נתונים מדאיגים וחדשים על הידרדרות מערכת הבריאות הציבורית

5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
14.12.04



הכנסת הששה עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 307
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי ב' בטבת התשס"ה (14.12.2004) שעה 13:00


ס ד ר ה י ו ם

ישיבה משותפת עם שדולת הבריאות בכנסת בנושא: חשיפה ראשונה של סקר שנערך על ידי ההסתדרות הרפואית, המציג נתונים מדאיגים וחדשים על הידרדרות מערכת הבריאות הציבורית

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר
חיים אורון
יגאל יאסינוב
אילנה כהן

רינטוב שי – נציגות הדורות הבאים בכנסת
מידד גיסין – יושב ראש "צב"י", צרכני בריאות ישראל
ד"ר יצחק ברלוביץ' – משנה למנכ"ל, משרד הבריאות
דב צ'רניחובסקי – יועץ לועדה
לאה וק – הר"י, הסתדרות רפואית ישראל
אודי קנטור – הר"י, הסתדרות רפואית ישראל
אורנה כהן – הר"י, הסתדרות רפואית ישראל
גבי בן-נון – תקציבן, משרד הבריאות
מירב סריק
עפרה נחמד – קול ישראל
עדינה מרקס – האגודה לזכויות החולה
פרופ' אריה לנדנר – ממלא מקום יושב ראש המועצה המדעית של הר"י, הסתדרות רפואית ישראל
ד"ר ישראל אייליג – מזכירות רופאי קופת-חולים, בתי חולים
פרופ' אליעזר רובינזון – האגודה למלחמה בסרטן
פרופ' ג'ק ברנהיים – יושב ראש מועצה מדעית, הר"י, הסתדרות רפואית ישראל
ד"ר בנימין נועם – מזכירות הר"י, הסתדרות רפואית ישראל
ד"ר שלמה בירקנפלד – סגן יושב ראש הר"י, הסתדרות רפואית ישראל
ד"ר יורם בלשר – יושב ראש, הר"י, הסתדרות רפואית ישראל
ד"ר בועז לב – משנה למנכ"ל משרד הבריאות

וילמה מאור

חבר מתרגמים בע"מ



ישיבה משותפת עם שדולת הבריאות בכנסת בנושא: חשיפה ראשונה של סקר שנערך על ידי ההסתדרות הרפואית, המציג נתונים מדאיגים וחדשים על הידרדרות מערכת הבריאות הציבורית

רבותיי, אנחנו פותחים פה ישיבה משותפת של הועדה שלנו, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, יחד עם שדולת הבריאות בכנסת. לצידי חבר הכנסת חיים אורון יושב ראש השדולה, ואנחנו הקדשנו את הישיבה המשותפת הזאת לסקר שערכה ההסתדרות הרפואית בישראל.

הסקר הזה כפי שכולכם קיבלתם, עסק בעמדות הציבור כלפי מערכת הבריאות הציבורית בישראל. הוא נערך על ידי פרופסור אבי דגני ודוקטור רינה דגני. הוא נערך עבור ההסתדרות הרפואית שיצא לאור רק עכשיו בשעה זו, וההסתדרות הרפואית ברגעים הקרובים תציג וכל מה שאני יכול להגיד, הם נתנו לי לעיין כמה שעות קודם בעיקר הממצאים שאנחנו רואים כאן. ממצאים חמורים מאוד שחייבים להסב את תשומת הלב של כל מקבלי ההחלטות במדינה, למין משרד הבריאות, הכנסת, הממשלה, וודאי לאוצר, לתופעה שהולכת וחונקת ומדרדרת את מערכת הבריאות הציבורית, וזה למעשה, הפרטים, אתם תראו בסקר. אני אתן משפט אחד ליושב ראש השדולה לומר, ואז נעביר את שרביט ההצגה. בבקשה, ד"ר יורם בלשר.

ראשית אני רוצה להודות על המפגש המשותף הזה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ושדולת הבריאות, ולחברי הכנסת שטרחו והגיעו לישיבה החשובה הזאת שבה אנחנו רוצים להציג את תוצאות של סקר שערכנו ונראה את תוצאותיו. הסקר הזה נעשה לבקשתינו, בעקבות סקר קודם שנעשה שנה לפני כן, שבדק את אותם נושאים פחות או יותר שנבדקו בסקר הזה. אם כן, הממצאים העיקריים שניתן לראות, שנמשכת מגמת ההחמרה בנגישות של שרותי הבריאות, הרפואה הציבורית לאזרחי המדינה. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וצריך להדגיש – לאחר השינויים והתיקונים שהכניסו בו, שגרמו למידה לא קטנה לעקר את העקרונות ואת תוכנו של החוק, גרם לכך שרוב הציבור סבור שהחוק לא שיפר נכון להיום את מצב מערכת הבריאות, למרות שהמגמה הזאת לא הייתה נכונה בתקופה הראשונה, וחבר הכנסת חיים אורון יש בידיו את האינפורמציה, בוודאי ידבר על כך לאחר מכן.

המטרה של החוק היא להעניק סל שירותים שיוויוני ונגיש לכולם. שליש מהציבור ומחצית מהשכבה הסוציו-אקונומית הנמוכה, לא יכולים להרשות לעצמם שירותים בסיסיים עבורם או עבור ילדיהם, ואני מדבר כאן על תופעה חמורה ביותר, כאשר עשרה אחוז מההורים נאלצו לצמצם או לוותר על שירותי רפואה עבור הילדים שלהם בשנה האחרונה, ועשרים אחוז מהציבור בכללותו נאלצו לוותר או לצמצם בשירותים רפואיים בשנה האחרונה בגלל העלות שלהם. כך שהמגמה הזאת של הקושי לרכוש תרופות שנמצאה אצל תשע-עשרה אחוז מהציבור שנאלצו לוותר על רכישת תרופות מרשם שהרופא שלהם רשם להם, מהווה עלייה של ארבעה אחוז לעומת אותה תופעה בשנה קודמת.

ההשלכות של האוכלוסיה שלא מקבלת טיפול הן חמורות ביותר. גורמות לעלייה בהוצאה הלאומית לבריאות בגלל הסיבוכים וההוצאה המיותרת על אישפוזים מיותרים וטיפול בסיבוכים שהחולים לא מקבלים. דבר, תופעה או מגמה נוספת, זה שהחוק שהיה אמור להיות שיוויוני לחלוטין, כלומר שכל אחד מקבל את מה שהוא צריך מבחינת הבריאות ומשלם כמה שהוא יכול, החוק הזה לאט-לאט מאבד מהשיוויוניות שלו, כאשר נמצא שארבעים ואחד אחוזים מהאוכלוסיה צורכת רפואה פרטית, וכך אנו מתקרבים במהירות למערכת בריאות שקיימת לדוגמא בארצות הברית, שם יש רפואה לעשירים ורפואה לעניים.

תשעים ואחד אחוז מהציבור טוען שהנטל כבד עליו, והציבור מאמין למרות הכל, כמו שאנחנו מאמינים בהסתדרות הרפואית והרופאים במערכת בריאות ציבורית, כאשר הרוב דורש שהכנסת תתערב כדי שהממשלה תקצה יותר משאבים. אם כן – אני, אפשר לגשת ליותר נתונים מבחינת האחוזים, אז כמו שאתם רואים – שמונה עשרה אחוז מהציבור חשים שהחוק מיטיב עימם, אבל שבעים ושתיים אחוזים חשים שלא חל כל שינוי ברמת השירותים. אני לא אחזור על כל מה שציינתי, אבל חשוב להדגיש שוב שיש חלק מהחולים שמקבלים מרשמים מהרופאים שלהם, ולא מסוגלים לעמוד בעלות התרופות שנמצאות בסל. צריך להבין – אנחנו לא מדברים על תרופות מחוץ לסל.

אנחנו מדברים על תרופות שנמצאות בסל, הרופא רושם את המרשם, והחולה לא פודה את המרשם בבית המרקחת, כי הוא לא יכול לעמוד בעלויות. סך הכל כשליש מהציבור נאלץ לוותר על שירותים רפואיים כלשהם, כמו קניית תרופות או וויתור על ביקור אצל רופא בגלל העלות שלו, וזה בולט כאשר מפלחים את הנשאלים שמהווים מדגם מייצג, למעלה מחמש מאות נשאלים במשאל טלפוני, ארבעים ושבעה אחוז מהשכבות הסוציו אקונומיות, כמעט מחצית מהאנשים שהם מיעוטי יכולת, נאלצו לוותר על שירותים רפואיים. יש תחושה בציבור שהיום משלמים יותר על שירותים, שבעבר קיבלו בפחות כסף, וזה נחלתם של שישים וארבעה אחוז מהציבור, ותשעים ואחת אחוז מהציבור, רוב מכריע של הציבור, חש כי הנטל הכספי עבור התשלום על שירותי רפואה גבוה מדי.

אז בעצם המסר הוא מסר ברור, שהציבור חש שמצד אחד חוק ביטוח בריאות ממלכתי שהיה אמור לשפר את המצב של מערכת הבריאות שיפר אולי בתחילת הדרך, אבל מהר מאוד בגלל מדיניות של שרי האוצר והאוצר מאז 1997, אחרי שנתיים, מאז החוק איבד בהדרגה ממשמעותו כאחד החוקים החברתיים החשובים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הסקר בידכם. אני לא רוצה להרחיב יותר, כדי לתת לעוד אנשים, אולי ד"ר בירקנפלד רוצה להתייחס לרפואת משפחה שמיוצגת על ידו.

אני רוצה להגיד לכם שאם נרד רגע מרמת המקרו, אל רמת הרופא והמטופל הבודד, אנחנו הגענו למצב של חולה כרוני אשר יוצא מאיזון, הדבר הראשון שעל רופא המשפחה שלו לבדוק, זה האם הוא נטל ומימש את המשמים שהוא קיבל. לעיתים אתה מוצא שחולה סכרתי או חולה כרוני אחר יוצא מאיזון אך ורק משום שהוא וויתר על התרופות כי לא היה לו כסף. דבר שני צריך להבים איך זה משפיע מבחינת מערכת יחסי רופא-חולה.

הרופא היום מחוייב לומר לחולה כל דבר שקיים בארץ ובעולם מבחינת יכולת טיפול במחלתו. זאת אומרת שרופא נמצא מול חולה אשר הוא יודע את מצבו הכלכלי, והוא יודע שאין לו סיכוי לממש את התרופה הזאת, והוא צריך בעצם לנקר את עיניו וליבו ולומר לו – בעצם יש תרופות, אבל זה יעלה לך עוד כסף ועוד כסף, והוא יודע שהחולה לא מסוגל לממש את זה. לכן – תהיה לזה השפעה קשה מאוד על כל מערכת היחסים של רופא וחולה, ותהיה לזה גם השפעה תקציבית לאחר מכן. איבוד האמון של החולה ברופא יגרום לחיפוש של second opinion, לדיעה שלישית, זה יגרום לביזבוז במערכת, וגם למערכת הבריאות, אחד הדברים הבסיסיים והאלמנטרים למערכת בריאות בריאה, זה יחסי אמון בין חולה ורופא, יחסים פתוחים של מידע. כל הדבר הזה שקורה לגבי התרופות ונכון אותו דבר לגבי טכנולוגיות, פוגע באושיות יחסי רופא-חולה. תודה.

תודה רבה. חיים אורון, יושב ראש השדולה, בבקשה.

ראשית אני רוצה לברך את ארי על הסקר הזה ועל המהלך שהם עושים אותו. אני רוצה לברך אותו פעמיים – פעם על העובדה שהם העמידו בפני החברה הישראלית מראה. פעם שניה – שמזה זמן רב בחרו שהמראה תהיה פנורמית. הם לא מציגים את הבעיה מנקודת המבט המקצועית של הנושא, אלא מציגה אותו מנקודת המבט הישראלית והרפואה הציבורית, והלוואי שיהיו לנו הרבה גופים, שמצד אחד באופן לגיטימי הם גופים שמייצגים מקצוע, אבל רואים את התמונה באופן רחב יותר, ומציגים את התמונה הזאת בהיקף רחב יותר.

אמרתי קודם לד"ר יורם בלשר, שיש לי רק הערה אחת, אני הספקתי לעבור על הדו"ח הזה קודם, יש לי הערה אחת לגבי הסקר הזה, והיא העמדת חוק הבריאות כנקודת המפנה. חוק הבריאות הוא לא נקודת המפנה, ואם אני אתן נקודת מפנה, אני אתן נקודת מפנה חיובית. אני לא אומר את זה רק על בסיס תפיסתי את חוק הבריאות. אני מחזיק בידי סקר של מכון ברוקדיל שמתקיים מדי שנה על נושא דומה, והוא באופן בולט אומר, שרמת שביעות הרצון – זאת הכותרת: רמת שביעות הרצון שהיתה בשנת 1995 לפני החוק, בערך במדד של שמונים, זה היה הנמוך ביותר ב"כללית", שמונים וחמישה ב"לאומית", תשעים ותשעים ואחת ב"מכבי" וב"מאוחדת", עלה ב-1997 אחרי החוק לתשעים, תשעים ואחת, תשעים וארבע ותשעים וחמש בהתאמה בקופות השונות, במדרגה המאוד ברורה של עליית שביעות רצון, וב-2001 הוא כבר ירד לשיעורים שדומים כבר למה שהיה לפני החוק, במקרה מסויים אפילו מתחת לו. אני אומר את זה ואני שמח שיורם הדגיש את זה גם בדבריו. הבעיה שלנו זה לא החוק. הבעיה שלנו זה יישומו של החוק, כי החוק נותן כלי שבאמצעותו נאי מאמין ניתן לקיים במדינת ישראל רפואה ציבורית ברמה גבוהה.

אני רוצה להגיד דבר נוסף. אני לא אומר את זה פעם ראשונה. התהליך שמסתמן כאן הוא לא מקרי. יושבים פה חברים במשרד הבריאות. אני בטוח שלא ייפגעו בעמדתם כפקידי ממשלה. הם חושבים כמונו שמדובר בתהליך מכוון. קוראים לזה – "האוצר". עזבו אותי מהאוצר. על ידי ממשלות ישראל מתקופה מסויימת, כשמתכוון לעשות מהפכה במערכת הבריאות, אותה מהפכה שלא הצליחו לעשות אותה לפני חוק הבריאות. כי בזמן חוק הבריאות עמדו על הפרק שתי מהפכות. והתבצעה מהפיכה אחת בכיוון מסויים, שיורם הדגיש אותה פה – רפואה שיוויונית לכל, כל אחד כפי יכולתו וכל אחד כפי צרכיו.

אמרתי כבר בהרבה מקומות, שזה המקום היחידי שבספר החוקים מופיע משפט מתוך המינפיסט הקומוניסטי. זה המקום, וזה מה שמופיע. בפתיחה של החוק מופיע המשפט הזה. מאז ישנה מגמה מתמשכת וקבועה, שנכון שהכלי המרכזי שבה הוא תקציב המדינה, אבל לא רק הוא. ולצערי הרב, המגמה הזאת היא מאוד חזקה, והיא גם די מצליחה. והתוצאה שאנחנו מקבלים בסקרים הללו, מאששת את ההנחה הזאת. כי מה יהיה פה? ציבורים הולכים וגדלים יביעו אי רצון ואי שביעות רצון ממערכת הבריאות. הם ינטשו אותה, מערכת הבריאות תישאר למילוי צורכיהם של אותם חלקי ציבור שאין להם ברירה והם נשארים שם, כי הם שבויים בתוך המערכת הזאת, כי אין להם אלטרנטיבה אחרת. וכבר מקובל על כולנו בכל השירותים החברתיים – שרות לעניים הוא שרות עני.

השירות יכול להיות ברמה גבוהה, אם כלל האוכלוסייה נושא בו ונאבק אליו. ואם כלל האוכלוסייה לא נושא בו ולא נאבק עליו, הוא נעשה עני משנה לשנה. נכון לגבי הבריאות, נכון לגבי החינוך, נכון לגבי חד-הוריות ולכל הדברים האחרים, אבל אני לא רוצה להרחיב את העניין. ואם התהליך יימשך, ואגב – יש לו תמונה מרה, ויש פה, יושב ידידי גבי בן-נון. הוא מתאר את הנתונים כל הזמן ממשרד הבריאות. שיעור הביטוחים המשלימים הולך וגדל, שיעור הביטוחים המשלימים והיקפם הולך וגדל.

אני זוכר שאחרי שחוקק החוק, יצא לי להיות שנתיים במקום שבו העבירו את קופת חולים למדינה, כי אני הייתי בהסתדרות גזבר ההסתדרות, ואז אמרו לי אנשים מאוד מרכזיים במערכת הבריאות – אנחנו מוכרים ביטוח משלים, ובעצם אין מה לבטח. כי הסל כל כך מקיף שאנחנו מוכרים דברים שהם מאוד רחוקים. היום זו אמירה לא נכונה. היום הביטוח המשלים הוא מרכיב מרכזי בהבטחת הבריאות של חלקים מאוד גדולים של הציבור שיכולים להרשות לעצמם. ומי שלא יכול להרשות לעצמו, הוא נשאר ניזוק מזה. אלה המספריים שהולכות ומתרחבות.

יש עוד כמה דברים, אני לא רוצה להאריך יותר – אני רוצה להגיד מה שגם נרמז בדו"ח כאן. התהלך הזה הוא לא נכון. הוא מאוד מאוד לא צודק, כי ברור מי משלם את המחירים. כי סך ההוצאה הלאומית לבריאות לא יורד, הוא גדל משנה לשנה. כי אחת התופעות של התהליך הזה, אגב – זה לא פטנט ישראלי, הוא לא הוגן, אבל הוא גם לא יעיל, ונאמר פה כבר על ידי יורם קודם. מדינות בהן הפערים בבריאות הלכו וגדלו, סך ההוצאה הציבורית הלאומית הלכה וגדלה. זאת אומרת שמי שרוצה את השיקול הכלכלי, ואני מודה, אני לא מסתכל על העולם רק משיקולים כלכליים, אבל גם בשיקול הזה, ובטח כשהפגיעה בנושא הזה הוא ברפואה מונעת או בבריאות התלמיד או בטיפות החלב או בכל אותם שירותים שעלותם לאזרח היא נמוכה והתרומה שלהם למערכת מאוד גדולה, והם הראשונים שנפגעים, כי הם נמצאים בסוף התור.

ובקצה השני של הסיפור נמצא הסיפור של הסיעודיים, עם כל המשמעויות שלו ועם כל ההוצאות שהולכות וגדלות על מערכת הבריאות לציבור, שכל אחד יודע, במשרד הבריאות ראשון יודעים, שאם הסיעוד היה בתוך הסל, מבחינה לאומית הוא היה יותר זול ממה שמוציאים עליו עכשיו. אני רוצה להגיד ועם זה לסיים – אנחנו לפי הערכתי, נמצאים ממש ברגע האחרון להציל את הרפואה הציבורית. כי בסופו של דבר, יש לנו תשתית של רפואה ציבורית טובה על פי כל אמת מידה, שלפחות אני שומע מאנשי המקצוע – יש רפואה ציבורית שהיא פזורה על כל הארץ עם כל הבעיות של הפריפריה.

יש רמה מאוד גבוהה של אנשי המקצוע ברפואה הציבורית, בכל הדרגות שלהם. של רופאים, של אחיות, של עובדי עזר וכולי. כל המערכת הזאת שניתן עדיין לשקם אותה ובעלויות נמוכות. מי שלא רוצה לייסד את ועדת דוברת של מערכת הבריאות בעוד – לא בעוד עשרים שנה כמו שקרה במערכת החינוך, כי במערכת הבריאות זה לא ייקח הרבה זמן, כי זה תופס בצוואר. אי אפשר לברוח מזה. מי שלא רוצה להקים ועדת דוברת שתבדוק את מערכת החינוך בעוד שלוש-ארבע-חמש שנים, ויתברר אז שעלויות השיקום הן פי כמה וכמה יותר גדולות מאשר כל סכום תוספת שמדברים עליו עכשיו, או בדרך של עידכון הסל או בדרך של עידכון התרופות. אז אני אומר – לא צריך ועדה.

אני חושב שפחות או יותר לכל מי שמצוי בתחום בתוך משרד הבריאות, בין חברי הכנסת שעובדים בזה, פחות או יותר ידוע מה המסלול שאנשים צריכים ללכת בהם. צריך לעדכן את סל הבריאות ואת שירותי הבריאות על פי מדדים קבועים ובאופן מסודר, פחות או יותר במתכונת שאני מקווה שהכנסת העבירה בקריאה טרומית, ואני מאוד מקווה שבמאמצים גדולים, גם הצעת החוק של שאול שחתומים עליה חמישים וארבע חברי כנסת, גם הצעת החוק הדומה מאוד של אפרים סנה ושלי שעברו באותו שבוע, הם בעצם הבסיס למהלך הזה, ועוד שורה של תיקונים מתחייבים, גם בסל התרופות וגם בסיעוד וגם בבריאות הנפש, אבל הם לא בסדרי גודל של מיליארדים. הם בסדרי גודל של חברה שתחליט לבצע אותם, יכולה בתהליך מתואם שיימשך לא הרבה שנים – שלוש או ארבע שנים, להשלים את הבור נוצר, כי נוצר בור מאוד מאוד עמוק, ואז איכשהו להעמיד מחדש את מערכת הבריאות על בסיס יציב. היא עמדה שם כבר. בשנת 1997-1998 היא עמדה פחות או יותר על בסיס יציב. לא שלא היו בעיות. וזה האתגר הגדול של כולנו פה.

תודה רבה לחבר הכנסת חיים אורון שביטא בוודאי את דעת חברי הועדה. אם יש כאן אנשים מהאורחים שלנו שרוצים לדבר, בבקשה – נציג, מר מידד.

למעשה, את כל מה שיש להגיד, אמרו כבר כל הדוברים גם בישיבה הקודמת וגם בישיבה הזאת. אבל אני רוצה להתייחס לנקודה אחת. סיפרו לנו שבשנתיים האחרונות המצב הכלכלי של מדינת ישראל היה קשה ולא היה כסף, ועשו כל מיני צעדים וקיצוצים כדי לעודד – ושר האוצר הצהיר על זה – כדי לעודד את האנשים לצאת לעבודה. אני בכלל לא נכנס לבעיה של "לצאת לעבודה". אני רק שואל – האם היתה כוונה גם שהציבור שאנחנו מדברים עליו, אני לא יודע לדבר בדיוק על מספר, אבל זה מספר של עשרות או מאות אלפי קשישים וחולים קשים. האם היתה גם כוונה שגם הם ייצאו לעבודה? אי אפשר להתייחס למגזר הזה של החולים כאל עסק כלכלי. חייבים להוציא אותם ממשחק של כלכלה, של הפרטה, של כל התוכניות הקיימות.

עכשיו – בנוגע לסל, הוצגו בישיבה הקודמת עשר או חמש עשרה תרופות. בלי שום בעיה היה אפשר להציג שלוש מאות תרופות. המאבק העיקרי חייב להתבסס על הנושא של הגדלת התקציב וקביעת מנגנון עידכון אוטומטי. כל זמן שזה לא יהיה, אנחנו נשב פה כל שנה – לא פעם ולא פעמיים, ונשמיע את הקלטות משנה לפני זה, והמצב יישאר אותו דבר.

תודה רבה. מישהו רוצה לומר עוד משפט? בבקשה גברת.

אני שואלת בשם כל אותם אנשים שמגיעים אלינו לאתר הביצוע של האגודה ואנחנו מסתכלים להם בפנים. מה קורה לכל האנשים האלה שלא מקבלים את התרופות האלה? שהתרופות לא נמצאות בסל תרופות? מקודם ישבה איתי פה חולה שמשלמת שלוש עשרה אלף שקל בחודש על תרופה מצילת חיים. שלוש עשרה אלף שקל לחודש!!! התרופה לא בסל. מי לא הציע את התרופה הזאת? רופא הציע לה לטפל את התרופה הזאת. חולה אחרת משלמת תשעת-אלפים ומאתיים שקל לחודש לתרופה מצילת חיים. איך מסתכלים במשרד הבריאות לאנשים האלה בפנים? והאנשים האלה הם חולים, והאנשים האלה הם נזקקים, ומשפחות נהרסות. אני לא מדברת על כסף. אני מדברת על חיים של בני אדם. איך הם חיים!! וזה לא אחד, וזה לא שניים וזה לא שלושה. כל שבוע אנחנו מקבלים עשרות פניות של תרופות שלא נמצאות בסל והקשות מביניהן – או שההתוויות הן לא נכונות או לא מתאימות, או שהן בכלל לא בסל, ואלו תרופות מצילות חיים. אני לא מדברת על אקמול. באמת שאני לא מדברת על אקמול.

תודה רבה. אנחנו נגלה לאלה שהצטרפו אלינו עכשיו, אני רוצה לומר שקיימנו הבוקר ישיבה בנושא סל התרופות. ישיבה ארוכה ואני מקווה שגם יעילה, והבהרנו להם את הצרכים. בבקשה פרופסור ברנהיים.

אני כיושב ראש המועצה המדעית, רציתי להצביע על איזה אספקט אחר של השינויים שקיימים אצל איכות הרפואה בעוד חמש –עשרה או חמש-עשרה שנים. כאשר הסטודנטים לרפואה והמתמחים הצעירים יהיו בעתיד הרופאים הבכירים וכשמקבלים חינוך באיזה מסגרת שונה מאשר בשנים הקודמות, אני חושב שגם כן נקודת המבט שלהם על הרפואה ועל החולים יכולה להיות שונה ולו בכך מוטב מאשר קודם. ואני רוצה לציין שכאן צריך לחשוב גם כן על המשמעות של ההחלטות של היום ומה שיהיה בעוד עשור או חמש-עשרה שנה.

תודה רבה. נציג הדורות הבאים היה צריך להגיד את זה. הוא דיבר על הדורות הבאים. בבקשה.

אני רוצה לחזק את מה שאמר פרופסור ג'ק ברנהיים. לא יודע למי יצא להסתכל באתר "וואלה" בעקבות ההכאה של הרופא. היתה שמחה לאיד. היתה שם שנאה לרופאים. היו דברים שהדעת לא סובלת, וזו הצורה שהציבור מסתכל עלינו. הרבה מאוד אנשים מאשימים אותנו שאנחנו מגינים על מערכת הקופות. לא מערכת הבריאות. אנשים לא מבינים שכשרופא לא נותן תרופה הוא לא יכול. מבחינתם הוא אשם, והוא יהיה אשם עד יומו האחרון. את זה צריך לעצור עכשיו, שבעוד עשר שנים, לא יהיה אף רופא שיפחד לשבת ברפואה הציבורית ולתת שירות. כולם יישבו מאחורי שחפ"ץ או כמו שיושבים השופטים – כל אחד והשוטר שלו.

תודה רבה. רבותיי, אנחנו ראינו את הסקר. הסקר מדכא.

הסקר אומר שאנחנו במצב קשה ושהסקר בסופו של דבר הוא מסוג המצבים ההפיכים, בגלל שמדובר פה על שכבות חלשות מצד אחד, שאנחנו יודעים שבמדיניות נכונה אפשר לשפר את מצבם, ומדובר על שביעות רצון של האנשים בשרות הציבורי, ולכן הם פונים לשירותים הפרטיים. ואם הישרות הציבורי יהיה טוב, ובוודאי שזה עניין הפיך. אנחנו עוסקים בזה כל יום. מה שצריך זה כמה זריקות עידוד לתת לשירות הציבורי, כדי שיתפקד כמו שירות מודרני ויהודי ונתון למשתמש בכל המודרניזציה שיש.

לצערי הרב אנחנו קופאים על שמרינו וכל הזמן לכן נסוגים באופן יחסי מהמצב שהיה, ואין לי אלא לשוב ולפנות לממשלה, להעמיד את תקציב הבריאות בראש סדר העדיפות שלה. אנחנו בהחלט רואים שניתנים כספים למטרות חשובות מאוד, אבל לא חשובות כמו חיים ומוות, ובוודאי ובודאי שאפשר להגביר את התקציב ולמצוא את המבנה הנכון של שירותי הבריאות, וזו הקריאה שלנו ביום הבריאות של הכנסת לממשלה. אני מודה מאוד להסתדרות הרפואית שערכה את הסקר, ואני מודה לכל שדולת הבריאות בראשות חבר הכנסת ג'ומס (חיים) אורון, ואני מודה לכם רבותיי שהגעתם. אני מודה לכל מי שבאו – הרופאים, משרד הבריאות, החולים, ושתהיה שנת רפואה שלמה.




הישיבה ננעלה בשעה 13:45