מקרי אונס במועדוני לילה, אלימות בקרב בני נוער בעקבות הרצח בשפיים

2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
28.12.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 360
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ז בטבט התשס"ה (28.12.2004), בשעה 09:30

1. מקרי אונס במועדוני לילה
2. תופעת האלימות השכיחה בקרב בני נוער לאור רציחתו של הנער במועדון שפיים

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך -היו"ר
גילה פינקלשטיין
מרינה סולודקין

חה"כ אבשלום וילן
חה"כ איוב קרא
ד"ר אילן שמש -מפקח ארצי בתחום קידום נוער, משרד החינוך,
התרבות והספורט
אלה אלגרסי -מפקחת על מניעת אלימות ופיתוח ופיתוח כישורי
חיים, משרד החינוך, התרבות והספורט
סנ"צ סוזי בן ברוך -רמ"ד נוער, המשרד לביטחון פנים
ריקי זאבי -הסתדרות המורים
רחלי הרוש -מועצת התלמידים הארצית
הילה קרנר-סולימאן -מנכ"ל איגוד מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית
אלי וולינסקי -מועדון שפיים
אסף לטין -מועדון שפיים

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום








1. מקרי אונס במועדוני לילה
2. 2תופעת האלימות השכיחה בקרב בני נוער לאור רציחתו של הנער במועדון שפיים

שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה. הנושא לו אנו נדרשים הבוקר, הוא תופעת האלימות שחווינו אותה בתקופה האחרונה, תופעה שהולכת ומתגברת, לצערנו. זה כבר לא מכות, זה כבר רצח. אנחנו כאן בוועדת בחינוך והתרבו של הכנסת שואלים את השאלה המתבקשת, האם זו התרבות הישראלית בסוף שנת 2004. האם התרבות של בחרה צעירים, זה להגיע למקום בשביל לעורר מהומות, בשביל להכות ובשביל להוציא את האנרגיה שלהם בצורה כל כך שלילית.

חברת הכנסת גילה פינקלשטיין הציע ההצעה לסדר לאחר מקרה האונס במועדון בתל אביב. לפני כשבוע חבר הכנסת אבו וילן הגיש הצעה לדיון מהיר בנושא של הרצח בשפיים. שני האירועים הלאה וכמותם מביאים אותנו לדיון עם משרד החינוך, המש/טרה וגורמים אחרים, על מנת לחשוב ביחד, איך ניתן להעלים מקרים כאלה מן הנוף הישראלי.

לאחרונה אנחנו שומעים על מקרי אלימות במועדונים. התקיים דיון בנושא הזה גם בוועדה לקידום מעמד האישה, וכאן אנחנו נקיים את הדיון מן ההיבט החינוכי. אנחנו נשאל, איזה תוכניות מניעה ניתן לעשות בבתי הספר. אני רואה את הנושא הזה כנושא מאוד דחוף. מסתבר שאין דפוסי התנהגות ואין נהלים במועדוני לילה. יש נוהל מאוד מקובל, שיוצאים לשירותים ביחד. אנחנו צריכים לטפל בעניין הזה. אנחנו צריכים לדאוג לכך שתהיינה מצלמות בשירותים ושיהיו שירותים נפרדים. אין דפוסי התנהגות, משמע שיש שם אורות עמומים, עשן ומוזיקה רועשת. כל זה יוצר אוירה של חוסר אחריות. ההורים יודעים את השעה שבה הילד יצא למועדון ואת השעה שבה הוא חזר, אבל הם לא יודעים מה קורה איתו בתוך המועדון עצמו.

בכניסה למועדון אכן עומדים אנשים, אבל אין רשימה שחורה של עבריינים שעוברת ממועדון אחד לשני. אין שיתוף פעולה בין המועדונים. אני הצעתי למשטרה שיהיה שוטר ותהיה ניידת קבועה שתסתובב סביב מספר מועדונים באותו אזור, כך שידעו שבשעה מסוימת הניידת עוברת וניתן להגיש תלונות. אין גם רשימה ממוחשבת של הנכנסים למועדון. צריך לדאוג לכך שיהיו שירותים נפרדים לגברים ונשים. צריך שתהיינה גם מצלמות.

אני מקווה שלא מצלמות בתוך השירותים.

אני מכוונות למצלמות במסדרונות. מתברר כי גם הדלתות בנויות מהרצפה ועד לתקרה, כך שברגע שהדלת נסגרת, לא יודעים מה נעשה בפנים. צריך לחשוב גם על הנושא של התקנות לחצני מצוקה שבירותי הנשים. הדבר החשוב ביותר הוא החקיקה. לפני שנתיים עבר חוק לגבי עברייני מין, שאומר כי אחרי שחרורים של עברייני מין יהיה מעקב וטיפול. החוק הזה עבר קריאה ראשונה, אבל כאשר ניסינו להעלות אותו שוב, נתקלנו בהתנגדות של האוצר, שאומר כי יישום החוק לא עולה בקנה אחד עם העלויות שהם יכולים לאפשר. כדי למנוע את האונס הבא אנחנו צריכים לצאת עם קריאה כדי להעביר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית, כל מנת לתת ביטחון לנוער שלנו.

סנ"צ סוזי בן ברוך, אני רוצה לדעת איך המשטרה נערכת לכך. ישנם 3 מרכיבים שהייתי רוצה נתייחס אליהם. דבר ראשו הוא פעולות האכיפה של החוק הקיים, מה צריך לעשות כדי להחמיר את הענישה, והאם חסרה ענישה מתאימה. אנחנו רוצים לשמוע ממשרד החינוך, איזה פעולות חינוכיות והסברתיות הם עושים, כדי שדברים כאלה לא יישנו, וכדי שנוכל להתמודד עם מצבים כאלה. בהיבט השלישי, צריך להתייחס גם לצד התרבותי של העניין, איך אנחנו משנים את הערכים ואת מאפייני התרבות בישראל, כדי שדברים כאלה לא יישנו. אני לא מתכוונת לקחת מהצעירים את המוזיקה, ואם הם רוצים אוירה של אורות עמומים, שיהיה להם לבריאות. השאלה היא, האם אנחנו לא צריכים להציב להם סטנדרטים תרבותיים מסוגים כאלה או אחרים.

צריך להגביר את המודעות.

להגביר את המודעות לנושא לש עבריינות, זה דבר אחד. אני מדברת על התרבות. איזו תרבות אנחנו רוצים לצרוך ואיך אנחנו רוצים להעביר את זמנם של הצעירים? מהם דפוסי התרבות של הנוער בישראל היום. האם זה כל הנוער או רק חלק מהנוער? האם יש בילויים מסוג אחר? אולי אנחנו יכולים לכוון או להדריך את הנוער גם לדברים אחרים. כאמא ל-4 בנים שחלקם בילו לא פעם אחת במועדון שפיים, אני יודעת שיש דפוסים שונים של בילויים של חברה צעירים, ואולי מתפקידנו להנחות אותם ולהאיר את עינם כי יש גם דרכים אחרות לפעילות תרבותית כזו או אחרת.

אני רוצה לציין, כי הקמפיין ההסברתי שמנסים לעשות ארגוני הנשים, נתקל התנגדות של בעלי המועדונים.

כיוון שאנחנו בוועדת חינוך, יש כאן איזו תחושה שמדובר רק על גילאי 18. אנחנו נעשה הפרדה בין קטינים ללא קטינים.

אני לא עושה הבחנה. נוער זה גם חברה צעירים בני 12, וגם צעירים בני 26.

מבחינת החוק, נוער זה עד גיל 18. אני אתן את הנתונים לגבי עבירות שהתבצעו בתוך פאבים, מועדונים ובקרבתם. יש גם כאלה שגוררים את הגופות החוצה מן המועדון ומחייגים 100 ואומרים כי יש איזו גופה זרוקה של איזה קטין ואז הוא לא שייך למועדון זה במסגרת ההגנות של בעלי המועדונים. אנחנו בכל מקרה משייכים אותם לאותו מועדון סמוך. בשנה שעברה היו 3 מקרים של עבירות מין של קטינים, כאשר השנה לא היה אף מקרה. אני מדברת על תלונות בלבד. בקרב בגירים בני 18 עד גיל 26 ו-30, היו 17 מקרים של עבירות מין בתוך מועדונים ודיסקוטקים, והשנה יש 20 מקרים, כאשר השנה עוד לא נגמרה. ישנה עלייה של 17.6%.

באשר לעבירות סמים בתוך המועדונים, בשנה שעברה 28 קטינים נתפסו על שימוש בסמים בתוך המקומות האלה, כאשר השנה נתפסו 34 כאלה. זו עלייה של 21%. בקרב בגירים היו 124 מקרים בשנה שעברה, ואילו השנה ישנם 54 מקרים. זה לא אומר שזו תמונת המצב האמיתית, אלא שחלק לא נתפסו או יותר נזהרו.

ישנה תופעה נוספת, תופעה של כייסות וגניבות. אני מזמינה את ועדת חינוך לערוך סיור ביום חמישי בלילה, החל מהשעה 23:00 ועד 06:00 בבוקר, כדי לראות במה מדובר. יש כאן כאלה שמעולם לא היו במקומות האלה, וצריך להסתובב במקומות האלה כדי לראות מה בני הנוער עושים בימי חמישי ושישי בלילה, במה משטרת ישראל צריכה להתמודד ועם מי היא צריכה להתמודד. הכייסות והגניבות הפכו לתופעה. בשנה שעברה נתפסו 21 קטינים לעומת 42 קטינים השנה. בקרב בגירים, נתפסו בשנה שעברה 194 מקרים, כאשר השנה ישנם 340 מקרים כאלה. זאת אומרת, יש מי שמסומם, יש מי ששותה לשוכרה ויש מי שעומד בצד ומחכה רגע הזה כדי לכייס אותם. הצעירים האלה צריכים לחזור הביתה בשעה 06:00 בוקר ואין להם כסף, אז הם גונבים רכב כדי לחזור איתו הביתה.

לגבי עבירות נגד גוף, תקיפות וחבלות, בקרב קטינים היו 34 מקרים בשנה שעברה, כאשר השנה יש 96 מקרים. ברוב המקרים הקטינים נמצאים תחת השפעת אלכוהול או סמים. מה שנותר לנו לעשות, זה לזמן את ההורים שיראו איך הילדים שלהם נראים בשעה כזו וייקחו אותם. זו עלייה של 35%. בקרב בגירים, היו 284 מקרים בשנה שעברה, כאשר השנה היו 347 מקרים. זו עלייה של 22.2%. ישנה עלייה גדולה מאוד של מקרי חבלות גוף וקטטות, הן בקרב קטינים והן בקרב בגירים. הגבול בין תקיפה וחבלה לרצח, הוא מאוד קטן. זה עוד דקירה אחת קטנה במקום הנכון. עכשיו אני אדבר על אי עמידה בתנאי רישוי עסקים.

כמו מכירת משקאות לנוער מתחת לגיל 18.

כן. זה סעיף פלילי, אבל זו גם אי עמידה בתנאי הרישוי. בסך הכל טופלו בשנה שעברה 59 עסקים, לעומת 69 עסקים השנה. אנחנו שמחנו מאוד על כניסת החוק של איסור מכירת משקאות אלכוהוליים לקטינים בכל מקום. נכנסו 5 חוקי נוער חדים בחודשיים האחרונים, ומשטרת ישראל לא מקבלת שום תגבור, לא של משאבים ולא של כוח אדם. את רוב התקציב של יחידות הנוער במשטרת ישראל הפנינו לטובת רכישת מצלמו דיגיטליות מיוחדות וזעירות.

מה התקציב שעומד לרשותך?

בקושי 200,000 שקל בשנה, כאשר חצי מזה זה מהרשות למלחמה בסמים. אותם 100,000 שקל שקיבלתי הלכו לכיוון רכישת מצלמות מיוחדות, על מנת לתעד את מכירת המשקאות האלכוהוליים לקטינים, הן בפיצוצייות, והם בפאבים ומועדונים. אנחנו גם ממנים את כרטיס הכניסה של האנשים שלנו. בסילבסטר, עלות הכרטיס יכולה להגיע לסכום של 200-250 שקלים לאדם.

זה לא מדויק.

אנחנו משקיעים כמעט את כל התקציב שלנו לטובת הנושא של איסור מכירת משקאות אלכוהוליים לקטינים. אין לנו ספק, שילד מסומם וילד שתוי מגיע לתקיפה, חבלה, עבירות מין ורצח. כל שוטרי משטרת ישראל, כולל אנשי המשרדים, מגויסים למשימה הזו בימי חמישי ושישי בלילה. שוטרי אגף התנועה יוצאים לשטח לבושים אזרחי, על מנת לעקוב אחרי מי ששותה לשוכרה ולעצור אותו רגע לפני שהוא מכניס את המפתח לאוטו. בחודש אחרון קרוב ל-67 נהגים נתפסו כשהם שותים לשוכרה בתוך המועדונים, ונעצרו רגע לפני שהכניסו את המפתח לאוטו. המכוניות הוחרמו וההורים הוזעקו למקום. למרות אי תוספת משאבים לביצוע החוקים החדשים, אנחנו עושים את המקסימום.

כמה אנשים יש במדור שלך?

11 איש, כאשר בשטח יש לנו 460 עובדי נוער. לפני 3 שנים היו 200 פחות. משטרת ישראל הוסיפה 200 תקנים ליחידות הנוער במשטרה. למרות הצמצומים, למחלקות הנוער נתנו יותר, וזה במסגרת סדר עדיפויות פנימי.

האם עובד נוער הוא שוטר לכל דבר.

כן.

אנחנו ניתן לחה"כ וילן להציג את הנושא שהוא העלה.

הדרישה שלי לדיון מהיר, היא בעקבות הרצח בפאב ליד קיבוץ שפיים. הבעיה היא כל נושא האלימות במועדונים, אבל לא רק במועדונים.

מועדונים של הקיבוצים.

זה לא שייך. זה היה יכול לקרות בתל אביב או בכל מקום אחר. אם הבעיה היתה אלימות של בני נוער בקיבוצים, לא הייתי מקיים את הדיון, היינו מסתדרים. הבעיה היא, שאנחנו הופכים לחברה יותר ויותר אלימה. אני מתעסק בנושא של אלימות בספורט. אני יותר מפעם אחת רואה, שסביב המועדונים, סביב אתרי בילוי של בני נוער, ישנה אלימות שמסתיימת בשכרות, בתאונות דרכים וברצח. השאלה היא, מה עושים. יכול להיות שיש קשר להתנתקות ולאינתיפאדה. אולי אם היינו ביום שאחרי, היינו יכולים לפתח יוזמה לטיפול בנושא הזה. יש מדינות שעשו את זה. למה באנגליה הצליחו להעביר קמפיין, שזה ששותה לא נוהג? אני שמעתי שזה הצליח. שנתיים טרטרו בכל התקשורת בקמפיין אדיר, שמי ששותה לא נוהג. אנשים באים למועדון ויודעים ש-3 שותים ואחד לא. יש מוניות מיוחדות שלוקחים אותם הביתה. גם בארץ שמעתי שזה התחיל.

אם לא יהיה גיבוי ציבורי לעניין, גם המשטרה הכי טובה בעולם לא תצליח להתמודד עם זה. השאלה היא, איפה המשרדים, איפה הכוחות של המגזר השלישי ואיפה כל הכלים שבעזרתם ניתן להתמודד ברצינות עם התופעה? בנושא של האלימות בספורט, לקחנו את כל המודלים שקיימים בעולם, הבאנו את החוקים ואת המומחים, וכולם יודעים מה שצריך לעשות. איפה הכשל? בעשייה עצמה. פעם המשטרה לא תופסת, וכאשר היא תופסת, השופטים מרחמים. כאשר השופטים לא מרחמים, מבקשים לשנות את החוק, וכאשר משנים את החוק הריטואל חוזר שוב. תמיד יש כמה חוליות חלשות והמערכת לא נותנת תשובות.

אפשר להשלים עם המצב ולומר, כי אחת לחודש יהיו דקירות ורציחות של בני נוער, אבל גם אפשר להתחיל להתמודד. כפי שבאנגליה הרימו כמה קמפיינים טובים של אלימות שהצליחו, ניתן גם פה לעשות מאמץ לאומי על מנת להתמודד עם תופעת האלימות, באמצעים של הממלכה ושל הציבור האזרחי. זה אומנם לא אינתיפאדה ולא הצבעה על פינוי והתנתקות ויש חיים אחרי ארץ ישראל, אבל צריך גם לגבי הנושאים האלה לעשות משהו.

האם אתה חושב שרק באמצעות קמפיין ניתן יהיה לטפל בתופעה?

לא. זה חייב להיות משולב עם עבודה בשטח.

האם אתה מוכן להצטרף ליוזמת חקיקה שתגביר את הענישה, כדי שאנשים יידעו שיש קו אדום שאותו לא עוברים? אנחנו צריכים לומר, כי אנחנו רואים את תופעת האלימות בחברה הישראלית כנושא מהחשובים ביותר, ואנחנו רוצים לקבוע עונש מינימלי חמור. בנוסף, אנחנו דורשים לתגבר את כוחה של המשטרה. מצב בו מוקצים לטיפול בנוער רק 200,000 שקלים, הוא אינו תקין. זה מעליב.

אני בעד תוספת שוטרים, בעד החמרת הענישה ובעד קמפיין הסברתי חינוכי. הבעיה היא האינטגרציה של הדברים, איך מתאימים תוכנית כוללת בכל המישורים, מי מבצע אותה, איך עושים מעקב ובקרה, ואיך מכוונים את המאמץ הלאומי מעבר להתנתקות.

אנחנו כאן בוועדת החינוך והתרבות כבר קיימנו דיונים בנושא האלימות. אנחנו פנינו לראש הממשלה, על מנת להקים צוות היגוי ממלכתי מטעמו, לטיפול בבעיית האלימות. זה קיים בבתי הספר, במועדוני, בספורט ובכל יתר תחומי החיים.

היתה ועדת שרים בנושא האלימות בראשות השר בן עמי, שעבדה שנה וחצי, ומסקנותיה התקבלו על ידי כל חברי הכנסת, פרט לעובדה שאין משאבים.

זה חלק מהעניין. אני חושבת שאם לא תהיה מחויבות של ראש הממשלה כמי שעומד בראש המערכת, לטפל בנושא האלימות, זה לא יהיה רציני. חייבת להיות התייחסות שלו לכך. זה לא פחות חשוב מההתנתקות.

כולנו היינו בני נוער, ואני זוכר שמקרה כזה היה יכול לזעזע את המדינה. היום כל שני וחמישי אנחנו שומעים על אירוע כזה, באזורים שלא היית מעלה על הדעת ששם זה יכול לקרות, כמו בקיבוצים.

לא צריך להיתפס לנושא של קיבוצים.

אני מתייחס אליהם כאל מלח הארץ.

החברה האלה באים מראשון ומתל אביב, הם אל באים מקיבוץ שפיים.

אני בוגר בית ספר חקלאי. אני הייתי עושה סופי שבוע בקיבוצים, ואני יודע איך היו מסתכלים על דברים כאלה. אנחנו היינו מפחדים לזוז ימינה ושמאלה, כדי שלא יגרשו אותנו. מהמקרה של קיבוץ שמרת ועד המקרה של קיבוץ שפיים, לאורך כל הדרך, אתה שומע על דברים שקורים בחברה הישראלית. כולנו היינו רואים בבני הקיבוצים מלח הארץ. לדעתי, הדבר נובע מחוסר הסברה. החינוך מתחיל בבית ובבתי הספר. כל משפחה כל בית ספר חושבים שאצלם זה לא יקרה. יש לחייב את משרד החינוך לקיים בכל בית ספר שעה בשבוע שבה דנים בנושא האלימות. כאשר מורה יטיף שעה בנושא הזה, משהו ייקלט אצל התלמידים. בנוסף, יש להוסיף תקציבים לכל הנושא הזה.

זה הזמן לשמוע את נציגת משרד החינוך.

הנושא של הטיפול באלימות הוא היום היעד הראשון של משרד החינוך. ההתמודדות היא התמודדות מערכתית, כאשר כרגע עיקר המושקע בתוך בתי הספר, וזה ברור למה. כמעט ואין בתי ספר בארץ שלא עוסקים בצורה מסודרת ומערכתית. עם זאת, להטיף שעה בשבוע, זה לא יפתור את בעיית האלימות. אנחנו יודעים ממחקרים שנערכו בעולם, כי במקומות בהם תוכניות מניעה עוסקות בהטפה, הן אינן מצליחות לעצור את התופעה.

אני לא מדבר רעל הטפה, אלא על משחק סימולציה, לעסוק בנושא.

ברור לנו כי התוכיות המערכתיות צריכות להיות קשורות לנוכחות מוגברת של מבוגרים באזור. אם נעתיק את זה מבית הספר גם למועדונים, יש פה משהו ברור שמתחבר לאכיפה של המשטרה. צריכה להיות נוכחות של מבוגרים באזור, או של אנשים שהתפקיד שלהם הוא לבדוק שלא קורים שם דברים שאסור שיקרו.

האם את רוצה שאנחנו נהייה מדינת משטרה?

אני מדברת על משהו מערכתי, שחלק ממנו צריך להיות כרוך בנוכחות של מבוגרים במקום. בבתי ספר נוכחות מוגברת של מבוגרים מקטינה את האלימות, ואני מניחה שניתן להעתיק את זה גם לתחום הבילוי והמועדונים.

אני רוצה לשאול את נציגי המועדונים, בני כמה הנערים שמגיעים אליכם למועדון?

תעודת הזהות של כל מי שנכנס למועדון שלנו בימי שישי נבדקת, והם חייבים להיות מעל גיל 18. באופן גורף, אין כניסה ללא תעודה מזהה.

עד איזה גיל?

אין הגבלה של גיל. בפועל, נכנסים בני 18 עד 22, כאשר המסיבה מוגדרת למסיבת חיילים.

את מבינה שאת לא יכולה לבקש ליווי של אדם מבוגר למישהו ששומר עלינו בשכם.

אנחנו יודעים שחלק מבני הנוער שלא נותנים להם להיכנס פנימה, מתגודדים בחוץ. אם תהיה שם נוכחות של מבוגר משמעותי, שוטר או משמר אזרחי, זה יעזור. היום יש הרבה יישובים, בהם הורים שאכפת להם, אנשים פעילים בקהילה, מקיימים סיירות בשיתוף עם המשטרה ועם מחלקות החינוך, במועדוני נוער שבהם מסתובבים בני נוער.

בהרצליה.

גם באילת. אין ספק שהעיסוק במניעה בתוך בתי הספר הוא חשוב וצריך להקצות לו יותר משאבים. שיחה של שעה בשבוע, גם כן כרוכה במשאבים. עבודה עם מורים משמעותיים שיעשו את העבודה, גם כן כרוכה במשאבים, וכך גם יועצים שילוו את התוכנית.

מספר שנים קיימת בתוך המערכת תוכנית שעוסקת בחברות וזוגיות ללא אלימות, בשיתוף עם משרד הרווחה. מטרת הפעילו הזו היא להעלות את המודעות ולעסוק בכל דרך יצירתית אפשרית במשמעות של התפקיד שלי כאישה והתפקיד שלי כגבר, והאחריות של כל אחד מהצדדים. בתחילת השנה קיימנו יום עיון גדול מאוד בנושא הזה. דיברנו על האחריות של הבנות שמגיעות למועדון, מה הן משדרות ואיזו אחריות הן לוקחות על ההתנהגות שלהן במהלך הערב. דיברנו גם על הבנים שנמצאים במועדון ועל האחריות שלהם על ההתנהגות שלהם במהלך הערב. ברמה החינוכית, אנחנו משתדלים לכוון למקום שאינו מונע את הבילוי וקובע מי ילך לאן, אבל נותן אחריות לכל אחד על עצמו.

היבט משמעותי נוסף, הוא ההתייחסות להורים. אנחנו בשפ"י ממקדים תשומת לב רבה מאוד סביב העניין של ההורים. מחר אנחנו פותחים מרחב פתוח, והזמנו אליו הרבה הורים ותלמידים. אנו נשאל שם, איך הופכים את המעורבות של ההורים ליותר משמעותית, ואיך נותנים להם כוח. חלק גדול מההורים נמצאים במקום מאוד מביש, אין להם מושג מה הילדים שלהם עושים, ואין להם מושג איך להיות שותפים ולנהל את שעות הפנאי של הילדים שלהם. זה תחום שאנחנו כרגע מפתחים. הורים זועקים ומבקשים עזרה.

מה לגבי החינוך הבלתי פורמלי והתקציבים שלו?

חשוב לשים לב לשני היבטים בזמן הפנאי של גילאי 18 פלוס, מערכת החינוך לא נמצאת כמעט. עד גיל 18 נעשים המון דברים כדי לתת אלטרנטיבות לבני הנוער בזמן הפנאי שלהם. אני מדבר על תוכניות שהם בכיוון של מועדונים, סרטים והכנה, ספורט וכדורגל. זמן הפנאי הוא זמן שלהם, ועל כן עלייך להיות אטרקטיבי ולא לפעול בכפייה.

היום, בעקבות דו"ח דברת, מדברים על כך שילדים יהיו בבתי הספר עד השעה 16:00. אין ספק שחלק מתוך הסל יהיה לטובת פעילויות שהם פעילויות חברתיות. חשוב מאוד לתת לכל ילד אלטרנטיבות נוספות, שהוא יכול ליהנות מהן. כמו בהרבה מדינות בעולם, הגיע הזמן שהחינוך לא ייפסק בגיל 18, ויימשך עד גיל 21 לפחות.

שולחים אותם לצבא.

הצבא מחנך, ומחנך לטוב. אבל יש גם פעילויות שאתה יכול להציע לבני הנוער שהם בגילאי צבא, שיהיו אטרקטיביים להם. הנערים שהולכים לצבא לא מפסיקים לאהוב כדורגל. אם אנחנו נדע לעשות את זה בצורה יותר מסודרת ולהעמיד לשם כך משאבים יותר נכונים, הילדים ירצו את זה.

אני רוצה להתייחס למילה "אם". רעיונות יש בלי סוף. אנחנו אמנם עברנו את גיל הנערות, אבל הזיכרון שלנו טוב. אני עצמי הייתי חניכה ומדריכה בתנועת נוער, וכך גם חברתי. אנחנו כוועדת חינוך נמצאים בכל שבוע במקום אחר בארץ, ואני מבקשת תמיד לפגוש את בני הנוער, את התלמידים עצמם. השבוע ישבנו עם תיכוניסטים מנהרייה, ושמענו דבר שחוזר בכל מקום, לבני הנוער אין פעילות מאורגנת ויזומה, חוץ מהמועדונים שפועלים לפי הביקוש של הנערים. הביקוש הוא מוזיקה שמעניינת את הצעירים, כפי שבטלוויזיה ערוץ 2 כובשת את המרקע.

התפקיד שלך ושלנו, הוא לגרום לכך שלא יהיה "אם" לפני שאר המשפטים שאמרת. צריך לגרום לכך שתהיה אלטרנטיבה של מוסיקה, ריקוד ומועדונים מסוג אחר. מה אנחנו מקבלים במקום? קיצוץ ענק בתקציב תנועות הנוער, שעומד בקושי על 36,000,000 שקלים בשנה הזו. אולי יוסיפו עכשיו קצת, כי אורית נוקד חברתנו התעקשה על כך וזה חלק מהמערכת של הקואליציה. אנחנו שומעים על קיצוץ קטלני בפעילות הלא פורמלית של חברת המתנ"סים. התקציב שהיה פעם למעלה מ-200,000,000היום הוא 100,000,000. הרבה מאוד פעילויות נעלמו מהמתנ"סים. המתנ"סים עומדים ריקים כמו פילים לבנים. ביקרנו בלוד, ושמענו שהמתנ"ס סגור, כי אין כסף לפעילות. אנחנו צריכים לדאוג לכך שמשרד החינוך יקצה מהתקציב הענק שלו של 25 מיליארד שקל, יותר שעות לחינוך הלא פורמלי, לפעילות נוער בשעות אחר הצוהריים, ואז יהיה לנו חינוך לערכים, תהיה פעילות של בני נוער שלא ילכו לרחובות, ותהיה פחות עבודה לסוזי וחבריה. זו הדרך. אפשר להציב שוטר ליד כל מועדון ולשלוח את ההורים אחרי הילדים שלהם, אבל אני לא רוצה לחיות במדינה כזו, וגם אין תקציב לכך.

אנחנו קןראים לזה תעשיית הבילוי.

תרבות הפנאי.

תרבות הפנאי היא היום תעשיית הבילוי. מיש עומד היום מאחורי תעשיית הבילוי, זו לא מערכת החינוך. יחד עם זאת, הפתרונות הם לא רק בתחום מערכת החינוך. אנחנו היום הבנו שאנחנו צריכים לעבוד יחד עם הגופים העסקיים ועם גופים וולנטריים, כדי להתמודד עם תופעה מורכבת ביותר.

האם אתם עושים את זה?

לא מספיק. אני מברך כל מילה שאת אומרת. זה נכון שאם במקום קיצוצים נקבל יותר משאבים, ייעשה יותר.

בואו נשמע את אנשי המועדונים.

אני שמח שהחינוך הולך לכיוון החינוכי ולא לכיוון של הוקעת המועדונים. בתור בעלים של מועדון שפועל כבר הרבה שנים עם רשיון עסק מלא ועם שיתוף מלא של המשטרה, קשה לי לדמיין מה עוד אנחנו יכולים לעשות מבחינת אמצעי אכיפה, אמצעים אלקטרוניים, חברות אבטחה, כמו המאבטחים, ומשטרה שמגיע לכל קריאה שלנו. הנושא של הצבה או אי הצבה של שוטר בשכר, תלוי בהרבה גורמים. אם תהיה דרישה כזו כאחת מדרישות רשיון עסק, אנחנו נעשה את זה. נדמה לי, שמשטרת ישראל לא יכולה לעמוד בזה היום.

לכם יש מערכת של שמירה.

יש לנו חברת שמירה.

האם המאבטח נמצא רק בחוץ?

יש מאבטחים בחוץ ובתוך המועדון. יש גבול לגודל שטח שמחוץ למועדון, שבו אנחנו יכולים לפרוש את השמירה.

כמה שומרים יש בערב חמישי או שישי?

בערבי שישי יש אצלנו בין 20 ל-30 שומרים, זה תלוי בצפי שלנו להגעת קהל. זה מעל ומעבר לכל התקנים המתבקשים על ידי משטרת ישראל.

מהי הכמות הממוצעת של הנכנסים?

כ-1,000 איש.

וכמה מותר לכם להכניס?

2,000 איש.

זאת אומרת שלכל 50 איש יש שומר אחד.

בדרך כלל היחס הוא יותר גבוה.

איפה נמצאים השומרים?

השומרים נמצאים בחנייה, בכניסות ובפנים המועדון, בכל מיני עמדות אסטרטגיות שמאפשרות לנו לשמור על המועדון מבחוץ ומבפנים.

האם אותו אירוע שבו נרצח אותו נער, היה בסמוך לכניסה או רחוק יותר?

אנחנו לא יודעים, כי משטרת ישראל לא חוקרת אותנו.

האם אתם לא ראיתם איפה זה קרה?

לא. המקרה קרה כ-100 מטר מהכניסה החיצונית שלנו. הבחור הראשון שנדקר הובא למועדון על מנת לקבל עזרה. כאשר כבר הגיעו השוטרים, נמצאה הגופה של הבחור השני, בחלק מרוחק מהמועדון שבו אי שום פעילות של המועדון. כרגע משטרת ישראל חוקרת את המקרה, כך שאנחנו לא יודעים יתר מדי פרטים על השתלשלות העניינים. ברור לחלוטין, שאותם האנשים לא נכנסו למועדון וכל העניין בוצע מחוץ למועדון. עד כמה אנחנו יכולים לשמור מחוץ למועדון מעבר למה שאנחנו כבר עושים? אנחנו מאירים שטחים מחוץ למועדון ומציבים חברות אבטחה.

האם האלכוהול שאתם מוכרים מוגבל בכמות האחוזים שבו?

אנחנו מוכרים כל אלכוהול, שהוא אלכוהול חוקי במדינת ישראל.

אין חוק במדינת ישראל שאוסר להשתכר.

בגלל זה אני הגשתי הצעת חוק, שמגבילה את אחוז האלכוהול שנמכר.

אז הוא ישתה 10 משקאות ברמה של 10%.

מעבר לחוקים, יש הנחיות פנימיות של המועדון. לבר מן יש הנחיה שלא למכור יותר אלכוהול למי שנראה שיכור לחלוטין.

האם אתם לא מתנים את הכניסה בקניית משקה? האם כרטיס הכניסה כולל משקה?

לא.

כלומר, בחור או בחורה יכולים להיכנס ולא לשתות כל הערב, ואין לכם בעיה עם זה.

אם הוא ממש רוצה, הוא יכול גם לשתות מים בשירותים.

פעם כרטיס כניסה היה מותנה בקניית משקה.

יש מספר מועדונים מועט שנותנים גם משקה ראשון חינם במחיר של כרטיס הכניסה.

זה מעודד לרכוש אלכוהול. בפני התלוננו אנשים גם בנושא של אי אכיפה של חוק האוסר עישון. האם במועדונים שלכם מעשנים?

אנשים מעשנים בתוך מועדונים.

אתם אמורים לאכוף את החוק הזה. אסור לעשן במקום ציבורי.

אני אהיה צבוע אם אני אכריז פה קבל עם ועולם שאנחנו לא מאפשרים לעשן במועדונים.

זה נושא נוסף שאני מתכוונת לטפל בו, כי יש חוק במדינת ישראל שאוסר עישון במקומות כאלה.

אני משפטן בהשכלתי, ולא ידעתי על כך. ידעתי שיש חוק כזה, אבל לא ידעתי שזה חל גם על המועדונים.

זו גזירה שהמועדונים לא יעמדו בה.

נדמה לך.

גם החוק שלי למניעת עישון בקרב בני 18 בתוקף.

עישון סיגריות הורג, אבל עישון מסוג אחר גורם גם לתופעת האלימות. אם אתה אוסר עישון בתוך המועדון, אתה מצמצם את האפשרות שיעשנו גם דברים אחרים במועדון. בכל מקרה, אתם צריכים לשמור על החוק.

לי יש חברת הפקות, ואני מתעסק בענף הזה כבר 8 שנים. אני יכול להגיד שעשיתי אירועים כמעט בכל המועדונים בתל אביב, ולכן אני יכול להרשות לעצמי להיות דובר של כמה מהם. גם המועדון שבו היה האונס, זה מועדון שאני עבדתי בו 3 שנים.

אנחנו מאוד שמחים שהנושא הזה עלה למודעות. אם לא תהיה אלימות במועדונים, אנחנו נהנה מזה גם מהבחינה הכלכלית. גם אם אתם חושבים שהאינטרס שלנו הוא כספי בכלל ורואים אותנו כחבורה של תאבי בצע, תדעו שלנו זה ישתלם יותר כאשר לא תהיה אלימות.

אף אחד לא אמר את זה.

מחיר ממוצע לש כרטיס בסילבסטר הוא לא 250 שקלים. המצב הכלכלי הקשה לא פסח גם עלינו.

מהו מחיר כרטיס כניסה?

המחיר הממוצע למסיבה בתל אביב לא יעלה על 80 שקלים. הלוואי והיה להם כוח לגבות יותר כסף. ישנה מסיבה אחת של שירזי, שהיא אפטר מיחד ומושקע עם הרבה תכנים, ושם המחיר הממוצע יהיה 120 שקלים. אם תתאמצו, אני אוכל לסדר לכם הנחה וכניסה חינם של כל הוועדה.

אנחנו היינו בבית בושת במסגרת הוועדה לסחר בנשים, והתחושה שלנו היתה מאוד לא טובה.

אבל אנחנו בעד לראות את הדברים בעיניים.

בואו נבחין בין בתי בושת למועדונים.

חברי הכנסת מרגישים חוסר נעימות להיות במקומות האלה.

אני אצמצם את היריעה ואתן את הפאן ה"מועדוני" בלבד. חלק מהדברים שאמרתם, נכונים. יש אלימות במועדונים, כמו שיש אלימות בכל החברה הישראלית. כמובן שהאלכוהול וסמים שקיימים בחלק מן המועדונים, כנראה, יוצרים תוצאות לא טובות.

אני אנסה לגעת בשורש הבעיה. לנו, לכל בעלי העסקים באזור השרון, היתה פגישה עם הממ"ר, תנ"צ מנשה ארביב, סביב הנושא הזה. המשטרה העלתה דרישה חדשות בכל הנוגע לאבטחה, כדי למנוע את האלימות למזער את הנזקים. כל הדברים שנאמרו בפגישה הזו, אלה דברים שכבר מתקיימים אצלנו בשפיים. מועדון שפיים הוא מועדון עם רשיון עסק לכל דבר ועניין. אני רוצה לציין, כי לרוב המועדונים באזור המרכז, אין רשיון עסק מלא, כמו הרבה עסקים בתל אביב שפועלים ללא רשיון עסק, כמו חנות לכלי בית או קיוסק. יכול להיות שהם עומדים בתנאים של כיבוי אש ומשטרה, אבל רשיון עסק מהרשות המקומית, אין להם. זו לא בעיה של המשטרה, אלא של הרשות המקומית.

אנחנו העלנו הצעה שיכולה לפתור את הבעיה ולמזער אותה בצורה משמעותית בהשקעת משאבים נמוכה, מלבד העניין של ההסברה, המודעות והחינוך שיכולים לעזור ולפתור את בעיית האלימות לא רק במועדונים, זה העניין של אכיפה ונוכחות משטרתית. ברגע שיש שוטר עם מדים בכניסה למועדון, זה ממזער את האלימות עד למינימום. 80% ממקרי האלימות נעלמים. צר לי, אבל אנשים שמשתמשים באלימות הם לא מלח הארץ.

אני אמרתי שהוא היה מלח הארץ.

הוא גם לא היה מלח הארץ. בן אדם שבא עם סכין למועדון, הוא לא מלח הארץ, אלא אדם שצריך לטפל בו. חקיקה גם תעזור.

יש חקיקה בנושא. האם אתם עושים בידוק בכניסה למועדון?

בכל מועדון עושים בידוק בטחוני.

אז איך הסכינים האלה נכנסים למועדון?

המקרה הספציפי הזה התרחש מחוץ למועדון.

אבל כל פעם אנחנו שומעים על מקרים של דקירות. האם זה תמיד מתחש מחוץ למועדון?

מי שרוצה להכניס סכין למועדון, יכול לעשות את זה למרות הבידוק.

אז אולי הבידוק לא טוב.

אנחנו עושים אותו הכי טוב שאפשר, בעזרת מגנומטר.

האם אתם מחרימים את הסכינים שאתם מוצאים?

בוודאי.

חלק מהם שומרים אותם בכניסה ומקבלים אותם בחזרה ביציאה. על פי החוק הם צריכים להזמין משטרה, כי החזקת סכין זו עבירה מסוג פשע, 5 שנות מאסר.

זה לא מדויק.

אז כנראה שאתה נמצא במועדונים מיוחדים.

סוזי, אנחנו בשיתוף איתך נעשה סיור במועדונים, כולל מועדון שפיים.

אני מוכנה לקחת את תל אביב עלי.

אני רוצה להמשיך את דבריי. כאמור, בעלי העסקים העלו את הנושא של נוכחות משטרתית. כרגע, המקום היחיד בו יש ניידת קבוע, זה נמל תל אביב, בחיבור בין העסקים לשפך הירקון. הניידת של יס"מ מונעת הרבה מקרי אלימות, ונותנת מענה ישיר במקרה ונוצרים כאלה מקרים.

הנוכחות המשטרתית תיצור הרתעה. אותו ילד שיראה את השוטר, יחשוב פעמיים אם לעשות את מה שהוא רוצה לעשות או לא לעשות. לפי מה שאנחנו הבנו, יש בעיה חוקית, מינהלתית וטכנית להעמיד שוטרים בשכר. לכל בעלי העסקים שהיו בפגישה הזו, אין בעיה לממן עלות של שני שוטרים בשכר, שיעמדו בכניסה למועדון. מועדון שפיים ביקש שוטרים בשכר למסיבה הקרובה, אבל הוא נענה בשלילה.

הנושא הזה של שוטרים בשכר נבדק על ידי אגף הסיור של משטרת ישראל, אבל איפה הצד שלכם?

ומה היתה המסקנה?

הנושא הזה נבדק כרגע, ועוד אין תוצאות. מדובר בקרוב ל-5,000 מועדונים בכל הארץ ואנחנו לא רואים איך אנחנו מצליחים לעשות זאת. נאמר ש-400 מועדונים יבקשו את זה כי מדובר בכמות גדולה של נכנסים. אני רוצה לדעת מה הם יעשו מהצד שלהם. איפה האחריות שלהם להפסיק ולמכור לצעיר ששתה שתי כוסות, משקאות אלכוהוליים?

האחריות שלנו קיימת לא מתוך היותנו אזרחים בעלי מודעות חברתית, אלא מתוך היותנו בעלי עסקים. כבעל עסק האינטרס שלי הוא שלא תהיה אלימות בתוך המועדון, כדי שהמועדון שלי לא יעלה לכותרות ושבחורה שמגיעה למועדון תוכל ליהנות.

מה אתם עושים בפועל?

רוב מסיבות הנוער מתקיימות רק בחגים, ובני נוער לא יוצאים לבלות במועדונים באמצע שבוע.

אני מדברת על ימי חמישי ושישי.

רוב מסיבות הנוער הגדולות, מתקיימות בחגים. יכול להיות שיש מועדונים קטנים עם ריכוזים יותר נמוכים של אנשים שמכניסים בני נוער, אבל המסיבות הגדולות של בני הנוער מתקיימות בחגים.

זה לא נכון שבני נוער בגיל 17-18 לא יוצאים למועדונים. אני בתור בת נוער שעושה הרבה דברים, יוצאת למועדונים.

לאיזה מועדון את יוצאת?

למועדון האומן בחיפה. גם אם החינוך הבלתי פורמלי ייתן תשובות לבני נוער, עדיין בני נוער ייצאו למועדונים. אני יוצאת למועדונים בימי חמישי ושישי, וזה לא נכון להגיד שאין שם אלימות. ביום שבו נרצח הילד משפיים נדקרו שני נערים מהעיר שלי, מעכו, כאשר הם סיימו בילוי בחיפה. אם לא תהיה אלימות בתוך המועדונים, אז היא תהיה בחוץ. מי שייתקל בהם בתוך המועדון, הם יחפשו אותו אחר כך בחוץ, חצי שעה אחרי שהמסיבה נגרמת.

אני חושבת שהחינוך הוא יותר אפקטיבי. זה לא חייב להיות משהו שיעלה הרבה כסף. אפשר להשתמש במשאבים שקיימים. אפשר להביא את המועצה הארצית שתעביר שיעורי חברה. לנו לא צריך לשלם. אפשר לנצל מתנ"סים שקיימים, כדי לארגן שם מסיבות לבני נוער, ושם לא תהיה אלימות כי מדובר בחברה מסוימת.

גם היום יש נוער יוצא מן הכלל, שאינו מעורב באלימות, שמחפש מקומות בילוי וגם לו מגיע לרקוד. אם נמצא אלטרנטיבה, אותם מועדונים שלא ייתנו מענה אמיתי לבעיה, יישארו רק עם עבריינים וייסגרו. השוק יעשה את שלו.

אנחנו בעכו מארגנים מסיבות שהם לכלל בני הנוער, ומגיעים גם בני נוער עם סכינים, אבל החברה משפיעה עליהם ומונעת מהם מקרים כאלה של אלימות.

אתם קובעים את הנורמות ולא העבריינים.

לנו גם אין שום אינטרס כלכלי, שמתבטא במכירת אלכוהול או בלהרשות לאנשים לעשן במועדון.

נציגי המועדון, ברגע שאתם קובעים לעצמכם איזה חוק אתם כן אוכפים ואיזה חוק אתם לא אוכפים, זה לא בסדר. זה כבר גורם להתדרדרות. חוק הוא חוק. אם יש חוק, יש לקיים אותו ולכבד אותו. תפקידו של בעל המועדון הוא לשמור על החוקים ולקיים את כל מה שרישוי עסק מחייב, בין היתר לדאוג לכך שלא יעשנו במועדון. אם אתם מצפצפים על חלק מהחוק, אז אחרים מצפצפים גם על החלק השני.

אני רוצה להפנות שאלה לתלמידה. האם את חושבת שההצעה להעביר שיעורים בנושא, היא יעילה?

אני חושבת שזה משהו שאפשר לעשות אותו. אני חושבת שאם זה יגיע מהנוער, זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי מאשר אם זה יגיע ממורה שהוא איזושהי סמכות. כאשר בני נוער מדברים עם בני נוער על משהו שמפריע להם, זה הרבה יותר משפיע. אצלנו האלימות היתה גבוהה, אבל בזמן האחרון היא ירדה, כי אנחנו פועלים כך.

חלק מהתלמידים בעכו נמצאים עכשיו בחופשה, אבל כאשר תסתיים החופשה אנחנו נבוא לסיור במערכת החינוך.

עיקר הפניות שמגיעות, הן מנשים צעירות בנות 19 עד 25. אנחנו קיבלנו גם פניות של צעירות בנות 16-18, שמטבע הדברים אינן פונות למשטרה וזה מובן.

מהו היקף התופעה?

בשנה האחרונה קיבלנו 22 פניות כאלה. צר לי שאין כאן נציגים של הפרקליטות, כי עבריינים כאלה מקבלים לגיטימציה למעשה שלהם מהתפיסה החברתית, של מה נשים משדרות, גוף האישה וזכותה של האישה על גופה. דווקא במקרים כאלה למסר שמעביר בית המשפט, יש משמעות מאוד גדולה. זה לא כמו פדופיל שצריך להיות כל חייו מאחורי סורג ובריח ולהרתעה יש פקטור יותר נמוך. במקרים האלה לענישה ופסקי הדין יש משמעות גדולה, וחבל שאין לנו נתונים לגבי כתבי אישום. המשטרה חוקרת היטב את המקרים האלה ומתייחסת אליהם בכובד ראש, אבל זה לא ממשיך להתגלגל כך במסלול של ההליך הפלילי.

יש הרבה מסיבות שמיועדות לבני נוער, ושם לא מוכרים משקאות משכרים, אבל הם יוצאים לחנייה ומתדלקים את עצמם. בארצות הברית יש כל מיני אמצעים בעזרתם ניתן למדוד את כמות האלכוהול בדם שלהם. אולי ניתן לעשות זאת ולקבוע שבני נוער שיכורים לא יוכלו להיכנס למועדון. זו אקסיומה ששכרות פורקת מעצורים.

איך אפשר לאכוף את זה?

יש כל מיני אמצעים למדוד את רמת האלכוהול בדם, אפילו לנשוף לתוך שקית. זה משהו שהמשטרה בישראל מאוד בקיאה בו.

מישהו גילה לנו שזה לא חוקי, וכי עכשיו הולכים לשנות את החוק. במסגרת שינוי החוק, אולי אפשר להכניס את החובה שתחול על בני נוער.

אני רוצה לומר דבר נוסף. הדפוסים של אונס במועדונים נשענים על התפיסה, שאם אישה מתלבשת בצורה מסוימת או הסכימה למעשה מסוים, כמו התגפפות, נשיקה או כניסה לשירותים, אין לה כבר מנדט להגיד לא. המאמר של משעלי אומר, אם נערה מתלבשת כמו שהיא מתלבשת, שותה ונכנסת לשירותים, למה היא מצפה.

כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת.

אפילו, מה פתאום את אומרת לא, אם באת כך והתלבשת כך. אנחנו התחלנו בקמפיין במועדונים, שלא שיתפו איתנו כל כך פעולה, "סקס עושים רק כששניים רוצים".

כאשר הם נמצאים בהשפעת האלכוהול והסמים הם כבר לא יודעים מה הם רוצים.

אם יהיה שוטר באזור, גם אם הם יהיו מסוממים, הם אל יעשו את זה. האלכוהול גורם לפריקת המעצורים, אבל יש להם שיקול דעת.

יש בעיה חוקית עם כך שאלכוהול מוצע באופן חופשי.

לצד הפעילות של משרד החינוך, המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית עושה 4,000 סדנאות בשנה בבתי ספר, שזה מעט מדי ולא מספיק. אנחנו אומרים לתלמיד, גם אם אתה שוכב אם מישהי במיטה, כשהיא ואמרת לא, זה לא. כאשר הוא אומר לנו, שהוא לא יכול לשלוט בעצמו. אז אנחנו אומרים לו, אם אמא שלך תיכנס, אתה תוכל לעצור את עצמך. יש פה בחירה, האם לשלוט או לא לשלוט.

צריך ללמד אותו איך לשלוט על עצמו ולא להיסחף, וללמד אותה איך לזהות גבר מסוכן, גבר מכה.

הרבה פעמים זה מאוד קשה, כי כאשר גבר מכה יש כל מיני סימנים, אבל כאשר מדובר בנער אונס, הרבה פעמים מדובר בנערים נורמטיביים, שהלגיטימציה החברתית של החברים שלהם בשטח גרמה להם לאנוס. פעילות חינוכית מסיבית, יכולה למנוע את זה. גם נקיטת עמדה של בעלי מועדונים, שיחלקו סטיקרים בכניסה, תעזור. בחו"ל הדלתות במועדונים הם לא מלמעלה עד למטה, אלא רק באמצע הגוף, וזאת כדי שלא תהיה תחושה שהם נמצאים במקום מנותק בו החוקים הם אחרים.

אם יהיו צעקות, אשר יהי לשמוע זאת.

במסגרת המפגשים שנעשים עם בעלי המועדונים, המשטרה תבקש מבעלי המועדונים לעשות שירותים נפרדים לגברים ונשים בשני מקומות נפרדים לגמרי, וטלוויזיה במעגל סגור בכניסה לשירותים. גם הנושא של שוטר בשכר נבדק כרגע.

אני מורה ברמלה ואני גם אמא לשני בנים בגילאים עליהם אנו מדברים. אני שומעת ממקור ראשון מה קורה. לפעמים גם השומרים גורמים לאלימות.

אני חושבת שיש קשר בין הנושא הזה לבין מה שאנחנו שומעים כאן על הגבולות של הנוער שאינם ברורים, שמתחילה עם הסמכות ההורית והמורית. אני מתחברת למה שנאמר כאן מבחינת המדיניות של משרד החינוך, אבל אנחנו לא רואים את זה בשטח באופן מסודר. אנחנו מוציאים את זה מתוכנו, אבל זה לא מגיע בתוך מסגרת של שעה בשבוע. זה יותר וולנטרי.

המצב קשה, וכל שבוע אנחנו שומעים על עוד ועוד מקרים. אני חושבת שהאנטיביוטיקה המיידית היא להקים איזושהי ישות, שבפניה יוכלו לבוא בתלונות.

יש גופים כאלה בארץ, על"ם, האיגוד לנפגעות אונס וכו'.

אבל אנחנו לא אינסטנציה משפטית או פלילית.

יש להבחין בין להתלונן ובין לדווח ולקבל עזרה.

אולי צריך להקים רשות לפיקוח על מועדוני לילה.

אני רוצה לסכם את הישיבה. האמצעים הם מגוונים ושונים, ואנחנו מבינים כולנו שהערכות צריכה להיות מערכתית, ואין לגעת רק בנושא אחד מבלי לטפל בנושא השני. יחד עם זאת, אני רוצה לעשות הבחנה בין טיפול לטווח ארוך, לבין אמצעים מיידיים שאפשר לנקוט אותם כבר מחר בבוקר, כדי למזער את הנזקים. אני אתחיל בהתייחסות הרחבה יותר.

ועדת החינוך דורשת התייחסות לאומית לטיפול באלימות. חייבת להיות הערכות מערכתית לטיפול מן השורש, הכוללת קמפיין הסברתי וחינוכי, החמרת הענישה, תגבור האכיפה, מעורבות הקהילה, רשויות מקומיות, שיתוף ההורים ובני הנוער עצמם בטיפול במערכת.

אנחנו קוראים למימוש החלטות ועדת השרים, שגיבשה המלצות לביצוע. הנושא הזה הוא בנפשנו. החברה הישראלית נעשית יותר ויותר אלימה. חובה עלינו לעצור את ההתדרדרות. הטיפול באלימות אינו נופל בחשיבותו מההתנתקות, שהיא חשובה לראש הממשלה ולכולנו. ראש הממשלה כראש הביצועי במדינה חייב לתת חסותו להערכות לאומית למיגור האלימות בחברה הישראלית.

אנחנו מברכים את המשטרה על מאמציה למיגור תופעות אלו, למרות המשאבים האפסיים כמעט, העומדים לרשות המשטרה. אנחנו שמענו שתקציבו של מדור נוער, עומד על 200,000 שקלים לשנה. זו בדיחה.

אנחנו קוראים למשטרה לתגבר את כוחה בנושא ולגלות נוכחות פיזית במועדונים. ערב אישור תקציב 2005, אנו קוראים משטרה להגדיל את תקציב המשטרה, במיוחד במדור הזה, כדי לתגבר את השמירה ולאכוף את החוק בכ-5,000 מועדונים בישראל.

בנוסף, קוראת הוועדה לזרז את נקיטת האמצעים המיידיים, כבר בטווח הקצר, למניעת האלימות בתוך המועדונים ולנקוט בכלים שהוזכרו כאן בישיבה, כמו הפרדת שירותים של בנים ובנות, שימוש בדלתות לא חסומות לרעשים, הצבת שוטרים בשכר בכל מועדון וכו'. אני חושבת שאם ננקוט בכלים שיש לנו בטווח הקצר, וגם נטפל בנושא באופן רציני מערכתי, אז אולי נוכל לחסל את התופעה הזו. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10