הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ד-2004

5
ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת החינוך, התרבות והספורט
20/12/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי





פרוטוקול מס' 8
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכספים ולוועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ח' בטבת התשס"ה (20 בדצמבר 2004), שעה 13:45

הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ד-2004

חברי הוועדה: אברהם הירשזון – היו"ר
רוחמה אברהם
חיים אורון
מוחמד ברכה
מיכאל גורלובסקי
משה גפני
יצחק הרצוג
מגלי והבה
יחיאל חזן
משולם נהרי
מיכאל נודלמן
יולי תמיר

ד"ר יאיר סמוכה סגן סמנכ"לית המנהל הפדגוגי, משרד החינוך,
התרבות והספורט
עו"ד דורית מורג יועצת משפטית, משרד החינוך, התרבות והספורט
עירית לבנה ממונה על תחום הבריאות, משרד החינוך, התרבות
והספורט
שולה מור מנהל תקציבים, משרד החינוך, התרבות והספורט
עו"ד איל יינון סגן היועץ המשפטי, משרד ראש הממשלה אורן מגנזי יועץ ראש הממשלה (קשר עם הכנסת), משרד ראש
הממשלה
אורי שוסטרמן אגף תקציבים, משרד האוצר
ד"ר אלכס לבנטל ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות
ד"ר זאב פיש מפקח ארצי לאיכות הסביבה, משרד הבריאות
מילי דרור משרד הרווחה
עבד מואסי ראש מועצת פרדיס, ממלא מקום יו"ר מרכז
השלטון המקומי
דוד עמר ראש עיריית נשר
ז'קי לוי ראש עיריית בית-שאן
שאול קמיסר ראש עיריית חצור
שלומי לחיאני ראש עיריית בת-ים
יוסי נשרי ראש עיריית קריית-אונו
אלי ונונו עיריית בית-שמש
עו"ד נועה בן אריה מרכז השלטון המקומי
מיכל כהן פורום קידום החינוך בדרום
עמוס חלפון פורום קידום החינוך בדרום
שמוליק דוד שתי"ל
עו"ד סמדר בוקובזה לשכת עורכי הדין
משה אבן ארגון המורים העל-יסודיים
אילן בהירי הסתדרות המורים

שגית אפיק

טמיר כהן

דקלה אברבנאל


הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ד-2004

אני פותח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ד-2004, של חברת הכנסת רוחמה אברהם. גברתי חברת הכנסת, אם את מוכנה, בבקשה.

כן. בישיבה האחרונה הגענו להסכמות לגבי הניסוח של החוק, והניסוח לפניכם. אני מציעה שנעבור להקראת הסעיפים.

אני רוצה להזכיר מהם השינויים והתוספות שהסכמתי להם. בין היתר דובר על כך שיהיה פקח מיוחד, שיפקח על התהליך של חלוקת המזון, הכנת המזון וכו'. זה ישנו בהצעת החוק. דובר על שיתוף של השלטון המקומי, וגם זה ישנו בהצעת החוק. דובר על מתן הארוחה ותמחורה בין היתר לפי המצב הסוציו-אקונומי וכן לפי חתך האשכולות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נוסף על כך, אם אני זוכרת נכון, דובר על רשויות שאינן יכולות להשתתף בתשלום – וזה ייקבע לפי מצב העירייה.

כל התיקונים הללו הוכנסו, על-פי בקשת המציעים. הסכמתי להם. אני חושבת שזה נכון וחשוב.

אולי אני מחזיק טקסט אחר?

לא, זה הטקסט.

מה זאת אומרת מקרים שבהם שהעירייה לא מסוגלת לשלם?

נקרא את הצעת החוק ותראה את זה.

לפני ההקראה, חבר הכנסת מוחמד ברכה ביקש שנשמע את דברי נציג משרד ראש הממשלה לגבי היישום של מפעל ההזנה במגזר הערבי.

לא התכוננתי לזה, ולכן אני מעדיף לא לדבר על כך כרגע. אני רוצה לומר שכל מה שהוחלט הוא בהתאם להחלטת הממשלה.

אני מבקשת שתגיב לגבי המפעל היום, לא לגבי החלטת הממשלה.

אדבר באופן כללי ואתן לנציגי משרד החינוך להוסיף את דבריהם. פתחנו את הפרויקט בפיילוט, שהולך וגדל על-פי כמה דברים: תקציב שמגיע ממקור חוץ תקציבי, תקציב שהאוצר מקצה בהתאם ויכולות של הרשויות המקומיות וההורים לגבות את הכסף. לנוכח כל המשתנים הללו יש לנו יכולת להגדיל את ההיקפים. גם על-פי החלטת הממשלה וגם על-פי הצעת החוק, בכל שנה תיבחן היכולת שלנו להחיל את הפרויקט על עוד אוכלוסיות ועל עוד מקומות, שתהיה בהם השתתפות של ההורים, של הרשות המקומית, של הממשלה ושל גורמים אחרים.

כמובן, הכיוון יהיה להפעיל את הפרויקט במקומות החלשים ביותר, שהכי זקוקים לו. מעבר לאמירה הכללית, אולי למשרד החינוך יש מה להוסיף.

אני מתחילה לקרוא את הצעת החוק, את סעיפים 1-6(א).

אני מבקשת להעיר הערה. שרת החינוך, התרבות והספורט ביקשה שייכתב כאן "תקציב מיוחד שייועד לכך על-ידי האוצר", כדי שזה יהיה ברור שזה לא נופל על תקציב המשרד.

כלומר הבקשה היא לקבוע סעיף מיוחד בתקציב משרד החינוך.

כן, שייועד לכך סעיף תקציבי נפרד על-ידי האוצר.

סעיף תקציבי נפרד זה דבר הגיוני.

זה הגיוני.

עוד יקצצו ויוסיפו.

רשמנו את זה.

אבל מה שהיא מבקשת מופיע כאן. כתוב בפירוש: "יוקצה בחוק התקציב השנתי".

נכון. אפשר לכתוב שיהיה סעיף מיוחד לכך בתקציבו של משרד החינוך.

בסדר. תודה.

אני ממשיכה ומשלימה את סעיף 6, וכן את סעיף 7, הסעיף האחרון.

לגבי סעיף 6(ה): נאמר "רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד חינוך הזכאי להזנה על-פי הוראות חוק זה, ובמוסד חינוך שאינו רשמי". המילים "במוסד חינוך שאינו רשמי" פורצות את כל החוק. הן אינן תואמות את ההגדרה שבסעיף 4, שבה מדובר על "בהתאם לחוק יום חינוך ארוך". אנחנו מבקשים למחוק את המילים האלה, ולכתוב "מוסד חינוך הזכאי להזנה בהתאם להוראות חוק זה".

אני מבקש להדגיש, למען הסר ספק, שבהתאם לחוק יום חינוך ארוך גם הרשתות, מעיין החינוך התורני ומרכז החינוך העצמאי, נכללות כאן – באותם מקומות שבהם חל יום חינוך ארוך.

זה מכוח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, לא מכוח חוק חינוך יום ארוך.

נכון, סעיף זה משווה את התקצוב שלהם.

יש לי עוד הערה קטנה: אנחנו מציעים שהתקנות שבסעיף 7 יהיו בהתייעצות עם שר הבריאות, כי מדובר בתקנות מסוג בריאותי.

טוב. יש מישהו שמתנגד להצעת מר יינון?

כן, אני.

לפני כן אני מבקשת לשמוע: זה כולל את מעיין החינוך התורני, אבל מה זה לא כולל?

זה לא כולל את כל מוסדות החינוך שהם בבעלויות פרטיות, למשל, או כל מוסדות הפטור.

לא רק הפטור: כל מוסדות החינוך הלא רשמיים שאינם ברשתות.

לפי מה שעו"ד יינון אומר יש סתירה: בהגדרות אנחנו מדברים על מוסד חינוך ועל רשות חינוך מקומית כהגדרתם בחוק חינוך חובה התשי"ט-1949. מבקשים לשנות זאת בסעיף 6(ה) ולהחיל זאת רק על הרשתות. מוחקים את הקטע של מוסד חינוך שאינו רשמי, אבל לפי מה שהבנתי כוונת המחוקקים בעניין הזה היא מערכת החינוך. בהזנה לא עושים שוני, אף שיש הגדרות שונות למוסדות החוקיים שונים: יש חינוך כזה ויש חינוך אחר. אם מחליטים על יישוב מסוים, שמצבו הסוציו-אקונומי נמוך, והילדים שם באים ממשפחות שיש שם מצוקה כלכלית – כוונת המחוקקים שעליהם יחול חוק ארוחה יומית לתלמיד. לפי ההסתייגות של סגן היועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה, אנחנו הולכים לעשות אפליות, לא משנה מאיזה סוג. יהיה ילד שיקבל ארוחה ויהיה ילד שלא יקבל ארוחה.

זה נכון אבל לא מדויק.

לא חשוב, העיקר שזה נכון.

אם מחר מוסד פרטי שפתח בית ספר דמוקרטי בנוסח כלשהו רוצה לקבל את זה, כשהוא אינו כפוף לשום דבר של משרד החינוך, התרבות והספורט, אין סיבה שהממשלה תיתן לו את זה – גם אם קוראים לזה יום חינוך ארוך או יום חינוך ארוך מאוד. יש הגדרה, שנמצאת בהחלטת הממשלה, שהכוונה למוסדות שבהם יום החינוך הארוך הוא על-פי ההגדרה הממשלתית.

אנחנו לא משרטטים מחדש את הקריטריונים. כמו שהמוסדות שאתה מתאר אינם מתוקצבים בשום אופן אחר, כך אין מקום לפרוץ את זה.

מי שלא מתוקצב, בסדר.

חבר הכנסת גפני, תגיש הסתייגות.

לא, אני מבקש שהוועדה תחליט.

בסדר, תעמיד את זה להצבעה.

יש לי כמה הערות לחוק. ההערה הראשונה נוגעת למטרה. המטרה של החוק, כפי שהבנתי אותה בהתחלה – וכך זה הופיע בחוק שנגוז תוך כדי הדיונים אבל בכל זאת היה מונח על שולחן הכנסת – היא להבטיח הזנה לכל ילדי ישראל.

לא נכון. לא לכל ילדי ישראל.

סליחה, אני מבקש.

לכל ילדי מדינת ישראל, כדי למנוע אי-הבנה. בסעיף 2 יש הגדרה מצמצמת מאוד, אבל זה עוד כלום. בסעיף 6(א) כתוב: "זכאותם של תלמידים במוסדות החינוך לארוחה יומית על-פי חוק זה תהיה על-פי תקציב שיוקצה לכך בחוק התקציב השנתי". כלומר, ייתכן שבשנה הראשונה יהיו 120,000 ילדים, ובשנה שאחרי כן ייכללו רק 90,000 ילדים – היות שיש קיצוצים – ובשנה שאחר כך יהיו בחירות, אז יהיו 200,000 תלמידים וכו'. אני לא מכיר הרבה זכויות כאלה.

כאן מתחיל ויכוח עקרוני מאוד. האם אנחנו מכירים בהזנה ביום לימודים ארוך כחלק מזכויות התלמיד? הרי לא כתוב ששעות ההוראה או דברים אחרים יהיו לפי התקציב של אותה שנה, אלא ברור שיש זכויות בסיסיות. כדי לשנות אותן נדרש הליך מתמשך. כאן יש אמירה ברורה ולא מקרית – הרי אנחנו לא מגיעים לדיון הזה במקרה. כלומר, אולי בנשר תהיה הזנה, אבל אם בעוד שנתיים לא יהיה תקציב, לא יהיו ארוחות בנשר. וכך בירוחם, בעוד שלוש שנים.

זה לא הדבר הנכון. אני גם לא מכיר הרבה חוקים שבהם כתוב "על-פי התקציב של אותה שנה".

למשל חוק חינוך מיוחד.

נאמר שהוא יתבצע בהדרגתיות משנה לשנה. אבל מרגע שהוא נכנס לסל, הוא בסל החינוך.

סל החינוך זה לא משהו שמוגדר בחוק.

סליחה, לא לנהל פה שיחות.

אתם יודעים מה? אז אני מבקש שתגידו שאתם מתכוונים לחוק הזנה שבכל שנה יהיה ויכוח בוועדת הכספים ובכנסת – ויכוח פוליטי – מי נכנס לגדרו ומי יוצא ממנו. זה מה שכתוב פה. גברתי היועצת המשפטית, אני מבקש להגיש הסתייגות למטרה. אני מבקש שתהיה מטרה ברורה, שקודם כול מגדירה את החוק. אחר כך, בתקנות, נחליט איך לבצעה: כל תלמיד בישראל זכאי לארוחה אחת במסגרת יום לימודים, לפי תפריט שייקבע. זאת המטרה, ואם יידרשו 40 שנה כדי לבצעה, בסדר. אבל לא יכול להיות שזה יהיה קשור בתקציב.

כאמור, כתוב בסעיף 6(א) "על-פי התקציב השנתי". אני לא מכיר הרבה פטנטים כאלה. זה כמו שיגידו שהזכויות לניתוח אפנדיציט הן על-פי התקציב באותה שנה. אם זו זכות בסיסית, הממשלה צריכה להחליט שהיא נותנת אותה כזכות בסיסית.

לכן אתה רוצה להגיש הסתייגות?

כן, אני מבקש למחוק את כל סעיף 6(א).

בסדר.

לגבי הרשויות המקומיות. כתוב שתהיה ועדה שתקבע את השתתפות הרשויות וכו', על-פי סיווגים. אני מבין שהסעיף הזה הוא באישור ועדת הכספים.

כן.

עכשיו סעיף התרומות: אני בעד התרומות, אבל מעבר לרף בסיסי מסוים. רף מסוים לא יכול להיות בתרומות. זה מתקשר למה שאמרתי קודם על סעיף 6. אם רוצים להרחיב את הפרויקט, לשפר אותו, בסדר. בכל מקרה הייתי מעדיף שהתרומות יהיו למבנים ולמתקנים ולא לארוחה עצמה – כמו שעושים באוניברסיטאות ובבתי החולים. כי הרי אם אין תרומה, אין אוכל. את החלק של התרומות יוכלו לקחת למתקנים, יצטרכו לא מעט כסף לזה. זה פחות מסוכן. כשהאוכל תלוי בתרומות, זו בעיה. אני לא רואה לנגד עיני מסעים עולמיים בעם היהודי להזנת ילדי ישראל. לכן את נושא התרומות הייתי מעביר אותו לחלק המבנים בלבד, ולא להבטחת העניין עצמו.

על-פי סעיף 6(ה) הרשות המקומית היא האחראית לעניין. אם היא גבתה או לא גבתה, הגירעון נשאר אצלה. ניקח לדוגמה רשות מקומית מסוימת. כמובן, מי שבחתך סוציו-אקונומי נמוך לא בסיפור הזה. נניח שהיא מתחילה להפעיל את הנושא. נדמה לי שבזמנו דובר על כך שתשלום ההורים יהיה 100-120 ש"ח, כלומר כ-40% מעלות המנה – חברת הכנסת תמיר תתקן אם אני טועה.

נניח שחלק מההורים לא משלמים. איפה נוצר הגירעון? ברשות המקומית. המדינה נתנה את חלקה. זה כבר אחרי ששר האוצר הטיל על הרשות לשאת בזה. אגב, בזמנו היתה חלוקה, דיברו על 30 ו-60, אם אני לא טועה. הרשות משתתפת מתקציבה, וזה בסדר, נניח שחשב משרד הפנים יאשר לה את זה. אבל אחרי כן היא מתחילה לגבות מההורים. וההורים לא תמיד משלמים, בצדק או שלא בצדק. כך נוצר גירעון. מי נושא בו? הרשות המקומית. זה יחזור לכאן לדיונים על מצב הרשויות המקומיות. אין כאן אחריות ממלכתית ובסיסית לנושא הזה.

בסדר, אני מקבל את זה שצריך להטיל נטל על הרשות, שהיא תהיה הגובה. אבל בסעיף 6(ה) כתוב: "התשלומים שייגבו מההורים כאמור ייקבעו על-ידי השר בהתחשב, בין היתר, במצבם הכלכלי של ההורים". אגב, גם פה אני מציע שהתעריפים, באופן כללי, יהיו באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט או ועדת הכספים של הכנסת.

זה באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט, במסגרת תשלומי הורים.

אם כך, זה בסדר. אבל לטענתי צריך לשחרר את הרשויות המקומיות. בעצם מטילים את הנטל הזה עליהן. הן לא יעמדו בו, חבל על הזמן. הרשויות החזקות יעמדו בו, אבל לא הרשויות החלשות. לאט לאט נקבל מפעל הזנה צולע, ונתחיל לקבל מאמרים שיזכירו את שנות החמישים, ויגידו שלא רוצים כזה דבר, שזה ביזיון. יגידו לנו: אתם רואים, אמרנו לכם מראש שלא צריך את זה, תראו איך זה נראה.

אם מתכוונים לזה ברצינות, בעיקר בעקבות ועדת דוברת והדיבורים על יום הלימודים הארוך, צריך לראות את זה כך: הארוחה היא חלק מסל החינוך. ארוחה ביום לימודים ארוך היא כמו שיעור במתמטיקה, כמו שיעור בתנ"ך וכמו שיעור בתלמוד.

כבר אמרת תנ"ך.

תלמוד זה יותר מזה או פחות מזה?

אין יותר ופחות.

זה יותר, אני לא כזה בור כמו שאתה חושב. שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב יש הצדקה לגבות תשלומים עבור ארוחות, ואני מבין שאין מנגנון יעיל יותר מהעיריות. אבל אי-אפשר להטיל עליהן את האחריות לפגמים שיהיו, כי זה יפיל את כל הפרויקט.

הערה אחרונה, ובעצם אולי היא הראשונה: מתוך החוק הזה לא ברור מה חלקו של תקציב המדינה, מה חלקן של הרשויות ומה חלקם של ההורים. אני מציע שזה יופיע בחוק. זה יכול להיות 1 ש"ח מתקציב המדינה, 9 ש"ח מהרשויות ו-18 ש"ח מההורים, והכול יהיה בהתאם לחוק. הכול פרוץ. נדמה לי שבצדק צברתי די סיבות להיות חשדן, ולכן אני רוצה שבחוק ייכתב מה חלקה של המדינה, מה חלקן של הרשויות וכו'.

איך עושים את זה כשלכל רשות יש המצב הסוציו-אקונומי שלה? אי-אפשר לקבוע זאת בחוק. אפשר לקבוע דברים בתקנות אחר כך. נניח שבשנה אחת המצב של הרשות טוב ובשנה אחרת המצב לא טוב. אז מה, משנים את החוק?

פשוט מאוד: החוק יקבע שכל מה שהרשות וההורים לא שילמו, משלמת המדינה. כך יהיה ברור לכולם שתקציב המדינה הוא מה שמבטיח את קיום המערכת. אני יודע שלא רוצים את זה. אני מכיר את הדברים. זה הוויכוח המהותי בין החוק הקודם לחוק הזה – מי בעל הבית.

במטרות של החוק הזה נאמר שמטרתה של הצעת החוק הוא לדאוג לתזונה נאותה לתלמיד שבשל מצוקה כלכלית אין בידי הוריו לספק לו ארוחה יומית במערכת החינוך. כלומר, מדובר בצורך בסיסי של ילדים מרקע סוציו-אקונומי שאינו מאפשר להם ארוחה בסיסית. כולנו מסכימים שזה חשוב, שהחוק חשוב לאין ערוך לילד שלומד במערכת החינוך, שהוא משפיע מאוד על לימודיו, על הריכוז שלו ועל התפתחותו. זה הפרמטר היחיד, ואני חושב כולנו מסכימים לו.

אם זה המצב, אסור לנו לעשות הבחנה נוספת בין זרם לזרם, כי מדובר כאן במצוקות אישיות. ילד שזקוק לזה, ילד שמסיבות כלכליות צריך את זה – אסור לנו לעשות הבחנה לגבי. לכן אני מציע שכל הילדים ביישוב יקבלו, בלי יוצא מן הכלל. אם עומדים בפרמטר של מצב סוציו-אקונומי, מצוקות – הם ייכללו בפרויקט.

תודה.

אני מפורום קידום החינוך בדרום. אני מבקשת לדבר על סעיף התרומות, סעיף 6(ד). מעניין אותי איך אפשר לממן את הפעילות הזאת. מפעל ההזנה אמור להיות יוזמה ממשלתית, חלק מפעילות של משרד החינוך, התרבות והספורט. כבר פניתי לאגפי החינוך ושאלתי איך הם מסוגלים לממן את זה. הם אמרו שהם בכלל לא מחכים להצעת החוק, כי יש זמן עד שתתממש. הם התחילו לבד: הם לקחו כספים מההורים.

העלות שהם שיקללו היא כ-7-8 ש"ח, ולמעשה זה לא ייגבה מכל ההורים. בבית הספר עצמו המנהל אומר לגובה לבקש כסף מהורה; אם ייתן – ייתן, ואם לא ייתן – מי שנתן יותר ישלם בשביל מי שלא שילמו בכלל. זה כבר משהו שמתקיים בשטח. זה בדוק.

אחרי שההצעה תתממש, אם נחכה לתרומות, לקרן רש"י – שאחרי שלוש שנים ההתחייבות שלה להמשך המימון מסתיימת – נעמוד לפני השאלה מי תהיה הממשלה הבאה ומי ירצה להמשיך את הפרויקט. חלק מההורים שמשלמים יגידו שהם לא רוצים לשלם, כי אם הם משלמים במקום האחרים, הם מעדיפים לתת לילדים את האוכל בבית.

אמור להיות מצוין בחוק שזו בעצם הגנה ממשלתית, לא משהו שתלוי באוויר. כי לפעמים לא יהיו תרומות.

תודה. חברת הכנסת תמיר, אני מתנצל, רצית לדבר קודם.

אני רוצה להציע שלוש הסתייגויות, אחת קטנה ושתיים יותר משמעותיות. הראשונה היא ברוח הדברים של חבר הכנסת אורון. לדעתי במקום סעיף 4(א) צריך סעיף כללי שקובע שהחוק ייושם בהדרגה על-פי אשכולות סוציו-אקונומיים, ובכל אשכול החוק ייושם בכל היישובים הכלולים בו. ההדרגתיות צריכה לפעול מהנזקק יותר לנזקק פחות. חלוקת האשכולות הסוציו-אקונומיים היא מדד אובייקטיבי, לא פוליטי, לצרכים. לכן נדמה לי שזה הקריטריון היחיד הראוי – גם כדי למנוע פוליטיזציה של החוק וגם כדי למנוע יישום בלתי תקין.

אני רוצה לומר: בדקתי את היישום של החוק כפי שהוא נעשה עכשיו. מתברר שהחוק מיושם בעיקר באשכולות 3-4. אשכולות 1-2 אינם מסוגלים להרים את זה. אם לא נלך לפי אשכולות, יקרה לנו מה שקרה לכל השירותים החברתיים במדינת ישראל: הם קיימים מעט באשכול 3, הרבה באשכולות 4-5 ובאשכולות 1-2 אין כלום. כך החלשים חלשים עוד יותר.

בהתאם לכך, בסעיף התקציב, סעיף 6(א) צריך לומר "תהיה על-פי תקציב שיוקצה לכך בחוק התקציב השנתי, ובלבד שתלמידי שלושת האשכולות הראשונים יקבלו הזנה". אני רוצה לקבוע רף סוציו-אקונומי. נדמה לי ששלושת האשכולות הראשונים הם הנזקקים ביותר.

בסעיף 7(א), תקנות הביצוע, צריך לומר שהשר הממונה הוא שר החינוך, התרבות והספורט והוא רשאי – אני חושבת שהוא חייב – להתקין תקנות.

"רשאי" זה חייב.

בסדר. בכל אופן, יש לקבוע כאן תיאום עם שר הבריאות.

זה נאמר.

בסדר, איחרתי. אלו שלוש ההערות שלי.

לגבי ההגדרה של בית ספר יסודי, בסיפה של ההגדרה הייתי ממליצה להוסיף "כולן או מקצתן". כי בבית ספר על-יסודי הכיתות הן ז'-י"ב. יוצא שכיתות ז'-ח' לא יקבלו לפי הסעיף הזה.

תודה.

בדיון הקודם שאלתי שאלה ולצערי לא קיבלתי תשובה: היינו רוצים לדעת באילו מקומות בארץ המפעל כן יפעל. בחודש וחצי האחרונים פתאום צצים כל מיני מקומות – כמו קריית גת – ומכריזים שהם עושים מפעל הזנה. הם אומרים: הממשלה לא רוצה להכניס אותנו, אנחנו פועלים לבד. הם עושים אותו כמו שהם עושים אותו.

אז מה?

אז הוא לוקח 3.5 מיליון דולר למסעדה יפה בשביל מפעל ההזנה, ובינתיים לא יודעים למי זה כן מגיע, כמה צריך לגבות. מדברים על שלוש שנים שבהן קרן רש"י החליטה לתרום, אבל אנחנו לא יודעים מי כן נכלל במפעל ומי לא. פתאום באר-שבע, שאמרו שלא נכללת בפרויקט, כן קיבלה כסף.

אני שואל בפעם המי יודע כמה: מתי נוכל לדעת מי כן נכלל ומי לא נכלל? מתי הוא ייכלל ומתי לא? כמה זמן בכלל יימשך כל הפרויקט? הרי הקרן מצהירה שתיתן רק שלוש שנים. עברה כמעט שנה. מדובר בשלוש שנים מרגע שיתחילו את מפעל ההזנה או זה מתחילת השנה שעברה?

תודה.

קודם כול, אני רוצה להתייחס לחוק במכלול. יש תופעה שמזכירה את החתול הידוע בסיפור "אליסה וארץ הפלאות", שהולך ונמוג ורק החיוך נשאר. גם כאן החוק נמוג, ומה שנשאר הם דברים עמומים מאוד. למשל, אחריות המדינה מצטמצמת, אבל סמכות השר להחליט גדלה. אין הגדרה ברורה מי זכאי להזנה, אין הגדרה ברורה כמה זכאים לארוחה, אין הגדרה של תעריף. גם הגדרת האוכל מצטמצמת. קודם דובר על ועדה שתקבע, וכעת מדובר על תפריט מאוזן ומגוון, ולא מעבר לזה.

יש הטלת נטל הרשויות אבל אין הגדרה של חלקה של המדינה. כל הדברים האלה נשארים עלומים. אני חושב שיש התפתחות חיובית אחת בנוסח הזה, אם בכלל, וזה הקביעה שהחוק יבוצע על-פי אשכולות המדד החברתי-כלכלי – סעיף 4(א). דא עקא, מאוחר יותר היתרון הזה נמחק לגמרי. נאמר שהשר, בהתייעצות עם שר הפנים ובאישור הוועדה, יקבע את הדברים בהתחשב, בין היתר, בדירוגה של המועצה או העירייה. למה "בין היתר"? כך מאפשרים כניסה של שיקולים אחרים, שעלולים להיות לעתים שיקולים בלתי רלוונטיים, שיקולים פוליטיים, שיקולים שאין מעניינם האוכל, התלמיד או הצרכים. שיקולים שאינם סוציו-אקונומיים הם בדרך כלל הם פחות רלוונטיים, בלשון המעטה.

אין הגדרה, אין סף, אין גבול, אין מידה. כך אנחנו נשארים עם משוואה של הרבה נעלמים ומעט מאוד חוק. אולי אין צורך בחוק הזה, אולי צריך לוותר עליו. לחילופין, יש לנסות לנסח את הדברים בצורה יותר מחייבת.

אני מבקש להעיר הערה לגבי סעיף התרומות: אנחנו בבעיה רצינית בנושא. אם מפעל ההזנה במגזר הערבי ימומן על-ידי תרומות, לא נגייס כסף. הערבים מחוץ למדינה אומרים: אתם גרים במדינת ישראל, לא תקבלו תרומות מאתנו. והיהודים אומרים: סליחה, התרומות שלנו הן ליהודים. אנחנו יוצאים קירחים מכאן ומכאן. אם בכלל תרומות, לדעתנו צריך לעשות קופה, פול של תרומות, ולחלק את הכסף שווה בשווה.

ההזנה קשורה ביום חינוך ארוך. במגזר הערבי רק מעט בתי ספר הם כאלה. חוק חינוך ארוך לא הופעל בצורה שוויונית, ויש לנו בעיה אתו. אם לא נקבל יום חינוך ארוך לא נקבל הזנה, ואז החוק לא יהיה שוויוני, לצערנו.

אני רוצה להתייחס לסעיף 6(ג), שעוסק בתקציב. לדעתי צריך להיות ייצוג גם לשר הרווחה, כדי שהוא ייתן גם את המשמעות של המצב הסוציו-אקונומי של ילדי רווחה ומשפחות רווחה. אין לזה ביטוי בסעיף הזה. יש מדרג כללי, דירוג של העירייה או של המועצה המקומית. אני חושבת שזה לא מספיק. צריך לחדד עוד את המשמעות של המדרג הסוציו-אקונומי.

אני רוצה להתייחס למה שכבר הוזכר בסעיף 7(א), בנוגע לסמכויות הפיקוח בנושא התברואה והתזונה. בצדק הוכנס לכאן גם משרד הבריאות, כי בעצם אנחנו אלו שעושים את זה, ורק אנחנו, לדעתי, פועלים בנושא התברואה המקצועית.

אני רוצה להזכיר, והבנתי שגם בישיבות הקודמות זה הוזכר, שלמשרד הבריאות לא תוקצב אפילו מפקח אחד או תזונאית אחת לפרויקט האדיר הזה. זה פרויקט ענקי. הרבה לפי שההצעה הגיעה כבר הכנו הנחיות מקצועיות – הן בנושא התזונה, כולל הנחיות פיקוח, והן בנושא התברואה. כל מה שהוטל עלינו מבחינה מקצועית – מילאנו. אנחנו מוכנים. יש פרט קטן אחד שלא נתנו עליו את הדעת: מי יבצע את הפיקוח? אוי לנו אם לא נבצע את הפיקוח כמו שמדינה מודרנית מקווה לעשות. אני מבקש התייחסות ספציפית, כולל הכנסה, בהצעת החוק.

כמה תקנים צריך לדעתכם?

יש לנו נייר עבודה מפורט.

בפעם הקודמת הוגש מסמך.

אני יכול למסור שוב את המסמך המפורט, הן מבחינת תזונאיות והן מבחינת מפקחים ותברואה.

זה אולי מתאים לתקנות.

זה יכול להיכנס לתקנות, אבל לא להצעת החוק.

בחקיקה אין תקנים.

בסעיף 7(א) אפשר להוסיף את שר הבריאות.

הוספנו.

אני מבקש להעיר את תשומת הלב של כולם לכך שיש חוק אחר להסעדה, ושם צריך רישיון. העניין הוא שבין רישיון היצרן ועד שהמזון יגיע לתלמיד פתאום זה ילך בחיקוק אחר לחלוטין, חיקוק של שר החינוך. אני רוצה לשאול: האם הדבר בכלל יכול להיות? למשל, יהיו שני בתי ספר, אחד יבצע הזנה לפי החוק הזה ואחר יבצע הזנה לפי מה שבית הספר יחליט; אחד מהם יהיה מפוקח על-ידי משרד הבריאות, אחד יהיה מפוקח על-ידי משרד החינוך, התרבות והספורט ובשניהם יחד נושא רישיון היצרן יהיה מפוקח על-ידי משרד הבריאות. ואז אם יהיה אירוע המוני, מי יהיה אחראי לכך? שר החינוך? אני מבהיר שהפוטנציאל לזיהום המוני הוא ענקי. אם לא עושים את הדברים עד הסוף כמו שצריך – וזה קרה בשבועות האחרונים, כולכם קראתם על זה – שר החינוך יהיה אחראי לכל הנושא?

אני רוצה לומר לך משהו: אתם ממשלה; יכולתם לכנס ישיבה של כל המשרדים הנוגעים בדבר ולבוא לכאן עם דבר מוגמר. אתם לא יודעים, אתם לא רואים, אתם לא שומעים. כך זה בכל חוק. אני לא מוכן להיות המתווך בין משרדי הממשלה, שכל אחד רוצה לדאוג לתקציבו ולמשוך את הדברים עד אין סוף. הערות מהותיות של גופים – בבקשה. אבל זה שהממשלה לא יושבת עם עצמה? אני לא מוכן לזה.

קודם כול, זו הפעם ראשונה שאני רואה את זה.

זה לא חוק של הממשלה. חבר הכנסת הירשזון, אתה עושה את עצמך?

אנחנו פקידי ממשלה, אנחנו רוצים לבצע פיקוח, לא פחות ולא יותר.

הוא לא בא אליכם בטענות.

הוא זרה את זעקתו לרוח.

הוא שואל למה הממשלה רק בדבר אחד…

חבר הכנסת גפני, אתה הולך להיות שותף בממשלה הזאת, תהיה רגוע.

מאיפה אתה יודע? אחרי מה שקרה פה, אני שוקל מחדש.

שקול היטב.

אני מבקשת לומר עוד מילה.

לא. יש לנו מגבלת זמן. קיימנו כמה ישיבות.

אנחנו לא ניצבים כאן.

לא גברתי, אבל ניהלנו כמה ישיבות בנושא הזה, יותר ממה שניהלנו בנושאים אחרים. שנית, בכל הכבוד לך, תדברי כשאתן לך את רשות הדיבור.

אנחנו בהחלט תומכים בהצעה, בהסתייגות לשני דברים: ראשית, שכל הילדים יקבלו; שנית, שהתנאים הפיזיים יאפשרו את זה. שיהיו שולחנות מתאימים, שלא יאכלו ויהיו כתמי שמן ודברים אחרים.

תודה. עוד מישהו רוצה להעיר הערה?

אני ראש עיריית בית-שאן. אצלנו ביישוב זה פועל, חברת הכנסת אברהם היתה בסיור וראתה כמה זה תורם. צריך להבין שיש אנשים שזו הארוחה החמה שלהם ביום, יש גם כאלה.

קיבלתי החלטה, בניגוד לחברי ראשי הרשויות, ולקחתי את הפרויקט על עצמי – למרות המצב הקשה של הרשות. אני לא חושב שהיה בסמכותי למנוע מהאנשים את הארוחה החמה הזאת. אבל הדברים שמפחידים אותי כאן הם השאלה מה יקרה אם אנשים לא ישלמו. הנטל ייפול על הרשות. ומה יקרה בעוד שלוש שנים? כשמכניסים פרויקט, היכולת להפסיק אותו אחר כך היא קטלנית. צריך להבין את זה.

צריך לברך על המשימה, היא חשובה מאוד, אין לכם מושג כמה זה תורם, גם להישגים החינוכיים. הילדים רגועים. ביקרתי באחת הכיתות והמורה הצביעה לי על ילד שתמיד אכל את הסנדוויץ' בסתר, כי היה לו לחם עם מרגרינה. אבל עכשיו כולם יושבים בגאווה סביב השולחן, וכולם אוכלים את אותה מנה.

אני מזהיר מהאפשרות שזה ירד בעתיד, חלילה. אם מתחילים, חייבים להמשיך. אין חצי היריון. תבינו, השבר אחר כך יהיה איום ונורא. אם מתחילים, אל תעזו לחשוב על הפסקה של הפרויקט. אם מתחילים, שזה לא ייפול על הרשויות אחר כך. כראש עיר אני לא רוצה להחליט מאיפה לקצץ את זה אחר כך.

אבל זה מה שכתוב בחוק.

לכן אני אומר: צריך לבקש תיקון בחוק כדי למצוא גיבוי להורים שלא משלמים או שלא יכולים לשלם. אבל הפרויקט מבורך וחשוב, ושוב: מי שלא היה בסיור, אני מציע שיצא, כדי לראות את זה בפועל. חברת הכנסת אברהם ראתה את ההיבט החינוכי, איך כולם אוכלים יחד וגם מפנים, ובאיזו התלהבות. קודם כול אני מברך את חברת הכנסת אברהם על הצעת החוק ועל המשימה. ולחברי הוועדה אני אומר: גבו את זה בביטחונות, שנוכל להמשיך עם זה בעתיד.

זה חוק אחר.

תודה. חבר הכנסת והבה, בבקשה.

אני שמח לדבר אחרי ז'קי לוי, לברך אותו. אתה אומר את הדברים אחרי ניסיון בשטח. זה ראש עיר שאי-אפשר לחשוד בו בלויאליות יתר למערכת זו או אחרת; הוא אומר מה הוא חש כראש עיר שהתנסה בפרויקט. לדעתי כולנו צריכים לברך. שמעתי את ראש מועצת פרדיס, ואני חושב שהוא לא צריך להיות מודאג. יש גם ערבים שתורמים, יש אנשי עסקים שפונים אליהם והם מייד תורמים ביד נדיבה. אני יכול לפרט שמות כאן.

אם תעשה את זה, יהיו תרומות.

אשמח לסייע בכל מקום. אתה יודע טוב מאוד שאני מסייע איפה שאני נמצא. קל לבקר, לפעמים גם צריך לומר את האמת ולברך על דברים. שמענו: אין יותר כואב מזה שילד בא לכיתה וצריך לאכול בסתר.

לא חסר אוכל במדינה הזאת. צריך רק להפנות את המשאבים למקומות הנכונים. אם יש חוק שבא להיטיב עם האוכלוסייה החלשה, אנחנו צריכים לתמוך בו. נכון, אי אפשר לספק את כל הצרכים בכל המקומות, אבל איפה שצריך נעשה הכול שזה יהיה שוויוני. כתוב כאן במפורש: "שר האוצר, בהתייעצות עם שר הפנים". כשהרשות צריכה להשתתף היא תשתתף – בהתאם ליכולת שלה, היא תשתתף. לא ידרשו אותו סכום מכולם.

עד עכשיו כשהיה פיקוח והוא היה טוב, אין טענות ולא מסתבכים. ראינו את זה ברשויות. במקומות שבהם היה תוהו ובוהו, רק הסתבכנו. לכן רציתי להרגיע את ראש מועצת פרדיס. החוק יכול להיטיב עם כולם, אל תזלזל בתורמים בני העם שלך שיכולים לתרום.

אני רוצה לברך את חברת הכנסת אברהם ואת היושב-ראש. זהו חוק סוציאלי ממדרגה ראשונה, אי-אפשר לכסות בשמיכה הזאת את כל המקומות. איפה שצריך – נעזור.

ראשית, אני מצטרף לברכות. אני חושב שמפעל ההזנה – אין כמותו בחשיבות. עם זאת, ההחלטה צריכה להביא למימוש מהיר ככל שניתן, כי בסופו של דבר אנחנו כמעט באמצע השנה.

שנית, ההחלטה צריכה להיות קבועה מול מצבן של הרשויות – שלא עומד להשתנות, לא בעוד חצי שנה ולא בעוד שנה. במצבם הקשה של היישובים בפריפריה לא בהכרח יימצא פתרון לצרכים שצפויים. אני אומר באופן חד וחלק: יש קשיים אמיתיים. להסתמך על תרומות – הרשות שלי ורשויות אחרות צריכות את אותן תרומות, עד כמה שהן מגיעות, לעוד לא מעט נושאים.

הכיוון של האשכול הדיפרנציאלי חשוב מאוד. לשמחתי ניתן לראות זאת בלא מעט משרדי ממשלה. הרגע הגענו מוועדת החינוך, ושם דובר על הקצבה ברמה דיפרנציאלית. גם משרד התחבורה עושה כך. אני חושב שהמדיניות הזאת ברוכה.

אני רוצה לברך על החוק, קודם כול, אבל חסרים לי דגשים. חבר הכנסת הירשזון, מאוד חשוב לנו שהחוק הזה לא יתגלגל לפתחנו. באופן אישי אני אומר לך: התרבות של ה"שנור" בנושא ההזנה – זה לא דבר מבורך. מרגע שאנחנו כמדינה, כריבון, מושתתים על "שנור", אני מתבייש. יותר מזה: אני לא רואה פה שום תקצוב מוגדר. אין מספרים מוגדרים, כסף, לטובת העניין.

אתה שולח אותי לעשות משא ומתן עם שר. היום זה אתה, ואתה איש סימפתי, ומחר זה מישהו אחר, שיכול לקבוע שרירותית שאני צריך לתת 50%.

ואז אתה לא תהיה סימפתי.

זאת בעיה. אבל לא כולם צריכים להיבחר בבת-ים. יש כאלה שנבחרים בבני-ברק, במקומות כאלה.

אפשר להרחיב בעניין הזה?

חברת הכנסת אברהם, עצם זה שאתם חושבים על זה, מבחינתי זה כבר דבר גדול. אבל בואו תתפרו את הפינות.

זו לא פינה, אתם מדברים על חוק אחר.

חבר הכנסת אורון, תן לו לדבר.

זו אחריות מדינה.

סליחה אדוני, תן לו לדבר.

בסך הכול אנחנו רוצים שכל הפינות יהיו תפורות; שבשום סיטואציה העניין הזה לא יתגלגל לכך שאני אצטרך למממן ולא יהיה לי, כמו שאמר ראש עיריית בית-שאן, שאני אקבץ נדבות עבור העניין הזה. אין לנו עניין בזה. זה דבר כל כך חכם, זה דבר כל כך מבורך, הוא בא אחרי דוח עוני של 600,000 ילדים; בואו נתקצב ונתמחר את זה, ולא נגלגל את זה לפתחן של הרשויות.

לא אוסיף דברים על דברי חברי ראשי הערים. קודם כול, אני רוצה לברך את הוועדה. הצעד הזה של ההזנה במוסדות החינוך הוא צעד חשוב מאוד. אבל יש להביא בחשבון שצריך לעגן זאת בחוק, כדי שזה לא ייפול לפתחן של הרשויות המקומיות, בסופו של דבר. אנחנו יושבים בוועדה הזאת ובוועדת הפנים ואיכות הסביבה, ואנחנו דנים השכם והערב בנושאים תקציביים כאלה ואחרים. גם דוח דברת עומד להיות מיושם ברשויות המקומיות, וגם שם יש הוצאות לא קטנות שנופלות על הרשויות. גם שם צריך לברר איך מתקצבים את הדברים. חבר הכנסת הירשזון וחברת הכנסת אברהם, בסופו של דבר מה שחשוב הוא שבחוק תבדקו איך אתם מגנים עלינו, כדי שנוכל לקיים את החוק ולא לגרום לכך שבסוף לא ניישם את החוק ולא נוכל לתת אוכל לאנשים, כמו שאמר ידידי ראש עיריית בית-שאן.

האנשים העלו רעיונות לגבי תורמים כאלה ואחרים. לדעתי בכל המגזרים, גם ליהודים וגם לערבים, יש מקור אחד שכולם יכולים ליהנות ממנו: מפעל הפיס. זה התורם העיקרי שיש לנצל. אולי צריך לקבוע בחוק שאחוז מסוים מהכספים האלה יהיה לטובת המפעלים שאנחנו מקציבים למדינה. כולנו קונים את הכרטיסים. אם מתקציבים נושאי בריאות או תחבורה כאלה ואחרים, אפשר למצוא ערוץ כזה גם בחינוך. יש לי קשר עם מפעל הפיס. הם מסוגלים לתרום לא מעט כסף למפעל ההזנה החשוב שאתם עושים. אפשר להתדיין אתם, ולקבוע שאם בעתיד האוצר יגבה מסים מכרטיסי ההגרלה, סכום מסוים יוקצה לנקודות ספציפיות במפעל ההזנה.

אני רוצה להרגיע את ראשי הרשויות. על-פי סעיף 6(א) אנחנו מכניסים את זה לחוק התקציב, לספר התקציב – מה שעד עכשיו הממשלה לא רצתה לעשות. דבר נוסף, בסעיף 6(ב): יש כאן רשות החינוך, ושם ישבו ויתקצבו כל רשות בנפרד. זה לא אומר שזורקים הכול לפתחכם ושאתם תהיו מי שיצטרכו לפתור את סיפור.

מר נשרי, אני מודה ומתוודה שחשבתי על ההצעה הזאת.פניתי למפעל הפיס, אני מחכה לתשובה, זה אמור להידון בדירקטוריון שם. כמובן, אני יותר מאשמח אם הם יצטרפו.

אני מבקשת להעיר הערה משפטית: בסעיפים 6(ב)-(ג) צריך לקבוע שיעורי אחוזים. אפשר לקבוע שיעור מרבי, זה לא חייב להיות סכום מסוים. אפשר לומר שבמקומות שבהם היד משגת שיעור התקצוב ינוע מאפס או 2% עד למקסימום. זה לגבי תקצוב הרשויות המקומיות. אנחנו חוזרים על העמדה: שיעור התקצוב מבחינת הרשויות המקומיות אסור שיעלה על אחוזים בודדים, בהתחשב במצב כרגע.

אני חושבת שנכון וטוב לקבוע את האמור בסעיף 6(ה). אבל כשקובעים את הנושא במסגרת תשלומי הורים לפי סעיף 6א לחוק חינוך חובה, אנחנו משליכים את יהבנו על אישורה של ועדת החינוך של הכנסת. היא זו שדנה בנושא תשלומי ההורים בכל שנה. נמצא את עצמנו דנים בשיעור התשלומים האלה אחת לשנה. נכון יהיה לעגן זאת באופן ברור בחקיקה כאן, כך שלא יהיה צורך לדון בכך בהמשך. את שיעור ההשתתפות של ההורים נעשה בצורה דיפרנציאלית, לפי מבחני יכולת, שייקבעו ברשות עצמה.

כלומר, משפחה שידה אינה משגת להשתתף בתקציב הזה לא תידרש להשתתף במסגרת השתתפות הורים, או היא תשתתף בשיעור מינימלי כל כך שלא אצטרך לבוא לוועדת החינוך של הכנסת.

את תבואי לכאן. כל הגירעונות שלכם יבואו לכאן. אתם רוצים לעצום את העיניים, תעצמו. החוק הזה מטיל את האחריות עליכם. נעים לכם לומר שזה יופי, בסדר.

באתי לכאן כדי לתת את הטעמים המשפטיים. בפוליטיקה אני לא מתעסקת.

מה זה פוליטיקה? זה החוק.

זה לא היא.

אני יודע שלא, אבל כולם מעדיפים לעצום עיניים.

חשוב לי שהוועדה תבין שכשאנחנו קובעים תשלומי הורים, איננו יכולים לקצוב זאת בשיעורי האחוזים שההורים יצטרכו לשלם. יש לקבוע כאן מבחן הכנסה ומבחן יכולת.

עו"ד בוקובזה, רצית לומר משהו.

רציתי להעיר הערה בעניין הכשרות. לא נאמר דבר בעניין זה.

תגידי את זה שוב. שמעת, חבר הכנסת גפני? לא נאמר כאן כלום בנושא הכשרות. על הכול אתה חושב, רק על הכשרות לא. תודה על ההערה.

סיימנו. אני לא נותן סיבוב שני, אדוני.

חודש הילדים שלי היו בבית...

סליחה, לא שמעתי. אדוני.

זה מה שאני רוצה לומר לה.

אדוני, אתה תדבר רק כשיש לך רשות דיבור.

חבר הכנסת גפני, איזו כשרות אתה רוצה?

מה שתחליט.

לא. אני לא נכנס לאינטרסים שלכם. אדוני, רצית להעיר?

רציתי להגיד לגברת הנחמדה שהקריאה מספר יפה סיפורים יפים: חודש ימים הילדים שלי ישבו בבית, כי לא היה להם לשלם את שכר לימוד, את ספרי לימוד. יש עוד 3,000 ילדים.

מה זה קשור?

אדוני, אמרת את דברך, אל תעיר הערות לאחרים. כל אחד בוועדה הזאת זכאי לומר את שעל לבו, גם אם זה לא מצא חן בעיני מישהו אחר. חבר הכנסת חזן, בבקשה.

אני מברך על היוזמה שבהצעת החוק, זה דבר מבורך. כתלמיד בבית הספר אני זוכר שנכנסתי לחדר האוכל לאכול, וזה היה דבר בלתי רגיל. עם זאת, אני לא יכול להתעלם ממה שאני יודע, כמי שהיה סגן ראש עיר. למשל מדינת ישראל מעבירה לרשויות המקומיות תשלום בגין הסעה לתלמידים. לא פעם מצאנו שהרשות המקומית לא מקבלת כסף בזמן, לא על-פי הפרמטרים שהמדינה קבעה. מצאנו תלמידים שנאבקים להגיע לבית הספר בדרך לא דרך. כולי תקווה שהחוק הזה, בסופו של דבר, לא ייפול על הרשויות – אם לא כולו, לפחות באופן חלקי.

מצבן של הרשויות המקומיות בכי רע, הוא קשה מאוד. אנחנו יודעים כיצד קוצצו מענקי האיזון. אנחנו יודעים באיזה מצב קשה הרשויות נתונות. כפי שאמר ראש עיריית בית-שאן, כולנו כמחוקקים צריכים לתת את הדעת על כך שהחוק לא יהיה זמני. אנחנו צריכים להקצות לכך משאבים מתקציב המדינה. ראש הממשלה בירך את חברת הכנסת אברהם ונתן את הסכמתו לחוק הזה, שהממשלה תיזום ותוביל, אבל אנחנו יודעים שיש בחוק הרבה מאוד בעיות.

אצביע בעד החוק, כי אם יש ילד אחד שיקבל ארוחה, דיינו. אבל אנחנו צריכים לדאוג שהחוק הזה ייושם כך שבעוד 3-5 שנים לא נמצא את עצמנו סוגרים את אותם חדרי אוכל.

בצה"ל משנים היום את כל מערך ההזנה. יהיו ארבעה מטבחים גדולים ברחבי הארץ, שיספקו אוכל לכל החיילים. חשוב לתת את הדעת על כך, אולי יהיה אפשר להשתמש במטבחים ולהוזיל את הפרויקט. מי שיעבוד שם הוא לא צה"ל, אלא קבלני משנה. כדי לייעל וכדי לתת פתרונות למערכת החינוך, צריך לחשוב איך המטבחים יוכלו לתת מענה גם למערכת החינוך. ושוב, אני מעריך את יוזמתה של חברת הכנסת אברהם, ואני משוכנע שהיא לא תשקוט עד שתדאג שכולם יאכלו.

תודה לחבר הכנסת יחיאל חזן. אני רק רוצה לומר: אין חוקים מושלמים. השאלה היא אם עושים פריצה או לא. אחר כך קל יותר לתקן דברים.

לכן אמרתי שאצביע בעד.

לנוכח ההערה החשובה מאוד של מרכז השלטון המקומי, אולי בסעיף 6(ב), בנושא מימון, צריך לקבוע גג ולומר "בשיעורים שלא יעלו על 20% ממימון החוק". אחרת אנחנו פותחים את עצמנו באופן בלתי סביר.

אני מבקשת להשיב לחבר הכנסת חזן. הוא דיבר על ההסעות של משרד החינוך. זה לא רלוונטי.

זה לא מעניין, סליחה.

אני מבקשת להעיר הערה. זה נשמע לי צורם מאוד לומר "חתך סוציו-אקונומי נמוך" וכו'. החוק מבורך בכך שהוא גם עוזר לנזקקים שאין להם אוכל בבית, וגם עוזר לאנשים שיש להם עבודה ואין להם זמן להגיע הביתה ולתת לילדים אוכל.

הערה טובה. רבותי, אני מאוד מודה לכם. שמעתי את דברי כל הנוכחים. חברת הכנסת אברהם, גם את שמעת את דברי כל הנוכחים. אם אין לך מה לומר עכשיו, אני מציע שתביאי בחשבון את הדברים, תראי אם את רוצה או יכולה לשנות דברים בהצעת החוק שלך. אני אעמיד את ההצעה להצבעה מחר ב-14:30. אני מודיע: בהצבעה רק חברי הכנסת.

אני מבקשת שההצבעות יהיו ב-14:00. יש לנו מרכז מפלגה בתל-אביב ב-15:00.

מי אני שאמנע זאת? נקבע למחר ב-14:00. אם חברת הכנסת אברהם תרצה להוסיף סעיפים בעקבות דברי הנוכחים, נקריא את הסעיפים הנוספים. אם לא, נצביע על מה שיש כאן, וכל חבר כנסת יהיה רשאי להגיש הסתייגויות, שיוצגו במליאה.

גם אם הממשלה תרצה להביא, לפי מה שהבנתי כאן.

יכול להיות.

בהחלט נאמרו כאן דברים חשובים. אני מקבלת את הצעת היושב-ראש. אעבור על כל מה שנאמר כאן, ונצביע מחר.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:05.