כנסת פתוחה

אסטרטגיה מקיפה להמשכיות העם היהודי ומדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית - ישיבה בהשתתפות השגריר דניס רוס ומנהיגים יהודיים מחו"ל










1

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
22.12.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 182
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, י' בטבת התשס"ה (22.12.2004), שעה 9:00

אסטרטגיה מקיפה להמשכיות העם היהודי ומדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית - ישיבה בהשתתפות השגריר דניס רוס ומנהיגים יהודיים מחו"ל

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
אבשלום וילן
טומי לפיד
מיכאל מלכיאור
מרינה סולודקין
אילן שלגי

השר נתן שרנסקי
דניס רוס - יו"ר מועצת המנהלים של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
פרופ' יחזקאל דרור - נשיא המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
אבינועם בר-יוסף - מנכ"ל המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
פרופ' יהודה ריינהרץ - נשיא אוניברסיטת ברנדייס
פרופ' שולמית ריננהרץ - אוניברסיטת ברנדייס
מל סלבורג - לשעבר יו"ר ADL ויו"ר ועידת הנשיאים בארה"ב
איבי פוקסמן - המנהלת הארצית של ADL
מוריס סלקה - סגן יושב-ראש המועצה הציונית
עו"ד אבי היימן

דנה גורדון

חבר המתרגמים

חברת פרוטוקול

בוקר טוב יש לי הכבוד לפתוח את ישיבת ועדת עליה, קליטה והתפוצות בכנסת. למען האורחים שלנו היום אני חושבת שאנחנו ננהל את הישיבה הזאת ככל האפשר באנגלית. אני מבקשת לברך את כולם. יש לנו תרגום סימולטני ואני אבקש מי מכם שמקבלים את רשות הדיבור או שמדברים להשתמש במיקרופון. המיקרופון אינו מיועד רק לרישום הפרוטוקול אלא משמש גם בעיקר לתרגום סימולטני למי שזקוק לכך, אני סבורה שכמה מהאנשים יזדקקו לו. אנחנו בדרך כלל לא מנהלים את הישיבות שלנו באנגלית, ישיבה זו היא חריגה. אני לא בטוחה אם יושב ראש הכנסת יסכים לכך אבל אנחנו עושים משהו חריג היום.

בוועדה זו אנו דנו במספר הזדמנויות במגמות המתפתחות בעולם היהודי. אנחנו נפגשנו עם המתכננים של מכון העם היהודי. אנחנו שמענו ניתוחים ארוכים על מה קורה בקהילה היהודית, היכן אין צמיחה, איפה המספרים הולכים ופוחתים. היכן מצד שני ביחד עם ההתקדמות, שאין לה תקדים, במעמדה ובכוחה של הקהילה היהודית באותו זמן נראה כי יש דאגה מצמיחה של סכנה ליהודים מתמשכת כתוצאה מגורמים אחרים הנוגעים לכפר הגלובלי שלנו. אנו שמענו ודנו, לפחות במישור אחד כאן ופעם שנייה כאן ובפגישה אצל נשיא מדינת ישראל איפה שהסוגיה היתה איך זה ישפיע במונחים של התנהגות ישראל בתהליך המדיני, על תהליכי קבלת ההחלטות במישור של הממשלה. היום אני חושבת שהיינו רוצים לשמוע יותר מכם וכמובן מאלה המייצגים את הקהילות היהודיות בחו"ל כיצד החיים כאן, איך ההחלטות בין במישור של הממשלה ובין במישור של היחיד, פעולות של יחידים או פעולה פוליטית של קבוצות שונות בארץ משפיעים על הקהילות היהודיות בחו"ל במובן הטוב והרע שלהם. אין לי כוונה לעורר מהומות אבל לתת רק דוגמה אחת, למשל, איך ייראו הקהילות היהודיות בחו"ל, כיצד הם יכולים להיות מושפעים היום מהחלטה של קבוצת אנשים בישראל לענוד את הטלאי הכתום. אני חושבת שזה עניין שיש לו השפעה על כולנו לא רק כאן אלא גם על הדרך בה אנשים רואים את עצמם, כיצד הקהילות היהודיות מתייחסות אלינו ואליהם בגולה. אלה הסוגיות שאני רוצה להעלות כאן, אנו כאן כדי להקשיב. הדובר הראשון כמובן בכל הכבוד יהיה השר לענייני תפוצות מר שרנסקי.

תודה גברתי יושבת הראש. זוהי יוזמה מאד חשובה להזמין את אורחינו המכובדים. אני חושב שאחד הדברים הדחופים ביותר הוא לדבר יותר, לדון יותר, להבין אחד את השני יותר.

לאמיתו של דבר, יש סכנה אמיתית של התנתקות, התנתקות יהודי הגולה מיהודי ישראל כאשר אנחנו מפסיקים להרגיש שיש לנו אמונה אחת, לא רק עבר משותף אלא עתיד משותף. יש מעט מאד דוגמאות אבל עדיין יש של דיאלוג פורה, אני אתן לכם דוגמה, ועדת נאמן, בעיה אשר נדונה רבות בכנסת. בדרך כלשהי זה נראה עם הזמן כנסיון למצוא את הדרך הנאותה לגיור עולים חדשים שאינם יהודים שבאו לישראל. למעשה, זה לא היה כלל הבסיס לאותו דו שיח. הבעיה היא שכאשר יש שיחה בשאלה מיהו יהודי אחד ההיבטים או הקונוטציות היו שישראל אינה מעריכה כלל את רגישות הנושא, את הקשר של אלפי ואלפים של קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות למדינת ישראל בעוד שרבים מהצד השני אינם מעריכים את החשיבות שיש לאנשים בישראל שיהיה להם סטנדרט אחד להיות יהודי הגר במדינה אחת. זו ההערכה שנבנתה בעת הדיונים בשלב ההכנה של החלטת ועדת נאמן. זהו דו שיח המרשה לשני הצדדים לא להסכים אחד עם השני אבל לפחות לא להתנגד להבנה שעלינו למצוא את הדרך איך אנחנו ממשיכים לחיות ביחד וממשיכים לנהל דו שיח.

דוגמה אחרת, אנו דנים שוב ושוב בבעיה של יהדות אתיופיה. אין ספק שההתפתחויות שהיו כאן הן בלתי אפשריות להבנה שלא לקחת בחשבון את הרגישיות של היהודים בחוץ לארץ. המאבק המפורסם למען יהודי ברית המועצות שאורחינו המכובדים, שכל אחד מהם למעשה היה פעיל בו, הוא דוגמה כמובן לדו שיח אך גם אחת מאי ההבנות הגדולות בין יהודי אמריקה וישראל. בין אם זו עליה ובין אם זו הגירה עדיין כל עוד היה דו שיח היתה דרך לקבוע עמדה משותפת, כאשר לא היה דו שיח זה הפך למשברים רציניים.

אנו כולם מעורבים עתה במאבק קשה נגד האנטישמיות החדשה. שוב, אלה שחשבו שהאנטישמיות היא בעיה לכלל היהדות זה דבר נורא אבל זו לא בעיה של ישראל, היום אני מבין שהיא אינה. אלה בגולה שחשבו שאנטי ציונית היא דבר נורא, זו הבעיה של ישראל, זו בעיה של יחסי ציבור טובים או לא טובים של ישראל. היום האוייבים שלנו הוכיחו טוב יותר מכל אחד אחר שאנטי ציונות ואנטישמיות מחזקות זו את זו, הולכות ביחד ועלינו להלחם ביחד נגדם. זו הסיבה שאנחנו מכנסים כל שנה וחצי פורום גלובלי בירושלים שם יש לנו את ההזדמנות לדון במדיניות ובטקטיקה הדדית מה שבבירור לא רק עוזר לנו במאבק אלא מיישב הרבה אי הבנות.

יושבת הראש של הועדה שלנו, קולט אביטל היקרה אותנו כולנו מעריכים נתנה לנו רק עכשיו דוגמה מדהימה ונוראה של חוסר רגישות של כמה מהתושבים שלנו שעם כל ההבנה לדאגה ולכאב שלהם מגלים חוסר רגישות שלא יאומן בניצול השואה שבהשוואה נעשית רק על ידי האנטישמים בכל העולם אך זה נעשה על ידי קבוצת ישראלים חסרי רגישות. ברור שאנחנו כממשלת ישראל לא יכולים להרשות לעצמנו לגלות חוסר רגישות באשר לאיך ההחלטות שלנו משפיעות על יהדות העולם.

כאשר התקבלה החלטה רצינית לפני שנים עשרה שנים בקשר עם סילוק אחד ממנהיגי החיזבאללה בלבנון הרבה מאד פרמטרים נלקחו בחשבון תוך כדי הדיון. אלה שהיו מעורבים בדיון אמרו ששאלת ההשפעה של ההחלטה על היהודים בגולה לא עלתה כלל. אני לא חושב שהם היו יכולים לשנות את ההחלטה אבל לפחות מספר אמצעים מקדמיים היו יכולים להילקח. התוצאה היתה שיהודי ארגנטינה שילמו מחיר מאד כבד. זה רק מראה איך השפעות שלנו משפיעות על האחרים. אני זוכר את הוויכוח שהיה לי עם אהוד ברק כשאמרתי, יאסר ערפאת רק עכשיו הצהיר כי הוא לא יחליט אף פעם לגבי ירושלים, הוא ילך למדינות מוסלמיות, הוא ילך לפקיסטן, למצרים ולערב הסעודית, אמרתי, ואתה הולך להחליט על ירושלים בלי הכנסת, בלי הממשלה. שוב, ברור שכשאנחנו מדברים על הסכמי בטחון עם השכנים שלנו, האזרחים הישראלים הם שצריכים להצביע, לא אף אחד אחר אולם כשאנחנו מדברים על היבטים שונים כיצד הם משפיעים. ירושלים היא הבסיס לזהות היהודים בגולה. לכן אני מקדם בברכה את היוזמה של הנשיא שלנו שלמעשה היתה ההצעה ...לפני שנה כי חייב להיבנות דיון מתמשך בין היהודים בגולה ליהודים בישראל, ואני מברך על התרומה שלך הצנועה אך החשובה מאד. ברוכים הבאים, תודה רבה.

אני אבקש עכשיו מדניס רוס שמשמש עכשיו כיושב ראש מועצת המנהלים של המכון לתכנון מדיניות לעם היהודי. סלח לי שאיני זוכרת אף פעם את השם המדוייק, אולי בעוד כמה ישיבות אני אזכור.

תודה גברתי יושבת הראש. אני שמח להיות בדיון הזה כאן. למעשה אני חושב שמה שהייתי רוצה לעשות יותר מכל דבר אחר זה פשוט לחזור על מה ששניכם אמרתם. נראה לי שכאשר ישראל רואה את עצמה כמדינת היהודים ולמען היהודים משמעו בהגדרה שהיא מתחשבת בהשפעה שיש לכך על היהודים.

שניכם גם יחד ציטטתם דוגמאות המראות כמה חשוב לקחת בחשבון לפחות מהי ההשפעה על הגולה של החלטות שמתקבלות כאן. בחלק מהן, בהגדרה, יש לערב את הגולה. כי כשאתה דן בשאלות של מיהו יהודי, המשמעות היא שאתה הולך לערב אנשים שיש להם עניין עצום בכך ואין זה עניין רוחני, זה גם עניין רגשי ונפשי.

שאלות אחרות אני חושב ששניכם הדגשתם מתמודדות אולי במשמעויות גדולות יותר עכשיו. יש אנטישמיות חדשה, חלק מהאנטישמיות החדשה מיועדת בבירור לפגוע במדינת ישראל על ידי נסיון לפגוע בלגיטימיות שלה בפורום הבין-לאומי וגם להשפיע על מי שתומכים בישראל. כך שחשיבה על איך מפתחים אסטרטגיה להתמודד עם זה צריכה להיות בהגדרה אסטרטגיה ייחודית הדנה בזה יחד עם אלה בגולה באותה עת.

אני חושב שנתן העלה נקודה מאד מעניינת בעניין ההחלטה שהיתה לפני שנים ללכת בעקבות אחד ממנהיגי החיזבאללה, היא הונעה על פי תפיסת הבטחון כאן אך היא לא לקחה בחשבון בעת קבלתה את התגובה שהחיזבאללה יכול להגיב והתגובה יכולה להיות לא רק נגד ישראל. כך שאם יש החלטות שלמעשה מתקבלות מסיבות בטיחות אף אחד לא יטען כי ישראל צריכה להחליט או להתחשב באחרים מבחוץ באם לנקוט בצעד שלדעתה חיוני לרווחת ישראל במיוחד מנקודת ראיה בטחונית אולם דבר אחד מינימלי נדרש לדעתי שבתהליך קבלת ההחלטה, האפשרות של השפעה שיכולה להיות על מי שבחוץ נשקלת לפחות כגורם בעת קבלת ההחלטה, לפחות כדרך קבלת החלטות שיטתית שחשבנו על כך לא רק כתוצאה אלא האם חשבנו על מה ההשלכות שיכולות לנבוע מההחלטה. אם חשבנו, האם חשבנו על התגובות האפשריות שעלינו להכין מראש? אם זה עלול להשפיע על קהילות שונות בגולה האם הן מוכנות לתגובות אלה שיכולות להיות בעלות משמעות חמורה? זה יכול להיות חלק מתהליך פנימי כאן שבשעה שמתקבלות החלטות, אתה שוקל כל תוצאה אפשרית ואתה מכין את עצמך להתמודד בכל מה שמשתמע מכך. זוהי התמצית של תכנון פעולה, כאשר אתה מתכנן פעולה אתה חושב לא רק על התוצאה הסבירה ממנה אלא אתה חושב על התוצאה החמורה ביותר שיכולה לנבוע מהפעולה ויש חובה לחשוב על כך ולהיות מודע להשפעה שלה לא רק כאן אלא גם על ההשפעה שלהם מעבר לים.

דבר אחד על המכון לתכנון מדיניות לעם היהודי שעל שמו אנו נדון, אולי נמצא לו שם קצר יותר לתאר אותו אבל אני חושב שהדבר חשוב ביותר הוא שיש לנו מגוון דעות בכל מקום וזה הכוח שלנו לא החולשה שלנו.

אם כולנו היינו חושבים באופן דומה לא היתה בכך חיוניות ומעט חשיבה יצירתית מרעננת. התוצאה של עימות לעתים תכופות יוצרת חשיבה רעננה. המכון הזה זקוק להיות מקור לחשיבה רעננה בכל הקשור למדיניות אמיתית. לא לעסוק בתיאוריות שנשארות על הקיר או על מדפי הספרים אלא גישות מעשיות לביצוע בפועל. אני אומר זאת כמעין מבוא לעובדה שאני עצמי עדיין לא החלטתי מה המנגנון הטוב ביותר שיש להפעיל כדי לארגן התייעצות מסוגים שונים. אני גם עדיין לא נמלכתי בדעתי אם תהליכים פנימיים בתוך ממשלת ישראל לחשיבה איך ההחלטות משפיעות על הגולה הם מספקים, לפחות כמינימום הם נדרשים. אולי ממשלת ישראל תוך התנסות בתהליך, תבין את הצורך בקבלת תגובה מבחוץ כך שאפשרות אחת יכולה להיות קביעת מנגנון פנימי שיהיה אמנם כאן אך יהיה פתוח להזמנת אלה מבחוץ שהם במעמד המאפשר להם להביע את דעתם. אולי זה כל מה שנדרש או אולי התפיסה של הנשיא בדבר קיום בית שני היא הדרך המתאימה או אולי כמה גופים מייעצים פורמליים יותר הכוללים רק אנשים מהגולה הנפגשים עם האנשים כאן. אולי זו הדרך ללכת, אינני יכול לשפוט מראש, אני עצמי אינני משוכנע איזה מנגנון טוב יותר. הדבר היחיד שאני יכול להגיד בבטחון וזה באמת הד למה ששניכם אמרתם שכאשר ישראל עומדת להחליט ולבצע החלטות חשובות, צריך תמיד לפחות להתחשב בגורם אחד שהוא ההשפעה במקום אחר. תמיד תהיה השפעה במקום אחר, לפעמים ההשפעה תהיה טובה ולפעמים היא יכולה להפוך להשפעה לא טובה. מוטלת אחריות על כל אחד מחברי ממשלת ישראל בקבלו החלטות, להבטיח שהוא צופה את התוצאות העשויות לנבוע ממנה וכי הוא מיקם את עצמו ואת אלה שעשויים לשאת בנטל העיקרי בעמדה שתקנה להם את האפשרות לפעול נגד האפשרויות שיכולות להיות רציניות. אני מאד מרוצה מכך שאתם מקיימים פורום לשיחה מסוג זה. אני סבור שהפורום עצמו יכול בסופו של דבר להעניק הרבה מאד תובנות באשר לאיזה מנגנון אם בכלל יכול להתאים אבל גם אם אין דבר אחר, דבר אחד לבטח אתם מדגישים וזה שלפחות במונחים של התהליכים הפנימיים של קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל עליה לקחת בחשבון את התוצאות של החלטות מסויימות שהיא לקחות ככל שזה נוגע לעולם היהודי בחוץ. תודה רבה.

תודה רבה לך. הדרך בה ננהל את הדיון תהיה שיהיה נואם אחד מאורחינו מחו"ל ואחד מחברינו מהכנסת. אני מבקשת להזמין את חברת הכנסת מרינה סולוטקין לומר מספר מלים.

תודה לך קולט. יש לנו הכבוד לקבל משלחת זו, המשלחת החשובה הזו. אנו דנים תמיד בעתיד ובאמונה של היהודים בוועדה זו לעלייה ותפוצות. אני חייבת לומר לכם כי אנו כאן בישראל במלחמה, אנחנו נלחמים בפוסט ציונות בשמאל ויש לנו פוסט ציונות בימין. פוסט ציונים בשמאל אומרים לנו כי אנו כמו כל בני האדם בעולם. הפוסט ציונים כאן בכנסת היו מוכנים בכנסת הקודמת לסגור את ועדת העליה והקליטה למרבה הצער.

פוסט ציונים בימין אומרים כי השטחים יותר חשובים מבני האדם ומאשר עלייה. אני רוצה שכל האנשים שחושבים על העם היהודי בכל העולם יחשבו על הקרב הזה ויתחברו לאלה שחושבים שאנו עם אחד ויש לנו עתיד אחד. אני חייבת לומר לכם שאני באופן אישי תומכת ביוזמה של השר נתן שרנסקי ונשיא מדינת ישראל מר משה קצב. הם חושבים על הקמת פרלמנט שני כאן, הפרלמנט של העם היהודי, בגלל שיש לנו בעיות משותפות לוחצות אשר אינן יכולות להידון רק בישראל או רק בגולה כמו חוק השבות שאנו רואים שם נסיון מתמשך לשנות אותו.

בעית הגיור - אתמול נתבקשתי על ידי קולט לשבת בראש הוועדה והיתה פה שערורייה, שעתיים של שערורייה וזו הישיבה העשירית בעניין הגיור.

הבעיה השלישית לדעתי היא שאנחנו חייבים לחשוב על השפה העתידית של העם היהודי בתפוצות- יידיש, לדינו וכדומה. כך שאנו מאד שמחים שאתם כאן ושאתם שותפים בתהליך היסטורי מאד חשוב. תודה לכם.

תודה לך מרינה. אני מבקשת עכשיו להזמין את נשיא אוניברסיטת ברנדייס, פרופסור ריינהרץ, ליטול את רשות הדיבור.

גברתי יושבת הראש, הרשי לי לומר מספר דברים. אני כמובן מקבל בברכה את ההזמנה הזאת, אני חושב שזה מאד חשוב, אני חושב שזה כמעט מובן מאליו. ראשית הרשי לי לציין כי אנחנו מדברים על יהדות התפוצות ואיננו מדברים באופן תת הכרתי על יהדות אמריקה, מה שאנחנו בדרך כלל עושים. עשרים אחוז של העם היהודי אינם אמריקאים או ישראלים ואנו נוטים לשכוח אותם ואני חושב שיש להתחשב בהם. אני חושב שברור הוא שלכל מה שישראל עושה או לא עושה יש השפעה. השאלה שלי תהיה, אז מה? אנחנו יכולים לנהל את כל החיים שלנו בדאגה איך אחרים יגיבו למה שאנחנו עושים?

אני חושב שישראל צריכה להתחשב במה שקורה בתפוצות אבל במגבלה אחת ברורה, כפי שדניס הזכיר, ישראל אינה הולכת להחליט באם לנקוט בפעולה צבאית אחרי התייעצות עם כל גוף שהוא שיקום.

אני מבקש להציע משהו אחר. אני סבור שאנחנו דנים בקהילות היהודיות בתפוצות אשר המידע שלהם על ישראל על היהדות על העם היהודי הוא מועט ביותר. אני סובר שיהיה זה הוגן להגיד כי גם ישראלים רבים יודעים מעט מאד על הקהילות היהודיות בחוץ לארץ. אני יודע שאני מדבר אל קבוצה שיודעת על כך יותר ממני. השאלה איזה סוג של התייעצות, אני סבור שהיא צריכה להיות על ענייני תרבות, היא צריכה להיות על ידע של יהדות והעם היהודי, אלה שני הדברים שאני יכול לחשוב כמוחשיים.

איפה אנחנו מפסידים את הקרב כאן? אני מפסידים בקרב בין הצעירים בארצות הברית היום, תלמידי קולג', לא רק באוניברסיטת ברנדייס אלא בכל ארצות הברית ובאירופה. נתן יודע הוא מצוי בחלק מהם. מה אנחנו יכולים לעשות כדי ללמד אותם על מדינת ישראל וכיצד יכול הדימוי של ישראל להשתפר בעיני היהודים והלא יהודים בחוץ לארץ? אני רוצה להציע שתי הצעות. אחת מהדרכים היא, הרשו לי לדבר על האמריקאים לדוגמה, האמריקאים מקבלים מידע על מה שקורה היום דרך הטלביזיה והאינטרנט, מעט מאד בני אדם קוראים נייר כתוב ויש הרבה מאד סקרים על הנושא כולל תלמידי קולג'. לאל-ג'זירה יש מגרש יומי באמריקה היום. אני הצעתי בלגלוג לפני מספר שנים שאנחנו צריכים אל ג'זירה משלנו משום שאנחנו צריכים אמצעי תקשורת במשך 24 שעות ביממה שיספק מידע לעם היהודי לא רק על הפוליטיקה אלא על התרבות הישראלית ועל המורשת שלה. אני חושב שאם מדינת ישראל תמצא את הדרך לשתף פעולה עם אנשים ידועי שם בתקשורת, שרבים מהם יהודים, יהיה בכך שירות גדול לעולם היהודי. דרך אגב יש מספר יוזמות היום באמריקה לעשות זאת. אני חושב שהחומר לכך צריך לבוא לעתים קרובות מכאן, לא בפיקוח על ידי ישראל אלא בעבודה משותפת עם אמריקה.

ההצעה השנייה היא, אני סבור שעל אף זאת שמרבית האנשים אינם קוראים, יהיה טוב אם יהיה דף מידע חופשי יומי או אפילו שבועי אשר יחולק לקהילות היהודיות, לתלמידי קולג' בכל העולם, הנותן תקציר מידע על ישראל בדרך שאינה משוחדת או לפחות ככל האפשר לא משוחדת. באופן מסויים זה עושה את המידע אמין והעובדה שיש נקודות ראות שונות גורמת לבני אדם להיות יותר מיודעים.

כיוון ששוב אני סבור שהפסדנו במערכה כך שכשאנחנו מדברים על התייעצויות עם יהדות התפוצות כפי שדניס רמז, עם מי דנים? מי הם הגופים להתייעצות? יש כבר התייעצויות עם מועצת הנשיאים, עם כל סוגי הארגונים, עם מי יוועצו? מי אחראי על העם היהודי בחוץ לארץ? מי מייצג אותם? אני חושב שזו שאלה מאד, מאד קשה. אני מעריך כי גורמי ממשל רבים של מדינת ישראל מנהלים כבר היום התייעצויות עם אנשים רבים אולם האם יש מישהו שיכול לדבר בשם העם היהודי? האם יכול מישהו שאינו חבר בקהילה מאורגנת לדבר בשם היהודים בחוץ לארץ? אני לא בטוח.

לסיום, הנקודה האחרונה שהייתי רוצה להצביע עליה, אינני סבור שבנושאים המדיניים המיידים, היומיומיים שעולים על הפרק במדינת ישראל יש מקום להתייעצות או אפילו למסור מידע ליהדות בחוץ לארץ אבל אני חושב שיכולים להיות גופים אחראים לדון איתם במדיניות ארוכת טווח. כשם שהשר שרנסקי ציין סוגיה של אנטישמיות שהיא ללא ספק סוגיה מאד חשובה שעולה בצורות שונות ושוב, אני מדבר עכשיו על אנשים צעירים שאנחנו מאבדים במיוחד בארצות הברית, אני מתכוון מאבדים אותם. דרך אחת בה מדינת ישראל יכולה לעזור, ושוב תוך התייעצות עם גוף אחראי כלשהו, היא שוב כמו שאמרתי קודם ללמד את היהודים האמריקאים על ישראל. שטחי הלימוד על ישראל באמריקה הם דלים מאד, הנושא של ציונות הוא טאבו, בקמפוסים האמריקאים היום אף אחד לא יעיז לתת קורס על ההסטוריה של הציונות, להוציא מספר מועט מאד חריגים. אין גם אנשים מוכשרים שיכולים היום ללמד על ישראל. דרך אגב, הרשו לי לומר זאת בפרהסיה, יש בכלל מעט מאד אנשים שמוכשרים לעשות זאת, אנחנו לא גידלנו את הדור הבא של אנשים לעשות זאת.

אם יש הצעה אחת שאני יכול להציע היא שהיות ויהיה קשה מאד ליצור עתה גוף יהודי אחר, ארגון יהודי, יש לנו כל כך הרבה ארגונים בחיי היהודים, אנחנו בדרך כלל חופפים ועושים לעתים קרובות אותם דברים, הצעתי היא לא להקים גוף יהודי אחר, זו דעתי האישית, תודה לכם.

קודם כל אני רוצה להגיד שיהודה ריינהרץ היה מאד צנוע ולא הזכיר שאוניברסיטת ברנדייס היא כיום הגוף המוביל בהכנת מחנכים ליהדות ומחזקת חינוך יהודי בקמפוסים. צר לי לומר שמאמצים אלה הם מאד גדולים לאוניברסיטת ברנדייס אבל הם מצומצמים לצרכים של יהדות אמריקה והעולם היהודי כך שברור שצריך לחזקם.

הערה קצרה אחת לסוגיה החשובה במיוחד שהעלה יהודה, הוא הצורך באל ג'זירה או CNN ליהודים, אנחנו יכולים ליצור את המלך דוד ליהודים או כל דבר אחר. אני חייב לומר לכם זאת כיוון שאני חושב שזה חשוב במיוחד ומפני שיש תלונות רבות על כך, במשך שנתיים אני נפגש עם מספר רב של מומחים ולמרבה הצער כל מי שמצוי בעסקים או בוחן את הסוגיה טוען כי זה יהיה כשלון כספי נורא. כך שאני מאמין שזה תלוי ביהדות אמריקה שיש להם את אנשי העסקים הגדולים ביותר ואת מספר הצופים הפוטנציאלים הגדול ביותר ויש לה את הכסף להחליט אם היא מוכנה לעשות את המאמץ הכספי או המאמץ העסקי בדבר הזה. אנחנו מוכנים, אנחנו פתוחים, אנחנו מאד מעוניינים בכך.

בוקר טוב לכולם. בשנה האחרונה נאמתי בפני קהל ובאמצעי התקשורת בבואנוס איירס, המאזינים היו כמובן יהודים. אני אמרתי שזה רק צירוף מקרים שהדודן שלי שהוא מהנדס גר בבואנוס איירס ואני חבר כנסת בישראל זה היה יכול להיות להיפך כי אבי והאבא שלו שניהם עזבו את גרמניה בשנות השלושים תוך שהם משאירים את ההורים שלהם שלא רצו לעזוב, אחד עלה לישראל אז פלשתין והשני היגר לבואנוס איירס. דרך אגב, שנינו עוסקים ביהדות בדרכים שונות, שתי הדרכים אינם מוכרות כדת היהודית, שתי הדרכים של העיסוק ביהדות- הדודן שלי בבואנוס איירס ואני כאן בישראל אינן מוכרות כדת יהודית בישראל כי אנחנו לא יהודים אורתודוכסים. הדודן שלי הולך לבית כנסת קונסרבטיבי, לפני שנים ביקרתי שם בבר מצווה של בנו ושמחנו שכל המשפחה התכנסה ביחד בבית הכנסת יחד עם הנשים שלנו וחזנית שרה שם נפלא. כאן בישראל מרבית הישראלים היהודים אינם הולכים לבית כנסת, אולי אנחנו הולכים בתקופת החגים, אולי הם הולכים בעת שלבן שלנו יש בר מצווה. אני מסכים לחלוטין שיהדות העולם לא צריכה להתערב בנושאים הישראלים בכל הנוגע לבטחון, כשזה נוגע לגבולות שלנו או הבטחון האישי שלנו. אבל לדעתי בודאי שצריכה להיות לכם אמירה בעיסוק שלנו ביהדות, זה העניין שלכם כמו העניין שלנו להיות מעורבים ולדאוג שלא יהיה לישראל מונופול לדרך חד סטרית של היהדות.

כפי שידוע לכם בודאי שאם אתה רוצה להתחתן בישראל עליך לעשות זאת בדרך האורתודוכסית אחרת מדינת ישראל, המדינה היהודית לא תרשום אותך באופן פורמלי כאדם נשוי.

שוב סיפור אישי, בתי שנישאה לפני ארבע שנים. היא ובעלה שניהם לא היתה להם בעיה אישית עם הרבנות האורתודוכסית, הם יכלו להינשא בנישואין אורתודוכסיים, אבל הם בחרו כמו אלפי זוגות ישראלים להתחתן בדרך אחרת, הם בחרו להינשא בפני רב רפורמי, אחרים עושים זאת בטקס אזרחי לחלוטין ואז הם צריכים לצאת לחו"ל ולהינשא שם, בתי נישאה בפני פקיד העירייה במנהטן התחתית. מרבית הישראלים נוסעים לקפריסין בגלל שהיא קרובה יותר, זמינה יותר וזולה יותר וזאת בושה. בעניין זה אתם יהודי העולם צריכים להיות מעורבים מכיוון שזה אתם וילדיכם, אם תחליטו יום אחד לעלות לישראל ולגור בה תהיה לכם בעיה עם הזהות שלכם. אם אנחנו רוצים להישאר עם שלם אני חושב שאנחנו צריכים לקבוע לא מיהו יהודי אלא מי הוא רבי. זה מוביל כמובן לבעיית הגיור וסוגיות אחרות.

כאשר אנחנו היהודים יושבים בסדר בפסח או ראש השנה וחשים הזדהות מוחלטת עם העולם היהודי בישראל תמצאו את הרוב הגדול ביותר של חילונים המשתתפים באותן חגיגות משפחתיות שאינם חשים באותה הזדהות.

לסיום אני רוצה לומר שאני מאד שמח שאתם לוקחים חלק ביוזמה זו ואנחנו צריכים לשתף פעולה ואנחנו צריכים להיות ביחסים וקשרים לא פעם או פעמיים בשנה אלא למצוא את הדרך לקיום דו שיח מתמשך ולוודא שהשותפות הזאת של היהודים תמשיך להתקיים תמיד. תודה לכם.

תודה רבה אילן. אני מבקשת בתוקף זכותי כיושבת ראש להבהיר סוגיה אחת. היו לנו אכן ישיבות ארוכות אצל הנשיא כאשר מרבית המשתתפים בישיבות אלה חשו שהקמת גוף שיהיה גוף מייעץ בינינו לבין היהדות בתפוצות היא חשובה, נחוצה, היא בשעה הנכונה ויש להוציאו אל הפועל משום שאנחנו זקוקים למשהו חדש, מרענן יותר רלבנטי למאה העשרים ואחת. העובדה שאנו דנים בכך כאן הינה רק הוכחה לצורך בכך. רבים מאיתנו גם מסכימים שאיננו בטוחים באיזה צורה ואופן הוא יקום, האם הוא צריך להיות גוף פרלמנטרי או לא, ממי הוא יורכב, האם תהיינה בחירות או לא תהיינה בחירות, מי ישתתף. כולנו חשבנו, ואני מציינת רק את ההסכמות מאותה פגישה, כולנו חשבנו שיהיה מאד חשוב לכלול בתהליך הזה לא רק אנשים המייצגים קהילות יהודיות מאוגדות אלא גם אנשי רוח, פרופסורים, הוגי דעות, אנשים אשר בדרך כלל אינם מעורבים על בסיס יומי בחיי היהדות ושתרומתם יכולה להיות חשובה ביותר וגם להעמיק את המעורבות בחיי היהדות. אלה כמה מהמחשבות שהיו לנו. הנשיא החליט כי נמנה ועדה מתאימה אשר תתחיל לבדוק מה היא התבנית המתאימה ביותר. לאלה מכם המייצגים ארגונים יהודים, אני רוצה לציין ולהדגיש כי לפחות רבים מאיתנו במהלך אותה ישיבה חשבו וממשיכים לחשוב כי בכל הנעשה לא יהיה בו כדי להחליש או להוות גורם מתחרה של הארגונים היהודים הקיימים אשר באופנים רבים אינם רק לאומיים אלא גם בין-לאומיים. במחשבה זו אני רוצה לבקש מחברתי הטובה איבי פוקסמן, המנהלת הארצית של ADL לומר מספר מלים. אני רוצה לציין כי נמצא איתנו מל סלבורג, חבר ותיק אף הוא, היושב ראש הקודם של ADL והיושב ראש הקודם של ועידת הנשיאים בארצות הברית , ברוך הבא מל.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. אני הצלחתי לשנות את דעתי שש פעמים מאז התחלנו הבוקר. הדיון הוא מאד חשוב ומאד ערכי. אנחנו מדברים באופן גלוי, עכשיו אני הואשמתי בנסיון לשמירת השטח. אני לא סבורה שאנו צריכים לבזבז זמן על המנגנון, אני סבורה שאנחנו צריכים לנצל את הזמן בשיחות על הסוגיות הרגישות. אני אטען שיש יותר דיאלוגים, פגישות, מוסדות של ישראל ואמריקה. באוניברסיטאות יש פורום פה פורום שם, אנשי רוח באים והולכים כך שאני חושבת שאנחנו יותר בדיאלוגים מכל בני האדם האחרים בעולם. יש לנו מציאות חדשה שהגיע הזמן שנתחיל להיכנס לעובי הקורה שלה. יש הרבה סיסמאות שהחזיקו אותנו ביחד, 'עם אחד, עם ישראל, כל ישראל ערבים לזה לזה'. הן נולדו בתקופה בה לא היתה ישות יהודית ריבונית ואנו בתפוצה היינו זקוקים לסיסמאות כדי לחזק את עצמנו ולהישען אחד על השני. ובכן, תודה לאל יש לנו שלטון יהודי ולשלטון יש אחריות מסויימת. מה שאנו מתחבטים הוא מהי האחריות של מדינה יהודית זו כיוון שאנחנו אומרים שהיא שונה ממדינות אחרות. מה עליה לעשות או לא, כמה עוצמה תהיה לה, איזה שיקול דעת יהיה לה. במידת מה זה כמעט קל, כל הסוגיה של המעמד האישי שאינה בוויכוח לדעתי היא מי הוא יהודי, זהו הרעיון כולו לדעתי שמשפיע על העם היהודי. זה בגלל טבעה של המדינה היהודית, של אמונתנו וכל דבר אחר. אין ויכוח שהחלטת ממשלה הקובעת מי כן ומי לא יהודי משפיעה על כל היהודים בכל רחבי העולם, אין כל ספק בכך. כן, חייבת להיות רגישות במדינה זו כאשר היא מחליטה החלטות כאלה. החלטות כאלה יקבעו את המעמד של היהודים מעבר לגבולות שלה.

תרבות, הנשיא ריינהרץ, אין לי בעיה איתה, זו סיסמה שמאד נוחה לי, לכולנו, כי מציון תצא תורה. התורה היום אינה מוגדרת בדרכים חדשות רבות, אף אחד אינו מתמודד איתה, היא צריכה להיות טובה יותר, גדולה יותר אבל זה בסדר, זו אינה דילמה עבורנו. עלינו לעשות הרבה יותר, עלינו להיפגש יותר, עלינו למצוא דרכים להעביר טוב יותר את ההיסטוריה שלנו, התרבות שלנו, המסורת שלנו. יש משהו אירוני בכך, אותם אנשים שנתנו לעולם את התקשורת הטובה ביותר יצרו שני סרטים בחמישים השנה האחרונות, אחד הוא אקסודוס שאנחנו עדיין מדברים עליו והשני הוא רשימת שינדלר. כך שיש כאן משהו שגוי שלא ניתן לתיקון, יש משהו שגוי בשיטת החינוך של העם היהודי שגם אני אינני בטוחה שזה התשובה אף על פי שזה חלק מהתשובה.

הגורם המסובך ביותר בתהליכי קבלת החלטות הוא לא בסוגיות של שלום ומלחמה אלא בסוגיות הכלליות. זה הדבר שאנו צריכים להאבק בו. שוב, אינני בטוחה אם יש מנגנון שיוכל לסייע לנו לטפל בכך. אנו נלחמים עם פורום האנטישמיות, רבי מלכיאור יודע את זה ונתן יודע, אני רק לא בטוחה שזה צריך להגיע משם. כדי שזה יהיה המרכז, זה צריך להיות חלק כמו 'כי מציון תצא' מאבק נגד האנטישמיות. אני לא בטוחה כיוון שלוועדה זו יש עניין בעלייה ואחד הגורמים לעלייה מהו? אנטישמיות. אז אנחנו צריכים לדעתי לדון בכך, להתמודד עם זה אבל אינני רוצה שאתה תקבל החלטות עבור השלטון והבטחון של ישראל ותושביה כי הקיום שלך, החוזק שלך הוא ההגנה הגדולה ביותר לאבטחת העם היהודי מפני האנטישמיות אבל לך יש שיקולים אחרים שאינם תמיד באותו מובן.

ראש ממשלת איטליה פיני היה כאן. אם הממשלה שלך היתה מקבלת החלטה המבוססת על רצונן של הקהילות היהודיות, אם היית שואל את הקהילה היהודית באיטליה הם היו אומרים לך, אל תכונן יחסים עם ברלוסקוני, עם פיני, האם זה מה שתעשה? אתה אומר שאתה מתחשב בעם היהודי. אני אומרת לכם שמונים, תשעים אחוז מהקהילה היהודית באיטליה אינם רוצים שתהיה בקשר עם ברלוסקוני על אחת כמה וכמה עם פיני.

אני מכירה כאן מישהו שעלה וכן חשב שאנחנו צריכים להיות בקשר עם מנהיג הקהילה השחורה באמריקה, עם הקהילה האמריקאית האפריקאית, עם ג'סי ג'קסון.

אבל את רק מדגימה את הבעיה, היידר, יש עניין לאומי של ישראל בהרבה היבטים ביחסי גומלין וכדומה. איך אתה מחליט החלטות המבוססות על מה שיהודי אמריקה חושבים או יהודי צרפת חושבים?

כל הסוגיה של דרום אפריקה, הקהילה היהודית, אנטישמיות, קשרי ישראל, האתיופים שהם שונים, רוסיה הסובייטית היא שלישית, הפיצוי משוויצריה. כיצד אתה שוקל מה הם הצרכים השלטוניים של מדינת ישראל כנגד. אלה סוגיות קשות שאני אינני סבורה שהן ניתנות לפתרון על ידי מנגנון של בית אחר או מפלגה או כל דבר אחר אך יש צורך לדבר עליהן, אנחנו צריכים לערוך דיונים אלה. הטלאי הכתום והטלאי הצהוב, האם יש משהו שמדינת ישראל יכולה לעשות בקשר לכך? בכל פעם שמדינת ישראל מדברת ואומרת ליהודי צרפת לצאת משם או ליהודי תורכיה או יהודי ארגנטינה לצאת משם אלה הצהרות מאד רציניות כאשר אנחנו מדברים על האחריות ביחסים כי זה מכריח את יהודי תורכיה להגיד אנחנו תורכים, את יהודי צרפת להגיד אנחנו צרפתים את יהודי ארגנטינה להגיד אנחנו ארגנטינאים. כך שאני הייתי אומרת שהדבר הכי פשוט שעליכם לומר לפקידי הממשל שלכם, אתם רוצים עלייה, אתם רוצים זאת? תעשו זאת. כך עשיתם ברוסיה הסובייטית, ישראל התחילה בכך. אם לא ישראל לא היה מורם מסך הברזל, כמובן ערבנו את כל האחרים אבל אם יש החלטה אחת של הממשלה שיכולה להשפיע על בטיחותם ובטחונם שאיננה מועילה לכל מה שישראל מייצגת היא בסוגיה הזו, כשאתם אומרים כן אנחנו רוצים את כל היהודים. אל תצהירו על כך אל תזמינו אותם, אל תאתגרו אותם ברגעי משבר כי זה מה שמפחית את בטיחותם וביטחונם.

אני שבע רצון מההצהרות. הרשו לי קודם כל לברך את האורחים הנכבדים ולהתנצל על בואי באיחור מה הבוקר בגלל פגישה דחופה שנערכה הבוקר. יש לי מספר דברים להגיד ועניינים אלה בוערים כולם. אני מאמין בסוגיות אלה ולכן כמובן לא אוכל לכסות אותם במספר מלים אבל רק כמה הערות.

ראשית כל, יש דבר אחד שאני באופן בסיסי לא מסכים עם חברתי הטובה איבי פוקסמן שיש הרבה התייעצויות ודיאלוגים שמתנהלים שהם מספיקים. אני חושב הפוך, אני חושב שמתנהלות התייעצויות דלות וזעומות, זה רחוק מלהיות מספיק וזה לא זורם לחברה הנכונה, לא בישראל ולא ביהדות התפוצות וזה הולך במישור צר. אני זוכר שיחה שהיתה לי פעם עם חבר טוב, דוד מקובסקי, ששאל אותי עת שהיה יושב ראש WUJS כמה יהודים יש בעולם. אני אמרתי לו משהו בין אלף מאתיים לאלף ארבע מאות. הוא היה קצת מופתע אבל אני אמרתי שהייתי בכל ועידות היהודים וזה המספר בקירוב.

הם אז המציאו שהם מייצגים משהו כמו שלושים, חמישים מיליון בני אדם אך אותם שלושים, חמישים מיליון מעולם לא שמעו עליהם ועל כך. לכן יש לנו בעיה מאד בסיסית, זה במישור אחד.

דבר שני שאינני מסכים איתך הוא שיש צורך רב במדינת ישראל לשמוע דעות. כמובן כל אחד הוא ריבוני אבל כמו שאנחנו לא יכולים להחליט עבור ארגוני היהודים האמריקאים או הארגון היהודי העולמי. יש לנו רצון עז אפילו בשאלות שאת ציינת, לדבר על דרום אפריקה, את אינך חושבת שאם ממשלת ישראל היתה יותר רגישה למה שאמרה הקהילה היהודית העולמית על האפרטהייד היא היתה נוהגת אחרת בשנות האפרטהייד? אני לא אומר שזו היתה צריכה להיות ההחלטה הסופית, ההחלטה הסופית עם האסטרטגיה הכוללת היא כאן אפילו בסוגיה כזאת. לבטח אנחנו צריכים להקשיב יותר, יש דברים שאנחנו, עם כל התובנה המעמיקה שלנו וחוכמתנו הכללית, לא יכולים לראות כאן בארץ. אנחנו צריכים לשים דגש על הרבה מאד סוגיות שהן רלבנטיות לחיי היומיום שלנו, אנו זקוקים לדיון, אנו זקוקים לדו שיח אבל הבעיה העיקרית שלנו ואני רוצה לציין שתי בעיות עיקריות. הבעיה העיקרית בישראל היום, עם כל הכבוד לסוגיית הנישואים הרפורמיים ועם הסוגיה של מיהו יהודי או ישראלי שהן חשובות ויש לפתור אותן פעם אחת ולתמיד בסתירה שאילן דיבר עליה והן פרדוקס. האם אתם יודעים שיש יותר ישראלים שנישאים בקפריסין מאשר קפריסאים שנישאים בקפריסין? הם אפילו ביקשו ממני לפתוח משרד רבנות בקפריסין לטפל בכל הישראלים המגיעים לשם כדי להתחתן. אנחנו צריכים להיות ברי מזל שאין לנו חוק שאוכף מילה, אחרת היו לנו נסיעות לקפריסין ביום השמיני כדי להימנע מהמילה וזה מה שקורה כשיש לך כפייה דתית בחקיקה שאינה עוזרת לאף אחד. יש לי דעות נחרצות על כך ואינני נרתע מלהגיד אותן.

אך זו אינה הבעיה העיקרית, הבעיה העיקרית במדינה היא לא שאלה של פעולה צבאית כזו או אחרת, הבעיה העיקרית היא מה הכוונה שיש לנו מדינה יהודית. מה היא מכילה, לא מיהו יהודי אלא התכולה של להיות יהודי. אנחנו עוד לא דנו במדינה זו, אולי בגלל הדברים האחרים שהיינו עסוקים בהם מההתחלה, לא היה לנו יום אחד של שלום, לא יום אחד של בטחון לא יום אחד בתוך הגבול, אין לנו מושג מה משמעו. אנו מונעים במדינה זו על ידי שתי אוכלוסיות שונות, אוכלוסיה דתית חזקה אשר אפשר לומר שבחינוך היא יותר מארבעים אחוז מחינוך ילדים יהודים במדינה זו. אוכלוסיה חילונית שמגדירה את עצמה פחות ופחות כיהודית אשר יש לה השפעה רבה על היחסים שלנו עם יהודי העולם. הבעיה של היהדות, של המדינה שבחלקה נוגעת במה שמרינה ציינה בקשר לפרו ציונות, שהולכת ומתגברת, היא היתה באגף השמאלי זמן רב, בשמאל הקיצוני אבל היא מתגברת. יותר ויותר באגף הימני, כשאנשים מפסיקים להתפלל למען מדינת ישראל אשר רק לפני מספר שנים קראו לה תחילת הגאולה. הם מפסיקים להתפלל למען מדינת ישראל כי הם לא מאמינים יותר במדינת ישראל. אם אנחנו לא יושבים בנצרים אין למדינת ישראל זכות קיום. זה מגיע עד כדי כך וזהו קרב שאנחנו הולכים להיות בו בשנים הבאות וזה עומד לקרוע אותנו לחלקים. אנחנו צריכים לתת דגש רב על הסוגיות האלה גם מיהדות התפוצות בדרכים שונות לחלוטין מאלה של היום.

הסוגיה השנייה היא כמובן הסוגייה של מה שקורה בצד השני של האוקיינוס או כמו שאמרת בצדק זו לא רק יהדות צפון אמריקה, אנחנו מדברים על יהדות העולם וכיוצא בזה שם הבעיה העיקרית היא שיש לך קבוצות קטנות של אנשים שהופכים להיות יותר ויותר מעורבים בנושאים היהודים ואנו נוטים להיות אופטימיים ואסירי תודה לכך. אנחנו רואים אנשים אלה, פעילויות אלה, גם בקרב אנשים צעירים אבל אנחנו לא רואים שהרוב הגדול נסחף עם הזרם הלאה, נסחף לחלוטין. אני לא מדבר על נישואי תערובת עכשיו, נישואי תערובה והתבוללות אינם היום שני דברים שווי ערך מסיבות רבות. אבל זה קורה היום ואנחנו לא מערערים על כך. וזו לא שאלה של הסברה, זה מאד חשוב שלכולם יהיו הכלים לדעת מדוע ישראל פועלת כך או אחרת אבל ככל שאנחנו מדברים על ישראל בלבד, על השאלה שאנחנו צודקים והם לא בבעיה הישראלית הפלשתינאית או כשאנחנו מדברים על הטרור ובניית גדרות וכל הנושאים עליהם אנחנו מדברים, האם זו הדרך שאנו סבורים שאנחנו יכולים לשכנע צעירים יהודים שישראל רלבנטית עבורם? אני לא מדבר על לעלות לישראל, אני מדבר על השייכות לזהות, חיים, קיום כאשר לא כך הוא הדבר.

זה מה שאתה ציינת במילה אחת, זו השאלה של תרבות, איך אנחנו היום מציגים בישראל דרך שעונה על מה שמעניין את הצעירים היום, מה מלהיב אותם. היה לי הכבוד להיות יושב הראש הראשון של הוועדה לזכויות הילוד, בארבע השנים הראשונות הייתי יושב הראש שלה. זכויות הילוד, סוג של תשובה מדוייקת, עם הרבה התנגדות, כל הארגונים היהודים שבתחילה לחמו בה, זו תשובה לאפשרות למעורבות גדולה ועריכת מחקרים רבים בנושא.

אתה רואה לפתע שני דברים שהם מעניינים, אחד, אתה יכול לפנות אל היהודים הצעירים ולשבח את היהדות שלהם דרך ביקור חינוכי בישראל שמעניק גם לדעתי מסר ציוני נפלא. לא משנה איפה יבחרו לחיות ומה מידת המעורבות שלהם תהיה, ההתרגשות, הקשר, האנרגיה היהודית היא שחשובה לאין שיעור. שניים, מה שזה יצר וזה מעניין ועצוב במידת מה שאנחנו דרשו מסטודנטים ישראלים להיות חלק מהתוכנית הזו, כל אותם סטודנטים ישראלים שנסעו שישה, שבעה ימים באוטובוס עם סטודנטים מיהדות התפוצות קיבלו זהות יהודית באותם שישה ימים יותר ממה שהם קיבלו ממערכות הלימוד בבית הספר ובאוניברסיטה וזה בגלל הדרך שבה אנו מתמודדים עם היהדות במדינה, דבר שמוסיף לזכות הילוד אך עצוב למערכת הלימוד שהיא עדיין סוגיה יותר חשובה. לכן אלה הסוגיות שאנחנו צריכים לטפל בהן באופן מעמיק ואנחנו לא עושים.

מוריס סלקה שהוא סגן יושב ראש המועצה הציונית, בקשה, רצית לומר מספר מלים ואחריו פרופסור דרור.

תודה לך על שנתת לי את ההזדמנות לשאת דברים. אנחנו מדברים על היחסים של העם היהודי, האחריות ההדדית ולאחרונה הוקמו למעשה שני גופים, קבוצות דיון בסוגיה הזאת כי אנחנו הבנו שזו אחת מהחשובות ביותר, אנחנו הזנחנו סוגיה זו זמן רב מנקודת המבט של הצד הישראלי. המועצה הציונית הקימה קבוצה מאד מכובדת, בראשה עומד פרופסור יחזקאל דרור עם אנשים מרשימים, בעלי ידע והוגי דעות. אנו מציגים מסמך על היחסים בין היהודים בתפוצות לישראל. אני הייתי רוצה לומר לגברתי יושבת הראש מה שאנחנו עושים למעשה, הנושא העיקרי הוא חינוך, אנחנו מדגישים את החינוך בישראל, אנחנו מבינים שעדיין לא סיימנו את המשימה, אנחנו זקוקים למעשה לכוח של העם היהודי. האם אתם יכולים לדמות מה היה קורה למדינת ישראל אם מיליון היהודים מרוסיה הסובייטית לא היו עולים אליה? לכן האוויר שלנו לנשימה וערך היחסים חשוב.
דוגמה או שתיים, גברתי, ואני אסיים. למרבה הצער הדבר הוא גם בתפוצות ולא רק בישראל. זה מה שאנו אומרים. אנחנו מחזקים את הנקודות, את החינוך ויותר מכך בתפוצות, אני זוכר, ב-1977 הייתי אחראי למה שאנחנו קראנו, צעירים יהודים בארצות הברית וסטודנטים. אנחנו לקחנו שתי רכבות עם סטודנטים שהגיעו מכל מקום להפגין בניו יורק למען הסירובניקים ושרנסקי, הם הגיעו בהתלהבות. אני לא יודע אם היום אנחנו מסוגלים לארגן דבר כזה כאן.

הסטודנטים בארצות הברית הסטודנטים היהודים למרבה הצער אינם מעורבים ואנחנו לא עושים מספיק. היו לנו 400 סטודנטים... שילמנו כדי לעבוד עם אותם סטודנטים. אנחנו לא משקיעים מספיק, אני מדבר עכשיו על הקהילות היהודיות לא רק בארה"ב, בצרפת ובכל מקום, להשקיע עם כל אותם דברים כי לפני שלושה חודשים הייתי בדטרויט וילד שהגיע לפגישה בהילל הסיר את הכיפה שלו כי הוא פחד והתבייש מאותה זוית ראיה לכן מה שעלינו לעשות זה לחזק את היחסים עם התפוצות יותר ויותר מכל פעם. תודה רבה.

אני רוצה להעיר הערה אחת. אתה רואה שאנחנו ... בגלל המחבלים המתאבדים היו אלה היהודים הרוסים מני יורק שערכו לנו .... מאד חשוב.

למען ההגינות יש הרבה אנשים בקהילות היהודיות בכל המדינות שמזדהים עם ישראל. אנחנו שמחים שגם היהודים הרוסים משום שזה דבר בלתי רגיל ומאד חשוב אבל הם לא היחידים.

הרשו לי לציין בקצרה שלושה פרדוכסים, אחר כך להצביע על כמה דרכים לחיקוי. פרדוכס מספר אחד, אנחנו באמצעיתה של נקודת מפנה של ההסטוריה היהודית. לעבוד על היחסים בין המדינה והתפוצות יקח דורות. הסתגלות לקיום מדינה אחרי אלפיים שנה בלי מדינה בעולם חדש אינה נושא שמקבלים עליו החלטה מהירה, החלטות כאלה הן חסרות ערך, אלה תהליכים היסטוריים ארוכי טווח. אבל הפרדוכס הוא שאנחנו מוכרחים לעשות משהו להבטיח עד כמה שניתן מבחינה אנושית לקבל תוצאה טובה כיוון שהעתיד אינו מובטח, העתיד יכול לעלות או לשקוע. לכן אנחנו מחפשים את הדרכים להתערב באותם תהליכים היסטוריים מבלי שנבין אותם באמת לעומק.

הפרדוכס השני, לעם היהודי יש בימים אלה שני מרכיבים שונים באופן קיצוני. אחד הוא מערכת הקהילות המאורגנות, היהודים בתפוצות אינם חיים במבנה היררכי או פוליטי. יש להם מבנה ארגוני כפי שהעידו המנהיגים כאן אבל לעם היהודי יש היום גם מדינה שהיא במבנה שונה לחלוטין משל יהודי התפוצות. לכן השאלה של גישור בין השניים מאד מורכבת. זה לא נושא ברור, הייתי אומר שבמונחים היסטוריים הוא ייחודי.

שלוש, יש גם פרדוכס על ישראל. ישראל היא מדינה, לא מדינת לאום אבל מדינה, בה בשעה היא הליבה של הקהילה המתורבתת היהודית העולמית, זו איזה שהיא מתיחות פנימית. אתם יודעים הכל על כך, זה עדיין קיים והנושא הוא לטווח ארוך.

לגופו של העניין שעל סדר היום, האם יכול מישהו לעשות משהו לעזור לתהליך או להתמודד איתו? לא לפתור את הפרדוכסים האלה על ידי מבנה מוסדי, להקים משהו חדש כפי שהוצע על ידי הנשיא, על ידי המועצה ואחרים. התשובה היא אולי, הכלל הראשון הוא זהירות, לא לגרום יותר נזק מתועלת, אין פה שום דבר בטוח מראש. אחדים אומרים שזה שדה טעון בכוח באינטרסים ודעות שונים, בואו לא ניגע בזה. אחרים יכולים לומר יש צורך ברור לעשות משהו חדשני אחר ליחסים בין היהודים וישראל. אין זה פשוט לעתיד לבוא כשישראל מהווה מדינה דמוקרטית עם מיעוט גדול ועם יהודים שהם שונים. ארצות הברית היא המרכיב העיקרי, אמריקה הלטינית היא קצת שונה. אני סבור שניתן לעשות משהו אבל אני חייב להודות שהמבנים הממשלים האלה הם עניין לטווח ארוך לדידי. אני לא יודע מבלי לערוך בחינה מעמיקה. במוסד מדיניות העם היהודי אנחנו מנסים לעזור לכם לא בהגשת מחקר פסקני, זה יהיה בלתי אפשרי אבל אנחנו מקווים שבתוך שלושה חודשים יערך מחקר ראשוני על האפשרויות העיקריות, היתרונות והחסרונות, העלויות והתועלת תוך התייעצות עם כולכם בדרך זו או אחרת ביחד עם העם היהודי בחוץ לארץ ובישראל על מנת לעזור לכם להחליט. תודה רבה.

חבר הכנסת מיקי איתן, שרצה להיות איתנו היום, ביקש מאבי היימן לשאת מספר דברים בשמו.

תודה לכם, חבר הכנסת מיקי איתן לא יכול היה לבוא לכאן, אני חושב שהוא בטקס אזכרה של אמו. הוא ביקש ממני להציג פרוייקט שוועדת החוקה חוק ומשפט לקחה על עצמה לקדם לפני כשנה. אני חייב להגיד שאני מצטער שהוא לא פה משום שאני סבור שהוא היה מתעודד כפי שאני התעודדתי משמיעת הדברים שנאמרו. אני התעודדתי במיוחד מהגישה הממשית האמיתית של הנשיא ריינהרץ וממספר מלים שנאמרו על ראיית התוכן, יותר מאשר רק מוסד, במושגים של דיאלוגים בין יהדות העולם ומדינת ישראל. ועדת החוקה חוק ומשפט העבירה את זמנה בשמונה עשרה החודשים האחרונים בהרכבת חוקה למדינה. אנחנו באמצע העבודה ואנו מקווים להציג את ספר הצעת החוקה לכנסת באמצע 2005. הספר אשר יכלול באופן טבעי כמות מספקת של סעיפים מקדמיים שלטוניים ומגילת זכויות, יכלול כמה מהסוגיות החשובות בכוח לעם היהודי, הוא יתייחס לסוגיות אלה.

ברור שהדיון וקרוב לודאי שגם הספר יתייחסו לסוגית מיהו יהודי, ההתפלגות הדתית במדינה, זכויות המיעוטים, חוק השבות, דברים שהם גורליים לא רק לאזרחי ישראל שיהיו מושפעים ישירות ממנו אלא לעם היהודי מסביב לעולם שיהיה מושפע בעקיפין מיידית ובאופן ישיר בפוטנציה בשנים שיבואו.

הדיונים בחמש עשרה הישיבות שוועדת החוקה קיימה עד כה יצרו לדעתי את אחד הפרוייקטים המהותיים ביותר של בחינה מחדש של ערכי הציונות הבסיסיים. אני נכחתי במרבית הדיונים ואני התרשמתי בראותי חדר מלא כמעט כפי שהוא מלא עכשיו עם מספר רב של חברי כנסת עם כמות מרשימה של מומחים, אקדמאים, נציגים של בעלי עניין, ארגונים לא ממשלתיים, בעקרון כל מי שמעוניין להשפיע על הדעות וההחלטות של חברי הכנסת וחברי הוועדה בא לאותו חדר. צד אחד שהעדרותו בולטת ויש צורך בולט להביאו לשולחן הוא יהדות העולם.

הסוכנות היהודית והכנסת לקחו על עצמם לבצע מבצע משותף המופעל ברובו בצורה בולטת על ידי הפורום הישראלי אמריקאי שכמה מנציגיו נמצאים כאן לגרום ליהדות העולם להיות מעורבת בדיונים האלה, אני מנהל את הפרוייקט. הפרוייקט פועל בשלושה מישורים. מטרתו לגרום למעורבות כמה שיותר אנשים שאפשר בעולם, במישור העממי דרך אתר האינטרנט שזה עתה עלה שהוא, www.cfisrael.org הכולל את הפרוטוקולים של דיוני ועדת החוקה באנגלית. הוא כולל תיעוד רקע וכולל חומר רב אשר עשוי להיות נחוץ כדי לגרום למעורבות כמה שיותר אנשים בדיוני ועדת החוקה. יש מישור מומחיות, באותה דרך שאנחנו מביאים מומחים מישראל לשולחן, פרופסורים, דיקנים של פקולטות למשפטים ומדע המדינה, אזרחים מעוניינים, אנחנו צריכים להביא אותו סוג של אנשים מכל רחבי יהדות העולם.

יש שתי נקודות שאני רוצה להצביע עליהן לסיום. אחת שאני ישראלי גאה מאד אבל גם יהודי אמריקאי גאה, עולה חדש לא מכבר, אני עליתי לארץ לפני פחות משנה. אני שמעתי מה קורה בוועדה ואני סבור שבאים אליה אנשים חשובים ונבונים ביותר אבל אני יודע שיש דיעות ונקודות השקפה שלא היו צריכות להאמר ויותר חשוב מכך, לא היה צריך להגן עליהן אם האנשים היחידים בחדר הם ישראלים. חשוב מאד להביא את יהדות העולם לשולחן.

הדבר השני שרציתי להצביע עליו שהוא חשוב הוא שיהדות העולם צריכה לבוא לשולחן זה כמו שהמומחים באים לשולחן כיועצים, האנשים שבעצם מצביעים על כך, האנשים שמושפעים מכך הם האזרחים של ישראל. זכויות המיעוטים הערבים הם סוגיה עיקרית וקבוצות ערביות היו מעורבות בתהליך. מאמץ רב הושקע אבל יש חשיבות גדולה ביותר להביא את אמריקה לשולחן ולהביא את יהדות העולם כיועצים.

תודה, אבי, על תרומתך. חבר הכנסת טומי לפיד.

אני מאד שמח ומרגיש מכובד בנוכחותם של כל כך הרבה מנהיגים של הקהילה היהודית האמריקאית ואני שמח לפגוש את דניס רוס. אני סבור שההישרדות של העם היהודי בתפוצות ובמיוחד באמריקה היא גם שאלה חיונית לקיומה של מדינת היהודים. יש היבטים רבים לנושא הדיון אני רוצה לגעת בנושא אחד שאני חושב שיש לו חשיבות עיקרית. יכול להיות שאני אחזור על כמה מהדברים שחברי שלגי אמר לפני שהגעתי, יש לנו כמה דעות משותפות.

אני סבור שהדור של יהדות אמריקה שדאג במיוחד לישראל היה הדור שגדל באמריקה ברובו כמהגר חדש שנעשה מודע למה שקרה באירופה יותר מדי מאוחר ואז מדינת ישראל הוקמה. הרגשת האשמה קודם כל ושנית ההתלהבות מקיום ישראל נתנו דחיפה עצומה לקיומה של הקהילה היהודית באמריקה. הדור השני היה זה שביסס את עצמו ככוח כלכלי ואינטלקטואלי עיקרי בארצות הברית אבל דאג להינשא ללא יהודים. הדור השלישי כיום שהוא פחות או יותר בגילאי השלושים והארבעים, משכילים ביותר וברי מזל שהם יהודים בחלק מהזמן. בחלק מהזמן, משום שהיהדות שלהם אינה קשורה עוד בשואה. מדינת ישראל היא עובדה טבעית עבורם. ההיבט היהודי של היהודים באמריקה הולך ונחלש משום שאנשים אלה השתלבו כל כך בחברה האמריקאית שיש להם מיליון דברים אחרים לחשוב עליהם מאשר לחשוב על היהדות שלהם. הרוב הגדול של האנשים האלה, כמדומני שמונים וחמישה אחוז מהם הן קונסרבטיבים והן רפורמים, הקשר היחידי שלהם עם היהדות הוא בית הכנסת. אם הם לומדים לדעת שהרבי שלהם מופלה לרעה בישראל, אינו מקובל בישראל, אינו נחשב כשיר להיות רב בישראל ואינו מוכר חוקית בישראל, זו בשבילם אפליה שקשה להם מאד לקבל. גם הרבנים האלה, יהודים טובים ככל שיהיו ורבים מהם, רובם הגדול הוא ציוני, מרגישים נפגעים ממה שקורה כאן.

התדמית שאנחנו יוצרים בעיני הדור היהודי אמריקאי הצעיר הזה, מחציתו נשוי ללא יהודים, בין אם זה מצד האשה ובין אם זה מצד הגבר, היא של מדינה דוגמטית, המדינה היחידה בעולם החופשי שבה רבנים רפורמים וקונסרבטיבים אינם מוכרים, הרבנים שלהם אינם מוכרים, הרבנים שלהם אינם טובים מספיק בשביל ישראל. בהיותם שני דורות אחרי השואה והקמת מדינת ישראל ומעורבים היטב בחברה האמריקאית, הם מפסידים את הקישור האמיתי שלהם לישראל כיוון שאנחנו גודעים קשר זה בכך שאנו לא מכירים בקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות בישראל. אנחנו אומרים להם שהמנהיגים הרוחניים שלהם אינם יהודים טובים, הם טובים מספיק לשלוח לנו כסף אבל הם לא טובים מספיק לשרת כאן כמנהיגים רוחניים. זה המסר הנורא והאיום שאנחנו שולחים ליהדות אמריקה. בתוך דור אחד אנחנו עלולים לאבד לא את היהדות עצמה אלא את האהדה של הקהילה הזאת כלפי ישראל , מדינה קטנה דוגמטית ומחרחרת צרות במזרח התיכון.

לכן החובה המוטלת עלינו היא לשנות את הסביבה של הרבנים. אני מייצג מפלגה חילונית אבל המפלגה החילונית רוצה סביבה ליברלית. המשימה שלנו היא להבטיח שהרבנים של מרבית היהודים האמריקאים יוכרו ויתקבלו וינתנו להם כל הזכויות הניתנים לרבנים האורתודוכסים. כיוון שאנחנו קיבלנו דניס את מה שאתה היית נוהג להגיד לנו כנושא משרה שהאהדה של אמריקה לישראל מייצגת ערכים משותפים, זה מה שהיינו רוצים להאמין אבל האהדה של אמריקה לערב הסעודית היא בגודל האהדה אלינו למרות שהערכים המשותפים יותר מוגבלים, כך שאין זה ערכים משותפים זה, אם אתה רוצה להודות בכך או לא, זו היהדות האמריקאית שעושה את ההבדל. היהודים האמריקאים מאד גאים בכך אך הם זהירים כי הם לא רוצים להיות מואשמים בניצול השפעה לטובת מדינה אחרת אבל אנחנו צריכים להודות בפני עצמנו לפחות שזו האמת. בתוך דור אחד אנו נאבד את ההכרה בקונגרס אשר על ידי הסיוע לישראל הוא מקבל סיוע מהקהילה היהודית האמריקאית. ברגע שהקונגרס יבין שהוא יכול לשפוט את המזרח התיכון כמו שזה מתאים לו לרבות הנפט הערבי ודברים אחרים, הוא יחדל לתמוך בישראל כפי שהוא נוהג כיום. הקיום שלנו עדיין תלוי בסיוע שאנחנו מקבלים מארצות הברית כך שהאפלייה של הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים והקהילות היא לא רק מעמידה בסכנה את היהדות העולמית כיחידה אלא מעמידה בסכנה את הקיום העתידי של מדינת ישראל וזאת האחריות שלנו. תודה רבה.

אני פרופסור באוניברסיטת ברנדייס, אני רעיתו של נשיא האוניברסיטה ובמה ששייך לכאן אולי אני מפעילה מכון מחקר באוניברסיטת ברנדייס בשם מכון הדסה ברנדייס. אני הייתי רוצה לקרוא לכם את הייעוד שלו לפני שאני אציין שתיים או שלוש נקודות קטנות.

היעוד של המכון שנוסד בשנת 1997 מכספים של הדסה, הארגון העולמי של נשים ציוניות הוא, לפתח דרכים רעננות של חשיבה, שזה ביטוי בו השתמשו רבים כאן, על יהודים בכל העולם, על יצירה וקידום של מחקרים ופרוייקטים אומנותיים.

אני רוצה להצביע על מספר נקודות שאני חושבת שהן חשובות מאד. נקודה ראשונה, הדרך הטובה ביותר להביא צעירים באמריקה וכנראה בשאר העולם שהם יהודים, לגלות שוב עניין בישראל היא לפתור את הקונפליקט הישראלי פלשתינאי. השנאה שאתה תמצא לישראל בין אלה ששונאים את ישראל וכמה שונאים את ישראל יותר כיום היא בגלל התפיסה שישראל נתפשת כרודן, כך התחושה שלהם שישראל היא מדינה גזענית שמבחינתכם היא ביטוי נורא אבל הרעיון נעוץ במוח של האנשים. כשהבעיה הזאת תיפתר בדרך שנראית רעננה, שנראית כמו מודעה לשלום להתחלה חדשה אז הם יוכלו להתייחס שוב לישראל בדרך שהם יוכלו להיות גאים בה. אני לא אומרת שהם צודקים, אני מדברת על תחושה ואז יהיו לנו אנשים מעורבים כמו שהיו אחרי 1967 כשאנשים רבים כל כך באו הנה. כך שלדעתי פתרון הבעיה יפתור בעיות נוספות אחרות.

אני לא אומרת כיצד לפתור זאת, מי האחראי. המודל של ברנדייס הוא האמת בכל חלקיה העמוקים ביותר, אני לא אעשה אלא זאת. זה כבר הופנם ואני יכול להדגים זאת במאות דרכים. אני אתן לכם דוגמה קטנטנה, אשה צעירה בארצות הברית, סטודנטית בברקלי רצתה להתנדב בקיץ לארגון פרוגרסיבי. היהודים הם פרוגרסיביים, הם ליברלים, הם מצביעים באופן דמוקרטי גם אם זה בניגוד לעניינם, אני מדברת על הרוב הגדול של האוכלוסיה היהודית בארה"ב. היא לא יכלה למצוא ארגון פרוגרסיבי אמריקאי שהיא תוכל להתנדב אליו כיוון שלכולם היתה עמדה אנטי ישראלית. יכול להיות שכולם טועים בדעות שלהם עדיין יש להם דעות, זה מה שאני ניסיתי לומר. כאשר תיפתר הבעיה, הדעות המוטעות שלהן תשתנינה והם יהיו מוכנים יותר לאמץ את ישראל.

נקודה שנייה, אנשים רבים, זה אולי לא כל כך חשוב לכם, אני לא יודעת אם כולם יודעים שהארגון הציוני הגדול ביותר באמריקה הוא הדסה, זה מוזר מאד אבל זה הדסה. אני אומר לכם מדוע זה מוזר משום שזה ארגון של נשים. זה ארגון שאינו מתכנס לדון בסוגיות של מדיניות, הוא מתכנס לדון בידידות, לטפל במציאת דרכים לקביעת מנהיגות, לחינוך של עצמו ולגיוס סכומים אדירים של כספים המוקדשים לפרוייקטים מיוחדים. זה יכול להועיל לכל מי שיש לו עניין במציאת דרכים לקשור את היהדות העולמית לכנסת או לישראל, באופן כללי לחשוב מהם הארגונים המוצלחים שפועלים כבר במשך דורות וכיצד הם עושים זאת? שימוש במודלים קיימים שכבר פועלים אני חושבת שזו נקודת ההשקפה של יחזקאל דרור.

נקודה שלישית, אני תמיד סברתי שזה מוזר שהיהודים תמיד מנסים למכור את היהדות. אם המוצר כל כך טוב, מדוע אין לו קונים? אני מרגישה מאד נבוכה כיהודיה גאה למכור את היהדות למישהו. זה מה שעושה הילל וזה מה שעושה כל ארגון, זה מה שכל בית כנסת עושה, הוא מנסה לשכנע אנשים להיות מעורבים. אני הייתי רוצה להציע שננסה רעיון אחר, להציג אותה כמועדון יוקרתי סגור שקשה להתקבל אליו. אם ניצור קצת יותר תחרות, קצת יותר סלקטיביות בכמה דרכים, רק א',ב',ג', יכולים להצטרף אליו. אני חושבת שהיה זה גראוצ'ו מרקס שאמר, אני לא רוצה להיות חבר במועדון שאני מוזמן להיות בו חבר.

הייתי רוצה להמליץ, וזו הערתי האחרונה, אחת הדרכים היעילות ביותר לגרום לצעירים להיות מעורבים היא בתפישת ההתמחות. אני הייתי רוצה להציע שכל אחד מחברי הכנסת וכל ועדה וכל ארגון חיוני בארץ יזמין על בסיס תחרות צעירים אמריקאים או מארצות אחרות להיות מתמחה, יושבת הראש קולט אביטל יש לך מתמחה?

יהודיה אמריקאית משיקגו.

אני סבורה שזו השיטה שעובדת. קרבו אותם אליכם קרוב ככל האפשר בדרך של תחרות. רק הסטודנטים המוכשרים ביותר יכולים לעבוד קרוב אליכם ולהבין מה קורה ולהיפך. יש לנו ארגון גדול ה- ADL, יש לנו ארגונים אחרים מסביב לשולחן, אני הייתי רוצה להמליץ שאנחנו בארגונים האמריקאים שלנו ואחרים ניקח ישראלים צעירים להתמחות כדי שהם יבואו ויבינו איך הארגונים האלה פועלים. אם נאמן צוות של צעירים כאלה בעבודה הממשית של הארגונים השונים בדרך של תחרות, אנו נתחיל לפתח מנהיגות של אנשים אשר מעורבים באמת ויודעים מה הם עושים. לסיום אני תומכת בכל מה שבעלי אמר, תודה רבה לכם.

תודה רבה לך. מספר הערות, הערה ראשונה לטומי. אני באמת מסכים איתך שהבעיה העיקרית כאן בישראל היא התנועות הדתיות כמו הרפורמית והקונסרבטיבית ואפילו הבונים החדשים אבל באמרך זאת אל תשכח שהבעיה העיקרית של היהודים בעולם היא ששבעים, שמונים תשעים אחוז, אף אחד לא יודע כמה, מהאנשים אינם משוייכים, זהו שם המשחק, לא השלב בו הם יוצרים קשר עם בית כנסת והם חלק ממוסד יהודי כלשהו, הסוגיה העיקרית היא שמרביתם אינם יוצרים כל קשר והם אינם משוייכים, זה דבר אחד.

הערה שנייה, אני סבור שמה שגב' ריינהרץ אמרה הוא אמת לאמיתה. מפגישות עם סטודנטים רבים אני רואה שהקשר שלהם למדינת ישראל מבוסס על תפישת המדיניות של מדינת ישראל שאין זה סוד שאני לא מסכים עם מרביתה בשנים האחרונות. אך שם המשחק הוא לא הקשר לממשלת ישראל או למדיניות ממשלת ישראל. שם המשחק הוא מה פירושו של הקשר או אלו יחסים יש לנו עם העם היהודי. מה שאני שואל את עצמי הוא מה המשותף בין הבן שלי שהוא היום בן 25 עם יהודיה מניו יורק או ממלבורן, היא בת 25 ומה יש להם באמת במשותף? להיות כן עמכם, יותר קל לי להסביר מה משותף ביניהם כבני אדם מאשר מה משותף ביניהם כשני יהודים או הקשר לעם היהודי. המשמעות של המסקנה שלי, לדוגמה כמו שמיכאל הזכיר זכות הלידה, לפי דעתי כשיש לך את תוכנית זכות הלידה, הבן שלי היה בשנה שעברה, כמשרד ישראלי הם עבדו ביחד משך שבוע עם אנשי התוכנית זה עושה את כל ההבדל. ברגע שיש לך יחסים אישיים, אל תדבר על מדיניות גדולה, עבדו על דיאלוגים בין אנשים על בסיס יומי/חודשי/שנתי שיצרת. זו לדעתי אולי הדרך היחידה אם אנחנו רוצים להיות רציניים.

הנקודה האחרונה, יש לי עדיין את ההרגשה שביחסים בינינו לבין התפוצות אנחנו הגיבורים, אנחנו מדינת ישראל ואנחנו נגיד להם מה לעשות ובנוסף אנחנו ניקח את הכסף שלכם ונדע מה לעשות איתו. אני סבור שעלינו לבנות דו שיח אמיתי ושווה, הם יכולים להשתתף בכל דבר ואנחנו יכולים להגיד להם בדיוק מה אנחנו חושבים. מבלי שיהיה דו שיח שווה זה לא יעבוד. אנחנו שישים שנה אחרי השואה, חמישים ושש שנה אחרי הכרזת מדינת ישראל ואנחנו צריכים לפתוח זאת, אחרת זה לא יעבוד.

ראשית אני רוצה להודות לכולם ובמיוחד לקולט על כינוס פגישה זו. אנחנו קיבלנו דוגמה לצורך בדו שיח מעמיק.

הוואקום קיים לא בפגישות רגילות של בירוקרטים אלא בקבוצות שונות. לטומי אני רוצה להגיד מילה על הרבנים, לדעתי כדי להיות מנהיג רוחני אתה לא צריך הכרה חוקית, יש לך את האנשים שלך ולהם יש אותך. יש קבוצות רבות של רפורמים וקונסרבטיבים כאן שביסודו של דבר מצליחות היטב.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות היא שזה נכון שתוכלו לראות בכל מקום ואני חושב שהדו"ח שלנו מראה זאת בבירור שהקונפליקט הישראלי פלשתינאי הוא הסוגיה העיקרית שיש לפתור. אבל אני יכול לומר לכם היום כי הספיחים ביום שאחרי השגת הסכם שלום יהוו בעיות גדולות יותר. אנחנו צריכים להערך לכך עכשיו, אנחנו התחלנו במכון רק עכשיו פרוייקט ליום שאחרי. היחסים בין יהדות העולם וישראל יהיו שונים לחלוטין אנחנו צריכים לחשוב על זה היום.

אם אתה מצמצם את כל מה שאמרנו, מה שמתגלה הוא שיש למעשה שתי תפיסות בסיסיות. תפיסה אחת היא, מדוע יש צורך בכל זה. אני סבור שהמסקנה האחת שיש צורך כי יש בעיות מסויימות או איומים המתייחסים לתפוצות במובן שגם מדינת ישראל צריכה להיות מודעת להם, עליה לקחת בחשבון כמה מעניינים אלה בבואה לקבל החלטות. השאלה היא, האם נדרשים מנגנונים חדשים כדי להיות מסוגלים לעשות זאת ואם כן האם הם צריכים לעצב דיאלוגים חדשים או לא. כמדומני שיש כנראה הסכמה, לא איזה מנגנון צריך להיות אלא בחשיבות דו שיח שכזה.

הנקודה השנייה שעלתה בחלק האחרון של הדיון היתה שיש לנו דאגה עמוקה על מה שקורה לעם היהודי בכל רחבי העולם במונחים של הפחתתו לפחות במונחים של מספרים. יש הנחה כלשהי שאם אתה משפר את אופי היחסים מעבר למה שקיים היום, שוב במונחים של דיון ותקשורת, שלא שאינם קיימים אבל משום מה האיכות שלהם צריכה להשתנות באופן מסויים וזה עשוי לתרום לטיפול בבעיה של הפחתת מספר היהודים בכל העולם.

יכול להיות שמטרתו של דו שיח זה היא ליצור רעיונות חדשים. שולמית העלתה מספר רעיונות בהקשר זה. יכול להיות שאתם מדברים על יצירת כלי שיכיל את מה שאתם מכנים רעיונות רעננים שיאפשר לנו להתמודד עם מה שמהווה חלק מהבעיה. האם חלק מהבעיה היא שלהרבה מאד אנשים להיות יהודי הוא פחות אטרקטיבי? אם זה המקרה, אם ניתן להעניק משמעות רבה יותר לקיום כיהודי בלי "מכירת היהדות" אלא על ידי מכירת החשיבות של ערכי היהדות במונחים של תיקון עולם לדוגמה, האם זו מטרה?

הנקודה היא שהמטרה לעצב מחדש כלים לשיחה היא לא רק להתמודד עם האיומים שקיימים שם אלא גם להתייחס דרך אגב גם למה שעוד לא נכנסנו אליו ברצינות, יש איומים מסוגים חדשים שהם עכשיו עולמיים, כל נושא איום הטירור הוא נושא שאינו חל רק על ישראל אלא מאיים על כל הקהילה היהודית בכל רחבי העולם. התגובה לטרור שישראל עושה עלולה להשפיע על רווחת הקהילות היהודיות בכל רחבי העולם. כך שאנו מתמודדים עם איומים חדשים מצד אחד ואנחנו מתמודדים מצד שני עם הדאגה המתמשכת למה קורה לעם היהודי בכל רחבי העולם ומה אנחנו יכולים לעשות במונחים של שיפור היחסים בין התפוצות וישראל על מנת לעצור זאת.

תודה רבה לך, דניס. אני מבקשת להודות לכל המשתתפים. הרשו לי לסכם מספר נקודות מנקודת המבט של חברי הוועדה. אני סבורה שמה שאנחנו שמענו ומה שרבים מאיתנו אמרו בבירור כי אין ספק שיש צורך בדיאלוג עמוק יותר במובן ארוך טווח ולא לטווח קצר אשר מדבר במידת מה גם על החזון שלנו של מי אנחנו כמדינת יהודים, איזה סוג תשובה אנו נותנים כמדינת יהודים, באיזה סוג של מדיניות רוחנית אנחנו צריכים לבחור כדי להמשיך לקיים את המעמד שלנו כמדינת יהודים וכמרכז.

דברים אחרים שאני חושבת שניסינו לומר אבל אולי לא אמרנו מספיק הם שעלינו להראות רגישות עמוקה תוך לקיחה בחשבון את האפשרות שלהחלטות שלנו ולדרכי הפעולה יש השפעה על היהודים שחיים מעבר לים. אני חושבת שארבע השנים האחרונות עם התפרצות האנטישמיות, עם התפתחות המאבק הבין עדתי בצרפת ובמקומות אחרים בין יהודים ומוסלמים כתוצאה מהקונפליקט הישראלי ערבי הם משהו שאנחנו צריכים להבין, לקחת בחשבון ולראות איך מה שקורה לנו כאן, גורם להשפעה נרחבת יותר על הקהילות היהודיות. מה שאנחנו מנסים ומה שאני חושבת שאנחנו צריכים לעשות וזו אולי התשובה לפרופסור ריינהרץ, אני מאמינה שאתה צודק באמרך שהיבט תרבותי הוא מאד חשוב, במלים אחרות אולי אנחנו צריכים לתרגם זאת למחשבה איך אנחנו יכולים לפתח שפה, השפה המשותפת של הדורות הבאים על מנת שנהיה מסוגלים לתקשר.

דבר נוסף שהייתי רוצה לומר הוא שבוועדה זו למשל שאנחנו דנו במספר הזדמנויות בסוג היחסים על איך אנחנו מסתכלים על התפוצות לאור העובדה שאין מספיק הבנה ישראלית למה שקורה בתפוצות.

לצערי עלי לומר ששרת החינוך ביטלה או חיסלה את הגוף היחיד שהיה, את המחלקה שיעודה היה חינוך ילדים בגיל בית ספר על התפוצות, לחנך, להכין תוכנית לימודים למערכת החינוך על התפוצות. אנו מתבוננים על העניין הזה בדאגה רבה ואני מצטערת שהשר שרנסקי אינו כאן אבל אני חושבת שלבטל מחלקה זו עכשיו ולא להשקיע די מצידנו בתרומה שלנו לחינוך היהודי מעבר לים, לחזק את הסטודנטים היהודים מעבר לים, זה משהו שצריך לדבר עליו ללא הרף. אנו מצידנו מרגישים בתחושת בהילות אבל גם מקבלים את מה שפרופסור דרור מציע, לפעול בשיקול דעת ולצעוד לאט יותר, אנו ניקח זאת בחשבון אבל נמשיך לשקוד על סוגיות אלה.

אני מבקשת להודות לכל אלה שתרמו, מה שאמרת אבי הוא מאד חשוב, אנחנו לא היינו מודעים אבל הרעיון שהסוגיה המהותית ביותר עבורנו היום, החוקה, פתוחה להערות של אחרים ולקהילות היהודיות הוא מאד, מאד חשוב. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.


נוסח הישיבה באנגלית

Boker tov. Good morning. יש לי הכבוד לפתוח את ישיבת ועדת עליה, קליטה והתפוצות. I have the honor to open the session of the Immigration, Integration and Diaspora Affairs Committee in the Knesset. For the sake of our visitors, our guests our today, I think we are going to conduct this meeting as much as possible in English. I’d like to welcome them all. We do have simultaneous translation. I will ask those of you who will take the floor or who will speak to use this microphone. This microphone is not only used for the protocol, it is also used and mainly used for the simultaneous translation for those who need it. I think some people will need it. We usually don’t conduct our meetings in English. This will be an exception. I am not even sure that the Speaker of the House would agree to it, but we are going to make an exception today. In this committee we have dealt on a number of occasions with trends of developments in the Jewish world. We have met with the planning of the Jewish People Institute. We have heard lengthy analysis of what happens in the Jewish community, where there is no growth, where the numbers are dwindling down. Where, on the other hand, together with the progress that exists, which is unprecedented in terms of talents and status and power of Jewish communities, at the same time there seems also to be a concern of a growing danger for Jewish continuity because of other factors related to our global village. We have heard and we have also dealt, at least on one level here, and twice here and in a meeting with the President of the State of Israel where the issue of what this should mean in terms of Israel’s behavior of the political processes, of the process decision making at the level of the government. I think today we would like to hear much more from you and certainly from those who represent Jewish communities abroad how life here, how our decisions whether on the level of the government or whether on the level of individuals, individual acts or political acts of various groups in this country affect Jewish communities abroad, both in the good sense and in the bad sense. I do not wish to create any kind of pandemonium, but just to give one example. How would, for instance, Jewish communities abroad see, how would they be affected today by a decision of a group of people in Israel to wear the orange star. I think this is something which has an impact on us all, not only here but also on how people see themselves, how Jewish communities relate to themselves and to us in the Diaspora. Those are the issues which I would like to bring up. We are here to listen.
The first speaker obviously will be, with all due respect, the Minister for Diaspora Affairs, Mr. Sharansky.

תודה, גבירתי יושבת ראש. It is a very important initiative to invite our honorable guests. I think it is one of the most urgent things to talk more, to discuss more, to understand one another more. In fact if there is a real danger, the danger is of disengagement. Disengagement of Jews of the Diaspora from Jews of Israel. When we stop feeling that after all we have one fate, not only a common past but also a common future. There are very few, but still there are examples of a fruitful dialogue. I’ll give you an example, the Neeman Committee, the problem which was discussed a lot in the Knesset. Somehow with time it is viewed simply as an attempt to find the appropriate way of conversion for many new immigrants, who are not Jewish, who came to Israel. In fact it was not at all the basis of this dialogue. The problem, when there was a discussion of who is a Jew and one of the aspects or connotations was clear that Israelis don’t appreciate at all the sensitivity of the issue, of the connection of thousands and thousands of reform and conservative communities to the State of Israel, while many on the other side don’t appreciate the importance of people of Israel having one standard for being a Jew living in one state. It is this appreciation which built at the time of the discussions in preparation of the decisions of the Neeman Committee. It is this dialogue which permitted both sides not to agree with the other side, but at least not to resist understanding that we have to find a way how we can continue to live together and continue having a dialogue.
Another example is, we are discussing again and again the problem of Ethiopian Jewry. No doubt that here the developments which will be are impossible to understand not to take into account sensitivities and sensitivities of Jews abroad. The famous struggle for Soviet Jewry which our honored guests, practically everybody was a very active participant in this struggle, of course is an example of the dialogue, but also some major misunderstandings between American Jewry and Israel. Whether it is aliya or whether it is immigration and again, when there was dialogue, there was a way to build mutual positions. When there was no dialogue it turned into very serious crises.
Now we are all involved in very difficult struggle against new anti-Semitism. Again, those who thought that anti-Semitism, that’s the problem for all Jewry, it’s an awful thing but it is not Israel’s problem. Today I understand it is not so. Those in the Diaspora who thought that anti-Zionism is an awful thing, that it is the problem of Israel. It is a problem of good or bad PR of Israel. Today our enemies proved better than anybody else that anti-Zionism and anti-Semitism strengthen one another, go together and we have to fight together against it. That’s why global forum which was created one and a half years ago, where we have an opportunity one in half a year to meet in Jerusalem to discuss mutual tactics and strategy, definitely not only helps the struggle, but removes many of the misunderstandings.
The Chairperson of our Committee, our dear Collette Avital, whom we all appreciate, just now gave a really an astounding, awful example of lack of sensitivity of some of our citizens who with all my understanding of their pain and concern displayed unbelievable insensitivity in using the holocaust for the comparison which are done only by anti-Semites all over the world. But that is the insensitivity of a group of Israelis. Definitely we can’t afford, as the government of Israel, we can’t afford to display any insensitivity as to how our decisions influence world Jewry.
Once when a very serious decision was taken about removing one of the leaders of Hizbullah in Lebanon, twelve years ago, many parameters were taken into account during discussions. Those who were involved in the discussions say that never for a moment the question about the possible influence on Jews of the Diaspora was taken into thought. I don’t think they could change the decision but at least some prior measures could be taken. The result was that the Jews of Argentina paid a very heavy price. It only shows how closely our decisions influence one another. I remember my debate with Ehud Barak when I said just now Yassar Arafat made a statement that Jerusalem, he will never decide himself about Jerusalem. He will go to the Moslem countries, he will go to Pakistan, to Egypt and to Saudi Arabia. I said, and you are going to decide about Jerusalem without the Knesset, without the government and without – again, it’s clear when we are talking about security agreements with our neighbors, it is Israeli citizens who are will be voting, not anybody else. But when we are speaking about different aspects, how it influences.
Jerusalem is the base of identity for the Jews of the Diaspora. So definitely there must be con… That’s why I welcome the initiative of our President and in fact it was also the proposal, the incident for … … a year ago, that there must be built a form of constant discussion between Jews of the Diaspora and the Jews of Israel and your modest but very important contribution to this. I say welcome. Thank you.

I’d like now to ask Dennis Ross, who in this case is the Chairman of the Board of the Jewish People Planning Policy Institute. Forgive me for not always remembering the name correctly. It will take a few more sessions and I will.

Thank you madam chairperson. I am really pleased to be here to have this discussion. In effect what I think I want to do more than anything else is simply echo what both of you said. It seems to me that when Israel sees itself as a state of the Jewish people and for the Jewish people, that means by definition it is also considering what it does in the impact on the Jewish people. Both of you have cited examples that make it very clear why it is so important to at least take into account what is the effect on the Diaspora of decisions that are made here. Some, by definition, need to involve the Diaspora, because when you are dealing with questions of who is a Jew, or by definition that means you are going to have people in the Diaspora who have an enormous stake in it. It is a stake that is not just a spiritual stake. It is an emotional psychological stake as well.
Other questions that you both, I think, highlighted also take on perhaps greater meaning now. There is a new anti-Semitism. Some of that new anti-Semitism is clearly designed to try to deal with the State of Israel by trying to delegitimize it in an international forum. But also in effect to challenge those who would be supporters of Israel as well. So thinking about how one develops a strategy to cope with this, by definition, should also be a kind of inclusive strategy that deals with those in the Diaspora at the same time.
Nathan raised, I think, a very interesting point which was the decision years ago to go after particular Hizbullah leaders. It was driven by an understandable set of security preoccupations here. But what wasn’t done when that decision was made was to consider what are the possible reactions that Hizbullah might have. Now the reaction may not be only against Israel. So if there are in fact decisions that are being made for security reasons no one is going to suggest that Israel has to decide or consult with the outside about whether it takes a step that it considers vital to Israel’s wellbeing, especially from a security standpoint. But at a minimum one thing that is required, it seems to me, is that the decision making process here, the development of options here has to also consider what the impact on the outside might be. At least as a factor in the decision making. At least as a way of systematically deciding have we thought about, not only all the consequences, but have we thought about all the possible ramifications of this decision. If we have, have we thought through possible reactions that we might have to be prepared to anticipate. Indeed, if it’s going to affect different communities in the Diaspora, are they prepared for those reactions? That might be strictly internal. That might strictly be part of an internal process here where as decisions are made you consider every possible implication. You position yourself to deal with every possible implication. That’s the essence of contingency planning. When you do contingency planning you are not only thinking about the likelihood of the contingency. You are also thinking about the severity of consequence of the contingency and there is an obligation to think that through and be aware not only of what is the impact here but what is the impact overseas as well.
I’ll be very honest and one thing about the Jewish people, one thing about the Jewish People Policy Planning Institute, whose name we’ll discuss, because perhaps we’ll find a way to provide an easier shorthand to describe it. But I think the critical thing is that we have a diversity of opinion everywhere. That’s our strength. That’s not our weakness. If we all thought alike there would be very little vitality and there’d be very little fresh creative thinking. It is the result of often times the creative clash of ideas that produces fresh thinking. This institute needs to be a source of fresh thinking. It needs to be a source of fresh thinking as it relates to real policy, not to abstract theories that stay on walls or on bookshelves, but on practical approaches to doing business in a real way. I am saying this as a kind of introduction to the fact that I myself have not decided what is the best mechanism to be employed for creating some kind of consultation. I also have not decided in the end whether having more than what is an internal process within the Israeli government to think through the impact of its decisions on the Diaspora is more than is required. Perhaps at a minimum that’s required. Perhaps the Israeli government will figure out a way, as it goes through that process, to invite some input from the outside. So one possibility might be strictly an internal set of mechanisms that exist here, but that are also open to inviting those from the outside who would be in a position to offer some perspective. Maybe that’s all that’s required, or maybe the concept of the president about there being a second house, maybe that’s the appropriate way. Or maybe some kind of more informal consultative body that involves only people from the Diaspora meeting with people here. Maybe that’s the way to go. I don’t prejudge it. I am not, in my own mind, convinced that there is one mechanism that I see is particularly better than any other. The only thing I can say for sure, and this really echoes what the two of you have said, as Israel goes through and makes what are important decisions, it always needs to have at least one element in mind beyond strictly Israeli considerations and that’s the impact elsewhere. There will be an impact elsewhere. Sometimes the impact maybe benign. Sometimes the impact may turn out not to be so benign. There is a responsibility on the part of the Israeli government as it makes decisions to ensure that it has anticipated what some of those consequences might be and it has positioned itself and those who might be bear the brunt of those consequences to enable them to counteract what would be severe kinds of possibilities. So I am very pleased that you have created a forum for this kind of a discussion. I think the forum itself may end up providing a great deal of insight into what, if any mechanisms, would be appropriate. But if nothing else, the one thing for sure that you are highlighting is that at least in terms of its internal processes the Israeli government needs to take into account what is the consequence of some of the decisions that it may take as it relates to the outside Jewish world. Thank you.

Thank you very much. The way we will conduct this is that there will be one speaker from our guests from abroad and one of our colleagues from the Knesset. I’d like to ask member of Parliament Marina Solotkin to say a few words.

Thank you Collette. We are privileged to have this delegation, this important delegation. We are constantly discussing the future and the fate of Jewish people, in this Committee of Aliya and Diaspora. I have to tell you that here in Israel we are in battles. We are battling against post Zionism on the left and we have post Zionism on the right. Post Zionism on the left is saying that we are like every people in the world. Post Zionists here in the Knesset were ready in the previous Knesset to close the Committee of Aliya and Absorption unfortunately.
Post Zionists on the right are telling that the territories are more important than Jewish people and than aliya. We want the people who are thinking about the Jewish people in all the world to think about these battles and to join those who are thinking about that we are one people and we have one future. I have to tell you that I personally support the initiative of Minister Nathan Sharansky and the President of the Israeli State, Moshe Katsav. They are thinking about establishing here a second house of Parliament, the Parliament of the Jewish people. Because we have many common problems that, he stressed, that cannot be discussed only in Israel or only in the Diaspora. It is the law of return where we see constant attempts to change the law of return here.
The problem of conversion – yesterday I was asked by Collette to be the chairperson of the committee and we had a scandal here. Two hours of scandal. And it was the tenth meeting on conversion here.
The third problem, I think, we have to think about is the future of Jewish languages of the Diaspora – Yiddish, Ladino, Maroc… So we are very glad to have you here and to be partners in a very important historic process. Thank you.

Thank you Marina. I’d like now to ask the President of Brandeis University, Professor Reinharz to take the floor.

Madam Chair, let me just say a couple of things. I do of course welcome this initiative. I think it’s very important. I think it almost goes without saying. First let me make a point that when we talk about world Jewry we should not subconsciously talk only about America, which is what we usually do. Twenty percent of the Jewish people are not Americans or Israelis. We tend to forget about them. But I think it’s important to take them into account. I think that it’s clear that whatever Israel does or actually whatever Israel does not do is going to have an impact. My question would be, so what? We can conduct all of our life worrying about others’ reactions to what we will do. I think Israel should take into account what is happening in the Diaspora, but with clear limits. As Dennis mentioned, Israel is not going to decide whether to go into a military operation, after consultation with whatever body is credited.
I’d like to suggest something else. I think that we are dealing in the Diaspora today with Jewish communities who are poorly informed, to be kind, about Israel, about Judaism, about the Jewish world. I think it’s fair to say that there are many Israelis who know very little about the Jewish communities abroad as well. I know I am speaking to a group that knows much more about this than I do. The question is what kind of consultation. I think that consultation should really be on cultural matters. It should be on knowledge of Judaism and of the Jewish people. I think that if I can think of a couple of things, just to be concrete for a moment.
Where do we lose the battle here. We lose the battle among young people today in the United States, college students, not only at Brandeis University but throughout the United States and in Europe. Nathan knows. He was just privy to some of this. What can we do to educate them about the State of Israel and how can the image of Israel among Jews and non-Jews abroad be improved.
I’d like to make two suggestions. One of the ways in which – let me just talk about Americans, for example. Americans become knowledgeable about anything is today through TV or the internet. Very few people read the papers. There are lots of surveys on the subject, including college students. Al Jazira is having a field day in America today. I have, tongue in cheek, suggested a few years ago that we have our own Al Jazira because we need to have a medium twenty four hours a day informs the Jewish people, not only about politics, but about Israeli culture, with all that entails. I think that if the State of Israel would find a way to cooperate with very knowledgeable people in the field of media, many of them who are Jews, that would be a great service to the Jewish people. By the way, there are some initiatives today in America today to do just that. I think that the material for that very often should come from here, not controlled by Israel, but work together with America.
The second is, I think that even though most people don’t read, that it would be useful to have a daily free, or even a weekly, free information piece, one page, that would be distributed to Jewish communities, to college students all over the world, that gives the essence of information about Israel in a non-biased, or as much as possible non-biased way. In a way that makes it believable and that even has different points of view so that people become more knowledgeable. Because again, I think that’s where we lose the battle. So when we talk about consultation with Diaspora Jewry I think, as Dennis hinted, consultation with whom? Who is the consulting body? There is already a consultation that’s going on with the Council of Presidents, with all kinds of organizations. Who will be consulted? Who is responsible for the Jewish people abroad? Who represents them? I think that’s a very, very difficult question. I assume that various governing powers in the State of Israel right now consult with lots of people. But can somebody speak on behalf of the Jewish people? Can somebody, who is not a member of an organized community speak on behalf of the Jews abroad? I am not sure.
Finally, the last point I’d like to make is that I think in the immediate state issues, day to day issues that come up in the State of Israel, I don’t really think there is room for consultation or even of information of Jews abroad. But I think that there could be responsible bodies that deal with long term strategy. As Minister Sharansky mentioned issue of anti-Semitism is obviously and clearly a very important issue that is coming up in different guises today and again I am speaking now about the young people whom we are losing, particularly in the United States. I mean losing them. One way in which the State of Israel could be helpful, and again in consultation with whatever responsible bodies, is to, again, as I said before, teach Israel about Israel to American Jews. The field of Israel studies in America is in very poor shape. The subject of Zionism is a taboo subject on American campuses today. Nobody would dare give a course on the history of Zionism, with very few exceptions. And there aren’t qualified people to teach Israel studies today. And by the way, let me just say this here publicly. Very few people who are competent to do this. We have not raised the next generation of people to do this.
If there is one suggestion I have is that it would be complicated to create yet another Jewish body, Jewish organization. Gd knows we have so many organizations in Jewish life, very often overlapping and very often doing the same thing. My suggestion is not to create another Jewish body. That’s my personal opinion. Thank you.

First I have to say that Yehuda Reinharz was very modest and didn’t mention that Brandeis University is now the leading body to prepare Jewish educators and to strengthen Jewish educators on the campuses. I regret to say that these efforts are very big for Brandeis University, but they are very modest for the need for American Jewry and world Jewry, so it definitely has to be strengthened.
One short remark on an extremely important issue which Yehuda mentioned, that is the need of a Al Juzira or a CNN for Jews, or we can make it Melech David for Jews, whatever, I don’t. I have to tell you because I believe it is an extremely important thing because we have a lot of complaints about it. For two years I was meeting with a big number of specialists and unfortunately everybody who have businesses or looks into this issues says, it will be an awful financial failure. So I believe it is up to American Jews who have great businessmen and who have the biggest market of potential viewers and who have money to decide whether they are ready to make a financial effort or business efforts to do it. We are ready, we are open, we are very interested in it.

Good morning everybody. Last year I addressed an audience and a media group in Buenos Aires, of course a Jewish audience. I said it is only by coincidence that my cousin who is an engineer living in Buenos Aires is living here and I am a Parliament Member in Israel. It could be vice versa because my father and his father both left Germany in the thirties, leaving their parents who didn’t want to leave. One went to Israel, then Palestine and the other one to Buenos Aires. By the way, we both are practicing Judaism in different ways. Both ways are not recognized to be Judaism, both ways of practicing Judaism – my cousin in Buenos Aires and myself here in Israel – are not recognized as Judaism in Israel, because we are not orthodox Jews. My cousin is going to a Conservative synagogue. Years ago I visited there to a bar mitzva of his son and was very pleased to have all the family together in the synagogue with our wives. A woman cantor singing beautifully. Here in Israel most of us Israeli Jews don’t go to synagogue. Maybe we go on the high holidays. Maybe we go when our son has a bar mitzva. I absolutely agree that you, world Jewry, should not interfere in Israeli matters when it comes to security, when it comes to our borders, to our self defense. But you absolutely, in my opinion, should have a say in our way of practicing Judaism. It is your interest as much as our interest to be involved and see that there shouldn’t be a monopoly in Israel on one way of Judaism. As you well know, if you want to get married in Israel you have to do by the orthodox way. Otherwise the State of Israel, the Jewish state will not register you in the formal registry as a married person.
Again, a personal story, my daughter who got married four years ago. She and her husband, both didn’t have any personal problem with the Orthodox Rabbinate. They could have been married by an Orthodox marriage. But they chose, as thousands of Israeli couples, to get married in a different way. So they chose to be married by a Reform Rabbi. Others do it in an absolutely civil ceremony. Then they have to go abroad and get married. My daughter was married by a city clerk in downtown Manhattan. Most Israelis go to Cyprus because it is nearer and faster and cheaper. This is a shame. In this you, world Jews, should be involved because it is you and your children, when you will, if you will one day decide to come and live in Israel you will have a problem with your identity. If we want to stay one people we have to determine, I would say not who is a Jew, but who is a rabbi.
It comes of course also to the question of conversion and different other issues. When we, all Jews sit at the Seder on Pessach or on Rosh Hashana and have absolute identity and solidarity with world Jewry, in Israel you will find the utmost majority of secular Israelis participating in those family festivities out of solidarity.
I would say at the end that I am very glad that you are taking this initiative and we should participate and have the liaison and connection not just once a year or twice a year, but find a way to have an ongoing dialogue and see that this partnership of the Jewish people goes on constantly. Thank you.

Thank you very much, Ilan. I’d like to take one minute, my privilege as a chairperson to just clarify one issue. We did have a long session at the President’s. Whereas most participants at that session felt that creating a body that would be a consultative body between ourselves and Jews in the Diaspora is important, is necessary, is timely, should be carried out because we need something new, fresh, more relevant to the twenty first century. Obviously what we are discussing here is only a proof of how much it is necessary. Most of us also agreed that we are not too sure about the shape and the representation. Whether it should be a body that is parliamentary or not. How it will be composed. Will there be elections. Won’t there be elections. Who will participate. All of us thought, and I am just mentioning here the consensus of that meeting, all of us thought that it would be very important to include in this process not only people who represent the organized Jewish community, but also intellectuals, professors, thinkers. People who usually are not involved on a daily basis in Jewish life and whose contribution can be extremely important and also make the more involving Jewish life. So those are some of the thinking which we had. The President decided that we will sort of appoint a committee that will start thinking what is the best shape. To those of you who represent here Jewish organizations, I’d like to mention and to stress that at least many of us during that meeting thought and continue to think that whatever is done should in no way impair upon or in any come in competition where the existing Jewish organizations which in many ways are not only national at times but also international. With that in mind, I’d like to ask my very good friend Abe Foxman, the National Director of the ADL to say a few words. I’d like to mention here that we have with us today Mel Salburg, also an old friend, previous chairman of the ADL and previous chairman of the Conference of Presidents in the United States. Welcome Mel.

Thank you Madam Chair. I have now changed my mind six times since I started this morning. The discussion is very important and very valuable. We say, up front. I now have been accused trying to protect turf. I don’t think we should be spending time on mechanism. I think we should be spending time talking about issues, sensitivity. I will argue with you that there are more dialogues, meeting, institutions, Israel America. The universities have forums here and forums there, intellectuals come and they go. So I think we are more dialogued than any other people in the world. We have a new reality. As a new reality that it is about time that we are now beginning to come to grips with. There are a lot of slogans that have kept us together. עם אחד, עם ישראל, כל ישראל ערב זה בזה. It comes at a period where there was no sovereign Jewish entity. That we are a people in Diaspora. We needed the slogans to strengthen ourselves, to rely on one another. Well thank Gd we have a Jewish sovereignty. A Jewish sovereignty has certain responsibilities. What we are struggling with is what responsibility of this Jewish state, for we say it is different than any other state, what is it that it does or should do. How much input. How much consideration should it have. In a way it is almost easy. The whole issue of personal status law. I don’t think there is an argument. מי הוא יהודי. this whole concept I think impacts the Jewish people. It is because of the nature of the Jewish state, of our faith, and everything else. There is no argument that decisions by this government who determine who is and who isn’t Jewish impacts on Jews all over the world. There is nothing to debate here. Yes, there needs to be a sensitivity in this country that when they make those decisions, those decisions will determine the status of Jews beyond their borders.
Culture, President Reinharz, I don’t have a problem. That’s one slogan I am very comfortable with. We all כי מציון תצא תורה. No Torah is today defined in many new different ways. Nobody challenges that. It should be better, it should be greater. But that’s fine. That’s not a dilemma for us. Do more. We should meet more. We should find ways to communicate better our history, our culture, our tradition and there is an irony. A people that has given the world the greatest communicators has produced two movies in the last fifty years. One is Exodus which we are still talking about. The other one is Schindler’s List. So there is something wrong not that you can fix. There is something wrong in the educational system of the Jewish people which I am also not sure is the answer, although it is part of the answer.
The most complicated factor on decision making process is not on peace and war issues, but on general issues. That’s something that we need to struggle with. Again, I am not sure that there is a mechanism that will help us deal with it. We were struggling with the anti-Semitism forum that Rabbi Melchior knows, and Nathan knows. Israel must be part and parcel of the struggle of anti-Semitism. I am just not sure that this is where it should come from. That this should be the center it needs to be part of. It is like כי מציון תצא fight against the anti-Semitism. I am not sure. Because this committee has an interest. This committee has an interest in aliya and an element of aliya is what? It is anti-Semitism. So I think we should talk about, we should deal with it but I don’t want you to make decisions for the sovereignty and the safety and security of Israel and its citizens because if you will your existence, your strength is the greatest defense, security of the Jewish people against anti-Semitism. But you have different considerations. They are not all in the same sense.
Finni was here, Prime Minister Finni of Italy. If your government took the decision based on what the Jewish community wants. If you polled the Jewish community of Italy they would say to you, don’t have relations with Berlosconi. Don’t have relations with Finni. Is that what you should be doing? All your considerations, you say to Jewish people. I am telling you, eighty, ninety percent of the Jewish community of Italy don’t want you to touch Berlosconi, ועל אחת כמה וכמה Finni.

I know somebody here who made aliya who did think we should have relations with a leader of the black community in America, with the African American community in America, with Jesse Jackson.

But you are only illustrating the problems. Heider. There is a national interest of Israel, national in many respects on the issue of bilateral relationship, etc. How do you make that decision, based on what American Jews think or French Jews think. The whole issue of South Africa. The Jewish community, anti-Semitism, Israel’s relations, Ethiopians is another. Soviet Union is a third. Restitution and Switzerland. How do you balance what are the sovereign interests of the State of Israel versus. These are very difficult issues which I do not think we can resolve by the mechanism of another house or another party or whatever, but needs to be talked about. We need to have these conversations. The orange star and the yellow star. Is there anything the Israeli government can do about it. It is people. If a number of Knesset or ministers – but every time this government speaks on aliya and when it speaks and tells the Jews of France to get out, or the Jews of Turkey to get out, or the Jews of Argentina to get out that is a very, very serious pronouncement. When we talk about the responsibility of relationships – because it forces the Jews of Turkey to say, we are Turks; the Jews of France to say, we are French; the Jews of Argentina to say, we are Argentinians. So I would say the simplest thing that you need to say to your government officials is, you want aliya, you want it? Do it the way you did it in the Soviet Union. It was Israel who started it. If not for Israel there wouldn’t have been an opening of the Iron Curtain. Sure, we involved everybody else. But if there is one decision of government that impacts on the safety and security which is counterproductive to what Israel is all about, is when it comes to this issue. When you say, yes, we want all Jews. But don’t pronounce and don’t invite them, don’t challenge them in times of crisis because that undermines their safety and security.
M.K. Harav MICHAEL MELCHIOR, former Minister of Diaspora Affairs, future Vice Minister of Education:
I am pleased with the declarations. Let me first of all welcome the honorable guests here and apologize for being somewhat late this morning because of an urgent morning meeting. I have a couple of things to say and these issues are burning. It’s everything I do and believe in is in these issues and therefore I of course won’t be able to cover them just in a couple of minutes. But just a couple of comments, yes.
First of all there is one thing I basically very disagree with my good friend Abe Foxman. That is, that there is plenty of consultations and dialogues going on, that is plenty and enough. I think the opposite. I think there is a very, very slim, slight consultation going on. It’s far from being enough and it does not all trickle down to our true societies. Not in Israel, not in world Jewry. It goes to a small level. I remember once a discussion I had with a good friend. David Makovsky once asked me when he was the chairman of WUJS how many Jews are there in the world. I said to him something around between twelve and fourteen hundred. He was a little surprised, but I said I had been at all the Jewish conferences and this is approximately the number. They have then invented that they are representing some thirty, fifty million people, but these thirty and fifty million people have never heard about it. Never heard about them and never heard about it. Therefore we have a very basic problem. That’s just one level.
Number two, also where I disagree with you is that we have a very big necessity in the State of Israel to hear the opinion. Of course everyone is sovereign. Just as we cannot decide for American Jewish organizations or world Jewish organizations, we have a much, much bigger desire, even in the questions you mentioned. Talk about South Africa. You don’t think that if the government of Israel had been more sensitive to what the Jewish community of the world have said about apartheid that we would have acted differently in the years of apartheid. I am not saying that that should be the final decision. The final decision with the overall strategy is here on even an issue like that. But for sure we need to listen much more. There are prospectors which we, even in our deep insight and overall wisdom, do not see here in this country. We need for input on many, many issues which are relevant for our everyday life, we need the debate, we need the dialogue.
But our main problem is – and I want to say two main problems. The main problem in Israel today, with all due respect for the issue of Reform marriages and with the issue of who is a Jew or who is an Israeli and so and these are issues which are important and should be solved once and for all in the paradoxes which Ilan talks about. And they are paradoxes. Do you know that there are more Israelis who get married in Cyprus than Cypriots who get married in Cyprus. They even asked me to open a rabbinical office in Cyprus to deal with all the Israelis who are going there for weddings. We should be lucky that we don’t have a law which enforces circumcision in this country for then we would also have travels on the eighth day to Cyprus to get out of circumcision and that is what happens when you have coercive religious legislation which doesn’t help anybody. I have strong opinions on that, so don’t mind saying them.
But that’s not the main problem. The main problem in this state today and it’s not a question of one or other military action. The main problem is what does it mean that we have a Jewish state. What is the contents of it. Not who is a Jew, but what is the contents of being Jewish. We have not yet in this state, maybe because of all the other things we are relating to from the beginning, we have not had one day of peace, not one day of security, not one day of borders. We don’t have a clue what it means. We are drifting apart in this state between two different populations, one stronger religious population, which, let’s say in education is more than forty percent of education of Jewish children in this country and the secular population which is defining itself less and less as Jewish, which has a lot of influence on our relationship to the Jewish world. The problems of the Jewishness of the State which is partly touched on what Marina just mentioned about the issues of pro Zionism, which is getting stronger. It’s been on the left wing for a long time, on the extreme left, but it is getting stronger and stronger on the right wing where people are stopping praying for the State of Israel which they just a few years ago called the beginning of the redemption. And they are stopping praying for the State of Israel because they don’t believe anymore in the State of Israel. If we don’t sit in Nezarim the State of Israel has no right of existence. It’s going so far and this is a battle which we are going to go through the next years which is going to tear us apart. We need very much input on these issues also from world Jewry in a very much different way than it is today.
The second issue is of course the issue of what goes on, let’s say, on the other side of the ocean, or as you rightly say, it’s not only North American Jewry but we are talking about world Jewry and so on. There the main problem is that you have a small group of people who are getting more and more involved in Jewish issues and we tend to be optimistic and grateful for that. We see those people, those activists, also amongst young people, but we don’t see that the vast majority is drifting away. Totally drifting away. I am not talking about intermarriages now. Intermarriage and assimilation are today not two equivalents for many reasons. But this is happening today and we are not appealing – and it’s not a question of hasbara. It’s very important that they have all the means to know why Israel is taking this or that action. But as long as we talk of Israel only of questions that we are right and they are wrong on the Palestinian Israeli issue, or that we talk about the terror and building fences and all of these issues which we have to talk about. If that is the way we think we can appeal to young Jews to think that Israel is a relevant for their lives – I am not talking about moving to Israel – I am talking about relevant for their identity, lives, exciting, then it is not so.
This is what you mentioned just with one word. This is the question of culture. How do we today present in Israel a totally different manner which appeals to what is interesting for young people today. What is exciting, what is – I had a the honor of being the first chairman and starting and getting off the program of Birthright. The first four years I was its chairman. That is the kind of answer. Birthright, exactly answer, with a lot of opposition - all the Jewish organizations in the beginning who fought it. It is the answer to getting an involvement and you are doing a lot of research on this issue. Suddenly you see two things which are interesting. One thing that you can appeal to young Jews and they can refine their Jewish identity through an educational visit to Israel which I think is a wonderful Zionist message also. No matter where they decide to live their lives and the amount of involvement they will have. The excitement, the relevance, it’s a Jewish energy which is enormously important. Number two what it is has created, which is even more interesting and sad in a way is that we demanded that Israeli students become a part of this program. All those Israeli students who just travel for six, seven days on a bus with unaffiliated world Jewry students get more Jewish identity out of those six days than they do in the entire school system, university system in this country because of the way we deal with Judaism in this country, which is of course very complimentary for Birthright, but very sad for our educational system which is still the more important issue. Therefore those are the issues which we in depth should deal with and which we don’t.

Morris Selka, who is the vice chairman of the Zionist Council, please, you wanted to say a few words. After him, Professor Dror.

Thank you very much for giving us this opportunity. .. We talk about the relationship with the Jewish people, the mutual responsibility and lately a few bodies have been actually formed, groups to discuss this issue because we realize this is one of our most important – we neglected this issue for a long time from the Israeli side point of view. The Zionist Council formed a very dignified group headed by Professor Yechezkel Dror, with dignified people, knowledgeable, and thinkers. We presented a paper about the relationship between the Jews in the Diaspora and Israel. I would like to tell you Madam Chairperson that what we are doing actual, the main topic is education. We are emphasizing the education in Israel. We realize that we did not finish our task yet. We need actually the strength with the Jewish people. Can you imagine what would happen to the State of Israel if the million Jews would not come from the Soviet Union. So therefore this is our air to breath. And the importance of the relationship is important.
One or two examples, Madam and I will end. The thing is unfortunately in the Diaspora and not only in Israel. This is what we say. We are strengthening the point, the education, but more so in the Diaspora. I remember in 1977, I was responsible then for what we call Jewish youth in the United States and students. We took two trains with students coming from all over to demonstrate in New York for the refusenicks and Sharansky. They came with enthusiasm. I don’t know if today we would be able to organize this kind of thing here. The students in the United States, Jewish students, unfortunately they are not involved and we are not doing enough. We had 400 student … We paid to work with those students. We are not investing. I am talking now to the Jewish communities, not only in the States, in France and all over, to invest with this kind of thing because three months ago I was in Detroit and the kid came over to a Hillel meeting. He took off his kippa because he was afraid and ashamed from that angle point of view. So therefore what we have to do, to strengthen the relationship, with the Diaspora and more than ever. Thank you very much.

I want to make one remark. You see, when we were … because of the terrorist deaths, it was the Russian Jews of New York who made a very important big ---

In all fairness, there were people in the Jewish community all over the States who do identify with Israel. We are happy that the Russian Jews do because this is a phenomenon which is very important. But they are not the only ones.

Let me very briefly mention three paradoxes, then indicate some ways to copy them. Paradox number one. We are at the middle of a turning point in Jewish history. The relations between the State and the Diaspora will take generations to work out. Getting used to having a state after two thousand years of non state in a new world is not a matter for rapid decision making. Those decisions are worthless. Those are long range historic processes. But the paradox is, we must do something to assure as far as humanly possible a good outcome. Because the future is not assured. The future can be raised and decline so we seek for ways to intervene with those historic processes without really understanding them in depth.
Second paradox. The Jewish people has nowadays two radically different components. One is the set of self organizing communities. Jewish life in the Diaspora doesn’t have any hierarchical or politi type structure. It is a self organizing structure as evidenced by all the leaders here. But the Jewish people today has also a state and the state is a completely different type of structure than the Jewish Diaspora. Therefore the question of the interface between those two raises many complexes. It is not an obvious matter. I would say in historic terms it is nearly unique.
Third there is also a paradox about Israel. Israel is a state, not a nation state, but it is a state. At the same time Israel is a core part of the global Jewish civilizational community, which is an internal tension. Well, you all know about it, it is still …, also a matter for the long term.
Now to the point in the agenda. Can one do something to help those process and cope, not solve those paradoxes, institutional architecture. Setting up something new as proposed by the President, by the Council and by others. The answer is, maybe. A first rule is prudence. Not to do more harm than benefit. This isn’t sure in advance. Some say it is a loaded power field, full with interest and different opinions. Let’s not touch it. Others may say, well, there is an obvious need to do something innovative or the relations between the Jewish state nature of Israel. It is not so simple for the prospective, Israel being a democratic country with a large minority, and with the Jewish people which is different. The United States is the main component. Latin America is quite different. I think something might be doable. I must admit those governance structures are a long term interest of mine. I wouldn’t know without doing an in depth study. At the Institute of Jewish People Policy we are going to try to help you, the person and others, not by providing a definite study. This would be impossible. But we hope within three months to do a preliminary study of the main options, the advantages and disadvantages, the costs and benefits in consultation with all of you in one way or another, both with the Jewish people abroad and in Israel, to help you to make up your own mind. Thank you.

Member of Parliament Micky Eitan wants to be with us today, so he has asked Avi Heiman to say a few things on his behalf.

Thank you. Member of Knesset Michael Eitan couldn’t be here. I think he is at a memorial service for his mother. He asked me to introduce a project that the Constitution, Law and Justice Committee started undertaking about a year ago. I must say that I am sorry he is not here because I think he would be very much encouraged, as I am, to hear the things that have been said here. I was particularly encouraged by the really concrete approach of President Reinharz and by some of the words that have been said about looking to content rather than just institutions in terms of the dialogue between world Jewry and between the
State of Israel. The Constitution, Law and Justice Committee has spent the last eighteen months putting together a constitution for the State. It is in the middle of that work and it hopes to present this text, of a proposed constitution to the Knesset’s table in mid 2005. This text, which will consist naturally enough of a preamble and institutional section and a bill of rights will include some of the most really powerfully, important issues to the Jewish people. It will address such issues. Certainly the debates and very likely the text will address such issues as who is a Jew, and the religion state dichotomy, minority rights, the law of return, things that are really critical not only to the citizens of Israel who will be directly affected by this, but to the Jewish people around the world who will be affected indirectly immediately and potentially directly in coming years.
The debates, the some fifteen meetings that the constitutional committee has undertaken so far really constitute in my mind one of the most fundamental projects of revisiting basic Zionist values. I have been at most of these debates and I am impressed to see a room that is about as full as this is, with a large number of members of Knesset and a really impressive number of experts, academics, representatives of interested, non governmental organizations, essentially anyone who is interested in guiding the opinions and the decisions of the members of Knesset and the members of the committee come to that room and there is one party which is increasingly absent and which is increasingly necessary to bring to the table. That’s world Jewry.
The Jewish Agency and the Knesset have undertaken a joint operation which is most prominently operated by the U.S. Israel Forum, of which there are several representatives here, to involve world Jewry in these debates. I direct that project. The project is taking place on three levels. It aims to involve as many people as possible in the world on a popular level, through a web site. The web site is just coming up. It is www.cfisrael.org which includes the minutes of the committee debates on the constitution in English. It includes background documentation. It includes a lot of material which would be necessary to involve as many people as possible in the debates on the constitution. There is an expert level. The same way we bring experts to the table from Israel, professors, deans of law schools and political science, interested citizens, we need to bring those same kinds of people from around the Jewish world.
There are just two points that I want to make in closing. One is that I am a very proud Israel, but a proud American Jew as well, a recent oleh. I immigrated less than a year ago. I have heard what goes on in this committee and I think that they are extremely intelligent and important people that come to this committee, but I know that there are also opinions and viewpoints which will not be heard and maybe more importantly will not be defended if the only people in that room are Israelis. It is very important to bring Americans to the table.
The second point that I want to make, which I think is as important is that – I am sorry, I said Americans, but really I should be saying world Jewry. It is a mistake that I make. It’s my own.
The other thing that I want to point out which is as important, before I close, is that world Jewry must come to this table the same way the rest of the experts come into this room as advisors. The people who are really voting on this, the people who really are affected by this are the citizens of Israel. Arab minority rights are a major issue and Arab groups have been involved in this. Many efforts have been made. But it is most important to bring America to the table and to bring the world to the table and to bring world Jewry as an advisory body.

Thank you Avi for your contribution. Member of Parliament, Tommy Lapid.

I am very pleased, and I feel honored by so many leaders of the American Jewish community being here and I am glad to meet Dennis Ross. I think that the survival of the Jewish people in the Diaspora is also, and particularly of the American Diaspora, is also a vital question for the survival of the Jewish State. There are many facets to the subject of this discussion. I want to touch on one subject that I think is of major importance. Maybe I will repeat some things that my friend Shalgy said before I came in. We have some opinions in common.
I think that the generation of American Jews who cared most about Israel was the generation which grew up in America as mostly new immigrants and became aware of what happened in Europe too late and then the State of Israel was established. First of all the guilt and secondly the enthusiasm about Israel gave a tremendous push to the existence of the Jewish community in America. The second generation was the one that established itself as the major economic, intellectual power in the United States, but study to marry non-Jews. More or less the third generation now, who are now in the thirties and the forties, are extremely well educated, well off part time Jews. Part time because their Jewishness is not connected any more with the holocaust. The State of Israel came to them as a natural thing. The Jewish aspects of Jewish life in America is weakening because these people became so integrated in the American society that they have a million other things to think about, not only about their Jewishness. The great majority of these people are, I think up to eighty five percent, either conservative or mainly reform Jews. Their only connection with their Jewishness is the synagogue. For them learning about their rabbis being discriminated against in Israel, not being accepted in Israel, not being good enough to be rabbis in Israel, not being legally recognized in Israel, is a discrimination that for them is very hard to accept. Also these rabbis, good Jews as they are, and many of them, a great majority of them are Zionists, feel offended by what is happening here. The image that we are creating in the minds of this young American Jewish generation, half of them married to non-Jews, whether it is from the side of the woman or from the side of the man, half of them is of a bigoted country, the only country in the free world where reform and conservative rabbis are not recognized. Their rabbis are not recognized. Their rabbis are not good enough for Israel. Being two generations removed from the holocaust and the establishment of the State of Israel and being very well integrated in American society, they are losing their true link to Israel because we are cutting this link by not recognizing the conservative and reform communities in Israel. We are telling them that their spiritual leaders are no good Jews. They are good enough to send us money, but they are not good enough to serve here as spiritual leaders. This is a disastrous message that we are sending to American Jewry. Within one generation we may lose not Jewry in itself, but the compassion of this community towards Israel, a trouble making bigoted little country in the middle east.
Therefore, it is up to us to change the environment of the rabbis. I represent a secular party, but the secular party wants a liberal environment. It is our task to ensure that the rabbis of the majority of American Jews should be accepted and recognized and given here full rights like all the orthodox rabbis. Because we have accepted, Dennis, what you used to tell us as an official that America’s compassion for Israel stands for shared values. This is what we want to believe in. But then the Americans’ compassion for Saudi Arabia is as big as its compassion for us, though the shared values are rather limited. So it is not the shared values. It’s not the shared values. It’s whether you want to admit it or not, it’s American Jewry that makes the difference. American Jews are proud of it, but they are also very shy about it because they don’t want to be accused of using the pull for another country. But we have to say to ourselves at least the truth. We will within one generation lose the recognition of Congress that by supporting Israel they are getting support from the American Jewish community. The moment when Congress will realize that they can judge the middle east as it fits them, including Arab oil and the other things, they will cease to be as supportive towards Israel as they are now. Our existence still depends on the support we are getting from the United States. So this discrimination against the reform and conservative rabbis and community is not only endangering world Jewry as a unit, but is endangering the future existence of the State of Israel. This is our responsibility. Thank you.

My name is Shulamit Reinharz. I am a professor at Brandeis University. I am the wife of the president of the university. What is relevant here, perhaps, is that I run a research institute at Brandeis University. It is called the Hadassah Brandeis Institute. I would just like to read its mission before making two or three little points.
The mission of this Institute, which was founded in 1997 with money from Hadassah, the World Women’s Zionist Organization of America, has the following mission. To develop fresh ways of thinking [which is a phrase that was used by many people here] about Jews and gender world wide. [World wide was also used in many places] By producing and promoting research and artistic projects.
I want to just make a couple of points that I think are very important. Number one. The best way to get young people in America and probably in the rest of the world, who are Jewish, interested in Israel, again, is to solve the Palestinian Israeli conflict. The dislike that you will find for Israel among those who dislike Israel, and some dislike Israel a great right now, is because of their perceptions that Israel is an oppressor. So their perceptions that Israel is a racist state, is a terrible phrase to you, but that idea has stuck in people’s minds. When that problem has been solved in a way that seems fresh, seems like that poster piece a new beginning, that they can relate to Israel again in a way that is one where they can be proud. I am not saying that they are right. I am saying about perceptions. We will have that whole group of people involved. Just like after 1967 so many people came here. So I think that solving that problem is going to solve many problems .
I am not saying how to solve it, who is responsible. The model of Brandeis is Truth unto its Innermost Parts. I would not do anything but that. [Discussion in audience] This has been internalized and I can demonstrate it in a hundred ways.
I will give you one tiny example. One young woman in the United States, a student at Berkeley wanted to volunteer in the summer for a progressive organization. Jews are progressive. They are liberal. They vote democratic, even if it’s against their interests. I am talking about the vast majority of U.S. Jewish population. She could not find a progressive organization, a progressive American organization to volunteer for because they all had anti-Israel stances. Everybody maybe completely wrong in their opinions. They still have the opinion. That is what I am trying to say to you. When this problem is solved their wrong opinion will change and they will become much more embracing of what Israel is.
Number two. Many people – this is may be not so important to you – I don’t know if everybody knows what is the largest Zionist organization in America. It’s Hadassah. It’s a very strange thing, but it’s Hadassah. I will tell you why it is strange. I will tell you why it’s strange because it’s an organization of women. It’s an organization that doesn’t get together to deal with policy issues, that gets together to deal with friendship and to get to deal with finding ways of providing leadership, of educating themselves and raising extraordinary sums of money which they devote to very specific projects. It might be useful for everybody who is interested in finding ways of connecting world Jewry to the Knesset or to Israel in general to think about what are the successful organizations that have been doing it for generations and how do they do it? Use models that exist that already worked. I guess that’s a Yechezkel Dror perspective.
Number 3. I have always found it very strange that Jews are always trying to sell Judaism. If the product is so good why aren’t people buying it? I feel very embarrassed as a proud Jew to have to sell Judaism to anybody. That’s what Hillel does and that’s what every organization does. That’s what every synagogue does. It tries to convince people to be involved.
I would like to just suggest we try another idea. That is, it’s an exclusive club, hard to get in. If we created a little more competition, a little bit more selectivity in some sort of way. Only if you do X, Y and Z can you become part of it. I think it was Groucho Marx who said, I don’t want to be a club at any member that I am invited to be part of. So I would like to recommend, and this is my final remark. One of the most effective ways to get young people involved is through the concept of internships. I would like to propose that every member of Knesset and every committee and every vital organization in this country invites on a competitive basis an American or from another country, young person to be an intern. Collette, Chairperson Avital, do you have an intern?

I had one, a wonderful young Jewish woman from Chicago.

I think that is the system that works. Get them as close as you to possible in a competitive way. Only the greatest thinkers, talented students can work very closely with you and understand what’s going on and the opposite. We have a great organization the ADL. We have other great organizations around the table. I would recommend that we, in our American organizations, and others, we have an internship with Israeli young people can come and understand how these organizations work. If we train a whole cadre of these young people in the actual workings of these various institutions in a competitive way, we will begin to develop leadership of people who are really involved and know what we are doing.
Finally, I support everything that my husband said. Thank you very much.

Thank you very much. Just a few remarks. Number one to Tommy. I really agree with you that the main problem here in Israel is the other religious movements here like the reform and conservative and even the reconstructionists. But having said that, don’t forget that the main problem of the Jewish people in the world, about 80, 90, 70% - nobody knows – of the people are totally unaffiliated. This is the name of the game. Not at the moment that they are connected to a synagogue and they are part of some kind of a Jewish establishment, so called. The main issue is that most of them are not connected at all and are totally unaffiliated. This is number one.
Number two, I think that what Mrs. Reinharz said is definitely true. By meeting a lot of students I see that their connection to the State of Israel, based upon the assumption of Israeli policy which I will not tell a big secret here, that I don’t agree with most of it in the last few years. But the name is the game is not the connection to the government of Israel or even to the policy of the government of Israel. The name of the game is what does it mean the connection, or which kind of relationship we have with the Jewish people. What I ask myself is, what my son who is now 25 years old has in common with a Jews from New York or from Melbourne. She is 25 years old and what do they really have in common? To be honest with you, it is easier for myself to explain what they have in common as a human being rather than what they have as two Jews or connection to the Jewish people. Meaning that my conclusion is, for example as Michael just mentioned, Birthright. In my opinion when you had the Birthright program my son was last year a week. As an Israeli office they worked together for a week with the Birthright people. This made the whole difference. At the moment that you have the personal relationship, so don’t speak big policy. Work on the dialogue between people on a daily/monthly/year basis that you have the connection. This in my opinion maybe the only thing if we want to be serious.
My last point is, I still have the feeling that the relationship within us and the Diaspora that we are the heroes. We are here the State of Israel and we will tell them what to do and furthermore give your money and we will know what to do with it. I think we have to build a real, equal dialogue. They are allowed to participate in everything. We are allowed to tell them exactly what we are thinking. Without having an equal dialogue it will not work. It is sixty years after the holocaust, 56 years after the declaration of the State of Israel and we have to open it, otherwise it will not work.

First I would like to thank everybody and mainly Collette for convening this meeting. We just got an example for the need of a deeper dialogue. The vacuum exists, not for the usual meetings of bureaucrats, but of a different group. To Tommy I just want to say a word about rabbis. I think to be a spiritual leader you don’t need legal recognition. You have your people and they have it. There are many groups of reform and conservatives here which are basically doing well. The question is also, and that’s a dilemma.
The last point I would make is that it is true that you can see everywhere and I think that our report shows it clearly that the Israeli Palestinian conflict is a major issue that should be solved. But I can tell you today that the aftermath, the day after an agreement of peace, there will be even bigger problems. We need to prepare now. We started in the Institute just now a project for the day after. The relationship between world Jewry and Israel will be completely different. We need to give it a thought today.

If you reduce everything that we said down to the following, what emerges. There were really two different kinds of preoccupations. One preoccupation is, why is there a need for this at all. I think one conclusion is, there is a need because there are certain kinds of problems or threats that apply to the Diaspora in a way that the State of Israel also has to be aware of. It has to take some of those concerns into account when it makes decisions. The question is, are there particular new mechanisms that are required for it to be able to do so and if so, should they be shaping a new dialogue or not. It seems to me there is probably a consensus, not on what the mechanism should be, but on the importance of having such a dialogue.
The second point which I think emerged in the latter part of the discussion was that we have a deeper concern about what is happening to the Jewish people worldwide in terms of declining, at least in terms of numbers. Somehow there is a presumption that if you improve the character of the relationship beyond what exists today, again, in terms of discussion and communication, not that it doesn’t exist but that somehow the quality of it has to be changed in some fashion. That might contribute to dealing with the problem of the declining numbers of Jews worldwide.
Maybe the purpose of that dialogue is to generate new kinds of ideas. Shulamit was raising some ideas in that regard. Maybe what you are talking about is creating some capacity for the so called fresh thinking that allows us to contend with what is part of the problem. Is part of the problem that being a Jew for many people has lost its attractiveness? If that’s the case can one give a greater sense of meaning to being a Jew, not by “selling Judaism” but selling the significance of the values of Judaism in terms of tikun olam, as an example, giving you a purpose. The point is that the purpose of shaping some kind of new capacity to talk to each other is not only to deal with threats which are there and will have to be considered, by the way, which we didn’t really get into. There are new kinds of threats. There are new kinds of threats that are now global. The whole issue of the threat of terror is something that applies not only to Israelis but also to the Jewish community worldwide. The responses to terror that Israel undertakes can have an impact on the well being of Jewish communities worldwide.
So we are facing new threats on the one hand and we are facing a perennial concern on the other, which is what’s happening to the Jewish people worldwide and what can we do in terms of enhancing the relationship between the Diaspora and Israel to arrest that.

Thank you very much Dennis. I’d like to thank all participants. Let me just maybe sum up a few of the points from our perspective as members of this committee. I think that what we have been hearing here and what many of us have said in so many words is that there is no doubt that dialogue needs to be made much deeper. Needs to be deeper and to have a sense which is not only short term but which is long term, which speaks also in a way about our own vision as what we are as a Jewish State. What kind of answers do we provide as a Jewish State. What kind of spiritual leadership we may take if we want to retain our position as a Jewish State and as a center.
The other thing is that I think what we tried to say and maybe we didn’t say it enough is that we need to show a deeper sensitivity in taking into account in which way what we do here, what we decide here impacts on Jewish lives abroad. I think that the past four years with the outbursts of anti-Semitism, with the development of inter-communal fighting in France and other places between Jews and Moslems as a result of the Arab Israeli conflict is something that we have to understand to take into account and to see how much what happens to us here has a much wider impact on other Jewish communities. What we are trying and what I think we should – and this maybe also an answer to Professor Reinharz – I believe that you are right in saying that the cultural aspect is very important. In other words, maybe we should translate it to thinking more of how we can develop language, the common language of the next generations in order to be able to communicate.
One more thing which I would like to say is that in this committee, for instance, we have dealt on a number of occasions with the kind of relationship on how we as Israelis view the Diaspora, with the fact that not enough Israelis understand what is happening in the Diaspora. Sadly we have to say that the Ministry of Education has cancelled or has abolished the only existing body which existed and there was a department whose purpose it was to educate kids at the school level of what the Diaspora is, to educate, to have programs of education about the Diaspora school system. So we view this with great concern. I am sorry that Minister Sharansky is not here. But I think that to cancel that department now and not to invest enough on our part in our own contribution to Jewish education abroad, to strengthening Jewish students abroad, is something that should be talked about again and again. We, on our part, feel a sense of urgency, but we also take Professor Dror’s able thinking and advice to be prudent about it and to go also about it a little bit slowly. So we will take that into account. But we will continue working on those issues.
I’d really like to thank all those who contributed. What you said, Avi, is very important. We were unaware, but the idea that even the most fundamental issue for us today, the constitution, is open for comment to others and to Jewish communities is extremely important. Toda raba.