כנסת פתוחה

תקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה) (תיקון)

2
ועדת הכלכלה
28.12.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 335
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי ט"ז בטבת התשס"ה (28.12.04) שעה 10:00

ס ד ר ה י ו ם: תקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה) (תיקון), התשס"ה-2004
בדבר טלפונים ציבוריים

חברי הוועדה: שלום שמחון – היו"ר
דניאל בנלולו

עידית צרנוביץ – יועצת בכירה לשר התקשורת
גדעון שניר – סמנכ"ל משרד התיירות
עו"ד נועה כרמל – לשכה משפטית משרד התחבורה
עו"ד ניצה קראוז – חברת בזק
דודו מזרחי – חברת בזק
עופר יונה – חברת בזק
אהוד ענבר – מהנדס, איגוד המהנדסים, מרכז השלטון המקומי
יעל שילוני – התאחדות המלונות
פנינה בן דוד – התאחדות המלונות
אלון אלמגור - רשות שדות התעופה
מאיר בן בסט – משרד התקשורת – אגף הפיקוח
רחלה שמיר – משרד התקשורת
ערף גרף – משרד התקשורת
ד"ר אסף כהן – משרד התקשורת
אורלי ישי – המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד אתי בנדלר

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב. תקנות הבזק, התקנה, תיפעול ותחזוקה, עדכון, תשס"ה-2004 בדבר טלפונים ציבוריים.

אנחנו מדברים פה על עדכון של תקנות שלפיהן מחוייבת בזק בפריסה של טלפונים ציבוריים ברחבי הארץ. אנחנו מדברים על תיקון שנעשה אחרי עשרים שנה, התקנות הקיימות היום הן תקנות שתוקנו בשנת 1985.

לפני שאני מדבר על התקנות רק הערת מסגרת. חובת פריסת שירות טלפונים ציבוריים היא חלק מחובות השירות האוניברסלי שמוטלות בזק. במסגרת החובה לשירות אוניברסלי היא מחוייבת לספק קוי טלפון בכל מקום בארץ במחיר אחיד, מחוייבת לספק בעצם כל שרות שבזק נותנת לספק אותו בפריסה ארצית, כולל למשל אינטרנט מהיר, דרך אגב זו דרישה שקיימת בישראל ולא קיימת בהרבה מדינות אחרות. חלק מהדרישה הזאת זו באמת הדרישה לפריסה של טלפונים ציבוריים. התקנות הקיימות היום, משנת 85', קובעות קריטריונים לפי סוגים מסויימים של מקומות, כמה טלפונים ציבוריים יהיו בהם, וכדומה. ואנחנו ראינו לנכון לבוא ולשנות את זה היום, מהסיבה הפשוטה שהחשיבות או הנחיצות, או נגיד אחרת, מידת השימוש בטלפונים ציבוריים בשנת 2004 לא דומה למידת השימוש בשנת 1985.

אני מבין שלא מדובר פה בהיקף השימוש אלא בשירות שצריך להינתן לאזרח במדינת ישראל, לא? כי לפי מה שאתם אומרים אולי בכלל היה אפשר לוותר על זה.

לא, אז אני אסביר למה לא. בשנת 85' למשל לא היו טלפונים סלולריים, פלאפון היתה אז בחיתוליה, כמעט ולא היו טלפונים סלולריים. היום יש שישה וחצי מליון טלפונים סלולריים. ואין ספק שזה מהווה תחליף ראוי לטלפון הציבורי, גם המחירים הם דומים, של שיחה בטלפון ציבורי ושיחה בטלפון סלולרי, ולכן הביקוש והנחיצות הולכים וקטנים.

השינוי שאנחנו מציעים פה, מבחינת ההשפעה הכוללת שלו, הוא שינוי די מינורי. בזק היום מפעילה, על פי נתונים שנמסרו מבזק, כחמישה עשר אלף טלפונים ציבוריים ברחבי הארץ. והשינויים שאנחנו מציעים יאפשרו לבזק, אם היא תוריד כל טלפון שמותר לה להוריד על פי שינויי התקנות, הסך הכל יסתכם על פי נתוני בזק באלפיים שלוש מאות טלפונים, כאשר מאוד יכול להיות שבחלק מהמקומות, מכיוון שהטלפונים רווחיים לבזק, היא גם לא תוריד אותם. אנחנו מדברים פה בסך הכל, בגרוע ביותר, על הפחתה של אלפיים שלוש מאות טלפונים מתוך חמש עשרה אלף טלפונים. אם היא תחליט שמתוך התקנות החדשות, היא סרקה אותם וראתה שאם היא תחליט לקחת את התקנות החדשות ולהוריד את כל מה שמותר לה להוריד, היא תוריד אלפיים שלוש מאות.

איך אתם מחזיקים היום טלפונים ציבוריים?

כמו שאסף אמר יש חמישה עשר אלף מכשירים, כמעט אחד לכל קמ"ר בשטח מדינת ישראל. האמת שהיגיון הרבה אין, יש תקנות. נניח תחנת רכבת, יש תקנות שמפרטות, שאומרות כל כך וכך רציפים של תחנת אוטובוס יהיה מכשיר טלפון ציבורי, על כל כך וכך רציפים של תחנת רכבת, נמל תעופה, בכל מוסד חינוכי, בכל בית חינוך ציבורי, מה שזה לא יהיה. יש שורה שלמה של תקנות שאומרת איפה מציבים טלפונים ציבוריים במדינת ישראל. מעבר לזה גם בזק מתקינה טלפונים לא לפי התקנות, זאת אומרת לא כל החמישה עשר אלף האלה מותקנים בגלל התקנות. יש גם כאלה שבזק מתקינה על בסיס כדאיות כלכלית. אגב למשל עד לאחרונה היינו מתקינים בבתי מלון, שזה היה דווקא מהמקומות הרווחיים, ומשם זורקים אותנו בעקבות בג"צ שהגישה התאחדות בתי המלון. זאת אומרת גם חלק מהביטולים פה בתקנות זה מקומות רווחיים, מקומות שמוגדרים כמקומות שמנת, וחלק האחר זה מקומות שאנחנו מפסידים מהם. כמו שאסף אמר הסך הכל של העסק הזה מסתכם בכאלפיים מכשירים.

סך הכל אתם ברווח על הטלפונים הציבוריים?

סך הכל אנחנו הפסדנו על טלפונים ציבוריים הון עתק בשנים האחרונות. ואנחנו נמשיך ונפסיד כי אנחנו למעשה גם צריכים היום לשדרג את מערך הטלפונים. זה מערך מאוד מאוד מיושן. אנחנו ומצרים, האמת שמצרים כבר לא, מחזיקים את המערך הכי מיושן בעולם של טלפונים. היום כולם בכל העולם יש טלפונים שמופעלים על ידי שבב אלקטרוני. העניין הוא שתחת התקנות האלה, עם חמש עשרה אלף מכשירים, אין שום כדאיות להחליף את המערך הקיים. כי גם אין שימוש בהם. היום למעט העובדים הזרים שעושים שימוש בטלפונים הציבוריים אף אחד במדינת ישראל לא עושה שימוש.

אני אתן לכם מספרים, ירדנו ממאתיים חמישים מליון שקל הכנסות בשיא של השרות הזה, בשנות התשעים, ממאתיים חמישים מליון שקל בשנה מחזור של פעילות של טלפונים ציבוריים בישראל לבין חמישים מליון שקל היום. זאת אומרת יש פה ירידה מאוד מאוד דרמטית בהיקף השימוש, וזו לא ירידה שנעצרה. זאת אומרת המגמת ירידה ממשיכה, ככל שהחדירה של הסלולריים גוברת, ככל שנכנסים מתחרים, יש חברות שפועלות בתחום, מציבות טלפונים מופעלי מטבעות, מופעלי כרטיס, בכל מיני מקומות רווחיים. זאת אומרת השוק הזה הוא מאוד תחרותי במקומות הרווחיים ומאוד לא תחרותי במקומות שהם לא רווחיים.

מה שאנחנו מבקשים לצמצם את חובת ההתקנה בכל המקומות שהם מאוד לא רווחיים וזה לא הגיוני, אין בהם שימוש. יש מכשירים שעומדים מיותמים לגמרי בלי שאף אחד עושה בהם שימוש. אנחנו חייבים מכוח הוראות משרד התקשורת להחזיק אותם תקינים לחלוטין. הם סובלים מוואנדליזם מאוד מאוד קשה, לתפעל אותם מאוד יקר, ולמעשה אין בהם שימוש. כך שבסופו של דבר אף אחד לא מרוויח מהם.

אתם היום בים המלח ובאילת אתם מציבים טלפונים ציבוריים?

עד היום הצבנו. כרגע, בתיקון שמשרד התקשורת מעביר תבוטל החובה הזאת כי בתי המלון רוצים להפעיל טלפונים של עצמם, לא רוצים שיהיו טלפונים ציבוריים של בזק בבתי המלון.

בעניין בתי המלון אם אפשר להוסיף, בית המשפט העליון חייב אותנו בעתירה של התאחדות בתי המלון להסיר את החובה הזאת. כיוון שמדובר בקניין פרטי, שיש לו שאמנם איזה שהוא היבט ציבורי אבל זה קניין פרטי של גופים פרטיים אנחנו התחייבנו לפני שנתיים כבר, ומאז התחיל להתגלגל התיקון הזה כאמור לפני בית המשפט שאנחנו מסירים לגמרי את החובה בבתי מלון.

למה לא מציבים ליד בית המלון?

אפשר אולי לעשות. כרגע, איך שהתקנות בנויות היום הן מציינות אתרים מסויימים ולפי האתר קבוע גם ההיקף. להגיד ליד, זה מחולק לפי רשויות מקומיות. טלפון אחד לכל רדיוס משטח הרשות המקומית, ואם זה פחות מרדיוס אז זה פחות אחד בכל מקרה.

אבל רשות מקומית זה התחכמות, אתה יודע. רשות מקומית יכול להיות שיהיו בה עשרים וחמישה יישובים, שלושים יישובים. לפי מה שאתה אומר אתה יכול להציב בשלושים האלה אחד.

מה זה רשות, זאת השאלה לעניין הזה. ההגדרה המוניציפלית של שטח רשות מקומית על כל רדיוס אחד צריך להיות, רדיוס של ק"מ.

כמה טלפונים לפי הדבר הזה יהיו במועצה האיזורית גליל תחתון?

מה שטח המועצה, מאוד פשוט. תשמע, מי שיילך במועצה האיזורית גליל תחתון על כל קילומטר שהוא ילך הוא יתנגש בטלפון ציבורי. בכל מקום שאתה נמצא בו מקסימום קילומטר תלך כדי להגיע לטלפון ציבורי. גם אם יש לך רשות עם ארבעים יישובים, עדיין, כל אחד, לא משנה איפה הוא נמצא, צריך למצוא טלפון במרחק של קילומטר מהמקום שבו הוא נמצא.

אתה יכול להתחייב שלא יהיה יישוב במדינת ישראל שלא יהיה בו טלפון ציבורי?

אז אולי צריך להכניס את זה כסעיף, זאת אומרת ובלבד שבכל יישוב יהיה לפחות אחד.

מועצה איזורית יש בה עשרים וארבעה יישובים לפחות, כל יישוב זו יחידה בפני עצמה, שאלה אם יש בו,

קודם כל המצב הקיים שקיים שלושים שנה, התקנה הקיימת היא לפי רשות מקומית,

אתם לא מיישמים אותה. בעבר במושב שלי אין טלפון ציבורי.

אנחנו לא חייבים בכל מושב. בכל רשות מקומית. אתה צריך להבין את המשמעות של זה,

תראה מה אתה אמרת, אתה אמרת שעיקר השימוש בטלפונים הציבוריים נעשה היום על ידי עובדים זרים ותושבי חוץ. שתבין רק עד כמה אתה טועה בהמשך המסקנה שלך. היום יש באותן נקודות יישוב שדיברת משהו בסביבות שלושים אלף עובדים זרים. בכל אותן נקודות יישוב שאתה מדבר עליהן. עכשיו אתה אומר אני לא חייב לשים בכל אחד כזה אבל דווקא אלה נמצאים שם.

איפה שהם נמצאים, תאמין לי שאנחנו שם. זאת אומרת זה לא, בלי קשר לתקנות כאלה או אחרות.

במושב שלי אין טלפון ציבורי.

יש עובדים זרים?

יש עובדים זרים.

מחר יהיה טלפון ציבורי. פיספסנו את המושב הזה. חשוב להבין, בלי קשר, איפה שיש ביזנס אנחנו רוצים, שמחים לשים טלפון ציבורי.

זה בדיוק העניין, זה הויכוח בינך לבינינו, שאני בא ואומר שמדינת ישראל נתנה לכם רישיון לעשות משהו, ואתם צריכים תמורת העניין להתחייב לעשות כמה דברים אחרים.

אני אחדד את הבעייתיות. אם אנחנו מדברים על כל רשות מקומית של רדיוס אחד אז מה לגבי כל אותם יישובים בדואים שדווקא במקומות האלה היד שלהם לא משגת טלפונים ניידים, מה לגבי מקומות כאלה. רשות מקומית זה רשות מאוד גדולה, וכל רדיוס של אחד קילומטר יוצר מצב שכל היישובים הקטנים האלה שדווקא אלו הנדרשים והזקוקים לטלפונים ציבוריים, דווקא אלה לא יוכלו להשתמש.

השאלה אם זה יישוב מוכר או לא. אם היישוב לא מוכר, אין לו תשתית.

אז אני אומרת שיש מקום אולי לשנות את העניין, להגדרה שונה.

השאלה היא מה מוגדר כאן כרשות מקומית, במה מדובר. אם רשות מקומית כוללת יישוב שנמצא בתוך מועצה איזורית או יישובים המוכרים,

אני חושבת שזה דבר מוגדר בחוק הרשויות המקוריות, הוא כולל כמה יישובים, במקרים רבים, ברוב המקרים. זה לא יישוב אחד.

על זה מדבר היושב ראש. זה בדיוק הדבר, להכניס סייג: ובלבד שבכל יישוב, צריך לראות את הנוסח המוכר.

יש היום אלף יישובים כאלה מהסוג שאני מדבר עליהם. אני מעריך שאתם נמצאים היום בשבעים אחוז.

אפשר לבוא ולבטל את כל התקנה ולקבוע אותה מחדש כך שבכל נקודת יישוב יהיה טלפון אחד. העניין הוא שזה מתבסס, למשל על הגדרה שבכל קילומטר של יישוב יהיה טלפון.

אני מניח שבכל קיבוץ אתם נמצאים. אני משוכנע בזה לחלוטין.

לא בטוח.

אין לי ספק שבכל חדר אוכל יש מכשיר.

אבל למעט אותם קיבוצים שהודיעו לכם שהם לא רוצים, ישנם קיבוצים ברחבי הארץ שאין להם טלפונים ציבוריים?

גם בקיבוצים וגם במושבים אנחנו נמצאים כמעט בכולם. ברובם. תראו, אנחנו הצענו למשרד התקשורת מבחן אחר לחלוטין. מבחן של שימוש. זאת אומרת לבוא ולהגיד בואו נשים את התקנות האלה בצד, בואו נעשה מבחן של שימוש. טלפון שיש בו שימוש, למשל איקס דקות תנועה בחודש.

אז בדיוק מדובר באותם מסכנים שאין להם טלפונים ומשתמשים בזה לעתים רחוקות, אז להם לא יהיה,

אין שום סיבה בעולם ששירות אוניברסלי מהסוג הזה, זה כמו שמחר בבוקר רשות הדואר תגיד שהיא לא מגיעה ליישוב מסויים,

לכן לא קיבלו את ההצעה הזאת. אנחנו רצינו להפעיל פה מבחן של שימוש. יש לעסק הזה עלות, חייבים להבין, את העלות על זה משלמים בסופו של דבר המשתמשים. זה לא שזה משהו שהוא מעורפל ממחיר. יש לזה מחיר, ואת המחיר הזה בסופו של דבר משלמים המשתמשים. זה איזה שהוא מעגל. ככל שהעלות של העניין הזה גדלה המחירים בשימוש עולים, פחות משתמשים, ואנחנו בתוך המעגל הזה כבר מדשדשים שנים.

אנחנו נמצא את הדרך שיהיה ברור כאן שבכל נקודת יישוב בארץ, נקודת יישוב הכוונה ליישוב קהילתי, מושב, קיבוץ או משהו אחר, מעבר לעובדה שברדיוס של כל קילומטר צריך להיות טלפון, אנחנו נמצא פה הגדרה שזה לא יפחת ממצב שבו ביישוב אחד אין.

צריך להקל במקומות אחרים. אני יכול לקבל את ההיגיון במה שאתה אומר אבל חייב להיות לזה צד שני, הקלה במקומות אחרים.

אתה מקבל פה הקלה, אתה הולך להוריד אלפי מכשירים.

תבין, כמו שאסף אמר, הטלפונים היום זה פעולת מצב שלפני עשרים שנה, שלא היה כלום, שרק היה טלפונים ציבוריים של בזק וזה היה הדבר היחיד שאנשים השתמשו בו ברחוב. היום אף אחד לא משתמש בדבר הזה. כמעט ולא משתמשים. היקף השימוש פחת בשמונים אחוז לעומת היום. ההקלות שיש פה זה רק, תאמין לי, אחרי מהלך של ארבע שנים מול משרד התקשורת, ארבע שנים, הצלחנו להעביר מהלך שמוציא אלפיים מכשירים מתוך חמש עשרה אלף. זו בדיחה.

ח"כ בנלולו, לא נראה לך הגיוני שבכל מושב בארץ יהיה טלפון אחד ציבורי?

זה לא שזה לא נראה, כבר עוד מעט לא יהיו טלפונים בכלל. אתה יודע מי משתמש היום בטלפון ציבורי? אנחנו מסתכלים מה הולך מחר. אני אצלי, אני אקח אותך פעם לאשדוד, אתה לא היית שם הרבה זמן. אז אני אומר, תעשה איתי סיור ואתה תראה מי משתמש בטלפונים הציבוריים. אך ורק עובדים זרים. עכשיו צריך ללכת למושב איפה שיש הרבה עובדים זרים, שים להם טלפונים.

אמרתי לו, בכל המושבים בארץ ובכל הקיבוצים יש עובדים זרים. ארבעים אחוז מהעובדים הזרים נמצאים במושבים וקיבוצים.

מה לגבי כל אותם אלו, לא רק עובדים זרים אלא אנשים שנמנעים מלרכוש טלפון סלולרי או שאין להם את הכסף לרכוש טלפון סלולרי. זה לא עובדים זרים.

את יכולה לומר כמה הם באחוזים?

צריך לבדוק את זה.

כמה עולה להחזיק טלפון ציבורי כזה?

מאות שקלים בחודש. משהו בסביבות שלוש מאות, ארבע מאות שקל בחודש.

בלי ונדליזם.

אנחנו מפרידים בנושא של ונדליזם. צריך לבוא ולבדוק שהמכשיר עצמו עובד. השפופרות מתקלקלות, הראש בגלל שהוא מכני יש בו כמות תקלות אדירה. זה עסק יקר מבחינה תפעולית.

בואו נתחיל לקרוא.

תקנות הבזק, התקנת, תפעול ותחזוקה (תיקון) התשס"ה-2004.
1.שינוי השם: תקנות הבזק, התקנה תפעול ותחזוקה תשמ"ה 1985 – להלן התקנות העיקריות יקראו תקנות התקשורת בזק ושידורים, התקנה טיפול ותחזוקה תשמ"ה-1985.
הערות לסעיף 1 – אין. אישרנו את 1.

2. תיקון תקנה 1. בתקנה 1 לתקנות העיקריות בהגדרת טצ"ג במקום כמשמעותו יבוא כמשמעותה.
הערות לסעיף 2 – אין. אישרנו את סעיף 2.

3. תיקון תקנה 28 לתקנות העיקרות. 1. בתקנת משנה א, א. ההגדרות חוף רחצה, מקום כינוס המוני חד פעמי, מקום כינוס המוני קבוע, יימחקו.

סליחה, להגדרה הזאת אני רוצה להפנות את תשומת הלב שלפחות לגבי מקום כינוס המוני קבוע, שמבקשים למחוק את ההגדרה שלו, מביאים שם בהגדרה הקיימת שנים עשר סוגים של מקום כינוסים קבועים שחייבים להציב בהם טצ"גים בהתאם למצב הנוכחי היום. כפי שאנחנו נראה בהמשך, לגבי חלק מהם מוצעת הגדרה נפרדת מחובת התקנת טצ"גים. אבל מחיקת ההגדרות האלה של חופי רחצה, מקום כינוס המוני חד פעמי ומקום כינוס המוני קבוע המשמעות של זה מחיקת החובה,

בחוף באשדוד, שלא יהיה טלפון ציבורי?

יש אכן פחות שימוש בחופי הרחצה. הטלפונים הכי פחות בשימוש בארץ הם בחופי רחצה.

אני בכל זאת מבקשת להפנות את תשומת לב הוועדה לאותם מקומות שככל הנראה בפסקה הזו, פסקה א' שמוחקים את ההגדרות מבטלים חובת הצבת טצ"גים ביניהם. אם אני מבינה נכון, ואם דילגתי על משהו אני מבקשת שגב' שמיר תפנה את תשומת הלב. אחד זה בתי מלון, כל בתי המלון ואין תחליף לקרבת בתי מלון. זאת אומרת אם קודם היתה חובה להציב בכל בית מלון תצ"ג החובה הזאת איננה יותר. בבתי עינוג ציבוריים, בתי עינוג ציבוריים, אני רוצה להפנות את תשומת הלב שזה כולל בתי תיאטראות, קולנוע, דיסקוטקים בין היתר, מקומות של משחק וספורט, למשל איצטדיון טדי אם אתם רוצים וכל עינוג כיוצא באלה. זאת אומרת בכל המקומות האלה מבטלים את החובה להציג טצ"גים. במסופי מעבר,

לא היתה חובה. זה היה מוגדר אבל לא היתה שום הוראה אופרטיבית שם שצריך לשים שם טצ"גים.

ולגבי תחנות רכבת אני לא בטוחה.

פשוט שינינו את ההגדרה, התאמנו את זה לחוק הרכבת החדש. מה שעוד אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה זה שהורדנו את ההגדרה מוסד מוכר, שזה אומר אוניברסיטה, מכללות וכדומה והכנסנו אותו לתוך מוסד חינוכי.

השאלה רק אם הוועדה מאשרת באמת את השמטת החובה להציב טצ"גים באותם מקומות שאני מניתי.

בעניין מסופי מעבר נכון הוא שבתקנות הקודמות לא היתה בכלל חובה להציב, זאת אומרת היתה הגדרה ותו לא. יחד עם זאת יש פה חובה ברורה לנמלי תעופה, לנמלי ים. ובפועל אגב יש טלפונים ציבוריים, בדקנו, בחלק גדול ממסופי המעבר, וכל אלה שהם מסופי נוסעים. האמת היא שאנחנו לא כל כך מבינים את הדיפרנציאציה, למה בנמל תעופה שהוא טרמינל נוסעים כן, מסוף מעבר שהוא טרמינל נוסעים לא. אני לא אומרת שהחובה צריכה להיות כמו בנמל תעופה, אבל משהו, טלפון ציבורי אחד במסוף מעבר, מינימלי.

רשות שדות התעופה משחקת משחק כפול. אנחנו מאוד מאוד רוצים ואם יתנו לנו נרשת את כל רשות שדות התעופה בטלפונים ציבוריים. מקום מאוד מאוד רווחי. אחד המקומות היחידים בארץ שעוד אפשר לעשות כסף מטלפון ציבורי זה רשות שדות התעופה. אבל רשות שדות התעופה מכניסה גופים פרטיים שיתקינו טלפונים ציבוריים תמורת תשלום, זורקת אותנו החוצה, למרות שיש לנו חובה בתקנות. ובמקומות המפסידים שאף אחד לא רוצה אז הם פתאום צועקים בזק צריכה להתקין. זה לא הוגן.

לפני ההגדרה מוסד חינוכי יבוא: אכסנייה, אכסנייה שנועדה ללינת נוער ותלמידים שמספר החדרים בה הוא לפחות עשרים וחמש. בית חולים כמשמעותו בסעיף 24ב' לפקודת בריאות העם 1940. ג. בהגדרה מוסד חינוכי, במקום לרבות פנימייה וישיבה ולמעט מוסד מוכר יבוא: לרבות פנימיה, ישיבה ומוסד מוכר להשכלה גבוהה כמשמעותו בסעיף 9 בחוק המועצה להשכלה גבוהה תשי"ח-1958 או מוסד שניתן לו היתר לפי סעיף 21א' לחוק האמור.

למה באכסניית נוער עשיתם את התוספת שנועדה ללינת נוער,

יכול להיות שיארחו שם אנשים מבוגרים, אבל אכסניה שמלכתחילה נועדה ללינה של מבוגרים, במשרד המשפטים המחלקה לחקיקת משנה ביקשו שלמרות שהיתה מוגדרת, אני מקריאה מהתקנות של היום, אכסניית נוער מוגדרת שמספר החדרים בה הוא לפחות עשרים וחמש, וכתוב נוער, זאת אומרת היא מיועדת לנוער, ביקשו שנבהיר שמדובר בלינת נוער ותלמידים.

האמת היא אבל שזה הגיוני משום שאם מסירים את החובה מהתקנת טצ"גים אפילו לא ליד בתי מלון, אפילו לא ליד בתי מלון עממיים, אז אין שום סיבה שאכסניות נוער, שמשמשים למבוגרים.

אבל היום החובה לא קיימת.

ד. אחרי ההגדה מוסד חינוכי יבוא: נמל ים – כל אחד מהנמלים המפורטים בתוספת לחוק רשות הנמלים תשכ"א-1961, נמל תעופה – כל אחד משדות התעופה המפורטים בתוספת לחוק רשות שדות התעופה תשל"ז-1977, קניון – מבנה מקורה שבו מרוכזים שלושים בתי עסק לפחות.

אני מבקשת, אני יודעת שההגדרה של קניון היא זהה להגדרה הקיימת היום אבל אנחנו יודעים שיש היום קניונים פתוחים, הסגנון הזה של "ביג" ואז הם לא נכנסים להגדרה של קנון, כי זה לא מקורה. השאלה אם לא ראוי להתאים את ההגדרה.

זה מבנה שאפשר למחוק את המלה מקורה.

תחנת אוטובוסים מרכזית – תחנת אוטובוסים המשמשת כתחנת מוצא לחמישה עשר קוי שרות לפחות, הכל כמשמעותם בתקנות התעבורה תשכ"א-1961. תחנת דלק – כמשמעותה בצו הפעלת רכב מנועים ודלק, תש"ס-2000.

תחנות אוטובוס יש מי שפחות מחמישה עשר קוים?

יכול להיות שכן, במקומות קטנים, אני לא יודעת.

2. בתקנת משנה ב. א. פסקה 1 תימחק. (מדובר בחופי רחצה). ב. במקום פסקה 2 יבוא: בכל מוסד חינוכי שנתן הסכמתו להתקנת טצ"ג ושמספר התלמידים הלומדים בו א. עולה על מאתיים עד אלפיים – טצ"ג 1. ב. עולה על מאתיים בבית ספר תיכון – טצ"ג שאחד. ג. עולה על חמישים עד חמש מאות בפנימייה – טצ"ג אחד. ד. עולה על אלפיים – טצ"ג אחד בתוספת טצ"ג אחד לכל אלף תלמידים נוספים או חלק מהם.

זאת אומרת יש בבית ספר רק אם יש בו יותר ממאתיים תלמידים.

כרגע זה עומד על מאה. אנחנו מבקשים לשנות את זה למאתיים.

מה לגבי בתי ספר שדווקא בהם יש אוכלוסיה מוחלשת, כמו חינוך מיוחד, או בין מאה למאתיים, שבהם הנוער, דווקא נוער לרוב אין לו מכשירים סלולריים, דווקא הם ייפגעו. זה בעייתי.

מאוד בעייתי. זאת אומרת בתי ספר עם מעט תלמידים הם בתי ספר בפריפריה, לא במרכזי הערים.

אפשר ובלבד שבכל אחד מבתי הספר יהיה טלפון ציבורי.

אז אולי אפשר להשאיר את המקסימום כמו שהוא ולהוריד את המינימום חזרה למאה.

זה לא משנה כלום. תראו, העסק הזה הוא עסק יקר. עכשיו בתי ספר אם היה בהם שימוש, אנחנו הראשונים שהיינו שמחים לשים שם טלפונים. בואו נציג את הנתוני שימוש של הטלפונים ציבוריים בבתי ספר, תבינו שחוץ מואנדליזם אין שם כלום. אף ילד אין לו טלכרט היום בכיס. אין דבר כזה. אתה מדמיין לעצמך סיטואציה שילד נפל בכתה והמורה שואלת למי יש טלכרט, בואו נרוץ נקרא לאמבולנס, יש מצב כזה היום בישראל, אין מצב כזה. הרי עשר שניות לפני כן כבר כולם ישלפו את הטלפון הסלולרי שלהם ויתקשרו. לא עושים שימוש בדבר הזה. אם היו עושים שימוש, זה לא שאין לנו אינטרס להשאיר אותם, להיפך, היינו עושים מזה כסף. העסק הזה פשוט לא עושים פה שימוש.

יש לכם רשימה איפה אתם מורידים את האלפיים שלוש מאות טלפונים האלה?

כן.

אפשר לראות אותה?

בבקשה.

חופי רחצה מאה עשרים ושניים. מוסד חינוכי שש מאות. מקום כינוס המוני זה ארבע מאות, רשות מקומית חמש מאות חמישים. בתי מלון שלוש מאות שבעים, בתי עינוג שלושים וחמש. מוסד להשכלה גבוהה מאה חמישים וחמש. תחנות אוטובוס חמישים. תחנות דלק שלושים. בתי ספר זה שש מאות, ברור לגמרי איפה הם באים, ורשות מקומית זה מה שדיברנו קודם, מרביתם יהיו ביישובים הקטנים,

וגם תחנות אוטובוס אני חושבת שזה מאוד בעייתי. תחנות האוטובוס משרתות אוכלוסיה שהיא דלת אמצעים.

יישארו שם טלפונים. יהיה צמצום מהמצב הקיים.

תחנת אוטובוסים, אני רק רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה שהיום התקנות קובעות כי בכל תחנת אוטובוסים מרכזית יהיה טלפון אחד לכל רציף. זאת אומרת אפילו אם בקרית גת יש שישה עשר רציפים יהיו שישה עשר טלפונים. לא תהיה תחנת אוטובוס שלא יהיו בה טלפונים, אבל יהיה צמצום במספר המכשירים.

אתם מורידים פה שש מאות בתי ספר,

זה לא אומר שלא יהיו בכלל, אלא במקום עשרה יהיו שמונה.

הוא מוריד פה מאות מוסדות חינוכיים. רוב הטלפונים במוסדות החינוכיים, זה הורדת השירות ממאות מוסדות חינוכיים. אז קודם כל ששרת החינוך תגיד אם זה נראה לה. אם היא תביא חוות דעת שזה נראה לה, אנחנו נוכל להמשיך הלאה. כבר אמרנו שאת העניין של היישובים הקטנים, לפחות אחד בכל מקום צריך.

אלה שאתם נתתם להם זיכיון בנתב"ג, זה לא שיש תחרות על הבית ספר, תחרות על הבית ספר אין. תחרות עליכם יש.

בנוגע לקריטריונים שבנמלי ומסופי המעבר אני רוצה להגיד שצריך להבין בין אלו שאפשר להשתמש בהם בכסף לבין טלפונים ציבוריים. השימוש הוא גם יותר יקר והוא גם במקומות היותר רווחיים. במקומות היותר נידחים שבזק יש להם את הרישיון האוניברסלי להתקנה במקומות נידחים.

הוועדה כאן עסקה בשטחי המסחר בטרמינל 3, שזה באמת הגיוני שמי שנותן לי להפעיל את הטלפונים בטרמינל 3 אני אתחייב בשבילו לשים טלפון בניצנה.

בואו נגיע להגדרה שיהיה טלפון אחד לכל בית ספר. אנחנו נשים טלפון בכל בית ספר.

ובית ספר פנימייתי?

אותו דבר, טלפון אחד.

בכל מקווה ישראל תשימו טלפון אחד, בכל שדה בוקר תשימו טלפון אחד?

תראי, אתם מוטרדים מזה שיהיה מוסדות חינוך שלא יהיה בהם טלפון. אנחנו נתקין בכל מוסד חינוך טלפון אחד. שאר הטלפונים נשים לפי בסיס מסחרי. זאת אומרת יהיה שימוש, נתקין עוד.

בואו נסכם את הדיון. 1. אנחנו מבקשים את העמדה של משרד החינוך. אני לא יכול להרשות לעצמי ללכת למצב שבו יהיו בתי ספר במדינת ישראל שאין בהם טלפון. אני לא יכול לאשר את התקנות. יש פה פגיעה קשה בצרכנים במדינת ישראל. אנחנו מבקשים פריסה מדוייקת, איפה יהיו טלפונים, איפה לא יהיו טלפונים. אם מדינת ישראל חושבת שהשירות הזה הוא לא שירות אוניברסלי אז שהיא תגיד את זה. אני לא מתנגד לדבר הזה. אבל אם מישהו נתן לבזק רישיון, ותמורת העניין היא עושה לו כל מיני הקלות, אין סיבה שזה לא יהיה בתוך העניין. כמו שברשות הדואר התעקשת שהשירות יהיה אוניברסלי, ואני זוכר את עמדתך כאן. זה לא לעניין שדואר נע לא יגיע לקרית שמונה.

לכן אני חושב שצריכה להיעשות פה עבודה נוספת, עבודה אחרת, לבחון מחדש היכן צריכים להיות טלפונים, היכן לא צריכים להיות טלפונים. אני חושב שבהחלט יכולות להיות הקלות במקומות שאין סיבה שיהיו שם טלפונים. כמו שאמרת נפחית בהרבה במקומות שבהם אתם חושבים שהשיקול שלכם הוא שיקול עסקי לחלוטין.

אני מקבל את ההערה של הרשות, שדות התעופה באופן מלא, רוצים לתת לכם זיכיון, שיתנו לכם זיכיון.

מאחר ואני מבין שהכוונה של משרד התקשורת לאפשר לבזק לצמצם את ההיקף באלפיים שלוש מאות, אני לא כופר בהיקפים האלה, אני כופר בחלוקה. ואני מבקש שתביאו חלוקה אחרת. אני מוכן לעשות עוד צעד אחד. נסיים להקריא את הדבר הזה, מדובר על חמישה עשר אלף,

אם אפשר רק הערה אחת, משרד התקשורת לא חושב שצריך לתת את השירות האוניברסלי ביחס לטלפונים הציבוריים. אנחנו בהחלט חושבים שצריך לעשות התאמות לאור ההתפתחויות שקרו בעשרים שנה האחרונות ואנחנו מקבלים את זה שיש מספר נקודות שהיושב ראש מבקש שאני אבדוק.

תודה רבה.




הישיבה ננעלה בשעה 10:45