כנסת פתוחה

הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004(תיקוני חקיקה), תקנות מס הכנסה, שינויים בתקציב

3
ועדת הכספים
30.12.2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 340
מישיבת ועדת הכספים
יום חמישי, י"ח בטבת, התשס"ה (30 בדצמבר 2004), שעה 12:00

הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004(תיקוני חקיקה)(תיקון מס' 2) התשס"ה – 2004

תקנות מס הכנסה (קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל, וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל) התשס"ד-2004;

תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהיה לתושב חוץ) (תיקון) התשס"ג – 2003.

שינויים בתקציב

חברי הוועדה: אברהם הירשזון – היו"ר
יצחק הרצוג
אבשלום (אבו) וילן
יעקב ליצמן
אברהם (בייגה) שוחט

אוסקר אבו-ראזק – סמנכ"ל, אגף המסים המאוחד, משרד האוצר
ציפי דולן – משרד האוצר
עו"ד יעל ייטב – יועהמ"ש, רשות המסים
עדי לבנה – התאחדות התעשיינים
מוטי נצר – מנהל, פולגת קרית גת
יחזקאל ברוך – מנכ"ל, בית יציקה מנשה ברוך

שגית אפיק

טמיר כהן

סמדר אלחנני

חבר המתרגמים בע"מ









הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), (תיקון מ' 2), התשס"ה – 2004

תקנות מס הכנסה (קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל, וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל) התשס"ד-2004.

תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהיה לתושב חוץ) (תיקון) התשס"ג – 2003.

רבותיי, אנחנו עוברים לנושא הבא. אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה מספר שתיים, התשס"ה - 2004, היתר על העסקת עובדים זרים, תקנות מס הכנסה קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל, וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל התשס"ד-2004; תקנות מס הכנסה ניכוי הוצאות לתושב חוץ, תיקון התשס"ג – 2003. בבקשה, רבותיי.

חבר הכנסת וילן, אתה טיפלת גם יחד אתי בנושא הזה, או אני יחד אתך, ולכן אני מזמין אותך לשבת בראש הוועדה בנושא הזה.

מה שהגענו להבנה, שעובדים זרים, ההיטל יעלה לעשרה אחוז עד סוף 2006. כלומר, 2004, 2005 ו-2006 יהיה עשרה אחוז.

לא. 2005 עשרה אחוז, 2006 שנים עשרה אחוז, ו-2004 נשאר אותו דבר – שמונה אחוזים. זה ההסדר.

שתיים ורבע נקודות זיכוי לא ייגבה, בעצם נשאר המצב החוקי כמו שהיו. לא גובים אותם. וגם בהתאם לאמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן, וההצעה היתה מנוגדת לאמנות.

תחזור בבקשה.

ההצעה היתה שב-2004 שמונה אחוזים ההיטל על עובדים זרים בחקלאות. ב-2005 עשרה אחוז, ב-2006 שנים עשר אחוז. לעומת זאת, השתיים ורבע נקודות זיכוי, שעלה בחוק ההסדרים שעבר ואני ביקשתי על זה רביזיה, המס הזה לא ייגבה, הוא גם מנוגד לאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן, ועל כן הוא לא נגבה. זה היה ההסדר.

אבל תציג את הצעד הזה.

כולם ייהנו מההסדר הזה. אוסקר, בקשה.

בוקר טוב לכולם. אני חושב שיש פתרון. אני אתחיל עם תקנות מס הכנסה קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל, וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל.

יש כאן שלושה דברים. החל מה-1.1.2003 במקרים מסוימים יש הכבדה על תושבי ישראל, במקרים אחרים יש הקלה על תושבי ישראל. וברפורמה, בתיקון 132, ניתנה סמכות לשר האוצר שיקבע שבאותם מקרים שיש חזקה שאנשים מסוימים אינם תושבי ישראל ייחשבו לתושבי ישראל, ולהפך.

מה שקורה היום, ישנם עובדים שהם תושבי ישראל, הם נוסעים לחו"ל, ולפי ההגדרה בפקודת מס הכנסה הם יכולים לבוא ולטעון שאנחנו לא תושבי ישראל. ולכן, אנחנו אומרים שהיחידים הבאים, ותכף אני אגיד איזה יחידים, ייחשבו בכל מקרה לתושבי ישראל. דהיינו, פקודת מס הכנסה תחול עליהם.

היחיד הראשון הוא כל עובד מדינה. מי שנחשב כעובד מדינה, ברגע שהוא נוסע לחו"ל, מבחינתנו הוא ממשיך להיות תושב ישראל גם אם הוא שוהה בחו"ל יותר מהתקופה שנקבעה בחזקה בפקודת מס הכנסה. גם עובדים של מוסדות לאומיים, ויש רשימה של המוסדות האלה, גם הם, אם חוזה העבודה נחתם בישראל הם ימשיכו להיות תושבי ישראל, אבל רק לתקופה של חמש שנים. עובד מדינה FOREVER נשאר תושב ישראל, עובד של הגופים האלה, עד תקופה של חמש שנים הוא ייחשב כתושב ישראל, גם אם הוא לא עומד בתנאים הטכניים של תושב ישראל.

שזה מאה שמונים ושלושה יום בשנה או ארבע מאות כולל שלוש שנים.

מה עם מרכז חייו?

בעצם פקודת מס הכנסה קובעת חזקות מתי רואים אדם כתושב ישראל. והמקרים שאנחנו מביאים פה בפני חברי הוועדה הם אותם מקרים שבהם לפי החזקה, כשהוא נופל להיות תושב ישראל, אנחנו מבקשים שלא יראו אותו כתושב ישראל לפי סמכות שר האוצר, ולהפך. כשלפי החזקה רואים אותו כתושב חוץ. למשל, כי הוא עובד מדינת ישראל ונמצא כבר ארבע שנים בחו"ל, ואנחנו מבקשים שיראו אותו כתושב ישראל. ואלה המקרים שאותם אוסקר מסביר.

עכשיו המצב השני, אנחנו רוצים לקחת אנשים מסוימים והדוגמה שהבאת היא דוגמה טובה, שמבחינת המילה הכתובה בפקודת מס הכנסה אין תושב ישראל. לדוגמה, שגריר. שגריר ארצות הברית בישראל לפי ההגדרה הטכנית של תושב ישראל נחשב לתושב ישראל. זה מצב לא נורמלי. לכן אנחנו באים ואומרים, האנשים הבאים, שמבחינת החזקות נחשבים לתושב ישראל, בכל זאת הם לא יהיו תושבי ישראל.

הראשון זה כל נציג דיפלומטי או פקיד קונסולרי. המקרה השני, זה חייל בצבא מדינה זרה או באו"ם. המצב השלישי – יחיד שהגיע לישראל לשם שירות בצבא ההגנה בישראל, עד לסיום שירותו, אם ביקש לא להיחשב כתושב ישראל. זאת אומרת, אותו יחיד - - -

או ניתנת לו הפריבילגיה.

יש לו את האופציה לבקש. סטודנט הלומד בהיקף של חצי תוכנית לימודים לפחות בשלוש השנים הראשונות לשהייתו בישראל, גם הוא ייחשב כתושב חוץ. אבל אם הוא רוצה להיות תושב ישראל אין בכלל בעיה.

מורה, מרצה או איש מחקר השוהה בישראל במוסד להשכלה גבוהה או במוסד הוראה אחר, ומשמש עובד באותו מוסד, בשלוש השנים הראשונות לשהייתו בישראל לא ייחשב כתושב ישראל.

ואם הוא רוצה?

לא. פה אין לו אופציה. שש – איש דת, הממלא תפקיד דתי במוסד דת בישראל, על פי הזמנת אותו מוסד, שוב בשלוש השנים הראשונות הוא לא ייחשב כתושב ישראל, למרות שהחזקה כאילו שהוא כן תושב ישראל.

איש דת שהיא לא יהודי.

זהו. כי פה צריך לעשות הבדל. נניח שבא רב מארצות הברית או מאיזה שהוא מקום אחר לשמש בישראל, והוא אומר, אני רוצה מיד להיות תושב מדינת ישראל.

לא, הוא עולה חדש?

הוא יכול להיות עולה חדש.

ברגע שהוא עולה חדש, מהיום הראשון שהוא בא הוא יקבל את מעמדו כתושב. אין בכלל בעיה.

עכשיו, המצב הנוסף זה חולה המאושפז בבית חולים או במוסד שיקומי שהגיע לישראל לצורך אשפוז, או שחלה בעת שהותו בישראל. גם הוא לא ייחשב לתושב ישראל. מצב שמיני – עיתונאי חוץ וספורטאי חוץ. בחמש השנים הראשונות לשהותו בישראל לא ייחשב כתושב ישראל.

השינויים שאנחנו מכניסים בצו שנמצא בפניכם, קודם כל, אנחנו משמיטים את הגדרת עובד זר, ואנחנו משמיטים כמובן את תקנה ארבע, שמדברת על קביעת עובד זר. אני רוצה להקריא למען הפרוטוקול, לפי הוראתה של שגית, את הריישא של תקנה שתיים.

"יראו כתושב ישראל יחיד שאינו תושב ישראל וכל אחד מאלה"

"יראו יחיד שאינו עולה חדש ושרואים אותו כתושב ישראל כאמור בפסקה א(1)(2) להגדרה תושב ישראל או תושב כתושב חוץ אם בחמש שנות המס הקודמות לשנת המס היה תושב חוץ והוא אחד מאלה".

זהו. זה השינויים. עכשיו אתה רוצה לדבר על התחולה אוסקר?

מה זה אומר שאין יותר עובד זר?

התקנות האלה לא מתייחסות לעובדים זרים.

אם העובד הזר הוא תושב או לא תושב, פשוט אנחנו מוחקים אותו מתוך ה- - -

אז מהו?

למען ההבנה, זה אומר שעובד זר שמגיע הנה, חמש ראשונות, כשהוא מגיע כדין, הוא לצורך הגדרת המיסוי עובד זר, אלא אם הוא לא חוקי אז ברור לגמרי - - -

אין הגדרה של עובד זר.

התקנות האלה לא מתייחסות לעובד זר.

זה מה שיעל הסבירה שמחקנו את תקנה ארבע. בנוסח שמונח לפניכם, כתוב: יראו עובד זר כתושב חוץ בהתקיים לגביו אחד מאלה: בחמש השנים הראשונות לשהותו או כשהוא לא חוקי. הורדנו.

זאת אומרת, כשאנחנו מדברים עכשיו על נניח העובדים התאילנדיים שבאים, אז הם תושבי מדינת ישראל לצורך העניין או לא?

לא בהכרח. אולי נבהיר רגע.

אין פה התחכמות לנקודות זיכוי? הרי מחר גמרנו, אין הגדרת עובד זר, אין בעיה של אמנה בינלאומית, כולם פה בתוך הסיפור.

לא. לא. ממש לא. ממש לא. יש הגדרה, כמו שאמרנו בהתחלה, פקודת מס הכנסה מגדירה מהו תושב ישראל ומהו תושב חוץ חזקה שאם אתה מאה שמונים ושלושה ימים בארץ בשנת המס, חזקה שאתה תושב ישראל. ולכן, העובד הזר, אחרי חצי שנה שהוא נמצא בארץ, חזקה שהוא תושב ישראל. זו חזקה. אבל זו חזקה הניתנת לסתירה. כי עדיין, פקודת מס הכנסה אומרת מתי אני רואה אדם כתושב ישראל, אם מרכז חייו בישראל. והשאלה איפה מרכז חייו. עובד זר שהגיע, למשל, לסעוד קשיש לשנתיים, ומשפחתו נשארה בחו"ל ואת כל הכסף הוא שולח לשם כדי לתמוך בה, והוא בא למטרה מסוימת ולתקופה קצרה, עדיין יכול פקיד השומה לומר, אני רואה אותך כמי שמרכז חייך בפיליפינים.

אבל אני לא מוכן שזה יהיה בשיקול דעתו של פקיד השומה. זה דבר בלתי נסבל. באים הנה התאילנדים, שולחים את כל הכסף לשם. פקיד השומה יגיד, סליחה, זה לא הסכם. זה פה התחכמות.

זה לא התחכמות.

סליחה, זאת לא ההסכמה שאנחנו הגענו, רבותיי.

לא קבענו את זה. מה פתאום.

ולכן, מאחר וזו לא ההסכמה שהגענו, אני מבקש - - -

סליחה, אדוני היושב ראש, לפני כן, אני בכלל מערער על כל הנושא, ואולי זה לא המקום בדיוק, אבל כל הנושא של תושב חוץ של מאה שמונים יום. אני חושב שזה צריך בכלל דיון עקרוני עוד פעם. כל הנושא.

אנחנו ביקשנו, רבותיי.

זה חקיקה ראשית. זה לא אנחנו.

סליחה. אני כבר רוצה לומר. אני מבקש שתקשיבו אלי. אנחנו הגענו להסכם מסוים בעקבות רביזיה של אבו וילן. אני רוצה לומר לכם, שברגע זה לא ברור לי הנושא הזה. ולכן, מה שאני מציע, אני נותן לכם זמן, לך חבר הכנסת וילן, לכם, יחד עם היועצת המשפטית והכלכלנית שלנו ומנהל הוועדה שיפקח על זה, עד יום שני להביא לנו דבר מוסכם וגמור כי אני ביום שני רוצה להצביע על זה.

אני כבר מציע להשאיר את סעיף ארבע, ובא לציון גואל.

אי אפשר.

אם אי אפשר, איך הגעתם להסכם?

כנראה שהבעיה פה - - -

אם מי הגעת להסכם, עם בועז?

אני אולי אסביר מה היתה הבעיה. היתה טרוניה למה אנחנו אומרים שעובד זר הוא לא תושב ישראל. מחקנו את ההוראה שאומרת שעובד זר הוא לא תושב ישראל. מחקנו את ההוראה הן לגבי עובד זר לא חוקי והן לגבי עובד - - -

אבל סליחה, למה להתווכח? אז אנחנו יודעים - --

כיוון שמחקנו את ההוראה מהתקנות האלה, מחקנו את ההוראה מהתקנות האלה שאומרת שעובד זר הוא לא תושב ישראל. כיוון שמחקנו מה קרה? אנחנו חוזרים להגדרה של תושב ישראל בפקודה. אני רוצה לקרוא לכם את ההגדרה של תושב ישראל בפקודה. ההגדרה אומרת,

"תושב ישראל הוא תושב לגבי יחיד מי שמרכז חייו בישראל ולעניין זה יחולו הוראות אלה. לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד יובאו בחשבון כל קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר, מקום ביתו הקבוע, מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו, מקום פעילותו בארגונים, באיגודים ובמוסדות שונים חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס היא בישראל אם שהה בישראל בשנת המס מאה שמונים ושלושה יום, או אם שהה שלושים ימים בשנת המס הזאת ובשנתיים שקדמו לה ארבע מאות עשרים וחמישה ימים"...

זה נתון לפרשנות.

זה אומר שהרוב הגדול של העובדים הזרים נופלים להגדרה של תושב ישראל. הרוב הגדול. קודם כל, לפי החזקה הם תושבי ישראל. כי הם פה מאה שמונים ושלושה יום בשנה. עכשיו, סביר גם להניח, בודאי שמקום העיסוק הרגיל והקבוע של העובד הזר הוא בישראל. מקום המגורים הקבוע שלו בישראל. לכן, סביר להניח שהרוב הגדול.... אבל העובד הזר אינו שונה מכל יחיד אחר. הרי אתם לא מצפים שאנחנו בתקנות האלה נגד עובד זר – לנצח תושב ישראל.

אנחנו אלף לא מצפים לשום דבר. בית – אתם באתם, לא אתם באופן אישי, כן? וביקשתם להגיע להסכמה אתנו. והגיע תמיר, שהוא מנהל הוועדה להסכמה באותו ערב. עכשיו, בעלי ההסכמה הם לא פה. לכן אני מציע, אנחנו לוקחים פסק זמן עד יום שני, תבהירו את הדברים, תמיר ירכז את העניין, וביום שני אני מאמין שנמצא את הפשרה ונגיע לנוסח המוסכם.

אדוני היושב ראש, אני מקבל את הסיכום שלך. אבל רק שתבינו. אני רוצה להסביר לכם. בשבוע האחרון תמיר ואני מטורטרים, סליחה על הביטוי הלא פרלמנטרי, עם איתן בלי סוף בטלפונים, בדיוק על הפרשנות הזאת. משום שפקיד שומה באזור מסוים מפרש אחרת, ואיתן אומר לו, והוא מפרש. ורואה החשבון שלו בשלב מסוים אומר לנו: כן עיקול לא עיקול כן עיקול לא עיקול. ואני אומר לאיתן, אם הם לא שילמו מס – תעקל אותם. אבל אם הסעיף הזה השאירו פתוח לפרשנות, זה בדיוק המצב. זה לא יכול להיות על ידי פקיד שומה. זאת החלטה מאוד ברורה ו CLEAR CUT. עשר, שתים עשרה, לא נוגעים בזה, ההגדרה ברורה, כפי שמופיע פה.

ולכן,

ולכן בלי שנפתור את זה אי אפשר להתקדם.

עד יום שני זה נפתר. כאשר היועצת המשפטית שלנו תהיה גם שותפה לעניין, ונפתור את זה.

אם יורשה לי הייתי רוצה להגיד כמה מילים. אני עדי לבנה ואני פה מטעם התאחדות התעשיינים.

בסעיף 45 מתייחס לנושא של מס על עובדים זרים, העלאה נקודתית עד לרמה של ארבעים אחוז בשנת 2008. אני רוצה להתייחס לנושא הזה.

במדינת ישראל מועסקים היום בתעשייה כשלוש מאות ארבעים אלף עובדים ישראלים, מתוכם כאלף ארבע מאות עובדים הם עובדים זרים. מדובר פה על סדר גודל של כשליש פרומיל. העובדים האלה הובאו לישראל בשנים האחרונות לאור מחדלים חמורים של ממשלת ישראל, שכשלה בכל נושא של תוכניות הכשרה המקצועית של עובדים, ועל ידי זה יצרה מחסור חמור בעובדים מקצועיים בתחומים שונים בתעשייה. כאשר המחסור הזה הוא חמור באופן מיוחד בחלק מתחומי הטכסטיל ותחומי המתכת. לאור המחסור הזה בעובדים מקצועיים ישראלים, נאלצו התעשיינים במשך השנים האחרונות להביא עובדים זרים, ועדיין אנחנו מדברים על כמות מאוד קטנה, כמו שאמרתי, כשליש הפרומיל.

למרות זאת, ממשלת ישראל משיתה מגבלות ותנאים ועלויות מאוד כבדות על העסקתם של העובדים הזרים האלה, עוד לפני התקנה הזו.

בתעשייה.

אני מדבר על התעשייה. במקביל, במדינת ישראל מועסקים היום כשלושים עד ארבעים אלף עובדים בחקלאות, ברובם המכריע עובדים זרים. לגבי העובדים האלה, הנושא של הכשרה מקצועית הוא לא רלבנטי, כי מדובר פה בעובדים לא מיומנים, ולכן אין שום קושי להחליף אותם בעובדים ישראלים, והעובדים האלה הם אלה - - -

מאיפה אדוני יודע שאין שום קושי? היו בפנינו נציגי חקלאים והצביעו על קושי רב מאוד בנושא הזה. אין מי שרוצה לעבוד.

לא, סליחה, אני דיברתי על ההיבט המקצועי. לא על היבט המוטיבציה. אם אני מדבר על עובד - - -

ולכן, מה אדוני מבקש?

מה שאני טוען, זה שיש כאן אפליה לרעה של עובדים זרים בתעשייה לעומת החקלאות, והאפליה הזו היא בניגוד לאינטרס של מדינת ישראל. לכן אני מסיק את המסקנה שהאפליה הזו נובעת אך ורק כתוצאה מהלחץ של הלובי החקלאי, או משהו מהסוג הזה.

מה שאני מבקש, אני מבקש להשוות את התנאים של עובדים זרים בתעשייה לתנאים של עובדים זרים בחקלאות או בכל מקום אחר.

תודה אדוני.

אני מנהל משאבי אנוש של פולגת בקרית גת. הכוונה של התקנה הזאת להגדיל את ההיטל בשיעורים ניכרים רק מכבידה עלינו. כבר עכשיו התעשיינים הגשנו בג"צ ואנחנו כרגע בעיצומו של בג"צ. יש כוונה להעלות את שכר המינימום לגבי העסקת עובדים זרים בתעשייה. אני מדבר רק בתעשייה. לא חקלאות, לא סיעוד ולא בניין.

מדובר שמאחד בספטמבר שכר המינימום חמשת אלפים שקלים, מאחד בינואר 2005 שבעת אלפים שקלים, שזה שכר ממוצע במשק, ומאחד בינואר 2006 להעלות את זה לעשרת אלפים שקלים שכר מינימום, שזה פעם וחצי שכר ממוצע במשק. שכר מינימום במשק הוחל על כולם. כי אם עובד זר הוא עובד ישראלי, כולם מקבלים אותו שכר, כי חוקי העבודה חלים על עובד זר כמו על עובד ישראלי. אז למה לעשות את האפליה הזאת? אני מדבר שכר מינימום חמשת אלפים, שבעת אלפים ועשרת אלפים. על זה נוסיף עלויות סוציאליות, שעות נוספות, תוספת משמרות, זאת אומרת שהולכים ומכבידים.

עכשיו עוד שלושה נתונים. כשאנחנו מחדשים רשיון לעובד זר צריך לשלם חמש מאות שקלים אגרה, ארבעת אלפים שקל לשנה מס גולגולת ושמונה אחוז היטל, היטל על השכר חודש בחודשו. את ההיטל הזה רוצים עכשיו להעלות בשיעורים ניכרים.


רק לתעשייה. בחוק ההסדרים.

אז כשיהיה חוק ההסדרים, אז יהיה מקום לנמק את זה.. ויכול להיות ששר המסחר והתעשייה יבוא.

אני רוצה להגיד נקודה נוספת. אני מייצג פה את מפעל פולגת טקסטיל בקרית גת, שש מאות משפחות, שש מאות עובדים. בכל המספר הזה אני מעסיק חמש עשרה עובדים זרים. שזה ממש פרומיל. אנחנו מעסיקים אותם בנקודה, בתחנות עמידה, שזו הנקודה הקריטית שישראלים לא רוצים לעבוד בה. זה עבודה קשה, עבודה ברעש. ישראלים לא רוצים לעבוד בזה, גם כשאנחנו עושים תוכניות הכשרה ומנסים לקלוט, הישראלים מאוד מהר עוזבים את זה. ולכן זה צוואר הבקבוק.

עכשיו מה קורה? אם עובד על נול אריגה, עובד ישראלי ועובד זר, והעובד הזר מרוויח חמשת אלפים או שבעת אלפים או עשרת אלפים, אלף זה בניגוד לחוק שוויון של שכר שווה לעבודה שווה. שניים – ישר יש לחצים על הוועד במועצת הפועלים להעלות את השכר של העובדים הישראלים. הולכים ומגדילים לנו את עלות ההעסקה בכוונה, כדי שיהיה יותר קשה ולא יהיה כדאי להעסיק עובדים זרים.

אבל אני אומר עוד דבר שקורה מבעוד יומיים: מאחד בינואר 2005 כל הקווטות, המכסות ייצוא לארצות הברית ולשוק האירופי המשותף בטלות. דהיינו, התחרות תהיה עכשיו רק על מוצר שיהיה איכותי ויותר זול, ונמוך במחירו. באיכות אנחנו מוכנים בפולגת להתמודד בכל העולם. אבל במחירים לא נוכל להתמודד.

עוד דבר. לפני שנה וחצי פיטרנו אלף מאה וחמישים עובדים. כי את כל מפעלי התפירה שלנו הוצאנו לחו"ל: לסין, לתורכיה, לרומניה, למצרים, לירדן. כי לא יכולנו לעמוד בעלויות העבודה. אם העלויות העבודה יגדלו בכיוון עובדים זרים, שאני אומר עוד פעם, הם מעטים במספרם אבל התרומה שלהם בטיפול בצוואר הבקבוק ובהגדלת התפוקה היא גדולה מאוד, לא נוכל להתמודד, ואז נצטרך להוציא גם את מפעלי ייצור הבדים לארצות אחרות.

משפט אחרון ברשותך אדוני. קרית גת ארבע עשרה אחוז אבטלה. שיעור האבטלה מהגבוהים במדינת ישראל. שש מאות משפחות אנחנו מפרנסים. חס וחלילה. אני אומר עוד פעם, חס וחלילה, לא נוכל להמשיך להעסיק אותם בגלל עלויות כלכליות – המפעלים האלה זה מפעלים של אנשים פרטיים. זה בעל בית פרטי. זה אמנם ציונות ואזור פיתוח ופרנסה, אבל ברגע שהוא יראה שהוא לא מסוגל להתמודד, הוא יסגור את המפעלים. אני לא רוצה לחשוב.

תודה רבה רבותיי. ובכן, שמעתם את הדוברים.

אני מנכ"ל של בית יציקה מנשה ברוך, ואני רוצה להצטרף לחבריי מהתאחדות התעשיינים. בענף הפלדה והמתכת יש מחסור חמור בעובדים עם מיומנות ליציקה והנושא הזה של המס הזה שיוטל זה יהיה למעשה גזירה, גזר דין מוות להרבה מפעלים קטנים ובינוניים, שאנחנו למעשה חמישים אחוז מתעשיית המפעלים הקטנים בארץ.

היינו מבקשים למעשה לא רק להקטין ולא להטיל את המס הזה, אלא להוריד גם את השמונה אחוז שהטילו עלינו.

אנחנו לא עוסקים בזה עכשיו. אבל בקשה. תגמור את הדברים.

זה פשוט, אני חושב שזה איפה ואיפה שמטילים מסים וגזירות לא שוויוניות על התעשיינים ומגזרים אחרים במשק שהם די שווים לנו, שזה חקלאות ובניין, לא חלים שם האגרות וההיטלים שמטילים עלינו התעשיינים. האם זה בגלל שהלובי של התעשיינים חלש? או אף אחד לא יודע. אבל מישהו צריך לתת את הדעת על זה. התעשיינים במדינת ישראל בנושא של העובדים הזרים נהפכו כאן לכעין שר חבטות שכל היטל שרוצים מטילים עלינו, ואף אחד לא יוצא להגנתנו. תודה.

תודה רבה רבותיי. הדברים נרשמו. המשך הדיון בנושא הזה ביום שני. תודה רבה.
































שינויים בתקציב.

בעקבות פנייתנו למשרד האוצר אנחנו ממתינים לתשובה במשך כחודש ימים כמעט. אתמול קיבלתי צלצול מקובי הבר והוא הבטיח לי שבמהלך חודש ינואר, או בין הקריאה הראשונה, לשנייה השלישית בתקציב המדינה הוא יטפל בנושא של המשקם ויעביר לנו את מה שצריך.

הוועדה רשמה את הדברים ואני מאוד מודה לך. כן, אדוני.

מדובר פה בהקדמת תשלומי הבראה ויובל לבתי חולים כלליים, בנוסף לזה, יש פה גם העברה של שלושה מיליון שקל למד"א, לקו צפון, ומיליון מאתיים אלף שקל לביקור חולים. יש מספר פניות, יש פה שלוש פניות, יש פה גם פנייה רביעית שבעצם נותנת את המקור לפנייה הזאת. ובגלל זה בסך הכל זה ארבע פניות. כלומר, מ - 93436 הפנייה של העברת כסף מביטוח לאומי לרזרבה כללית כדי לתת את המקור להעברה ויובל לבתי החולים הכלליים. יש פה מספר פניות. רק בגלל המבנה התקציב של משרד הבריאות, שהכסף מגיע דרך סעיף עשרים וארבע, דרך המשרד הראשי, ומועבר לסעיף תשעים וארבע שזה בתי חולים כלליים. זה במספר פניות שונות.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע? תודה רבה.

זה רק פוזיטיבי. בגלל שאם אנחנו מחכים אז זה כבר יהיה בינואר, והכסף הזה זה לשיפור תשתיות בבתי החולים שצריך לעבור עוד בשנת 2004. אז אני מבקש.

רגע, לאיזה בתי חולים. אנחנו יכולים לדעת?

כמובן, יש פה כמעט את כל בתי החולים. מדובר פה בעודפי תקציב משנת 2003 צריכים להגיע ב-2004 לבתי החולים.

רשומים פה כולם. בית חולים הלל יפה, ברזילי, סורוקה, וולפסון, כל מערך האשפוז בעצם. בתי חולים גם פסיכיאטרים, גם גריאטריים, בריאות הציבור. בעצם, זה עודפים של כל משרד הבריאות של תקציב הפיתוח שלו.

והוא מחלק את זה לכל הבתי חולים?

זה בעצם עודפים של כל בתי החולים וכל הלשכות וגם בתי החולים הפסיכיאטריים.

אני אציין פה עוד פעם. זה 67010 ו-67012.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע? תודה רבה. אושר. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00