כנסת פתוחה

מדיניות "שמיים סגורים" – הצגת עמדת הממשלה – ישיבת המשך

5
הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
28.12.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 49
הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים
מיום שלישי, ט"ז בטבת התשס"ה ( 28 בדצמבר 2004), שעה: 11:30

מדיניות "שמיים סגורים" – הצגת עמדת הממשלה – ישיבת המשך

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר
דניאל בנלולו
יעקב מרגי
ניסן סלומינסקי
איוב קרא

אילן כהן – מנכ"ל משרד ראש הממשלה
ראובן חביב - משרד ראש הממשלה
אמיר גל – ממונה אכיפה ארצי, משרד הפנים
ששי קציר – ראש מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
יוסי אדלשטיין – סגן ממונה על יחידת האכיפה, משרד הפנים
דניאל סלומון – הלשכה המשפטית, משרד הפנים
גבי וולקינסון – עוזר מנכ"ל משרד התמ"ת
רענן דינור – מנכ"ל משרד התמ"ת
אפרים כהן – ראש מנהלת עובדים זרים, משרד התמ"ת
תומר מוסקוביץ – היועץ המשפטי, משרד התמ"ת
אליהו אהרוני – קצין אג"מ הגירה, המשרד לביטחון פנים
יהודה שגב – מנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים בישראל
צליק ניסן – התאחדות הקבלנים והבונים בישראל
מיכאל שיפר – איגוד לשכות המסחר
חנניה אזולאי – איגוד מגדלי הפרחים
אברהם דניאל – יו"ר ארגון תנועת חקלאיים עצמאיים
אלי כהן – יו"ר איגוד מגדלי הצמחים
רימון בן יקיר – ועד המסעדות האתניות
אסף אדיב - ועד המסעדות האתניות
נעמי לבנקורן – מנהלת המחלקה המשפטית, מוקד סיוע לעובדים זרים
טל דגן – קו לעובד

בת-שבע פנחסוב

אושרה עצידה



מדיניות "שמיים סגורים" – הצגת עמדת הממשלה – ישיבת המשך

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני עובדים זרים. הישיבה הזאת היא ישיבה שהובטחה לפני ארבעה שבועות, והיא מתקיימת בדיוק אחרי ארבעה שבועות. נדמה לי שהיא גם אחת מהישיבות החשובות שאנחנו מקיימים.

אני רוצה להזכיר שבפעם הקודמת אנחנו דנו בנושא מדיניות השמיים הסגורים, והתמקדנו במיוחד בסוגיית ענף הבניין, משום שאנחנו ראינו בנושא הסיעוד נושא שהוא מטופל פרטנית כלפי הנזקקים והסיעודיים, וראינו בנושא החקלאות נושא שהוא נפרד מהפתרון הייחודי של הבניין. אנחנו ראינו בנושא הבניין כנושא מאוד מורכב ורצינו את הפתרון לגביו.

אני מזכיר שאנחנו טיפלנו בנושא הזה בכמה מישורים. לא רק במישור של יישור הקו לגבי מכסת העובדים הזרים שעובדים בענף הבניין, ואיך זה מסתדר עם מדיניות השמיים הסגורים, ההלימה בין החלטות הממשלה, המספרים בפועל, ועובדים חדשים שמובאים לכאן או כאלה שמושמים ממקומות אחרים, אלא גם לגבי ענף נוסף שאנחנו מאוד מאוד "חמים" עליו. אנחנו רוצים שיהיו יותר ויותר ישראלים שיעבדו בענף הזה, ולכן אנחנו ביקשנו ממנכ"ל משרד ראש הממשלה שיגיע תוך מספר דקות, וממנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מר רענן דינור שנמצא כאן, לבוא לכאן בתוך ארבעה שבועות. אני רוצה לשבח אותם שהם באמת באים לכאן גם לאחר שיש תמונה בהירה לגבי המצב, כך אני מקווה. למיטב ידיעתי, נחתם גם הסכם עם התאחדות הקבלנים לגבי הנושא הזה, ואני אבקש גם מרענן דינור וגם ממנכ"ל התאחדות הקבלנים אל"מ שגב וגם מאפרים כהן להשלים את הדברים לאחר מכן. אני רוצה לקבל סקירה בהירה ומרוכזת.

אנחנו רוצים לשמוע כאן את הפרטים ואנחנו רוצים לבדוק באיזה מידה הם עומדים בהלימה גם לגבי המשק, גם לגבי הנושאים החברתיים, גם לגבי התעסוקה של ישראלים. לאחר מכן נעבור כמובן לדיון ולשאלות.

חבר הכנסת בנלולו, בבקשה.

אדוני היושב ראש, ראשית אני רוצה להודות לך בשם חברי הכנסת שנמצאים בוועדה ובשמם של לפחות שני ארגונים שהם ארגוני הקבלנים והחקלאות, על העבודה הנפלאה שאתה עושה על מנת לקדם את הבעיה הקשה והכאובה שיש לנו. אני מנסה לעזור.

שנית, הזכרת בדבריך את החברות החדשות שאמורות להיות וכו'. יכול להיות שארגון הקבלנים חתם עם משרד האוצר, או שהם ישבו וסיכמו בינהם סיכום כלשהו. אני מבקש שהסיכום הזה יבוא לכאן לוועדה על מנת שנלמד אותו. יכול להיות שנצטרך לעשות תיקונים או השלמות. כל הכבוד להם על זה שהם ישבו וסיכמו, אבל אני חושב שזה גם צריך לבוא לכאן. צריך ללמוד את החומר בצורה הרבה יותר מפורטת.

זה בדיוק מה שיהיה, לכן אנחנו לא ביקשנו שרענן דינור או אילן כהן ישלחו לנו את החומר הזה במכתב, אלא ביקשנו לדון בעניין ואכן כך יהיה. גם סגן השר לביטחון הפנים רצה להיות כאן, ונבצר ממנו לבוא. הוא יבוא לישיבה הבאה.

יש גם עובדים זרים בקו עימות?

כן. מנכ"ל משרד התמ"ת רענן דינור, בבקשה.

קודם כל, אני מבקש להודות לך אדוני היושב ראש על כך שנתת לנו הזדמנות להציג בצורה מסודרת את סוגיית העובדים הזרים. בהזדמנות זו אני מבקש להודות גם לחברי הכנסת שנוכחים כאן בוועדה ונותנים בעצם נוכחותם את המשקל האישי לנושא הזה. כמו כן, אני רוצה להודות לראש מינהלת עובדים זרים מר אפרים כהן שעושה את תפקידו על הצד הטוב ביותר בכל קנה מידה, וליועץ המשפטי של משרדנו תומר מוסקוביץ שמלווה את התהליך הזה בצורה אינטנסיבית, ולגבי וולקינסון העוזר שלי.

אני אציג את עיקרי הנתונים מתוך החומר שלפניי שנמצא גם לעיניו של היושב ראש. אני מבקש להדגיש כי נקודת המוצא של משרד התמ"ת בנושא העובדים הזרים היא נקודת מוצא שבמהותה העובדים הזרים הם תופעה לא רצויה בשוק העבודה בישראל. הקיום של העובדים הזרים במשק הישראלי היא ללא ספק על חשבון העובד הישראלי, ויש לצמצם ככל הניתן ובתהליך ראוי את מספר העובדים הזרים במשק הישראלי תוך מציאת תחלופות ממשיות של עובדים ישראליים במקום העובדים הזרים.

אנחנו נסקור את תחום הנתונים על פי הענפים השונים שבהם אנחנו מאפשרים עובדים זרים. אין בסקירה הזאת את תחום העובדים המומחים משום שלעניין הזה אנחנו נתייחס בנפרד. אנחנו מתייחסים רק לאותם ענפים שבהם יש רגולציה שבמהותה מכסות והיתרים, והיא איננה נוגעת לתחום המומחים שלגביהם יש כללים אחרים.

כשמדובר על מומחים הכוונה היא באמת לא לעובדים שבאים לעבוד בבניין, חקלאות או סיעוד, אלא מומחים אמיתיים שהם בעלי רמת מקצועיות מאוד מאוד גבוהה, והם דרושים לאיזשהו ענף תעשייתי או לאיזשהו מחקר.

בענף הסיעוד, מימוש המכסות בתחום העובדים הזרים עמד בשנת 2003 על 39,000, ובשנת 2004 על 28,000. איך זה קרה? נעשתה עבודה מינהלית בעיקר שתפקידה להוציא מהרשימות את אותם עובדים זרים שמלכתחילה הגיעו לישראל כדי לשרת אנשים שנכון למועד הבדיקה כבר לא נדרש יותר כי מדובר באנשים שהלכו לעולמם. אין מכסה לעובדים סיעודיים. הכלל הוא שמי שעומד בקריטריונים לקבלת עובד זר בתחום הסיעודי, מקבל.

הפער הזה של כ-10,000 כול כולו נולד כתוצאה מהשוואת רשימות של אנשים שמגיע להם באשר הם מהלכים בין החיים לבין אנשים שלא מגיע להם, ואותם עובדים זרים שהובאו עבורם בעצם נקלטו או נפלטו לשוק הרחב. המדיניות היום היא בראש ובראשונה לממש את אלה שכבר נמצאים בארץ ורק בעדיפות אחרונה לאחר שמשרד הפנים עושה את כל בדיקות האפשריות, להתיר הבאתם של עובדים חדשים. אבל ההישג הגדול בתחום הזה נובע כתוצאה מכך שנעשתה בחינה יסודית של העובדים הזרים בתחום הסיעוד שרשאים להיות בישראל, במובחן מאלה שלא רשאים.

בתחום החקלאות אנחנו יודעים כי בשנת 2003 היה מימוש של 28,000, מכסה של 26,000 לשנת 2004. מימוש של 22,634 לפני פעולה שעשינו לאחרונה עם משרד החקלאות לנצל טוב יותר את המכסה הקיימת כדי להבטיח את מרב העובדים הזרים בתחום החקלאות למי שמגיע לו על פי קריטריונים. בשנת 2005 המכסה עומדת שוב על 26,000. על פי סיכום עם שר החקלאות תינתן עדיפות בשנת 2005 לעובדים זרים בענף החקלאות באותם ענפים שיש להם פוטנציאל יצוא. יש במפורש עדיפות בנושא היצוא. כמובן שהעדיפויות שקיימות עד היום יישמרו. קרי, ערבה תיכונה, קו עימות צפון. אלה בהחלט עדיין נמצאים בקריטריונים מועדפים. אבל, הנושא של יצוא נכנס כמרכיב חדש לסולם העדיפויות.

המשמעות של זה היא היתרי יבוא של כ-3,500 עובדים חדשים לחקלאות, או שיש גם מקורות אחרים.

אני מציע שלכל השאלה הזו נתייחס בשקף הספציפי שעוסק בפתיחת השמיים.

בתחום הבניין היו לנו 30,000 מימושים בשנת 2003, וזה ירד למכסה של 20,000 בשנת 2004. היו 13,000 מימושים בשנת 2004, כולל גם היתרים שנתנו להרחבת פעילות מ-2003 ל-2004. קרי, הכרנו בפרויקטים שבנייתם לא הסתיימה ב-2003 לצורך מתן היתרים ל-2004. על פי אותו סיכום שהזכרת אדוני היושב ראש קודם לכן, אנחנו מעמידים את המכסה מול הבניין ל-17,500 בשנת 2005, ו-15,000 בשנת 2006 על פי אותו סיכום שאנחנו נציג אותו גם בהמשך.

בתחום התעשייה אנחנו יורדים מ-8,000 למכסה של 2,000 בשנת 2004. המימוש הוא של 1,851, והצפי הוא ל-2,100 בשנת 2005. ה-8,000 הוא רישומי, בפועל ללא ספק היו פחות עובדים זרים בתעשייה. ברישום באמת יש כאן ירידה של כ-6,000. אני יכול לומר לכם בוודאות לפי כל הצלבה שאנחנו עושים עם התאחדות התעשיינים, שלא פעלו ולא עבדו כל כך הרבה עובדים זרים בענף התעשייה. מה בכל זאת? הם היו רשומים בענף התעשייה וזלגו או למקצועות מוכרים נניח בניין, או לתחום הבלתי חוקיים. אבל הרישומת שלנו היא כמתואר כאן.

האם תע"ש תורכיה בתוך זה?

הוא שייך למכסת הבניין, הוא איננו במכסת התעשייה. אנחנו במהלך השנה האחרונה "פירמלנו" את 800 העובדים האלה. נתנו להם מעמד פורמלי מסודר כדי להגיע למצב שבו אין שתי רשימות אלא יש רשימה אחת שעליה הממשלה עובדת.

ההנחה שלנו שבשנת 2005 מספר העובדים בתעשייה יהיה בסדרי הגודל של אותם 1,800, אלא שאנחנו עוברים שיטה גם עם התעשייה. כשבאנו לבקש את אישור הממשלה למכסה, נתנו איזשהי דלתא כלפי מעלה כדי שהמעצור לא יהיה המכסה אלא היכולת להעביר את התעשייה מעובדים זרים לעובדים ישראלים כפי שיוסבר בהמשך.

בעבר תחום המלונאות באילת, תחום המסעדות, היה חלק מתעשייה. אנחנו מפרידים את זה משום שאנחנו פועלים באסטרטגיות שונות מול כל אחד מהענפים. לא דין הטקסטיל כדין העובדים במלונאות באילת, ולא דין העובדים במלונאות באילת כדין העובדים במסעדות.

ישנה עוד הערה אחת שמחובתי לומר כאן במדויק. בנושא המסעדות המכסה שאישרה הממשלה היא לא 1,000 אלא 1,300. זה כולל גם 300 של עובדים במסעדות האתניות. אני אומר לכם בצורה הברורה מאוד, אין לנו עדיין תשובות מספיק טובות בתחום ה-300 עובדים במסעדות המעורבות בעיקר מפני שאין לנו תשובה מספיק טובה לשאלה ממתי מסעדה הופכת להיות מסעדה מעורבת של ממש. שהרי תסכימו איתי שאם יש פריט אחד לא בטוח שההגדרה היא הגדרה של מסעדה מעורבת. לעומת זאת, אם 80% מהפריטים הם פריטים בעלי אופי של תפריט אתני מובהק אז זה כמובן מסעדה שבהחלט כן יכולה להיות מסעדה מעורבת.

הקושי שלנו הוא באי רצון שלנו כממשלה להיות מנתחי תפריטים. אנחנו מחפשים ונשמח לשמוע הצעות מהיושבים כאן, פתרונות ראויים לשאלה מה זה מסעדה מעורבת כדי אחת ולתמיד לקבוע קריטריון.

הבעיה האמיתית היא שכולנו יודעים שבמסעדות לא עובדים 1,000 עובדים זרים אלא עוד 10,000 עובדים בלתי חוקיים.

אי המימוש לגבי כל מה שנאמר כאן למעט סעיף הסיעוד, הוא לא בגלל שאין צורך בזה בשנת 2004, אלא זה בגלל הבעיה הקשה של סגירת השמיים. קחו לדוגמא את ענף החקלאות ואת ענף בניין, היו להם אשרות ביד אבל לא נתנו להם להביא עובדים, ובגלל זה חקלאים וקבלנים נפלו ופשטו רגל. אני מעיר את ההערה הזאת משום שאפשר לחשוב כרגע שאי המימוש נבע מזה שלא היה צורך. זו הערה חשובה.

אנחנו נגיע לסוגיה הזאת בהמשך. הסיבות לאי המימוש הן מגוונות. אני לא אסתיר ממך שחלק מהסיבות לאי מימוש זה קשיים במימוש. אבל, נדמה לי שצריך לראות את התמונה בכללותה ולא לקחת פרק אחד ואותו להאיר כאילו הסיבות האחרות מתגמדות.

אם אני מסתכל על 2003 אז יש כ-100,000. יש בעיה של מימוש, זה לא בעיה של מכסות. המכסות הרי לא השתנו עד כדי כך.

אני אומר לך איך להסתכל על זה. קודם כל, תוריד את העובדים בסיעוד כי זה לפי צורך. לכן הכנסת הסיעודיים לחשבון היא מטעה. מה שאתה יכול ללמוד הוא זה שמ-2003 ל-2004 אתה יורד מ-63,000 ל-48,000. אתה יכול ללמוד שבשנת 2005 אתה כמעט ולא יורד וזאת כתוצאה מהיענות לנושא הקבלנים. הביטוי של שנת 2005 יותר מכל מבטא ספירה מדויקת של מה יש לנו בכל ענף תוך ההפרדה לענפים האחרים בתחום התעשייה בשונות. לקחנו פה שונות ואחת ולתמיד טיפלנו בזה עד הסוף.

פה אתם חייבים לדעת נתון אחד מאוד חשוב. שיטת הרישום בעבר היתה כזאת שלא היתה שליטה מלאה לגבי כל אחד מהענפים. אני הודיתי בתחילת דבריי לאפריים כהן, ואחד הדברים החשובים ביותר שהוא עשה זה שהוא אחת ולתמיד הכניס סדר בבסיס הנתונים וביכולת שלנו באמת לדעת מהן התנועות האמיתיות שהיו בכל ענף. לצערי הזה, זה לא נעשה בעבר וכתוצאה מכך יכולת ההשוואה עד הסוף לא קיימת. קיימים אומדנים כפי שהוצגו.

מה אומר עיקרי ההסכם עם הקבלנים? פה אדוני היושב ראש אתה תאפשר לי להודות ליודקה שגב שיש לו תרומה מכרעת בנושא הזה.

גם אני מודה לו. אני חושב שגם לוועדה היה חלק בדחיפת כל העניין. אבל, אני בעיקר מודה לכם שהתקדמתם.

אנחנו מדברים במכסות ל-2005 על 17,500, וזה יורד ל-15,000 לשנת 2006. אנחנו הממשלה מתחייבים ליישם החלטה שמקצה 40 מיליון שקל לשילוב ישראלים בענף הבנייה. נקבע מודל של שילוב ישראלים שכולל חונכיות, תמרוצים ממשיים לעובד הישראלי ולקבלן כדי להעסיק עובדים ישראלים. כאן המקום לדווח שבמהלך שנת 2004, בשיא, נוספו 12,000 עובדים ישראלים לענף הבנייה. אני אומר בשיא, משום שיש תנודות בשילוב של ישראלים בענף הבנייה. בחודש הזה אנחנו סופרים 7,000. כשמדדנו ספרנו 12,000 כאשר זה היה בערך בחודש מאי. אני יודע להסביר חלק מהתנודתיות ולא את כולה. זה רק אומר שהטענה של הקבלנים שישראלים לא מחזיקים זמן רב באתר או בבנייה היא טענה נכונה לפחות לפי הסטטיסטיקה הזאת. לכן, הכנסנו מודל תמריצים שממהותם בנויים על הישארות בעבודה. לשון אחר, יקבל תמריץ עובד ישראלי וקבלן אם יש רצף תעסוקה מעל שנה, ותמריץ גם בסוף השנה השנייה.

האם מדובר על כל סוגי עבודות הבנייה?

אנחנו מדברים על העבודות הרטובות, זה המונח העיקרי כשאנחנו מדברים בענף הבניין. היו ניסיונות בעבר לקבל עובדים זרים גם לעבודות המוגדרות לא רטובות. עצרנו את זה וגם כאן קיבלנו סיוע רב של התאחדות הקבלנים. גם הם הבינו שעם כל הכבוד, שלמפעילי עגורנים לא ראוי שיגיעו עובדים זרים למרות שהיו גלישות מובהקות של גורמים שונים במשק, כולל גם גורמים ממשלתיים, כדי לאפשר פעילות של עובדים זרים בענפים האלה. זה לא מקובל עלינו ואנחנו יכולים גם לנמק אם אנחנו בכלל צריכים לנמק שאלה זו.

אנחנו נפעיל שיטה של החלפת 2,500 עובדים בטווח הקצר, ועוד 2,500 במהלך 2005. כשאני אומר החלפה זה עובד תמורת עובד. זאת אומרת, יש עובדים שסיימו את שהייתם, אנחנו מוכנים לאפשר להביא עובדים במקומם. אבל, במודל עובד תמורת עובד.

אנחנו מסתכלים על נושא העובדים הזרים בשנת 2003 וישנה שורה ארוכה של כשלים: במספר הבלתי חוקיים, בפער שבין ההקצאות לבין היישומים בפועל, באופן הטיפול בעובדים הזרים, בחובות של קבלנים, מעסיקים ואחרים כלפי עובדים זרים. היום מוכרחים תקופה שבה אתה יוצר "ברקס" חזק מאוד כדי להכניס משק להסדרה. אני בהמשך אפרט מה לדעתי "הברקס" הגדול כפי שקראתי לו, מהן התפוקות והתועלות.

אני סיכמתי עם ארגון IOM לפני כחצי שנה שהם מסייעים לנו למנוע את החרפה הזאת של דמי תיווך מופרזים בהתייחס לעובדים זרים שמגיעים לישראל. אני מניח שחלק מהיושבים כאן, אולי כולם, יודעים שהיום עובד תאילנדי צריך למשכן את ביתו ואת משפחתו כדי להגיע לישראל. היום לעובד תאילנד עולה 200,00 באט להגיע לישראל. זה 20,000 שקל, וזה סכום עצום בתאילנד. אנחנו רוצים את התיווך הזה לפתור . אנחנו מאמינים שבעזרת ה-IOM אנחנו נגיע לפתרונות של ממש. יש כבר סיכום פרקטי איתם בתחום של תיווך עובדים זרים בפיליפינים. אנחנו רוצים להתקדם איתם גם לארצות השולחות האחרות כדי להגיע למצב שבו המקסימום שעובד כזה ישלם יהיה כמוגדר בחוק שזה על פי התקנות שיתקן השר. אנחנו עוד לא הגשנו אותן. יש המלצה לדרג המקצועי, והשר כמובן ישמע את השיקולים השונים ויקבע מהם דמי התיווך המקסימליים. דמי המקסימליים שיקבעו בכל מקרה בתקנות הם במרחק רב ממה שקורה היום בפועל. היום בפועל נדרשים עובדים המגיעים לישראל לשלם דמי תיווך בסכומים מטורפים על פי שווי המטבע בארצות המוצא.

למיטב הבנתי, כאן מדובר בפתיחת השמיים ליבוא של 5,000 עובדים חדשים שייכנסו לישראל לענף הבניין. אם נוסיף לכך את 2,500 מסעיף 3 שזה ההחלפות, אז יובאו לארץ כ-7,500 עובדים.

להערכתי אדוני קורא לא נכון. אתה צריך לראות מקסימום של 5,000 איש שאפשר לתחלף אותם בשנת 2005.

כלומר, 2,500 כלולים בתוך ה-5,000.

שנית, האם מתוך ה-5,000 יש גם השמה מחדש של עובדים שנמצאים בישראל שהם מוסתים בענף הבניין והם כלולים בתוך ה-5,000? אם כן, האם יש לכם הערכה כמה?

אם יש אתגר שמשטרת ההגירה, מינהלת עובדים זרים ומרשם האוכלוסין מתמודד איתו כל הזמן, אבל כל הזמן, זה הרצון לקחת בלתי חוקיים ולהכניס אותם למסגרות של עבודה כחוק. לזה יש שתי סיבות עיקריות. קודם כל, סיבה שנוגעת לנושא "הברקס" שעליו הערתי קודם בהתייחס לשאלתו של חבר הכנסת בנלולו, מתוך הבנה שלנו שבמקום שמשטרת ההגירה תזהה את הבלתי חוקיים ותשלח אותם, כדי קודם כל להשלים מכסות בוא ננצל את אלה שקיימים בארץ. זה יעיל מכל היבט ובחינה שהיא. אבל, זה קשה מאוד. האנרגיות שמשטרת ההגירה ומינהל העובדים הזרים אצלנו ומרשם האוכלוסין משקיע בלקחת את העובדים הקיימים הבלתי חוקיים ולהסב אותם לחוקיים על פי קריטריונים, ויש לזה גם מגבלות, זו אנרגיה עצומה עם תוצאות דלות מאוד.

צריך גם להבין שאני לא יכול לחייב מעסיק לקחת אליו פלוני שנמצא זה עתה במשמורת על חשבון המכסה אם הוא לא רוצה לקחת אותו. אנחנו לא עוסקים בקופסאות, אנחנו עוסקים בבני אדם. אם המעסיק אומר שאותו פלוני לא מתאים לו, ושלא יכול להיות שאנחנו נכריח אותו לקחת את אותו פלוני רק משום העובדה שזה סוגר לנו את הפער בין המכסה למימוש, אז בסופו של דבר זה לא יקרה.

אבל, אני גם לא בטוח שאותו קבלן הוא גם מומחה גדול לגבי אותו עובד אנונימי שאמור לבוא מסין. האם הוא יודע באיזה מידה הוא טפסן טוב או בנאי טוב?

אתה יודע שמרבה ידע מרבה מכאוב. לפעמים כשאתה מקבל מישהו שיש לו שם פרטי, שם משפחה ודרכון, יותר קל לך לקבל אותו מאשר כשאתה רואה את כל קורות החיים שלו שהוא רצוף במעברים בין מעסיקים, או כל מה שאפשר לספר על אותו עובד על ידי מתקן המשמורת. קח בחשבון שגם לא תמיד הקומוניקציה עם אותו עובד היא משופרת. לכן צריך להבין לפעמים גם מעסיקים שאומרים להם לקחת ממתקן המשמורת עשרה אנשים והם חוזרים ואומרים שהם יכולים למצות רק חמישה עובדים מתוך העשרה. כי עובד אחד בחיים שלו לא עבד בבניין, והשני לא מכיר עבודת חקלאות. צריך להבין שמתקיימים פה גם קונה מרצון וגם מוכר מרצון. אני לא יכול אף פעם לומר למעסיק: אתה תיקח מהמשמורת, ובבקשה אל תמצא דופי באף אחד מהעובדים. כל הירידים שעשינו כדי למצות שוהים בארץ שלא כדין ולתת להם את האפשרות להיכנס להיות מועסקים כדין, לא עלו יפה.

לפני כשנה, שנה וחצי אנחנו דיברנו והיתה באמת כמות גדולה מאוד של עובדים בלתי חוקיים. אני חושב שהיום ירדנו בכמות גדולה מאוד. אין היום הרבה עובדים בלתי חוקיים.

אני מודיע לך שלא השתנה כלום. על הנייר השתנו הדברים, אבל לא השתנה כלום.

אני בדקתי את הנתון האחרון שיש לנו בוועדה. יש 70,000 עובדים בלתי חוקיים.

כמה היו לפני שנה וחצי?

היו 200,000. אלו העובדות. השאלה היא, האם אפשר למצות מ-70,000 האלה, ומשרד הפנים יענה על זה.

אדוני היושב ראש, מאיפה אתם מביאים את הנתונים האלה?

הנתונים הללו נמסרו לנו בוועדה הקודמת וחקרנו אותם. הם נתנו את הנתונים גם על סמך משטרת ההגירה.

אני אומר לך שאלו נתוני "בולשיט". יש הרבה יותר. לך תראה את עיר הבירה השנייה של העובדים הזרים. זה לא רק 70,000 עובדים זרים.

יש בארץ עובדים זרים בלתי חוקיים בעשרות אלפים. אנחנו רוצים למצות מהם מקסימום.

יש בארץ שוהים בלתי חוקיים בעשרות אלפים, לא עובדים זרים.

יש בארץ שוהים בלתי חוקיים בעשרות אלפים שחלקם הגדול נכנסו בדרכים כאלו ואחרות, כולל עבודת עובדים זרים. המטרה של הוועדה, אנחנו אמרנו אותה והיא מוסכמת, אנחנו רוצים למצות מקסימום מהם להשמה מחדש במקום לייבא עובדים זרים חדשים.

אני יכול לתת אינדיקציות בתחום האכיפה, ואת זה אני אתן בהמשך. אני לא יודע להתחייב על המספר, אבל אני יכול לומר לכם שגם האינדיקציות בתחום האכיפה מעידות על ירידה. אינני יודע לומר מהי הכמות את זה משרד הפנים יודע לאמוד טוב ממני.

אחד נכנס מפה, והשני יוצא משם.

זה נכון שמספר העובדים הזרים הלא חוקיים ירד בכמות גדולה מאוד. אבל, לא ניתן יותר להסב את כל העובדים הלא חוקיים שנותרו כאן לבניין או חקלאות. כל עובד בלתי חוקי שנמצא פה והוא נתפס, אפשר לשלוח אותו החוצה. אי אפשר לנצל אותו.

על זה אני למשל חולק עליך.

אדוני המנכ"ל, מהי התוכנית שעליה אתם מדברים על הקצאת 40 מיליון שקל למימון הפעולות. אני יודע שהיה הסכם עם התאחדות הקבלנים מלפני שנה וחצי או שנתיים שלא יושם. אני רוצה לדעת מהי התוכנית שעליה מדברים. האם היא קיימת, האם אפשר לראות אותה?

בוודאי, אני אציג את עיקריה בזה הרגע. אנחנו לא מסתירים שום דבר.

הנחת היסוד של הכשרת ישראלים בבניין היא הנחה שאומרת שאין טוב מעבודה בפועל בענף הבניין כדי ללמוד את המקצוע. אנחנו עושים hold עם המודל שנקרא קורסים להכשרת עובדים לענף הבנייה. אנחנו יחד עם התאחדות הקבלנים נותנים את המשקל העיקרי להכשרה במהלך העבודה, משום שהניסיון מלמד שזוהי ההכשרה האפקטיבית ביותר. שאלת קודם, האם המעסיק יודע איזה עובד סיני הוא מקבל? אני מבקש לציין כאן שהם לא עוברים הכשרה במתקני הכשרה לא בסין ולא בישראל. הם נכנסים ישר לעבודה בתוך הבניין. אנחנו מאמינים שזו ההכשרה הטובה ביותר.

כדי להבטיח את ההכשרה אנחנו מכניסים את שלושת האלמנטים הבאים. ראשית, חונכות, כי ברור לנו לחלוטין שהקבלן צריך להשקיע יותר מאמץ כדי להבטיח עבודת ישראלים, וללמדם מקצוע. שנית, תמריץ לעובד הישראלי כדי להבטיח שהוא במקצוע לאורך זמן. המושג מענק התמדה הוא המושג הנכון. שלישית, תמריץ לקבלן.

צריך לקחת בחשבון שלפחות המודל של השמת נשים חד הוריות הוכיח בצורה הברורה ביותר שאחד הכלים האפקטיביים ביותר זה תמריץ התמדה בעבודה שיוצר את מה שמצפים כולנו וזה לראות לא רק ישראלים שנקלטים לענפים השונים, אלא גם מתמידים בענפים השונים, ולכן הלכנו למודל הזה.

מאיפה הלהט לנצל את העובדים הזרים שנמצאים כאן בארץ מול אותם אלה ששוהים שלא כחוק? אני חייב לספר לחברים היושבים כאן שמגיעים לא מעט עובדים זרים לישראל כחוק שננטשים על ידי המעסיקים שלהם. עובד זר משלם 20,000 שקל שהוא סכום מטורף לתאילנדי כדי להגיע לכאן. מה אנחנו אמורים להגיד לאותו עובד אחרי שהוא ננטש על ידי המעסיק? האם אנחנו אמורים להגיד לו תחזור לעצמך ותתמודד בעצמך איך להחזיר את 200,000 באט? השאלה כאן היא לא רק שאלה של מימוש פוטנציאלים קיימים יש פה שאלה מוסרית ותכירו גם בזה. לכן, ישנו הדחף לראות איך אנחנו מפעילים גם שיקולים שהם לא רק שיקולים כלכליים, ולא רק שיקולים של היצע וביקוש מתחום העבודה, אלא גם שיקולים מוסריים. למעשה, הגיע לכאן אדם כדין ובואו נטפל בו בצורה הכי טובה, אלא אם אנחנו יודעים לומר שלא מגיע לו ולא צריך לעזור לו, ויש גם כאלה, עיין מבריחי גבול.

ראשית, אני מברך אתכם לעשות את זה עם ארגון ההגירה העולמי ולפקח על העניין. כמו שאמרת, יש פה ממדים גם אנושיים וגם מוסריים, ובלימה של אנרכיות ומאפיות. השאלה היא, אל מי הם יבואו בארץ? האם מי שיקלוט אותם בארץ הן חברות כוח אדם שעליהן יש איזשהו פיקוח, או שהקבלנים עצמם יורשו לייבא אותם באישורים מיוחדים? איך תהיה הפרוצדורה כדי שהאנרכיה אולי תימנע מחוץ לארץ, אבל היא לא תימנע בארץ?

קודם כל, זה שונה מענף לענף. כרגע בנושא של בניין עוד לא הכנסנו את האלמנט של אישור הארגון ההגירה העולמית. אנחנו כרגע פיתחנו את המודל מול הנושא של העובדים הסיעודיים, ושם זה יהיה היתר לכל אחד ואחד מאלה שמגיעים. זאת אומרת, הוא יוכל להגיע רק דרך המשרדים של ה-IOM בפיליפינים. עדיין לא פרסנו את כל המודל הזה לכל המדינות.

כדי שארגון ה-IOM יעבוד מולנו בארץ משלוח אלינו, חייבת אותה ארץ להסכים לכך. אנחנו למשל מעריכים שזה לא יהיה כל כך קל בתאילנד. זו הערכה בלבד, יכול להיות שאני טועה, והלוואי ואני טועה. אבל, כדי להסכים למודל הזה נדרשים פה שלושה: מדינת ישראל, אותה מדינה שממנה מגיעים העובדים הזרים, וכמובן ארגון ה-IOM שיודע להגיד שהוא יודע לקחת על זה אחריות. הרי אני לא מחפש להחליף מתווך במתווך. אם ה-IOM אומר שהוא יודע להבטיח לי שלא נעשה כאן ניצול לרעה של הרצון של העובד הזר לעבוד בישראל, אני שקט. הוא לא יודע להגיד לי את זה בכל מקום.

בסך הכל יוצא פה מצב מאוד מדהים, כי ההסכם עושה את זה היבוא של המספר הכי גדול של עובדים לענף הבניין כשעליו למעשה אין הסכם גם עם ה-IOM, וגם לא ברור לי עדיין מי יקלוט את זה בארץ. אם חברות כוח אדם הן אלה שיקלטו את 5,000 העובדים הללו שהן עצמן יכולות להיות מחוברות עם מאפייה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אם כבר, אז למה זה לא הקבלנים עצמם או חברות כוח אדם שעובדות עם הקבלנים?

שלום למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אדוני אנחנו באמצע סקירתו של מנכ"ל משרד התמ"ת לגבי ההסכם, ולאחר מכן אתה כמובן מתבקש להוסיף את הדברים שלך.

כפי שאמרתי, הדברים הם שונים מענף לענף וגם ממדינה למדינה.

אני שואל לגבי ענף הבניין.

אני אענה לך. מרגע שאנחנו מעסיקים בענף הבניין חברות כוח אדם, חברות כוח האדם מחויבות לעבוד רק עם אותם הסדרים של ה-IOM באותן מדינות שבהן יש הסדר. אני רוצה שזה יובן ושלאף אחד לא תהיה אי הבנה. יכול בהחלט להיווצר מצב שבחודש מאי חברות כוח האדם תתחלנה לפעול ועדיין לא יהיה הסכם לגבי כל מדינה ומדינה. כדי שהסכם יקרה צריך שיהיו שלושה שירצו: ישראל, המדינה ששולחת אלינו, וכמובן ארגון ה-IOM.

אגב, בפגישתי עם מזכ"ל ה-IOM הוא הודיע לי בצורה מאוד ברורה: אנחנו לא ניקח אחריות בכל מדינה משום שיש מדינות שאני לא יודע לקחת שם אחריות, משום שמראש התרבות שם היא תרבות דואלית, פעם אחת מסכמים ופעם שנייה עושים את מה שרוצים.

הגיבוש הוא גיבוש הדרגתי, זה רגיש מאוד. בעבר מדינת ישראל נמנעה מלהגיע להסדרים כאלה משום שלא רצינו ליצור חבויות. אנחנו החלטנו שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להיכנס לזה. אנחנו עושים את זה לא ישירות עם ממשלות, אלא דרך ה-IOM, מהסיבות המובנות לכולם.

עיקרי הסיכום עם התעשיינים – אנחנו מול התעשיינים הודענו שהחל משנת 2007 יהיו עובדים זרים בתעשייה רק כמומחים על פי הקריטריונים ועל פי המבחן של השכר המשולם למומחה. אנחנו במשרד מאמינים שהמבחן הטוב ביותר למומחה זה השכר שמשולם לו. אם הוא עובד מן השורה בפס הייצור, אף אחד לא ישלם לו פעמיים שכר ממוצע במשק. האינדיקטור הכי טוב שהוא מומחה הוא שמשלמים לו פעמיים שכר ממוצע במשק. הואיל ולא רצינו להפיל על התעשייה מהפכה שהיא לא תוכל לעכל, דרגנו את זה לשלוש שנים: 2005, 2006 ו-2007. בשנת 2005 – 5,000 שקל, ב-2006 – פעם וחצי שכר ממוצע וזה בערך 10,000 שקל. בשנת 2007 – כ-14,000 לפי השכר הממוצע הידוע היום שזה בערך 14,000.


דבר נוסף, הגדרנו שמי שיוכל ליהנות משכר של 5,000 שקל הוא רק תעשיין שנכנס לתוכנית של החלפת עובדים זרים בעובדים ישראלים, משום שאם אין לו את הנכונות הזאת אני לא רוצה להכניס אותו לתוכנית. התוכנית של החלפת עובדים זרים בישראלים בעצם מגדילה סיוע ממשלתי במונחים של הכשרה מקצועית, במונחים של כיתה במפעל. כמובן, עצם הכניסה לתוכנית מזכה בהקלה הזאת, שאם לא כן הוא נכנס למסלול המומחים. כלומר, תעשיין שאומר שהוא יודע להעסיק עובד זר כמומחה, בבקשה. אנחנו לא חוסמים אותו ולא מגדירים לו מכסה ולא מקצוע. אם הוא מגדיר שזה הצורך שלו, מרגע זה זה הופך להיות לגיטימי בתחום העובדים המומחים. כמובן שסעיף 2 מגדיר את ההתניה. האישור ניתן אם מתקיים תנאי 1, ותנאי 2 גם יחד.

בתחום החקלאות אנחנו קבענו כיעד לטיפול מרכזי בשנת 2005. אנחנו יחד עם משרד החקלאות, האוצר, שירות התעסוקה, התאחדות החקלאים, במהלך שלדעתי ייקח יותר משנה, ויכול להיות שהוא ייקח גם שלוש שנים, להתחיל לפעול בשני מישורים: ראשית, החלפת ישראלים שפה הפרטנזות שלנו הן יחסית מוגבלות. שנית, מעבר לענפים שהם דלי עובדים זרים. העובדה שהמשק החקלאי נמצא היום רווי בענפי חקלאות שהם זוללי עובדים זרים היא עובדה ידועה. אני לא הולך להתווכח אם ישראלי יכול לעבוד בחממה או לא יכול. עובדתית, אנחנו לא מוצאים עובדים ישראלים בחממות. אנחנו חושבים שיש בעייתיות קשה מאוד בענף החקלאות סביב השאלה של מאזן כדאיות. גם הכלכלנים שלנו יודעים לומר שמשכר מסוים זה לא כלכלי להעסיק אנשים בפעם וחצי שכר ממוצע, זה לא סביר. לכן, המאמץ הגדול שלנו הוא פשוט לעשות מהלך שיביא בסופו של דבר לענפים שהם דורשים פחות עובדים זרים. אנחנו לא רואים דרך אחרת. יש פעילויות שנעשו בשוק העבודה שאפשר להחזיר אותן רוורס. אנחנו מאמינים שכך ניתן בתעשייה וכך בבניין. אנחנו מאמינים שבענף החקלאות לעשות רוורס של תעסוקת ישראלים, זו פרטנזיה שספק אם ניתן לממש.

למיטב ידיעתי, היום יש בחקלאות כ-18,000 ישראלים שעובדים בענף.

יותר, הם מדווחים על 30,000.

עוד יותר טוב.

הם לא עובדים פיזית בחקלאות, הם לא קוטפים את הפרחים. זה אין.

קודם כל, זה גם פונקציה של קיומה של החקלאות, כי אם לא תתקיים החקלאות אז גם הם לא יעבדו. גם בענף הבניין עובדים הרבה מאוד ישראלים בזכות העובדה שהענף מתקיים, אחרת גם הם לא היו עובדים.

אני מבין שעניין של עידוד ישראלים לעבודה בחקלאות הוא מורכב. יש נישות שאפשר להיכנס, והשאלה היא האם לזה יש תוכנית?

אין לי ספק שישנן נישות כאלה. אני גם ניסיתי להוביל מהלך כזה לא פעם. לצערי הרב, לא היה שיתוף פעולה מהגורמים הנוגעים בדבר. קרי, משרד העבודה לשעבר. האגף להכשרה מקצועית אכן הכין עובדים להכשיר עובדים ולעודד כניסת ישראלים לחקלאות. לצערי, זה בזמנו נעצר. אנחנו נשמח מאוד לחדש את זה.

ההערה הזאת נכונה וצודקת. אני רואה שמשרד האוצר שותף כאן, והוא בעצם שם רגליים כל הזמן להקצאת תקציבים כדי לעודד ישראלים לעבוד בחקלאות. איך זה עומד בהלימה עם ההחלטה הזאת?

בשביל עידוד ישראלים לעבוד בענף אתה צריך שיתוף פעולה מלא גם של ממשלה וגם של מעסיקים. אתה גם צריך שיהיה לך מושג איך אתה הולך לעשות את זה. בצדק אמר חברי מארגון מגדלי הפרחים, הרצון קיים רק לא בטוח שהידע ישנו. במונחים של סדרי עדיפויות קבענו שהיעד הראשון הוא ענף הבניין וענף התעשייה, והיעד השני הוא ענף החקלאות. ענף הסיעודי הוא היעד השלישי. אני יכול לשתף אתכם מהן המחשבות שלנו לגבי ענף הסיעודי, אבל אין לי מושג כמה זה מעשי משום שאנחנו בתחילת הדרך. נדמה לי שכל אחד מהיושבים כאן מבין לבד את המורכבות.

אני מקבל את התמונה שעולה מהדברים של המנכ"ל רענן דינור. רבותיי, אנחנו לא נגמור את הכל בישיבה אחת. אני מציע שהיום אנחנו נתכנס בעיקר למה שהבטחתי, לענף הבניין ואיך מתמודדים עם זה. אני הגשתי הצעת חוק "שמתבשלת" לגבי החקלאות, ואנחנו נקדם את זה.

לגבי פיתוח ענפי החקלאות אני רוצה לומר שאתם לא שמתם דגש על טכנולוגיה. זה הקטע הכי חשוב בחקלאות.

זה מה שהמנכ"ל אמר. אם עוברים לענפים שהם פחות צמאים לידיים עובדות, המשמעות היא שעוברים לטכנולוגיות או לענפים שמבצעים את זה.

הדגש הוא באמת מעבר לטכנולוגיות.

מה קרה לנו כתוצאה ממדיניות שמכונה "שמים סגורים"? קודם כל, עלה מחיר העסקת עובד זר, ואנחנו מכירים את זה מכל הסטטיסטיקות שיש לנו. במאזן הכדאיות של עובד ישראלי ועובד זר, ברור שככל שעולה שכרו של עובד הזר כך יותר כדאי להעסיק ישראלי. אמרתי לכם בתחילת דבריי שפונקצית המטרה שלנו היא לראות בעובד הזר דבר שהוא בהחלט לא רצוי בשוק העבודה בישראל, ולכן כל הווקטורים צריכים להיות להחלפתו של הזר בישראלי.

אנחנו צמצמנו בזליגה של עובדים זרים לענפים בהם אסורה עבודתם, זאת כתוצאה מכך שהמעסיקים שומרים פשוט הרבה יותר טוב על העובד הזר. אנחנו צמצמנו את הניצול לרעה של העובדים. יש לנו על זה אינדיקציות דרך כלי האכיפה שלנו. הפחתנו את מספר העובדים הזרים המועסקים שלא כדין. זה כמובן לא היה כלי עיקרי, אבל זה אחד הכלים המעולים ליצור את זה. כמו כן, צמצום משמעותי של דמי התיווך כתוצאה מכך שבסופו של דבר כשאתה ממצה פוטנציאל קיים אתה משלם פחות ופחות דמי תיווך.

אני אתייחס עכשיו לעיקרי המודל של חברות כוח אדם. אדוני היושב ראש, על זה שאלת קודם לכן, ונדמה לי שגם חבר הכנסת בנלולו התייחס לך. קודם כל, באמצעות העסקת עובדים זרים באמצעות קבלני כוח אדם מורשים, אנחנו אחת לתמיד פותרים כמה בעיות יסוד בענף הזה. במודל הזה ההעסקה יכולה להיות רק באמצעות חברות מורשות. מי שמעסיק את העובד הזר זה אותו תאגיד. כלומר, זה לא כל אחד מהקבלנים, אלא התאגיד הוא המעסיק. כיוון שמדובר במספר גדול של עובדים זרים שמועסקים פר חברה, אני יודע גם לפקח על זה כמו שצריך, גם בשאלות של זכויות עובדים וגם בשאלות של מועד פקיעת האשרה לשהייתם, או כל דבר אחר.

אבל, למה צריך אותו בתור מתווך? המעסיק הזה יגבה חלק מהרווח שלו מהקבלנים שהם אלה שבונים את הפרויקטים במדינה. מצד שני, הוא ייקח חלק מעובד הזר. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

אדוני היושב ראש, אני קודם אציג תמונה מלאה לגבי המודל, ורק לאחר מכן אומר לך מה הועילו חכמים בתקנתם.

אנחנו מדברים על מניעת הצורך בחלוקת היתרים לקבלנים, ופה חשוב להבין את הנקודה המרכזית. לאיזה כישורים נדרשת היום הפקידות הממשלתית? אנחנו נדרשים היום לקבל תוכניות בנייה, ומתוכן לנתח כמה עובדים צריך להיות לאותו קבלן, ואם הוא בונה במפלס אחד או בארבעה מפלסים. יש גבול עד לאיזה פרטנות הממשלה צריכה להיכנס, זה לא מתקבל על הדעת. אם יש מקום לעובדים זרים בענף הבניין אז שיהיו מורשים לכל מי שהוא קבלן במדינה והוא יודע להתחייב שהוא מעסיק כחוק. הוא ייקח אותם מאותם מקורות. קרי, מאותן חברות כוח אדם, וישלם מה שהוא צריך לשלם לעובד, לחברה. יש לנו אינטרס מוצהר, מובהק, לייקר את מחיר העובדים הזרים בענף הבנייה. זו מטרה מובהקת, אנחנו לא מסתירים את זה. אני רוצה שעובד זר יעלה הרבה יותר, או אז יהיה לי הרבה יותר קל להכניס עובדים ישראלים. ברור לחלוטין שאם אני עובד מול עשר חברות כוח אדם, ולא מול שלוש מאות קבלנים, יכולת הפיקוח שלי היא שונה לחלוטין. כל המודל של יצירת פיקוח אפקטיבי זה אם אתה יוצר מניפה רצינית, ולא יוצר מצב של מודל שבו יש גוף פיקוח אחד מול מאות של זכאים.

אדוני המנכ"ל, האם זה עשר או שלושים או ארבעים חברות? שלושים.

אנחנו קבענו מפתח של 350 מועסקים פר חברה.

כלומר, גם קבלן שצריך להעסיק 350 עובדים, הוא רשאי להיות גם חברת כוח אדם.

זו כבר שאלה שאני חייב להפנות ליועץ המשפטי שלי, איפה יש ניגודי עניינים ואיפה לא. אבל, זה כבר כניסה לפרטים.

לא מנענו את זה.

אני אמרתי שיהיה דיון נפרד על ההסכם, ונעשה את זה.

כשאני עובד מול מניפה זה משפר גם את יכולת הגבייה שלנו, ומאפשר לנו אחת ולתמיד להקים חלום ישן שלנו, לדעתי הוא עלה לא פעם אצלך בוועדה, ליצור קרן שתשולם לעובד הזר בסוף העסקתו. על ידי זה אני יודע להבטיח שזכויותיו של העובד הזר ישולמו לו, ושהמעסיק מפריש לקופה הזאת. אני יודע להוציא את העובד הזר עם מה שמגיע לו.

זה למסד את השחיתות במדינת ישראל, ותזכרו מה שאני אומר לכם.

בתחום המיסוי, אנחנו מדברים על מס נוסף בבניין. אנחנו היום ב-500 שקלים אגרת בקשה. אגב, בסיעוד זה 250 שקלים.

צריך לבטל את 250 שקלים, אבל זה עם האוצר. זה לא הדיון כרגע.

אנחנו מדברים על 4,000 שקל, ובחקלאות זה 1,000 שקל. אנחנו מדברים על 8% היטל מס שלא חל על הסיעודי. נוסף לבניין, תוספת של 6,800 שקל לסך כל האגרות. בסך הכל 11,300 שקלים. אני שוב אומר, זה חלק ממדיניות מוצהרת לייקר את מחיר העובד הזר. באותם הסדרים שהלכנו מול הבניין, אנחנו נתקדם גם מול הענפים האחרים. אם אתה רוצה מתכונת בטוחה להחזרת ישראלים לעבודה, חייבים לשנות את מאזן הכדאיות.

רענן, אתה לא ציינת את ההישג הכי גדול, וזה ביטול הכבילה במתכונת הקיימת. זה הדבר הכי חשוב.

אם הבנתי נכון, מאחר והעובדים הללו הם לא לחברות כוח אדם, חברות כוח אדם יוכלו לנייד את העובדים בין הקבלנים על פי האינטרסים שלהם, וגם מי שמשלם יותר. אני לא יודע איך יבוא לכאן לידי ביטוי האינטרס של העובד. אבל ברור לגמרי שיהיה על פי האינטרס של חברות כוח האדם, ועל פי הקבלן שישלם יותר, אם אני מבין נכון. לכן, ייווצר כאן מצב שבו הניוד הזה כן יתקיים, משום שהוא יתקיים בין הקבלנים על פי מה שהם ישלמו.

יודקה שגב, אתה צודק. זה צריך להיות בכותרת ראשית.

לדעתי, ואני יודע שחברנו ממגדלי הפרחים לא יאהב את זה, אם יש ענף שבראש ובראשונה צריך את ההסדר הזה זה ענף החקלאות משום שממהותו הוא עונתי.

אתה לא מכיר את ענף החקלאות.

אני לא מסכים. אני גם כך מגניב את עניין החקלאות לדיון שבעיקרו בא לדון על מה שהבטחנו בישיבה הקודמת. שני המנכ"לים באו לכאן לעניין הזה. אני לא אפסיק לטפל גם בחקלאות וגם בסיעוד. אני רוצה לסיים את הישיבה תוך עשרים דקות עם איזשהן תוצאות.

לו היינו זוכים לשיתוף פעולה בתחום החקלאות כשם שיש לנו בבניין, כולל גם עם משרד השיכון, אני חושב שהיינו נותנים פתרון נכון יותר לנושא החקלאות. זו דעתנו. אני אינני מתיימר להיות מומחה חקלאי, אבל אני כן מתיימר להיות מומחה בלשאול את המומחים. לפי כל מידע שבידנו, זה היה מביא בשורה ענקית לענף החקלאות, אבל על זה כאמור יהיה דיון בנפרד.

אני אסקור בקצרה רבה את סיכום שנת הפעילות 2004. ראשית, חזרת אלפי ישראלים לענף הבנייה. ציינתי את זה קודם וגם הסברתי את התנודתיות. שנית, מספר העובדים הזרים ירד מ-300,000 ל-180,000, וזה כולל גם החוקיים.

פה יש נתונים שאתם לא מכירים. בשנת 2004 נפתחו 10,000 תיקי חקירה נגד מעסיקים. זה חלק ממה שציינתי בפניך קודם כאינדיקטורים להפחתה במספר הבלתי חוקיים.

אדוני המנכ"ל, אנחנו יודעים את זה. אנחנו בישיבה הבאה אפילו דנים למה מתוך 140 מיליון שקל נגבו עד עכשיו רק 28 מיליון.

אנחנו יודעים לתת גם תשובות לזה, אבל אני אשמור את זה לישיבה הבאה.

אנחנו ביטלנו כ-2,000 היתרים של מעסיקים שלא כדין או חריגה בנושאים הסוציאליים. זה מחזיר אותי לשאלה ששאלת אותי קודם. אם יש לך מנגנון ראוי לשמור על הזכויות של העובד הזר, זה אם אתה מעסיק אותו דרך החברות שזוהי התמחותן, משום שאז אני באמצעות כלי הרגולציה יודע להבטיח שהוא מקבל את מה שמגיע לו, מה שאני לא יודע להבטיח היום כשיש כל כך הרבה מועסקים מקבלי שירות ישירות ממינהלת עובדים זרים.

למעשה, אתה אומר לי עכשיו שחברת כוח אדם שמעדה, רימתה, שיקרה, גנבה את העובדים והכל, תיפסל מלקבל את העובדים הללו. אם זה נכון אז הדבר הזה חייב לצאת באופן הכי נחרץ והכי מסודר.

וכך זה יוצא גם בתנאי חלוקת הרשיונות.

אנחנו סיימנו 225 תיקים כפי שאתם רואים, וב-2003 שולמו לעובדים הפרשי שכר בסך 25 מיליון שקל, לפני עזיבתם. ב-2004 רק כ-6.5 מיליון שקל. לשיטתנו, זו אינדיקציה חיובית משום שזה מראה בצורה הברורה ביותר שאתה מגיע להתעסק עם פחות עובדים זרים שהתעמרו בהם.

מי הם העובדים המומחים? אמרתי קודם לכן שתנאי ראשון הוא שכרם. עובד מומחה פעמיים שכר ממוצע. מי נמצא בגדר המומחים? מנהלים בכירים של חברות רב לאומיות. זה יכול להיות בנקים, חברות הי-טק וכו', מרצים במוסדות להשכלה גבוהה, רופאים שמגיעים להשתלמות בבתי חולים, בהחלט אומנים וספורטאים, עובדים המגיעים לפחות משלושה חודשים, צלמים וכתבים זרים על פי המלצת לשכת העיתונות הממשלתית, יהלומנים על פי המלצת המפקח על היהלומים, בני משפחה של הסגל הדיפלומטי לפי המלצות משרד החוץ ובאישור מיוחד של משרד הפנים. אלו מקבלים בכלל לא דרך המנגנון שתואר קודם.

אני מאוד מודה לך אדוני המנכ"ל. אני רוצה עכשיו לשמוע את האלוף במילואים יהודה שגב.

קודם כל, אני ממליץ מאוד שההסכם שנחתם בין משרד האוצר למשרד התמ"ת והתאחדות הקבלנים, יובא בפני הוועדה, ויתקיים על כך דיון נפרד.

בוודאי.

שנית, הבסיס העקרוני להסכם הוא שפעם ראשונה בשש השנים האחרונות מאז שהענף סובל ממחסור גדול בכוח עבודה, יש בו הסדר הוליסטי מלא שכולל גם את נושא הכשרת הישראלים, וגם את נושא הטיפול בעובדים הזרים בענף. זה מבחינתנו ההישג הגדול. אנחנו הקרבנו הקרבה גדולה מאוד על חשבון הזמן הקצר, על מנת שבטווח הבינוני, והטווח הבינוני אצלנו זה מאי 2005, אנחנו נראה ענף עם כללים ברורים, עם יציבות, הקבלנים יודעים מה קורה בישראלים, ובעובדים הזרים. זאת היתה ההקרבה שלנו. אנחנו לא חוזרים בנו. יש לנו פער בצרכים של עובדים זרים, אנחנו סובלים ממצוקה קיימת. אין תשובה לחבר צ'אליק שישב פה בפעם הקודמת שיש לו פער בין מה שהוא צריך לבין מה שיש לו. אנחנו מקריבים את כל הפערים האלה על מנת שהחל מחודש מאי הענף יהיה מסודר, יציב, עם כוח אדם, כאשר לכולם ברורים כללי המשחק.

אני מאוד מקווה שהתהליכים שהמשרדים עדיין צריכים להשלים בנוהלים הפנימיים, יושלמו במהרה על מנת שנצא לדרך מהר. אני מודה למשרד האוצר ולמשרד התמ"ת על כל תהליך משא ומתן ועל התוצאה שלו.

אני מצטרף לתודות הללו. אני חושב שבאמת ביחד עשיתם עבודה, וגם אנחנו היינו בתוך כל העניין הזה, כדי להגיע למצב של יציבות. אין דבר יותר חשוב בענף כלכלי מאשר יציבות, וצריך לדעת מהי התמונה.

אני רוצה לשאול אותך, האם אתה חושב שאתם בשלים להציג את הנושא הזה לעומקו?

מתי שתגיד. אנחנו ישבנו לילות וימים, אין לנו בעיה.

אנחנו נוכל להופיע לוועדה עם ההסכם לאחר שנסגור כמה פרטים עם משרד הפנים. לדעתי אנחנו תוך שבועיים יכולים להיות.

אני חוזר לארץ ב-17 לחודש.

גברתי מנהלת הוועדה, אני מבקש שנקיים את הדיון הזה לאחר ה-17 לחודש עם מנכ"ל משרד התמ"ת. אנחנו נשחרר מהעניין הזה את מנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא כבר עשה את הדחיפה שלו.

אני מבקש מכם לומר לנו ביושר מהי מידת האפשרות באמת של ההשמה מחדש של עובדים זרים לעבוד בענפים הללו, במיוחד בבניין?

קודם כל, האמירה של מנכ"ל משרד התמ"ת כשהוא הצהיר פה שהקבלן או המעסיק לא מחויב לקחת מתוך המאגר, היא לטעמי אמירה די קשה שתפגע בהשמה. כי אם כל קבלן ידע עכשיו שהוא לא חייב לקחת, אז הוא לא יעשה מאמץ בכלל לקחת. לכן, אנחנו צריכים להיות זהירים באמירה הזאת.

אם יש אינטרס לקבלן לייבא עובד זר בגלל אינטרסים אפילו זרים, אז הוא יכול בכל רגע לפסול את העובד שקיים כאן. המנכ"ל יודע מה מטריד אותי בעניין הזה.

ישנו דבר נוסף שמטריד אותי, כל נושא הטלת האגרות שזה הגיע עכשיו ל-11,000 שקל. מניסיון בשטח אני אומר לכם שמי שמשלם את האגרות האלה בשורה התחתונה הוא העובד, לא המעסיק ולא חברת כוח האדם. כל הגבייה נעשית מהעובד עד השקל האחרון, וזה לא ישנה אם יעלו את זה ל-30,000 שקל.

היום יש אגרה של 4,000 שקל לכל עובד שלוקחים אותו. המעסיק אם זה חברת כוח האדם ואם זה הקבלן, משיתים עליו את העלות. הם מורידים לו מהמשכורת או דרך עורך הדין שמתווך. הם משלמים היום סך של 4,000 שקל, ואחרי זה הם ישלמו 11,000 שקל. אני מבקש מכם לקחת את זה לתשומת ליבכם. אנחנו מנסים לפגוע במטרה, אבל אנחנו מחטיאים אותה בקטע הזה. אם היום העובד התאילנדי משלם 20,000 שקל בשביל להגיע לפה, מחר הוא ישלם 30,000 שקל.

אני רוצה שיעלו כאן דברים באופן ענייני וחופשי כדי שנוכל להתמודד איתם. אף אחד לא מפחד פה, לא אילן כהן ולא רענן דינור, ולא יהודה שגב ולא אפרים כהן ולא ששי קציר. הוא מעלה סוגיה שאותי היא מעניינת מאוד, ואני די בטוח שגם את חבר הכנסת בנלולו.

הוא מעלה סברה.

מותר לו להעלות סברה. אני רוצה לשמוע את כל הסברות האלה שיש בהן בעייתיות. אנחנו עוסקים בענף שיש בו הרבה מאוד לכלוכים.

אדוני היושב ראש, אני מבקש אם אפשר שיינתן לנו באחת הישיבות זמן להציג את ההתמודדות שלנו כמשרד הפנים עם כל הסוגיה של העובדים הזרים לאורך כל מחזור השהות שלהם, מהגעתם ועד יציאתם מהארץ. אני חושב שיש פה הרבה הרבה נתונים שחשוב שהוועדה תדע אותם. אני מאוד אודה לך אם תיתן לנו את הזמן להציג את הדברים.

ברצון.

אני רוצה להגיד כמה דברים שהם קשורים גם להסכם שעומד למימוש עם הקבלנים.

אני מבקש שאתה תבוא גם לאותה ישיבה.

ודאי. אנחנו מתעסקים עם העובד הזר מהשלב של הבאתו ארצה, ובתהליך של הטיפול של העובד. יש תהליכי ביניים רבים עם העובדים שאנחנו אגב מחדשים להם את האשרה כל שנה. אם מדובר בעובד שהוא עובד אצל אותו מעסיק ואין בעיות איתו, אז אני מטפל באשרה שלו פעם אחת בשנה. אבל, יש לנו מקרים רבים שבמהלך כל השנה אנחנו מתעסקים עם הסוגיה הזאת של העובדים, אם זה השמה, ואם זה ברחנים. יש פה בעיות יסוד שאני אעלה אותן בפגישה שבה יינתן לנו הזמן. חלק מבעיות היסוד הן מאותה מדינה שהוא מגיע, וחלקן הן אצלנו. אנחנו צריכים לחשוב על צעדים שונים איך למנוע את הרצון, ואפילו את הדחיפה של אותם עובדים לחפש מעסיק אחרים. יש כוחות בתוך המערכת הזאת וצריך להבין אותה.

באשר לנושא העסקת העובדים בשיטה של תאגידים אני רוצה לומר שיש לי יותר שאלות מתשובות, ולכן אני לא ממהר לומר שהשיטה הזאת היא השיטה הכי טובה שניתן להעסיק בה עובדים. אנחנו סיכמנו גם עם משרד התמ"ת וגם עם משרד האוצר שאנחנו נשב על כל הנושאים שקשורים למימוש של ההחלטה הזאת. יש פה המון שאלות.

אגב, אני לא מסתיר את עמדתי. אני אמרתי ואני גם היום מחזיק בדעה שהעסקת עובדים זרים באמצעות תאגידים תנציח בסופו של דבר את הישארות העובדים פה בארץ. אין מה לעשות. תאגידים הם חזקים, הם יכולים להניע מהלכים, הם יכולים להשפיע וכו' וכו'.

לי יש גם המון שאלות על נושא האכיפה וזה פרק שלא דיברנו עליו בכלל. נושא האכיפה יהפוך לנושא הרבה יותר מורכב מכפי שאני מתעסק היום. אני אמרתי שיש לי שאלות יותר מתשובות.

אני מייצג את ענף המסעדות האתניות, האם אני יכול לומר שתי מילים?

לא, היום אני רוצה להתרכז בענף הבניין, אולי בענפים הגדולים.

אני מייצג את עמותת "מען" שהיא עוסקת בהשמה של עובדים ישראלים לבניין, והיא עושה מאמץ גדול בעניין הזה.

לנו יש תחושה ברורה שיש פה עניין של עלות. ניקח מפעל שקיבל עכשיו פרויקט ענק לבנות את כל הגשר של הכניסה לירושלים, עם הזמנות לשנה שלמה. עובדים ישראלים שעבדו שנתיים במפעל הזה הודיעו לנו שפיטרו אותם לפני חודשיים. הודיעו להם שהם יכולים להיקלט בחזרה, יורידו את השכר שלהם מ-5,200 שקל ברוטו ל-4,000 שקל ברוטו. הם אמרו שבסכום של 4,000 שקל הם לא מוכנים לעבוד כעובדים מקצועיים של בניין שכבר הוכיחו את עצמם. אותה חברה תקבל עכשיו 100, 200 עובדים לבצע את הפרויקט הזה כי העובדים שיגיעו מסין או מתורכיה מוכנים לעבוד ב-4,000 שקל ואפילו ב-3,000 שקל הם יהיו מבסוטים לעבוד. יש פה בעיה של עלות.
אני אומר שהחברה הזאת חברת "סולל בונה" שהעסיקה 400 עובדים ישראלים פיטרו בחצי השנה האחרונה 300 עובדים.

למה?

כי זה יקר מדיי לשלם לעובד 30-40 שקלים, ואי אפשר לשלם אותו. לכן, צריך להוריד אותו ל-28 שקלים או ל-25 שקלים עם כל העלויות. העובדים הזרים שמכניסים אותם עכשיו אפשר להוריד את עלות השעה שלהם ל-25 שקלים ול-23 שקלים.

אני טוען שהבעיה בסופו של דבר היא בעיה של השוואת תנאים ופיקוח. יש 22 פקחים בכל המשק שבודקים שאלה של זכויות סוציאליות ושל שכר מינימום. לפני הסכם הקיבוצי כל מעביד צריך לתת את כל הזכויות לכל עובד, כולל עובד זר. זה החוק. אין מי שיפקח על זה.

שומרים עליהם ומפקחים עליהם כל כך הרבה.

אתה חושש שעם ההסכם הזה יכול להיות מצב של נסיגה מהכניסה של עובדים ישראלים בענף הבניין?

היו שנתיים וחצי של שמים סגורים, ויש כניסה. חלק מ-5,000 עובדים שציין המנכ"ל שירדו מ-12,000 ו-7,000, חלק מהאנשים האלה היו בתוך הענף ונפלטו מהענף לא בגלל שהם לא מתמידים. אנחנו חוששים ש-5,000 עובדים החדשים שמכניסים אותם הם פתיחה של השמיים מחדש.

הסוגיה ברורה, וברור לגמרי שהיא תעלה כאשר נדון בגוף ההסכם.

מה שנאמר פה על ידי אסף הוא לגמרי לא נכון, כי האגרות עצמן מעלות את מחיר ההעסקה לבערך 40-45 שקל לשעה לעובד זר. סביר להניח שלא תהיה שום העדפה של עובד זר מול עובד ישראלי, כי העלות שלו תהיה מאוד יקרה.

יש דבר שלא הבנתי מדברי מנכ"ל משרד התמ"ת. בישיבה הקודמת דיברנו על מילוי ההתחייבות הממשלתית של 17,5000 שניתנו היתרים. זה עדיין מספר ערטילאי שאף אחד לא מתייחס אליו. אם לא נותנים להכניס עובדים לארץ וברור לחלוטין אפילו לפי משרד הפנים שאומרים שיש 13,000 למרות שיש הרבה פחות, ועושים רק החלפה של 5,000 עובדים מתוך ה-13,0000 - - -

שתי פעימות של 2,500.

זה 5,000 תוך פרק זמן של חצי שנה, וזה אומר שמחליפים 5,000 מתוך ה-13,000 כביכול למרות שיש רק 10,000. איפה ההשלמה?

לא, גם אני הייתי בחדר וגם אני ראיתי את זה ואפילו שאלתי את המנכ"ל.

אני מבקש הבהרה לנקודה הזאת.

אני מבהיר. המדובר על כך שהמכסה הזאת שניתנה לשנת 2005 תתבצע. כלומר, תתמלא. יש כאן בהחלט עניין של יבוא של כ-5,000, שחלקם זה החלפה וחלקם זה השלמה.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בבקשה.

קודם כל, קבלו את התנצלותי על כך שהגעתי באיחור. אני הייתי עם ראש הממשלה. הוועדה הזאת היא חשובה לי ורצתי משם לכאן.

אני אוסיף בכמה מילים דברים כללים כדי לבטא לפחות את עמדת ראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה, וכמובן שהיינו שותפים להסכמים ולכל ההבנות שהושגו. ראשית, אנחנו בגשר צר בין הרצון להעסיק ישראלים וזה רצון של כולם פה, לבין הצורך לשמור על ענפים ולא לתת להם להרס. עם כל הכבוד, אם ענף הבנייה ייהרס לא יהיה ישראלי אחד שיעבוד בענף הבנייה. כנ"ל בחקלאות. אם לא יקטפו מחר את ההדרים מהפרדסים אז גם לא יהיו ישראלים בענפים האלה. לכולם ברור שמדובר בתהליך. אנחנו מנסים לעשות פה רציונליזציה של התהליך. עצם זה שהמכסות יורדות מבטא שאנחנו הולכים לקראת המטרה הזאת.

אני מברך גם על הוועדה הזאת. אני מאלה שחושבים שעבודת הממשלה צריכה להיות מול הציבור ולא להסתתר מפניו. אני אפילו מבקש מיושב ראש הוועדה לכנס אותה פעם בחודשיים גם אם אין נושאים, כדי לעקוב אחרי הדברים. תזמן אותנו להציג את ההישגים ואת מה שקורה, כולל מדיניות האכיפה, כולל מכסות וניצולן בפועל עם האדונים פה. אין פה שום דבר שצריך להיות מוסתר. חלק מההישגים שהושגו, והייתי פה לפני כחודש, הם ההידברות. אני מברך את יודקה שגב. הוא ויתר על חלק והממשלה הצליחה להתפשר על ניוד וכל מיני דברים, והושג משהו בהסכמה. זה כבר הרבה יותר טוב מכל המריבות שאני לפחות עד להן מאז שאני בתפקיד הזה בין התאחדות הקבלנים לממשלה, לאוצר, לתמ"ת. אני קורא לוועדה להמשיך להיות מעורבת ולזמן אותנו ולדרוש דיווח. אנחנו נבוא.

אני רוצה להתייחס להסכם עם התאחדות הקבלנים. הושג פה משהו שלהערכתי הוא נכון, כי מעבר לוויכוח עוד אלף פחות אלף, הוודאות היא הדבר הכי חשוב. יהודה שגב צריך לדעת בכללים ברורים איך הוא עובד. אני חושב שאם יהיו לו פחות אלף עובדים, אבל הוא יודע שבשנת 2005 ובשנת 2006 יש לו מדיניות והוא עובד, הוא ישיג הישגים יותר טובים מאשר עוד אלף עובדים ושהממשלה תשנה את מדיניותה כלפיו כל הזמן. אני קורא לכול הענפים לעשות כך ולהגיע להסכם. אני מתחייב שהממשלה תעמוד בהסכמים האלה. לא ניתן לשנות את ההסכם באופן חד צדדי. כך יוכלו המעסיקים לדעת איך הם עובדים ולהיערך לקראת זה.

אני חושב שנושא ההכשרה הוא אולי הנושא הכי חשוב. אנחנו היינו שותפים עם האוצר והתמ"ת עוד בחוק ההסדרים לנושא הכשרת ישראלים בענף הבנייה בסך 40 מיליון שקל. משרד ראש הממשלה ייכנס יחד עם התמ"ת ועם כולם כדי להבין גם מהם התכנים, איך זה נעשה באתרים עצמם ולא תיאורטית, כדי שזה יהיה אפקטיבי. תנו לנו עוד חודשיים שאחריהם נבוא ונדווח על התכנים שהצלחנו להפיק כדי שהדבר הזה יהיה בצורה ישימה. אני חושב שזה מפתח גדול בכל העניין.

אני אתייחס לנושא האגרות עכשיו. חברים, אם לא תהיינה אגרות אנחנו מפלים את הישראלי לרעה מול העובד הזר. הישראלי משלם מס והעובד הזר יבוא ויעבוד בלי מס.

יש מסים.

לא ייתכן שעלותו של העובד הזר תהיה דרמטית יותר נחותה מהעובד הישראלי, זה מצב לא נכון. לפחות ידידיי הבכירים בענף הבנייה טוענים שהעובד הזר מתחיל לעלות כבר סכומים נכבדים של כסף, ואנשי מקצוע מרוויחים שם כ-7,000 שקל גם. אמרו לי את זה בכירים בענף הבנייה.

הנושא האחרון הוא נושא התאגידים. אני מבין את החששות מפני מקורבים ושחיתות, ומי יזכה בקופון. הנושא הטריד אותנו כאשר ישבנו בחוק ההסדרים על הנושא הזה. הוא עלה לדיון. החשש הזה יש בו איזשהו קורטוב של אמת. אנא תפקחו, בואו תעבדו איתנו על הנושא הזה. אין שום כוונה לתת לאף אחד פריבילגיות. השאלה הזאת עלתה לי בכל נושא שבו הלכנו לנושא של מכרזים. תפקחו, תעבדו, תראו מי אלו שמקבלים. תעבדו על המכרזים והחוזים. בבסיס העניין אין כוונה כזאת. תאמינו לי שזה לא נעשה כדי להעשיר מקורבים.

אני מתכוון לבקש מהמנכ"ל דינור לבוא איתנו לאותו דיון שסיכמנו שיהיה בתוך שלושה שבועות על ההסכם שבו נדון יותר בפרטי פרטים איתו וכמובן על כל הציבור על ההסכם עצמו.

אני רוצה להעיר הערה דווקא בתחום זכויותיו של העובד הזר. אם יש סיכוי אמיתי לאכוף את זכויותיו של העובד הזר זה מול שלושים מעסיקים בענף הבנייה, ולא מול ארבע מאות מעסיקים בענף הבנייה. מי שיודע משהו בעולם האכיפה מבין שכאשר יש לך כמות מוגבלת של נאכפים יכולת האכיפה שלך היא הרבה יותר משמעותית. לכן, כל מי שכאן ציין שהוא חרד לזכויותיו של העובד הזר, תנוח דעתו. היכולת של משרדי לאכוף בתנאים האלה היא באופן משמעותי יותר טובה מאשר במצב הקיים. אין ספק שהעובד הזר יקבל את שכרו ואת זכויותיו, והמעסיק ישלם יותר, כי זה בדיוק תפקידו של המודל.

אני אשאיר את כל נושא התאגידים והחברות לדיון הרבה יותר רחב. אבל אדוני היושב ראש, יש לי בקשה. שני המנכ"לים נמצאים פה ונציגות משרד הפנים נמצאת פה, וגם ידידי יודקה שגב מנכ"ל ההתאחדות. בסיכום שיש לי עם ראש מינהלת ההגירה, אני מבקש אדוני היושב ראש שפה יאושר שעובד שנמצא מתאים לעבודה מענף הבנייה לענף התעשייה ומענף התעשייה לענף המסעדנות ולכל ענף אחר, שיאפשרו את הדבר הזה על מנת לאשר את העובד שנמצא כאן. אני מבקש שיאשרו את הדבר הזה.

בסדר גמור, אני מקבל את זה.

רבותי, אני מסכם את הישיבה. קודם כל אני רוצה להודות מאוד לשני המנכ"לים ולכל המעורבים בהסכמים. אני מרגיש שהתקדמנו במשהו בתוך כל העניין הזה. עדיין אני מרגיש גם, ואני אומר את זה בגלוי בפני כל הנוכחים, שהסכנות שאודותיהן דיברנו כאן עדיין קיימות. זה לא שהכל נפתר, לא לגבי ענף הבנייה או ענף החקלאות או הסיעוד, וגם לא לגבי זכויות העובדים. יש כאן בהחלט דאגות שצריך לטפל בהן.

גברתי מנהלת הוועדה, אנחנו בתוך שלושה שבועות נקיים את הישיבה הזאת עם מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ואנחנו נדון בפרטי הפרטים של הדיון.

אני מודה מאוד לכולם. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:05.