ישובים בגבול "“הקו הירוק”"

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
13.12.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 338

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שני, א' בטבת תשס"ה, 13.12.2004, שעה 10:00

ישובים בגבול "“הקו הירוק”"

חברי הוועדה: יורי שטרן - היו"ר
רומן ברונפמן
חמי דורון
ואסל טאהא
עמרם מצנע
ניסן סלומינסקי

חה"כ מתן וילנאי
חה"כ אופיר פינס-פז
חה"כ אברהם בייגה שוחט
יחזקאל לביא - מנהל האגף לתכנון ואחראי על המידע, משרד הפנים
מוטי דלג'ו - ראש המועצה האזורית דרום השרון
אילן ניב - יושב-ראש ועד נירית
דרור גינת - מזכיר ביישוב נירית
לאה פורת - חברת ועד, נירית
אמירה בהט - חברת ועד, נירית
אירית בן משה - חברת ועד, נירית
אריה האן - חבר ועד, נירית
תמר אילת יגורי - חברת ועד, נירית
יהושע אילת - נירית
יולי אילת - נירית
מיכאל אילת-יגורי- נירית

יפה שפירא

טלי רם



ישובים בגבול "“הקו הירוק”"

בוקר טוב. ברוכים הבאים. הנושא הוא ישובים בגבול "הקו הירוק", מציע הנושא הוא חבר הכנסת עמרם מצנע. בבקשה, תציג את הנושא.

בוקר טוב. יש לנו פה אורחים, מוזמנים, מהיישוב נירית. הנושא הוא נושא מאוד מעניין. אני חושב שזה מקרה יחיד בארץ לאורך "הקו הירוק", של ישוב ישראלי שנמצא מהצד המערבי של "הקו הירוק" על "הקו הירוק" - ישוב קהילתי מאוד יפה, מאוד איכותי - כשלפתע פתאום קם לו ישוב חדש, קמה שכונה - אפשר לקרוא לזה בכל השמות שרוצים - ממש בצמוד אליהם, מהצד המזרחי של "הקו הירוק".

מדובר ביישוב שאיננו מחובר לא גיאוגרפית, לא פיזית, לא תשתיתית, לשום ישוב אחר שנמצא בשטחים.

איפה המקום?

אנחנו מעבירים לידיכם מפה.

אני רק פותח ואחר כך הם יציגו את המצגת.

מה שמסומן בצהוב זאת הגדר.

זה ישוב נירית, כאשר שם היישוב אינו מוזכר במפה. היישוב הוא ישוב ותיק יחסית, ולפתע קם לו מהצד המזרחי של "הקו הירוק" ישוב חדש.

האם זה ישוב קהילתי?

כן. אנחנו במקור אגודה שיתופית בע"מ, שהוקמה על-ידי האיחוד החקלאי.

הם בעצם, בעל כורחם, הופכים להיות התנחלות.

למה?

כי היישוב הזה, אין לו שום דרך להתחבר אלא לנירית. הוא אומנם שייך מוניציפלית לאלפי מנשה.

אני חשבתי פעם שבתולדות הציונות כל ישוב במדינת ישראל הוא התנחלות.

אגיד לך למה אתה טועה. הרי לא משנה הטרמינולוגיה. הקוד שאנחנו משתמשים בו להתנחלות מדבר על אחרי הקמת מדינת ישראל. כשקמה מדינת ישראל, מדינת ישראל חיה בגבולות - בין אם זה גבולות, קווי הפסקת אש, קו ירוק, קו סגול, קו כזה או אחר - וכל מה שהוקם מעבר, שלא בשטחי מדינת ישראל, נקרא לפי הז'רגון שלנו התנחלות, ועל כן אני משתמש באותו מונח.

מתיישבים, בקיצור.

המצב הוא באמת מצב בלתי אפשרי, ואני מציע להעביר לאנשי היישוב את רשות הדיבור. בבקשה.

שלום לכולם. אנחנו מודים לחבר הכנסת מצנע שהזמין אותנו לכאן להציג את הסיפור הזה - שהוא באמת סיפור מעניין וייחודי.

שמי אילן ניב, אני יושב-ראש הוועד של היישוב נירית. ועד היישוב הוא ועד נבחר שפועל כל-כולו בהתנדבות. כולנו לקחנו חופש מהעבודה ובאנו להציג את העניין הזה בתקווה שבאמת תצא בסופו של דבר החלטה אופרטיבית שתסייע לנו במאבק שאנחנו נמצאים בו כעת.

אני קצת ארחיב את מה שהתחיל לתאר חבר הכנסת עמרם מצנע, ואתחיל במצגת שהכנו.

נירית - ישוב קהילתי שנמצא כל-כולו בתוך תחומי "הקו הירוק", שייך למועצה האזורית דרום השרון. מר מוטי דלג'ו, ראש המועצה, מכבד אותנו פה בנוכחותו. היישוב הוקם בשנת 1982, יש בו 232 משפחות, מונה סדר גודל של 1,000 איש.

מעברו השני של "הקו הירוק", שמשיק לחלק מגבול התב"ע של נירית, הולכת ונבנית בימים אלה שכונה חדשה שנקראת "נוף השרון". השכונה מתוכננת כרגע ל- 50 יחידות דיור צמודות קרקע, אבל השכונה מתוכננת כל-כולה כצמודה ונשענת על התשתיות של נירית. למעשה, אין לה שום זכות קיום - תכנונית, חברתית, ביטחונית - בלעדי נירית.

השכונה כולה תוכננה להיצמד לנירית על-ידי רשויות התכנון שנמצאות מעבר לקו הירוק.

הנושא הזה הוא נושא ותיק, והאמת פה חייבת להיאמר - הנושא הזה עלה כבר לפני סדר גודל של חמש שנים, ולמעשה היישוב נירית קם בוקר אחד וגילה - כמובן ללא הודעה לגובלים, בלי סדרי תכנון שנהוגים בתוך תחומי "הקו הירוק" - שיזם קנה כנראה קרקע פרטית ששייכת לערבי.

היתה שייכת.

היתה שייכת לערבים.

מה הבעיה שלכם, אני לא מבין. תסביר לי קודם כל על גבי המפה.

כפי שאתם רואים, נירית זה הכתם הזה על גבי המפה. השכונה המתוכננת זה הכתם היותר בהיר, שצמודה לנירית, גבול "הקו הירוק" עובר ככה.

הקו הצהוב שאתם רואים זה גדר ההפרדה. מה שאתם רואים פה זה תחום אלפי מנשה, קצה התחום המבונה של אלפי מנשה הוא פה, כך שהשכונה הזאת שייכת מוניציפלית לאלפי מנשה.

אדוני, זה כל-כך לא מובן לי. מה אתם רוצים, שהיא לא תיבנה? היא תיבנה. אם הייתם באים ואומרים: הוקמה לידינו שכונה, אין שום היגיון בכך שהשכונה הזאת תהיה ישות נפרדת, מחוברת למועצה אזורית אחרת, היא צריכה להיות חלק מאתנו - אז הייתי מבין. אתה רוצה למחות נגד זה שבונים שכונה?

סך הכול, כולנו - בניגוד לרבים אחרים - נמצאים פה בהתנדבות. עלינו לירושלים, תן לנו לפחות להציג את התמונה. אולי אתה לא יודע מה אני רוצה להגיד. חכה כמה דקות, סבלנות.

אבל תתחיל מהסוף.

חבר הכנסת שטרן, על מה אתה כועס, אני לא מבין.

כי פשוט לא ברור לי. בונים שכונה - - -

תן להם לסיים. אתה כועס על אזרחים? על מה?

אני באמת לא מבין את ההתנפלות הזאת, אדוני.

אתה מסביר בכעס שבונים שכונה - - -

לא הסברתי בכעס.

נשאלתי לפני הישיבה למה אנחנו צריכים לצפות. אמרתי: אני לא יודעת, אני מקווה רק שלא יצעקו עלינו.

אני לא צועק, אני שואל.

בגדול, מדובר על שכונה ששייכת מוניציפלית לאלפי מנשה, כשהתחום המבונה שלה רחוק כמעט שלושה קילומטר ממנה. אין שום סיכוי שהם יקבלו שירותים מאלפי מנשה - לא חברתיים, לא ביטחוניים, לא תשתיתיים, שום דבר.

בסופו של דבר, זה התשריט של השכונה המתוכננת - 51 יחידות דיור, זה למעשה גבול "הקו הירוק" ודרך הפטרולים של נירית, ואלו הבתים הצפון מזרחיים של נירית. השכונה, כפי שאתם רואים, מתוכננת להתחבר פה לנירית.

יש כאן צילום של דרך הפטרולים של נירית, הגדר של נירית, שלמעשה משיקה לגבול "הקו הירוק", ופה אתם יכולים לראות את הדרך שסלל היזם.

פה כבר אפשר לראות את הבאגרים, את המחפרים הגדולים שעובדים בשטח, מתחילים להכשיר את הקרקע לשכונה הזאת. אפשר לראות כאן די רחוק את הבתים הקיצוניים של אלפי מנשה - מרחק של שניים-שלושה קילומטר.

איזו שכונה זאת באלפי מנשה? אילנית?

לא. אילנית עוד לא קיימת. אילנית היא רק על הנייר.

תבינו – בין האזור הזה לבין אלפי מנשה, גדר ההפרדה עוברת פעמיים.

וכפר ערבי.

לא אחד. שלושה או ארבעה כפרים ערביים, וכרגע נמצאים בדיון בבג"ץ על הנושא של תוואי גדר ההפרדה.

המהלך של תכנון השכונה – למעשה, כמו שחבר הכנסת מצנע ציין, אנחנו מרגישים שמשתמשים בנו, בתור היישוב נירית, כפלטפורמה תכנונית ותשתיתית משום שבונים מעבר לקו הירוק.

לשאלתך. כל עוד הדברים האלה נעשים בהסכמה - ויש כמה ישובים מהסוג הזה שאין להם בעיה עם זה – אז הכל טוב ויפה. אם יש אנשים שמוכנים להיות קבלני משנה לצורך סוג כזה של התיישבות, אין לנו בעיה עם זה. אנחנו א-פוליטיים בנושא הזה, אנחנו לא פוליטיים-מפלגתיים. אתה לא יודע מה אני מצביע, לא יודע מה הוא מצביע, זה לא נושא פוליטי-מפלגתי.

הנושא הוא שאנחנו באנו – רובנו ככולנו – לגור בתוך תחומי "הקו הירוק", וזה לא משנה אם אני מצביע ליכוד או אני מצביע למרצ, אני לא מחפש לעצמי בעיות בחיים. ולמעשה יש פה מצב אבסורדי שבאים וכופים עלי שכונה שנשענת עלי, שתתחבר אלי, שהילדים שלה יהיו בפעוטון עם הילדים שלי, שיקנו בצרכנייה שבה אני קונה ויהיו אתי בבית-ספר והם יהיו חלק ממני – אם אני ארצה או לא ארצה.

אבל הם קיימים על-פי חוק אחר.

מוניציפלית הם שם.

אם אכפת לך מהם – אז אין להם זכויות כפי שלי יש, הם לא יכולים להיבחר ולא לבחור למוסדות, הם אזרחים סוג ב' בגלל המצב המשפטי השונה לחלוטין שנמצא שם, ואת יצור הכלאיים הזה מנסים לכפות עלי.

גם כל הנושא של הסדר התשלומים והארנונות לא סגור מכל הכיוונים כפי שצריך. אתם ועדת הפנים. נכון שבזמנו היה איזשהו הסכם בין הרשויות שהם יעבירו כסף לפה ואחר כך יעבירו את הכסף לשם, ומה יקרה אם מחר השלטון יתחלף ואלפי מנשה תיקלע לקשיים כלכליים? אז לא יעבירו את המסים? כן יקבלו שירותים, לא יקבלו שירותים? הם שכנים שלנו, מה יקרה אם מחר הבג"ץ על גדר ההפרדה יחליט להזיז את הגדר לבתים שלהם?

אז אנחנו באנו ואמרנו כך. ההתנגדות שלנו, ההתנגדות של היישוב נירית כרגע לא באה מקטע פוליטי-מפלגתי. נכון שהכל פה שזור בפוליטיקה והכל קשור לכן שטחים, לא שטחים, אבל אם מדינת ישראל, אתם – הגוף המחוקק – חושב שהשכונה הזאת שייכת אלינו, שהיא תהיה שלנו- בבקשה, ספחו אותה. תחליטו שהשטח הזה שייך למדינת ישראל ואני אבוא ואתחבר אליו ברצון, אין לי בעיה. אבל לא, אתם רוצים שאני אהיה קבלן המשנה של המדינה לצורך דברים מהסוג הזה, שלפי דעתי הם לא חוקיים.

חבר הכנסת מצנע, מה ההצעה, אם בכלל?

אני אסיים. בהיבט הפוליטי, שוב, דיברנו על כך. אין חקיקה בכנסת שמעגנת את השכונה הזאת כשכונה ששייכת לישראל.

אין בכנסת חקיקות לגבי ישובים ושכונות.

חבר הכנסת יורי שטרן, אני לא רוצה לגור ביישוב שהוא יצור כלאיים.

מבחינה משפטית.

אני לא רוצה לשמור שם. בנירית אנחנו שומרים בעצמנו. ביום חמישי בערב שמרתי משעה 1:00 בלילה עד 6:00 בבוקר, פטרלתי בג'יפ. אני לא רוצה לשמור בשטחים.

עכשיו קיבלנו מכתב ממשרד הביטחון, שאומר לי: מהיום כל האזור הזה הוא מתחם ביטחוני אחד, אתה צריך לשמור שם. במילואים אין לי שום בעיה עם השטחים, אני שומר שם, אני נהנה, אני אוהב להעביר את הלילות שם, אין לי שום בעיה. אבל בתור אזרח, לא רוצה לשמור בשטחים. איך אתה יכול בתור המדינה להכריח אותי לשמור שם?

ואם אתה רוצה לשמוע - 70% מהיישוב שלי לא רוצה את זה. אז מה, עכשיו נשבור את כל המרקם החברתי של היישוב? הרי ברור שאם יגיעו לשם אנשים והשכונה הזאת תהיה חלק מנירית - אנחנו נתייחס אליהם כמו אחים שלנו, לא נעמוד ונזרוק עליהם אבנים בגדר ונגיד להם אתם מתנחלים - בגלל ה-200-300 מטר שבנו פה - אבל יש פה בעיה חוקית.

אז בואו תפתרו את הבעיה החוקית, תיקחו את הכדור אליכם. אל תעבירו אותו אלי, אל תכריחו אותי לעבור על החוק.

לגבי הצבא - קיבלנו מכתב, שלחנו מכתב חזרה והם לא חוזרים בהם. אדוני, אתה תשמור בשטחים. אז אני מודיע לכולם - אף אחד מאתנו לא ישמור בשטחים, אם הוא לא רוצה.

ואז מה קורה? כל המרקם החברתי, ישוב קטן, קהילתי, שבנינו במשך שנים - מתחיל להתפרק לנו מול העיניים. אנחנו לא רוצים בכלל להיקלע לעין הסערה הזה, הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לוותר על ימי עבודה ולבוא ולהיאבק את המאבקים הציבוריים האלה.

אבל, אנחנו מרגישים ששמו לנו כאן טבעת חנק, מכריחים אותנו - אתה יודע מה - אונסים אותנו לעשות משהו שאנחנו לא רוצים וזה לא מקובל עלינו ואנחנו ניאבק עד הסוף.

נמשיך במצגת. דיברנו על ישוב כלאיים, התנחלות למחצה, בהיבט החוקי לפחות. אולי דוגמה קיצונית, אבל נגיד שיש סכסוך שכנים שבו תושב נירית פוגע בתאונת דרכים ברכב שנמצא בעבר השני של "הקו הירוק". לא יודע מה המשמעות המשפטית של זה. היכן ייערך המשפט? ברמאללה או פה בתל-אביב? אין לי מושג.

בטוח שלא ברמאללה.

לא משנה, אבל צריכים לפנות ליועץ המשפטי לממשלה כדי לפתור סכסוך שכנים.

יש פה בעיה, רבותי. כל עוד הדברים האלה נעשים בהסכמה ונעשים בהסדרים כאלה ואחרים ולא צפות בעיות - בבקשה, אבל פה אני לא מעוניין.

יש דוגמאות כאלה.

אין אף ישוב. זאת הדוגמה היחידה בארץ שאני מצאתי.

מספיק שתושב אחד בנירית לא מעוניין - אני חושב שאי אפשר לכפות זאת עליו.

אנחנו הוועד של נירית, אני אומר לך באחריות - אנחנו א-פוליטיים, לא מעניין אותי לא שלום עכשיו, לא מעניין אותי שלום אחר כך, לא מעניין אותי כל הנושא הפוליטי-מפלגתי.

שלום זה לא פוליטי.

לא משנה. אנחנו לא מזוהים עם מפלגה כזאת או מפלגה אחרת. העניין שלנו הוא עניין עקרוני.

אני חושב שגם 95% ממצביעי הליכוד לא גרים בשטחים, ואם יציעו להם - אני לא בטוח שהם יהיו מעונינים. למה? כי אנשים לא רוצים בעיות. אני לא רוצה בעיות, אני לא מחפש בעיות.

יש היבטים נוספים. זה לא יפה לדבר על כך, אבל עד עכשיו כולנו כשבאנו לגור בנירית, באנו לגור ביישוב קצה, ישוב שלא מחובר לשום דבר. כמו שהשכונה הזאת קמה - בגלל אופי התכנון ובגלל שכל נושא של רשויות הקשר והממשק בין רשויות התכנון בשטחים לבין רשויות התכנון בתוך תחומי "הקו הירוק" לא מסודרות - מחר יכולה להיות פה עוד שכונה ועוד שכונה ועוד שכונה, כשאין לי התנגדות פוליטית לזה אבל כולם יתחברו לשכונה הזאת וכולם יעברו דרך נירית, אם אני ארצה או לא ארצה.

אני ברחתי מרמת-גן, היכן שגדלתי, כי רציתי שקט ורציתי שלווה, ומחר אני אקבל פה את רחוב ז'בוטינסקי ואני לא יכול לעשות שום דבר כי יש רשות שהיא למעשה במדינה אחרת מבחינה חוקית, שפועלת שם, ומחליטה לעשות עוד שכונות ועוד שכונות ועוד שכונות.

ולראיה – היזם כמובן לא טורח להודיע לנו על עדכון של תוכניות ועל כל מה שנעשה, למרות שלפני חמש שנים הוא עשה הסכם אתנו. בזמנו, כל הכבישים וכל התב"ע פה היתה טבעתית, כלומר לא היתה אפשרות. השכונה הזאת נראתה לפחות תכנונית אינטגרלית של נירית. הוא הוציא כל מיני "בליטות" לכל מיני מקומות - בלי שנדע בכלל, בלי להודיע לנו - וכאשר שאלנו את המתכנן מדוע עשיתם את הכבישונים האלה, הוא ענה: זה להתחברות של שכונות עתידיות.


אז כפי שאמרתי, מחר תקום פה עוד שכונה ועוד שכונה - לי אין שום say, אני אפילו לא יכול להתנגד לכך. אני לא יכול להעלות התנגדות לזה בכלל כי הם לא צריכים אפילו להודיע לי. הם ייכנסו כולם דרך פה, יסעו דרך הכביש הזה שהוא כביש כפרי פשוט, כך שיש לכך גם צביון של איכות הסביבה מבחינתי, ואין לי שום שליטה על כך ולאף אחד אין שליטה.

אני חייב גם לציין שכל נושא ההתנהלות של היזם זה עולם אחר. עבד בתחילה תקופה של כחודש בלי היתרי בנייה בכלל. אני רוצה לראות מישהו בנירית עובד בלי היתר בנייה, למחרת הפקחים של מועצה אזורית דרום השרון יבואו.

אני יכול להראות לך כמה ערים שבונים בהן שכונות שלמות בלי היתרי בנייה.

איפה? בישראל?

אתה שואל?

כן, ודאי שאני שואל, הייתי ראש עיר עשר שנים. בראשון לציון בונים בלי היתרים?

כן.

במועצה שלנו זה מסודר ואנחנו יודעים למה לצפות. בצד השני אנחנו לא יודעים למה לצפות.

לנושא של ההתנהלות תוך כדי עבודה - הלך היזם - - -

מי היזם?

זה גם סיפור שלא כל כך ברור לנו. בחוק רשומה עמותה שנקראת "הקרן לגאולת אדמות שליד מדרשת ארץ-ישראל". אנחנו הוצאנו את מרשם החברות, את בעלי השליטה שם, ראינו שם שמות מוכרים ציבורית.

יהודה ליברמן, קצובר.

לא כל כך ברור לנו מי היזם שם ואיך בדיוק העסק עובד. יש שם חברה שנקראת חברת CPN, שהיא הקבלן שעובד שם - הלך ופרץ לעצמו דרכים לא חוקיות. קיבלו צו הפסקת עבודה מהמנהל האזרחי, שהוא אחראי לפחות על כל הקטע מעבר ל"קו הירוק". אז קיבל צו הפסקת עבודה, חודשיים לאחר מכן הוא ממשיך לעבוד.

הוא פרץ שם דרך, שם כורכר ומצעים - ואני מדבר על קטע של כשני קילומטר. את אף אחד זה לא מעניין, אף אחד לא מפסיק אותו, אף אחד לא עוצר אותו, עושה מה שהוא רוצה.

אנחנו לא רוצים לחיות בעולם כזה. אנחנו רוצים לחיות בעולם שמי שעושה משהו שהוא לא חוקי - עוצרים אותו, ואנחנו מבקשים מכם. אתם ועדת הפנים של הכנסת, תפנו לגורם הרלוונטי לעצור את העניין הזה, לפחות את העניין הזה לעצור.

למעשה, המשפט הזה מסכם את כל מה שניסיתי פה לתאר. כל עוד הדברים האלה נעשים בהסכמה - אנחנו יודעים על שכונה כזאת בכוכב יאיר ושמענו על לפיד ועל מודיעין, גבעת אהוד - שפחות או יותר קרה שם אותו דבר. כל הדברים האלה, כשהם נעשים בהסכמה - אין שום בעיה עם זה.

אגב, כל הסיפור מבחינת העמותות והקבלנים שיוזמים את השכונות מהסוג הזה - אני מניח שהקטע הנדל"ני פה הוא מאוד דומיננטי. אין לי בעיה עם זה - שירוויחו כסף ושיהיה להם לבריאות, אבל שתבינו שהמניע שלהם הוא לא אידיאולוגי פרופר.

הרי מה אומרים - וזה לקטע הפוליטי. קונים קרקע שנמצאת מעבר ל"קו הירוק" נניח ב-2,000 דולר לחצי דונם. תהליך ההשבחה הוא פנטסטי, הוא מהיר מאוד. כל נושא השקעת הכסף, הזמן ותהליך ההשבחה הוא קצר לאין ערוך מאשר בתוך תחומי "הקו הירוק". למה? כי רשויות התכנון שם הן יותר קלות, יותר מסייעות, יותר דוחפות. יש להם כבר תב"ע מאושרת, הם לא צריכים להודיע לי, לא צריכים להודיע לאף אחד אחר כי כך החוק אומר שם, ובסופו של דבר הוא מוכר את השטחים האלה כנירית. הייתם צריכים לראות את מסע הפרסום שלו. הוא מכר אותנו. הוא אמר: שכונת הרחבה של נירית. זה מה שמקפיץ אותנו.

הוא מצלם שם את הבריכה שלנו, הוא מצלם את התשתיות שלנו, הוא מצלם את גני המשחקים שלנו, והוא מוכר את המגרשים כמובן במחיר שמוכרים מגרשים בנירית. זאת אומרת, גם נדל"נית יש פה רעיון פנטסטי, צריך לרשום על כך פטנט, ובאמת כל הכבוד להם בתור אנשי עסקים, הם גילו פה פוטנציאל עסקי מצוין.

אין סיכוי שיזם שקונה קרקעות בתוך תחומי "הקו הירוק" יגיע לאותם אחוזי רווח בזמן כזה קצר.

לגבי הנושא של מצבים לא ברורים מבחינה ביטחונית - דיברנו על זה. ישות ביטחונית אחת. מה לעשות, 70% מהתושבים בנירית לא רוצים לשמור שם. מה יהיה? מי ישמור שם? הצבא?

נושא חברתי - ברור לכם שכל הכפייה הזאת קורעת אותנו מבחינה חברתית. מה יקרה שם אנחנו לא יודעים, אנחנו ממש מפחדים שהיישוב שלנו יתפרק בגלל המהלך הזה.

הנושא המוניציפלי - נגענו בזה מעט. יש פה הסדר שיכול להיות שהוא מקובל במקומות אחרים, והכל טוב ויפה כשזה עובד, אבל כולנו ראינו את כל משברי הרשויות למיניהם שקרו עכשיו. למעשה, אלפי מנשה יגבה את הכסף מהתושבים - שבכלל יהיו בעלי זכות הצבעה באלפי מנשה - יעביר את הכסף לראש המועצה. המועצה האזורית דרום השרון אמורה להעביר לנו את הכסף.





אני לא בטוח שההסדר הזה - אם יבחנו את החוקיות שלו - הוא אכן חוקי. אני מאמין שכן, אבל יש פה גם פגמים מכיוון שכל התנועה הסיבובית שהכסף עושה - תבינו, מדובר ב-50 תושבים, אנחנו בסך הכל 232 תושבים. זה לא ששלושה תושבים מצטרפים אלינו. 50 תושבים, למעשה אם עכשיו אנחנו לא מקבלים כסף מהמסים שלהם - אנחנו קורסים, ומי אז יעביר לנו כסף? זה לא כמו עיריות גדולות שיכולות איכשהו לשרוד. גם ככה, עם כל הצמצומים וכל המטלות, בקושי שורדים.

מדינית, לפי דעתי - שוב, זה קצת מרגיז פה כמה אנשים שאנחנו נוגעים בנושא הפוליטי-מדיני- אבל אנחנו, הוועד של נירית, לא פנה כרגע לתקשורת זרה, לא עשה פעולות שחלילה יכולות לגרום נזק למדינת ישראל ואנחנו לא נעשה זאת בחיים. אני לפחות, כל עוד אני בראשות הוועד, לא אעשה את זה, אבל יש לנו קבוצה של תושבים שהם יותר מיליטנטים מאתנו, והם עושים את הדברים האלה.

אני לא רוצה לגרום נזק למדינת ישראל. מדובר פה – איך שלא תסובב את זה – על התנחלות חדשה, מה לעשות.

בסופו של דבר, המשך המצב הזה גם כן יכול לגרום נזק מדיני כי כמו שכולנו יודעים, שר החוץ סילבן שלום – לפחות כך ראיתי בטלוויזיה – הבטיח לקולין פאואל שלא בונים התנחלויות חדשות מחוץ לתחום המבונה. התחום המבונה של אלפי מנשה הוא כאן – רואים את זה בתצ"א – וההתנחלות היא כאן.

אלה פחות או יותר הדברים. אם יש לכם שאלות – ברצון.

תודה. האם הזמנו נציגים מהמועצה האזורית של אלפי מנשה?

בוודאי, אבל לא מצאו לנכון להגיע.

אולי שיירשם באמת שהם לא מצאו לנכון.

מה עמדת משרד הפנים בעניין הזה?

העמדה שלנו היא שמה שהם מדברים זה תחום שהוא לא שייך לנו, לא באחריות שלנו מבחינה תכנונית.

זה משרד הביטחון?

תיאום הפעולה בשטחים זה לא אנחנו, נקודה.

אבל זה משיק ל"קו הירוק".

אני חוזר ואומר את אותה תשובה שאמרתי לפני שנייה.

יחזקאל, לא צריך להתעצבן.

אני לא יודעת למה אתם מתעצבנים. אנחנו אזרחים, באים לפה לכנסת אולי פעם בשנה- אני לפחות, לא יודעת לגבי אחרים.

פעם בחיים.

את מוזמנת לבוא יותר.

אלה עניינים שמעניינים אזרחים, וכשמדברים אז יש תוקפנות. אני שואלת דבר פשוט.

אני לא תוקפן. עניתי את התשובה שאני מוסמך לענות.

שמי עורכת-דין לאה פורת. אני חושבת שמשרד הפנים – כאשר הוא מדבר אתי על גבול תכנון משיק לגבול תכנון גלילי – צריך לדבר אתי לא בשפה שאתה מדבר. זאת תשובה שהיא לא מספקת.

עם כל הכבוד, את מדברת אתי על תחום תכנון שאיננו בתחום האחריות שלי, נקודה.

אבל זה משיק.

נקודה.

ואין לך מה להגיד?

לא.

הם יכולים לאכוף את התכנון שלהם על התכנון שלי?

זה לא בתחום האחריות שלי.

זה כמו התשובה של no comment – שמירת זכות השתיקה.

אני לא יודע אם לזה התכוונה עורכת הדין – כדי שזה יהיה רשום בפרוטוקול – אבל זה בדיוק מציג את הבעיה.

רבותי היקרים, "הקו הירוק" קיים, חי, נושם, והוא בעצם כמו חומה. אומר נציג משרד הפנים: כאן זאת ארץ אחרת, זאת מדינה אחרת, זאת רשות אחרת, חוקים אחרים, אני – אין לי מה לעשות. דרך אגב, כשאתה נמצא על גבול ירדן - אתה מתאם עם ירדן מה שאתה עושה על הגבול; כשאתה נמצא עם מצרים – אתה מתאם. היום, לאורך כל גבול השלום עם מצרים – אתה רוצה לבנות, אתה רוצה לעשות מוצב צבאי, רוצה להעביר כביש – אתה מתאם.

פה כלום, חסום, מת הכל, ותראה מה שפה קורה. דרך אגב, ה-50 יחידות האלה זה רק רגל על הקרקע. יש פה תוכנית לעוד עשרות רבות של יחידות בנייה.

מאות. 1,200.

אני מבקש לשאול את יחזקאל לביא. ישוב קהילתי בתוך "הקו הירוק" – האם אפשר לבנות לידו מעבר לכביש משהו חדש בלי תיאום?

יש תהליכי תכנון שהם רשומים ואינהרנטים בתוך חוק התכנון והבנייה. הליכי התכנון הללו קובעים כיצד מתכננים, איך קובעים, איזה ועדות זה צריך לעבור – הוועדות הן ועדות סטטוטוריות, הן לא ועדות שהן מהיום למחר.

יש נציגי ציבור.

על-פי זה נקבעים תחומי התכנון, ובהתאם לכך גם עובדת המערכת.

יש ועדה מרחבית גלילית במקרה שלהם, יש ועדה מחוזית במקרה שלהם. מדובר לגבי אותם ישובים – אפילו שהם משיקים – שנמצאים בתוך "הקו הירוק".

לגבי התחומים שנמצאים באזורי יהודה שומרון וחבל עזה, התכנון לגביהם מתבצע באמצעות ועדה עליונה לתכנון – חבר הכנסת מצנע מכיר את זה עוד מתקופת היותו אלוף פיקוד.

הוועדה העליונה הזאת כפופה למושל הצבאי, היא לא כפופה לשר הפנים, היא לא כפופה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה, והמועצה הארצית לתכנון ולבנייה לא קובעת לגביה שום דבר.

מה שאתה אומר, שאין חיבור בין שתי מערכות התכנון.

חבר הכנסת שטרן, אבל אתה שאלת מה היה קורה אילו זה היה לצורך העניין בתוך מדינת ישראל, אז אני אענה לך.

כשעיריית חיפה – שאני עמדתי בראשה עשר שנים – רוצה לבנות משהו על הגבול עם נשר - - -

או בצד השני.

לא, על הגבול, הם לא יכולים לבנות בצד השני.

לא, אני מדבר בצד השני על הגבול עם חוף הכרמל.

עם טירת הכרמל, בסדר. לא משנה, דוגמה אחת מספיקה. אני הבאתי את נשר כי אתם מכירים טוב את ראש העיר.

אי אפשר לבנות משהו שנמצא בשטח העירייה – אבל על הגבול – ללא תיאום שנעשה בוועדה המחוזית בין שתי הוועדות המקומיות.

תיאום ודיונים והודעות על-פי חוק.

ופשרות והסכמות.

באותה מידה, אני יכול מחר ללכת ולבנות חומה ולא לשאול אותם?

התשובה היא כן, וזה מה שאתה צריך לעשות.

לא, לא. הוא לא צריך לשאול אותם אבל הוא צריך אישור בנייה לחומה מהרשות שלו.

זה מה שאתה צריך לעשות, זאת הדרך היחידה להיפטר מהצרה הזאת.

למרות שהעמדה האידיאולוגית שלי ידועה, העסק הזה נראה לי מאוד מוזר. ברגע שיש פה שתי רשויות מוניציפליות שונות, דהיינו שהשכונה הזאת – לפחות על-פי הדין או על-פי הטענה- שייכת לאלפי מנשה, היא לא יכולה להישען על תשתיות של רשות מוניציפלית אחרת.

יש כמה דוגמאות.

זה כמו שתביא את רמת-גן וגבעתיים – הן משיקות, הן לא נשענות אחת על התשתית של השנייה. לא יכול להיות מצב שאני בונה שכונה, ששייכת כרשות מוניציפלית למישהו שנמצא אפילו במרחק של קילומטר ממני, וכל שטחי המעבר שלי, כל הדרכים שלי וכל מה שאני צורך, יהיה על שכונה אחרת שהיא רשות נפרדת. זה לא עובד בצורה הזאת, בטח לא בשום מקום בשלטון המקומי בארץ. פשוט לא קיים דבר כזה.

אני יכול להגיד לך דווקא מהעיר שלי, שלפני שנים רבות בנו שכונה ליד הים – שהיתה שכונה לגמרי מנותקת – שאחת הסיבות שעיריית בת ים אמרה: תעבירו אלינו את השכונה הזאת, היתה כי היה ניסיון - - -

פואבלו אספניול.

נכון. היה ניסיון של עיריית ראשון לציון לבוא ולהשעין את כל התשתיות על בת ים. באה בת ים אמרה: אין בעיה, שהכל יעבור אלינו, כולל השטח. ואז משרד הפנים סירב להעביר את זה, ובאמת עיריית ראשון לציון התחילה להתנהג אחרת בעניין הזה ולתת את השירותים המוניציפליים שם, והדברים השתנו.

יש בעיה מבחינת החוק. אני מסכים עם התושבים שברגע שאתה מדבר על אזור שהוא שכונה או ישוב קהילתי, אתה לא יכול להלביש ליישוב הזה איזושהי שכונה שלא בהסכמה אתם מכיוון שיישוב קהילתי, בהגדרה שלו, זה ישוב שיש לו איזושהי מערכת של חיים הומוגנית מסוימת.

של ניהול עצמי.

לא רק ניהול עצמי. מדובר על סוג האנשים שנמצאים שם, על סוג האוכלוסייה שנמצאת, המרקם החברתי המסוים. בשביל זה היישובים הקהילתיים קמים, בגלל זה אלה קבוצות מסוימות של אנשים שהולכות לשם. אתה לא יכול להגיד: אני עכשיו משתיל לכם שתל חדש – או שהשתל ידחה את הגוף או שהגוף ידחה את השתל. זאת ערובה לצרות. אני אומר זאת כשאתה יודע בדיוק מה הדעה שלי בנושא המדיני.

אני מבקש להבין – כי אני לא יודע, אולי אתם יודעים. ראש הוועד, דיברת על כך שהנושא של הגדר נמצא בבג"ץ בשטח שלכם?

כן, כל הלופ הפנימי הצהוב נמצא בדיון בבג"ץ לגבי שינוי התוואי שלו.

הכפרים פה רוצים לפתוח את הגדר במעבר הצר הזה, הם טוענים שאלה שטחים שלהם.

מה התוואי האלטרנטיבי?

זה עתירות של התושבים הפלסטינים.

"הקו הירוק".

הרי זה לא יהיה בדיוק "הקו הירוק".

היום המרחק הוא 200 מטר מנירית עד גדר ההפרדה.

ועל ה-200 מטר האלה יש עתירת בג"ץ.

בדיוק, כך שאין הרבה מקום לזוז.

ומתי בג"ץ אמור להכריע?

כבר המדינה השיבה.

אמרתי ליזם: נגיד שיש סיכוי של אחוז אחד שהגדר הזאת תזוז, ואז השכונה הזאת כבר פתאום מנותקת, אז הוא ענה: זאת תהיה בעיה של התושבים, לא שלך. אמרתי: התושבים יהיו חלק ממני, מה זאת אומרת זו תהיה בעיה שלהם.

הוא יקח מהם כסף עבור המגרש, וילך.

אני חושב שאנחנו צריכים לקרוא לממשלה לעשות פה חשיבה שנייה במהלך הזה, כי אם השכונה היא שכונה של אלפי מנשה – תצמיד אותה לאלפי מנשה. אני באמת חושב שהממשלה צריכה לעשות חשיבה שנייה בנושא הזה.

שמי מוטי דלג'ו, ראש המועצה האזורית דרום השרון. בוקר טוב, מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת, התושבים שלי.

הבעיה היא מורכבת, כבר הבנתם במהלך הדיון שאנחנו יושבים על הנושא הזה. הבעיה המרכזית היא שמועצה אזורית – בשונה ממועצה מקומית ועיר – יש לה שלטון דו-רובדי. דהיינו, יש שלטון מרכזי – אנחנו מכירים את הממשלה, אם יש כזו – ויש את השלטון המקומי, כאשר בעיר זאת העירייה, אבל בתחום המועצה האזורית, זו המועצה האזורית וגם הוועדים המקומיים.

נכון שהוועדים המקומיים, הם לעצמם – אין להם על-פי החוק כמעט סמכויות, אבל המועצה האזורית מאצילה מהסמכויות. מאחר שאנחנו מדברים על מועצות אזוריות – במקרה שלנו 30 ישובים - - -

הם חלק אינהרנטי של המועצה האזורית.

יש לי עצה – בתחום הזה יש מעטים שיכולים להעיר פה.

יש לנו 30 ישובים ומאחר שיש את הפיזור הגדול – באופן יחסי, גם המועצה האזורית, 95 אלף דונם – זה מחייב כדי לקבל רמת שירותים טובה, כדי שיהיה קשר עם התושבים, שאנחנו נאציל סמכויות ליישובים לעשות חלק מהעבודה, וכך אנחנו עושים.




שנית, השכונה הזאת – לצורך העניין הזה, המתנחל, או הלא מתנחל – יש הרבה אנשים שמשתמשים במושג הזה. המקור של המתנחל הוא מהמילה נחלה. הגדרה של נחלה זה יחידת קרקע שנותנת פרנסה למי שמחזיק אותה.

העניין הזה לפי דעתי בכלל לא תופס – לא למתיישבים קהילתיים ולא למתיישבים שמעבר לקו - וזה לא משנה. לצורך העניין הזה, השכונה הזאת – בעיית הגודל היא זו שיצרה את כל הבעיה כי היו דברים כבר לפני כמה שנים – משא-ומתן בין היזמים לבין תושבי נירית, וכאשר זה הגיע למימוש התברר דבר מאוד מעניין.

עשו שם שינוי של התב"ע. אותה תב"ע מאוד מצומצמת שהיתה טבעת סגורה, שהיא היתה אך ורק לגבי הארבעים וכמה יחידות - - -

עד 50.

42 יחידות, פתאום פרצו דרכים ולא רק שזה סימנים, אלא אומרים: זו לא הכמות הזאת של התושבים, אלא זה הולך להיות משהו יותר גדול.

דרך אגב, בעניין של הגדר גם באופן אישי נלחמתי ואנחנו מאוד מאוד מאוד שמחים שיש את הגדר הזאת. מאז שיש את הגדר – יש רמת ביטחון טובה יותר. אנחנו כמובן לא נרצה שיפרצו אותה, ו"חבלֶה" תהיה מה שנקרא חלק אינטגרלי מהיישובים שלנו – אם זה מתן ואם זה נירית.

לגבי הגודל, אנחנו פתאום רואים בשטח שנעשו פעולות ושינוי תב"ע, שזה לא מה שסוכם.

אני רוצה לציין – לא מתוך חובה אלא מתוך זכות – ישנה מערכת יחסים טובה מאוד עם אלפי מנשה, גם ברמה האישית, והבעיה היא כאן לא בעיה אישית ולא ברמה של ויכוח בין שתי הרשויות.

הבעיה היא שאם רוצים שאנחנו ניתן לזה את השירותים המוניציפליים – צריך להבין שנירית, כיישוב קהילתי, יש לו עניין רב מאוד מאוד לשמור על הייחודיות שלו ועל הגודל שלו, כי בתחום של היישובים זה הדבר הכי טוב לעשות הרחבה – והאזור שלנו גם מאוד אטרקטיבי. חלק מהעניין הוא שהיישובים רוצים לשמור על הגודל שלהם, שימשיכו להכיר זה את זה ושתהיה פעילות.

ברגע ששינו את מערכת ההסכמים לגבי הגודל, כל האיזון הזה הופר. לכן, תושבי נירית גם קפצו - וערכתם משאל.

70%.

70% התנגדו לעניין הזה. אם מבחינה פורמלית ניתן שהעניין הזה יקבל מערכת שירותים מלאה והשכונה הזאת תהיה חלק אינטגרלי מתחום המועצה האזורית דרום השרון ומתחום היישובים – אין לנו שום בעיה. אנחנו היום נותנים לא רק שירותים ליישובים מעבר לקו, אנחנו נותנים שירותים גם לקלקיליה – בכל מערכת הביוב של קלקיליה אנחנו מטפלים.





יש לנו הסכם עם ישובי השומרון לגבי מערכת הביוב שלהם, יש לנו הסכם עם אלפי מנשה, יש לנו הסכם עם אורנית – אין לנו בעיה לתת שירותים מהסוג הזה, אבל כאשר מתחילים לדבר על שכונה שבחיי היום-יום חיה יחד – חיי התרבות, פעילות הנוער, גן הילדים – מה שהוא אינטגרלי מאוד, צריכים להיות בעניין הזה דברים ברורים ולא להשאיר את זה פתוח. כי אם מחר – אחרי שהעניין הזה במסגרת הזאת מוקם - ירצו להוסיף שכונות מזרחה, אף אחד לא צריך לשאול.

למען השקיפות צריך לציין שגם על-פי חוק תכנון ובנייה – ודאי וודאי בתחום מדינת ישראל, וגם אגב שלא בתחומי מדינת ישראל – כאשר יש גבולות של רשויות שהן נושקות אחת לשנייה, על פי החוק אתה חייב להעביר תוכניות ואתה חייב לקבל התייחסויות, ואם לא עושים זאת – ניתן להגיש התנגדויות.

גם בתחום הזה הם נאלצו – גם אם לא רצו – להעביר תוכניות לידיעתנו משום שהם צריכים דרך מוצא דרכנו, וזה מחייב.

וזה נעשה?

בפועל כן. היו שיחות. בהתחלה, אנחנו היינו צריכים כל פעם לגלות משהו נוסף.

בלש חוקר.

ציינתי זאת – גם היישובים ישבו ביניהם, הגיעו למערכת הסכמים מאולצת כזאת או אחרת, אבל מה שקרה, שההסכם בעצם הופר על-ידי שינוי של התב"ע, על-ידי כוונות שלא מדובר על 50 יחידות, מדובר שם על כמה אלפי יחידות, והיישוב – בצדק – מפחד שהוא יאבד את הייחודיות שלו והוא יהיה עכשיו החלק השולי ולא הדומיננטי.

תודה. אני חושב שיש פה – בעיני לפחות – שני סוגים של בעיות שאתם מעלים. סוג אחד- שאני התרשמתי שבאמת יש פה מקום להתערבות שלנו – זה חוסר תיאום שנוצר כנראה כתוצאה ממפגש של שתי מערכות תכנון, שגם הן אמורות להיות מתואמות – אני לא חושב שזאת ארץ אחרת, להגדרתו של חבר הכנסת מצנע.

אני גם לא מבין את זעמכם על "הקו הירוק" וזה שאתם פתאום צריכים לשמור מעבר ל"קו הירוק". אתם תצטרכו לשמור ולא יהיה הבדל ביניכם לבין השכנים שלכם. אני חושב שכל הפעולה שלנו מגבירה שם טרור בגלל העזיבה של השטח, אבל זה כבר נתון לחילוקי דעות או לוויכוחים.

על כל פנים, יש פה סוגיה של חוסר תיאום בתכנון, אי-התחשבות בטיב היישוב שלכם כיישוב קהילתי, ולזה צריך להימצא פתרון באמת מוסכם. בעיני, זאת יכולה להיות שכונה שמהווה עיבוי ליישוב שלכם – אולי אתם תגידו שאתם לא רוצים את זה.

יש מקום להידברות ותיאום, ואם זה ייכלל בתוך השטח שלכם – ועדת קבלה צריכה להיות, ועדת קליטה צריכה להיות אחת.

אין אצלנו ועדות קבלה.

אתם הרי ישוב קהילתי.

הנה, אתה רואה, אנחנו ישוב קהילתי בלי ועדת קבלה.

אז מה הקהילתיות שלכם, אם כך?

כל החיים הקהילתיים.

פה כבר אני לא מבין. אם אין לכם ועדת קבלה, וכל אחד שבא וקונה – איך אתם שומרים על הייחודיות?

מה אתה לא מבין? הסברתי שזה לא עניין פוליטי-מפלגתי.

לא עניין פוליטי.

אין לנו בעיה עם זה.

אתם אומרים שאתם שומרים על מרקם חברתי מסוים.

אנחנו שומרים, אתה מוזמן לבקר.

אפשר להחזיק מרקם חברתי של 250 משפחות, אבל זה לא מרקם חברתי של 1,000 משפחות. זה ההבדל.

אז יש פה בעיה של שינוי אופי היישוב, ועל כך אנחנו צריכים לפנות - - -

אני מציע – בואו נקבל החלטה.

עוד לפני ההחלטה. הסוגיה השנייה, שזה מעבר ל"קו הירוק", ואתם לא רוצים לשמור מעבר ל"קו הירוק".

זה לא רק השמירה, זה החוק. מערכת החוק שונה. הנה, משרד הפנים כאן אמר לך: יש לי חומה, אין לי יותר מעבר לזה. אבל זה לא רק משרד הפנים. גם משרד המשפטים יגיד לך. אם תבקש חוות דעת ממשרד המשפטים, תשאל מה המערכת החוקית.

אפילו אורנית חצויה.

יש כמה ישובים שהם חצויים.

לא, אין אף ישוב.

אין. עכשיו יש דיון בערעור על ארנונה באורנית. יש אחד שיושב בתחום "הקו הירוק" – באחריות אני אומרת - מישהו שבמקרה הבית שלו באורנית והוא יושב – לטענתו, זה עוד לא הוחלט – בתוך "הקו הירוק", והוא אומר: אני לא משלם ארנונה. זה מצוי בבית-משפט כעת.

אבל זה ישוב שכולו מעבר ל"קו הירוק".

זה לא רק זה. אם תבקש חוות דעת מהיועצת המשפטית של הכנסת, אני בטוחה – יש פה ספרייה אדירה – תשאל אותה מהי מערכת החוקים הכוללת. אפילו לדוגמה דיני ירושה – מה מערכת החוקים הכוללת החלה באזור הזה לעומת מעבר לחומה באזור של משרד הפנים, אתה תראה שיש שם הרבה דברים שאנשים פשוט לא מודעים להם, ואנחנו לא רוצים להיות באמצע.

אני חייב לצאת. להצעת ההחלטה – כפי שהיא מנוסחת כאן, בלי שינויים – אני בעד.

אני קורא את ההחלטה: הוועדה קוראת לממשלה לבחון מחדש את בניית השכונה החדשה "נוף השרון" הנמצאת מהעבר המזרחי ל"קו הירוק" וצמודה ליישוב נירית הנמצא ממערב ל"קו הירוק". בנייה כזו יוצרת בעיות רבות בתחום התכנון והתיאום בין רשויות אשר אינן מדברות בשפה משותפת.

זאת הצעת החלטה שאני מציע שהוועדה תקבל.

אני לא רוצה לקרוא לבחון מחדש את הבנייה. אני רוצה לבחון מחדש את המערכת התכנונית והיישובית שנוצרת שם.

והמשפטית.

אני מציע לכתוב: לבטל את התוכנית.

להתאים. לא לבחון מחדש.

אז בואו נצביע על זה.

לא, אני לא מעלה את זה להצבעה. זה לא סוג העניינים שאנחנו עורכים בהם הצבעות. אנחנו כוועדה צריכים לבדוק.

נגיד: לבחון מחדש את נושא השכונה.

את מעמד השכונה.

את נושא השכונה. עזוב מעמד.

נושא ומעמד השכונה.

אני מעריך שהממשלה תקבל כזה דבר, היא תגיד: בחנו וזה בסדר, ומה עושים הלאה.

מוטי, זה הדבר היחיד שאפשר להשיג בוועדה.

אני חושב שצריך כאן אמירות יותר ברורות בתחום המוניציפלי, בתחום של ההבטחה שהשכונה הזאת לא הופכת להיות מחר 5,000 או 2,000 יחידות. זה הדברים היותר בטוחים.

אם ההחלטה תהיה מהסוג הזה, עם כל הכבוד – זה יגיע לממשלה, אחרי 24 שעות זה יחזור לכאן. אנחנו נדאג שיהיה תיאום בין שתי הרשויות, וציינתי – יש מערכת יחסים טובה מאוד, ואני יודע לתת שירותים לא רק ליישוב הזה.

אבל אין שום תיאום תכנוני.

אגיד לכם דבר נוסף. הם יגידו שהיו תיאומים תכנוניים ויציגו לכם מסמכים וניירות שגם עם נירית וגם עם דרום השרון ישבו והדברים האלה היו ברורים בעבר.

אז מה אתה מציע?

אני מציע להיות יותר ברורים במובן הבא. ראשית, שהשכונה הזאת מבחינה אינטגרלית מקבלת שירותים מוניציפליים מנירית, מדרום השרון. שנית, הבטחה שהשכונה הזאת לא גדלה מעבר לגודל שנקבע.

תודה. אני חוזר על ההצעה שהצעתי: הוועדה קוראת לממשלה לבחון מחדש את נושא השכונה החדשה "נוף השרון".

את התוכניות, את המעמד.

נשאיר את המילה "נושא". הוועדה קוראת לממשלה לבחון מחדש את נושא השכונה החדשה "נוף השרון".

למה מחדש? האם כבר בדקו את זה?

אף פעם לא בדקו, זה כל העניין.

כי בדקו כבר כמה פעמים.

לא בדקו. בממשלה לא בדקו . לבחון, בלי המילה מחדש.

... לבחון את נושא השכונה החדשה "נוף השרון" הנמצאת מהעבר המזרחי ל"קו הירוק" וצמודה ליישוב נירית הנמצא ממערב ל"קו הירוק". בנייה כזו יוצרת בעיות רבות בתחום התכנון והתיאום בין רשויות אשר אינן מדברות בשפה משותפת.

זאת לא בנייה.

זה שקוף. בנייה כזאת יוצרת בעיות...

אני מציע לבטל את התכנון.

אני נכנסתי כעת, לא הייתי בדיון, אבל רציתי להוסיף. יש לי בת שגרה בכפר אורנים. זה שתי מועצות – אחת בתחום "הקו הירוק" ואחת במטה בנימין. המון בעיות, כל דבר יהווה בעיה. פשוט שתדע.

אני קורא שוב את הצעת ההחלטה: הוועדה קוראת לממשלה לבחון את נושא השכונה החדשה (נוף השרון) הנמצאת מהעבר המזרחי ל"קו הירוק" וצמודה ליישוב נירית הנמצא ממערב ל"קו הירוק".

תכנית זו יוצרת בעיות רבות בתחום התכנון והתיאום בין רשויות אשר אינן מדברות בשפה משותפת.

גם משפטיות.

אני מסתייג. אני מבקש: במקום לבחון – לבטל את התוכנית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:10.