כנסת פתוחה

הצגת הפרוייקט הלאומי האתיופי

2

ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
14.12.2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 176
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ב' בטבת התשס"ה (14.12.2004), שעה 10:00

הצגת הפרוייקט הלאומי האתיופי
על-ידי מנכ"לית הפרוייקט, גב' נגיסט מגנשה

קולט אביטל - היו"ר
מרינה סולודקין

רימון לביא - מנהל האגף לפיתוח הון אנושי ותעסוקה,
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
דב אוחיון - מנהל מח' העולים מאתיופיה - המשרד לקליטה עליה
תמר אברמוביץ - דוברת המשרד לקליטת העלייה
דוד יאסו - מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה
דפני מושיוב - פיקוח ארצי - קליטת עליה - משרד העבודה והרווחה
עודי בהט -מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך, התרבות והספורט
צגה מלקו - רכזת השידורים בשפה האמהרית בירושלים, רשות השידור
טל צ'קול - יושב ראש איגוד הסטודנטים האתיופים בישראל
אחאסו מולה - רכז אקדמי מאגודת הסטודנטים
טליה הלקין - ג'רוזלם פוסט
נורית טזזו - רכזת מדיה - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
נגיסט מגנשה - הפרוייקט הלאומי האתיופי
אורי אראגיי - נציג הארגונים במרכז הפרוייקט הלאומי
מיכל אגז'ה-שאטו - מנחה פדגוגית וארגונית - מכון ברנקו וייס
רחמים גאשה - נציג הארגונים הארציים מעמותת הצבי

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ










הצגת הפרוייקט הלאומי האתיופי
על-ידי מנכ"לית הפרוייקט, גב' נגיסט מגנשה

אני עוברת לנושא הבא שהוא מתקשר, שהוא כמעט המשך טבעי. אני קודם כל רוצה להודות למכון ברוקדייל, ליהודית קינג על כך שהיא הציגה לנו את הנתונים שיש בהם בהחלט בשורה טובה ולכל מי שהשתתף, אבל כמובן שכאן אנחנו לא יכולים רק להגיד "מברוק" ולהיות מאושרים מכל אותן ההצלחות, למרות שהן לא תמיד נראות לעין, אנחנו רוצים לעסוק במה שנקרא החצי הכוס הריקה.

אנחנו קיבלנו כאן היום כיוונים מאוד ברורים לגבי מה סוג ההשקעות שדרושות כדי שבני הקהילה האתיופית יוכלו להשתלב יותר טוב, גם בשוק העבודה והתעסוקה וגם בחברה הישראלית ותחום התעסוקה לפחות לי, באופן אישי, נראה כקריטי, הוא תמיד נראה לי כך. ולכן אני חושבת שההחלטה הראשונה היא באמת על הקמת אותו הצוות.

ואני הייתי מבקשת שאותו הצוות ישים על השולחן. אל"ף, את הבעיות הקיימות. בי"ת, באמת לבדוק איזה קורסים ניתנו, עד כמה היתה בהם תועלת, עד כמה האנשים באמת עברו את הקורסים. וכמו שאמרה נגיסט שמו אותם במגירה וזה לא עזר. ועד כמה צריך אולי להתאים את המשך ההכשרה המקצועית לצרכים שהולכים ומתפתחים בצורה אחרת.

אני רוצה להוסיף ולהמליץ בכל לשון של המלצה שתינתן שימת לב מיוחדת חוץ מעניין הגנים או הפתרון לילדים, לראות איזה סוג עידוד אפשר לתת לנשים לצאת להכשרות מקצועיות כדי להוציא אותן לשוק העבודה. ואני רוצה לקבל מהתמ"ת, אנחנו שמענו כאן ואני מודה לנגיסט, אנחנו שמענו לפחות בידיה נתונים. עכשיו אנחנו יודעים מה התקציב שעומד לרשותו של התמ"ת.

אבל אנחנו נרצה לשמוע ולקבל כאן תוך חודשיים מהיום, כיוון שאנחנו רוצים לתת לצוות לשבת יחד, אנחנו רוצים תוך חודשיים מהיום לקבל איזה שהיא תכנית עבודה ספציפית שכוללת את כל אותם הממדים עליהם אנחנו דיברנו. הכשרה שיש בה קצת המשכיות, שיש בה שלביות, שיש בה ליווי, שיש בה גם מענה לנושא של המעסיקים. אז אני מאוד אבקש וכמובן שבאותו השולחן אפשר לדון גם על אותם הדברים שלתמ"ת נראה שהם חסרים כדי שהם יוכלו לבצע את זה.

וכמובן הייתי מציעה שבצוות הזה אפשר יהיה לשתף גם את הג'וינט ואם אפשר גם את נציגי העמותות והביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי, לא רק צריך לעודד אות כולנו, האינטרס של כולנו והאינטרס של הביטוח הלאומי זה לא לשלם קצבאות. כדי לא לשלם קצבאות, צריך לתת לאנשים את האפשרות לעבוד. כדי לתת להם את האפשרות לעבוד, צריך לתת את ההכשרות. וזה נראה לנו כדבר שכולם צריך להיות אינטרס.

אני אבקש מהמנכ"לית של הפרוייקט הלאומי האתיופי, נגיסט מנגשה להציג את הרקע של הפרוייקט. אנחנו יודעים שאנחנו פנינו לממשלה שיש פנייה שלנו למשרד הקליטה, שמשרד הקליטה פנה לאוצר לקבל הקצבה של שני מיליון לפרוייקט הזה. ואם הממשלה תואיל בטובה לתת את ההשקעה המינימלית הזו - אז אנחנו גם יודעים שישנה אפשרות לקבל מקרנות ומגופים בחוץ-לארץ השקעה פי שלוש יותר גדולה. כך שאנחנו בכל פרוייקט כזה רק יכולים לצאת נשכרים.

תודה רבה. כפי ששמעתם ברקע, פרוייקט לאומי היום התחיל את עבודתו בתפקיד מצומצם ביותר. אני הולכת להציג את ההתמקדות של הפרוייקט, אני לא נכנסת להיסטוריה של הפרוייקט הלאומי. על מה שהוא היה אמור.

למען המאזינים בבית, איך זה קם, על-ידי מי זה מופעל?

פרוייקט לאומי הוא החלטת ממשלה, שממשלת ישראל קיבלה החלטה ב2001- שעולי אתיופיה צריכים פרוייקט לאומי. פרוייקט שיוכל לטפל מגיל לידה עד גיל 35 למשך תשע שנים, בתקציב מפואר וגדול ביותר של כ660- מיליון דולר. 330 מיליון דולר מהתפוצות ו330- מיליון דולר מהממשלה. בינתיים קרו הרבה דברים, התקציב הזה נשאר על הנייר בלבד.

מאז כניסתי לתפקיד מה שעשינו, ראינו שהכסף הזה הוא לא קיים, הפרוייקט לא יכול להיות מציאותי. לכן התמקדנו אחרי למידה רבה ופגישות עם משרד החינוך, המשרד לקליטת העלייה, משרדים שונים אחרים וכולל נציגות קהילת יוצאי אתיופיה, אנשים מקצועיים, גופים באמת רלוונטיים.

רצינו ללמוד בדיוק מה היה. התחלנו לכתוב דוחות. אחד הדוחות שנמצא בטיוטא שזה דוח תעסוקה. גם נשלח את הטיוטא ליושבת-ראש. הדוח הנוסף הוא דוח חינוך שממצה את האזרחים של עולים מאתיופיה, איזה תכניות קיימות. ובנוסף לזה איזה בעיות ואיזה דרכים קיימות.

לכן בעקבות הדוח הזה החלטנו להתמקד בתכנית בשם "space is schooling private and community permeate" שזהו סגנון הלימודים לתלמידים חלשים וגם כן בהעצמה של הקהילה. החלטה זאת התקבלה בוועד המנהל, במועצה, כולל המועצה בארצות-הברית. כמובן לפרוייקט הלאומי יש שני יושבי-ראש. יושב-ראש בארצות-הברית ויושב-ראש בארץ, מר ראובן מרחב והוא מתנצל הוא לא יכול היה להגיע, יש לו טיפול רפואי, עבר תאונה. אז לכן אני מייצגת את הפרוייקט.

אחד, יש פה את נציגי הקהילה יוצאי אתיופיה, ארגונים שמלווים את הפרוייקט מאוד מקרוב. הם יכולים להשלים מה שאני לא אוכל להשלים. תרשו לי להציג את הנתונים קודם כל על הקהילה, במיוחד אני אתמקד בנושא החינוך.

היום בישראל יש כ-93 אלף עולים מאתיופיה. מתוכם 55 אחוז בני-נוער וילדים מגיל לידה עד גיל 20. בגיל הרך בשנה יש כ-12,500. וכ-30 אלף תלמידים נמצאים במערכת חינוך, מתוכם 16 אלף בבתי-ספר יסודיים, ו-14 אלף בחטיבות ביניים ותיכון.

אם אנחנו נסתכל על תמונת המצב בחינוך, כמו שאתם ראיתם, יש השפעה בותק, יש השפעה באמת בהשקעות שנעשות על-ידי משרדים וארגונים וולונטריים אחרים שהם גם כמו בתעסוקה יש עלייה.

את יכולה להגיד לנו כמה לומדים במערכת הממלכתית וכמה בממלכתי-דתי?

עודי הוא המומחה כאן, אבל אם נדבר באחוזים כמו שאנחנו מדברים, יש כ-75 אחוז לומדים בממלכתי דתי ואחרים בבתי-הספר ממלכתיים.

בחטיבות העליונות המספרים משתנים ל-60-40 בערך.

לטובת הממלכתי, לא הממלכתי-דתי?

אבל זה עדיין 60-40.

ויש מענה לכל אותם המקצועות. זאת אומרת, חיזוק במתמטיקה, אנגלית ומדעים?

אם אנחנו נדבר על הישגים לימודיים, יש התפתחות די רצינית, יש השקעה. אבל בכל זאת כמו שאתם רואים, המסמכים שלי מבוססים: אל"ף, ממכון ברוקדייל, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם ממשרד החינוך. זה מצביע 63 אחוז מבתי-הספר היסודיים ו74- אחוז חוץ מתלמידים בחטיבות ביניים הם מתחת לממוצע במתמטיקה, עברית ומדעים.

ולכן היתה שאלתי לעודי מה המענה במערכת החינוך עצמה קודם כל. אם זאת הבעיה?

אני עוד פעם מדגישה, יש עליה בהישגים לימודיים, במקבלי תעודת זכאות. אני יכולה לראות לפני כ-10 שנים הזכאים לתעודת בגרות היה 7 אחוז. עכשיו אפשר לראות באמת 42 אחוז לעומת 61 אחוז מכלל הישראלים-היהודים. ההשוואה שלי היא לא לכלל הישראלים, ההשוואה שלי הכלל-הישראלי-יהודית בלבד.

אם אנחנו נסתכל - יש 42 אחוז מקבלי תעודת זכאות. אבל אם אנחנו נראה זכאות ברמה העומדת בדרישות קבלה מינימליות להשכלה גבוהה - רק 17 אחוז, לעומת 53 אחוז מכלל הישראלים-היהודים. אז אנחנו יכולים לבוא ולהגיד, יש לנו 42 אחוז זה מאוד מאוד רחוק להיכנס לאוניברסיטה, השכלה גבוהה זה לא אוניברסיטה. השכלה גבוהה יכולה להיות בהכשרה מקצועית שדורשת 12 לימוד ותעודת בגרות.

נשירה בבתי-הספר. נתוני הנשירה הרשמיים של יוצאי אתיופיה זה 6.2 אחוז לעומת 4.5 מכלל האוכלוסייה. נשירה סמויה בקרב גילאי 14-17, נשירה סמויה זה 25 אחוז. נשירה סמויה עם נשירה, יכול להיות תלמיד מגיע פעם בשבוע, פעמיים בשבוע או יכולים להיות בכיתה או מסתובבים בתוך החצר. לכן זה גבוה מאוד.

שילדים מגיעים לי"א וי"ב שליש מהתלמידים אינם נמצאים בבתי-הספר. י"א וי"ב לא חוק חינוך חובה, לכן גם הרשויות לא יכולות לעשות מעקב וגם אף אחד לא יודע איפה הנערים האלה נמצאים. יכול להיות שהם עובדים, יכול להיות שהם מסובכים עם החוק, יכול להיות הכל. אבל הנתונים מראים ומצביעים את זה.

כשהסתכלנו איפה נקודות נשירה משמעותיות - לנשירה סמויה יש הרבה סיבות. הסיבה שיכולה להיות, תלמידים הם חלשים בלימודים, הם לא יכולים להיות ברמה של הכיתה. לכן מרביתם מעדיפים לא להיות שם. הנשירה יכולה להיות נשירה סמויה שהיא סיבה גם כן היא להרבה תלמידים מצביעים, גם המשרד לקליטת העליה מדווח וגם הדוח של מכון ברוקדייל להרבה תלמידים גם כן אין ציוד מתאים בבתי-הספר. יש חוסר בגלל המצב הכלכלי הקשה של המשפחות, תלמידים מגיעים בפחות ממה שנדרש בבית-ספר. לכן הם עוזבים את המערכת ומסתובבים.

ולכן התוצאה לאט לאט הולכת לכיוון עבריינות.

נכון. לצערי הרב, אם אנחנו נסתכל על עבריינות נוער, כולכם יודעים המשטרה מדווחת על עלייה מתמדת של עבריינות נוער בקרב יוצאי אתיופיה. גם הגילאים של אלה שמבצעים את העבירה הם גילאים הרבה יותר קטנים מהמקובל. אפילו מדברים על זה שאחוז התיקים לנוער עולי אתיופיה בשלוש השנים האחרונות, הושלש.

ונתונים של קטגוריות הפשע הם כמו שמסבירים, כמו שאתם רואים בנתונים. גניבות - כ-51.4 והמשטרה מנתחת מה גונבים? שהם במרביתם מזון וביגוד. אז המצב לא פשוט. אני לא רוצה להתעלם גם כן, יש בעיה של שימוש בסמים, אלכוהול. למרות שיש תכניות שונות, אבל הוא גבוה מאוד.

בעקבות זאת הפרוייקט הלאומי החליט להתמקד בגילאים של חטיבות ביניים ותיכון. כשראינו את הנתונים וראינו גם כן איזה תכניות קיימות. ראינו תכניות רבות לגיל הרך, מגיל לידה עד כיתה א', יש היום תכנית פקט שהיא תכנית שמופעלת על-ידי הג'וינט שהיא תכנית. מרבית הכסף שלה מגיע מארצות-הברית, מהתורמים, גם משרדי הממשלה משתתפים, משרד החינוך, משרד לקליטת העליה. עולה עד עכשיו 14 מיליון דולר, השקעה רבה מאוד.

אז אני מבינה שהתכנית הזו היא רחבה במובן הזה שהיא כוללת ברובה גם את ההורים.

נכון, היא פקט-קונספציה, בתוכה מכניסה כ26- תכניות. אין את המומחים שעוסקים בזה, אבל היא תכנית באמת הוליסטית, היא עובדת גם עם ההורים, היא עובדת עם המערכות שונות, היא עובדת גם כן עם הילדים בגירויים והתפתחויות.

יש תכניות גם רבות שמוכנות על-ידי משרד החינוך, משרדים שונים, משרד לקליטה עלייה, כולל בבתי-הספר היסודיים. יש תכניות מקיפות, אני לא אומרת שזה מספיק, אבל באמת יחסית יש השקעה. אבל אם אנחנו נסתכל מחטיבות ביניים עד י"ב, ההשקעה היא מינימלית. ישבנו עם גופים שונים, בדקנו איפה צריך להשקיע. לכן הפרוייקט לקח על עצמו כהשקעה מחטיבות ביניים עד י"ב.

הכוונה היא שבעצם הפרוייקט צריך להשלים מה שמשרד החינוך ידו אינה משגת בגלל מגבלות תקציביות?

גם.

אם אתם הגעתם למסקנה משותפת לגבי נקודות התורפה, אם אנחנו יודעים שאלה נקודות התורפה, אלה הסטטיסטיקות, אלה הגילאים שבהם ילדים נושרים, אלה פחות או יותר הסיבות שבגללן הילדים נושרים. זאת אומרת, שאנחנו יודעים פחות או יותר איפה צריך להשקיע.

השאלה היא אם התשובה באה במסגרת משרד החינוך שיכול לתת תגבור בתחום הזה. ומשרד הקליטה שצריך להוסיף שעות לילדים. או אם אתם באים ואומרים, לא אנחנו, הפרוייקט הלאומי. אני פשוט רוצה להבין דרך זה גם מה הנחיצות והחיוניות של הפרוייקט הזה.

נקודת ההתחלה של העבודה המשותפת של כל הגופים והמשרדים שעוסקים בקליטה של יוצאי אתיופיה, היא בנקודת התחלה יחסית נמוכה לכל דבר ועניין. כדי להביא תלמידים בהקשר הזה להישגים, גם מבחינת ההיקף וגם מבחינת האיכות, גבוהים כפי שאנחנו מצפים מכל אחד ואחד, אנחנו זקוקים להרבה מאוד פעולות תוך כדי המסלול הזה.

אנחנו פועלים ולא רק אנחנו, אבל באמת בסכומי עתק עם האוכלוסייה האתיופית החל מגיל אפס עד י"ב וגם האלה. אגב, חלק באמצעות מרכז ההיגוי עולי אתיופיה שהוא גם כן חלק מתקציב משרד החינוך. אם התקציב היה פי שניים, אז בוודאי אפשר היה לעשות הרבה יותר פעולות.

אנחנו יחד עם הנהלת הפרוייקט הלאומי את חטיבות הביניים והחטיבות העליונות בשאיפה לשפר את איכות תעודת הבגרות.

וזה דברים שבהם אתם הולכים להשקיע משאבים נוספים?

כשהפרוייקט הלאומי החליט לצמצם את הכנפיים ולטפל באופן ממוקד יותר בדברים ספציפיים יותר, שגם הגיל הרך הוא בעצם הוא חשוב, אולי אפילו קודם לכל. סוכם שהפרוייקט הלאומי בהמלצתנו ובשיתוף פעולה איתנו יעזור ביותר בכל מה שקשור לאותם תלמידים.

ולכן זאת שאלתי היתה, אי לכך כיוון שאנחנו יודעים בדיוק במה אנחנו רוצים להתמקד. איזה סוג מענה אתם אחרי שכולכם הסכמתם שזה הנושא ועליו צריך להתמקד, מה המענה שאתם מתוך המערכת נותנים במסגרת התקציב של משרד החינוך.

במסגרת התקציב של משרד החינוך אנחנו נותנים מענה לחלק גדול מהתלמידים. קודם כל במסגרת שיעורי העזר שלהם, אחר-כך באמצעות שיעורי עזר ספציפיים לקראת הבגרויות. אחר-כך באמצעות תכניות התערבות מערכתיות.

למשל, פה נותנים חצי מיליון ש"ח לטובת הכשרה של תלמידים לקראת בחינות הבגרות מחוץ למסגרת הלימודים. באמצעות ברנקו וייס והחברה למתנס"ים, תוכניות אופק ואחרות. למשל, אנחנו נכנסים לתוכנית הזדמנות ראשונה ושניה באמצעות אגף שח"ר שהוא מטפל באוכלוסיות לשדרוג הזה. למשל, אנחנו מתקצבים פרוייקט לקראת קליטה בשכנות, שסטודנטים מאמצים ילדים יוצאי אתיופיה לגילאים של התיכון. כדי לקדם אותם גם בלימודים.

כמה אתם משקיעים בסך-הכל בדברים האלה, שהם פרוייקטים יפים, כמה אתם משקיעים על חטיבות הביניים לכיוון תעודת הבגרות, כל התכניות שעליהם דיברת ופירטת, פלוס-מינוס מתוך התקציב שלכם.

אני אף פעם לא עשיתי את הפילוח לפי חטיבות הגיל בקרב יוצאי אתיופיה. אבל מדובר פה על בסך-הכל, זה קשה לי להגיד.

תן לי מספר כללי, את יודעת אולי נגיסט, היא תמיד יודעת.

אני אגיד לך למה זה מסובך. שיעורי עזר - אם ניקח 12 אלף תלמידים כפול שנתיים - 24 אלף תלמידים, 24 אלף שעות, זה בערך 100 ומשהו מיליון ש"ח לדוגמה. זה רק שיעורי העזר.

אז אתה בא ואומר לי שהמינימום שאתם משקיעים כתוספת ייחודית לגילאים האלה, לפי דעתך.

לא, אני אומר לעדה האתיופית. אל"ף, מעולם לא פילחתי את זה לפי - - -

יש אפשרות שתחזור אלי עם מספרים מדויקים. אל"ף, רמת ההשקעות בגילאים האלה כדי לאפשר לילדים כשמגיעים כבר לדרגה הזאת ולרמה הזאת לא לנשור. ובמקביל, מה לפי דעתכם היה דרוש עוד, מה חסר לכם. אפשר לקבל את הנתון.

כן.

את רוצה להשלים?

אני רוצה להשלים למה שעודי אמר. אנחנו שלחנו באי-מייל את הדוח אלייך גם בעבר.

לא קיבלתי.

מרבית הסיוע שניתנת לגילאים האלה, מאלה שעלו מ-1991, שעות עולים, שהם שעות עולים בעבר זה היה שעות באמת נכס, גם לאותם ילדים, גם לבית-הספר שיכול, חולם להשתמש בו. היום בגלל דוח שושני נושא של שעות עולים היום ממוקד ומתמקד אך ורק בבני בית-ספר בלבד ולא רק למספר ילדים ונפשות. 1.75 שעות לתלמיד בשבוע.

את אומרת שאתם ניפיתם את הצרכים. אז חשוב לנו, אם אנחנו רוצים ללחוץ, לצאת לדרך, לתת סיוע, למצוא סיוע, ללחוץ על המערכות הרשמיות והבלתי רשמיות, נחוץ לנו לדעת בכל זאת כמה מושקע. ומה הפער בין הביצועי לבין הרצוי. זה דבר שכדאי לדעת אותו.

לנו יש דוח מפורט, אנחנו נביא ליושבת-ראש.

יש לכם דוח מיוחד של מה דרוש מעל מה שקיים?

לא, מה שקיים. היום מה שקיים בגילאים מגיל לידה עד גיל X, בית-ספר יסודי וחטיבות וביניים תיכון. מה שכיום יש לנו מיפוי תכניות ותקציב קיים בעזרתם של כולם.

יש לכם גם מיפוי של מה שדרוש להשלמה?

אין לנו. את הדרוש להשלמה בשישה יישובים כן יש לנו, של מה שאנחנו עוסקים כרגע.

הספייס קונספציה היא לא תכנית, יש בה שלושה אתגרים שהיא מתמודדת בהם. קונספציה הוליסטית יותר שעובדת עם ילדים, עובדת עם ההורים, היא עוסקת בהתאמת הקהילה בליווי והשתלמויות בהכשרה של ארגונים והתארגנויות וגם הורים.

לצערי הרב הפרוייקט ירד מזה שהוא לא מטפל בתעסוקה. אני מקווה מאוד שיהיה אתגר משותף שלנו בעתיד. לכן אם אנחנו נסתכל האתגרים שלנו בהשכלה, התפקיד שלנו הוא העלאת הישגים לימודיים של התלמידים. היום כולנו יודעים, כולנו עדים, יש פערים בהישגים לימודיים של ילדי עולים מאתיופיה לתלמידים ותיקים חברים שלהם.

לכן תפקידנו הוא לצמצם את הפער הזה. בנוסח לזה כדאי מעכשיו להילחם בתופעת הנשירה הזאת. אם ראיתם, 25 אחוז בגילאים האלה הם בנשירה סמויה, וכולל גם כן נשירה גלויה. בסך-הכל 93 אלף עולים מאתיופיה, מספר מאוד קטן ולא מדובר במיליונים, ולא ב-700-800 אלף אנשים.

האתגר הנוסף שלנו הוא הגדלת מספר תלמידים מקבלי תעודת בגרות. אני מתכוונת לתעודת בגרות איכותית יותר שהיום אנחנו עומדים ב-17 אחוז לעומת 42. אם אנחנו נדבר לעומת 53 אחוז עם אוכלוסייה ותיקה.

אבל את הנתונים האלה כבר נתת.

האתגרים החברתיים שכיום יש בין 1,000 לבין 1,800 תלמידים, נוער מנותק היום מסתובב. תפקידנו הוא פניה לנוער מנותק, לנוער במצבי סיכון ולהחזיר אותם למסגרת נורמטיבית. מציאת פתרונות לנוער בסיכון, עבריינות נוער, פשע וסמים ואלכוהול. חיזוק קשר בין ההורים לתלמידים. והמורשת, אתם יודעים תלמידים מזדהים היום עם פרו-אמריקאים בארצות-הברית ועם התרבות שלנו האתיופית, גם בלבוש, גם בביטוי פיזי וגם נפשי.

האתגר הנוסף השלישי שיש לפרוייקט הלאומי, הוא העצמת הקהילה, פיתוח מנהיגות של הארגון והתארגנויות ברמה ארצית וברמה המקומית. הגברת מעורבות הורים בתהליך למידה וגם בליווי של אותם תלמידים. יש עקרונות מאוד מרכזיים. קודם כל, הטיפול באותם נערים, זה בהתאם לצרכים חינוכיים, נפשיים וכלכליים של אותם נערים.

איתור ותמיכה בתלמידים בעלי פוטנציאל גבוה, מעורבות הורים גם בתלמידים חלשים. בעלי פוטנציאל גבוה שאנחנו משתמשים ב-pushing….. , שעמותת עתידים היא המושכת בשליש העליון והפרוייקט לאומי הוא דוחף מלמטה בשליש התחתון.

פרוייקט לאומי מחויב בתוצאות, לכן יש הערכה שתהיה ותעשה. אני אגיד לכם איפה אנחנו עומדים, כמה תלמידים הם נמצאים במסגרת. אנחנו עובדים בשישה יישובים. באר-שבע, קרית-גת, קרית מלאכי, גם יש לנו חדרה, נתניה ולוד. עכשיו נכנסו גם לרחובות. מספר הילדים הוא 1,314 שאלה תלמידים חלשים שמקבלים סיוע.

ברנקו וייס, החברה למתנ"סים ועמותת אלון. אנחנו מנסים להכניס קונספציה פדגוגית חדשה יותר שמתאימה לאותם ילדים חלשים. ברנקו וייס זה הגוף שמתייחס בתפיסה העבודה עם תלמידים חלשים ביותר. זה מה שהם עושים. בנוסף לזה, יש 500 תלמידים חזקים ומצוינים שהם מקבלים מעמותת עתידים, הם ממומנים גם כן על-ידי העזבונות בארצות-הברית במסגרת של פרוייקט לאומי.

בסך הכל הפרוייקט התחיל ואני מאוד מאוד מקווה שנגיע להישגים גבוהים. לגבי כסף הממשלה, גבירתי היושבת-ראש היתה ישיבה אתמול במשרד האוצר עם גב' יעל אנדורן.

ואת יצאת משם מעודדת?

אני חושבת שכן, יש התקדמות. אני מקווה מאוד, בום חמישי נקבל את המכתב הסופי שאנחנו נקבל את הכסף. ואני מודה לכם.

יש עוד שלושה דוברים. כיוון שלוחצים לנו גם לסיים.

הפרוייקט התחיל השנה?

התחיל. את שמעת שיש 1,500 ילדים בפרוייקט, אז עכשיו זה כבר מתבצע.

הפרוייקט לא יכול לפתור את כל הבעיות.

אני מאגודת הסטודנטים האתיופית. לפי המצגת שהצגת, אין התייחסות לסטודנטים. זאת אומרת, מה שהבנתי שאתם מתעסקים מגיל אפס עד גיל 35. הסטודנטים, אני חושב שהוא מרכזי מאוד ואין יחס.

אתם עובדים עם מינהל הסטודנטים.

אנחנו בשנה שניה עכשיו מחלקים מלגות לסטודנטים. הם כלולים בבניית קהילה. אני הזכרתי, הפרוייקט הלאומי מתמקד עכשיו מחטיבות ביניים עד י"ב. אבל לגבי סטודנטים, כבניית קהילה, גם עכשיו הולכים לחלק מלגה, יצא מכרז.

אני פה רק רוצה להפנות שאלה, מה קורה לגבי המעורבות של ההורים, כי אנחנו מדברים על החינוך בכלל.

התשובה בדרך-כלל לנושא הזה היא במסגרת תכניות מהסוג שדיברנו עליהם של חוק פקט. שיש בה השקעה גדולה, גם של משרד החינוך, גם של משרד הקליטה וגם של הג'וינט. שם יש מעורבות, שם יש טיפול מה שנקרא "הוליסטי", מעורבות של הורים גם כן.

בישיבות קודמות שאנחנו הקדשנו לנושא הזה ושמענו גם סקירות של האוניברסיטה העברית, הגענו למסקנה שאין שום דרך לטפל בכל הבעיה של נשירה ובכל הבעיה של עבריינות נוער, בלי מעורבות של ההורים גם כן.

אני יושב-ראש של מועצת על שכוללת בתוכה 45 ארגונים יוצאי אתיופיה. אנחנו מאוד מעריכים את הפעילות וגם את המטרה של הפרוייקט הלאומי. אבל אנחנו מתנגדים לנציגות שהיא מחזיקה רק 10 ארגונים.

אדוני, אני לא יכולה להיכנס לכל הבעיה שבין הארגונים עצמם. זאת בעיה שכבר עלתה ולדעתי זה דבר שאתם חייבים כאנשים בוגרים לפתור ביניכם.

אני רוצה לסיים את הישיבה, כי זמננו תם. אני מתנצלת בפני כולכם, זמננו תם. גם השידור הזה עומד להסתיים ולכן אני חייבת, אני אדבר אתכם אחרי הישיבה.

אני רוצה קודם כל להודות לנגיסט ואני רוצה להודות על היום הטוב שסוף סוף קם על רגליו הפרוייקט האתיופי ואני רוצה לבקש לקבל גם מידע ופילוח ממשרד החינוך, גם מיפוי של הצרכים בנושא החינוך מנגיסט. היתה פה הערה נכונה ואני רוצה לקבל התייחסות. אני הבנתי שאתם מתרכזים כרגע באוכלוסייה עם עדיפות להביא אותם לבגרות.

יחד עם זאת, אני רוצה לבקש לקבל תשובות איך ובאיזה אמצעים תעבדו עם כל אותם הארגונים שעוסקים כבר בכל נושא עבריינות הנוער. גם לזה צריך איזשהו טיפול הוליסטי. ואנחנו הקדשנו לזה כמה ישיבות ולדעתי אתם חייבים אולי לפתח איזה שהיא תכנית על שכוללת את כולם. כי יש הרבה ארגונים שעוסקים בזה.

והדבר השני, אני כן מבקשת לדעת את ההתייחסות שלכם לנושא הסטודנטים, לקבל את זה בפעם הבאה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00