זיהום חמור בנחלים, בנמלים ובמעגנים בישראל

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
29.12.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 356
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום רביעי י"ז בטבת התשס"ה ( 29.12.2004) שעה 08:30

ס ד ר ה י ו ם: זיהום חמור בנחלים, בנמלים ובמעגנים בישראל, דיון מהיר של
ח"כ אתי לבני

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
עמרם מצנע

ח"כ אתי לבני
גיל יניב – סמנכ"ל תשתיות המשרד לאיכות הסביבה
איל יפה – רכז מנהלת הנחלים המשרד לאיכות הסביבה
רני עמיר – מנהל אגף ים וחופים משרד לאיכות הסביבה
יעל מייסון – רכזת שפכים עירוניים המשרד לאיכות הסביבה
דניאל גרינוולד – אגף איכות המים נציבות המים
מתי שולימוביץ – מהנדסת כימיה – רשות נחל הקישון
יוסי סורוג'ון – מתכנן סביבתי רשות נחל הקישון
שלום גולדברגר – מהנדס ראשי, משרד הבריאות
ד"ר ברק חרות – מנהל המח' לכימיה ימית, המכון לחקר ימים
ואגמים
דניאל מורגנשטרן – יועץ סביבתי
ד"ר שמעון צוק – הידרולוג, אדם טבע ודין
דן ליבנה – מהנדס אניות ומנהל לאגף נמלים ומעגנות משרד
התחבורה
ד"ר גיורא אלון – המנהלה לתשתיות ביוב – המשרד לתשתיות
לאומיות

יפה שפירא

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב. אנחנו פותחים את הישיבה, אני שמח לארח את ח"כ אתי לבני, יו"ר הוועדה למעמד האשה, זו פעם ראשונה שאנחנו דנים בהצעה שלך. זיהום חמור בנחלים בנמלים ובחופים ישראל בים התיכון בשנת 2003, של חקר הימים והאגמים בישראל. בבקשה ח"כ לבני.

דווקא ימים ואגמים פה מהחומר שיש בפניי יש התייחסות פחות נרחבת, אני קראתי את הדיווח על הדו"ח הזה ואחר כך הוצאתי את תקציר הדו"ח וראיתי שחמור ממש, באמת חמור זו מלה קלה לעומת מה שמופיע בדו"ח הזה. אלה דברים שאני קוראת מדי שנה גם חוזרים על עצמם.

המשמעות של הדיון הזה בעיני היא שיש דברים שאפשר לעשות אותם. בכל נושא שהדו"ח הזה מתייחס יש גם קצה חוט של פתרונות, או יותר מקצה חוט, שאנחנו ככנסת יכולים לנסות לקדם אותם, לפחות חלק מהם. אז לגבי הדו"ח הזה, הדו"ח הזה כולל הרבה מאוד תחומים, שבעה תחומים, ואני אמנה אותם ככה בקצרה, אחר כך נפתח את זה לדיון, אבל חשוב לי לשמוע איך אפשר להתמודד עם זה, ולהתמודד עם הנושאים בצורה אולי שהיא לא עתירת ממון או עתירת תקציבים, כמו רמת חובב או דברים כאלה, אלא בעיקר בנושא אכיפה, שאנחנו יכולים לפקח על גורמים שונים ברשות המבצעת או בבתי המשפט, לפקח או להמליץ, כדי שיהיה איזה שהוא שינוי, שלא נקבל אותו דו"ח בשנה הבאה. בנושא אכיפה אני מאוד אשמח לשמוע.

מפעלים מזהמים, למשל מענקים מדען ראשי ומרכז להשקעות, אין פיקוח, אין התייחסות לנושא הזה. נדמה לי שבנושא הזה אנחנו ככנסת, כוועדה, יכולים לדרוש להתנות מענקים באיזה שהוא שיפור במצב של המפעלים המזהמים האלה.

לגבי אכיפה של משרד איכות הסביבה, יש לנו רק מאה פסקי דין בשנת 2004. זיהום אויר יש רק חמישה פסקי דין. הקנסות נמוכים. יותר גבוהים ממה שהיו בשנים קודמות אבל עדיין נמוכים. רוב הקנסות הם פחות ממאה אלף שקל. מנהלי התאגידים שנתבעים יחד עם החברות בחמישים אחוז מהמקרים נמחקים או מזוכים או לא קיימים בתוך כתבי האישום. ואני זוכרת לפני מספר חודשים את הפסק דין שניתן נגד מיקי מזר, שבאמת קיבל ביטוי בתקשורת ואני חושבת שזה דרך שצריך להמשיך בכיוון הזה.

אני אמנה בקצרה, לגבי החסכון במים, עליית מחירי המים באופן רגרסיבי, לא פרוגרסיבי, אולי צריך להתייחס לזה. איכות האויר, החריגות באיכות האויר, אין שום אכיפה בנושא הזה. יש כאן הפניה למכוני הרישוי שלא מתייחסים למזהמים העיקריים, תחמוצת חנקן ופחממנים. אין תקנים, אולי צריך לדרוש עכשיו מיידית שיהיו תקנים בנושאים האלה. פארק רעננה, הסביבה הפתוחה, החלטה של עיריית רעננה לגבות כספים בשערי הפארקים שאינם תושבי רעננה. אני כבר נזקקתי לזה בעבר. אני חושבת שצריכה להיות חקיקה בנושא הזה שהשטחים הציבוריים הם פתוחים לכל תושבי המדינה, בלי קשר איפה הם מתגוררים. קרינה, דווקא בנושא הקרינה אנחנו דנים בחקיקה ואני לא יודעת מה יש לומר בנושא הקרינה מעבר לחקיקה שקיימת כיום בכנסת.

אתי, יש בעצם שני דו"חות. יש את הדו"ח של העוני הסביבתי של אדם טבע ודין, שאת מצטטת ממנו, ויש דו"ח של איכות המים, שניהם כמובן מציירים תמונה קשה, והיום לפי הצעתך אנחנו נתרכז בנושא הנחלים. כל המצב הסביבתי הוא מצב מפחיד, זו מן התאבדות קולקטיבית שלנו מה שאנחנו עושים, או יותר נכון לא עושים בתחום הזה. ואני מניח שמתוך דו"ח העוני הסביבתי אפשר כמו שאת אמרת להסיק מספר רב של מסקנות אופרטיביות שבחלקן גם מסקנות או המלצות לחקיקה. ואני יודע שיש יוזמות כאלה כבר.

אבל אם אנחנו עכשיו נתרכז בעניין הנחלים, כי על זה קודם כל למשל המענקים של המדען הראשי וזה שהם לא מותנים כלל וכלל בהתנהגות הסביבתית, על זה דנו לפני יומיים.

ומה החלטתם?

שאנחנו נקדם קודם כל הצעות חוק שמתנות. זאת אומרת אלה תיקונים לחוק עידוד השקעות הון שיחייבו התנייה של המענקים. לפחות מעכשיו והלאה. לגבי עבר לא יודע כמה ניתן לדרוש, אבל בודאי כל פעם שהמדינה נהיית מעורבת במשהו היא חייבת להנהיג את התנאי הסביבתי כחלק מהקריטריונים.

אני מציע שאנחנו כעת נתרכז בנחלים ואני חייב להגיד משהו, איך אומרים, כאדם מהיישוב, שלי היה רושם שבכל זאת לפחות בנחלים מסויימים, הודות להשקעה גדולה ומאמץ מרוכז יש כבר שיפור. כמובן נחל אלכסנדר ונחל קישון, מקורות הירדן לפחות יש תכנית מקיפה. אני רציתי לשאול אתכם ולשמוע מכם האם אנחנו בכל זאת שינינו את המגמה של התדרדרות או שאנחנו רק מאטים את קצב ההתדרדרות.

אני מציע שנציג את המצגת של איכות הסביבה על בעיות מאוד ממוקדות, ואז אפשר יהיה להמשיך.

אני אציג את החלק של הנחלים, ורני עמיר, שהוא ראש אגף ים וחופים יתייחס להשלכות על מיימי החופים.

תקחו בחשבון שיש לנו ארבעים וחמש דקות בלבד. תגידו את הדברים המרכזיים.

הדו"ח חמור כפי שציינתם, אבל יש בו כמה נקודות אור, כפי שאתה ציינת, וגם אם מסתכלים בתקציר של הדו"ח עצמו רואים שיש כבר, בנחל קישון יש מגמה של ירידת הזיהום בשפך הקישון,

עדיין מי שאוכל דגים מנחל קישון זאת הסעודה האחרונה שלו.

עדיין קיימות בעיות נוספות בסדימנט של כל נחלי ישראל, זאת בעיה בפני עצמה ונתייחס אליה יותר מאוחר. בסך הכל אבל יש דברים שאפשר בהחלט לראות מגמה של שיפור. אם נסתכל פה בכימות המזהמים שעושה המשרד שלנו מאז 1994, בכל נחלי ישראל, עומסי זיהום שנתיים, אנחנו בודקים שלושה פרמטרים עיקריים: פחמן אורגני כללי, חנקן, זרחן, ובנחלים מרכזיים, נעמן, חרוד, קישון, חדרה, תנינים, אלכסנדר. אנחנו מטפלים לאור אילוצים תקציביים כרגע בשלושה פרמטרים עיקריים שהפחתה בהם בעצם אומרת שיש גם הפחתה בפרמטרים אחרים, כמו מתכות כבדות ומזהמים אחרים.

אתם יכולים לראות שיש מגמה בהחלט של שיפור כולל בנחלי ארצנו.

זה לא מגיע להצטברות החומרים בקרקעית,

לא, זה במי הנחל עצמם. בזרם עצמו ולא במשקעים שמצטברים בקרקעית.

אתם בודקים אבל את המשקעים?

בודקים.

ומה המצב שם?

מצבם באמת לא מאיר עיניים . בקישון במיוחד צריך לטפל ויש לזה תכנית, תיכף אני אציג את זה. ובמישור הנחלים בישראל יש בעייה מאוד חמורה באמת של זיהום מתכות לאורך עשרות שנים המצב לא טופל, והשאלה היא אם ניתן לטפל, איך ניתן לטפל וכמה יעלה לטפל ומה נעשה עם מה שטיפלנו. לאן נפנה את אותם מאות אלפי טונות של משקעים במקרה הטוב.

ברשותך הייתי רוצה להתקדם קצת, איך המצב הזה של הירידה בעומסי המזהמים שאתם רואים מ-1994 ועד 2003 הושג, באמצעות הגשת תיקי תביעה, מאה שישים ושלושה תיקי תביעה על זיהום מים ומי תהום, תוכלו לראות את ההתפלגות של אותם התיקים, אותן עבירות.

הרוב זה הרשויות המקומיות?

תעשייה ודלקים הייתי אומרת. והתקבלו מאה ושניים פסקי דין. כאשר סך הכל קנסות בסביבות תשעה מליון שקל. למה אני מציינת את זה, כי אותה פעילות אכיפתית על הרשויות המקומיות, שהן מזהמות עיקריות עם שפכים סניטריים, הביאה ללחץ גדול מאוד להקמת מתקני טיפול בשפכים. ואכן יש פריצת דרך עצומה בנושא של מכוני טיהור שפכים. בשקף הזה אתם יכולים לראות מט"שים שמשרתים מעל שבעת אלפים תושבים, כאשר אם אתם מסתכלים בציר X מ-1992 ועד היום, 2005 , אתם יכולים לראות שמסך כמות ייצור השפכים שהיתה נכונה ב-2001, זה ארבע מאות חמישים מליון מטר קוב שפכים בשנה, כיום מטופלים בסביבות שלוש מאות שישים מליון מטר קוב במכוני טיהור והדבר עשה שינוי מאוד מהותי בירידת עומסי המזהמים.

ההאטה בשנים האחרונות היא תוצאה מכך שמגיעים למיצוי?

גם מגיעים למיצוי, גם כמות המט"שים הגדולים שעומדת לבנייה היא די מצומצמת, מט"ש בית שאן, ומט"ש עכו,

זה בהתאם לצורך או שזה פשוט פחות השקעה?

לא, זה בסך הכל מייצג את הצורך. הגענו פה לאיכות שאנחנו קוראים איכות שניונית, וכרגע המטרה שלנו היא לקבל שידרוג לאיכות שלישונית. צפויים עוד שינויים ותהיה עלייה בכמות השפכים המטופלים, אבל היום אפשר להגיד שכמות מכריעה של השפכים המיוצרים מטופלת ברמה זו או אחרת, ויותר נכון ברמה יותר מתקדמת, רמה שניונית במדינת ישראל.

מתי נשתה מי ביוב ממוחזרים? האם אנחנו מגיעים,

איכות מי השפדן שמגיעים לנגב מותרת לשתייה אקראית, הולך מישהו בשדה, שותה במקרה מים כאלה, לא ימות.

אם יורשה לי להמשיך ולא לגזול מזמן הוועדה יותר מידי, בעשר שנים, בין 92' ל-2002 יש עלייה של פי ארבע במספר המט"שים, בעצם עליה של כמעט פי שלוש, היום זה כמות גדולה יותר שמטפלת בשפכים שמטופלים,לדבר כמובן יש משמעות סביבתית מאוד גדולה על הפחתת הזיהום. אם נסתכל בנחל שהוזכר בדו"ח, נחל הקישון, זה המצב שלו, בתמונה הימנית, אלה מוצאי המפלים לנחל. בעקבות לחץ ופעילות מאוד אינטנסיבית של המשרד לאיכות הסביבה בשיתוף רשות נחל קישון וגורמים אחרים יש שיפור לכל אורך נחל הקישון, בשיתוף גם מינהלות נחל ציפורי וכו'. אם אתם מסתכלים לכל אורך הנחל, במי הנחל, אתם תוכלו לראות הפחתת הפרמטרים המרכזיים, הפחתה דרסטית מכמעט חמישה טון זרחן,

אבל שוב, כל זה בזרימה השוטפת. מה קרה למשל באירופה, שהגרמנים מתגאים שהם ניקו את הריין, האם הם גם עשו את העבודה על הקרקעית של הנחל?

הם הוציאו חומר.

הזרימה הטבעית של מי הריין מנקה, וכאן אין כל זרימה. אין כמעט בנחלי הארץ שום זרימה טבעית. אין מהילה.

מקור המים בנחל הוא מי קולחין, עודפי מי קולחין, שזה ממט"שים, שדיברנו, עודפי השקיה, שיכול להיות גם מי קולחין שבעמק יזרעאל משתמשים למשל במי קולחין של מט"ש חיפה כדי להשקות, זה העודף וזה פשוט המקור מים לנחל שהוא מאוד קטן.

בעצם כל הנחלים שלנו הם פשוט כמו ביוב אחד גדול. ביוב, קולחין,

נכון, חוץ מנחלי הצפון. הנחלים האלה גם יש קצת ביוב אבל זה לא החלק העיקרי.

נחל תנינים הוא בעצם הבודד והמרכזי בארץ שעדיין אפשר לפגוש מים נקיים וזכים, עד שהוא נפגש עם נחל עדה.

אם תכנית של מקורות ירקון, מקורות הירקון, אם היא תתממש, יהיו שם מים טבעיים?

כבר עכשיו נציבות המים מקצה כמות של מים שפירים, זה שלוש שנים כבר מקצה את זה לנחל. וזה בהתאם להחלטת ממשלה להקצות חמישים מליון מטר קוב למשאבי טבע, לערכי טבע.

יש גם חוק של שלום שמחון על החזרת מים לטבע,.

במסגרת זכות הטבע למים יוקצו הקצאות מים לנחלים כדי להבטיח שתהיה זרימה, גם מבחינת האיכות, גם מבחינת הכמות.

אין ספק שבשותף יש את התוצאה הזאת. אבל השאלה אם אנחנו מסוגלים גם לנקות את הקרקעית.

עדיין גם בירקון רוב המים הם קולחין. עם כל ההקצאה של המים השפירים.

אבל אם זה קולחין לפחות מטוהרים,

יותר ויותר כל שנה.

השאלה לאיזה מזהם. אם זה מתכות כבדות, מתכות כבדות לא ניתן לפרק. אפשר להעביר אותן מפאזה אחת לפאזה שנייה. אפשר לנסות לרכז אותן, בשיטות שונות, אבל יש גבול. לגבי מתכות כבדות אין לך מה לעשות. אתה לא יכול לפרק אותן, אתה יכול להעביר אותן מפאזה לפאזה. לגבי חומר אורגני, חומר אורגני ברמה זו או אחרת הוא פריק. יש כאלה שמתפרקים אחרי הרבה מאוד שנים וכאלה שמתפרקים מיידית. אז יש תהליכים טבעיים שגורמים לשיפור באיכות הקרקעית. מצד שני, רוצים לטפל בקרקעית, אבל עדיין הזרימה השוטפת, שאין לזלזל בערכה,

לא, אני לא מזלזל, כי אם היא היתה נשארת ברמת זיהום כזה, ברור. השאלה אם אנחנו באמת מתקרבים למצב שבו אנשים יורשו להתרחץ או לדוג,

לדעתי אנחנו מאוד רחוקים.

אנחנו רחוקים מאוד. עדיין צריך להשקיע השקעות מאוד כבדות, גם בתחום התעשייה וגם בתחום הסביבה, כדי שנגיע למצב שאותו אתה רוצה לראות בעידן הזה.

יותר מזה, אם מדינת ישראל תחליט על הקצאה להחזיר את המים לטבע, להחזיר את המים שנשאבו, להחזיר בצורה זו או אחרת לנחל, אז אפשר יהיה באמת לקדם את החזון שלך. של כולנו.

אני רוצה להציע פה פחות בנוגע לשיקום ויותר בנוגע למניעה. עדיין יש לא מעט מפעלים, שמזרימים אם בשוטף ואם בחירום שפכים, גם לים וגם לנחלים.

זה המצב השוטף בזרימה השוטפת במי הנחל.

את יכולה רגע לחזור לקודם, היתה עליה בחנקן, למה?

אני יכול להציע הסבר, יכול להיות שמט"ש חיפה חלק מהשנה הזרים לים דרך הנחל. ברגע שהוא עושה את זה הוא מעלה בסדרי גודל את ההזרמה בחנקן.

הוא מזרים קולחים מהשנה.

היתה שנה גשומה, המאגרים באיזור עמק יזרעאל שאליהם הוא מזרים מים קלטו מי גשם, לא היה להם צורך במים שלו, אז זה הלך לים. אנחנו מרחיבים היום את מערך המאגרים באיזור העמק כדי שאפשר יהיה לנצל אותם.

לאורך השנים, בעקבות הפעילות של המשרד, רשות הנחל וגורמים נוספים לשיקום הנחל יש ירידה דרסטית במוצאי מפעלי הקישון לנחל. זה שקף שמראה ירידות, הפחתות, במדידות שאנחנו מודדים גם, לא רק דיווחי המפעלים. המפעלים צריכים לדווח על פי היתרי ההזרמה לים שבידינו וגם אנחנו בודקים אותם בדיקות נגדיות, ואתם יכולים לראות שיעורי הפחתות מאוד מאוד יפים של תשעים ושמונה אחוז, שמונים ותשעה אחוז חנקן, מתכות כבדות ירדו בתשעים ושמונה אחוז, זה משפיע גם על מה שהולך לסדימנטים. כי אם יש מתכות, מתכות זה בהחלט דבר שמגיע לסדימנטים. יש פחות מתכות שמשוחררות בשפכי חיפה כימיקלים זה אומר שפחות מתכות יצטברו בסדימנט.

שמן מינרלי כנ"ל, בתי הזיקוק, כל המפעלים הפטרוכימיים, בעקבות פעולה משותפת של כל אגפי המשרד לאיכות הסביבה כמעט ורשות הנחל, ואתם יכולים לראות ירידות מאוד מאוד יפות בנחל.

ועכשיו לנקודה שהעלתה ח"כ לבני, מה הבעיות של נחל קישון. תראו, יש שתי בעיות עיקריות פה. המפעלים באמת השקיעו כשמונים מליון דולר בהקמת מפעלי טיהור שפכים, שידרוג והקמה. מכון הטיהור חיפה, שיכול לספק ביום מאה ועשר אלף קוב לים, שזה זרימה אדירה לנחל ודרכו לים, הוא גם השקיע כמאה עשרים מליון שקל. אבל הם לא מגיעים לאיכות שנדרשת לנחל. נחל, בעיקר נחל קישון, שאין לו זרימה טבעית כמעט למים שפירים אין לו יכולת מילוי. ולכן אתם רואים כל פעם שמכון הטיהור חיפה מחליט או מקורות מחליטה שמעדיפים למלא את המאגרים של תשלובת הקישון בשטפונות, כי החקלאים בעמק יזרעאל מספיק להם מים של שטפונות אז הם מזרימים מים באיכות שניונית, שהיא איכות בינונית לנחל. ואז אתם יכולים לראות שכל מזרימי המפעלים, מט"ש חיפה מזרים כשבעים אחוז מכלל החנקן, זה כמות אדירה. כשהוא מזרים הוא מזרים יותר משני טון חנקן ביום. ובנחל כזה שזרימת הבסיס שלו היא מאוד מועטה.

אנחנו נלחמים כבר משנת 98' על מסגרת היתרי הזרמה לים, באיגוד ערים חיפה, שיועיל בטובו וישדרג את האיכות לאיכות הטיפול הנדרשת לנחל. אם הוא לא מזרים בכלל לנחל ורק מזרים להשקיה, יבורך. אבל אם הוא מזרים עודפים לנחל, ובשנת 2003 הוא הזרים עשרים ושניים מליון קוב מסך שלושים וחמישה מליון קוב שהוא מייצר, אז זה אומר שהוא צריך לשדרג את זה לאיכות הנדרשת לנחל. כי אחרת המשמעות היא בריחת אצות אדירה, מרבד ירקרק, כמובן שזה משפיע על הים, ואין צורך להכביר במלים נוספות.

אני רק רוצה לעבור בקצרה על נחלים גדולים שיש בהם הישגים גדולים שיש למשרד. נחל שורק, 1998 מצב חמור ביותר, הזרמת ביוב. בינתיים בעקבות הפעילות האכיפתית והאחרת של המשרד הוקם מט"ש לטיפול בשפכי איזור ירושלים, שפכי רחובות חוברו לשפדן, שפכי פלמחים חוברו לשפדן. בסיס חיל האויר תל-נוף שהיה מזהם עיקרי של הנחל חובר למט"ש נגב, בית שמש הקימה מט"ש גדול שמשרת את מועצה איזורית מטה יהודה, וכתוצאה מזה יש שיפור גדול במי הנחל, אבל בכל זאת אנחנו לא יכולים לנוח על זרי הדפנה ונשמח לקבל את עזרת הכנסת בסילוק שפכי העיר יבנה מהנחל. יש צינור ויש מט"שים, יש מכון טיהור שפכים אשדוד שיוכל לקלוט אותם. עקב סכסוכים מזרימה העיר יבנה את שפכיה המזוהמים לנחל שורק שאנחנו עושים מאמצים אדירים לשקמו.

אנחנו היום בתהליך שיקום בהשקעת מליונים כדי לפתוח את זה לציבור, לקרב את הציבור לנחל. באיזור השפך ובמעין.

אבל שוב, רק מבחינת הטיהור בגדות,

במים. כאן תפקיד ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. זה סכסוך שיש בו רשויות, בין יבנה ובין אשדוד, יש צינור שהושקע בו ששה מליון שקל שמחבר את יבנה למט"ש אשדוד. כל מה שצריך זה לפתוח את השיבר. הצינור הזה סגור, ריק משפכים כבר למעלה משנה. השאלה מי ישלם כמה ולמה על מנת לטפל בשפכים האלה.

בידיכם אין שום סנקציות?

יש לנו תהליך אחד עומד ותלוי, כתב אישום. עכשיו התהליך שבו זה נעשה, עוד פעם, הליכי המשפט מתנהלים כפי שמתנהלים. התיק הזה כבר קיים למעלה משנתיים. הוא יכול להימשך עוד שנה שנתיים. זו ממש איוולת שעומד צינור, יש פתרון, ולא משתמשים בו. יש הסכם היסטורי בין יבנה לאשדוד על סכום של שבעים אגורות טיפול לקוב. הם טוענים שזה יהיה שקל. זה מדובר באגורות לקוב טיפול.

כמה זה עלות לשנה? איפה הסכסוך? על מה הסכסוך?

הסכסוך הוא בין השאר גם פוליטי. ציקר קשה לו לקבל את העובדה שאם באמת הוא יקבל את שטחי יבנה האופוזיציה הפנימית שלו תתנגד לזה שהוא נותן להם במחיר כל כך מוזל את הדמי טיפול. לא חשוב כל הפוליטיקה הזאת, אבל הסביבה סובלת.

שוב, השאלה מה פה שיש לכם לכופף את הרשויות.

רק להגיש כתב אישום, וזה הוגש.

אבל נגד יבנה,

אתם מגישים נגד יבנה ומי שסוגר את הברז זה אשדוד. מה אתם מצפים מיבנה,

הממונה על המחוז במחוז מרכז זימן אותם יותר מפעם אחת, ועד כה שום הליך של גישור ופשרה כזאת או אחרת לא הגיע לידי סיום. הדבר הזה, אני חושב שיתכן שבעצם הדרג של הכנסת עשוי אולי לנסות,

אנחנו חייבים בטח להתערב, אני לא יודע כמה זה יועיל, עם תהליכי גישור. אולי אנחנו יכולים לבקש לשבת עם מועצת העיר אשדוד.

אם אני יכול לעדכן, ממשרד התשתיות, אנחנו טיפלנו בעניין הזה, זה באמת עניין מרגיז מאוד הושקעו פה שישה או שבעה מליון שקלים בצינור שיחבר אותם. ההפרשים, אני לא יודע מי חתם את ההסכם, אני חושב פי שניים, זאת אומרת העלות שתושב אשדוד משלם היא בערך שקל שבעים למטר קוב, ושם נחתם על תשעים אגורות. מה שקורה היום בפועל זה שעיריית יבנה יצאה למכרז עצמאי להקמת מכון טיהור שפכים.

אבל זה אבסורדי.

זה אבסורדי, אבל צריך להפסיק את הזיהום הזה. עד אשר יהיה מכון. בינתיים הם יוצאים למט"ש זמני, זה עניין של כמה חודשים, הם קיבלו הצעה. יש שיפור ניכר מאוד.

מה העלות האמיתית של טיהור, של טיפול,

זה תלוי ביעילות, זה נע בין שקל לשקל ארבעים, חמישים, זה תלוי ביעילות של אותו מט"ש.

כשהם סיכמו על תשעים אגורות,

אז זה מחיר מופחת אולי. אז אפילו אם מדובר על איזו שהיא דלתא,

ואי אפשר היה להגיע למחיר מוסכם חדש, קצת יותר,

אנחנו ננסה לעשות את זה, אבל השאלה היא כזאת, האם לא כדאי, קודם כל אני לא מבין את עיריית יבנה, אם כבר עדיף לה להוסיף את האגורות האלה פר קוב, אבל האם אתם יכולים, כמשרד, לפחות לכמה שנים, עד שההסכם הזה ישונה, לממן את ההפרש?

הבעיה שכל מכוני הטיהור בארץ, רובם, נמצאים לפני קריסה, כי זה מכספי רשויות מקומיות. אם זה מקורות שמפעילים את רוב המכונים בארץ או חברת חשמל שמספקת את האנרגיה למכונים, כל אחד מאיים השכם והערב בכך שהם סוגרים את המכונים, בגלל חובות של רשויות מקומיות. דבר כזה הוא פתח,

טוב, אנחנו נשקול את הדברים.

אני לא מבין למה אתם הולכים עד יבנה, אני חשבתי שנחל שורק באיזור של ירושלים מטוהר ונקי, עד שאני הולך למטה בגשר הרומאים, כלומר מתחת לכביש מס' 1, שומו שמיים, ביוב זורם. ואם אתם לא מאמינים תבואו ביום גשם נעים ותראו איך ירושלים, ואני מדבר על נחל שורק היום, שמנקז את הר הצופים, הגבעה הצרפתית, רמות אשכול ורכס נבי סמואל. מהיכן הביוב שם, מירושלים. אז למה לרוץ ליבנה.

האם בחלק העליון של הנחל אתם לא,

בחלק העליון בעיריית ירושלים יש לנו כשני מקורות. הם החליפו חלק גדול מהקו הזה דרך אגב רק לפני חודש, ראשי התאגיד קיבלו בבית משפט פסק דין וקנס של שלוש מאות שלושים אלף שקל. את כל חוקי איכות הסביבה, מבחינת ניקיון, מפגעים וכן הלאה, מעניין דבר אחד, שופטי ישראל בנושא של מים הם הרגישים ביותר ונותנים את הקנסות הגבוהים ביותר. הגיעו לקנסות של חמש מאות ושש מאות אלף שקל, במקרה הזה נגד תאגיד הגיחון ונגד ראשיו נקבעו שלוש מאות שלושים אלף שקל. זה בדיוק הדברים האלה שדני מדבר עליהם, שהדבר הזה נובע משני מקורות. האחד זה נושא של תשתית צנרת, שעכשיו מחליפים את הקטע האחרון, בתקווה שזה יוסדר. טענה שניה שיש בה מן הצדק ששטחים משטחי C ו-A, כמו רמאללה ומקומות אחרים, יש חיבורים פיראטיים לתוך הנחל. אלה שתי הסיבות לדבר הזה. נכון לחורף זה אין עדיין פריצות, לפני שנה היו פריצות, לא מעט, ועל כך הם נשפטו ונשרקו.

גיל לשמחתנו אנחנו לא מגיעים מרמאללה לנחל שורק.

אני לא רוצה להיכנס ליותר פרטים. תגידו מה לדעתכם נדרש מאתנו.

אני אעבור לשקף האחרון. רציתי להראות עוד הישגים אבל יש גם הרבה דברים לעשות. דבר מרכזי שאנחנו מנסים לקדם הוא דבר שקצת תקוע בגלל התנגדות של משרד האוצר, אולי עכשיו תהיה תזוזה עם זה, זה קידום יישום של תקני ועדת ענבר, שודאי מוכרים לכם, זה תכנית, על פי החלטת ממשלה הוקמה ועדה שמטרתה היתה לקדם את שידרוג איכות הקולחים, הן להשקיע, שתאפשר השקיה בלתי מוגבלת וכתוצאה מזה מים יופנו להשקיה בלתי מוגבלת לכל סוגי הגידולים וישוחררו מי שתיה ששימשו קודם להשקיית גידולים. מה שנקרא המרה. על זה נציבות המים יכולה להכביר מלים רבות. ודבר שני, לשפר את איכות עודפי הקולחים שבכל זאת מגיעים לנחל בגלל שאין נפח איגום מספיק בחורף, בגלל שיש שטפונות וכו'. והדבר הזה צריך להיות לדעתי מטרה ראשונה של מדינת ישראל עכשיו לגרום לזה שהשידרוג יהיה, והשידרוג יכלול גם הרחקת נוטרייטים היכן שיש הזרמות לנחל, זה החנקן והזרחן שגורמים את הבעיות שעליהם מצביע הדו"ח הזה בגללו התכנסנו, דו"ח מיימי חופים. ועד שלא יהיה טיפול ועד שלא יתקינו את התהליכים הנדרשים במכוני הטיהור לא נגיע להישג הזה. דבר ראשון שצריכים לקדם. לגרום לזה, הבעיה תקועה בשלב חלוקת הנטל, מי יישא בעלויות של הטיפול וכו'.

דבר שני שצריכים לקדם זה הקצאות מים לנחלים, מים שפירים, כדי שנוכל אולי יום אחד להגשים את אותו חזון שהזכרת קודם, שאולי מישהו יוכל גם להתרחץ בחלק גדול של הנחלים.

דבר שלישי זה לדאוג לזה, אנחנו מפעילים לחץ, כולם צריכים להפעיל לחץ שמפעלי השבת קולחים שיוזמת נציבות המים וגורמים אחרים יקודמו. מדוע, כי זו בעצם החלוקה היבשתית. במקום שזה יגיע לנחל וממנו לים, אם הקולחים יופנו להשקיה, גם ישחררו לנו מים שפירים לשתיה ולמטרות אחרות וגם יאפשרו לנו לצמצם או למנוע את הזיהום של הנחלים והים.

אני לא רוצה להתעכב על סעיפים 4 ו-5 יותר מידי, למרות שאנחנו צריכים, יש בעיה של תיקצוב בהוצאת תכניות שלנו אל הפועל. לגבי הקישון, דבר ספציפי ששאלת קודם לגבי הסדימנט ואמרתי שאני אתייחס אליו, באביב של 2005 יוצאת לפועל תכנית מקיפה של דיגום ואנליזה של הסדימנטים בקרקעית הקישון, ועם קבלת המסקנות מהתוצאות האלה יש ועדה שהוקמה, ועדה מקצועית שהוקמה לצורך העניין שתתווה את תכנית הפעולה לטיפול בסילוק המזהמים האלה מהקישון. זה לגבי הקישון בלבד בשלב זה. דבר שהיינו מאוד מבקשים את עזרת הוועדה ואת עזרת הכנסת, לראות אם אפשר להפעיל לחצים על איגוד ערים חיפה, לשדרג את איכות העודפים שמוזרמים לנחל.

נחל שורק יבנה הזכרנו, נחל חדרה, יש בעיות מקומיות של הקמת מט"ש לשפכי אום-אל פאחם, נחל חדרה ועין שמר, שצולע ולא מוקם ומזהם מאוד את הנחל. ג'ת ובקעה אל גרביה גם כן משרכות את רגליהן, היום הן עירייה משותפת, וזקוקות לאיזה שהוא פוש להקמת מט"ש, וכהנה וכהנה פעולות נוספות.

הייתי ברשותך מבקשת אם אפשר שראש אגף החופים יתייחס גם לחלק של הים.

אני הכנתי גם מצגת קצרה, שבעצם מנסה לתמצת את הפעולות שאגף ים וחופים במשרד לאיכות הסביבה נוקט בהתאם לממצאי הדו"ח שאנחנו עורכים בעזרת החברה לחקר ימים ואגמים מזה שנים, אבל זה לשיקולך, אם תרצה אני אציג את המצגת ואם לא אני אתמצת בקצרה.

בקצרה.

תראו, בסופו של דבר הדו"ח הזה משמש בידינו ככלי להערכת אותם השפעות שתוארו פה במי הנחלים ובאמצעות מזרימים ישירות לים. מה קורה בעצם בים. איך הים סובל את אותן הזרמות.

למעשה אנחנו חוזרים עם הדו"ח הזה אחורה איפה נדרשים מאמצים לטיפול בתחום היבשה. אני יכול להגיד שבעניין הזה אנחנו לא שוקטים על שמרינו, והדבר הזה גם כנראה מפריע לכמה מהמזרימים, בכל אופן נעשו פעולות, ואנחנו בקרוב נוציא מסמך, ואפילו מסמך מאיר עיניים, שמסכם תשע עשרה מזרימים הכבדים ביותר לים, מה קרה משנת 98' ומה קרה ב-2003, אנחנו קוראים לזה מאזן מזהמים בים. כשהמסמך הזה בעצם מסכם את הפעילות הרגילה שנעשתה בהפחתות של עשרות אחוזים, לפעמים תשעים ולפעמים אפילו מאה אחוז הפחתה בכמות המזהמים. זה עדיין לא מספיק, עוד יש לנו מה לעשות. אני יכול להצביע על הצלחות גם בנושא למשל הפסקת השימוש ב-TDT, אני משער שגם זה מצויין בדו"ח כאחד מגורמי הזיהום הרעילים ביותר בנמלים ומעגנות. הנושא הזה למעשה להערכתי פתרנו את הבעיה בעניין ההכנסה של TDT באותם מעגנות ונמלים.

בסופו של דבר אני חושב שמאמצים נעשים ויש הישגים. הים רואה עדיין את אותו זיהום, ובמיוחד במוקדים הבעייתיים, שזה מוצא בתי זיקוק אשדוד, מוצא בוצת השפדן, עדיין ההזרמות באיזור עכו ונהריה של ביוב גולמי שעדיין לא בא לידי פתרון, נהריה בעצם כבר עכשיו מתחיל לרוץ, עכו בתקווה שיתחיל לרוץ אולי עוד שנה. אבל עדיין רואים את הזיהום בים. מפרץ חיפה כמפרץ סגור לא כל כך מהר נפתר מכל המזהמים שזרמו לתוכו במשך שנים.

אבל אם נתמצת את זה אני בהחלט חייב להציג פה איזו שהיא עמדה אופטימית, כי בהזרמה השוטפת, כמו שאתה קראת לזה קודם, ההזרמה השוטפת מטופלת ונעצרת לאט לאט, אפילו בצורה דרסטית לפעמים. מה שהים עדיין רואה ייקח הרבה זמן עד שהוא יתגבר על הזיהום.

האם יש שיקום בסביבה הימית כתוצאה מכך?

אנחנו מקוים שכן. אנחנו עדיין, בוא נגיד בנקודות הזיהום הבעייתיות, למשל באיזור בוצת השפדן יש אלפי דונמים של קרקעית ים שהיא כמעט שממה ביוטית. והדבר הזה עדיין לצערי זורם. אבל אם וכאשר אנחנו מקוים הבוצה תפסיק לזרום לים בסביבות שנת 2008 אז יקחו מספר שנים ואולי זה ישתקם.

אם אפשר להוסיף, אני רוצה רק לציין שבאמת ראינו הרבה פעולות שיפור בנושא של ההזרמות, לא הייתי קורא לזה כל המזהמים אלא רק דובר כאן על חנקן וזרחן, על חומרי דשן לנחלים. הדו"ח הזה מציג בעצם סדרה הרבה יותר רחבה של כל מיני מזהמים אבל היות והדיון התמקד לא במעגנות ונמלים אלא בנחלים אני רוצה לציין שני דברים. אחד, למרות המגמות של השיפור צריך לציין שהמצב בשפכי הנחלים הוא לא טוב. זו נקודה אחת.

נקודה שניה, אני לא רוצה להיכנס כאן לפוטנציאל הסיכון של המצב לגבי הסביבה הימית אלא יותר להתייחס דווקא לפוטנציאל הסיכון מבחינת בריאות הציבור. מבחינת בריאות הציבור הדו"ח מציין שיחד עם ביוב מגיעים גם חיידקים, ווירוסים, כל מיני פתוגנים שהיום לא מנותבים ולא נבדקים באיזורים שאליהם נשפכים הנחלים, למרות שאלה חופי רחצה מותרים מבחינת החוק.

בניטור של המשרד לאיכות הסביבה בעצם בודקים כמה אלמנטים כימיים, חומרים ספציפיים. עכשיו הנושא בקטריולוגיה, חיידקים,

באחריות משרד הבריאות. משרד הבריאות בודק חופי רחצה מוכרזים בלבד. הוא לא בודק את כל החופים האחרים שמותרים לרחצה, אין שלטים של המדינה שאסור לאזרחים להתרחץ באותם חופים.

כך שאנחנו בעצם לא יודעים מה קורה כשנכנסים לנחל תנינים, הרבה מאוד אנשים מתרחצים לדוגמא במים החמים של נחל תנינים.

בנחלים בודקים מיקרוביאלית גם כן חיידקים. אף אחד לא נכנס לקישון להתרחץ, אני מקווה, וגם לא לנחל שורק וגם לא לנחל אלכסנדר. כל הנחלים האלה יש איסור,

אני לא מדבר על הנחלים. אני מדבר על חופי הרחצה שסמוכים לשפכי הנחלים. הנחלים, מה לעשות, לא נעצרים בסוף הנחל אלא זורמים לים ולחופי הרחצה. באותם חופי רחצה לא נעשה ניטור ולא נעשות בדיקות לגבי בקטריות ווירוסים שמשפיעים, אם זה במגע ישיר של רחצה או דרך צריכה של מזון ימי, דגים שם בצורה פרטיזנית. לכן זו נקודה חשובה.

אני מצטער אבל חופי רחצה מוכרזים, יש בסביבות מאה שלושים חופי רחצה מוכרזים במדינת ישראל, נמצאים בפיקוח של משרד הבריאות באופן ישיר או באופן עקיף, זה לא משנה, כי הרשויות המקומיות שמפעילות את החופים הן אלה שאחראיות לחוף. נבדק הנושא הבקטריולוגי בלבד על ידי משרד הבריאות. אנחנו לא בודקים כל סנטימטר על חוף מדינת ישראל, איפה שאנשים יכולים להתרחץ בלי מציל ובלי דגל ובלי זה אז הם יכולים להתרחץ גם בתוך ביוב. לפחות בשנה האחרונה היו שני חופים שסמוכים לנחלים, אחד זה החופים בעכו, בדרום עכו, שהושפעו מהנעמן עם כל הבעיות של הנעמן ואנחנו לא אישרנו רחצה בהם תקופה ארוכה. החוף השני הבעייתי זה חוף פולג בדרום נתניה ששם נחל פולג נכנס ישר לתוך החוף וגם שם היו בעיות של זיהום מי הרחצה בחוף. אסור להתרחץ בים במדינת ישראל, אף אחד לא יעצור מישהו עם משטרה, אבל אם אין מציל, אסור להתרחץ.

השאלה היא למה לא תעשו לפחות חד פעמית בדיקה של שאר החופים, איפה שאנשים בפועל מתרחצים. ואם נגיד אלה מקומות מזוהמים אז חשוב לציבור לדעת.

יש חוק במדינת ישראל של משרד הפנים של הכרזת חופי רחצה מנקודה זאת עד נקודה זאת מותר להתרחץ ורק שם מותר להתרחץ. אנשים מותר להם להתרחץ שם, ובמאגרי קולחים אסור להתרחץ, אנחנו לא מפקחים על זה. זה ביוב.

תראה, אתה מופקד על בריאות הציבור, ואתה צריך ללכת לא אחרי השלטים שכתוב מוכרז או לא מוכרז, אלא אחרי הפעילות בפועל של האזרחים. אם הם מתרחצים בחופים נוספים, גם שזה לא כחוק, אתה כמשרד הבריאות אתה לא משטרה, ואתה לא האחראי על איפה אנשים מתרחצים. אתה אחראי בין היתר על מתן נתונים על איכות המים או על הימצאות של חיידקים במקום זה או אחר. לכן אני אומר, אני לא מסכים עם גישה בירוקרטית כזאת.

אין לי אפילו את האמצעים לעשות כזה דבר.

למה?

מי שבודק בחופים המוכרזים זה בעל החוף. הוא צריך להביא, יש לו את המערכת. אני לא הולך ובודק.

יש שירותי תברואה בעיריות, יש גופים שמסוגלים בהנחייה שלכם לעשות את זה, לפחות פעם אחת, לעשות את הבדיקה הזאת ולדעת. אנחנו מבקשים לעשות את זה.

לגבי דיג במקומות האלה, מה קורה עם זה?

איזור השפדן למשל אסור לדיג. איזור מפרץ הקישון אסור לדיג. כל פעם שיש התפרצות או פריצת זיהום, ברידינג פעם פרץ, תחמו את האיזורים. דרך אגב זה אחריות משרד החקלאות אגף לדיג.

אתם מתייחסים בדו"ח שלכם ואומרים שצריך לעשות חקיקה בנושא הזה כי אין איסור על דיג במקומות המזוהמים. לא כאלה שהוכרזו באופן מקרי בגלל זרימה. אבל בדרך כלל. מקום מזוהם אין איסור לדיג.

אנחנו רוצים להציע, פרט להצעות שהציע המשרד לאיכות הסביבה, אנחנו חושבים שיש מקום, יש ועדה בראשות סגן נציב המים שמתירה למפעלים ומזהמים שונים הזרמת שפכים קולחים לנחל. הוועדה הזאת לא פתוחה לציבור, היא לא מופיעה במסגרת חוק הייצוג, אנחנו במקרה הצלחנו לעצור משחטה של תנובה שרצתה לבקש היתר להזרים את השפכים של המשחטה לנחל חרוד. אם לא היינו מקבלים בדרך שאינה דרך את המסר הזה לא בטוח שזה היה נעצר. ולכן אנחנו חושבים,

סליחה, אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. הוועדה הזאת, שאני במקרה מרכזת אותה, היא ועדה למתן צוי הרשאה לנחל, שבראשה עומד סגן נציב המים, מראש לא התכוונה לאשר,

לא משנה, אני לא יודע מה מראש, אני רק רוצה להגיד שזה לא הגיע לציבור. תנובה עושה את שלה, יש לה יועצים משפטיים ויועצים אחרים ומגיעים לוועדה. אנחנו חושבים שיש מקום לפתוח את הוועדה לציבור, להכניס נציגי ציבור לוועדה, נציגי ציבור אותנטיים. תנו את האפשרות להגיש ערר או התנגדויות לבקשות כאלה ואחרות.

דבר נוסף, אני חושב שבדיונים האלה אנחנו חוטאים קצת למטרה. מי שהיה צריך לשבת פה בין היתר זה היה צריך להיות התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר, משרד החקלאות, גורמים שבפועל הם אלה שגורמים לזיהום. הם מייצגים סקטור רחב של התעשייה שפה צריך לתת מענה.

תציעו את זה, מה אנחנו יכולים לעשות, גם בנושא של יישום. כי אני חושב שזה נכון, בסך הכל הדבר הזה כן מתקבל היום, מקובל היום, ברוב המערכות יש ייצוג לירוקים על פי חוק ואין שום סיבה שבוועדות האלה לא יהיה. אבל תתן לזה צורה פורמלית של הצעה.

רק מענה לשמעון צוק, בוועדה למתן היתרי הזרמה לים יש כבר נציג ציבור, מונה פורמלית ויושב. נציגת ציבור.

תראו, אנחנו לא שוקטים על השמרים כמו שאמרתי קודם, את הדו"ח הזה שאנחנו למעשה שותפים יחד עם משרד התשתיות אנחנו אלה שזימנו את הדו"ח הזה, אנחנו מתייחסים אליו ברצינות רבה ומשתדלים ליישם כל פרט ופסיק של ההמלצות שבו.

מעבר לזה אני אומר, אמנת ברצלונה שמדינת ישראל חתומה עליה יצאה ביוזמה מאוד מאוד חשובה ומאוד מאוד מעניינת, כבר ב-97'. היוזמה הזאת נקראת התכנית האסטרטגית להפחתת מזהמים לאגן הים התיכון. אני בא לפני שבוע, היה כנס חשוב מאוד בסיציליה של כל המדינות החתומות על האמנה. אני רוצה לומר שכל המדינות מתייחסות לתכנית הזאת, כל מדינה חייבת, למעט מדינות העולם הפחות מפותח, יש להם מימון, לנו אין, אנחנו צריכים לעשות את הכל לבד, אנחנו נחשבים בין המפותחים.

ולא שכנעתם אותם שזה לא כך?

ניסינו.

הבעיה עם מדינות אחרות, שמונים אחוז מהשפכים שלהם הם או מטופלים ברמה הכי נמוכה שאפשר, או בכלל לא.

יש לנו כמה הישגים להתגאות בהם, וזה ברצינות מוחלטת, אנחנו בהחלט נמצאים בשורה הראשונה של המדינות. יחד עם זאת יש לנו הרבה דברים עוד לעשות, כמו שאנחנו פה רואים, ולכן מפה צריכה לצאת הקריאה, ואנחנו מתכוונים ליישם את ההמלצות של אמנת ברצלונה ולקיים ולארגן ועדה בין משרדית, שתאגד בפנים את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, את כל הגופים הסטטוטוריים הרלוונטיים, שביחד ינסחו את אותה תכנית פעולה שדורשת האמנה ויבצעו אותה בפרק הזמן של 2005 עד 2025.

אתה יכול לספק לנו את הדף הזה של המלצות ועדת ברצלונה, עם קצת פירוט לגבינו?

בהחלט. זה הופיע במצגת שלי אבל לא היה זמן.

מרשות נחל הקישון. נחל הקישון כיכב בדו"ח, אנחנו מקוים שאנחנו בדרך הנכונה, למרות השיפורים שהוצגו אנחנו בדעה שצריך להכביד פה את היד על המפעלים ולהקשות בנושא של מתן היתרי הזרמה לים, כמו שבשנת 2001 על ידי לחץ משותף עם משרד לאיכות הסביבה הגענו למצב של שיפור ושדרגו את איכות מה שמזרימים לים. נחל כזה מרכזי לא צריך שיהיו בו בכלל הזרמות תעשייתיות. וצריך לפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד ולהגיע לפתרון.

הנושא הזה נבחן והמשרד עכשיו שינה את דעתו בעניין הזה ויש לו פתרונות. ביטל את הנושא של הצינור, שיכול היה אולי להיות פתרון טוב, ואנחנו עוד לא יודעים מה הפתרון החדש שמסתמן, אבל בכל מקרה אין ספק, ואני שמח שח"כ מצנע הצטרף כי הוא היה הרבה שנים יו"ר הנהלת רשות נחל הקישון והוא יודע על מה אני מדבר, צריך פשוט להגיע עם המפעלים למצב שהם משפרים ומשדרגים.

יש עוד נקודה, בגלל זה הכנו חומר כתוב, ההצעה שניסינו לקדם אותה, ולא כל כך צלחה בידינו, היות והנחל הזה הוא מרכזי והוא עובר מעמק יזרעאל ועד מטרופולין חיפה יש אפשרות לקחת את הדבר הזה כפרוייקט לאומי, להכריז עליו כפרוייקט לאומי לשיקום. כי כפי שנאמר הבוצה שבודקים אותה עכשיו כפי ששמעתי הטיפול בה הוא מאוד יקר. ואין ספק שעד שלא יטפלו בבוצה הרעילה שהצטברה במשך עשרות שנים של זיהום, לא משנה, המפעלים ישלמו, לא ישלמו, מי יישא בעלות של זה, אבל אין ספק שזה מאוד מאוד מרכזי.

תודה. אני מתנצל, תראו, מה שנעשה זה כך, אני לפחות חייב לעזוב ויש פה דיון הבא, וגם ח"כ לבני, מה שאני אבקש זה כך, פשוט מי שכבר מעודכן בקטע הזה תשאירו את זה אצל יפה, אצל מנהלת הוועדה. מי שלא ישאיר תשלחו בהמשך. אנחנו פשוט נעבוד עוד קצת עם ההמלצות שנקבל ונוציא בהתאם המלצות הוועדה או פניות לגורמים שונים או נקיים ישיבות, כמו שבודאי נצטרך בסיפור הזה של יבנה ואשדוד.

ח"כ לבני תהיה שותפה לגיבוש המסקנות ואני חושב שכל תכנית, התכנית של שיקום הנחלים היא צריכה להיות פרוייקט לאומי, כאשר קישון אולי החלק המרכזי ממנה. נראה איך אנחנו נקדם את זה. ויש בהחלט התקדמות יפה, פשוט בקצב ההתדרדרות אנחנו לא עומדים. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:35