדת שתי קומות, ואני בחדר כושר עם כל מה שאתה רק רוצה. אולי היית שם בכנסת. אין לי את השעה שאני צריכה.

תמיד הסנדלר הולך יחף.

אני בעד.

אולי הפעולה הראשונה שלנו כוועדת הספורט - דווקא כן הנחתום מעיד על עיסתו, או כן נאה דורש ונאה מקיים, לעודד את המודעות של חברי הכנסת עצמם לעסוק בספורט, בחדר כושר, הם צריכים להראות דוגמה אישית.

אנחנו בעד.

אנחנו פעם בשנה, מביאים את ניידת הבדיקות שלנו אל הכנסת, ומאפשרים לעשות לכל חברי הכנסת שרוצים הערכה תיפקודית, וגם לקבל ייעוץ מה לעשות, מה לאכול, איך לאכול. אנחנו נדבר על זה במשך הסיור היום. אני חושב, ואולי אני מקדים את המאוחר למוקדם. הגעת למקום שבכל הצניעות, יש לו את היכולות ואת היקף הידע הרב ביותר בישראל, בנושא של פעילות גופנית, חשיבותה לאיכות חיים לבריאות האזרח. בהקשרים האלה אני סבור שאנחנו מדינה מאוד מפגרת. אם את משווה אותנו למדינות מערביות מתקדמות, אז אנחנו התקדמנו, והתקדמנו הרבה, אבל יש לנו הרבה מאוד מה לעשות כדי להיות ברמה של מדינה אירופאית מודרנית. ויש כאן את האפשרויות איך להתייעץ ואיך לעשות את הדברים, יחד עם מינהל הספורט, שגם מוביל מהלכים מאוד משמעותיים בתחומים הללו. עם מרכז השלטון המקומי, אפשר לסגור דברים מדהימים לא בהרבה עלויות, לא בהרבה כסף.

אני חושב שהיום יש יותר פתיחות בציבור, תזונה נכונה, פעילות גופנית היום זה מאוד אין. האנשים כבר מבינים, שגם אם אתה לא כל כך אוהב את זה, טוב לעשות את זה כי זה משלם את עצמו. יש לנו את הידע איך להטמיע את זה כערך של התנהגות, וערך של נוהל חיים בעם.

יש כאן איזה פער. לכם יש את הידע אין ספק, יש גם מודעות בקרב אוכלוסיות. אצל אלה שלפחות מגיעים ל-50 או ל-45 פלוס, כבר מתחילה להיות המודעות, שזה דבר גם חשוב. אבל בטווח הגילאים המאוד משמעותי, ביום שאתה גומר את התיכון, אולי גם בבית הספר עצמו, והצבא, ואחר כך בתקופת ה-20, 30 של רוב האוכלוסייה, לחלוטין אין מודעות. זו קבוצה קטנה מאוד שעוסקת בספורט. במקרה הטוב מגיעים לקאנטרי קלאב השכונתי אחת לשבוע, וקצת שוחים וקצת עושים כושר, אבל אם אתה לוקח את המאסה או את הסך הכל, אנשים לא עוסקים בספורט בישראל. אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו צריכים להפנות דווקא למינהל הספורט, להחדיר יותר בקרב התלמידים עצמם את המושג עצמו. אני כבר אמרתי בכמה ישיבות, שאותי חינכו על המשפט הידוע, נפש בריאה בגוף בריא. זה למדתי לא בבית הספר. האמירה הזאת אצלי כל כך חזקה, ולצערי הרב עם התקציב שיש למינהל הספורט – עם היחס של משרד החינוך עד היום לתחום הספורט, אנחנו לא מגדלים בוגרים, שאחר כך יחשבו שספורט זה חשוב. מכאן זה מתחיל.

העלית נושא רחב ממדים, בהחלט אתגר לא פשוט.

אני רק רוצה לומר עוד משפט אחד, היום בדו"ח דוברת שהוגש לממשלה, יש חידוש, יש שינוי מרענן, יש מודעות לנושא. בדו"ח דוברת יש שישה אשכולות למידה, אחד מהם זה אמנות ומיומנות הגוף, זאת אומרת הם מתכוונים לספורט. הם בהחלט רואים בפעילות ספורטיבית של תלמידים אחד מאבני היסוד - - -

יש תכנית שלמעשה אושרה והועברה בנושא הזה, רק להוסיף לתכנית הזאת, את הקטע של להפוך למעשה כל בית ספר למועדון ספורט בית ספרי.

אני מכירה את זה. אני רק אומרת מבחינת החשיבה. אני מדברת ברמת המדיניות כרגע, בלי להיכנס לפרטים. ברמת המדיניות משרד החינוך היום עם הדו"ח החדש, מבין שאחת מששת אבני היסוד של החינוך, זו הפעילות הגופנית, וזה הישג גדול משום שאם באמת יישמו את זה, אז לפחות שמו את הספורט בפרונט של העשייה.

אני מקשיב לך בקשב רב. הנושא שאת מעלה הוא מאוד בעייתי, אני לא יודע עד כמה את יודעת מה קורה בעולם. - - - -

כך היו פעם שיעורי החקלאות - - -

אני מאוד חושש. נכון שזה היום חלק מההכנה לבגרות, אפשר לעשות בגרות בחמש יחידות בחינוך גופני. הוא בהחלט נותן דחיפה נוספת לעניין הזה. כל עוד אנחנו נהיה מדינה עם בעיות ביטחוניות שכאלה, תחום החינוך הגופני ודאי יהיה בתוך המערכת, אבל צריך להסתכל קצת קדימה. בעניינים האלה אני מאוד מוטרד. יש כנסים ברמה העולמית, להצלת החינוך הגופני. כולם מכירים בחשיבות שלו, אבל זה הרבה מס שפתיים, ולא עושים כלום. ככל שהמדינות מקצצות את תקציביהן, החינוך יוצא פגוע. במיוחד אותם מקצועות שהן הווליו של החינוך. אבל זה לא הנושא שלנו היום.

אני מציע שנראה את הסרט, ולאחר מכן נמשיך הלאה.


(החברים צופים בסרט)

ברשותך, אתן לך כמה נתונים סטטיסטיים, קצת מספרים, כדי שתדעי איך להתרשם. התקציב שלנו הוא בסדר גודל של 65-70 מיליון שקל בשנה. אנחנו לשם השוואה ב-1997-1998 קיבלנו מהמדינה סדר גודל של 35% מהתקציב של המכון, דרך מינהל הספורט וסעיפי תמיכה. המינהל עושה כמיטב יכולתו, רק התקציב שלו גם כן קוצץ מאוד במהלך השנים. אני יכול לומר שזה על דעת יושב ראש הוועד המנהל של המכון, הוא רואה חשיבות גדולה מאוד בקיומו של הבית הזה למען הספורט בישראל. אבל בעוד שבמדינות אחרות בעולם, מכון לאומי מקבל מאה אחוז מתקציבו הנומינלי, שוויץ או קלן בגרמניה, או בפריז, או A,I,S, באוסטרליה, כולם נתמכים במאה אחוזים על ידי המדינה.

המכון שלנו קיבל בשנה האחרונה תמיכה בסדר גודל של 14%.

קודם אמרת ב-35% .

ב-1997. היום חייבים אנחנו להרים 86% לתקציב - - -

אינני מכיר גופים ציבוריים בישראל שעומדים במשימה הזאת. מצד אחד אני מאוד גאה בך בעובדה הזאת, מצד שני אני מיצר על כך, כי זה לא תמיד נותן לך לעשות במאת האחוזים מה שבשבילו אתה - - -

כתוצאה מזה לצמצם פעילויות שיש מקום להרחיב אותן. כמו למשל תחומי המחקר השונים, שמהם יבוא גוף הידע החדש בספורט.

זה נחשב גוף ציבורי ממשלתי?

עמותה פרטית שהרכבה הוועד המנהל 50%, נציגי מדינה 50%, נציגי ציבור 14 חברים בוועד המנהל, מהם שניים חייבים להיות נציגי הוועד האולימפי, בסך הכל שלושה לפחות נציגי ציבור. ראש מוסדות ספורט, אונסקו, מי שמכהן אותה עת כיושב ראש מינהל הספורט, ייתכן גם פה של הוועד המנהל, על פי תקנון העמותה.

כתוב שהיה ועמותה מכל סיבה שהיא תפסיק ותחדל מלהתקיים, כל רכושה יועבר למשרד החינוך. זאת אומרת, יש כאן הלימה די גדולה בין המכון למשרד החינוך, אגב, הפקעות שבוצעו בעבר להרחבת המכון, שולמו על ידי משרד החינוך. בפועל אנחנו מיישמים את מדיניות המדינה דרך משרד החינוך, מינהל הספורט, בכל מה שקשור לספורט בישראל.

מלכתחילה כשזה הוקם ב-1957, זה הוגדר כעמותה פרטית, או משהו ציבורי?

לא, זה ציבורי פרטי, מלכ"ר, ללא מטרות רווח. יתרה מכך, גם בשנת 2000, עוד לפני - - -

אבל זה לא מסונף למשרד החינוך?

לא, אבל אני יכול לומר לך שכבר ב-1996-1997, ועדה של השופט דב לוין, שופט בית המשפט העליון בשעתו, שנפטר לא מכבר לצערנו, שאורי אפק היה אחד ממוביליה, קבעה שהיא ממליצה למדינה, אגב, הדו"ח הזה הוזמן על ידי המדינה, היא אימצה את הדו"ח. שהיא ממליצה למדינה לחוקק את חוק מכון וינגייט, ולהפכו למכון לאומי דה-יורו, ולא רק דה-פאקטו. אני מאוד בעד זה, לא עשו את זה, כבר התחילה פעולה בנושא הזה, בנוסח מסויים של החוק. לפי דעתי, זה אחד הדברים החשובים ביותר והכפופים ביותר לביצוע בנושא של מכון וינגייט. וגם דו"ח פוגל המליץ.

נכנסים למכון כל יום בין 4,000 ל-6,000 איש, בשנה מיליון וחמש מאות אלף איש. ליום – כ-2,500 רכבים נכנסים בשערי המכון. אנחנו חוזרים לציבור, שישים וחמישה מוצרים, רובם מוצרי ידע ושירותים. לינה בבית ההארחה שלנו, זה נקרא לינה במעונות של הסטודנטים, בית ספר למאמנים 65 מוצרים. יש להם תכנית אורח חיים בריא. כל הפיקוח עליה הוא שלנו. אני חושב שבעניין הזה כולם בעלי מסר. ככל שנתקדם אני אשאיר אותך עם כמה מספרים ועוד כמה מספרים. תרגישי לגמרי חופשייה לשאול כל שאלה, לא לכל דבר יש לי תשובה, אבל אני אנסה להחכים אותך בביקור הזה.

מכל ה-65 מוצרים האלה, זה מה שעושה את ה-85% תקציב.

כשאני ביקרתי במכון היו 280 עובדים. היום אנחנו 122 עובדים, זה לא כולל את רכזי הקורסים שעובדים לפי שעות 150-200 איש, אבל אני מדבר על העובדים הקבועים. המכון הכניס לקופה שלו מפעילות שלו ב-1997 24 מיליון שקל, הוא הכניס בשנה שהסתיימה לפני שבוע 46-47 מיליון שקל, זה בתקופות מיתון כלכלי מאוד קשות.

מה התקציב השנתי?

65 מיליון שקלים.

לא הכנסת מספיק.

למה? סיימנו את השנה בצורה מצויינת.

למרות שאנחנו רואים בעיתון שיש כל מיני מחלוקות בנושא הזה, אני אישית מאוד מקווה שהמבנה הזה יישאר כמו שהוא. בראש ובראשונה, נכון להיום יש שני גופים שמתקצבים ומנהלים את היחידה, זה משרד החינוך התרבות והספורט על ידי מינהל הספורט, והוועד האולימפי בישראל. שני הגופים האלה מרכיבים את מינהלת הספורט להישגים, אורי אפק שיושב פה, היה ראש המינהלת וההכנות שלנו לסידני, ויעקב סנדלר היה ראש המינהלת הנוכחית. היא מורכבת מהנציגים של שני הגופים האלה, ואז יש את מבנה היחידה, שבגדול יש מספר מתאמים מקצועיים, אנשי מקצוע ברמה הגבוהה ביותר, שכל אחד מהם לוקח גם תפקיד אורך וגם תפקיד רוחב. שתפקיד האורך הוא תפקיד שהוא אחראי למספר ענפים, שהמודגשים הם הענפים המועדפים. היתה ועדת לוין אחרי המשחקים האולימפיים באטלנטה. הוועדה היחידה שהיה לה אומץ לקבוע סדרי עדיפות, ולכן הטיפול שלנו בענפים המועדפים, הוא טיפול יותר אינטנסיבי ואקיבי. בנוסף לכל התפקידים האלה, לא אכנס לכל הנושאים האלה, כי אין לנו הרבה זמן.

בוא ניקח רק לדוגמה. היאבקות זה אחד הנושאים, ומשקולות לא. מה ההבדל מבחינת ההשקעות?

אין סוף. זה מתחיל ממשאבים כספיים, שבעקבות זה שהם ענפים לא מועדפים, אז הם מקבלים פחות גם ממינהל הספורט וגם ממועצת ההימורים. גם ההתייחסות של אותו מתאם ספציפי אצלנו מבחינת זמן, ההשקעה שלו בענף היא הרבה יותר - - -

מה אתם משקיעים בהיאבקות, זה פר כמה אנשים שיש מרמה מסויימת, איך אתם?

יש לנו תקשי"ר לנושא הזה, יש לנו ארבעה סגלים. סגל זהב, סגל מיוחד, סגל בכיר, סגל נוער. לפי הארבעה האלה נקבעים הפרמטרים כמה אנחנו משקיעים באילוץ. ממש תקשי"ר, שלא יגידו למה לזה כך ולזה אחר, ממש לפי הנושא הזה, ולא רק זה, אפילו יום אימונים בחוץ לארץ. לדוגמה, ספורטאי בסגל הזהב מקבל מאה דולר ביום. ספורטאי בסגל מיוחד שבעים וחמישה דולר, וכך הלאה, ממש לפרטי פרטים. ואז יש את תפקידי רוחב, כי אנחנו חושבים שהמתאמים צריכים גם להתמחות בנושא, זה הולך להשתנות עכשיו. יושבת ועדת גורן כדי לחשוב ולעזור לנו בממצאים. אתן לכם לדוגמה, אחת המתאמות שלנו שנמצאת עכשיו בשדות ים עם גל פרידמן ועם - - - מאוד קשורה למדליה של גל פרידמן. היא תהיה אחראית אצלנו על נושא נשים.
כמובן יש את המעטפת הרפואית שאני אסביר אותה אחר כך בפירוט.

אני נורא רגישה לנושא הזה של הנשים. שמתי לב שבסרט שלכם נציגות של הנשים בספורט, אני לא מדברת על בחורות שיושבות מול מחשב ורופאות, אלא כספורטאיות אולי זה ביחס לנשים, אבל אם תסתכלו על הסרט עוד פעם, תראו שכמעט רק גברים יש.

אם יהיה זמן וזה מעניין אותך, אני נותן לך אחר כך שתי דקות.

אני רק רוצה שתשימו לב, זה הכל.

אני יכול לומר לך בשמחה רבה שמספר העובדים במכון וינגייט בין נשים לגברים 50%, יש יותר מנהלות בתפקיד - - -

וגם בהרכב הנהלת המכון מספר הנשים הוא כמספר הגברים. - - -

הגדלנו מאוד את המספרים בין הבנים לבנות, ועד אז היו הרבה הרבה יותר בנים מבנות, מה קורה עם בנות. למצוא בנות ספורטאיות שרוצות להשקיע את עיקר חייהן הצעירים בספורט זה לא דבר קל.

אנחנו משקיעים בזה הרבה, והתקדמנו הרבה מאוד.

קצת על ההיסטוריה, אני חושב שבכל מקום צריך לזכור את ההיסטוריה איך זה התחיל. ב-1982 הוקמה היחידה לספורט הישגי שאמורה היתה לשדרג את העבודה עם ספורטאי הצמרת על ידי שלושה גופים, על ידי הוועד האולימפי בישראל, התאחדות לספורט שב-1995 פורקה, ורשות הספורט, שהיום זה מינהל הספורט.

ההצלחות הן המטרה שחשובות באליפויות אירופה על אליפות עולם, וכמובן היהלום שבכתר הם המשחקים האולימפיים. אלה הנושאים שאנחנו מטפלים בסיוע ויעוץ מקצועי לאיגודים, בתכנון ביצוע תמיכה ובקרה שאולי זה הנושא הכי חשוב שלנו, סיכום וניתוח תהליכי אימונים ותחרויות, אתם תראו פה את הדוגמה של הילה, לא ארחיב בזה. לתמוך ולטפח ספורטאים וענפים מועדפים דרך ידידי הספורט. זאת אומרת, זה לא רק הענפים המועדפים, למשל שאלת על משקולות.

אחד הדברים העקרוניים שלנו, שהולך נר לרגלנו זה שהספורטאי הוא במרכז. כולנו משרתים את הספורטאי שהוא בעצם יגיע בסופו של דבר למימוש הפוטנציאל שלו. אחד הדברים שחשובים לנו זה לתת לו את השקט התעשייתי, את הקרקע היציבה, שמה שמובטח לו אכן מתקיים. הבאתי פה חוברות שלנו ותכניות וספרים, שהכל כתוב וידוע ומתוכן מראש בלי שום עניינים פוליטיים.

התמונות של ספורטאי ממוצא רוסי שחי באיזה חדר עלוב, כמו שהיה לפני כמה שנים, כבר לא נראה יותר?

הוא יחד עם הילדה הרעבה ....

אחת הבעיות שלנו זה באמת תופעת הבכיינות. חלק מהספורטאים שלנו שעדיין לא הפנימו את הסיפור, שלא מתחברים עם בכיינות, אלא עם מצויינות. אני יכול להגיד לך באחריות מלאה, שהספורטאים שטופלו על ידי היחידה לספורט הישגי בהכנות שלהם למשחקים האולימפיים היו מסודרים, חלקם אפילו – וזו אחת הבעיות שלנו, שהיו לטובת העולים קיבלו 15-20 אלף שקלים בחודש. אני כבר לא מדבר על זה שכל התכניות ממומנות במלואן. יש חלק שמחצית מהשנה לא נמצאים פה, והכל ממומן ושולם במלואו.

מה עם הטענה שאסור היה להם לעשות פרסומת?

ברשותכם אני אענה רק על הדברים שבאחריותי, זו האחריות של הוועד האולימפי, ובנושא של האמנה. יש חוקה בינלאומית של כל הוועדים הבינלאומיים. יש ספונסרים של הוועד האולימפי, גם הבינלאומי וגם הישראלי שמחזיקים את המשלחת האולימפית – שעוזרים בהחזקת המשלחת לארבע שנים. ואז לספורטאים יש התחייבות שאסור להם להופיע עם המדליה, או עם החמש טבעות לתקופת האולימפיאדה, וקצת לפני וקצת אחרי, בלי המדליה ובלי הסמלים האולימפיים, ראית את אריק זאבי עשה את זה עם מגדל.

כמו שאתם רואים גם ויזואלית, הספורטאי במרכז, וסביבו יש בראש ובראשונה את המאמן, במיוחד בספורט האישי, המאמן הוא דמות מרכזית. יש מתאם מקצועי שלנו, כשהראיתי לכם קודם את התרשים, במקרה הזה הילה פה היא הדוגמה. יש את הרופא האישי, הרופא האישי הוא רופא חדר מיון, רופא משפחה, תקראו לזה איך שתקראו, הוא בעצם ממוקם פה, בטח תבקרו אחר כך ברפואת ספורט. זה בעצם הבית שלנו מבחינת כל ההיסטוריה, התיקייה, וכדומה. כל הספורטאים מקבלים עצה, אראה לכם את אריק זאבי כדוגמה, שזו דוגמה יוצאת דופן, אבל היא דוגמה שאנחנו מאוד שמחים עליה. בעצם הם מנתבים את הספורטאים לאן שהם צריכים, ואז יש לנו את בית חולים מאיר, שהוא משמש לנו בית חולים אולימפי על כל הבעיות, מניתוחים, צילומים סי.טי. רנטגן, אם.אר. איי, כל מה שצריך בזמינות ובמהירות וקדימות בלתי רגילים. ואני יכול להגיד לכם שהספורטאים הבכירים שלנו לא מפונקים, יש כאלה שעברו את כל המחלקות, וחלק מספר פעמים. וכמובן מכון וינגייט נוסף לזה נותן לנו את שירותי הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה והיישומים, והתזונה, והפיזיותרפיה, כל הנושאים האלה הספורטאים האלה מקבלים.

אתן לכם דוגמה את אריק זאבי, שהוא באמת דוגמה יוצאת דופן. אבל כשספורטאי זוכה במדליה, אנחנו מחפשים את הקשר בין הביצוע לבין התכנון. והמדליה הזאת כל כך שימחה אותנו כי הבן אדם קיבל את מה שהוא קיבל. לפני שנתיים החלטנו שחייבים לעשות שינוי, ולהביא לו נוסף למאמן הנבחרת, שאגב, בסופו של דבר לא היה מאמן הנבחרת. אבל אז הוא היה מאמן הנבחרת, להביא לו מאמן אישי בשם אלכס אשכנזי שילווה אותו בצמוד, תחת המטריה והפיקוח של הילה.

אריק כמובן הוא במרכז. בכל שקף תראו שהספורטאי הוא במרכז, חשוב לנו מאוד הסיפור הזה. הוא קיבל ייעוץ פיזיולוגי ממולי אפשטיין פה במכון. היה לו פיזיותרפיסט מומחה בשם גדי מלינגר שטיפל בבעיות הגב שלו. היה לו פיזיותרפיסט בשם עופר בן צבי, שבגלל שהוא טיפל בו בכל מחנות האימונים והתחרויות, בזכות זה הוא נסע למשחקים האולימפיים, ללוות אותו גם במשחקים האולימפיים. פה זה לא לשכה סוציאלית, החלטנו שהוא יסע כי אריק צריך להביא מדליה, ואפילו פיזיותרפיסט שמטפל ביותר ספורטאים אבל הם לא מועמדים למדליה אז הוא לא יסע. התזונאית איילת ויינשטיין פה, רופאים, ד"ר לובה גליצקה, וד"ר אלון אליקים מבית חולים מאיר. אורתופד, פעם בחודש היינו עושים פה ישיבה עם אורתופד על כל הבעיות המיוחדות שלו, והחלטות איך עושים את זה ומנווטים את העניין. יועץ מנטלי, ד"ר בוריס בלומנשטיין אולי תראו אותו אחר כך, עבד איתו קבוע, וזה אומר שנוסע איתו למחנה אימונים לאליפות אירופה ולאליפות עולם. אין דבר כזה שהוא פוגש אותו באולימפיאדה. מעסה קבוע דותן אסתרחאן שטיפל בו פעמיים בשבוע. בגלל שקבענו שיש לו מאמן אישי, נוסף למאמן הלאומי, אז הבחור היינו צריכים לארגן לו אמונים בנפרד. לכן צריך לארגן לו אימונים. אירגנו פה מספר אימונים במשקל שלו הוא שוקל 100 קילוגרם, חלק במשקל שלו, חלק פחות, חלק יותר, כדי לעשות את זה בצורה כזאת. וכמובן אימונים בארץ, כולל המשחקים האולימפיים. הוא הספורטאי היחידי ששלחנו איתו לאתונה, ודרך אגב בחורצ'יק שעשה יופי של עבודה.

זה בגדול העבודה שלנו. אני רוצה להראות לכם בצורה סכמטית איך אנחנו עושים את זה. אז כמובן יש למאמן בשיתוף עם המתאם שלנו, עם המעטפת, אותה מעטפת שהצגתי לכם קודם, מחוט השני דרך התכניות הרב שנתיות, שנתיות, ותקופתיות, יש פה דוגמאות, אבל אתם תראו את זה אחר כך אצל הילה. הספורטאי כמובן במרכז, כשהמטרה היא הצלחה בתחרויות הבינלאומיות. וכל אלה הם נושאים שאנחנו מטפלים בהם. מחנות אימונים בארץ ובחוץ לארץ, תחרויות, תחרויות הכנה ותחרויות מטרה שמסומנות פה, מלגות לפי קריטריונים. את רוצה לראות דוגמה, אראה לך דוגמה אחת. ג'ודו, שגם פה הם היו אחת המסקנות שלנו, לסגנים הגבוהים שלנו, המיוחד והזהב אלו הספורטאים הבכירים. אפשר להגיע רק דרך תחרויות מטרה שזה אליפות אירופה ואליפות עולם. לא דרך תחרויות אחרות שאפשר להיכנס לסגנים, להרחיב את בסיס הפירמידה זה צריך להיות סימולטיבי לאולימפיאדה, והכל כתוב וידוע מראש. זאת אומרת, אם הוא לא עושה באליפות עולם עד חמישי, הוא לא יכול להיות בזהב, לא משנה מה היה, איך היה למה היה. הכל כתוב, והם יודעים מה הם צריכים לעשות כדי להגיע. גם הכסף מחולק לזה, וגם הכספים לאיגודים מחולקים לפי זה. זו דוגמה אחת.

למשל דוגמת השחייה, שהקריטריון הוא קצת גמיש מסיבה פשוטה, שלשחייה יש רק הזדמנות אחת, לעומת הג'ודו שיש לה שני צדדים. תמריצים, מחלקים בסביבות 500 השנה לאולימפיאדה חילקו קרוב למיליון. כנסים והשתלמויות, מעקב ובקרה שוטפת, מבחן יכולת גופנית תראו אחר כך. ציוד ייחודי- בהזדמנות הזאת יש לנו שיתוף פעולה בקרב המתקנים. החבר'ה שלנו עמדו בשורה הראשונה, זאת אומרת, בקו הזינוק כשהיינו במשחקים האולימפיים, לא יכולים להגיד בשום תירוץ שהיה לנו ציוד פחות טוב, פחות מתקדם.

בגדול זה המחזור האולימפי הקודם, כל מחזור מחולק במקרה הזה למטרה, אליפות אירופה, אליפות עולם, שכמובן בסופו של דבר יש את המשחקים האולימפיים. אתם תראו תכנית כזאת של הג'ודו, אז אני רץ מהר. כל מחזור אולימפי מתחיל עם בניית קריטריונים מחודשים שמפורסמים כמובן בספרים. מה שראיתם דוגמה, הכנת תכנית מקצועית אישית לכל ספורטאי, וזה פורסם בספר לכל ספורטאי שבאחריותנו יש תכנית שנתית. אני המלצתי לוועדה לפחות ללכת על כיווני מחשבה האלה. ענפים מובילים בתנועה האולימפית שמבחינתנו השחייה והאתלטיקה הקלה על קפיצה במוט הם חייבים ללכת. לדוגמה ענפים בעלי סיכויי הצלחה גבוהים, זה למי שיש מסורת הצלחה כמו שייט, ג'ודו, קייאקים. והדוגמה הכי שאני יכול לתת זה כדור עף חופים. בדומה לשייט – פרוס לנו חוף ים לאורך כל המדינה. מזג אוויר נהדר, צריך רק שני שחקנים, לא 12 שחקנים.

טיפוח מאמנים – אני חושב שזו אחת הבעיות שלנו, הבאת מומחים בינלאומיים לארץ. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים, להמשיך ללמוד ולהתעניין מה קורה בעולם. גם בנושא המחשוב אנחנו חייבים להתפרס. מעטפת רפואית, התאמת מתקני הספורט שאני בטוח שאורי ידבר על זה. גיבושונים, אנחנו חושבים שחשוב לאחד את המשלחת הזאת שכל אחד בא מהכיוון שלו ומעולם אחר, והפכו את זה גם לקבוצה אחת שיודעת מה זה הדגל, מה זה ההימנון.

זה רק בשלב יותר מתקדם. באיזה שלב יודעים מה הקבוצה?

מתחיל להתגבש סגל בסביבות שנה, שנה ומעט. אנחנו מקבלים תמונה ראשונית. יש שם נתיב שמתחיל שנתיים. הקליעה למשל – פעם ראשונה בהיסטוריה, לדעתי זו טעות.

הוכתב להם מהבינלאומי.

מהבינלאומי.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


(הישיבה נעולה)