הצ"ח מיסוי מקרקעין, הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות )

5
ועדת הכספים
28.12.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, ט"ז בטבת התשס"ה (28.12.2004), שעה 10:30

1. הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 54), התשס"ה-2004.
2. הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות
הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון - אישור ועדת הכספים של הכנסת), התשס"ה-
2004.
3. צירוף מציעים להצעת חוק פנסיה חובה.
4. צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התשס"ה-2004.
צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד עיבוד יהלומים או בעד מסחר ביהלומים כהכנסה)
(תיקון), התשס"ה-2004.
תקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה או מכירה של יחידות השתתפות בשותפות
לחיפושי נפט) (תיקון), התשס"ה-2004.
תקנות מס הכנסה על ניכויים מהכנסות משקיעים בסרט ישראל) (תיקון), התשס"ה-2004.
תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (שיעור פחת) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2004.
צו מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (התליית תחולתם של סעיפים 4 ו-5), התשס"ה-2004.
5. שינויים בתקציב לשנת 2004.

חברי הוועדה: אהוד רצאבי - מ"מ היו"ר
חיים אורון
אברהם בייגה שוחט
משה גפני
נסים דהן
אבו וילן
ניסן סלומינסקי

אוסקר אבו-ראזק - סגן נציב מס הכנסה
טלי דולן-גדיש - מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר
יעל ייטב - יועצת משפטית, רשות המסים
ארז עיני - עוזר המשנה למנהל, רשות המסים
מירי כהן - מנהלת מחלקת ערעורים, רשות המסים
ורד אולפינר - מחלקה מקצועית, רשות המסים
אהרון זוהר - אגף שוק ההון, משרד האוצר
אמיר אסרף - אגף התקציבים, משרד האוצר
פרופ' יצחק הדרי - לשכת עורכי-הדין
נדב הכהן - לשכת רואי-החשבון
רות וולבלסקי - התאחדות הקבלנים

שגית אפיק

טמיר כהן

רשמה: תמר שפנייר



הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 54), התשס"ה-2004

אני פותח את הישיבה. על סדר היום - הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 54). בפעם הקודמת הגענו עד סעיף 35.

סיימנו את סעיף 34, ועכשיו אני קוראת את סעיף 35.

קוראת את סעיף 35 - תיקון סעיף 49כח.

הסעיף הזה בא רק להקל. הנושא של הוועדה - זה תיקון טכני שמפנה רק לסעיף הנכון וזה הכל. אנחנו מקטינים את מספר יחידות הדיור מ-50 ל-24. קודם ההגדרה של מתחם לפינוי ובינוי דרש 50 דירות, אנחנו מורידים את זה ל-24 דירות. נראה לי ש-50 בתים זה יותר מדי.

ממתי החלטתם להקל על האזרחים?

ביום רביעי היתה הצעת חוק של חבר הכנסת סלומינסקי שאמרה שאם 75 אחוז מדיירי המתחם מסכימים, אין וטו ליתר הדיירים, כופים את זה עליהם. מה דעתכם על זה? לפי מה שאמרת עכשיו, אם 18 מתוך 24 מסכימים, ה-6 הנותרים לא יכולים למנוע את העניין כמו היום אלא הם מחויבים.

צריך לשקול את זה, אני לא יכול לתת תשובה עכשיו.

אני יכולה להגיד מה דעת משרד השיכון בעניין הזה. משרד השיכון טוען שתהיה בעיה לבתי המשפט לאכוף את זה. גם אם זה יהיה בחקיקה, יהיה קשה לבתי המשפט לחתום על צו פינוי במצב כזה. ההצעה שלהם היא לעשות פיצוי נזיקי במצב כזה, לקבוע נזיקין.

זה פיצוי נזיקי.

תודה רבה. רבותיי, בואו נמשיך.

קוראת את סעיף 37 - תיקון סעיף 67.

אני מבקשת לקרוא את סעיף 36 כי קצת שיניתי את הנוסח.

בסעיף 67 לחוק העיקרי (1) בסעיף קטן (א)(1), המילים 'והחלוקה נעשתה בהתאם לחלקיהם בזכות' - יימחקו; (2) בסעיף קטן (ב), בהגדרה 'איחוד מקרקעין', במקום האמור בה יבוא: (1) איחוד חלקות גובלות או חלקות רצופות, לשם תכנונן מחדש, לרבות איחוד חלקות כאמור לפי תוכנית כמשמעותה בחוק התכנון והבנייה; (2) עסקת קומבינציה בחלקות גובלות אוחלקות רצופות, שלפי סעיף 19(4) רואים אותן כזכות אחת במקרקעין". איחדתי את (1) ו-(2) ופסקה (3) הפכה ל-(2).

סעיף 67 זה סעיף שנותן דחיית מס כאשר עושים חלוקה של מקרקעין. היום החוק אומר שתנאי לחלוקה הוא שתוצאת החלוקה היא שכל אחד קיבל חלק יחסי לפי היחס שהיה לו לפני החלוקה. במקרים שבהם משתלם סכום בכסף, יש חיוב - -

החלוקה הזאת נעשית בשלב הפרצלציה, או לפעמים אפילו מאוחר יותר כי זה במושע בינתיים? על איזו חלוקה מדובר כאן?

כל חלוקה שנעשית אחרי שהבעלים כבר היו בעלים של החלקה, לא משנה באיזה שלב.

זה חשוב אם זה במושע או בפרצלציה, כי במושע זה יכול להירשם אחרי 50 שנה ואת אף אחד לא מעניין החלוקה, בפרצלציה זה נרשם מיד.

לא מעניין באיזה שלב עושים את החלוקה. בכל שלב, ברגע שהם היו בעלים משותפים ולאחר מכן עושים חלוקה, בא סעיף 67 ואומר: החלוקה הזאת תהיה פטורה ממס שבח מקרקעין.

בפרצליה זה מייד כי זה נרשם בתוכנית בניין ערים. כשזה רשום רק במושע ורק בזכות בעלים ועושים חלוקה - זה רשום רק בטאבו, אף אחד לא משתמש בזה. בשביל מה אתה צריך לחייב במס רק בגלל הרישום?

אנחנו לא מחייבים. להיפך, אנחנו מרחיבים את דחיית המס לאותם מקרים שבהם החלוקה לא נעשתה - -

זאת עסקת קומבינציה, שאתה דוחה את החיוב במס.

יש לי הערה לשונית. סעיף 2(2) הוא כתוצאה מבקשה של לשכת עורכי הדין להחיל את זה גם אם התב"ע מחלקת חלקות ועושה כביש באמצע, אז שתי החלקות משני עברי הכביש ייכנסו לפטור. מבחינת הנוסח, הייתי מעדיף שבמקום "חלקות גובלות" יהיה כתוב "חלקות סמוכות", כי ברגע שיש כביש, הן לא גובלות.

גם הכביש נחשב חלקה.

האם עקרונית אנחנו מסכימים למה שפרופ' הדרי מציע?

כן, ואנחנו חושבים שהנוסח הזה עונה.

אנחנו אומרים שאם החלוקה נעשתה לפי חוק תכנון ובנייה, הכביש כלול באותה תוכנית.

עכשיו הכביש יהיה חלקה נפרדת.

בדרך כלל כביש הוא חלק מחלקה. מפקיעים מכל חלקה את החלק שלה לצורך הכביש.

לכן הכביש הוא כבר לא חלק מהחלקה.

הוא חלקה בפני עצמה.

כשמדובר פה על החלקות הגובלות - הכביש גובל.

נכון, גם הכביש צריך לגבול.

אנחנו מסכימים. אם יש חלקה ובאה איזושהי רשות והעבירה כביש באמצע, אנחנו מסכימים להחיל על זה את סעיף 67. העמדה שלנו היא, שבגלל שכתבנו שהחלוקה נעשתה לפי חוק התכנון והבנייה, הכביש כלול. צריך לבדוק את זה. אם לא, אנחנו מסכימים להכניס את זה.

אני אומר שהמילה "סמוכות" פותרת את הבעיה.

אבל "סמוכה" יכולה להיות גם רחוקה.

אי אפשר לעשות בדילוג תכנון וחלוקה.

נבדוק את זה.

זאת בעיה לשונית, תפתרו את זה.

זאת בעיה לשונית בלבד.

זה ייפתר.

סעיף 37 - תיקון סעיף 70: "בסעיף 70 לחוק העיקרי - (1) האמור בו יסומן "א)" ובו - (א) ברישה, המילים 'ללא תמורה' - יימחקו, ואחרי 'על-ידי בעלי הזכויות באותו איגוד' יבוא 'בתמורה להקצאה בלבד, באותו איגוד'; (ב) פסקה (2) - תימחק.

את זה אנחנו רוצים לבטל כי קיבלנו הערה של לשכת רואי חשבון ואנחנו מוחקים את סעיף (ב), זאת אומרת שפסקה (2) נשארת. זאת היתה טעות.

"(ג) פסקה (3) - תימחק. (ד) אחרי פסקה (4) יבוא: '(5) היחס שבין שווי הזכויות באיגוד שהוקצו, לבין שווי כלל הזכויות באיגוד מיד לאחר ההקצאה, הוא כיחס שבין השווי של הזכות במקרקעין שנמכרה, לשווי האיגוד מי לאחר המכירה'. (2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: '(ב) בסעיף זה, 'הקצאה' - כמשמעותה בהגדרה 'פעולה באיגוד' שבסעיף 1.".

סעיף 70 לחוק מס שבח איפשר העברת מקרקעין לאיגוד מקרקעין על-ידי בעלי המקרקעין אם הם יהיו הבעלים של האיגוד ללא אירוע מס. יותר נכון, זה לא פטור ממס אלא דחיית מס. בסעיף במתכונתו הנוכחית נאמר "העברה ללא תמורה", אבל האמת שזה כאילו משהו וירטואלי כי תמיד מי שמעביר זכות במקרקעין לחברה מקבל מניות, אז הוא כאילו מקבל תמורה. במציאות לא התייחסנו להקצאת מניות באיגוד כתמורה, אבל עכשיו אנחנו רוצים לעגן את זה בחוק ולומר: גם אם התמורה היתה הקצאה של מניות באותו איגוד, גם אז הפטור ימשיך לחול.

יש בעיה ידועה, שהגיעה אפילו לפסיקה, של קרקע עם שעבוד ואתם מתנגדים להכניס את זה. מה מפריע אם יש שעבוד בלי אחריות חוזית לבעלים, פשוט שעבוד על הקרקע, שגם זה ייחשב ללא תמורה? כעת בית משפט מחוזי בתל אביב קבע שזה פטור לפי החוק הנוכחי. אבל במקום להתדיין בבתי משפט, למה שלא נכניס בפירוש "כולל קרקע משועבדת", שזה לא ייחשב תמורה.

יש מקרים שאתה צודק, אבל יש הרבה מקרים שאתה לא צודק.

אז תכניס רק את המקרים שאני כן צודק.

יכול להיות שהדבר התיאורטי הנכון היה להכניס את המקרים הצודקים, אבל צריך לעשות ועדת חקירה מתי המקרה צודק ומתי המקרה לא צודק. אנחנו רוצים שהנישום יגיש את מס השבח שלו, אף אחד לא יתחיל לבדוק אותו אם זה מקרה אמיתי או לא, האם זה חוב שרץ עם הקרקע מההתחלה או לא. נראה שמה שאתה מבקש יסבך את הסעיף מאוד.

המקרה שהיה כעת בבית המשפט המחוזי בתל אביב ושפסקו לטובת הנישום הוא כזה – על החלקה יש שעבוד, לבעל החלקה שמעביר לחברה תמורת מניות אין חבות אישית. זה קורה ב-non recourse loans ובעוד הלוואות ללא אחריות הבעלים, רק שעבוד על הקרקע. אם את זה מעבירים לחברה, אין תמורה ולא שום דבר. מדוע לא להחיל את הפטור?

הפסיקה היתה שלא העבירו את החוב, יש פה נכס ממושכן והוא לא רוצה להעביר את החוב.

הנכס ערכו נמוך יותר, הוא ממושכן. החוב נשאר בידי הבעלים.

אם החוב נשאר בידי הבעלים, איזו בעיה יש לך?

יש בעיה - במקרה כזה, לפי סעיף 5א אתה מחייב את האיגוד ובסופו של דבר אתה נשאר עם מחיר מקורי של מניות. יש פה בעיה מי משלם במצב שיש שעבוד אפילו שהשעבוד הוא בסכום נמוך ביחס לנכס. יש עם זה המון בעיות. זה לא פשוט כפי שפרופ' הדרי אתה מתאר.

לכן זה אושר בבית משפט המחוזי.

אין לי פתרון. הבעיה היא שיש מסורת שממשיכה לחול ורוצים להתעקש ששווי ההקצאה לפי הברוטו. זה אם כל חטא ואין לי פתרון לזה. את זה אני אומר בהערת סוגריים.

עכשיו יש לי שתי הערות שאני מבקש לומר - דיברנו על זה וכנראה בהוראת ביצוע זה ייאמר. דבר ראשון, אנחנו מבקשים לתפוס את המילה של אוסקר שאמר עכשיו, שגם בעבר כאשר היו מקצים מניות לא נתפסו ולא ניסו להגיד שזה תמורה. זה נכון, כך זה צריך להיות, אנחנו מבקשים שבהוראת ביצוע זה ייאמר במפורש.

אבל יש פסיקה.

עוד יותר טוב. אנחנו רוצים שייאמר - שגם אם היתה הקצאת מניות וזה עמד בתנאים, זה לא יהיה אירוע מס.

הדבר השני שהוא מוקש וצריך להיזהר ממנו – היות וזה מקרקעין, הרבה פעמים לא משנה מה אנשים חושבים שהם מעבירים והם נותנים הצהרות עם תום הלב המוחלט ביותר, אחרי 6 או 8 חודשים מיסוי מקרקעין משנה את זה 10% למעלה, 5% אחוז למטה, בגלל שווי הרכישה. האדם שמעביר את זה, לא יכול לדעת מראש מה ייקבע בסוף הדרך.

למה הוא לא יודע? הרי הוא צריך לשלם מס רכישה.

אתה משלם ואתה מדווח, אבל מתקנים לך אחר כך. יש 6 חודשים שבהם אפשר לתקן. לפי הסעיף כפי שנכתב, תיקון של 4-3 אחוז בשווי הרכישה, בדיעבד על-ידי מס שבח, פוגם בהקצאה כי היא כאילו לא נכונה. נאמר לנו שתצא הוראת ביצוע ויבהירו שיאפשרו במקרה כזה לתקן את שווי ההקצאה, או שבכלל יתעלמו מהתיקון.

הוראת ביצוע מספקת או שזה צריך להיות חוק?

בחוק זה מסובך לעשות את זה. אם זה יהיה בחוק, יגיד לי אוסקר שהוא לא רוצה לוותר על האפשרות שזה יהיה פי 4.

אם בא מנהל מס שבח, חוזר אחורה 6 חודשים ומשנה את היחסים, לדעתי חלק בלתי נפרד מהפעולה הזאת - הוא כאילו עושה תיקון רטרואקטיבי על הכל. הוא לא יכול לעשות תיקון רטרואקטיבי רק על השווי. הוא לא יכול לעשות תיקון רטרואקטיבי רק על חלק מהדברים.

שלא ייצא מצב שכשהעברנו והקצינו מניות לפי מה שחשבנו, לא יוכלו לתקן את זה.

אין לי בעיה. אם מנהל מס שבח עושה תיקון, התיקון הוא על הכל, לרבות הקצאת המניות.

הדבר הזה יכול להיכתב בהוראת ביצוע?

בהוראת ביצוע, לא בחקיקה.

אפשר לכתוב את זה בהוראת ביצוע.

אני שוב חוזר על השעבוד. בארצות הברית פתרו את זה בצורה כללית. יש שני מצבים - אחד, שיש שעבוד על הקרקע, ולחברה מעבירים את הקרקע ולא את החוב; החוב נשאר אצל היחיד. יש מצב שמעבירים את הקרקע המשועבדת וגם את החוב. המצב הפשוט הוא אם מעבירים את הקרקע והחוב נשאר אצל היחיד, הווה אומר לבנק יש עילת תביעה נגד היחיד. אם היחיד לא משלם, הם רשאים לרדת לקרקע. זה אומר שהעברת קרקע כזו היא בפירוש העברה ללא תמורה, גם בנוסח של היום, והקרקע הזאת ערכה הרבה פחות מקרקע חופשית.

לפי החוק צריך להתעלם מהשעבוד.

כן, בחוק מס שבח יש הוראה סטטוטורית שצריך להתעלם מהשעבוד. היום זה עיוות, אני לא רוצה להתייחס לזה. אבל העיקר לדעתי הוא שזאת לא תמורה, זה שמעבירים קרקע משועבדת בלי להעביר את החוב - אין כאן שום תמורה וכך גם פסק בית המשפט המחוזי.

אבל הוא מקבל את חלקו במניות לפי שווי הקרקע בלי השעבוד, אז הוא קיבל יותר בעצם. אם יותר קרקע משועבדת, הוא מקבל יותר במניות. זאת בעיה.

אם זה non-recourse זה לא משנה איך נשאר החוב. אני מעביר את הקרקע לחברה, ומה אני אעשה עם ההפסדים? איפה אשים אותם?

אצל היחיד אלה הפסדים אצלו, לא בחברה.

אבל עוד לא היה מימוש. איפה אני אשים את ההפסד? אתחיל עכשיו לעשות הערכה אחורנית? אני לא חושב שזה נכון.

למעשה, מה שקורה הוא שהחברה משלמת את החוב של הבעלים והחוב הזה משתקף דרך עלות המניות של התאגיד.

החברה תשלם את החוב של הבעלים?

עזוב את העניין של החברה תשלם את החוב של הבעלים. באותה דוגמא שהבאתי לך, תגיד לי מה אני עושה עם ההפסד.

אתה אומר שהחברה מוכרת את הנכס, והיא מוכרת פחות מהערך הרשום בלי השעבוד. לדעתי צריך לתקן, לרשום את זה בערך האמיתי, הערך מינוס השעבוד.

כך אנחנו מסבכים את זה.

להיפך. זה בא מפיקציות קודמות שחוק מס שבח היה בנוי במחשבה שחברות זה גוש-חלקה. בעצם צריך למסות את הקרקע ולהתעלם מהחברה, הרמת מסך. זאת היתה השיטה הקודמת. היום בתיקון 50 הוספתם את סעיף 7א, שהחישוב של פעולה באיגוד יהיה לפי מס רווחי הון, לפי חלק ה' לפקודת מס הכנסה.

אבל גם ברווחי הון, אם אתה מעביר עם חוב זה לא נחשב להעברה עם דחיית מס. גם 104 לא מאפשר את זה.

לדעתי זה צריך להיות גם ב-104. אתם מערערים על פסק הדין שניתן עכשיו במחוזי?

כנראה שאין.

מומחה מסים נתן את ההחלטה והשופט הסכים לזה. לדעתי זאת החלטה נכונה.

אנחנו כל הזמן אומרים שהחוקים צריכים להיות אותו הדבר. אם נתקן את 104, נתקן גם את זה.

לא מפריע לי אם תקבע שיתקיים דיון בהמשך - לא בחוק הזה - על כל הנושא של העברת חוב - -

אנחנו פתוחים לכל דבר.

בואו נתקדם. סעיף 38.

קוראת את סעיף 38.

יש הבדל בין זה לבין הנוסח הכחול?

לא. רק פסקה (4) שנמחקת. זה היה לבקשת לשכת עורכי הדין. פסקה (4) שזה צריך להירשם תוך חצי שנה, והיא נמחקה.

התיקון הזה סוגר תכנוני מס שהיו נעשים, ואנחנו אומרים שהוא באמת נכון. אנחנו לא מתנגדים לתיקון הזה. כל התיקון הזה סוגר תכנוני מס שנעשו באיגודי מקרקעין. אבל אנחנו מבקשים שבזה הדבר ייגמר, לא ליצור החמרות נוספות.

יש תיקון יתר - יש תיקון פה ויש תיקון בסעיף 47 שמתקן את סעיף 93 לפקודת מס הכנסה.

לא צריך את התיקון בסעיף 93, רק התיקון הזה. התיקון הזה סוגר את כל תכנוני המס שנעשו באיגודי מקרקעין פלוס התקנות.

אני שמח שאתם לא מתנגדים, אבל אני רוצה שגם הוועדה תבין על מה מדובר. איזה תכנוני מס היו עושים?

הרבה תכנוני מס, כמו למשל כשהיו נכסים אחרים בחברה. היו משאירים אותה בסוף רק עם מקרקעין, מוכרים את כל הנכסים האחרים. זאת אומרת, הופכים את זה להיות איגוד מקרקעין. היו מבצעים את הפירוק לפי סעיף 71, שהיה עובר בפטור, וכל מה שהיה עובר וכסף. לפני הרפורמה, על-ידי כך נמלטו מהוראת דיבידנד, מהחיוב ב-25% בדיבידנד ליחיד.

אתה מדבר על המזומנים?

כן. שנית, היתה מחלוקת אם זה חייב ב-10% רווחים ראויים לחלוקה או לא חייב. להשקפתי, בלי התיקון, בלי הנוסח הזה, זה היה חייב ב-10%.

אתה מדבר על חברה שהנכסים שיש בה זה מקרקעין, בקופה יש כסף כנגד רווחים ראויים לחלוקה. זה המאזן. עכשיו באים ועושים פירוק, מכיוון שזה איגוד מקרקעין מפרקים לפי סעיף 71, ואז אין אירוע מס והכל עובר לידי בעלי המניות, פטור ממס לחלוטין, כאשר אתה טוען שזה חייב ב-10%. זאת הבעיה כרגע?

לא.

הסעיף תוקף יותר מזה, הסעיף תוקף את עצם העובדה שעושים הקצאה נדיבה, משנים את המניות.

אסביר מה זה סעיף 71. סעיף 71 אומר שאם יש איגוד מקרקעין והאיגוד הזה מתפרק והמקרקעין עוברים לבעלי המניות, הפעולה הזאת תהיה פטורה ממס שבח. כאשר בעלי המניות ימכרו את המקרקעין בעתיד, הם יחויבו במס כי הם נכנסים לנעליהם. לפני תיקון 50, הקצאה של מניות באיגוד מקרקעין היתה נחשבת לפעולה באיגוד. דהיינו, כאשר יש שני בעלי מניות באיגוד מקרקעין ונכנס בעל מניות שלישי, חייבו את הפעולה הזאת במס. בא תיקון 7 ואמר: אנחנו רוצים לאפשר הקצאות כאלה כי כלכלית זה לא נכון לחייב במס, הקצאה איננה אירוע מס.

הקצאה בתמורה למה?

לא משנה, אפילו בתמורה לכסף, כל הקצאה היתה נחשבת לאירוע מס. החל מתיקון 50 הקצאה לא נחשבת לאירוע מס. תיקון 50 פתח פתח לתכנון מס. מהו תכנון המס? יש שני בעלי מניות שמחזיקים באיגוד מקרקעין. אני נכנסתי, יש לי מעמד מיסויי מיוחד, אני נכנסתי כבעל מניות בתמורה להקצאה, ויומיים אחר כך עשינו פירוק של האיגוד. אני פתאום לקחתי חלק מהמקרקעין של האיגוד, מכרתי אותם. נניח שצברתי הפסדים או שאני פטור ממס מכל סיבה שהיא. כשעשו לי את ההקצאה, לא היה חיוב במס. אז היתה כאן העברה של שבח מקרקעין מאנשים קיימים לאנשים חדשים. אנחנו אומרים: אם ההקצאה הזאת, שהיתה לאדם החדש, היא הקצאה מיטיבה - ויש כאן הגדרה של הקצאה מיטיבה - הפירוק של האיגוד לא ייחשב לפירוק פטור ממס. דהיינו, אם נעשתה העברה של שבח מקרקעין מאנשים קיימים לאנשים חדשים בתמורה לאותה הקצאה מיטיבה, זה לא ייחשב לפטור. זאת המטרה.

וכל זה לארבע שנים.

היו עוד תכנוני מס שזה סוגר אותם.

התיקון הזה סוגר בעיקר את הקצאה המיטיבה.

אבל היו עוד תכנוני מס שנעשו, והתיקון הזה סוגר אותם.

יש לי רק הערה אחת, שתקופת צינון של 4 שנים לדעתנו היא מוגזמת, כי בחוק הפיצולים והפיצולים, סעיפים 103, 104 ו105 אמר המחוקק שנתיים. שנתיים בחוק הפיצולים והמיזוגים זאת תקופה שלאחר מכן הכל חופשי. כשעולים כאן ל-4 שנים, זה נראה לנו מוגזם.

איך קבעתם 4 שנים?

לא צריך לשכוח שיש הבדל בין הקצאה באיגוד מקרקעין לבין הקצאה בחברה רגילה, אלו שני דברים שונים. כי אם אני פותח את זה, המשמעות היא שאני מאפשר העברה של שבח שנצבר במשך הרבה שנים לאנשים אחרים.

קודם כל, לא תמיד יש בזה בריחה ממס.

אבל זה מרצון.

שנית, מה שאוסקר לא אומר הוא, שבשביל שההקצאה הראשונה תהיה בסדר, המצטרף צריך להכניס נכסים לתוך האיגוד ואז עולה שווי האיגוד. זה לא ששליש מהמקרקעין עובר למישהו אחר ומתפוגג, כי יש שווה ערך.

תלוי מה מערכת היחסים ביניהם.

הסיטואציה שבה השבח עובר אחרי ההקצאה ואחרי הפירוק לשמעון ולא לראובן, אין פה בריחת מס מי יודע מה. לעומת זאת, ברגע שאנחנו עושים 4 שנים – והרבה פעמים איגוד מתפרק לא בשביל תכנוני מס, הרבה פעמים איגוד מתפרק מסיבות אמיתיות, מריבות בין השותפים, אנשים נפטרים, הנכד לא מסתדר עם הדוד שלולא תכנון מס – ברגע שאתה "תוקע" אותו 4 שנים, אתה יוצר לו סיטואציה מאוד קשה וזה מיותר. שנתיים זה מספיק.

אני תוקע אותו 4 שנים רק אם היתה הקצאה מיטיבה. אם לא היתה הקצאה מיטיבה, אני לא תוקע אותו.

אתה צודק שאתה לא תוקע אותו, אבל הקצאה מיטיבה נעשתה לא כאירוע מס אלא כי רצו להכניס פרטנר חדש שהביא כסף ובנו עוד קומה. אחרי 3 שנים יש ריב במשפחה, אז זה שייך אחד לשני? שנתיים זה מספיק.

אני חושב שבמקרקעין 4 שנים זאת תקופה שהיא בסדר.

מה המטרה ליצור תקופת צינון כזאת?

קודם כל לא היה צריך להגביל בשנים, זה הבסיס. אם יש הקצאה מיטיבה, לא צריך פטור. אבל אמרנו שלא יכול להיות שלפני 20 שנה עשו הקצאה מיטיבה ונזכור עד היום. יש הרבה מאוד סעיפים בחוק מס שבח שהתקופה 4 שנים נמצאת בהם. זה לא רק בסעיף 70.

אם כך, ההתנגדות יותר עקרונית. בניגוד לעמדה שמציג אוסקר, אנחנו לא חושבים שהקצאה מיטיבה בהכרח מביאה לתוצאות מס אבסורדיות. נהפוך הוא.

אם היא לא מביאה לתוצאות, אז אין בעיה.

אלא מה אומר אוסקר - יש מקרים שכתוצאה מזה שהיתה הקצאה מיטיבה, אחרי הפירוק מגיעה למישהו שיש לו הפסדים או הוא משלם מעט מס או שהוא יודע איך לעשות תרגילים. אבל יש גם מקרים הפוכים.

אז אין הקצאה מיטיבה.

ההקצאה נשארת מיטיבה.

אם מישהו הרוויח, אומר אוסקר: לא נרדוף אחריו 200 שנה, אבל 4 שנים נוצרה לו הטבה שהתגלגלה אליו בתום לב מוחלט - שישלם עליה כעבור 4 שנים.

אין לי בעיה, אבל אוסקר אומר כך: אנחנו נעשה סעיף בחוק, כל אימת שהיתה הקצאה מיטיבה 4 שנים לפני הפירוק, הפירוק כבר לא יכול להיות פטור ממס. זאת ענישה סביבתית וסנקציה טוטאלית, גם אם אין הטבה. הרי כתוצאה מההקצאה, המקרקעין יכולים לעבור לאדם שמשלם יותר מס, לא פחות מס, עדיין יהיה בה פירוק. זה לא מעשי לבדוק כל פעם מי, מה, זה גם משתנה. לדעתנו אין פה צורך למנוע הקצאות מטיבות, יש פה צורך למנוע הקצאות מיטיבות שכפי הנראה נעשו כדי לעשות בסמוך לזה פירוק וליהנות. אז שנתיים זה מספיק. אף אדם נורמלי לא יעשה הקצאה מיטיבה כדי עוד שלוש שנים לפרק את החברה.

יש היגיון במה שנדב אומר.

אין שום היגיון. בכל חוק מס שבח יש התקופה של 4 שנים. אל תשכח ש-4 שנים זה גם הנושא של התיישנות, 4 שנים זה התיקון של השומה לפי סעיף 85. יש בסיס ל-4 שנים, זה לא סתם מספר שהוא תלוש מהמציאות.

אני לא אתווכח על זה עד אין סוף, אני רק אזכיר שכל אימת שאנחנו מבקשים שתיתנו סמכות למנהל לא להפעיל סנקציה אוטומטית, אתה לא מוכן. תנו סעיף שאין סנקציה אוטומטית.

נדב צודק, תעשו תיקון - שזה יהיה שנתיים. 4 שנים זה יותר מדי.

שגית, תרשמי את ההסתייגות של לשכת עורכי הדין - צמצום התקופה לשנתיים.

חבר הכנסת דהן, 4 שנים במקרקעין - רק לשנות תוכנית לוקח 6 שנים.

אני יכול להציע פשרה בין 2 ל-4 - שלוש שנים?

אנחנו מוכנים שזה יהיה 4 שנים, בתנאי שלמנהל מס שבח תהיה סמכות לא להטיל סנקציה אוטומטית.

אשאל אותך שאלה, נדב - לגבי פסקה (7), שמדברת על הזכות במקרקעין או הזכות באיגוד, 4 שנים זה יותר מדי או שזה פחות מדי? אז אולי לגבי פסקה (7) נאריך את התקופה ולעניין פסקה (6) נקצר לשנתיים?

אני לא אסכים ל-4 שנים לגבי הפירוק.

אני חושב שיש פה איזון.

אני אסביר את תכנון מס שפסקה (7) למנוע. פסקה (7) אומרת כך: "הזכות במקרקעין או הזכות באיגוד לא נרכשו בידי האיגוד בתקופה שקדמה לפירוק". לפי סעיף 93 לפקודה, אם יש כסף באיגוד, מתפרק האיגוד, זה ממוסה על-ידי בעל המניות כאילו הוא קיבל דיבידנד. מה תכנון המס שפרופ' הדרי התחיל לדבר עליו? רוכשים זכות במקרקעין ואז מפרקים את האיגוד, כל הכסף שהיה צריך להיות חייב במס בעצם הופך להיות פטור ממס לפי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין, וישר עושים פירוק. המחיר המקורי גם שם לא נכנס, כי זה הולך למחיר המקורי כפי שהיה בחברה. דהיינו, כל העודפים שנצברו בחברה עד ליום רכישת הזכות במקרקעין לא ממוסים אצל בעל המניות, הם ממוסים רק בידי החברה. זה באמת תכנון מס. פה 4 שנים זאת תקופה קצרה מדי. לכן אמרנו: במצב כזה בכלל לא נחיל את הפטור ממס. זאת הוראה אנטי תכנונית - אל תרכוש נדל"ן וישר תיקח את זה בפטור ממס. פה נדב מסכים ש-4 שנים זאת תקופה מאוד קצרה.

אם רכשתי את הנדל"ן בגלל החלטה של גורם אובייקטיבי גדול בתורה?

אין בעיה, זה בסדר, רק תשלם את המס.

אז תשלם מס. כל הדיון התחיל מהשאלה איך מוותרים על מס.

החוק המקורי מאפשר לחבר בני אדם להתאגד כאיגוד מקרקעין כי בסך הכל זה אותו סיפור - אני ואתה שיש לנו מגרשים סמוכים ורוצים להיות איגוד. אתה לבד פטור, אני לבד פטור, ברגע שאנחנו מתאגדים פתאום שנינו חייבים. החוק אומר: לא, גם אם תהפכו לאיגוד מקרקעין אתם ממשיכים להיות פטורים. אבל בינתיים יש פעילות, על הפעילות שילמת מס. פה מדברים על חלוקה מחדש, כל אחד לוקח את החלק שלו.

יעל מדברת על מרכיב העודפים בלבד.

אל"ף, על הפירוק משלמים מס רכישה מיותר, זה 5% מהברוטו של הנכס.

לא תמיד.

שנית, אנחנו לא רוצים להגן על אנשים שמרוויחים בלי מס. חברי כן חושבים שבפירוק של איגוד מקרקעין מישהו מתעשר. הוא בכלל לא מתעשר, קודם היה לו 20% בחברה ועכשיו יש לו 20%. זה בדיוק אותו הדבר.

אבל תסכים אתי שזה תכנון מס.

סנקציה אוטומטית לא צריכה להיות.

אנחנו מדברים כרגע על 4 שנים או שנתיים. חבר הכנסת נסים דהן, אתה רושם הסתייגות?

אני מקבל את ההצעה שלך - שבמקום 4 או 2, נסכים על 3. אם לא, אני אגיש הסתייגות שזה יהיה שנתיים, זה יעבור. זה יעבור כאן, זה יהיה חלק מהחוק.

יחזקאל פלומין כתב לי שסוכם שהסעיף הזה לא יחול על פירוקים שהתחילו לפני יום פרסום החוק.

זה סוכם לעניין סעיף 93, לא לעניין הסעיף הזה.

אנחנו מתקדמים. סעיף 39.

סעיף 39 מתקן את סעיף 72א שעוסק בשלילת פטור לדירה בבניין להשכרה: בסעיף 72א לחוק העיקרי, אחרי התשי"ט-1959, יבוא 'למעט סעיף 53ג(ו) שבו'."

כל המטרה היא לא לשלול את הפטור ממס כאשר יש חילוף זכויות במקרקעין בבניין להשכרה. יש היום סעיף לחוק מס שבח מקרקעין שאומר כמו סעיף 96 - בחילוף לא יהיה מס. סעיף 72א היום אומר: אם היה חילוף, יהיה חיוב במס. וזה לא נכון, כי כל מטרתו של החילוף היא לדחות את החיוב במס ולא לתת פטור. כאן אנחנו כאן מקילים, אנחנו אומרים ששלילת הפטור לא תחול כאשר מדובר על חילוף זכויות במקרקעין.

אין הערות, אנחנו עוברים לסעיף 40.

קוראת את סעיף 40, שמתקן את סעיף 72ג.

סעיף 72ג הפנה לסעיף 14 לחוק מיסוי מקרקעין, סעיף שבוטל. הסעיף הזה טיפל בקביעת שווי המכירה כאשר היתה מכירה של מניה באיגוד מקרקעין. הסעיף הזה בוטל והעברנו את כל הטיפול במכירת איגודי מקרקעין לפקודת מס הכנסה. סעיף 72ג מפנה לסעיף 14 שכבר לא קיים. כל מה שעשינו - לקחנו את התוכן של 14 והכנסנו אותו לתוך 72ג. כך שזה תיקון טכני בלבד.

להשקפתי, גם קודם זאת הפרשנות היחידה ההגיונית.

הוסיפו פה עוד שינוי: "שווי המכירה של כל הזכויות במקרקעין של האיגוד, כאילו נמכרו ביום הפעולה".

זה היה גם קודם. זה היה קודם בתוך סעיף 14. בגלל שסעיף 14 בוטל, עכשיו אנחנו מעתיקים את התוכן של 14 לתוך 72ג.

אני רוצה להוסיף עוד תיקון: "בסעיף 72ד(ב) לחוק העיקרי המילה 'מזכה' תימחק". סעיף 72ד(ב) עוסק במס מכירה על דירת מגורים שהיא מלאי עסקי וכן על מכירת דירת מגורים מזכה בידי מי שהיה זכאי להטבות לפי פרק שביעי 1 לחוק לעידוד השקעות הון. בעצם מי שזכאי להטבות לפי חוק עידוד השקעות הון, אין לו דירת מגורים מזכה אז זה לא יכול להיות, ואז כל הסעיף מתייתר. אנחנו מורידים את המילה "מזכה", כאשר הכוונה היא לדירת מגורים. זאת פשוט טעות סופר.

גם במלאי עסקי אין דירת מגורים מזכה. אז את שניהם צריך למחוק, גם את המלאי העסקי.

אבל במלאי עסקי כתוב "מכירת דירת מגורים", לא כתוב "מזכה", ובטעות כתבו "מזכה" רק לגבי מי שחל עליו חוק עידוד השקעות הון. זאת פשוט טעות.

יש לי הערה. כאשר הפחתנו את שיעורי המס על חברות מ-36 ל-30%, לא טופלה באופן מקביל גם ההפחתה לעניין חוק עידוד השקעות בדירות להשכרה. אם אתה רוצה לעודד, אם אתה רוצה לעודד הטבה במס - -

יש לך 18% מס.

אני חושב שעדיין צריך ליצור עידוד, אבל זה לא דיון לעכשיו. נמשיך הלאה.

מקריאה את סעיף 42 - תיקון סעיף 72ה.

ההתחלה היא בסעיף 49ז. קודם כל, נזכור שסעיף 72ה אומר שמכירת דירה של יחיד בתנאים מסוימים פטורה ממס מכירה. סעיף 49ז רבתי שמדבר על מתן פטור ממס כאשר מוכרים דירת מגורים עם זכויות בנייה. ההיגיון של 49ז אומר: כאשר מוכרים דירה עם זכויות בנייה, מוכרים כאילו שני נכסים ויש שם נוסחת חישוב, כאשר מוסיפים לשווי הדירה עוד איזשהו סכום שגם הוא יהיה פטור. אבל סעיף 49ז לא אומר שהתמורה הזאת תהיה פטורה ממס מכירה. לכן כאן אנחנו אומרים: אותו סכום שיהיה פטור לפי 49ז, אותו סכום שאנחנו מוסיפים כאילו לשווי מכירת דירת המגורים, גם הוא יהיה פטור ממס מכירה.

במילים אחרות - עד עכשיו הכל היה פטור ממס מכירה, עכשיו אתם מחייבים מעל אותו יחס.

לא. היום הכל היה חייב.

מה פתאום? בדירת מגורים הכל היה פטור.

חבר הכנסת דהן, היום כשיש השפעה של זכויות בנייה, ברגע שיש השפעה על התמורה של זכויות בנייה נוספות, סעיף 49ז לחוק מס שבח מאפשר להפריד בין הפטור לדירת המגורים, שזה שווי רעיוני של דירת המגורים בלי הזכויות הנוספות – ויש הרבה פסקי דין איך מעריכים – לבין הזכויות האחרות שצמודות לזכויות הבנייה הנוספות. הזכויות האחרות חייבות במס שבח רגיל. לגבי מס מכירה אין הוראה כזאת בחוק. יש תקנות, ובתקנות למס מכירה קבעו שהחלק הזה יהיה חייב, שכל החלק שצמוד לזכות האחרת יהיה צמוד במס מכירה. אבל התקנות האלה אולטרה וירס, כי לפי החוק הכל פטור ואין סמכות בתקנות לקבוע את החלוקה הזאת.

זה מה שאני אומר. עד היום הכל היה פטור, עכשיו רוצים להחמיר, הם לא רוצים להקל.

אולטרה וירס צריך הבהרה.

זה היה בפסיקה במחוזי, הפסיקה היתה לטובתנו ואנחנו פה מיישמים את זה. אז במקרה הקודם היה נוח בית המשפט המחוזי ופה זה לא נוח.

אני לא יודע מה היו קובעים אם זה היה מגיע לבית המשפט העליון. החוק הזה הופך את זה לחוקי, זה הכל.

וזה צודק. אם מס זה צודק, אז זה צודק.

נכון. כל זה הוא מס מכירה שצריך לבטל אותו, כי מס מכירה עצמו הוא לא צודק.

הוא גווע לאט-לאט.

היום מחייבים. אשר לשאלה האם התקנה היא אולטרה וירס או לא, בשביל זה צריך ללכת לבג"ץ. בינתיים אף אחד לא הלך, ולהיפך - הפסיקה של בית המשפט המחוזי אמרה שזה בסדר. היום אנחנו מרחיבים את הפטור ממס מכירה לפי סעיף 49ז.

אנחנו ממשיכים הלאה.

קוראת את סעיף 42 - תיקון סעיף 75.

תיקון 50 אמר שהקצאה היא איננה פעולה באיגוד, אבל אנחנו רוצים לדעת האם ההקצאה הזאת מקיימת את התנאים. לכן אנחנו באים ואומרים: אם נעשתה הקצאה, בבקשה תדווח על ההקצאה ותן לי לבדוק אם ההקצאה עומדת בתנאים.

למה אתה צריך את זה בשלב ההקצאה? הרי בפירוק אתה תדע אם ההקצאה עמדה בתנאים.

הפירוק יכול להיות עוד הרבה שנים.

זה לא אירוע מס בכל מקרה, מה אכפת לך מתי תדע?

אבל אני רוצה לבדוק האם ההקצאה הזאת מקיימת את התנאים.

אתה רוצה לומר שאם הקצו שלא לפי החלוקה במניות - הרי זאת יכולה להיות הסיבה.

לא, יכולה להיות הקצאה בתמורה. אקרא את ההגדרה של הקצאה, שעליה אנחנו רוצים את הדיווח.

אני רוצה לתפוס את הראש של מס הכנסה, מה אתם רוצים מהאנשים? הרי אין פה פעולת מס, בפועל פעולת המס תהיה אחרי הפירוק אם תהיה. בשלב ההקצאה זה לא פעולת מס.

ההגדרה של הקצאה שהיא לא אירוע מס אומרת: "הנפקה של זכויות באיגוד שלא נרכשו על-ידי האיגוד קודם לכן". אז יש כאן תנאי ראשון - קודם כל תן לי לבדוק האם נרכשו לפני כן או לא. הדבר השני - "אשר תמורתה, כולה או חלקה, לא שולמה על-ידי מי מחברי האיגוד". אני רוצה לבדוק האם אחרי ההקצאה הזאת איזושהי תמורה שולמה על-ידי חברי האיגוד. אם אתה לא מדווח לי, אין לי מה לבדוק, אני לא יודע שיש בכלל בעיה.

זה גם לטובת הנישום. הרבה פעמים מבקשים אישורים שההקצאה היא בסדר. היום זה יהיה מדווח, יקבלו את האישורים והכל יהיה בסדר. זה הולך לשני הצדדים.

החלטתם לשגע את האזרחים.

לא משגעים, ממש לא.

לא כותבים פה שיהיו אישורים, כתוב רק שצריך לדווח.

תסכים אתי שאחרי שהוא מדווח ומנהל מס שבח לא עשה שום דבר, יהיה קשה למנהל מס שבח אחרי כמה שנים להגיד: זה לא עומד בתנאים.

אנחנו לא מתנגדים לתיקון, אבל צריך לתת פרק זמן אחורה. אי אפשר 30 יום. היו עשרות הקצאות, מאות הקצאות.

זה מכאן והלאה. חובת הדיווח היא רק על הקצאות מכאן והלאה.

רק אחרי הפרסום ברשומות והלאה. עוד יש זמן. אני עוד לא רואה את זה מתקבל בקריאה שלישית ואני לא רואה פרסום ברשומות.

למה לא לכתוב 50 יום? לאנשים יש בראש שזה 50 יום.

30 יום. 50 יום זה רק לשומה עצמית.

כשצריך לשלם, כולם מדווחים אחרי 50 יום. אבל פה הוא לא צריך לשלם.

לכן מה אכפת לך שזה יהיה 50 יום? לאנשים יש בראש שזה תמיד 50 יום.

כל ההוראות של הרפורמה זה 30. פינוי-בינוי זה 30 יום. הכל זה 30 יום.

מקריאה את סעיף 43 - תיקון סעיף 81.

הכותרת של סעיף 81 לחוק מיסוי מקרקעין היא "הודעה על חיוב במס באיגוד שהוצהר עליו שאינו איגוד מקרקעין". כל מה שאנחנו רוצים הוא להסמיך את מנהל מס שבח להודיע גם לגבי הקצאת מניות, אם מצא שיש לראות בהקצאה פעולה באיגוד. למשל, במקרה של הקצאה שבו ניתנה תמורה לבעלי המניות במישרין או בעקיפין. דהיינו, אנחנו אומרים כך: החל מתיקון 50 הקצאה בתנאים מסוימים היא לא פעולה באיגוד. בא אחד שעשה הקצאה ומדווח למנהל מס שבח. ברגע שהוא מדווח ומנהל מס שבח בודק ורואה שההקצאה הזאת לא עומדת בתנאים, כל מה שאנחנו רוצים הוא שהוא יודע לפי 81 שיש כאן הקצאה שלא עומדת בתנאים של הקצאה באיגוד.

בשביל זה צריך חוק, כדי לקבוע שמנהל מס שבח צריך להודיע? אם הוא קיבל את ההצהרה, הוא צריך להודיע שהוא לא קיבל.

הוא לא חייב.

אז איך הלקוח יֵדע שהוא חייב במס? בעוד 30 שנה יחייבו בריבית דריבית כשהוא לא יודע שום דבר. מנהל מס שבח יבוא בעוד 30 שנה לנישום ויגיד: "את ההצהרה שלך לא קיבלתי, אבל לא הודעתי לך שלא קיבלתי את ההצהרה, עכשיו אטיל עליה ריבית והצמדה וריבית דריבית". למה צריך חוק כדי להגיד שפקיד ממשלה חייב לדווח שהוא לא קיבל את השומה שלך?

נמשיך הלאה.

קוראת את סעיף 44 - הוספת סעיף 85א.

חלק ה'2 לפקודת מס הכנסה מאפשר שינויי מבנה. חלק מהסעיפים חלים גם על איגודי מקרקעין וגם על מקרקעין. סעיף 85 לחוק מס שבח אומר שיש זכות למנהל מס שבח לתקן שומה, לפתוח שומה, בתוך ארבע שנים. חלק ה'2 דוחה מועדים. הסעיף הזה אומר: אם התקיימו התנאים של חלק ה'2 - ששם לוקח יותר זמן לבדוק אם התקיימו התנאים - המנהל יהיה רשאי לתקן את השומה, גם אם עברו ארבע שנים, בתוך סעיף 85.

תשימו לב שזה תיקון כדי לתת פטור.

זה במסגרת הזמנים של חלק ה'2, זה לא בלתי מוגבל.

קוראת את סעיף 45 - תיקון סעיף 94ד (ולא סעיף 94ב כפי שכתוב כאן בטעות).

סעיף 94ד מסדיר את נושא התשלומים. אם אני חייב למס שבח - אני חייב קרן, ריבית, הצמדה, מס רכישה, מס מכירה, קנס - בא הסעיף ואומר: אם אתה משלם סכום, הסכום ילך לפי איזשהו יחס. אבל אין בסעיף הנושא של מס מכירה והפרשי הצמדה. אנחנו אומרים פה שאנחנו רוצים להוסיף גם את מס המכירה והפרשי ההצמדה כדי שהייחוס יכלול גם את המסים שנכנסו בתיקון.

האם אדם לא יכול לבוא לרשויות המס ולהגיד: אני רוצה לשלם את הקרן, לגבי שאר התשלומים אני הולך אתכם לבית משפט. את הקרן אני מסכים לשלם. אין סידור כזה?

שינו את זה כבר מזמן.

זה חוב מוסכם?

זה חוב מוסכם רק לגבי הקרן. על הריבית וההצמדה הנישום רוצה להתווכח.

אם החוב מוסכם – אתה משלם הכל. לא אתה ולא אני יכולים לבחור לאלו חלקים מהחוב ילך הסכום ששילמת.

ואם זה חוב לא מוסכם?

אם החוב שנוי במחלוקת, יש ערעור.

בקיצור, כל חוב מתחלק פרו-רטה בין הריבית, ההצמדה והקרן. זה תוקן לפני הרבה שנים.

קוראת את סעיף 46 – תיקון סעיף 115.

נא להוסיף: באישור ועדת הכספים.

זה לפי חוק יסוד: משק המדינה. זה חייב להיות, אפשר להוסיף את זה.

תכתבו: באישור ועדת הכספים.

עכשיו אנחנו מגיעים לסעיף 47, תיקון פקודת מס הכנסה שזה נושא בעייתי.

חסרה לנו הוראה לעניין פחת בחילוף מקרקעין בפינוי ובינוי. משום שיש עכשיו זכות חדשה, יש חילוף, צריך לשמור על רצף גם לעניין פחת. לכן אנחנו מוסיפים את סעיף 27א, זה נמצא בדף שהבאתי עכשיו.

כל זה הוא דבר חדש לגמרי.

אם זה דבר חדש לגמרי, אולי נשלח אותם לוועדת הכנסת בטענת נושא חדש?

זה לא נושא חדש, כי אנחנו מתקנים פה.

נושא חדש צריך לפי התקנון לקבל את אישור ועדת הכנסת.

חבר הכנסת דהן, אני מציע שקודם נשמע את דברי ההסבר.

יש היום בפקודת מס הכנסה סעיף 21, שאומר על מה נותנים פחת. נותנים פחת על המחיר המקורי. בחילוף מקרקעין פקודת מס הכנסה לא אומרת מה המחיר המקורי. ואז עולה השאלה: אם עושים חילוף והחילוף הזה ניתן בפטור, על מה ניתן את הפחת? לגבי נכס הוני, לדוגמא מכונות וציוד, יש בפקודת מס הכנסה הוראה האומרת על מה נותנים פחת אם עושים חילוף. אבל כשעושים חילוף של זכויות במקרקעין, אין הוראה שאומרת על מה יינתן הפחת.

מה פירוש על מה נותנים את הפחת? על הקרקע.

לא. יש כאן שני נכסים שהחלפתי אחד בשני ולא עשיתי מס. יכול להיות שאת הנכס הקודם קניתי ב-100 ואת הנכס השני קניתי ב-150. אז אני צריך לדרוש עכשיו פחת על היתרה של ה-100 וגם על ה-50 הנוספים. הסעיף הזה אומר: ברגע שיש חילופי מקרקעין שקיבלו את הפטור או חלק חויב במס - כי לא תמיד הכל פטור - אם זה חויב במס, תקבל את הפחת על המחיר המקורי החדש. אם זה לא חויב במס, תקבל הפחת על היתרות מהנכסים המועברים פלוס הסכום של הנכס החדש.

אוסקר צודק. זה תיקון לקונה בפקודה.

אין לנו טענות, חוץ מזה שרק יחידי סגולה יכולים להתמודד עם כל העניין הזה.

אם החילוף לא היה חייב במס, זה היה פשוט מאוד. בגלל שיש מקרים שחלק מהרווח חייב במס, זה יוצר את הבלגן שהיה צריך להתייחס אליו.

על החלק הזה שהוצג בפנינו עכשיו אני מבקש לא לקיים הצבעה. למרות ההסבר המלומד של ידידנו אוסקר, אני עוד לא הצלחתי לתפוס מה הוא רוצה ממני. אני לא מוכן להצביע בלי שאני לומד ומבין את הנושא.

בואו נתקדם הלאה.

אני ממשיכה לקרוא בסעיף 47 - פסקה (1) שמתקן את סעיף 91(ה) לפקודת מס הכנסה.

אני אסביר. ב-1.1.2003 שיעור מס רווח הון ירד מ-50% ל-25%. החל מ-7.11.2001 שיעור מס שבח ירד מ-50% ל-25%. עולה השאלה מה עושים כאשר היום מוכרים נכס שנרכש או לפני 1.1.2003 או לפני 7.11.2001. החוק אומר: תעשה חלוקה ליניארית. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל פתאום יש גם בתוך חוק מס שבח מקרקעין וגם בתוך בפקודת מס הכנסה סעיף שאומר: אם הנישום רוצה לחלק רווח הון או שבח מקרקעין לשנים קודמות, עד 4 שנים, הוא יכול לבקש. אין היום הוראה בחוק שאומרת מה עושים כאשר מוכרים נכס שנרכש לפני 1.1.2003 או 7.11.2001 ועושים פריסה. נניח שלוקחים רווח שחייב עכשיו ב-25%, אם עושים פריסה אולי המס שם היה 50%, אז מה עושים? בהוראה כאן אנחנו מסדירים את חלוקת ההכנסה הזאת לשנים קודמות עם שיעורי המס. לדוגמא, אם 20% מהשבח נוצר אחרי 7 בנובמבר 2001, גם אם אני מחזיר את אותם 20% אחורה, גם הם ייהנו באופן יחסי משיעורי המס המופחתים.

אנחנו לא מתנגדים לזה, אבל יש לנו הערה שבהזדמנות הזאת אנחנו מעלים אותה. יש מחלוקת רבת ימים האם הפריסה היא רק לעניין שיעורי המס ונקודות זיכוי.

זה לא קשור לזה. זה פיצויי פיטורין והפרשי שכר, זה לא קשור לנושא כאן.

אני רוצה להיות בטוח שהתיקון לא משנה את המצב החוקי הנוכחי בנושא הזה.

היום החוק לא מתייחס לבעיה. עכשיו יש פתרון לבעיה.

כתוצאה מהתיקון ברור שהפריסה היא רק לעניין שיעורי המס? קודם זה לא היה ברור?

אנחנו לא תופסים טרמפ ומכניסים לתוך התיקון את עמדתנו באשר לפריסה.

זה מה שרציתי לדעת. מבחינה זאת, אלה אותם מילים. אם כך, זה בסדר.

האמת היא שמ-2001 כבר עברו 4 שנים, כך שלגבי מס שבח התיקון הזה כבר לא יהיה רלוונטי, כבר לא תהיה לו משמעות. אבל נשאיר את זה.

אני ממשיכה לקרוא בסעיף 47 - פסקה (2) תיקון סעיף 93 לפקודת מס הכנסה.

מכיוון ששני אנשים חשובים נעדרים כרגע מהחדר והם אמורים לשוב - אוסקר אבו-ראזק ונסים דהן שביקש להגיב על הנושא הזה - ברשותכם, בואו לא נפתח על זה דיון כרגע. נחכה שהם יחזרו, ואם יש סעיפים שאין עליהם ויכוחים ואפשר לגמור את ההקראה שלהם, בואו נעשה את זה עכשיו.

קוראת את סעיף 48 - תיקון חוק לעידוד השקעות הון - פסקאות (1) ו-(2).

איך מסתדר עם החוק החדש?

זה משתלב, אין שום בעיה.

מכיוון שאוסקר אבו-ראזק וחבר הכנסת דהן חזרו, נפסיק את הקריאה של סעיף 48, כאשר קראנו כבר את פסקאות (1) ו-(2) והפסקנו לפני פסקה (3).

אוסקר, אתה צריך להסביר את תיקון סעיף 93 לפקודה.

אני מתייחס לסעיף 93 עם סעיף 71. יש בפקודת מס הכנסה סעיף שאומר מה עושים כאשר חברה מתפרקת. הסעיף אומר שכאשר חברה מתפרקת יש שני אירועי מס - החברה משלמת מס, גם בעלי המניות משלמים מס כי רואים את המניות שלהם כאילו נמכרו. כדי שלא יהיה כפל מס, בעלי המניות מקבלים זיכוי בגובה המס שהחברה שילמה. 98% מהחברות במשק הן חברות שעל הפירוק שלהן חל סעיף 93. על 2% מתוך החברות חל סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין. סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין אומר: כאשר איגוד מתפרק - בדרך כלל זה חל על איגודי מקרקעין אבל לא רק – והפירוק הוא על-ידי זה שלוקחים את המקרקעין של האיגוד ומעבירים אותם לבעלי המניות, לא עושים לחברה אירוע מס, לא מחייבים את החברה כאילו מכרה את המקרקעין לבעלי המניות. אבל כאשר בעלי המניות ימכרו את המקרקעין בעתיד, רואים אותם כאילו הם קנו את המקרקעין והם ישלמו את מס השבח המתחייב.

אבל אם בנו דירות וחילקו ביניהם, זה נהיה דירת יחיד ואין מס.

זה כבר בוטל. מה קרה במציאות? ב-98% מהחברות אם יש פירוק, יש חיוב במס. ב-2% אם יש פירוק, אין חיוב במס.

על החברות?

גם על החברות וגם על בעלי המניות. כי בחברה רגילה, גם החברה וגם בעלי המניות היו חייבים במס בפירוק. באיגוד מקרקעין החברה היום לא חייבת, בעלי המקרקעין יחויבו בעתיד. הדבר הזה יצר כר נרחב לתכנוני מס.

למה תכנוני מס? הרי הוא ישלם בעתיד.

הרי הפטור הזה לא בא סתם כך. סעיף 71 חוקק עם היגיון, לא סתם נתנו למישהו מתנה.

סעיף 71 חוקק לפני סעיף 93 שמדבר על מס רווח הון. הרי כל העניין של רווח הון בא ב-1965 ומיסוי מקרקעין היה עוד בשנת 1949. אי אפשר היה לחשוב על השוואה בין שני החוקים.

הבעיה היתה שבסעיף 71 נתנו את הפטור כי אמרו שבאמת אין פה אירוע מס.

אין לי נגד זה שום דבר, אבל אתן לכם דוגמא של מקרה. יש מפעל גדול מאוד, לא איגוד מקרקעין ולא שום דבר.

אבל אם זה לא איגוד מקרקעין, יש אירוע מס מיידי.

תן לי להסביר. יש מפעל גדול מאוד, מייצר, צבר רווחים. מה הם עושים? אם הם עכשיו יתפרקו אז הולכים לסעיף 93 ויש שני מסים. במקום זה מפטרים את העובדים, מוכרים את הציוד, מוכרים את המכונות ונשארים עם המקרקעין. עכשיו המפעל בא ואומר: "אני לא צריך לשלם מס רווח הון, אני משלם מס שבח. אני איגוד מקרקעין". ברווחים שהוא צבר עד היום, שחלקם אולי פטורים מס, חלקם אולי מפעל מאושר שבכלל לא שילם מס, חלקם אולי חויבו ב-35% מס הוא קונה עוד מקרקעין. יש לו היום כמות גדולה של מקרקעין, הוא מחלק את זה לבעלי המניות והמשמעות היא שכל הרווחים שהחברה צברה, בין אם הם חויבו במס נמוך ובין אם הם חויבו במס חברות, יכולים לעבור לבעלי המניות בלי שום מס.

אבל הוא ישלם עליהם מס כשהוא יממש את הקרקע.

בתיקון הזה אנחנו רוצים השוואה בין חברה רגילה שמתפרקת לבין איגוד מקרקעין שמתפרק. אבל בכל זאת לא יפה לעשות השוואה מלאה, אנחנו באים ואומרים: אם האיגוד המתפרק יש לו מקרקעין, אני לא אחייב את בעלי המניות במס על כל השבח הריאלי. את כל השבח הריאלי אני אמשוך ואחייב אותו בעתיד, אבל החברה ובעלי המניות היום ישלמו את המס - כמובן עם מנגנון הזיכוי - ואם יש שבח ריאלי, אני אחייב אותו במס רק בעת מכירת המקרקעין בעתיד על-ידי בעלי המניות. כל מה שאני עושה - אני לוקח את אותם 2% איגודי מקרקעין, שבחלק גדול מהמקרים עשו תכנוני מס וזה לא מוצדק, ואני משווה את מצבם לחברות רגילות.

אבל לפני רגע דיברנו על תיקון שאיגוד מקרקעין, כל פעולה שהוא עושה, צריך שיעברו 4 שנים מינימום.

זה רק לגבי הקצאה מיטיבה.

גם על הרכישה של מקרקעין חדשים אמרנו שיחכו 4 שנים. אם הוא יקנה, הוא צריך לחכות 4 שנים. כדי לחלק מקרקעין בפטור, צריך לחכות 4 שנים. מי משוגע לחכות 4 שנים כשהוא מפרק מפעל?

לפני רגע למדנו, שאם לאותו איגוד מקרקעין יש הרבה כסף והוא קונה מקרקעין ומחלק - אתה אמרת שהוא צריך לחכות 4 שנים. התווכחתי, ביקשתי להוריד את זה לשנתיים, בינתיים זה 4 שנים. אז הוא לא יכול לעשות את מה שאמרת לפני רגע.

אתה לא רוצה את ה-4 שנים.

אני אמרתי שנתיים. לא רציתם לשמוע, עוד מעט תהיה הצבעה ונראה מה יתקבל. אבל גם לפי הגישה שלכם, אותו מפעל גדול שמכר את המכונות, מכר את האנשים, מכר הכל ונשאר עם איגוד מקרקעין וכסף - אתה אמרת שאם הוא יקנה בזה קרקע, הוא יצטרך לחכות 4 שנים. כשהוא מפרק מפעל, הוא יחכה 4 שנים?

חבר הכנסת דהן, אני הבנתי שבעיניך הסעיף הקודם הוא לא הגיוני.

על הסעיף הקודם יש ויכוח אם יחכו שנתיים או 4 שנים. גם לגישתך, שזה 4 שנים, הרעיון שאתה אומר הוא לא מעשי. אתה לא צריך את כל התיקון הזה, אלא אם יש משהו אחר שאתה לא אומר אותו על השולחן.

קודם כל, אתה רוצה שנתיים. ואם הוא עשה את מה שתיארתי לפני שנתיים?

גם שנתיים זה המון זמן בשביל מפעל מתפרק.

אבל כאשר אותו פלוני-אלמוני מימש את המכונות והציוד ונשאר לו הרבה כסף והוא קנה בזה מקרקעין, הפך להיות איגוד מקרקעין ומימש את המקרקעין בבוא הזמן - אז הוא ישלם את המס המלא. לא?

לא, הוא מקבל את העלות. כמה שהמקרקעין ניקנו עכשיו, כך הוא מקבל. פה כיבוד המס. קח מפעל מאושר. אני מכיר חברה אמיתית שהיתה מהגדולות במשק, ככה הם עשו. היה מפעל, עשה הרבה ריבה ועשה הרבה כסף, וכשהם רצו לממש את הנכסים, כך הם עשו. הם שילמו 10% מס על הרווחים. בכל הרווחים האלה קנו מקרקעין ואחר כך מחקו את החברה מהבורסה. הרי ברגע שהחברה הפסיקה לפעול, מוחקים אותה.

כדי למחוק חברה מהבורסה, צריך לקנות את כל המניות שנמצאות בידי הציבור.

אז מה, בעל החברה יקנה אותם אבל יש לו בתוך החברה רווחים כלואים שהוא יכול לצאת איתם בלי שום תשלום מס. זה מה שעשו במציאות ואין לכך שום הצדקה.

ניקח את אותה דוגמא. מה אתה אומר שתעשה?

את הרווח הריאלי מהמקרקעין אני לא ממסה עכשיו, אני ממסה אותו בעתיד. לגבי הרווח אינפלציוני – אני מוסיף את האינפלציה לתמורה שמקבלים בעלי המניות ואני נותן על זה סעיף 94ב.

קודם כל, אני חולק על הדוגמא, אם עשו את זה מכרו לכם לוקשים. לדעתי אם הייתם מגיעים לבית משפט, הוא היה מחיל פה את ההלכה של פסק דין לידור. חד-משמעית הוא היה אומר: העברה של כסף מחברה ליחידים זה אירוע מס.

אבל הם לא העבירו כסף, הם קנו מקרקעין. זאת חברה בורסאית. הם לקחו רווחים של מפעל מאושר שהיו פטורים ממס, קנו בהם מקרקעין ועשו פירוק.

ההצעה שלי - את התיקון שלכם תגבילו רק לקניות של מקרקעין שנתיים לפני תחילת הפירוק, לא בכל מקרה.

זה מה שקיים היום.

מקרקעין שניקנו שנתיים לפני הפירוק - זה לא תכנון מס. מפעל שמתפרק, לא מתכננים מס שנתיים קודם. מפעל מתפרק כי כולם רוצים לקבל את הכסף שלהם. לא מפרקים מפעל כי הוא מוצלח, משום שכולם רוצים את הכסף שלהם.

כאשר מפרקים איגוד מקרקעין זה תכנון מס. זה לא פירוק מאונס, בפירוק מאונס אין בכלל בעיה כי יש הפסדים.

דווקא בחברות מוצלחות זה קורה, כשיש הרבה כסף ובעלי המניות רוצים את זה אליהם בפטור ממס. שם קורים התכנונים האלה.

בסם הכל מנסים שתהיה שוויוניות בין נישומים שונים.

האופי של איגוד מקרקעין הוא לא שוויוני, אז אי אפשר לעשות פה שוויוניות. נתנו את האפשרות לאנשים פרטיים להתאגד כדי שתוכל להיות פעילות כלכלית כי כל אחד בפני עצמו הוא כלום.

נתנו האפשרות כאשר חברה שילמה מס יותר מיחיד. המס בחברה היה 61% והמס ליחיד היה רק 60%. פתאום נעשתה רפורמה, הכל התהפך, ואנחנו ממשיכים להיאחז באיגודי מקרקעין. מה ההיגיון? אני לא מוצא את ההיגיון.

ההיגיון הוא פעילות כלכלית במשק, כי כל אדם בודד בפני עצמו לא מסוגל לעשות מה שחברה עושה.

איגוד מקרקעין זה לא פעילות כלכלית.

השאלה אם אנחנו תופסים את הרמאים ואת מתככני המס, או שאנחנו גם עושים עוול לאנשים נורמליים.

תראה לי אחד שאני עושה לו עוול.

אם אתם מדברים על תיקון כזה לסעיף 93, התיקון שהצעתם פה לחוק מיסוי מקרקעין, אתם צריכים להצמיד את זה רק למקרים של קרקע חדשה. אם זה שנתיים או ארבע שנים נתווכח אחר כך, אבל לא על שום דבר אחר.

פרופ' הדרי צודק. אתם רוצים לעשות עכשיו בית-ספר למסים? בית-ספר למסים זה במקום אחר - במכללה למינהל.

זה סעיף אנטי תכנון מס, וסעיף כזה צריך להגביל. בדיוק כמו במיזוגים והפיצולים שמאפשרים תכנון מס אחרי שנתיים, גם פה צריך להיות כך. זה סעיף אנטי תכנון מס - הצעתם ארבע שנים, מציעים פה שנתיים - לזה צריך להצמיד את סעיף 93.

אתן לכם דוגמא. יש פה המון איגודי מקרקעין, שרידים של עשרות שנים, הרוב ירושות, וכל מה שיש להם זה נכסים ישנים במרכזי הערים שמושכרים – חלק בשכירות מוגנת, חלק לא מוגנת. כאשר סוף-סוף יש להם הסכמה בין בעלי המניות - זה לא פשוט, מדובר ביורשים, זאת לא הסכמה אוטומטית, אני מכיר יותר מדי בוררויות ומשפטים בנושא הזה - אתם צריכים לאפשר להם מה שיותר בקלות לבצע את הפירוק כי בסך-הכל אלה היו נכסי מקרקעין, שבמקום שהם מוחזקים על-ידי היחיד הם הועברו לחברה בהמשכיות מלאה, רק שינוי של פורמליות ובחלקם הם שריד של חוק מס שבח הישן מלפני ארבעים שנה שהיה בו חוב גדול על חברות. אבל בארבעים השנה האחרונות בסך-הכל עסקו בשכר דירה, חילקו את זה בין האנשים, מה שלא חילקו נשאר, והם מגיעים היום לפירוק; הם לא יכולים להתחכם כי אתם עושים הקצאה מיטיבה. אם יש להם היום אגורה אחת בנוסף למקרקעין, אתם מחילים את סעיף 93 עקב התקנות. יש שני סוגים של תקנות, אחד מהם הוא תקנות קביעת נכס, כאשר אני לא יודע איך ועדת הכספים אישרה את התקנות האלה - -

אני לא הייתי פה.

התקנות האלה אומרות שאיגוד מקרקעין שיש לו אגורה אחת בקופה כבר חל עליו סעיף 93, כל מה שאומר אוסקר חל עליו מיידית. נשארו לנו היום רק איגודי מקרקעין נקיים לגמרי, שגרוש נוסף אין. במקרה זה מספיק ההחמרה שעשיתם - -

זה יחול גם על חברות גוש-חלקה.

כן. חברת גוש-חלקה, אם יש לה אגורה אחת, היא צריכה לעשות פירוק. ונתקלתי במקרים כאלה.

אז הם ימוסו על האגורה. אתה מציג את זה כאילו יהיו להם מסים גבוהים.

אבל אז הפירוק מסובך יותר.

אנחנו הרבה יותר קיצוניים. אין ספק שצריך למנוע את המצב שקיים היום, שאחרי פירוק של איגוד מקרקעין, בסיטואציות מסוימות במימוש הסופי אדם נהנה מההפקר כי הוא מקבל שווי רכישה שהאיגוד שילם והוא אף פעם לא שילם והוא לא שילם מס על הדיבידנד הרעיוני. על כך אין מחלוקת, אנחנו מסכימים. התיקון הנכון הוא להגיד שלעת המכר הוא באמת לא יקבל את שווי הרכישה של המקרקעין אלא יקבל את ההשקעה שלו כמו שעשו בתיקון 50, שכשאדם מוכר היום מניות באיגוד מקרקעין זה כלכלי וזה הולך לפי כל מיני נוסחאות. לזה אנחנו מסכימים, אנחנו אפילו הצענו לתקן. אבל מה שרוצים לעשות פה - בשום פנים ואופן לא. יש לנו התנגדות קטנה ויש לנו התנגדות גדולה. ההתנגדות הקטנה שאיש לא הזכיר – יש היום הרבה בתים משותפים שמאורגנים כגוש חלקה, אז אם סוף-סוף יצליחו לפרק אותם זה יהיה אירוע מס. זה אבסורד, כי מי שמוכר את המניה בחברה כזאת בכלל לא גובים ממנו מס כי כולם מסכימים שזה דירה. על אלה בכלל אין מחלוקת - -

מאז ומתמיד היו בתים משותפים.

אוי ואבוי אם לגבי בתים משותפים יהיה אירוע מס ברישום הבית.

אין שום אירוע מס על בתים משותפים.

הוא מדבר על חברות גוש-חלקה.

זאת היתה ההתנגדות הקטנה. אבל יש דבר הרבה יותר מהותי – נכון מה שאמר סגן הנציב שכאשר מפרקים חברה רגילה הנכסים זה באמת אירוע מס, אבל תהיה פה בעיה בלתי נסבלת. בחברות רגילות כמעט אין מצב שאגב פירוק מעבירים נכסים משמעותיים לבעלי המניות, לכן זה שיש אירוע מס רעיוני זה גם לא נכון אבל אף פעם לא ניסינו להילחם בזה כי זה כמעט לא קיים. כמעט תמיד במימוש החברה מוכרת את הנכסים החוצה ואז מחלקים כסף והעניינים מסתדרים. במקרקעין זה בדיוק הפוך – ברוב המקרים מעבירים את המקרקעין לבעלי המניות, לא נכון מה שנאמר פה שזה תמיד תכנוני מס, הרבה פעמים זה בגלל מריבות במשפחה, בני המשפחה לא מסתדרים ביניהם ואז מפרקים. מס שבח אפילו הסכים שאם לוקחים 800 מטר משרדים ומחלקים את זה ל-8 פעמים 100, הוא הסכים שזה לא אירוע מס כי האנושיות מחייבת זאת. לא יכול להיות שבמקרים כאלה תהיה הקדמת מס. בעצם נוצרה פה הקדמת מס על רווח שלא מומש ולא ימומש, כי אדם שמקבל את המטרים להשכרה בכלל לא מוכר אותם. אני חוזר - אם רוצים לעשות תיקון שימנע מצב שבמימוש האדם יימלט ממס, לזה אנחנו מסכימים ומעודדים. ליצור אירוע מס רעיוני שצובר ריבית והצמדה ומתקתק כמו פצצת זמן – בשום אופן לא.

אני רואה שהדבר הזה לא נמצא בנוסח הכחול.

זה בוודאי נושא חדש.

אוסקר, האם יש אפשרות לבוא בניסוח של חוק ולטפל רק במקרים שאתה ציינת – ערמומיות, ניסיון לקחת מס שלא בצדק - ולהשאיר את השוק לעבוד בצורה נורמלית?

לא ברור לי למה אתם עומדים על כך שיישאר הבדל בין חברה רגילה שמתפרקת לבין איגוד מקרקעין.

כי ההיסטוריה של חברות גוש-חלקה היא שונה לגמרי. אני לא מדבר על תכנון מס.

זה שינוי כל כך מהותי לכל כך הרבה אנשים, שאי אפשר לעשות את זה רטרואקטיבית. אתה עושה שינוי רטרואקטיבי לגבי אלפי אנשים, אולי עשרות אלפי אנשים, שזאת הירושה שלהם, זה הרכוש שלהם, אלה הנכסים שלהם. אתה עושה להם שינוי רטרואקטיבי והולך להחיל עליהם מס - -

מי שהיתה לו ירושה, אין אצלו בעיה.

התוצאה היא שאתה תיקח ל-50% מהם את הדירות בעוד 10 שנים. כי המס שייקבע היום יהיה צמוד למדד עם ריבית, בעוד 10 שנים הבית כבר לא יהיה שווה את המס, אז תקבל את הבית בחינם. תגיד שאתה רוצה לעשות הלאמה של 50% מהרכוש במדינת ישראל. זאת המשמעות של הסעיף הזה.

איגוד מקרקעין אמיתי שבעלי המניות השקיעו כסף והאיגוד קנה את המקרקעין בכסף שהם השקיעו – גם הם יגידו לך שאין איתו בעיה.

על זה יש לך את התיקון שאנחנו מתווכחים אם זה יהיה שנתיים או ארבע שנים.

במקרה שאנשים השקיעו את כספם, נתנו את זה לחברה והחברה קנתה מקרקעין - פה לא יהיה מס.

על הרווח הריאלי כן יהיה מס. יהיה מס על הפער של שווי הדירה או הרכוש בשנתיים האחרונות.

אני אומר לך שעל זה לא יהיה מס, החוק אומר שלא יהיה.

אפילו כאן אוסקר מתעלם ממקרים שהיו, שאנשים נתנו לפני הרבה שנים הלוואות לתאגידים; אז החוק לא איפשר למשוך הלוואות צמודות, ההלוואות נשחקו, הם מימנו את זה בכסף אמיתי ואין להם מחיר מקורי. פירוק של איגוד מקרקעין הוא אירוע טראומתי, אי אפשר להקדים מס.

נכון. זה נושא חדש.

אנחנו נצביע אחר כך. אני רוצה קודם לסיים את קריאת החוק. יעל, תמשיכי מהנקודה שהיינו.

ממשיכה לקרוא את סעיף 48, פסקה (3): "אחרי סעיף 53ג יבוא: 'חילוף בניין להשכרה ובניין - 53ג1 (א) על אף הוראת חוק מיסוי מקרקעין, מכירת בניין להשכרה או בניין חדש להשכרה (בסעיף זה - הבניין הנמכר), פטורה ממס שבח וממס מכירה, ובלבד שהתקיימו כל אלה: (1) זכויותיו של המוכר בניין הנמכר נמכרו במלואן;

כולל זכויות בנייה? זה לא כתוב כאן.

זכויות המוכר וגם זכויות בנייה. כל הזכויות שיש לו.

ממשיכה לקרוא - פסקה (2) "המוכר רכש, בתוך שנים-עשר החודשים שלפני המכירה וכו'.

כל מה שאנחנו עושים - אנחנו מכניסים את הפרק של החילוף לתוך חוק לעידוד השקעות הון, לגבי בניינים להשכרה.

ממשיכה לקרוא עד סוף סעיף 48.

יש היום בתוך החוק לעידוד השקעות הון פרק מיוחד שנותן הטבות לבניינים להשכרה. החוק היום לא מאפשר חילופי בניינים להשכרה. אם קיבלתי מפעל מאושר על בניין להשכרה ברחוב מסוים, אני לא יכול לקנות בניין אחר במקומו ולקבל על הבניין השני את החוק לעידוד השקעות הון כי זה לא היה בתוך התוכנית. אנחנו רוצים לאפשר למי שיש לו בניין להשכרה שהוא מאושר כמפעל מאושר, לבנות במקום אחר בניין אחר, לעמוד בתנאים מסוימים, ואז הבניין האחר – למרות שלא עבר את מרכז ההשקעות – גם הוא יכול להיחשב כבניין להשכרה וייהנה מכל ההטבות שהבניין הקודם נהנה מהן. מה שאנחנו רוצים להרוויח - אנחנו רוצים להגדיל את הכמויות של הדירות המושכרות מ-50% ל-70%.

בשביל מה שהסברת עכשיו היה מספיק סעיף אחד. אבל יש פה המון סעיפים שכתובים בהם המון דברים.

כדי שאני אחיל על החוק לעידוד השקעות הון את הפטור בחילוף, אני צריך לקחת את כל ההוראות שנמצאות בחילוף, להעתיק אותן לתוך החוק לעידוד השקעות הון.

יש פה הרבה יותר ממה שאתה אומר.

זה בדיוק מה שאני אומר, אין פה יותר מזה.

אני רוצה לשאול דבר מהותי. אני בניתי בית להשכרה בשכונת רמות בבאר שבע וקיבלתי הטבות של מפעל מאושר, אני משכיר אותו. הערך של השכונה מאוד עלה, מחירי הבתים עלו, עכשיו כדאי לי למכור את הבית ואני אעביר את אותן הטבות לשכונה ד'.

אתה התיקון, אתה יכול לקבל על הבניין החדש להמשיך לקבל הטבות שהיית מקבל על הבניין הישן.

בתנאי שמושכרות 70% אחוז מהדירות, במקום 50% שהיה קודם.

לא בכלל לתת? אני בניתי בית להשכרה באזור עממי. נתת לי הטבות של החוק לעידוד השקעות הון, כי אתה רוצה לעודד את המשקיע לבנות דירות להשכרה למגורים באזורים מסוימים.

זה לא תלוי באזורים, זה בכל הארץ.

אתה לעודד השכרת דירות, ועל זה קיבלתי הטבות. למה עכשיו רוצים להעביר את ההטבות לפי חוק עידוד השקעות הון ממקום למקום? אתם צריכים להגיד: אם מכרת את הבית ואתה רוצה להשכיר עכשיו בית חדש, תשכיר בית חדש ותבקש שוב הטבות של מפעל מאושר.

כי רוצים להמשיך לעודד השכרת הדירות בלי ביורוקרטיה. אם אותו אדם קיבל פעם אחת הטבות לדירות להשכרה והוא ממשיך עם המפעל של דירות להשכרה, מה אכפת לך איפה הוא עושה את זה? חוק עידוד דירות להשכרה לא מותנה במקום.

אם אני מוכר את הבניין באזור פיתוח א' וקונה בניין אחר להשכרה באותו אזור - אני לא צריך לקבל אישור מחדש לפי חוק עידוד השקעות הון? לפי דעתי, אני לא יכול להעביר הטבות מס ממפעל א' למפעל ב'. אני צריך להגיש תוכנית חדשה שיאשרו אותה.

אם זה באותו אזור, אתה יכול להעביר הטבות ממפעל למפעל.

אם זה היה נכון, מפעלים היו עוברים ממקום למקום כל חמש שנים.

נניח שאני הקמתי מפעל מאושר ברחוב X בכרמיאל. עכשיו אני שוכר מפעל אחר בכתובת אחרת באותו אזור. אני לוקח את הציוד, את המכונות, מעביר אותם לשם, ממשיך לייצר - אין בכלל בעיה.

בתוך עשר השנים של הפטור אין לך בעיה, אם אתה באותו אזור.

בבניין להשכרה אני לא יכול רק לעבור כתובת, אני צריך למכור את הבניין הישן. ברגע שאני מוכר את הבניין הישן, לפי החוק לעידוד השכרת דירות הפסדתי את כל ההטבות. כאן אנחנו אומרים: אם אתה מוכר את הבניין הישן וקונה חדש, ובו אתה משכיר 70% ולא 50%, אני מוכן להעתיק לך את ההטבות לבניין החדש.

למה צריך 70%? שזה ימשיך להיות 50%.

כי אני נותן כאן הקלה מאוד משמעותית.

אבל הכנסת פה גם 70% שטח וגם 70% שווי. תפסת את זה משני הצדדים, את זה אתה לא מספר לחברי הוועדה. אני צריך לקרוא את זה בין השורות וחיים אורון צריך להתעורר.

אני לא בטוח שכל העניין הזה הוא כל כך טוב. פעם אחת מחלקים בלי גבול, פעם שנייה לא מחלקים שום דבר.

חבר הכנסת דהן, זה לא גם וזה וגם זה, זה או, זה אחד מהם. או זה או זה.

עדיין השאלה היא למה להרע את המצב. אם אתה הולך לקראת, למה להכניס את ההחמרה של 70%?

כי אני רוצה להגדיל את כמות הדירות המושכרות.

אז תשנה את חוק עידוד השקעות הון לגבי דירות להשכרה. במקום 50%, תכתוב 70%. למה לתפוס אותו כשהוא רוצה לעשות טוב?

אם כך, אני לא אחיל את הפרק של החילוף. תסכים אתי שמי שיעשה דבר כזה ילך למקום שיש פוטנציאל שהמקרקעין יעלו בצורה משמעותית, אחרת הוא לא היה עושה את זה.

או שהוא ילך למקום שיש פוטנציאל להשכרה, כי הוא צריך להגיע ל-50%. יכול להיות שבמקום מסוים הוא לא מגיע ל-50% כי אין ביקוש ולכן הוא עובר למקום אחר.

גם פוטנציאל להשכרה אומר שהוא הולך למקום יותר טוב, הוא מרוויח יותר.

במקום הקודם הוא לא מצליח להגיע ל-50% השכרה ולכן הוא עובר למקום אחר, כי הוא רוצה להגיע ל-50%. אבל למה עכשיו הוא צריך להגיע ל-70%?

מה שסביר שיקרה – היה לאדם מבנה להשכרה במקום מסוים, השתנה האזור - לפעמים הערך ירד, לפעמים הערך עלה ועכשיו זה שטח יותר מושבח. הוא יכול להגיד: "את הדירות האלה אני מוכר עכשיו במכירה סופית. אני לוקח את ההטבות, זז לשכונה ד' בבאר שבע ומקים שם בניין לדירות להשכרה". למה צריך להעביר לו את ההטבות?

אם הוא לא רוצה את החילוף - אין בעיה, הוא יכול למכור את הבניין הישן, לשלם את המס המתחייב, ללכת עכשיו למרכז ההשקעות ולקבל אישור מחדש. הוא צריך את הסעיף הזה כשהוא רוצה ממני את הטובה לא לשלם מס, להעביר את ההטבות לבניין החדש.

נניח שהוא לא מצליח לעמוד בתנאים באזור מסוים, הוא לא מגיע לרף של 50% דירות להשכרה, והוא יודע שאם הוא יעבור שכונה, הוא יצליח להשכיר 50%. אתה אומר: אתה עובר שכונה כדי להגיע לרף המקורי של 50%, שם אתה צריך להגיע ל-70%.

הוא יכול ללכת למקום אחר, לבנות בניין חדש להשכרה, ללכת למרכז ההשקעות ולעשות תוכנית חדשה.

אבל הוא השקיע השקעה, הוא צריך לממש אותה. אחרת איך הוא יבנה את הבניין החדש? בינתיים הוא תקוע עם נכס שבו הוא לא מצליח לעמוד ברף של 50%, לכן הוא עובר.

נניח שהוא בנה 100 דירות, הוא משכיר 40 דירות. מה הרווח שלי מהתוכנית החדשה? אני רוצה שישכירו יותר מ-40 דירות.

אני מסכים, שישכיר 50 דירות, שזה היה התנאי המקורי.

ואם הוא השכיר קודם 49 דירות? אני לא רוצה לעשות לו החלפה בגלל דירה אחת? אני רוצה שהוא יגדיל את כמות הדירות המושכרות. זה לגיטימי וזה נכון, כי רק בצורה כזאת אני יכול להגדיל את כמות הדירות המושכרות.

אני הייתי משאיר את זה כמו התנאים המקוריים. הוא עובר משכונה לשכונה באותם תנאים. למה צריך להחמיר רק בגלל שהוא עבר?

כי הוא מקבל הטבות.

הוא מקבל פטור על המכירה.

הוא גם יכול לעבור מבניין להשכרה לבניין חדש להשכרה.

ההנחה היא שהוא מוכר. אם הוא לא מוכר, אין סיפור.

הוא חייב למכור כדי לקנות במקום אחר.

הוא לא חייב, יכול להיות שיהיו לו שני בניינים להשכרה. חבר הכנסת דהן, לא כולם מסכנים. מי שיש לו 40 דירות והוא בביזנס של השכרה, עשה חשבון שכדאי לו עכשיו למכור את 40 הדירות הללו ולבנות בית דירות חדש לסטודנטים על-יד אוניברסיטת באר שבע. כדאי לו למכור את הדירות הישנות של 100 מ"ר ולבנות בית דירות של 50 מ"ר לסטודנטים. הוא עשה עסק טוב, למה אתה שותף איתו? שישלם מס.

אני רוצה לומר יותר מזה. מרכיב המס שהוא חסך – במקום לשלם לאוצר המדינה, הוא השקיע אותו בבניין החדש. אנחנו מבקשים ממנו בסך הכל שיגדיל את כמות הדירות המושכרות.

זה בסך-הכל אירוע מס שנדחה.

אבל בלי ריבית. אתה מוכן לתת לי הלוואה בלי ריבית?

זה בלי ריבית, אבל יש לך רווח אינפלציוני. מהרווח הריאלי, תקבל את המס החדש.

אבל הנמוך. יכולתי לעשות משהו אחר – יכולתי להגיד שאני אתן לך הטבות בבניין החדש להשכרה אם מספר הדיירים בבניין החדש יהיה מעל למספר הדיירים בבניין הישן. אבל זה יסרבל את החיים, זה יכריח אותי לעשות בדיקות, מי החליף, מי לא החליף, מי יצא, מי נכנס. במקום זה אני רק מגדיל את הכמות של הדירות המושכרות. הרי זאת כל המטרה.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות להעיר משהו מאוד עקרוני, זאת הזדמנות להגיד אותו למרות שלא יהיה לו פתרון כאן. לדעתי, כל ההתניה של בנייה להשכרה היא התניה מיותרת. אדם יכול לקנות דירות בכל מיני מקומות ולהשכיר אותן. אין שום קשר בין הקבלנות והבנייה לבין ההשכרה. ניסיתי אז, כשדנו בחוק לעידוד השקעות הון, להגיד את זה.

אז הסבירו לנו שהפתרון לבעיות הדיור זה בנייה להשכרה. כמה בנו מאז להשכרה? לא הרבה, וזה היה ידוע מראש.

ראשית, אין שום קשר בין בנייה לבין להשכרה, אפשר גם לקנות דירות ולהשכיר אותן. שנית, זה לא צריך להיות בניין להשכרה, אלא אדם יכול לקנות כל מיני דירות ולהשכיר אותן. שלישית, עידוד להשכרה זה לא בהכרח טוב למשק, הרבה יותר טוב לעודד אנשים לקנות את הדירה שלהם מאשר לשכור דירה. אם כבר נותנים עידוד, צריך לתת עידוד דרך מערכת המס לשוכרים אבל לא למשכירים.

זה נושא גדול. אי אפשר להעביר את כל הפיל הזה בתוך הקוף של המחט הזאת...

אני השתמשתי עכשיו רק באף של הפיל, זאת היתה ההזדמנות להגיד את זה.

תחשבי על הבעיה הבאה – יש הרבה קבלנים שמחזיקים מקרקעין הרבה מאוד שנים כי הם קנו קרקע חקלאית והרבה שנים לקח עד שהפכו את זה למשהו שאפשר לבנות ולמכור. את המקרקעין האלה קנו ב-100, היום הם שווים 5,000. צריך להיות מטומטם כדי למכור את המקרקעין האלה ב-5,000 ולשלם מס של 50%. אז הוא קנה אותם במחיר מאוד נמוך, הוא ישאיר אותם. איך אפשר להזרים את הקרקעות האלה לשוק? רק על-ידי זה שאתה חייב לתת לו מס מופחת. אפשר להגיד: אם קבלן מחזיק מקרקעין 15 שנים, המס הוא 10%, וכל המדינה היתה צועקת. באה המדינה ואומרת: אנחנו מוכנים לתת הפחתת מס אבל פותרים גם בעיה של השכרת דירות. זאת הנוסחה.

הרעיון נכון, רק הוא לא עובד כי לא בונים.

אני בעד שיישארו קרקעות חקלאיות.

ולהשאיר את העולים בארץ מוצאם.

יש לזה פתרונות אחרים. חסרות דירות?

אנחנו ממשיכים הלאה.

קוראת את סעיף 49 - תחילה.

יש פה כמה נושאים חדשים.

בוא נראה את הדברים אחד לאחד.

את סעיף 38, שמדובר בו על הקצאה מיטיבה, לדעתי צריך להחיל רק על פירוקים חדשים לאחר יום פרסום החוק.

בואו נלך בצורה מסודרת.

החוק הקיים מדבר על תקופת ההטבות לשנתיים 2004-2005. מכיוון ש-2004 נגמרת השבוע, ביקשתי את האפשרות להאריך את זה ל-2006 ואני מבין שהתשובה חיובית. אז את הסעיפים הרלוונטיים צריך לתקן.

תגיד מה הדברים שעליהם אתה מבקש הארכת תוקף.

בואו נתחיל להצביע על הסעיפים אחד לאחד.

אני רואה שהולכים לעשות עכשיו מסחר סוסים. אני טוען נושא חדש.

כשנגיע לסעיף הרלוונטי - אני מבין שאתה מדבר על סעיף 93 - תטען נושא חדש.

אם אני טוען על סעיף אחד נושא חדש, כל החוק מתעכב בגלל זה.

אם חבר הכנסת דהן טוען נושא חדש, עד להחלטת ועדת הכנסת כל החוק מתעכב.

זה נזק לכלכלה.

אם אנחנו מגיעים להסכמה על התיקונים שלדעתנו הם מחויבי המציאות, אני יכול לוותר על טענת נושא חדש. אבל אם אני רואה שמצד הנציבות מתעקשים להחיל את כל התיקונים המחמירים והקשים האלה נגד תושבי מדינת ישראל – אתם לא תיגבו מזה הרבה כסף, אני לא יודע למה אתם רוצים לעשות את זה אבל זאת זכותכם - אני אלך לוועדת הכנסת לטעון נושא חדש, זה יחזור בעוד חודש ונראה.

אנחנו מטפלים רק בטרמפיסטים, תאמין לי.

לגבי הטרמפיסטים אני אתכם. מי שעושה תכנון מס מרושע, תתפוס אותו.

בפושעים, אלה שנמנעים ממס בצורה לא חוקית, תטפל המשטרה.

אני מדבר על חברה שלא עשתה שום תכנון מס, פירקה את האיגוד וחילקה את הנכסים שלה לבעלי המניות - אנשי הנציבות רוצים שאם בתוך 4 שנים הם קנו קרקעות, זה נכנס לתוך התחשיב הזה. אני אומר שזה לא נכון, מספיק שנתיים. יותר משנתיים לא מתכננים מס.

כלומר, הוויכוח הוא בין שנתיים לארבע שנים.

רבותיי, יש כמה סעיפים שעליהם דיברנו אז בואו נלך בצורה מסודרת.

קודם כל, העליתי פה את ההארכה עד שנת 2006.

זה מובן מאליו. שנת 2004 נגמרה.

גם מבחינתי זה מובן מאליו, כי אין טעם לעשות עכשיו הטבה לשנה.

יש אנשים שעשו דברים ב-2004 ולא גבינו את המס.

אם אתה נותן תקופת הטבות שהמשק צריך להתרגל לעשות עסקאות, לא יכול להיות שניתן שנה. אנשים גם לא עשו עסקאות כי פחדו מי יודע מה יהיה. אני אומר להאריך ל-2006.

אני רוצה לשמוע מה כל הבקשות שלכם.

דבר ראשון - הארכה עד 2006. דבר שני, סעיף 39 וסעיף 17 – הרחבתו של סעיף 39 לגבי סוג ההוצאות שיוכרו בניכוי כנגד שבח מקרקעין. דיברנו על זה בישיבה הקודמת, כאשר הוצע נוסח על-ידי הנציבות שלמעשה יוכרו הוצאות בניכוי כנגד שבח מקרקעין שהיו כהוצאות רכישה - -

הנציבות לא הציעה את זה. הנציבות מציעה מה שכתוב פה.

בוא נראה מה אנחנו מציעים. אנחנו מציעים להרחיב את ההוצאות שיוכרו כנגד השבח לכל ההוצאות שעמד בהן אותו אדם כהוצאות רכישה, לרבות הוצאות רכישה, מכירה, אחזקה והשבחה.

בהתאמה לסעיף 17 לחוק מס הכנסה.

וגם הגנה על הבעלות, הגנה על הזכות.

אנחנו מדברים על שינויו של סעיף 39, אנחנו נרחיב את ההוצאות ברישה של הסעיף.

הדבר השלישי - בנושא של ה-18 חודש עלו פה הערות וגם נרשמו הסתייגויות, כאשר חבר הכנסת גפני דיבר על מסירת חזקה בעוד 12 חודשים, חבר הכנסת דהן הציע 24 חודשים.

ההצעה המקורית שלי היתה שיינתן שיקול דעת לפקיד השומה לקבוע אם זאת חלופה אמיתית.

לזה הם התנגדו, ואז העלית - במקום לעשות את זה שרירותית, 24 חודש רטרואקטיבית.

עד היום עסקאות קפואות בגלל ירידת המחירים, אנשים לא מצליחים לממש את הדירות החדשות במחיר הדירה הישנה כי הוא לא מצליח למכור.

אני חושב שזה יהיה פתרון יותר טוב מאשר הפתרון של חבר הכנסת גפני, כיוון שזה קובע שרירותית. אתה לא מתחיל לבדוק: קיבל חזקה, לא קיבל חזקה, יש לו מפתח, אין לו מפתח.

אפשר להשתגע מלבדוק - כן קיבל חזקה, לא קיבל חזקה.

לכן אני בדעתו של חבר הכנסת דהן - לעשות את זה 24 חודש. ואז פשוט יודעים מתי הגיעו 24 חודש ובזה מסיימים.

אני מבין את הגישה שלכם, אם כי אני לא אתכם. אני לא מבין את רוחב הלב בסעיפים מהסוג הזה ואת קוצר הלב בתחומים אחרים.

יש דברים מהותיים. כאשר דיברנו על ניכוי הוצאות כנגד שבח מקרקעין - היתה הצעה שלי לגבי סעיף 49ו של קיצוץ תקופת הצינון. יש היום מצב שבו כאשר אדם מעביר לצאצאו דירת מגורים, אותו צאצא יש לו תקופת צינון עד שהוא יכול למכור את הדירה הזאת בפטור ממס, תלוי במצבו - אם הוא רווק, אם הוא נשוי, אם הוא גר בדירה, אם הוא עם ילד או בלי ילד. מצב שבו עובר לגור בדירה צאצא עם אשתו ועם ילדו, יש לו תקופת צינון של שנה. אמרתי: בואו נשווה את הדבר הזה גם למשפחה חד-הורית. צאצא או אישה, בת של אדם שקיבלה דירה מאביה וגרה בדירה הזאת יחד עם בנה, גם לתת לה תקופת צינון של שנה ולא לתת לה לחכות שלוש שנים, להשוות את מעמדה. זה נראה לי טריוויאלי.

זה מה שאנחנו מבקשים.

וגם לגבי סעיף 93 לפקודת מס הכנסה - שמדבר על סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין - שנתיים במקום ארבע שנים.

סעיף 93, זה ברור מאליו. זה נאמר קודם - שנתיים במקום ארבע שנים.

לא אכפת לי לקבל את ההצעה שלך - שזה יהיה שלוש שנים.

לגבי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין, חבר הכנסת דהן הציע לקצר את התקופה לשנתיים. אנשי מס הכנסה מדברים על 4 שנים. אני הצעתי פשרה באמצע - שלוש שנים. זאת היתה ההצעה שלי, בלי שאני נוקט עמדה אם זה נכון או לא נכון.

סעיף 93 - אני מציע שהוא יחול רק כשיש את ההחמרות.

אם אפשר לעשות את זה, אני אתכם.

אפשר לעשות הוראת מעבר, שדיברנו עליה עם יחזקאל פלומין, שהוראות הסעיף הזה יחולו רק על פירוק איגוד שהחל ביום התחילה ואילך. אני חושבת שאפשר לחיות עם זה.

הוא רוצה גם שהקצאה מיטיבה תהיה רק הקצאה מיטיבה שנוצרה אחרי ה-1 בינואר.

כלומר, אתם רוצים שנחיל את סעיף 93 רק על פירוקים שהתחילו החל מיום התחילה ואילך.

וקיצור התקופה של 4 שנים לשנתיים, אני מסכים גם לשלוש שנים.

ושזה יחול רק על פירוקים שאחרי פרסום החוק.

בוודאי. זה בכל מקרה.

אני רוצה להבין. ההצעה שלכם אומרת: אחד, להרחיב את סעיף 39. שתיים, להאריך את התקופה עד 2006. שלוש, בסעיף 71 במקום 4 שנים יהיה 3 שנים.

במקום 4 שנים, ורק בהחמרה.

היות והחמרה הולכת רק קדימה, ממילא זה רק בהחמרה.

ארבע - מס רכישה על דירות מגורים, 24 חודש. חמש - סעיף 49ו, חד-הורי כמו נשוי. וסעיף 93 יישאר כמו שהוא רק התחולה תהיה - -

לא רק התחולה. לגוף העניין, לדעתי צריך להחיל את התיקון לסעיף 93 רק בסיטואציות שחופפות את התיקון למיסוי מקרקעין, שחופפות לסעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין.

רק במקרים כמו הדוגמא שנתת, אוסקר - שמישהו רוצה לעשות תכנון מס. הרי מה היה החשש שלך? שמישהו ימכור מפעל, יפרק הנכסים, יפטר את העובדים – את הדוגמא הזאת אני רוצה לנסות לחסום, שלא יעשו את זה. אבל בגלל דוגמא קיצונית כזאת אתה רוצה להחמיר עם כל העולם. אתה נתת דוגמא שמישהו לוקח מפעל גדול, מוכר את המכונות ומפטר את העובדים. אני מסכים במצב כזה לא לעזור לו. אבל לא להחמיר איתו כשהוא מוכר את זה כנדל"ן אמיתי.

מכיוון שיש חוסר הסכמה לגבי הדבר הזה, אני מציע לפצל את הסעיף הזה החוצה מהפקודה. לפחות נסכים על כל היתר ונגמור עניין. נדון בזה בכובד ראש, נראה את כל השיקולים, יש לזה מספיק זמן,זה לא דחוף היום. נפצל את סעיף 93.

בזה אתה הורג את התיקון, אבל לא חשוב.

אני לא הורג את התיקון, יש להם מספיק הזדמנויות לעשות זאת.

אם כך, אני צריכה לשנות את סעיף 31.

לא רק את סעיף 31, גם את יום הרכישה.

אני צריכה לעשות הוראות התאמה.

אם אתה רוצה לפצל, יש שני סעיפים - 39 ו-93 - שאני מוכן לפצל, והשאר לקבל. אם צריך לתקן את סעיף 31, יעל ייטב תתקן. וכל שאר הדברים נקבל.

אנשים תמימים שהפכו לאיגוד מקרקעין, פירקו וחילקו המקרקעין ביניהם - אומר אוסקר בצדק שיש אנשים שמנצלים את זה כפרצה. אמרתי: את הפרצה הזאת נסתום.

אבל כל זה מעבר לכך. גם אלה שלא עושים תכנון מס אגרסיבי, מכבסים את המס, לא משלמים את המס השולי.

למה מי שמקים איגוד מקרקעין צריך לשלם פחות מס?

הוא לא משלם פחות.

רבותיי, אנחנו בדעה ברורה – מי שמנצל לרעה את החוק, צריך לחסום אותו. מצד שני, אנחנו לא רוצים להעניש את התמימים. נדב, תסביר שוב את הפנים לכאן ולכאן.

כולנו מסכימים שכאשר עשו פעולות עדינות בשנתיים או בשלוש השנים האחרונות, יהיה חיוב במס. כולנו מסכימים שכשבעקבות הפירוק בעל המניות שמקבל קרקע לעת המכירה נהנה משווי רכישה של התאגיד שהוא אף פעם לא שילם - כולנו מסכימים שאת זה צריך לסגור. אנחנו לא מסכימים שכשיש פירוק ואדם לא עשה שום תרגילים וכתוצאה מהתפתחות טבעית מפרקים את האיגוד – ובמקום שיהיה לו 20% ו-800 מטר דרך התאגיד יש לו עכשיו את אותם 160 מטר בדיוק – הוא צריך להביא מס מהבית בזמן שהוא לא מוכר את המקרקעין.

ואם הוא לא יביא, לוקחים לו ריבית והצמדה.

אני רוצה לשאול שאלה אחרת. אותי לא מעניין הוויכוח בין רמאי ולא רמאי, אותי מעניין מה קורה בין שני אנשים - האחד הקים איגוד והאחד לא הקים איגוד. על אותם 800 מטרים מרובעים של קרקע הם משלמים אותו הדבר?

כן.

אני רוצה לשמוע מאנשי נציבות המס. מדברים פה על מהלך תמים. אני לא רוצה שיהיו תמימים, שאחריהם פתאום אני מוצא איגוד מקרקעין של מיליארדר.

אשאל את חבר הכנסת דהן שאלה. עורך-דין פתח משרד לעריכת דין, לצורך העניין חברה, תאגיד, הרוויח מיליוני שקלים ושילם מס של 36% במשך 10 שנים. הוא לקח את ה-10 מיליון שהוא הרוויח, לאחר ניכוי מס החברות - הוא לא שילם מס של 50%, הוא שילם מס של 36% - קנה בהם מקרקעין, פירק למחרת את האיגוד, חיכה שלוש שנים, ולא שילם אפילו שקל אחד על ה-10 מיליון.

אדם שחיכה, זה לא תכנון מס. אדם מחכה שלוש שנים בשביל לתכנן מס? הוא רוצה כסף עכשיו.

הרי סיכמנו פה דבר אחד - את אלה שעושים תכנוני מס - שבינתיים הם לגיטימיים - ועל-ידי זה הם מתחמקים ממס, אנחנו רוצים לעצור ומוכנים לעצור. אבל אנחנו לא רוצים שהתמימים ייפגעו. ארז, תן לנו דוגמא של אותו תמים שנפגע.

אותו עורך דין - בוא נניח שבאמת קנה מקרקעין, קנה קרקע ב-10 מיליון שקל. הוא לא פירק, הקים בניין כדי להשקיע את הכסף. עברו שלוש שנים, אותה תקופת צינון שחבר הכנסת דהן מצביע עליה, ואחרי שלוש, או ארבע, שנים באמת רצה למכור את המקרקעין. נניח שלא היה שבח במקרקעין, כלומר הוא קנה את המקרקעין ב-10 מיליון ובסוף מכר ב-10 מיליון - יוצא שהוא לא ישלם כלום. הוא שילם מס סופי בשיעור של 36%, מס חברות, ולעולם לא ישלם מס בגין דיבידנד, שהוא המס הרגיל שצריך לשלם כל בן-אדם. אם חבר הכנסת דהן חושב שזה המס הנכון והראוי - -

אבל אם הוא היה עצמאי ללא חברה, הוא לא היה משלם.

אם הוא היה אדם פרטי, הוא היה פטור.

לא, הוא היה משלם מס. זה בדיוק העניין. הוא מעביר לאיגוד מקרקעין כדי ליהנות מהטבות המס ששמורות לאיגוד מקרקעין.

יש לי הצעה. גם אנחנו וגם נציגי לשכת עורכי-הדין ולשכת רואי-חשבון - שנינו אומרים שבמקום שיש תכנון מס, לא להחיל את סעיף 71. אני מוכן לשבת אתכם מעכשיו ועד שיֵצא עשן - להגיד מה המקרים של תכנוני המס, ואותם נוציא אותם מתוך סעיף 71.

אני מסכים.

נבוא בשבוע הבא ונעשה הצבעה.

רק על זה. על כל החוק אנחנו מצביעים עכשיו.

אבל יש כמה סעיפים שצריכים התאמות.

אנחנו נצביע היום. אם אתה רוצה לפצל את הסעיף הזה, עליו נצביע במועד אחר.

אני לא מדבר על פיצול. אני אומר: לא יהיה כתוב שסעיף 93 חל על כל פירוק, אלא יהיה כתוב שסעיף 71 לא יחול על המקרים הבאים - ונביא את המקרים שגם הם יסכימו שהם תכנוני מס, ונצביע על הכל ביחד.

אין בעיה. אפשר להצביע עכשיו, להעביר את החוק ואחר כך הם יֵשבו ביניהם על הניסוח המשפטי. הרי מקובל עלינו שאנחנו לא רוצים לסייע למי שהולך להתחמק ממס.

אין לי בעיה. תשבו אחר כך ותנסחו.

בואו נגמור את כל העניין, הרי לא נשב עוד פעם יום שלם לדון על החוק. נשאר הפירוט של סעיף 71. בואו נצביע היום על החוק. אם אתם מגיעים להסכמה בסעיף 71, הרי שכבר הצבענו על החוק ולא תצטרכו לבוא הנה שוב להצבעה. אם אתם לא מגיעים להסכמה - נניח שתגיעו להסכמה על שישה נושאים ויהיה נושא שביעי שאוסקר יעמוד עליו והם לא יקבלו אותו - אז על הנושא השביעי תבואו לפה חזרה. אני מציע שנאשר את כל החוק כפוף להסכמה ביניכם על סעיף 71.

אז נצביע עכשיו על החוק as is, עם סעיף 93 (שמתקן את 71) בפנים?

בתנאי שיש החרגה.

אם יתברר שבסעיף 93 ו-71 לא הגעתם להסכמה על הכל, הגעתם רק על שני נושאים מתוך שמונה נושאים יוצאים מן הכלל - על השניים הנוספים תבואו הנה להצבעה, ומה שיוכרע פה ייכנס או לא ייכנס לחוק.

ועד אז אנחנו לא מניחים את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית?

זה ברור.

זה אפשרי? ואז לא צריך לעשות הצבעה חוזרת על כל היתר?

זה אפשרי. אם לא תהיה הסכמה, תצביע רק על הסעיף הזה.

אשרינו.

אוסקר, שלא תהיה אי-הבנה - לך יש אופציה לחזור אלינו על הקטעים הלא מוסכמים ופה זה יוכרע, לא צריך לעשות יותר דיונים. מה שמוסכם - ההנחה היא שאנחנו נסכים.

מה עשיתם עם ההסתייגות שלי בעניין מסירת החזקה?

24 חודש.

מדובר על 24 חודש מיום שהוא קנה את הדירה החדשה.

ואם אחרי 24 חודש הוא לא קיבל את הדירה? כלומר, אם הקבלן לא סיים אותה.

ואם הוא לא סיים את זה לעולם, אם הקבלן פשט את הרגל?

חייבים לקבוע זמן. בהתחלה הם רצו 12 חודש, אחר כך 18 חודש, העלינו את זה ל-24 חודש.

חבר הכנסת גפני, הפתרון שלך שהיה טוב עקרונית הוא פתרון בעייתי. לך תוכיח שהוא קיבל חזקה, איך אתה מודד את זה, איך אתה בודק את זה, האם הוא נכנס לגור. אתה יוצר מנגנון מטופש של חיכוך בין הנישום לבין האוצר.

אבל אם לית מאן דפליג שהוא לא קיבל את הדירה ואין לו דירה שנייה?

24 חודש זה יותר נכון, הרבה יותר חכם. 24 חודש זה הרבה יותר מדיד, הרבה יותר פשוט. תתחיל לבדוק - קיבלת חזקה, לא קיבלת חזקה.

חבר הכנסת גפני שואל אם יש פתרון לאדם שנפל ביד קבלן שלא סיים את הדירה.

אם אדם חתם על חוזה, לא קיבל חזקה, לא נכנס לדירה - האם יש אפשרות לעשות ביטול עסקה באיזושהי צורה?

אין לו עוד דירה?

הוא גר בדירה, אבל הדירה השנייה - הדירה שהוא רכש - היא רק על הנייר.

אמרנו שבמקרים כאלה יש ביטול עסקה.

כל הנושא הזה התעורר לקראת מרץ השנה, כשתמו ה-18 חודש האלה. קיבלנו שיטפון של פניות של צעירים שהקבלנים לא סיימו את בניית הדירות שרכשו.

הבעיה הכי גדולה, שאנשים לא הצליחו למכור את הדירה הישנה שלהם בגלל השפל בשוק הדירות.

רבותיי, נקבע שזה יהיה החל מ-1.1.2004, ואנחנו מאריכים את התקופה ל-24 חודש. כלומר, אם פלוני-אלמוני הוא בעלים של דירה והוא חתם על חוזה חדש והוא מכר את הדירה שלו בתום תקופת 24 חודש, הוא לא ישלם מס שבח כבעל שתי דירות. לחילופין, אם הוא קנה דירה מקבלן - -

אני אסביר. נניח שאני זוג צעיר וקניתי דירה מקבלן, בינתיים אני לא מוכר את הדירה שלי כי עדיין לא קיבלתי את הדירה מהקבלן. מכל מיני סיבות, קיבלתי את הדירה מהקבלן רק כעבור כמה שנים. לאחר 24 חודש, על פי ההצעה הזאת, אני נחשב כבעל שתי דירות כאשר בפועל אין לי שתי דירות. יש לי דירה אחת שאני גר בה, ואני לא יכול למכור אותה מכיוון שאין לי הדירה השנייה ומסירתה של הדירה השנייה מתעכבת בגלל סיבות שאינן תלויות בי. אני מבקש שייכנס לחוק, שכל עוד אני לא מקבל את החזקה על הדירה שקניתי מהקבלן, אני לא נחשב בעל שתי דירות.

מקובל עליי. 12 חודש מיום שהרוכש קיבל את החזקה מהקבלן, הוא לא נחשב בעל שתי דירות.

אני מבקשת לכתוב: מהמועד שבו הוא זכאי לקבל את החזקה, לפי החוזה.

מה שכרגע יעל ייטב מציעה, שנראה לי שזה מאיין את כל ההצעה של חבר הכנסת גפני - שאת ה-12 חודשים תספור מהיום שבו היית אמור לקבל את החזקה.

לא, מהיום שאתה זכאי לקבל את החזקה. אגיד לך מה אני רוצה למנוע. הבעיה שלנו היא במקרה שאתה נמנע מלבוא לקבל את החזקה, ואז אתה דוחה ודוחה את זה. אנחנו רוצים לכתוב: מסיבות שאינן בשליטתו.

בסדר, נכתוב: מסיבות שאינן בשליטתו.

מאה אחוז.

זה מקובל.

בסעיף 8 צריך להאריך את התקופה הקובעת. התקופה הקובעת היא כרגע עד 31.12.2005 ודיברנו על 31.12.2006.

את סעיף 39 אקרא מחדש כי יש פה שינוי מהותי. אנחנו מקבלים את בקשת לשכת עורכי הדין שזה יבוא ברישה וזה יהיה כך: "לשם קביעת סכום השבח יותרו בניכוי הוצאות שהוצאו לרכישת הזכות במקרקעין או מכירתה, למעט הוצאות כאמור הכלולות בשווי הרכישה, אם אינן מותרות בניכוי לפי הפקודה לרבות כל אחד מאלה";

זה לא רק קנייה ומכירה, זה גם השבחה, אחזקה.

מעבר למה שלשכת עורכי הדין ביקשה, אנחנו לא מוכנים יותר.

יש לך סעיף נפרד של השבחה.

אבל אז יש ויכוח מה זה השבחה. צריך להיות כל דבר שהוצא בקשר לנכס ולא ראוי לניכוי לצורך מס.

לא.

מה היתה הבקשה של לשכת עורכי הדין? אותה אמרו לי שמוכנים לקבל.

הנוסח שיעל קראה כאן - ישבתי וניסחתי איתם. אני ביקשתי ברישה גם את העניין של הגנת הזכות. לא פעם יש מחלוקות משפטיות - הוא כן בעלים, הוא לא בעלים, הוא כן חוכר, לא חוכר. הולכים לבית משפט, הוא מוציא כספים לצורך זה. גם זאת הוצאה מוכרת למס שבח.

אבל אתה לא יכול למכור משהו אם לא ברור שהזכות הזאת היא שלך.

היה את זה בעבר.

אתן דוגמא אקטואלית מעכשיו. הרסתי בניין ישן. מס הכנסה אומר לי שזאת לא הוצאה ומס שבח אומר שזאת לא השבחה. אני הרסתי את הבניין בשביל למכור קרקע. אומרים לי: זה כלום.

רבותיי, יש הרבה משפטים שיש התקוטטות על הזכות. לצערי, בתי המשפט מלאים משפטים כאלה.

לגבי הוצאות משפטיות שקשורות בהוכחת בעלות, נעשה פסקה נפרדת.

אבל למה לא לתת כל הוצאה בצורה פשוטה וטריוויאלית?

אי אפשר לתת כל הוצאה. אני לא יכול לתת ברווח הון משהו אחר, ובשבח מקרקעין שזה גם רווח הון משהו אחר.

מקובלת עליי ההצעה של אוסקר - שיהיה סעיף קטן נוסף של הוצאות להגנה על הזכות במקרקעין.

מה עם הוצאות השבחה? הן כלולות?

הוצאות השבחה הן בפנים, זה סעיף 39.

זה בסעיף המקורי.

מה עם הוצאות אחזקה של הנכס שלא מוכרות לצורך מס הכנסה?

היום כתוב: "כל ההוצאות שהוציא המוכר מיום הרכישה ועד יום המכירה לשם השבחתן של המקרקעין".

רבותיי, הנוסח צריך להיות: "כל הוֹצאה שהוּצאה" - להנחת דעתו של מנהל מס שבח, לא אני קובע - "בקשר למקרקעין הנמכרים ולא ניתנת לניכוי לצורכי מס". מה יותר הוגן מזה?

מה לא נכון בהגדרה של נדב הכהן?

מלבד המילה "השבחתה", אנחנו לא יכולים להוסיף שום דבר. תגיד שהוצאות הריסה הן הוצאות השבחה, כי אם הרסת ובנית זה הוצאות השבחה.

בית המשפט יכיר בזה, אבל זה יעלה לי 50,000 דולר.

למה שהנציבות לא תסכים לזה? בואו ניקח דוגמא - נניח שאני בעלים של מגרש שעליו יש בניין, אני רוצה למכור אותו. לצורך המכירה של המגרש אני משביח אותו; אני לוקח טרקטור והורס את הבניין. עכשיו אני רוצה למכור. האם ההוצאה של ההריסה מוכרת?

כן, בוודאי. זה כתוב בחוק.

יעל אומרת שזה לא ישנה אם נעביר את המילה "השבחה" לרישה. לא משנה איפה נמצאת המילה השבחה.

צריך לכתוב: כל הוֹצאה שהוּצאה בקשר לזכות הנמכרת ולא ניתנת לניכוי לצורכי מס.

אוסקר, בישיבה הקודמת הזכרת עניין שאמרת לי שבטוח שזה חלק מהסעיף, ואני רוצה להיות בטוח עוד פעם. הוצאות שהוא מוציא כדי לעשות סקר היתכנות מה כדאי לבנות על הקרקע הזאת - מלונית, בתי דירות - ההוצאות האלה מוכרות כחלק מההשבחה?

גם לא.

אבל בפועל זאת ההשבחה הכי טובה שיכולה להיות.

בזמן הטורקים קראו לחוקים מג'לה - מג'לה זה עיתון - בגלל שכל סעיף היה בגודל של עשרה עיתונים. אי אפשר לחזור לשיטה הזאת. אני לא יכול לכתוב: הוצאות הריסה וכו'.

לכן הצעתי: כל הוצאה שהיתה קשורה ב - -

יש לך את המילה "השבחה".

אבל אני לא רוצה שמחר יהיה ויכוח עם פקיד השומה אם הוצאות לסקר היתכנות נקראות השבחה.

מחר תגיד לי שאתה רוצה שגם הוצאות שקשורות במכירה באינטרנט, יהיו מוכרות.

זה כתוב. זה חלק מהפרסום.

כתוב גם השבחה. וכתוב: הוצאות שקשורות למכירתה.

שאלתי אותך על צילומי אוויר, אמרת שזה כתוב. למה צילומי אוויר כן וסקר היתכנות לא כתוב?

אם אתה עושה סקר כדי למכור את הנכס, ואתה מוכר - זה כלול במילה "הוצאות שקשורות למכירתה". אבל אני לא יכול להתחיל עכשיו לפרט: סקר והיתכנות וכו'.

אתה צודק, אתה לא יכול. לכן אפשר לעשות סעיף, כמו סעיף 17, שיהיה פשוט סעיף - -

לא יכול להיות סעיף 17 בהכנסה הונית. לא יכול סעיף 17 לגבי רווח הון. זה משהו אחר וזה משהו אחר.

אני אומר: תתיר בניכוי כל הוצאה שתרמה לשבח. זה הכל.
זה הכל

כתוב: הוצאות השבחה, מכירה, רכישה. מה אתה רוצה יותר?

ומה עם צילומי אוויר?

אם הוא עשה צילומי אוויר ומכר, זה כלול בפנים.

ההבדל בין מה שאתם מציעים לבין מה שמדברים פה - הוא לא גדול. הביטוי צריך להיות: הוצאה שקשורה למכירה וכל הוצאה שתרמה לשבח.

מה זה "הוצאה שתרמה לשבח"?

למשל, חוות דעת שמאי.

אני אומר לך שהשמאי לא תרם לשבח, אז עוד פעם נלך למשפט. מה ההבדל?

אז תחליף את המינוח. תכתוב: "הוצאה ביצירת השבח".

מה זה הוצאה ביצירת השבח? אי אפשר לעשות חוק בצורה כזאת, האנשים צריכים להפעיל את החוק.

תבוא למפקח בעירייה, ותנסה להסביר לו את זה.

הנוסח עכשיו: "הוצאות שהוציא המוכר מיום הרכישה ועד ליום המכירה לשם השבחתם של המקרקעין שהזכות בהם נמכרת".

זה ברור לגמרי.

לא, כי יש הוצאות שאני עומד בהן בתום לב, הוצאות אמיתיות שאני חייב לעשות אותן - למשל פיצוי שנאלצתי לשלם בשביל למכור את הקרקע - -

אז תכתוב את זה בחוק?

כתוב: "הוצאות הקשורות למכירתה".

היות שהיום החוק הוא רשימה סגורה, אומרים שזה לא נמצא ברשימה.

אבל פתחתי את זה ברישה, זאת כבר לא רשימה סגורה.

אנשי מס שבח אומרים: אנחנו יודעים שזה עיוות אבל אין מה לעשות, זה החוק.

פתחנו את זה. באה לשכת עורכי הדין ואמרה: אנחנו חושבים שאם תכתבו ברישה "מכירה ורכישה" - זה מכסה הכל. מה אתה רוצה יותר?

אני אומר שצריך קצת להרחיב: "מכירה, רכישה והוצאה ביצירת השבח".

מה זה הוצאה ביצירת השבח?

הוצאה בהשגת שווי המכירה, כל הוצאה. בדוגמא שניתנה כאן: הרסת בניין, זה תרם לשבח.

אז זה השבחה. מה הבעיה?

אנשי הנציבות לא אמרו שהם לא קיבלו את זה.

אנחנו מוכנים בהוראת ביצוע להניח את דעתו של מר נדב הכהן ולכתוב: מי שהרס בניין, ההוצאה מותרת בניכוי. וגם צילום אוויר.

ובכן, תהיה הוראת ביצוע כזאת. אני רוצה להתקדם.

אני קוראת שוב את פסקה (2א) בסעיף 39 [סעיף 14 לחוק המתקן]: "סכום ששולם למי שהחזיק במקרקעין שנתיים או יותר ועד פינוים, ובלבד שאינו קרובו של המוכר" - הוספתי את המילים "ועד פינוים".

למה שנתיים?

כך סיכמנו. אנחנו לא רוצים את הטרמפיסטים, קיימנו על זה דיון שלם.

את יודעת מה קורה בשכונות מסוימות? הוא מפנה, ויומיים אחרי כן עוד מישהו פולש לשם. כל עוד הוא לא קרוב משפחה, מה הוא יעשה? צריך לפנות את הבן-אדם.

השנתיים לא נחוץ. יש להם בעיות עם פולשים.

השנתיים היתה פשרה בינינו. אתה עכשיו חוזר בך.

אם זה פולש אמיתי, צריך לקבוע מעל שלושים יום שבהם המשטרה מתערבת.

יש הגדרה מה זה פולש? אפשר לקבוע זמן יותר מצומצם מאשר שנתיים? הרי בשביל תכנון מס, אני יכול לפלוש ליום. אבל לשבת באוהל שנה או חצי שנה - אני לא אשב בשביל תכנון.

יש לך שלושים יום שהמשטרה מתערבת. אחרי שלושים יום, אין לך מה לעשות, רק ללכת לבתי משפט.

אני מציע 12 חודש.

בסדר.

עכשיו, חבר הכנסת ליבוביץ הגיש הצעת חוק פרטית שלו שהוא ביקש לשלב אותה - ויש הסכמה של האוצר - לגבי שכר טרחת שמאי. אם אתם מוכנים לזה, נצביע על השילוב.

ובכן, אנחנו משלבים את הנוסח של הצעת חוק פ/2359 - הצעה שלא עברה קריאה טרומית.

אני ממשיכה עם תיקון סעיף 39. "בפסקה (9) אחרי 'בעל המקרקעין' יבוא: 'בעד חכירת הזכות ולרבות בעד דמי היוון ששולמו בשלה'."

אקריא לכם את כל פסקה (9): "במכירת חכירה כל סכום ששילם המוכר לבעל המקרקעין בעד הסכמתו לרשום שעבוד על זכות החכירה או בעד הסכמתו למכירה, בעד חכירת הזכות ולרבות בעד דמי היוון ששולמו בשלה".

שזה ניכוי מס שבח?

כן.

ודמי היתר לא?

דמי היתר כלולים.

מוכרחים להכניס דמי היתר למינהל. למשל, פיצול חלקה.

בניות נוספות.

זה השבחה.

דמי היתר - בוודאי שנותנים.

נותנים, אבל זה לא כלול בסעיף.

אם זה כדי להגדיל זכויות, זה השבחה.

אוסקר קודם אמר מה שאני רציתי ברישה והוא רוצה סעיף קטן: כל הוצאה שהוציא לשם הגנה על הזכות.

לא אמרתי הגנה על הזכות אלא הוכחת בעלות, אלה שני דברים שונים.

הוכחת הזכות כי יש גם חכירה. זה לא רק בעלות.

גם חכירה, גם הרשאה - אין בעיה.

העיקרון ברור. את הניסוח המשפטי תעשו בנפרד. מה שהציע פרופ' הדרי מקובל על אוסקר, שכל הוצאה שהוצאה כדי להוכיח שהוא בעל הזכות, כלולה. זה אומר בעל זכות וזה אומר בעלות, אבל על העיקרון הם מסכימים. צריך רק לנסח את זה.

אני ממשיכה: "אחרי פסקה 11 יבוא '11(א) הוצאות כאמור בסעיף 17(11) לפקודה, לרבות בשל הליכי השגה, ערר וערעור".

בסעיף 15, לגבי סעיף 39א, היתה הערה בוועדה - למחוק המילים "היום הקובע", ובמקום זה לכתוב "שיבוא 90 ימים לאחר יום המכירה".

זה מתנה.

אם כך, זה בסדר.

עכשיו אנחנו עוברים ל-49ו - זה התיקון שביקשו לגבי משפחות חד-הוריות.

אני מבין שזה מקובל, תנסחו את זה אחר כך.

עכשיו יש הצעת חוק פרטית שלי.

הצעת החוק הזאת לא עברה קריאה טרומית. נצביע עליה - בהנחה שהיא תעבור, נשלב אותה.

אם נצביע על זה כרגע, גם הנוסח הזה ישתלב. מדובר על הצעת חוק פ/2059.

כדי לשלב את הצעת החוק הפרטית, צריך שהיא תעבור קריאה טרומית. כרגע היא רק מונחת על שולחן הכנסת, היא לא עברה קריאה טרומית. לשלב את הנוסח שלה בלבד, אין בעיה.

לפי הצעת החוק של חבר הכנסת רצאבי, הארכת התקופה הקובעת נכנס גם בסעיף 22, גם בסעיף 23 - למעשה בכל המקומות שמדובר בהם על התקופה הקובעת; גם בסעיף 31.

הוראת התחילה לגבי זה: פירוק איגוד שהחל ביום התחילה ואילך.

יש לי בקשה לחבריי לסיעה - הייתי מבקש, בהנחה שאצליח להכניס את זה לקריאה טרומית, כן להצביע על ההצעה שלי כרגע בתנאי שזה יעבור קריאה טרומית.

אפשר לעשות את זה. זה שילוב.

זה מסוכן. צריך להיזהר עם הדברים האלה. היום אתה עושה את זה עם חוק כזה, ומחר יעשו את זה עם חוק בעייתי.

מחר יעשו את זה עם חוק יסוד.

שגית יכולה לשלב את הנוסח של הצעת החוק שלך בחוק שאנחנו דנים בו היום.

בסדר.

בסעיף 39, פסקה (9), זה "לרבות בעד דמי היוון ששולמו בשלה למינהל מקרקעי ישראל".

נשאר רק הנושא של סעיף 71 פלוס 93.

כלומר, הנושא של השנתיים או ארבע או שלוש, פלוס הנושא של סעיף 93 לגבי הרשימה הסגורה.

אנחנו עוברים להצבעה.

צריך לנסח את הסעיף - -

את הניסוח תעשו אחר כך.

מי בעד ומי נגד הצעת החוק?

הצבעה

בעד הצעת החוק - 3
נגד - אין
נמנעים - אין

הצעת החוק אושרה.


הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון - אישור ועדת הכספים של הכנסת),
התשס"ה-2004

אנחנו עוברים להצבעה על נוסח מתוקן להצעת החוק שעברה - תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב.

זה הנושא של הפנסיה.

אני מעמיד להצבעה – הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון - אישור ועדת הכספים של הכנסת), התשס"ה-2004 – הצעת חוק מס' פ/1694 של חבר הכנסת חיים אורון.

מי בעד ומי נגד?

הצבעה
בעד - רוב
נגד - מיעוט
הצעת החוק נתקבלה.

תודה. הצעת החוק עברה.



צירוף מציעים להצעת חוק פנסיה חובה

בשבוע שעבר עברה בוועדה הצעת חוק פנסיה חובה, ויש מציעים שהציעו הצעות חוק פרטיות בנושא ומבקשים להצטרף להצעת החוק הזאת.

הצעת חוק פנסיה חובה עברה בשבוע שעבר, והיא הועברה בתנאי שמציעים אחרים שהגישו הצעת חוק הפנסיה יהיו מעוניינים להצטרף לנוסח ההצעה ויודיעו על כך. מודיעים על כך שלושה מציעים - שאול יהלום ואבשלום וילן, שהציעו הצעת חוק פנסיה חובה – פ/1662, וחברת הכנסת אורית נוקד שהציעה הצעת חוק הפנסיה – פ/192. שלושת המציעים הללו - יימחקו הצעות החוק הפרטיות שהם הגישו, והם יצורפו כמציעים להצעת חוק פנסיה חובה שעברה בוועדה בשבוע שעבר.

אני מבקש להצביע.

הצבעה

בעד – 2
נגד – אין

מציעי הצעות החוק הפרטיות יצורפו להצעת חוק פנסיה חובה שעברה בוועדה.


צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התשס"ה-2004
צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד עיבוד יהלומים או בעד מסחר ביהלומים כהכנסה) (תיקון), התשס"ה-2004
תקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה או מכירה של יחידות השתתפות בשותפות לחיפושי נפט) (תיקון), התשס"ה-2004
תקנות מס הכנסה על ניכויים מהכנסות משקיעים בסרט ישראל) (תיקון), התשס"ה-2004תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (שיעור פחת) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2004
צו מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (התליית תחולתם של סעיפים 4 ו-5), התשס"ה-2004

אנחנו עוברים למקבץ של צווים ותקנות - תקנות סוף שנה.

יש שם משהו בעייתי?

לדעתי לא.

לדעתי כן.

אסביר מה יש פה. קודם כל אנחנו רוצים לקבוע את הסכומים שיהיו חייבים לנכות במקור בעד שווי נכסים. זה בוודאי לא בעייתי. אנחנו משאירים את הסכום של השנה שעברה מכיוון שהמדד עלה ב-0.49%.

זה בסדר.

אותו הדבר לגבי יהלומים - במקום 13,800 זה 13,900.

זה בסדר.

ניכויים מהכנסות משקיעים בסרט בישראל - אנחנו מבקשים להאריך את ההטבה ל-2005, אותו הדבר את ההטבות לגבי שותפות לחיפושי נפט. אנחנו מבקשים להאריך ל-2005 את הפחת המואץ לפי חוק תיאומים בשל אינפלציה. יש פחת מואץ על פי תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה - שיעורי פחת). מדובר על פחת מואץ בתעשייה ובמלונאות.

דבר אחרון, אנחנו רוצים להתלות את תחולתם של סעיפים 4 ו-5 לחוק התיאומים, שקובעים חובת תיאום מלאי ומקדמות מהיום שהחוק הזה נולד.

בשנת 1990 היה חוק שנתן פחת של 100% לתעשייה?

נכון, אבל זה עבר.

אנחנו נגיש הצעת חוק בהתאם.

זה מופע חד-שנתי, יחד עם כריסמס. יש לכם פה חיפושי נפט, יש כבר שיעור מס על ההון במכירה, יש כבר תקנות של חקיקת הרפורמה, אז למה בכלל צריך להשאיר את הדבר הזה? הדבר השני - האומדן של הטבת המס הזאת הוא 50 מיליון שקלים. מישהו בדק מה זה נותן? הדבר הבא זה הסרטים - לגבי הסרטים, אמר מאיר קפוטא בשנה שעברה: "אני לא מוציא מכלל אפשרות לעשות בדיקה נוספת, לאו דווקא בהקשר זה, האם באמת היום אנחנו רוצים לתת את התמריץ הזה כאן ולא במקום אחר. אולי ישתנו סדרי הקדימויות", כי יש היום גם הקרן שמעניקה את התמיכות לסרטים, וכל מי שהולך לסרטים יודע שהיום הסרטים הישראליים זה משהו יוצא מן הכלל. אני שואל: למה בכלל ללכת בדרך הזאת? אותו דבר היה גם לגבי הפחת. הוא אמר: "צריך לבחון את סוגיית הפחת, כי רמת הפחת המואץ בארץ גבוהה יחסית למקובל בעולם". לפחות אין יותר מ-100% פחת, זה גם הישג. בשנה שעברה לקחתי את כל הפרוטוקול ונתתי לך אותו עם כל הדברים שאתה אמרת ואני אמרתי והבטיחו לנו.

מאיר קפוטא לא נמצא פה, אבל אני חושב שבהחלט ניתן לקחת את דבריו מהשנה שעברה. הוא אדם אמין, הוא הבטיח שהוא יטפל בזה, ואני מאמין שהוא יטפל בזה, אני רק לא יודע מתי.

האמת היא שזה נכון. יש המון דברים שהם על סדר היום שלנו, אני מסכימה עם מה שסמדר אומרת. הגענו לסוף 2004 וחשבנו שכן מן הראוי להאריך את נושא הנפט, את הסרטים וודאי את הפחת.

מדובר על - צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) (תיקון), התשס"ה-2004; צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד עיבוד יהלומים או בעד מסחר ביהלומים כהכנסה) (תיקון), התשס"ה-2004; תקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה או מכירה של יחידות השתתפות בשותפות לחיפושי נפט) (תיקון), התשס"ה-2004; תקנות מס הכנסה על ניכויים מהכנסות משקיעים בסרט ישראל) (תיקון), התשס"ה-2004; תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (שיעור פחת) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2004; צו מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (התליית תחולתם של סעיפים 4 ו-5), התשס"ה-2004.

מי בעד?

הצבעה
בעד - 1
נגד - אין

הצווים והתקנות אושרו פה אחד.



שינויים בתקציב לשנת 2004

אנחנו עוברים לפנייה מספר 941.

הפנייה היא תקלה טכנית שקרתה באגף התקציבים. בחודש האחרון בוצעו הרבה מאוד העברות לתוך הרזרבה והחוצה מתוך הרזרבה, כשהמטרה היא העברה בין סעיפים. במסגרת הזאת קרתה תקלה - הובאה כהצעתנו לוועדה ואושרה בוועדה העברה של הרשאה שהכניסה בטעות את הסעיף למספר שלילי. אנחנו מציעים לתקן את זה. למרות שבסמכות שר האוצר להחזיר עכשיו הרשאה להתחייב פנימה, אנחנו מציעים לקחת את הכסף מסעיף תע"ש צפון צור; בהתאם להסכם שם יש 10 מיליון שקלים שלא ינוצלו בהרשאה השנה.

מאיפה אתה לוקח את הכסף?

מתע"ש צפון צור. יש הסכם הבראה עם תע"ש. במסגרת הזאת יש 10 מיליון שקלים שלהערכתי לא תמומש השנה - עוד שלושה ימים השנה מסתיימת. אז במקום שיישארו שם יתרות ואנחנו ננפח מלאכותית את תקציב ההרשאה של המדינה, פשוט מציעים להשתמש בתקציב שלא ינוצל. זאת רק הרשאה, אין פה שום שקל במזומן.

ואתה מחזיר את זה למקום שממנו זה נלקח בטעות?

כן, אני מחזיר את זה לרזרבה הכללית. היום הרזרבה הכללית היא במינוס של 10 מיליון. אני פשוט מאפס את זה, זה טכני לגמרי.

נקיים הצבעה, בכל מקרה זה פה אחד. אנחנו נאשר את ההצעה, פנייה מספר 941 אושרה. ישיבת ועדת הכספים להיום הסתיימה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:10.