כנסת פתוחה

צה"ל מונע השתתפות חיילת בקורס גיור כאמצעי ענישה



2
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
11,1.2005
הכנסת השש עשרה
מושב שלישי נוסח לא מתוקן




פרוטוקול מס' 192
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, א' בשבט התשס"ה (11.1.2005), שעה 9:00

צה"ל מונע השתתפות חיילת בקורס גיור כאמצעי ענישה

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
יגאל יאסינוב
מיכאל מלכיאור
מרינה סולודקין

אביגדור לויתן – מנהל המחלקה לקליטה וקהילה, המשרד לקליטת העליה
יוסף רוזן – מנהל מחלקת אולפנים ואחראי תחום צה"ל, המשרד לקליטת העליה
משה אדוריאן – מפקח ארצי על אולפני גיור באגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך, התרבות והספורט
סא"ל רון קנזי – ראש ענף תכנון כח אדם סדיר, משרד הבטחון וצה"ל
יהודית גריסרו – רמ"ח חות"ם בחיל האוויר, משרד הבטחון וצה"ל
נחמיה סיטרואן – מנכ"ל המכון ללימודי יהדות מיסודם של הסוכנות והממשלה
בוריס אלגרט – רכז צעירים, הסוכנות היהודית
אפרים לפיד – מנהל אזור ישראל, הסוכנות היהודית
לאון גרינברג – "נתיב" - לשכת הקשר
לורין פוריס – המרכז לפלורליזם יהודי
תומר ברק – משפחה מאמצת של החיילת
מירה ברק – משפחה מאמצת של החיילת

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ

צה"ל מונע השתתפות חיילת בקורס גיור כאמצעי ענישה

בוקר טוב. אף על פי שאנחנו בהרכב חסר, אנחנו נפתח את הישיבה. זאת ישיבה ראשונה מבין שתיים היום, בהן נעסוק בהיבטים שונים של אותה סוגיה, וזה ענייני הגיור בצה"ל. הישיבה הראשונה תוקדש לנושא שהתפרסם באמצעי התקשורת על אותה חיילת, לא יהודיה, אני מבינה שהיא באה או עלתה מפיג'י, עם משפחה מאמצת בארץ. תוך כדי היותה חיילת בחיל האוויר קיבלה עונש. עד כמה שהבנתי, הצבא החליט להעניש אותה ולא לתת לה לצאת לקורס גיור. אינני כאן כדי לשפוט התנהגות של חיילת זו או אחרת, אני רק תוהה בקול רם, איך, ולא משנה מה, רעש שחיילת עוברת אם היא מסכימה לצאת לקורס כזה או אחר באמצע חופשה שלה, או לא, יש דרכים להעניש אבל לא למנוע מאדם את תהליכי הגיור אם האדם כבר הגיע להחלטה, שהיא לא פשוטה, מול שלטונות שלא ממהרים לגייר ואנחנו יודעים שאם מפספסים מועד אז כל הענין אבוד, מדוע ואיך קורה שצה"ל מחליט דווקא להעניש אדם בתחום כזה, שהוא תחום כל כך רגיש. אני גם לא זוכרת שזה כתוב בספר החוקים של הצבא שזה סוג עונש שמטילים על חייל.

אנחנו נתכנסנו פה הבוקר בנושא זה, כדי לנסות לברר אותו עד תום. אני ממהרת או יותר נכון למען הגילוי הנאות אני רוצה להגיד שהחומר שבידי הוא החומר שהתפרסם באמצעי התקשורת. גם דיברתי עם המשפחה המאמצת, והבנתי שמדובר סך הכל בכך שהתקבל מצה"ל מידע שאכן מדובר בעונש.

אני מכח אדם בחיל האוויר, צה"ל. לפני שאתיחס למקרה הפרטי, אבקש להדגיש ולציין כי בחיל האוויר - ממפקד החיל, שטרח לבקר טרום כניסתו לתפקיד בקורס "נתיב", ועד אחרון המפקדים בחיל האוויר - ישנה אמונה והערכה והצבה בראש סדר העדיפויות את קורס "נתיב". ולראיה, בשנת העבודה 2004 בלבד, למעלה מ-300 חיילים מחיל האוויר התייצבו בקורסי "נתיב", תוך שמפקדיהם, בכל הרמות, מעודדים אותם ומאפשרים להם להשתתף בקורס.

300 מתוך כמה?

מתוך 540, שהם פוטנציאל, כשה-540 זה כאלה שוויתרו, או ביקשו לדחות מסיבות כאלה ואחרות, כך שאנחנו מבחינתנו רואים כערך עליון - - -

כל מי שפונה אליכם ואומר, אנחנו רוצים לצאת לקורס גיור אתם מאפשרים?

כן. אתייחס למקרה הספציפי. אין כאן ענישה. אני מתייחסת לדבריה של גברתי יושבת הראש, כאילו חיל האוויר או צה"ל העניש את החיילת, הם כמו שאמרת, ניזונים מהתקשורת ואין כאן ענישה. אנחנו לא מונעים ממנה את ההשתתפות בקורס "נתיב". העיתוי בחיל האוויר, ומפקדיה מבקשים שתצא לקורס "נתיב", העיתוי של פברואר 2005, קרי, בעוד פחות מחודש. לפני שנלקחה החלטה לגבי העיתוי בו תצא אליזבט, החיילת, לקורס, נבדק חזור ובדוק, שאכן החיילת יכולה להשלים את חובותיה ועודה בשרות סדיר. זאת אומרת, בדקנו את משכו של הקורס, את הסמינרים שהיא נדרשת לעשות, את פרק הזמן בין הסמינרים ומצאנו שזאת - -

אבל למה בעצם מנעתם ממנה לצאת לקורס?

יתרה מזאת, אמר חיל האוויר, היה ותהיה בעיה והקורס והתהליכים לגביה יימשכו יותר ממה שצפו וצריך יהיה להאריך את משך שרות שלה לקבע, ממשאביו של חיל האוויר, הרי שאנחנו נעשה את זה באהבה רבה.

ואשר לעיתוי של הקורס. אני חושבת שזה באמת לא ראוי בפורום הזה, שאנחנו נתחיל עכשיו להכנס שיקולי ופרטי הפרטים של מפקד שבוחר - - -

לשם כך אנחנו מתכנסים פה. את לא יכולה, באם את מופיעה בפני ועדה בכנסת, לא לתת לנו את השיקולים שלכם.

אם את חושבת שזה המקום ושזה ראוי, למה אני אומרת שזה לטעמי לא ראוי, משום שבסוף אליזבט היא חיילת של חיל האוויר. כשאנחנו רוצים לקיים דיאלוג עם חיילינו אנחנו עושים את הכל על מנת שזה לא יהיה אנחנו והם, כפי שזה עלול להצטייר פה.

בדיוק, הכנסת גם לא צריכה לדעת למה זה נדחה. בואי תסבירי לנו, בבקשה, את לא צריכה להכנס לפרטים, אני לא מבקשת פרטים אישיים על חיי החיילת, אבל אני צריכה לדעת בדיוק מה קרה במקרה הזה. למה אתם החלטתם, כשאדם צריך לצאת לקורס גיור, למה מנעתם ממנו לצאת לקורס הזה. זאת השאלה. אני לא שאלתי אותך כמה אנשים יגמרו, אני מקשיבה בשימת לב רבה, לא שאלתי אותך מהאחרון ומראשון ועד אחרון המפקדים מה הם חושבים, אנחנו נתכנסנו כאן כדי לקבל מידע. אם המידע שבידיך סותר את מה שהופיע באמצעי התקשורת זה המקום להגיד את זה.

גם נשמח מאד אם זה לא בדיוק כמו שהופיע בתקשורת.

על פי הכללים בתוך צה"ל, שמתואמים עם כל הגופים שנושאים ונותנים בקורס "נתיב", המפקדים חייבים – אגב, זו לא זכות, זו חובה - לאפשר לחיילים להשתתף בקורס "נתיב". באשר לעיתוי, אפשר לעשות את זה עד הזדמנות אחרונה. אני חוזרת ומדגישה, ההזדמנות האחרונה של החיילת עוד לא הגיעה. ההזדמנות האחרונה שלה היא בפברואר, ובפברואר זאת חובה שלנו, זאת לא זכות, לאפשר לה ולצאת לקורס. השיקולים שבגינם בחר מפקדה לאפשר לה, לאליזבט, להיות בקורס פברואר מתקשרים לשאלת כח אדם בתוך הגף ולשאלת סדרי עדיפויות, אגב, חושבים מפקדיה שבעיתוי הנוכחי נכון יותר שהיא תשתלב בהשתלמות אחרת מקורס "נתיב", במיוחד כשיש אפשרות לקורס "נתיב" להשתתף בפברואר ולהשלים את כל המערכת - - -

גברתי לא עונה לנו. אנחנו מבקשים להבין, הופיע בעיתון שהיא רצתה לצאת לקורס, שהיא נענשה על התנהגות, קיבלנו על כך גם אישור שהיא נענשה על התנהגות ולפיכך לא ניתן לה לצאת לקורס. אפשר בבקשה לענות לנו לשאלות האלה? אינך עונה.

אני עונה, שאין כאן מניעה - - -

לא, את לא עונה לי, זאת התחמקות. אני אמנם לא עורכת דין, אני מבקשת לדעת מדוע לא אפשרתם לה. אולי יש לכם סיבה לגיטימית, אני בסך הכל, תעני לי עכשיו בבקשה, יכול להיות שאני אקבל את שיקוליכם, זה לא בית משפט. אנחנו חייבים לקבל מידע אמין בוועדה הזאת מדוע נמנע ממנה, כשהיא רצתה לצאת לקורס. לא אם יש מועד אחר, לא שאפשרתם לה לצאת. קיבלנו, אנחנו שמחים שתוכל לצאת לקורס. עכשיו אנחנו בכל זאת מבקשים לדעת כי זה חשוב לנו להבין את התהליכים האלה, מדוע נמנע ממנה לצאת לקורס, אם זה היה עונש או לא היה עונש, אם זה שיקול אחר.

לפני כן אשאל שאלה. האם מקובל עליך שמפקדים של חייל באשר הוא, רשאים לבחור את העיתוי שבו חייל ייצא לקורס ובלבד שלא נגיע למצב של מניעה, האם העיקרון הזה מקובל עליך?

אם זה לא פוגע בזכות הבסיסית של אותו חייל או חיילת שיש ככל אזרח מדינה, אז כמובן שמפקד הוא רשאי. אבל אם זה פוגע, המפקד עובר עבירה, אינני
יודע אם משמעתית או עבירה אחרת, זאת בדיוק השאלה.

זאת השאלה. ולכן אם אנחנו אומרים שבפברואר יוצאת בוודאות לקורס, זה לא שיקול?

לא, גברתי היושבת ראש היא דיפלומטית והיא שואלת את זה בעברית יפה, אני יכול לשאול - - -

שאלתי כמה פעמים, אני מבקשת תשובה ובלי התחמקויות. אנחנו חייבים לדעת פה מה המציאות. אם תבואי ותגידי, "לא היה ולא נברא, אמצעי התקשורת טעו והטעו, אין פה ענין של ענישה, אנחנו לא מנענו ממנה מסיבות משמעת, אלא מתוך שיקולים בתוך הגף שהיא קודם צריכה לעבור קורס כזה ואחר כך קורס אחר", את זו שמוסרת את המידע, ואת אמינה עלינו. אנחנו חייבים לדעת מה הסיפור.

אין כאן ענישה, אני חוזרת ומדגישה, יש דחיה משיקולים כמו שאמרת קודם, של למלא חובות מקצועיות בפרק הזמן הקרוב ואת קורס "נתיב" לדחות לעיתוי של פברואר. אלה הם השיקולים.

בידך מכתב.

בידי אין את המכתב. נשמע מהמשפחה, למשפחה יש את המידע הזה. לי אין מכתב כתוב בכתב יד.

את השאלה והתשובה שלך, כדי להבין את זה יותר טוב - אין לי שום ספק, אני רק רוצה להבין - האם זה מה שאמרת, שמועד היציאה לקורס נדחה בלי שום התחשבות מה עשתה או לא עשתה החיילת ובלי שום התחשבות האם צריך להעניש אותה על עבירה כלשהי - ולא אכפת לי איזו עבירה, אפילו בגידה חס וחלילה, אבל לא חשוב איזו עבירה - בלי שום התחשבות על עבירה שלה - התנהגותה, לבושה - רק על בסיס בדיקה מקצועית תעסוקתית, נטו.

הרי אתה לא מעלה בדעתך שבסוף כשמקבלים החלטה היא נובעת משיקולים שונים. אני לא יכולה לומר שהתפקוד של החיילת וההתנהגות שלה במקרה כזה או אחר - שאני לא חושבת שנכון מטעמים של צנעת הפרט, פה להכנס אליהם - אני לא יכולה להגיד שהם תלושים לגמרי מהחלטה של מפקד. אבל אני יכולה לומר בוודאות, ואני חוזרת ומדגישה, למרות שאני רואה שיש קצת חוסר סבלנות לאמירה הזו, אני יכולה לומר בוודאות שלפני שנלקחה אותה החלטה של מפקד, שבמסגרת זכויותיו הוא בדק שאכן הוא פוגע בזכות ובחובה שלנו לאפשר לחיילת להשתתף בקורס "נתיב" עוד בשרותה בשרות סדיר.

אני מצטער, זה לא מה ששאלתי. זה לא בדיוק מה ששאלתי.

יש לנו כנראה מולך את אותו הנסיון והוא קצת מתסכל, אני מוכרחה להודות. אנחנו שואלים על א' ואת עונה על ב'. נכון שאני הייתי בשרות החוץ ולא את, אבל זאת תשובה מאד דיפלומטית, ואני מציעה, ואנחנו שואלים אותך פעם אחרונה ואחר כך נבקש מהמשפחה להעיד.

אני חוזרת ומדגישה, המפקד בחר שלא להוציא את החיילת בעיתוי שבו אנחנו מדברים אלא בפברואר, זו אינה ענישה.

שלא כענישה. אבל מאיזה מניעים?

זאת החלטה שאומרת, טרם ביצוע קורס "נתיב", המניעים הם לאפשר לה להשתתף בעיתוי הקרוב בקורס מקצועי ורק אחר כך להשתתף בקורס "נתיב". למה- כי כשבוחנים את צאת הקורסים - - -

זה ככה גם לגבי האחרים, קודם כל דורשים מהם לעשות קורס מקצועי? אני צריכה להבין מה קרה פה.

בואו נראה משהו אחר, שזה גם כן זכותה. כמו שזכותה להתגייר, ואת אומרת לנו בשפה הכי ברורה שזכותה, ואתם מחוייבים, ואתם נותנים ואתם רוצים לתת, אותו דבר יש גם זכות של כל חיילת או חייל לעבור בדיקה בריאותית או ניתוח - אנחנו לא מדברים על ניתוחים פלסטיים, אנחנו מדברים על ניתוחים בריאותיים - ואז אתם גם כן תגידו, "לא אבל את יכולה לעבור את זה בעוד חצי שנה, ואנחנו לא מונעים את זה. אנחנו פשוט דוחים בגלל שאת חייבת לתת לצבא או למפקד או לפלוגה משהו". זה אותו דבר. זה הניתוח, אני לא דתי, אבל אני אומר שגיור זה ניתוח רוחני, ואם בחורה החליטה להתגייר, זאת אומרת שהיא מקבלת עליה ניתוח רוחני, ואז אם יש ניתוח פיזי זה ניתוח בריאותי אחר. אני לא רואה פה הבדל.

אני ראש אכ"א סדיר, אשר אמון מבחינת המערכת לממש את ההנחיות בנושא קורס "נתיב" בצה"ל, וזה הנושא שנתכנסנו בו כרגע. לדעתי, לא נכון להשוות ניתוח לקורס "נתיב". המדיניות של צה"ל היא להוציא לקורס "נתיב". דרך אגב, אין פה חקיקה, יש פה החלטה פנימית של צה"ל לאור הבנת הערכיות של הנושא.

אנחנו לא זקוקים לחקיקה לשם כך.

לא, יש דברים שהיו בחקיקה, לדוגמה, השכלת יסוד, וזה הולך על אותה לוגיקה של השכלת יסוד, שזה מעוגן בחקיקה ואנחנו מחייבים את המפקדים להוציא לקורס השכלת יסוד, ופשוט העתקנו את הסוגיה של השכלת יסוד וקבענו את אותם כללים עם קורס "נתיב". אני מסתכל כמטה כללי על הענין הזה, לא בנישה של חיל האוויר. לי יש מזכירה, דרך אגב, בדיוק כמו אליזבט, קוראים לה ורה, היא לא יהודיה, היא ביקשה ממני לצאת בדצמבר, היא משתחררת באוגוסט, בדיוק כמו אליזבט, ואני החלטתי החלטה פיקודית שלי, שהיא תצא בפברואר. היא קיבלה את זה ברוח טובה, אין שום בעיה, זו פעם שניה שאני דחיתי אותה, זה לא ענין של לדחות ולא משנה הפעמים, ולכן זה לא דוגמה לניתוח. הצבא החליט, ופה זה עם רמ"ח בחיל האוויר, יש לנו את אותן דילמות עם מג"ד 202 שבצנחנים, שאותו בחור הוא צלף אצלו, ויש לו מבצעים איתו, ואני אומר לו, "אין שום בעיה. אתה, יש לך שתי הזדמנויות, שלוש הזדמנויות מהנקודה שהבחור או הבחורה החליטו לעשות את המעשה הזה, עד הזדמנות אחרונה שזה חצי שנה לשרות ששם אתה מחוייב. אתה תתמרן בגמישויות שלך כמפקד למתי להוציא את הפרט לקורס, כאשר התנאי הוא חצי שנה", למה חצי שנה, כי התהליך הוא תהליך - - -

אנחנו לא באים להגיד לצה"ל איזה תהליכים לעשות, איך ומה מערכת השיקולים, אנחנו לא מתערבים בזה. לגבי עיתוי, מפקד יכול להחליט שבתוך היחידה שלו חסר לו כח אדם, או יותר נוח לו שזה יהיה במקרה ובמועד אחר, ובלבד שהדבר הזה יתאפשר ושתהיה סיבה סבירה שהחייל או החיילת יידעו, "אנחנו במועד הזה לא יכולים, אנחנו מאשרים לך, אבל במועד אחר". פה לא זה המקרה. אנחנו התכנסנו כאן, על המדיניות נדבר קצת יותר מאוחר כי יש לנו עוד ישיבה, בסך הכל ולמען הגילוי הנאות אני חושבת שתהליכי הגיור בצה"ל, אם כבר וכאשר מגיעים אליהם, יותר טובים יותר נוחים, יותר "יוזר פרנדלי", מאשר בסך הכל הכללי ובמובן הזה אנחנו ישבנו לא פעם פה, עם כל מי שצריך במערכת הצבאית, ואנחנו רק יכולים לשבח את התהליכים של הגיור בתוך צה"ל. לא זאת הבעיה כאן. אנחנו רוצים להבין מה היתה מערכת השיקולים. אם מערכת השיקולים היתה עניינית במקרה הזה, משום שאדם או המפקד אמר, "לי בגף שלי, לא נוח עכשיו להוציא אותך ואני מבקש ממך להסכים לצאת לקורס יותר מאוחר", או אם מדובר במקרה אחר שבו, כפי שאנחנו קוראים פה, חיילת היתה בחופשה ובאמצע החופשה קוראים לה ואומרים לה, "גברתי, תבואי מיד לקורס". היא בהתחלה מסרבת כי היא באמצע חופשה. אחר כך - כך מתפרסם באמצעי התקשורת, ונשמע מהמשפחה - היא מוחזרת וכן משתתפת בקורס ואומרים לה, "כיוון שלא רצית להשתתף בקורס הזה, אי לכך אנחנו לא נוציא אותך לקורס גיור". זה מה שאנחנו מנסים להבין פה. אם הסיפור הוא כך או אם להד"ם, לא היה ולא נברא וכו'. אני מנסה בכל כוחי להוציא את זה אבל אני רק שומעת כאלה מן דברים מסביב, שמה לעשות, הם לא בדיוק מהווים תשובה למקרה הספציפי הזה.

אנחנו משפחה מאמצת בפועל של אילי, לא המשפחה שמצאה אותה בפיג'י. לצערנו, במהלך השנים שהיא שהיתה אצלם עלו על שרטון היחסים ביניהם. כרגע היא בקשר די מינימלי רק עם האבא, עם האמא המאמצת היא לא מדברת בכלל ועם האחים מאד מינורי. היא התגלגלה לביתנו, היא כבר שלוש שנים גרה בבית שלנו והיא כמו הבת שלנו. אנחנו דואגים לה ומטפלים בה, והיא רואה בבית שלנו כבית שלה.

החיילת נדחתה בעבר כשרצתה לצאת לקורס, כבר פעמיים, מסיבות של כח אדם. לא התלוננה, קיבלה בהכנעה ובהסכמה את ההחלטה של צה"ל לדחות את הקורס גם בפעם הראשונה וגם בפעם השניה. כאשר בפעם השניה הבטיחו לה, "לקורס שמתחיל בדצמבר את יוצאת". היא ועוד חיילת נוספת שהיתה יחד איתה בבסיס, שתיהן ידעו שהן יוצאות לקורס. אני אספר את הפרטים כי אני רואה שהם מאד חשובים כי צה"ל מנסה, לטעמי, לטשטש. כשבוע לפני שהקורס היה אמור להתחיל, היתה הזמנה בבסיס שהיא נמצאת והיא היתה אמורה לצאת לחופשה כי כל הבסיס היה בהדממה, והיא כבר חתמה על החופשה. בשבת, כשהיא היתה בבסיס - לא היתה בבית עדיין, היתה בבסיס כי היתה אמורה לצאת מיום שלישי לחופש להמשך השבוע - התקשר אליה המפקד הישיר שלה בדרגת סגן מהבית, כי הוא שכח לשלוח חייל לקורס המדובר, ההשתלמות הזאת של שבוע באיזה בסיס. הוא התקשר ואמר, "אילי, את יוצאת לקורס". אילי אמרה, בתמימותה, "אבל אני יוצאת לחופש. אני לא רוצה לצאת לשום קורס". אמר לה, "לא, את יוצאת". היא אמרה לו, "אבל אתה יודע שבעוד שבוע אני יוצאת לקורס גיור.

אני חושבת שעדיף שתשלח מישהו שנשאר בבסיס ולא אותי כי זה יהיה יותר יעיל לשלוח מישהו שנשאר, ויישם את הרענון". קורס רענון, לא קורס חדש ולא קשור לגיור. זה קשור למקצוע שהיא עוסקת בו, ועברה בשבילו קורס מכ"ים של חצי שנה. זאת חיילת שלא היתה תלונה במהלך כל השרות שלה, כל השרות שלה היא עושה את תפקידה נאמנה, אף פעם אחת לא קראו לה לסדר, ללא שום תלונה. ובעקבות אי הסכמתה לצאת לקורס, המפקד ניסה עוד חייל וגם החייל השני סרב, אבל הוא עוד נימק את זה, "כי סבא בבית חולים". אני לא בדיוק מעורבת בעניינו של החייל, וזה לא כל כך עקרוני, ולו הוא ויתר. מרגע זה התחילו העניינים להתגלגל. כבר נתקלנו בעבר בזה שהקצין לא גילה רגישות כלפיה, כלפי סיפור החיים המיוחד שלה.

אספר פה את סיפור חייה. לאבא המאמץ יש אבא בן 80, וזה זוג - הסבא והסבתא - שעד היום משתדלים לתת לאילי הרגשה של משפחה, בגלל שהמשפחה שלה לא עשתה את זה. הם באו לכל סיומי הקורסים בצבא, לכל ימי ההורים, אנשים בני 80. אבא חגג יום הולדת, היא ביקשה לצאת ליום ההולדת של סבא - זה היה בשבת שהיא לא יוצאת - ביקשה בתחילת השבוע לצאת, הוא אמר לה, "יהיה בסדר, ישנו חייל שאני צריך לעשות לו הסמכה ואת תצאי". באמצע השבוע הוא חלה, נסע הביתה ולא טיפל בעניין והיא כמעט לא יצאה ליום ההולדת כי לא היה מי שיחליף אותה. לאור התערבותנו, הוא בסופו של דבר התעשת וביקש מחייל אחר לחזור.

אני כבר ראיתי שכדי שהוא יבין שחייל הוא גם בן אדם ולא רק מספר, צריך לקרוא לו ולהזכיר לו את זה מפעם לפעם. והיו עוד עניינים אבל הם לא קשורים לאילי. אינני רוצה להעלות אותם כאן, אבל לך אמרתי אותם.

החיילת, כמו שאמרתי, סירבה לצאת. הוא קרא אליה ובלי משפט כמו שנהוג בצה"ל, נתן לה מספר עונשים. האחד- חייל סופג אותו וגם היא, החליפה את הנשק הקצר בארוך, החליף לה את סבב היציאות שלה במקום פעם בשבועיים לפעם בשלושה שבועות. כשכל החיילים שם יוצאים או פעם בשבועיים ואלה שיש להם פז"מ מתקדם יותר יוצאים אפילו פעם בשבוע, אז היא יוצאת פעם בשלושה שבועות. וגולת הכותרת היתה, "את לא תצאי לקורס. למרות שהבטיחו לך, את לא תצאי לקורס". אנחנו היינו מזועזעים. אני התקשרתי לסגן שאמר, "תדברי עם הרס"ן, שזה הקצין השני שהוא בפועל אחראי עליה". התקשרתי לרס"ן והוא אמר לי, "אני לא מוכן לדבר איתך בטלפון. אם את רוצה לדבר על הענין, תתקשרי לקצין העיר". אמרתי לו, "אתה בטוח שבענין כזה אני אצא החוצה, אני רוצה רק להזכיר לך במה מדובר". הוא לא היה מוכן לדבר.

מאותו רגע הבנו שאנחנו צריכים לעשות משהו. ואנחנו פנינו במכתב למפקד חיל האוויר, שבמקום – לטעמנו, וכך התחושה שלנו, אולי הוא בדק - אבל התחושה שלנו שבמקום לקרוא שיהיה קצין בכיר או מפקד הבסיס, מישהו יקרא לחיילת וישמע מפיה מה היה, אף אחד לא עשה את זה, ואמרו החיילת תצא לקורס הבא וזה לא עונש. מה זה, בגדי המלך החדשים? זה לא עונש? זה עונש. זה בפירוש עונש. אנחנו מקבלים מכתב מקמ"ט, ואמר לי ולבעלי אישית בטלפון, אמר לנו, "זה אקט של ענישה". אלה המילים שהוא השתמש גם כשדיברתי איתו בטלפון אחר כך, הוא בפירוש חזר ואמר "אני אמרתי", הוא ניסה ברגע זה כבר להתחמק, "למרות שמפקד חיל האוויר רואה את הקורס הזה מאד בחיוב ומחשיב את הקורס וחושב שצריך לצאת". אבל היה כאן עונש. פנינו לקצין קבילות, בהתחלה הוא אמר שהוא לא רוצה להתערב בצבא. פנינו שוב. אקריא את מה שכתב ספציפית לענין הזה, אחרי שהוא בדק, הוא התקשר לקצינים שלה ואל החיילת, הוא אומר -

"בנסיבות דנן התרשמתי כי שיקולים פיקודיים עמדו בבסיס החלטת מפקדיה של אליזבט לדחות את יציאתה לקורס "נתיב". השיקולים פיקודיים, ואלה נגעו להפרת משמעת מצידה, סרוב פקודה לצאת לקורס מקצועי קודם לכן. עם זאת התרשמתי שהיה בצעד זה מצידם משום נוקשות יתרה, וכי היה מקום להתמודד עם הפרת המשמעת מצידה בערוצים אחרים המפורטים בפקודות הצבא, ולא באמצעות עיתוי יציאתה לקורס הגיור אשר לו השלכות משמעותיות עבורה ועבור משפחתה. מאחר שהקורס של חודש דצמבר החל זה מכבר, ויציאתה של אליזבט לקורס הבא ב-27 בפברואר 2005 מוסכמת על מפקדיה לא מצאתי מקום להתערבותי בעניינה של אליזבט על ידי הנחייתי להכניסה לקורס אשר נמצא בעיצומו.

"המלצתי למפקד הבסיס של אליזבט לוודא הוצאתה לקורס "נתיב" בחודש פברואר תוך עדכוני בדבר. כמו כן, המלצתי למפקד הבסיס לזמן אליו את סגן אלוף רענן ורס"ן יואל אבן שושן ולהעיר להם על אופן התנהגותם בנסיבות דנן על מנת שיפיקו את הלקחים הדרושים ולצורך מניעת הישנות מקרים דומים."

אנחנו פנינו אליו כשעוד אפשר היה, כשאמרו לנו מהקורס שעוד אפשר להכניס אחרי כמה ימים. אז הוא חיכה, התמהמה עם התשובה, גם הוא בצורה זו או אחרת קצת חיכה אולי כדי....

שיקולים פיקודיים זה מושג שצץ פתאום כדי שלא להגיד עונש. אם זה לא עונש ואם קצין קבילות לא מקובל על הצבא, אני לא יודעת כבר. מעבר לזה, נכון שחצי שנה זה הזמן שאפשר לעבור תהליך גיור. אבל אנחנו כולנו יודעים, שלא תמיד עוברים את בית הדין בפעם הראשונה, וזאת חיילת שהגיעה לארץ בגיל 12, העברית שלה לא הכי טובה, אבל יכול להיות שגם זה יקשה עליה, ואם היא לא תעבור בפעם הראשונה, אז איזה הגיון יש לצבא להגיד ולהבטיח שיחתימו אותה לכמה חודשים? לצבא אין על מה להוציא את הכספים שלו? רק להחתים אותה, כשיש אפשרות להוציא אותה עכשיו. אני עומדת תוהה מול הצבא, שבמדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל זאת ההתייחסות. מעבר לזה, איזה מסר העברנו עכשיו לחיילת? שגיור זה פרס, שאני חושבת שזו זכות, זכות שלה שהיא משרתת את הצבא, ואיזה מסר זה יעביר לחיילים עולים אחרים שרוצים לעבור את קורס הגיור? זה לא יישאר בגדר של אילי, זה סיפור, זה מתפשט- אנחנו כבר יודעים ואתם גם יודעים. איזה מסר זה מעביר? וכל אחד טוען שהוא רואה בזה חשיבות. ואני חושב שצריך, ולא צריך להיות עונש, ובכל זאת יש כאן עונש, וכולם עוצמים את העיניים כאילו אין עונש.

אני בנה של מירה ובן המשפחה מן הסתם. העונש שניתן לאילי ניתן על ידי מפקד בדרגת סגן, שגובה על ידי כל הדרגים בחיל האוויר עד לשכת מפקד חיל האוויר. ההתייחסות היחידה שקיבלנו ממפקדי חיל האוויר זה מסמכים סתומים בסגנון "מפקד חיל האוויר רואה בכך חשיבות...". מעבר לזה, הם היו עסוקים בבניית הגירסה שלהם, ולדחות אותנו ולא לענות להם, ואני שניסיתי אישית לדבר עם קצין המטה של חיל האוויר, קצין בדרגת סרן, הפקידות לא מסכימות להעביר אותו אפילו, אומרות לי בטלפון "יש רצוי ויש מצוי", מאיימות עלי שהשיחות מוקלטות. זו היתה ההתייחסות של חיל האוויר לנושא. כל הדרגים שדיברנו איתם בצבא, נציב קבילות חיילים, הרב הצבאי הראשי, שחזר אלינו מאד יפה, אבל כולם אמרו לנו, "למה לכם להלחם בצבא? תרדו מהנושא, חבל, שלא יתנכלו לאילי". אלה ההתייחסויות שקיבלנו מהצבא.

הקצין הזה, שנתן לה את העונש, זה קצין שלא הראה אישיות מתחילת השרות. גם עכשיו היא לא החיילת היחידה שעשתה את עבירת המשמעת הזאת. הוא בחר מן הסתם להתנכל לה. אני תוהה למה כשיש עוד מקרים עם הקצין הזה, למה הצבא לא יכול לבדוק במקום לגבות אותו עד לכל הדרגים למעלה.

לא זה הנושא. הנושא באיזשהו מקום עלה כאן, אם אני הבנתי אותך נכון, בהקשר זה שהתחושה היא שאותו המפקד לא מגלה רגישות יתר כלפי חייליו, וזה הקשר. ואני מבינה שצה"ל בא הנה כדי להגן על מפקדיו. בסופו של דבר אנחנו יודעים שבסופו של דיון אנחנו נקבל פה הבטחה שהיא יוצאת לקורס גיור ושתינתן לה אפשרות למצות אותו עד תום, את קורס הגיור הזה, אבל בכל זאת יש לי סימני שאלה מאד קשים, לגבי ההתנהלות הזו של הענשה ללא משפט, של בית דין שדה- על זה אין לך תשובה. זאת אומרת, אי אפשר לבוא ולהגיד שהמפקד הזה שקל והחליט לא להוציא אותה לקורס רק משום שיש כרגע צורך חיוני שהיא תלך לקורס אחר לפני זה, כי אחרת היו אומרים לה, "גברתי, את תצאי לקורס אבל תדעי לך שחובתך קודם להשלים קורס רענון א' ב' ו-ג' ואחר כך תצאי". פתאום, ככה לפני שיוצאת לקורס, בשבת, במקרה, צץ שחסר מישהו בקורס, צצה חובה לצאת לקורס רענון שלא היה בדיוק מתוכנן. וכשאומרת לא, גם המפקד עושה לה משפט מבלי שזה יהיה שום תהליך משפטי הוגן בפניה. זכותו, זכותו לבוא ולהגיד, "היא סירבה פקודה". אנחנו מכירים את התהליכים בצה"ל, ולהביא אותה בפני אותה אינסטנציה שיפוטית שחיל האוויר מקפיד להעמיד מולו את החיילת. אבל לא זכותו ללכת להחליט, להעניש, לדחות לה את הקורס בעצם בלי סיבה, וזה מעורר הרבה מאד תהיות והרבה מאד שאלות פה.

אנחנו רואים במקרה הזה מקרה חמור משתי סיבות. סיבה אחת, פגיעה באדם כאדם, ובחיילת כעולה חדשה. אנחנו עושים את כל המאמצים להקל את הקליטה שלהם, וברגע שיש פגיעה אישית כזאת, המקרה הזה הוא חמור, אנחנו מבקשים שהמקרים האלה לא ישנו.

סיבה שניה, אנחנו רואים במסלול הצבאי, והמשך הדיון בהמשך, כמסלול האפקטיבי ביותר לגיורם של העולים בתקופה הזאת. זה המסלול האפקטיבי היעיל ביותר. מה שקורה כאן במקרה הזה, גברתי יושבת הראש, האפקט השלילי שנוצר כתוצאה מכך שהדברים האלה מחלחלים ועוברים הלאה, כמו שאנחנו אומרים שיש חבר מביא חבר, פה חבר דוחה חבר וחייל דוחה חייל. האפקט השלילי הזה הוא יגרום לנו נזק גם בעתיד. רק שתדעו, שמדינת ישראל שמה את הנושא הזה כמשימה לאומית, זו הוראה של ראש הממשלה ואנחנו, כמשרד הקליטה, בשיתוף הסוכנות היהודית, משקיעים הון עתק בקורסים האלה ולא יתכן שבגלל שיקולי ענישה ישבשו גם את המהלך התקין של הצבת החיילים, מכיוון שלכל שנה יש את מכסת החיילים שלה. אני מבקש שתבינו את המשמעות של מה שנעשה כאן.

אני מהסוכנות היהודית. לשעבר דובר צה"ל. יש כאן תקלה. אין שום ספק שיש כאן תקלה, אני יודע בוודאות שמפקד חיל האוויר הזה, עוד יותר מאחרים, נתן הוראה חד-משמעית שבחיל האוויר, כמו בכל צה"ל, אבל במיוחד הוא בכניסתו, מפקד חדש. ואני לא אומר כדאי, אני גם ממליץ לכם, זאת תקלה. אתם נותנים גיבוי לתקלה בדרג נמוך. זאת לא מדיניות מפקד חיל האוויר, ודאי לא מדיניות צה"ל. אנחנו עושים עוול בעצמנו, אם אנחנו עכשיו מנפחים ומתחילים לתת למעשה. זה קורה למערכת גדולה שיש בה תקלות. אז במקום להגיד, "היתה לנו תקלה, הקצין טעה בשיקול הדעת שלו, אנחנו חושבים, לא רק שחושבים, אנחנו עושים כל מאמץ שמעשים כאלו לא ישנו", אז אנחנו עכשיו מתחפרים ומסבירים. זה קורה לנו בחיים בכל מערכות חיינו לא רק בצבא, ואני בעצה ידידותית, כיוון שיושבת הראש אמרה שהייתי דובר צה"ל, אני גם חושב שכדאי להודות בטעות, ולהמשיך הלאה. אני לא מכיר את החיילת, אני שמעתי את הסיפור הזה לא רק עכשיו, שמעתי אותו גם קודם, ואני מכיר היטב את המשפחה הנוגעת בדבר, ואין לי שום ספק שהיא לא הגזימה בשום דבר. יחד עם זאת, חשוב לנו, אני אומר דווקא כמערכת ציבורית פרלמנטרית שרוצה מאד לחזק את האמון של הציבור גם בצבא וגם בתהליך הגיור, לראות בזה באמת מקרה יוצא דופן.

זה מה שאנחנו חושבים.

נכון, אז אני מחזק את ידיכם.

אבל גם הניסיונות לבוא ולענות לנו דברים לא לענין, זה קצת עלבון לאינטליגנציה. אם תסלחי לי, זה לא כך צריכים לעשות.

קיבלתי כל כך הרבה ציונים, על זה שאני מדברת לא לענין, ואני רוצה להדגיש כמה דברים.

ראשית, החשיבות של הענין, הגם שאתם ניסיתם להגיד שזה לא הענין, בעיניי זה לב הענין. קורס "נתיב", החשיבות שלו, והעידוד של החיל - - -

אבל שמענו את זה. לא באנו לדון בחשיבות שאתם מתייחסים, אנחנו באנו לשאול אותך ספציפית אם זה נכון אז מדוע. אם זה נכון אז מדוע?

לגבי המקרה הפרטני, יש פה שיקול דעת של מפקד. אנחנו חייבים - -

יכול להיות שזו תקלה של מפקד?

זה שיקול דעת. אנחנו - - -

זה עדיין שיקול דעת אחרי כל מה ששמענו?

אני רק רוצה לנסות ולומר, יש פה שיקול דעת של מפקד, יכול להיות שאפשר היה לקבל שיקול דעת יותר טוב, - -

סליחה, למפקד מותר לעשות בית דין שדה? ככה?

אבל זו פרשנות, להגיד עכשיו, לקחת את הפרטים - -

אני חושב שלחייל יש אפילו זכות לסרב לפקודה אם שיקול דעת של מפקד - -

אם הבחורה התנהלה לא בסדר, מחובתו היה להביא אותה למערכת השיפוטית.

אני שוב חוזרת- לקחת, כששומעים פה רק צד אחד, ולהגיד שנעשה פה בית דין שדה, אני חושבת שזה לא מקום לעשות את זה. לא נעשה פה בית דין שדה.

לכן קראנו לכם כדי שתמסרו לנו מידע. רק שאתם מסרבים מצנעת הפרט.

אני פה מוסרת, שהיה פה שיקול דעת של מפקד, יכול להיות שהיה מקום לשיקול דעת אחר. אבל זה במסגרת הכללים של מה מותר למפקד לעשות. לא היתה פה שום חריגה בתג ממה שמותר למפקדים לעשות, ואין פה ענישה. יש פה שיקול דעת פיקודי, שהוא בסמכותו. אם אתם מערערים על הסמכות שיש פה למפקד, זה דיון אחד. אם אתם חושבים ששיקול הדעת שניתן פה, היה אפשר לקבל שיקול דעת אחר, אז אני מקבלת את זה. אני חייבת לומר שהגיבוי שקיבלו המפקדים לאורך כל הדרך נובע לא מהמקום שאנחנו חושבים שזה שיקול הדעת האידיאלי שאפשר היה לקבל, אלא מהמקום שאנחנו מאפשרים למפקדים לקבל החלטות במסגרת איזשהו מרחב, וכל ההחלטות שהם קיבלו זה במרחב הזה.

אפשר גם לבדוק את ההחלטות האלה.

בוודאי שאפשר לבדוק, זה מה שאנחנו עושים פה.

ואתם בדקתם, ואתם הגעתם למסקנה שבמקרה הזה הכל התנהל בסדר?

גברתי, את בתכנית שלך ואנחנו בתכנית שלנו. אני רוצה לומר לכם, שיקול דעת של מפקדים זה ענין פנימי של הצבא, אבל אנחנו אומרים כאן בועדת כנסת שגיור לעולים חדשים חיילי צה"ל, זה עדיפות לאומית. ואל תפגעו משום סיבה, זהו המסר.

לא רק. את צודקת, אבל לא רק.

אני דווקא חושב שאנחנו צריכים לסיים את הדיון כי ברור לנו שהצבא כמערכת, כצבא ההגנה לישראל, כן רוצה את הגיור וכן נותנים לזה גיבוי, אבל לא כמס שפתיים. אבל במקרה הפרטני הזה קרתה טעות, תאונה, ואני לא רוצה להגיד שקורות תאונות. פה אני רואה דבר אחר, שגם כשקורות תאונות מנסים לתקן אותן או לחפש ולעשות בדיקה למה זה קרה, ואם בכלל היתה תאונה או לא היתה תאונה. לצערי, עד היום, כמייצגת את אותם מפקדים, את אומרת "לא היתה תאונה". את אומרת שאתם נותנים גיבוי להחלטת קצין אחד, ואני מאמין שאפילו בהחלטה היחידה השגויה שלו - אני לא יודע על החלטות אחרות שלו - אבל אתם נותנים גיבוי, ואפילו לא אמרתם לנו "עשינו חקירה, והגענו למסקנה שזה היה כך וכך, ובגלל זה אנחנו נותנים". לא, את אומרת "בגלל שיש לו זכות להחלטה, אנחנו נותנים לו גיבוי". זה לא נכון. זה לא ראוי. ואני חושב שאת צריכה לחזור ממה שאמרת.

אני רוצה להגיד שכשפנו אלי והודיעו לי על קיום הוועדה הזאת אני מאד שמחתי כי קיוויתי שאולי כשבחיל האוויר ובצבא יקבלו את אותה הודעה שהישיבה הזאת מתקיימת אולי זה יגרום להם לבדוק מחדש, ולתקן את מה שעשו. ציפיתי, קיוויתי מאד שזה מה שיקרה בצבא שלי, שאני די מאמינה בו, ששלושת ילדיי שרתו בו, ובן אחד עדיין משרת, כקצין, ולא. אז אולי עכשיו, למרות שזה לא קרה, לאור כל מה שנאמר כאן בישיבה הזאת, אפשר לפנות עדיין למפקד חיל האוויר לא בהוראה, בבקשה, שאולי יש עדיין מקום לשקול ולבדוק את הענין ולאפשר, אולי ניתן עדיין לאפשר לחיילת אפילו להצטרף לקורס הזה ואת מה שהיא הפסידה להשלים בדרך זו או אחרת. כי כולנו כאן מסכימים שהיתה כאן תקלה. אז אולי אפשר עדיין לבקש בצורת בקשה, לא בתביעה וברוח טובה ולתת לצה"ל לעשות את מה שהוא באמת מאמין בו, שזה דבר כל כך חשוב.

אני מנכ"ל המכון ללימודי יהדות, הגורם האזרחי שהוקם על ידי ממשלת ישראל כדי לעסוק בחינוך החיילים והאזרחים. אני שומע את הבקשה הזאת, ומבחינתנו אני רק יכול להגיד, שההחלטה היא צה"לית כי הקורס הוא צה"לי, כגורם המחנך וכגורם אחראי לתוכנית החינוכית אנחנו נקבל אותה בברכה. אני אישית מתחייב, הקורס התחיל ביום ראשון שעבר, זה קורס של שבעה שבועות פלוס עוד שני - - -

כמה זמן זה קורס הרענון?

קורס הרענון זה שבוע.

הקורס הוא שבעה שבועות פלוס עוד פעמיים שבועיים. זאת אומרת, היא לא הפסידה עשרה ימים של שבעה שבועות, היא הפסידה עשרה ימים של בעצם שבעה שבועות פלוס חודש. כלומר, אחד עשר שבועות. אני גם מוכן להתחייב אישית, שאני אשב איתה, אישית כמנכ"ל, בשעות הערב ואני אשלים איתה את כל החומר שהפסידה במהלך עשרת הימים האלה, אני לוקח את זה באחריות אישית וגם אני רק יכול להצטרף לפנייה. ההחלטה היא צה"לית, אך ורק צה"לית, כי הקורס הוא צה"לי, ואני מצטרף מכיוון שגם אני מכיר את המשפחה, רק יכול להצטרף, אם צה"ל ישקול את הדבר מחדש אנחנו מאד נשמח. ואני מתחייב אישית להשלים את כל החומר הנמצא.

כמובן אם זה לא יפגע באפשרות שלה לעבור את הקורס בהצלחה אם היא תצטרף בימים הקרובים.

לדעתי לא, היא החסירה שבוע מאחד עשר שבועות, וניתן להשלים את החומר של השבוע הראשון.

ואז לא צריך להכנס לכל הסיפור של להחתים אותה על קבע.

יש מפקדים שיחליטו, ועדה לא פונה לאיש אחד, אנחנו פונים למערכת, אבל היא לא מקבלת החלטות.

אבל היא מייצגת את המערכת.

אני יכולה להתייחס להצעה הזו. אני חייבת לומר שאני מרגישה מאד לא נוח, אם מותר לי לחלוק איתכם משהו שאני מרגישה, שאני לא מצליחה להעביר ולשכנע אתכם שהמשימה הזאת היא משימה מאד חשובה.

את יכולה לא להשלים, אבל זהו תפקידה של הכנסת שאת לא מרוצה מאתנו. הרבה ארגונים לא מרוצים.

אני דרך אגב מאד מרוצה מנבחרי העם, ברוב המקרים. מה שאני מנסה לומר, שהניסיונות שלי לשכנע ולהעביר את המסר שקורס "נתיב" הוא קורס מהמעלה הראשונה לחיל האוויר, אני מרגישה שנתקל פה בעכבות כי לוקחים מהמקרה הפרטי ומשליכים ממנו על הכלל. אם בסוף על-ידי זה שלמרות החלטות המפקדים, אנחנו כארגון נסייע בשכנוע שלכם שאין לנו התנגדות ואין בכוונתנו למנוע מאף חייל להשתתף בקורס "נתיב", אם בשביל הדבר הזה אנחנו צריכים לצרף אותה לקורס במיידית, אנחנו נעשה את זה. אנחנו נחזור הביתה, אני אדבר עם המפקדים שלה וזאת תהיה הרוח של הדברים.

אני שוב חוזרת ומדגישה שאני בחרתי לא לפתוח פה את כל המקרה הפרטי כפי שבחרה המשפחה, מטעמים ששמורים איתה, את כל העניינים התפקודיים ואת כל העניינים, כי אני חושבת שזה לא ראוי, כי אנחנו לא נגד חיילים, אנחנו בעד חיילינו. אני מבקשת, שמהדברים שנאמרו פה לא נסיק מסקנות, לא על רמות הפיקוד בחיל האוויר, לא על ההתנהלות. אנחנו לא יכולים לקחת מקרה פרטי אחד, דעה אחת, צד אחד ולהשליך ממנו על שדרה שלמה של פיקוד בחיל אוויר ועל שיקול דעת שלהם, אני חושבת שזה לא ראוי. אני בכל אופן מודה לכם.

אני מקווה שאני אסכם את זה בצורה הכי הוגנת. איש לא הזמין היום את נציגי חיל האוויר כדי להשתלח בהם, איש לא רצה לפגוע במערכת הפיקודית וגם המשפחה לא עשתה את זה, זה נעשה מתוך אמונה שלמה בשני דברים, תוך הערכה קודם כל לצה"ל על מדיניותו בנושא הגיור וזה נאמר פה על-ידי, בסך הכל המערכת הזו מתפקדת יפה מאד ועל אחת כמה וכמה בחיל האוויר.

אנחנו לא באנו לשאול ואנחנו גם לא באנו להעמיד בספק את כל המערכת הזו, את ההחלטה מלמעלה עד למטה. לא זה היה הנושא היום. ואנחנו בסך הכל חושבים, שיכול להיות שהיתה פה תקלה. ולכן, כשמדובר בתקלה, צריך להסיק מסקנות מהתקלה כדי שהיא לא תעמיד בספק את היתר. אם מפקד מתנהל בצורה זו או אחרת, ראויה או לא ראויה, אני לא יכולה לקבוע את זה כאן, אני רק יכולה לשאול שאלות, ואני חושבת שצה"ל צריך היה לענות לי. "כן, אנחנו בדקנו את המקרה, ואנחנו השתכנענו שהמפקד צדק", או "לא, אנחנו לא בדקנו את המקרה, אנחנו נבדוק את המקרה". כך או אחרת, בין שני הקצוות האלה, נראה לנו מכיוון שיש בכל זאת חשד, שמה שקרה פה זה הענשה, והענשה לכיוון לא נכון, שאם אדם, גם נניח ניקח בחשבון שהחיילת התנהלה בצורה לא סבירה בדרך זו או אחרת, הדרך להעניש אותה היא לקחת אותה לרשות השופטת של הצבא ולתת לה את העונש המתאים. אנחנו חושבים שהחלטה של מפקד בתחום הזה צריכה ללכת גם כן בדרך שבה בדרך כלל מתנהל צה"ל. גם אני הייתי חיילת, גם אני הייתי לא ממושמעת, וגם אותי לקחו לבתי משפט של הצבא, ונענשתי, בריתוקים אלה ואחרים. וקיבלתי את העונש כי ידעתי שמי ששופט אותי זה הרשות השופטת של הצבא. אהבתי, לא אהבתי, אבל קיבלתי את העונש. לא המפקד הישיר שלי אמר לי "את תישארי פה ותאכלי חול". הוא ניסה, דרך אגב.

מה שאני חושבת פה, זה שאנחנו קודם כל פונים אליכם, ואנחנו מקווים שכתוצאה מהדיון הזה, תאפשרו לאותה חיילת להכנס לקורס גם באיחור, ואנחנו מודים למנכ"ל הקורס שמוכן להשלים את הלימודים שלה. אנחנו מקווים שמקרים כאלה לא ישנו, אלא אם באמת יש סיבה אמיתית, מקצועית, שאותו חייל או חיילת חייבים להשלים עבודה או קורס במסגרת הצבאית. השיקול הזה מקובל עלינו, זה שיקול נקי, צה"לי, בלי שום ממדים של ענישה. אנחנו נפנה למפקד חיל האוויר במכתב, ונבקש שיבדוק את המקרה הזה, אם ההתנהלות היתה סבירה או לא. זה הכל.

המקרה נבדק טרם הגעתי לוועדה, ואת מעריכה, גברתי, שאני מאד מכבדת את הפורום כי לא הייתי מגיעה ולא הייתי יושבת פה אלמלא נעשתה אותה בדיקה. הבדיקה נעשתה ומפקד חיל האוויר בחר וקבע שהיתה פה התנהגות סבירה. ולכן זה כבר נעשה. אם אתם רוצים לדעת יותר פרטים איך זה נעשה ולמול מי זה נעשה אנחנו נספק לכם את זה בשמחה.

תודה רבה.




הישיבה ננעלה בשעה 10:00