כנסת פתוחה

ייצוג נשים בערוצי הטלויזיה המסחריים – הצגת מחקר שערכה הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו



5
ועדה לקידום מעמד האישה
22.12.2004
הכנסת השש עשרה
מושב שלישי נוסח לא מתוקן


פרוטוקול מס' 149
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, י' בטבת התשס"ה (22.12.2004) שעה 09:00

ייצוג נשים בערוצי הטלויזיה המסחריים – הצגת מחקר שערכה הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו

חברי הוועדה: אתי לבני – יו"ר
גילה פינקלשטיין

בתיה לוי – היחידה לשיוויון בין המינים, משרד החינוך
אתי רחמים – היחידה לשיוויון בין המינים, משרד החינוך
מוטי עדן – מנכ"ל הערוץ הראשון, הטלוויזיה
מוטי שקלאר – מנכ"ל הרשות השניה לטלויזיה ורדיו
נחמה לאור – סמנכ"ל אסטרטגיה ומחקר, הרשות השניה לטלויזיה ורדיו
אילנה שטייו – רכזת פרוייקטים, הרשות השניה לטלויזיה ורדיו
אלונה אריאלי-להב – דוברת הרשות השניה לטלויזיה ורדיו
דינה לניר – מנהלת מחלקת תרבות וחברה, הרשות השנייה לטלויזיה ולרדיו
אורלי שושן – עוזרת מנכ"ל טלעד
טל קרמר – מנהלת התחום הדוקומנטרי טלעד
ג'ולי שלז – נציגת רשת
אלה גרא – מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
בת שבע שטראוכלר – הנהלת שדולת הנשים בישראל
לימור רובין – דוברת שדולת הנשים בישראל
מירה דרור שמי – נציגת הוועדה לקידום עורכות הדין, לשכת עורכי הדין
קרולינה אייזן – יו"ר יחסי ציבור, הדסה ישראל
גיא עמיעד – מרכזי סיוע
חנן עמיאור – ערוץ הכנסת

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ

ייצוג נשים בערוצי הטלויזיה המסחריים – הצגת מחקר
ערכה הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו

בוקר טוב, אני מתנצלת שנוכחות חברי וחברות הכנסת היא לא מרשימה. הנושא שלנו הוא נושא מאד חשוב ואני נדרשתי לו בעקבות פניתו של מר מוטי שקלאר מנכ"ל הרשות השניה. הנושא יצוג נשים בערוצי הטלויזיה המסחריים, וזה בעקבות המחקר שערכה הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, שהוא לפני, מחקר שסמנכ"ל לאסטרטגיה גב' נחמה לאור יזמה ורכזה אותו, בנושא של הנעדרים והנוכחים בזמן צפית שיא מגוון תרבותי ושידורי ערוצי הטלויזיה המסחריים בישראל. אני נדהמתי מהאיכות של המחקר הזה, מהרצינות שלו ובאמת מחקר אקדמי עם השלכות מאד משמעותיות ובהחלט מאד מענין.

הרבה מאד דברים שאני נתקלתי במסגרת העבודה שלנו באופן יום יומי באים לידי ביטוי אקדמי מדעי בתוך המחקר שלכם. ואני רוצה לומר, למשל, כשאני באתי לכנסת ורציתי להיות בועדת חוץ ובטחון דווקא, זה לא היה פשוט בכלל לבוא לועדת חוץ ובטחון באופן טבעי אני בועדה למעמד האישה או רווחה או חינוך. כשאני רוצה להיות בועדת חוץ ובטחון שואלים אותי מה אני מבינה בתחום הזה. ואני צריכה להסביר מה אני מבינה, לעומת מישהו אחר, גבר, כמו שאתם רושמים כאן חילוני, לבן, מהמעמד הבינוני כשהוא כן מבין והוא לא איש צבא, ואני לא. לפחות המאבק הקטן הזה הסתיים בהצלחה, ותאמינו לי שברגע שאנחנו נמצאות שם אז באמת אין הבדל.

כמובן, התפיסה של נשים עם הערוצים הטבעיים שבהם הן אמורות לעסוק, וזה בא לידי ביטוי במחקר שלכם באופן מאד בולט. כאשר עסקנו בנושא האמהות החד הוריות, נתקלנו מעבר להתיחסות הענינית לנושאים, לדה לגטימציה של האמהות החד הוריות, שבאה לידי ביטוי בהצגה של הנושא הזה בכנסת על ידי שר האוצר, והשיח שלווה את כל הנושא הזה, בטלניות, פרזטיות וזה הפך הרבה יותר מאשר הנושא עצמו לגופו של ענין. היה צריך להלחם בכל החזיתות גם לשבור את הסטראוטיפים. ובאותה מידה בכיוון אחר, כאשר היה צריך היה לשבור את הסטראוטיפים נשים במשרד המשפטים, למשל, אם אתם זוכרים היתה כתבה מרנינה שראיינה את אחד מממלאי מקום של היועץ המשפטי לממשלה, יהושע רזניק, לכאורה כתבה מאד עניינית על הנשים בפרקליטות, אבל כאשר מנסים לקרוא בין השורות, אנחנו רואים איזה דהלגיטימציה של הנשים בתפקידים הבכירים, שאכן באמת הם מקצועיות, אבל, הן שחורות דם, הן נקמניות, ועוד כל מיני סטראוטיפים שלוו את הענין בצורה מעודנת אבל שזה מיד קפץ.

זה רק הפתיחה ואני חושבת שהנושא הזה הוא מאד חשוב, כמובן שמהצד השני יש את הערוצים המסחריים שהם מנסים לקלוע לטעם הציבורי, ולרייטינג, ושגבר לבן חילוני, איש היי טק עשיר, עם מאהבת יותר מושך מאשר אם חד הורית, או חרדי, או דברים כאלה. אבל לא נעסוק היום בחרדים ובמזרחיים, ובעולים ובערבים, אלא אולי כדי איזה שהוא נקודת התיחסות בעיקר נתרכז בנושא של נשים ובעיקר מה אפשר לעשות, ואיך באמת לצאת מהסטראוטיפים המקובעים האלה, ואת רשות הדיבור אתן למר מוטי שקלאר.

אני אגיד בקצרה לפני שאני אעביר את הדברים לנחמה שהיתה אחראית על המחקר. מבחינתי ההתיחסות לנושא הזה הוא חלק מהמכלול. שמאחורי הענין
עומד ויכוח קשה האם התקשורת היא רק נבחנת בפריזמה הכלכלית של כוחות השוק או מעבר לכך. זה ויכוח היום שהוא חוצה המון תחומים, ואנחנו עדים לו גם בנושא הפרסומות, אני מקווה שיהיה זמן לגעת גם בענין הזה, נוגעים בו בנושאים שעולים על המסך היצוג של הקבוצות השונות, האם אנחנו באמת חברה של הגמוניה מסוימת או שאנחנו באמת חברה שיש בה גוונים שונים ומן הראוי להתיחס לרב תרבותיות שלנו, ואולי יש גם איזה אטוס משותף.

הדברים האלה נעלמים אם מאמצים את הגישה שלצערי הולכת ותופסת נפח משמעותי בקרב העוסקים בתחום הזה, בעיקר דרך העיתונאים, שהתקשורת נמדדת רק בפריזמה הכספית, ואם כן, אז הרייטינג הוא מעל לכל, וכולם סוגדים לעגל הזהב תרתי משמע, במקרה הזה. ולכן גם הנושא שאנחנו עוסקים בו בדיון הנוכחי, ואני שמח שאת הסכמת לקדיש ישיבה לענין, הוא משמעותי גם בתחום הזה, שנראה לי היצוג של נושא הנשים עם כל ההתקדמות שחלה בענין הוא בעיני גם סימפטום לנושא המהותי שהזכרתי אותו קודם. עד כמה המצב, איך זה עומד וכן הלאה ולגבי הנתונים שמאד חשובים, נחמה לאור תציג, ואחרי זה נדון.

תודה. רק אקדים ואומר, שהמחקר הזה נעשה במחלקת אסטרטגיה ומחקר ברשות אבל הוא נעשה בעזרת האקדמיה, עבדו איתנו ד"ר אלי אברהם וד"ר ענת פירסט כדי באמת לתת לזה את העומק שאנחנו דרשנו בגלל החשיבות שהרשות נתנה למחקר הזה. כמו שנאמר קודם, אנחנו במסגרת המחקר הזה בדקנו קבוצות חברתיות שונות שקיימות בחברה הישראלית, ואנחנו נתמקד היום בענין של הנשים. אולי רק כדי לתת לכם קצת יותר מידע על אופן הביצוע של המחקר, הוא מחקר מקיף. אחד המחקרים המקיפים ביותר שנעשו בתחום הזה של יצוג קבוצות חברתיות על מרקע הטלויזיה, הוא בדק את היצוג בצורה תלת מימדית.

אנחנו בדקנו קודם כל האם הקבוצות האלה נמצאות על המרקע, האם הן קיימות שם, מה שאנחנו קוראים כאן ספירת ראשים. אבל לא הסתפקנו בזה, כי כולנו יודעים שאנחנו יכולים להראות דמות מסוימת והשאלה שתישאל כאן היא איך היא מוצגת ולא רק האם היא נמצאת שם, כן או לא, ולכן בחנו גם את איכות ההצגה של אותה דמות, זאת אומרת מה מאפינים של ההופעה שלה. האם אנחנו יודעים משהו על הביוגרפיה שלה, באילו נושאים בדרך כלל הדמות הזאת נמצאת או מופיעה על המרקע ובאיזה נושאים היא נעדרת. זה לגבי איכות ההצגה.

ממימד נוסף שאנחנו בדקנו זה את כל הנושא של יחסי קבוצות מיעוט וקבוצות רוב., זאת אומרת מי נמצא בעמדה שהיא העמדה הבכירה יותר, מי המראיין ומי המרואיין. מי הכתב ומי הנשאל, מי המומחה שמגיע לאולפן ומי האדם שאתה עובר ברחוב ועושה משאל רחוב אז הוא הדמות שתוצג באותו משאל רחוב. אילו שלושת המימדים שאנחנו טיפלנו בהם במחקר. אנחנו בדקנו בעצם את הערוצים שנמצאים תחת אחריותנו, שזה ערוץ 2 וערוץ 10 בדקנו את שעות הפריים, מהשעה 7 ועד השעה 11 בלילה, כיוון שהנחנו שזה השעות המרכזיות שמהם בעצם אנחנו מקבלים מידע על הסביבה שלנו וככה מגדירים גם מבחינתנו את האחר. בהיקף מאד נרחב מבחינה מחקרית, ואחד המחקרים המקיפים ביותר שנעשו בתחום הזה, שוב, בחנו את זה על פני כמה ז'נרים, בחנו את זה על החדשות, על תכניות אקטואליה ותחקיר, על תכניות ארוח, דרמה, שעשועונים וכו'. כיוון שבשעות האלה משודרת לפחות חצי שעה של חדשות, הרבה מאד מהאייטמים שנבחנו כאן, קשורים לחברת החדשות.

מעבר לשאלת הניתוח התוכן הכמותי, בתוך המחקר שלנו קיים גם ניתוח תוכן איכותי, בעיקר ד"ר ענת פירסט בחנה מספר תכניות, מספר תכניות דרמה כמו תיק סגור, מעורב ירושלמי, ואסתי המכוערת, ותכניות סטירה אחורי החדשות בארץ נהדרת, ולבחון שם איך הדמויות הללו מוצגות באופן ששם יש ניתוח תוכן איכותי
שאנחנו פחות ניגע בו עכשיו, אבל אתם מוזמנים לקרוא לעומק את המחקר. אלמנט נוסף שאנחנו בחנו, וביצענו קבוצות ניקוד וניסינו לבחון איך בעצם הקהל רואה את היצוג של הקבוצות האלה, הקהל בכלל, איך הצופים מתיחסים ליצוג של קבוצות חברתיות שונות בחברה הישראלית ואיך אותה קבוצה רואה את עצמה בשידור, מה היא חושבת על צורת ההופעה שלה על צורת היצוג שלה, וכו'. גם בענין הזה אני אתן כמה ניואנסים כאלה ואחרים.

רק ממעוף הציפור לתת לכם את ההתיחסות לממצאים של המחקר באופן כללי, כמו שצוין כאן קודם, על הצד הימני של השקף אנחנו רואים איזה שהוא פרופיל של דמות שהיא הדמות המרכזית שמופיעה בעצם בתקשורת. אותו גבר יהודי אשכנזי, חילוני וותיק. חבל שזה לא חד. זו הדמות שמופיעה ביותר מ-60% מהמקרים שאנחנו בחנו אותם כדמות דומיננטית בשידור. אחר כך על השקף יש לנו בצד השמאלי, את הקבוצות השקופות ביותר מבחינת המסך, לערבים, העולים, החרדים, הדתיים הלאומיים, המזרחיים והנשים. אמנם מקומם של הנשים על הרצף הזה, הוא לא חמור או בעיתי כמו קבוצות אחרות אבל אתם תראו שיש בעיתיות מאד גדולה באופן היצוג ובאופן ההסתכלות על אותן דמויות.

ובואו נתחיל לרדת לתוך הנתונים. אני אתרכז שוב, יש על השקף נתונים נוספים, אבל אתרכז בענין שלנו היום, כאשר אנחנו בודקים את שכיחות הופעתם של דמויות בפריים טיים בערוץ 2 ובערוץ 10, אנחנו מוצאים 24% לנשים, כאשר 60% זה אותו גבר יהודי חילוני וותיק. צריך לבחון, וזה כל הזמן אנחנו נשאלים מה בעצם חלקה של אותה קבוצה חברתית באוכלוסייה בכלל, על מנת לדעת אם היצוג הזה יצוג הולם, כן או לא, כפי שאתם יודעים חלקה של אוכלוסיית הנשים באוכלוסייה הוא 51%, בוודאי ש-24% לא מיצג את היצוג ההולם לאותה קבוצה. בשקף הזה אנחנו מנסים קצת לפרק את הז'נרים ולבחון עוד פעם את שאלת הדומיננטיות על פני ז'נרים שונים, אנחנו לקחנו שם את הז'נרים המרכזיים, כאן, את הז'נרים המרכזיים ביותר, את ז'נר החדשות, את ז'אנר האקטואליה ואת ז'אנר הארוח.

חדשות מיוצגות בעמודה הכחולה, האקטואליה בעמודה הצהובה ובעמודה הכתומה את תכניות הארוח. כפי שאתם רואים גם כאן, יש כאן נוכחות מאד מאד משמעותית לגברים לעומת נשים, הממצא יותר בולט בחדשות ואקטואליה בעמודות הצהובות והכחולות, קצת יותר טוב בתכניות הארוח למרות שעדיין קיים פער משמעותי, שוב זה מדגיש את אותו ממצא שאנחנו מוצאים סיסטמטית במחקר הזה, נשים נעדרות מהמרקע, ואם תסתכלו על זה בצורה ויזואלית שנותנת יותר תחושה איפה אנחנו עומדים, אנחנו רואים בתוך העוגה שמתוך האיטמיים 1446, איטמיים שבהם גברים הם דומיננטיים, לעומת 519 איטמיים שבהם נשים וגברים מופיעים בצורה דומיננטית דומה ובסך הכל 147 איטמיים שנשים מופיעות כדומיננטיות באותו איטם.

כפי שאמרתי שאחת השאלות המרכזיות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא, כאשר נשים מופיעות כצד ובאיזה הקשר הן מופיעות. ניסינו לתת כאן איזה שהוא מגוון של מופעים והקשרי הופעה. אנחנו בחנו באיזה נושא מדובר, ואיפה אנחנו מוצאים דומיננטיות באותו נושא. כמו שאתם רואים באופן כללי העמודה הכחולה מראה את המופעים שבהם גברים הם דומיננטיים, זה די ברור על פני כל המסך, אבל מה שמענין לראות כאן, זה מה שקודם כל חברת הכנסת לבני אמרה בדבריה הפותחים, ישנם נושאים מסוימים שבהם לנשים אין דומיננטיות והדומיננטיות הגברית מאד בולטת שזה בעצם נושאים שהם נושאים מרכזיים שמרכיבים את המרחב הציבורי.

זה אומר שכל הנושאים שקשורים לבטחון, כל הנושאים שקשורים לקונפליקט הישראלי פלסטיני, פרטים שקשורים לפוליטיקה פנימית, הנושאים שקשורים לצבא, לבטחון, למשטרה, וכו', כאשר אנחנו בוחנים מתוך המקומות שנשים בהם הן דומיננטיות איפה יש להן מקום מרכזי, לא ביחס לגברים אלא ביחס לדומיננטיות שלהן עצמן, אנחנו מוצאים אותן תמיד נמצאות בנושאים של איכות סביבה, חיובית או שלילית, בנושאים שקשורים לעוני, למצוקה, בנושאים שהם בעצם הפריפריה של המרחב הציבורי הדומיננטי בחברה הישראלית, חלקם אפילו נתפסים מבחינת המחקר המדעי כהרחבה של המרחב הפרטי. זאת אומרת, נשים תמיד תמצאנה בנושאים שהם או המרחב הפרטי או הרחבה מסוימת שלו, עוני, מצוקה, איכות חיים, סגנון חיים, וכו'.

בשקף הזה אנחנו ניסינו לבחון כאשר הדמות היא דומיננטית, או כאשר היא מופיעה, מה הביוגרפיה שלה. מה אנחנו יודעים על אותה דמות שמופיעה על המסך, במקרה שמדובר בגבר או במקרה שמדובר באישה. אני אפנה אתכם בשקף הזה לממצא שמבחינתנו הוא הממצא המענין ביותר. וזה הממצא שבו ב-38% מהמקרים אנחנו לא יודעים מה הביוגרפיה של האשה. היא מופיעה שם כאישה. אנחנו לא יודעים מה ההשכלה שלה, מי היא, מה היא, מה העיסוק שלה, מה המקצוע שלה, לעומת 15% בלבד שבו אין לנו פרטים לגבי מופעים של גבר. שזה ממצא שעובר כחוט השני גם במחקרים שנעשים בנושאים האלה לא רק בארץ אלא בכלל על קבוצות מיעוט בדרך כלל כאשר הן מופיעות, אחד הממדים המרכזיים בגינן הן מופיעות על המרקע קשורות למקום שממנו הן באו.

זאת אומרת, את אישה ודי בכך, אתה בא ממוצא ערבי ודי בכך, ואין צורך לתת מידע נוסף על אותה דמות, ההצגה היא הצגה מאד שטחית וחד ממדית, זאת אחת הבעיות המרכזיות בתחום הזה. עוד ממצא מענין שאני רוצה להדגיש כאן זה המקצוע שנוגע במגזר הציבורי, שפה אנחנו מדברים על 17% לגבי גברים ו-10% לגבי נשים, ופוליטיקה, שיש לנו מופעים של 23% בגברים ו-8% לגבי נשים.

מימד נוסף שבחרנו, כמו שהראיתי קודם, זה המימד שבו אנחנו בוחנים אם נשים מופיעות במעמדים שהם מעמדים יותר דומיננטים מבחינת תעשיה תקשורתית. האם הן מופיעות כדמות של מנחה או כתב, ואיפה המקום שלהן בעשיה התקשורתית בכלל. כפי שאתם רואים אנחנו בחנו כאן חדשות ואקטואליה, העמודה הכחולה היא העמודה של החדשות, העמודה הכתומה היא העמודה של האקטואליה, אנחנו רואים פה דומיננטיות גבוהה לגברים לעומת נשים, שוב, בדרך כלל מנחים וכתבים הם גברים יהודים, חילוניים, אשכנזיים וותיקים. כאשר אנחנו בוחנים גם מי מופיע כמומחה או כפרשן, אנחנו רואים שבדרך כלל הנטיה היא להזמין מומחה או פרשן גברים. ב-83% מהמקרים זה יהיה גבר שבא עם מומחיותו, רק ב-15% מדובר באישה.

מימד נוסף שבחנו בענין של יחסי הכוחות בין קבוצות המיעוט לקבוצות הרוב, זה האופן שבו מתיחס הכתב או המנחה באולפן לדמות שהיא מרואיינת או מופיעה מולו. אנחנו הנחנו, שכאשר יחסי הכוחות הם יחסי כוחות שוויוניים, ההתיחסות היא התיחסות בגובה העיניים, יכולה להיות התיחסות ביקורתית או אחרת וכאשר היחס הוא יחס של קבוצה חזקה לעומת קבוצה חלשה, ההתיחסות תהיה התיחסות יותר מפרגנת, יותר אמפטית, יותר נעימה ואנחנו אכן מצאנו שהיחס לנשים הוא הרבה יותר מפרגן, והוא הרבה יותר נוח מאשר בקורתי אל גברים יש יותר נטיה להתיחס בגובה העיניים, ואכן הראיונות נעשים בצורה הרבה יותר עניינית ולדעתנו פחות מתנשא.

מימד נוסף ואחרון שאני רוצה לתת, זה הנושא של קבוצות המיקוד. בענין קבוצת המיקוד מענין לציין שכאשר שואלים את הציבור בכלל, מה הם בטופ, או מה הוא חושב על הצגה של קבוצות חברתיות על המרקע, הוא מתיחס לקבוצה של ערבים, של דתיים ושל עולים, בעיקר העולים מאתיופיה, כקבוצות המודרות ביותר מהמסך, כקבוצות שהן שקופות מבחינתו מבחינת המסך ובאמת לא מופיעות בו בצורה משמעותית וניכרת, הנשים כתפיסה ראשונית לא נתפסות בעיני הציבור כנעדרות מהמסך.

זאת התפיסה שיש לקהל כלפי מה שמופיע על המרקע. אבל איפה שיש באמת הבחנה, גם לקהל הצופה, הוא באופן שבו נשים מוצגות. ואנחנו ניסינו להוציא כאן כמה ציטוטים מתוך דברים שאנשים אמרו לנו בקבוצות המיקוד, כמו למשל, בסדרות נשים מוצגות יותר כאוביקט מיני, שוב אופן ההופעה ודרך ההופעה שלהן, יש בערוצי המסחריים האלה המעטה בערך הנשים, אפילו המגישה של התחזית חייבת להראות מגניב, אם את לא מגניבה, רזה, חתיכה אסטטית, וכו', הנראות שלך היא פחותה, או את לא תגיעי למסך בכלל. הנשים בסביבה שלי הן מבריקות, ומצליחות אבל יש להן קמטים ולא רואים את זה בטלויזיה, הן נשים מרובעות, שמנות, עם קמטים וכו', במסך אישה בטלויזיה לא נראית בגילה אף פעם. ושוב, זה דברים שהנשים אמרו לנו בקבוצות המיקוד, והצורה שבה הקהל, קהל הצופים, צופה מסתכל על ההופעה של נשים על המרקע. וציטוט אחרון רואים הפליה בין גברים ונשים בתחום ההגשה, בתחום הארוח, כל האנשים שעושים את התכניות הם בעיקר גברים, כך הציבור רואה את הדברים.

המחקר שלנו הוא באמת מאד מאד נרחב, יש בו הרבה מאד נתונים, אתם מוזמנים להכנס ולראות או באתר שלנו, יש לנו כמה עותקים, אני רוצה לתת מקום לדיון בענין הזה, ואעצור כאן, ואם יש שאלות אשמח לענות.

תודה על ההצגה. מה שהרגשנו בתחושה זה באמת בא לידי ביטוי במספרים ובמחקר. השאלה היא כמובן, מה עושים עם זה, אם אפשר להשפיע או לעזוב את זה לכוחות השוק? עד לכשירווח. עד שנשים באמת תגענה באופן טבעי. אנחנו נתקלים בזה בהרבה מאד מקומות, הנושא, הדילמה הזאת, האם לעשות את ההעדפה המתקנת איפה שצריך או להשאיר את זה כל אחד לפי השקפת עולמו.

מנכ"ל שדולת הנשים. קודם כל ברכות על המבצע. אני רוצה להגיד שהדבר הכי מצער זה שבעצם שמאז ששדולת הנשים הסתכלה על הנושא הזה לראשונה, איפה שהוא בשנת 85/6, בעצם כמעט שום דבר לא השתנה. למעט דבר אחד, במה שהכי קל לראות יש איזו שהיא העדפה שנעשתה במכוון, וזה בקטע של מגישת חדשות על יד גבר, מגישת ספורט על יד הגבר, תיקונים שהם נראים, הם קלים לעשייה אבל הם לא עשו את המשמעות שרצינו לעשות. הבעיה שנשארת כבעיה דומיננטית זה שבדרך כלל פונים לאישה הרבה פעמים גם בשם הראשון, פרופ' זה וזה, ואולי רחל מה יש לך לומר?, זה בעיה אחת, וכשרחל היא במקרה גם כן פרופ' את זה פשוט שכחו לציין, ולא פונים אליה בדרך כלל בתחום מומחיות אולי את אמא של הפצוע איך את מרגישה, זאת אומרת יש את הקטע הזה של גם כשכבר פונים לאישה היא מקבלת איזו שהיא פניה משנית, אחרת, וממוקמת אחרת לעיני הצופים. השאלה כמו שחברת הכנסת לבני אמרה, מה עושים עם זה. ואני לא מאמינה בכוחות השוק, כי בשדולת הנשים אנחנו ראינו שכוחות השוק בענין הזה לא פעילים במיוחד, ולכן השאלה אם באמת אפשר לבוא בתביעות, הרי יש היום, בהבדל משנת 85, יש היום חוקים שמדברים על יצוג הולם, בוודאי בגופים מתוקצבים, בוודאי לפחות, אולי לא רלוונטי כשאנחנו מדברים על הרשות השניה, אבל בשידורי ישראל לפחות שזה גוף ממלכתי, אבל גוף ציבורי, שם לפחות אפשר את אותם חוקים שחלים על כל הסקטור הציבורי, והחוק חל על כל גוף ציבורי, ולפחות במקומות האלה שהחוקים כן חלים, לחייב את הפעלתם ואחר כך לחשוב מה אפשר לעשות גם עם הסקטור הפרטי, אבל לפחות בסקטור הציבורי אפשר וצריך לפי דעתנו לעשות העדפה מתקנת על פי חוק.

נציגת לשכת עורכות הדין, הועדה לקידום עורכות הדין, זה לא במסגרת המקצועית שלי אבל הנושא הוא מאלף ומענין. אני הבנתי שגם את המחקר יזמו הערוצים המשדרים עצמם, הרשות, שזה יפה מאד, כבר אם היוזמה היא של הרשות עצמה, זו תחילת דרך מצוינת.

אני רוצה לתת קרדיט לד"ר מיקי שירן ז"ל שהיתה אחת מהיוזמות של המחקר הזה ומי שדחפה לעשות את המחקר. היא היתה אחת מהיוזמות של המחקר.

אני חושבת שהדבר הראשון שלפני שמטמיעים ולפני שמכניסים קודם כל פרסום ברמה של מידע על ציבורים רחבים ככל האפשר, ואני חושבת שהדבר הראשון שצריך לעשות אותו ואחר כך אנחנו נשמע ממך את האינפורמציה מה הלאה. ומה שהרשות באמת רוצה לעשות במחקר הזה.

דוברת שדולת הנשים. אני רוצה להמשיך את הדברים של אלה, אבל לתת תשובה לשאלה מה אנחנו יכולים לעשות עם זה. אני רוצה לברך את הרשות על זה ולהגיד יש לנו שיתוף פעולה נהדר איתם, זה לא בכלל לא מובן מאליו שהרשות השניה לוקחת את התפקיד הזה על עצמה, מקציעה כסף לזה, מוציאה מחקר כזה, אנחנו הראשונים שקבלנו את המחקר הזה, אלונה שלחה לי אותו, ובבהילות אמרה תקראי את החלק של הנשים ותראי מה אפשר לעשות עם זה. אלה אמרה שהשדולה התחילה לעסוק בזה בשנת 85, ושני דברים אנחנו מתכוונים לעשות בענין הזה שהמחקר בעצם הקטליזטור של זה, שאנחנו מכניסים אותו לתוך התכנית של 2005, ומנסים בדרכנו להתמודד כי אנחנו אינג'יור ויש לנו את הפונקציה שאין לרשות לעשות ואנחנו כן יכולים לעשות.

הדבר הראשון, יש שני דברים, התדמית והיצוג. בענין היצוג, אני כדוברת הרבה מאד מרגישה, כשבאים אלי ושואלים אותי, יש לנו איטם על דבר כזה וכזה את יכולה להביא לי אישה שעושה את זה או אישה שעושה את זה, אני תמיד אנסה קודם להביא את אשת מקצוע ולא רק את האישה שהפילה או שהיתה בהריון שיכולה לספר על זה, אלא דווקא את הפסיכולוגית שיכולה לדבר על זה וכו', ואז כשפונים לפסיכולוגית או לדוקטורית וחוזרים אלי ואומרים לי היא לא מוכנה לדבר, ואל תגידו שאנחנו לא מחפשים נשים כי אתם לא מוכנות להופיע באיטם הזה. אנחנו השנה לקחנו על עצמנו איזה שהוא פרויקט, שהתחלנו אותו, והשנה אנחנו נסיים אותו כמו שצריך, שזה נקרא רשימת נשים מומחיות. אנחנו נארגן רשימה מקצועית מסודרת, יש לנו מילגאית לצורך הענין הזה, שממומנת על ידי קרן אברט, שהיא תגייס סטודנטים לתקשורת שיעשו את הדבר הזה יחד איתה, אנחנו נביא רשימת נשים מומחיות בכל התחומים, לא רק פסיכולוגיות וספרות אנגלית וכו', כמו שיש לנו היום במאגר, אלא בבטחון בכלכלה, בפוליטיקה בעסקים, אין איטם, והוא יופץ תחילה לאמצעי התקשורת, במידה וכמובן אנחנו נצליח לגייס את המימון האפשרי לדבר הזה ואנחנו לא נוכל לשמוע מאף תחקירן או מאף עורך, יש לו את הרשימה הזאת, יש איטם פוליטי תסתכל, תפתח את הספר ותראה – אני יכול להזמין את זאת ואת זאת נדבר על התחום הזה. וזה בעצם מקנה את הכלי המרכזי שאנחנו יכולים לתת לאמצעי התקשורת ואחר כך לצפות מהם גם לעמוד בזה, שאותן נשים כמובן שמופיעות בספר יקבלו את הסכמתן, אנחנו נראיין אותן, אנחנו נודיע להן מה זה, אנחנו נוכל במידת האפשר גם להכין אותן, וככה ננסה לפחות להשפיע על יצוג הנשים בתקשורת.

ככה נבחרו נשים לועד האולימפי, שתיים מתוך 30 וכמה חברים נבחרו נשים. למרות שגם 80 מליון, זאת אומר שיש גם התקדמויות בדברים האלה. הרבה דברים קורים ואנחנו ממשיכים. יש מהפכות קטנות היום שקורות מאז פסק דין ראשון של סרבן גט שמגרש את אשתו, זאת אומרת דברים קורים.

בתחום של תדמית הנשים בתקשורת, אנחנו רואות בעיה חמורה יותר, אני מקווה שיצליחו גם לטפל בזה כשמדובר על פרסומות שזה הרבה יותר חמור מאשר תוכן, יש הבדל בין תוכן, אנחנו מקווים שבג"ץ ידע את ההבדל בין תוכן לבין פרסומות, ותדמית האישה בתקשורת אנחנו רואים את המלחמה גם יותר קשה וגם יותר ערכית וארוכה, וזה לא אומר שאנחנו לא נתמודד עם איתה השנה. אני רוצה לבשר, אנחנו נקים קואליציה השנה למאבק בפרסום פוגע, שאנחנו רואים בזה את הדבר הדחוף ביותר לעשות ואחר כך אנחנו גם נתמודד עם התוכן. אבל רואות פניות שאנחנו מקבלים על תכנית הנשים בפרסומות, קואליציה של ארגונים חברתיים רבים שתהיה אד הוק כדי שלהתמודד עם הדבר הזה השנה.

דבר נוסף שאנחנו עושים עם תדמיתה של האישה בתקשורת, יש לנו רשת של שגרירות תקשורת שפועלת כבר כמה שנים, אנחנו נשכלל אותה השנה, ואנחנו גם נוציא אותה החוצה לרחובות. זאת רשת של נשים שמחויבות לנושא הזה, שאנחנו מפעילות אותן והצפה של מכתבים כל פעם שיש לנו משהו שאנחנו מזהים שהוא חייב טיפול. אלה שני הדברים שנעשה השנה, והקואליציה הזאת, אני מקווה, שמאד תהיה אפקטיבית. הדבר הבא שנצטרך לבחון אותו זה הענין המשפטי. האם יש דרך משפטית להתמודד עם הענין הזה, יש הרי הפרה של חוק העונשין בענין הזה ועד היום לא הוגשו תלונות למשטרה כי אנחנו מניחים שהנשים לא יתעסקו עם המובן הפלילי הזה, ויש עוד הרבה מאד, יש תביעות נזיקין שאנחנו בחנו בכנס עם אוניברסיטת תל אביב האם ניתן להגיד שאני בתור אישה יכולה להגיד שאני תובעת תביעת נזיקין כי נפגעתי מהדרך שבה הוצגה האישה בפרסומת או בטלויזיה. הענין המשפטי הוא משהו שאנחנו פחות התעסקנו בו וכדאי לבחון במסגרת הקואליציה שתהיה לנו גם את הענין המשפטי.

שלום ובוקר טוב. בדי. אני מברכת את יושבת ראש הועדה על הנושא שהוא מאד מאד חשוב, אבל אם נבחן את המצב מתחילתו, ונפתח היום עתון ושמענו אתמול ברדיו על אותה אישה שנרצחה, אמא לארבעה ילדים, ואני מחפשת בעתון הארץ שם בקושי ראיתי את זה. אני מחפשת בעמוד הראשי של העתונים, אני רואה שהעוזרים הפרלמנטריים לא מרוצים, זה נמצא בעמוד הראשון של ידיעות. אבל האישה שנרצחה אתמול, איפה היא נמצאת היום, תבדקו בעתונות. ואני לא שומעת שמדברים על זה. כאן נקודת המוצא בעצם, ופה אני שומעת דברים מאד חשובים שפחות חשובים, אבל זה גם חשוב מאד, כל ההשלכה של אותה נקודה שאישה נרצחה אמא לארבעה ילדים ואנחנו לא רואים את זה היום בכותרת ראשית, מחביאים את זה, אי שם, וזה הדבר הכי חשוב שאפשר לדבר עליו היום.

דברנו על התדמית של הנשים בתקשורת ושמעתי דברים מאד מעניינים, שחשבתי עליהם, ואכן אנחנו באמת רואים שמעט מאד נשים משמשות בעמדות כח בכירות של עורכי ראשיים, מגישים ראשיים, ומעבר לזה כפי שהזכירה חברתי, המסרים השליליים והמשפילים של נשים בתקשורת, בעיקר בפרסומות, וההצעה שלי ליושבת ראש הועדה, שכל כך מתמסרת לנושא הזה, לצאת מהועדה עם אמנה לכל אמצעי התקשורת להתוות קווים מנחים בנושא הזה, ובעיקר לחשוב, פרט לאמנה, איך אנחנו מעודדים נשים שהן תתמודדנה על תפקידי ניהול ועריכה ראשיים באמצעי התקשורת, ואם נצליח לקדם את הנושא הזה עשיתי זאת.

אני לא יודעת אם יש בעניני ניהול ועריכה בעיה עם נשים?

אנחנו לא בדקנו את כל המקצועות שעומדים מאחורי המרקע, בדקנו רק מה שנמצא בחומר המרקע.

עמדות כח של עורכים ראשיים, מגישים ראשיים, אני בדקתי, לא נבדק עכשיו תבדקי ותשלחי לנו ותראי שאכן יש הפליה.

אני יודעת ואוסיף לגבי הענין סוג הפעילות שהרשות לוקחת על עצמה נוכח הממצאים הללו.

כאן אנחנו עוברים למסקנות איך אנחנו מתמודדים עם זה. בואו נטפל עוד קצת בבעיה, אחר כך ננסה להגיע לפרסומות. אני הייתי רוצה לשמעו את העמדה של הערוץ ה-1.

מרכז הסיוע מטפל בתחום התקשורת. שני דברים, נחמה נעצרה פה לפני שהגענו למקומות היותר טובים של הסקר, לגבי זיהוי פרובוקטיביות. נשים מזוהות יותר כפרובוקטיביות מאשר גברים בצורה חד משמעית, ובסיכום השל הדברים הגיעו למסקנות כמו השלכות למשל, שאם יש סדרה כמו אסתי המכוערת, אז נשים זה כבר לא הדכוטומיה של אישה וזונה או הקדושה והזונה אלא כולן זונות.

מה שקורה כשמסתכלים, וזו אחת הבעיה שהסתכל הסקר שהוא בעצם רק פקטור אחד מרצף השידור, מה קורה כשאני רואה את אסתי המכוערת, ויודעים שאישה זה זונה, או אחרי זה את אולגה בפרסומת ושם היא זונה באמת, או ממשיך לחדשות שרואה שאישה מופיעה לא כשוות מעמד לגברים אלא או כמובטלת, חד הורית, או נאנסת בטשטוש פנים שזה כבר לא היום לא משדרים זה לא הודעה ומגיעים עם זה הלאה. הבעיה של הרצף הזה, יש לנו בעיה להבין בעצם אישה. אני לא מבין, אין לי את האיזון.

אחת הבעיות של ה-61% גברים בתקשורת או בהופעה שלהם שיכולת להביא את כל הסקטור של גבר שהוא גם סוטה והוא גם בסדר והוא גם אקדמי וגם מובטל, מתבטל אצל האישה. כל הופעה היא הופעה הרבה יותר משמעותית. החשיבות של הסקר היא, וזה לא באד הוק, אני מדבר על מכרז. הסקר הוא למעשה מכרז, מופיע במכרז בתור אחד הכללים לגבי הבדיקה בעתיד, סוג של בקרה לגבי.


לגבי הבקרה, של הדברים. זאת אומרת שאם במכרז לא מופיעה, ואני מוכן לבדוק את זה עוד פעם, המילה אישה או נשים בשום הקשר לגבי הדרישות להופעה של פריפריה, סקטורים, או דמוגרפיה יש כאן בעיה. אולי אותו נענה למכרז לא יודע שהוא צריך להכניס, אז מבחינתנו, אני אומר כאן בידע כללי, צריך לדאוג שזה מה שיהיה. כלומר, לא דווקא אולי עריכה מתקנת, אלא תמיכה מתקנת, שזה אומר, לתמוך ביותר יצירות שמחזיקות נשים בתוך הפריים טיים, לא דווקא ברצועות של הבוקר. קאורלציה בעצם עם מה שהיה דוח ארצי או מה שקורה עם הסקר. הקאורלציה אומרת שהקהל רוצה לראות את האיזון הזה. וערוץ המסחרי רוצה להרוויח כסף, הקהל שלו רוצה עוד דברים כאלה. בתוך הראיה הזאת מסקרת הדברים, שרוצים להרוויח את הכסף את אותו ערוץ מסחרי שעושה את הדברים האלה, להביא את השידורים שהקהל רוצה אותם, הקהל דרש בקרת פרסומות הרשות לא כל כך אהבה את זה, הקהל רוצה יותר איזון, זה לא מופיע במכרז, אנחנו נחשוב על הדברים האלה. במרכז זה לא מופיע, מופיע שיצוג לקבוצות דמוגרפיות, פריפריה, וכבר יש שענו למכרז בתור מודעה בעתון, דבר מאד יפה. לא פרסמו חוק לנשים, לגבי מה שאמרה חברת הכנסת אין בדיקה כללית, אבל יש כן מה שבדקו ומה שראו שהאישה מצרה את רמת, לקרוא לזה וי.פי, סמנכ"ל, סגן נשיא, כלומר ברמת העריכה יש הרבה מאד עורכות, הרבה מאד מפיקות, ברמת מפיק ראשי, ברמת מנהל תוכן, סמנכ"ל תוכן, שמי שבעצם אחראי על התוכניות אין כמעט נשים.

חשוב לי לראות מה קורה בערוצים הציבוריים.

בעצם בניגוד, מכיוון שאצלנו אין פרסומות אז אגע בדברים אחרים, ומכיוון שגילה פה אני אדבר על מצוות עשה ולא תעשה בנושא הזה. לא תעשה זה לטפל בענין הזה של המניעה, כלומר, שהנפגעת או דברים כאלה צריך להציג אותם גם כאיטם חדשותי אבל גם כמה שיהיה ברור שלא עושים אותו, שלא פוגעים בנשים, כלומר, זה המימד האחר הנוסף. וזה עושים גם בחדשות, או גם במשדר פוליטיקה, שם אתה מרחיב יותר בנושא הזה, למשל שעוסק תמיד בנושאים החברתיים מאיטם שני ושלישי בדרך כלל בנוסף לאיטם הפוליטי הראשון הפותח. ומצוות עשה, שזה אני לא רוצה לדבר על מה אני חושב על נשים, הדברים שלי ברורים לגמרי, אני חושב דברים ברורים לגמרי. יש לי דיעה ברורה מאד על כוחם, משמעותם, משקלם, נבונותן ויכולתן של נשים, שעולה בכל קנה מידה לפי דעתי על זה של הגברים, כך אני חושב. ואני מסתכל כשבאתי לפני 13, 14 חודשים לערוץ 1, ואמרתי, פה צריך כך ופה צריך אחרת. אם לוקחים את רצף השיטה, אנשים שעוסקים בשידור, אני לא מדבר על המקצועות כאילו הטרוויאליים, הכאילו הברורים, הנשים כמו עוזרות הפקה, יש עוזר הפקה אחד, ועוזרות הפקה נשים רבות, כולן.

אבל יש גם כתבות שהן היום יותר מכתבים. בערוץ 1 יותר כתבות מכתבים, למשל. מגישות כבר באותו מספר של מגישים. ואני לא רק מעודד, אני גם דוחף את זה. דוחף שאישה תהיה מגישה של מבט שני, אז היא מגישה של מבט שני. ועוד ועוד. רק דוגמאות ספורות של החודשים האחרונים, בקשתי אלי אנשים שאני רוצה לראות אנשים ולנסות ולהצעיר להכניס דור חדש בערוץ, והיו אצלי בראיונות אני מניח כמו 70 צעירות וצעירים, והמספר של הנשים אני חושב בערך ב-5% עלה על זה של הגברים, בערך 60-40, ויהיה קורס ותהיה אפשרות להכניס, בעיני אין בכלל ענין הזה, רמר יכול להיות גם רמרית, מישהו שרץ להביא סיפור, ומישהו שיעשה תחקיר, אבל אני חושב זה גם באופן טבעי בגלל כל השינויים שנעשו כאן, הבולטות של הנשים בשנים האחרונות, הדחיפה הזאת שהנשים דוחפות את עצמן, בצדק, כמו שצריך להיות. וגם באופן טבעי, אנשים רוצים לבוא לעבוד, ואני לא רואה הבדל בין מי שהוא שיהיה כתב או כתבת או מי שתהיה מגישה או מגיש, ומי שיותר מוצלח, כמו שנחמה דיברה על הענין של היופי והחן, אני חושב שזה ענין אנושי לגמרי, זה לא קשור לתקשורת. אין לזה משמעות, באופן טבעי בתקשורת אתה מחפש את זה.


כשמופיעות נשים או מופיעים גברים, אני לא יודע, כך אני רואה את זה בעינים הצרות שלי, אני מסתכל בפוליטיקה אתמול, וראיתי אישה מתנחלת, וראיתי גבר שטוען, אני הקשבתי לטיעונים שלהם, אני בכלל לא הסתכלתי אם הבחורה הצעירה עם השביס מעפרה, היתה יפה או לא יפה היא עברה לי בעיניים, והסתכלתי על נחמיה דגן ולא הסתכלתי אם הוא איש יפה או לא, זה אומר, יש את הרושם הראשון, וכשאתה מקשיב אתה מקשיב לדברים, אני חושב שזה מה שמעניין. לגבי מגישים, אני זה כבר נושא אחר, אני מתעקש שזו לא תהיה סיבה שתפיל משהו אם להיות מגיש או לא להיות מגיש. יש בין המגישות אצלנו נשים יותר יפות, פחות יפות, יש גם בין המגישים בחורים יותר צעירים ויותר יפים ופחות יפים, אבל אני לא חושב שזה המדד בעיני.

אבל נשאלת השאלה אם עורך ראשי, מגיש ראשי, האם יש כרגע, בוודאי יש יותר גברים מאשר נשים, - -

יש כבר כמעט באלנס.

אני רוצה לומר, לפני שנעשיתי פמניסטית, ועבדתי במשרד עורכי דין, הבוס שלי אמר לי, אני מצפה ממך בדיוק ממה שאני מצפה מכל עורכי הדין הגברים, וחשבתי שזה האידיאל. לקח לי עוד עשר שנים להבין שזה לא האידיאלי. וזה אותו דבר מה שאני רוצה לומר, עם כל הכבוד. אני מצפה שנלך צעד אחד יותר מזה, וזה נהדר ונפלא, וכמו שאמרתי הדברים שאתה התייחסת אליהם הם הכי קלים לתיקון, כי הם הנראים. אני רוצה שבחדשות ידווחו על תוצאת משחק ליגת כדורגל נשים על יד הכדורגל גברים. אני מצפה שנושא איטם בחדשות יהיו אחרים. זאת אומרת אנחנו מצפים שכל השיח ילך לכיוון שיהיה יותר שיתופי. זאת אומרת זה לא די בדברים שהם נמדדים ונראים, אנחנו בעצם דורשות משהו הרבה יותר קשה מהמערכות, אנחנו מבקשים מכם להפנים את השוויון בין המינים ולפעול לשיפורו. ובאותו דבר, באותה נשימה, למרות שאני לא פה מיצגת מיעוטים וקבוצות אחרות שלא נראים, אבל אני מצפה שאני אראה אישה או גבר על כסא גלגלים, אני מצפה או אני רוצה לראות כמו שבאנגליה המסכן עד שפיטרו אותו היה שר עיוור. אני חושבת שהדברים האלה לא יתכן שאנחנו מגדלים דור שחושב שהעולם מורכב מהנשים האלה שרואים על המרקע, אשכנזים, ותיקים, דוברי עברית רהוטה, יפים, וצעירים.

כשכיסינו את האולימפידה, כיסינו שבוע אחרי זה את האולימפידה לנכים - -

הרייטינג לא היה טוב, מה לעשות, עוד שנה ועוד שנה.

שלחנו צוות עם כתב, היתה שם ספורטאית שהיתה מרואיינת עיקרית, הנשים נתנו להם בולטות כל מהדורה, היה מגזין הספורט כולו כיסה את זה כל ערב, חצי שעה, פלוס בחדשות שאני התעקשתי על זה, וזה היה טבעי לגמרי. אני לא מבין למה את אומרת, אני חושב שהיום רואים הרבה יותר גם את הענין הזה, רואים, מראים גם יותר.

אולי צריך ללכת לבג"ץ בשביל שיראו את זה. קבלנו לפני שבוע החלטה של בג"ץ שיקרינו את כדורסל נשים של ליגת אירופה מרבע הגמר, פעמיים היינו בבג"ץ בשביל שזה ישודר.

זה מצחיק שבבג"ץ אתם אומרים, להכריח את ערוץ 1 לשדר כדורסל פה, ולמה ערוץ 2 או 10, או 5 לא צריכים לשדר.

כי זה ערוץ ציבורי.

סליחה, אני לא חושב. אם לחייב, את כולם.

יש בג"ץ בנושא הזה?

אני רוצה גם לנושא הפרסומות. הגענו לשלב מחקר. אגיע גם לנושא הפרסומות. אני רוצה לומר מספר דברים. האחד, הנתון שבהכרח שנשים יהיו חלק משמעותי מהעשיה הטלויזיונית זה תנאי הכרחי אך לא מספיק. ראו את הפרסומות, חלק גדול מהיוצרות או מהעושים בתחום הפרסומות הן נשים, ובכלל לא רבותא שהפרסומת תהיה כזו או אחרת, להיפך, אם יותר ויותר סקסיסטיות שנעשות על ידי נשים לפחות לפי הנתונים שישנם. זו נקודה אחת. נקודה שניה שאני רוצה לאמר, מלהתחבר לדברים של אלה, אין לי ספק שאם היום נוחת איזה חייזר ורוצה לבחון את החברה הישראלית ובוודאי לכרות את ערוץ 2, כי הערוץ המרכזי, אני חושב שזה יגלוש ל-10 ול-1, או 1 ו-10, אל תקחו אותי ברצינות, כמו שאומרים זה לא אישי, אין מה לעשות כי רואים קרוב ל-30% את ארץ נהדרת ו-27% את חדשות של ערוץ 2 והתכניות אחרות הם עם רייטינג גבוה, כלומר זה עדיין אם יש מדורת שבט אז אני רואה את מדורת השבט הזו. לטוב ולרע.

ביום שישי זה הפוך. ביום שישי למרות הנורמטיב שלכם זה הפוך. למרות מה שאתם משקיעים. אני רואה שאחרים נהנים מערוץ 1.

, אם מגיע איזה חייזר ובודק את החברה הישראלית בפריזמה טלויזיונית אז הוא יגיע למסקנה שאת אמרת, שמדינת ישראל חיים א' עד גיל 40, כמעט לא רואים אנשים מעל לגיל 40, מדינה עם תוחלת חיים מאד קצרה ובאמת רובם גברים, אשכנזים, ואם יש נשים אז רק צעירות. וכל עוד הטלויזיה כמדיום עיקרי יעצב את החברה וההשלכות משלימות הם נשמעות ארוכות טווח, שכולם צריכים לתת דעתנו על כך.

השאלה עכשיו מה עושים, ואחרי כן אחבר את לזה לפרסומות. כולם מדברים על כוחות שוק, על כך שצריך לתת לכוחות השוק לעשות את העבודה, ודווקא בתחום הכלכלי כל העולם מתערב. כלומר, תבדקו את הכנסת והתיחסות שלה לתחום הטלויזיה, המקום היחידי שהיא התערבה זה תחום הכסף. כמה כסף להוציא לדרמות, וכמה כסף לתעודה וכמה כסף בכלל להוציא להוצאות לשידור, וכמה כסף אמור להיות בחדשות. ואתה שואל את עצמך בדיסונס הזה איך במקום הזה הכנסת בצורה הכי גסה דחפה את ידה. ואילו בתחומים האחרים, היד הנעלמה בוודאי לא נותנת מענה, בכל השאלות החברתיות והתרבותיות, פה אומרים רק רגע, לא מתערבים. אני מעמיד את זה בסימן שאלה האם נכון שהכנסת בנושא הזה תמנע מחקיקה או מאמנה או מכל דבר אחר, אפילו בספורט, אגב אני עומד עכשיו מול חברי כנסת, גם מוטי מכיר את זה, על כך שהם רוצים להתערב שמשחקי כדורגל יהיו במסגרת ערוץ 1 ו-2, ובצדק, כי כדורגל הוא לא רק ענין מסחרי בלבד בחברה שלנו. אז למה בכדורגל כן, ובתחומים אחרים שהם הרבה יותר משמעותיים יש התעלמות מוחלטת ופסיביות בתחום הזה.

אנחנו כרשות, כעוסקים גם בחקיקה, חקיקה משנית, נמצאים באותה דילמה ונקטנו בעמדה שבאה ואומרת אם בכסף מתערבים אז קל וחומר שמותר להתערב לא בתוכן באופן ישיר, אבל לפחות להתערב במובן הזה שבאותם תחומים שאין נוכחות על המסך, מן הראוי שאנחנו במסגרת המכרז נדרוש טיפול בנושאים מסוימים, כמובן מתוך בלנס ושיקלול, עם האינטרס הכלכלי על מנת שהערוץ לא יהיה ערוץ מפסיד וימשיך להיות ערוץ מרוויח. ולכן נקטנו בצעדים מסוימים שבם אנחנו דורשים במסגרת ההנחה של ערוץ 2, ועל כך כל העולם יוצא נגדנו, והכנסת משום מה לא נותנת גיבוי. נדרוש איקס שעות שעוסקות בפריפריה, שעות אחרות שעוסקות בערבים, וכיוצא בזה, או תכניות תרבות שכמעט לא נמצאות על המסך.

היות שלא הצלחנו להגדיר את ההגדרה, ולא מצאנו את ההגדרה ביכולת להגיד תעשו X בתכניות בנושא נשים בניגוד לנושאים אחרים שהם יותר קלים בהגדרה, כן דרשנו שהזכיין שיתן מענה לתוצאות המחקר מקבלים ניקוד גבוה יותר. ובין השאר גם נכנס הנושא הזה של תיקון העיוות שדברנו בארנונה בעיר. כך שזה פחות או יותר הדברים שעינינו חשובים במכרז כשאנחנו מנסים כל רבעון, וגם מדדנו את זה גם בתמריצים, שהם לא יקבלו את מלוא הפרסום אם הם יתנו מענה לכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם.

אבל אני אומר שוב, אם לא יהיה גיבוי, כוחות השוק ינצחו. ופה אני עובר לנושא הפרסומות שבעיני זה אותו הדבר, והצד השני של אותה מטבע שבאה ואומרת שהכסף הוא דבר משמעותי ביותר ולכן לא מעניין אותי כל מה שנראה על המסך, תחת האצטלה, ואני אומר, של חופש הביטוי שנראה לי שבהיבט האתי, ויש הבדל בין אתי לבין לחוק, או בין אתי למשפט, האתיקה כמו שפרופ' כשר עוסק כעת יותר בראוי, והחוק מדבר על הרף התחתון של החיים כהכרח, כן יש אופי יותר למרכיב הראוי שלכן, ולא נגיד שהיות ואנחנו עוסקים בתחום כלכלי אז כל האמצעים כשרים ובתחום של קידום מוסר להתכסות בכיסוי של חופש הביטוי, שאני חושב שצריך לעשות הבחנה בנושא הזה. עכשיו, אין כמעט קולות, ופה אני מחבר את שני הדברים, שעוזרים לרשות השניה להאבק ולנסות לשנות את הדברים הללו, כי לא יהיה כל סיכוי אם כל עוד האישה תראה כך בפרסומות היא יכולה לדבר מכאן ועד להודעה חדשה על שינויים שתחום התכני, ויותר תכניות שנותנות ביטוי רחב יותר. הדברים האלה כרוכים זה בזה, צבת בצבת עשויה במקרה הזה. וזה קשה, כי בית המשפט, לצערי הרב, נוקט בעמדה בתחום הפרסומות כחופש ביטוי, ובאוירה הכללית ובשיח הזה שמתנהל ובויכוח לגיטימי וחשוב ונוקב, צריך להשמיע הרבה קולות והכנסת גם מן הראוי שתתיחס לענין.

אנחנו צריכים את הגיבוי לפחות של הועדה הזאת.

אתם בקשתם אותי, ואני שמחתי לכתוב אז מאמר, אבל זה באמת קול קורא במדבר בנושא הזה. אולי כדאי, זה נושא שאנחנו רוצים להתיחס אליו, שאלה מה הדרך הנכונה, אנחנו לא מקבלים ביטוי לנושאים האלה. מה הדרך הנכונה לשתף פעולה גם אתכם כדי לסלק את הדברים האלה, או להפוך אותם ללא לגיטימים.

יש ועדת תקשורת בכנסת שמפעילה בתוכה חברים מסוימים בועדת חינוך, חברים מסוימים בועדת כלכלה, אגב כמעט כולם גברים במקרה הזה, ועדת תקשורת של הכנסת.

ועדת תקשורת של הכנסת שהיא משותפת לכלכלה ולחינוך. מבחינת ועדות אנחנו מסודרים.

אני קטונתי מלסדר פה ועדות, עוד לא, אבל שגם ועדה זאת, היות שהם קובעים אני אומר בצורה מאד פרקטית החבורה הזאת קובעת הרבה בסידור ובשידוד המערכות בתחום התקשורת ובתחום המדיה הטלויזיונית בפרט, רובם גברים - -

מי עומד בראש הועדה הזאת?

במשותף, שלום שמחון ומלי פולישוק. וזה נראה לי זרוע חשובה ביותר, שצריכה להשתלב איתכם. ואמרתי שוב, הם מתערבים כמעט בכל דבר, גם בנושאים הללו, לפחות במעטפת של הענין בלי להכנס להתערבות - -

גם אם יתערבו, ויבוא בית המשפט ויגיד שזה חופש הביטוי, מה שהוא עשה במקרים רבים - -

להערכתי, הבג"ץ הנוכחי שעוסק בתשדיר שראיתם ומתוכו הוא רוצה להשיג שתמשך רגולציה או פיקוח על הפרסומות הוא מקרה מבחן, ואם בית המשפט יחליט שבתחום הזה גם מותר בלי שום הבחנה והגבלה, אנחנו אפשרנו את זה במסגרת חופש הביטוי מגיל 18, יכול להיות שצריך לכופף, תמיד אנחנו מכופפים את הרושם על בית המשפט.

הבעיה שלא כל מה שאסור על פי חוק הוא מותר על פי האתיקה וזה בדיוק האזור שבו אנחנו מתלבטים ומתלבטות והבעיה שהנוהג הנוהג במדינתנו, וכל דבר שאיננו אסור על פי דין, מותר. וזאת הגדרה לקויה והיא לא נכונה גם, אבל מאד קשה לגופים חוץ מערכתיים לבוא ולשנות נורמה שהשתרשה בצורה כזאת. באמת הפניה היא לחברי הכנסת, לועדה הזו, לצאת בקריאה שכזו, ברוח הדברים שלא כל מה שאסור מותר.

באיזה שלב הבג"ץ?

בקריאה צו ביניים, מתי הדיון הבא אינני יודע.

ישנם גופים שהצטרפו לבג"ץ. שדולת הנשים, המועצה לשלום הילד, מועצת תנועות הנוער ונציגות קבילות הילדים. הצטרפו כמשיבים לא רק כטוענים. נתנו להם 45 יום להשיב.

אני רוצה לחזור לנקודה של פרסום של המחקר הזה. כי אני כמו אלה,
וכמו אחרים אני מניחה, רואה את החשיבות של הנושא הזה לא רק של הנשים אלא של קבוצות המיעוט האחרות מעבר לנושא עצמו ספציפית שגם הוא בחשיבות עליונה, אלא כנושא של חינוך, השליחות הציבורית של חינוך של סובלנות גדולה יותר לכל המיעוטים האלה, וכו'. לכן אני שמה את הנושא הזה גם מעבר לנושא הפמיניסטי ספציפית. ופרסום של מחקר בנושא הזה, המחקר הספציפי הזה שכבר נעשה והושקעה בו כל כך הרבה עבודה והוא כל כך מקיף, והוא כל כך יסודי, והוא כל כך חד משמעי, כמוהו כשנה של הפליה מתקנת ברשות הראשונה וברשות השניה, יחד. זאת אומרת, זה נותן כבר את התוצאות לאדם שכבר רואה, שכבר חשוף לכל הסיטואציה הזאת של מה שהוא רואה, הוא כבר מקבל את כל המידע הזה ופתאום נפקחות העיניים והוא שומע איפה הדברים עומדים. הואיל וכל הזמן וכולנו רואים טלויזיה - -

המחקר כולל את כל אנשי התקשורת. אנחנו משתדלים לעשות כל מסך - -

כולל רשות ראשונה ושניה - -

הדברים אינם תלויים בנו, אנחנו לא יכולים להכריח שיהיו דברים כאלה, - -

אבל נפנה לפוליטיקה בשבוע הבא ונבקש להכנס אל זה.

לא נבקש להכנס, קוראים לפי הענין, לא קוראים לפי - -

אנחנו נבקש, לא כשיש נושא שאני חושבת שהוא חשוב, למה לא לבקש.

כי זה כבר נותן את התוצאות וכשלעצמו מתקן הרבה מאד ממה שקורה.

זה לא כל כך נכון כי כוחות השוק הם כוחות כשאנחנו מדברים פחות על תוכן ויותר על פרסומות, הפרסומת הזאת היא מבחינת מכירות שלה היא מצוינת. היא זכתה באיזה פרס, היא מגבירה את המכירות, סקס מוכר, כלנו יודעים את זה. אנחנו צריכות לבוא ולהזעיק ולהגיד אנחנו כבר לא טמבליות, אחרי פרשת רמדיה היה איזה שהוא סוויץ אצל הצרכן הישראלי, הוא כבר לא הולך אל הקיר הוא יודע להחרים מוצר, אבל אנחנו עדיין לא שם. אנחנו לא ביקורתיים, אולי יהיו אנשים שיתעצבנו כשהם יראו את זה ויגידו, או שהן אלה שרוכשות את הונדה שהגבר שלצידם רוכש את הרנו, אני לא אומרת שהלכה לקנות את האוטו הזה דווקא, אבל סביר להניח שהם קודם יגידו או שלא יגידו אלא שבתוך התת מודע שלהם יהיה להם התניה מיד של סקס ושל אוטו וזה מה שיצא להם כשהם ילכו לקנות אותו.

זאת אומרת אנחנו לא מדברים פה על איזה שהוא תהליך הוא יהיה, יתקבל, צריך לכפות את זה. צריך לכפות את זה, וצריך לפגוע בכיס אנחנו עד היום, עד לפני הרבה מאד זמן ובמשך הרבה מאד זמן פנינו את הנוחות על כל פרסומת כזאת יצאנו החוצה, פעם כשעוד לא היתה לנו תקשורת והבערנו את המדורה, וישב הקופלר במשרדו ואמר את מי אני מעצבן מחר כדי לקבל זמן אויר בחינם ושיהיה אינתבד התקשורתי, ואנחנו אמרנו, מה, אנחנו עובדות בשבילם, אנחנו נופלות לידיהם הפתוחות לרווחה, אז בואו נחשוב איך אנחנו עושים את זה. והתחלנו לעשות את האינלציה לתקשורת ועד היום זה עבד, זה עבד בכמה פעמים, אז כשעשו את התסריט אהבה זו לפרסומות שהיו בעתון, ואז כשהתסריט כבר הוגש חברות הפרסומת הקטנטנות שעל הגב של הזה של הפרסומות שרוצות לגדול יותר אמרו פנינו למי שנותן את הכסף, למי שיש לו את הג'ובות ואמרנו לו אנחנו נפנה לכל לקוחותיך, דיאלוג עם חברת הפרסום בכלל אין לנו. וזה עבד. ובמקרים אחרים זה לא עבד, כי יש עליה במכירות.

אנחנו עוברים פה תהליך חשיבה מאד מאד מהותי. למי אנחנו פונים? יש פה גוף ציבורי שהוא צריך לאכוף את חוק הרשות השניה, שחוק הרשות השניה הוא ברור ואנחנו יכולים לבוא ולפנות אליו ולהגיד לו, מוטי שקלאר אל תפרסם אל תציין את הפרסומת הזו, אפילו בשעה שתיים בלילה להיות, אבל אם אף אחד לא ראה עד היום און ליין את ההודעה לעתונות הזאת פתאום אנשים יגידו מה זה ומה זה, ובוא נשאר ערים עד שתיים עשרה בלילה ונראה את זה. אנחנו יכולים לבוא לאנזה ולהפגין מול אנזה ולהגיד להם אנחנו נפגע בכל לקוחותיך ואז קבל את זה כאירוע תקשורתי ואז אם יש אנשים שלא באו פתאום זה יהיה מענין ופתאום יפיצו את זה באינטרנט וכל אחד יגיד שמעת על הפרסומת הזאת.

זאת אמרת מהבחינה הזאת אנחנו צריכים לעבור איזו חשיבה יסודית איך אנחנו עושים את זה, למי אנחנו תוקעים את החץ, איפה אנחנו תוקעים את החץ שהוא יהיה רלוונטי ביותר, הפקסים האלה זורמים אלינו. יש לנו אנשים מעוצבנים שבאים אלינו, אנחנו צריכים לתת שזה יהיה אפקטיבי ולא רק לדבר ולצעוק הנה אתם קופצות כמו שאומרים לנו. אלא לעשות את החץ במקום הנכון כדי להרוג את הדבר הזה עוד לפני. חשבנו לפנות לחברות הפרסום, לבוא אליהם, לעשות איזה שהיא אמנה, לעשות איזה שהוא מדרג אלטרנטיבי, לקחת את קקטוס הזהב שלהם, וקקטוס הצללים, אני לא יודעת מה, הנה אנחנו עושים לכם משהו הפוך, פיא קרנות למשל, אשה יורה זה מה שצריך להיות במקום הראשון ולא משהו אחר.

הדברים האלה יהיו תמיד פחות אפקטיביים מאשר פרסומת אחת כזאת שהורס קצת את כל מה שאנחנו משתדלים לבנות בהרבה מאד זמן, הנה את תשבי מאחורה ומה שאת באמת צריכה להיות תשבי מקדימה. אז אנחנו מתחילים חשיבה עם הרשות השניה, הרשות השניה אין לנו מילים היא יכולה גם לא לעשות את הדברים האלה, היא משרתת, היא לא רק שאוכפת את החוק שהיא אמורה לאכוף אותו היא יוזמת את הדברים האלה, היא עושה מעבר. אנחנו רוצים לגבות אותה אבל אנחנו גם לא רוצים לירות לה כאן ברגלים, אנחנו הצטרפנו לבג"ץ שלה אבל אנחנו פוחדים לעמוד בחזית התקשורתית וככה יותר להזיז את הדבר הזה. אז התחלנו איזה שהוא תהליך של חשיבה, אנחנו נקים את הקואליציה הזאת, הרשות בשבילנו היא שותף נהדר ומלא ואנחנו מחליטים השנה להקדיש את 2005 למאבק בפרסום פוגע כדי שלא נראה את עצמנו מוצפים את עצמנו בתכניות כמו ברבור שאנחנו יודעים לאן זה יכול להגיע, כדאי לעצור את זה כשזה עוד יחסית קטן.

אם אפשר, כבוד היושבת ראש, אנטיביוטיקה מידית, אמנה שלנו שאת יוזמת, לכל אמצעי התקשורת עם קווים מנחים.

את זה אנחנו מידית יכולים לעשות.

אני חושבת שכל דבר שיצא כאן מהכנסת בשלב הזה שבו אנחנו נמצאים שהמאבק הוא מאבק מאד משמעותי יהיה לו אפקטיביות.

בהצטרפות לבג"ץ הזה יש לזה משמעות?

נניח שכן. בוודאי.

ישנם כאן נציגי טלעד ורשת, הייתי רוצה לשמוע את עמדתכם.

מנהלת המחלה הדוקומנטרית בטלעד. לאורך כל שנת השידור שלנו בערוץ 2 אנחנו תמיד היינו קשובים ותמיד בדיאלוג מאד נעים עם הרשות השניה, גם כשהיו לנו חילוקי דעות בנושאים שונים, מכל זכייניות ערוץ שתיים אנחנו הזכינית היחידה שיש לה מנכ"לית, וגם מנכ"ל, יש לה מנהל תחום דקומנטרי, ומנהלת של תחום דקומנטרי, יש לו מנהלת פיתוח תכניות ולא מנהל פיתוח תכניות, יש לנו מנכ"לית של טלעד ערוצי השידור שהיא מנכ"לית בכל ערוצי השידור פרט לערוץ 2 של טלעד, כך מהבחינה הזאת אנחנו מרגישים מאד בנוח ומאד בבית ויש לנו כמובן את אילנה דיין שמגישה תכנית פריים טיים בערוץ 2, אילנה דיין כמגישה שמשדרת מהשנה הראשונה של ערוץ 2, ומשדרת בטלעד, משדרת כבר 11 שנים ומשדרת רק בפריים טיים ומתעסקת בפוליטיקה, מתעסקת בעסקים, מתעסקת לא רק, וגם עשתה תכנית מצוינת בשנה שעברה בנושא של מהות הקריירה שאני חושבת שנוגעת להרבה נשים שיושבות פה.

כך שאין שספק שיש עוד הרבה מה לעשות, ואין ספק שאני, אדבר השם עצמי ולא בשם אף אחד אחר, כאישה וכמתנדבת למרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, זה נושא שחשוב וזה נושא שהוא על האג'נדה שלנו, וכשיש נשים שהן בעמדות שהן עמדות בכירות זה יכול לעזור, ואני רואה את זה כעובדת של חברה שהיה לי כל השנים מנכ"ל, ועכשיו יש לי מנכ"לית, יש משהו באוירה שהוא שונה, לטובה כמובן, וכל אדם עם האישיות שלו, וכמובן שאני לא פוסלת גברים לשום דבר וענין, אלא נהפוך הוא, אבל אני חושבת שיש לזה משמעות. יש לזה משמעות ואני חושבת שבאמת יש עוד הרבה מה לעשות, אני חושבת שאנחנו מפעילים קדימה וחושבים איך לשפר ואיך לעשות כל הזמן יותר בעניינים האלה.

במאית לסרט, נציגה של רשת. אני רוצה דווקא לדבר על הכובע שלי, הכובע הראשון כיוצרת, שעבדתי על כל הזכיינים ומנהל הערוץ הראשון. אני כן מאמינה ברגולציה. ואני עכשיו רואה בתור מי שעובדת למכרז בתוך רשת, ומישהי שאלה אותי כאן בכניסה מה את חושבת על המכרז, אמרתי לה ב-50% נראה שזה יקרה במציאות אז זה יקרה. ברמה האישית לי עכשיו לא היתה שום בעיה לא כאישה לא כיוצרת, הייתי חלק מאיזה שהיא קבוצה ותמיד ראיתי את ההבדל שהיו חוקים או שהיה ריגולציה, ותמיד יש איזה שהוא הבדל. וההבדל הוא עצום. זאת אומרת, רציתי לשאול אותך כשהצגת את הדברים אם יש איזה שהוא שינוי, כי אלה אמרה שהשינוי הוא נורא קטן, ענין אותי אם היה איזה שהוא שינוי בעשר השנים, כי בתחושת הבטן שלי יש איזה שהוא שינוי. אני לא מטפלת במחקר, במחקר כתוב כך, כי אני רואה יותר ויותר נשים גם בעמדות מפתח, לא בכל המקומות, וגם בעשיה עצמה. מצד שני אני יכולה להגיד, שאני יושבת רוב הפעמים בישיבות ואומרים לי תביאי מישהי סקסית מדליקה שמבינה בזה ובזה, זה כל הזמן נשמע, וזה כל הזמן נאמר וזאת המציאות. ואני חושבת שבאמת לאורך השנים ראיתי נשים בעמדות מפתח שלא קידמו בטלויזיה, ההיפך, ראיתי גם הפוך, זאת אומרת זה תלוי בבן אדם ומה האג'נדה שלו, ומדובר באיזה שהיא אג'נדה, אותו דבר לגבי אנשים בכירים בעמדות מפתח שלא עשו כלום, ואני חושבת שכל התעקשות קטנה מיצרת עוד משהו. ומה שקרה במבחן המציאות שדברים כשאלו מצליחים אז כוחות השוק נכנעים להם. כי מה קרה בשנה האחרונה, בעצם יש איזה שהוא, וכולם יודעים את זה, סוג התחלפות ברשות, ופתאום יש תכניות טובות, יש נסיון לפצח, והתכניות עומדות להיות קל, והרייטינג מוכיח, ואז יש מצב שכולם מאד מרוצים ממנו. ופתאום הדברים שתמיד היו סוג של תיק, כי מה בעצם אנחנו עושים, כולנו, חצי שנה, מנסים לפצח דברים שבתחילה היו בלתי אפשריים. לפצח את זה, לא להביא את זה כמו שהביאו את זה לפני עשרים שנה, וגרמו לאנשים לברוח ולהעביר ערוץ.

אני מודה שברמה האישית, זה אני יכולה רק מי שפשוט יושבת כאן, הפעם שקרה לי בחיים הבוגרים, זה קרה לי בצבא וזה קרה לי עוד פעם ברשות השידור שהרגשתי שאני חוטפת משהו רק בגלל שאני אישה. אני עברתי סוג של השפלה שאני לא הכרתי בכלל, שזה היה לי כסוג שוק, הלם. אני כן מאמינה בעבודה יותר שזיפית שהיא קורת בכל הרמות, היא קורת ברמה המשפטית, היא קורת הציבורית וכל הזמן כשהיא טובה היא קיימת והיא עושה שינוי ולגביה אני מודה שצריך כל הזמן להמשיך ואיך שהוא לשנס מותניים.

על מה צריך להתעקש, מה הדברים המשימות הקרובות שצריך להתעקש עליהם.

אני כבר דיברתי על רגולציה, אני גם נלחמת בזכות אני חושבת שכל הדברים האלו הם בסופו של דבר וזה נכון, כמו שאמרת, אני נמצאת בכל כך הרבה דיונים של לתת במה או לא לתת במה, כי כשאתה נותן במה כולם ירוצו לראות את הפרסומת מצד שני אם אתה מכניס את זה למגרה עוד פעם אתה משחזר איזה שהוא מצב שהיה לפני עשרים שנה, אותו דבר עם צנזורה, אני מאמינה בכל דיון גם אם הדיון יש לו צד שלילי, הוא עדיין מעלה ופותח דברים וחושף משהו - -

את מאמינה שכן צריך לצאת עם זה הכל - -

אני תמיד מאמינה שיש איזה שהוא שינוי והשאלה איך אתה חושף אותו. אן אתה הופך אותו לצהוב בחשיפה או לא, זה תמיד השאלה איך. איך אתה הופך להיות מדיני, איך אתה הופך להיות לוחמני, על כל השאלות האלו שעל זה אנחנו כולנו בכל המקומות שוברים את הראש. כולנו רוצים לראות אנשים אסטטים ויפים, ומצד שני אנשים כריזמטיים לא יפים, גם וכל הזמן נחפש, הלוואי והיתה נוסחה. אני כן מאמינה שצריך להיות חיבור של כל הנושאים, ואני יכולה להגיד, מישהו אמר פה שהיתה מודעה בעתון שדרוש זה פשוט בתור בדיחה אבל זה מה שהפך להיות, עשרות אנשים שמקבלים את הדקונים בפריפריה, אומרים אז מה? אבל בסוף יהיו כמה תכניות טובות שלא היה להם סיכוי בכלל שנתיים, מה עם נשים, ראיתי בפסטיבלים של נשים בעולם דבר שרק התחיל השנה. לי אפילו היה בהתחלה איזו התנגדות כי גם קשה לי להיות תמיד באיזה שהיא קבוצה כל כך צרה. פתאום אתה מבין שכל הטיפות האלה מיצרים המון דברים. פתאום יש שם במות שאין סיכוי שהבמה הזאת תהיה במקום אחר, והבמה הזאת מיצרת עוד איזה שהוא קוד. אני חושבת שתמיד את יכולה לעזור, אני יושבת והקשבתי לא קראתי, אני אכנס לקרוא את הנתונים היותר מדויקים, אני יודעת שיש התכוונות פנימית אצל כל הזכיינים להסיע של נשים, זה אני מרגישה, זה מה שאמרתי בכניסה, לדעתי 50% מהמכרז זה יקרה, וזה המון, מדובר פה אני יודעת על תכניות שאם יקרו ויצאו לפועל זה נהדר. אני בעד העדפה מתקנת.

50% זה כמו היום.

אני רוצה לומר כמה דברים על מה שנאמר כאן. ראשית אני לא מטילה ספק במוטיבציות, מלכתחילה. אני לא חושבת שיש איזה שהיא אג'נדה כתובה וידועה שמטרתה להדיר קבוצות מסוימות מהמרקע וכו'. אבל אני חושבת התרומה של המחקר הזה היא תרומה אחרת מהדיון על מוטיבציות, ורצינו, ועשינו, או דוגמה קטנה כזו או אחרת, אילנה דיין ואחרות שהן נשים נהדרות, מקצועיות ונפלאות, מעטות. המטרה של המחקר שלנו היא לא לעסוק בדיונים על דוגמאות קטנות ועל מוטיבציות, אלא לבדוק את המצב בשטח. זאת המטרה.

אנחנו רוצים לראות איך זה נראה על המרקע. אחד הדברים שהיו קשים לנו כרגולטור, בכל השנים האחרונות, זה להכנס לסוג של שיח שלא נשען על עובדות בדוקות. שנשען על מוטיבציות נפלאות של הזכיינים, ועל דוגמאות כאלה ואחרות ולא על בדיקה אימפירית משמעותית של המצב. עכשיו, נוכח המחקר הזה אנחנו עומדים במצב שבו אנחנו יכולים לדבר על נתונים. בואו תראו, למרות המוטיבציות המאד משמעותיות הטובות, מה המצב בשטח, בואו נבחן את זה איך זה משתקף על המרקע, שלדעתי זה המבחן הכי משמעותי כאן. וזה מאפשר לנו שיחה מאד קלה מול הזכיינים. אחד הדברים הכי חשובים מבחינתנו, זה לא לעשות את המחקר עכשיו. להעלות את הנושא לכותרות ולתת לזה לזרום איך שהוא, אלא להשתמש בזה ככלי שילווה אותנו במהלך השנים הבאות. זאת אומרת, לעשות מפעם לפעם מחקר ניתור ולראות, המצב משתנה במרקע, כן או לא. השאלה אבל האם הצלחנו לשנות את המצב. וזה המבחן.

מחקר משמעותי ורציני כמו שהרשות עשתה, לא נעשה לפני כן, אז אני לא יכולה להגיד אם יש שינוי מאד משמעותי כן או לא, כי אין לי את הבחינה האימפירית. מה שאפשר להגיד, יש שינוי בשנים האחרונות, יש יותר נשים על המרקע, ברור שהמצב של קבוצת המיעוט של נשים הוא לא דומה לקבוצות מיעוט אחרות שלא נעשה בעניינם כמעט בכלל בשנים האחרונות, ואתם ראיתם על הרצף. אז יש איזה שהוא שינוי. אני מדברת על מיעוט סוציולוגי. אני לא מדברת על מיעוט מספרי כרגע. יש עוד קבוצות שהם הרבה יותר שקופות מבחינת - - -.

הרוסים, האתיופים.

נכון, אלה הן קבוצות שהמחקר עוסק בהם. אז שוב אני אומרת, מה שחשוב מבחינת העשיה הזו של הרשות זה להתחיל להשתמש בכלים מדידים לעניינים האלה, ולראות השתנות בפועל. זה יוצר סוג של שיח שהוא סוג של שיח אחר והרשות מתכוונת להמשיך ולנתח את המחקרים האלה, ולהמשיך במחקרים ולראות במשך, אנחנו מתכוונים כל שנה או שנתיים, זה גם שאלה תקציבית, ולנסות ולראות איפה אנחנו עומדים ואם הצלחנו לשנות את המצב.

אני רק אדגיש דבר נוסף, כמו שמוטי אמר, המחקר הזה הוא חלק או נדבך בתוך המכרזים שעכשיו הזכיינים עובדים עליהם, הם יגישו את ההצעות שלהם בינואר. למה זה חשוב, כי אני חושבת שאף פעם לא נכתב מכרז שאחד מהסעיפים שלו, אחד הקריטריונים לבחירה של הגוף שבסופו של דבר יפעיל את הערוץ הכל כך משמעותי הזה, זה לנסות ולזרוק את הכדור עליהם ולהגיד, תראו, אלו התוצאות בואו תראו לנו איך אתם מתכוונים לשפר את המצב הזה. בואו תראו לנו תכניות עבודה, שזה לא חייב להיות מהיום למחר, או אולי זה לא יענה לנו על שאלת הבג"ץ, עכשיו, כי זה דורש סוג של הערכות אחרת, ומידית. אבל ברמת ההסתכלות על התהליכים, וזה תהליך, יש לזה משמעות מאד גדולה. יש להם מוטיבציה מאד משמעותית, כן לנסות ולהראות לנו איך המצב הזה משתנה לאורך שנים. ואני מאמינה ברצון שלהם, אני מאמינה גם ביכולת האכיפה, אני בהחלט רואה במכרז הזה חלון הזדמנויות, זה חלון הזדמנויות לשפר את המצב הזה, וזה לא פלא שהתוצאות של המחקר שלנו הן בדיוק ערב המכרז. זה תוכנן לזה, זה היה ברור שזה חלק מהאג'נדה של הרשות השניה, וזה ברור שזה הדרך שלנו לממש את הנושא הזה.

רציתי לשאול אותך, כאן מוזכר שהתכניות שכווננו לכיוון המכרז, ובאמת התיחסו, והרייטינג שלהם מאד טוב, זה נכון? מה בדיוק קורה כאן.

הרייטינג לא ירד, לא ירד בממוצע. יש כאן כמה דברים. זה שכתוב בעתון חדשים לבקרים שכל יום יש תכניות מכוונות מכרז לא כל כך מדויק. תמונת החורף תמיד יש עליה באיכות התכניות וזו עונת השיא, אנשים נמצאים בבית, יש גשם, בשנים האחרונות כזכייני ערוץ 2 מתפללים לגשם, כי אז יש יותר צפיה. ולכן יש עליה באיכות התכניות. זה אחד, וזה כל שנה. נכון שיש יותר להתכוונות לתכניות מסוימות, מתברר שלא כצעקתה, שיש רייטינג וממוצע הרייטינג של העונה האחרונה הוא עלה ב-1%. כך שמדדנו איזו ירידה ויש גם עליה מסוימת.

לא מפולח לפי תכניות, אלא כלל.

אני מדבר על הפריים, ואם לא הפריים יש יותר דוק ויותר דרמות, וכן הלאה.

אבל מה שמפתיע שדברים שתמיד נאמרו יחד עם חומר דוקומנטרי, הם דברים שהם יותר זוכים לרייטינג יותר גבוה.

זוכים לעדנה. תכניות דוק, כמו שזכיין כדי לשדר אותו הייתי צריך להצמיד לו אולי אקדח לרכה, לעיתים, יש מכסה מסוימת ומעבר למכסה הוא לא היה מוכן לעשות מטר אחד יותר, מתברר שיש להם כמו אמרת, יש להם רייטינג, לעיתים רייטינג מאד גבוה, שמגיע ל-19%, ל-18%, לדוק או זרבי, אני גם טוען שזה, כלומר, יש קושי, המכרז עשה דבר טוב כי הוא אמר, רבותי, צריך להשתנות. תארו לכם שהיו מקבלים עוד עשר שנים רשיון, הקו לינירי הזה היה ממשיך בצורה כזו שכתוצאה מאפקט הריגוש, זה הדבר העיקרי בטלויזיה, היינו יורדים יותר ויותר למטה. המכרז אפשר להם גם להתחיל לחשוב מחדש, כמו שג'ולי אמרה, לפתח מודלים חדשים לנסות לפצח דברים, ומתברר שברגע שאתה מכריח אתה מפתח דברים חדשים.

לכמה זמן מעניקים עכשיו זכיון.

לעשר שנים. יש להם בדיקות. אנחנו, אפרופו המחקר, ואפרופו סעיף 5 ב' בחוק שעל פיו הם יקבלו את דקות הפרסום האופטימליות אמורים לתת מענה בדיוק לדברים, כי זה מופיע בחוק, זה דרישות כאלה ואחרות, אנחנו לא המצאנו את הגלגל. אגב, שכל אלה שצועקים זה גם באירופה, אפילו בארצות הברית, הייתי שלושה שבועות שם, הם מבינים את הבעיתיות של מסך שמעצב חברה, והם בונים אין סוף כבישים עוקפים, דרך ה-TVS ודרך הקונגרס, על מנת שהמסך יכיל בתוכו תכניות יותר משמעותיות באמצעים כאלה ואחרים. מה שעשה המכרז, הוא שבר את הנוסחה של האי וודאות. כלומר, התחום של הטלויזיה הוא תחום של אי וודאות, אתה לא יודע מה קורה מחר מחרתיים, ולכן אתה הולך על הבטוח ועל המוכר והמוסכם שיוצר, והנוסחה היא יותר קלה, המכרז הרי שבר את הענין ואמר רבותי, תעשו דברים אחרים אין לכם ברירה. ואז מתברר כי טוב, אז ימשיך ללכת.

שאלה, במסגרת המכרז מועצה ציבורית יוצרות או תוכן פרסומי, היתה איזו הצעה וזה לא הגיע לכלל מימוש. במסגרת המכרז היתה פניה לקהל, לציבור, במטרה לכתוב ספר אתיקה בפרסום.

יש לנו כרגע נסיון, שאני חושב שהוא יצליח, לבנות כללי אתיקה משותפים לכל השוק. בראש הועדה עומד פרופ' אסא כשר, חברים הפרופ' זאב סגל, פרופ' דפנה לאמי, יש פרסומאי דוד תמיר והצטרפו לאחרונה גם איגוד הפרסומאים ואיגוד המפרסמים. שאגב, רובם כמו בכל דבר שקולים ומבינים היטב שצריכים כללי אתיקה על מנת לא לתת לשוליים לסחוף את העסק למקרים הקיצוניים כפי שראינו. רוב שוק הפרסום בהחלט מבין את המשמעות והוא לא נגרר, רוב הפרסומות הם סבירות. תמיד יש את השוליים והם מנסים לקבוע כללים חדשים בשוק, אני מקווה שהגיבוש של האתיקה גם יתן מענה לענין הזה וכללי האתיקה יצורפו לתנאי הזכיון של הזכיינים החדשים.

כשאתה אומר לגבי הדברים האלה החשיבות שיכנס לתחום של לראות מי זוכה, אני מתכוון למכרז הקריטי, כמו שאמרת תחום של נשים הוא תחום שהכי פחות התיחסו בצורה מובהקת, אז נכון כמו שאמרת, לאורך שנים יראו את ההבדלים אבל לראות שמי שיבחן עולה למכרז הוא לא העולה היום למכרז כנציג תכן, עם תכניות נקרא להם נשיות, גאוגרפיות וכו' אלא עושות גם אחרי זה. ההשפעה היא מידית, ראינו את זה שהיה שבוע שלם של סצנות לקראת אונס או אחרי אונס דבר שעבר מטר בפינה, היתה השפעה מידית, כלומר, זה היה משהו טוב, בהיבט הטוב, וזה לא רק נושא שעלה בפריים בציבור שהוא לא דווקא ציבור קלסי שרואה את השידורים בשעות כאלה, התגובות הגיעו אלינו כלומר למרכזי הסיוע כשראינו את התשדיר, אגב, היה גם מספר טלפון מידי פעם וזה טוב.

מהצד השני למשל, שנושא כמו שמתחיל בפרסומת וגולש לגבי עד כמה המתכת רחבה, ששם מותר לעשות, החל בפרסומת ועובר לליט נייט כמו אסף הראל, וממשיך בארץ נהדרת אחר כך עם חברת הכנסת רוחמה אברהם, הוא אותו דבר בתהליך ההפוך, כלומר ההשלכה היא מידית. גם בכיוון הזה, ולכן ההשפעה מעבר להשפעה על סטטוס, עבודה, היבטים חברתיים, ההיבטים הם פיזיים אלימים, כמו באלימות אחרת וזה נמדד. אלימות טלויזיונית, אלימות שמגיעה אחר כך לרחוב. מישהו רואה אקט של זונה של אונס של תקיפה מינית הוא לגיטימי, ואני רואה את זה בשמונה וחצי בערב או בתשע, הוא אם יש לו את הסטיה הזאת, את הבעיה, זה מה שהוא יעשה אחר כך. הפתרון צריך מתוך הרגולטור, מתוך אותה הרשות שאומרת צריך לראות עד כמה ההשפעה היא קריטית בדברים האלה. זה מה שאומרים גם במרכזי הסיוע, לגבי עד כמה האפקט של טלויזיה הוא קריטי לאנשים שפגעו באנשים אחרים.

בארצות הברית יש מנהג שספקים של סחורות או שרותים לממשל, צריכים לעמוד במבחנים של דייברסטי, זאת אומרת, בוחנים את הספק ובודקים האם הוא מעסיק נאור של נשים, אנשים עם מוגבלויות, האם הוא הלכה למעשה נוהג מנהג ראוי. אני חושבת שאפשר היה לעשות איזה שהיא התאמה של הקונספט הזה, ולדרוש מהזכיין וגם מהערוץ ה-1, לעמוד באותם סטנדרטים שהמחוקק קבע לנכון לאמץ כסטנדרטים ראויים, הן בנושא של יצוג הולם של נשים, של ערבים, של אנשים עם מוגבלויות, אי הפליה על בסיס גיל, מין, נטיה מינית, גיל, כל אותם העקרונות, הפרמטרים, שכבר מקובלים בחברה כפרמטרים שאסור להפלות על הבסיס הזה, אני חושבת שאפשר לבוא בדרישה לצוותים שלהם, לעובדים שלהם, בכל רמה ורמה. אני לא חושבת שזה מרחיק לכת בכלל, אני חושבת שזה העקרון של משטר נאור, לגבי עובדים, לגבי תכנים, לגבי קידום בכל אחד ואחד מהשלבים.

מה שהם עושים בארצות הברית זה לומר שאתה חייב, כל פעם שאתה פותח את זה לכניסה של עובדים חדשים וכו', לתת הזדמנות שווה, זה לא שצריכים אותם - - - זה קיים גם בארץ, זה גם בחוק.

אבל לא בודקים את זה. בחוק הוא קיים אבל אף אחד לא בודק את זה. אני אומרת שבארצות הברית, משרד הרכש של הממשלה, יש הרי הבדל בין הסקטור הפרטי ולסקר הממשלתי הוא בוחן שניתנה אקטיבית הזדמנות שווה, - -

כל מוצר שמגיע, לקניה, לרכישה גם באנגליה. זה העדפה למוצר אתי.

תקראו בעתון הארץ, יש כתבה שאומרת שמשרדי ממשלה לא יעסיקו חברות במכרזים שלא משלמות שכר מינימום. חלק הגדול מהחברות לא משלמות שכר מינימום.

זה לא אומר שלא הצלחה לעמוד בדרישה, אני חושבת זה בדיוק התפקיד של המחוקק, המחוקק צריך לתת מסר ברור, אחר כך יש בעיות אכיפה תנו לנו לאנג'יות לשבור את הראש להביא את פסקי דין על אי אכיפה של החוק, אבל קודם כל צריך לתת איזו שהיא הנחיה שיש ציפיה כזו בכלל. אם המחוקק יאמר שלא מקובל אלא אם כן אתם, אני חוזרת ואומרת אני מבינה שאני לא מדברת פה לא על שריון ולא על קבוצות, אבל על חובה אקטיבית של שתראו לי שעשיתם משהו ליצוג הולם, תראו לי שעשיתם שדרשתם קונטנט נאות. לא הצלחתם, בסדר. זה בסדר, זה כמו במינוי נשים דריקטוריות. חיפשתם, הבאתם לתוך קבוצת הפיניש חמישה אנשים שתיים היו נשים, מיניתם גבר, בסדר, עשיתם את שלכם אני לא יכולה להכריח אתכם למנות אישה, אבל אם לכל אורך הדרך אתם אפילו לא חיפשתם אישה, אני אפסול את המינוי. אותו דבר בתכנית, אם אתם אפילו לא ציתתם או לא הזכרתם, לא לזכיין ולא לבמאי ולא לאף אחד שיש צורך לחשוב בכיוון הזה, אז לא פלא שלא חושבים.

מיצגת ארגון נשות הדסה ישראל, בין כל ארגוני נשים יש נישה מיוחדת וזה הפצת המחדל בהיות האישה. אנחנו עושים כינוסים עם מיטב הרופאים למשל בשנה שעברה היה בנושא לב האישה, תיכף אומר שאנחנו לא מצליחים להזמין את אמצעי התקשורת שהזמנו, אולי אצל אודטה דקה, למרות שהזמנו את פרופ' הרציג, ואת פרופ' לוטם, את מיטב המומחים כי בעיות לב האישה הם שונות מבעיות של לב של הגבר, ובכלל צוותים רפואיים לא מודעים לכך ומשחררים נשים עם התקפי לב הביתה ושם הם נפטרו.

אנחנו עושים על זה דיונים לפעמים מצליחים להכנס גם לערוץ הכנסת, לא תמיד. אם אני דופקת על השולחן.

אז אותו דבר יש לנו בנושא האיידס בינואר, ואני רוצה רק כאן את עזרת אמצעי התקשורת שגם מיטב המומחים הרפואיים בנושא האיידס, ומדוע איידס זה נקרא לחיות עם איידס, ומדוע זו בעית האישה, מכיוון שיש נשאות מעדות מסוימות שלא מדברים על כך, שרבות מאד ובאחוז גבוה הן מסרבות לקבל תרופות. לכן חשוב מאד לדעת שעם תרופות ניתן לחיות. וזה שוב יום עיון שאנחנו עורכים ב-2 לינואר, והזמנו את כל אמצעי התקשורת. ואני מבקשת שיבואו.

היו"ר אתי לבני.

אני רוצה לסכם, קשה מאד לסכם בצורה אופרטיבית, זה בדיוק לנו, אבל אנסה. ראשית כל אני חושבת שמוטי שקלאר הוא גורם מאד משמעותי בכל התהליך הזה. זה לא היה קורה אם לא היית שם, והנושאים האלו אם לא היו אכפתים לך. ואני ראיתי בכנס של התקשורת בראש פינה איך באמת הזכיינים התנפלו עליך. זה לא נראה להם, אם אתה לא היית עומד ונחוש בנושאים האלה זה שלא היה קורה. מה שקרה לא היה קורה. אז באמת ברכות.

אני רוצה לאמר שבעצם העבודה היא שלכם, של המועצה שלקחה את האתגר, גם במכרז וכמובן יהיה מאד חשוב אחר כך לפתח על האכיפה של הדברים האלה. זה ששמענו עכשיו שעל תכניות אלה שהם תכניות שכאילו לכאורה הם תכניות שמכוונות מכרז, והם כן מצליחות והם לא גורמות נזק לזכיינים זה דבר שאתם צריכים להשתמש בו באמת בכל הכח. ולאכוף את זה. להיות כלב שמירה בנושאים האלה.

אנחנו, הועדה למעמד האישה, נשמח לשתף פעולה בכל מיני נישות שאפשר להתחבר אליהם, שתחשפו בפנינו את נושא הפרסומות מאד חשוב לנו, באמת היתה השתתפות של 51 חברי כנסת בנושא של ערוץ פליי בוי ונושאים אחרים ואני אשמח מאד להיות שותפה לנושאים של פרסומת, ולהשתמש בצורה מושכלת כי לפעמים זה דווקא גורם, כמו שאמרת, יתר צפיה ויתר חשיפה. הדרך שלכם בדוק אתיקה עם משרדי הפרסומים מאד נכונה, צריך ללכת דרך מירב המשרדי האחראים והם גם רוצים לחשוף את הקטנים שרוצים באמת לנשוך וזאת הדרך הנכונה להגיע לדברים האלה.

אני בהמלצתך אפנה לועדה המשותפת של הכלכלה והחינוך שעושה, או מתערבת, לא ברגולציה אולי בפיקוח וגם את הנושאים האלה אולי ננסה להתחבר אליהם שיהיה לנו נציג גם אצלם. מה שאמרת אלה, העדפה מתקנת, בעיקר הנושא הוא חינוך, העברת מסרים, ולא לבדוק אם יש בדיוק זה, כוחות השוק היום מאפשרים את כמות הנשים בתחומים האלה, אבל צריך להעביר לכתבים שלא יגידו בפוליטיקה שאין נשים, וכמו שאת אומרת, גם אני שמעתי, היתה אישה שהזמנו אותה לפוליטיקה בשעה 7 בערב היא התחרטה, אז יהיה עוד עשר נשים שלא מתחרטות. אני אף פעם לא מתחרטת. אז אם ישנה אחת שקשה, אז יודעים שקשה, אז תהינה שתיים אחרות שתהיינה בהיכון. יהיו רשימות, תעבירי לנו, אני אעביר, אתמול היה אותו דבר בועד האולימפי אין נשים, מיד תוך שבוע יהיו להם כמות כמה שהם רוצים נשים לדברים האלה.

לגבי החינוך, אתם מנהלים של הרשתות, אתם צריכים להעביר מסרים של המחקר הזה לאנשים בשטח, ושוב אדבר מהנסיון שלי, כי זה הכי קרוב, רגשי. כשיוצאים מועדת חוץ ובטחון, אני התחלתי עם ועדת חוץ ובטחון, עומדים כל הכתבים בחוץ ורוצים לשמוע נניח מה אמר הרמטכ"ל בישיבה, אני עוברת ככה ואני פותחת את מלוא החשיבות, אף אחד לא מתיחס אלי, וכשעובר אחרי מצנע, פואד, וזה דברים באמת לא מקצועיים הם רוצים לשמוע אותם. צריך לתת מקום, המקרה שלי זה לא הדוגמה, אבל צריך לתת מקום לנשים בתחומים שהם לא תחומים מסורתיים של נשים. תעבירו את המסרים האלה לכתבים שלכם מכל הכיוונים, מכל המקצועות, תעבירו את המסרים זה יעשה שינוי הדברים האלה. מה עוד אומר, חינוך, הדרכה, קחו רכזו את המסרים האלו שידעו הכתבים והעורכים והמגישים, שיהיה להם בראש הנושאים האלה. כשהם יבוא באיזה שהיא צומת שזה יהיה להם בראש.

נעשה עוד שישיבות בנושאים האלה. זה בהחלט נושאים שאנחנו יכולים להיות פעילים, ומה שאני אוכל אני אעשה, ותודה רבה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:45