כנסת פתוחה

ב' - שילוב וקידום ענייניהם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות 5
20/12/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 310
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
‏יום שני, ח' בטבת התשס"ה (‏20 בדצמבר, 2004), שעה 12:50

שילוב וקידום ענייניהם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה:

א) תקנות שכר מינימום מופחת לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת

ב) תקנות בדבר השתתפות המשרד במימון ביצוע התאמות במקום העבודה למען אנשים עם מוגבלות

ג) מתן הכשרה מקצועית לאנשים עם מוגבלות במרכזי שיקום לתעסוקה

ד) יישום סעיף 42ב לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 – שילוב וקידום ענייניהם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר

רענן דינור - מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
בני פפרמן - מנהל המינהל לתכנון מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
סיגל שלח - חוקרת, מינהל לתכנון מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד נועה וגנר - לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
מיכאל מורג - מרכז עבודות מיידיות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
משה שמעון שימי - מנהל תחום אוכלוסיות יחודיות, הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
יערית עובדיה - מזכירה, הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
ליאת נגרין - מעסה, הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
אולגה ליפסמן - מעסה, הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד אדוארד ווייס - סגן היועץ המשפטי, משרד הרווחה
רוני שכטר - יועץ המשרד לעניין אנשים עם מוגבלויות, משרד הרווחה
מרים כהן - מנהלת האגף לטיפול באדם המפגר, המחלקה לשירותים קהילתיים, משרד הרווחה
דיאנה ברעם - אגף השיקום, משרד הרווחה
יעקב עמר - עוזר השר, משרד הרווחה
עו"ד דן אורנשטיין - לשכה משפטית, משרד המשפטים
שמואל פינצ'י - מנהל אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי
ד"ר דינה פלדמן - נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
עדית אבירם - אקי"ם
רעיה קשי - "תעסוקה בדרך אחרת", אקי"ם
בומה ברחד - מנכ"ל קרן מפעלי שיקום
ברוך לויטין - מנהל מרכז שיקום אזורי, ירושלים, קרן מפעלי שיקום
חן בן-ציון - אגודת החרשים
אברהם קפלן - בזכות
עו"ד נטע דגן - בזכות
יואב קריים - דובר מטה מאבק הנכים
נעמי מורביה - מטה מאבק הנכים
ניסים מורביה - מטה מאבק הנכים
שמחה בניטה - מזור
פרחיה בן-זקן - ארגון הגג של הנכים
יהודה דורון - ארגון הגג של הנכים
מומו אלנקווה - ארגון נכי ישראל
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

ג'ודי וסרמן
גיל שבתאי (מתמחה)

וילמה מאור

רשמה: אירית שלהבת



שילוב וקידום ענייניהם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה:

תקנות שכר מינימום מופחת לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת

תקנות בדבר השתתפות המשרד במימון ביצוע התאמות במקום העבודה
למען אנשים עם מוגבלות

מתן הכשרה מקצועית לאנשים עם מוגבלות במרכזי שיקום לתעסוקה

יישום סעיף 42ב לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959
שילוב וקידום ענייניהם של אנשים עם מוגבלות במקומות עבודה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כזכור לכולם אנחנו נמצאים בסדרת דיונים עם מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה על ארבעת הנושאים, שעניינם שילוב וקידום אנשים עם מוגבלות במקומות העבודה.

על הנושא הראשון עברנו כבר בישיבה הקודמת לפני שבועיים, על תקנות שכר המינימום המותאם. המנכ"ל התחייב כי תוך 6 שבועות מיום אישור תקציב המדינה יונח בפני הוועדה לוח זמנים מדויק לביצוע תקנות שכר מינימום מופחת.

הנושא השני בו דנו היה תקנות השתתפות המדינה בהוצאות מעביד במקום עבודה, וגם כאן התחייב המנכ"ל שתוך 30 ימים יגיש לאישור הוועדה את תקנות השתתפות המדינה בהוצאות מעביד במקום העבודה. אנחנו תיארנו כאן את כל ההיסטוריה של הנושא הזה שהתעכב.

היום אנחנו רוצים לעסוק בשני נושאים ולסיים בכך את הסדרה.

הנושא השלישי הוא תוכניות תעסוקה ושיקום, על-פי סעיף 16 לחוק השוויון. אמרתי כבר בישיבה הקודמת בתמציתיות, שאותו סעיף קובע ששר העבודה והרווחה יכין תוכניות בדבר תעסוקה של אנשים עם מוגבלות, תוך העדפת שילובם במקומות עבודה רגילים, הקמת מערך אבחון תעסוקתי ומערך מקצועי מתאים ומתן ייעוץ והדרכה מקצועית למעבידים ולעובדים בעניין שילוב אנשים עם מוגבלות במעגל העבודה. אותו סעיף קובע שהשר יגיש אחת לשנה דוח לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, וציינו כבר שהדוח האחרון הוגש באוקטובר 2002, זאת אומרת שאנחנו לא קיבלנו דוחות באוקטובר 2003 ואף לא באוקטובר 2004, שני דוחות חסרים לנו. אבל הדוחות הם רק סימפטום לעניין העיקרי.

הנושא הרביעי הוא התאמת שירות התעסוקה לאנשים עם מוגבלות. כידוע, במרס 2002 התקבל בכנסת תיקון לחוק שירות התעסוקה, הקובע שאסור להפלות אנשים עם מוגבלות בשירות הניתן על-ידי שירות התעסוקה. עוד נקבע כי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה יכין תוכניות בדבר התאמת השירות הניתן על-ידי שירות התעסוקה לאנשים עם מוגבלות. ההתאמות יכללו, בין היתר, התאמת המבחנים אליהם מופנים דורשי עבודה, הדרכת עובדי שירות התעסוקה, העסקת יועצי תעסוקה אשר יתמכו בצרכים המיוחדים של אנשים עם מוגבלות וליווי תהליך קליטתם של אנשים עם מוגבלות במקום העבודה. אנחנו טענו שהתיקון הזה חִייב גם תיקון תקנות אך הן לא הותקנו כבר 5 שנים, מאז קבלת התיקון.

אלה הנושאים בעיקרם. המנכ"ל אמר לי בלחש שהוא רוצה לבשר עוד כמה בשורות על התקדמות בנושא הזה, אז הוא יבשר בוודאי, אני מברך אותו מראש מבלי לדעת מה הן. אנחנו נתחיל את הישיבה במצגת קצרה שהכין מר פפרמן ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בבקשה.

הואיל ואת רוב זמננו אנחנו נייחד לנושא הסרת חסמים, ברשותכם אני רוצה לדבר בכמה הבזקים מהירים על סדרי הגודל של האוכלוסייה שאנחנו דנים בה זאת הפגישה השנייה. הנתונים מתבססים על ניתוח מעמיק למדי של הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נדמה לי שזאת הפעם הראשונה שיש אפשרות ללכת צעד אחד קדימה בעזרת הסקר ולנסות לראות על אילו היקפים אנחנו מדברים ולנסות לסווג אותם על-פי דרגות החומרה. אני רוצה כמובן להשוות את זה גם לסטטיסטיקה הבין-לאומית, לראות איפה אנחנו ממוקמים בהשוואה בין-לאומית בהיבטים המרכזיים. אין לנו זמן רב אבל המצגת הזאת תהיה באתר שלנו ומי שירצה יוכל לראות אותה וגם לשאול שאלות אם הדברים לא מובנים.

כפי שאמרתי, אנחנו מתבססים על נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 2002. אגב, בימים אלה הגיעו כבר הנתונים על 2003 ואפשר יהיה להשוות מה קרה בינתיים. המדגם מייצג כ-7,000 משקי בית.

עשינו פילוח של החומר בעזרת שתי שאלות מרכזיות.

האם יש לך בעיה בריאותית או פיזית. יש כאלה שהשיבו כן ויש כאלה שהשיבו לא. בעיה בריאותית או פיזית הוגדרה בצורה מדויקת מאוד, שמעידה על נכות או על מחלה מעבר לחצי שנה.

השאלה השנייה, שהיא השאלה הקובעת מבחינתנו, היתה: האם הבעיה מפריעה לשגרה היום-יומית שלך?

איך אתה מגדיר כאן פיגור שכלי? הם הרי חלק מהחוק.

זה מה שנבדק באותו מדגם. אפשר אחר-כך להעיר הערות על הנתונים שנבדקו. אני לא בטוח שלא תהיה התייחסות גם לנושא הזה. בואו נתאזר טיפה בסבלנות כעת.

המיון היותר חשוב היה על-פי השאלה השנייה: האם הבעיה מפריעה לשגרה היום-יומית שלך. היו בסקר 4 קטגוריות: מפריעה מאוד, מפריעה, לא כל-כך מפריעה ולא מפריעה. כל הניתוח מתרכז באותה קבוצה שדיווחה שיש לה בעיה בריאותית. יש עדיין קבוצות אחרות שאין להן בעיה בריאותית והן יהיו קבוצת השוואה שאני אתייחס אליה.

בניתוח שלנו קבענו באופן שרירותי, שמי שציין שהבעיה הבריאותית מפריעה מאוד יכנס לקטגוריה של דרגת מוגבלות חמורה; מי שדיווח שהבעיה הבריאותית מפריעה יכנס לקטגוריה של דרגת מוגבלות קשה; מי שציין שהבעיה הבריאותית לא כל-כך מפריעה יכנס לקטגוריה של דרגת מוגבלות מתונה; ומי שציין שהבעיה לא מפריעה יכנס לקטגוריה של אדם ללא מוגבלות. קראנו לזה "ללא מוגבלות" למרות שהוא דיווח שיש לו בעיה בריאותית אבל הוא אמר שביום-יום זה לא מפריע לו.

על-פי החלוקה שפירטתי, להלן מה שמצאנו במדינת ישראל בשנת 2002:

הואיל והאוכלוסייה הזאת מתייחסת לבני 20 ומעלה, יש לנו בסך הכול במדינת ישראל קרוב ל-3.7 מיליון אנשים שהם בני 20 ומעלה, אבל זאת החלוקה הפחות מעניינת. עשינו חלוקה לקבוצת בני ה-20-64 כדי לאפשר השוואות בין-לאומיות כי רוב העבודות שנעשו בעולם התייחסו לגילאים 20-64. הם מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: אלה שיש להם בעיה בריאותית ואלה שאין להם בעיה בריאותית.

בשנת 2002 למעלה מ-900,000 אנשים דיווחו שיש להם בעיה בריאותית כלשהי. בחלוקה המפורטת יותר: 230,000 אנשים (מתוך 900,000) אמרו שיש להם בעיה בריאותית שמפריעה להם מאוד בשגרת היום; הקבוצה שהגדרנו אותה כ"קשה" מונה 360,000 אנשים; בקבוצה שהגדרנו כ"מתונה" נמנים 204,000 אנשים; ואילו בקבוצה שהבעיה לא מפריעה להם בכלל כלולים 120,000 אנשים. זה פילוח ראשוני של אוכלוסייה שדיווחה על עצמה, עם כל הבעייתיות בכך שאוכלוסייה בעצם מדווחת על עצמה ויש לא מעט בעיה בדיווח העצמי. אנחנו רואים שמתוך כל הקבוצה שדיווחה שיש לה בעיה בריאותית, כ-230,000 אמרו שיש להם בעיה שמפריעה להם מאוד.

הגדרנו את סך כל האנשים עם מוגבלות, שהם קבוצת האנשים שדיווחו שהבעיה מפריעה להם באופן חמור או באופן קשה. כאשר אנחנו מנתחים את הנתונים אנחנו מוצאים שבסך הכול יש כ-600,000 אנשים בשתי הקבוצות האלה והם מהווים 17% מכלל האוכלוסייה בגילאים 20-64. כ-230,000 אנשים מתוכם דיווחו על דרגת מוגבלות חמורה והם מהווים כ-5.5%-6% מכלל האוכלוסייה.

איך הגעתם ל-17.1%?

לקחנו 591,000 – האנשים עם מוגבלות חמורה וקשה – וחילקנו ב-3,345,000 – מספר האנשים באותה קבוצת גיל. זה 17.1%. כלומר 17% מהאוכלוסייה בגילאי 20-64 דיווחו שיש להם בעיה בריאותית שמפריעה להם מאוד או מפריעה להם. אתם יכולים לראות גם איך זה מתפלג בין הקבוצות. אין לנו זמן כעת להיכנס לפרטים.

השאלה הבאה ששאלנו את עצמנו, איך אנחנו נראים בהשוואה בין-לאומית. הסקר הבין-לאומי שאל שאלות דומות אבל הוא לא זהה לסקר שלנו, לכן עלינו להיות זהירים למדי בהשוואה הזאת. אנחנו רואים שהממוצע של מדינות ה-OECD הוא 14% בעוד שבמדינת ישראל המספר הוא 17%. אנחנו מתמקמים קצת מעל האמצע, כאשר שבדיה, פורטוגל, אירלנד, בריטניה ודנמרק מובילות בשיעורי האנשים עם מוגבלות על-פי הגדרות דומות למדי להגדרות שאנחנו הגדרנו.

למה באיטליה זה 40% מישראל? האם זה נובע מכך שיש מדינות רגישות יותר ומדינות רגישות פחות? במדינת ישראל 17.7% מהאנשים מדווחים שהם סובלים מנכות שמפריעה להם. לעומת זה בהשוואה בין-לאומית אתה רואה מדינה חמודה כמו איטליה, שם רק 7.1% מדווחים שהם סובלים מנכות שמפריעה להם. מה קורה כאן? האם שם לא נולדים אנשים עם נכות, אין שם תאונות דרכים?

זה לא 7.1%. זה 2% ומשהו. צריך להשוות את הנכות החמורה מול הנכות החמורה.

הנכות החמורה היא הקו השמן יותר.

אנחנו בשלב הראשון של לימוד הנושא. אני חושב שזאת שאלה מצוינת. אני חושב שבישראל יש כמה נושאים שכדאי להזכיר אותם. יש לנו את הנושא הביטחוני שמוסיף לא מעט אנשים לאוכלוסיית המוגבלים. יש לנו אוכלוסייה ששיעורה כ-20%, האוכלוסייה הערבית, שאנחנו יודעים ששיעורי המוגבלות בה גבוהים בהרבה, בין השאר בגלל בעיה של נישואים בתוך המשפחות. יש כמה סיבות, שעכשיו אנחנו מנסים לבדוק אותן בצורה ברורה יותר, למה השיעורים בישראל גבוהים יותר. אבל אין לי הסבר מדוע הפער בינינו ובין איטליה גדול כל-כך.

דרך אגב, יש נתון דומה למיקום כזה של ישראל לעומת מדינות ה-OECD בהשוואה של מספר הביקורים אצל רופאים. בעוד הממוצע האירופאי הוא 4 ביקורים בשנה הרי בישראל הוא 14 ומשהו ביקורים בשנה. הגדרת הבריאות בישראל היא עם רגישות הרבה יותר גבוהה.

אני חושב שזה קשור גם למבנה התעסוקה וגם לפגיעה בעבודה. יש כאן כל מיני משתנים שצריך להתייחס אליהם.

גברת פלדמן, מה שאת אומרת על מספר הביקורים אצל רופא הוא נתון סובייקטיבי.

זה אובייקטיבי. זה נתון מתוך ניתוח של האוכלוסייה. דווקא מה שאנחנו מוצאים בסקר הזה הוא סובייקטיבי כי זה מבוסס על דיווחים על המוגבלות.

זה אובייקטיבי, זה אדם עם מוגבלות, למשל אדם שאין לו יד.

אבל זה על-פי דיווח של האדם.

נניח שמצאו מסננת להפוך את זה לאובייקטיבי.

גם בחוץ-לארץ האנשים מדווחים על עצמם.

יש נתונים אובייקטיבים. אם למשל היית אומרת שמספר מרכיבי המשקפים בארצות-הברית הוא כפול מאשר בישראל – זה נתון שצריך לבדוק אותו כי לכולם יש אותן עיניים, כולנו נבראנו בצלם אלוהים, כולנו נמצאים פחות או יותר באותו אזור אקלימי, לכן קשה להסביר מדוע שם נמצא מספר כפול. אולי תגידו שזה מוסבר בכך ששם לומדים 10 שעות ביום, כך המדינה בנתה את המערכות שלה, זה האופי של המדינה. אבל כאן אנחנו מדברים על נתונים פיזיולוגיים, שנראים לי משונים מאוד.

יכול להיות ששרידוּת האנשים המוגבלים בישראל גבוהה יותר מאשר באיטליה בגלל הרפואה הטובה בישראל.

תוחלת החיים בישראל גבוהה יחסית למדינות אחרות בעולם, בעיקר אצל נשים.

בהחלט יכול להיות. אבל צריך לבדוק את הנושא הזה.

לגבי מוגבלות חמורה, אתם יכולים לראות, בעוד שמדינות ה-OECD עומדות על סדר גודל של 4.5% בממוצע, בישראל מדובר על סדר גודל של 6.5%. כלומר אנחנו גבוהים יותר גם בסך הכול וגם במידת החומרה של המוגבלות. אני חושב שמי שמשווה את היחס ביניהם רואה שבישראל האוכלוסייה שמוגבלת באופן חמור תורמת יותר מאשר באירופה. כלומר, באירופה יש יחסית יותר מקרים קלים, על-פי הדיווח הזה, מאשר בישראל. זה לא מפתיע אותי, בין השאר בגלל כל הבעיה הביטחונית בישראל.

55,000 אנשים.

55,000 אנשים זה הרבה.

קצת מידע על שיעורי התעסוקה של אנשים עם מוגבלות. אני מוכרח לומר שזאת הפתעה גדולה למדי. חשבתי ששיעורי התעסוקה בישראל יהיו הרבה יותר נמוכים מאשר באירופה אבל אנחנו רואים כאן ששיעורי התעסוקה בישראל גבוהים יחסית. בסך הכול שיעורי התעסוקה של אנשים עם מוגבלות בישראל מגיעים קרוב ל-40%. אבל מי שמסתכל על הקבוצה החמורה - - -

זה כולל גם את המפעלים המוגנים?

זה כולל הכול.

זה המלכוד.

מפעלים מוגנים זה לא תעסוקה בכלל.

למה זה מלכוד? עם המפעלים המוגנים אנחנו מגיעים לשיעור תעסוקה של 40%.

אדוני היושב-ראש, אני לוקחת את ההערה שלי בחזרה. אני אתייחס לנושא הזה בהמשך.

אם היה כתוב כאן 90% – היית אומרת שזה המלכוד. אבל למרות שכלולים בזה מפעלים מוגנים אנחנו מגיעים רק ל-40%.

אפשר לראות את הפער בין הקבוצה בעלת המוגבלות החמורה ביחס למוגבלות הקשה. בקרב בעלי המוגבלות החמורה שיעור התעסוקה הוא כ-29%.

אני רוצה לציין נתון נוסף של המוסד לביטוח לאומי, מסקר שנעשה לפני 4 שנים, וקבוצת מקבלי הקצבאות היא בעצם הקבוצה הקשה יותר. שם נמצאו שיעורי התעסוקה של כ-20%. כלומר, כאן אני חושב שאנחנו מסתכלים על קבוצה קצת פחות קשה. גם כשהגדרנו את הקבוצה כ"חמורה" היא עדיין קצת פחות קשה מאשר אלה שהם מקבלי קצבאות במוסד לביטוח לאומי, שם היה שיעור תעסוקה של 20%. אבל זה מראה לנו שסדרי הגודל של הנתונים שמצאנו נראים סבירים.

אני לא אכנס כעת למבנה הענפי של התעסוקה, היכן עובדים האנשים האלה. אולי כדאי להסתכל באילו משלחי-יד עובדים האנשים האלה. אני רוצה להדגיש במיוחד את קבוצת המוגבלים באופן חמור שעובדת במה שמוגדר "עובדים בלתי מקצועיים", שמהווים 13% מכלל הקבוצה. שימו לב להשוואה לאנשים בלי בעיות בריאותיות, שם העובדים הבלתי מקצועיים מהווים כ-7% מכלל הקבוצה. זה מצד אחד. מצד שני, גם בקבוצה של המקצועות האקדמיים והמקצועות החופשיים יש פער גדול מאוד לטובת קבוצת הבריאים. במילים אחרות, יש ייצוג-חסר של אנשים בעלי מוגבלות במקצועות האקדמיים, המקצועות החופשיים, וייצוג-יתר בין הבלתי מקצועיים והסמי-מקצועיים. זה רק רומז על היקף העבודה שצריך להשקיע בניסיון לקדם את האוכלוסיות הללו.

השוואה קצרה של שיעור התעסוקה ביחס למדינות ה-OECD, וזאת מבחינה מסוימת ההפתעה הגדולה: אנו יודעים שהאירופאים מתפארים מאוד בהישגים הגדולים שלהם בשיעורי התעסוקה (האמריקנים קצת פחות מתפארים). מה שמעלה הניתוח הזה, שאנחנו בעצם די קרובים לאירופאים. מבחינתי זאת הפתעה גדולה למדי. אפילו בקבוצה החמורה שיעורי התעסוקה בישראל גבוהים יותר מאשר אצל האירופאים.

בסך הכול אני רוצה להדגיש שאין כנראה הבדל מהותי בין התוצאות הסופיות אליהן הגענו בשיעורי התעסוקה לבין התוצאות שנמצאו באירופה, בגדול.

זה לא מנחם.

נכון, זה לא מנחם אבל אנחנו תמיד נוהגים להשוות את עצמנו.

יש הבדל גדול, וכדאי להדגיש את זה, בסך הכול שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות הוא כ-40% אבל תשוו את זה לאנשים הבריאים, שם שיעור התעסוקה הוא כ-70%. כלומר, יש פער גדול מאוד בין האנשים הבריאים לאנשים עם מוגבלות.

אני חושב שבזה פחות או יותר אסיים.

אנחנו רואים שהאוכלוסיות המוחלשות נוטות להיפגע יותר כתוצאה ממגבלות וחסמים שיש בהשמת נכים בתעסוקה.

כלומר זה בעיה על בעיה.

לכן בבואנו לתת פתרונות ממלכתיים, תוך ריכוז מאמץ או מתן עדיפויות, עלינו להסתכל היטב בקבוצות של פריפריה חברתית, בין שזה מיעוטים ובין שזה אחרים, ובקבוצות השכלה נמוכות. שם אנחנו צריכים לתת את העדיפות לטיפול בנושא של קידום תעסוקה לנכים. נדמה לי שזה לקח במנותק מההשוואה הבין-לאומית, לקח שאנחנו יכולים לקדם אותו ליצירת מסגרות של עדיפות לטיפול בבעיה.

אני חושבת שיש עוד שני משתנים שחייבים לקחת בחשבון. משתנה אחד, אנחנו יודעים ששיעור התעסוקה של נכי צה"ל הוא מעל 80%, שיעור התעסוקה של נכי תאונות עבודה הוא מעל 60%. לעומת זה שיעור התעסוקה של הנכים הכלליים, שהם הרוב, 160,000, הוא 15%, מתוך זה מחצית בתעסוקה המוגנת. זאת אומרת שסוג הנכות – וזה כנראה קשור למבנה הקצבה – משמעותי מאוד.

ומשתנה שני, בתוך הנכים הכלליים חייבים לעשות הבחנה, שאין אותה כאן, לסוג המוגבלות, שמדברים עליו לפי חוק השוויון. אין ספק שיש הבדל עצום בין נכי נפש, אנשים עם מוגבלות שכלית ואנשים עם מוגבלות חושית ופיזית. לכן גם המשתנים האלה מוכרחים להיכנס בתוך סדרי העדיפויות כפרמטרים שיש להם חשיבות.

זה הצעה למחקר הבא.

לא למחקר. זה להשמה בחיים עצמם, בפרקטיקה.

אנחנו עוצרים כאן ונעביר את רשות הדיבור למנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה או למי שהוא ירצה. אנחנו נעסוק בשני התחומים ואחר-כך יהיה דיון. שני הנושאים הם: תוכנית תעסוקה ושיקום (סעיף 16 לחוק השוויון), והתאמת שירות התעסוקה לאנשים עם מוגבלות.

כשאנחנו עוסקים בעולם של תעסוקה אני מציע שנסתכל על 3 פרקים עיקריים. זה נכון לאו דווקא לאוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות, זה נכון בכל אוכלוסייה. יש את קבוצת המועסקים, יש את המעסיקים, ויש את החיבור שבין המועסקים למעסיקים, אותה פעולת שידוך וחיבור, אותה פעולת התערבות של יצירת הקשר בין המועסק לבין המעסיק. מכאן שאנחנו נחלק את הסקירה שלנו להיבטים שעניינם טיפול במועסקים, קרי: היכולת לשפר את כישורי העבודה של המועסקים, ולענייננו אנשים עם מוגבלויות; היכולת שלנו לתמרץ מעסיקים ולהבטיח שיותר מעסיקים יעסיקו אנשים עם מוגבלויות; וכמובן המנגנונים שתפקידם להסדיר את הקשר שבין המועסק לבין המעסיק.

נתחיל עם סקירת הכלים שאנחנו רוצים לקדם בנושא שיפור כישורי תעסוקה לאוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות.

הנושא הראשון מופיע תחת הכותרת "השלמת השכלה והכשרה מקצועית". המסלולים הם לא חדשים אבל אני מודה ומתוודה שהכניסה לאוכלוסיות האלה היא חדשה, בוודאי למשרד, והיא מעוררת לא מעט שאלות. לכן אנחנו רואים לראות את תוכנית העבודה בנושא הזה לשנת 2005 – ואני אפרט את התוכניות – כאיזה ניסוי בשורה של כלים שאנחנו רוצים להפעיל ובעקבות זאת לנסות להפיק לקחים במהלך שנת 2005.

הנושא הראשון הוא השלמת השכלה. יש פרופורציה גדולה מאוד בין אנשים בעלי מוגבלות לבין השכלה נמוכה יחסית. אנחנו יודעים ששוק העבודה דוחה אנשים בריאים עם השכלה נמוכה, כל שכן כשמצטרפת לכך גם המוגבלות. אני מניח שהמעסיקים לא מתלהבים להעסיק אותם, ולא מתוך גישה שהם מפלים אלא מתוך גישה של פריון. יש קשר הדוק בין רמת השכלה לבין רמת הפריון בעבודה.

יש כאן שני משתנים: אחד הוא כמה שנות לימוד, והשני הוא סוג החינוך. יש כאלה שלמדו בחינוך המיוחד וגם אם הם צברו הרבה מאוד שנים הרי להשכלה אין ערך.

בשנת 2005 בראש ובראשונה אנחנו מתכוונים לעשות אבחון לקבוצה גדולה של אנשים עם מוגבלות, לנסות לראות לאיזה מסלול אנחנו רוצים לשייך אותם.

המסלול הראשון שאנחנו רוצים להתייחס אליו הוא המסלול של השלמת השכלה, לנסות להוליך פרט להשכלה שאפשר להמיר אותה לשוק העבודה, והדברים ברורים למדי. גם זה בעקבות עבודה גדולה שאנחנו עושים עם אוכלוסיות אחרות, ואני חושב שזה מאוד אנלוגי ואפשר יהיה להשתמש גם בניסיון הזה.

קבענו 3 מסלולים. בצעד הראשון אנחנו ננסה לקדם אותם לתיכון חלקי, שמקביל לסדר גודל של כיתה י'-יא'.

אנחנו כבר בפתחה של שנת 2005. כשאתה מדבר על 2005 למה אתה מתכוון, לינואר? נניח שאני ילד מפגר. מה אני צריך לעשות? למי לפנות? איפה יהיה פרסום על התיכון החלקי הזה?

השאלה אם התיכון הזה מתאים בכלל לאנשים עם פיגור.

עם כל הכבוד לכם רבותי, ראיתי מה נעשה במשך 20 שנים. אני די מאופק, אנא הרשו לי להמשיך.

תקבל את ההערות לא כביקורת אלא כחלק מהדיון. אני זוכרת שבקידום החוק אדוני היושב-ראש עזר לי להציג את נושא הפיגור בוועדת השרים. אני מייצגת איזה תחום. אז תקבל את ההערות כחלק מהדיון.

את רוצה שנקבל את ההערה שלך? אז השאלה הבאה שלי תהיה איפה הייתם 5-6 שנים. אני רוצה, ברשותך, לבלום את ההתייחסות שלי. יש מקום לשאלות אבל בטח לא לשאלות שלכם.

הדיון הוא אחר-כך ולא עכשיו. מאחר ויש כאן אנשים שעוסקים בתחום ומצויים בו, הייתי מבקש שתגיעו לפסים אופרטיביים יותר. אותי מעניין איך זה יתבצע.

תוכנית אופרטיבית היא תוכנית עבודה והיא תוצג ברבעון הראשון של השנה. כבר הצגנו בפני המנכ"ל תוכנית אופרטיבית לגבי ההיקפים של כל אחד מהמסלולים.

נניח שאני לוקח מסלול של מוגבלות מסוימת. אתה אומר: אני אמפה את כל העיוורים שאין להם תעודת בגרות מלאה ואני אפנה במכתב לכל האנשים העיוורים או כבדי הראייה ואגיד להם: רבותי, נפתח עכשיו קורס.

ביחד עם המוסד לביטוח לאומי ועם משרד הרווחה.

אני לא מסכימה לשותפים האלה. אני חושבת שקודם כול משרד החינוך צריך להיות שותף.

קודם כול אני רוצה להבין את העיקרון. זאת אומרת, הולכת להיות בשורה לאוכלוסיות מוגבלות, שברבעון הראשון של 2005 הם יקבלו איזה שדר שאומר: נפתח קורס מוקדמות א', בגרות ב', מתמטיקה, כדי שתוכל להשלים את ההשכלה שלא רכשת עד היום, ואתה יכול להירשם על חשבון המדינה. הרי כולנו מבינים שההשתתפות כאן במקרה הטוב היא סמלית. ואז אותו אדם ייגש ללמוד. זה הרעיון?

כן.

בשנת העבודה 2005 לצערי הרב בקרב האוכלוסייה הרחבה לא נוכל לתת את השלמת ההשכלה הבסיסית. אנחנו כן ניתן את זה לאנשים עם מוגבלות. זה לא קונספציה אלא אילוץ. סדר העדיפויות שלנו בעקבות האילוצים הוא לתת עדיפות להשכלה, במיוחד השכלה ברמת המיומנות הבסיסית, לאוכלוסיות עם מוגבלויות. למה? כי זה סדר העדיפויות שהנהלת המשרד רואה בנתונים הנוכחיים. זה המוקד, כאן אנחנו מחדדים את העניין.

האבחון הוא נושא מרכזי מאוד. אנחנו יודעים שלא לכולם מתאימים המסלולים האלה אבל אנחנו מאמינים, מהמעט שלמדנו על הנתונים, שאפשר למצוא לא מעט אנשים שאפשר לאבחן אותן ולשלוח אותם לאותם מסלולים מרכזיים, שאפשר אחר-כך לעשות איתם דברים בשוק העבודה.

מסלול נוסף, הנושא של תעודת בגרות הוא כמובן מרכזי מאוד, כשם שאנחנו עושים את זה היום עם אוכלוסיות אחרות. אגב, השותפות עם משרד החינוך היא שותפות מלאה. גם היום אנחנו עושים את העבודה הזאת עם משרד החינוך וכך זה גם יימשך.

הם ממתינים להזמנה של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בנושא הזה.

המסלול הבא הוא לימודים על-תיכוניים. בדקנו ומצאנו לצערנו הרב ייצוג נמוך מאוד בלימודי הנדסאות לאנשים עם מוגבלות, נמוך מאוד. היתה לי שיחה עם מר שלום בן-משה על הדבר הזה. אנחנו מתכוננים עכשיו לבנות תוכנית, להגביר את היקף הלימודים בקרב האוכלוסייה הזאת בתחום ההנדסאות. הקורס הזה יכלול בשלב הראשון מכינה ואחרי כן את הלימודים עצמם. אם יראו שלאנשים יש את הכישורים והם לא צריכים את המכינה, הם יוכלו להתחיל בלימודים באופן מיידי.

עבודת המטה בסופו של דבר תגרום לכך שאנחנו נביא בטווח הקצר תוכנית שבה אנחנו משווים ככל הניתן את הפרופורציה כדי שהשיעור של אותה קבוצת אנשים עם מוגבלות יגדל בצורה משמעותית מאוד בקרב הלומדים בתחום ההנדסאות.

המכינה תהיה רק להם?

יש ויכוח גדול מאוד, האם המכינה צריכה להיות יחודית להם או לשלב. יש כאן שתי גישות. אני חושב שאנחנו ננסה גם את המודל הזה וגם את המודל השני כדי שנוכל לומר בתום השנה, כשנעריך את התוכנית, האם השילוב הזה נותן תוצאה טובה יותר או טובה פחות.

כאן הנתיב הקריטי יהיה השתתפות בשכר לימוד. שכר הלימוד במקצועות ההנדסה והטכנאות הוא גבוה ושיעור הסבסוד הוא מוגבל יחסית. אם נרצה להבטיח שיעור גבוה יותר של משתתפים אז צריך לתת יותר מענים גם במונחים של מלגות, אחרת יש סיכוי שזה לא יקרה.

השלמת ההשכלה התיכונית – זה חינם?

כל מה ששייך להשלמת השכלה, עד לבחינות הבגרות, כולל, יהיה במחיר סמלי. עולם ההנדסה, מכיוון שהוא בנוי אצלנו בתקצוב אחר לחלוטין, יהיה כרוך במלגות.

אגב, הנושא של המלגות זה רק מרכיב אחד. הנושא השני שמחייב השקעת משאבים רבים הוא נושא ההתאמות – של המעבדות, של המלווים. כל הדברים האלה מחייבים לוגיסטיקה שלמה. אגב, גם במערכת האוניברסיטאית הנקודה הקריטית אם כן לומדים או לא לומדים היא קיום מרכזי תמיכה, כולל הלוגיסטיקה הטכנולוגית.

ד"ר פלדמן, אני שמח על ההערות המחכימות שלך. אני רק רוצה לומר, את הנציבה ומבחינתנו את צריכה לשבת עם כל המשרדים ולסכם איתם את כל הדברים האלה.

זה מה שאני עושה.

אנחנו צריכים להיות שקטים ובטוחים שהתוכנית מתבצעת. לא לרדת יותר מדי לפרטים, זה לא תפקידנו, בזה אנחנו סומכים עליכם. עד היום היינו בהרגשה שסעיף 16 לחוק לא מבוצע. מכאן ואילך אם אומרים לנו שיש ביצוע אז ברור לי שאתם יושבים ביחד, ויש פורום בין-משרדי, ואם איזה גורם לא נכלל בזה אז תגידו ונבקש שייכנס בפנים. לא ניכנס כאן לוויכוח על הפרטים כי לא נצא מזה. ברוך ה' אנחנו סומכים עליכם.

אבל מלגות להנדסאים זה עניין מרכזי, על זה תקום ותיפול התוכנית, שלא תהיה אי-הבנה.

בסדר, אם יש דברים ספציפיים, נדון בהם. כאן אנחנו עדיין בזרם המרכזי.

בעוד שקודם הדגשנו את ההשכלה הכללית יותר, עכשיו אנחנו נכנסים לנושא של הכשרה מקצועית. כאן אנחנו נפעיל שני מסלולים. המסלול הראשון הוא הכשרה מקצועית ממוקדת. בעזרת הלימוד של תחום מסוים גדל הסיכוי של אדם לעבוד. כלומר הקשר בין הלימודים והתעסוקה העתידית הוא הכרחי, וזה בהתאם להחלטה שלנו במשרד.

חוק החינוך המיוחד הוא עד גיל 21. אני מניח שיש הרבה מוסדות שאם הייתם מדברים איתם ואומרים שתכניסו שם כבר בגיל 18-20 את התוכנית שלכם להכשרה הם היו שמחים מאוד.

זה כבר קיים, יש את תוכנית "מעברים".

מכשירים אותם בדברים שבכלל לא מתאימים להם.

אני רק אומר שיכול להיות שתוכל לתפוס אותם באותם מקומות, אז יש לך כבר קורת-גג ואתה צריך רק לשלוח את המורים. למיטב ידיעתי המקבלים ישמחו מאוד כי אין כמעט תוכניות בגילאים 18-21, להם עצמם אין כמעט תוכניות ויש להם בעיה בעניין הזה.

ראשית, אני חושב שההצעה שלך מעניינת, היא תיבחן ואני מניח שגם נאמץ אותה. אבל אני רוצה לציין שאנחנו חיים כאן במסגרת של מגבלת משאבים. כל שקל שאנחנו משקיעים בתחום אחד אנחנו בעצם גורעים מתחום אחר.

אני לא הראיתי לכם, מספר האנשים שרוצים לעבוד בקרב המוגבלים, שיעור האבטלה שלהם מגיע ל-22%. 30,000 אנשים עם מוגבלויות אמרו בסקר שיש להם עניין לעבוד. אלה אנשים שהם כבר מעבר לגיל 21 ואף מעבר לגיל 25. לכן אני חושב שהיינו רוצים מאוד לפזר את הכסף אל אותם אנשים עד גיל 65 שכבר נמצאים מעבר לגיל 21-22. אנחנו נתמקד דווקא באותה אוכלוסייה מבוגרת שרוצה לעבוד, ולא מעט אנשים דיווחו על כך בסקר. אז גם אם חלק קטן מהם ירצה, ידינו עמוסות בעבודה.

מה עם גילאי האמצע?

לגבי הכשרה מקצועית יש בעצם שני מסלולים. המסלול הראשון הוא הכשרה מקצועית ממוקדת למקצוע מסוים. המשרד קיבל החלטה שחייב להיות קשר בין הכשרה ממוקדת לבין שיעורי ההשמה. יש קטע של לימודים כלליים, הרחבת ההשכלה, וזה בסדר, וזה גם מגדיל את ההסתברות של אותם אנשים לעבוד, זה חשוב מאוד, אבל ברגע שנכנסים לנושא של הכשרה אנחנו רוצים לראות גם את נושא ההשמה.

במילים אחרות, את כל המכרזים של הכשרה מקצועית שאנחנו מוציאים היום החוצה אנחנו מתנים בשיעור ההשמה. יש לנו סטנדרט של שיעור השמה. כל מה שמעל – מזכה בבונוס, כל מה שלא עומד בסטנדרט למעשה לא עומד בתנאי המכרז.

לאיזה פרק זמן אתם בוחנים?

אנחנו בוחנים את זה לחצי שנה ולשנה, זה תלוי במקצועות השונים. זה תנאי להתקשרות עם גורם חיצוני לצורך הכשרה מקצועית.

האם בדקתם שהמקצועות הנלמדים הם מקצועות שיש בהם גם עבודה אחר-כך?

כן, בוודאי. הרעיון הוא ליצור את הקשר המיידי בין הכשרה מקצועית לבין תעסוקה. לכן מה שקרה לנו בשנה האחרונה, שכל מיני מקצועות פופולריים, כמו כלכלה, תעשייה וניהול, נלמדים פחות משום שהם נדרשים באופן מהותי פחות במשק. לעומת זה, מקצועות ההנדסה השונים, ולא רק הם, כשיש דרישה גבוהה יותר מקבלים עדיפות בתהליך ההכשרה המקצועית. המודל אומר מראש: אני אתן לך קורס אם אתה יודע להוכיח לי השמה בשיעור כזה וכזה על פני חצי שנה ושנה.

יש לי בקשה, שהמקצועות שאתם סימנתם כמקצועות שיש בהם פוטנציאל תעסוקה גבוה, שנוכל לעשות איזו אנליזה דרך אנשים שכבר נמצאים בשוק כדי לראות אילו התאמות צריך כדי שאנשים יוכלו לתפקד בהם, כי זה משהו שהוא מאוד מהותי.

אדוני המנכ"ל, כפי שאתם רואים, אנשים מאוד מעורבים בתחום הזה. השאלה למה כן נעשה או לא נעשה, עזוב את זה כרגע, אנחנו לא עוסקים בזה. מה שאנחנו מבקשים מאוד הוא שצוותי ההיגוי ירחיבו את המעגל. אנחנו שומעים את ההערות ורואים כמה אנשים "חמים" על הנושא הזה.

אני רוצה להציע משהו. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אם אני מבין נכון, נכנס לנושא חדש יחסית בשנתיים או בשנה וחצי האחרונות. לאגף השיקום של המוסד לביטוח לאומי – ואני מנהל אגף השיקום – יש ניסיון של עשרות שנים בשיקום מקצועי של עשרות אלפי אנשים. נכנסים נכים ומוגבלים, שיש להם זכאות פורמלית על-פי חוק, שלא צריכים לקבל מלגה כדי לקבל שכר לימוד אלא על-פי חוק הם מקבלים תשלום של שכר לימוד במכללות, באקדמיה, בהשכלה הגבוהה. אלפי אנשים מדי שנה בשנה לומדים כל מיני קורסים אחרי שהם עוברים אבחון. לכן אני רוצה להציע שיתוף פעולה בין הדבר החדש שאתם בונים לבינינו, שבאמת יש לנו ניסיון רב מאוד בתחום הזה. אנחנו נקבל מכם אולי רעיונות חדשים ואתם תקבלו מאתנו את הניסיון של עשרות שנים בטיפול באוכלוסיית נכים. הנכים שאנחנו מטפלים בהם הם אנשים שזכאים לשיקום מתוקף חוק. זה לא מצריך תקציב שאתם מקבלים מהאוצר אלא הם פשוט מקבלים את זה כגמלה במקביל לקצבת נפגעי עבודה או לקצבת נכות כללית. באמת יש לנו ניסיון רב מאוד, עם נתונים מספריים. מדי שנתיים אנחנו גם מסכמים במחקר את עבודת השיקום. כך שאני רוצה להציע באמת יד מושטת לשיתוף פעולה.

קודם כול אני רוצה לומר, מר בני פפרמן, אנחנו מכירים. אני לא חושבת שההערות שלי באו כדי לקנטר אלא אני חייבת להגן על אוכלוסייה מסוימת, מלבד הידע המקצועי הכללי שאני יכולה לתרום בכמה מקומות. מקומם של בעלי הפיגור השכלי פשוט נעלם, וחבל לי.

שאל אדוני המנכ"ל איפה היינו 5 שנים. אני הייתי פעילה בכל חמש השנים הללו, כולל דיון בוועדת שרים כדי שהנושא הזה ייכנס כי ההתאמות שם שונות. אני גם הגשתי מסמך איפה ומה, ויש גם הבדל בנושא של תחזוקה.

אני אתן דוגמה קטנה. אדם עם פיגור שכלי לעתים, בגלל עיכוב בהתפתחות, דווקא בגיל 21, אחרי סיום חוק החינוך המיוחד, יכול לקלוט את פעולות הכתיבה והחשבון, שיוכלו לעזור לו להיכנס למעגל העבודה על-פי יכולותיו.

דבר נוסף, הוא זקוק להתאמות אחרות. הוא זקוק לאדם מאמן, לתקופת הכנה לקראת יציאה לעבודה ולדברים נוספים.

יש ניסיון כאן, יש ניסיון שם, לא משנה על איזה משרד הוטל הביצוע. הייתי מציעה בהמשך למה שנאמר, יכול מאוד להיות שכדאי להקים ועדה בין-משרדית לליווי התוכניות, בעיקר לאוכלוסיות המיוחדות באמת. אדם נכה פיזית יכול ללכת לבית-ספר תיכון ולאוניברסיטה וכדומה, שם אולי אפשר לתת התאמות פיזיות והוא משתלב. אצל אנשים עם פיגור שכלי זה שונה, ואני מניחה שגם אצל נכי הנפש הבעיה שונה מאשר אצל בעלי הנכות הפיזית. לזה בדיוק התכוונתי. הייתי רוצה מאוד שזה יכתב. אנחנו מוכנים לתת את כל העזרה.

ביחד עם משרד החינוך הפעלנו את תוכנית "לב 21" בנושא תעסוקה, דיור ונושאים נוספים, וצריך ללמוד ממנה. היא בנויה נכון. לפעמים הנושא הוא תהליכי אז תקבלו את זה כהפריה הדדית ולא כביקורת.

אני רוצה לשתף אתכם בתוכנית מקבילה ל"לב 21" אבל קצת שונה, שאגף השיקום שלנו מפעיל בשיתוף עם משרד החינוך ועם המוסד לביטוח לאומי, שנקראת "מעברים". זה בעצם שילוב של בני נוער בעלי נכויות פיזיות קשות, בגילאים 18-21, כשההתנסות התעסוקתית נעשית על-ידי עובדי השמה שתפקידם לעזור לאותם המתבגרים הצעירים למצוא את מקומם בשוק העבודה פעם בשבוע, פעמיים בשבוע או שלוש פעמים בשבוע, החל מגיל 18, כהכנה למעבר לעולם המבוגרים, גם מבחינת הבשלות וגם מבחינת הניסיון התעסוקתי. זה פרויקט שעובד זו השנה השלישית בהצלחה רבה ואולי אפשר לקחת דוגמה גם ממנו.

כשאני שומע את אנשי מערכת השיקום, מבלי לפגוע באף אחד, אני תוהה, אם הכול כל-כך טוב איך הכול כל-כך רע? אני דווקא הייתי מציע שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה יתחיל לעמוד בראש החץ, בראש שלו, בראש של הכניסה לשוק החופשי, עם ההתאמות למי שצריך בכל הרמות, ולא לחזור עוד פעם על אותם ניסיונות, עם אותם מקומות שבאים כדי להפיל עוד תוכנית אחת ולגרום לכך שבעוד 5 שנים נשב כאן ונקבל נתונים דומים.

לא הבנתי את הקשר בין הכשרה מקצועית לשכר מינימום מופחת. ברגע שאדם עובר את ההליך של הכשרה מקצועית, מקבל תעודה שהוא בעל מקצוע בתחום זה או אחר, למה צריכים להבדיל בין מי שמקבל תעודה מקצועית, נניח במסגרות או בטבחות, למה הוא צריך לקבל שכר מינימום היות והוא נקרא מוגבל ואילו אדם שאיננו מוגבל יקבל שכר על-פי הסכם קיבוצי?

דנו בזה בישיבה הקודמת. לא נחזור על זה עכשיו.

אני מנכ"ל קרן מפעלי שיקום. אני רוצה לומר שתי הערות קצרות ואחרי זה להתייחס לעניין.

ניתן היה להבין מדברי המנכ"ל בפעם הקודמת, וגם מדברי מר בני פפרמן עכשיו – אני מצטער שאני חושב שצריך לומר את זה אבל אני אומר את זה בעקשנות – כאילו אין ידע בכלל בשוק בנושא שיקום תעסוקתי. אני סבור שיש הרבה ידע בשוק, חלקו במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, באגף להכשרה מקצועית, וחלקו אצל גופי השטח שעושים את העבודה, כולל אצלנו, שאנחנו כנראה הגוף הגדול ביותר.

דבר שני, לעניין העקרוני שהוצג כרגע, האויב של הטוב זה הטוב מאוד. אם נגיע למצב שכולם יקבלו שכר מינימום ומעלה נעשה מסיבה. אבל צריך לשאול גם את האנשים עצמם. אנשי "בזכות" תמיד שואלים: האם שאלו את האנשים? צריך לשאול את האנשים עצמם האם הם מעוניינים לעבוד, נקודה.

עכשיו לעניין עצמו. בקרן למפעלי שיקום אנחנו מפעילים 16 מרכזי שיקום בכל הארץ, מהצפון ועד הדרום, וגם 3 מרכזים לנוער, לגילאי 16-21, ואנחנו מכניסים אנשים לעבודה.

מה השכר הממוצע שהם מקבלים?

יש כאלה שמסתפקים ב-10 שקלים שהם מקבלים בסוף היום.

אני אגיד קצת אחוזים. אני מדבר כרגע על שילוב בשוק החופשי. 30% מהמופנים אלינו משולבים בשוק החופשי. 60% מאלה שמסיימים תוכנית משולבים בשוק החופשי בתהליכים שאנחנו מעבירים אותם.

יש לנו פרויקטים לעולים חדשים מאתיופיה ואחרים ואנחנו מצליחים לעשות השמה בשוק החופשי ל-60%-80% מהאנשים שעוברים אותם.

יש לנו בשטח למעלה מ-50 עובדי השמה שעושים בדיוק מה שהמנכ"ל אמר כרגע, יוצרים את הקשר בין העבודה הנדרשת בשטח באותה סביבת מגורים לבין התוצר שאנחנו מוציאים מהדלת של מרכזי השיקום.

הכשרה מקצועית, בלי קשר ללימודים, היא תנאי בסיסי לשיקום תעסוקתי. אי אפשר בלי זה, לא יעזור שום דבר. בנוסף לכך, יש קטע שנקרא תוספות שיקומיות, שהוא תחום מקצועי בתוך תהליך השיקום. לא מספיק ללמד. צריך לפתח מה שקוראים המקצוענים "אישיות תעסוקתית", "אישיות עובדת". יש עניין תרבותי, של לקום בבוקר, להחתים כרטיס, לבוא בזמן, לרצות לעבוד, מוטיבציה וכל מה שקשור בזה.

וכאן הכישלון של מערכות השיקום.

זאת הכללה גסה.

חשוב מאוד שהתהליכים שמיוצרים לא יהיו תהליכים של חלקים אלא יהיו תהליכים של ליווי אישי של האנשים, מה שנקרא באנגלית "ניהול מקרים", מהתחלה ועד הסוף.

מה שאנחנו מבקשים, לצערי הרב בשנה האחרונה היו אצלנו קיצוצים גדולים מאוד בנושא הכשרה מקצועית, למעלה מ-60%. אנחנו לא יודעים מה יהיה בשנה הבאה. אנחנו מבקשים מהמנכ"ל, נשמח מאוד לדעת מה יהיה בשנה הבאה בנושא הכשרות מקצועיות בפורום שאנחנו מפעילים, עם התוצאות שאנחנו מייצרים. אנחנו מבקשים רק בקשה אחת, תנו לנו לעבוד, ואנחנו יודעים לעשות את העבודה.

אנחנו גם נדאג שייתנו לכם לעבוד.

ברשותכם, אני רוצה להעיר שלוש הערות.

אני רוצה להזכיר לכל הנוכחים שבישיבה הקודמת הצגנו מודל שלוקח בחשבון את סוגי המוגבלות וגם את הפריסה הגיאוגרפית, לכן יהיה לזה ביטוי. השירותים יינתנו הן על-פי סוג המוגבלות והן על-פי הפריסה הגיאוגרפית.

לגבי החשש לחוסר התאמה בין המשרה והלימודים: אמר המנכ"ל, ואני רוצה להדגיש את זה, שבמכרז עצמו יש דבר יוצא מגדר הרגיל, יש מנגנון כלכלי, שאם הגוף לא עושה את ההשמה שהוחלט עליה הוא בעצם נקנס. זה מבטיח הרבה מאוד תוצאות שלא היו בעבר.

לגבי ההערה האחרונה, מי שמכיר אותי יודע – אני מכיר קצת את האנשים ולכן אני מופתע קצת מהדברים – שאין לי שום כוונה להקים מערכי טיפול מקבילים למה שיש. יש לנו כוונה לעצב את התפיסה, תהיה תפיסה שונה. הייתי בסיור בקרן מפעלי שיקום והתרשמתי שנעשית שם עבודה נהדרת. יש גופים, כולל משרד החינוך, שעושים עבודה יוצאת מגדר הרגיל. פשוט צריך להשתמש בהם אבל על-פי התפיסה שאנחנו נציג.

חשוב שהחולה לא ימות עד שיגיע הרופא.

לגבי הנושא של הכשרה מקצועית: דיברנו על הכשרה ממוקדת.

ההערה בצד "גיבוי לשכר מינימום" היא פשוט הערה למרצה. יש אנשים שייקבע שכרם מתחת למינימום. הדגשנו בפעם שעברה שאנחנו לא רואים בזה סוף פסוק. מי שייקבע שצריך לקבל שכר מינימום אז בעצם החברה תצטרך להראות לנו מה תהיה התחנה הבאה שלו, ולצורך התחנה הבאה שלו צריך הכשרה. לכן אנחנו רוצים לקשור את ההכשרה המקצועית לנושא הזה בצורה הדוקה הרבה יותר.

זה מודל שהאגף להכשרה מקצועית מנסה אותו בשנתיים האחרונות לגבי אוכלוסייה בריאה. המודל קובע שלב ראשון של הכשרה, שבסופו יש חברת השמה שעושה את העבודה. שוב, זה ניסיון לשלב את ההכשרה וההעצמה עם ההשמה בעבודה.

לסיכום, אני מבין שכל התוכניות האלה מתחילות עם שנת התקציב 2005, כלומר עוד כמה שבועות. השולחן הזה מבקש שאתם תבצעו את התוכניות האלה, תובילו ותעשו את זה ביחד עם צוות בין-משרדי, לפחות בחלק של ההיגוי, שזה כולל את הרווחה, את הביטוח הלאומי, רשתות כמו נניח קרן מפעלי שיקום וכל מי שאתם רוצים שיש לו ניסיון בעניין. במידה ויש לו גם תקציב זה בוודאי יעזור, ואם אין לו תקציב הוא יתרום לפחות מניסיונו. אתם אחראים על העניין ואתם מובילים. כל מה שאמרנו ייעשה בשיתוף פעולה, כולל עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הכול ייעשה בהבנה.

האם מעבר למה שדובר, ומעבר למה שידובר – ואנחנו מקדמים בברכה את ההבטחות לשנת 2005 – יש עוד הערות בעניין הזה?

אדוני, אם תחזור שני שקפים אחורה, אני מתייחס להערה שכתובה כאן: "הטיפול בהפחתת הקצבה כתנאי להסרת חסמים". קודם כול, מדובר על רפורמה בקצבה ולא על הפחתת הקצבה. זה צריך להיות חלק חשוב מאוד מכל המהלכים שאנחנו מדברים עליהם. בעצם אנחנו רוצים ליצור אצל האנשים את הדחף לחזור למשק העבודה. המערכת בלי אנשים תהיה הרי ריקה.

יישר כוחך מר שכטר.

אני מודה לכם מאוד. אנחנו נשמע בוודאי בהתחלת השנה על היישום של התוכניות.

להזכירכם, אנחנו עדיין בפרק שנקרא "כישורי עבודה". אני מבקש לעבור עכשיו לתחום היזמות העסקית. הקמנו מטה מיוחד לצורך טיפול ביזמות עסקית בקרב אנשים עם מוגבלויות. בראש אותו מטה עומד מר משה שמעון שימי שיציג את הדברים. אחרי שהוא יסיים אנחנו רוצים להציג את סל המאפיינים, ואחרי זה אנחנו רוצים להציג את סל החיבור, את המאצ'ינג בין המועסקים לבין המעסיקים. זה הקונטקסט של דיוננו.

ברשותך, היות והייתי נוכח גם בדיון המוקדם יותר, אני בהחלט חושב שיש מקום לברך גם את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה וגם את מר ארנון מנטבר מנכ"ל הג'וינט על היוזמה הברוכה בהקמת המטה הזה, דווקא משום שהאוכלוסיות של הנכים, אוכלוסיות עם מוגבלויות, מוכרות לי היטב. יושבים כאן אנשים שמכירים אותי כי הקמתי כמה מפעלים לתפארת בתחום הזה, כמו מפעל "אופק". אני היזם והמקים של "אופק".

הוא מוכר לנו ואנחנו מברכים אותו.

אני מנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, ואני מתנצל כי לצערי הרב, אני מעריך שלא בכוונה, נודע לי על המפגש הזה רק הבוקר. אבל אני כאן ואני ערוך ומוכן. אני מתכבד להזמין אותך, אדוני היושב-ראש, ואת כל הצוות לביקור במפעל "אופק".

מפעל "אופק" הוקם לפני 22 שנים. הוא היה פרי יוזמה של שיגעון, כשראיתי שצריך לתת טיפול לאוכלוסיות האלה. הגדוּלה שלו היום, הוא מעסיק 83 נכים. הוא הוקם בסיוע בלתי רגיל של המוסד לביטוח לאומי, של גברת ברכה בן-צבי שהיתה בזמנו יושבת-ראש הקרן, והוא מופעל היום בסיוע אדיר ומבורך של משרד הרווחה ומשרד הבריאות וכל ארגוני הנכים.

האסטרטגיה של המפעל הזה, ביוצא דופן ממפעלי שיקום אחר, היא כמות האנשים שאני מצליח להפוך אותם מבוגרי המפעל למסתדרים בשוק העבודה האזרחי. במפעל הזה עברו 253 עובדים עד היום, ועובדים בו היום 83. חלק מהם הלכו באמת לעולמם אבל יש חלק מבורך, למעלה מ-100 אנשים שהשתלבו כעובדים מן המניין במפעלים שעבורם היינו outsourcing, קבלני משנה במסגרת מפעל השיקום. זאת ההנאה הכי גדולה שלי.

איפה המפעל הזה ממוקם?

מפעל "אופק" ממוקם באזור התעשייה של קריית מלאכי. אנחנו נותנים שירותים חיצוניים בתהליכי ייצור למפעלים אחרים, כאשר פיתחנו בעצמנו רכזי תעסוקה שנכנסים למפעל, בודקים את ה-line של הייצור, רואים את אותן פעולות שאנחנו יכולים לבצע בתוך המפעל בצורה מקצועית, לא פחות טוב מכל עובד אחר ועושים עבודת התאמה. אנשים שלנו למדו בעצמם לבצע פעולות התאמה שיתאימו לסוג הנכה, בין אם הוא קטוע או משותק, עם ציוד שנרכש, לא מעט בסיוע המוסד לביטוח לאומי ויתר אגודות הנכים שעוזרות לנו. אנשים נותנים תפוקות, לאט-לאט מגיעים לרמה שהם יכולים להתמודד עם האדם הנורמטיבי בעבודה. אדם כזה יוצא מן המפעל שלנו לשוק החופשי ומוותר על קצבת הביטוח הלאומי. יש לנו כמה דוגמאות פרסונליות שהן באמת יוצאות דופן, אנשים שמגיעים היום לשכר של 10,000, 12,000 ואף 15,000 שקל בחודש, אנשים שנפגעו בפוליו והיו מוגדרים כבלתי ניתנים להשמה לצמיתות והם עובדים. אני אשמח מאוד, אדוני היושב-ראש, אם תרצו לבקר במפעל הזה.

עכשיו אתה הולך להקים 5 מפעלים כמו "אופק"?

על בסיס הניסיון הזה פנו אליי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומר ארנון מנטבר מנכ"ל הג'וינט ואמרו לי: עשית מה שעשית ב"אופק", קח על עצמך משימת חיים חדשה. יש 160,000 נכים במדינת ישראל. לכמה מהם תוכל לגרום להיות עצמאיים? קח מנדט, תגיש לנו תוכנית, תראה מה תוכל לעשות.

נפגשתי עם ארגוני הנכים, בדקתי את השטח. זה הוצג בפניי כאתגר. לא ידעתי אם אני אצליח או לא אבל האמונה גרמה לי לנסות להתמודד עם האתגר.

למעשה לגמרי במקרה, ללא קשר לישיבה הזאת, היום הפרחנו את הסנונית הראשונה. כמה בחורות עיוורות שלמדו לעשות מסז'ים רפואיים מופיעות היום בכנסת, הן באו להדגים את היכולת לבצע עיסוי במקום עבודה, עיסוי שנמשך 15-20 דקות. הוא למעשה מתבצע על שולחן העבודה, בלבוש מלא, במלוא הצניעות, והוא מפיג את העייפות אצל הפקידות שיושבות כרגע מול המחשב ושבשעה 13:00 יש להן כבר נטייה להירדם. 15-20 דקות של עיסוי כזה והן הופכות להיות רעננות כאילו זה עתה קמו מהמיטה. היום אנחנו עושים את ההדגמה בחינם.

תדבר על הפרויקט שהגשנו לך.

אפשר להירשם?

בהחלט, אין שום בעיה. רבותי, הנושא רציני מאוד.

אני חושב שאתם לא שמים לב, עומד לפניכם אדם שבאמת אכפת לו והוא בא עם יוזמה. זה באמת חשוב, אדוני היושב-ראש. הם באו עם הצעות להכשרה מקצועית במקצועות שבשבילנו היו כמו חלום, לא האמנו שאי-פעם נגיע לדברים כאלה. אז תתייחסו בכבוד אל האדם הזה.

אני מצטער שזה קיבל קונטקסט מסוים, והתקשורת היא תקשורת, אבל זה עשה את הרעש. הבנות האלה ייתנו היום את השרות הזה בחינם. סיכמתי כבר בבורסה ליהלומים ובכל מיני מקומות, אנחנו הולכים להכניס אותן ותמורת 15-20 דקות עיסוי הן יקבלו כ-30-35 שקל. בשלב הראשון אנחנו נעסיק אותן באמצעות חממות עסקיות של הרשות לעסקים קטנים, עד שנעמיד אותן על הרגליים. אני כולי תקווה שהן ימצאו לעצמן קריירה.

במקביל, אם התחלתי כבר עם אוכלוסיית העיוורים, אנחנו בתהליך פתיחה של שתי מרפאות ניסיוניות של מקצועות פרה-רפואיים – פיזיותרפיה, רפלקסולוגיה, שיאצו וכל מיני טיפולים פרה-רפואיים אחרים – לצידם של אותם תלמידים שיעברו את הקורסים האלה בהצלחה. רק כדי לסבר את האוזן, ההכשרה של מסז'יסטית רפואית או מסז'יסט רפואי נמשכת שנה אקדמאית שלמה, והכשרה של פיזיותרפיסט נמשכת 4 שנים. עלות ההכשרה היא 120,000 שקל לבן אדם, ויש לי על כך הסכם כבר עם משרד הרווחה.

התוכנית הזאת מתבצעת כבר 4 שנים.

ראית את המרפאה הראשונה? אני לא ראיתי אותה. אני מסכים איתך שכבר 4 שנים לומדים. אבל האם יש כבר מרפאה?

יש אנשים שכבר עובדים. אני יכולה להעביר לך רשימות של אנשים שלמדו בתוכנית וכבר עובדים.

זה תוכנית של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה? אני ממש לא מבינה את זה. אני רוצה להבין מה התוכנית.

מה יש כאן לא להבין? משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אומר: עד היום אם היו תוכניות בסופן הוציאו את החבר'ה לשוק ואז החבר'ה התמודדו לבדם בשוק, חלק הצליחו וחלק לא הצליחו. הוא אומר: אני יוצר לכם גם את המפעל, אני אצור יוזמה לעסקים קטנים שבהם רוב מוחלט של המועסקים יהיו האנשים האלה והם יהיו במפעל שהכשיר אותם לזה ויהיה מותאם להם לפי דרישותיהם וייצר. דומה הדבר במידה מסוימת למפעל מוגן, אלא הוא אומר: אני לא מוגן. אני אלך למקצועות החופשיים. טענתם שהעבודה במפעלים המוגנים משעממת וחדגונית ושהשכר נמוך. הוא אומר: אני אלך למקצועות הסטנדרטיים ואקים את זה.

אני מוסיף עוד מונח אחד, שיהיה ברור. אנחנו מדברים על יצירת אנשים עצמאיים כבעלי עסק, במובחן משכירים. אם מאן דהו למד נושא מסוים ועובד כשכיר, זה לא הפרויקט של מר שימי. הפרויקט של מר שימי הוא ללמד כישורי עבודה ולהפוך אנשים לעצמאיים בשוק העבודה.

הם יעברו אצלנו קורסים של העצמה, יעברו אצלנו קורסים לניהול עסק, יקבלו ליווי ממומחים באמצעות מט"י. נעזור להם עד שנראה שהם עומדים על רגליהם ואז נשתחרר מהם.

אתה מצוי בעניין, הצגת לנו כיצד התחלת עם "אופק". מתי תוכל לבוא לכאן ולהראות לנו דוגמאות מעשיות?

אני מרגיש את עצמי שלמדתי, ואני מודה לאלוהים שנתן לי את הכוח ללמוד את זה, כי ראיתי גם דברים קשים מאוד. אני עובד בפרויקט הזה כבר 4 חודשים ובמשך 4 חודשים אני חושב שעשינו כברת דרך לא קצרה, בשותפות עם כל ארגוני הנכים.

כרגע התחלנו את הפעילות בתוך העסקים, בבנייני עסקים גדולים, בתוך משרדי ממשלה. אני מקווה שתוך חודשיים שתי המרפאות הראשונות יעמדו על הרגליים, האחת בחולון והשנייה בבית לווינשטיין ברעננה.

במקביל אנחנו פותחים ביוזמה, ישנם אנשים הצמודים לכיסא גלגלים ולרכב נייד. הם מחפשים לעצמם פרנסה, והפרנסה נמצאת בידם. אני מכיר את אש"ל וכל מיני מפעלי שיקום אחרים שמחפשים הסעות לנכים. למה האנשים האלה לא יכולים לבצע את ההסעות ולהיות קבלני הסעות עצמאיים? בדקתי כבר במספר מרכזים כמה כסף עולה לשכור נהגי הסעות. אין לי עניין לפגוע באחרים אבל את העבודה הזאת יכול לעשות גם נכה, שיש לו גם מלווה ויש לו הכול. הוא יכול להסיע למפעלים של אש"ל, לבתי-אבות, למרפאות וכיוצא בזה ולהרוויח את משכורתו בכבוד. אני מתכוון לפעול גם בכיוון זה.

אני מבקש שבעוד כמה חודשים תבוא לכאן ואז תציגו בפנינו כבר אופק אחר.

יש עוד פרויקט אחד שבו אני מבקש את שיתוף הפעולה שלכם. אדוני היושב-ראש, בקרב נכי ישראל גיליתי אוצר גדול מאוד, אוצר אמנותי בלתי רגיל של ציורים, עבודות אמנות, עבודות זכוכית וקדרות. פתחתי ביוזמה לרכז את כל האוצרות האלה במרכז ליצירות אמנות בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב. לצד זה אני נעזר ביועצים ומקים גם מרכז אריזה. אני שמח מאוד שרשות שדות התעופה היתה הראשונה שנענתה לפנייתי ובטרמינל 3, בקומת הדיוטי-פרי, אנחנו מקבלים מקום למכור את אוצרות האמנות של נכי ישראל. הדבר הזה יעבוד כקופה אחת, בליווי של שנה, שנתיים או שלוש שנים, ויצירות האמנות יגיעו לשם לממכר. אנחנו ננצל את הכנסת ואת הממשלה ונבקש שכל השרים וחברי הכנסת שיוצאים לחוץ-לארץ יקנו דווקא שם את המתנות שלהם כדי לקדם את התעסוקה של הנכים.

יש פרויקטים נוספים שרציתי להציג אבל אם הזמן קצר אני אסתפק בזה.

הנהלת המקום והעובדים יהיו כולם אנשים עם מוגבלות?

כולם יהיו אנשים עם מוגבלות.

תוך כמה חודשים תבוא ותציג כאן את המפעלים.

אני אשמח מאוד גם לארח אתכם.

מניסיוני, הוא לא רק מדבר.

אדוני היושב-ראש, הוא יבוא הרבה לפני כל האחרים. כל אלה שבאו עם התוכניות לעוד 10 שנים – הוא יבוא לפניהם והוא יישם את חוק שוויון. הוא יכול גם לעזור להם.

אנחנו שמחים מאוד שלא נבחרת כראש עיריית נס-ציונה, כך אתה יכול להשקיע את מלוא המאמצים בפרויקטים הללו.

הוא היה עושה גם וגם. אתה לא מכיר אותו.

אני מתנצל שאני צריך ללכת.

מר שימי, לביטוח הלאומי יש המון כסף. בנושא שיקום, אני לא אומר חלילה וחס דברים רעים עליהם אבל אם תיקחו קצת כסף משם, עם הרעיונות שלכם – זה החזון של השיקום.

וזה מעשי, זה צ'יק צ'ק. לא לוקח לו שנים לתכנן. מר שימי, תודה רבה.

תודה רבה לכם.

עכשיו אנחנו נסקור את צד המעסיקים. מר שימי הזכיר את פרויקט "אופק". הבטחתי ליושב-ראש שלנושא "אופק" אנחנו נחזור בהמשך.

כפי שבוודאי ידוע לחלקכם, השנה אנחנו מתחילים את מסלול התעסוקה שלצד החוק לעידוד השקעות הון. כפי שבוודאי ידוע לחלקכם, אנחנו כבר בעיצומו של יישום פיילוט באזור שדרות רבתי. באמצעות מסלול התעסוקה אנחנו יוצרים הקצאה מיוחדת לאנשים עם מוגבלויות, בהיקף פתיחה של 20 מיליון שקלים בשנת העבודה 2005. זה אמור לספק תעסוקה ל-200 מועסקים שהם אנשים עם מוגבלויות.

מה הייחוד של הפרויקט הזה? הוא דומה במידה רבה לפרויקט "אופק". אנחנו מדברים על מקבצים של אנשים עם מוגבלויות, לא כדי לטפל בבודד או בודדת במפעל אלא לטפל בריכוז מאמץ בקבוצות של 7-10 אנשים ומעלה. היתרון של המבצע הזה הוא ביכולת להעמיד את כל השירותים הנדרשים כדי שקבוצה של 7-10 אנשים ייקלטו בעבודה. יתרון נוסף הוא היכולת ליצור את ההתאמה הפיזית לאותם עובדים, לא עבור עובד אחד אלא עבור קבוצה של עובדים.

זה יתבצע בדיוק כמו מסלול תעסוקה, באמצעות הקצאה תחרותית. אנחנו רוצים לשלב כבר בהקצאה באפריל הקרוב את המקצה הראשון לתעסוקת אנשים עם מוגבלויות, אם כי אני חייב לומר מראש, זה לא יהיה פתוח לכל המוגבלויות אלא יהיה מוכוון על-פי הרצון ליצור ריכוז של אנשים עם בעיות מסוימות מול מעסיק מסוים כדי שנוכל להמציא את הפתרונות בריכוז מאמץ. הזכרנו הנגשה, הזכרנו ליווי, אבל בהחלט גם התאמת אופי העבודה למפעל שעליו מדובר. זה מסלול שכבר יורד מהמקרה הבודד בשילובו בשוק העבודה הטבעי ומנסה להגדיר קבוצות כי אנחנו מעריכים שיהיה לנו קל יותר לטפל, במיוחד בעולם ההנגשות, במונחים קבוצתיים.

זה הפוך מהרוח של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כי שם מדברים על שילוב פרטני בשוק התעסוקה.

יש בעיה שלא נתנו עליה את הדעת. כאשר אדם רוצה להיות עצמאי, אף אחד לא לקח בחשבון שנכה על כיסא גלגלים צריך מטראז' יותר גדול בעסק. כאשר הוא בא לפתוח עסק, ולו גם באופן עצמאי, הוא שוכר מקום גדול יותר ולכן צריך לשלם פי שתיים מסים מאדם רגיל, כי את כל הדברים הוא צריך לשים בקומת הקרקע והשטח כולו צריך להיות נגיש. צריך לחשוב איך לגרום לכך שתהיה הנחה משמעותית בארנונה לעסקים של נכים כדי שנכה יוכל אכן להקים עסק.

זאת הערה חשובה מאוד.

אני רוצה להזמין את אנשי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לשני מקומות בהם כבר קיימים פרויקטים לתעסוקה, ב"שאלתיאל" ברחובות ובמפעל ביבנה. דרך אגב, ראש העירייה היה מוכן לעזור במתן הנחה משמעותית מאוד בארנונה לאותו בעל מפעל שנתן הזדמנות לקבוצה של 18 אנשים במחלקות השונות והקים ועשה בעצמו את כל ההתאמות הנדרשות על מנת שנכים פיזית יוכלו להשתלב במפעל. זה קיים, זה עובד, זה מצוין.

שתי התייחסויות קצרות. המודל שאנחנו מדברים עליו איננו מודל של הקמה על-ידי המשרד אלא מודל של שימוש בכוחות השוק באמצעות הקצאה תחרותית כדי ליצור מנוף. רק כדי לסבר את אוזניכם, אנחנו מדברים בצורה הכי ברורה – ולא הזכרתי את זה קודם – על סבסוד שכר. סבסוד השכר נע בין 60,000 שקל ל-5 שנים ל-120,000 שקל ל-5 שנים, ולכן העלות שהזכרתי קודם. זה נותן כמובן מענה לטענה שאמרנו בישיבה הקודמת, שדעתנו לא נוחה מהנושא של אי תשלום שכר מינימום, כפי שפורט והוסבר בישיבה הקודמת ואני לא ארחיב על העניין, בטח לא אחרי ההערה הקודמת של היושב-ראש שהנושא הזה מאחורנו.

להערתה של גברת נטע דגן, הרצון הוא בוודאי לשלב אנשים עם מוגבלויות בשוק הטבעי ככל הניתן. אלא שלשיטתנו אם במפעל יש 4 קווי ייצור וקו ייצור אחד מותאם במיוחד לאוכלוסייה בעלת מוגבלויות, אנחנו חושבים שזה הרבה יותר פרקטי מאשר לחשוב רק במונחים של שילוב אנשים עם מוגבלויות אי-פה אי-שם. מה לעשות, גם החשיבה במונחים של ייחוד קו ייצור בתוך מפעל נתון היא חשיבה ראויה במונחים של שילוב. אם לדעתך השילוב האופטימלי מושג על-ידי פיזור מוחלט של עובד במפעל ואילו 5 עובדים במפעל זה מגונה בעיניך אז יש לנו חילוקי דעות מהותיים. אני מקווה מאוד שאת תשתכנעי במשך הזמן שאת טועה.

יש עכשיו המון מפעלים ויוזמות של הרווחה ושל הבריאות, מפעלים שלא מצליחים להתרומם בהיבט של רמת השכר ובהיבט של כניסה לשוק תחרותי. האם יש איזה מחשבה לעשות upgrading של המפעלים האלה ולהכניס אותם לתוך ה-pool הזה כדי שהם יוכלו מהמקום שהם נמצאים בו להתרומם ולהגיע לפעול כמשק תחרותי?

אני לא מכיר את התוכנית שאת מציינת ולכן אני לא אתן עכשיו תשובה. אם את שואלת אותי אם אני מוכן ללמוד את הסוגיות המיוחדות של המפעלים האלה, התשובה היא כן. אם את שואלת האם יש לי מענה לשון בזה הרגע, התשובה היא לא. אבל רשמתי לפניי ללמוד את העניין ובהחלט נסייע, אם יהיה לנו מקום לסייע.

זה מה שרצינו לומר על יצירת תמריצים למעסיקים.

ביקשתי שחרור מישיבה אחרת כדי להמשיך כאן כי הנושא הוא חשוב מאוד. שמעתי כאן דברים שאני רוצה להתייחס אליהם.

הייתי רוצה שנכיר את שתי הבנות העיוורות שיופיעו בפנינו, בבקשה.

רציתי לשאול בינתיים שאלה בנושא התעסוקה. אני יודעת על מפעל שמוכן לעבור בכל רגע נתון, כולל אתמול, לשדרות והוא מעוניין להעסיק אך ורק אנשים מוגבלים. מזה חצי שנה הוא מתדפק על כל דלת אפשרית אך אף דלת עדיין לא נפתחה בפניו.

כמה מועסקים יש לו?

מאחר והוא יושב כרגע באזור התעשייה ארז הוא מסתדר עם כ-20 עובדים אבל המפעל בנוי להעסיק 80-100 עובדים.

הוא מתמחה בהעסקת אנשים עם מוגבלויות?

הוא העסיק בעבר והוא מעוניין להעסיק אנשים עם מוגבלויות גם בעתיד.

המכרז או ההקצאה התחרותית למשרות בשדרות יצאה אתמול בצהרים. אינני מכיר את המפעל שאת מדברת עליו. אני מציע שגם לא תצייני את שמו בקול רם. יכול להיות שזה אחד המפעלים שניגש למכרז. בסוף הישיבה אם לא קשה לך תרשמי לי על פתק את הפרטים ונראה על מה מדובר. מכל מקום, כך או כך, למפעלים בארז, כפי שבוודאי שמעתם, יש תוכנית מיוחדת. תרשמי לי את הפרטים ונראה במה ניתן לסייע.

אנחנו פותחים כאן אשנב לשלוש בחורות נחמדות שרכשו מקצוע כמסז'יסטיות (מעסות) רפואיות ולמרות המוגבלות שלהן בראייה הן מעסות באופן מושלם ומקצועי.

לא רק זה, אנחנו הגענו למסקנה – וכולם יודעים את זה – שבן אדם שיש לו מוגבלות מסוימת מפצה עליה על-ידי חיזוק תכונות אחרות. לבנות האלה יש חושים בריאים וטובים יותר בידיים, הן יכולות להרגיש טוב יותר מה בן אדם צריך, במיוחד מבחינה רפואית, והן עושות עבודה יוצאת מן הכלל. כך לפחות העיד באוזניי מר ארנון מנטבר מנכ"ל הג'וינט. אני עדיין לא התנסיתי בכך. נמצאות כאן שתי בנות שעוסקות בעיסוי רפואי וכן המזכירה שלי, שלושתן מקרב ציבור העיוורים בישראל, ואני מרוצה מאוד מהעבודה שלהן.

גברת ליאת נגרין, אנא הציגי בפנינו בקיצור איך רכשת את המקצוע ואיך את מרגישה בו.

למדתי את המקצוע במכון וינגייט במשך שנה. לפני כן למדתי גם שיאצו כך שזה לא היה חדש עבורי. זה משהו שכייף לי לעסוק בו. כייף לי שיש מזה תוצאות ואנשים באמת צריכים, ומי שנעזר בי באמת משפר את המצב שלו.

האם הרגשת איזה הבדל בהתייחסות אליך מכיוון שאת לא רואה? האם הרגשת שאנשים דווקא רוצים, או דווקא נרתעים? יש לך איזו הרגשה בעניין הזה?

ההרגשה קשה בעיקר כשהולכים לחפש עבודה בחוץ, בבתי-חולים או בכל מיני מקומות, שמעדיפים להעסיק אנשים שאין להם מוגבלויות. על אף שיש איזו תחושה או ידיעה שלאנשים שיש להם מוגבלות בראייה יש חושים טובים יותר בידיים אבל עדיין מעדיפים לקחת אנשים בלי מוגבלויות, בעיקר אולי בגלל הדברים מסביב, כי יש אנשים עיוורים שקשה להם לכתוב דוחות או שצריכים עזרה להגיע למקום העבודה וכל מיני דברים כאלה.

גברת אולגה ליפסמן, לפי המבטא אני מבין שאת עולה חדשה.

לא כל-כך חדשה, אני כבר 11 שנים בארץ.

אז את ותיקה. האם יש לך להוסיף על מה שאמרה גברת ליאת נגרין?

גם אני ניסיתי לחפש מקומות עבודה וזה לא ממש הצליח. במקום אחד אמרו לי שהמגבלה תרתיע את המטופלים שלי.

כמה זמן את מחפשת עבודה?

שנה-שנתיים. עוד לפני הלימודים במכון וינגייט למדתי במשך שנתיים וחיפשתי עבודה.

אני ממש חדשה אצל מר שימי, התחלתי לעבוד אצלו לפני שבועיים. לפני חודשיים בערך סיימתי את התואר הראשון שלי בקרימינולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ומאז אני מחפשת עבודה, מפני ש-3 שנים גם לא עבדתי. יש בעיה נורא קשה, שאני שולחת כל הזמן קורות חיים וכל הזמן אני מגיעה לראיונות ולא רואים עליי שאני עיוורת ואיכשהו צריך תמיד להגיד את זה. נניח יש מחשב וצריך בסך הכול לעבוד על תוכנה מסוימת ואז אני צריכה להגיד בראיונות עבודה שאני לא רואה. אף פעם לא אומרים לי את זה בפרצוף, אולי גם אסור להם להגיד שבגלל המוגבלות הם לא רוצים להעסיק אותי, אבל תמיד איכשהו יש את האמירה הזאת: "לא נראה לנו שזה יתאים, אנחנו נתקשר אלייך". אני מחפשת עבודה כבר זמן רב, למרות שבינתיים אני עובדת מדי פעם בעבודות קטנות, כמו טיפול בילדים או עידוד מכירות אבל לא משהו שאפשר להגיד שהוא אקדמאי. יש לי תואר אקדמאי ועדיין נורא קשה לי למצוא עבודה. במקרה הגעתי אל מר שימי.

הגעת למלאך.

זאת מתנה גדולה מאוד. הגעתי אליו דרך עובדת סוציאלית שלי שמכירה את מר שימי. ביקשתי ממנה שתנסה למצוא לי עבודה, שאלתי אולי היא מכירה אנשים שיש להם יותר מודעות כי המודעות בחברה לאנשים עם מוגבלויות היא אפסית. בשלב כלשהו כבר הפסקתי ללכת לראיונות עבודה כי זה כל-כך מתסכל. זה משהו שצריך לעשות בו שינוי, צריך לשנות את התפיסה. אני לא יודעת איך עושים את זה.

במשך הזמן, כשיראו שאתן עובדות ומוכשרות, אתן גם סוכנוֹת לשינוי התפיסה.

אני מודה לכן מאוד שבאתן לשתף אותנו בעבודה שלכן ואני מאחל לכן שתהיה לכן עבודה, איך אומרים, קשה מאוד, שהרבה אנשים ירצו את עבודתכם ושתגמרו את יום העבודה עייפות מאוד. בהצלחה.

אדוני היושב-ראש, אני מאחל לעצמי ב-2005 שיתרווח לנו בארגון ונוכל להעסיק בשכר מזכירה כזאת או פקידה ושנוכל לשלוח מטפלים ומטפלות כאלה.

אני מאחל לך שב-2005 לא תחזיק אקדמאית כמזכירה אלא תמצא לה עבודה שמתאימה ליכולת שלה ולכישורים שלה והיא לא תצטרך לעשות פשרות עם מה שהיא מוכשרת לו.

קודם כול היא בפתח של משהו חדש.

אל תהיה חלק מהניצול הזה של האנשים. זה בדיוק השאלה של שכר המינימום. משתמשים באנשים שהם over qualified ומנצלים אותם.

מה, אין מזכירות בכירות אקדמאיות?

בסדר, אבל אנחנו בתור נכים בטח לא צריכים לנצל נכים עכשיו.

אנחנו קצת מתקשים לעשות מעבר מהיר מסיפורים אישיים, שהם תמיד נוגעים לליבנו, לצד הארגוני. ובכל זאת אנחנו נתקדם בהצגת הנושא.

רק לסכם את הנושא הקודם שדיברנו עליו, על מודעוּת המעסיקים, בעקבות ההערה של הבחורה החביבה, המזכירה של מר שימי, אציין רק עוד דבר מהותי לגבי מסלול תעסוקה שחייב להיות מובן ליושבים כאן.

בעצם מה הרציונל של סבסוד שכר במקבצי תעסוקה? אנחנו מאמינים שעקומת למידה מתקיימת ב-3 שנים אצל אנשים עם מוגבלויות ולא במספר חודשים כפי שזה קיים אצל אוכלוסייה שאיננה עם מוגבלויות. בנסיבות האלה החלטנו על סבסוד השכר באמצעות אותה הקצאה תחרותית שנמשכת 3 שנים, על-פי המנגנון שהוצג קודם.

התחום השני שבו אנחנו רוצים לעודד מעסיקים הוא יצירת התניות בשוק העבודה הטבעי אל מול כלי הסיוע של המשרד, בין שמדובר בחוק לעידוד השקעות הון ובין שמדובר בהשתתפות בתקציבי המדען הראשי. זה לא טריוויאלי. יש בעיה משפטית בבסיס, לחייב פירמה שמגיעה אלינו למרכז ההשקעות או ללשכת המדען הראשי להעסיק אנשים עם מוגבלויות. יחד עם זה, אנחנו רוצים ליצור את זה לא כהתניה אלא כנקודות זיכוי. גם זה לא טריוויאלי משום שבעיקרון גם המדען הראשי וגם מרכז ההשקעות צריכים לשקול את הסיוע הממשלתי לגופה של השקעה או לגופו של מו"פ אבל עדיין אנחנו מאמינים שזה ציווי שהמפעלים מחויבים בו ולכן אנחנו נמצא כל דרך, בצורה משפטית ראויה, לתת תמריצים באמצעות כלי הסיוע הקיימים היום במשרד. אגב, הזכרתי רק שניים. יש סדר גודל של 10 כלים שונים במשרד, חלקם בגודל של מרכז ההשקעות, כמו כלי ייצוא, וחלקם בגדלים מסוג אחר.

גברת נטע דגן, זה עונה לך על השאלה. אם יצליחו ליצור התניה אצל מפעלים גדולים שבאים אליהם אז ברור שזה ייתן מענה לחוק השילוב.

אני רוצה לעבור לנושא הטיפול במודעוּת מעסיקים. אמרה הבחורה החביבה מה הקושי שיש לה כתוצאה ממודעוּת לא גבוהה של מעסיקים. אנחנו חושבים שצריך לטפל בנושא הזה בצורה מרוכזת.

בזכות הנכה לעבוד, בחובתה של החברה לקלוט נכים בעבודה, ובעקומה הכללית והכלכלית של אנשים עם מוגבלות, דהיינו אתה לא מעסיק עובד עם מוגבלות כ-charity, אתה מעסיק אותו משום שהוא מחזק ישירות את מטרות החברה.

כדי להגיע לתוצאות בנושאים האלה אנחנו מתכוונים לעשות קמפיין, גם ציבורי וגם בכלים הייחודיים שיש למשרד, בין שזה עבודה עם התאחדות התעשיינים, בין שזה עבודה עם לשכות המסחר וארגון בעלי המלאכה, או לחליפין בכלי תקשורת נרחבים. אנחנו רואים לייעד לקמפיין 2 מיליון שקלים. אנחנו לא יודעים עדיין איך ייראה הקמפיין אבל ברור לנו לחלוטין שצריכה להיות איזושהי התגייסות של החברה לרעיון, שמחובתה של החברה לתת מקומות עבודה לאנשים עם מוגבלות. כמובן שבנושא הקמפיין אנחנו ננסה להיעזר גם במשרדים האחרים. מראש אני מבטיח שהקרדיט שלהם יהיה גדול ושלנו קטן.

הנושא הבא הוא הגמשת מערכות הייצור. אנחנו בוחנים את זה. אגב, הכול בפרק של מעסיקים. את הפרק של מועסקים סיימנו כבר קודם. אנחנו רוצים לבדוק את הנושא של תוכנית להגמשת שעות עבודה. אנחנו יודעים מהגורמים המטפלים בתחום הפגועים בנפשם שחייבים למצוא פתרון של הפסקות, לא אחת לחצי יום עבודה אלא אחת ל-3 שעות. יש כאן כמה סוגיות שאם נדע לפצח אותן להערכתנו נגביר את היכולת של אנשים עם נכויות נפשיות להשתלב במעגל העבודה.

ולבסוף, נושא שכבר נדון בפעם הקודמת בהקשר של התקנות, נושא ההתאמות הפיזיות: אנחנו מחפשים פתרון מעבר ל-19 מיליון שקל ולהסדר שבוויכוח עם האוצר, לראות אם אנחנו יכולים להסדיר פתרונות כאלה בטיפול מרוכז במקומות עבודה.

במה ששייך למפגש בין אוכלוסיית המעסיקים והמועסקים, אני רוצה להעיר כאן הערה, ואני יודע שלפחות לאחת היושבות כאן תהיה איזו התייחסות אולי לא חיובית אבל בכל זאת אנחנו נאמר את ה"אני מאמין" שלנו. קודם כול, הכי נכון והכי טבעי ששירות התעסוקה יספק את מקומות העבודה לאוכלוסייה עם מוגבלויות.

יש לכם בעניין הזה להגיד לנו משהו? זה הרי פרק בפני עצמו.

אני כבר מתחבר לפרק הבא. בהנהלת המשרד אנחנו מקיימים כרגע, כפי שבוודאי שמעתם, רפורמה כוללת למדי בשירות התעסוקה. מדובר בשירות שהתגלו בו לא מעט ליקויים. על כך נכתבו כבר תילי תילים, גם בדוחות מבקר המדינה וגם בדיווחים עיתונאיים כאלה ואחרים. מן המפורסמות שזה לא השירות הכי טוב של מדינת ישראל, ודי לי בניסוח הזה.

מזה שנה מכהנת כמנכ"לית שירות התעסוקה גברת אסתר דומיניציני, שעושה רביזיה ראויה להערכה בשירות התעסוקה. אני ממליץ לך בהזדמנות לתת במה לרפורמה שמתקיימת בשירות התעסוקה, ואם היתה במה כזאת אז מה טוב. אנחנו בהנהלת המשרד לא רואים להטיל על שירות התעסוקה כרגע את הטיפול באוכלוסיות של אנשים עם מוגבלויות. אנחנו רוצים ליצור fore הרבה יותר גבוה לפני שאנחנו קולטים את האוכלוסייה הזאת בלשכות העבודה.

אם אני אטיל היום את המשימה הזאת, כמשימה בריכוז מאמץ, על לשכות התעסוקה, או שהם לא יעמדו במשימות האחרות שלהם בתחום השבת מקבלי הבטחת הכנסה, או שאנשים עם מוגבלויות יקבלו עדיפות - - -

עברת למכרזים בין-לאומיים להשבת מקבלי הבטחת הכנסה.

הלוואי. כפי שאתה יודע בוודאי, לקחו 4 חברות, 14,000 מקבלי הבטחת הכנסה מתוך אוכלוסייה של 300,000 מקבלי גמלאות למיניהם. אדוני ער בוודאי לחלק היחסי הקטן מאוד. אם מישהו מאמין שבאמצעות התוכנית המכוּנה "ויסקונסין" אני אדע לתת מענה כולל בשנת 2005 אז אחת משתיים, או שהוא לא מכיר את התוכנית או שהוא לא יודע כמה מקבלי הבטחת הכנסה יש. אבל אני חייב להריץ כלים במקביל.

אתה צודק, בהחלטה על הבטחת הכנסה באמצעות תוכנית "ויסקונסין" יש מניית זהב להתנהלות של שירות התעסוקה בעשור האחרון, ואם אתה רוצה ב-20 השנים האחרונות. אפשר ולא היתה מגיעה תוכנית "ויסקונסין" לישראל אם שירות התעסוקה היה נותן תפוקות אחרות. אבל הואיל ואדוני מכיר את התפוקות, זה המצב. נכון, זה כלי אחד מכמה כלים.

אני לא יכול להטיל היום על שירות התעסוקה טיפול מרוכז באוכלוסייה עם מוגבלויות, זה יהיה לא רציני מצידי. זה יהיה כדי לשים "V" על-יד הנושא, כדי להסביר לכם בעוד רבעון או בעוד שני רבעונים מה המצוקות שלי ולמה אני לא יכול. כיוון שאני לא אוהב להסביר למה אני לא יכול, אנחנו הגדרנו כוח משימה מיוחד – הסברתי את זה כבר במפגש הקודם – בראשות מר בני פפרמן.

בנוסף, אנחנו נבחן בחיוב רב הקמה של לשכות פרטיות להשמת כוח אדם מקרב אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות, כאשר אנחנו ניתן עדיפות בתנאי המכרז להקמת לשכות פרטיות ליזמות שתהיה על-ידי אנשים עם מוגבלויות, ובחיבור עם הפרויקט שהוצג כאן קודם בתחום של יזמות עסקית.

אנחנו מאמינים שבסופו של יום אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות לא תקבל את כל פתרונה בלשכות פרטיות. אנחנו מעריכים שיקרה תהליך קצת שונה, שאותה אוכלוסייה עם מוגבלויות שהן קלות יחסית יותר להשמה תטופל על-ידי הלשכות הפרטיות, משום שיש כאן כוונת רווח, וטוב שכך, ואילו הגרעין הקשה, שהוא היותר מסובך להשמה, יטופל בשלב הבא על-ידי שירות התעסוקה ובשלב המיידי על-ידי הפרויקט כפי שהוגדר קודם.

והערה אחרונה על השידוך בין מעסיק למועסק: בשנת 2005 אנחנו נבנה אתר אינטרנט, אתר השמה בין מעסיקים ומועסקים. יש כמה ניסיונות יוצאים מן הכלל בעולם בהקשר הזה. אחד מהם, מהמפורסמים או הידועים לי יותר, הוא המודל הגרמני. אנחנו מתחילים עכשיו פרויקט לבני 50 פלוס וקיבלנו כבר החלטה להשקיע באתר אינטרנט שתכליתו לקשר בין מעסיקים לבין מועסקים.

לידיעתכם, אחד הדברים המרכזיים שהביא להצלחת פרויקט תעסוקת חד-הוריות הוא הנושא של תיווך בין מעסיק למועסק. בחד-הוריות אנחנו מדברים על 13,000 השמות. ההצלחה המרכזית היא הטיפול בנושא שידוך המידע בין דורשי עבודה למציעי עבודה.

תודה. עכשיו אני אתן רבע משפט לכל מי שמבקש. אנחנו רוצים תוך כמה דקות לסכם את הישיבה. בבקשה ד"ר פלדמן.

יש לי הערה אחת. זאת כמובן תוכנית נהדרת וכולנו ממתינים לראות את היישום שלה. יש רק מודולה אחת שאולי חסרה, או שפספסתי אותה, וזה כל הנושא של שירות ייעוץ והדרכה למעסיקים בשוק הפתוח. אנחנו יודעים מתוך הניסיון שלנו שלפחות בתהליכי הרצה של מודל כזה מוכרחה להיות להם איזו כתובת עם כל הידע והמיומנויות, של איך מטפלים, בעיקר בנושא התאמות בתעסוקה. האם בתוך כל התוכנית הזאת כללתם את החלק הזאת, של אנשים שממש מומחים לנושא?

רציתי להביא לתשומת לבכם שקיימת היום תוכנית מצוינת במרכז השיקום בבית לווינשטיין המכשירה אנשים עם נכות ומוגבלות להיות עובדי השמה. המחזור הראשון יסתיים בקרוב ועומד להיפתח המחזור השני. אני חושבת, בהתייחס למה שהצגתם, שזה יכול להיות מקור מצוין לכוח אדם. כולם אנשים עם נכות ומוגבלות, עובדי השמה בעתיד.

דיברו כאן על כך שנכים יכולים למצוא עבודה כמסיעים בכלי הרכב שכבר יש להם אבל יש מגבלות שהחוק קבע, שאדם לא יכול להסיע אם הוא לא חברה. יש כאן בעיה, שמי שרוצה היום להסיע צריך להחזיק 18 מכוניות באותה חברה. השאלה אם יש מחשבה לתקן את הדבר הזה כדי שאותם נכים יוכלו לעבוד כמסיעים.

ההערה נרשמה וצריך לתקן את זה.

ודבר נוסף, במפעל הפיס למשל יכולים לעבוד הרבה נכים אבל מפעל הפיס לא מעסיק נכים, הוא מעסיק אנשים בריאים ומעדיף אותם על פני הנכים. אני חושב שיש מקום, היות ולממשלה יש יד בזה, לפתוח את זה ולתת לנכים להשתלב בעבודה שהם מסוגלים לבצע אותה.

רציתי למקד למנכ"ל איזו נקודה שעלתה על-ידי הנציבה. יש בארץ מקבצים – אצלנו למשל המקום הגדול ביותר הוא מפעל "חמת" באשדוד – של אנשים בעלי מוגבלויות בתוך מפעלים. יכול להיווצר אלמנט של אפליה. אם עכשיו אתה מתחיל לקלוט נכים חדשים אל תוך מקבצים כאלה ומסבסד אותם, אותם נכים שמועסקים כבר הרבה שנים במקומות אחרים בעצם מופלים לרעה.

אתה צודק, אני יורד מהתוכנית ...

לא ביקשתי שתרד ממנה.

מה ביקשת בעצם? בשביל מה השמעת את מה שאמרת עכשיו? אני פשוט לא מבין את נקודת המוצא שלך.

ואם אני לא הייתי משמיע את זה, זה לא יקרה? נקודת המוצא שלי היא שצריך להיות שוויון.

יכול להיות שאני לא יודע לייצר שוויון אחורה. אני יודע לייצר שוויון קדימה. אני לא רוצה לשמוע הערות כאלה, שלטענתי או לתחושתי יש להן תכלית אחת.

מאתנו? אנחנו הרי מפעילים אותם.

יש איזה פרויקט שפועל במכללת אריאל, אני יודעת שלומדים שם קורס נגישות. במקרה הבן שלי משווק את זה, הוא עובד במכללת אריאל ולומד שם. במכללה עצמה, עם כל הרצון ללמוד קורס כזה של נגישות כחלק מהתואר, באים לשם גם אנשים נכים כדי ללמוד את נושא ההנגשה וכדי להעביר את זה הלאה. אין יותר חכם מזה, שאדם לומד בעצמו את הנושא הזה של ההנגשה ויכול ליישם את זה הלאה. הבן שלי כבר נאבק מול "בזכות" ומול הנציבה, איך אפשר לפתור בעיה של עיוורת שבאה לשם ללמוד והיא צריכה סיוע ואפילו הוא לא מצליח לקבל מענה. מכיוון שיש לו רגישות לעניין הוא מנסה לפתור בעיה של אדם מוגבל כדי שיוכל ללמוד את זה כי זה משהו שהוא יוכל ליישם בפועל. אם לא יהיו לימודים לנכים כדי שהם יפיצו את זה כתורה בחברה אז אנחנו חוטאים למטרה שלנו. אנחנו יכולים להיות מפיצים בכל דבר, כמו בפרויקט שהגשנו עכשיו למר שימי. אין יותר טוב מזה שאנחנו כנכים נקים את המפעלים האלה או את הפרויקטים האלה, נלמד את הדברים האלה ונביא אותם לחברה בצורה הכי נכונה. אני חושבת שאת זה צריך ליישם קודם כול.

אני רוצה לסכם את הדיון.

אדוני המנכ"ל, מר פפרמן וכל אנשי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שנמצאים כאן, אני רוצה להזכיר לכם את הישיבה לפני שבועיים, כשפתחנו את סדרת הישיבות האלה. כאשר פתחתי את הדיון הייתי אז פסימי מאוד משום שראינו 4 נושאים שתקועים בתוך משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, כאשר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – והדגש הוא על עבודה – הוא תקוותנו הגדולה ביותר בכל נושא השילוב של מוגבלים בעבודה. מי אם לא הוא?

אני מוכרח לציין שבעקבות ההצגה שלכם אין לי אלא להודות ולהוקיר ולהגיד ברכת יישר כוח על כל ההבטחות ועל התוכנית שהצגתם כאן. אנחנו כמובן מחכים עכשיו בכליון עיניים לביצועים, למימוש כל ההבטחות האלה. אם ההבטחות האלה ימומשו אז באמת נוכל לומר שהמדינה שלנו והחברה שלנו צעדה צעד גדול-גדול קדימה בכיוון של מדיניות רווחה עבור המוגבלים. אנחנו כמובן נושאים את עינינו אליכם.

אתם יצרתם לנו בטובכם לוח זמנים, הקובע שאתם עומדים ליישם את התוכניות ברבעונים הראשונים של שנת 2005, או 6 שבועות אחרי תחילת שנת התקציב. אני בהחלט מקבל את זה.

אנחנו מבקשים שני דברים.

העיקרון הראשון, לקחת את כל הכוחות שמומחים בעניין ושעסקו עד היום בעניין ולשתף אותם. זאת אומרת, לפחות הכוחות שנמצאים כאן – נציבות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי, ארגוני הנכים, ארגונים שפועלים למען הנכים, משרד הבריאות, וראינו בשנים האחרונות שאפשר לעשות הרבה דברים עם משרד החינוך. זה על פניו. יכול להיות שיעלה עוד מישהו. שיהיה איזה מין צוות היגוי, שאתם תעמדו בראשו, אתם תובילו אותו אבל בצוות הזה יתנקזו האינפורמציה והניסיון.

הדבר שני שנאמר כאן, ואני מוסיף אותו כי אני רואה אותו כדבר חשוב מאוד, שתחשבו על משהו שהוא מעין "מדען ראשי לענייני מוגבלות". יתכן מאוד שתתקלו בקשיים ביישום במקומות עבודה שהם לא שגרתיים ושצריך למצוא בהם פתרונות, ומישהו כבר חשב עליהם ומצא. אם המפעלים האחרים יידעו: הנה, כאן יש לנו דרך שאנחנו יכולים לעשות את הדברים האלה עבור אנשים עם מוגבלות, אז הם ברצון ישתפו פעולה. אז צריך לעשות מעין בנק יֶדַע, ואולי להוסיף על כך מחקר, שליד המדען הראשי שלכם יהיה גם איזה פֶתַח, שאם יתקלו באיזה מקום בבעיה שיתקשו לפתור אותה יתכן שבעזרת קצת תחכום יוכל להימצא הפתרון.

והדבר השלישי, במצב שצריך לעשות כל-כך הרבה בשטח, וראינו את הסטטיסטיקה עד כמה הרוב עדיין לא נעשה ואם יש תעסוקה לאנשים עם מוגבלות זה עדיין המיעוט, אז אני לא רוצה להעיר הערה חדה, כפי שהעירה למשל עו"ד נטע דגן, אם כי ברור שאנחנו תמיד מדברים בכיוון הערכים שמובילים אותנו, אלה הערכים של השילוב והשוויון, אלה הנורמות שלקראתן אנחנו צועדים. אם היינו יכולים ליצור מצב שכל הנכים וכל המוגבלים יהיו משולבים במקומות העבודה הרגילים מתוך שוויון תנאים ומשכורת אז היינו אומרים שאלו ימות המשיח, הלוואי. אנחנו מבינים שזאת אוטופיה, מבינים שצריך להתחיל אולי בדרך שלכם, עם התניות בחוק לעידוד השקעות הון וכל מה שאמרת, אבל ליצור במקביל כמה דברים שאפשר אולי בקלות רבה יותר או ביוזמה רבה יותר לעשות, כפי שראינו שהדברים כבר נעשים על-ידי יוזמות של עסקים קטנים. אבל למרות כל זה, אנחנו צריכים תמיד לזכור בראשנו ולדעת מה המטרה הסופית כדי שאם ניתקל בהתלבטויות נכריע תמיד לכיוון הזה ונשאף לכיוון של השוויון מצד אחד והשילוב מצד שני.

בסך הכול אני מודה לכם. אנחנו נתראה על-פי לוח הזמנים שלכם. אני אשמח מאוד לעקוב אחר יישום התוכניות.

אני אומר לכל אחד, ראינו את הכתובות. כל מי שיש לו רעיון, מעבר לצוות הבין-משרדי, אני בטוח שכל מכתב שיועבר למר פפרמן או למנכ"ל או למי שהם יקבעו בוודאי יזכה לתשומת לב.

תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 14:50